התנ"ך במרשתת - ספר הספרים באינטרנט
יונה - פרק ב -

פסוק ה

שיתוף
ואני אמרתי, נגרשתי מנגד עיניך; אך אוסיף להביט, אל-היכל קודשך. 



פסוק זה משך אותי לתוך ספר יונה כשלמדנו תנך בבית ספר, ואתו אני מתהלכת זה שלושים ושלוש שנה. במשך השנים התמצה הפסוק למילה נגרשתי. בתקופות הקשות ביותר בחיי פסוק זה לא מש ממני. הודות לו היה לי האומץ לפרסם את הספר חברים מקשיבים לקולך.
נולדתי בקיבוץ. בחיי השגרה של ילדותי לסממני דת או מנהגים דתיים כלשהם לא היה כל ביטוי. את הקשר שלי לאמונה מצאתי ישירות. בילדותי אפילו לא ידעתי על קיומן של תפילות ומצוות.
הייתי ילדה רגישה, מסוגרת ומתבודדת. הרביתי לטייל מחוץ לקיבוץ, בטבע, לבד – נפעמת ביני לביני מהיופי האינסופי של העצים, הפרחים, האדמה, ההרים, בעלי החיים. ויום אחד מצאתי את עצמי משוחחת עם אלוקים. שאלתי שאלה והוא ענה לי. וככה, לאט-לאט, התרקמה בתוכי תחושה עמוקה מאד של נוכחותו, של הימצאו מבחינה פיסית ומוחשית. הרגשתי שהוא שומר עליי, שאני מוגנת במחיצתו, ולא פחדתי. אני זוכרת שאפילו פעם אחת לא עלתה לי השאלה האם יש אלוהים?. הוא היה כל כך נוכח בחיי שלא היה שום צורך לשאול שאלה מעין זו. נתקלתי בַשאלה שנים רבות אחר כך, מכמה מחבריי הטובים שחלקם הצהירו שהוא ללא ספק לא קיים וזהו!
במשך שנים רבות נגרשתי מעצמי, ממש כשם שיונה נגרש מהנבואה שציווה לו אלוקים: קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ ... (יונה א, ב).
התהלכתי בהרגשה שיש לי כישרון עצום למשהו שאף אחד לא צריך, שכל מהותי הפנימית חסרת משמעות. לא הצלחתי לבטא את עצמי ואת מה שיש לי בלב – בדידות גדולה. שנים התרחקתי וניסיתי לברוח מידידי הטוב, מאלוקים. הרגשתי שהקרבה אליו מרחיקה אותי מהבריות.


נגרשתי הנה מילה מיוחדת ובלתי אפשרית, יחידאית בתנך, אשר מגלמת בתוכה את תמצית מאבקו של יונה הנביא, שהיא גם תמצית מאבקי שלי. גירוש היא פעולה הנכפית על אדם על ידי אדם או קהילת אנשים אחרים. כיצד יכול יונה להגיד נגרשתי?
בנין נפעל עם שרש 'גרש' יוצר ביטוי חדש עם כוונה שונה. גירוש במשמעו העמוק הוא הרחקת אדם ממקום אליו הוא שייך, ממקום שהיה פעם ביתו וקהילתו, הרחקה נושאת קלון. אדם שגורש אינו עוזב מרצונו החופשי מתוך בחירה והחלטה אישית, הוא מורחק מביתו ובפעולה שכזו נאמר לו למעשה: אתה לא רצוי כאן, התרחק ואל תחזור. גירוש במשמעו העמוק הוא עונש, אין בו פרידה לשלום וצפייה לחזרה.
כאשר אומר יונה נגרשתי הוא מרמז לנו שפעולת הגירוש, אחרי הכול, לא הייתה חיצונית אלא פנימית, שהוא בחר בה בעצמו ועליה הוא לוקח את מלוא האחריות: אני זה שגירשתי את עצמי הענשתי והרחקתי את עצמי ממקום אליו אני שייך. ועוד מוסיף יונה:
...נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ...
ברור ליונה שבניגוד לגירוש מבית, מנחלה, או מקהילה – הגירוש שהוא כפה על עצמו הינו גירוש מהקשר הישיר שלו עם ה'. 'נגרשתי מנגד עיניך' כדי שלא תראה אותי. השימוש במילה נגד מדגישה את ההתנגדות של יונה. כמו היה אומר: אני מתנגד לכך שתראה אותי ואני מגרש את עצמי מעיניך הרואות. יונה, כאמור, לוקח במודעות ברורה את מלוא האחריות על גרושו שלא על מנת לחזור, שלא על מנת לעשות את שליחותו. נכון, הוא יכול היה לבחור במילה רכה יותר כמו ברחתי, התרחקתי או נמנעתי. אך הוא בוחר דווקא להגיד נגרשתי ובמילה ייחודית זאת הוא מבטא את הקלון והבושה ומכריז בכך על הסופיות בגירושו את עצמו.

כשאדם יוצא לדרך אורז בתרמילו צידה שתשמש אותו בדרכו. כך גם בנפשו של האדם היוצא לדרך ארוזות תקווה, סקרנות, רצון עז לחוות וללמוד את העולם.

ומה לוקח אדם שבורח, איזו צידה הוא נושא עמו לדרך הבריחה?
הוא לוקח משא כבד אשר רובץ עליו ושאינו רוצה כלל להשתמש בו בדרכו החדשה: את זיכרונותיו, כעסיו, התנגדויותיו, פחדיו, חרדותיו, והבריחה עצמה הופכת לו לנטל, למעמסה.
בסיפורו של יונה, בריחתו לא נעשית לשם הישרדות – הרי איש אינו רודף אחריו – בריחתו היא מנטאלית – מוסרית וערכית. והנה זועקת האירוניה: מוסריותו וערכיו אשר גרמו לו מלכתחילה לקום ולברוח הופכים לאבן מכבידה ומסוכנת אשר כמעט מטביעה אותו בים.
כשאדם בורח – מעצמו הוא בורח. לפעמים ימצא עצמו בכלא פנימי טחוב, מצומצם וקר. לפעמים יהיה כלאו מטופח, מסוגנן, מצויד ונוח.

למשקלה של מעמסת הנפש אין אמדן. מעמסת הנפש שקולה לכוח הכבידה עצמו.

כשאני בורחת ולא עושה את מה שניחנתי בו, אני גורמת לעצמי עצב וכאב. כשכישוריי הפנימיים לא באים לביטוי בעולם, אני חשה כאילו אני בכלא, אני חשה מחנק ועצב שמכלים כל חלקה טובה בנשמתי. האין כל אלו יחשבו לעונש? האם אין זה עונש כבד וכואב לחיות ללא חירותי, בלי ליצור את יצירותיי הייחודיות ולהביא תועלת לבני אדם?

וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ
אחרי כל עשיית הספר שלי שהייתה כרוכה בליקוט הפסוקים, הכנת מגזרות הנייר, איסוף החוכמה והרגש של כל הנשים שעשו במלאכה והיו אתי – גיליתי פתאום שבמילה נגרשתי מגולמת התקווה שחבויה בחלק השני של הפסוק.
במילה נגרשתי יש גֵר –זר ששוכן בתוכי. וכשאני הופכת את סדר האותיות במילה גר – גימל וריש – מתקבלת המילה נרגשתי.
אני מגלה שהגירוש והבריחה הם החלק הזר שבתוכי, החלק שאיננו שייך לי.
להפוך את הגר שבתוכי לחלק ממני – ואז המילה נגרשתי תיהפך ל נרגשתי.

כשאני מסתכלת על המילה נגרשתי שורש הגירוש ושורש הרגש נמצאים בה יחדיו:
נגרשתי נרגשתי
גשר
וכשאני בוחנת את השורשים האלה אני מגלה שחבוי בהם גם גשר. בין שני קצוות אלה שקורעים את לבי, יש אפשרות חדשה ליצירת גשר. מן הגירוש ניתן לחזור לרגש החם:
אֶל-הֵיכַל קָדְשֶׁךָ.

הדבר היפה ביותר שחיכה לי במילה הזאת הוא האותיות שנשארו נ-ת-י כשקוראים אותן בהיפוך יוצא: יתן:
נגרשתי = יתן גרש
נרגשתי = יתן רגש
נגשרתי = יתן גשר

ההבנות האלו חיכו לי במילה אחת שליוותה אותי כל חיי מאז שהייתי נערה ועד היום. גיליתי את כל אלה כשהתחלתי לשוחח עם הנשים המשתתפות ביצירת הספר ועם ידידים נוספים. אני מאמינה בלב שלם שצפונות בתנך עבורנו עוד הבנות רבות ומפתיעות והוא מחכה בקוצר רוח להעניק לנו אותן.
אני נרגשת מאד לשתף תגלית מופלאה זו אתכם – קוראת יקרה וקורא יקר.

אני נרגשת לחזור אל מחוזות הנפש שלי ולמצוא דרכים לבטא אותם ולעשות טוב בעולם.

נעמי שפירא, 47, כפר האורנים