התנ"ך במרשתת - ספר הספרים באינטרנט

חבקוק

פרק א
א המשא אשר חזה, חבקוק הנביא. 
ב עד-אנה יהוה שיוועתי, ולא תשמע:  אזעק אליך חמס, ולא תושיע. 
ג למה תראני אוון ועמל תביט, ושוד וחמס לנגדי; ויהי ריב ומדון, יישא. 
ד על-כן תפוג תורה, ולא-ייצא לנצח משפט:  כי רשע מכתיר את-הצדיק, על-כן ייצא משפט מעוקל. 
ה ראו בגויים והביטו, והיתמהו תמהו:  כי-פועל פועל בימיכם, לא תאמינו כי יסופר. 
ו כי-הנני מקים את-הכשדים, הגוי המר והנמהר; ההולך, למרחבי-ארץ, לרשת, משכנות לא-לו. 
ז איום ונורא, הוא; ממנו, משפטו ושאתו ייצא. 
ח וקלו מנמרים סוסיו, וחדו מזאבי ערב, ופשו, פרשיו; ופרשיו, מרחוק יבואו--יעופו, כנשר חש לאכול. 
ט כולו לחמס יבוא, מגמת פניהם קדימה; ויאסוף כחול, שבי. 
י והוא במלכים יתקלס, ורוזנים משחק לו; הוא לכל-מבצר ישחק, ויצבור עפר וילכדה. 
יא אז חלף רוח ויעבור, ואשם:  זו כוחו, לאלוהו. 
יב הלוא אתה מקדם, יהוה אלוהיי קדושי--לא נמות; יהוה למשפט שמתו, וצור להוכיח יסדתו. 
יג טהור עיניים מראות רע, והביט אל-עמל לא תוכל:  למה תביט, בוגדים--תחריש, בבלע רשע צדיק ממנו. 
יד ותעשה אדם, כדגי הים--כרמש, לא-מושל בו. 
טו כולו, בחכה היעלה--יגורהו בחרמו, ויאספהו במכמרתו; על-כן, ישמח ויגיל. 
טז על-כן יזבח לחרמו, ויקטר למכמרתו:  כי בהמה שמן חלקו, ומאכלו בריאה. 
יז העל כן, יריק חרמו; ותמיד להרוג גויים, לא יחמול. 
פרק ב
א על-משמרתי אעמודה, ואתייצבה על-מצור; ואצפה, לראות מה-ידבר-בי, ומה אשיב, על-תוכחתי. 
ב ויענני יהוה, ויאמר, כתוב חזון, ובאר על-הלוחות--למען ירוץ, קורא בו. 
ג כי עוד חזון למועד, ויפח לקץ ולא יכזב; אם-יתמהמה, חכה-לו--כי-בוא יבוא, לא יאחר. 
ד הנה עופלה, לא-ישרה נפשו בו; וצדיק, באמונתו יחיה. 
ה ואף כי-היין בוגד, גבר יהיר ולא ינווה:  אשר הרחיב כשאול נפשו, והוא כמוות ולא ישבע, ויאסוף אליו כל-הגויים, ויקבוץ אליו כל-העמים. 
ו הלוא-אלה כולם, עליו משל יישאו, ומליצה, חידות לו; ויאמר, הוי המרבה לא-לו--עד-מתיי, ומכביד עליו עבטיט. 
ז הלוא פתע, יקומו נושכיך, ויקצו, מזעזעיך; והיית למשיסות, למו. 
ח כי-אתה שלות גויים רבים, ישלוך כל-יתר עמים; מדמי אדם וחמס-ארץ, קריה וכל-יושבי בה. 
ט הוי, בוצע בצע רע--לביתו:  לשום במרום קינו, להינצל מכף-רע. 
י יעצת בושת, לביתך; קצות-עמים רבים, וחוטא נפשך. 
יא כי-אבן, מקיר תזעק; וכפיס, מעץ יעננה. 
יב הוי בונה עיר, בדמים; וכונן קריה, בעוולה. 
יג הלוא הנה, מאת יהוה צבאות; וייגעו עמים בדי-אש, ולאומים בדי-ריק ייעפו. 
יד כי תימלא הארץ, לדעת את-כבוד יהוה, כמים, יכסו על-ים. 
טו הוי משקה ריעהו, מספח חמתך ואף שכר--למען הביט, על-מעוריהם. 
טז שבעת קלון מכבוד, שתה גם-אתה והיערל; תיסוב עליך, כוס ימין יהוה, וקיקלון, על-כבודך. 
יז כי חמס לבנון יכסך, ושוד בהמות יחיתן, מדמי אדם וחמס-ארץ, קריה וכל-יושבי בה. 
יח מה-הועיל פסל, כי פסלו יוצרו--מסכה, ומורה שקר:  כי בטח יוצר יצרו, עליו, לעשות, אלילים אילמים. 
יט הוי אומר לעץ הקיצה, עורי לאבן דומם; הוא יורה--הנה-הוא תפוש זהב וכסף, וכל-רוח אין בקרבו. 
כ ויהוה, בהיכל קודשו:  הס מפניו, כל-הארץ. 
פרק ג
א תפילה, לחבקוק הנביא--על, שגיונות. 
ב יהוה, שמעתי שמעך יראתי--יהוה פועלך בקרב שנים חייהו, בקרב שנים תודיע; ברוגז, רחם תזכור. 
ג אלוה מתימן יבוא, וקדוש מהר-פארן סלה; כיסה שמיים הודו, ותהילתו מלאה הארץ. 
ד ונוגה כאור תהיה, קרניים מידו לו; ושם, חביון עוזו. 
ה לפניו, ילך דבר; וייצא רשף, לרגליו. 
ו עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גויים, ויתפוצצו הררי-עד, שחו גבעות עולם; הליכות עולם, לו. 
ז תחת אוון, ראיתי אוהלי כושן; ירגזון, יריעות ארץ מדיין. 
ח הבנהרים, חרה יהוה--אם בנהרים אפך, אם-בים עברתך:  כי תרכב על-סוסיך, מרכבותיך ישועה. 
ט עריה תיעור קשתך, שבועות מטות אומר סלה; נהרות, תבקע-ארץ. 
י ראוך יחילו הרים, זרם מים עבר; נתן תהום קולו, רום ידיהו נשא. 
יא שמש ירח, עמד זבולה; לאור חיציך יהלכו, לנוגה ברק חניתך. 
יב בזעם, תצעד-ארץ; באף, תדוש גויים. 
יג יצאת לישע עמך, לישע את-משיחך; מחצת ראש מבית רשע, ערות יסוד עד-צוואר סלה. 
יד נקבת במטיו ראש פרזיו, יסערו להפיצני; עליצותם, כמו-לאכול עני במסתר. 
טו דרכת בים, סוסיך; חומר, מים רבים. 
טז שמעתי ותרגז בטני, לקול צללו שפתיי--יבוא רקב בעצמיי, ותחתיי ארגז:  אשר אנוח ליום צרה, לעלות לעם יגודנו. 
יז כי-תאנה לא-תפרח, ואין יבול בגפנים--כיחש מעשה-זית, ושדמות לא-עשה אוכל; גזר ממכלה צאן, ואין בקר ברפתים. 
יח ואני, ביהוה אעלוזה:  אגילה, באלוהי ישעי. 
יט יהוה אדוניי, חילי, וישם רגליי כאיילות, ועל במותיי ידריכני; למנצח, בנגינותיי.