פסוק כז

אחרי עשרות שנים של מלחמות עקובות מדם, מצור, רעב, ביזה, שריפות, חורבן וגלות, כמתואר בשני הפרקים האחרונים של ספר מלכים ב', מגיע השקט שלאחר הסערה:
וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה, לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה, בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ, נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ, אֶת-רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ-יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא. וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת, וַיִּתֵּן אֶת-כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, בְּבָבֶל. וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ; וְאָכַל לֶחֶם תָּמִיד לְפָנָיו, כָּל-יְמֵי חַיָּיו. וַאֲרֻחָתוֹ, אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה-לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ: כֹּל, יְמֵי חַיָּו.
תקופת הבית הראשון מסתיימת אם כן במעין השלמה עם עובדת הגלות בבבל; ואכן זוהי תחילתה של הקהילה היהודית המפוארת שהתקיימה בארץ בבל במשך אלף וארבע מאות שנים, עד לאמצע המאה העשרים.