התנ"ך במרשתת - ספר הספרים באינטרנט
דברים - פרק טז -

פסוק ט

שיתוף
שבעה שבועות, תספור-לך:  מהחל חרמש, בקמה, תחל לספור, שבעה שבועות. 

קודם כל, הפסוק הזה הוא היחיד בכל התנך שמופיעה בו המילה חרמש, וזה בא ללמדנו על הייחודיות של הכלי הזה. בני ישראל היו (וחלקם עדיין) אנשי אדמה שקוצרים את יבולם בזיעת אפם. הרמבן מפרש שאין העומר נקצר אלא בידי החרמש. פסוק זה בא ללמדנו שהצלחה באה רק אחרי עבודה קשה, ושהעבודה הקשה תמיד משתלמת ואין קיצורי דרך. עניין שבעת השבועות בהם ממתינים עד אשר ניתן יהיה לקצור את העומר בא ללמדנו שהסבלנות וההתמדה משתלמות בסופו של דבר. הפסוק הזה בא לתאר שילוב יפהפה של ספרא וסיפא: שבעה שבועות של המתנה (ספרא), לצד עבודה קשה בקצירת העומר אך ורק עי החרמש (סיפא). כך משול עם ישראל: מצד אחד דרוך וממתין לבאות בציפייה אופטימית ליבול, אך מצד שני, ראשו על הקרקע והוא נחוש ומוכן בכל רגע לעבוד קשה, לקצור את העומר ולהילחם על יבולו. עם ישראל מאז ומעולם חלם ושאף לשלום, אך תמיד היה נכון להגן על עצמו.