פרק א
א ויתחזק שלמה בן-דויד, על-מלכותו; ויהוה אלוהיו עימו, ויגדלהו למעלה.
ב ויאמר שלמה לכל-ישראל לשרי האלפים והמאות ולשופטים, ולכול נשיא לכל-ישראל--ראשי האבות.
ג וילכו, שלמה וכל-הקהל עימו, לבמה, אשר בגבעון: כי-שם היה, אוהל מועד האלוהים, אשר עשה משה עבד-יהוה, במדבר.
ד אבל, ארון האלוהים העלה דויד מקרית יערים, בהכין לו, דויד: כי נטה-לו אוהל, בירושלים.
ה ומזבח הנחושת, אשר עשה בצלאל בן-אורי בן-חור--שם, לפני משכן יהוה; וידרשהו שלמה, והקהל.
ו ויעל שלמה שם על-מזבח הנחושת, לפני יהוה, אשר, לאוהל מועד; ויעל עליו עולות, אלף.
ז בלילה ההוא, נראה אלוהים לשלמה; ויאמר לו, שאל מה אתן-לך.
ח ויאמר שלמה, לאלוהים, אתה עשית עם-דויד אבי, חסד גדול; והמלכתני, תחתיו.
ט עתה, יהוה אלוהים--ייאמן דברך, עם דויד אבי: כי אתה, המלכתני, על-עם, רב כעפר הארץ.
י עתה, חכמה ומדע תן-לי, ואצאה לפני העם-הזה, ואבואה: כי-מי ישפוט, את-עמך הזה הגדול.
יא ויאמר אלוהים לשלמה יען אשר הייתה זאת עם-לבבך, ולא-שאלת עושר נכסים וכבוד ואת נפש שונאיך, וגם-ימים רבים, לא שאלת; ותשאל-לך, חכמה ומדע, אשר תשפוט את-עמי, אשר המלכתיך עליו.
יב החכמה והמדע, נתון לך; ועשור ונכסים וכבוד, אתן-לך--אשר לא-היה כן למלכים אשר לפניך, ואחריך לא יהיה-כן.
יג ויבוא שלמה לבמה אשר-בגבעון, ירושלים, מלפני, אוהל מועד; וימלוך, על-ישראל.
יד ויאסוף שלמה, רכב ופרשים, ויהי-לו אלף וארבע-מאות רכב, ושנים-עשר אלף פרשים; ויניחם בערי הרכב, ועם-המלך בירושלים.
טו וייתן המלך את-הכסף ואת-הזהב, בירושלים--כאבנים; ואת הארזים, נתן כשקמים אשר-בשפילה--לרוב.
טז ומוצא הסוסים אשר לשלמה, ממצריים; ומקווא--סוחרי המלך, מקווא יקחו במחיר.
יז ויעלו ויוציאו ממצריים מרכבה, בשש מאות כסף, וסוס, בחמישים ומאה; וכן לכל-מלכי החיתים, ומלכי ארם--בידם יוציאו.
יח ויאמר שלמה, לבנות בית לשם יהוה, ובית, למלכותו.
פרק ב
א ויספור שלמה שבעים אלף, איש סבל, ושמונים אלף איש, חוצב בהר; ומנצחים עליהם, שלושת אלפים ושש מאות.
ב וישלח שלמה, אל-חורם מלך-צור לאמור: כאשר עשית, עם-דויד אבי, ותשלח-לו ארזים, לבנות-לו בית לשבת בו.
ג הנה אני בונה-בית לשם יהוה אלוהיי, להקדיש לו להקטיר לפניו קטורת-סמים ומערכת תמיד ועולות לבוקר ולערב, לשבתות ולחודשים, ולמועדי יהוה אלוהינו: לעולם, זאת על-ישראל.
ד והבית אשר-אני בונה, גדול: כי-גדול אלוהינו, מכל-האלוהים.
ה ומי יעצור-כוח לבנות-לו בית, כי השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוהו; ומי אני אשר אבנה-לו בית, כי אם-להקטיר לפניו.
ו ועתה שלח-לי איש-חכם לעשות בזהב ובכסף ובנחושת ובברזל, ובארגוון וכרמיל ותכלת, ויודע, לפתח פיתוחים: עם-החכמים, אשר עימי ביהודה ובירושלים, אשר הכין, דויד אבי.
ז ושלח-לי עצי ארזים ברושים ואלגומים, מהלבנון--כי אני ידעתי, אשר עבדיך יודעים לכרות עצי לבנון; והנה עבדיי, עם-עבדיך.
ח ולהכין לי עצים, לרוב: כי הבית אשר-אני בונה, גדול והפלא.
ט והנה לחוטבים לכורתי העצים נתתי חיטים מכות לעבדיך, כורים עשרים אלף, ושעורים, כורים עשרים אלף; ויין, בתים עשרים אלף, ושמן, בתים עשרים אלף.
י ויאמר חורם מלך-צור בכתב, וישלח אל-שלמה: באהבת יהוה את-עמו, נתנך עליהם מלך.
יא ויאמר, חורם--ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר עשה את-השמיים ואת-הארץ: אשר נתן לדויד המלך בן חכם, יודע שכל ובינה, אשר יבנה-בית ליהוה, ובית למלכותו.
יב ועתה, שלחתי איש-חכם יודע בינה--לחורם אבי.
יג בן-אישה מן-בנות דן, ואביו איש-צורי יודע לעשות בזהב-ובכסף בנחושת בברזל באבנים ובעצים בארגמן בתכלת ובבוץ ובכרמיל, ולפתח כל-פיתוח, ולחשוב כל-מחשבת--אשר יינתן-לו, עם-חכמיך, וחכמי, אדוני דויד אביך.
יד ועתה החיטים והשעורים השמן והיין, אשר אמר אדוני--ישלח, לעבדיו.
טו ואנחנו נכרות עצים מן-הלבנון, ככל-צורכך, ונביאם לך רפסודות, על-ים יפו; ואתה תעלה אותם, ירושלים.
טז ויספור שלמה, כל-האנשים הגרים אשר בארץ ישראל, אחרי הספר, אשר ספרם דויד אביו; ויימצאו, מאה וחמישים אלף, ושלושת אלפים, ושש מאות.
יז ויעש מהם שבעים אלף, סבל, ושמונים אלף, חוצב בהר; ושלושת אלפים ושש מאות, מנצחים להעביד את-העם.
פרק ג
א ויחל שלמה, לבנות את-בית-יהוה בירושלים, בהר המורייה, אשר נראה לדויד אביהו--אשר הכין במקום דויד, בגורן אורנן היבוסי.
ב ויחל לבנות בחודש השני, בשני, בשנת ארבע, למלכותו.
ג ואלה הוסד שלמה, לבנות את-בית האלוהים: האורך אמות במידה הראשונה, אמות שישים, ורוחב, אמות עשרים.
ד והאולם אשר על-פני האורך על-פני רוחב-הבית, אמות עשרים, והגובה, מאה ועשרים; ויצפהו מפנימה, זהב טהור.
ה ואת הבית הגדול, חיפה עץ ברושים, ויחפהו, זהב טוב; ויעל עליו תימורים, ושרשרות.
ו ויצף את-הבית אבן יקרה, לתפארת; והזהב, זהב פרוויים.
ז ויחף את-הבית הקורות הסיפים, וקירותיו ודלתותיו--זהב; ופיתח כרובים, על-הקירות.
ח ויעש, את-בית-קודש הקודשים--אורכו על-פני רוחב-הבית אמות עשרים, ורוחבו אמות עשרים; ויחפהו זהב טוב, לכיכרים שש מאות.
ט ומשקל למסמרות לשקלים, חמישים זהב; והעלייות, חיפה זהב.
י ויעש בבית-קודש הקודשים, כרובים שניים--מעשה, צעצועים; ויצפו אותם, זהב.
יא וכנפי, הכרובים--אורכם, אמות עשרים; כנף האחד לאמות חמש, מגעת לקיר הבית, והכנף האחרת אמות חמש, מגיע לכנף הכרוב האחר.
יב וכנף הכרוב האחד אמות חמש, מגיע לקיר הבית; והכנף האחרת, אמות חמש--דבקה, לכנף הכרוב האחר.
יג כנפי הכרובים האלה, פורשים אמות עשרים; והם עומדים על-רגליהם, ופניהם לבית.
יד ויעש, את-הפרוכת, תכלת וארגמן, וכרמיל ובוץ; ויעל עליו, כרובים.
טו ויעש לפני הבית, עמודים שניים, אמות, שלושים וחמש אורך; והצפת אשר-על-ראשו, אמות חמש.
טז ויעש שרשרות בדביר, וייתן על-ראש העמודים; ויעש רימונים מאה, וייתן בשרשרות.
יז ויקם את-העמודים על-פני ההיכל, אחד מימין ואחד מהשמאל; ויקרא שם-הימני יכין, ושם השמאלי בועז.
פרק ד
א ויעש, מזבח נחושת--עשרים אמה אורכו, ועשרים אמה רוחבו; ועשר אמות, קומתו.
ב ויעש את-הים, מוצק: עשר באמה משפתו אל-שפתו עגול סביב, וחמש באמה קומתו, וקו שלושים באמה, יסוב אותו סביב.
ג ודמות בקרים תחת לו סביב סביב, סובבים אותו, עשר באמה, מקיפים את-הים סביב: שניים טורים הבקר, יצוקים במוצקתו.
ד עומד על-שנים עשר בקר, שלושה פונים צפונה ושלושה פונים ימה ושלושה פונים נגבה ושלושה פונים מזרחה, והים עליהם, מלמעלה; וכל-אחוריהם, ביתה.
ה ועובייו טפח--ושפתו כמעשה שפת-כוס, פרח שושנה; מחזיק בתים, שלושת אלפים יכיל.
ו ויעש כיורים, עשרה, וייתן חמישה מימין וחמישה משמאל לרוחצה בהם, את-מעשה העולה ידיחו בם; והים, לרוחצה לכוהנים בו.
ז ויעש את-מנורות הזהב, עשר--כמשפטם; וייתן, בהיכל, חמש מימין, וחמש משמאל.
ח ויעש שולחנות, עשרה, וינח בהיכל, חמישה מימין וחמישה משמאל; ויעש מזרקי זהב, מאה.
ט ויעש חצר הכוהנים, והעזרה הגדולה; ודלתות לעזרה ודלתותיהם, ציפה נחושת.
י ואת-הים, נתן מכתף הימנית קדמה--ממול נגבה.
יא ויעש חורם--את-הסירות, ואת-היעים ואת-המזרקות; ויכל חורם, לעשות את-המלאכה, אשר עשה למלך שלמה, בבית האלוהים.
יב עמודים שניים, והגולות והכותרות על-ראש העמודים שתיים; והשבכות שתיים--לכסות את-שתי גולות הכותרות, אשר על-ראש העמודים.
יג ואת-הרימונים ארבע מאות, לשתי השבכות; שניים טורים רימונים, לשבכה האחת--לכסות את-שתי גולות הכותרות, אשר על-פני העמודים.
יד ואת-המכונות, עשה; ואת-הכיורות עשה, על-המכונות.
טו את-הים, אחד; ואת-הבקר שנים-עשר, תחתיו.
טז ואת-הסירות ואת-היעים ואת-המזלגות, ואת-כל-כליהם, עשה חורם אביו למלך שלמה, לבית יהוה--נחושת, מרוק.
יז בכיכר הירדן יצקם המלך, בעבי האדמה, בין סוכות, ובין צרדתה.
יח ויעש שלמה כל-הכלים האלה, לרוב מאוד: כי לא נחקר, משקל הנחושת.
יט ויעש שלמה--את כל-הכלים, אשר בית האלוהים; ואת, מזבח הזהב, ואת-השולחנות, ועליהם לחם הפנים.
כ ואת-המנורות ונרותיהם, לבערם כמשפט לפני הדביר--זהב סגור.
כא והפרח והנרות והמלקחיים, זהב; הוא, מכלות זהב.
כב והמזמרות והמזרקות והכפות והמחתות, זהב סגור; ופתח הבית דלתותיו הפנימייות לקודש הקודשים, ודלתי הבית להיכל--זהב.
פרק ה
א ותשלם, כל-המלאכה, אשר-עשה שלמה, לבית יהוה; ויבא שלמה את-קודשי דויד אביו, ואת-הכסף ואת-הזהב ואת-כל-הכלים--נתן, באוצרות בית האלוהים.
ב אז יקהל שלמה את-זקני ישראל, ואת-כל-ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל--אל-ירושלים: להעלות את-ארון ברית-יהוה, מעיר דויד--היא ציון.
ג וייקהלו אל-המלך כל-איש ישראל, בחג: הוא, החודש השביעי.
ד ויבואו, כול זקני ישראל; וישאו הלויים, את-הארון.
ה ויעלו את-הארון ואת-אוהל מועד, ואת-כל-כלי הקודש אשר באוהל: העלו אותם, הכוהנים הלויים.
ו והמלך שלמה, וכל-עדת ישראל הנועדים עליו--לפני הארון: מזבחים צאן ובקר, אשר לא-ייספרו ולא יימנו מרוב.
ז ויביאו הכוהנים את-ארון ברית-יהוה אל-מקומו, אל-דביר הבית--אל-קודש הקודשים: אל-תחת, כנפי הכרובים.
ח ויהיו הכרובים פורשים כנפיים, על-מקום הארון; ויכסו הכרובים על-הארון ועל-בדיו, מלמעלה.
ט ויאריכו, הבדים, וייראו ראשי הבדים מן-הארון על-פני הדביר, ולא ייראו החוצה; ויהי-שם, עד היום הזה.
י אין, בארון--רק שני הלוחות, אשר-נתן משה בחורב: אשר כרת יהוה עם-בני ישראל, בצאתם ממצריים.
יא ויהי, בצאת הכוהנים מן-הקודש: כי כל-הכוהנים הנמצאים, התקדשו--אין, לשמור למחלקות.
יב והלויים המשוררים לכולם לאסף להימן לידותון ולבניהם ולאחיהם מלובשים בוץ, במצלתיים ובנבלים וכינורות, עומדים, מזרח למזבח; ועימהם כוהנים למאה ועשרים, מחצרים בחצוצרות.
יג ויהי כאחד למחצרים ולמשוררים להשמיע קול-אחד, להלל ולהודות ליהוה, וכהרים קול בחצוצרות ובמצלתיים ובכלי השיר ובהלל ליהוה כי טוב, כי לעולם חסדו; והבית מלא ענן, בית יהוה.
יד ולא-יכלו הכוהנים לעמוד לשרת, מפני הענן: כי-מלא כבוד-יהוה, את-בית האלוהים.
פרק ו
א אז, אמר שלמה: יהוה אמר, לשכון בערפל.
ב ואני בניתי בית-זבול, לך; ומכון לשבתך, עולמים.
ג ויסב המלך, את-פניו, ויברך, את כל-קהל ישראל; וכל-קהל ישראל, עומד.
ד ויאמר, ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר דיבר בפיו, את דויד אבי; ובידיו מילא, לאמור.
ה מן-היום, אשר הוצאתי את-עמי מארץ מצריים, לא-בחרתי בעיר מכול שבטי ישראל, לבנות בית להיות שמי שם; ולא-בחרתי באיש, להיות נגיד על-עמי ישראל.
ו ואבחר, בירושלים, להיות שמי, שם; ואבחר בדויד, להיות על-עמי ישראל.
ז ויהי, עם-לבב דויד אבי, לבנות בית, לשם יהוה אלוהי ישראל.
ח ויאמר יהוה, אל-דויד אבי, יען אשר היה עם-לבבך, לבנות בית לשמי--הטיבות, כי היה עם-לבבך.
ט רק אתה, לא תבנה הבית: כי בנך היוצא מחלציך, הוא-יבנה הבית לשמי.
י ויקם יהוה, את-דברו אשר דיבר; ואקום תחת דויד אבי ואשב על-כיסא ישראל, כאשר דיבר יהוה, ואבנה הבית, לשם יהוה אלוהי ישראל.
יא ואשים שם את-הארון, אשר-שם ברית יהוה, אשר כרת, עם-בני ישראל.
יב ויעמוד, לפני מזבח יהוה, נגד, כל-קהל ישראל; ויפרוש, כפיו.
יג כי-עשה שלמה כיור נחושת, וייתנהו בתוך העזרה--חמש אמות אורכו וחמש אמות רוחבו, ואמות שלוש קומתו; ויעמוד עליו, ויברך על-ברכיו נגד כל-קהל ישראל, ויפרוש כפיו, השמיימה.
יד ויאמר, יהוה אלוהי ישראל אין-כמוך אלוהים--בשמיים, ובארץ: שומר הברית, והחסד, לעבדיך, ההולכים לפניך בכל-ליבם.
טו אשר שמרת, לעבדך דויד אבי, את אשר-דיברת, לו; ותדבר בפיך ובידך מילאת, כיום הזה.
טז ועתה יהוה אלוהי ישראל, שמור לעבדך דויד אבי את אשר דיברת לו לאמור, לא-ייכרת לך איש מלפניי, יושב על-כיסא ישראל: רק אם-ישמרו בניך את-דרכם, ללכת בתורתי, כאשר הלכת, לפניי.
יז ועתה, יהוה אלוהי ישראל: ייאמן, דברך, אשר דיברת, לעבדך לדויד.
יח כי, האומנם, יישב אלוהים את-האדם, על-הארץ: הנה שמיים ושמי השמיים, לא יכלכלוך--אף, כי-הבית הזה אשר בניתי.
יט ופנית אל-תפילת עבדך, ואל-תחינתו--יהוה אלוהיי: לשמוע אל-הרינה ואל-התפילה, אשר עבדך מתפלל לפניך.
כ להיות עיניך פתוחות אל-הבית הזה, יומם ולילה--אל-המקום, אשר אמרת לשום שמך שם: לשמוע, אל-התפילה, אשר יתפלל עבדך, אל-המקום הזה.
כא ושמעת אל-תחנוני עבדך, ועמך ישראל, אשר יתפללו, אל-המקום הזה; ואתה תשמע ממקום שבתך, מן-השמיים--ושמעת, וסלחת.
כב אם-יחטא איש לריעהו, ונשא-בו אלה להאלותו; ובא, אלה לפני מזבחך--בבית הזה.
כג ואתה תשמע מן-השמיים, ועשית ושפטת את-עבדיך, להשיב לרשע, לתת דרכו בראשו; ולהצדיק צדיק, לתת לו כצדקתו.
כד ואם-יינגף עמך ישראל, לפני אויב--כי יחטאו-לך; ושבו והודו את-שמך, והתפללו והתחננו לפניך בבית הזה.
כה ואתה, תשמע מן-השמיים, וסלחת, לחטאת עמך ישראל; והשבותם, אל-האדמה, אשר-נתת להם, ולאבותיהם.
כו בהיעצר השמיים ולא-יהיה מטר, כי יחטאו-לך; והתפללו אל-המקום הזה, והודו את-שמך--מחטאתם ישובון, כי תענם.
כז ואתה תשמע השמיים, וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל--כי תורם אל-הדרך הטובה, אשר ילכו-בה; ונתת מטר על-ארצך, אשר-נתת לעמך לנחלה.
כח רעב כי-יהיה בארץ, דבר כי-יהיה שידפון ויירקון ארבה וחסיל כי יהיה, כי יצר-לו אויביו, בארץ שעריו: כל-נגע, וכל-מחלה.
כט כל-תפילה כל-תחינה, אשר יהיה לכל-האדם, ולכול, עמך ישראל--אשר יידעו, איש נגעו ומכאובו, ופרש כפיו, אל-הבית הזה.
ל ואתה תשמע מן-השמיים מכון שבתך, וסלחת, ונתת לאיש ככל-דרכיו, אשר תדע את-לבבו: כי אתה לבדך ידעת, את-לבב בני האדם.
לא למען ייראוך, ללכת בדרכיך, כל-הימים, אשר-הם חיים על-פני האדמה--אשר נתת, לאבותינו.
לב וגם אל-הנוכרי, אשר לא מעמך ישראל הוא, ובא מארץ רחוקה למען שמך הגדול וידך החזקה, וזרועך הנטויה; ובאו והתפללו, אל-הבית הזה.
לג ואתה תשמע מן-השמיים, ממכון שבתך, ועשית, ככול אשר-יקרא אליך הנוכרי: למען יידעו כל-עמי הארץ את-שמך, וליראה אותך כעמך ישראל, ולדעת, כי-שמך נקרא על-הבית הזה אשר בניתי.
לד כי-ייצא עמך למלחמה על-אויביו, בדרך אשר תשלחם; והתפללו אליך, דרך העיר הזאת אשר בחרת בה, והבית, אשר-בניתי לשמך.
לה ושמעת, מן-השמיים, את-תפילתם, ואת-תחינתם; ועשית, משפטם.
לו כי יחטאו-לך, כי אין אדם אשר לא-יחטא, ואנפת בם, ונתתם לפני אויב; ושבום שוביהם אל-ארץ רחוקה, או קרובה.
לז והשיבו, אל-לבבם, בארץ, אשר נשבו-שם; ושבו והתחננו אליך, בארץ שביים לאמור, חטאנו העווינו, ורשענו.
לח ושבו אליך, בכל-ליבם ובכל-נפשם, בארץ שביים, אשר-שבו אותם; והתפללו, דרך ארצם אשר נתת לאבותם, והעיר אשר בחרת, ולבית אשר-בניתי לשמך.
לט ושמעת מן-השמיים ממכון שבתך, את-תפילתם ואת-תחינותיהם, ועשית, משפטם; וסלחת לעמך, אשר חטאו-לך.
מ עתה אלוהיי, יהיו-נא עיניך פתוחות, ואוזניך, קשובות--לתפילת, המקום הזה.
מא ועתה, קומה יהוה אלוהים לנוחך--אתה, וארון עוזך; כוהניך יהוה אלוהים, ילבשו תשועה, וחסידיך, ישמחו בטוב.
מב יהוה אלוהים, אל-תשב פני משיחך: זוכרה, לחסדי דויד עבדך.
פרק ז
א וככלות שלמה, להתפלל, והאש ירדה מהשמיים, ותאכל העולה והזבחים; וכבוד יהוה, מלא את-הבית.
ב ולא יכלו הכוהנים, לבוא אל-בית יהוה: כי-מלא כבוד-יהוה, את-בית יהוה.
ג וכול בני ישראל, רואים ברדת האש, וכבוד יהוה, על-הבית; ויכרעו אפיים ארצה על-הריצפה, וישתחוו, והודות ליהוה כי טוב, כי לעולם חסדו.
ד והמלך, וכל-העם, זובחים זבח, לפני יהוה.
ה ויזבח המלך שלמה, את-זבח הבקר, עשרים ושניים אלף, וצאן מאה ועשרים אלף; ויחנכו את-בית האלוהים, המלך וכל-העם.
ו והכוהנים על-משמרותם עומדים, והלויים בכלי-שיר יהוה אשר עשה דויד המלך להודות ליהוה כי-לעולם חסדו, בהלל דויד, בידם; והכוהנים מחצרים נגדם, וכל-ישראל עומדים.
ז ויקדש שלמה, את-תוך החצר אשר לפני בית-יהוה, כי-עשה שם העולות, ואת חלבי השלמים: כי-מזבח הנחושת, אשר עשה שלמה, לא יכול להכיל את-העולה ואת-המנחה, ואת-החלבים.
ח ויעש שלמה את-החג בעת ההיא שבעת ימים, וכל-ישראל עימו--קהל, גדול מאוד: מלבוא חמת, עד-נחל מצריים.
ט ויעשו ביום השמיני, עצרת: כי חנוכת המזבח, עשו שבעת ימים, והחג, שבעת ימים.
י וביום עשרים ושלושה לחודש השביעי, שילח את-העם לאוהליהם--שמחים, וטובי לב, על-הטובה אשר עשה יהוה לדויד ולשלמה, ולישראל עמו.
יא ויכל שלמה את-בית יהוה, ואת-בית המלך; ואת כל-הבא על-לב שלמה, לעשות בבית-יהוה ובביתו--הצליח.
יב ויירא יהוה אל-שלמה, בלילה; ויאמר לו, שמעתי את-תפילתך, ובחרתי במקום הזה לי, לבית זבח.
יג הן אעצור השמיים ולא-יהיה מטר, והן-אצווה על-חגב לאכול הארץ; ואם-אשלח דבר, בעמי.
יד וייכנעו עמי אשר נקרא-שמי עליהם, ויתפללו ויבקשו פניי, וישובו, מדרכיהם הרעים--ואני, אשמע מן-השמיים, ואסלח לחטאתם, וארפא את-ארצם.
טו עתה, עיניי יהיו פתוחות, ואוזניי, קשובות--לתפילת, המקום הזה.
טז ועתה, בחרתי והקדשתי את-הבית הזה, להיות-שמי שם, עד-עולם; והיו עיניי וליבי שם, כל-הימים.
יז ואתה אם-תלך לפניי, כאשר הלך דויד אביך, ולעשות, ככול אשר ציוויתיך; וחוקיי ומשפטיי, תשמור.
יח והקימותי, את כיסא מלכותך: כאשר כרתי, לדויד אביך לאמור, לא-ייכרת לך איש, מושל בישראל.
יט ואם-תשובון אתם--ועזבתם חוקותיי ומצוותיי, אשר נתתי לפניכם; והלכתם, ועבודתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם, להם.
כ ונתשתים, מעל אדמתי אשר נתתי להם, ואת-הבית הזה אשר הקדשתי לשמי, אשליך מעל פניי; ואתננו למשל ולשנינה, בכל-העמים.
כא והבית הזה אשר היה עליון, לכל-עובר עליו יישום; ואמר, במה עשה יהוה ככה, לארץ הזאת, ולבית הזה.
כב ואמרו, על אשר עזבו את-יהוה אלוהי אבותיהם אשר הוציאם מארץ מצריים, ויחזיקו באלוהים אחרים, וישתחוו להם ויעבדום; על-כן הביא עליהם, את כל-הרעה הזאת.
פרק ח
א ויהי מקץ עשרים שנה, אשר בנה שלמה את-בית יהוה--ואת-ביתו.
ב והערים, אשר נתן חורם לשלמה--בנה שלמה, אותם; ויושב שם, את-בני ישראל.
ג וילך שלמה חמת צובה, ויחזק עליה.
ד וייבן את-תדמור, במדבר, ואת כל-ערי המסכנות, אשר בנה בחמת.
ה וייבן את-בית חורון, העליון, ואת-בית חורון, התחתון--ערי מצור, חומות דלתיים ובריח.
ו ואת-בעלת, ואת כל-ערי המסכנות אשר היו לשלמה, ואת כל-ערי הרכב, ואת ערי הפרשים; ואת כל-חשק שלמה, אשר חשק לבנות בירושלים ובלבנון, ובכול, ארץ ממשלתו.
ז כל-העם הנותר מן-החיתי והאמורי והפריזי, והחיווי והיבוסי, אשר לא מישראל, המה.
ח מן-בניהם, אשר נותרו אחריהם בארץ, אשר לא-כילום, בני ישראל; ויעלם שלמה למס, עד היום הזה.
ט ומן-בני, ישראל, אשר לא-נתן שלמה לעבדים, למלאכתו: כי-המה אנשי מלחמה, ושרי שלישיו, ושרי רכבו, ופרשיו.
י ואלה שרי הניצבים אשר-למלך שלמה, חמישים ומאתיים, הרודים, בעם.
יא ואת-בת-פרעה, העלה שלמה מעיר דויד, לבית, אשר בנה-לה: כי אמר, לא-תשב אישה לי בבית דויד מלך-ישראל--כי-קודש המה, אשר-באה אליהם ארון יהוה.
יב אז העלה שלמה עולות, ליהוה, על מזבח יהוה, אשר בנה לפני האולם.
יג ובדבר-יום ביום, להעלות כמצות משה, לשבתות ולחודשים, ולמועדות שלוש פעמים בשנה--בחג המצות ובחג השבועות, ובחג הסוכות.
יד ויעמד כמשפט דויד-אביו את-מחלקות הכוהנים על-עבודתם, והלויים על-משמרותם להלל ולשרת נגד הכוהנים לדבר-יום ביומו, והשוערים במחלקותם, לשער ושער: כי כן, מצות דויד איש-האלוהים.
טו ולא סרו מצות המלך על-הכוהנים והלויים, לכל-דבר--ולאוצרות.
טז ותיכון כל-מלאכת שלמה, עד-היום מוסד בית-יהוה ועד-כלותו: שלם, בית יהוה.
יז אז הלך שלמה לעציון-גבר ואל-אילות, על-שפת הים--בארץ אדום.
יח וישלח-לו חורם ביד-עבדיו אונייות, ועבדים יודעי ים, ויבואו עם-עבדי שלמה אופירה, ויקחו משם ארבע-מאות וחמישים כיכר זהב; ויביאו, אל-המלך שלמה.
פרק ט
א ומלכת-שבא, שמעה את-שמע שלמה, ותבוא לנסות את-שלמה בחידות בירושלים בחיל כבד מאוד וגמלים נושאים בשמים וזהב לרוב, ואבן יקרה; ותבוא, אל-שלמה, ותדבר עימו, את כל-אשר היה עם-לבבה.
ב ויגד-לה שלמה, את-כל-דבריה; ולא-נעלם דבר משלמה, אשר לא הגיד לה.
ג ותרא, מלכת-שבא, את, חכמת שלמה--והבית, אשר בנה.
ד ומאכל שולחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם, ומשקיו ומלבושיהם, ועלייתו, אשר יעלה בית יהוה; ולא-היה עוד בה, רוח.
ה ותאמר, אל-המלך, אמת הדבר, אשר שמעתי בארצי--על-דבריך, ועל-חכמתך.
ו ולא-האמנתי לדבריהם, עד אשר-באתי ותראינה עיניי, והנה לא הוגד-לי, חצי מרבית חכמתך: יספת, על-השמועה אשר שמעתי.
ז אשרי אנשיך, ואשרי עבדיך אלה--העומדים לפניך תמיד, ושומעים את-חכמתך.
ח יהי יהוה אלוהיך, ברוך, אשר חפץ בך לתיתך על-כיסאו למלך, ליהוה אלוהיך: באהבת אלוהיך את-ישראל, להעמידו לעולם, וייתנך עליהם למלך, לעשות משפט וצדקה.
ט ותיתן למלך מאה ועשרים כיכר זהב, ובשמים לרוב מאוד--ואבן יקרה; ולא היה כבושם ההוא, אשר-נתנה מלכת-שבא למלך שלמה.
י וגם-עבדי חורם ועבדי שלמה, אשר-הביאו זהב מאופיר--הביאו עצי אלגומים, ואבן יקרה.
יא ויעש המלך את-עצי האלגומים מסילות לבית-יהוה, ולבית המלך, וכינורות ונבלים, לשרים; ולא-נראו כהם לפנים, בארץ יהודה.
יב והמלך שלמה נתן למלכת-שבא, את-כל-חפצה אשר שאלה, מלבד, אשר-הביאה אל-המלך; ותהפוך ותלך לארצה, היא ועבדיה.
יג ויהי משקל הזהב, אשר-בא לשלמה בשנה אחת--שש מאות ושישים ושש, כיכרי זהב.
יד לבד מאנשי התרים והסוחרים, מביאים; וכל-מלכי ערב ופחות הארץ, מביאים זהב וכסף לשלמה.
טו ויעש המלך שלמה מאתיים צינה, זהב שחוט: שש מאות זהב שחוט, יעלה על-הצינה האחת.
טז ושלוש-מאות מגינים, זהב שחוט--שלוש מאות זהב, יעלה על-המגן האחת; וייתנם המלך, בבית יער הלבנון.
יז ויעש המלך כיסא-שן, גדול; ויצפהו, זהב טהור.
יח ושש מעלות לכיסא וכבש בזהב לכיסא, מואחזים, וידות מזה ומזה, על-מקום השבת; ושניים אריות, עומדים אצל הידות.
יט ושנים עשר אריות, עומדים שם על-שש המעלות--מזה ומזה; לא-נעשה כן, לכל-ממלכה.
כ וכול כלי משקה המלך שלמה, זהב, וכול כלי בית-יער הלבנון, זהב סגור: אין כסף, נחשב בימי שלמה--למאומה.
כא כי-אונייות למלך הולכות תרשיש, עם עבדי חורם: אחת לשלוש שנים תבואנה אונייות תרשיש, נושאות זהב וכסף, שנהבים וקופים, ותוכיים.
כב ויגדל המלך שלמה, מכול מלכי הארץ--לעושר, וחכמה.
כג וכול מלכי הארץ, מבקשים את-פני שלמה--לשמוע, את-חכמתו, אשר-נתן האלוהים, בליבו.
כד והם מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות, נשק ובשמים, סוסים, ופרדים--דבר-שנה, בשנה.
כה ויהי לשלמה ארבעת אלפים אוריות סוסים, ומרכבות, ושנים-עשר אלף, פרשים; ויניחם בערי הרכב, ועם-המלך בירושלים.
כו ויהי מושל, בכל-המלכים--מן-הנהר ועד-ארץ פלשתים, ועד גבול מצריים.
כז וייתן המלך את-הכסף בירושלים, כאבנים; ואת הארזים, נתן כשקמים אשר-בשפילה--לרוב.
כח ומוציאים סוסים ממצריים לשלמה, ומכל-הארצות.
כט ושאר דברי שלמה, הראשונים והאחרונים--הלוא-הם כתובים, על-דברי נתן הנביא, ועל-נבואת אחייה השילוני ובחזות יעדו החוזה, על-ירובעם בן-נבט.
ל וימלוך שלמה בירושלים על-כל-ישראל, ארבעים שנה.
לא וישכב שלמה, עם-אבותיו, ויקברוהו, בעיר דויד אביו; וימלוך רחבעם בנו, תחתיו.
פרק י
א וילך רחבעם, שכמה: כי שכם באו כל-ישראל, להמליך אותו.
ב ויהי כשמוע ירובעם בן-נבט, והוא במצריים, אשר ברח, מפני שלמה המלך--וישב ירובעם, ממצריים.
ג וישלחו, ויקראו-לו, ויבוא ירובעם, וכל-ישראל; וידברו, אל-רחבעם לאמור.
ד אביך, הקשה את-עולנו; ועתה הקל מעבודת אביך הקשה, ומעולו הכבד אשר-נתן עלינו--ונעבדך.
ה ויאמר אליהם, עוד שלושת ימים--ושובו אליי; וילך, העם.
ו וייוועץ המלך רחבעם, את-הזקנים אשר-היו עומדים לפני שלמה אביו, בהיותו חי, לאמור: איך אתם נועצים, להשיב לעם-הזה דבר.
ז וידברו אליו לאמור, אם-תהיה לטוב להעם הזה ורציתם, ודיברת אליהם, דברים טובים--והיו לך עבדים, כל-הימים.
ח ויעזוב את-עצת הזקנים, אשר יעצוהו; וייוועץ, את-הילדים אשר גדלו איתו, העומדים, לפניו.
ט ויאמר אליהם, מה אתם נועצים, ונשיב דבר, את-העם הזה: אשר דיברו אליי, לאמור, הקל מן-העול, אשר-נתן אביך עלינו.
י וידברו איתו, הילדים אשר גדלו איתו לאמור, כה-תאמר לעם אשר-דיברו אליך לאמור אביך הכביד את-עולנו, ואתה הקל מעלינו: כה תאמר אליהם, קוטוני עבה ממותני אבי.
יא ועתה, אבי העמיס עליכם עול כבד, ואני, אוסיף על-עולכם: אבי, ייסר אתכם בשוטים, ואני, בעקרבים.
יב ויבוא ירובעם וכל-העם אל-רחבעם, ביום השלישי, כאשר דיבר המלך לאמור, שובו אליי ביום השלישי.
יג ויענם המלך, קשה; ויעזוב המלך רחבעם, את עצת הזקנים.
יד וידבר אליהם, כעצת הילדים לאמור, אכביד את-עולכם, ואני אוסיף עליו: אבי, ייסר אתכם בשוטים, ואני, בעקרבים.
טו ולא-שמע המלך, אל-העם: כי-הייתה נסיבה, מעם האלוהים--למען הקים יהוה את-דברו אשר דיבר ביד אחייהו השלוני, אל-ירובעם בן-נבט.
טז וכל-ישראל, כי לא-שמע המלך להם, וישיבו העם את-המלך לאמור מה-לנו חלק בדויד ולא-נחלה בבן-ישי איש לאוהליך ישראל, עתה ראה ביתך דויד; וילך כל-ישראל, לאוהליו.
יז ובני ישראל, היושבים בערי יהודה--וימלוך עליהם, רחבעם.
יח וישלח המלך רחבעם, את-הדורם אשר על-המס, וירגמו-בו בני-ישראל אבן, וימות; והמלך רחבעם, התאמץ לעלות במרכבה, לנוס, ירושלים.
יט ויפשעו ישראל בבית דויד, עד היום הזה.
פרק יא
א ויבוא רחבעם, ירושלים, ויקהל את-בית יהודה ובנימין מאה ושמונים אלף בחור, עושה מלחמה--להילחם, עם-ישראל, להשיב את-הממלכה, לרחבעם.
ב ויהי, דבר-יהוה, אל-שמעיהו איש-האלוהים, לאמור.
ג אמור, אל-רחבעם בן-שלמה מלך יהודה--ואל, כל-ישראל, ביהודה ובנימין, לאמור.
ד כה אמר יהוה לא-תעלו ולא-תילחמו עם-אחיכם, שובו איש לביתו--כי מאיתי נהיה, הדבר הזה; וישמעו את-דברי יהוה, וישובו מלכת אל-ירובעם.
ה ויישב רחבעם, בירושלים; וייבן ערים למצור, ביהודה.
ו וייבן את-בית-לחם ואת-עיטם, ואת-תקוע.
ז ואת-בית-צור ואת-שוכו, ואת-עדולם.
ח ואת-גת ואת-מרשה, ואת-זיף.
ט ואת-אדוריים ואת-לכיש, ואת-עזקה.
י ואת-צורעה, ואת-איילון, ואת-חברון, אשר ביהודה ובבנימין: ערי, מצורות.
יא ויחזק, את-המצורות; וייתן בהם נגידים, ואוצרות מאכל ושמן ויין.
יב ובכל-עיר ועיר צינות ורמחים, ויחזקם להרבה מאוד; ויהי-לו, יהודה ובנימין.
יג והכוהנים, והלויים, אשר, בכל-ישראל--התייצבו עליו, מכל-גבולם.
יד כי-עזבו הלויים, את-מגרשיהם ואחוזתם, וילכו ליהודה, ולירושלים: כי-הזניחם ירובעם ובניו, מכהן ליהוה.
טו ויעמד-לו כוהנים, לבמות ולשעירים, ולעגלים, אשר עשה.
טז ואחריהם, מכול שבטי ישראל, הנותנים את-לבבם, לבקש את-יהוה אלוהי ישראל--באו, ירושלים, לזבוח, ליהוה אלוהי אבותיהם.
יז ויחזקו את-מלכות יהודה, ויאמצו את-רחבעם בן-שלמה לשנים שלוש: כי הלכו, בדרך דויד ושלמה--לשנים שלוש.
יח וייקח-לו רחבעם, אישה--את-מחלת, בת-ירימות בן-דויד: אביהיל, בת-אליאב בן-ישי.
יט ותלד לו, בנים--את-יעוש ואת-שמריה, ואת-זהם.
כ ואחריה לקח, את-מעכה בת-אבשלום; ותלד לו, את-אבייה ואת-עתיי, ואת-זיזא, ואת-שלומית.
כא ויאהב רחבעם את-מעכה בת-אבשלום, מכל-נשיו ופילגשיו--כי נשים שמונה-עשרה נשא, ופילגשים שישים; ויולד, עשרים ושמונה בנים--ושישים בנות.
כב ויעמד לראש רחבעם את-אבייה בן-מעכה, לנגיד באחיו--כי, להמליכו.
כג ויבן ויפרוץ מכל-בניו לכל-ארצות יהודה ובנימין, לכול ערי המצורות, וייתן להם המזון, לרוב; וישאל, המון נשים.
פרק יב
א ויהי, כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו, עזב, את-תורת יהוה; וכל-ישראל, עימו.
ב ויהי בשנה החמישית, למלך רחבעם, עלה שישק מלך-מצריים, על-ירושלים: כי מעלו, ביהוה.
ג באלף ומאתיים רכב, ובשישים אלף פרשים; ואין מספר, לעם אשר-באו עימו ממצריים--לובים סוכיים, וכושים.
ד וילכוד את-ערי המצורות, אשר ליהודה; ויבוא, עד-ירושלים.
ה ושמעיה הנביא, בא אל-רחבעם, ושרי יהודה, אשר-נאספו אל-ירושלים מפני שישק; ויאמר להם כה-אמר יהוה, אתם עזבתם אותי, ואף-אני עזבתי אתכם, ביד-שישק.
ו וייכנעו שרי-ישראל, והמלך; ויאמרו, צדיק יהוה.
ז ובראות יהוה כי נכנעו, היה דבר-יהוה אל-שמעיה לאמור נכנעו לא אשחיתם; ונתתי להם כמעט לפליטה, ולא-תיתך חמתי בירושלים ביד-שישק.
ח כי יהיו-לו, לעבדים; ויידעו, עבודתי, ועבודת, ממלכות הארצות.
ט ויעל שישק מלך-מצריים, על-ירושלים, וייקח את-אוצרות בית-יהוה ואת-אוצרות בית המלך, את-הכול לקח; וייקח את-מגיני הזהב, אשר עשה שלמה.
י ויעש המלך רחבעם תחתיהם, מגיני נחושת; והפקיד, על-יד שרי הרצים, השומרים, פתח בית המלך.
יא ויהי מדי-בוא המלך, בית יהוה, באו הרצים ונשאום, והשיבום אל-תא הרצים.
יב ובהיכנעו, שב ממנו אף-יהוה, ולא להשחית, לכלה; וגם, ביהודה, היה, דברים טובים.
יג ויתחזק המלך רחבעם, בירושלים--וימלוך: כי בן-ארבעים ואחת שנה רחבעם במולכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלים, העיר אשר-בחר יהוה לשום את-שמו שם מכול שבטי ישראל, ושם אימו, נעמה העמונית.
יד ויעש, הרע: כי לא הכין ליבו, לדרוש את-יהוה.
טו ודברי רחבעם, הראשונים והאחרונים--הלוא-הם כתובים בדברי שמעיה הנביא ועידוא החוזה, להתייחש; ומלחמות רחבעם וירובעם, כל-הימים.
טז וישכב רחבעם עם-אבותיו, וייקבר בעיר דויד; וימלוך אבייה בנו, תחתיו.
פרק יג
א בשנת שמונה עשרה, למלך ירובעם; וימלוך אבייה, על-יהודה.
ב שלוש שנים, מלך בירושלים, ושם אימו, מיכיהו בת-אוריאל מן-גבעה; ומלחמה הייתה בין אבייה, ובין ירובעם.
ג ויאסור אבייה את-המלחמה, בחיל גיבורי מלחמה, ארבע-מאות אלף, איש בחור; וירובעם, ערך עימו מלחמה, בשמונה מאות אלף איש בחור, גיבור חיל.
ד ויקם אבייה, מעל להר צמריים, אשר, בהר אפריים; ויאמר, שמעוני ירובעם וכל-ישראל.
ה הלוא לכם, לדעת, כי יהוה אלוהי ישראל נתן ממלכה לדויד על-ישראל, לעולם: לו ולבניו, ברית מלח.
ו ויקם ירובעם בן-נבט, עבד שלמה בן-דויד; וימרוד, על-אדוניו.
ז וייקבצו עליו, אנשים ריקים בני בלייעל, ויתאמצו, על-רחבעם בן-שלמה; ורחבעם, היה נער ורך-לבב, ולא התחזק, לפניהם.
ח ועתה אתם אומרים, להתחזק לפני ממלכת יהוה, ביד, בני דויד; ואתם, המון רב, ועימכם עגלי זהב, אשר עשה לכם ירובעם לאלוהים.
ט הלוא הדחתם את-כוהני יהוה, את-בני אהרון והלויים; ותעשו לכם כוהנים, כעמי הארצות--כל-הבא למלא ידו בפר בן-בקר ואילים שבעה, והיה כוהן ללא אלוהים.
י ואנחנו יהוה אלוהינו, ולא עזבנוהו; וכוהנים משרתים ליהוה, בני אהרון, והלויים, במלאכת.
יא ומקטירים ליהוה עולות בבוקר-בבוקר ובערב-בערב וקטורת-סמים ומערכת לחם על-השולחן הטהור, ומנורת הזהב ונרותיה לבער בערב בערב--כי-שומרים אנחנו, את-משמרת יהוה אלוהינו; ואתם, עזבתם אותו.
יב והנה עימנו בראש האלוהים וכוהניו, וחצוצרות התרועה--להריע עליכם; בני ישראל, אל-תילחמו עם-יהוה אלוהי-אבותיכם--כי-לא תצליחו.
יג וירובעם, הסב את-המארב, לבוא, מאחריהם; ויהיו לפני יהודה, והמארב מאחריהם.
יד ויפנו יהודה, והנה להם המלחמה פנים ואחור, ויצעקו, ליהוה; והכוהנים, מחצרים בחצוצרות.
טו ויריעו, איש יהודה; ויהי, בהריע איש יהודה, והאלוהים נגף את-ירובעם וכל-ישראל, לפני אבייה ויהודה.
טז וינוסו בני-ישראל, מפני יהודה; וייתנם אלוהים, בידם.
יז ויכו בהם אבייה ועמו, מכה רבה; וייפלו חללים מישראל, חמש-מאות אלף איש בחור.
יח וייכנעו בני-ישראל, בעת ההיא; ויאמצו, בני יהודה, כי נשענו, על-יהוה אלוהי אבותיהם.
יט וירדוף אבייה, אחרי ירובעם, וילכוד ממנו ערים, את-בית-אל ואת-בנותיה ואת-ישנה ואת-בנותיה; ואת-עפריין, ובנותיה.
כ ולא-עצר כוח-ירובעם עוד, בימי אבייהו; וייגפהו יהוה, וימות.
כא ויתחזק אבייהו--ויישא-לו, נשים ארבע עשרה; ויולד, עשרים ושניים בנים, ושש עשרה, בנות.
כב ויתר דברי אבייה, ודרכיו ודבריו--כתובים, במדרש הנביא עידוא.
כג וישכב אבייה עם-אבותיו, ויקברו אותו בעיר דויד, וימלוך אסא בנו, תחתיו; בימיו שקטה הארץ, עשר שנים.
פרק יד
א ויעש אסא הטוב והישר, בעיני יהוה אלוהיו.
ב ויסר את-מזבחות הנכר, והבמות; וישבר, את-המצבות, ויגדע, את-האשרים.
ג ויאמר, ליהודה, לדרוש, את-יהוה אלוהי אבותיהם--ולעשות, התורה והמצוה.
ד ויסר מכל-ערי יהודה, את-הבמות ואת-החמנים; ותשקוט הממלכה, לפניו.
ה וייבן ערי מצורה, ביהודה: כי-שקטה הארץ, ואין-עימו מלחמה בשנים האלה--כי-הניח יהוה, לו.
ו ויאמר ליהודה נבנה את-הערים האלה, ונסב חומה ומגדלים דלתיים ובריחים, עודנו הארץ לפנינו כי דרשנו את-יהוה אלוהינו, דרשנו וינח לנו מסביב; ויבנו, ויצליחו.
ז ויהי לאסא, חיל נושא צינה ורומח, מיהודה שלוש מאות אלף, ומבנימין נושאי מגן ודורכי קשת מאתיים ושמונים אלף: כל-אלה, גיבורי חיל.
ח וייצא אליהם זרח הכושי, בחיל אלף אלפים, ומרכבות, שלוש מאות; ויבוא, עד-מרשה.
ט וייצא אסא, לפניו; ויערכו, מלחמה, בגיא צפתה, למרשה.
י ויקרא אסא אל-יהוה אלוהיו, ויאמר, יהוה אין-עימך לעזור בין רב לאין כוח, עוזרנו יהוה אלוהינו כי-עליך נשענו ובשמך באנו על-ההמון הזה: יהוה אלוהינו אתה, אל-יעצור עימך אנוש.
יא וייגוף יהוה את-הכושים, לפני אסא ולפני יהודה; וינוסו, הכושים.
יב וירדפם אסא והעם אשר-עימו, עד-לגרר, וייפול מכושים לאין להם מחיה, כי-נשברו לפני-יהוה ולפני מחנהו; וישאו שלל, הרבה מאוד.
יג ויכו, את כל-הערים סביבות גרר--כי-היה פחד-יהוה, עליהם; ויבוזו, את-כל-הערים, כי-ביזה רבה, הייתה בהם.
יד וגם-אוהלי מקנה, הכו; וישבו צאן לרוב וגמלים, וישובו ירושלים.
פרק טו
א ועזריהו, בן-עודד, הייתה עליו, רוח אלוהים.
ב וייצא, לפני אסא, ויאמר לו, שמעוני אסא וכל-יהודה ובנימין: יהוה עימכם, בהיותכם עימו, ואם-תדרשוהו יימצא לכם, ואם-תעזבוהו יעזוב אתכם.
ג וימים רבים, לישראל: ללא אלוהי אמת, וללא כוהן מורה--וללא תורה.
ד וישב, בצר-לו, על-יהוה, אלוהי ישראל; ויבקשוהו, ויימצא להם.
ה ובעיתים ההם, אין שלום ליוצא ולבא: כי מהומות רבות, על כל-יושבי הארצות.
ו וכותתו גוי-בגוי, ועיר בעיר: כי-אלוהים הממם, בכל-צרה.
ז ואתם חזקו, ואל-ירפו ידיכם: כי יש שכר, לפעולתכם.
ח וכשמוע אסא הדברים האלה, והנבואה עודד הנביא, התחזק ויעבר השיקוצים מכל-ארץ יהודה ובנימין, ומן-הערים אשר לכד מהר אפריים; ויחדש, את-מזבח יהוה, אשר, לפני אולם יהוה.
ט ויקבוץ, את-כל-יהודה ובנימין, והגרים עימהם, מאפריים ומנשה ומשמעון: כי-נפלו עליו מישראל, לרוב, בראותם, כי-יהוה אלוהיו עימו.
י וייקבצו ירושלים, בחודש השלישי, לשנת חמש-עשרה, למלכות אסא.
יא ויזבחו ליהוה ביום ההוא, מן-השלל הביאו: בקר שבע מאות, וצאן שבעת אלפים.
יב ויבואו בברית--לדרוש, את-יהוה אלוהי אבותיהם: בכל-לבבם, ובכל-נפשם.
יג וכול אשר לא-ידרוש ליהוה אלוהי-ישראל, יומת--למן-קטון, ועד-גדול, למאיש, ועד-אישה.
יד ויישבעו, ליהוה, בקול גדול, ובתרועה--ובחצוצרות, ובשופרות.
טו וישמחו כל-יהודה על-השבועה, כי בכל-לבבם נשבעו, ובכל-רצונם ביקשוהו, ויימצא להם; וינח יהוה להם, מסביב.
טז וגם-מעכה אם אסא המלך, הסירה מגבירה, אשר-עשתה לאשרה, מפלצת; ויכרות אסא, את-מפלצתה, וידק, וישרוף בנחל קדרון.
יז והבמות--לא-סרו, מישראל: רק לבב-אסא היה שלם, כל-ימיו.
יח ויבא את-קודשי אביו, וקודשיו--בית האלוהים: כסף וזהב, וכלים.
יט ומלחמה, לא הייתה, עד שנת-שלושים וחמש, למלכות אסא.
פרק טז
א בשנת שלושים ושש, למלכות אסא, עלה בעשא מלך-ישראל על-יהודה, וייבן את-הרמה--לבלתי, תת יוצא ובא, לאסא, מלך יהודה.
ב ויוצא אסא כסף וזהב, מאוצרות בית יהוה--ובית המלך; וישלח, אל-בן-הדד מלך ארם, היושב בדרמשק, לאמור.
ג ברית ביני ובינך, ובין אבי ובין אביך: הנה שלחתי לך, כסף וזהב--לך הפר בריתך את-בעשא מלך ישראל, ויעלה מעליי.
ד וישמע בן-הדד אל-המלך אסא, וישלח את-שרי החיילים אשר-לו אל-ערי ישראל, ויכו את-עיון ואת-דן, ואת אביל מים; ואת כל-מסכנות, ערי נפתלי.
ה ויהי, כשמוע בעשא, ויחדל, מבנות את-הרמה; וישבת, את-מלאכתו.
ו ואסא המלך, לקח את-כל-יהודה, וישאו את-אבני הרמה ואת-עציה, אשר בנה בעשא; וייבן בהם, את-גבע ואת-המצפה.
ז ובעת ההיא, בא חנני הרואה, אל-אסא, מלך יהודה; ויאמר אליו, בהישענך על-מלך ארם ולא נשענת על-יהוה אלוהיך, על-כן נמלט חיל מלך-ארם, מידך.
ח הלוא הכושים והלובים, היו לחיל לרוב לרכב ולפרשים--להרבה מאוד; ובהישענך על-יהוה, נתנם בידך.
ט כי יהוה, עיניו משוטטות בכל-הארץ להתחזק עם-לבבם שלם אליו--נסכלת על-זאת: כי מעתה, יש עימך מלחמות.
י ויכעס אסא אל-הרואה, וייתנהו בית המהפכת--כי-בזעף עימו, על-זאת; וירצץ אסא מן-העם, בעת ההיא.
יא והנה דברי אסא, הראשונים והאחרונים--הנם כתובים על-ספר המלכים, ליהודה וישראל.
יב ויחלה אסא בשנת שלושים ותשע למלכותו ברגליו, עד-למעלה חולייו; וגם-בחולייו לא-דרש את-יהוה, כי ברופאים.
יג וישכב אסא, עם-אבותיו; וימת, בשנת ארבעים ואחת למולכו.
יד ויקברוהו בקברותיו, אשר כרה-לו בעיר דויד, וישכיבוהו במשכב אשר מילא בשמים וזנים, מרוקחים במרקחת מעשה; וישרפו-לו שריפה, גדולה עד-למאוד.
פרק יז
א וימלוך יהושפט בנו, תחתיו; ויתחזק, על-ישראל.
ב וייתן-חיל--בכל-ערי יהודה, הבצורות; וייתן נציבים, בארץ יהודה, ובערי אפריים, אשר לכד אסא אביו.
ג ויהי יהוה, עם-יהושפט: כי הלך, בדרכי דויד אביו הראשונים, ולא דרש, לבעלים.
ד כי לאלוהי אביו, דרש, ובמצוותיו, הלך; ולא, כמעשה ישראל.
ה ויכן יהוה את-הממלכה בידו, וייתנו כל-יהודה מנחה ליהושפט; ויהי-לו עושר-וכבוד, לרוב.
ו ויגבה ליבו, בדרכי יהוה; ועוד, הסיר את-הבמות ואת-האשרים--מיהודה.
ז ובשנת שלוש למולכו, שלח לשריו לבן-חיל ולעובדיה ולזכריה, ולנתנאל, ולמיכיהו--ללמד, בערי יהודה.
ח ועימהם הלויים, שמעיהו ונתניהו וזבדיהו ועשהאל ושמירמות ויהונתן ואדונייהו וטובייהו וטוב אדונייה--הלויים; ועימהם אלישמע ויהורם, הכוהנים.
ט וילמדו, ביהודה, ועימהם, ספר תורת יהוה; ויסובו בכל-ערי יהודה, וילמדו בעם.
י ויהי פחד יהוה, על כל-ממלכות הארצות, אשר, סביבות יהודה; ולא נלחמו, עם-יהושפט.
יא ומן-פלשתים, מביאים ליהושפט מנחה--וכסף משא; גם הערביאים, מביאים לו צאן, אילים שבעת אלפים ושבע מאות, ותיישים שבעת אלפים ושבע מאות.
יב ויהי יהושפט הולך וגדל, עד-למעלה; וייבן ביהודה בירנייות, וערי מסכנות.
יג ומלאכה רבה היה לו, בערי יהודה; ואנשי מלחמה גיבורי חיל, בירושלים.
יד ואלה פקודתם, לבית אבותיהם: ליהודה, שרי אלפים-- עדנה השר, ועימו גיבורי חיל שלוש מאות אלף.
טו ועל-ידו, יהוחנן השר; ועימו, מאתיים ושמונים אלף.
טז ועל-ידו עמסיה בן-זכרי, המתנדב ליהוה; ועימו מאתיים אלף, גיבור חיל.
יז ומן-בנימין--גיבור חיל, אלידע; ועימו נושקי-קשת ומגן, מאתיים אלף.
יח ועל-ידו, יהוזבד; ועימו מאה-ושמונים אלף, חלוצי צבא.
יט אלה, המשרתים את-המלך: מלבד אשר-נתן המלך, בערי המבצר--בכל-יהודה.
פרק יח
א ויהי ליהושפט עושר וכבוד, לרוב; ויתחתן, לאחאב.
ב ויירד לקץ שנים אל-אחאב, לשומרון, ויזבח-לו אחאב צאן ובקר לרוב, ולעם אשר עימו; ויסיתהו, לעלות אל-רמות גלעד.
ג ויאמר אחאב מלך-ישראל, אל-יהושפט מלך יהודה, התלך עימי, רמות גלעד; ויאמר לו, כמוני כמוך וכעמך עמי--ועימך, במלחמה.
ד ויאמר יהושפט, אל-מלך ישראל: דרוש-נא כיום, את-דבר יהוה.
ה ויקבוץ מלך-ישראל את-הנביאים, ארבע מאות איש, ויאמר אליהם הנלך אל-רמות גלעד למלחמה, אם-אחדל; ויאמרו עלה, וייתן האלוהים ביד המלך.
ו ויאמר, יהושפט, האין פה נביא ליהוה, עוד; ונדרשה, מאותו.
ז ויאמר מלך-ישראל אל-יהושפט עוד איש-אחד לדרוש את-יהוה מאותו ואני שנאתיהו, כי-איננו מתנבא עליי לטובה כי כל-ימיו לרעה--הוא, מיכיהו בן-ימלא; ויאמר, יהושפט, אל-יאמר המלך, כן.
ח ויקרא מלך ישראל, אל-סריס אחד; ויאמר, מהר מיכיהו בן-ימלא.
ט ומלך ישראל ויהושפט מלך-יהודה יושבים איש על-כיסאו מלובשים בגדים, ויושבים בגורן--פתח, שער שומרון; וכל-הנביאים--מתנבאים, לפניהם.
י ויעש לו צדקייהו בן-כנענה, קרני ברזל; ויאמר כה-אמר יהוה, באלה תנגח את-ארם עד-כלותם.
יא וכל-הנביאים--ניבאים כן, לאמור: עלה רמות גלעד, והצלח, ונתן יהוה, ביד המלך.
יב והמלאך אשר-הלך לקרוא למיכיהו, דיבר אליו לאמור, הנה דברי הנביאים פה-אחד טוב, אל-המלך; ויהי-נא דברך כאחד מהם, ודיברת טוב.
יג ויאמר, מיכיהו: חי-יהוה--כי את-אשר-יאמר אלוהיי, אותו אדבר.
יד ויבוא, אל-המלך, ויאמר המלך אליו מיכה הנלך אל-רמות גלעד למלחמה, אם-אחדל; ויאמר עלו והצליחו, ויינתנו בידכם.
טו ויאמר אליו המלך, עד-כמה פעמים אני משביעך: אשר לא-תדבר אליי, רק-אמת--בשם יהוה.
טז ויאמר, ראיתי את-כל-ישראל נפוצים על-ההרים--כצאן, אשר אין-להן רועה; ויאמר יהוה לא-אדונים לאלה, ישובו איש-לביתו בשלום.
יז ויאמר מלך-ישראל, אל-יהושפט: הלוא אמרתי אליך, לא-יתנבא עליי טוב כי אם-לרע.
יח ויאמר, לכן שמעו דבר-יהוה: ראיתי את-יהוה, יושב על-כיסאו, וכל-צבא השמיים עומדים, על-ימינו ושמאלו.
יט ויאמר יהוה, מי יפתה את-אחאב מלך-ישראל, ויעל, וייפול ברמות גלעד; ויאמר--זה אומר ככה, וזה אומר ככה.
כ וייצא הרוח, ויעמוד לפני יהוה, ויאמר, אני אפתנו: ויאמר יהוה אליו, במה.
כא ויאמר, אצא והייתי לרוח שקר, בפי, כל-נביאיו; ויאמר, תפתה וגם-תוכל--צא, ועשה-כן.
כב ועתה, הנה נתן יהוה רוח שקר, בפי, נביאיך אלה; ויהוה, דיבר עליך רעה.
כג וייגש צדקייהו בן-כנענה, ויך את-מיכיהו על-הלחי; ויאמר, אי זה הדרך עבר רוח-יהוה מאיתי--לדבר אותך.
כד ויאמר מיכיהו, הנך רואה ביום ההוא, אשר תבוא חדר בחדר, להיחבא.
כה ויאמר, מלך ישראל, קחו את-מיכיהו, והשיבוהו אל-אמון שר-העיר--ואל-יואש, בן-המלך.
כו ואמרתם, כה אמר המלך, שימו זה, בית הכלא; והאכילוהו לחם לחץ, ומים לחץ, עד, שובי בשלום.
כז ויאמר מיכיהו--אם-שוב תשוב בשלום, לא-דיבר יהוה בי; ויאמר, שמעו עמים כולם.
כח ויעל מלך-ישראל ויהושפט מלך-יהודה, אל-רמות גלעד.
כט ויאמר מלך ישראל אל-יהושפט, התחפש ובוא במלחמה, ואתה, לבש בגדיך; ויתחפש מלך ישראל, ויבואו במלחמה.
ל ומלך ארם ציווה את-שרי הרכב אשר-לו, לאמור, לא תילחמו, את-הקטון את-הגדול: כי אם-את-מלך ישראל, לבדו.
לא ויהי כראות שרי הרכב את-יהושפט, והמה אמרו מלך ישראל הוא, ויסובו עליו, להילחם; ויזעק יהושפט ויהוה עזרו, ויסיתם אלוהים ממנו.
לב ויהי, כראות שרי הרכב, כי לא-היה, מלך ישראל--וישובו, מאחריו.
לג ואיש, משך בקשת לתומו, ויך את-מלך ישראל, בין הדבקים ובין השריין; ויאמר לרכב, הפוך ידך והוצאתני מן-המחנה--כי הוחליתי.
לד ותעל המלחמה, ביום ההוא, ומלך ישראל היה מעמיד במרכבה נוכח ארם, עד-הערב; וימת, לעת בוא השמש.
פרק יט
א וישב יהושפט מלך-יהודה אל-ביתו, בשלום--לירושלים.
ב וייצא אל-פניו, יהוא בן-חנני החוזה, ויאמר אל-המלך יהושפט, הלרשע לעזור ולשונאי יהוה תאהב: ובזאת עליך קצף, מלפני יהוה.
ג אבל, דברים טובים נמצאו עימך: כי-ביערת האשרות מן-הארץ, והכינות לבבך לדרוש האלוהים.
ד ויישב יהושפט, בירושלים; וישב וייצא בעם, מבאר שבע עד-הר אפריים, וישיבם, אל-יהוה אלוהי אבותיהם.
ה ויעמד שופטים בארץ, בכל-ערי יהודה הבצורות--לעיר ועיר.
ו ויאמר אל-השופטים, ראו מה-אתם עושים--כי לא לאדם תשפטו, כי ליהוה; ועימכם, בדבר משפט.
ז ועתה, יהי פחד-יהוה עליכם: שמרו ועשו--כי-אין עם-יהוה אלוהינו עוולה ומשוא פנים, ומיקח-שוחד.
ח וגם בירושלים העמיד יהושפט מן-הלויים והכוהנים, ומראשי האבות לישראל, למשפט יהוה, ולריב; וישובו, ירושלים.
ט ויצו עליהם, לאמור: כה תעשון ביראת יהוה, באמונה ובלבב שלם.
י וכל-ריב אשר-יבוא עליכם מאחיכם היושבים בעריהם, בין-דם לדם בין-תורה למצוה לחוקים ולמשפטים, והזהרתם אותם, ולא יאשמו ליהוה והיה-קצף עליכם ועל-אחיכם: כה תעשון, ולא תאשמו.
יא והנה אמריהו כוהן הראש עליכם לכול דבר-יהוה, וזבדיהו בן-ישמעאל הנגיד לבית-יהודה לכול דבר-המלך, ושוטרים הלויים, לפניכם: חזקו ועשו, ויהי יהוה עם-הטוב.
פרק כ
א ויהי אחרי-כן באו בני-מואב ובני עמון ועימהם מהעמונים, על-יהושפט--למלחמה.
ב ויבואו, ויגידו ליהושפט לאמור, בא עליך המון רב מעבר לים, מארם; והנם בחצצון תמר, היא עין גדי.
ג ויירא, וייתן יהושפט את-פניו לדרוש ליהוה; ויקרא-צום, על-כל-יהודה.
ד וייקבצו יהודה, לבקש מיהוה; גם מכל-ערי יהודה, באו לבקש את-יהוה.
ה ויעמוד יהושפט, בקהל יהודה וירושלים--בבית יהוה: לפני, החצר החדשה.
ו ויאמר, יהוה אלוהי אבותינו הלוא אתה-הוא אלוהים בשמיים, ואתה מושל, בכול ממלכות הגויים; ובידך כוח וגבורה, ואין עימך להתייצב.
ז הלוא אתה אלוהינו, הורשת את-יושבי הארץ הזאת, מלפני, עמך ישראל; ותיתנה, לזרע אברהם אוהבך--לעולם.
ח ויישבו-בה; ויבנו לך בה מקדש, לשמך לאמור.
ט אם-תבוא עלינו רעה, חרב שפוט ודבר ורעב, נעמדה לפני הבית הזה ולפניך, כי שמך בבית הזה; ונזעק אליך מצרתנו, ותשמע ותושיע.
י ועתה הנה בני-עמון ומואב והר-שעיר, אשר לא-נתת לישראל לבוא בהם, בבואם, מארץ מצריים: כי סרו מעליהם, ולא השמידום.
יא והנה-הם--גומלים, עלינו: לבוא, לגרשנו, מירושתך, אשר הורשתנו.
יב אלוהינו, הלוא תשפוט-בם, כי אין בנו כוח, לפני ההמון הרב הזה הבא עלינו; ואנחנו, לא נדע מה-נעשה--כי עליך, עינינו.
יג וכל-יהודה--עומדים, לפני יהוה; גם-טפם, נשיהם ובניהם.
יד ויחזיאל בן-זכריהו בן-בניה בן-יעיאל בן-מתניה, הלוי--מן-בני אסף: הייתה עליו רוח יהוה, בתוך הקהל.
טו ויאמר, הקשיבו כל-יהודה ויושבי ירושלים, והמלך, יהושפט: כה-אמר יהוה לכם, אתם אל-תיראו ואל-תיחתו מפני ההמון הרב הזה--כי לא לכם המלחמה, כי לאלוהים.
טז מחר רדו עליהם, הנם עולים במעלה הציץ; ומצאתם אותם בסוף הנחל, פני מדבר ירואל.
יז לא לכם, להילחם בזאת: התייצבו עמדו וראו את-ישועת יהוה עימכם יהודה וירושלים, אל-תיראו ואל-תיחתו--מחר צאו לפניהם, ויהוה עימכם.
יח וייקוד יהושפט אפיים, ארצה; וכל-יהודה ויושבי ירושלים, נפלו לפני יהוה, להשתחוות, ליהוה.
יט ויקומו הלויים מן-בני הקהתים, ומן-בני הקורחים--להלל, ליהוה אלוהי ישראל, בקול גדול, למעלה.
כ וישכימו בבוקר, וייצאו למדבר תקוע; ובצאתם עמד יהושפט, ויאמר שמעוני יהודה ויושבי ירושלים--האמינו ביהוה אלוהיכם ותיאמנו, האמינו בנביאיו והצליחו.
כא וייוועץ, אל-העם, ויעמד משוררים ליהוה, ומהללים להדרת-קודש--בצאת, לפני החלוץ, ואומרים הודו ליהוה, כי לעולם חסדו.
כב ובעת החלו ברינה ותהילה, נתן יהוה מארבים על-בני עמון מואב והר-שעיר הבאים ליהודה--ויינגפו.
כג ויעמדו בני עמון ומואב, על-יושבי הר-שעיר--להחרים ולהשמיד; וככלותם ביושבי שעיר, עזרו איש-בריעהו למשחית.
כד ויהודה בא על-המצפה, למדבר; ויפנו, אל-ההמון, והנם פגרים נופלים ארצה, ואין פליטה.
כה ויבוא יהושפט ועמו, לבוז את-שללם, וימצאו בהם לרוב ורכוש ופגרים וכלי חמודות, וינצלו להם לאין משא; ויהיו ימים שלושה, בוזזים את-השלל--כי רב-הוא.
כו וביום הרביעי, נקהלו לעמק ברכה--כי-שם, בירכו את-יהוה; על-כן קראו את-שם המקום ההוא, עמק ברכה--עד-היום.
כז וישובו כל-איש יהודה וירושלים, ויהושפט בראשם, לשוב אל-ירושלים, בשמחה: כי-שימחם יהוה, מאויביהם.
כח ויבואו, ירושלים, בנבלים ובכינורות, ובחצוצרות--אל-בית, יהוה.
כט ויהי פחד אלוהים, על כל-ממלכות הארצות: בשומעם--כי נלחם יהוה, עם אויבי ישראל.
ל ותשקוט, מלכות יהושפט; וינח לו אלוהיו, מסביב.
לא וימלוך יהושפט, על-יהודה--בן-שלושים וחמש שנה במולכו, ועשרים וחמש שנה מלך בירושלים, ושם אימו, עזובה בת-שלחי.
לב וילך, בדרך אביו אסא--ולא-סר ממנה: לעשות הישר, בעיני יהוה.
לג אך הבמות, לא-סרו; ועוד העם לא-הכינו לבבם, לאלוהי אבותיהם.
לד ויתר דברי יהושפט, הראשונים והאחרונים--הנם כתובים, בדברי יהוא בן-חנני, אשר הועלה, על-ספר מלכי ישראל.
לה ואחרי כן, אתחבר יהושפט מלך-יהודה, עם, אחזיה מלך-ישראל; הוא, הרשיע לעשות.
לו ויחברהו עימו, לעשות אונייות ללכת תרשיש; ויעשו אונייות, בעציון גבר.
לז ויתנבא אליעזר בן-דודווהו, ממרשה, על-יהושפט, לאמור: כהתחברך עם-אחזיהו, פרץ יהוה את-מעשיך, ויישברו אונייות, ולא עצרו ללכת אל-תרשיש.
פרק כא
א וישכב יהושפט עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו בעיר דויד; וימלוך יהורם בנו, תחתיו.
ב ולו-אחים בני יהושפט, עזריה ויחיאל וזכריהו ועזריהו, ומיכאל, ושפטיהו: כל-אלה, בני יהושפט מלך-ישראל.
ג וייתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב, ולמגדנות, עם-ערי מצורות, ביהודה; ואת-הממלכה נתן ליהורם, כי-הוא הבכור.
ד ויקם יהורם על-ממלכת אביו, ויתחזק, ויהרוג את-כל-אחיו, בחרב; וגם, משרי ישראל.
ה בן-שלושים ושתיים שנה, יהורם במולכו; ושמונה שנים, מלך בירושלים.
ו וילך בדרך מלכי ישראל, כאשר עשו בית אחאב--כי בת-אחאב, הייתה לו אישה; ויעש הרע, בעיני יהוה.
ז ולא-אבה יהוה, להשחית את-בית דויד--למען הברית, אשר כרת לדויד; וכאשר אמר, לתת לו ניר ולבניו--כל-הימים.
ח בימיו פשע אדום, מתחת יד-יהודה; וימליכו עליהם, מלך.
ט ויעבור יהורם עם-שריו, וכל-הרכב עימו; ויהי, קם לילה, ויך את-אדום הסובב אליו, ואת שרי הרכב.
י ויפשע אדום מתחת יד-יהודה, עד היום הזה--אז תפשע לבנה בעת ההיא, מתחת ידו: כי עזב, את-יהוה אלוהי אבותיו.
יא גם-הוא עשה-במות, בהרי יהודה; ויזן את-יושבי ירושלים, וידח את-יהודה.
יב ויבוא אליו מכתב, מאלייהו הנביא לאמור: כה אמר יהוה, אלוהי דויד אביך--תחת אשר לא-הלכת בדרכי יהושפט אביך, ובדרכי אסא מלך-יהודה.
יג ותלך, בדרך מלכי ישראל, ותזנה את-יהודה ואת-יושבי ירושלים, כהזנות בית אחאב; וגם את-אחיך בית-אביך הטובים ממך, הרגת.
יד הנה יהוה, נוגף מגפה גדולה--בעמך; ובבניך ובנשיך, ובכל-רכושך.
טו ואתה בחוליים רבים, במחלה מעיך, עד-ייצאו מעיך מן-החולי, ימים על-ימים.
טז ויער יהוה על-יהורם, את רוח הפלשתים והערבים, אשר, על-יד כושים.
יז ויעלו ביהודה, ויבקעוה, וישבו את כל-הרכוש הנמצא לבית-המלך, וגם-בניו ונשיו; ולא נשאר-לו בן, כי אם-יהואחז קטון בניו.
יח ואחרי, כל-זאת--נגפו יהוה במעיו לחולי, לאין מרפא.
יט ויהי לימים מימים וכעת צאת הקץ לימים שניים, יצאו מעיו עם-חולייו, וימת, בתחלואים רעים; ולא-עשו לו עמו שריפה, כשריפת אבותיו.
כ בן-שלושים ושתיים, היה במולכו, ושמונה שנים, מלך בירושלים; וילך, בלא חמדה, ויקברוהו בעיר דויד, ולא בקברות המלכים.
פרק כב
א וימליכו יושבי ירושלים את-אחזיהו בנו הקטון, תחתיו--כי כל-הראשונים הרג הגדוד, הבא בערבים למחנה; וימלוך אחזיהו בן-יהורם, מלך יהודה.
ב בן-ארבעים ושתיים שנה, אחזיהו במולכו, ושנה אחת, מלך בירושלים; ושם אימו, עתליהו בת-עומרי.
ג גם-הוא הלך, בדרכי בית אחאב: כי אימו הייתה יועצתו, להרשיע.
ד ויעש הרע בעיני יהוה, כבית אחאב: כי-המה היו-לו יועצים, אחרי מות אביו--למשחית לו.
ה גם בעצתם, הלך, וילך את-יהורם בן-אחאב מלך ישראל למלחמה על-חזאל מלך-ארם, ברמות גלעד; ויכו הרמים, את-יורם.
ו וישב להתרפא ביזרעאל, כי המכים אשר הכוהו ברמה, בהילחמו, את-חזאל מלך ארם; ועזריהו בן-יהורם מלך יהודה, ירד לראות את-יהורם בן-אחאב ביזרעאל--כי-חולה הוא.
ז ומאלוהים, הייתה תבוסת אחזיהו, לבוא, אל-יורם; ובבואו, יצא עם-יהורם אל-יהוא בן-נמשי, אשר משחו יהוה, להכרית את-בית אחאב.
ח ויהי, כהישפט יהוא עם-בית אחאב; וימצא את-שרי יהודה ובני אחי אחזיהו, משרתים לאחזיהו--ויהרגם.
ט ויבקש את-אחזיהו וילכדוהו והוא מתחבא בשומרון, ויביאוהו אל-יהוא וימיתוהו, ויקברוהו, כי אמרו בן-יהושפט הוא אשר-דרש את-יהוה בכל-לבבו; ואין לבית אחזיהו, לעצור כוח לממלכה.
י ועתליהו אם אחזיהו, ראתה כי מת בנה; ותקם, ותדבר את-כל-זרע הממלכה--לבית יהודה.
יא ותיקח יהושבעת בת-המלך את-יואש בן-אחזיהו, ותגנוב אותו מתוך בני-המלך המומתים, ותיתן אותו ואת-מינקתו, בחדר המיטות; ותסתירהו יהושבעת בת-המלך יהורם אשת יהוידע הכוהן כי היא הייתה אחות אחזיהו, מפני עתליהו--ולא המיתתהו.
יב ויהי איתם בבית האלוהים, מתחבא שש שנים; ועתליה, מולכת על-הארץ.
פרק כג
א ובשנה השביעית התחזק יהוידע, וייקח את-שרי המאות לעזריהו בן-ירוחם ולישמעאל בן-יהוחנן ולעזריהו בן-עובד ואת-מעשיהו בן-עדיהו ואת-אלישפט בן-זכרי--עימו בברית.
ב ויסובו, ביהודה, ויקבצו את-הלויים מכל-ערי יהודה, וראשי האבות לישראל; ויבואו, אל-ירושלים.
ג ויכרות כל-הקהל ברית בבית האלוהים, עם-המלך; ויאמר להם, הנה בן-המלך ימלוך, כאשר דיבר יהוה, על-בני דויד.
ד זה הדבר, אשר תעשו: השלישית מכם באי השבת, לכוהנים וללויים, לשוערי, הסיפים.
ה והשלישית בבית המלך, והשלישית בשער היסוד; וכל-העם--בחצרות, בית יהוה.
ו ואל-יבוא בית-יהוה, כי אם-הכוהנים והמשרתים ללויים--המה יבואו, כי-קודש המה; וכל-העם--ישמרו, משמרת יהוה.
ז והקיפו הלויים את-המלך סביב, איש וכליו בידו, והבא אל-הבית, יומת; והיו את-המלך, בבואו ובצאתו.
ח ויעשו הלויים וכל-יהודה, ככול אשר-ציווה יהוידע הכוהן, ויקחו איש את-אנשיו, באי השבת עם יוצאי השבת: כי לא פטר יהוידע הכוהן, את-המחלקות.
ט וייתן יהוידע הכוהן לשרי המאות, את-החניתים ואת-המגינות ואת-השלטים, אשר, למלך דויד--אשר, בית האלוהים.
י ויעמד את-כל-העם ואיש שלחו בידו, מכתף הבית הימנית עד-כתף הבית השמאלית, למזבח, ולבית--על-המלך, סביב.
יא ויוציאו את-בן-המלך, וייתנו עליו את-הנזר ואת-העדות, וימליכו, אותו; וימשחוהו יהוידע ובניו, ויאמרו יחי המלך.
יב ותשמע עתליהו, את-קול העם הרצים, והמהללים, את-המלך; ותבוא אל-העם, בית יהוה.
יג ותרא והנה המלך עומד על-עמודו במבוא, והשרים והחצוצרות על-המלך, וכל-עם הארץ שמח ותוקע בחצוצרות, והמשוררים בכלי השיר ומודיעים להלל; ותקרע עתליהו את-בגדיה, ותאמר קשר קשר.
יד ויוצא יהוידע הכוהן את-שרי המאות פקודי החיל, ויאמר אליהם הוציאוה אל-מבית השדרות, והבא אחריה, יומת בחרב: כי אמר הכוהן, לא תמיתוה בית יהוה.
טו וישימו לה ידיים, ותבוא אל-מבוא שער-הסוסים בית המלך; וימיתוה, שם.
טז ויכרות יהוידע, ברית--בינו, ובין כל-העם ובין המלך: להיות לעם, ליהוה.
יז ויבואו כל-העם בית-הבעל וייתצוהו, ואת-מזבחותיו ואת-צלמיו שיברו; ואת, מתן כוהן הבעל, הרגו, לפני המזבחות.
יח וישם יהוידע פקודות בית יהוה, ביד הכוהנים הלויים אשר חלק דויד על-בית יהוה, להעלות עולות יהוה ככתוב בתורת משה, בשמחה ובשיר--על, ידי דויד.
יט ויעמד, השוערים, על-שערי, בית יהוה; ולא-יבוא טמא, לכל-דבר.
כ וייקח את-שרי המאות ואת-האדירים ואת-המושלים בעם ואת כל-עם הארץ, ויורד את-המלך מבית יהוה, ויבואו בתוך-שער העליון, בית המלך; ויושיבו, את-המלך, על, כיסא הממלכה.
כא וישמחו כל-עם-הארץ, והעיר שקטה; ואת-עתליהו, המיתו בחרב.
פרק כד
א בן-שבע שנים, יואש במולכו, וארבעים שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, צביה מבאר שבע.
ב ויעש יואש הישר, בעיני יהוה, כל-ימי, יהוידע הכוהן.
ג ויישא-לו יהוידע, נשים שתיים; ויולד, בנים ובנות.
ד ויהי, אחרי-כן; היה עם-לב יואש, לחדש את-בית יהוה.
ה ויקבוץ, את-הכוהנים והלויים, ויאמר להם צאו לערי יהודה וקבצו מכל-ישראל כסף לחזק את-בית אלוהיכם מדי שנה בשנה, ואתם תמהרו לדבר; ולא מיהרו, הלויים.
ו ויקרא המלך, ליהוידע הראש, ויאמר לו מדוע לא-דרשת על-הלויים, להביא מיהודה ומירושלים את-משאת משה עבד-יהוה והקהל לישראל--לאוהל, העדות.
ז כי עתליהו המרשעת, בניה פרצו את-בית האלוהים; וגם כל-קודשי בית-יהוה, עשו לבעלים.
ח ויאמר המלך, ויעשו ארון אחד; וייתנוהו בשער בית-יהוה, חוצה.
ט וייתנו-קול ביהודה ובירושלים, להביא ליהוה משאת משה עבד-האלוהים על-ישראל--במדבר.
י וישמחו כל-השרים, וכל-העם; ויביאו וישליכו לארון, עד-לכלה.
יא ויהי בעת יביא את-הארון אל-פקודת המלך, ביד הלויים, וכראותם כי-רב הכסף ובא סופר המלך ופקיד כוהן הראש, ויערו את-הארון ויישאוהו וישיבוהו אל-מקומו; כה עשו ליום ביום, ויאספו-כסף לרוב.
יב וייתנהו המלך ויהוידע, אל-עושי מלאכת עבודת בית-יהוה, ויהיו שוכרים חוצבים וחרשים, לחדש בית יהוה; וגם לחרשי ברזל ונחושת, לחזק את-בית יהוה.
יג ויעשו עושי המלאכה, ותעל ארוכה למלאכה בידם; ויעמידו את-בית האלוהים, על-מתכונתו--ויאמצוהו.
יד וככלותם הביאו לפני המלך ויהוידע את-שאר הכסף, ויעשהו כלים לבית-יהוה כלי שרת, והעלות וכפות, וכלי זהב וכסף; ויהיו מעלים עולות בבית-יהוה, תמיד, כול, ימי יהוידע.
טו ויזקן יהוידע וישבע ימים, וימות--בן-מאה ושלושים שנה, במותו.
טז ויקברוהו בעיר-דויד, עם-המלכים: כי-עשה טובה בישראל, ועם האלוהים וביתו.
יז ואחרי מות, יהוידע, באו שרי יהודה, וישתחוו למלך; אז שמע המלך, אליהם.
יח ויעזבו, את-בית יהוה אלוהי אבותיהם, ויעבדו את-האשרים, ואת-העצבים; ויהי-קצף, על-יהודה וירושלים, באשמתם, זאת.
יט וישלח בהם נביאים, להשיבם אל-יהוה; ויעידו בם, ולא האזינו.
כ ורוח אלוהים, לבשה את-זכריה בן-יהוידע הכוהן, ויעמוד, מעל לעם; ויאמר להם כה אמר האלוהים, למה אתם עוברים את-מצוות יהוה ולא תצליחו--כי-עזבתם את-יהוה, ויעזוב אתכם.
כא ויקשרו עליו, וירגמוהו אבן במצות המלך, בחצר, בית יהוה.
כב ולא-זכר יואש המלך, החסד אשר עשה יהוידע אביו עימו, ויהרוג, את-בנו; וכמותו אמר, ירא יהוה וידרוש.
כג ויהי לתקופת השנה, עלה עליו חיל ארם, ויבואו אל-יהודה וירושלים, וישחיתו את-כל-שרי העם מעם; וכל-שללם שילחו, למלך דרמשק.
כד כי במצער אנשים באו חיל ארם, ויהוה נתן בידם חיל לרוב מאוד--כי עזבו, את-יהוה אלוהי אבותיהם; ואת-יואש, עשו שפטים.
כה ובלכתם ממנו, כי-עזבו אותו במחלויים רבים, התקשרו עליו עבדיו בדמי בני יהוידע הכוהן, ויהרגוהו על-מיטתו וימות; ויקברוהו בעיר דויד, ולא קברוהו בקברות המלכים.
כו ואלה, המתקשרים עליו: זבד, בן-שמעת העמונית, ויהוזבד, בן-שמרית המואבית.
כז ובניו יירב המשא עליו, ויסוד בית האלוהים--הנם כתובים, על-מדרש ספר המלכים; וימלוך אמציהו בנו, תחתיו.
פרק כה
א בן-עשרים וחמש שנה, מלך אמציהו, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, יהועדן מירושלים.
ב ויעש הישר, בעיני יהוה: רק, לא בלבב שלם.
ג ויהי, כאשר חזקה הממלכה עליו; ויהרוג, את-עבדיו, המכים, את-המלך אביו.
ד ואת-בניהם, לא המית: כי ככתוב בתורה בספר משה אשר-ציווה יהוה לאמור, לא-ימותו אבות על-בנים ובנים לא-ימותו על-אבות--כי איש בחטאו, ימותו.
ה ויקבוץ אמציהו, את-יהודה, ויעמידם לבית-אבות לשרי האלפים ולשרי המאות, לכל-יהודה ובנימין; ויפקדם, למבן עשרים שנה ומעלה, וימצאם שלוש-מאות אלף בחור יוצא צבא, אוחז רומח וצינה.
ו וישכור מישראל, מאה אלף גיבור חיל--במאה כיכר-כסף.
ז ואיש האלוהים, בא אליו לאמור, המלך, אל-יבוא עימך צבא ישראל: כי אין יהוה עם-ישראל, כול בני אפריים.
ח כי אם-בוא אתה, עשה חזק למלחמה--יכשילך האלוהים לפני אויב, כי יש-כוח באלוהים לעזור ולהכשיל.
ט ויאמר אמציהו, לאיש האלוהים, ומה-לעשות למאת הכיכר, אשר נתתי לגדוד ישראל; ויאמר, איש האלוהים, יש ליהוה, לתת לך הרבה מזה.
י ויבדילם אמציהו, להגדוד אשר-בא אליו מאפריים, ללכת, למקומם; וייחר אפם מאוד ביהודה, וישובו למקומם בחורי-אף.
יא ואמציהו, התחזק, וינהג את-עמו, וילך גיא המלח; ויך את-בני-שעיר, עשרת אלפים.
יב ועשרת אלפים חיים, שבו בני יהודה, ויביאום, לראש הסלע; וישליכום מראש-הסלע, וכולם נבקעו.
יג ובני הגדוד, אשר השיב אמציהו מלכת עימו למלחמה, ויפשטו בערי יהודה, משומרון ועד-בית חורון; ויכו מהם שלושת אלפים, ויבוזו ביזה רבה.
יד ויהי, אחרי בוא אמציהו מהכות את-אדומים, ויבא את-אלוהי בני שעיר, ויעמידם לו לאלוהים; ולפניהם ישתחווה, ולהם יקטר.
טו וייחר-אף יהוה, באמציהו; וישלח אליו, נביא, ויאמר לו למה דרשת את-אלוהי העם, אשר לא-הצילו את-עמם מידך.
טז ויהי בדברו אליו, ויאמר לו הליועץ למלך נתנוך--חדל-לך, למה יכוך; ויחדל הנביא, ויאמר ידעתי כי-יעץ אלוהים להשחיתך--כי-עשית זאת, ולא שמעת לעצתי.
יז וייוועץ, אמציהו מלך יהודה, וישלח אל-יואש בן-יהואחז בן-יהוא מלך ישראל, לאמור: לך, נתראה פנים.
יח וישלח יואש מלך-ישראל, אל-אמציהו מלך-יהודה לאמור, החוח אשר בלבנון שלח אל-הארז אשר בלבנון לאמור, תנה-את-בתך לבני לאישה; ותעבור חית השדה, אשר בלבנון, ותרמוס, את-החוח.
יט אמרת, הנה הכית את-אדום, ונשאך ליבך, להכביד; עתה, שבה בביתך--למה תתגרה ברעה, ונפלת אתה ויהודה עימך.
כ ולא-שמע אמציהו--כי מהאלוהים היא, למען תיתם ביד: כי דרשו, את אלוהי אדום.
כא ויעל יואש מלך-ישראל ויתראו פנים, הוא ואמציהו מלך-יהודה, בבית שמש, אשר ליהודה.
כב ויינגף יהודה, לפני ישראל; וינוסו, איש לאוהליו.
כג ואת אמציהו מלך-יהודה בן-יואש בן-יהואחז, תפש יואש מלך-ישראל--בבית שמש; ויביאהו, ירושלים, ויפרוץ בחומת ירושלים משער אפריים עד-שער הפונה, ארבע מאות אמה.
כד וכל-הזהב והכסף ואת כל-הכלים הנמצאים בבית-האלוהים עם-עובד אדום, ואת-אוצרות בית המלך, ואת, בני התערובות; וישב, שומרון.
כה ויחי אמציהו בן-יואש, מלך יהודה, אחרי מות, יואש בן-יהואחז מלך ישראל--חמש עשרה, שנה.
כו ויתר דברי אמציהו, הראשונים והאחרונים--הלוא הנם כתובים, על-ספר מלכי-יהודה וישראל.
כז ומעת, אשר-סר אמציהו מאחרי יהוה, ויקשרו עליו קשר בירושלים, וינס לכישה; וישלחו אחריו לכישה, וימיתוהו שם.
כח ויישאוהו, על-הסוסים; ויקברו אותו עם-אבותיו, בעיר יהודה.
פרק כו
א ויקחו כל-עם יהודה, את-עוזייהו, והוא, בן-שש עשרה שנה; וימליכו אותו, תחת אביו אמציהו.
ב הוא בנה את-אילות, וישיבהא ליהודה, אחרי שכב-המלך, עם-אבותיו.
ג בן-שש עשרה שנה, עוזייהו במולכו, וחמישים ושתיים שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, יכוליה מן-ירושלים.
ד ויעש הישר, בעיני יהוה: ככול אשר-עשה, אמציהו אביו.
ה ויהי, לדרוש אלוהים, בימי זכריהו, המבין בראות האלוהים; ובימי דורשו את-יהוה, הצליחו האלוהים.
ו וייצא, ויילחם בפלשתים, ויפרוץ את-חומת גת ואת חומת יבנה, ואת חומת אשדוד; ויבנה ערים, באשדוד ובפלשתים.
ז ויעזרהו האלוהים על-פלשתים ועל-הערבים, היושבים בגור-בעל--והמעונים.
ח וייתנו העמונים מנחה, לעוזייהו; וילך שמו עד-לבוא מצריים, כי החזיק עד-למעלה.
ט וייבן עוזייהו מגדלים בירושלים, על-שער הפינה ועל-שער הגיא ועל-המקצוע; ויחזקם.
י וייבן מגדלים במדבר, ויחצוב בורות רבים--כי מקנה-רב היה לו, ובשפילה ובמישור; איכרים וכורמים, בהרים ובכרמל--כי-אוהב אדמה, היה.
יא ויהי לעוזייהו חיל עושה מלחמה יוצאי צבא לגדוד, במספר פקודתם, ביד יעיאל הסופר, ומעשיהו השוטר--על, יד-חנניהו, משרי, המלך.
יב כול מספר ראשי האבות, לגיבורי חיל--אלפיים, ושש מאות.
יג ועל-ידם חיל צבא שלוש מאות אלף, ושבעת אלפים וחמש מאות, עושי מלחמה, בכוח חיל--לעזור למלך, על-האויב.
יד ויכן להם עוזייהו לכל-הצבא, מגינים ורמחים וכובעים, ושריונות, וקשתות--ולאבני, קלעים.
טו ויעש בירושלים חישבונות מחשבת חושב, להיות על-המגדלים ועל-הפינות, לירוא בחיצים, ובאבנים גדולות; וייצא שמו עד-למרחוק, כי-הפליא להיעזר עד כי-חזק.
טז וכחזקתו, גבה ליבו עד-להשחית, וימעל, ביהוה אלוהיו; ויבוא אל-היכל יהוה, להקטיר על-מזבח הקטורת.
יז ויבוא אחריו, עזריהו הכוהן; ועימו כוהנים ליהוה, שמונים--בני-חיל.
יח ויעמדו על-עוזייהו המלך, ויאמרו לו לא-לך עוזייהו להקטיר ליהוה--כי לכוהנים בני-אהרון המקודשים, להקטיר: צא מן-המקדש כי מעלת, ולא-לך לכבוד מיהוה אלוהים.
יט ויזעף, עוזייהו, ובידו מקטרת, להקטיר; ובזעפו עם-הכוהנים, והצרעת זרחה במצחו לפני הכוהנים בבית יהוה, מעל, למזבח הקטורת.
כ וייפן אליו עזריהו כוהן הראש וכל-הכוהנים, והנה-הוא מצורע במצחו, ויבהילוהו, משם; וגם-הוא נדחף לצאת, כי ניגעו יהוה.
כא ויהי עוזייהו המלך מצורע עד-יום מותו, ויישב בית החופשית מצורע--כי נגזר, מבית יהוה; ויותם בנו על-בית המלך, שופט את-עם הארץ.
כב ויתר דברי עוזייהו, הראשונים והאחרונים--כתב ישעיהו בן-אמוץ, הנביא.
כג וישכב עוזייהו עם-אבותיו, ויקברו אותו עם-אבותיו בשדה הקבורה אשר למלכים--כי אמרו, מצורע הוא; וימלוך יותם בנו, תחתיו.
פרק כז
א בן-עשרים וחמש שנה, יותם במולכו, ושש-עשרה שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, ירושה בת-צדוק.
ב ויעש הישר בעיני יהוה, ככול אשר-עשה עוזייהו אביו--רק, לא-בא אל-היכל יהוה; ועוד העם, משחיתים.
ג הוא, בנה את-שער בית-יהוה--העליון; ובחומת העופל בנה, לרוב.
ד וערים בנה, בהר-יהודה; ובחורשים בנה, בירנייות ומגדלים.
ה והוא נלחם עם-מלך בני-עמון, ויחזק עליהם, וייתנו-לו בני-עמון בשנה ההיא מאה כיכר-כסף, ועשרת אלפים כורים חיטים ושעורים עשרת אלפים: זאת, השיבו לו בני עמון, ובשנה השנית, והשלישית.
ו ויתחזק, יותם: כי הכין דרכיו, לפני יהוה אלוהיו.
ז ויתר דברי יותם, וכל-מלחמותיו ודרכיו--הנם כתובים, על-ספר מלכי-ישראל ויהודה.
ח בן-עשרים וחמש שנה, היה במולכו; ושש-עשרה שנה, מלך בירושלים.
ט וישכב יותם עם-אבותיו, ויקברו אותו בעיר דויד; וימלוך אחז בנו, תחתיו.
פרק כח
א בן-עשרים שנה, אחז במולכו, ושש-עשרה שנה, מלך בירושלים; ולא-עשה הישר בעיני יהוה, כדויד אביו.
ב וילך, בדרכי מלכי ישראל; וגם מסכות עשה, לבעלים.
ג והוא הקטיר, בגיא בן-הינום; ויבער את-בניו, באש, כתועבות הגויים, אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל.
ד ויזבח ויקטר בבמות, ועל-הגבעות, ותחת, כל-עץ רענן.
ה וייתנהו יהוה אלוהיו, ביד מלך ארם, ויכו-בו, וישבו ממנו שביה גדולה ויביאו דרמשק; וגם ביד-מלך ישראל, ניתן, ויך-בו, מכה גדולה.
ו ויהרוג פקח בן-רמליהו ביהודה, מאה ועשרים אלף ביום אחד--הכול בני-חיל: בעוזבם, את-יהוה אלוהי אבותם.
ז ויהרוג זכרי גיבור אפריים, את-מעשיהו בן-המלך, ואת-עזריקם, נגיד הבית; ואת-אלקנה, משנה המלך.
ח וישבו בני-ישראל מאחיהם מאתיים אלף, נשים בנים ובנות, וגם-שלל רב, בזזו מהם; ויביאו את-השלל, לשומרון.
ט ושם היה נביא ליהוה, עודד שמו, וייצא לפני הצבא הבא לשומרון, ויאמר להם הנה בחמת יהוה אלוהי-אבותיכם על-יהודה נתנם בידכם; ותהרגו-בם בזעף, עד לשמיים הגיע.
י ועתה בני-יהודה וירושלים, אתם אומרים, לכבוש לעבדים ולשפחות, לכם; הלוא רק-אתם עימכם אשמות, ליהוה אלוהיכם.
יא ועתה שמעוני--והשיבו השביה, אשר שביתם מאחיכם: כי חרון אף-יהוה, עליכם.
יב ויקומו אנשים מראשי בני-אפריים, עזריהו בן-יהוחנן ברכיהו בן-משילמות, ויחזקייהו בן-שלום, ועמשא בן-חדליי--על-הבאים, מן-הצבא.
יג ויאמרו להם, לא-תביאו את-השביה הנה--כי לאשמת יהוה עלינו אתם אומרים, להוסיף על-חטאותינו ועל-אשמתנו: כי-רבה אשמה לנו, וחרון אף על-ישראל.
יד ויעזוב החלוץ, את-השביה ואת-הביזה, לפני השרים, וכל-הקהל.
טו ויקומו האנשים אשר-ניקבו בשמות ויחזיקו בשביה, וכל-מערומיהם הלבישו מן-השלל, וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסוכום וינהלום בחמורים לכל-כושל, ויביאום ירחו עיר-התמרים אצל אחיהם; וישובו, שומרון.
טז בעת ההיא, שלח המלך אחז על-מלכי אשור--לעזור לו.
יז ועוד אדומים, באו; ויכו ביהודה, וישבו-שבי.
יח ופלשתים פשטו, בערי השפילה והנגב ליהודה, וילכדו את-בית-שמש ואת-איילון ואת-הגדרות ואת-שוכו ובנותיה ואת-תמנה ובנותיה, ואת-גמזו ואת-בנותיה; ויישבו, שם.
יט כי-הכניע יהוה את-יהודה, בעבור אחז מלך-ישראל: כי הפריע ביהודה, ומעול מעל ביהוה.
כ ויבוא עליו, תילגת פלנאסר מלך אשור; ויצר לו, ולא חזקו.
כא כי-חלק אחז את-בית יהוה, ואת-בית המלך והשרים; וייתן למלך אשור, ולא לעזרה לו.
כב ובעת הצר לו, ויוסף למעול ביהוה: הוא, המלך אחז.
כג ויזבח, לאלוהי דרמשק המכים בו, ויאמר כי אלוהי מלכי-ארם הם מעזרים אותם, להם אזבח ויעזרוני; והם היו-לו להכשילו, ולכל-ישראל.
כד ויאסוף אחז את-כלי בית-האלוהים, ויקצץ את-כלי בית-האלוהים, ויסגור, את-דלתות בית-יהוה; ויעש לו מזבחות בכל-פינה, בירושלים.
כה ובכל-עיר ועיר ליהודה עשה במות, לקטר לאלוהים אחרים; ויכעס, את-יהוה אלוהי אבותיו.
כו ויתר דבריו וכל-דרכיו, הראשונים והאחרונים--הנם כתובים, על-ספר מלכי-יהודה וישראל.
כז וישכב אחז עם-אבותיו, ויקברוהו בעיר בירושלים--כי לא הביאוהו, לקברי מלכי ישראל; וימלוך יחזקייהו בנו, תחתיו.
פרק כט
א יחזקייהו מלך, בן-עשרים וחמש שנה, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, אבייה בת-זכריהו.
ב ויעש הישר, בעיני יהוה: ככול אשר-עשה, דויד אביו.
ג הוא בשנה הראשונה למולכו בחודש הראשון, פתח את-דלתות בית-יהוה--ויחזקם.
ד ויבא את-הכוהנים, ואת-הלויים; ויאספם, לרחוב המזרח.
ה ויאמר להם, שמעוני הלויים: עתה התקדשו, וקדשו את-בית יהוה אלוהי אבותיכם, והוציאו את-הנידה, מן-הקודש.
ו כי-מעלו אבותינו, ועשו הרע בעיני יהוה-אלוהינו--ויעזבוהו; ויסבו פניהם ממשכן יהוה, וייתנו-עורף.
ז גם סגרו דלתות האולם, ויכבו את-הנרות, וקטורת, לא הקטירו; ועולה לא-העלו בקודש, לאלוהי ישראל.
ח ויהי קצף יהוה, על-יהודה וירושלים; וייתנם לזעווה לשמה ולשריקה, כאשר אתם רואים בעיניכם.
ט והנה נפלו אבותינו, בחרב; ובנינו ובנותינו ונשינו בשבי, על-זאת.
י עתה, עם-לבבי, לכרות ברית, ליהוה אלוהי ישראל; וישוב ממנו, חרון אפו.
יא בניי, עתה אל-תישלו: כי-בכם בחר יהוה, לעמוד לפניו לשרתו, ולהיות לו, משרתים ומקטירים.
יב ויקומו הלויים מחת בן-עמשיי ויואל בן-עזריהו, מן-בני הקהתי, ומן-בני מררי, קיש בן-עבדי ועזריהו בן-יהללאל; ומן-הגרשוני--יואח בן-זימה, ועדן בן-יואח.
יג ומן-בני, אליצפן, שמרי, ויעיאל; ומן-בני אסף, זכריהו ומתניהו.
יד ומן-בני הימן, יחיאל ושמעי; ומן-בני ידותון, שמעיה ועוזיאל.
טו ויאספו את-אחיהם ויתקדשו, ויבואו כמצות-המלך בדברי יהוה, לטהר, בית יהוה.
טז ויבואו הכוהנים לפנימה בית-יהוה, לטהר, ויוציאו את כל-הטומאה אשר מצאו בהיכל יהוה, לחצר בית יהוה; ויקבלו, הלויים, להוציא לנחל-קדרון, חוצה.
יז ויחלו באחד לחודש הראשון, לקדש, וביום שמונה לחודש באו לאולם יהוה, ויקדשו את-בית-יהוה לימים שמונה; וביום שישה עשר לחודש הראשון, כילו.
יח ויבואו פנימה, אל-חזקייהו המלך, ויאמרו, טיהרנו את-כל-בית יהוה: את-מזבח העולה ואת-כל-כליו, ואת-שולחן המערכת ואת-כל-כליו.
יט ואת כל-הכלים, אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו--הכנו והקדשנו; והנם, לפני מזבח יהוה.
כ וישכם, יחזקייהו המלך, ויאסוף, את שרי העיר; ויעל, בית יהוה.
כא ויביאו פרים-שבעה ואילים שבעה וכבשים שבעה, וצפירי עיזים שבעה לחטאת, על-הממלכה ועל-המקדש, ועל-יהודה; ויאמר, לבני אהרון הכוהנים, להעלות, על-מזבח יהוה.
כב וישחטו, הבקר, ויקבלו הכוהנים את-הדם, ויזרקו המזבחה; וישחטו האילים, ויזרקו הדם המזבחה, וישחטו הכבשים, ויזרקו הדם המזבחה.
כג ויגישו את-שעירי החטאת, לפני המלך והקהל; ויסמכו ידיהם, עליהם.
כד וישחטום, הכוהנים, ויחטאו את-דמם המזבחה, לכפר על-כל-ישראל: כי לכל-ישראל אמר המלך, העולה והחטאת.
כה ויעמד את-הלויים בית יהוה, במצלתיים בנבלים ובכינורות, במצות דויד וגד חוזה-המלך, ונתן הנביא: כי ביד-יהוה המצוה, ביד-נביאיו.
כו ויעמדו הלויים בכלי דויד, והכוהנים בחצוצרות.
כז ויאמר, חזקייהו, להעלות העולה, להמזבח; ובעת החל העולה, החל שיר-יהוה והחצוצרות, ועל-ידי, כלי דויד מלך-ישראל.
כח וכל-הקהל, משתחווים, והשיר משורר, והחצוצרות מחצרים: הכול, עד לכלות העולה.
כט וככלות, להעלות: כרעו, המלך וכל-הנמצאים איתו--וישתחוו.
ל ויאמר יחזקייהו המלך והשרים, ללויים, להלל ליהוה, בדברי דויד ואסף החוזה; ויהללו, עד-לשמחה, וייקדו, וישתחוו.
לא ויען יחזקייהו ויאמר, עתה מילאתם ידכם ליהוה, גושו והביאו זבחים ותודות, לבית יהוה; ויביאו הקהל זבחים ותודות, וכל-נדיב לב עולות.
לב ויהי מספר העולה, אשר הביאו הקהל--בקר שבעים, אילים מאה כבשים מאתיים: לעולה ליהוה, כל-אלה.
לג והקודשים--בקר שש מאות, וצאן שלושת אלפים.
לד רק הכוהנים, היו למעט, ולא יכלו, להפשיט את-כל-העולות; ויחזקום אחיהם הלויים, עד-כלות המלאכה ועד יתקדשו הכוהנים--כי הלויים ישרי לבב, להתקדש מהכוהנים.
לה וגם-עולה לרוב בחלבי השלמים, ובנסכים--לעולה; ותיכון, עבודת בית-יהוה.
לו וישמח יחזקייהו וכל-העם, על ההכין האלוהים לעם: כי בפתאום, היה הדבר.
פרק ל
א וישלח יחזקייהו על-כל-ישראל ויהודה, וגם-איגרות כתב על-אפריים ומנשה, לבוא לבית-יהוה, בירושלים--לעשות פסח, ליהוה אלוהי ישראל.
ב וייוועץ המלך ושריו וכל-הקהל, בירושלים, לעשות הפסח, בחודש השני.
ג כי לא יכלו לעשותו, בעת ההיא: כי הכוהנים לא-התקדשו למדיי, והעם לא-נאספו לירושלים.
ד ויישר הדבר, בעיני המלך, ובעיני, כל-הקהל.
ה ויעמידו דבר, להעביר קול בכל-ישראל מבאר-שבע ועד-דן--לבוא לעשות פסח ליהוה אלוהי-ישראל, בירושלים: כי לא לרוב עשו, ככתוב.
ו וילכו הרצים באיגרות מיד המלך ושריו, בכל-ישראל ויהודה, וכמצות המלך, לאמור: בני ישראל, שובו אל-יהוה אלוהי אברהם יצחק וישראל, וישוב אל-הפליטה, הנשארת לכם מכף מלכי אשור.
ז ואל-תהיו, כאבותיכם וכאחיכם, אשר מעלו, ביהוה אלוהי אבותיהם; וייתנם לשמה, כאשר אתם רואים.
ח עתה, אל-תקשו עורפכם כאבותיכם: תנו-יד ליהוה, ובואו למקדשו אשר הקדיש לעולם, ועבדו את-יהוה אלוהיכם, וישוב מכם חרון אפו.
ט כי בשובכם על-יהוה, אחיכם ובניכם לרחמים לפני שוביהם, ולשוב, לארץ הזאת: כי-חנון ורחום, יהוה אלוהיכם, ולא-יסיר פנים מכם, אם-תשובו אליו.
י ויהיו הרצים עוברים מעיר לעיר, בארץ-אפריים ומנשה--ועד-זבולון; ויהיו משחיקים עליהם, ומלעיגים בם.
יא אך-אנשים מאשר ומנשה, ומזבולון--נכנעו, ויבואו לירושלים.
יב גם ביהודה, הייתה יד האלוהים, לתת להם, לב אחד: לעשות מצות המלך, והשרים--בדבר יהוה.
יג וייאספו ירושלים עם-רב, לעשות את-חג המצות בחודש השני--קהל, לרוב מאוד.
יד ויקומו--ויסירו את-המזבחות, אשר בירושלים; ואת כל-המקטרות הסירו, וישליכו לנחל קדרון.
טו וישחטו הפסח, בארבעה עשר לחודש השני; והכוהנים והלויים נכלמו ויתקדשו, ויביאו עולות בית יהוה.
טז ויעמדו על-עומדם כמשפטם, כתורת משה איש-האלוהים; הכוהנים זורקים את-הדם, מיד הלויים.
יז כי-רבת בקהל, אשר לא-התקדשו; והלויים על-שחיטת הפסחים, לכול לא טהור--להקדיש, ליהוה.
יח כי מרבית העם רבת מאפריים ומנשה יששכר וזבולון, לא היטהרו--כי-אכלו את-הפסח, בלא ככתוב: כי התפלל יחזקייהו עליהם לאמור, יהוה הטוב יכפר בעד.
יט כל-לבבו הכין, לדרוש האלוהים יהוה אלוהי אבותיו; ולא, כטוהרת הקודש.
כ וישמע יהוה אל-יחזקייהו, וירפא את-העם.
כא ויעשו בני-ישראל הנמצאים בירושלים את-חג המצות, שבעת ימים--בשמחה גדולה; ומהללים ליהוה יום ביום הלויים והכוהנים, בכלי-עוז--ליהוה.
כב וידבר יחזקייהו, על-לב כל-הלויים--המשכילים שכל-טוב, ליהוה; ויאכלו את-המועד, שבעת הימים, מזבחים זבחי שלמים, ומתוודים ליהוה אלוהי אבותיהם.
כג וייוועצו, כל-הקהל, לעשות, שבעת ימים אחרים; ויעשו שבעת-ימים, שמחה.
כד כי חזקייהו מלך-יהודה הרים לקהל אלף פרים, ושבעת אלפים צאן, והשרים הרימו לקהל פרים אלף, וצאן עשרת אלפים; ויתקדשו כוהנים, לרוב.
כה וישמחו כל-קהל יהודה, והכוהנים והלויים, וכל-הקהל, הבאים מישראל; והגרים, הבאים מארץ ישראל, והיושבים, ביהודה.
כו ותהי שמחה-גדולה, בירושלים: כי מימי שלמה בן-דויד, מלך ישראל, לא כזאת, בירושלים.
כז ויקומו הכוהנים הלויים, ויברכו את-העם, ויישמע, בקולם; ותבוא תפילתם למעון קודשו, לשמיים.
פרק לא
א וככלות כל-זאת, יצאו כל-ישראל הנמצאים לערי יהודה, וישברו המצבות ויגדעו האשרים וינתצו את-הבמות ואת-המזבחות מכל-יהודה ובנימין ובאפריים ומנשה, עד-לכלה; וישובו כל-בני ישראל, איש לאחוזתו--לעריהם.
ב ויעמד יחזקייהו את-מחלקות הכוהנים והלויים על-מחלקותם איש כפי עבודתו, לכוהנים וללויים, לעולה, ולשלמים--לשרת ולהודות ולהלל, בשערי מחנות יהוה.
ג ומנת המלך מן-רכושו לעולות, לעולות הבוקר והערב, והעולות, לשבתות ולחודשים ולמועדים--ככתוב, בתורת יהוה.
ד ויאמר לעם, ליושבי ירושלים, לתת, מנת הכוהנים והלויים--למען יחזקו, בתורת יהוה.
ה וכפרוץ הדבר, הרבו בני-ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש, וכול, תבואת שדה; ומעשר הכול לרוב, הביאו.
ו ובני ישראל ויהודה, היושבים בערי יהודה--גם-הם מעשר בקר וצאן, ומעשר קודשים המקודשים ליהוה אלוהיהם: הביאו, וייתנו ערימות ערימות.
ז בחודש, השלישי, החלו הערימות, לייסוד; ובחודש השביעי, כילו.
ח ויבואו יחזקייהו והשרים, ויראו את-הערימות; ויברכו, את-יהוה, ואת, עמו ישראל.
ט וידרוש יחזקייהו, על-הכוהנים והלויים--על-הערימות.
י ויאמר אליו, עזריהו הכוהן הראש--לבית צדוק: ויאמר מהחל התרומה לביא בית-יהוה, אכול ושבוע והותר עד-לרוב--כי יהוה בירך את-עמו, והנותר את-ההמון הזה.
יא ויאמר יחזקייהו, להכין לשכות בבית יהוה--ויכינו.
יב ויביאו את-התרומה והמעשר והקודשים, באמונה; ועליהם נגיד כנניהו הלוי, ושמעי אחיהו משנה.
יג ויחיאל ועזזיהו ונחת ועשהאל וירימות ויוזבד, ואליאל ויסמכיהו, ומחת, ובניהו--פקידים, מיד כנניהו ושמעי אחיו, במפקד יחזקייהו המלך, ועזריהו נגיד בית-האלוהים.
יד וקורא בן-ימנה הלוי השוער למזרחה, על נדבות האלוהים--לתת תרומת יהוה, וקודשי הקודשים.
טו ועל-ידו עדן ומנימין וישוע ושמעיהו אמריהו ושכניהו, בערי הכוהנים--באמונה: לתת לאחיהם במחלקות, כגדול כקטן.
טז מלבד התייחשם לזכרים, מבן שלוש שנים ולמעלה, לכל-הבא לבית-יהוה, לדבר-יום ביומו--לעבודתם, במשמרותם כמחלקותיהם.
יז ואת התייחש הכוהנים, לבית אבותיהם, והלויים, מבן עשרים שנה ולמעלה--במשמרותיהם, במחלקותיהם.
יח ולהתייחש, בכל-טפם נשיהם ובניהם ובנותיהם--לכל-קהל: כי באמונתם, יתקדשו-קודש.
יט ולבני אהרון הכוהנים בשדי מגרש עריהם, בכל-עיר ועיר, אנשים, אשר ניקבו בשמות--לתת מנות, לכל-זכר בכוהנים, ולכל-התייחש, בלויים.
כ ויעש כזאת יחזקייהו, בכל-יהודה; ויעש הטוב והישר והאמת, לפני יהוה אלוהיו.
כא ובכל-מעשה אשר-החל בעבודת בית-האלוהים, ובתורה ובמצוה, לדרוש, לאלוהיו--בכל-לבבו עשה, והצליח.
פרק לב
א אחרי הדברים והאמת האלה, בא סנחריב מלך-אשור; ויבוא ביהודה, וייחן על-הערים הבצורות, ויאמר, לבקעם אליו.
ב וירא, יחזקייהו, כי-בא, סנחריב; ופניו, למלחמה על-ירושלים.
ג וייוועץ, עם-שריו וגיבוריו, לסתום את-מימי העיינות, אשר מחוץ לעיר; ויעזרוהו.
ד וייקבצו עם-רב--ויסתמו את-כל-המעיינות, ואת-הנחל השוטף בתוך-הארץ לאמור: למה יבואו מלכי אשור, ומצאו מים רבים.
ה ויתחזק וייבן את-כל-החומה הפרוצה ויעל על-המגדלות, ולחוצה החומה אחרת, ויחזק את-המילוא, עיר דויד; ויעש שלח לרוב, ומגינים.
ו וייתן שרי מלחמות, על-העם; ויקבצם אליו, אל-רחוב שער העיר, וידבר על-לבבם, לאמור.
ז חזקו ואמצו--אל-תיראו ואל-תיחתו מפני מלך אשור, ומלפני כל-ההמון אשר-עימו: כי-עימנו רב, מעימו.
ח עימו, זרוע בשר, ועימנו יהוה אלוהינו לעוזרנו, ולהילחם מלחמותינו; וייסמכו העם, על-דברי יחזקייהו מלך-יהודה.
ט אחר זה, שלח סנחריב מלך-אשור עבדיו ירושלימה, והוא על-לכיש, וכל-ממשלתו עימו--על-יחזקייהו מלך יהודה, ועל-כל-יהודה אשר בירושלים לאמור.
י כה אמר, סנחריב מלך אשור: על-מה אתם בוטחים, ויושבים במצור בירושלים.
יא הלוא יחזקייהו, מסית אתכם, לתת אתכם, למות ברעב ובצמא לאמור: יהוה אלוהינו--יצילנו, מכף מלך אשור.
יב הלוא-הוא, יחזקייהו, הסיר את-במותיו, ואת-מזבחותיו; ויאמר ליהודה ולירושלים, לאמור, לפני מזבח אחד תשתחוו, ועליו תקטירו.
יג הלוא תדעו, מה עשיתי אני ואבותיי, לכול, עמי הארצות: היכול יכלו, אלוהי גויי הארצות, להציל את-ארצם, מידי.
יד מי בכל-אלוהי הגויים האלה, אשר החרימו אבותיי, אשר יכול, להציל את-עמו מידי: כי יוכל אלוהיכם, להציל אתכם מידי.
טו ועתה אל-ישיא אתכם חזקייהו ואל-יסית אתכם כזאת, ואל-תאמינו לו--כי-לא יוכל כל-אלוה כל-גוי וממלכה, להציל עמו מידי ומיד אבותיי: אף כי אלוהיכם, לא-יצילו אתכם מידי.
טז ועוד דיברו עבדיו, על-יהוה האלוהים, ועל, יחזקייהו עבדו.
יז וספרים כתב--לחרף, ליהוה אלוהי ישראל: ולאמור עליו לאמור, כאלוהי גויי הארצות אשר לא-הצילו עמם מידי--כן לא-יציל אלוהי יחזקייהו עמו, מידי.
יח ויקראו בקול-גדול יהודית, על-עם ירושלים אשר על-החומה, לייראם, ולבהלם--למען, ילכדו את-העיר.
יט וידברו, אל-אלוהי ירושלים: כעל, אלוהי עמי הארץ--מעשה, ידי האדם.
כ ויתפלל יחזקייהו המלך, וישעיהו בן-אמוץ הנביא--על-זאת; ויזעקו, השמיים.
כא וישלח יהוה, מלאך, ויכחד כל-גיבור חיל ונגיד ושר, במחנה מלך אשור; וישב בבושת פנים לארצו, ויבוא בית אלוהיו, ומיציאי מעיו, שם הפילוהו בחרב.
כב ויושע יהוה את-יחזקייהו ואת יושבי ירושלים, מיד סנחריב מלך-אשור--ומיד-כול; וינהלם, מסביב.
כג ורבים מביאים מנחה ליהוה, לירושלים, ומגדנות, ליחזקייהו מלך יהודה; ויינשא לעיני כל-הגויים, מאחרי-כן.
כד בימים ההם, חלה יחזקייהו עד-למות; ויתפלל, אל-יהוה, ויאמר לו, ומופת נתן לו.
כה ולא-כגמול עליו השיב יחזקייהו, כי גבה ליבו; ויהי עליו קצף, ועל-יהודה וירושלים.
כו וייכנע יחזקייהו בגובה ליבו, הוא ויושבי ירושלים; ולא-בא עליהם קצף יהוה, בימי יחזקייהו.
כז ויהי ליחזקייהו עושר וכבוד, הרבה מאוד; ואוצרות עשה-לו לכסף ולזהב ולאבן יקרה, ולבשמים ולמגינים, ולכול, כלי חמדה.
כח ומסכנות--לתבואת דגן, ותירוש ויצהר; ואורוות לכל-בהמה ובהמה, ועדרים לאוורות.
כט וערים עשה לו, ומקנה-צאן ובקר לרוב: כי נתן-לו אלוהים, רכוש רב מאוד.
ל והוא יחזקייהו, סתם את-מוצא מימי גיחון העליון, וישרם למטה-מערבה, לעיר דויד; ויצלח יחזקייהו, בכל-מעשהו.
לא וכן במליצי שרי בבל, המשלחים עליו לדרוש המופת אשר היה בארץ, עזבו, האלוהים--לנסותו, לדעת כל-בלבבו.
לב ויתר דברי יחזקייהו, וחסדיו--הנם כתובים, בחזון ישעיהו בן-אמוץ הנביא, על-ספר מלכי-יהודה, וישראל.
לג וישכב יחזקייהו עם-אבותיו, ויקברוהו במעלה קברי בני-דויד, וכבוד עשו-לו במותו, כל-יהודה ויושבי ירושלים; וימלוך מנשה בנו, תחתיו.
פרק לג
א בן-שתים עשרה שנה, מנשה במולכו; וחמישים וחמש שנה, מלך בירושלים.
ב ויעש הרע, בעיני יהוה: כתועבות, הגויים, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל.
ג וישב, וייבן את-הבמות, אשר ניתץ, יחזקייהו אביו; ויקם מזבחות לבעלים, ויעש אשרות, וישתחו לכל-צבא השמיים, ויעבוד אותם.
ד ובנה מזבחות, בבית יהוה, אשר אמר יהוה, בירושלים יהיה-שמי לעולם.
ה וייבן מזבחות, לכל-צבא השמיים, בשתי, חצרות בית-יהוה.
ו והוא העביר את-בניו באש, בגיא בן-הינום, ועונן וניחש וכישף, ועשה אוב ויידעוני: הרבה, לעשות הרע בעיני יהוה--להכעיסו.
ז וישם, את-פסל הסמל אשר עשה--בבית האלוהים, אשר אמר אלוהים אל-דויד ואל-שלמה בנו, בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכול שבטי ישראל, אשים את-שמי לעילום.
ח ולא אוסיף, להסיר את-רגל ישראל, מעל האדמה, אשר העמדתי לאבותיכם: רק אם-ישמרו לעשות, את כל-אשר ציוויתים, לכל-התורה והחוקים והמשפטים, ביד-משה.
ט ויתע מנשה, את-יהודה ויושבי ירושלים: לעשות רע--מן-הגויים, אשר השמיד יהוה מפני בני ישראל.
י וידבר יהוה אל-מנשה ואל-עמו, ולא הקשיבו.
יא ויבא יהוה עליהם, את-שרי הצבא אשר למלך אשור, וילכדו את-מנשה, בחוחים; ויאסרוהו, בנחושתיים, ויוליכוהו, בבלה.
יב וכהצר לו--חילה, את-פני יהוה אלוהיו; וייכנע מאוד, מלפני אלוהי אבותיו.
יג ויתפלל אליו, וייעתר לו וישמע תחינתו, וישיבהו ירושלים, למלכותו; ויידע מנשה, כי יהוה הוא האלוהים.
יד ואחרי-כן בנה חומה חיצונה לעיר-דויד מערבה לגיחון בנחל ולבוא בשער הדגים, וסבב לעופל, ויגביההא, מאוד; וישם שרי-חיל בכל-הערים הבצורות, ביהודה.
טו ויסר את-אלוהי הנכר ואת-הסמל, מבית יהוה, וכל-המזבחות אשר בנה בהר בית-יהוה, ובירושלים; וישלך, חוצה לעיר.
טז וייבן, את-מזבח יהוה, ויזבח עליו, זבחי שלמים ותודה; ויאמר, ליהודה, לעבוד, את-יהוה אלוהי ישראל.
יז אבל עוד העם, זובחים בבמות: רק, ליהוה אלוהיהם.
יח ויתר דברי מנשה, ותפילתו אל-אלוהיו, ודברי החוזים, המדברים אליו בשם יהוה אלוהי ישראל--הנם, על-דברי מלכי ישראל.
יט ותפילתו והיעתר-לו, וכל-חטאתו ומעלו, והמקומות אשר בנה בהם במות והעמיד האשרים והפסילים, לפני היכנעו--הנם כתובים, על דברי חוזיי.
כ וישכב מנשה עם-אבותיו, ויקברוהו ביתו; וימלוך אמון בנו, תחתיו.
כא בן-עשרים ושתיים שנה, אמון במולכו; ושתיים שנים, מלך בירושלים.
כב ויעש הרע בעיני יהוה, כאשר עשה מנשה אביו; ולכל-הפסילים, אשר עשה מנשה אביו--זיבח אמון, ויעבדם.
כג ולא נכנע מלפני יהוה, כהיכנע מנשה אביו: כי הוא אמון, הרבה אשמה.
כד ויקשרו עליו עבדיו, וימיתוהו בביתו.
כה ויכו, עם-הארץ, את כל-הקושרים, על-המלך אמון; וימליכו עם-הארץ את-יאשייהו בנו, תחתיו.
פרק לד
א בן-שמונה שנים, יאשייהו במולכו; ושלושים ואחת שנה, מלך בירושלים.
ב ויעש הישר, בעיני יהוה; וילך, בדרכי דויד אביו, ולא-סר, ימין ושמאל.
ג ובשמונה שנים למולכו, והוא עודנו נער, החל, לדרוש לאלוהי דויד אביו; ובשתים עשרה שנה, החל לטהר את-יהודה וירושלים, מן-הבמות והאשרים, והפסילים והמסכות.
ד וינתצו לפניו, את מזבחות הבעלים, והחמנים אשר-למעלה מעליהם, גידע; והאשרים והפסילים והמסכות, שיבר והדק, ויזרוק על-פני הקברים, הזובחים להם.
ה ועצמות, כוהנים, שרף, על-מזבחותם; ויטהר את-יהודה, ואת-ירושלים.
ו ובערי מנשה ואפריים ושמעון, ועד-נפתלי, בחרבותיהם, סביב.
ז וינתץ את-המזבחות, ואת-האשרים והפסילים כיתת להדק, וכל-החמנים גידע, בכל-ארץ ישראל; וישב, לירושלים.
ח ובשנת שמונה עשרה למולכו, לטהר הארץ והבית--שלח את-שפן בן-אצליהו ואת-מעשיהו שר-העיר, ואת יואח בן-יואחז המזכיר, לחזק, את-בית יהוה אלוהיו.
ט ויבואו אל-חלקייהו הכוהן הגדול, וייתנו את-הכסף המובא בית-אלוהים, אשר אספו-הלויים שומרי הסף מיד מנשה ואפריים ומכול שארית ישראל, ומכל-יהודה ובנימין; וישובו, ירושלים.
י וייתנו, על-יד עושי המלאכה, המופקדים, בבית יהוה; וייתנו אותו עושי המלאכה, אשר עושים בבית יהוה, לבדוק ולחזק, הבית.
יא וייתנו, לחרשים ולבונים, לקנות אבני מחצב, ועצים למחברות; ולקרות, את-הבתים, אשר השחיתו, מלכי יהודה.
יב והאנשים עושים באמונה במלאכה, ועליהם מופקדים יחת ועובדיהו הלויים מן-בני מררי, וזכריה ומשולם מן-בני הקהתים, לנצח; והלויים--כל-מבין, בכלי-שיר.
יג ועל הסבלים, ומנצחים לכול עושי מלאכה, לעבודה, ועבודה; ומהלויים, סופרים ושוטרים ושוערים.
יד ובהוציאם את-הכסף, המובא בית יהוה--מצא חלקייהו הכוהן, את-ספר תורת-יהוה ביד-משה.
טו ויען חלקייהו, ויאמר אל-שפן הסופר, ספר התורה מצאתי, בבית יהוה; וייתן חלקייהו את-הספר, אל-שפן.
טז ויבא שפן את-הספר אל-המלך, וישב עוד את-המלך דבר לאמור: כול אשר-ניתן ביד-עבדיך, הם עושים.
יז ויתיכו, את-הכסף הנמצא בבית-יהוה; וייתנוהו, על-יד המופקדים, ועל-יד, עושי המלאכה.
יח ויגד שפן הסופר, למלך לאמור--ספר נתן לי, חלקייהו הכוהן; ויקרא-בו שפן, לפני המלך.
יט ויהי כשמוע המלך, את דברי התורה--ויקרע, את-בגדיו.
כ ויצו המלך את-חלקייהו ואת-אחיקם בן-שפן ואת-עבדון בן-מיכה ואת שפן הסופר, ואת עשיה עבד-המלך--לאמור.
כא לכו דרשו את-יהוה בעדי, ובעד הנשאר בישראל וביהודה, על-דברי הספר, אשר נמצא: כי-גדולה חמת-יהוה, אשר ניתכה בנו, על אשר לא-שמרו אבותינו את-דבר יהוה, לעשות ככל-הכתוב על-הספר הזה.
כב וילך חלקייהו ואשר המלך, אל-חולדה הנביאה אשת שלום בן-תוקהת בן-חסרה שומר הבגדים, והיא יושבת בירושלים, במשנה; וידברו אליה, כזאת.
כג ותאמר להם, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל: אמרו לאיש, אשר-שלח אתכם אליי.
כד כה אמר יהוה, הנני מביא רעה על-המקום הזה ועל-יושביו: את כל-האלות, הכתובות על-הספר, אשר קראו, לפני מלך יהודה.
כה תחת אשר עזבוני, ויקטרו לאלוהים אחרים--למען הכעיסני, בכול מעשי ידיהם; ותיתך חמתי במקום הזה, ולא תכבה.
כו ואל-מלך יהודה, השולח אתכם לדרוש ביהוה--כה תאמרו, אליו: כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, הדברים אשר שמעת.
כז יען רך-לבבך ותיכנע מלפני אלוהים, בשומעך את-דבריו על-המקום הזה ועל-יושביו, ותיכנע לפניי, ותקרע את-בגדיך ותבך לפניי; וגם-אני שמעתי, נאום-יהוה.
כח הנני אוסיפך אל-אבותיך, ונאספת אל-קברותיך בשלום, ולא-תראינה עיניך, בכול הרעה אשר אני מביא על-המקום הזה ועל-יושביו; וישיבו את-המלך, דבר.
כט וישלח, המלך; ויאסוף, את-כל-זקני יהודה וירושלים.
ל ויעל המלך בית-יהוה וכל-איש יהודה ויושבי ירושלים, והכוהנים והלויים, וכל-העם, מגדול ועד-קטן; ויקרא באוזניהם, את-כל-דברי ספר הברית, הנמצא, בית יהוה.
לא ויעמוד המלך על-עומדו, ויכרות את-הברית לפני יהוה, ללכת אחרי יהוה ולשמור את-מצוותיו ועדוותיו וחוקיו, בכל-לבבו ובכל-נפשו--לעשות את-דברי הברית, הכתובים על-הספר הזה.
לב ויעמד, את כל-הנמצא בירושלים ובנימין; ויעשו יושבי ירושלים, כברית אלוהים אלוהי אבותיהם.
לג ויסר יאשייהו את-כל-התועבות, מכל-הארצות אשר לבני ישראל, ויעבד את כל-הנמצא בישראל, לעבוד את-יהוה אלוהיהם: כל-ימיו--לא סרו, מאחרי יהוה אלוהי אבותיהם.
פרק לה
א ויעש יאשייהו בירושלים פסח, ליהוה; וישחטו הפסח, בארבעה עשר לחודש הראשון.
ב ויעמד הכוהנים, על-משמרותם; ויחזקם, לעבודת בית יהוה.
ג ויאמר ללויים המבינים לכל-ישראל הקדושים ליהוה, תנו את-ארון-הקודש בבית אשר בנה שלמה בן-דויד מלך ישראל--אין-לכם משא, בכתף; עתה, עבדו את-יהוה אלוהיכם, ואת, עמו ישראל.
ד והכינו לבית-אבותיכם, כמחלקותיכם--בכתב, דויד מלך ישראל, ובמכתב, שלמה בנו.
ה ועמדו בקודש, לפלוגות בית האבות, לאחיכם, בני העם--וחלוקת בית-אב, ללויים.
ו ושחטו, הפסח; והתקדשו והכינו לאחיכם, לעשות כדבר-יהוה ביד-משה.
ז וירם יאשייהו לבני העם צאן כבשים ובני-עיזים, הכול לפסחים, לכל-הנמצא למספר שלושים אלף, ובקר שלושת אלפים: אלה, מרכוש המלך.
ח ושריו לנדבה לעם, לכוהנים וללויים--הרימו: חלקייה וזכריהו ויחיאל, נגידי בית האלוהים, לכוהנים נתנו לפסחים אלפיים ושש מאות, ובקר שלוש מאות.
ט וכנניהו ושמעיהו ונתנאל אחיו, וחשביהו ויעיאל ויוזבד--שרי הלויים: הרימו ללויים לפסחים חמשת אלפים, ובקר חמש מאות.
י ותיכון, העבודה; ויעמדו הכוהנים על-עומדם והלויים על-מחלקותם, כמצות המלך.
יא וישחטו, הפסח; ויזרקו הכוהנים מידם, והלויים מפשיטים.
יב ויסירו העולה לתיתם למפלגות לבית-אבות, לבני העם, להקריב ליהוה, ככתוב בספר משה; וכן, לבקר.
יג ויבשלו הפסח באש, כמשפט; והקודשים בישלו, בסירות ובדוודים ובצלחות, ויריצו, לכל-בני העם.
יד ואחר, הכינו להם ולכוהנים--כי הכוהנים בני אהרון, בהעלות העולה והחלבים עד-לילה; והלויים הכינו להם, ולכוהנים בני אהרון.
טו והמשוררים בני-אסף על-מעמדם, כמצות דויד ואסף והימן וידותון חוזה המלך, והשוערים, לשער ושער: אין להם, לסור מעל עבודתם--כי-אחיהם הלויים, הכינו להם.
טז ותיכון כל-עבודת יהוה ביום ההוא, לעשות הפסח, והעלות עולות, על מזבח יהוה--כמצות, המלך יאשייהו.
יז ויעשו בני-ישראל הנמצאים את-הפסח, בעת ההיא, ואת-חג המצות, שבעת ימים.
יח ולא-נעשה פסח כמוהו בישראל, מימי שמואל הנביא; וכל-מלכי ישראל לא-עשו כפסח אשר-עשה יאשייהו והכוהנים והלויים וכל-יהודה, וישראל הנמצא, ויושבי, ירושלים.
יט בשמונה עשרה שנה, למלכות יאשייהו--נעשה, הפסח הזה.
כ אחרי כל-זאת, אשר הכין יאשייהו את-הבית, עלה נכו מלך-מצריים להילחם בכרכמיש, על-פרת; וייצא לקראתו, יאשייהו.
כא וישלח אליו מלאכים לאמור מה-לי ולך מלך יהודה, לא-עליך אתה היום כי אל-בית מלחמתי, ואלוהים, אמר לבהלני: חדל-לך מאלוהים אשר-עימי, ואל-ישחיתך.
כב ולא-הסב יאשייהו פניו ממנו, כי להילחם-בו התחפש, ולא שמע אל-דברי נכו, מפי אלוהים; ויבוא, להילחם בבקעת מגידו.
כג ויורו, היורים, למלך, יאשייהו; ויאמר המלך לעבדיו העבירוני, כי הוחליתי מאוד.
כד ויעבירוהו עבדיו מן-המרכבה, וירכיבוהו על רכב המשנה אשר-לו, ויוליכוהו ירושלים, וימת וייקבר בקברות אבותיו; וכל-יהודה, וירושלים, מתאבלים, על-יאשייהו.
כה ויקונן ירמיהו, על-יאשייהו, ויאמרו כל-השרים והשרות בקינותיהם על-יאשייהו עד-היום, וייתנום לחוק על-ישראל; והנם כתובים, על-הקינות.
כו ויתר דברי יאשייהו, וחסדיו--ככתוב, בתורת יהוה.
כז ודבריו, הראשונים והאחרונים--הנם כתובים, על-ספר מלכי-ישראל ויהודה.
פרק לו
א ויקחו, עם-הארץ, את-יהואחז, בן-יאשייהו; וימליכוהו תחת-אביו, בירושלים.
ב בן-שלוש ועשרים שנה, יואחז במולכו; ושלושה חודשים, מלך בירושלים.
ג ויסירהו מלך-מצריים, בירושלים; ויענוש, את-הארץ, מאה כיכר-כסף, וכיכר זהב.
ד וימלך מלך-מצריים את-אליקים אחיו, על-יהודה וירושלים, ויסב את-שמו, יהויקים; ואת-יואחז אחיו לקח נכו, ויביאהו מצריימה.
ה בן-עשרים וחמש שנה, יהויקים במולכו, ואחת עשרה שנה, מלך בירושלים; ויעש הרע, בעיני יהוה אלוהיו.
ו עליו עלה, נבוכדנאצר מלך בבל; ויאסרהו, בנחושתיים, להוליכו, בבלה.
ז ומכלי בית יהוה, הביא נבוכדנאצר לבבל; וייתנם בהיכלו, בבבל.
ח ויתר דברי יהויקים ותועבותיו אשר-עשה, והנמצא עליו--הנם כתובים על-ספר מלכי ישראל, ויהודה; וימלוך יהויכין בנו, תחתיו.
ט בן-שמונה שנים, יהויכין במולכו, ושלושה חודשים ועשרת ימים, מלך בירושלים; ויעש הרע, בעיני יהוה.
י ולתשובת השנה, שלח המלך נבוכדנאצר, ויביאהו בבלה, עם-כלי חמדת בית-יהוה; וימלך את-צדקייהו אחיו, על-יהודה וירושלים.
יא בן-עשרים ואחת שנה, צדקייהו במולכו; ואחת עשרה שנה, מלך בירושלים.
יב ויעש הרע, בעיני יהוה אלוהיו: לא נכנע, מלפני ירמיהו הנביא--מפי יהוה.
יג וגם במלך נבוכדנאצר, מרד, אשר השביעו, באלוהים; ויקש את-עורפו, ויאמץ את-לבבו, משוב, אל-יהוה אלוהי ישראל.
יד גם כל-שרי הכוהנים והעם, הרבו למעול-מעל, ככול, תועבות הגויים; ויטמאו את-בית יהוה, אשר הקדיש בירושלים.
טו וישלח יהוה אלוהי אבותיהם עליהם, ביד מלאכיו--השכם ושלוח: כי-חמל על-עמו, ועל-מעונו.
טז ויהיו מלעיבים, במלאכי האלוהים, ובוזים דבריו, ומיתעתעים בנביאיו: עד עלות חמת-יהוה, בעמו--עד-לאין מרפא.
יז ויעל עליהם את-מלך כשדים, ויהרוג בחוריהם בחרב בבית מקדשם, ולא חמל על-בחור ובתולה, זקן וישש: הכול, נתן בידו.
יח וכול כלי בית האלוהים, הגדולים והקטנים, ואוצרות בית יהוה, ואוצרות המלך ושריו--הכול, הביא בבל.
יט וישרפו, את-בית האלוהים, וינתצו, את חומת ירושלים; וכל-ארמנותיה שרפו באש, וכל-כלי מחמדיה להשחית.
כ ויגל השארית מן-החרב, אל-בבל; ויהיו-לו ולבניו לעבדים, עד-מלוך מלכות פרס.
כא למלאות דבר-יהוה בפי ירמיהו, עד-רצתה הארץ את-שבתותיה: כל-ימי הושמה שבתה, למלאות שבעים שנה.
כב ובשנת אחת, לכורש מלך פרס, לכלות דבר-יהוה, בפי ירמיהו--העיר יהוה, את-רוח כורש מלך-פרס, ויעבר-קול בכל-מלכותו, וגם-במכתב לאמור.
כג כה-אמר כורש מלך פרס, כל-ממלכות הארץ נתן לי יהוה אלוהי השמיים, והוא-פקד עליי לבנות-לו בית, בירושלים אשר ביהודה: מי-בכם מכל-עמו, יהוה אלוהיו עימו--ויעל.
|
|