התנ"ך במרשתת - ספר הספרים באינטרנט

נחום

פרק א
א משא, נינווה--ספר חזון נחום, האלקושי. 
ב אל קנוא ונוקם יהוה, נוקם יהוה ובעל חמה; נוקם יהוה לצריו, ונוטר הוא לאויביו. 
ג יהוה, ארך אפיים וגדול-כוח, ונקה, לא ינקה; יהוה, בסופה ובשערה דרכו, וענן, אבק רגליו. 
ד גוער בים ויבשהו, וכל-הנהרות החריב; אומלל בשן וכרמל, ופרח לבנון אומלל. 
ה הרים רעשו ממנו, והגבעות התמוגגו; ותישא הארץ מפניו, ותבל וכל-יושבי בה. 
ו לפני זעמו מי יעמוד, ומי יקום בחרון אפו; חמתו ניתכה כאש, והצורים ניתצו ממנו. 
ז טוב יהוה, למעוז ביום צרה; ויודע, חוסי בו. 
ח ובשטף עובר, כלה יעשה מקומה; ואויביו, ירדף-חושך. 
ט מה-תחשבון, אל-יהוה--כלה, הוא עושה; לא-תקום פעמיים, צרה. 
י כי עד-סירים סבוכים, וכסובאם סבואים; אוכלו--כקש יבש, מלא. 
יא ממך יצא, חושב על-יהוה רעה--יועץ, בלייעל. 
יב כה אמר יהוה, אם-שלמים וכן רבים, וכן נגוזו, ועבר; ועיניתיך--לא אענך, עוד. 
יג ועתה, אשבור מוטהו מעלייך; ומוסרותייך, אנתק. 
יד וציווה עליך יהוה, לא-ייזרע משמך עוד; מבית אלוהיך אכרית פסל ומסכה, אשים קברך--כי קלותה. 
פרק ב
א הנה על-ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום--חוגי יהודה חגייך, שלמי נדרייך:  כי לא יוסיף עוד לעבור-בך בלייעל, כולו נכרת. 
ב עלה מפיץ על-פנייך, נצור מצורה; צפה-דרך חזק מותניים, אמץ כוח מאוד. 
ג כי שב יהוה את-גאון יעקוב, כגאון ישראל:  כי בקקום בוקקים, וזמוריהם שיחתו. 
ד מגן גיבוריהו מאודם, אנשי-חיל מתולעים, באש-פלדות הרכב, ביום הכינו; והברושים, הורעלו. 
ה בחוצות יתהוללו הרכב, ישתקשקון ברחובות:  מראיהן, כלפידים--כברקים, ירוצצו. 
ו יזכור, אדיריו--ייכשלו, בהליכתם; ימהרו, חומתה, והוכן, הסוכך. 
ז שערי הנהרות, נפתחו; וההיכל, נמוג. 
ח והוצב, גולתה הועלתה; ואמהותיה, מנהגות כקול יונים, מתופפות, על-לבביהן. 
ט ונינווה כבריכת-מים, מימי היא; והמה נסים, עמדו עמודו ואין מפנה. 
י בוזו כסף, בוזו זהב; ואין קצה, לתכונה--כבוד, מכול כלי חמדה. 
יא בוקה ומבוקה, ומבולקה; ולב נמס ופיק ברכיים, וחלחלה בכל-מותניים, ופני כולם, קיבצו פארור. 
יב איה מעון אריות, ומרעה הוא לכפירים--אשר הלך אריה לביא שם גור אריה, ואין מחריד. 
יג אריה טורף בדי גורותיו, ומחנק ללבאותיו; וימלא-טרף חוריו, ומעונותיו טריפה. 
יד הנני אלייך, נאום יהוה צבאות, והבערתי בעשן רכבה, וכפירייך תאכל חרב; והכרתי מארץ טרפך, ולא-יישמע עוד קול מלאככה. 
פרק ג
א הוי, עיר דמים; כולה, כחש פרק מלאה--לא ימיש, טרף. 
ב קול שוט, וקול רעש אופן; וסוס דוהר, ומרכבה מרקדה. 
ג פרש מעלה, ולהב חרב וברק חנית, ורוב חלל, וכובד פגר; ואין קצה לגווייה, וכשלו בגווייתם. 
ד מרוב זנוני זונה, טובת חן בעלת כשפים; המוכרת גויים בזנוניה, ומשפחות בכשפיה. 
ה הנני אלייך, נאום יהוה צבאות, וגיליתי שולייך, על-פנייך; והראיתי גויים מערך, וממלכות קלונך. 
ו והשלכתי עלייך שיקוצים, וניבלתיך; ושמתיך, כרואי. 
ז והיה כל-רואייך, יידוד ממך, ואמר שודדה נינווה, מי ינוד לה; מאיין אבקש מנחמים, לך. 
ח התיטבי, מנוא אמון, היושבה ביאורים, מים סביב לה--אשר-חיל ים, מים חומתה. 
ט כוש עוצמה ומצריים, ואין קצה; פוט ולובים, היו בעזרתך. 
י גם-היא, לגולה הלכה בשבי--גם עולליה ירוטשו, בראש כל-חוצות; ועל-נכבדיה ידו גורל, וכל-גדוליה רותקו בזיקים. 
יא גם-את תשכרי, תהי נעלמה; גם-את תבקשי מעוז, מאויב. 
יב כל-מבצרייך--תאנים, עם-ביכורים; אם-יינועו, ונפלו על-פי אוכל. 
יג הנה עמך נשים, בקרבך, לאויבייך, פתוח נפתחו שערי ארצך; אכלה אש, בריחייך. 
יד מי מצור שאבי-לך, חזקי מבצרייך; בואי בטיט ורמסי בחומר, החזיקי מלבן. 
טו שם, תאכלך אש--תכריתך חרב, תאכלך כילק; התכבד כילק, התכבדי כארבה. 
טז הרבית, רוכלייך, מכוכבי, השמיים; ילק פשט, ויעוף. 
יז מנזרייך, כארבה, וטפסרייך, כגוב גובאי; החונים בגדרות, ביום קרה--שמש זרחה ונודד, ולא-נודע מקומו אים. 
יח נמו רועיך מלך אשור, ישכנו אדיריך; נפושו עמך על-ההרים, ואין מקבץ. 
יט אין-כהה לשברך, נחלה מכתך; כול שומעי שמעך, תקעו כף עליך--כי על-מי לא-עברה רעתך, תמיד.