התנ"ך במרשתת - ספר הספרים באינטרנט

תהילים

פרק א
א   אשרי האיש--    אשר לא הלך, בעצת רשעים;ובדרך חטאים, לא עמד,    ובמושב לצים, לא ישב.
ב   כי אם בתורת יהוה, חפצו;    ובתורתו יהגה, יומם ולילה.
ג   והיה--    כעץ, שתול על-פלגי-מים:אשר פרייו, ייתן בעיתו--ועלהו לא-ייבול;    וכול אשר-יעשה יצליח.
ד   לא-כן הרשעים:    כי אם-כמוץ, אשר-תידפנו רוח.
ה   על-כן, לא-יקומו רשעים--במשפט;    וחטאים, בעדת צדיקים.
ו   כי-יודע יהוה, דרך צדיקים;    ודרך רשעים תאבד.
פרק ב
א   למה, רגשו גויים;    ולאומים, יהגו-ריק.
ב   יתייצבו, מלכי-ארץ--    ורוזנים נוסדו-יחד:על-יהוה,    ועל-משיחו.
ג   ננתקה, את-מוסרותימו;    ונשליכה ממנו עבותימו.
ד   יושב בשמיים ישחק:    אדוניי, ילעג-למו.
ה   אז ידבר אלימו באפו;    ובחרונו יבהלמו.
ו   ואני, נסכתי מלכי:    על-ציון, הר-קודשי.
ז   אספרה, אל-חוק:    יהוה, אמר אליי בני אתה--אני, היום ילדתיך.
ח   שאל ממני--ואתנה גויים, נחלתך;    ואחוזתך, אפסי-ארץ.
ט   תרועם, בשבט ברזל:    ככלי יוצר תנפצם.
י   ועתה, מלכים השכילו;    היווסרו, שופטי ארץ.
יא   עבדו את-יהוה ביראה;    וגילו, ברעדה.
יב   נשקו-בר, פן-יאנף ותאבדו דרך--    כי-יבער כמעט אפו:אשרי,    כל-חוסי בו.
פרק ג
א   מזמור לדויד:    בבורחו, מפני אבשלום בנו.
ב   יהוה, מה-רבו צריי;    רבים, קמים עליי.
ג   רבים, אומרים לנפשי:    אין ישועתה לו באלוהים סלה.
ד   ואתה יהוה, מגן בעדי;    כבודי, ומרים ראשי.
ה   קולי, אל-יהוה אקרא;    ויענני מהר קודשו סלה.
ו   אני שכבתי, ואישנה;    הקיצותי--כי יהוה יסמכני.
ז   לא-אירא, מרבבות עם--    אשר סביב, שתו עליי.
ח   קומה יהוה, הושיעני אלוהיי--    כי-הכית את-כל-אויביי לחי;שיני רשעים    שיברת.
ט   ליהוה הישועה;    על-עמך ברכתך סלה.
פרק ד
א   למנצח בנגינות, מזמור לדויד.
ב   בקוראי, ענני אלוהי צדקי--בצר, הרחבת לי;    חונני, ושמע תפילתי.
ג   בני איש, עד-מה כבודי לכלימה--תאהבון ריק;    תבקשו כזב סלה.
ד   ודעו--כי-הפלה יהוה, חסיד לו;    יהוה ישמע, בקוראי אליו.
ה   רגזו, ואל-תחטאו:    אמרו בלבבכם, על-משכבכם; ודומו סלה.
ו   זבחו זבחי-צדק;    ובטחו, אל-יהוה.
ז   רבים אומרים, מי-יראנו-טוב:    נסה עלינו, אור פניך יהוה.
ח   נתת שמחה בליבי;    מעת דגנם ותירושם רבו.
ט   בשלום יחדיו, אשכבה ואישן:    כי-אתה יהוה לבדד; לבטח, תושיבני.
פרק ה
א   למנצח אל-הנחילות,    מזמור לדויד.
ב   אמריי האזינה יהוה;    בינה הגיגי.
ג   הקשיבה, לקול שוועי--מלכי ואלוהיי:    כי-אליך, אתפלל.
ד   יהוה--בוקר, תשמע קולי;    בוקר אערוך-לך, ואצפה.
ה   כי, לא אל חפץ רשע אתה:    לא יגורך רע.
ו   לא-יתייצבו הוללים, לנגד עיניך;    שנאת, כל-פועלי אוון.
ז   תאבד, דוברי כזב:    איש-דמים ומרמה, יתעב יהוה.
ח   ואני--ברוב חסדך, אבוא ביתך;    אשתחווה אל-היכל-קודשך, ביראתך.
ט   יהוה, נחני בצדקתך--למען שורריי;    הישר לפניי דרכך.
י   כי אין בפיהו, נכונה--קרבם הוות:    קבר-פתוח גרונם; לשונם, יחליקון.
יא   האשימם, אלוהים--    ייפלו, ממועצותיהם:ברוב פשעיהם, הדיחמו--    כי-מרו בך.
יב   וישמחו כל-חוסי בך, לעולם ירננו--    ותסך עלימו;ויעלצו בך,    אוהבי שמך.
יג   כי-אתה, תברך צדיק:    יהוה--כצינה, רצון תעטרנו.
פרק ו
א   למנצח בנגינות, על-השמינית;    מזמור לדויד.
ב   יהוה, אל-באפך תוכיחני;    ואל-בחמתך תייסרני.
ג   חונני יהוה, כי אומלל-אני:    רפאני יהוה--כי נבהלו עצמיי.
ד   ונפשי, נבהלה מאוד;    ואתה יהוה, עד-מתיי.
ה   שובה יהוה, חלצה נפשי;    הושיעני, למען חסדך.
ו   כי אין במוות זכרך;    בשאול, מי יודה-לך.
ז   יגעתי, באנחתי--אשחה בכל-לילה, מיטתי;    בדמעתי, ערשי אמסה.
ח   עששה מכעס עיני;    עתקה, בכל-צורריי.
ט   סורו ממני, כל-פועלי אוון:    כי-שמע יהוה, קול בכיי.
י   שמע יהוה, תחינתי;    יהוה, תפילתי ייקח.
יא   יבושו, וייבהלו מאוד--כל-אויביי;    ישובו, יבושו רגע.
פרק ז
א   שיגיון, לדויד:    אשר-שר ליהוה--על-דברי-כוש, בן-ימיני.
ב   יהוה אלוהיי, בך חסיתי;    הושיעני מכל-רודפיי, והצילני.
ג   פן-יטרוף כאריה נפשי;    פורק, ואין מציל.
ד   יהוה אלוהיי, אם-עשיתי זאת;    אם-יש-עוול בכפיי.
ה   אם-גמלתי, שולמי רע;    ואחלצה צוררי ריקם.
ו   ירדוף אויב נפשי, וישג--וירמוס לארץ חיי;    וכבודי, לעפר ישכן סלה.
ז   קומה יהוה, באפך--הינשא, בעברות צורריי;    ועורה אליי, משפט ציווית.
ח   ועדת לאומים, תסובבך;    ועליה, למרום שובה.
ט   יהוה, ידין עמים:    שופטני יהוה; כצדקי וכתומי עליי.
י   יגמור נא רע, רשעים--    ותכונן צדיק;ובוחן ליבות, וכליות--    אלוהים צדיק.
יא   מגיני על-אלוהים;    מושיע, ישרי-לב.
יב   אלוהים, שופט צדיק;    ואל, זועם בכל-יום.
יג   אם-לא ישוב, חרבו ילטוש;    קשתו דרך, ויכוננהא.
יד   ולו, הכין כלי מוות;    חיציו, לדולקים יפעל.
טו   הנה יחבל-אוון;    והרה עמל, וילד שקר.
טז   בור כרה, ויחפרהו;    וייפול, בשחת יפעל.
יז   ישוב עמלו בראשו;    ועל קודקודו, חמסו יירד.
יח   אודה יהוה כצדקו;    ואזמרה, שם-יהוה עליון.
פרק ח
א   למנצח על-הגיתית,    מזמור לדויד.
ב   יהוה אדונינו--    מה-אדיר שמך, בכל-הארץ;אשר תנה הודך,    על-השמיים.
ג   מפי עוללים, ויונקים--    ייסדת-עוז:למען צורריך;    להשבית אויב, ומתנקם.
ד   כי-אראה שמיך,    מעשה אצבעותיך--ירח וכוכבים,    אשר כוננת.
ה   מה-אנוש כי-תזכרנו;    ובן-אדם, כי תפקדנו.
ו   ותחסרהו מעט, מאלוהים;    וכבוד והדר תעטרהו.
ז   תמשילהו, במעשי ידיך;    כול, שתה תחת-רגליו.
ח   צונה ואלפים כולם;    וגם, בהמות שדיי.
ט   ציפור שמיים, ודגי הים;    עובר, אורחות ימים.
י   יהוה אדונינו:    מה-אדיר שמך, בכל-הארץ.
פרק ט
א   למנצח, על-מות לבן;    מזמור לדויד.
ב   אודה יהוה, בכל-ליבי;    אספרה, כל-נפלאותיך.
ג   אשמחה ואעלצה בך;    אזמרה שמך עליון.
ד   בשוב-אויביי אחור;    ייכשלו ויאבדו, מפניך.
ה   כי-עשית, משפטי ודיני;    ישבת לכיסא, שופט צדק.
ו   גערת גויים, איבדת רשע;    שמם מחית, לעולם ועד.
ז   האויב, תמו חורבות--לנצח;    וערים נתשת--אבד זכרם המה.
ח   ויהוה, לעולם יישב;    כונן למשפט כיסאו.
ט   והוא, ישפוט-תבל בצדק;    ידין לאומים, במישרים.
י   ויהי יהוה משגב לדך;    משגב, לעיתות בצרה.
יא   ויבטחו בך, יודעי שמך:    כי לא-עזבת דורשיך יהוה.
יב   זמרו--ליהוה, יושב ציון;    הגידו בעמים, עלילותיו.
יג   כי-דורש דמים, אותם זכר;    לא-שכח, צעקת ענווים.
יד   חוננני יהוה--ראה עוניי, משונאיי;    מרוממי, משערי מוות.
טו   למען אספרה, כל-תהילתך:    בשערי בת-ציון--אגילה, בישועתך.
טז   טבעו גויים, בשחת עשו;    ברשת-זו טמנו, נלכדה רגלם.
יז   נודע, יהוה--משפט עשה:    בפועל כפיו, נוקש רשע; היגיון סלה.
יח   ישובו רשעים לשאולה:    כל-גויים, שכחי אלוהים.
יט   כי לא לנצח, יישכח אביון;    תקוות עניים, תאבד לעד.
כ   קומה יהוה, אל-יעוז אנוש;    יישפטו גויים, על-פניך.
כא   שיתה יהוה, מורה--להם:    יידעו גויים--אנוש המה סלה.
פרק י
א   למה יהוה, תעמוד ברחוק;    תעלים, לעיתות בצרה.
ב   בגאוות רשע, ידלק עני;    ייתפשו, במזימות זו חשבו.
ג   כי-הילל רשע, על-תאוות נפשו;    ובוצע בירך, ניאץ יהוה.
ד   רשע--כגובה אפו, בל-ידרוש;    אין אלוהים, כל-מזימותיו.
ה   יחילו דרכיו, בכל-עת--מרום משפטיך, מנגדו;    כל-צורריו, יפיח בהם.
ו   אמר בליבו, בל-אמוט;    לדור ודור, אשר לא-ברע.
ז   אלה, פיהו מלא--ומרמות ותוך;    תחת לשונו, עמל ואוון.
ח   יישב, במארב חצרים--במסתרים, יהרוג נקי;    עיניו, לחלכה יצפונו.
ט   יארוב במסתר, כאריה בסוכו--    יארוב, לחטוף עני;יחטוף עני,    במושכו ברשתו.
י   ידכה ישוח;    ונפל בעצומיו, חיל כאים.
יא   אמר בליבו, שכח אל;    הסתיר פניו, בל-ראה לנצח.
יב   קומה יהוה--אל, נשא ידך;    אל-תשכח ענווים.
יג   על-מה, ניאץ רשע אלוהים;    אמר בליבו, לא תדרוש.
יד   ראית, כי-אתה עמל וכעס תביט--    לתת בידך:עליך, יעזוב חלכה;    יתום, אתה היית עוזר.
טו   שבור, זרוע רשע;    ורע, תדרוש-רשעו בל-תמצא.
טז   יהוה מלך, עולם ועד;    אבדו גויים, מארצו.
יז   תאוות ענווים שמעת יהוה;    תכין ליבם, תקשיב אוזנך.
יח   לשפוט יתום, ודך:    בל-יוסיף עוד--לערוץ אנוש, מן-הארץ.
פרק יא
א   למנצח, לדויד:ביהוה, חסיתי--איך, תאמרו לנפשי;    נודי, הרכם ציפור.
ב   כי הנה הרשעים, ידרכון קשת,    כוננו חיצם על-יתר--לירות במו-אופל,    לישרי-לב.
ג   כי השתות, ייהרסון--    צדיק, מה-פעל.
ד   יהוה, בהיכל קודשו--    יהוה, בשמיים כיסאו:עיניו יחזו--    עפעפיו יבחנו, בני אדם.
ה   יהוה, צדיק יבחן:    ורשע, ואוהב חמס--שנאה נפשו.
ו   ימטר על-רשעים, פחים:    אש וגופרית, ורוח זלעפות--מנת כוסם.
ז   כי-צדיק יהוה, צדקות אהב;    ישר, יחזו פנימו.
פרק יב
א   למנצח על-השמינית,    מזמור לדויד.
ב   הושיעה יהוה, כי-גמר חסיד:    כי-פסו אמונים, מבני אדם.
ג   שוא, ידברו--איש את-ריעהו:    שפת חלקות--בלב ולב ידברו.
ד   יכרת יהוה, כל-שפתי חלקות--    לשון, מדברת גדולות.
ה   אשר אמרו, ללשוננו נגביר--שפתינו איתנו:    מי אדון לנו.
ו   משוד עניים,    מאנקת אביונים:עתה אקום, יאמר יהוה;    אשית בישע, יפיח לו.
ז   אמרות יהוה,    אמרות טהורות:כסף צרוף, בעליל לארץ;    מזוקק, שבעתיים.
ח   אתה-יהוה תשמרם;    תיצרנו, מן-הדור זו לעולם.
ט   סביב, רשעים יתהלכון;    כרום זולות, לבני אדם.
פרק יג
א   למנצח, מזמור לדויד.
ב   עד-אנה יהוה, תשכחני נצח;    עד-אנה, תסתיר את-פניך ממני.
ג   עד-אנה אשית עצות, בנפשי--    יגון בלבבי יומם;עד-אנה,    ירום אויבי עליי.
ד   הביטה ענני, יהוה אלוהיי;    האירה עיניי, פן-אישן המוות.
ה   פן-יאמר אויבי יכולתיו;    צריי יגילו, כי אמוט.
ו   ואני, בחסדך בטחתי--    יגל ליבי, בישועתך:אשירה ליהוה,    כי גמל עליי.
פרק יד
א   למנצח, לדויד:אמר נבל בליבו,    אין אלוהים;השחיתו, התעיבו עלילה--    אין עושה-טוב.
ב   יהוה--    משמיים, השקיף על-בני-אדם:לראות, היש משכיל--    דורש, את-אלוהים.
ג   הכול סר, יחדיו נאלחו:    אין עושה-טוב--אין, גם-אחד.
ד   הלוא ידעו, כל-פועלי-אוון:    אוכלי עמי, אכלו לחם; יהוה, לא קראו.
ה   שם, פחדו פחד:    כי-אלוהים, בדור צדיק.
ו   עצת-עני תבישו:    כי יהוה מחסהו.
ז   מי ייתן מציון,    ישועת ישראל:בשוב יהוה, שבות עמו;    יגל יעקוב, ישמח ישראל.
פרק טו
א   מזמור, לדויד:    יהוה, מי-יגור באוהלך; מי-ישכון, בהר קודשך.
ב   הולך תמים, ופועל צדק;    ודובר אמת, בלבבו.
ג   לא-רגל, על-לשונו--לא-עשה לריעהו רעה;    וחרפה, לא-נשא על-קרובו.
ד   נבזה, בעיניו נמאס--    ואת-יראי יהוה יכבד;נשבע להרע,    ולא ימיר.
ה   כספו, לא-נתן בנשך--    ושוחד על-נקי, לא לקח:עושה-אלה--    לא יימוט לעולם.
פרק טז
א   מכתם לדויד:    שומרני אל, כי-חסיתי בך.
ב   אמרת ליהוה, אדוניי אתה;    טובתי, בל-עליך.
ג   לקדושים, אשר-בארץ המה;    ואדירי, כל-חפצי-בם.
ד   ירבו עצבותם,    אחר מהרו:בל-אסיך נסכיהם מדם;    ובל-אשא את-שמותם, על-שפתיי.
ה   יהוה, מנת-חלקי וכוסי--    אתה, תומיך גורלי.
ו   חבלים נפלו-לי, בנעימים;    אף-נחלת, שפרה עליי.
ז   אברך--את-יהוה, אשר יעצני;    אף-לילות, ייסרוני כליותיי.
ח   שיוויתי יהוה לנגדי תמיד:    כי מימיני, בל-אמוט.
ט   לכן, שמח ליבי--ויגל כבודי;    אף-בשרי, ישכון לבטח.
י   כי, לא-תעזוב נפשי לשאול;    לא-תיתן חסידך, לראות שחת.
יא   תודיעני,    אורח חיים:שובע שמחות, את-פניך;    נעימות בימינך נצח.
פרק יז
א   תפילה, לדויד:שמעה יהוה, צדק--    הקשיבה רינתי, האזינה תפילתי;בלא,    שפתי מרמה.
ב   מלפניך, משפטי ייצא;    עיניך, תחזינה מישרים.
ג   בחנת ליבי, פקדת לילה--    צרפתני בל-תמצא;זמותי,    בל-יעבור-פי.
ד   לפעולות אדם, בדבר שפתיך--    אני שמרתי, אורחות פריץ.
ה   תמוך אשוריי, במעגלותיך;    בל-נמוטו פעמיי.
ו   אני-קראתיך כי-תענני אל;    הט-אוזנך לי, שמע אמרתי.
ז   הפלה חסדיך, מושיע חוסים--    ממתקוממים, בימינך.
ח   שומרני, כאישון בת-עין;    בצל כנפיך, תסתירני.
ט   מפני רשעים, זו שדוני;    אויביי בנפש, יקיפו עליי.
י   חלבמו סגרו;    פימו, דיברו בגאות.
יא   אשורינו, עתה סבבונו;    עיניהם ישיתו, לנטות בארץ.
יב   דמיונו--כאריה, יכסוף לטרוף;    וככפיר, יושב במסתרים.
יג   קומה יהוה--    קדמה פניו, הכריעהו;פלטה נפשי,    מרשע חרבך.
יד   ממתים ידך יהוה,    ממתים מחלד--חלקם בחיים,    וצפונך תמלא בטנם:ישבעו בנים--    והניחו יתרם, לעולליהם.
טו   אני--בצדק, אחזה פניך;    אשבעה בהקיץ, תמונתך.
פרק יח
א   למנצח, לעבד יהוה--לדויד:אשר דיבר, ליהוה,    את-דברי, השירה הזאת--ביום הציל-יהוה אותו מכף כל-אויביו,    ומיד שאול.
ב   ויאמר--    ארחמך יהוה חזקי.
ג   יהוה, סלעי ומצודתי--    ומפלטי:אלי צורי, אחסה-בו;    מגיני וקרן-ישעי, משגבי.
ד   מהולל, אקרא יהוה;    ומן-אויביי, איוושע.
ה   אפפוני חבלי-מוות;    ונחלי בלייעל יבעתוני.
ו   חבלי שאול סבבוני;    קידמוני, מוקשי מוות.
ז   בצר-לי, אקרא יהוה--    ואל-אלוהיי אשווע:ישמע מהיכלו קולי;    ושוועתי, לפניו תבוא באוזניו.
ח   ותגעש ותרעש, הארץ--    ומוסדי הרים ירגזו;ויתגעשו,    כי-חרה לו.
ט   עלה עשן, באפו--    ואש-מפיו תאכל;גחלים,    בערו ממנו.
י   ויט שמיים, ויירד;    וערפל, תחת רגליו.
יא   וירכב על-כרוב, ויעוף;    ויידא, על-כנפי-רוח.
יב   ישת חושך, סתרו--    סביבותיו סוכתו;חשכת-מים,    עבי שחקים.
יג   מנוגה, נגדו:    עביו עברו--ברד, וגחלי-אש.
יד   וירעם בשמיים, יהוה--ועליון, ייתן קולו;    ברד, וגחלי-אש.
טו   וישלח חיציו, ויפיצם;    וברקים רב, ויהומם.
טז   וייראו, אפיקי מים,    וייגלו, מוסדות תבל:מגערתך יהוה--    מנשמת, רוח אפך.
יז   ישלח ממרום, ייקחני;    ימשני, ממים רבים.
יח   יצילני, מאויבי עז;    ומשונאיי, כי-אמצו ממני.
יט   יקדמוני ביום-אידי;    ויהי-יהוה למשען לי.
כ   ויוציאני למרחב;    יחלצני, כי חפץ בי.
כא   יגמלני יהוה כצדקי;    כבור ידיי, ישיב לי.
כב   כי-שמרתי, דרכי יהוה;    ולא-רשעתי, מאלוהיי.
כג   כי כל-משפטיו לנגדי;    וחוקותיו, לא-אסיר מני.
כד   ואהי תמים עימו;    ואשתמר, מעווני.
כה   וישב-יהוה לי כצדקי;    כבור ידיי, לנגד עיניו.
כו   עם-חסיד תתחסד;    עם-גבר תמים, תיתמם.
כז   עם-נבר תתברר;    ועם-עיקש, תתפתל.
כח   כי-אתה, עם-עני תושיע;    ועיניים רמות תשפיל.
כט   כי-אתה, תאיר נרי;    יהוה אלוהיי, יגיה חושכי.
ל   כי-בך, ארוץ גדוד;    ובאלוהיי, אדלג-שור.
לא   האל,    תמים דרכו:אמרת-יהוה צרופה;    מגן הוא, לכול החוסים בו.
לב   כי מי אלוה, מבלעדי יהוה;    ומי צור, זולתי אלוהינו.
לג   האל, המאזרני חיל;    וייתן תמים דרכי.
לד   משווה רגליי, כאיילות;    ועל במותיי, יעמידני.
לה   מלמד ידיי, למלחמה;    וניחתה קשת-נחושה, זרועותיי.
לו   ותיתן-לי, מגן ישעך:    וימינך תסעדני; וענוותך תרבני.
לז   תרחיב צעדי תחתיי;    ולא מעדו, קרסוליי.
לח   ארדוף אויביי, ואשיגם;    ולא-אשוב, עד-כלותם.
לט   אמחצם, ולא-יוכלו קום;    ייפלו, תחת רגליי.
מ   ותאזרני חיל, למלחמה;    תכריע קמיי תחתיי.
מא   ואויביי, נתת לי עורף;    ומשנאיי, אצמיתם.
מב   ישוועו ואין-מושיע;    על-יהוה, ולא ענם.
מג   ואשחקם, כעפר על-פני-רוח;    כטיט חוצות אריקם.
מד   תפלטני, מריבי-עם:    תשימני, לראש גויים; עם לא-ידעתי יעבדוני.
מה   לשמע אוזן, יישמעו לי;    בני-נכר, יכחשו-לי.
מו   בני-נכר ייבולו;    ויחרגו, ממסגרותיהם.
מז   חי-יהוה, וברוך צורי;    וירום, אלוהי ישעי.
מח   האל--הנותן נקמות לי;    וידבר עמים תחתיי.
מט   מפלטי, מאויביי:    אף מן-קמיי, תרוממני; מאיש חמס, תצילני.
נ   על-כן, אודך בגויים יהוה;    ולשמך אזמרה.
נא   מגדיל,    ישועות מלכו:ועושה חסד, למשיחו--לדויד ולזרעו;    עד-עולם.
פרק יט
א   למנצח, מזמור לדויד.
ב   השמיים, מספרים כבוד-אל;    ומעשה ידיו, מגיד הרקיע.
ג   יום ליום, יביע אומר;    ולילה ללילה, יחווה-דעת.
ד   אין-אומר, ואין דברים:    בלי, נשמע קולם.
ה   בכל-הארץ, יצא קוום,    ובקצה תבל, מיליהם;לשמש,    שם-אוהל בהם.
ו   והוא--כחתן, יוצא מחופתו;    ישיש כגיבור, לרוץ אורח.
ז   מקצה השמיים, מוצאו--ותקופתו על-קצותם;    ואין נסתר, מחמתו.
ח   תורת יהוה תמימה, משיבת נפש;    עדות יהוה נאמנה, מחכימת פתי.
ט   פיקודי יהוה ישרים, משמחי-לב;    מצות יהוה ברה, מאירת עיניים.
י   יראת יהוה, טהורה--עומדת לעד:    משפטי-יהוה אמת; צדקו יחדיו.
יא   הנחמדים--מזהב, ומפז רב;    ומתוקים מדבש, ונופת צופים.
יב   גם-עבדך, נזהר בהם;    בשומרם, עקב רב.
יג   שגיאות מי-יבין;    מנסתרות נקני.
יד   גם מזדים, חשוך עבדך--    אל-ימשלו-בי אז איתם;וניקיתי,    מפשע רב.
טו   יהיו לרצון אמרי-פי, והגיון ליבי    לפניך:יהוה,    צורי וגואלי.
פרק כ
א   למנצח, מזמור לדויד.
ב   יענך יהוה, ביום צרה;    ישגבך, שם אלוהי יעקוב.
ג   ישלח-עזרך מקודש;    ומציון, יסעדך.
ד   יזכור כל-מנחותיך;    ועולתך ידשנה סלה.
ה   ייתן-לך כלבבך;    וכל-עצתך ימלא.
ו   נרננה, בישועתך--    ובשם-אלוהינו נדגול;ימלא יהוה,    כל-משאלותיך.
ז   עתה ידעתי--    כי הושיע יהוה, משיחו:יענהו, משמי קודשו--    בגבורות, ישע ימינו.
ח   אלה ברכב,    ואלה בסוסים;ואנחנו,    בשם-יהוה אלוהינו נזכיר.
ט   המה, כרעו ונפלו;    ואנחנו קמנו, ונתעודד.
י   יהוה הושיעה:    המלך, יעננו ביום-קוראנו.
פרק כא
א   למנצח, מזמור לדויד.
ב   יהוה, בעוזך ישמח-מלך;    ובישועתך, מה-יגל מאוד.
ג   תאוות ליבו, נתת לו;    וארשת שפתיו, בל-מנעת סלה.
ד   כי-תקדמנו, ברכות טוב;    תשית לראשו, עטרת פז.
ה   חיים, שאל ממך--נתת לו;    אורך ימים, עולם ועד.
ו   גדול כבודו, בישועתך;    הוד והדר, תשווה עליו.
ז   כי-תשיתהו ברכות לעד;    תחדהו בשמחה, את-פניך.
ח   כי-המלך, בוטח ביהוה;    ובחסד עליון, בל-יימוט.
ט   תמצא ידך, לכל-אויביך;    ימינך, תמצא שונאיך.
י   תשיתמו, כתנור אש--    לעת פניך:יהוה, באפו יבלעם;    ותאכלם אש.
יא   פריימו, מארץ תאבד;    וזרעם, מבני אדם.
יב   כי-נטו עליך רעה;    חשבו מזימה, בל-יוכלו.
יג   כי, תשיתמו שכם;    במיתריך, תכונן על-פניהם.
יד   רומה יהוה בעוזך;    נשירה ונזמרה, גבורתך.
פרק כב
א   למנצח, על-איילת השחר;    מזמור לדויד.
ב   אלי אלי, למה עזבתני;    רחוק מישועתי, דברי שאגתי.
ג   אלוהיי--אקרא יומם, ולא תענה;    ולילה, ולא-דומייה לי.
ד   ואתה קדוש--    יושב, תהילות ישראל.
ה   בך, בטחו אבותינו;    בטחו, ותפלטמו.
ו   אליך זעקו ונמלטו;    בך בטחו ולא-בושו.
ז   ואנוכי תולעת ולא-איש;    חרפת אדם, ובזוי עם.
ח   כל-רואיי, ילעיגו לי;    יפטירו בשפה, יניעו ראש.
ט   גול אל-יהוה יפלטהו;    יצילהו, כי חפץ בו.
י   כי-אתה גוחי מבטן;    מבטיחי, על-שדי אימי.
יא   עליך, הושלכתי מרחם;    מבטן אימי, אלי אתה.
יב   אל-תרחק ממני, כי-צרה קרובה:    כי-אין עוזר.
יג   סבבוני, פרים רבים;    אבירי בשן כיתרוני.
יד   פצו עליי פיהם;    אריה, טורף ושואג.
טו   כמים נשפכתי--    והתפרדו, כל-עצמותיי:היה ליבי, כדונג;    נמס, בתוך מעיי.
טז   יבש כחרש, כוחי, ולשוני, מודבק מלקוחיי;    ולעפר-מוות תשפתני.
יז   כי סבבוני, כלבים:    עדת מרעים, הקיפוני; כארי, ידיי ורגליי.
יח   אספר כל-עצמותיי;    המה יביטו, יראו-בי.
יט   יחלקו בגדיי להם;    ועל-לבושי, יפילו גורל.
כ   ואתה יהוה, אל-תרחק;    איילותי, לעזרתי חושה.
כא   הצילה מחרב נפשי;    מיד-כלב, יחידתי.
כב   הושיעני, מפי אריה;    ומקרני רימים עניתני.
כג   אספרה שמך לאחיי;    בתוך קהל אהללך.
כד   יראי יהוה, הללוהו--    כל-זרע יעקוב כבדוהו;וגורו ממנו,    כל-זרע ישראל.
כה   כי לא-בזה ולא שיקץ, ענות עני--    ולא-הסתיר פניו ממנו;ובשוועו אליו    שמע.
כו   מאיתך, תהילתי:    בקהל רב--נדריי אשלם, נגד יראיו.
כז   יאכלו ענווים, וישבעו--    יהללו יהוה, דורשיו;יחי לבבכם    לעד.
כח