ויאמר אלוהים אל-משה, אהיה אשר אהיה; ויאמר, כה תאמר לבני ישראל, אהיה, שלחני אליכם.
אלוהים מזדהה בשמו שאינו אלא הטיה של הפועל להיות בלשון עתיד. זוהי היהדות בתמציתה המופשטת והטרנסדנטלית. אלהים אינו מקובע במקום צורה או זמן. אין הוא שם עצם. הוא פועל ולא סתם פועל אלא עצם הקיום - להיות - ולא בעבר או בהווה אלא מתהווה ומשתנה אל תוך העתיד. אהיה אשר אהיה - בלשון מודרנית - כמעט אין זה משנה לך האדם מי אני אלהים - אהיה מי או מה שאהיה - זה תלוי בי. ואולי כך גם האדם שנברא בצלם אלוהים - זהותו תיקבע באמצעות מה שיהיה או יעשה? בשם המפורש של אלהים שנאמר בפסוק הבא מתגלם הפועל להיות במשחק האותיות כעבר הווה ועתיד גם יחד. יש כאן גם הכרה מופשטת ומפתיעה שההווה כזמן הוא מעבר מן העבר (אלהי אבותיך) אל העתיד - אהיה. וההווה כהוויה כקיום וכזהות יקבעו באמצעות מעשינו בעתיד וכך זהות אלהים כמו זהות האדם משתנה כל הזמן והיא מופשטת. השם המפורש הוא קשה להגיה כי בעברית בניגוד לאנגלית או צרפתית למשל איננו משתמשים בהטיה של הפועל להיות בהווה. כי ההוויה הקיום והזהות שלי בהווה היא מי שאהיה? ואולי זה כי לא ניתן לתפוס את הרגע שהינו בר חלוף?
|
