התנ"ך במרשתת - ספר הספרים באינטרנט

חגיי

פרק א
א בשנת שתיים, לדריווש המלך, בחודש השישי, ביום אחד לחודש--היה דבר-יהוה ביד-חגיי הנביא, אל-זרובבל בן-שאלתיאל פחת יהודה, ואל-יהושוע בן-יהוצדק הכוהן הגדול, לאמור. 
ב כה אמר יהוה צבאות, לאמור:  העם הזה אמרו, לא עת-בוא עת-בית יהוה להיבנות. 
ג ויהי, דבר-יהוה, ביד-חגיי הנביא, לאמור. 
ד העת לכם אתם, לשבת בבותיכם ספונים--והבית הזה, חרב. 
ה ועתה, כה אמר יהוה צבאות:  שימו לבבכם, על-דרכיכם. 
ו זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין-לשובעה שתה ואין-לשוכרה, לבוש, ואין-לחום לו; והמשתכר--משתכר, אל-צרור נקוב. 
ז כה אמר, יהוה צבאות:  שימו לבבכם, על-דרכיכם. 
ח עלו ההר והבאתם עץ, ובנו הבית; וארצה-בו ואיכבדה, אמר יהוה. 
ט פנה אל-הרבה והנה למעט, והבאתם הבית ונפחתי בו:  יען מה, נאום יהוה צבאות--יען ביתי אשר-הוא חרב, ואתם רצים איש לביתו. 
י על-כן עליכם, כלאו שמיים מטל; והארץ, כלאה יבולה. 
יא ואקרא חורב על-הארץ ועל-ההרים, ועל-הדגן ועל-התירוש ועל-היצהר, ועל אשר תוציא, האדמה; ועל-האדם, ועל-הבהמה, ועל, כל-יגיע כפיים. 
יב וישמע זרובבל בן-שלתיאל ויהושוע בן-יהוצדק הכוהן הגדול וכול שארית העם, בקול יהוה אלוהיהם, ועל-דברי חגיי הנביא, כאשר שלחו יהוה אלוהיהם; וייראו העם, מפני יהוה. 
יג ויאמר חגיי מלאך יהוה, במלאכות יהוה--לעם לאמור:  אני איתכם, נאום-יהוה. 
יד ויער יהוה את-רוח זרובבל בן-שלתיאל פחת יהודה, ואת-רוח יהושוע בן-יהוצדק הכוהן הגדול, ואת-רוח, כול שארית העם; ויבואו ויעשו מלאכה, בבית-יהוה צבאות אלוהיהם. 
טו ביום עשרים וארבעה לחודש, בשישי, בשנת שתיים, לדריווש המלך.
פרק ב
א בשביעי, בעשרים ואחד לחודש--היה, דבר-יהוה, ביד-חגיי הנביא, לאמור. 
ב אמור-נא, אל-זרובבל בן-שלתיאל פחת יהודה, ואל-יהושוע בן-יהוצדק, הכוהן הגדול--ואל-שארית העם, לאמור. 
ג מי בכם, הנשאר, אשר ראה את-הבית הזה, בכבודו הראשון; ומה אתם רואים אותו, עתה--הלוא כמוהו כאין, בעיניכם. 
ד ועתה חזק זרובבל נאום-יהוה וחזק יהושוע בן-יהוצדק הכוהן הגדול וחזק כל-עם הארץ, נאום-יהוה--ועשו:  כי-אני איתכם, נאום יהוה צבאות. 
ה את-הדבר אשר-כרתי איתכם, בצאתכם ממצריים, ורוחי, עומדת בתוככם--אל-תיראו. 
ו כי כה אמר יהוה צבאות, עוד אחת מעט היא; ואני, מרעיש את-השמיים ואת-הארץ, ואת-הים, ואת-החרבה. 
ז והרעשתי, את-כל-הגויים, ובאו, חמדת כל-הגויים; ומילאתי את-הבית הזה, כבוד--אמר, יהוה צבאות. 
ח לי הכסף, ולי הזהב--נאום, יהוה צבאות. 
ט גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון, מן-הראשון--אמר, יהוה צבאות; ובמקום הזה אתן שלום, נאום יהוה צבאות. 
י בעשרים וארבעה לתשיעי, בשנת שתיים לדריווש--היה, דבר-יהוה, אל-חגיי הנביא, לאמור. 
יא כה אמר, יהוה צבאות:  שאל-נא את-הכוהנים תורה, לאמור. 
יב הן יישא-איש בשר-קודש בכנף בגדו, ונגע בכנפו אל-הלחם ואל-הנזיד ואל-היין ואל-שמן ואל-כל-מאכל--היקדש; ויענו הכוהנים ויאמרו, לא. 
יג ויאמר חגיי, אם-ייגע טמא-נפש בכל-אלה היטמא; ויענו הכוהנים ויאמרו, יטמא. 
יד ויען חגיי ויאמר, כן העם-הזה וכן-הגוי הזה לפניי נאום-יהוה, וכן, כל-מעשה ידיהם; ואשר יקריבו שם, טמא הוא. 
טו ועתה שימו-נא לבבכם, מן-היום הזה ומעלה; מטרם שום-אבן אל-אבן, בהיכל יהוה. 
טז מהיותם בא אל-ערימת עשרים, והייתה עשרה; בא אל-היקב, לחשוף חמישים פורה, והייתה, עשרים. 
יז הכיתי אתכם בשידפון וביירקון, ובברד--את, כל-מעשה ידיכם; ואין-אתכם אליי, נאום-יהוה. 
יח שימו-נא לבבכם, מן-היום הזה ומעלה; מיום עשרים וארבעה לתשיעי, למן-היום אשר-יוסד היכל-יהוה--שימו לבבכם. 
יט העוד הזרע, במגורה, ועד-הגפן והתאנה והרימון ועץ הזית, לא נשא--מן-היום הזה, אברך. 
כ ויהי דבר-יהוה שנית אל-חגיי, בעשרים וארבעה לחודש לאמור. 
כא אמור, אל-זרובבל פחת-יהודה לאמור:  אני מרעיש, את-השמיים ואת-הארץ. 
כב והפכתי, כיסא ממלכות, והשמדתי, חוזק ממלכות הגויים; והפכתי מרכבה, ורוכביה, וירדו סוסים ורוכביהם, איש בחרב אחיו. 
כג ביום ההוא נאום-יהוה צבאות אקחך זרובבל בן-שאלתיאל עבדי, נאום-יהוה, ושמתיך, כחותם:  כי-בך בחרתי, נאום יהוה צבאות.