תהילים -
פרק יג -
פסוק ב |
|
הפסוק הזה מבטא עבורי מצד אחד את ההרגשה הקשה של האדם שעובר צרות וייסורים בחייו, והקבה שותק, מסתיר פניו, לא מתערב. אך מצד שני, כבר בעצם הפנייה הזו אל הקבה, יש סוג של גאולה, כי האדם מביא איתו בדבריו אל הקבה את רגשותיו ומחשבותיו האותנטיות, ועי זה הוא מפגיש בין נפשו לבין אינסופיותו של הקבה, וכבר בזה יש סוג של נחמה לנפשו.
|
