פסוק ח

סיפור מעבר הירדן משתרע על פני פרקים ג'-ד', ויש המוסיפים גם את פרק ה', א.

ניתן לחלק את הסיפור לשלושה חלקים:

■5 דברי הכנה לפני המעבר: השוטרים לעם; יהושע לעם; יהושע לכהנים; ה' ליהושע; יהושע לעם.
■מעבר הירדן: הנס; מעשי ישראל בתוך הירדן.
■בתום המעבר: הקמת האבנים בגלגל.
החלק העיקרי בסיפור הוא כמובן החלק השני - מעבר הירדן ומעשי ישראל בתוך הירדן, ובו נעסוק בהמשך.

2 החלקים הראשונים מוקפים במסגרת המחברת אותם יחד. הסיפור מתחיל ביהושע ג1:

וישכם יהושע בבוקר ויסעו מהשטים ויבואו עד הירדן, הוא וכל בני ישראל, וילינו שם טרם יעבורו
ומסתיים ביהושע ד19:

והעם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון, ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו
הסיפור פותח במסע לירדן, ומסיים במסע הבא של ישראל - מהירדן לגלגל.

לאחר פסוק זה ממשיך הסיפור ומתאר את הקמת האבנים בגלגל, כדי לסכם את יום מעבר הירדן. במסגרת הקמת האבנים אומר יהושע:

וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר: בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לְיַם סוּף אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ. לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד ה' כִּי חֲזָקָה הִיא, לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים
עניין זה מסכם את 2 המטרות העיקריות של נס מעבר הירדן: להראות לעם ישראל כי ה' בקרבם (ולכן ייראו אותו), ולהראות לכל עמי הארץ את יד ה'. ומיד:

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה וְכָל מַלְכֵי הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עברנו (עָבְרָם), וַיִּמַּס לְבָבָם וְלֹא הָיָה בָם עוֹד רוּחַ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
הקשר בין הדברים לעיל לבין הפסוק הזה - ברור. יתכן שהכתיב אף מחזק קשר זה, שהרי לפיו כתוב בפסוק זה עד עברנו, למרות שמדובר בדברי המספר ולא בדיבור ישיר. דבר זה מזכיר לנו את דברי יהושע שקדמו לפסוק זה: אשר הוביש מפנינו עד עברנו.

ישנה לנס מעבר הירדן עוד מטרה אחת, מלבד 2 אלו, והיא להראות לישראל שה' עם יהושע כפי שהיה עם משה.

ניתן לראות כי בחלק הראשון - בדברי ההכנה, מופיעות 2 מתוך 3 מטרות אלו:

■גדולת יהושע בעיני העם: הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל גַּדֶּלְךָ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יֵדְעוּן כִּי כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ.
■גדולת ה' בעיני העם: בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי אֵל חַי בְּקִרְבְּכֶם וְהוֹרֵשׁ יוֹרִישׁ מִפְּנֵיכֶם אֶת הַכְּנַעֲנִי....
אלו 2 המטרות העיקריות של הנס.

פחדם של עמי הארץ מקביל לפחדם של עמי הארץ לאחר קריעת ים סוף. יתכן כי אחת המטרות של קריעת ים סוף היתה להכין את הקרקע לכניסה לארץ, על-ידי אימת העמים, אך מכיוון שעברו 40 שנה בא נס מעבר הירדן ומחזיר את אימת העמים שדעכה עם הזמן.

סיפור כפולעריכהפרק ד' פותח בכותרת, אשר ממשיכה את סוף פרק ג' מבחינת תוכנה. בסוף פרק ג' סופר על כך שהעם תמו לעבור את הירדן, ועתה פותח פרק ד' כך: ויהי כאשר תמו כל הגוי לעבור את הירדן –.

אלא שבהמשך הפרק נראה שבני ישראל לא תמו לעבור את הירדן:

1. פס' ח: ויעשו כן בני ישראל... וישאו שתי עשרה אבנים... ויעבירום עמם אל המלון.... ניתן להבין מכאן שבני ישראל עוד לא עברו כולם, וכי הם עוברים יחד עם האבנים שנשאו. כאן ניתן להשיב ולומר, שמדובר ב-12 האנשים שנבחרו בלבד. אך המשך הפסוקים יוכיח את הדברים ביתר שאת.
2. פס' י: והכהנים נושאי הארון עומדים... עד תום כל הדבר... וימהרו העם ויעבורו. כאן נאמר לנו במפורש, כי רק עתה ממהרים העם ועוברים; רק לאחר שסיים יהושע לומר לעם את 'הדבר'. והרי בני ישראל כבר עברו בסוף פרק ג'!
3. פס' יא: לאחר שתם העם לעבור, עוברים הכהנים וארון ה' לפני העם. מפסוק זה ניתן להבין שהארון עזב את מקומו בירדן, ועתה הנס נגמר ומי הירדן שבים למקומם. ואכן מגיע פסוק יד ומסכם את יום מעבר הירדן: ביום ההוא גדל ה' את יהושע.... אלא שמיד לאחר פסוק הסיכום, הסיפור ממשיך כאילו דבר לא ארע, ואנו שומעים שוב על יציאת הכהנים מהירדן, בציווי ה'! פסוק הסיכום נמצא באמצע הסיפור וקוטע אותו!
התשובה לכך פשוטה: הסיפור המתחיל באמצע פס' א (לאחר הפיסקא באמצע פסוק], ומסתיים בפסוק הסיכום – פסוק י, הוא סיפור המקביל לשאר הסיפור, אשר לפניו ואחריו. זו הסיבה לכך שקטע זה יוצר בעיות כרונולוגיות, אם קוראים אותו 'ישר', עם הסיפור שלפניו ושלאחריו. שהרי הוא מקביל להם, וחוזר במילים שונות על דברים שכבר נכתבו ושעוד ייכתבו! לצורך העניין נקרא לקטע זה 'הסיפור המרכזי', שכן הוא קוטע את הסיפור באמצעו ו'נתחב' פנימה, ולסיפור שסביבו נקרא 'סיפור המסגרת', משום שהוא יוצר מעין 'מסגרת' לסיפור שבאמצעו. אנו נראה כי אם קוראים את 2 חלקי המסגרת ברצף, תוך 'התעלמות' מהסיפור שבאמצע, יווצר סיפור הגיוני.

לכך ישנן מספר הוכחות:

1. פסוק הפתיחה לפרק ד', נקטע באמצעו עי 'פיסקא באמצע פסוק'. יתכן ודבר זה רומז לנו שהמשך פס' א נמצא במקום אחר, ואין זה חציו השני של הפסוק (ועע רדק, המציע הצעה אחרת באשר להמשכו ה'נכון' של חצי פסוק א).
2. המשכו של פסוק הפתיחה הוא: ויאמר ה' אל יהושע לאמר. אם אנו מחפשים 'המשך חלופי' לפסוק הפתיחה, הרי שפס' טו מתאים מאוד: ויאמר ה' אל יהושע לאמר. וזה בדיוק המקום בו מסתיים הסיפור המקביל, ואנו חוזרים לסיפור הרגיל.
3. ישנן, כפי שראינו, הקבלות בין סיפור המסגרת לבין סיפור המרכז. בסיפור המרכז, ההקבלה העיקרית מורגשת בפסוקים י-יא, שם חוזרים פרטים המופיעים גם בסיפור המסגרת: