ספר האזרחים הותיקים

מציג

צילומים מפרויקט עמי העולם כותבים את התנ"ך ותמונות מתערוכת הציורים: ילדי העולם מציירים תנ"ך

  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow

שמות
פרק א
א ואלה, שמות בני ישראל, הבאים, מצריימה:  את יעקוב, איש וביתו באו. 
ב ראובן שמעון, לוי ויהודה. 
ג יששכר זבולון, ובנימין. 
ד דן ונפתלי, גד ואשר. 
ה ויהי, כל-נפש יוצאי ירך-יעקוב--שבעים נפש; ויוסף, היה במצריים. 
ו וימת יוסף וכל-אחיו, וכול הדור ההוא. 
ז ובני ישראל, פרו וישרצו וירבו ויעצמו--במאוד מאוד; ותימלא הארץ, אותם. 
ח ויקם מלך-חדש, על-מצריים, אשר לא-ידע, את-יוסף. 
ט ויאמר, אל-עמו:  הנה, עם בני ישראל--רב ועצום, ממנו. 
י הבה נתחכמה, לו:  פן-ירבה, והיה כי-תקראנה מלחמה ונוסף גם-הוא על-שונאינו, ונלחם-בנו, ועלה מן-הארץ. 
יא וישימו עליו שרי מיסים, למען ענותו בסבלותם; וייבן ערי מסכנות, לפרעה--את-פיתום, ואת-רעמסס. 
יב וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ; ויקוצו, מפני בני ישראל. 
יג ויעבידו מצריים את-בני ישראל, בפרך. 
יד וימררו את-חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבינים, ובכל-עבודה, בשדה--את, כל-עבודתם, אשר-עבדו בהם, בפרך. 
טו ויאמר מלך מצריים, למיילדות העברייות, אשר שם האחת שפרה, ושם השנית פועה. 
טז ויאמר, ביילדכן את-העברייות, וראיתן, על-האובניים:  אם-בן הוא והמיתן אותו, ואם-בת היא וחיה. 
יז ותיראנה המיילדות, את-האלוהים, ולא עשו, כאשר דיבר אליהן מלך מצריים; ותחיינה, את-הילדים. 
יח ויקרא מלך-מצריים, למיילדות, ויאמר להן, מדוע עשיתן הדבר הזה; ותחיינה, את-הילדים. 
יט ותאמרנה המיילדות אל-פרעה, כי לא כנשים המצרייות העברייות:  כי-חיות הנה, בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו. 
כ וייטב אלוהים, למיילדות; ויירב העם ויעצמו, מאוד. 
כא ויהי, כי-יראו המיילדות את-האלוהים; ויעש להם, בתים. 
כב ויצו פרעה, לכל-עמו לאמור:  כל-הבן היילוד, היאורה תשליכוהו, וכל-הבת, תחייון. 
פרק ב
א וילך איש, מבית לוי; וייקח, את-בת-לוי. 
ב ותהר האישה, ותלד בן; ותרא אותו כי-טוב הוא, ותצפנהו שלושה ירחים. 
ג ולא-יכלה עוד, הצפינו, ותיקח-לו תיבת גומא, ותחמרה בחמר ובזפת; ותשם בה את-הילד, ותשם בסוף על-שפת היאור. 
ד ותיתצב אחותו, מרחוק, לדעה, מה-ייעשה לו. 
ה ותרד בת-פרעה לרחוץ על-היאור, ונערותיה הולכות על-יד היאור; ותרא את-התיבה בתוך הסוף, ותשלח את-אמתה ותיקחהא. 
ו ותפתח ותראהו את-הילד, והנה-נער בוכה; ותחמול עליו--ותאמר, מילדי העברים זה. 
ז ותאמר אחותו, אל-בת-פרעה, האלך וקראתי לך אישה מינקת, מן העברייות; ותיניק לך, את-הילד. 
ח ותאמר-לה בת-פרעה, לכי; ותלך, העלמה, ותקרא, את-אם הילד. 
ט ותאמר לה בת-פרעה, היליכי את-הילד הזה והיניקיהו לי, ואני, אתן את-שכרך; ותיקח האישה הילד, ותניקהו. 
י ויגדל הילד, ותביאהו לבת-פרעה, ויהי-לה, לבן; ותקרא שמו, משה, ותאמר, כי מן-המים משיתיהו. 
יא ויהי בימים ההם, ויגדל משה וייצא אל-אחיו, וירא, בסבלותם; וירא איש מצרי, מכה איש-עברי מאחיו. 
יב וייפן כה וכה, וירא כי אין איש; ויך, את-המצרי, ויטמנהו, בחול. 
יג וייצא ביום השני, והנה שני-אנשים עברים ניצים; ויאמר, לרשע, למה תכה, ריעך. 
יד ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט, עלינו--הלהורגני אתה אומר, כאשר הרגת את-המצרי; ויירא משה ויאמר, אכן נודע הדבר. 
טו וישמע פרעה את-הדבר הזה, ויבקש להרוג את-משה; ויברח משה מפני פרעה, ויישב בארץ-מדיין ויישב על-הבאר. 
טז ולכוהן מדיין, שבע בנות; ותבואנה ותדלינה, ותמלאנה את-הרהטים, להשקות, צאן אביהן. 
יז ויבואו הרועים, ויגרשום; ויקם משה ויושיען, וישק את-צאנם. 
יח ותבואנה, אל-רעואל אביהן; ויאמר, מדוע מיהרתן בוא היום. 
יט ותאמרנה--איש מצרי, הצילנו מיד הרועים; וגם-דלה דלה לנו, וישק את-הצאן. 
כ ויאמר אל-בנותיו, ואיו; למה זה עזבתן את-האיש, קראן לו ויאכל לחם. 
כא ויואל משה, לשבת את-האיש; וייתן את-ציפורה בתו, למשה. 
כב ותלד בן, ויקרא את-שמו גרשום:  כי אמר--גר הייתי, בארץ נוכרייה. 
כג ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצריים, וייאנחו בני-ישראל מן-העבודה, ויזעקו; ותעל שוועתם אל-האלוהים, מן-העבודה. 
כד וישמע אלוהים, את-נאקתם; ויזכור אלוהים את-בריתו, את-אברהם את-יצחק ואת-יעקוב. 
כה וירא אלוהים, את-בני ישראל; ויידע, אלוהים. 
פרק ג
א ומשה, היה רועה את-צאן יתרו חותנו--כוהן מדיין; וינהג את-הצאן אחר המדבר, ויבוא אל-הר האלוהים חורבה. 
ב ויירא מלאך יהוה אליו, בלבת-אש--מתוך הסנה; וירא, והנה הסנה בוער באש, והסנה, איננו אוכל. 
ג ויאמר משה--אסורה-נא ואראה, את-המראה הגדול הזה:  מדוע, לא-יבער הסנה. 
ד וירא יהוה, כי סר לראות; ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה, ויאמר משה משה--ויאמר הנני. 
ה ויאמר, אל-תקרב הלום; של-נעליך, מעל רגליך--כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת-קודש הוא. 
ו ויאמר, אנוכי אלוהי אביך, אלוהי אברהם אלוהי יצחק, ואלוהי יעקוב; ויסתר משה, פניו, כי ירא, מהביט אל-האלוהים. 
ז ויאמר יהוה, ראה ראיתי את-עוני עמי אשר במצריים; ואת-צעקתם שמעתי מפני נוגשיו, כי ידעתי את-מכאוביו. 
ח וארד להצילו מיד מצריים, ולהעלותו מן-הארץ ההיא, אל-ארץ טובה ורחבה, אל-ארץ זבת חלב ודבש--אל-מקום הכנעני, והחיתי, והאמורי והפריזי, והחיווי והיבוסי. 
ט ועתה, הנה צעקת בני-ישראל באה אליי; וגם-ראיתי, את-הלחץ, אשר מצריים, לוחצים אותם. 
י ועתה לכה, ואשלחך אל-פרעה; והוצא את-עמי בני-ישראל, ממצריים. 
יא ויאמר משה, אל-האלוהים, מי אנוכי, כי אלך אל-פרעה; וכי אוציא את-בני ישראל, ממצריים. 
יב ויאמר, כי-אהיה עימך, וזה-לך האות, כי אנוכי שלחתיך:  בהוציאך את-העם, ממצריים, תעבדון את-האלוהים, על ההר הזה. 
יג ויאמר משה אל-האלוהים, הנה אנוכי בא אל-בני ישראל, ואמרתי להם, אלוהי אבותיכם שלחני אליכם; ואמרו-לי מה-שמו, מה אומר אליהם. 
יד ויאמר אלוהים אל-משה, אהיה אשר אהיה; ויאמר, כה תאמר לבני ישראל, אהיה, שלחני אליכם. 
טו ויאמר עוד אלוהים אל-משה, כה-תאמר אל-בני ישראל, יהוה אלוהי אבותיכם אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקוב, שלחני אליכם; זה-שמי לעולם, וזה זכרי לדור דור. 
טז לך ואספת את-זקני ישראל, ואמרת אליהם יהוה אלוהי אבותיכם נראה אליי, אלוהי אברהם יצחק ויעקוב, לאמור:  פקוד פקדתי אתכם, ואת-העשוי לכם במצריים. 
יז ואומר, אעלה אתכם מעוני מצריים, אל-ארץ הכנעני והחיתי, והאמורי והפריזי והחיווי והיבוסי--אל-ארץ זבת חלב, ודבש. 
יח ושמעו, לקולך; ובאת אתה וזקני ישראל אל-מלך מצריים, ואמרתם אליו יהוה אלוהי העבריים נקרה עלינו, ועתה נלכה-נא דרך שלושת ימים במדבר, ונזבחה ליהוה אלוהינו. 
יט ואני ידעתי--כי לא-ייתן אתכם מלך מצריים, להלוך:  ולא, ביד חזקה. 
כ ושלחתי את-ידי, והכיתי את-מצריים, בכול נפלאותיי, אשר אעשה בקרבו; ואחרי-כן, ישלח אתכם. 
כא ונתתי את-חן העם-הזה, בעיני מצריים; והיה כי תלכון, לא תלכו ריקם. 
כב ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה, כלי-כסף וכלי זהב ושמלות; ושמתם, על-בניכם ועל-בנותיכם, וניצלתם, את-מצריים.
פרק ד
א ויען משה, ויאמר, והן לא-יאמינו לי, ולא ישמעו בקולי:  כי יאמרו, לא-נראה אליך יהוה. 
ב ויאמר אליו יהוה, מה-זה בידך; ויאמר, מטה. 
ג ויאמר השליכהו ארצה, וישליכהו ארצה ויהי לנחש; וינס משה, מפניו. 
ד ויאמר יהוה, אל-משה, שלח ידך, ואחוז בזנבו; וישלח ידו ויחזק בו, ויהי למטה בכפו. 
ה למען יאמינו, כי-נראה אליך יהוה אלוהי אבותם:  אלוהי אברהם אלוהי יצחק, ואלוהי יעקוב. 
ו ויאמר יהוה לו עוד, הבא-נא ידך בחיקך, ויבא ידו, בחיקו; ויוציאה, והנה ידו מצורעת כשלג. 
ז ויאמר, השב ידך אל-חיקך, וישב ידו, אל-חיקו; ויוציאה, מחיקו, והנה-שבה, כבשרו. 
ח והיה, אם-לא יאמינו לך, ולא ישמעו, לקול האות הראשון--והאמינו, לקול האות האחרון. 
ט והיה אם-לא יאמינו גם לשני האותות האלה, ולא ישמעון לקולך--ולקחת ממימי היאור, ושפכת היבשה; והיו המים אשר תיקח מן-היאור, והיו לדם ביבשת. 
י ויאמר משה אל-יהוה, בי אדוניי, לא איש דברים אנוכי גם מתמול גם משלשום, גם מאז דברך אל-עבדך:  כי כבד-פה וכבד לשון, אנוכי. 
יא ויאמר יהוה אליו, מי שם פה לאדם, או מי-ישום אילם, או חירש או פיקח או עיוור--הלוא אנוכי, יהוה. 
יב ועתה, לך; ואנוכי אהיה עם-פיך, והוריתיך אשר תדבר. 
יג ויאמר, בי אדוניי; שלח-נא, ביד-תשלח. 
יד וייחר-אף יהוה במשה, ויאמר הלוא אהרון אחיך הלוי--ידעתי, כי-דבר ידבר הוא; וגם הנה-הוא יוצא לקראתך, וראך ושמח בליבו. 
טו ודיברת אליו, ושמת את-הדברים בפיו; ואנוכי, אהיה עם-פיך ועם-פיהו, והוריתי אתכם, את אשר תעשון. 
טז ודיבר-הוא לך, אל-העם; והיה הוא יהיה-לך לפה, ואתה תהיה-לו לאלוהים. 
יז ואת-המטה הזה, תיקח בידך, אשר תעשה-בו, את-האותות. 
יח וילך משה וישב אל-יתר חותנו, ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל-אחיי אשר-במצריים, ואראה, העודם חיים; ויאמר יתרו למשה, לך לשלום. 
יט ויאמר יהוה אל-משה במדיין, לך שוב מצריים:  כי-מתו, כל-האנשים, המבקשים, את-נפשך. 
כ וייקח משה את-אשתו ואת-בניו, וירכיבם על-החמור, וישב, ארצה מצריים; וייקח משה את-מטה האלוהים, בידו. 
כא ויאמר יהוה, אל-משה, בלכתך לשוב מצריימה, ראה כל-המופתים אשר-שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה; ואני אחזק את-ליבו, ולא ישלח את-העם. 
כב ואמרת, אל-פרעה:  כה אמר יהוה, בני בכורי ישראל. 
כג ואומר אליך, שלח את-בני ויעבדני, ותמאן, לשלחו--הנה אנוכי הורג, את-בנך בכורך. 
כד ויהי בדרך, במלון; ויפגשהו יהוה, ויבקש המיתו. 
כה ותיקח ציפורה צור, ותכרות את-עורלת בנה, ותגע, לרגליו; ותאמר, כי חתן-דמים אתה לי. 
כו ויירף, ממנו; אז, אמרה, חתן דמים, למולות. 
כז ויאמר יהוה אל-אהרון, לך לקראת משה המדברה; וילך, ויפגשהו בהר האלוהים--ויישק-לו. 
כח ויגד משה לאהרון, את כל-דברי יהוה אשר שלחו, ואת כל-האותות, אשר ציווהו. 
כט וילך משה, ואהרון; ויאספו, את-כל-זקני בני ישראל. 
ל וידבר אהרון--את כל-הדברים, אשר-דיבר יהוה אל-משה; ויעש האותות, לעיני העם. 
לא ויאמן, העם; וישמעו כי-פקד יהוה את-בני ישראל, וכי ראה את-עוניים, וייקדו, וישתחוו.
פרק ה
א ואחר, באו משה ואהרון, ויאמרו, אל-פרעה:  כה-אמר יהוה, אלוהי ישראל, שלח את-עמי, ויחוגו לי במדבר. 
ב ויאמר פרעה--מי יהוה אשר אשמע בקולו, לשלח את-ישראל:  לא ידעתי את-יהוה, וגם את-ישראל לא אשלח. 
ג ויאמרו, אלוהי העברים נקרא עלינו; נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר, ונזבחה ליהוה אלוהינו--פן-יפגענו, בדבר או בחרב. 
ד ויאמר אליהם, מלך מצריים, למה משה ואהרון, תפריעו את-העם ממעשיו; לכו, לסבלותיכם. 
ה ויאמר פרעה, הן-רבים עתה עם הארץ; והשבתם אותם, מסבלותם. 
ו ויצו פרעה, ביום ההוא, את-הנוגשים בעם, ואת-שוטריו לאמור. 
ז לא תוסיפון לתת תבן לעם, ללבון הלבינים--כתמול שלשום:  הם, ילכו, וקוששו להם, תבן. 
ח ואת-מתכונת הלבינים אשר הם עושים תמול שלשום, תשימו עליהם--לא תגרעו, ממנו:  כי-נרפים הם--על-כן הם צועקים לאמור, נלכה נזבחה לאלוהינו. 
ט תכבד העבודה על-האנשים, ויעשו-בה; ואל-ישעו, בדברי-שקר. 
י וייצאו נוגשי העם, ושוטריו, ויאמרו אל-העם, לאמור:  כה אמר פרעה, אינני נותן לכם תבן. 
יא אתם, לכו קחו לכם תבן, מאשר, תמצאו:  כי אין נגרע מעבודתכם, דבר. 
יב ויפץ העם, בכל-ארץ מצריים, לקושש קש, לתבן. 
יג והנוגשים, אצים לאמור:  כלו מעשיכם דבר-יום ביומו, כאשר בהיות התבן. 
יד ויוכו, שוטרי בני ישראל, אשר-שמו עליהם, נוגשי פרעה לאמור:  מדוע לא כיליתם חוקכם ללבון, כתמול שלשום--גם-תמול, גם-היום. 
טו ויבואו, שוטרי בני ישראל, ויצעקו אל-פרעה, לאמור:  למה תעשה כה, לעבדיך. 
טז תבן, אין ניתן לעבדיך, ולבינים אומרים לנו, עשו; והנה עבדיך מוכים, וחטאת עמך. 
יז ויאמר נרפים אתם, נרפים; על-כן אתם אומרים, נלכה נזבחה ליהוה. 
יח ועתה לכו עבדו, ותבן לא-יינתן לכם; ותוכן לבינים, תיתנו. 
יט ויראו שוטרי בני-ישראל, אותם--ברע לאמור:  לא-תגרעו מלבניכם, דבר-יום ביומו. 
כ ויפגעו את-משה ואת-אהרון, ניצבים לקראתם, בצאתם, מאת פרעה. 
כא ויאמרו אליהם, ירא יהוה עליכם וישפוט:  אשר הבאשתם את-ריחנו, בעיני פרעה ובעיני עבדיו, לתת-חרב בידם, להורגנו. 
כב וישב משה אל-יהוה, ויאמר:  אדוניי, למה הרעות לעם הזה--למה זה, שלחתני. 
כג ומאז באתי אל-פרעה, לדבר בשמך, הרע, לעם הזה; והצל לא-הצלת, את-עמך.
פרק ו
א ויאמר יהוה, אל-משה, עתה תראה, אשר אעשה לפרעה:  כי ביד חזקה, ישלחם, וביד חזקה, יגרשם מארצו. 
ב וידבר אלוהים, אל-משה; ויאמר אליו, אני יהוה. 
ג ואירא, אל-אברהם אל-יצחק ואל-יעקוב--באל שדיי; ושמי יהוה, לא נודעתי להם. 
ד וגם הקימותי את-בריתי איתם, לתת להם את-ארץ כנען--את ארץ מגוריהם, אשר-גרו בה. 
ה וגם אני שמעתי, את-נאקת בני ישראל, אשר מצריים, מעבידים אותם; ואזכור, את-בריתי. 
ו לכן אמור לבני-ישראל, אני יהוה, והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצריים, והצלתי אתכם מעבודתם; וגאלתי אתכם בזרוע נטויה, ובשפטים גדולים. 
ז ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוהים; וידעתם, כי אני יהוה אלוהיכם, המוציא אתכם, מתחת סבלות מצריים. 
ח והבאתי אתכם, אל-הארץ, אשר נשאתי את-ידי, לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקוב; ונתתי אותה לכם מורשה, אני יהוה. 
ט וידבר משה כן, אל-בני ישראל; ולא שמעו, אל-משה, מקוצר רוח, ומעבודה קשה. 
י וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
יא בוא דבר, אל-פרעה מלך מצריים; וישלח את-בני-ישראל, מארצו. 
יב וידבר משה, לפני יהוה לאמור:  הן בני-ישראל, לא-שמעו אליי, ואיך ישמעני פרעה, ואני ערל שפתיים. 
יג וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרון, ויצוום אל-בני ישראל, ואל-פרעה מלך מצריים--להוציא את-בני-ישראל, מארץ מצריים. 
יד אלה, ראשי בית-אבותם:  בני ראובן בכור ישראל, חנוך ופלוא חצרון וכרמי--אלה, משפחות ראובן. 
טו ובני שמעון, ימואל וימין ואוהד ויכין וצוחר, ושאול, בן-הכנענית; אלה, משפחות שמעון. 
טז ואלה שמות בני-לוי, לתולדותם--גרשון, וקהת ומררי; ושני חיי לוי, שבע ושלושים ומאת שנה. 
יז בני גרשון לבני ושמעי, למשפחותם. 
יח ובני קהת--עמרם ויצהר, וחברון ועוזיאל; ושני חיי קהת, שלוש ושלושים ומאת שנה. 
יט ובני מררי, מחלי ומושי; אלה משפחות הלוי, לתולדותם. 
כ וייקח עמרם את-יוכבד דודתו, לו לאישה, ותלד לו, את-אהרון ואת-משה; ושני חיי עמרם, שבע ושלושים ומאת שנה. 
כא ובני, יצהר--קורח ונפג, וזכרי. 
כב ובני, עוזיאל--מישאל ואלצפן, וסתרי. 
כג וייקח אהרון את-אלישבע בת-עמינדב, אחות נחשון--לו לאישה; ותלד לו, את-נדב ואת-אביהוא, את-אלעזר, ואת-איתמר. 
כד ובני קורח, אסיר ואלקנה ואביאסף; אלה, משפחות הקורחי. 
כה ואלעזר בן-אהרון לקח-לו מבנות פוטיאל, לו לאישה, ותלד לו, את-פינחס; אלה, ראשי אבות הלויים--למשפחותם. 
כו הוא אהרון, ומשה--אשר אמר יהוה, להם, הוציאו את-בני ישראל מארץ מצריים, על-צבאותם. 
כז הם, המדברים אל-פרעה מלך-מצריים, להוציא את-בני-ישראל, ממצריים; הוא משה, ואהרון. 
כח ויהי, ביום דיבר יהוה אל-משה--בארץ מצריים. 
כט וידבר יהוה אל-משה לאמור, אני יהוה; דבר, אל-פרעה מלך מצריים, את כל-אשר אני, דובר אליך. 
ל ויאמר משה, לפני יהוה:  הן אני, ערל שפתיים, ואיך, ישמע אליי פרעה. 
פרק ז
א ויאמר יהוה אל-משה, ראה נתתיך אלוהים לפרעה; ואהרון אחיך, יהיה נביאך. 
ב אתה תדבר, את כל-אשר אצווך; ואהרון אחיך ידבר אל-פרעה, ושילח את-בני-ישראל מארצו. 
ג ואני אקשה, את-לב פרעה; והרביתי את-אותותיי ואת-מופתיי, בארץ מצריים. 
ד ולא-ישמע אליכם פרעה, ונתתי את-ידי במצריים; והוצאתי את-צבאותיי את-עמי בני-ישראל, מארץ מצריים, בשפטים, גדולים. 
ה וידעו מצריים כי-אני יהוה, בנטותי את-ידי על-מצריים; והוצאתי את-בני-ישראל, מתוכם. 
ו ויעש משה, ואהרון--כאשר ציווה יהוה אותם, כן עשו. 
ז ומשה, בן-שמונים שנה, ואהרון, בן-שלוש ושמונים שנה--בדברם, אל-פרעה. 
ח ויאמר יהוה, אל-משה ואל-אהרון לאמור. 
ט כי ידבר אליכם פרעה לאמור, תנו לכם מופת; ואמרת אל-אהרון, קח את-מטך והשלך לפני-פרעה--יהי לתנין. 
י ויבוא משה ואהרון, אל-פרעה, ויעשו כן, כאשר ציווה יהוה; וישלך אהרון את-מטהו, לפני פרעה ולפני עבדיו--ויהי לתנין. 
יא ויקרא, גם-פרעה, לחכמים, ולמכשפים; ויעשו גם-הם חרטומי מצריים, בלהטיהם--כן. 
יב וישליכו איש מטהו, ויהיו לתנינים; ויבלע מטה-אהרון, את-מטותם. 
יג ויחזק לב פרעה, ולא שמע אליהם:  כאשר, דיבר יהוה. 
יד ויאמר יהוה אל-משה, כבד לב פרעה; מיאן, לשלח העם. 
טו לך אל-פרעה בבוקר, הנה יוצא המימה, וניצבת לקראתו, על-שפת היאור; והמטה אשר-נהפך לנחש, תיקח בידך. 
טז ואמרת אליו, יהוה אלוהי העברים שלחני אליך לאמור, שלח את-עמי, ויעבדוני במדבר; והנה לא-שמעת, עד-כה. 
יז כה, אמר יהוה, בזאת תדע, כי אני יהוה:  הנה אנוכי מכה במטה אשר-בידי, על-המים אשר ביאור--ונהפכו לדם. 
יח והדגה אשר-ביאור תמות, ובאש היאור; ונלאו מצריים, לשתות מים מן-היאור. 
יט ויאמר יהוה אל-משה, אמור אל-אהרון קח מטך ונטה-ידך על-מימי מצריים על-נהרותם על-יאוריהם ועל-אגמיהם ועל כל-מקוה מימיהם--ויהיו-דם; והיה דם בכל-ארץ מצריים, ובעצים ובאבנים. 
כ ויעשו-כן משה ואהרון כאשר ציווה יהוה, וירם במטה ויך את-המים אשר ביאור, לעיני פרעה, ולעיני עבדיו; וייהפכו כל-המים אשר-ביאור, לדם. 
כא והדגה אשר-ביאור מתה, ויבאש היאור, ולא-יכלו מצריים, לשתות מים מן-היאור; ויהי הדם, בכל-ארץ מצריים. 
כב ויעשו-כן חרטומי מצריים, בלטיהם; ויחזק לב-פרעה ולא-שמע אליהם, כאשר דיבר יהוה. 
כג וייפן פרעה, ויבוא אל-ביתו; ולא-שת ליבו, גם-לזאת. 
כד ויחפרו כל-מצריים סביבות היאור, מים לשתות:  כי לא יכלו לשתות, ממימי היאור. 
כה ויימלא, שבעת ימים, אחרי הכות-יהוה, את-היאור. 
כו ויאמר יהוה אל-משה, בוא אל-פרעה; ואמרת אליו, כה אמר יהוה, שלח את-עמי, ויעבדוני. 
כז ואם-מאן אתה, לשלח:  הנה אנוכי, נוגף את-כל-גבולך--בצפרדעים. 
כח ושרץ היאור, צפרדעים, ועלו ובאו בביתך, ובחדר משכבך ועל-מיטתך; ובבית עבדיך ובעמך, ובתנוריך ובמשארותיך. 
כט ובך ובעמך, ובכל-עבדיך--יעלו, הצפרדעים.
פרק ח
א ויאמר יהוה, אל-משה, אמור אל-אהרון נטה את-ידך במטך, על-הנהרות על-היאורים ועל-האגמים; והעל את-הצפרדעים, על-ארץ מצריים. 
ב ויט אהרון את-ידו, על מימי מצריים; ותעל, הצפרדע, ותכס, את-ארץ מצריים. 
ג ויעשו-כן החרטומים, בלטיהם; ויעלו את-הצפרדעים, על-ארץ מצריים. 
ד ויקרא פרעה למשה ולאהרון, ויאמר העתירו אל-יהוה, ויסר הצפרדעים, ממני ומעמי; ואשלחה, את-העם, ויזבחו, ליהוה. 
ה ויאמר משה לפרעה, התפאר עליי, למתיי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך, להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך:  רק ביאור, תישארנה. 
ו ויאמר, למחר; ויאמר, כדברך--למען תדע, כי-אין כיהוה אלוהינו. 
ז וסרו הצפרדעים, ממך ומבתיך, ומעבדיך, ומעמך:  רק ביאור, תישארנה. 
ח וייצא משה ואהרון, מעם פרעה; ויצעק משה אל-יהוה, על-דבר הצפרדעים אשר-שם לפרעה. 
ט ויעש יהוה, כדבר משה; וימותו, הצפרדעים, מן-הבתים מן-החצרות, ומן-השדות. 
י ויצברו אותם, חומרים חומרים; ותבאש, הארץ. 
יא וירא פרעה, כי הייתה הרווחה, והכבד את-ליבו, ולא שמע אליהם:  כאשר, דיבר יהוה. 
יב ויאמר יהוה, אל-משה, אמור אל-אהרון, נטה את-מטך והך את-עפר הארץ; והיה לכינים, בכל-ארץ מצריים. 
יג ויעשו-כן, ויט אהרון את-ידו במטהו ויך את-עפר הארץ, ותהי הכינם, באדם ובבהמה:  כל-עפר הארץ היה כינים, בכל-ארץ מצריים. 
יד ויעשו-כן החרטומים בלטיהם להוציא את-הכינים, ולא יכולו; ותהי, הכינם, באדם, ובבהמה. 
טו ויאמרו החרטומים אל-פרעה, אצבע אלוהים היא; ויחזק לב-פרעה ולא-שמע אליהם, כאשר דיבר יהוה. 
טז ויאמר יהוה אל-משה, השכם בבוקר והתייצב לפני פרעה--הנה, יוצא המימה; ואמרת אליו, כה אמר יהוה, שלח עמי, ויעבדוני. 
יז כי אם-אינך, משלח את-עמי--הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך, את-הערוב; ומלאו בתי מצריים, את-הערוב, וגם האדמה, אשר-הם עליה. 
יח והפליתי ביום ההוא את-ארץ גושן, אשר עמי עומד עליה, לבלתי היות-שם, ערוב--למען תדע, כי אני יהוה בקרב הארץ. 
יט ושמתי פדות, בין עמי ובין עמך; למחר יהיה, האות הזה. 
כ ויעש יהוה, כן, ויבוא ערוב כבד, ביתה פרעה ובית עבדיו; ובכל-ארץ מצריים תישחת הארץ, מפני הערוב. 
כא ויקרא פרעה, אל-משה ולאהרון; ויאמר, לכו זבחו לאלוהיכם--בארץ. 
כב ויאמר משה, לא נכון לעשות כן, כי תועבת מצריים, נזבח ליהוה אלוהינו:  הן נזבח את-תועבת מצריים, לעיניהם--ולא יסקלונו. 
כג דרך שלושת ימים, נלך במדבר; וזבחנו ליהוה אלוהינו, כאשר יאמר אלינו. 
כד ויאמר פרעה, אנוכי אשלח אתכם וזבחתם ליהוה אלוהיכם במדבר--רק הרחק לא-תרחיקו, ללכת; העתירו, בעדי. 
כה ויאמר משה, הנה אנוכי יוצא מעימך והעתרתי אל-יהוה, וסר הערוב מפרעה מעבדיו ומעמו, מחר:  רק, אל-יוסף פרעה התל, לבלתי שלח את-העם, לזבוח ליהוה. 
כו וייצא משה, מעם פרעה; ויעתר, אל-יהוה. 
כז ויעש יהוה, כדבר משה, ויסר הערוב, מפרעה מעבדיו ומעמו:  לא נשאר, אחד. 
כח ויכבד פרעה את-ליבו, גם בפעם הזאת; ולא שילח, את-העם. 
פרק ט
א ויאמר יהוה אל-משה, בוא אל-פרעה; ודיברת אליו, כה-אמר יהוה אלוהי העברים, שלח את-עמי, ויעבדוני. 
ב כי אם-מאן אתה, לשלח, ועודך, מחזיק בם. 
ג הנה יד-יהוה הויה, במקנך אשר בשדה, בסוסים בחמורים בגמלים, בבקר ובצאן--דבר, כבד מאוד. 
ד והפלה יהוה--בין מקנה ישראל, ובין מקנה מצריים; ולא ימות מכל-לבני ישראל, דבר. 
ה וישם יהוה, מועד לאמור:  מחר, יעשה יהוה הדבר הזה--בארץ. 
ו ויעש יהוה את-הדבר הזה, ממוחרת, וימת, כול מקנה מצריים; וממקנה בני-ישראל, לא-מת אחד. 
ז וישלח פרעה--והנה לא-מת ממקנה ישראל, עד-אחד; ויכבד לב פרעה, ולא שילח את-העם. 
ח ויאמר יהוה, אל-משה ואל-אהרון, קחו לכם מלוא חופניכם, פיח כבשן; וזרקו משה השמיימה, לעיני פרעה. 
ט והיה לאבק, על כל-ארץ מצריים; והיה על-האדם ועל-הבהמה, לשחין פורח אבעבועות--בכל-ארץ מצריים. 
י ויקחו את-פיח הכבשן, ויעמדו לפני פרעה, ויזרוק אותו משה, השמיימה; ויהי, שחין אבעבועות, פורח, באדם ובבהמה. 
יא ולא-יכלו החרטומים, לעמוד לפני משה--מפני השחין:  כי-היה השחין, בחרטומים ובכל-מצריים. 
יב ויחזק יהוה את-לב פרעה, ולא שמע אליהם:  כאשר דיבר יהוה, אל-משה. 
יג ויאמר יהוה, אל-משה, השכם בבוקר, והתייצב לפני פרעה; ואמרת אליו, כה-אמר יהוה אלוהי העברים, שלח את-עמי, ויעבדוני. 
יד כי בפעם הזאת, אני שולח את-כל-מגפותיי אל-ליבך, ובעבדיך, ובעמך--בעבור תדע, כי אין כמוני בכל-הארץ. 
טו כי עתה שלחתי את-ידי, ואך אותך ואת-עמך בדבר; ותיכחד, מן-הארץ. 
טז ואולם, בעבור זאת העמדתיך, בעבור, הראותך את-כוחי; ולמען ספר שמי, בכל-הארץ. 
יז עודך, מסתולל בעמי, לבלתי, שלחם. 
יח הנני ממטיר כעת מחר, ברד כבד מאוד, אשר לא-היה כמוהו במצריים, למן-היום היווסדה ועד-עתה. 
יט ועתה, שלח העז את-מקנך, ואת כל-אשר לך, בשדה:  כל-האדם והבהמה אשר-יימצא בשדה, ולא ייאסף הביתה--וירד עליהם הברד, ומתו. 
כ הירא את-דבר יהוה, מעבדי פרעה--הניס את-עבדיו ואת-מקנהו, אל-הבתים. 
כא ואשר לא-שם ליבו, אל-דבר יהוה--ויעזוב את-עבדיו ואת-מקנהו, בשדה. 
כב ויאמר יהוה אל-משה, נטה את-ידך על-השמיים, ויהי ברד, בכל-ארץ מצריים:  על-האדם ועל-הבהמה, ועל כל-עשב השדה--בארץ מצריים. 
כג ויט משה את-מטהו, על-השמיים, ויהוה נתן קולות וברד, ותיהלך אש ארצה; וימטר יהוה ברד, על-ארץ מצריים. 
כד ויהי ברד--ואש, מתלקחת בתוך הברד:  כבד מאוד--אשר לא-היה כמוהו בכל-ארץ מצריים, מאז הייתה לגוי. 
כה ויך הברד בכל-ארץ מצריים, את כל-אשר בשדה, מאדם, ועד-בהמה; ואת כל-עשב השדה הכה הברד, ואת-כל-עץ השדה שיבר. 
כו רק בארץ גושן, אשר-שם בני ישראל--לא היה, ברד. 
כז וישלח פרעה, ויקרא למשה ולאהרון, ויאמר אליהם, חטאתי הפעם:  יהוה, הצדיק, ואני ועמי, הרשעים. 
כח העתירו, אל-יהוה, ורב, מהיות קולות אלוהים וברד; ואשלחה אתכם, ולא תוסיפון לעמוד. 
כט ויאמר אליו, משה, כצאתי את-העיר, אפרוש את-כפיי אל-יהוה; הקולות יחדלון, והברד לא יהיה-עוד, למען תדע, כי ליהוה הארץ. 
ל ואתה, ועבדיך:  ידעתי--כי טרם תיראון, מפני יהוה אלוהים. 
לא והפשתה והשעורה, נוכתה:  כי השעורה אביב, והפשתה גבעול. 
לב והחיטה והכוסמת, לא נוכו:  כי אפילות, הנה. 
לג וייצא משה מעם פרעה, את-העיר, ויפרוש כפיו, אל-יהוה; ויחדלו הקולות והברד, ומטר לא-ניתך ארצה. 
לד וירא פרעה, כי-חדל המטר והברד והקולות--ויוסף לחטוא; ויכבד ליבו, הוא ועבדיו. 
לה ויחזק לב פרעה, ולא שילח את-בני ישראל:  כאשר דיבר יהוה, ביד-משה. 
פרק י
א ויאמר יהוה אל-משה, בוא אל-פרעה:  כי-אני הכבדתי את-ליבו, ואת-לב עבדיו, למען שיתי אותותיי אלה, בקרבו. 
ב ולמען תספר באוזני בנך ובן-בנך, את אשר התעללתי במצריים, ואת-אותותיי, אשר-שמתי בם; וידעתם, כי-אני יהוה. 
ג ויבוא משה ואהרון, אל-פרעה, ויאמרו אליו כה-אמר יהוה אלוהי העברים, עד-מתיי מיאנת ליענות מפניי; שלח עמי, ויעבדוני. 
ד כי אם-מאן אתה, לשלח את-עמי--הנני מביא מחר ארבה, בגבולך. 
ה וכיסה את-עין הארץ, ולא יוכל לראות את-הארץ; ואכל את-יתר הפליטה, הנשארת לכם מן-הברד, ואכל את-כל-העץ, הצומח לכם מן-השדה. 
ו ומלאו בתיך ובתי כל-עבדיך, ובתי כל-מצריים, אשר לא-ראו אבותיך ואבות אבותיך, מיום היותם על-האדמה עד היום הזה; וייפן וייצא, מעם פרעה. 
ז ויאמרו עבדי פרעה אליו, עד-מתיי יהיה זה לנו למוקש--שלח את-האנשים, ויעבדו את-יהוה אלוהיהם; הטרם תדע, כי אבדה מצריים. 
ח ויושב את-משה ואת-אהרון, אל-פרעה, ויאמר אליהם, לכו עבדו את-יהוה אלוהיכם; מי ומי, ההולכים. 
ט ויאמר משה, בנערינו ובזקנינו נלך; בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו, נלך--כי חג-יהוה, לנו. 
י ויאמר אליהם, יהי כן יהוה עימכם, כאשר אשלח אתכם, ואת-טפכם; ראו, כי רעה נגד פניכם. 
יא לא כן, לכו-נא הגברים ועבדו את-יהוה--כי אותה, אתם מבקשים; ויגרש אותם, מאת פני פרעה. 
יב ויאמר יהוה אל-משה, נטה ידך על-ארץ מצריים בארבה, ויעל, על-ארץ מצריים; ויאכל את-כל-עשב הארץ, את כל-אשר השאיר הברד. 
יג ויט משה את-מטהו, על-ארץ מצריים, ויהוה ניהג רוח-קדים בארץ, כל-היום ההוא וכל-הלילה; הבוקר היה--ורוח הקדים, נשא את-הארבה. 
יד ויעל הארבה, על כל-ארץ מצריים, וינח, בכול גבול מצריים:  כבד מאוד--לפניו לא-היה כן ארבה כמוהו, ואחריו לא יהיה-כן. 
טו ויכס את-עין כל-הארץ, ותחשך הארץ, ויאכל את-כל-עשב הארץ ואת כל-פרי העץ, אשר הותיר הברד; ולא-נותר כל-ירק בעץ ובעשב השדה, בכל-ארץ מצריים. 
טז וימהר פרעה, לקרוא למשה ולאהרון; ויאמר, חטאתי ליהוה אלוהיכם--ולכם. 
יז ועתה, שא נא חטאתי אך הפעם, והעתירו, ליהוה אלוהיכם; ויסר, מעליי, רק, את-המוות הזה. 
יח וייצא, מעם פרעה; ויעתר, אל-יהוה. 
יט ויהפוך יהוה רוח-ים, חזק מאוד, ויישא את-הארבה, ויתקעהו ימה סוף:  לא נשאר ארבה אחד, בכול גבול מצריים. 
כ ויחזק יהוה, את-לב פרעה; ולא שילח, את-בני ישראל. 
כא ויאמר יהוה אל-משה, נטה ידך על-השמיים, ויהי חושך, על-ארץ מצריים; וימש, חושך. 
כב ויט משה את-ידו, על-השמיים; ויהי חושך-אפילה בכל-ארץ מצריים, שלושת ימים. 
כג לא-ראו איש את-אחיו, ולא-קמו איש מתחתיו--שלושת ימים; ולכל-בני ישראל היה אור, במושבותם. 
כד ויקרא פרעה אל-משה, ויאמר לכו עבדו את-יהוה--רק צאנכם ובקרכם, יוצג:  גם-טפכם, ילך עימכם. 
כה ויאמר משה, גם-אתה תיתן בידנו זבחים ועולות; ועשינו, ליהוה אלוהינו. 
כו וגם-מקננו ילך עימנו, לא תישאר פרסה--כי ממנו ניקח, לעבוד את-יהוה אלוהינו; ואנחנו לא-נדע, מה-נעבוד את-יהוה, עד-בואנו, שמה. 
כז ויחזק יהוה, את-לב פרעה; ולא אבה, לשלחם. 
כח ויאמר-לו פרעה, לך מעליי; הישמר לך, אל-תוסף ראות פניי--כי ביום ראותך פניי, תמות. 
כט ויאמר משה, כן דיברת:  לא-אוסיף עוד, ראות פניך. 
פרק יא
א ויאמר יהוה אל-משה, עוד נגע אחד אביא על-פרעה ועל-מצריים--אחרי-כן, ישלח אתכם מזה:  כשלחו--כלה, גרש יגרש אתכם מזה. 
ב דבר-נא, באוזני העם; וישאלו איש מאת ריעהו, ואישה מאת רעותה, כלי-כסף, וכלי זהב. 
ג וייתן יהוה את-חן העם, בעיני מצריים; גם האיש משה, גדול מאוד בארץ מצריים, בעיני עבדי-פרעה, ובעיני העם. 
ד ויאמר משה, כה אמר יהוה:  כחצות הלילה, אני יוצא בתוך מצריים. 
ה ומת כל-בכור, בארץ מצריים--מבכור פרעה היושב על-כיסאו, עד בכור השפחה אשר אחר הריחיים; וכול, בכור בהמה. 
ו והייתה צעקה גדולה, בכל-ארץ מצריים, אשר כמוהו לא נהייתה, וכמוהו לא תוסיף. 
ז ולכול בני ישראל, לא יחרץ-כלב לשונו, למאיש, ועד-בהמה--למען, תדעון, אשר יפלה יהוה, בין מצריים ובין ישראל. 
ח וירדו כל-עבדיך אלה אליי והשתחוו-לי לאמור, צא אתה וכל-העם אשר-ברגליך, ואחרי-כן, אצא; וייצא מעם-פרעה, בחורי-אף. 
ט ויאמר יהוה אל-משה, לא-ישמע אליכם פרעה--למען רבות מופתיי, בארץ מצריים. 
י ומשה ואהרון, עשו את-כל-המופתים האלה--לפני פרעה; ויחזק יהוה את-לב פרעה, ולא-שילח את-בני-ישראל מארצו. 
פרק יב
א ויאמר יהוה אל-משה ואל-אהרון, בארץ מצריים לאמור. 
ב החודש הזה לכם, ראש חודשים:  ראשון הוא לכם, לחודשי השנה. 
ג דברו, אל-כל-עדת ישראל לאמור, בעשור, לחודש הזה:  ויקחו להם, איש שה לבית-אבות--שה לבית. 
ד ואם-ימעט הבית, מהיות משה--ולקח הוא ושכנו הקרוב אל-ביתו, במכסת נפשות:  איש לפי אוכלו, תכוסו על-השה. 
ה שה תמים זכר בן-שנה, יהיה לכם; מן-הכבשים ומן-העיזים, תיקחו. 
ו והיה לכם למשמרת, עד ארבעה עשר יום לחודש הזה; ושחטו אותו, כול קהל עדת-ישראל--בין הערביים. 
ז ולקחו, מן-הדם, ונתנו על-שתי המזוזות, ועל-המשקוף--על, הבתים, אשר-יאכלו אותו, בהם. 
ח ואכלו את-הבשר, בלילה הזה:  צלי-אש ומצות, על-מרורים יאכלוהו. 
ט אל-תאכלו ממנו נא, ובשל מבושל במים:  כי אם-צלי-אש, ראשו על-כרעיו ועל-קרבו. 
י ולא-תותירו ממנו, עד-בוקר; והנותר ממנו עד-בוקר, באש תשרופו. 
יא וככה, תאכלו אותו--מותניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם; ואכלתם אותו בחיפזון, פסח הוא ליהוה. 
יב ועברתי בארץ-מצריים, בלילה הזה, והכיתי כל-בכור בארץ מצריים, מאדם ועד-בהמה; ובכל-אלוהי מצריים אעשה שפטים, אני יהוה. 
יג והיה הדם לכם לאות, על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את-הדם, ופסחתי עליכם; ולא-יהיה בכם נגף למשחית, בהכותי בארץ מצריים. 
יד והיה היום הזה לכם לזיכרון, וחגותם אותו חג ליהוה:  לדורותיכם, חוקת עולם תחוגוהו. 
טו שבעת ימים, מצות תאכלו--אך ביום הראשון, תשביתו שאור מבתיכם:  כי כל-אוכל חמץ, ונכרתה הנפש ההיא מישראל--מיום הראשון, עד-יום השביעי. 
טז וביום הראשון, מקרא-קודש, וביום השביעי, מקרא-קודש יהיה לכם:  כל-מלאכה, לא-ייעשה בהם--אך אשר ייאכל לכל-נפש, הוא לבדו ייעשה לכם. 
יז ושמרתם, את-המצות, כי בעצם היום הזה, הוצאתי את-צבאותיכם מארץ מצריים; ושמרתם את-היום הזה, לדורותיכם--חוקת עולם. 
יח בראשון בארבעה עשר יום לחודש, בערב, תאכלו, מצות:  עד יום האחד ועשרים, לחודש--בערב. 
יט שבעת ימים--שאור, לא יימצא בבתיכם:  כי כל-אוכל מחמצת, ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל--בגר, ובאזרח הארץ. 
כ כל-מחמצת, לא תאכלו; בכול, מושבותיכם, תאכלו, מצות. 
כא ויקרא משה לכל-זקני ישראל, ויאמר אליהם:  משכו, וקחו לכם צאן למשפחותיכם--ושחטו הפסח. 
כב ולקחתם אגודת איזוב, וטבלתם בדם אשר-בסף, והגעתם אל-המשקוף ואל-שתי המזוזות, מן-הדם אשר בסף; ואתם, לא תצאו איש מפתח-ביתו--עד-בוקר. 
כג ועבר יהוה, לנגוף את-מצריים, וראה את-הדם על-המשקוף, ועל שתי המזוזות; ופסח יהוה, על-הפתח, ולא ייתן המשחית, לבוא אל-בתיכם לנגוף. 
כד ושמרתם, את-הדבר הזה, לחוק-לך ולבניך, עד-עולם. 
כה והיה כי-תבואו אל-הארץ, אשר ייתן יהוה לכם--כאשר דיבר; ושמרתם, את-העבודה הזאת. 
כו והיה, כי-יאמרו אליכם בניכם:  מה העבודה הזאת, לכם. 
כז ואמרתם זבח-פסח הוא ליהוה, אשר פסח על-בתי בני-ישראל במצריים, בנוגפו את-מצריים, ואת-בתינו הציל; וייקוד העם, וישתחוו. 
כח וילכו ויעשו, בני ישראל:  כאשר ציווה יהוה את-משה ואהרון, כן עשו. 
כט ויהי בחצי הלילה, ויהוה הכה כל-בכור בארץ מצריים, מבכור פרעה היושב על-כיסאו, עד בכור השבי אשר בבית הבור; וכול, בכור בהמה. 
ל ויקם פרעה לילה, הוא וכל-עבדיו וכל-מצריים, ותהי צעקה גדולה, במצריים:  כי-אין בית, אשר אין-שם מת. 
לא ויקרא למשה ולאהרון לילה, ויאמר קומו צאו מתוך עמי--גם-אתם, גם-בני ישראל; ולכו עבדו את-יהוה, כדברכם. 
לב גם-צאנכם גם-בקרכם קחו כאשר דיברתם, ולכו; ובירכתם, גם-אותי. 
לג ותחזק מצריים על-העם, למהר לשלחם מן-הארץ:  כי אמרו, כולנו מתים. 
לד ויישא העם את-בצקו, טרם יחמץ; משארותם צרורות בשמלותם, על-שכמם. 
לה ובני-ישראל עשו, כדבר משה; וישאלו, ממצריים, כלי-כסף וכלי זהב, ושמלות. 
לו ויהוה נתן את-חן העם, בעיני מצריים--וישאילום; וינצלו, את-מצריים. 
לז ויסעו בני-ישראל מרעמסס, סוכותה, כשש-מאות אלף רגלי הגברים, לבד מטף. 
לח וגם-ערב רב, עלה איתם, וצאן ובקר, מקנה כבד מאוד. 
לט ויאפו את-הבצק אשר הוציאו ממצריים, עוגות מצות--כי לא חמץ:  כי-גורשו ממצריים, ולא יכלו להתמהמה, וגם-צידה, לא-עשו להם. 
מ ומושב בני ישראל, אשר ישבו במצריים--שלושים שנה, וארבע מאות שנה. 
מא ויהי, מקץ שלושים שנה, וארבע מאות, שנה; ויהי, בעצם היום הזה, יצאו כל-צבאות יהוה, מארץ מצריים. 
מב ליל שימורים הוא ליהוה, להוציאם מארץ מצריים:  הוא-הלילה הזה ליהוה, שימורים לכל-בני ישראל לדורותם. 
מג ויאמר יהוה אל-משה ואהרון, זאת חוקת הפסח:  כל-בן-נכר, לא-יאכל בו. 
מד וכל-עבד איש, מקנת-כסף--ומלת אותו, אז יאכל בו. 
מה תושב ושכיר, לא-יאכל בו. 
מו בבית אחד ייאכל, לא-תוציא מן-הבית מן-הבשר חוצה; ועצם, לא תשברו-בו. 
מז כל-עדת ישראל, יעשו אותו. 
מח וכי-יגור איתך גר, ועשה פסח ליהוה--הימול לו כל-זכר ואז יקרב לעשותו, והיה כאזרח הארץ; וכל-ערל, לא-יאכל בו. 
מט תורה אחת, יהיה לאזרח, ולגר, הגר בתוככם. 
נ ויעשו, כל-בני ישראל:  כאשר ציווה יהוה את-משה ואת-אהרון, כן עשו. 
נא ויהי, בעצם היום הזה:  הוציא יהוה את-בני ישראל, מארץ מצריים--על-צבאותם. 
פרק יג
א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
ב קדש-לי כל-בכור פטר כל-רחם, בבני ישראל--באדם, ובבהמה:  לי, הוא. 
ג ויאמר משה אל-העם, זכור את-היום הזה אשר יצאתם ממצריים מבית עבדים, כי בחוזק יד, הוציא יהוה אתכם מזה; ולא ייאכל, חמץ. 
ד היום, אתם יוצאים, בחודש, האביב. 
ה והיה כי-יביאך יהוה אל-ארץ הכנעני והחיתי והאמורי והחיווי והיבוסי, אשר נשבע לאבותיך לתת לך, ארץ זבת חלב, ודבש; ועבדת את-העבודה הזאת, בחודש הזה. 
ו שבעת ימים, תאכל מצות; וביום, השביעי, חג, ליהוה. 
ז מצות, ייאכל, את, שבעת הימים; ולא-ייראה לך חמץ, ולא-ייראה לך שאור--בכל-גבולך. 
ח והגדת לבנך, ביום ההוא לאמור:  בעבור זה, עשה יהוה לי, בצאתי, ממצריים. 
ט והיה לך לאות על-ידך, ולזיכרון בין עיניך, למען תהיה תורת יהוה, בפיך:  כי ביד חזקה, הוציאך יהוה ממצריים. 
י ושמרת את-החוקה הזאת, למועדה, מימים, ימימה. 
יא והיה כי-יביאך יהוה, אל-ארץ הכנעני, כאשר נשבע לך, ולאבותיך; ונתנה, לך. 
יב והעברת כל-פטר-רחם, ליהוה; וכל-פטר שגר בהמה, אשר יהיה לך הזכרים--ליהוה. 
יג וכל-פטר חמור תפדה בשה, ואם-לא תפדה וערפתו; וכול בכור אדם בבניך, תפדה. 
יד והיה כי-ישאלך בנך, מחר--לאמור מה-זאת:  ואמרת אליו--בחוזק יד הוציאנו יהוה ממצריים, מבית עבדים. 
טו ויהי, כי-הקשה פרעה לשלחנו, ויהרוג יהוה כל-בכור בארץ מצריים, מבכור אדם ועד-בכור בהמה; על-כן אני זובח ליהוה, כל-פטר רחם הזכרים, וכל-בכור בניי, אפדה. 
טז והיה לאות על-ידך, ולטוטפות בין עיניך:  כי בחוזק יד, הוציאנו יהוה ממצריים. 
יז ויהי, בשלח פרעה את-העם, ולא-נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא:  כי אמר אלוהים, פן-יינחם העם בראותם מלחמה--ושבו מצריימה. 
יח ויסב אלוהים את-העם דרך המדבר, ים-סוף; וחמושים עלו בני-ישראל, מארץ מצריים. 
יט וייקח משה את-עצמות יוסף, עימו:  כי השבע השביע את-בני ישראל, לאמור, פקוד יפקוד אלוהים אתכם, והעליתם את-עצמותיי מזה איתכם. 
כ ויסעו, מסוכות; ויחנו באיתם, בקצה המדבר. 
כא ויהוה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן, לנחותם הדרך, ולילה בעמוד אש, להאיר להם--ללכת, יומם ולילה. 
כב לא-ימיש עמוד הענן, יומם, ועמוד האש, לילה--לפני, העם. 
פרק יד
א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
ב דבר, אל-בני ישראל, וישובו ויחנו לפני פי החירות, בין מגדול ובין הים:  לפני בעל צפון, נכחו תחנו על-הים. 
ג ואמר פרעה לבני ישראל, נבוכים הם בארץ; סגר עליהם, המדבר. 
ד וחיזקתי את-לב-פרעה, ורדף אחריהם, ואיכבדה בפרעה ובכל-חילו, וידעו מצריים כי-אני יהוה; ויעשו-כן. 
ה ויוגד למלך מצריים, כי ברח העם; וייהפך לבב פרעה ועבדיו, אל-העם, ויאמרו מה-זאת עשינו, כי-שילחנו את-ישראל מעובדנו. 
ו ויאסור, את-רכבו; ואת-עמו, לקח עימו. 
ז וייקח, שש-מאות רכב בחור, וכול, רכב מצריים; ושלישים, על-כולו. 
ח ויחזק יהוה, את-לב פרעה מלך מצריים, וירדוף, אחרי בני ישראל; ובני ישראל, יוצאים ביד רמה. 
ט וירדפו מצריים אחריהם, וישיגו אותם חונים על-הים, כל-סוס רכב פרעה, ופרשיו וחילו--על-פי, החירות, לפני, בעל צפון. 
י ופרעה, הקריב; וישאו בני-ישראל את-עיניהם והנה מצריים נוסע אחריהם, וייראו מאוד, ויצעקו בני-ישראל, אל-יהוה. 
יא ויאמרו, אל-משה, המבלי אין-קברים במצריים, לקחתנו למות במדבר:  מה-זאת עשית לנו, להוציאנו ממצריים. 
יב הלוא-זה הדבר, אשר דיברנו אליך במצריים לאמור, חדל ממנו, ונעבדה את-מצריים:  כי טוב לנו עבוד את-מצריים, ממותנו במדבר. 
יג ויאמר משה אל-העם, אל-תיראו--התייצבו וראו את-ישועת יהוה, אשר-יעשה לכם היום:  כי, אשר ראיתם את-מצריים היום--לא תוסיפו לראותם עוד, עד-עולם. 
יד יהוה, יילחם לכם; ואתם, תחרישון. 
טו ויאמר יהוה אל-משה, מה-תצעק אליי; דבר אל-בני-ישראל, וייסעו. 
טז ואתה הרם את-מטך, ונטה את-ידך על-הים--ובקעהו; ויבואו בני-ישראל בתוך הים, ביבשה. 
יז ואני, הנני מחזק את-לב מצריים, ויבואו, אחריהם; ואיכבדה בפרעה ובכל-חילו, ברכבו ובפרשיו. 
יח וידעו מצריים, כי-אני יהוה, בהיכבדי בפרעה, ברכבו ובפרשיו. 
יט וייסע מלאך האלוהים, ההולך לפני מחנה ישראל, וילך, מאחריהם; וייסע עמוד הענן, מפניהם, ויעמוד, מאחריהם. 
כ ויבוא בין מחנה מצריים, ובין מחנה ישראל, ויהי הענן והחושך, ויאר את-הלילה; ולא-קרב זה אל-זה, כל-הלילה. 
כא ויט משה את-ידו, על-הים, ויולך יהוה את-הים ברוח קדים עזה כל-הלילה, וישם את-הים לחרבה; וייבקעו, המים. 
כב ויבואו בני-ישראל בתוך הים, ביבשה; והמים להם חומה, מימינם ומשמאלם. 
כג וירדפו מצריים, ויבואו אחריהם--כול סוס פרעה, רכבו ופרשיו:  אל-תוך, הים. 
כד ויהי, באשמורת הבוקר, וישקף יהוה אל-מחנה מצריים, בעמוד אש וענן; ויהם, את מחנה מצריים. 
כה ויסר, את אופן מרכבותיו, וינהגהו, בכבדות; ויאמר מצריים, אנוסה מפני ישראל--כי יהוה, נלחם להם במצריים. 
כו ויאמר יהוה אל-משה, נטה את-ידך על-הים; וישובו המים על-מצריים, על-רכבו ועל-פרשיו. 
כז ויט משה את-ידו על-הים, וישב הים לפנות בוקר לאיתנו, ומצריים, נסים לקראתו; וינער יהוה את-מצריים, בתוך הים. 
כח וישובו המים, ויכסו את-הרכב ואת-הפרשים, לכול חיל פרעה, הבאים אחריהם בים:  לא-נשאר בהם, עד-אחד. 
כט ובני ישראל הלכו ביבשה, בתוך הים; והמים להם חומה, מימינם ומשמאלם. 
ל ויושע יהוה ביום ההוא, את-ישראל--מיד מצריים; וירא ישראל את-מצריים, מת על-שפת הים. 
לא וירא ישראל את-היד הגדולה, אשר עשה יהוה במצריים, וייראו העם, את-יהוה; ויאמינו, ביהוה, ובמשה, עבדו. 
פרק טו
א אז ישיר-משה ובני ישראל את-השירה הזאת, ליהוה, ויאמרו, לאמור: אשירה ליהוה כי-גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים.
ב עוזי וזמרת יה, ויהי-לי  שועה;    זה אלי ואנווהו,    אלוהי  י וארוממנהו.
ג יהוה, איש מלחמה; יהוה,  ו.   
ד מרכבות פרעה וחילו, ירה בים;    ומבחר  ישיו, טובעו בים-סוף.   
ה תהומות, יכסיומו; ירדו במצולות, כמו-  ן.   
ו ימינך יהוה, נאדרי בכוח;    ימינך  וה, תרעץ אויב.   
ז וברוב גאונך, תהרוס  יך;    תשלח, חרונך--יאכלמו, כקש.   
ח וברוח  יך נערמו מים,    ניצבו כמו-נד  זלים;    קפאו תהומות, בלב-ים.   
ט אמר אויב ארדוף אשיג, אחלק שלל; תמלאמו נפשי-- אריק חרבי, תורישמו ידי.
י נשפת  וחך, כיסמו ים;    צללו, כעופרת, במים,  ירים.   
יא מי-כמוך באלים יהוה,    מי  וך נאדר בקודש;    נורא תהילות, עושה  א.   
יב נטית, ימינך--תבלעמו, ארץ.   
יג נחית  סדך, עם-זו גאלת;    ניהלת בעוזך, אל-נווה  דשך.   
יד שמעו עמים, ירגזון;    חיל  ז, יושבי פלשת.   
טו אז נבהלו, אלופי  ום--    אילי מואב, יאחזמו רעד;    נמוגו,  ל יושבי כנען.   
טז תיפול עליהם אימתה  חד,    בגדול זרועך יידמו כאבן:    עד-  בור עמך יהוה,    עד-יעבור עם-זו  ית.   
יז תביאמו, ותיטעמו בהר נחלתך--    מכון  בתך פעלת, יהוה;    מיקדש, אדוניי כוננו  יך.   
יח יהוה ימלוך, לעולם ועד.   
יט כי  ס פרעה ברכבו ובפרשיו, בים,    וישב יהוה עליהם,  -מי הים;    ובני ישראל הלכו ביבשה, בתוך הים. 
כ ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון, את-התוף--בידה; ותצאנה כל-הנשים אחריה, בתופים ובמחולות. 
כא ותען להם, מרים:  שירו ליהוה כי-גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים. 
כב ויסע משה את-ישראל מים-סוף, וייצאו אל-מדבר-שור; וילכו שלושת-ימים במדבר, ולא-מצאו מים. 
כג ויבואו מרתה--ולא יכלו לשתות מים ממרה, כי מרים הם; על-כן קרא-שמה, מרה. 
כד ויילונו העם על-משה לאמור, מה-נשתה. 
כה ויצעק אל-יהוה, ויורהו יהוה עץ, וישלך אל-המים, וימתקו המים; שם שם לו חוק ומשפט, ושם ניסהו. 
כו ויאמר אם-שמוע תשמע לקול יהוה אלוהיך, והישר בעיניו תעשה, והאזנת למצוותיו, ושמרת כל-חוקיו--כל-המחלה אשר-שמתי במצריים, לא-אשים עליך, כי אני יהוה, רופאך. 
כז ויבואו אילימה--ושם שתים עשרה עינות מים, ושבעים תמרים; ויחנו-שם, על-המים.
פרק טז
א ויסעו, מאילים, ויבואו כל-עדת בני-ישראל אל-מדבר-סין, אשר בין-אילים ובין סיניי--בחמישה עשר יום לחודש השני, לצאתם מארץ מצריים. 
ב ויילונו כל-עדת בני-ישראל, על-משה ועל-אהרון--במדבר. 
ג ויאמרו אליהם בני ישראל, מי-ייתן מותנו ביד-יהוה בארץ מצריים, בשבתנו על-סיר הבשר, באוכלנו לחם לשובע:  כי-הוצאתם אותנו אל-המדבר הזה, להמית את-כל-הקהל הזה ברעב. 
ד ויאמר יהוה אל-משה, הנני ממטיר לכם לחם מן-השמיים; ויצא העם ולקטו דבר-יום ביומו, למען אנסנו הילך בתורתי אם-לא. 
ה והיה ביום השישי, והכינו את אשר-יביאו; והיה משנה, על אשר-ילקטו יום יום. 
ו ויאמר משה ואהרון, אל-כל-בני ישראל:  ערב--וידעתם, כי יהוה הוציא אתכם מארץ מצריים. 
ז ובוקר, וראיתם את-כבוד יהוה, בשומעו את-תלונותיכם, על-יהוה; ונחנו מה, כי תלינו עלינו. 
ח ויאמר משה, בתת יהוה לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע, בשמוע יהוה את-תלונותיכם, אשר-אתם מלינים עליו; ונחנו מה, לא-עלינו תלונותיכם כי על-יהוה. 
ט ויאמר משה, אל-אהרון, אמור אל-כל-עדת בני ישראל, קרבו לפני יהוה:  כי שמע, את תלונותיכם. 
י ויהי, כדבר אהרון אל-כל-עדת בני-ישראל, ויפנו, אל-המדבר; והנה כבוד יהוה, נראה בענן. 
יא וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
יב שמעתי, את-תלונות בני ישראל--דבר אליהם לאמור בין הערביים תאכלו בשר, ובבוקר תשבעו-לחם; וידעתם, כי אני יהוה אלוהיכם. 
יג ויהי בערב--ותעל השליו, ותכס את-המחנה; ובבוקר, הייתה שכבת הטל, סביב, למחנה. 
יד ותעל, שכבת הטל; והנה על-פני המדבר, דק מחוספס--דק ככפור, על-הארץ. 
טו ויראו בני-ישראל, ויאמרו איש אל-אחיו מן הוא--כי לא ידעו, מה-הוא; ויאמר משה, אליהם, הוא הלחם, אשר נתן יהוה לכם לאוכלה. 
טז זה הדבר, אשר ציווה יהוה, לקטו ממנו, איש לפי אוכלו:  עומר לגולגולת, מספר נפשותיכם--איש לאשר באוהלו, תיקחו. 
יז ויעשו-כן, בני ישראל; וילקטו, המרבה והממעיט. 
יח וימודו בעומר--ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר:  איש לפי-אוכלו, לקטו. 
יט ויאמר משה, אליהם:  איש, אל-יותר ממנו עד-בוקר. 
כ ולא-שמעו אל-משה, ויותירו אנשים ממנו עד-בוקר, וירום תולעים, ויבאש; ויקצוף עליהם, משה. 
כא וילקטו אותו בבוקר בבוקר, איש כפי אוכלו; וחם השמש, ונמס. 
כב ויהי ביום השישי, לקטו לחם משנה--שני העומר, לאחד; ויבואו כל-נשיאי העדה, ויגידו למשה. 
כג ויאמר אליהם, הוא אשר דיבר יהוה--שבתון שבת-קודש ליהוה, מחר:  את אשר-תאפו איפו, ואת אשר-תבשלו בשלו, ואת כל-העודף, הניחו לכם למשמרת עד-הבוקר. 
כד ויניחו אותו עד-הבוקר, כאשר ציווה משה; ולא הבאיש, ורימה לא-הייתה בו. 
כה ויאמר משה אכלוהו היום, כי-שבת היום ליהוה:  היום, לא תמצאוהו בשדה. 
כו ששת ימים, תלקטוהו; וביום השביעי שבת, לא יהיה-בו. 
כז ויהי ביום השביעי, יצאו מן-העם ללקוט; ולא, מצאו. 
כח ויאמר יהוה, אל-משה:  עד-אנה, מיאנתם, לשמור מצוותיי, ותורותיי. 
כט ראו, כי-יהוה נתן לכם השבת--על-כן הוא נותן לכם ביום השישי, לחם יומיים; שבו איש תחתיו, אל-ייצא איש ממקומו--ביום השביעי. 
ל וישבתו העם, ביום השביעי. 
לא ויקראו בית-ישראל את-שמו, מן; והוא, כזרע גד לבן, וטעמו, כצפיחית בדבש. 
לב ויאמר משה, זה הדבר אשר ציווה יהוה--מלוא העומר ממנו, למשמרת לדורותיכם:  למען יראו את-הלחם, אשר האכלתי אתכם במדבר, בהוציאי אתכם, מארץ מצריים. 
לג ויאמר משה אל-אהרון, קח צנצנת אחת, ותן-שמה מלוא-העומר, מן; והנח אותו לפני יהוה, למשמרת לדורותיכם. 
לד כאשר ציווה יהוה, אל-משה; ויניחהו אהרון לפני העדות, למשמרת. 
לה ובני ישראל, אכלו את-המן ארבעים שנה--עד-בואם, אל-ארץ נושבת:  את-המן, אכלו--עד-בואם, אל-קצה ארץ כנען. 
לו והעומר, עשירית האיפה הוא. 
פרק יז
א ויסעו כל-עדת בני-ישראל ממדבר-סין, למסעיהם--על-פי יהוה; ויחנו, ברפידים, ואין מים, לשתות העם. 
ב וירב העם, עם-משה, ויאמרו, תנו-לנו מים ונשתה; ויאמר להם, משה, מה-תריבון עימדי, מה-תנסון את-יהוה. 
ג ויצמא שם העם למים, וילן העם על-משה; ויאמר, למה זה העליתנו ממצריים, להמית אותי ואת-בניי ואת-מקניי, בצמא. 
ד ויצעק משה אל-יהוה לאמור, מה אעשה לעם הזה; עוד מעט, וסקלוני. 
ה ויאמר יהוה אל-משה, עבור לפני העם, וקח איתך, מזקני ישראל; ומטך, אשר הכית בו את-היאור--קח בידך, והלכת. 
ו הנני עומד לפניך שם על-הצור, בחורב, והכית בצור ויצאו ממנו מים, ושתה העם; ויעש כן משה, לעיני זקני ישראל. 
ז ויקרא שם המקום, מסה ומריבה:  על-ריב בני ישראל, ועל נסותם את-יהוה לאמור, היש יהוה בקרבנו, אם-אין. 
ח ויבוא, עמלק; ויילחם עם-ישראל, ברפידים. 
ט ויאמר משה אל-יהושוע בחר-לנו אנשים, וצא הילחם בעמלק; מחר, אנוכי ניצב על-ראש הגבעה, ומטה האלוהים, בידי. 
י ויעש יהושוע, כאשר אמר-לו משה--להילחם, בעמלק; ומשה אהרון וחור, עלו ראש הגבעה. 
יא והיה, כאשר ירים משה ידו--וגבר ישראל; וכאשר יניח ידו, וגבר עמלק. 
יב וידי משה כבדים, ויקחו-אבן וישימו תחתיו ויישב עליה; ואהרון וחור תמכו בידיו, מזה אחד ומזה אחד, ויהי ידיו אמונה, עד-בוא השמש. 
יג ויחלוש יהושוע את-עמלק ואת-עמו, לפי-חרב. 
יד ויאמר יהוה אל-משה, כתוב זאת זיכרון בספר, ושים, באוזני יהושוע:  כי-מחה אמחה את-זכר עמלק, מתחת השמיים. 
טו וייבן משה, מזבח; ויקרא שמו, יהוה ניסי. 
טז ויאמר, כי-יד על-כס יה, מלחמה ליהוה, בעמלק--מדור, דור. 
פרק יח
א וישמע יתרו כוהן מדיין, חותן משה, את כל-אשר עשה אלוהים למשה, ולישראל עמו:  כי-הוציא יהוה את-ישראל, ממצריים. 
ב וייקח, יתרו חותן משה, את-ציפורה, אשת משה--אחר, שילוחיה. 
ג ואת, שני בניה:  אשר שם האחד, גרשום--כי אמר, גר הייתי בארץ נוכרייה. 
ד ושם האחד, אליעזר--כי-אלוהי אבי בעזרי, ויצילני מחרב פרעה. 
ה ויבוא יתרו חותן משה, ובניו ואשתו--אל-משה:  אל-המדבר, אשר-הוא חונה שם--הר האלוהים. 
ו ויאמר, אל-משה, אני חותנך יתרו, בא אליך; ואשתך--ושני בניה, עימה. 
ז וייצא משה לקראת חותנו, וישתחו ויישק-לו, וישאלו איש-לריעהו, לשלום; ויבואו, האוהלה. 
ח ויספר משה, לחותנו, את כל-אשר עשה יהוה לפרעה ולמצריים, על אודות ישראל:  את כל-התלאה אשר מצאתם בדרך, ויצילם יהוה. 
ט וייחד יתרו--על כל-הטובה, אשר-עשה יהוה לישראל:  אשר הצילו, מיד מצריים. 
י ויאמר, יתרו, ברוך יהוה, אשר הציל אתכם מיד מצריים ומיד פרעה:  אשר הציל את-העם, מתחת יד-מצריים. 
יא עתה ידעתי, כי-גדול יהוה מכל-האלוהים:  כי בדבר, אשר זדו עליהם. 
יב וייקח יתרו חותן משה, עולה וזבחים--לאלוהים; ויבוא אהרון וכול זקני ישראל, לאכול-לחם עם-חותן משה--לפני האלוהים. 
יג ויהי, ממוחרת, ויישב משה, לשפוט את-העם; ויעמוד העם על-משה, מן-הבוקר עד-הערב. 
יד וירא חותן משה, את כל-אשר-הוא עושה לעם; ויאמר, מה-הדבר הזה אשר אתה עושה לעם--מדוע אתה יושב לבדך, וכל-העם ניצב עליך מן-בוקר עד-ערב. 
טו ויאמר משה, לחותנו:  כי-יבוא אליי העם, לדרוש אלוהים. 
טז כי-יהיה להם דבר, בא אליי, ושפטתי, בין איש ובין ריעהו; והודעתי את-חוקי האלוהים, ואת-תורותיו. 
יז ויאמר חותן משה, אליו:  לא-טוב, הדבר, אשר אתה, עושה. 
יח נבול תיבול--גם-אתה, גם-העם הזה אשר עימך:  כי-כבד ממך הדבר, לא-תוכל עשוהו לבדך. 
יט עתה שמע בקולי, איעצך, ויהי אלוהים, עימך; היה אתה לעם, מול האלוהים, והבאת אתה את-הדברים, אל-האלוהים. 
כ והזהרת אתהם, את-החוקים ואת-התורות; והודעת להם, את-הדרך ילכו בה, ואת-המעשה, אשר יעשון. 
כא ואתה תחזה מכל-העם אנשי-חיל יראי אלוהים, אנשי אמת--שונאי בצע; ושמת עליהם, שרי אלפים שרי מאות, שרי חמישים, ושרי עשרות. 
כב ושפטו את-העם, בכל-עת, והיה כל-הדבר הגדול יביאו אליך, וכל-הדבר הקטון ישפטו-הם; והקל, מעליך, ונשאו, איתך. 
כג אם את-הדבר הזה, תעשה, וציווך אלוהים, ויכולת עמוד; וגם כל-העם הזה, על-מקומו יבוא בשלום. 
כד וישמע משה, לקול חותנו; ויעש, כול אשר אמר. 
כה ויבחר משה אנשי-חיל מכל-ישראל, וייתן אותם ראשים על-העם--שרי אלפים שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. 
כו ושפטו את-העם, בכל-עת:  את-הדבר הקשה יביאון אל-משה, וכל-הדבר הקטון ישפוטו הם. 
כז וישלח משה, את-חותנו; וילך לו, אל-ארצו. 
פרק יט
א בחודש, השלישי, לצאת בני-ישראל, מארץ מצריים--ביום הזה, באו מדבר סיניי. 
ב ויסעו מרפידים, ויבואו מדבר סיניי, ויחנו, במדבר; וייחן-שם ישראל, נגד ההר. 
ג ומשה עלה, אל-האלוהים; ויקרא אליו יהוה, מן-ההר לאמור, כה תאמר לבית יעקוב, ותגד לבני ישראל. 
ד אתם ראיתם, אשר עשיתי למצריים; ואשא אתכם על-כנפי נשרים, ואביא אתכם אליי. 
ה ועתה, אם-שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם, את-בריתי--והייתם לי סגולה מכל-העמים, כי-לי כל-הארץ. 
ו ואתם תהיו-לי ממלכת כוהנים, וגוי קדוש:  אלה, הדברים, אשר תדבר, אל-בני ישראל. 
ז ויבוא משה, ויקרא לזקני העם; וישם לפניהם, את כל-הדברים האלה, אשר ציווהו, יהוה. 
ח ויענו כל-העם יחדיו ויאמרו, כול אשר-דיבר יהוה נעשה; וישב משה את-דברי העם, אל-יהוה. 
ט ויאמר יהוה אל-משה, הנה אנוכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עימך, וגם-בך יאמינו לעולם; ויגד משה את-דברי העם, אל-יהוה. 
י ויאמר יהוה אל-משה לך אל-העם, וקידשתם היום ומחר; וכיבסו, שמלותם. 
יא והיו נכונים, ליום השלישי:  כי ביום השלישי, יירד יהוה לעיני כל-העם--על-הר סיניי. 
יב והגבלת את-העם סביב לאמור, הישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו:  כל-הנוגע בהר, מות יומת. 
יג לא-תיגע בו יד, כי-סקול ייסקל או-ירה יירה--אם-בהמה אם-איש, לא יחיה; במשוך, היובל, המה, יעלו בהר. 
יד ויירד משה מן-ההר, אל-העם; ויקדש, את-העם, ויכבסו, שמלותם. 
טו ויאמר, אל-העם, היו נכונים, לשלושת ימים:  אל-תיגשו, אל-אישה. 
טז ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר, ויהי קולות וברקים וענן כבד על-ההר, וקול שופר, חזק מאוד; ויחרד כל-העם, אשר במחנה. 
יז ויוצא משה את-העם לקראת האלוהים, מן-המחנה; ויתייצבו, בתחתית ההר. 
יח והר סיניי, עשן כולו, מפני אשר ירד עליו יהוה, באש; ויעל עשנו כעשן הכבשן, ויחרד כל-ההר מאוד. 
יט ויהי קול השופר, הולך וחזק מאוד; משה ידבר, והאלוהים יעננו בקול. 
כ ויירד יהוה על-הר סיניי, אל-ראש ההר; ויקרא יהוה למשה אל-ראש ההר, ויעל משה. 
כא ויאמר יהוה אל-משה, רד העד בעם:  פן-יהרסו אל-יהוה לראות, ונפל ממנו רב. 
כב וגם הכוהנים הניגשים אל-יהוה, יתקדשו:  פן-יפרוץ בהם, יהוה. 
כג ויאמר משה, אל-יהוה, לא-יוכל העם, לעלות אל-הר סיניי:  כי-אתה העדות בנו, לאמור, הגבל את-ההר, וקידשתו. 
כד ויאמר אליו יהוה לך-רד, ועלית אתה ואהרון עימך; והכוהנים והעם, אל-יהרסו לעלות אל-יהוה--פן-יפרוץ-בם. 
כה ויירד משה, אל-העם; ויאמר, אליהם. 
פרק כ
א וידבר אלוהים, את כל-הדברים האלה לאמור. 
ב * אנוכי יהוה אלוהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצריים מבית עבדים:  לא-יהיה לך אלוהים אחרים, על-פניי. 
ג לא-תעשה לך פסל, וכל-תמונה, אשר בשמיים ממעל, ואשר בארץ מתחת--ואשר במים, מתחת לארץ. 
ד לא-תשתחווה להם, ולא תועבדם:  כי אנוכי יהוה אלוהיך, אל קנא--פוקד עוון אבות על-בנים על-שילשים ועל-ריבעים, לשונאיי. 
ה ועושה חסד, לאלפים--לאוהביי, ולשומרי מצוותיי. 
ו לא תישא את-שם-יהוה אלוהיך, לשוא:  כי לא ינקה יהוה, את אשר-יישא את-שמו לשוא. 
ז זכור את-יום השבת, לקדשו. 
ח ששת ימים תעבוד, ועשית כל-מלאכתך. 
ט ויום, השביעי--שבת, ליהוה אלוהיך:  לא-תעשה כל-מלאכה אתה ובנך ובתך, עבדך ואמתך ובהמתך, וגרך, אשר בשעריך. 
י כי ששת-ימים עשה יהוה את-השמיים ואת-הארץ, את-הים ואת-כל-אשר-בם, וינח, ביום השביעי; על-כן, בירך יהוה את-יום השבת--ויקדשהו. 
יא כבד את-אביך, ואת-אימך--למען, יאריכון ימיך, על האדמה, אשר-יהוה אלוהיך נותן לך. 
יב לא תרצח,    לא תנאף;    לא תגנוב,    לא-תענה בריעך עד שקר. 
יג לא תחמוד, בית ריעך;    לא-תחמוד אשת ריעך, ועבדו ואמתו ושורו וחמורו, וכול, אשר לריעך. 
יד וכל-העם רואים את-הקולות ואת-הלפידים, ואת קול השופר, ואת-ההר, עשן; וירא העם וינועו, ויעמדו מרחוק. 
טו ויאמרו, אל-משה, דבר-אתה עימנו, ונשמעה; ואל-ידבר עימנו אלוהים, פן-נמות. 
טז ויאמר משה אל-העם, אל-תיראו, כי לבעבור נסות אתכם, בא האלוהים; ובעבור, תהיה יראתו על-פניכם--לבלתי תחטאו. 
יז ויעמוד העם, מרחוק; ומשה ניגש אל-הערפל, אשר-שם האלוהים. 
יח ויאמר יהוה אל-משה, כה תאמר אל-בני ישראל:  אתם ראיתם--כי מן-השמיים, דיברתי עימכם. 
יט לא תעשון, איתי:  אלוהי כסף ואלוהי זהב, לא תעשו לכם. 
כ מזבח אדמה, תעשה-לי, וזבחת עליו את-עולותיך ואת-שלמיך, את-צאנך ואת-בקרך; בכל-המקום אשר אזכיר את-שמי, אבוא אליך ובירכתיך. 
כא ואם-מזבח אבנים תעשה-לי, לא-תבנה אתהן גזית:  כי חרבך הנפת עליה, ותחללהא. 
כב ולא-תעלה במעלות, על-מזבחי:  אשר לא-תיגלה ערוותך, עליו. 
פרק כא
א ואלה, המשפטים, אשר תשים, לפניהם. 
ב כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד; ובשביעית--ייצא לחופשי, חינם. 
ג אם-בגפו יבוא, בגפו ייצא; אם-בעל אישה הוא, ויצאה אשתו עימו. 
ד אם-אדוניו ייתן-לו אישה, וילדה-לו בנים או בנות--האישה וילדיה, תהיה לאדוניה, והוא, ייצא בגפו. 
ה ואם-אמור יאמר, העבד, אהבתי את-אדוני, את-אשתי ואת-בניי; לא אצא, חופשי. 
ו והגישו אדוניו, אל-האלוהים, והגישו אל-הדלת, או אל-המזוזה; ורצע אדוניו את-אוזנו במרצע, ועבדו לעולם. 
ז וכי-ימכור איש את-בתו, לאמה--לא תצא, כצאת העבדים. 
ח אם-רעה בעיני אדוניה, אשר-לו יעדה--והפדה:  לעם נוכרי לא-ימשול למוכרה, בבגדו-בה. 
ט ואם-לבנו, ייעדנה--כמשפט הבנות, יעשה-לה. 
י אם-אחרת, ייקח-לו--שארה כסותה ועונתה, לא יגרע. 
יא ואם-שלוש-אלה--לא יעשה, לה:  ויצאה חינם, אין כסף. 
יב מכה איש ומת, מות יומת. 
יג ואשר לא צדה, והאלוהים אינה לידו--ושמתי לך מקום, אשר ינוס שמה. 
יד וכי-יזיד איש על-ריעהו, להורגו בעורמה--מעם מזבחי, תיקחנו למות. 
טו ומכה אביו ואימו, מות יומת. 
טז וגונב איש ומכרו ונמצא בידו, מות יומת. 
יז ומקלל אביו ואימו, מות יומת. 
יח וכי-יריבון אנשים--והכה-איש את-ריעהו, באבן או באגרוף; ולא ימות, ונפל למשכב. 
יט אם-יקום והתהלך בחוץ, על-משענתו--וניקה המכה:  רק שבתו ייתן, ורפוא ירפא. 
כ וכי-יכה איש את-עבדו או את-אמתו, בשבט, ומת, תחת ידו--נקום, יינקם. 
כא אך אם-יום או יומיים, יעמוד--לא יוקם, כי כספו הוא. 
כב וכי-יינצו אנשים, ונגפו אישה הרה ויצאו ילדיה, ולא יהיה, אסון--ענוש ייענש, כאשר ישית עליו בעל האישה, ונתן, בפלילים. 
כג ואם-אסון, יהיה--ונתת נפש, תחת נפש. 
כד עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל. 
כה כווייה תחת כווייה, פצע תחת פצע, חבורה, תחת חבורה. 
כו וכי-יכה איש את-עין עבדו, או-את-עין אמתו--ושיחתה:  לחופשי ישלחנו, תחת עינו. 
כז ואם-שן עבדו או-שן אמתו, יפיל--לחופשי ישלחנו, תחת שינו. 
כח וכי-ייגח שור את-איש או את-אישה, ומת--סקול ייסקל השור, ולא ייאכל את-בשרו, ובעל השור, נקי. 
כט ואם שור נגח הוא מתמול שלשום, והועד בבעליו ולא ישמרנו, והמית איש, או אישה--השור, ייסקל, וגם-בעליו, יומת. 
ל אם-כופר, יושת עליו--ונתן פדיון נפשו, ככול אשר-יושת עליו. 
לא או-בן ייגח, או-בת ייגח--כמשפט הזה, ייעשה לו. 
לב אם-עבד ייגח השור, או אמה--כסף שלושים שקלים, ייתן לאדוניו, והשור, ייסקל. 
לג וכי-יפתח איש בור, או כי-יכרה איש בור--ולא יכסנו; ונפל-שמה שור, או חמור. 
לד בעל הבור ישלם, כסף ישיב לבעליו; והמת, יהיה-לו. 
לה וכי-ייגוף שור-איש את-שור ריעהו, ומת--ומכרו את-השור החי, וחצו את-כספו, וגם את-המת, יחצון. 
לו או נודע, כי שור נגח הוא מתמול שלשום, ולא ישמרנו, בעליו--שלם ישלם שור תחת השור, והמת יהיה-לו. 
לז כי יגנוב-איש שור או-שה, וטבחו או מכרו--חמישה בקר, ישלם תחת השור, וארבע-צאן, תחת השה.
פרק כב
א אם-במחתרת יימצא הגנב, והוכה ומת--אין לו, דמים. 
ב אם-זרחה השמש עליו, דמים לו:  שלם ישלם--אם-אין לו, ונמכר בגניבתו. 
ג אם-הימצא תימצא בידו הגניבה, משור עד-חמור עד-שה--חיים:  שניים, ישלם. 
ד כי יבער-איש, שדה או-כרם, ושילח את-בעירו, וביער בשדה אחר--מיטב שדהו ומיטב כרמו, ישלם. 
ה כי-תצא אש ומצאה קוצים, ונאכל גדיש, או הקמה, או השדה--שלם ישלם, המבעיר את-הבעירה. 
ו כי-ייתן איש אל-ריעהו כסף או-כלים, לשמור, וגונב, מבית האיש--אם-יימצא הגנב, ישלם שניים. 
ז אם-לא יימצא הגנב, ונקרב בעל-הבית אל-האלוהים:  אם-לא שלח ידו, במלאכת ריעהו. 
ח על-כל-דבר-פשע על-שור על-חמור על-שה על-שלמה על-כל-אבידה, אשר יאמר כי-הוא זה--עד האלוהים, יבוא דבר-שניהם:  אשר ירשיעון אלוהים, ישלם שניים לריעהו. 
ט כי-ייתן איש אל-ריעהו חמור או-שור או-שה, וכל-בהמה--לשמור; ומת או-נשבר או-נשבה, אין רואה. 
י שבועת יהוה, תהיה בין שניהם--אם-לא שלח ידו, במלאכת ריעהו; ולקח בעליו, ולא ישלם. 
יא ואם-גנוב ייגנב, מעימו--ישלם, לבעליו. 
יב אם-טרוף ייטרף, יביאהו עד:  הטריפה, לא ישלם. 
יג וכי-ישאל איש מעם ריעהו, ונשבר או-מת; בעליו אין-עימו, שלם ישלם. 
יד אם-בעליו עימו, לא ישלם:  אם-שכיר הוא, בא בשכרו. 
טו וכי-יפתה איש, בתולה אשר לא-אורשה--ושכב עימה:  מהור ימהרנה לו, לאישה. 
טז אם-מאן ימאן אביה, לתיתה לו--כסף ישקול, כמוהר הבתולות. 
יז מכשפה, לא תחייה. 
יח כל-שוכב עם-בהמה, מות יומת. 
יט זובח לאלוהים, יוחרם--בלתי ליהוה, לבדו. 
כ וגר לא-תונה, ולא תלחצנו:  כי-גרים הייתם, בארץ מצריים. 
כא כל-אלמנה ויתום, לא תענון. 
כב אם-ענה תענה, אותו--כי אם-צעוק יצעק אליי, שמוע אשמע צעקתו. 
כג וחרה אפי, והרגתי אתכם בחרב; והיו נשיכם אלמנות, ובניכם יתומים. 
כד אם-כסף תלווה את-עמי, את-העני עימך--לא-תהיה לו, כנושה; לא-תשימון עליו, נשך. 
כה אם-חבול תחבול, שלמת ריעך--עד-בוא השמש, תשיבנו לו. 
כו כי היא כסותו לבדה, היא שמלתו לעורו; במה ישכב--והיה כי-יצעק אליי, ושמעתי כי-חנון אני. 
כז אלוהים, לא תקלל; ונשיא בעמך, לא תאור. 
כח מלאתך ודמעך, לא תאחר; בכור בניך, תיתן-לי. 
כט כן-תעשה לשורך, לצאנך:  שבעת ימים יהיה עם-אימו, ביום השמיני תיתנו-לי. 
ל ואנשי-קודש, תהיון לי; ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו. 
פרק כג
א לא תישא, שמע שוא; אל-תשת ידך עם-רשע, להיות עד חמס. 
ב לא-תהיה אחרי-רבים, לרעות; ולא-תענה על-ריב, לנטות אחרי רבים--להטות. 
ג ודל, לא תהדר בריבו. 
ד כי תפגע שור אויבך, או חמורו--תועה:  השב תשיבנו, לו. 
ה כי-תראה חמור שונאך, רובץ תחת משאו, וחדלת, מעזוב לו--עזוב תעזוב, עימו. 
ו לא תטה משפט אביונך, בריבו. 
ז מדבר-שקר, תרחק; ונקי וצדיק אל-תהרוג, כי לא-אצדיק רשע. 
ח ושוחד, לא תיקח:  כי השוחד יעוור פיקחים, ויסלף דברי צדיקים. 
ט וגר, לא תלחץ; ואתם, ידעתם את-נפש הגר--כי-גרים הייתם, בארץ מצריים. 
י ושש שנים, תזרע את-ארצך; ואספת, את-תבואתה. 
יא והשביעית תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביוני עמך, ויתרם, תאכל חית השדה; כן-תעשה לכרמך, לזיתך. 
יב ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבות--למען ינוח, שורך וחמורך, ויינפש בן-אמתך, והגר. 
יג ובכול אשר-אמרתי אליכם, תישמרו; ושם אלוהים אחרים לא תזכירו, לא יישמע על-פיך. 
יד שלוש רגלים, תחוג לי בשנה. 
טו את-חג המצות, תשמור--שבעת ימים תאכל מצות כאשר ציוויתיך למועד חודש האביב, כי-בו יצאת ממצריים; ולא-ייראו פניי, ריקם. 
טז וחג הקציר ביכורי מעשיך, אשר תזרע בשדה; וחג האסיף בצאת השנה, באוספך את-מעשיך מן-השדה. 
יז שלוש פעמים, בשנה--ייראה, כל-זכורך, אל-פני, האדון יהוה. 
יח לא-תזבח על-חמץ, דם-זבחי; ולא-ילין חלב-חגי, עד-בוקר. 
יט ראשית, ביכורי אדמתך, תביא, בית יהוה אלוהיך; לא-תבשל גדי, בחלב אימו. 
כ הנה אנוכי שולח מלאך, לפניך, לשמורך, בדרך; ולהביאך, אל-המקום אשר הכינותי. 
כא הישמר מפניו ושמע בקולו, אל-תמר בו:  כי לא יישא לפשעכם, כי שמי בקרבו. 
כב כי אם-שמוע תשמע, בקולו, ועשית, כול אשר אדבר--ואייבתי, את-אויביך, וצרתי, את-צורריך. 
כג כי-ילך מלאכי, לפניך, והביאך אל-האמורי והחיתי, והפריזי והכנעני החיווי והיבוסי; והכחדתיו. 
כד לא-תשתחווה לאלוהיהם ולא תועבדם, ולא תעשה כמעשיהם:  כי הרס תהרסם, ושבר תשבר מצבותיהם. 
כה ועבדתם, את יהוה אלוהיכם, ובירך את-לחמך, ואת-מימיך; והסירותי מחלה, מקרבך. 
כו לא תהיה משכלה ועקרה, בארצך; את-מספר ימיך, אמלא. 
כז את-אימתי, אשלח לפניך, והמותי את-כל-העם, אשר תבוא בהם; ונתתי את-כל-אויביך אליך, עורף. 
כח ושלחתי את-הצרעה, לפניך; וגירשה, את-החיווי את-הכנעני ואת-החיתי--מלפניך. 
כט לא אגרשנו מפניך, בשנה אחת:  פן-תהיה הארץ שממה, ורבה עליך חית השדה. 
ל מעט מעט אגרשנו, מפניך, עד אשר תפרה, ונחלת את-הארץ. 
לא ושתי את-גבולך, מים-סוף ועד-ים פלשתים, וממדבר, עד-הנהר:  כי אתן בידכם, את יושבי הארץ, וגירשתמו, מפניך. 
לב לא-תכרות להם ולאלוהיהם, ברית. 
לג לא יישבו בארצך, פן-יחטיאו אותך לי:  כי תעבוד את-אלוהיהם, כי-יהיה לך למוקש. 
פרק כד
א ואל-משה אמר עלה אל-יהוה, אתה ואהרון נדב ואביהוא, ושבעים, מזקני ישראל; והשתחוויתם, מרחוק. 
ב וניגש משה לבדו אל-יהוה, והם לא ייגשו; והעם, לא יעלו עימו. 
ג ויבוא משה, ויספר לעם את כל-דברי יהוה, ואת, כל-המשפטים; ויען כל-העם קול אחד, ויאמרו, כל-הדברים אשר-דיבר יהוה, נעשה. 
ד ויכתוב משה, את כל-דברי יהוה, וישכם בבוקר, וייבן מזבח תחת ההר; ושתים עשרה מצבה, לשנים עשר שבטי ישראל. 
ה וישלח, את-נערי בני ישראל, ויעלו, עולות; ויזבחו זבחים שלמים, ליהוה--פרים. 
ו וייקח משה חצי הדם, וישם באגנות; וחצי הדם, זרק על-המזבח. 
ז וייקח ספר הברית, ויקרא באוזני העם; ויאמרו, כול אשר-דיבר יהוה נעשה ונשמע. 
ח וייקח משה את-הדם, ויזרוק על-העם; ויאמר, הנה דם-הברית אשר כרת יהוה עימכם, על כל-הדברים, האלה. 
ט ויעל משה, ואהרון--נדב, ואביהוא, ושבעים, מזקני ישראל. 
י ויראו, את אלוהי ישראל; ותחת רגליו, כמעשה לבנת הספיר, וכעצם השמיים, לטוהר. 
יא ואל-אצילי בני ישראל, לא שלח ידו; ויחזו, את-האלוהים, ויאכלו, וישתו. 
יב ויאמר יהוה אל-משה, עלה אליי ההרה--והיה-שם; ואתנה לך את-לוחות האבן, והתורה והמצוה, אשר כתבתי, להורותם. 
יג ויקם משה, ויהושוע משרתו; ויעל משה, אל-הר האלוהים. 
יד ואל-הזקנים אמר שבו-לנו בזה, עד אשר-נשוב אליכם; והנה אהרון וחור עימכם, מי-בעל דברים ייגש אליהם. 
טו ויעל משה, אל-ההר; ויכס הענן, את-ההר. 
טז וישכון כבוד-יהוה על-הר סיניי, ויכסהו הענן ששת ימים; ויקרא אל-משה ביום השביעי, מתוך הענן. 
יז ומראה כבוד יהוה, כאש אוכלת בראש ההר, לעיני, בני ישראל. 
יח ויבוא משה בתוך הענן, ויעל אל-ההר; ויהי משה, בהר, ארבעים יום, וארבעים לילה. 
פרק כה
א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
ב דבר אל-בני ישראל, ויקחו-לי תרומה:  מאת כל-איש אשר יידבנו ליבו, תקחו את-תרומתי. 
ג וזאת, התרומה, אשר תקחו, מאיתם:  זהב וכסף, ונחושת. 
ד ותכלת וארגמן ותולעת שני, ושש ועיזים. 
ה ועורות אילים מאודמים ועורות תחשים, ועצי שיטים. 
ו שמן, למאור; בשמים לשמן המשחה, ולקטורת הסמים. 
ז אבני-שוהם, ואבני מילואים, לאיפוד, ולחושן. 
ח ועשו לי, מקדש; ושכנתי, בתוכם. 
ט ככול, אשר אני מראה אותך, את תבנית המשכן, ואת תבנית כל-כליו; וכן, תעשו. 
י ועשו ארון, עצי שיטים:  אמתיים וחצי אורכו, ואמה וחצי רוחבו, ואמה וחצי, קומתו. 
יא וציפית אותו זהב טהור, מבית ומחוץ תצפנו; ועשית עליו זר זהב, סביב. 
יב ויצקת לו, ארבע טבעות זהב, ונתת, על ארבע פעמותיו; ושתי טבעות, על-צלעו האחת, ושתי טבעות, על-צלעו השנית. 
יג ועשית בדי, עצי שיטים; וציפית אותם, זהב. 
יד והבאת את-הבדים בטבעות, על צלעות הארון, לשאת את-הארון, בהם. 
טו בטבעות, הארון, יהיו, הבדים:  לא יסורו, ממנו. 
טז ונתת, אל-הארון--את, העדות, אשר אתן, אליך. 
יז ועשית כפורת, זהב טהור:  אמתיים וחצי אורכה, ואמה וחצי רוחבה. 
יח ועשית שניים כרובים, זהב; מקשה תעשה אותם, משני קצות הכפורת. 
יט ועשה כרוב אחד מקצה, מזה, וכרוב-אחד מקצה, מזה; מן-הכפורת תעשו את-הכרובים, על-שני קצותיו. 
כ והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה, סוככים בכנפיהם על-הכפורת, ופניהם, איש אל-אחיו; אל-הכפורת--יהיו, פני הכרובים. 
כא ונתת את-הכפורת על-הארון, מלמעלה; ואל-הארון--תיתן את-העדות, אשר אתן אליך. 
כב ונועדתי לך, שם, ודיברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים, אשר על-ארון העדות--את כל-אשר אצווה אותך, אל-בני ישראל. 
כג ועשית שולחן, עצי שיטים:  אמתיים אורכו ואמה רוחבו, ואמה וחצי קומתו. 
כד וציפית אותו, זהב טהור; ועשית לו זר זהב, סביב. 
כה ועשית לו מסגרת טופח, סביב; ועשית זר-זהב למסגרתו, סביב. 
כו ועשית לו, ארבע טבעות זהב; ונתת, את-הטבעות, על ארבע הפיאות, אשר לארבע רגליו. 
כז לעומת, המסגרת, תהיינה, הטבעות--לבתים לבדים, לשאת את-השולחן. 
כח ועשית את-הבדים עצי שיטים, וציפית אותם זהב; ונישא-בם, את-השולחן. 
כט ועשית קערותיו וכפותיו, וקשותיו ומנקייותיו, אשר יוסך, בהן; זהב טהור, תעשה אותם. 
ל ונתת על-השולחן לחם פנים, לפניי תמיד. 
לא ועשית מנורת, זהב טהור; מקשה תיעשה המנורה, ירכה וקנה, גביעיה כפתוריה ופרחיה, ממנה יהיו. 
לב ושישה קנים, יוצאים מצידיה:  שלושה קני מנורה, מצידה האחד, ושלושה קני מנורה, מצידה השני. 
לג שלושה גביעים משוקדים בקנה האחד, כפתור ופרח, ושלושה גביעים משוקדים בקנה האחד, כפתור ופרח; כן לששת הקנים, היוצאים מן-המנורה. 
לד ובמנורה, ארבעה גביעים:  משוקדים--כפתוריה, ופרחיה. 
לה וכפתור תחת שני הקנים ממנה, וכפתור תחת שני הקנים ממנה, וכפתור, תחת-שני הקנים ממנה--לששת, הקנים, היוצאים, מן-המנורה. 
לו כפתוריהם וקנותם, ממנה יהיו; כולה מקשה אחת, זהב טהור. 
לז ועשית את-נרותיה, שבעה; והעלה, את-נרותיה, והאיר, על-עבר פניה. 
לח ומלקחיה ומחתותיה, זהב טהור. 
לט כיכר זהב טהור, יעשה אותה--את כל-הכלים, האלה. 
מ וראה, ועשה:  בתבניתם--אשר-אתה מוראה, בהר. 
פרק כו
א ואת-המשכן תעשה, עשר יריעות:  שש מושזר, ותכלת וארגמן ותולעת שני--כרובים מעשה חושב, תעשה אותם. 
ב אורך היריעה האחת, שמונה ועשרים באמה, ורוחב ארבע באמה, היריעה האחת; מידה אחת, לכל-היריעות. 
ג חמש היריעות, תהיינה חוברות, אישה, אל-אחותה; וחמש יריעות חוברות, אישה אל-אחותה. 
ד ועשית לולאות תכלת, על שפת היריעה האחת, מקצה, בחוברת; וכן תעשה, בשפת היריעה, הקיצונה, במחברת השנית. 
ה חמישים לולאות, תעשה ביריעה האחת, וחמישים לולאות תעשה בקצה היריעה, אשר במחברת השנית:  מקבילות, הלולאות, אישה, אל-אחותה. 
ו ועשית, חמישים קרסי זהב; וחיברת את-היריעות אישה אל-אחותה, בקרסים, והיה המשכן, אחד. 
ז ועשית יריעות עיזים, לאוהל על-המשכן; עשתי-עשרה יריעות, תעשה אותם. 
ח אורך היריעה האחת, שלושים באמה, ורוחב ארבע באמה, היריעה האחת; מידה אחת, לעשתי עשרה יריעות. 
ט וחיברת את-חמש היריעות, לבד, ואת-שש היריעות, לבד; וכפלת את-היריעה השישית, אל-מול פני האוהל. 
י ועשית חמישים לולאות, על שפת היריעה האחת, הקיצונה, בחוברת; וחמישים לולאות, על שפת היריעה, החוברת, השנית. 
יא ועשית קרסי נחושת, חמישים; והבאת את-הקרסים בלולאות, וחיברת את-האוהל והיה אחד. 
יב וסרח, העודף, ביריעות, האוהל--חצי היריעה, העודפת, תסרח, על אחורי המשכן. 
יג והאמה מזה והאמה מזה, בעודף, באורך, יריעות האוהל:  יהיה סרוח על-צידי המשכן, מזה ומזה--לכסותו. 
יד ועשית מכסה לאוהל, עורות אילים מאודמים, ומכסה עורות תחשים, מלמעלה. 
טו ועשית את-הקרשים, למשכן, עצי שיטים, עומדים. 
טז עשר אמות, אורך הקרש; ואמה וחצי האמה, רוחב הקרש האחד. 
יז שתי ידות, לקרש האחד--משולבות, אישה אל-אחותה; כן תעשה, לכול קרשי המשכן. 
יח ועשית את-הקרשים, למשכן, עשרים קרש, לפאת נגבה תימנה. 
יט וארבעים, אדני-כסף, תעשה, תחת עשרים הקרש:  שני אדנים תחת-הקרש האחד, לשתי ידותיו, ושני אדנים תחת-הקרש האחד, לשתי ידותיו. 
כ ולצלע המשכן השנית, לפאת צפון, עשרים, קרש. 
כא וארבעים אדניהם, כסף:  שני אדנים, תחת הקרש האחד, ושני אדנים, תחת הקרש האחד. 
כב ולירכתי המשכן, ימה, תעשה, שישה קרשים. 
כג ושני קרשים תעשה, למקוצעות המשכן--בירכתיים. 
כד ויהיו תואמים, מלמטה, ויחדיו יהיו תמים על-ראשו, אל-הטבעת האחת; כן יהיה לשניהם, לשני המקצועות יהיו. 
כה והיו, שמונה קרשים, ואדניהם כסף, שישה עשר אדנים:  שני אדנים, תחת הקרש האחד, ושני אדנים, תחת הקרש האחד. 
כו ועשית בריחים, עצי שיטים, חמישה, לקרשי צלע-המשכן האחד. 
כז וחמישה בריחים, לקרשי צלע-המשכן השנית; וחמישה בריחים, לקרשי צלע המשכן, לירכתיים, ימה. 
כח והבריח התיכון, בתוך הקרשים, מבריח, מן-הקצה אל-הקצה. 
כט ואת-הקרשים תצפה זהב, ואת-טבעותיהם תעשה זהב--בתים, לבריחים; וציפית את-הבריחים, זהב. 
ל והקמות, את-המשכן:  כמשפטו--אשר הוראית, בהר. 
לא ועשית פרוכת, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש מושזר; מעשה חושב יעשה אותה, כרובים. 
לב ונתת אותה, על-ארבעה עמודי שיטים, מצופים זהב, וויהם זהב--על-ארבעה, אדני-כסף. 
לג ונתת את-הפרוכת, תחת הקרסים, והבאת שמה מבית לפרוכת, את ארון העדות; והבדילה הפרוכת, לכם, בין הקודש, ובין קודש הקודשים. 
לד ונתת, את-הכפורת, על, ארון העדות--בקודש, הקודשים. 
לה ושמת את-השולחן, מחוץ לפרוכת, ואת-המנורה נוכח השולחן, על צלע המשכן תימנה; והשולחן--תיתן, על-צלע צפון. 
לו ועשית מסך לפתח האוהל, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר, מעשה, רוקם. 
לז ועשית למסך, חמישה עמודי שיטים, וציפית אותם זהב, וויהם זהב; ויצקת להם, חמישה אדני נחושת. 
פרק כז
א ועשית את-המזבח, עצי שיטים:  חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב, רבוע יהיה המזבח, ושלוש אמות, קומתו. 
ב ועשית קרנותיו, על ארבע פינותיו--ממנו, תהיינה קרנותיו; וציפית אותו, נחושת. 
ג ועשית סירותיו, לדשנו, ויעיו ומזרקותיו, ומזלגותיו ומחתותיו; לכל-כליו, תעשה נחושת. 
ד ועשית לו מכבר, מעשה רשת נחושת; ועשית על-הרשת, ארבע טבעות נחושת, על, ארבע קצותיו. 
ה ונתת אותה, תחת כרכוב המזבח--מלמטה; והייתה הרשת, עד חצי המזבח. 
ו ועשית בדים למזבח, בדי עצי שיטים; וציפית אותם, נחושת. 
ז והובא את-בדיו, בטבעות; והיו הבדים, על-שתי צלעות המזבח--בשאת אותו. 
ח נבוב לוחות, תעשה אותו:  כאשר הראה אותך בהר, כן יעשו. 
ט ועשית, את חצר המשכן--לפאת נגב-תימנה קלעים לחצר שש מושזר, מאה באמה אורך, לפיאה, האחת. 
י ועמודיו עשרים, ואדניהם עשרים נחושת; ווי העמודים וחשוקיהם, כסף. 
יא וכן לפאת צפון באורך, קלעים מאה אורך; ועמודיו עשרים, ואדניהם עשרים נחושת, ווי העמודים וחשוקיהם, כסף. 
יב ורוחב החצר לפאת-ים, קלעים חמישים אמה; עמודיהם עשרה, ואדניהם עשרה. 
יג ורוחב החצר, לפאת קדמה מזרחה--חמישים אמה. 
יד וחמש עשרה אמה קלעים, לכתף; עמודיהם שלושה, ואדניהם שלושה. 
טו ולכתף, השנית--חמש עשרה, קלעים; עמודיהם שלושה, ואדניהם שלושה. 
טז ולשער החצר מסך עשרים אמה, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר--מעשה רוקם; עמודיהם, ארבעה, ואדניהם, ארבעה. 
יז כל-עמודי החצר סביב מחושקים כסף, וויהם כסף; ואדניהם, נחושת. 
יח אורך החצר מאה באמה ורוחב חמישים בחמישים, וקומה חמש אמות--שש מושזר; ואדניהם, נחושת. 
יט לכול כלי המשכן, בכול עבודתו, וכל-יתדותיו וכל-יתדות החצר, נחושת. 
כ ואתה תצווה את-בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית--למאור:  להעלות נר, תמיד. 
כא באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על-העדות, יערוך אותו אהרון ובניו מערב עד-בוקר--לפני יהוה:  חוקת עולם לדורותם, מאת בני ישראל. 
פרק כח
א ואתה הקרב אליך את-אהרון אחיך ואת-בניו איתו, מתוך בני ישראל--לכהנו-לי:  אהרון--נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר, בני אהרון. 
ב ועשית בגדי-קודש, לאהרון אחיך, לכבוד, ולתפארת. 
ג ואתה, תדבר אל-כל-חכמי-לב, אשר מילאתיו, רוח חכמה; ועשו את-בגדי אהרון, לקדשו--לכהנו-לי. 
ד ואלה הבגדים אשר יעשו, חושן ואיפוד ומעיל, וכתונת תשבץ, מצנפת ואבנט; ועשו בגדי-קודש לאהרון אחיך, ולבניו--לכהנו-לי. 
ה והם יקחו את-הזהב, ואת-התכלת ואת-הארגמן, ואת-תולעת השני, ואת-השש. 
ו ועשו, את-האיפוד:  זהב תכלת וארגמן תולעת שני, ושש מושזר--מעשה חושב. 
ז שתי כתפות חוברות, יהיה-לו אל-שני קצותיו--וחובר. 
ח וחשב אפודתו אשר עליו, כמעשהו ממנו יהיה:  זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש מושזר. 
ט ולקחת, את-שתי אבני-שוהם; ופיתחת עליהם, שמות בני ישראל. 
י שישה, משמותם, על, האבן האחת; ואת-שמות השישה הנותרים, על-האבן השנית--כתולדותם. 
יא מעשה חרש, אבן--פיתוחי חותם תפתח את-שתי האבנים, על-שמות בני ישראל; מוסבות משבצות זהב, תעשה אותם. 
יב ושמת את-שתי האבנים, על כתפות האיפוד, אבני זיכרון, לבני ישראל; ונשא אהרון את-שמותם לפני יהוה, על-שתי כתפיו--לזיכרון. 
יג ועשית משבצות, זהב. 
יד ושתי שרשרות זהב טהור, מגבלות תעשה אותם מעשה עבות; ונתת את-שרשרות העבותות, על-המשבצות. 
טו ועשית חושן משפט, מעשה חושב--כמעשה איפוד, תעשנו; זהב תכלת וארגמן ותולעת שני, ושש מושזר--תעשה אותו. 
טז רבוע יהיה, כפול; זרת אורכו, וזרת רוחבו. 
יז ומילאת בו מילואת אבן, ארבעה טורים אבן:  טור, אודם פטדה וברקת--הטור, האחד. 
יח והטור, השני--נופך ספיר, ויהלום. 
יט והטור, השלישי--לשם שבו, ואחלמה. 
כ והטור, הרביעי--תרשיש ושוהם, וישפה; משובצים זהב יהיו, במילואותם. 
כא והאבנים תהיינה על-שמות בני-ישראל, שתים עשרה--על-שמותם; פיתוחי חותם, איש על-שמו, תהיינה, לשני עשר שבט. 
כב ועשית על-החושן שרשות גבלות, מעשה עבות, זהב, טהור. 
כג ועשית, על-החושן, שתי, טבעות זהב; ונתת, את-שתי הטבעות, על-שני, קצות החושן. 
כד ונתת, את-שתי עבותות הזהב, על-שתי, הטבעות--אל-קצות, החושן. 
כה ואת שתי קצות שתי העבותות, תיתן על-שתי המשבצות; ונתת על-כתפות האיפוד, אל-מול פניו. 
כו ועשית, שתי טבעות זהב, ושמת אותם, על-שני קצות החושן--על-שפתו, אשר אל-עבר האיפוד ביתה. 
כז ועשית, שתי טבעות זהב, ונתת אותם על-שתי כתפות האיפוד מלמטה ממול פניו, לעומת מחברתו--ממעל, לחשב האיפוד. 
כח וירכסו את-החושן מטבעותיו אל-טבעות האיפוד, בפתיל תכלת, להיות, על-חשב האיפוד; ולא-ייזח החושן, מעל האיפוד. 
כט ונשא אהרון את-שמות בני-ישראל בחושן המשפט, על-ליבו--בבואו אל-הקודש:  לזיכרון לפני-יהוה, תמיד. 
ל ונתת אל-חושן המשפט, את-האורים ואת-התומים, והיו על-לב אהרון, בבואו לפני יהוה; ונשא אהרון את-משפט בני-ישראל על-ליבו, לפני יהוה--תמיד. 
לא ועשית את-מעיל האיפוד, כליל תכלת. 
לב והיה פי-ראשו, בתוכו; שפה יהיה לפיו סביב מעשה אורג, כפי תחרא יהיה-לו--לא ייקרע. 
לג ועשית על-שוליו, רימוני תכלת וארגמן ותולעת שני--על-שוליו, סביב; ופעמוני זהב בתוכם, סביב. 
לד פעמון זהב ורימון, פעמון זהב ורימון, על-שולי המעיל, סביב. 
לה והיה על-אהרון, לשרת; ונשמע קולו בבואו אל-הקודש לפני יהוה, ובצאתו--ולא ימות. 
לו ועשית ציץ, זהב טהור; ופיתחת עליו פיתוחי חותם, קודש ליהוה. 
לז ושמת אותו על-פתיל תכלת, והיה על-המצנפת; אל-מול פני-המצנפת, יהיה. 
לח והיה, על-מצח אהרון, ונשא אהרון את-עוון הקודשים אשר יקדישו בני ישראל, לכל-מתנות קודשיהם; והיה על-מצחו תמיד, לרצון להם לפני יהוה. 
לט ושיבצת הכתונת שש, ועשית מצנפת שש; ואבנט תעשה, מעשה רוקם. 
מ ולבני אהרון תעשה כותונות, ועשית להם אבנטים; ומגבעות תעשה להם, לכבוד ולתפארת. 
מא והלבשת אותם את-אהרון אחיך, ואת-בניו איתו; ומשחת אותם ומילאת את-ידם, וקידשת אותם--וכיהנו לי. 
מב ועשה להם מכנסי-בד, לכסות בשר ערווה; ממותניים ועד-ירכיים, יהיו. 
מג והיו על-אהרון ועל-בניו בבואם אל-אוהל מועד, או בגשתם אל-המזבח לשרת בקודש, ולא-ישאו עוון, ומתו:  חוקת עולם לו, ולזרעו אחריו. 
פרק כט
א וזה הדבר אשר-תעשה להם, לקדש אותם--לכהן לי:  לקח פר אחד בן-בקר, ואילים שניים--תמימים. 
ב ולחם מצות, וחלות מצות בלולות בשמן, ורקיקי מצות, משוחים בשמן; סולת חיטים, תעשה אותם. 
ג ונתת אותם על-סל אחד, והקרבת אותם בסל; ואת-הפר--ואת, שני האילים. 
ד ואת-אהרון ואת-בניו תקריב, אל-פתח אוהל מועד; ורחצת אותם, במים. 
ה ולקחת את-הבגדים, והלבשת את-אהרון את-הכותונת, ואת מעיל האיפוד, ואת-האיפוד ואת-החושן; ואפדת לו, בחשב האיפוד. 
ו ושמת המצנפת, על-ראשו; ונתת את-נזר הקודש, על-המצנפת. 
ז ולקחת את-שמן המשחה, ויצקת על-ראשו; ומשחת, אותו. 
ח ואת-בניו, תקריב; והלבשתם, כותונות. 
ט וחגרת אותם אבנט אהרון ובניו, וחבשת להם מגבעות, והייתה להם כהונה, לחוקת עולם; ומילאת יד-אהרון, ויד-בניו. 
י והקרבת, את-הפר, לפני, אוהל מועד; וסמך אהרון ובניו את-ידיהם, על-ראש הפר. 
יא ושחטת את-הפר, לפני יהוה, פתח, אוהל מועד. 
יב ולקחת מדם הפר, ונתת על-קרנות המזבח באצבעך; ואת-כל-הדם תשפוך, אל-יסוד המזבח. 
יג ולקחת, את-כל-החלב המכסה את-הקרב, ואת היותרת על-הכבד, ואת שתי הכליות ואת-החלב אשר עליהן; והקטרת, המזבחה. 
יד ואת-בשר הפר, ואת-עורו ואת-פרשו, תשרוף באש, מחוץ למחנה:  חטאת, הוא. 
טו ואת-האיל האחד, תיקח; וסמכו אהרון ובניו, את-ידיהם--על-ראש האיל. 
טז ושחטת, את-האיל; ולקחת, את-דמו, וזרקת על-המזבח, סביב. 
יז ואת-האיל--תנתח, לנתחיו; ורחצת קרבו וכרעיו, ונתת על-נתחיו ועל-ראשו. 
יח והקטרת את-כל-האיל המזבחה, עולה הוא ליהוה; ריח ניחוח, אישה ליהוה הוא. 
יט ולקחת, את האיל השני; וסמך אהרון ובניו את-ידיהם, על-ראש האיל. 
כ ושחטת את-האיל, ולקחת מדמו ונתת על-תנוך אוזן אהרון ועל-תנוך אוזן בניו הימנית, ועל-בוהן ידם הימנית, ועל-בוהן רגלם הימנית; וזרקת את-הדם על-המזבח, סביב. 
כא ולקחת מן-הדם אשר על-המזבח, ומשמן המשחה, והזית על-אהרון ועל-בגדיו, ועל-בניו ועל-בגדי בניו איתו; וקדש הוא ובגדיו, ובניו ובגדי בניו איתו. 
כב ולקחת מן-האיל החלב והאליה ואת-החלב המכסה את-הקרב, ואת יותרת הכבד ואת שתי הכליות ואת-החלב אשר עליהן, ואת, שוק הימין:  כי איל מילואים, הוא. 
כג וכיכר לחם אחת, וחלת לחם שמן אחת--ורקיק אחד:  מסל, המצות, אשר, לפני יהוה. 
כד ושמת הכול--על כפי אהרון, ועל כפי בניו; והנפת אותם תנופה, לפני יהוה. 
כה ולקחת אותם מידם, והקטרת המזבחה על-העולה; לריח ניחוח לפני יהוה, אישה הוא ליהוה. 
כו ולקחת את-החזה, מאיל המילואים אשר לאהרון, והנפת אותו תנופה, לפני יהוה; והיה לך, למנה. 
כז וקידשת את חזה התנופה, ואת שוק התרומה, אשר הונף, ואשר הורם:  מאיל, המילואים--מאשר לאהרון, ומאשר לבניו. 
כח והיה לאהרון ולבניו לחוק-עולם, מאת בני ישראל, כי תרומה, הוא; ותרומה יהיה מאת בני-ישראל, מזבחי שלמיהם--תרומתם, ליהוה. 
כט ובגדי הקודש אשר לאהרון, יהיו לבניו אחריו, למושחה בהם, ולמלא-בם את-ידם. 
ל שבעת ימים, ילבשם הכוהן תחתיו--מבניו:  אשר יבוא אל-אוהל מועד, לשרת בקודש. 
לא ואת איל המילואים, תיקח; ובישלת את-בשרו, במקום קדוש. 
לב ואכל אהרון ובניו את-בשר האיל, ואת-הלחם אשר בסל, פתח, אוהל מועד. 
לג ואכלו אותם אשר כופר בהם, למלא את-ידם לקדש אותם; וזר לא-יאכל, כי-קודש הם. 
לד ואם-ייוותר מבשר המילואים, ומן-הלחם--עד-הבוקר:  ושרפת את-הנותר באש, לא ייאכל כי-קודש הוא. 
לה ועשית לאהרון ולבניו, ככה, ככול אשר-ציוויתי, אותכה; שבעת ימים, תמלא ידם. 
לו ופר חטאת תעשה ליום, על-הכיפורים, וחיטאת על-המזבח, בכפרך עליו; ומשחת אותו, לקדשו. 
לז שבעת ימים, תכפר על-המזבח, וקידשת, אותו; והיה המזבח קודש קודשים, כל-הנוגע במזבח יקדש. 
לח וזה, אשר תעשה על-המזבח:  כבשים בני-שנה שניים ליום, תמיד. 
לט את-הכבש האחד, תעשה בבוקר; ואת הכבש השני, תעשה בין הערביים. 
מ ועישרון סולת בלול בשמן כתית, רבע ההין, ונסך, רביעית ההין יין--לכבש, האחד. 
מא ואת הכבש השני, תעשה בין הערביים:  כמנחת הבוקר וכנסכה, תעשה-לה, לריח ניחוח, אישה ליהוה. 
מב עולת תמיד לדורותיכם, פתח אוהל-מועד לפני יהוה, אשר איוועד לכם שמה, לדבר אליך שם. 
מג ונועדתי שמה, לבני ישראל; ונקדש, בכבודי. 
מד וקידשתי את-אוהל מועד, ואת-המזבח; ואת-אהרון ואת-בניו אקדש, לכהן לי. 
מה ושכנתי, בתוך בני ישראל; והייתי להם, לאלוהים. 
מו וידעו, כי אני יהוה אלוהיהם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצריים, לשוכני בתוכם:  אני, יהוה אלוהיהם. 
פרק ל
א ועשית מזבח, מקטר קטורת; עצי שיטים, תעשה אותו. 
ב אמה אורכו ואמה רוחבו, רבוע יהיה, ואמתיים, קומתו; ממנו, קרנותיו. 
ג וציפית אותו זהב טהור, את-גגו ואת-קירותיו סביב--ואת-קרנותיו; ועשית לו זר זהב, סביב. 
ד ושתי טבעות זהב תעשה-לו מתחת לזרו, על שתי צלעותיו--תעשה, על-שני צידיו; והיה לבתים לבדים, לשאת אותו בהמה. 
ה ועשית את-הבדים, עצי שיטים; וציפית אותם, זהב. 
ו ונתת אותו לפני הפרוכת, אשר על-ארון העדות--לפני הכפורת, אשר על-העדות, אשר איוועד לך, שמה. 
ז והקטיר עליו אהרון, קטורת סמים; בבוקר בבוקר, בהיטיבו את-הנרות--יקטירנה. 
ח ובהעלות אהרון את-הנרות בין הערביים, יקטירנה--קטורת תמיד לפני יהוה, לדורותיכם. 
ט לא-תעלו עליו קטורת זרה, ועולה ומנחה; ונסך, לא תיסכו עליו. 
י וכיפר אהרון על-קרנותיו, אחת בשנה:  מדם חטאת הכיפורים, אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם--קודש-קודשים הוא, ליהוה. 
יא וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
יב כי תישא את-ראש בני-ישראל, לפקודיהם, ונתנו איש כופר נפשו ליהוה, בפקוד אותם; ולא-יהיה בהם נגף, בפקוד אותם. 
יג זה ייתנו, כל-העובר על-הפקודים--מחצית השקל, בשקל הקודש:  עשרים גרה, השקל--מחצית השקל, תרומה ליהוה. 
יד כול, העובר על-הפקודים, מבן עשרים שנה, ומעלה--ייתן, תרומת יהוה. 
טו העשיר לא-ירבה, והדל לא ימעיט, ממחצית, השקל--לתת את-תרומת יהוה, לכפר על-נפשותיכם. 
טז ולקחת את-כסף הכיפורים, מאת בני ישראל, ונתת אותו, על-עבודת אוהל מועד; והיה לבני ישראל לזיכרון לפני יהוה, לכפר על-נפשותיכם. 
יז וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
יח ועשית כיור נחושת, וכנו נחושת--לרוחצה; ונתת אותו, בין-אוהל מועד ובין המזבח, ונתת שמה, מים. 
יט ורחצו אהרון ובניו, ממנו, את-ידיהם, ואת-רגליהם. 
כ בבואם אל-אוהל מועד, ירחצו-מים--ולא ימותו; או בגשתם אל-המזבח לשרת, להקטיר אישה ליהוה. 
כא ורחצו ידיהם ורגליהם, ולא ימותו; והייתה להם חוק-עולם לו ולזרעו, לדורותם. 
כב וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
כג ואתה קח-לך, בשמים ראש, מור-דרור חמש מאות, וקינמון-בשם מחציתו חמישים ומאתיים; וקנה-בושם, חמישים ומאתיים. 
כד וקידה, חמש מאות בשקל הקודש; ושמן זית, הין. 
כה ועשית אותו, שמן משחת-קודש--רוקח מרקחת, מעשה רוקח; שמן משחת-קודש, יהיה. 
כו ומשחת בו, את-אוהל מועד, ואת, ארון העדות. 
כז ואת-השולחן, ואת-כל-כליו, ואת-המנורה, ואת-כליה; ואת, מזבח הקטורת. 
כח ואת-מזבח העולה, ואת-כל-כליו; ואת-הכיור, ואת-כנו. 
כט וקידשת אותם, והיו קודש קודשים; כל-הנוגע בהם, יקדש. 
ל ואת-אהרון ואת-בניו, תמשח; וקידשת אותם, לכהן לי. 
לא ואל-בני ישראל, תדבר לאמור:  שמן משחת-קודש יהיה זה, לי--לדורותיכם. 
לב על-בשר אדם, לא ייסך, ובמתכונתו, לא תעשו כמוהו; קודש הוא, קודש יהיה לכם. 
לג איש אשר ירקח כמוהו, ואשר ייתן ממנו על-זר--ונכרת, מעמיו. 
לד ויאמר יהוה אל-משה קח-לך סמים, נטף ושחלת וחלבנה, סמים, ולבונה זכה:  בד בבד, יהיה. 
לה ועשית אותה קטורת, רוקח מעשה רוקח, ממולח, טהור קודש. 
לו ושחקת ממנה, הדק, ונתת ממנה לפני העדות באוהל מועד, אשר איוועד לך שמה; קודש קודשים, תהיה לכם. 
לז והקטורת, אשר תעשה--במתכונתה, לא תעשו לכם; קודש תהיה לך, ליהוה. 
לח איש אשר-יעשה כמוה, להריח בה--ונכרת, מעמיו. 
פרק לא
א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
ב ראה, קראתי בשם, בצלאל בן-אורי בן-חור, למטה יהודה. 
ג ואמלא אותו, רוח אלוהים, בחכמה ובתבונה ובדעת, ובכל-מלאכה. 
ד לחשוב, מחשבות; לעשות בזהב ובכסף, ובנחושת. 
ה ובחרושת אבן למלאות, ובחרושת עץ; לעשות, בכל-מלאכה. 
ו ואני הנה נתתי איתו, את אוהליאב בן-אחיסמך למטה-דן, ובלב כל-חכם-לב, נתתי חכמה; ועשו, את כל-אשר ציוויתיך. 
ז את אוהל מועד, ואת-הארון לעדות, ואת-הכפורת, אשר עליו; ואת, כל-כלי האוהל. 
ח ואת-השולחן, ואת-כליו, ואת-המנורה הטהורה, ואת-כל-כליה; ואת, מזבח הקטורת. 
ט ואת-מזבח העולה, ואת-כל-כליו; ואת-הכיור, ואת-כנו. 
י ואת, בגדי השרד; ואת-בגדי הקודש לאהרון הכוהן, ואת-בגדי בניו לכהן. 
יא ואת שמן המשחה ואת-קטורת הסמים, לקודש:  ככול אשר-ציוויתיך, יעשו. 
יב ויאמר יהוה, אל-משה לאמור. 
יג ואתה דבר אל-בני ישראל, לאמור, אך את-שבתותיי, תשמורו:  כי אות היא ביני וביניכם, לדורותיכם--לדעת, כי אני יהוה מקדשכם. 
יד ושמרתם, את-השבת, כי קודש היא, לכם; מחלליה, מות יומת--כי כל-העושה בה מלאכה, ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה. 
טו ששת ימים, ייעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון קודש, ליהוה; כל-העושה מלאכה ביום השבת, מות יומת. 
טז ושמרו בני-ישראל, את-השבת, לעשות את-השבת לדורותם, ברית עולם. 
יז ביני, ובין בני ישראל--אות היא, לעולם:  כי-ששת ימים, עשה יהוה את-השמיים ואת-הארץ, וביום השביעי, שבת ויינפש. 
יח וייתן אל-משה, ככלותו לדבר איתו בהר סיניי, שני, לוחות העדות--לוחות אבן, כתובים באצבע אלוהים.
פרק לב
א וירא העם, כי-בושש משה לרדת מן-ההר; וייקהל העם על-אהרון, ויאמרו אליו קום עשה-לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו--כי-זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצריים, לא ידענו מה-היה לו. 
ב ויאמר אליהם, אהרון, פרקו נזמי הזהב, אשר באוזני נשיכם בניכם ובנותיכם; והביאו, אליי. 
ג ויתפרקו, כל-העם, את-נזמי הזהב, אשר באוזניהם; ויביאו, אל-אהרון. 
ד וייקח מידם, ויצר אותו בחרט, ויעשהו, עגל מסכה; ויאמרו--אלה אלוהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצריים. 
ה וירא אהרון, וייבן מזבח לפניו; ויקרא אהרון ויאמר, חג ליהוה מחר. 
ו וישכימו, ממוחרת, ויעלו עולות, ויגישו שלמים; ויישב העם לאכול ושתה, ויקומו לצחק. 
ז וידבר יהוה, אל-משה:  לך-רד--כי שיחת עמך, אשר העלית מארץ מצריים. 
ח סרו מהר, מן-הדרך אשר ציוויתים--עשו להם, עגל מסכה; וישתחוו-לו, ויזבחו-לו, ויאמרו, אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצריים. 
ט ויאמר יהוה, אל-משה:  ראיתי את-העם הזה, והנה עם-קשה-עורף הוא. 
י ועתה הניחה לי, וייחר-אפי בהם ואכלם; ואעשה אותך, לגוי גדול. 
יא ויחל משה, את-פני יהוה אלוהיו; ויאמר, למה יהוה יחרה אפך בעמך, אשר הוצאת מארץ מצריים, בכוח גדול וביד חזקה. 
יב למה יאמרו מצריים לאמור, ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים, ולכלותם, מעל פני האדמה; שוב מחרון אפך, והינחם על-הרעה לעמך. 
יג זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, אשר נשבעת להם בך, ותדבר אליהם, ארבה את-זרעכם ככוכבי השמיים; וכל-הארץ הזאת אשר אמרתי, אתן לזרעכם, ונחלו, לעולם. 
יד ויינחם, יהוה, על-הרעה, אשר דיבר לעשות לעמו. 
טו וייפן ויירד משה, מן-ההר, ושני לוחות העדות, בידו:  לוחות, כתובים משני עבריהם--מזה ומזה, הם כתובים. 
טז והלוחות--מעשה אלוהים, המה; והמכתב, מכתב אלוהים הוא--חרות, על-הלוחות. 
יז וישמע יהושוע את-קול העם, בריעו; ויאמר, אל-משה, קול מלחמה, במחנה. 
יח ויאמר, אין קול ענות גבורה, ואין קול, ענות חלושה; קול ענות, אנוכי שומע. 
יט ויהי, כאשר קרב אל-המחנה, וירא את-העגל, ומחולות; וייחר-אף משה, וישלך מידיו את-הלוחות, וישבר אותם, תחת ההר. 
כ וייקח את-העגל אשר עשו, וישרוף באש, ויטחן, עד אשר-דק; וייזר על-פני המים, וישק את-בני ישראל. 
כא ויאמר משה אל-אהרון, מה-עשה לך העם הזה:  כי-הבאת עליו, חטאה גדולה. 
כב ויאמר אהרון, אל-ייחר אף אדוני; אתה ידעת את-העם, כי ברע הוא. 
כג ויאמרו לי--עשה-לנו אלוהים, אשר ילכו לפנינו:  כי-זה משה האיש, אשר העלנו מארץ מצריים--לא ידענו, מה-היה לו. 
כד ואומר להם למי זהב, התפרקו וייתנו-לי; ואשליכהו באש, וייצא העגל הזה. 
כה וירא משה את-העם, כי פרוע הוא:  כי-פרעו אהרון, לשמצה בקמיהם. 
כו ויעמוד משה, בשער המחנה, ויאמר, מי ליהוה אליי; וייאספו אליו, כל-בני לוי. 
כז ויאמר להם, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, שימו איש-חרבו, על-ירכו; עברו ושובו משער לשער, במחנה, והרגו איש-את-אחיו ואיש את-ריעהו, ואיש את-קרובו. 
כח ויעשו בני-לוי, כדבר משה; וייפול מן-העם ביום ההוא, כשלושת אלפי איש. 
כט ויאמר משה, מלאו ידכם היום ליהוה, כי איש בבנו, ובאחיו--ולתת עליכם היום, ברכה. 
ל ויהי, ממוחרת, ויאמר משה אל-העם, אתם חטאתם חטאה גדולה; ועתה אעלה אל-יהוה, אוליי אכפרה בעד חטאתכם. 
לא וישב משה אל-יהוה, ויאמר:  אנא, חטא העם הזה חטאה גדולה, ויעשו להם, אלוהי זהב. 
לב ועתה, אם-תישא חטאתם; ואם-אין--מחני נא, מספרך אשר כתבת. 
לג ויאמר יהוה, אל-משה:  מי אשר חטא-לי, אמחנו מספרי. 
לד ועתה לך נחה את-העם, אל אשר-דיברתי לך--הנה מלאכי, ילך לפניך; וביום פוקדי, ופקדתי עליהם חטאתם. 
לה וייגוף יהוה, את-העם, על אשר עשו את-העגל, אשר עשה אהרון. 
פרק לג
א וידבר יהוה אל-משה, לך עלה מזה--אתה והעם, אשר העלית מארץ מצריים:  אל-הארץ, אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקוב לאמור, לזרעך, אתננה. 
ב ושלחתי לפניך, מלאך; וגירשתי, את-הכנעני האמורי, והחיתי והפריזי, החיווי והיבוסי. 
ג אל-ארץ זבת חלב, ודבש:  כי לא אעלה בקרבך, כי עם-קשה-עורף אתה--פן-אכלך, בדרך. 
ד וישמע העם, את-הדבר הרע הזה--ויתאבלו; ולא-שתו איש עדייו, עליו. 
ה ויאמר יהוה אל-משה, אמור אל-בני-ישראל אתם עם-קשה-עורף--רגע אחד אעלה בקרבך, וכיליתיך; ועתה, הורד עדייך מעליך, ואדעה, מה אעשה-לך. 
ו ויתנצלו בני-ישראל את-עדיים, מהר חורב. 
ז ומשה ייקח את-האוהל ונטה-לו מחוץ למחנה, הרחק מן-המחנה, וקרא לו, אוהל מועד; והיה, כל-מבקש יהוה, ייצא אל-אוהל מועד, אשר מחוץ למחנה. 
ח והיה, כצאת משה אל-האוהל, יקומו כל-העם, וניצבו איש פתח אוהלו; והביטו אחרי משה, עד-בואו האוהלה. 
ט והיה, כבוא משה האוהלה, יירד עמוד הענן, ועמד פתח האוהל; ודיבר, עם-משה. 
י וראה כל-העם את-עמוד הענן, עומד פתח האוהל; וקם כל-העם והשתחוו, איש פתח אוהלו. 
יא ודיבר יהוה אל-משה פנים אל-פנים, כאשר ידבר איש אל-ריעהו; ושב, אל-המחנה, ומשרתו יהושוע בן-נון נער, לא ימיש מתוך האוהל. 
יב ויאמר משה אל-יהוה, ראה אתה אומר אליי העל את-העם הזה, ואתה לא הודעתני, את אשר-תשלח עימי; ואתה אמרת ידעתיך בשם, וגם-מצאת חן בעיניי. 
יג ועתה אם-נא מצאתי חן בעיניך, הודיעני נא את-דרכיך, ואדעך, למען אמצא-חן בעיניך; וראה, כי עמך הגוי הזה. 
יד ויאמר:  פניי ילכו, והניחותי לך. 
טו ויאמר, אליו:  אם-אין פניך הולכים, אל-תעלנו מזה. 
טז ובמה ייוודע איפוא, כי-מצאתי חן בעיניך אני ועמך--הלוא, בלכתך עימנו; ונפלינו, אני ועמך, מכל-העם, אשר על-פני האדמה. 
יז ויאמר יהוה אל-משה, גם את-הדבר הזה אשר דיברת אעשה:  כי-מצאת חן בעיניי, ואדעך בשם. 
יח ויאמר:  הראני נא, את-כבודך. 
יט ויאמר, אני אעביר כל-טובי על-פניך, וקראתי בשם יהוה, לפניך; וחנותי את-אשר אחון, וריחמתי את-אשר ארחם. 
כ ויאמר, לא תוכל לראות את-פניי:  כי לא-יראני האדם, וחי. 
כא ויאמר יהוה, הנה מקום איתי; וניצבת, על-הצור. 
כב והיה בעבור כבודי, ושמתיך בנקרת הצור; ושכותי כפי עליך, עד-עוברי. 
כג והסירותי, את-כפי, וראית, את-אחוריי; ופניי, לא ייראו. 
פרק לד
א ויאמר יהוה אל-משה, פסול-לך שני-לוחות אבנים כראשונים; וכתבתי, על-הלוחות, את-הדברים, אשר היו על-הלוחות הראשונים אשר שיברת. 
ב והיה נכון, לבוקר; ועלית בבוקר אל-הר סיניי, וניצבת לי שם על-ראש ההר. 
ג ואיש לא-יעלה עימך, וגם-איש אל-יירא בכל-ההר; גם-הצאן והבקר אל-ירעו, אל-מול ההר ההוא. 
ד ויפסול שני-לוחות אבנים כראשונים, וישכם משה בבוקר ויעל אל-הר סיניי, כאשר ציווה יהוה, אותו; וייקח בידו, שני לוחות אבנים. 
ה ויירד יהוה בענן, ויתייצב עימו שם; ויקרא בשם, יהוה. 
ו ויעבור יהוה על-פניו, ויקרא, יהוה יהוה, אל רחום וחנון--ארך אפיים, ורב-חסד ואמת. 
ז נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה; ונקה, לא ינקה--פוקד עוון אבות על-בנים ועל-בני בנים, על-שילשים ועל-ריבעים. 
ח וימהר, משה; וייקוד ארצה, וישתחו. 
ט ויאמר אם-נא מצאתי חן בעיניך, אדוניי, ילך-נא אדוניי, בקרבנו:  כי עם-קשה-עורף הוא, וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו. 
י ויאמר, הנה אנוכי כורת ברית, נגד כל-עמך אעשה נפלאות, אשר לא-נבראו בכל-הארץ ובכל-הגויים; וראה כל-העם אשר-אתה בקרבו את-מעשה יהוה, כי-נורא הוא, אשר אני, עושה עימך. 
יא שמור-לך--את אשר אנוכי, מצווך היום; הנני גורש מפניך, את-האמורי והכנעני, והחיתי והפריזי, והחיווי והיבוסי. 
יב הישמר לך, פן-תכרות ברית ליושב הארץ, אשר אתה, בא עליה:  פן-יהיה למוקש, בקרבך. 
יג כי את-מזבחותם תיתוצון, ואת-מצבותם תשברון; ואת-אשריו, תכרותון. 
יד כי לא תשתחווה, לאל אחר:  כי יהוה קנא שמו, אל קנא הוא. 
טו פן-תכרות ברית, ליושב הארץ; וזנו אחרי אלוהיהם, וזבחו לאלוהיהם, וקרא לך, ואכלת מזבחו. 
טז ולקחת מבנותיו, לבניך; וזנו בנותיו, אחרי אלוהיהן, והזנו את-בניך, אחרי אלוהיהן. 
יז אלוהי מסכה, לא תעשה-לך. 
יח את-חג המצות, תשמור--שבעת ימים תאכל מצות אשר ציוויתיך, למועד חודש האביב:  כי בחודש האביב, יצאת ממצריים. 
יט כל-פטר רחם, לי; וכל-מקנך תיזכר, פטר שור ושה. 
כ ופטר חמור תפדה בשה, ואם-לא תפדה וערפתו; כול בכור בניך תפדה, ולא-ייראו פניי ריקם. 
כא ששת ימים תעבוד, וביום השביעי תשבות; בחריש ובקציר, תשבות. 
כב וחג שבועות תעשה לך, ביכורי קציר חיטים; וחג, האסיף--תקופת, השנה. 
כג שלוש פעמים, בשנה--ייראה, כל-זכורך, את-פני האדון יהוה, אלוהי ישראל. 
כד כי-אוריש גויים מפניך, והרחבתי את-גבולך; ולא-יחמוד איש, את-ארצך, בעלותך ליראות את-פני יהוה אלוהיך, שלוש פעמים בשנה. 
כה לא-תשחט על-חמץ, דם-זבחי; ולא-ילין לבוקר, זבח חג הפסח. 
כו ראשית, ביכורי אדמתך, תביא, בית יהוה אלוהיך; לא-תבשל גדי, בחלב אימו. 
כז ויאמר יהוה אל-משה, כתוב-לך את-הדברים האלה:  כי על-פי הדברים האלה, כרתי איתך ברית--ואת-ישראל. 
כח ויהי-שם עם-יהוה, ארבעים יום וארבעים לילה--לחם לא אכל, ומים לא שתה; ויכתוב על-הלוחות, את דברי הברית--עשרת, הדברים. 
כט ויהי, ברדת משה מהר סיניי, ושני לוחות העדות ביד-משה, ברדתו מן-ההר; ומשה לא-ידע, כי קרן עור פניו--בדברו איתו. 
ל וירא אהרון וכל-בני ישראל, את-משה, והנה קרן, עור פניו; וייראו, מגשת אליו. 
לא ויקרא אליהם משה, וישובו אליו אהרון וכל-הנשיאים בעדה; וידבר משה, אליהם. 
לב ואחרי-כן ניגשו, כל-בני ישראל; ויצוום--את כל-אשר דיבר יהוה איתו, בהר סיניי. 
לג ויכל משה, מדבר איתם; וייתן על-פניו, מסווה. 
לד ובבוא משה לפני יהוה, לדבר איתו, יסיר את-המסווה, עד-צאתו; ויצא, ודיבר אל-בני ישראל, את, אשר יצווה. 
לה וראו בני-ישראל, את-פני משה, כי קרן, עור פני משה; והשיב משה את-המסווה על-פניו, עד-בואו לדבר איתו. 
פרק לה
א ויקהל משה, את-כל-עדת בני ישראל--ויאמר אליהם:  אלה, הדברים, אשר-ציווה יהוה, לעשות אותם. 
ב ששת ימים, תיעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון, ליהוה; כל-העושה בו מלאכה, יומת. 
ג לא-תבערו אש, בכול מושבותיכם, ביום, השבת. 
ד ויאמר משה, אל-כל-עדת בני-ישראל לאמור:  זה הדבר, אשר-ציווה יהוה לאמור. 
ה קחו מאיתכם תרומה, ליהוה, כול נדיב ליבו, יביאהא את תרומת יהוה:  זהב וכסף, ונחושת. 
ו ותכלת וארגמן ותולעת שני, ושש ועיזים. 
ז ועורות אילים מאודמים ועורות תחשים, ועצי שיטים. 
ח ושמן, למאור; ובשמים לשמן המשחה, ולקטורת הסמים. 
ט ואבני-שוהם--ואבני, מילואים:  לאיפוד, ולחושן. 
י וכל-חכם-לב, בכם, יבואו ויעשו, את כל-אשר ציווה יהוה. 
יא את-המשכן--את-אוהלו, ואת-מכסהו; את-קרסיו, ואת-קרשיו, את-בריחיו, את-עמודיו ואת-אדניו. 
יב את-הארון ואת-בדיו, את-הכפורת; ואת, פרוכת המסך. 
יג את-השולחן ואת-בדיו, ואת-כל-כליו; ואת, לחם הפנים. 
יד ואת-מנורת המאור ואת-כליה, ואת-נרותיה; ואת, שמן המאור. 
טו ואת-מזבח הקטורת, ואת-בדיו, ואת שמן המשחה, ואת קטורת הסמים; ואת-מסך הפתח, לפתח המשכן. 
טז את מזבח העולה, ואת-מכבר הנחושת אשר-לו, את-בדיו, ואת-כל-כליו; את-הכיור, ואת-כנו. 
יז את קלעי החצר, את-עמודיו ואת-אדניה; ואת, מסך שער החצר. 
יח את-יתדות המשכן ואת-יתדות החצר, ואת-מיתריהם. 
יט את-בגדי השרד, לשרת בקודש:  את-בגדי הקודש לאהרון הכוהן, ואת-בגדי בניו לכהן. 
כ וייצאו כל-עדת בני-ישראל, מלפני משה. 
כא ויבואו, כל-איש אשר-נשאו ליבו; וכול אשר נדבה רוחו אותו, הביאו את-תרומת יהוה למלאכת אוהל מועד ולכל-עבודתו, ולבגדי, הקודש. 
כב ויבואו האנשים, על-הנשים; כול נדיב לב, הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל-כלי זהב, וכל-איש, אשר הניף תנופת זהב ליהוה. 
כג וכל-איש אשר-נמצא איתו, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש ועיזים; ועורות אילים מאודמים ועורות תחשים, הביאו. 
כד כל-מרים, תרומת כסף ונחושת, הביאו, את תרומת יהוה; וכול אשר נמצא איתו עצי שיטים, לכל-מלאכת העבודה--הביאו. 
כה וכל-אישה חכמת-לב, בידיה טוו; ויביאו מטווה, את-התכלת ואת-הארגמן, את-תולעת השני, ואת-השש. 
כו וכל-הנשים--אשר נשא ליבן אותנה, בחכמה:  טוו, את-העיזים. 
כז והנשיאים הביאו--את אבני השוהם, ואת אבני המילואים:  לאיפוד, ולחושן. 
כח ואת-הבושם, ואת-השמן:  למאור--ולשמן המשחה, ולקטורת הסמים. 
כט כל-איש ואישה, אשר נדב ליבם אותם, להביא לכל-המלאכה, אשר ציווה יהוה לעשות ביד-משה--הביאו בני-ישראל נדבה, ליהוה. 
ל ויאמר משה אל-בני ישראל, ראו קרא יהוה בשם, בצלאל בן-אורי בן-חור, למטה יהודה. 
לא וימלא אותו, רוח אלוהים, בחכמה בתבונה ובדעת, ובכל-מלאכה. 
לב ולחשוב, מחשבות--לעשות בזהב ובכסף, ובנחושת. 
לג ובחרושת אבן למלאות, ובחרושת עץ; לעשות, בכל-מלאכת מחשבת. 
לד ולהורות, נתן בליבו:  הוא, ואוהליאב בן-אחיסמך למטה-דן. 
לה מילא אותם חכמת-לב, לעשות כל-מלאכת חרש וחושב, ורוקם בתכלת ובארגמן בתולעת השני ובשש, ואורג; עושי, כל-מלאכה, וחושבי, מחשבות.
פרק לו
א ועשה בצלאל ואוהליאב וכול איש חכם-לב, אשר נתן יהוה חכמה ותבונה בהמה, לדעת לעשות, את-כל-מלאכת עבודת הקודש--לכול אשר-ציווה, יהוה. 
ב ויקרא משה, אל-בצלאל ואל-אוהליאב, ואל כל-איש חכם-לב, אשר נתן יהוה חכמה בליבו--כול אשר נשאו ליבו, לקורבה אל-המלאכה לעשות אותה. 
ג ויקחו מלפני משה, את כל-התרומה אשר הביאו בני ישראל למלאכת עבודת הקודש--לעשות אותה; והם הביאו אליו עוד, נדבה--בבוקר בבוקר. 
ד ויבואו, כל-החכמים, העושים, את כל-מלאכת הקודש--איש-איש ממלאכתו, אשר-המה עושים. 
ה ויאמרו אל-משה לאמור, מרבים העם להביא, מדי העבודה למלאכה, אשר-ציווה יהוה לעשות אותה. 
ו ויצו משה, ויעבירו קול במחנה לאמור, איש ואישה אל-יעשו-עוד מלאכה, לתרומת הקודש; וייכלא העם, מהביא. 
ז והמלאכה, הייתה דיים לכל-המלאכה--לעשות אותה; והותר. 
ח ויעשו כל-חכם-לב בעושי המלאכה, את-המשכן--עשר יריעות:  שש מושזר, ותכלת וארגמן ותולעת שני--כרובים מעשה חושב, עשה אותם. 
ט אורך היריעה האחת, שמונה ועשרים באמה, ורוחב ארבע באמה, היריעה האחת:  מידה אחת, לכל-היריעות. 
י ויחבר את-חמש היריעות, אחת אל-אחת; וחמש יריעות חיבר, אחת אל-אחת. 
יא ויעש לולאות תכלת, על שפת היריעה האחת, מקצה, במחברת; כן עשה, בשפת היריעה, הקיצונה, במחברת השנית. 
יב חמישים לולאות, עשה ביריעה האחת, וחמישים לולאות עשה בקצה היריעה, אשר במחברת השנית:  מקבילות, הלולאות--אחת, אל-אחת. 
יג ויעש, חמישים קרסי זהב; ויחבר את-היריעות אחת אל-אחת, בקרסים, ויהי המשכן, אחד. 
יד ויעש יריעות עיזים, לאוהל על-המשכן:  עשתי-עשרה יריעות, עשה אותם. 
טו אורך היריעה האחת, שלושים באמה, וארבע אמות, רוחב היריעה האחת:  מידה אחת, לעשתי עשרה יריעות. 
טז ויחבר את-חמש היריעות, לבד; ואת-שש היריעות, לבד. 
יז ויעש לולאות חמישים, על שפת היריעה, הקיצונה, במחברת; וחמישים לולאות, עשה על-שפת היריעה, החוברת, השנית. 
יח ויעש קרסי נחושת, חמישים, לחבר את-האוהל, להיות אחד. 
יט ויעש מכסה לאוהל, עורות אילים מאודמים, ומכסה עורות תחשים, מלמעלה. 
כ ויעש את-הקרשים, למשכן, עצי שיטים, עומדים. 
כא עשר אמות, אורך הקרש; ואמה וחצי האמה, רוחב הקרש האחד. 
כב שתי ידות, לקרש האחד, משולבות, אחת אל-אחת; כן עשה, לכול קרשי המשכן. 
כג ויעש את-הקרשים, למשכן:  עשרים קרשים, לפאת נגב תימנה. 
כד וארבעים, אדני-כסף--עשה, תחת עשרים הקרשים:  שני אדנים תחת-הקרש האחד, לשתי ידותיו, ושני אדנים תחת-הקרש האחד, לשתי ידותיו. 
כה ולצלע המשכן השנית, לפאת צפון, עשה, עשרים קרשים. 
כו וארבעים אדניהם, כסף--שני אדנים, תחת הקרש האחד, ושני אדנים, תחת הקרש האחד. 
כז ולירכתי המשכן, ימה, עשה, שישה קרשים. 
כח ושני קרשים עשה, למקוצעות המשכן--בירכתיים. 
כט והיו תואמים, מלמטה, ויחדיו יהיו תמים אל-ראשו, אל-הטבעת האחת; כן עשה לשניהם, לשני המקצועות. 
ל והיו, שמונה קרשים, ואדניהם כסף, שישה עשר אדנים--שני אדנים שני אדנים, תחת הקרש האחד. 
לא ויעש בריחי, עצי שיטים--חמישה, לקרשי צלע-המשכן האחת. 
לב וחמישה בריחים, לקרשי צלע-המשכן השנית; וחמישה בריחים לקרשי המשכן, לירכתיים ימה. 
לג ויעש, את-הבריח התיכון, לברוח בתוך הקרשים, מן-הקצה אל-הקצה. 
לד ואת-הקרשים ציפה זהב, ואת-טבעותם עשה זהב--בתים, לבריחים; ויצף את-הבריחים, זהב. 
לה ויעש, את-הפרוכת, תכלת וארגמן ותולעת שני, ושש מושזר; מעשה חושב עשה אותה, כרובים. 
לו ויעש לה, ארבעה עמודי שיטים, ויצפם זהב, וויהם זהב; וייצוק להם, ארבעה אדני-כסף. 
לז ויעש מסך לפתח האוהל, תכלת וארגמן ותולעת שני ושש מושזר, מעשה, רוקם. 
לח ואת-עמודיו חמישה ואת-וויהם, וציפה ראשיהם וחשוקיהם זהב; ואדניהם חמישה, נחושת. 
פרק לז
א ויעש בצלאל את-הארון, עצי שיטים:  אמתיים וחצי אורכו, ואמה וחצי רוחבו, ואמה וחצי, קומתו. 
ב ויצפהו זהב טהור, מבית ומחוץ; ויעש לו זר זהב, סביב. 
ג וייצוק לו, ארבע טבעות זהב, על, ארבע פעמותיו; ושתי טבעות, על-צלעו האחת, ושתי טבעות, על-צלעו השנית. 
ד ויעש בדי, עצי שיטים; ויצף אותם, זהב. 
ה ויבא את-הבדים בטבעות, על צלעות הארון, לשאת, את-הארון. 
ו ויעש כפורת, זהב טהור:  אמתיים וחצי אורכה, ואמה וחצי רוחבה. 
ז ויעש שני כרובים, זהב; מקשה עשה אותם, משני קצות הכפורת. 
ח כרוב-אחד מקצה מזה, וכרוב-אחד מקצה מזה; מן-הכפורת עשה את-הכרובים, משני קצותיו. 
ט ויהיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה, סוככים בכנפיהם על-הכפורת, ופניהם, איש אל-אחיו; אל-הכפורת--היו, פני הכרובים. 
י ויעש את-השולחן, עצי שיטים:  אמתיים אורכו ואמה רוחבו, ואמה וחצי קומתו. 
יא ויצף אותו, זהב טהור; ויעש לו זר זהב, סביב. 
יב ויעש לו מסגרת טופח, סביב; ויעש זר-זהב למסגרתו, סביב. 
יג וייצוק לו, ארבע טבעות זהב; וייתן, את-הטבעות, על ארבע הפיאות, אשר לארבע רגליו. 
יד לעומת, המסגרת, היו, הטבעות; בתים, לבדים, לשאת, את-השולחן. 
טו ויעש את-הבדים עצי שיטים, ויצף אותם זהב, לשאת, את-השולחן. 
טז ויעש את-הכלים אשר על-השולחן, את-קערותיו ואת-כפותיו ואת מנקייותיו, ואת-הקשוות, אשר יוסך בהן--זהב, טהור. 
יז ויעש את-המנורה, זהב טהור; מקשה עשה את-המנורה, ירכה וקנה--גביעיה כפתוריה ופרחיה, ממנה היו. 
יח ושישה קנים, יוצאים מצידיה:  שלושה קני מנורה, מצידה האחד, ושלושה קני מנורה, מצידה השני. 
יט שלושה גביעים משוקדים בקנה האחד, כפתור ופרח, ושלושה גביעים משוקדים בקנה אחד, כפתור ופרח; כן לששת הקנים, היוצאים מן-המנורה. 
כ ובמנורה, ארבעה גביעים:  משוקדים--כפתוריה, ופרחיה. 
כא וכפתור תחת שני הקנים ממנה, וכפתור תחת שני הקנים ממנה, וכפתור, תחת-שני הקנים ממנה--לששת, הקנים, היוצאים, ממנה. 
כב כפתוריהם וקנותם, ממנה היו; כולה מקשה אחת, זהב טהור. 
כג ויעש את-נרותיה, שבעה; ומלקחיה ומחתותיה, זהב טהור. 
כד כיכר זהב טהור, עשה אותה, ואת, כל-כליה. 
כה ויעש את-מזבח הקטורת, עצי שיטים:  אמה אורכו ואמה רוחבו רבוע, ואמתיים קומתו--ממנו, היו קרנותיו. 
כו ויצף אותו זהב טהור, את-גגו ואת-קירותיו סביב--ואת-קרנותיו; ויעש לו זר זהב, סביב. 
כז ושתי טבעות זהב עשה-לו מתחת לזרו, על שתי צלעותיו, על, שני צידיו--לבתים לבדים, לשאת אותו בהם. 
כח ויעש את-הבדים, עצי שיטים; ויצף אותם, זהב. 
כט ויעש את-שמן המשחה, קודש, ואת-קטורת הסמים, טהור--מעשה, רוקח. 
פרק לח
א ויעש את-מזבח העולה, עצי שיטים:  חמש אמות אורכו וחמש-אמות רוחבו, רבוע, ושלוש אמות, קומתו. 
ב ויעש קרנותיו, על ארבע פינותיו--ממנו, היו קרנותיו; ויצף אותו, נחושת. 
ג ויעש את-כל-כלי המזבח, את-הסירות ואת-היעים ואת-המזרקות, את-המזלגות, ואת-המחתות; כל-כליו, עשה נחושת. 
ד ויעש למזבח מכבר, מעשה רשת נחושת, תחת כרכובו מלמטה, עד-חצייו. 
ה וייצוק ארבע טבעות, בארבע הקצוות--למכבר הנחושת:  בתים, לבדים. 
ו ויעש את-הבדים, עצי שיטים; ויצף אותם, נחושת. 
ז ויבא את-הבדים בטבעות, על צלעות המזבח, לשאת אותו, בהם; נבוב לוחות, עשה אותו. 
ח ויעש, את הכיור נחושת, ואת, כנו נחושת--במראות, הצובאות, אשר צבאו, פתח אוהל מועד. 
ט ויעש, את-החצר:  לפאת נגב תימנה, קלעי החצר שש מושזר, מאה, באמה. 
י עמודיהם עשרים, ואדניהם עשרים נחושת; ווי העמודים וחשוקיהם, כסף. 
יא ולפאת צפון, מאה באמה--עמודיהם עשרים, ואדניהם עשרים נחושת; ווי העמודים וחשוקיהם, כסף. 
יב ולפאת-ים, קלעים חמישים באמה--עמודיהם עשרה, ואדניהם עשרה; ווי העמודים וחשוקיהם, כסף. 
יג ולפאת קדמה מזרחה, חמישים אמה. 
יד קלעים חמש-עשרה אמה, אל-הכתף; עמודיהם שלושה, ואדניהם שלושה. 
טו ולכתף השנית, מזה ומזה לשער החצר, קלעים, חמש עשרה אמה; עמודיהם שלושה, ואדניהם שלושה. 
טז כל-קלעי החצר סביב, שש מושזר. 
יז והאדנים לעמודים, נחושת, ווי העמודים וחשוקיהם כסף, וציפוי ראשיהם כסף; והם מחושקים כסף, כול עמודי החצר. 
יח ומסך שער החצר, מעשה רוקם--תכלת וארגמן ותולעת שני, ושש מושזר; ועשרים אמה, אורך, וקומה ברוחב חמש אמות, לעומת קלעי החצר. 
יט ועמודיהם, ארבעה, ואדניהם ארבעה, נחושת; וויהם כסף, וציפוי ראשיהם וחשוקיהם כסף. 
כ וכל-היתדות למשכן ולחצר, סביב--נחושת. 
כא אלה פקודי המשכן משכן העדות, אשר פוקד על-פי משה:  עבודת, הלויים, ביד איתמר, בן-אהרון הכוהן. 
כב ובצלאל בן-אורי בן-חור, למטה יהודה, עשה, את כל-אשר-ציווה יהוה את-משה. 
כג ואיתו, אוהליאב בן-אחיסמך למטה-דן--חרש וחושב; ורוקם, בתכלת ובארגמן, ובתולעת השני, ובשש. 
כד כל-הזהב, העשוי למלאכה, בכול, מלאכת הקודש--ויהי זהב התנופה, תשע ועשרים כיכר, ושבע מאות ושלושים שקל, בשקל הקודש. 
כה וכסף פקודי העדה, מאת כיכר; ואלף ושבע מאות וחמישה ושבעים, שקל--בשקל הקודש. 
כו בקע, לגולגולת, מחצית השקל, בשקל הקודש--לכול העובר על-הפקודים, מבן עשרים שנה ומעלה, לשש-מאות אלף ושלושת אלפים, וחמש מאות וחמישים. 
כז ויהי, מאת כיכר הכסף, לצקת את אדני הקודש, ואת אדני הפרוכת:  מאת אדנים למאת הכיכר, כיכר לאדן. 
כח ואת-האלף ושבע המאות, וחמישה ושבעים, עשה ווים, לעמודים; וציפה ראשיהם, וחישק אותם. 
כט ונחושת התנופה, שבעים כיכר, ואלפיים וארבע-מאות, שקל. 
ל ויעש בה, את-אדני פתח אוהל מועד, ואת מזבח הנחושת, ואת-מכבר הנחושת אשר-לו; ואת, כל-כלי המזבח. 
לא ואת-אדני החצר סביב, ואת-אדני שער החצר; ואת כל-יתדות המשכן ואת-כל-יתדות החצר, סביב.
פרק לט
א ומן-התכלת והארגמן ותולעת השני, עשו בגדי-שרד לשרת בקודש; ויעשו את-בגדי הקודש, אשר לאהרון, כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
ב ויעש, את-האיפוד:  זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש מושזר. 
ג וירקעו את-פחי הזהב, וקיצץ פתילים, לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן, ובתוך תולעת השני ובתוך השש--מעשה, חושב. 
ד כתפות עשו-לו, חוברות--על-שני קצותיו, חובר. 
ה וחשב אפודתו אשר עליו, ממנו הוא כמעשהו, זהב תכלת וארגמן ותולעת שני, ושש מושזר--כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
ו ויעשו את-אבני השוהם, מוסבות משבצות זהב, מפותחות פיתוחי חותם, על-שמות בני ישראל. 
ז וישם אותם, על כתפות האיפוד--אבני זיכרון, לבני ישראל:  כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
ח ויעש את-החושן מעשה חושב, כמעשה איפוד:  זהב, תכלת וארגמן ותולעת שני--ושש מושזר. 
ט רבוע היה כפול, עשו את-החושן--זרת אורכו וזרת רוחבו, כפול. 
י וימלאו-בו--ארבעה, טורי אבן:  טור, אודם פטדה וברקת--הטור, האחד. 
יא והטור, השני--נופך ספיר, ויהלום. 
יב והטור, השלישי--לשם שבו, ואחלמה. 
יג והטור, הרביעי--תרשיש שוהם, וישפה:  מוסבות משבצות זהב, במילואותם. 
יד והאבנים על-שמות בני-ישראל הנה, שתים עשרה--על-שמותם:  פיתוחי חותם איש על-שמו, לשנים עשר שבט. 
טו ויעשו על-החושן שרשרות גבלות, מעשה עבות, זהב, טהור. 
טז ויעשו, שתי משבצות זהב, ושתי, טבעות זהב; וייתנו, את-שתי הטבעות, על-שני, קצות החושן. 
יז וייתנו, שתי העבותות הזהב, על-שתי, הטבעות--על-קצות, החושן. 
יח ואת שתי קצות שתי העבותות, נתנו על-שתי המשבצות; וייתנום על-כתפות האיפוד, אל-מול פניו. 
יט ויעשו, שתי טבעות זהב, וישימו, על-שני קצות החושן:  על-שפתו--אשר אל-עבר האיפוד, ביתה. 
כ ויעשו, שתי טבעות זהב, וייתנום על-שתי כתפות האיפוד מלמטה ממול פניו, לעומת מחברתו--ממעל, לחשב האיפוד. 
כא וירכסו את-החושן מטבעותיו אל-טבעות האיפוד בפתיל תכלת, להיות על-חשב האיפוד, ולא-ייזח החושן, מעל האיפוד--כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
כב ויעש את-מעיל האיפוד, מעשה אורג, כליל, תכלת. 
כג ופי-המעיל בתוכו, כפי תחרא; שפה לפיו סביב, לא ייקרע. 
כד ויעשו, על-שולי המעיל, רימוני, תכלת וארגמן ותולעת שני--מושזר. 
כה ויעשו פעמוני, זהב טהור; וייתנו את-הפעמונים בתוך הרימונים, על-שולי המעיל סביב--בתוך, הרימונים. 
כו פעמון ורימון פעמון ורימון, על-שולי המעיל סביב, לשרת, כאשר ציווה יהוה את-משה. 
כז ויעשו את-הכותנות שש, מעשה אורג, לאהרון, ולבניו. 
כח ואת המצנפת שש, ואת-פארי המגבעות שש, ואת-מכנסי הבד, שש מושזר. 
כט ואת-האבנט שש מושזר, ותכלת וארגמן ותולעת שני--מעשה רוקם:  כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
ל ויעשו את-ציץ נזר-הקודש, זהב טהור; ויכתבו עליו, מכתב פיתוחי חותם--קודש, ליהוה. 
לא וייתנו עליו פתיל תכלת, לתת על-המצנפת מלמעלה, כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
לב ותכל--כל-עבודת, משכן אוהל מועד; ויעשו, בני ישראל--ככול אשר ציווה יהוה את-משה, כן עשו. 
לג ויביאו את-המשכן אל-משה, את-האוהל ואת-כל-כליו, קרסיו קרשיו, בריחיו ועמודיו ואדניו. 
לד ואת-מכסה עורות האילים, המאודמים, ואת-מכסה, עורות התחשים; ואת, פרוכת המסך. 
לה את-ארון העדות, ואת-בדיו; ואת, הכפורת. 
לו את-השולחן, את-כל-כליו, ואת, לחם הפנים. 
לז את-המנורה הטהורה את-נרותיה, נרות המערכה--ואת-כל-כליה; ואת, שמן המאור. 
לח ואת, מזבח הזהב, ואת שמן המשחה, ואת קטורת הסמים; ואת, מסך פתח האוהל. 
לט את מזבח הנחושת, ואת-מכבר הנחושת אשר-לו, את-בדיו, ואת-כל-כליו; את-הכיור, ואת-כנו. 
מ את קלעי החצר את-עמודיה ואת-אדניה, ואת-המסך לשער החצר, את-מיתריו, ויתדותיה; ואת, כל-כלי עבודת המשכן--לאוהל מועד. 
מא את-בגדי השרד, לשרת בקודש; את-בגדי הקודש לאהרון הכוהן, ואת-בגדי בניו לכהן. 
מב ככול אשר-ציווה יהוה, את-משה:  כן עשו בני ישראל, את כל-העבודה. 
מג וירא משה את-כל-המלאכה, והנה עשו אותה--כאשר ציווה יהוה, כן עשו; ויברך אותם, משה. 
פרק מ
א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
ב ביום-החודש הראשון, באחד לחודש, תקים, את-משכן אוהל מועד. 
ג ושמת שם, את ארון העדות; וסכות על-הארון, את-הפרוכת. 
ד והבאת, את-השולחן, וערכת, את-ערכו; והבאת, את-המנורה, והעלית, את-נרותיה. 
ה ונתת את-מזבח הזהב, לקטורת, לפני, ארון העדות; ושמת את-מסך הפתח, למשכן. 
ו ונתת, את מזבח העולה, לפני, פתח משכן אוהל-מועד. 
ז ונתת, את-הכיור, בין-אוהל מועד, ובין המזבח; ונתת שם, מים. 
ח ושמת את-החצר, סביב; ונתת, את-מסך שער החצר. 
ט ולקחת את-שמן המשחה, ומשחת את-המשכן ואת-כל-אשר-בו; וקידשת אותו ואת-כל-כליו, והיה קודש. 
י ומשחת את-מזבח העולה, ואת-כל-כליו; וקידשת, את-המזבח, והיה המזבח, קודש קודשים. 
יא ומשחת את-הכיור, ואת-כנו; וקידשת, אותו. 
יב והקרבת את-אהרון ואת-בניו, אל-פתח אוהל מועד; ורחצת אותם, במים. 
יג והלבשת, את-אהרון, את, בגדי הקודש; ומשחת אותו וקידשת אותו, וכיהן לי. 
יד ואת-בניו, תקריב; והלבשת אותם, כותונות. 
טו ומשחת אותם, כאשר משחת את-אביהם, וכיהנו, לי; והייתה להיות להם מושחתם, לכהונת עולם--לדורותם. 
טז ויעש, משה:  ככול אשר ציווה יהוה, אותו--כן עשה. 
יז ויהי בחודש הראשון, בשנה השנית--באחד לחודש:  הוקם, המשכן. 
יח ויקם משה את-המשכן, וייתן את-אדניו, וישם את-קרשיו, וייתן את-בריחיו; ויקם, את-עמודיו. 
יט ויפרוש את-האוהל, על-המשכן, וישם את-מכסה האוהל עליו, מלמעלה--כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
כ וייקח וייתן את-העדות, אל-הארון, וישם את-הבדים, על-הארון; וייתן את-הכפורת על-הארון, מלמעלה. 
כא ויבא את-הארון, אל-המשכן, וישם את פרוכת המסך, ויסך על ארון העדות--כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
כב וייתן את-השולחן באוהל מועד, על ירך המשכן צפונה, מחוץ, לפרוכת. 
כג ויערוך עליו ערך לחם, לפני יהוה--כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
כד וישם את-המנורה באוהל מועד, נוכח השולחן, על ירך המשכן, נגבה. 
כה ויעל הנרות, לפני יהוה--כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
כו וישם את-מזבח הזהב, באוהל מועד, לפני, הפרוכת. 
כז ויקטר עליו, קטורת סמים--כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
כח וישם את-מסך הפתח, למשכן. 
כט ואת, מזבח העולה, שם, פתח משכן אוהל-מועד; ויעל עליו, את-העולה ואת-המנחה--כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
ל וישם, את-הכיור, בין-אוהל מועד, ובין המזבח; וייתן שמה מים, לרוחצה. 
לא ורחצו ממנו, משה ואהרון ובניו, את-ידיהם, ואת-רגליהם. 
לב בבואם אל-אוהל מועד, ובקורבתם אל-המזבח--ירחצו:  כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
לג ויקם את-החצר, סביב למשכן ולמזבח, וייתן, את-מסך שער החצר; ויכל משה, את-המלאכה. 
לד ויכס הענן, את-אוהל מועד; וכבוד יהוה, מלא את-המשכן. 
לה ולא-יכול משה, לבוא אל-אוהל מועד--כי-שכן עליו, הענן; וכבוד יהוה, מלא את-המשכן. 
לו ובהיעלות הענן מעל המשכן, יסעו בני ישראל, בכול, מסעיהם. 
לז ואם-לא ייעלה, הענן--ולא יסעו, עד-יום היעלותו. 
לח כי ענן יהוה על-המשכן, יומם, ואש, תהיה לילה בו--לעיני כל-בית-ישראל, בכל-מסעיהם.