עמוד הבית
|
איך בוחרים פסוק?
|
אודות
|
מדיה
|
פסוק מתנה
|
ציורי התנ"ך
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים
יהושוע
שופטים
שמואל א
שמואל ב
מלכים א
מלכים ב
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
הושע
יואל
עמוס
עובדיה
יונה
מיכה
נחום
חבקוק
צפניה
חגיי
זכריה
מלאכי
דברי הימים א
דברי הימים ב
תהילים
איוב
משלי
רות
שיר השירים
קוהלת
איכה
אסתר
דניאל
עזרא
נחמיה
מלאכי
פרק א
א
משא דבר-יהוה, אל-ישראל, ביד, מלאכי.
ב
אהבתי אתכם אמר יהוה, ואמרתם במה אהבתנו; הלוא-אח עשיו ליעקוב נאום-יהוה, ואוהב את-יעקוב.
ג
ואת-עשיו, שנאתי; ואשים את-הריו שממה, ואת-נחלתו לתנות מדבר.
ד
כי-תאמר אדום רוששנו, ונשוב ונבנה חורבות--כה אמר יהוה צבאות, המה יבנו ואני אהרוס; וקראו להם גבול רשעה, והעם אשר-זעם יהוה עד-עולם.
ה
ועיניכם, תראינה; ואתם תאמרו יגדל יהוה, מעל לגבול ישראל.
ו
בן יכבד אב, ועבד אדוניו; ואם-אב אני איה כבודי ואם-אדונים אני איה מוראי אמר יהוה צבאות, לכם הכוהנים בוזי שמי, ואמרתם, במה בזינו את-שמך.
ז
מגישים על-מזבחי לחם מגואל, ואמרתם במה גיאלנוך; באמורכם, שולחן יהוה נבזה הוא.
ח
וכי-תגישון עיוור לזבוח אין רע, וכי תגישו פיסח וחולה אין רע; הקריבהו נא לפחתך, הירצך או היישא פניך--אמר, יהוה צבאות.
ט
ועתה חלו-נא פני-אל, ויחוננו; מידכם, הייתה זאת--היישא מכם פנים, אמר יהוה צבאות.
י
מי גם-בכם ויסגור דלתיים, ולא-תאירו מזבחי חינם; אין-לי חפץ בכם, אמר יהוה צבאות, ומנחה, לא-ארצה מידכם.
יא
כי ממזרח-שמש ועד-מבואו, גדול שמי בגויים, ובכל-מקום מוקטר מוגש לשמי, ומנחה טהורה: כי-גדול שמי בגויים, אמר יהוה צבאות.
יב
ואתם, מחללים אותו--באמורכם, שולחן אדוניי מגואל הוא, וניבו, נבזה אוכלו.
יג
ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו, אמר יהוה צבאות, והבאתם גזול ואת-הפיסח ואת-החולה, והבאתם את-המנחה; הארצה אותה מידכם, אמר יהוה.
יד
וארור נוכל, ויש בעדרו זכר, ונודר וזובח מושחת, לאדוניי: כי מלך גדול אני, אמר יהוה צבאות, ושמי, נורא בגויים.
פרק ב
א
ועתה, אליכם המצוה הזאת--הכוהנים.
ב
אם-לא תשמעו ואם-לא תשימו על-לב לתת כבוד לשמי, אמר יהוה צבאות, ושילחתי בכם את-המארה, וארותי את-ברכותיכם; וגם, ארותיה, כי אינכם, שמים על-לב.
ג
הנני גוער לכם, את-הזרע, וזיריתי פרש על-פניכם, פרש חגיכם; ונשא אתכם, אליו.
ד
וידעתם--כי שילחתי אליכם, את המצוה הזאת: להיות בריתי את-לוי, אמר יהוה צבאות.
ה
בריתי הייתה איתו, החיים והשלום, ואתנם-לו מורא, וייראני; ומפני שמי, ניחת הוא.
ו
תורת אמת הייתה בפיהו, ועוולה לא-נמצא בשפתיו; בשלום ובמישור הלך איתי, ורבים השיב מעוון.
ז
כי-שפתי כוהן ישמרו-דעת, ותורה יבקשו מפיהו: כי מלאך יהוה-צבאות, הוא.
ח
ואתם סרתם מן-הדרך, הכשלתם רבים בתורה; שיחתם ברית הלוי, אמר יהוה צבאות.
ט
וגם-אני נתתי אתכם, נבזים ושפלים--לכל-העם: כפי, אשר אינכם שומרים את-דרכיי, ונושאים פנים, בתורה.
י
הלוא אב אחד לכולנו, הלוא אל אחד בראנו; מדוע, נבגד איש באחיו--לחלל, ברית אבותינו.
יא
בגדה יהודה, ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים: כי חילל יהודה, קודש יהוה אשר אהב, ובעל, בת-אל נכר.
יב
יכרת יהוה לאיש אשר יעשנה, ער ועונה, מאוהלי, יעקוב; ומגיש מנחה, ליהוה צבאות.
יג
וזאת, שנית תעשו--כסות דמעה את-מזבח יהוה, בכי ואנקה; מאין עוד, פנות אל-המנחה, ולקחת רצון, מידכם.
יד
ואמרתם, על-מה: על כי-יהוה העיד בינך ובין אשת נעוריך, אשר אתה בגדת בה, והיא חברתך, ואשת בריתך.
טו
ולא-אחד עשה, ושאר רוח לו, ומה האחד, מבקש זרע אלוהים; ונשמרתם, ברוחכם, ובאשת נעוריך, אל-יבגוד.
טז
כי-שנא שלח, אמר יהוה אלוהי ישראל, וכיסה חמס על-לבושו, אמר יהוה צבאות; ונשמרתם ברוחכם, ולא תבגודו.
יז
הוגעתם יהוה בדבריכם, ואמרתם במה הוגענו: באמורכם, כל-עושה רע טוב בעיני יהוה ובהם הוא חפץ, או איה, אלוהי המשפט.
פרק ג
א
הנני שולח מלאכי, ופינה-דרך לפניי; ופתאום יבוא אל-היכלו האדון אשר-אתם מבקשים, ומלאך הברית אשר-אתם חפצים הנה-בא--אמר, יהוה צבאות.
ב
ומי מכלכל את-יום בואו, ומי העומד בהיראותו: כי-הוא כאש מצרף, וכבורית מכבסים.
ג
וישב מצרף ומטהר, כסף, וטיהר את-בני-לוי וזיקק אותם, כזהב וככסף; והיו, ליהוה, מגישי מנחה, בצדקה.
ד
וערבה, ליהוה, מנחת יהודה, וירושלים--כימי עולם, וכשנים קדמונייות.
ה
וקרבתי אליכם, למשפט, והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים, ובנשבעים לשקר; ובעושקי שכר-שכיר אלמנה ויתום ומטי-גר, ולא יראוני--אמר, יהוה צבאות.
ו
כי אני יהוה, לא שניתי; ואתם בני-יעקוב, לא כליתם.
ז
למימי אבותיכם סרתם מחוקיי, ולא שמרתם--שובו אליי ואשובה אליכם, אמר יהוה צבאות; ואמרתם, במה נשוב.
ח
היקבע אדם אלוהים, כי אתם קובעים אותי, ואמרתם, במה קבענוך: המעשר, והתרומה.
ט
במארה אתם ניארים, ואותי אתם קובעים--הגוי, כולו.
י
הביאו את-כל-המעשר אל-בית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת, אמר יהוה צבאות: אם-לא אפתח לכם, את ארובות השמיים, והריקותי לכם ברכה, עד-בלי-דיי.
יא
וגערתי לכם באוכל, ולא-ישחית לכם את-פרי האדמה; ולא-תשכל לכם הגפן בשדה, אמר יהוה צבאות.
יב
ואישרו אתכם, כל-הגויים: כי-תהיו אתם ארץ חפץ, אמר יהוה צבאות.
יג
חזקו עליי דבריכם, אמר יהוה; ואמרתם, מה-נדברנו עליך.
יד
אמרתם, שוא עבוד אלוהים; ומה-בצע, כי שמרנו משמרתו, וכי הלכנו קדורנית, מפני יהוה צבאות.
טו
ועתה, אנחנו מאשרים זדים; גם-נבנו עושי רשעה, גם בחנו אלוהים ויימלטו.
טז
אז נדברו יראי יהוה, איש אל-ריעהו; ויקשב יהוה, וישמע, וייכתב ספר זיכרון לפניו ליראי יהוה, ולחושבי שמו.
יז
והיו לי, אמר יהוה צבאות, ליום, אשר אני עושה סגולה; וחמלתי עליהם--כאשר יחמול איש, על-בנו העובד אותו.
יח
ושבתם, וראיתם, בין צדיק, לרשע--בין עובד אלוהים, לאשר לא עבדו.
יט
כי-הנה היום בא, בוער כתנור; והיו כל-זדים וכל-עושה רשעה, קש, וליהט אותם היום הבא אמר יהוה צבאות, אשר לא-יעזוב להם שורש וענף.
כ
וזרחה לכם יראי שמי, שמש צדקה, ומרפא, בכנפיה; ויצאתם ופשתם, כעגלי מרבק.
כא
ועסותם רשעים--כי-יהיו אפר, תחת כפות רגליכם: ביום אשר אני עושה, אמר יהוה צבאות.
כב
זכרו, תורת משה עבדי, אשר ציוויתי אותו בחורב על-כל-ישראל, חוקים ומשפטים.
כג
הנה אנוכי שולח לכם, את אלייה הנביא--לפני, בוא יום יהוה, הגדול, והנורא.
כד
והשיב לב-אבות על-בנים, ולב בנים על-אבותם--פן-אבוא, והכיתי את-הארץ חרם.