פרק א
א אלה הדברים, אשר דיבר משה אל-כל-ישראל, בעבר, הירדן: במדבר בערבה מול סוף בין-פארן ובין-תופל, ולבן וחצרות--ודי זהב.
ב אחד עשר יום מחורב, דרך הר-שעיר, עד, קדש ברנע.
ג ויהי בארבעים שנה, בעשתי-עשר חודש באחד לחודש; דיבר משה, אל-בני ישראל, ככול אשר ציווה יהוה אותו, אליהם.
ד אחרי הכותו, את סיחון מלך האמורי, אשר יושב, בחשבון--ואת, עוג מלך הבשן, אשר-יושב בעשתרות, באדרעי.
ה בעבר הירדן, בארץ מואב, הואיל משה, ביאר את-התורה הזאת לאמור.
ו יהוה אלוהינו דיבר אלינו, בחורב לאמור: רב-לכם שבת, בהר הזה.
ז פנו וסעו לכם, ובואו הר האמורי ואל-כל-שכניו, בערבה בהר ובשפילה ובנגב, ובחוף הים--ארץ הכנעני והלבנון, עד-הנהר הגדול נהר-פרת.
ח ראה נתתי לפניכם, את-הארץ; בואו, ורשו את-הארץ, אשר נשבע יהוה לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקוב לתת להם, ולזרעם אחריהם.
ט ואומר אליכם, בעת ההיא לאמור: לא-אוכל לבדי, שאת אתכם.
י יהוה אלוהיכם, הרבה אתכם; והנכם היום, ככוכבי השמיים לרוב.
יא יהוה אלוהי אבותיכם, יוסף עליכם ככם--אלף פעמים; ויברך אתכם, כאשר דיבר לכם.
יב איכה אשא, לבדי, טורחכם ומשאכם, וריבכם.
יג הבו לכם אנשים חכמים ונבונים, וידועים--לשבטיכם; ואשימם, בראשיכם.
יד ותענו, אותי; ותאמרו, טוב-הדבר אשר-דיברת לעשות.
טו ואקח את-ראשי שבטיכם, אנשים חכמים וידועים, ואתן אותם ראשים, עליכם: שרי אלפים ושרי מאות, ושרי חמישים ושרי עשרות, ושוטרים, לשבטיכם.
טז ואצווה, את-שופטיכם, בעת ההיא, לאמור: שמוע בין-אחיכם ושפטתם צדק, בין-איש ובין-אחיו ובין גרו.
יז לא-תכירו פנים במשפט, כקטון כגדול תשמעון--לא תגורו מפני-איש, כי המשפט לאלוהים הוא; והדבר אשר יקשה מכם, תקריבון אליי ושמעתיו.
יח ואצווה אתכם, בעת ההיא, את כל-הדברים, אשר תעשון.
יט וניסע מחורב, ונלך את כל-המדבר הגדול והנורא ההוא אשר ראיתם דרך הר האמורי, כאשר ציווה יהוה אלוהינו, אותנו; ונבוא, עד קדש ברנע.
כ ואומר, אליכם: באתם עד-הר האמורי, אשר-יהוה אלוהינו נותן לנו.
כא ראה נתן יהוה אלוהיך, לפניך--את-הארץ: עלה רש, כאשר דיבר יהוה אלוהי אבותיך לך--אל-תירא, ואל-תיחת.
כב ותקרבון אליי, כולכם, ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו, ויחפרו-לנו את-הארץ; וישיבו אותנו, דבר--את-הדרך אשר נעלה-בה, ואת הערים אשר נבוא אליהן.
כג וייטב בעיניי, הדבר; ואקח מכם שנים עשר אנשים, איש אחד לשבט.
כד ויפנו ויעלו ההרה, ויבואו עד-נחל אשכול; וירגלו, אותה.
כה ויקחו בידם מפרי הארץ, ויורידו אלינו; וישיבו אותנו דבר, ויאמרו, טובה הארץ, אשר-יהוה אלוהינו נותן לנו.
כו ולא אביתם, לעלות; ותמרו, את-פי יהוה אלוהיכם.
כז ותירגנו באוהליכם, ותאמרו, בשנאת יהוה אותנו, הוציאנו מארץ מצריים--לתת אותנו ביד האמורי, להשמידנו.
כח אנה אנחנו עולים, אחינו המסו את-לבבנו לאמור עם גדול ורם ממנו, ערים גדולות ובצורות, בשמיים; וגם-בני ענקים, ראינו שם.
כט ואומר, אליכם: לא-תערצון ולא-תיראון, מהם.
ל יהוה אלוהיכם ההולך לפניכם, הוא יילחם לכם: ככול אשר עשה איתכם, במצריים--לעיניכם.
לא ובמדבר, אשר ראית, אשר נשאך יהוה אלוהיך, כאשר יישא-איש את-בנו--בכל-הדרך אשר הלכתם, עד-בואכם עד-המקום הזה.
לב ובדבר, הזה--אינכם, מאמינים, ביהוה, אלוהיכם.
לג ההולך לפניכם בדרך, לתור לכם מקום--לחנותכם: באש לילה, לראותכם בדרך אשר תלכו-בה, ובענן, יומם.
לד וישמע יהוה, את-קול דבריכם; ויקצוף, ויישבע לאמור.
לה אם-יראה איש באנשים האלה, הדור הרע הזה--את, הארץ הטובה, אשר נשבעתי, לתת לאבותיכם.
לו זולתי כלב בן-יפונה, הוא יראנה, ולו-אתן את-הארץ אשר דרך-בה, ולבניו--יען, אשר מילא אחרי יהוה.
לז גם-בי התאנף יהוה, בגללכם לאמור: גם-אתה, לא-תבוא שם.
לח יהושוע בן-נון העומד לפניך, הוא יבוא שמה; אותו חזק, כי-הוא ינחילנה את-ישראל.
לט וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה, ובניכם אשר לא-ידעו היום טוב ורע--המה, יבואו שמה; ולהם אתננה, והם יירשוה.
מ ואתם, פנו לכם; וסעו המדברה, דרך ים-סוף.
מא ותענו ותאמרו אליי, חטאנו ליהוה--אנחנו נעלה ונלחמנו, ככול אשר-ציוונו יהוה אלוהינו; ותחגרו, איש את-כלי מלחמתו, ותהינו, לעלות ההרה.
מב ויאמר יהוה אליי, אמור להם לא תעלו ולא-תילחמו--כי אינני, בקרבכם; ולא, תינגפו, לפני, אויביכם.
מג ואדבר אליכם, ולא שמעתם; ותמרו את-פי יהוה, ותזידו ותעלו ההרה.
מד וייצא האמורי היושב בהר ההוא, לקראתכם, וירדפו אתכם, כאשר תעשינה הדבורים; ויכתו אתכם בשעיר, עד-חורמה.
מה ותשובו ותבכו, לפני יהוה; ולא-שמע יהוה בקולכם, ולא האזין אליכם.
מו ותשבו בקדש, ימים רבים, כימים, אשר ישבתם.
פרק ב
א ונפן וניסע המדברה, דרך ים-סוף, כאשר דיבר יהוה, אליי; ונסב את-הר-שעיר, ימים רבים.
ב ויאמר יהוה, אליי לאמור.
ג רב-לכם, סוב את-ההר הזה; פנו לכם, צפונה.
ד ואת-העם, צו לאמור, אתם עוברים בגבול אחיכם בני-עשיו, היושבים בשעיר; וייראו מכם, ונשמרתם מאוד.
ה אל-תתגרו בם--כי לא-אתן לכם מארצם, עד מדרך כף-רגל: כי-ירושה לעשיו, נתתי את-הר שעיר.
ו אוכל תשברו מאיתם בכסף, ואכלתם; וגם-מים תכרו מאיתם, בכסף--ושתיתם.
ז כי יהוה אלוהיך בירכך, בכול מעשה ידך--ידע לכתך, את-המדבר הגדול הזה: זה ארבעים שנה, יהוה אלוהיך עימך--לא חסרת, דבר.
ח ונעבור מאת אחינו בני-עשיו, היושבים בשעיר, מדרך הערבה, מאילת ומעציון גבר; ונפן, ונעבור, דרך, מדבר מואב.
ט ויאמר יהוה אליי, אל-תצר את-מואב, ואל-תתגר בם, מלחמה: כי לא-אתן לך מארצו, ירושה--כי לבני-לוט, נתתי את-ער ירושה.
י האימים לפנים, ישבו בה--עם גדול ורב ורם, כענקים.
יא רפאים ייחשבו אף-הם, כענקים; והמואבים, יקראו להם אימים.
יב ובשעיר ישבו החורים, לפנים, ובני עשיו יירשום וישמידום מפניהם, ויישבו תחתם: כאשר עשה ישראל, לארץ ירושתו, אשר-נתן יהוה, להם.
יג עתה, קומו ועברו לכם--את-נחל זרד; ונעבור, את-נחל זרד.
יד והימים אשר-הלכנו מקדש ברנע, עד אשר-עברנו את-נחל זרד, שלושים ושמונה, שנה--עד-תום כל-הדור אנשי המלחמה, מקרב המחנה, כאשר נשבע יהוה, להם.
טו וגם יד-יהוה הייתה בם, להומם מקרב המחנה, עד, תומם.
טז ויהי כאשר-תמו כל-אנשי המלחמה, למות--מקרב העם.
יז וידבר יהוה, אליי לאמור.
יח אתה עובר היום את-גבול מואב, את-ער.
יט וקרבת, מול בני עמון--אל-תצורם, ואל-תתגר בם: כי לא-אתן מארץ בני-עמון לך, ירושה--כי לבני-לוט, נתתיה ירושה.
כ ארץ-רפאים תיחשב, אף-היא: רפאים ישבו-בה, לפנים, והעמונים, יקראו להם זמזומים.
כא עם גדול ורב ורם, כענקים; וישמידם יהוה מפניהם, ויירשום ויישבו תחתם.
כב כאשר עשה לבני עשיו, היושבים בשעיר--אשר השמיד את-החורי, מפניהם, ויירשום ויישבו תחתם, עד היום הזה.
כג והעווים היושבים בחצרים, עד-עזה--כפתורים היוצאים מכפתור, השמידום ויישבו תחתם.
כד קומו סעו, ועברו את-נחל ארנון--ראה נתתי בידך את-סיחון מלך-חשבון האמורי ואת-ארצו, החל רש; והתגר בו, מלחמה.
כה היום הזה, אחל תת פחדך ויראתך, על-פני העמים, תחת כל-השמיים--אשר ישמעון שמעך, ורגזו וחלו מפניך.
כו ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, אל-סיחון מלך חשבון, דברי שלום, לאמור.
כז אעברה בארצך, בדרך בדרך אלך: לא אסור, ימין ושמאל.
כח אוכל בכסף תשבירני ואכלתי, ומים בכסף תיתן-לי ושתיתי; רק, אעברה ברגליי.
כט כאשר עשו-לי בני עשיו, היושבים בשעיר, והמואבים, היושבים בער--עד אשר-אעבור, את-הירדן, אל-הארץ, אשר-יהוה אלוהינו נותן לנו.
ל ולא אבה, סיחון מלך חשבון, העבירנו, בו: כי-הקשה יהוה אלוהיך את-רוחו, ואימץ את-לבבו, למען תיתו בידך, כיום הזה.
לא ויאמר יהוה, אליי, ראה החילותי תת לפניך, את-סיחון ואת-ארצו; החל רש, לרשת את-ארצו.
לב וייצא סיחון לקראתנו הוא וכל-עמו, למלחמה--יהצה.
לג וייתנהו יהוה אלוהינו, לפנינו; ונך אותו ואת-בניו, ואת-כל-עמו.
לד ונלכוד את-כל-עריו, בעת ההיא, ונחרם את-כל-עיר מתים, והנשים והטף: לא השארנו, שריד.
לה רק הבהמה, בזזנו לנו, ושלל הערים, אשר לכדנו.
לו מערוער אשר על-שפת-נחל ארנון והעיר אשר בנחל, ועד-הגלעד, לא הייתה קריה, אשר שגבה ממנו: את-הכול, נתן יהוה אלוהינו לפנינו.
לז רק אל-ארץ בני-עמון, לא קרבת: כל-יד נחל יבוק, וערי ההר, וכול אשר-ציווה, יהוה אלוהינו.
פרק ג
א ונפן ונעל, דרך הבשן; וייצא עוג מלך-הבשן לקראתנו הוא וכל-עמו, למלחמה--אדרעי.
ב ויאמר יהוה אליי, אל-תירא אותו--כי בידך נתתי אותו ואת-כל-עמו, ואת-ארצו; ועשית לו--כאשר עשית לסיחון מלך האמורי, אשר יושב בחשבון.
ג וייתן יהוה אלוהינו בידנו, גם את-עוג מלך-הבשן--ואת-כל-עמו; ונכהו, עד-בלתי השאיר-לו שריד.
ד ונלכוד את-כל-עריו, בעת ההיא--לא הייתה קריה, אשר לא-לקחנו מאיתם: שישים עיר כל-חבל ארגוב, ממלכת עוג בבשן.
ה כל-אלה ערים בצורות, חומה גבוהה--דלתיים ובריח: לבד מערי הפרזי, הרבה מאוד.
ו ונחרם אותם--כאשר עשינו, לסיחון מלך חשבון: החרם כל-עיר מתים, הנשים והטף.
ז וכל-הבהמה ושלל הערים, בזונו לנו.
ח וניקח בעת ההיא, את-הארץ, מיד שני מלכי האמורי, אשר בעבר הירדן--מנחל ארנון, עד-הר חרמון.
ט צידונים יקראו לחרמון, שריון; והאמורי, יקראו-לו שניר.
י כול ערי המישור, וכל-הגלעד וכל-הבשן, עד-סלכה, ואדרעי--ערי ממלכת עוג, בבשן.
יא כי רק-עוג מלך הבשן, נשאר מיתר הרפאים--הנה ערשו ערש ברזל, הלוא היא ברבת בני עמון: תשע אמות אורכה, וארבע אמות רוחבה--באמת-איש.
יב ואת-הארץ הזאת ירשנו, בעת ההיא; מערוער אשר-על-נחל ארנון, וחצי הר-הגלעד ועריו--נתתי, לראובני ולגדי.
יג ויתר הגלעד וכל-הבשן, ממלכת עוג--נתתי, לחצי שבט המנשה: כול חבל הארגוב לכל-הבשן, ההוא ייקרא ארץ רפאים.
יד יאיר בן-מנשה, לקח את-כל-חבל ארגוב, עד-גבול הגשורי, והמעכתי; ויקרא אותם על-שמו את-הבשן חוות יאיר, עד היום הזה.
טו ולמכיר, נתתי את-הגלעד.
טז ולראובני ולגדי נתתי מן-הגלעד, ועד-נחל ארנון, תוך הנחל, וגבול--ועד יבוק הנחל, גבול בני עמון.
יז והערבה, והירדן וגבול--מכינרת, ועד ים הערבה ים המלח, תחת אשדות הפסגה, מזרחה.
יח ואצו אתכם, בעת ההיא לאמור: יהוה אלוהיכם, נתן לכם את-הארץ הזאת לרשתה--חלוצים תעברו לפני אחיכם בני-ישראל, כל-בני-חיל.
יט רק נשיכם וטפכם, ומקנכם, ידעתי, כי-מקנה רב לכם--יישבו, בעריכם, אשר נתתי, לכם.
כ עד אשר-יניח יהוה לאחיכם, ככם, וירשו גם-הם, את-הארץ אשר יהוה אלוהיכם נותן להם בעבר הירדן; ושבתם, איש לירושתו, אשר נתתי, לכם.
כא ואת-יהושוע ציוויתי, בעת ההיא לאמור: עיניך הרואות, את כל-אשר עשה יהוה אלוהיכם לשני המלכים האלה--כן-יעשה יהוה לכל-הממלכות, אשר אתה עובר שמה.
כב לא, תיראום: כי יהוה אלוהיכם, הוא הנלחם לכם.
כג ואתחנן, אל-יהוה, בעת ההיא, לאמור.
כד אדוניי יהוה, אתה החילות להראות את-עבדך, את-גודלך, ואת-ידך החזקה--אשר מי-אל בשמיים ובארץ, אשר-יעשה כמעשיך וכגבורותיך.
כה אעברה-נא, ואראה את-הארץ הטובה, אשר, בעבר הירדן: ההר הטוב הזה, והלבנון.
כו ויתעבר יהוה בי למענכם, ולא שמע אליי; ויאמר יהוה אליי, רב-לך--אל-תוסף דבר אליי עוד, בדבר הזה.
כז עלה ראש הפסגה, ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה--וראה בעיניך: כי-לא תעבור, את-הירדן הזה.
כח וצו את-יהושוע, וחזקהו ואמצהו: כי-הוא יעבור, לפני העם הזה, והוא ינחיל אותם, את-הארץ אשר תראה.
כט ונשב בגיא, מול בית פעור.
פרק ד
א ועתה ישראל, שמע אל-החוקים ואל-המשפטים, אשר אנוכי מלמד אתכם, לעשות--למען תחיו, ובאתם וירשתם את-הארץ, אשר יהוה אלוהי אבותיכם, נותן לכם.
ב לא תוסיפו, על-הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם, ולא תגרעו, ממנו--לשמור, את-מצוות יהוה אלוהיכם, אשר אנוכי, מצווה אתכם.
ג עיניכם, הרואות, את אשר-עשה יהוה, בבעל פעור: כי כל-האיש, אשר הלך אחרי בעל-פעור--השמידו יהוה אלוהיך, מקרבך.
ד ואתם, הדבקים, ביהוה, אלוהיכם--חיים כולכם, היום.
ה ראה לימדתי אתכם, חוקים ומשפטים, כאשר ציווני, יהוה אלוהיי: לעשות כן--בקרב הארץ, אשר אתם באים שמה לרשתה.
ו ושמרתם, ועשיתם--כי היא חכמתכם ובינתכם, לעיני העמים: אשר ישמעון, את כל-החוקים האלה, ואמרו רק עם-חכם ונבון, הגוי הגדול הזה.
ז כי מי-גוי גדול, אשר-לו אלוהים קרובים אליו, כיהוה אלוהינו, בכל-קוראנו אליו.
ח ומי גוי גדול, אשר-לו חוקים ומשפטים צדיקים, ככול התורה הזאת, אשר אנוכי נותן לפניכם היום.
ט רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד, פן-תשכח את-הדברים אשר-ראו עיניך ופן-יסורו מלבבך, כול, ימי חייך; והודעתם לבניך, ולבני בניך.
י יום, אשר עמדת לפני יהוה אלוהיך בחורב, באמור יהוה אליי הקהל-לי את-העם, ואשמיעם את-דבריי: אשר ילמדון ליראה אותי, כל-הימים אשר הם חיים על-האדמה, ואת-בניהם, ילמדון.
יא ותקרבון ותעמדון, תחת ההר; וההר בוער באש, עד-לב השמיים--חושך, ענן וערפל.
יב וידבר יהוה אליכם, מתוך האש: קול דברים אתם שומעים, ותמונה אינכם רואים זולתי קול.
יג ויגד לכם את-בריתו, אשר ציווה אתכם לעשות--עשרת, הדברים; ויכתבם, על-שני לוחות אבנים.
יד ואותי ציווה יהוה, בעת ההיא, ללמד אתכם, חוקים ומשפטים: לעשותכם אותם--בארץ, אשר אתם עוברים שמה לרשתה.
טו ונשמרתם מאוד, לנפשותיכם: כי לא ראיתם, כל-תמונה, ביום דיבר יהוה אליכם בחורב, מתוך האש.
טז פן-תשחיתון--ועשיתם לכם פסל, תמונת כל-סמל: תבנית זכר, או נקבה.
יז תבנית, כל-בהמה אשר בארץ; תבנית כל-ציפור כנף, אשר תעוף בשמיים.
יח תבנית, כל-רומש באדמה; תבנית כל-דגה אשר-במים, מתחת לארץ.
יט ופן-תישא עיניך השמיימה, וראית את-השמש ואת-הירח ואת-הכוכבים כול צבא השמיים, ונידחת והשתחווית להם, ועבדתם--אשר חלק יהוה אלוהיך, אותם, לכול העמים, תחת כל-השמיים.
כ ואתכם לקח יהוה, ויוציא אתכם מכור הברזל ממצריים, להיות לו לעם נחלה, כיום הזה.
כא ויהוה התאנף-בי, על-דבריכם; ויישבע, לבלתי עוברי את-הירדן, ולבלתי-בוא אל-הארץ הטובה, אשר יהוה אלוהיך נותן לך נחלה.
כב כי אנוכי מת בארץ הזאת, אינני עובר את-הירדן; ואתם, עוברים, וירשתם, את-הארץ הטובה הזאת.
כג הישמרו לכם, פן-תשכחו את-ברית יהוה אלוהיכם, אשר כרת, עימכם; ועשיתם לכם פסל תמונת כול, אשר ציווך יהוה אלוהיך.
כד כי יהוה אלוהיך, אש אוכלה הוא: אל, קנא.
כה כי-תוליד בנים ובני בנים, ונושנתם בארץ; והשחתם, ועשיתם פסל תמונת כול, ועשיתם הרע בעיני יהוה-אלוהיך, להכעיסו.
כו העידותי בכם היום את-השמיים ואת-הארץ, כי-אבוד תאבדון מהר, מעל הארץ, אשר אתם עוברים את-הירדן שמה לרשתה: לא-תאריכון ימים עליה, כי הישמד תישמדון.
כז והפיץ יהוה אתכם, בעמים; ונשארתם, מתי מספר, בגויים, אשר ינהג יהוה אתכם שמה.
כח ועבדתם-שם אלוהים, מעשה ידי אדם: עץ ואבן--אשר לא-יראון ולא ישמעון, ולא יאכלון ולא יריחון.
כט וביקשתם משם את-יהוה אלוהיך, ומצאת: כי תדרשנו, בכל-לבבך ובכל-נפשך.
ל בצר לך--ומצאוך, כול הדברים האלה; באחרית, הימים, ושבת עד-יהוה אלוהיך, ושמעת בקולו.
לא כי אל רחום יהוה אלוהיך, לא ירפך ולא ישחיתך; ולא ישכח את-ברית אבותיך, אשר נשבע להם.
לב כי שאל-נא לימים ראשונים אשר-היו לפניך, למן-היום אשר ברא אלוהים אדם על-הארץ, ולמקצה השמיים, ועד-קצה השמיים: הנהיה, כדבר הגדול הזה, או, הנשמע כמוהו.
לג השמע עם קול אלוהים מדבר מתוך-האש, כאשר-שמעת אתה--ויחי.
לד או הניסה אלוהים, לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה, ובמוראים גדולים: ככול אשר-עשה לכם יהוה אלוהיכם, במצריים--לעיניך.
לה אתה הוראת לדעת, כי יהוה הוא האלוהים: אין עוד, מלבדו.
לו מן-השמיים השמיעך את-קולו, לייסרך; ועל-הארץ, הראך את-אישו הגדולה, ודבריו שמעת, מתוך האש.
לז ותחת, כי אהב את-אבותיך, ויבחר בזרעו, אחריו; ויוציאך בפניו בכוחו הגדול, ממצריים.
לח להוריש, גויים גדולים ועצומים ממך--מפניך; להביאך, לתת-לך את-ארצם נחלה--כיום הזה.
לט וידעת היום, והשבות אל-לבבך, כי יהוה הוא האלוהים, בשמיים ממעל ועל-הארץ מתחת: אין, עוד.
מ ושמרת את-חוקיו ואת-מצוותיו, אשר אנוכי מצווך היום, אשר ייטב לך, ולבניך אחריך--ולמען תאריך ימים על-האדמה, אשר יהוה אלוהיך נותן לך כל-הימים.
מא אז יבדיל משה שלוש ערים, בעבר הירדן, מזרחה, שמש.
מב לנוס שמה רוצח, אשר ירצח את-ריעהו בבלי-דעת, והוא לא-שונא לו, מתמול שלשום; ונס, אל-אחת מן-הערים האל--וחי.
מג את-בצר במדבר בארץ המישור, לראובני; ואת-ראמות בגלעד לגדי, ואת-גולן בבשן למנשי.
מד וזאת, התורה, אשר-שם משה, לפני בני ישראל.
מה אלה, העדות, והחוקים, והמשפטים--אשר דיבר משה אל-בני ישראל, בצאתם ממצריים.
מו בעבר הירדן בגיא, מול בית פעור, בארץ סיחון מלך האמורי, אשר יושב בחשבון--אשר הכה משה ובני ישראל, בצאתם ממצריים.
מז ויירשו את-ארצו ואת-ארץ עוג מלך-הבשן, שני מלכי האמורי, אשר, בעבר הירדן--מזרח, שמש.
מח מערוער אשר על-שפת-נחל ארנון, ועד-הר שיאון--הוא חרמון.
מט וכל-הערבה עבר הירדן, מזרחה, ועד, ים הערבה--תחת, אשדות הפסגה.
פרק ה
א ויקרא משה, אל-כל-ישראל, ויאמר אליהם שמע ישראל את-החוקים ואת-המשפטים, אשר אנוכי דובר באוזניכם היום; ולמדתם אותם, ושמרתם לעשותם.
ב יהוה אלוהינו, כרת עימנו ברית--בחורב.
ג לא את-אבותינו, כרת יהוה את-הברית הזאת: כי איתנו, אנחנו אלה פה היום כולנו חיים.
ד פנים בפנים, דיבר יהוה עימכם בהר--מתוך האש.
ה אנוכי עומד בין-יהוה וביניכם, בעת ההיא, להגיד לכם, את-דבר יהוה: כי יראתם מפני האש, ולא-עליתם בהר לאמור.
ו * אנוכי יהוה אלוהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצריים מבית עבדים: לא-יהיה לך אלוהים אחרים, על-פניי.
ז לא-תעשה לך פסל, כל-תמונה, אשר בשמיים ממעל, ואשר בארץ מתחת--ואשר במים, מתחת לארץ.
ח לא-תשתחווה להם, ולא תועבדם: כי אנוכי יהוה אלוהיך, אל קנא--פוקד עוון אבות על-בנים ועל-שילשים ועל-ריבעים, לשונאיי.
ט ועושה חסד, לאלפים--לאוהביי, ולשומרי מצוותיי.
י לא תישא את-שם-יהוה אלוהיך, לשוא: כי לא ינקה יהוה, את אשר-יישא את-שמו לשוא.
יא שמור את-יום השבת, לקדשו, כאשר ציווך, יהוה אלוהיך.
יב ששת ימים תעבוד, ועשית כל-מלאכתך.
יג ויום, השביעי--שבת, ליהוה אלוהיך: לא תעשה כל-מלאכה אתה ובנך-ובתך ועבדך-ואמתך ושורך וחמורך וכל-בהמתך, וגרך אשר בשעריך--למען ינוח עבדך ואמתך, כמוך.
יד וזכרת, כי עבד היית בארץ מצריים, ויוציאך יהוה אלוהיך משם, ביד חזקה ובזרוע נטויה; על-כן, ציווך יהוה אלוהיך, לעשות, את-יום השבת.
טו כבד את-אביך ואת-אימך, כאשר ציווך יהוה אלוהיך--למען יאריכון ימיך, ולמען ייטב לך, על האדמה, אשר-יהוה אלוהיך נותן לך.
טז לא תרצח, ולא תנאף; ולא תגנוב, ולא-תענה בריעך עד שוא.
יז ולא תחמוד, אשת ריעך; ולא תתאווה בית ריעך, שדהו ועבדו ואמתו שורו וחמורו, וכול, אשר לריעך.
יח את-הדברים האלה דיבר יהוה אל-כל-קהלכם בהר, מתוך האש הענן והערפל--קול גדול, ולא יסף; ויכתבם, על-שני לוחות אבנים, וייתנם, אליי.
יט ויהי, כשומעכם את-הקול מתוך החושך, וההר, בוער באש; ותקרבון אליי, כל-ראשי שבטיכם וזקניכם.
כ ותאמרו, הן הראנו יהוה אלוהינו את-כבודו ואת-גודלו, ואת-קולו שמענו, מתוך האש; היום הזה ראינו, כי-ידבר אלוהים את-האדם וחי.
כא ועתה, למה נמות, כי תאכלנו, האש הגדולה הזאת; אם-יוספים אנחנו, לשמוע את-קול יהוה אלוהינו עוד--ומתנו.
כב כי מי כל-בשר אשר שמע קול אלוהים חיים מדבר מתוך-האש, כמונו--ויחי.
כג קרב אתה ושמע, את כל-אשר יאמר יהוה אלוהינו; ואת תדבר אלינו, את כל-אשר ידבר יהוה אלוהינו אליך--ושמענו ועשינו.
כד וישמע יהוה את-קול דבריכם, בדברכם אליי; ויאמר יהוה אליי, שמעתי את-קול דברי העם הזה אשר דיברו אליך--היטיבו, כל-אשר דיברו.
כה מי-ייתן והיה לבבם זה להם, ליראה אותי ולשמור את-כל-מצוותיי--כל-הימים: למען ייטב להם ולבניהם, לעולם.
כו לך, אמור להם: שובו לכם, לאוהליכם.
כז ואתה, פה עמוד עימדי, ואדברה אליך את כל-המצוה והחוקים והמשפטים, אשר תלמדם; ועשו בארץ, אשר אנוכי נותן להם לרשתה.
כח ושמרתם לעשות, כאשר ציווה יהוה אלוהיכם אתכם: לא תסורו, ימין ושמאל.
כט בכל-הדרך, אשר ציווה יהוה אלוהיכם אתכם--תלכו: למען תחיון, וטוב לכם, והארכתם ימים, בארץ אשר תירשון.
פרק ו
א וזאת המצוה, החוקים והמשפטים, אשר ציווה יהוה אלוהיכם, ללמד אתכם--לעשות בארץ, אשר אתם עוברים שמה לרשתה.
ב למען תירא את-יהוה אלוהיך, לשמור את-כל-חוקותיו ומצוותיו אשר אנוכי מצווך, אתה ובנך ובן-בנך, כול ימי חייך--ולמען, יאריכון ימיך.
ג ושמעת ישראל, ושמרת לעשות, אשר ייטב לך, ואשר תרבון מאוד: כאשר דיבר יהוה אלוהי אבותיך, לך--ארץ זבת חלב, ודבש.
ד שמע, ישראל: יהוה אלוהינו, יהוה אחד.
ה ואהבת, את יהוה אלוהיך, בכל-לבבך ובכל-נפשך, ובכל-מאודך.
ו והיו הדברים האלה, אשר אנוכי מצווך היום--על-לבבך.
ז ושיננתם לבניך, ודיברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ובשוכבך ובקומך.
ח וקשרתם לאות, על-ידך; והיו לטוטפות, בין עיניך.
ט וכתבתם על-מזוזות ביתך, ובשעריך.
י והיה כי יביאך יהוה אלוהיך, אל-הארץ אשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקוב--לתת לך: ערים גדולות וטובות, אשר לא-בנית.
יא ובתים מלאים כל-טוב, אשר לא-מילאת, ובורות חצובים אשר לא-חצבת, כרמים וזיתים אשר לא-נטעת; ואכלת, ושבעת.
יב הישמר לך, פן-תשכח את-יהוה, אשר הוציאך מארץ מצריים, מבית עבדים.
יג את-יהוה אלוהיך תירא, ואותו תעבוד; ובשמו, תישבע.
יד לא תלכון, אחרי אלוהים אחרים--מאלוהי, העמים, אשר, סביבותיכם.
טו כי אל קנא יהוה אלוהיך, בקרבך: פן-יחרה אף-יהוה אלוהיך, בך, והשמידך, מעל פני האדמה.
טז לא תנסו, את-יהוה אלוהיכם, כאשר ניסיתם, במסה.
יז שמור תשמרון, את-מצוות יהוה אלוהיכם, ועדותיו וחוקיו, אשר ציווך.
יח ועשית הישר והטוב, בעיני יהוה--למען, ייטב לך, ובאת וירשת את-הארץ הטובה, אשר-נשבע יהוה לאבותיך.
יט להדוף את-כל-אויביך, מפניך, כאשר, דיבר יהוה.
כ כי-ישאלך בנך מחר, לאמור: מה העדות, והחוקים והמשפטים, אשר ציווה יהוה אלוהינו, אתכם.
כא ואמרת לבנך, עבדים היינו לפרעה במצריים; ויוציאנו יהוה ממצריים, ביד חזקה.
כב וייתן יהוה אותות ומופתים גדולים ורעים במצריים, בפרעה ובכל-ביתו--לעינינו.
כג ואותנו, הוציא משם--למען, הביא אותנו, לתת לנו את-הארץ, אשר נשבע לאבותינו.
כד ויצוונו יהוה, לעשות את-כל-החוקים האלה, ליראה, את-יהוה אלוהינו--לטוב לנו כל-הימים, לחייותנו כהיום הזה.
כה וצדקה, תהיה-לנו: כי-נשמור לעשות את-כל-המצוה הזאת, לפני יהוה אלוהינו--כאשר ציוונו.
פרק ז
א כי יביאך, יהוה אלוהיך, אל-הארץ, אשר-אתה בא-שמה לרשתה; ונשל גויים-רבים מפניך החיתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפריזי, והחיווי והיבוסי--שבעה גויים, רבים ועצומים ממך.
ב ונתנם יהוה אלוהיך, לפניך--והכיתם: החרם תחרים אותם, לא-תכרות להם ברית ולא תחונם.
ג ולא תתחתן, בם: בתך לא-תיתן לבנו, ובתו לא-תיקח לבנך.
ד כי-יסיר את-בנך מאחריי, ועבדו אלוהים אחרים; וחרה אף-יהוה בכם, והשמידך מהר.
ה כי-אם-כה תעשו, להם--מזבחותיהם תיתוצו, ומצבותם תשברו; ואשריהם, תגדעון, ופסיליהם, תשרפון באש.
ו כי עם קדוש אתה, ליהוה אלוהיך: בך בחר יהוה אלוהיך, להיות לו לעם סגולה, מכול העמים, אשר על-פני האדמה.
ז לא מרובכם מכל-העמים, חשק יהוה בכם--ויבחר בכם: כי-אתם המעט, מכל-העמים.
ח כי מאהבת יהוה אתכם, ומשומרו את-השבועה אשר נשבע לאבותיכם, הוציא יהוה אתכם, ביד חזקה; ויפדך מבית עבדים, מיד פרעה מלך-מצריים.
ט וידעת, כי-יהוה אלוהיך הוא האלוהים: האל, הנאמן--שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו, לאלף דור.
י ומשלם לשונאיו אל-פניו, להאבידו: לא יאחר לשונאו, אל-פניו ישלם-לו.
יא ושמרת את-המצוה ואת-החוקים ואת-המשפטים, אשר אנוכי מצווך היום--לעשותם.
יב והיה עקב תשמעון, את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם, אותם--ושמר יהוה אלוהיך לך, את-הברית ואת-החסד, אשר נשבע, לאבותיך.
יג ואהבך, ובירכך והרבך; ובירך פרי-בטנך ופרי-אדמתך דגנך ותירושך ויצהרך, שגר-אלפיך ועשתרות צאנך, על האדמה, אשר-נשבע לאבותיך לתת לך.
יד ברוך תהיה, מכל-העמים: לא-יהיה בך עקר ועקרה, ובבהמתך.
טו והסיר יהוה ממך, כל-חולי; וכל-מדווי מצריים הרעים אשר ידעת, לא ישימם בך, ונתנם, בכל-שונאיך.
טז ואכלת את-כל-העמים, אשר יהוה אלוהיך נותן לך--לא-תחוס עינך, עליהם; ולא תעבוד את-אלוהיהם, כי-מוקש הוא לך.
יז כי תאמר בלבבך, רבים הגויים האלה ממני; איכה אוכל, להורישם.
יח לא תירא, מהם: זכור תזכור, את אשר-עשה יהוה אלוהיך, לפרעה, ולכל-מצריים.
יט המסות הגדולות אשר-ראו עיניך, והאותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה, אשר הוציאך, יהוה אלוהיך; כן-יעשה יהוה אלוהיך, לכל-העמים, אשר-אתה ירא, מפניהם.
כ וגם, את-הצרעה, ישלח יהוה אלוהיך, בם: עד-אבוד, הנשארים והנסתרים--מפניך.
כא לא תערוץ, מפניהם: כי-יהוה אלוהיך בקרבך, אל גדול ונורא.
כב ונשל יהוה אלוהיך את-הגויים האל, מפניך--מעט מעט: לא תוכל כלותם מהר, פן-תרבה עליך חית השדה.
כג ונתנם יהוה אלוהיך, לפניך; והמם מהומה גדולה, עד הישמדם.
כד ונתן מלכיהם, בידך, והאבדת את-שמם, מתחת השמיים: לא-יתייצב איש בפניך, עד השמידך אותם.
כה פסילי אלוהיהם, תשרפון באש; לא-תחמוד כסף וזהב עליהם, ולקחת לך--פן תיווקש בו, כי תועבת יהוה אלוהיך הוא.
כו ולא-תביא תועבה אל-ביתך, והיית חרם כמוהו; שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו, כי-חרם הוא.
פרק ח
א כל-המצוה, אשר אנוכי מצווך היום--תשמרון לעשות: למען תחיון ורביתם, ובאתם וירשתם את-הארץ, אשר-נשבע יהוה, לאבותיכם.
ב וזכרת את-כל-הדרך, אשר הוליכך יהוה אלוהיך זה ארבעים שנה--במדבר: למען ענותך לנסותך, לדעת את-אשר בלבבך התשמור מצוותיו--אם-לא.
ג ויענך, וירעיבך, ויאכילך את-המן אשר לא-ידעת, ולא ידעון אבותיך: למען הודיעך, כי לא על-הלחם לבדו יחיה האדם--כי על-כל-מוצא פי-יהוה, יחיה האדם.
ד שמלתך לא בלתה, מעליך, ורגלך, לא בצקה--זה, ארבעים שנה.
ה וידעת, עם-לבבך: כי, כאשר ייסר איש את-בנו, יהוה אלוהיך, מייסרך.
ו ושמרת, את-מצוות יהוה אלוהיך, ללכת בדרכיו, וליראה אותו.
ז כי יהוה אלוהיך, מביאך אל-ארץ טובה: ארץ, נחלי מים--עיינות ותהומות, יוצאים בבקעה ובהר.
ח ארץ חיטה ושעורה, וגפן ותאנה ורימון; ארץ-זית שמן, ודבש.
ט ארץ, אשר לא במסכנות תאכל-בה לחם--לא-תחסר כול, בה; ארץ אשר אבניה ברזל, ומהרריה תחצוב נחושת.
י ואכלת, ושבעת--ובירכת את-יהוה אלוהיך, על-הארץ הטובה אשר נתן-לך.
יא הישמר לך, פן-תשכח את-יהוה אלוהיך, לבלתי שמור מצוותיו ומשפטיו וחוקותיו, אשר אנוכי מצווך היום.
יב פן-תאכל, ושבעת; ובתים טובים תבנה, וישבת.
יג ובקרך וצאנך ירביון, וכסף וזהב ירבה-לך; וכול אשר-לך, ירבה.
יד ורם, לבבך; ושכחת את-יהוה אלוהיך, המוציאך מארץ מצריים מבית עבדים.
טו המוליכך במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב, וצימאון, אשר אין-מים; המוציא לך מים, מצור החלמיש.
טז המאכילך מן במדבר, אשר לא-ידעון אבותיך: למען ענותך, ולמען נסותך--להיטיבך, באחריתך.
יז ואמרת, בלבבך: כוחי ועוצם ידי, עשה לי את-החיל הזה.
יח וזכרת, את-יהוה אלוהיך--כי הוא הנותן לך כוח, לעשות חיל: למען הקים את-בריתו אשר-נשבע לאבותיך, כיום הזה.
יט והיה, אם-שכוח תשכח את-יהוה אלוהיך, והלכת אחרי אלוהים אחרים, ועבדתם והשתחווית להם--העידותי בכם היום, כי אבוד תאבדון.
כ כגויים, אשר יהוה מאביד מפניכם--כן, תאבדון: עקב לא תשמעון, בקול יהוה אלוהיכם.
פרק ט
א שמע ישראל, אתה עובר היום את-הירדן, לבוא לרשת גויים, גדולים ועצומים ממך--ערים גדולות ובצורות, בשמיים.
ב עם-גדול ורם, בני ענקים: אשר אתה ידעת, ואתה שמעת--מי יתייצב, לפני בני ענק.
ג וידעת היום, כי יהוה אלוהיך הוא-העובר לפניך אש אוכלה--הוא ישמידם והוא יכניעם, לפניך; והורשתם והאבדתם מהר, כאשר דיבר יהוה לך.
ד אל-תאמר בלבבך, בהדוף יהוה אלוהיך אותם מלפניך לאמור, בצדקתי הביאני יהוה, לרשת את-הארץ הזאת: וברשעת הגויים האלה, יהוה מורישם מפניך.
ה לא בצדקתך, וביושר לבבך, אתה בא, לרשת את-ארצם: כי ברשעת הגויים האלה, יהוה אלוהיך מורישם מפניך, ולמען הקים את-הדבר אשר נשבע יהוה לאבותיך, לאברהם ליצחק וליעקוב.
ו וידעת, כי לא בצדקתך יהוה אלוהיך נותן לך את-הארץ הטובה הזאת--לרשתה: כי עם-קשה-עורף, אתה.
ז זכור, אל-תשכח, את אשר-הקצפת את-יהוה אלוהיך, במדבר: למן-היום אשר-יצאת מארץ מצריים, עד-בואכם עד-המקום הזה, ממרים הייתם, עם-יהוה.
ח ובחורב הקצפתם, את-יהוה; ויתאנף יהוה בכם, להשמיד אתכם.
ט בעלותי ההרה, לקחת לוחות האבנים לוחות הברית, אשר-כרת יהוה, עימכם; ואשב בהר, ארבעים יום וארבעים לילה--לחם לא אכלתי, ומים לא שתיתי.
י וייתן יהוה אליי, את-שני לוחות האבנים--כתובים, באצבע אלוהים; ועליהם, ככל-הדברים אשר דיבר יהוה עימכם בהר מתוך האש--ביום הקהל.
יא ויהי, מקץ ארבעים יום, וארבעים, לילה; נתן יהוה אליי, את-שני לוחות האבנים--לוחות הברית.
יב ויאמר יהוה אליי, קום רד מהר מזה--כי שיחת עמך, אשר הוצאת ממצריים: סרו מהר, מן-הדרך אשר ציוויתים--עשו להם, מסכה.
יג ויאמר יהוה, אליי לאמור: ראיתי את-העם הזה, והנה עם-קשה-עורף הוא.
יד הרף ממני, ואשמידם, ואמחה את-שמם, מתחת השמיים; ואעשה, אותך, לגוי-עצום ורב, ממנו.
טו ואפן, וארד מן-ההר, וההר, בוער באש; ושני לוחות הברית, על שתי ידיי.
טז וארא, והנה חטאתם ליהוה אלוהיכם--עשיתם לכם, עגל מסכה: סרתם מהר--מן-הדרך, אשר-ציווה יהוה אתכם.
יז ואתפוש, בשני הלוחות, ואשליכם, מעל שתי ידיי; ואשברם, לעיניכם.
יח ואתנפל לפני יהוה כראשונה, ארבעים יום וארבעים לילה--לחם לא אכלתי, ומים לא שתיתי: על כל-חטאתכם אשר חטאתם, לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו.
יט כי יגורתי, מפני האף והחמה, אשר קצף יהוה עליכם, להשמיד אתכם; וישמע יהוה אליי, גם בפעם ההיא.
כ ובאהרון, התאנף יהוה מאוד--להשמידו; ואתפלל גם-בעד אהרון, בעת ההיא.
כא ואת-חטאתכם אשר-עשיתם את-העגל, לקחתי ואשרוף אותו באש, ואכות אותו טחון היטב, עד אשר-דק לעפר; ואשליך, את-עפרו, אל-הנחל, היורד מן-ההר.
כב ובתבערה, ובמסה, ובקברות, התאווה--מקציפים הייתם, את-יהוה.
כג ובשלוח יהוה אתכם, מקדש ברנע לאמור, עלו ורשו את-הארץ, אשר נתתי לכם; ותמרו, את-פי יהוה אלוהיכם, ולא האמנתם לו, ולא שמעתם בקולו.
כד ממרים הייתם, עם-יהוה, מיום, דעתי אתכם.
כה ואתנפל לפני יהוה, את ארבעים היום ואת-ארבעים הלילה--אשר התנפלתי: כי-אמר יהוה, להשמיד אתכם.
כו ואתפלל אל-יהוה, ואומר, אדוניי יהוה אל-תשחת עמך ונחלתך, אשר פדית בגודלך--אשר-הוצאת ממצריים, ביד חזקה.
כז זכור, לעבדיך--לאברהם ליצחק, וליעקוב: אל-תפן, אל-קשי העם הזה, ואל-רשעו, ואל-חטאתו.
כח פן-יאמרו, הארץ אשר הוצאתנו משם, מבלי יכולת יהוה, להביאם אל-הארץ אשר-דיבר להם; ומשנאתו אותם, הוציאם להמיתם במדבר.
כט והם עמך, ונחלתך, אשר הוצאת בכוחך הגדול, ובזרועך הנטויה.
פרק י
א בעת ההיא אמר יהוה אליי, פסול-לך שני-לוחות אבנים כראשונים, ועלה אליי, ההרה; ועשית לך, ארון עץ.
ב ואכתוב, על-הלוחות, את-הדברים, אשר היו על-הלוחות הראשונים אשר שיברת; ושמתם, בארון.
ג ואעש ארון עצי שיטים, ואפסול שני-לוחות אבנים כראשונים; ואעל ההרה, ושני הלוחות בידי.
ד ויכתוב על-הלוחות כמכתב הראשון, את עשרת הדברים, אשר דיבר יהוה אליכם בהר מתוך האש, ביום הקהל; וייתנם יהוה, אליי.
ה ואפן, וארד מן-ההר, ואשים את-הלוחות, בארון אשר עשיתי; ויהיו שם, כאשר ציווני יהוה.
ו ובני ישראל, נסעו מבארות בני-יעקן--מוסרה; שם מת אהרון וייקבר שם, ויכהן אלעזר בנו תחתיו.
ז משם נסעו, הגודגודה; ומן-הגודגודה יוטבתה, ארץ נחלי מים.
ח בעת ההיא, הבדיל יהוה את-שבט הלוי, לשאת, את-ארון ברית-יהוה--לעמוד לפני יהוה לשרתו ולברך בשמו, עד היום הזה.
ט על-כן לא-היה ללוי, חלק ונחלה--עם-אחיו: יהוה הוא נחלתו, כאשר דיבר יהוה אלוהיך לו.
י ואנוכי עמדתי בהר, כימים הראשונים--ארבעים יום, וארבעים לילה; וישמע יהוה אליי, גם בפעם ההיא--לא-אבה יהוה, השחיתך.
יא ויאמר יהוה אליי, קום לך למסע לפני העם; ויבואו ויירשו את-הארץ, אשר-נשבעתי לאבותם לתת להם.
יב ועתה, ישראל--מה יהוה אלוהיך, שואל מעימך: כי אם-ליראה את-יהוה אלוהיך ללכת בכל-דרכיו, ולאהבה אותו, ולעבוד את-יהוה אלוהיך, בכל-לבבך ובכל-נפשך.
יג לשמור את-מצוות יהוה, ואת-חוקותיו, אשר אנוכי מצווך, היום--לטוב, לך.
יד הן ליהוה אלוהיך, השמיים ושמי השמיים, הארץ, וכל-אשר-בה.
טו רק באבותיך חשק יהוה, לאהבה אותם; ויבחר בזרעם אחריהם, בכם מכל-העמים--כיום הזה.
טז ומלתם, את עורלת לבבכם; ועורפכם--לא תקשו, עוד.
יז כי, יהוה אלוהיכם--הוא אלוהי האלוהים, ואדוני האדונים: האל הגדול הגיבור, והנורא, אשר לא-יישא פנים, ולא ייקח שוחד.
יח עושה משפט יתום, ואלמנה; ואוהב גר, לתת לו לחם ושמלה.
יט ואהבתם, את-הגר: כי-גרים הייתם, בארץ מצריים.
כ את-יהוה אלוהיך תירא, אותו תעבוד; ובו תדבק, ובשמו תישבע.
כא הוא תהילתך, והוא אלוהיך--אשר-עשה איתך, את-הגדולות ואת-הנוראות האלה, אשר ראו, עיניך.
כב בשבעים נפש, ירדו אבותיך מצריימה; ועתה, שמך יהוה אלוהיך, ככוכבי השמיים, לרוב.
פרק יא
א ואהבת, את יהוה אלוהיך; ושמרת משמרתו, וחוקותיו ומשפטיו ומצוותיו--כל-הימים.
ב וידעתם, היום, כי לא את-בניכם אשר לא-ידעו ואשר לא-ראו, את-מוסר יהוה אלוהיכם: את-גודלו--את-ידו החזקה, וזרועו הנטויה.
ג ואת-אותותיו, ואת-מעשיו, אשר עשה, בתוך מצריים--לפרעה מלך-מצריים, ולכל-ארצו.
ד ואשר עשה לחיל מצריים לסוסיו ולרכבו, אשר הציף את-מי ים-סוף על-פניהם, ברודפם, אחריכם; ויאבדם יהוה, עד היום הזה.
ה ואשר עשה לכם, במדבר, עד-בואכם, עד-המקום הזה.
ו ואשר עשה לדתן ולאבירם, בני אליאב בן-ראובן, אשר פצתה הארץ את-פיה, ותבלעם ואת-בתיהם ואת-אוהליהם--ואת כל-היקום אשר ברגליהם, בקרב כל-ישראל.
ז כי עיניכם הרואות, את-כל-מעשה יהוה הגדול, אשר, עשה.
ח ושמרתם, את-כל-המצוה, אשר אנוכי מצווך, היום--למען תחזקו, ובאתם וירשתם את-הארץ, אשר אתם עוברים שמה, לרשתה.
ט ולמען תאריכו ימים על-האדמה, אשר נשבע יהוה לאבותיכם לתת להם ולזרעם--ארץ זבת חלב, ודבש.
י כי הארץ, אשר אתה בא-שמה לרשתה--לא כארץ מצריים היא, אשר יצאתם משם: אשר תזרע את-זרעך, והשקית ברגלך כגן הירק.
יא והארץ, אשר אתם עוברים שמה לרשתה--ארץ הרים, ובקעות; למטר השמיים, תשתה-מים.
יב ארץ, אשר-יהוה אלוהיך דורש אותה: תמיד, עיני יהוה אלוהיך בה--מראשית השנה, ועד אחרית שנה.
יג והיה, אם-שמוע תשמעו אל-מצוותיי, אשר אנוכי מצווה אתכם, היום--לאהבה את-יהוה אלוהיכם, ולעובדו, בכל-לבבכם, ובכל-נפשכם.
יד ונתתי מטר-ארצכם בעיתו, יורה ומלקוש; ואספת דגנך, ותירושך ויצהרך.
טו ונתתי עשב בשדך, לבהמתך; ואכלת, ושבעת.
טז הישמרו לכם, פן יפתה לבבכם; וסרתם, ועבדתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם, להם.
יז וחרה אף-יהוה בכם, ועצר את-השמיים ולא-יהיה מטר, והאדמה, לא תיתן את-יבולה; ואבדתם מהרה, מעל הארץ הטובה, אשר יהוה, נותן לכם.
יח ושמתם את-דבריי אלה, על-לבבכם ועל-נפשכם; וקשרתם אותם לאות על-ידכם, והיו לטוטפות בין עיניכם.
יט ולימדתם אותם את-בניכם, לדבר בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ובשוכבך ובקומך.
כ וכתבתם על-מזוזות ביתך, ובשעריך.
כא למען ירבו ימיכם, וימי בניכם, על האדמה, אשר נשבע יהוה לאבותיכם לתת להם--כימי השמיים, על-הארץ.
כב כי אם-שמור תשמרון את-כל-המצוה הזאת, אשר אנוכי מצווה אתכם--לעשותה: לאהבה את-יהוה אלוהיכם, ללכת בכל-דרכיו--ולדובקה-בו.
כג והוריש יהוה את-כל-הגויים האלה, מלפניכם; וירשתם גויים, גדולים ועצומים מכם.
כד כל-המקום, אשר תדרוך כף-רגלכם בו--לכם יהיה: מן-המדבר והלבנון מן-הנהר נהר-פרת, ועד הים האחרון--יהיה, גבולכם.
כה לא-יתייצב איש, בפניכם: פחדכם ומוראכם ייתן יהוה אלוהיכם, על-פני כל-הארץ אשר תדרכו-בה, כאשר, דיבר לכם.
כו ראה, אנוכי נותן לפניכם--היום: ברכה, וקללה.
כז את-הברכה--אשר תשמעו, אל-מצוות יהוה אלוהיכם, אשר אנוכי מצווה אתכם, היום.
כח והקללה, אם-לא תשמעו אל-מצוות יהוה אלוהיכם, וסרתם מן-הדרך, אשר אנוכי מצווה אתכם היום: ללכת, אחרי אלוהים אחרים--אשר לא-ידעתם.
כט והיה, כי יביאך יהוה אלוהיך, אל-הארץ, אשר-אתה בא-שמה לרשתה--ונתת את-הברכה על-הר גריזים, ואת-הקללה על-הר עיבל.
ל הלוא-המה בעבר הירדן, אחרי דרך מבוא השמש, בארץ הכנעני, היושב בערבה--מול, הגלגל, אצל, אילוני מורה.
לא כי אתם, עוברים את-הירדן, לבוא לרשת את-הארץ, אשר-יהוה אלוהיכם נותן לכם; וירשתם אותה, וישבתם-בה.
לב ושמרתם לעשות, את כל-החוקים ואת-המשפטים, אשר אנוכי נותן לפניכם, היום.
פרק יב
א אלה החוקים והמשפטים, אשר תשמרון לעשות, בארץ, אשר נתן יהוה אלוהי אבותיך לך לרשתה: כל-הימים--אשר-אתם חיים, על-האדמה.
ב אבד תאבדון את-כל-המקומות אשר עבדו-שם הגויים, אשר אתם יורשים אותם--את-אלוהיהם: על-ההרים הרמים ועל-הגבעות, ותחת כל-עץ רענן.
ג וניתצתם את-מזבחותם, ושיברתם את-מצבותם, ואשריהם תשרפון באש, ופסילי אלוהיהם תגדעון; ואיבדתם את-שמם, מן-המקום ההוא.
ד לא-תעשון כן, ליהוה אלוהיכם.
ה כי אם-אל-המקום אשר-יבחר יהוה אלוהיכם, מכל-שבטיכם, לשום את-שמו, שם--לשכנו תדרשו, ובאת שמה.
ו והבאתם שמה, עולותיכם וזבחיכם, ואת מעשרותיכם, ואת תרומת ידכם; ונדריכם, ונדבותיכם, ובכורות בקרכם, וצאנכם.
ז ואכלתם-שם, לפני יהוה אלוהיכם, ושמחתם בכול משלח ידכם, אתם ובתיכם--אשר בירכך, יהוה אלוהיך.
ח לא תעשון--ככול אשר אנחנו עושים פה, היום: איש, כל-הישר בעיניו.
ט כי לא-באתם, עד-עתה--אל-המנוחה, ואל-הנחלה, אשר-יהוה אלוהיך, נותן לך.
י ועברתם, את-הירדן, וישבתם בארץ, אשר-יהוה אלוהיכם מנחיל אתכם; והניח לכם מכל-אויביכם מסביב, וישבתם-בטח.
יא והיה המקום, אשר-יבחר יהוה אלוהיכם בו לשכן שמו שם--שמה תביאו, את כל-אשר אנוכי מצווה אתכם: עולותיכם וזבחיכם, מעשרותיכם ותרומת ידכם, וכול מבחר נדריכם, אשר תידרו ליהוה.
יב ושמחתם, לפני יהוה אלוהיכם--אתם ובניכם ובנותיכם, ועבדיכם ואמהותיכם; והלוי אשר בשעריכם, כי אין לו חלק ונחלה איתכם.
יג הישמר לך, פן-תעלה עולותיך, בכל-מקום, אשר תראה.
יד כי אם-במקום אשר-יבחר יהוה, באחד שבטיך--שם, תעלה עולותיך; ושם תעשה, כול אשר אנוכי מצווך.
טו רק בכל-אוות נפשך תזבח ואכלת בשר, כברכת יהוה אלוהיך אשר נתן-לך--בכל-שעריך; הטמא והטהור יאכלנו, כצבי וכאייל.
טז רק הדם, לא תאכלו: על-הארץ תשפכנו, כמים.
יז לא-תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך ותירושך ויצהרך, ובכורות בקרך, וצאנך; וכל-נדריך אשר תידור, ונדבותיך ותרומת ידך.
יח כי אם-לפני יהוה אלוהיך תאכלנו, במקום אשר יבחר יהוה אלוהיך בו--אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך, והלוי אשר בשעריך; ושמחת, לפני יהוה אלוהיך, בכול, משלח ידך.
יט הישמר לך, פן-תעזוב את-הלוי, כל-ימיך, על-אדמתך.
כ כי-ירחיב יהוה אלוהיך את-גבולך, כאשר דיבר-לך, ואמרת אוכלה בשר, כי-תאווה נפשך לאכול בשר--בכל-אוות נפשך, תאכל בשר.
כא כי-ירחק ממך המקום, אשר יבחר יהוה אלוהיך לשום שמו שם, וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן יהוה לך, כאשר ציוויתיך--ואכלת, בשעריך, בכול, אוות נפשך.
כב אך, כאשר ייאכל את-הצבי ואת-האייל--כן, תאכלנו: הטמא, והטהור, יחדיו, יאכלנו.
כג רק חזק, לבלתי אכול הדם, כי הדם, הוא הנפש; ולא-תאכל הנפש, עם-הבשר.
כד לא, תאכלנו: על-הארץ תשפכנו, כמים.
כה לא, תאכלנו--למען ייטב לך ולבניך אחריך, כי-תעשה הישר בעיני יהוה.
כו רק קודשיך אשר-יהיו לך, ונדריך, תישא ובאת, אל-המקום אשר-יבחר יהוה.
כז ועשית עולותיך הבשר והדם, על-מזבח יהוה אלוהיך; ודם-זבחיך, יישפך על-מזבח יהוה אלוהיך, והבשר, תאכל.
כח שמור ושמעת, את כל-הדברים האלה, אשר אנוכי, מצווך: למען ייטב לך ולבניך אחריך, עד-עולם--כי תעשה הטוב והישר, בעיני יהוה אלוהיך.
כט כי-יכרית יהוה אלוהיך את-הגויים, אשר אתה בא-שמה לרשת אותם--מפניך; וירשת אותם, וישבת בארצם.
ל הישמר לך, פן-תינקש אחריהם, אחרי, הישמדם מפניך; ופן-תדרוש לאלוהיהם לאמור, איכה יעבדו הגויים האלה את-אלוהיהם, ואעשה-כן, גם-אני.
לא לא-תעשה כן, ליהוה אלוהיך: כי כל-תועבת יהוה אשר שנא, עשו לאלוהיהם--כי גם את-בניהם ואת-בנותיהם, ישרפו באש לאלוהיהם.
פרק יג
א את כל-הדבר, אשר אנוכי מצווה אתכם--אותו תשמרו, לעשות: לא-תוסף עליו, ולא תגרע ממנו.
ב כי-יקום בקרבך נביא, או חולם חלום; ונתן אליך אות, או מופת.
ג ובא האות והמופת, אשר-דיבר אליך לאמור: נלכה אחרי אלוהים אחרים, אשר לא-ידעתם--ונועבדם.
ד לא תשמע, אל-דברי הנביא ההוא, או אל-חולם החלום, ההוא: כי מנסה יהוה אלוהיכם, אתכם, לדעת הישכם אוהבים את-יהוה אלוהיכם, בכל-לבבכם ובכל-נפשכם.
ה אחרי יהוה אלוהיכם תלכו, ואותו תיראו; ואת-מצוותיו תשמורו ובקולו תשמעו, ואותו תעבודו ובו תדבקון.
ו והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת, כי דיבר-סרה על-יהוה אלוהיכם המוציא אתכם מארץ מצריים והפודך מבית עבדים--להדיחך מן-הדרך, אשר ציווך יהוה אלוהיך ללכת בה; וביערת הרע, מקרבך.
ז כי יסיתך אחיך בן-אימך או-בנך או-בתך או אשת חיקך, או ריעך אשר כנפשך--בסתר לאמור: נלכה, ונעבדה אלוהים אחרים, אשר לא ידעת, אתה ואבותיך.
ח מאלוהי העמים, אשר סביבותיכם, הקרובים אליך, או הרחוקים ממך--מקצה הארץ, ועד-קצה הארץ.
ט לא-תאבה לו, ולא תשמע אליו; ולא-תחוס עינך עליו, ולא-תחמול ולא-תכסה עליו.
י כי הרוג תהרגנו, ידך תהיה-בו בראשונה להמיתו; ויד כל-העם, באחרונה.
יא וסקלתו באבנים, ומת: כי ביקש, להדיחך מעל יהוה אלוהיך, המוציאך מארץ מצריים, מבית עבדים.
יב וכל-ישראל--ישמעו, וייראון; ולא-יוסיפו לעשות, כדבר הרע הזה--בקרבך.
יג כי-תשמע באחת עריך, אשר יהוה אלוהיך נותן לך לשבת שם--לאמור.
יד יצאו אנשים בני-בלייעל, מקרבך, וידיחו את-יושבי עירם, לאמור: נלכה, ונעבדה אלוהים אחרים--אשר לא-ידעתם.
טו ודרשת וחקרת ושאלת, היטב; והנה אמת נכון הדבר, נעשתה התועבה הזאת בקרבך.
טז הכה תכה, את-יושבי העיר ההיא--לפי-חרב: החרם אותה ואת-כל-אשר-בה ואת-בהמתה, לפי-חרב.
יז ואת-כל-שללה, תקבוץ אל-תוך רחובה, ושרפת באש את-העיר ואת-כל-שללה כליל, ליהוה אלוהיך; והייתה תל עולם, לא תיבנה עוד.
יח ולא-ידבק בידך מאומה, מן-החרם--למען ישוב יהוה מחרון אפו, ונתן-לך רחמים וריחמך והרבך, כאשר נשבע, לאבותיך.
יט כי תשמע, בקול יהוה אלוהיך, לשמור את-כל-מצוותיו, אשר אנוכי מצווך היום--לעשות, הישר, בעיני, יהוה אלוהיך.
פרק יד
א בנים אתם, ליהוה אלוהיכם: לא תתגודדו, ולא-תשימו קורחה בין עיניכם--למת.
ב כי עם קדוש אתה, ליהוה אלוהיך; ובך בחר יהוה, להיות לו לעם סגולה, מכול העמים, אשר על-פני האדמה.
ג לא תאכל, כל-תועבה.
ד זאת הבהמה, אשר תאכלו: שור, שה כשבים ושה עיזים.
ה אייל וצבי, ויחמור; ואקו ודישון, ותאו וזמר.
ו וכל-בהמה מפרסת פרסה, ושוסעת שסע שתי פרסות, מעלת גרה, בבהמה--אותה, תאכלו.
ז אך את-זה לא תאכלו, ממעלי הגרה, וממפריסי הפרסה, השסועה: את-הגמל ואת-הארנבת ואת-השפן כי-מעלי גרה המה, ופרסה לא הפריסו--טמאים הם, לכם.
ח ואת-החזיר כי-מפריס פרסה הוא, ולא גרה--טמא הוא, לכם; מבשרם לא תאכלו, ובנבלתם לא תיגעו.
ט את-זה, תאכלו, מכול, אשר במים: כול אשר-לו סנפיר וקשקשת, תאכלו.
י וכול אשר אין-לו סנפיר וקשקשת, לא תאכלו--טמא הוא, לכם.
יא כל-ציפור טהורה, תאכלו.
יב וזה, אשר לא-תאכלו מהם: הנשר והפרס, והעוזנייה.
יג והראה, ואת-האיה, והדיה, למינה.
יד ואת כל-עורב, למינו.
טו ואת בת היענה, ואת-התחמס ואת-השחף; ואת-הנץ, למינהו.
טז את-הכוס ואת-הינשוף, והתנשמת.
יז והקאת ואת-הרחמה, ואת-השלך.
יח והחסידה, והאנפה למינה; והדוכיפת, והעטלף.
יט וכול שרץ העוף, טמא הוא לכם: לא, ייאכלו.
כ כל-עוף טהור, תאכלו.
כא לא תאכלו כל-נבילה לגר אשר-בשעריך תיתננה ואכלה, או מכור לנוכרי--כי עם קדוש אתה, ליהוה אלוהיך; לא-תבשל גדי, בחלב אימו.
כב עשר תעשר, את כל-תבואת זרעך, היוצא השדה, שנה שנה.
כג ואכלת לפני יהוה אלוהיך, במקום אשר-יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירושך ויצהרך, ובכורות בקרך וצאנך: למען תלמד, ליראה את-יהוה אלוהיך--כל-הימים.
כד וכי-ירבה ממך הדרך, כי לא תוכל שאתו--כי-ירחק ממך המקום, אשר יבחר יהוה אלוהיך לשום שמו שם: כי יברכך, יהוה אלוהיך.
כה ונתת, בכסף; וצרת הכסף, בידך, והלכת אל-המקום, אשר יבחר יהוה אלוהיך בו.
כו ונתת הכסף בכול אשר-תאווה נפשך בבקר ובצאן, וביין ובשיכר, ובכול אשר תשאלך, נפשך; ואכלת שם, לפני יהוה אלוהיך, ושמחת, אתה וביתך.
כז והלוי אשר-בשעריך, לא תעזבנו: כי אין לו חלק ונחלה, עימך.
כח מקצה שלוש שנים, תוציא את-כל-מעשר תבואתך, בשנה, ההיא; והנחת, בשעריך.
כט ובא הלוי כי אין-לו חלק ונחלה עימך, והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך, ואכלו, ושבעו--למען יברכך יהוה אלוהיך, בכל-מעשה ידך אשר תעשה.
פרק טו
א מקץ שבע-שנים, תעשה שמיטה.
ב וזה, דבר השמיטה--שמוט כל-בעל משה ידו, אשר ישה בריעהו: לא-ייגוש את-ריעהו ואת-אחיו, כי-קרא שמיטה ליהוה.
ג את-הנוכרי, תיגוש; ואשר יהיה לך את-אחיך, תשמט ידך.
ד אפס, כי לא יהיה-בך אביון: כי-ברך יברכך, יהוה, בארץ, אשר יהוה אלוהיך נותן-לך נחלה לרשתה.
ה רק אם-שמוע תשמע, בקול יהוה אלוהיך, לשמור לעשות את-כל-המצוה הזאת, אשר אנוכי מצווך היום.
ו כי-יהוה אלוהיך בירכך, כאשר דיבר-לך; והעבטת גויים רבים, ואתה לא תעבוט, ומשלת בגויים רבים, ובך לא ימשולו.
ז כי-יהיה בך אביון מאחד אחיך, באחד שעריך, בארצך, אשר-יהוה אלוהיך נותן לך--לא תאמץ את-לבבך, ולא תקפוץ את-ידך, מאחיך, האביון.
ח כי-פתוח תפתח את-ידך, לו; והעבט, תעביטנו, די מחסורו, אשר יחסר לו.
ט הישמר לך פן-יהיה דבר עם-לבבך בלייעל לאמור, קרבה שנת-השבע שנת השמיטה, ורעה עינך באחיך האביון, ולא תיתן לו; וקרא עליך אל-יהוה, והיה בך חטא.
י נתון תיתן לו, ולא-יירע לבבך בתיתך לו: כי בגלל הדבר הזה, יברכך יהוה אלוהיך, בכל-מעשך, ובכול משלח ידך.
יא כי לא-יחדל אביון, מקרב הארץ; על-כן אנוכי מצווך, לאמור, פתוח תפתח את-ידך לאחיך לענייך ולאביונך, בארצך.
יב כי-יימכר לך אחיך העברי, או העברייה--ועבדך, שש שנים; ובשנה, השביעית, תשלחנו חופשי, מעימך.
יג וכי-תשלחנו חופשי, מעימך--לא תשלחנו, ריקם.
יד הענק תעניק, לו, מצאנך, ומגורנך ומיקבך: אשר בירכך יהוה אלוהיך, תיתן-לו.
טו וזכרת, כי עבד היית בארץ מצריים, ויפדך, יהוה אלוהיך; על-כן אנוכי מצווך, את-הדבר הזה--היום.
טז והיה כי-יאמר אליך, לא אצא מעימך: כי אהבך ואת-ביתך, כי-טוב לו עימך.
יז ולקחת את-המרצע, ונתת באוזנו ובדלת, והיה לך, עבד עולם; ואף לאמתך, תעשה-כן.
יח לא-יקשה בעיניך, בשלחך אותו חופשי מעימך--כי משנה שכר שכיר, עבדך שש שנים; ובירכך יהוה אלוהיך, בכול אשר תעשה.
יט כל-הבכור אשר ייוולד בבקרך ובצאנך, הזכר--תקדיש, ליהוה אלוהיך: לא תעבוד בבכור שורך, ולא תגוז בכור צאנך.
כ לפני יהוה אלוהיך תאכלנו שנה בשנה, במקום אשר-יבחר יהוה--אתה, וביתך.
כא וכי-יהיה בו מום, פיסח או עיוור, כול, מום רע--לא תזבחנו, ליהוה אלוהיך.
כב בשעריך, תאכלנו--הטמא והטהור יחדיו, כצבי וכאייל.
כג רק את-דמו, לא תאכל: על-הארץ תשפכנו, כמים.
פרק טז
א שמור, את-חודש האביב, ועשית פסח, ליהוה אלוהיך: כי בחודש האביב, הוציאך יהוה אלוהיך ממצריים--לילה.
ב וזבחת פסח ליהוה אלוהיך, צאן ובקר, במקום אשר-יבחר יהוה, לשכן שמו שם.
ג לא-תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכל-עליו מצות לחם עוני: כי בחיפזון, יצאת מארץ מצריים--למען תזכור את-יום צאתך מארץ מצריים, כול ימי חייך.
ד ולא-ייראה לך שאור בכל-גבולך, שבעת ימים; ולא-ילין מן-הבשר, אשר תזבח בערב ביום הראשון--לבוקר.
ה לא תוכל, לזבוח את-הפסח, באחד שעריך, אשר-יהוה אלוהיך נותן לך.
ו כי אם-אל-המקום אשר-יבחר יהוה אלוהיך, לשכן שמו--שם תזבח את-הפסח, בערב: כבוא השמש, מועד צאתך ממצריים.
ז ובישלת, ואכלת, במקום, אשר יבחר יהוה אלוהיך בו; ופנית בבוקר, והלכת לאוהליך.
ח ששת ימים, תאכל מצות; וביום השביעי, עצרת ליהוה אלוהיך--לא תעשה, מלאכה.
ט שבעה שבועות, תספור-לך: מהחל חרמש, בקמה, תחל לספור, שבעה שבועות.
י ועשית חג שבועות, ליהוה אלוהיך--מיסת נדבת ידך, אשר תיתן: כאשר יברכך, יהוה אלוהיך.
יא ושמחת לפני יהוה אלוהיך, אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך, והלוי אשר בשעריך, והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך--במקום, אשר יבחר יהוה אלוהיך, לשכן שמו, שם.
יב וזכרת, כי-עבד היית במצריים; ושמרת ועשית, את-החוקים האלה.
יג חג הסוכות תעשה לך, שבעת ימים: באוספך--מגורנך, ומיקבך.
יד ושמחת, בחגך: אתה ובנך ובתך, ועבדך ואמתך, והלוי והגר והיתום והאלמנה, אשר בשעריך.
טו שבעת ימים, תחוג ליהוה אלוהיך, במקום, אשר-יבחר יהוה: כי יברכך יהוה אלוהיך, בכול תבואתך ובכול מעשה ידיך, והיית, אך שמח.
טז שלוש פעמים בשנה ייראה כל-זכורך את-פני יהוה אלוהיך, במקום אשר יבחר--בחג המצות ובחג השבועות, ובחג הסוכות; ולא ייראה את-פני יהוה, ריקם.
יז איש, כמתנת ידו, כברכת יהוה אלוהיך, אשר נתן-לך.
יח שופטים ושוטרים, תיתן-לך בכל-שעריך, אשר יהוה אלוהיך נותן לך, לשבטיך; ושפטו את-העם, משפט-צדק.
יט לא-תטה משפט, לא תכיר פנים; ולא-תיקח שוחד--כי השוחד יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים.
כ צדק צדק, תרדוף--למען תחיה וירשת את-הארץ, אשר-יהוה אלוהיך נותן לך.
כא לא-תיטע לך אשרה, כל-עץ: אצל, מזבח יהוה אלוהיך--אשר תעשה-לך.
כב ולא-תקים לך, מצבה, אשר שנא, יהוה אלוהיך.
פרק יז
א לא-תזבח ליהוה אלוהיך שור ושה, אשר יהיה בו מום--כול, דבר רע: כי תועבת יהוה אלוהיך, הוא.
ב כי-יימצא בקרבך באחד שעריך, אשר-יהוה אלוהיך נותן לך: איש או-אישה, אשר יעשה את-הרע בעיני יהוה-אלוהיך--לעבור בריתו.
ג וילך, ויעבוד אלוהים אחרים, וישתחו, להם; ולשמש או לירח, או לכל-צבא השמיים--אשר לא-ציוויתי.
ד והוגד-לך, ושמעת; ודרשת היטב--והנה אמת נכון הדבר, נעשתה התועבה הזאת בישראל.
ה והוצאת את-האיש ההוא או את-האישה ההיא אשר עשו את-הדבר הרע הזה, אל-שעריך--את-האיש, או את-האישה; וסקלתם באבנים, ומתו.
ו על-פי שניים עדים, או שלושה עדים--יומת המת: לא יומת, על-פי עד אחד.
ז יד העדים תהיה-בו בראשונה, להמיתו, ויד כל-העם, באחרונה; וביערת הרע, מקרבך.
ח כי ייפלא ממך דבר למשפט, בין-דם לדם בין-דין לדין ובין נגע לנגע--דברי ריבות, בשעריך: וקמת ועלית--אל-המקום, אשר יבחר יהוה אלוהיך בו.
ט ובאת, אל-הכוהנים הלויים, ואל-השופט, אשר יהיה בימים ההם; ודרשת והגידו לך, את דבר המשפט.
י ועשית, על-פי הדבר אשר יגידו לך, מן-המקום ההוא, אשר יבחר יהוה; ושמרת לעשות, ככול אשר יורוך.
יא על-פי התורה אשר יורוך, ועל-המשפט אשר-יאמרו לך--תעשה: לא תסור, מן-הדבר אשר-יגידו לך--ימין ושמאל.
יב והאיש אשר-יעשה בזדון, לבלתי שמוע אל-הכוהן העומד לשרת שם את-יהוה אלוהיך, או, אל-השופט--ומת האיש ההוא, וביערת הרע מישראל.
יג וכל-העם, ישמעו וייראו; ולא יזידון, עוד.
יד כי-תבוא אל-הארץ, אשר יהוה אלוהיך נותן לך, וירשתה, וישבת בה; ואמרת, אשימה עליי מלך, ככל-הגויים, אשר סביבותיי.
טו שום תשים עליך מלך, אשר יבחר יהוה אלוהיך בו: מקרב אחיך, תשים עליך מלך--לא תוכל לתת עליך איש נוכרי, אשר לא-אחיך הוא.
טז רק, לא-ירבה-לו סוסים, ולא-ישיב את-העם מצריימה, למען הרבות סוס; ויהוה, אמר לכם, לא תוסיפון לשוב בדרך הזה, עוד.
יז ולא ירבה-לו נשים, ולא יסור לבבו; וכסף וזהב, לא ירבה-לו מאוד.
יח והיה כשבתו, על כיסא ממלכתו--וכתב לו את-משנה התורה הזאת, על-ספר, מלפני, הכוהנים הלויים.
יט והייתה עימו, וקרא בו כל-ימי חייו--למען ילמד, ליראה את-יהוה אלוהיו, לשמור את-כל-דברי התורה הזאת ואת-החוקים האלה, לעשותם.
כ לבלתי רום-לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן-המצוה ימין ושמאל--למען יאריך ימים על-ממלכתו הוא ובניו, בקרב ישראל.
פרק יח
א לא-יהיה לכוהנים הלויים כל-שבט לוי, חלק ונחלה--עם-ישראל; אישי יהוה ונחלתו, יאכלון.
ב ונחלה לא-יהיה-לו, בקרב אחיו: יהוה הוא נחלתו, כאשר דיבר-לו.
ג וזה יהיה משפט הכוהנים מאת העם, מאת זובחי הזבח--אם-שור אם-שה: ונתן, לכוהן, הזרוע והלחיים, והקיבה.
ד ראשית דגנך תירושך ויצהרך, וראשית גז צאנך--תיתן-לו.
ה כי בו, בחר יהוה אלוהיך--מכל-שבטיך: לעמוד לשרת בשם-יהוה הוא ובניו, כל-הימים.
ו וכי-יבוא הלוי מאחד שעריך, מכל-ישראל, אשר-הוא, גר שם; ובא בכל-אוות נפשו, אל-המקום אשר-יבחר יהוה.
ז ושירת, בשם יהוה אלוהיו--ככל-אחיו, הלויים, העומדים שם, לפני יהוה.
ח חלק כחלק, יאכלו, לבד ממכריו, על-האבות.
ט כי אתה בא אל-הארץ, אשר-יהוה אלוהיך נותן לך--לא-תלמד לעשות, כתועבות הגויים ההם.
י לא-יימצא בך, מעביר בנו-ובתו באש, קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף.
יא וחובר, חבר; ושואל אוב ויידעוני, ודורש אל-המתים.
יב כי-תועבת יהוה, כל-עושה אלה; ובגלל, התועבות האלה, יהוה אלוהיך, מוריש אותם מפניך.
יג תמים תהיה, עם יהוה אלוהיך.
יד כי הגויים האלה, אשר אתה יורש אותם--אל-מעוננים ואל-קוסמים, ישמעו; ואתה--לא כן, נתן לך יהוה אלוהיך.
טו נביא מקרבך מאחיך כמוני, יקים לך יהוה אלוהיך: אליו, תשמעון.
טז ככול אשר-שאלת מעם יהוה אלוהיך, בחורב, ביום הקהל, לאמור: לא אוסף, לשמוע את-קול יהוה אלוהיי, ואת-האש הגדולה הזאת לא-אראה עוד, ולא אמות.
יז ויאמר יהוה, אליי: היטיבו, אשר דיברו.
יח נביא אקים להם מקרב אחיהם, כמוך; ונתתי דבריי, בפיו, ודיבר אליהם, את כל-אשר אצוונו.
יט והיה, האיש אשר לא-ישמע אל-דבריי, אשר ידבר, בשמי--אנוכי, אדרוש מעימו.
כ אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי, את אשר לא-ציוויתיו לדבר, ואשר ידבר, בשם אלוהים אחרים--ומת, הנביא ההוא.
כא וכי תאמר, בלבבך: איכה נדע את-הדבר, אשר לא-דיברו יהוה.
כב אשר ידבר הנביא בשם יהוה, ולא-יהיה הדבר ולא יבוא--הוא הדבר, אשר לא-דיברו יהוה: בזדון דיברו הנביא, לא תגור ממנו.
פרק יט
א כי-יכרית יהוה אלוהיך, את-הגויים, אשר יהוה אלוהיך, נותן לך את-ארצם; וירשתם, וישבת בעריהם ובבתיהם.
ב שלוש ערים, תבדיל לך: בתוך ארצך--אשר יהוה אלוהיך, נותן לך לרשתה.
ג תכין לך, הדרך, ושילשת את-גבול ארצך, אשר ינחילך יהוה אלוהיך; והיה, לנוס שמה כל-רוצח.
ד וזה דבר הרוצח, אשר-ינוס שמה וחי: אשר יכה את-ריעהו בבלי-דעת, והוא לא-שונא לו מתמול שלשום.
ה ואשר יבוא את-ריעהו ביער, לחטוב עצים, ונידחה ידו בגרזן לכרות העץ, ונשל הברזל מן-העץ ומצא את-ריעהו ומת: הוא, ינוס אל-אחת הערים-האלה--וחי.
ו פן-ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח, כי-ייחם לבבו, והשיגו כי-ירבה הדרך, והכהו נפש; ולו, אין משפט-מוות, כי לא שונא הוא לו, מתמול שלשום.
ז על-כן אנוכי מצווך, לאמור: שלוש ערים, תבדיל לך.
ח ואם-ירחיב יהוה אלוהיך, את-גבולך, כאשר נשבע, לאבותיך; ונתן לך את-כל-הארץ, אשר דיבר לתת לאבותיך.
ט כי-תשמור את-כל-המצוה הזאת לעשותה, אשר אנוכי מצווך היום, לאהבה את-יהוה אלוהיך וללכת בדרכיו, כל-הימים--ויספת לך עוד שלוש ערים, על השלוש האלה.
י ולא יישפך, דם נקי, בקרב ארצך, אשר יהוה אלוהיך נותן לך נחלה; והיה עליך, דמים.
יא וכי-יהיה איש, שונא לריעהו, וארב לו וקם עליו, והכהו נפש ומת; ונס, אל-אחת הערים האל.
יב ושלחו זקני עירו, ולקחו אותו משם; ונתנו אותו, ביד גואל הדם--ומת.
יג לא-תחוס עינך, עליו; וביערת דם-הנקי מישראל, וטוב לך.
יד לא תסיג גבול ריעך, אשר גבלו ראשונים--בנחלתך, אשר תנחל, בארץ, אשר יהוה אלוהיך נותן לך לרשתה.
טו לא-יקום עד אחד באיש, לכל-עוון ולכל-חטאת, בכל-חטא, אשר יחטא: על-פי שני עדים, או על-פי שלושה-עדים--יקום דבר.
טז כי-יקום עד-חמס, באיש, לענות בו, סרה.
יז ועמדו שני-האנשים אשר-להם הריב, לפני יהוה, לפני הכוהנים והשופטים, אשר יהיו בימים ההם.
יח ודרשו השופטים, היטב; והנה עד-שקר העד, שקר ענה באחיו.
יט ועשיתם לו, כאשר זמם לעשות לאחיו; וביערת הרע, מקרבך.
כ והנשארים, ישמעו וייראו; ולא-יוסיפו לעשות עוד, כדבר הרע הזה--בקרבך.
כא ולא תחוס, עינך: נפש בנפש, עין בעין שן בשן, יד ביד, רגל ברגל.
פרק כ
א כי-תצא למלחמה על-אויביך, וראית סוס ורכב עם רב ממך--לא תירא, מהם: כי-יהוה אלוהיך עימך, המעלך מארץ מצריים.
ב והיה, כקורבכם אל-המלחמה; וניגש הכוהן, ודיבר אל-העם.
ג ואמר אליהם שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על-אויביכם; אל-יירך לבבכם, אל-תיראו ואל-תחפזו ואל-תערצו--מפניהם.
ד כי יהוה אלוהיכם, ההולך עימכם--להילחם לכם עם-אויביכם, להושיע אתכם.
ה ודיברו השוטרים, אל-העם לאמור, מי-האיש אשר בנה בית-חדש ולא חנכו, ילך וישוב לביתו: פן-ימות, במלחמה, ואיש אחר, יחנכנו.
ו ומי-האיש אשר-נטע כרם, ולא חיללו--ילך, וישוב לביתו: פן-ימות, במלחמה, ואיש אחר, יחללנו.
ז ומי-האיש אשר-אירש אישה, ולא לקחה--ילך, וישוב לביתו: פן-ימות, במלחמה, ואיש אחר, ייקחנה.
ח ויספו השוטרים, לדבר אל-העם, ואמרו מי-האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו; ולא יימס את-לבב אחיו, כלבבו.
ט והיה ככלות השוטרים, לדבר אל-העם; ופקדו שרי צבאות, בראש העם.
י כי-תקרב אל-עיר, להילחם עליה--וקראת אליה, לשלום.
יא והיה אם-שלום תענך, ופתחה לך: והיה כל-העם הנמצא-בה, יהיו לך למס--ועבדוך.
יב ואם-לא תשלים עימך, ועשתה עימך מלחמה--וצרת, עליה.
יג ונתנה יהוה אלוהיך, בידך; והכית את-כל-זכורה, לפי-חרב.
יד רק הנשים והטף והבהמה וכול אשר יהיה בעיר, כל-שללה--תבוז לך; ואכלת את-שלל אויביך, אשר נתן יהוה אלוהיך לך.
טו כן תעשה לכל-הערים, הרחוקות ממך מאוד, אשר לא-מערי הגויים-האלה, הנה.
טז רק, מערי העמים האלה, אשר יהוה אלוהיך, נותן לך נחלה--לא תחייה, כל-נשמה.
יז כי-החרם תחרימם, החיתי והאמורי הכנעני והפריזי, החיווי, והיבוסי--כאשר ציווך, יהוה אלוהיך.
יח למען, אשר לא-ילמדו אתכם לעשות, ככול תועבותם, אשר עשו לאלוהיהם; וחטאתם, ליהוה אלוהיכם.
יט כי-תצור אל-עיר ימים רבים להילחם עליה לתופשה, לא-תשחית את-עצה לנדוח עליו גרזן--כי ממנו תאכל, ואותו לא תכרות: כי האדם עץ השדה, לבוא מפניך במצור.
כ רק עץ אשר-תדע, כי-לא-עץ מאכל הוא--אותו תשחית, וכרת; ובנית מצור, על-העיר אשר-היא עושה עימך מלחמה--עד רדתה.
פרק כא
א כי-יימצא חלל, באדמה אשר יהוה אלוהיך נותן לך לרשתה, נופל, בשדה: לא נודע, מי הכהו.
ב ויצאו זקניך, ושופטיך; ומדדו, אל-הערים, אשר, סביבות החלל.
ג והיה העיר, הקרובה אל-החלל--ולקחו זקני העיר ההיא עגלת בקר, אשר לא-עובד בה, אשר לא-משכה, בעול.
ד והורידו זקני העיר ההיא את-העגלה, אל-נחל איתן, אשר לא-ייעבד בו, ולא ייזרע; וערפו-שם את-העגלה, בנחל.
ה וניגשו הכוהנים, בני לוי--כי בם בחר יהוה אלוהיך לשרתו, ולברך בשם יהוה; ועל-פיהם יהיה, כל-ריב וכל-נגע.
ו וכול, זקני העיר ההיא, הקרובים, אל-החלל--ירחצו, את-ידיהם, על-העגלה, הערופה בנחל.
ז וענו, ואמרו: ידינו, לא שפכו את-הדם הזה, ועינינו, לא ראו.
ח כפר לעמך ישראל אשר-פדית, יהוה, ואל-תיתן דם נקי, בקרב עמך ישראל; וניכפר להם, הדם.
ט ואתה, תבער הדם הנקי--מקרבך: כי-תעשה הישר, בעיני יהוה.
י כי-תצא למלחמה, על-אויבך; ונתנו יהוה אלוהיך, בידך--ושבית שבייו.
יא וראית, בשביה, אשת, יפת-תואר; וחשקת בה, ולקחת לך לאישה.
יב והבאתה, אל-תוך ביתך; וגילחה, את-ראשה, ועשתה, את-ציפורניה.
יג והסירה את-שמלת שבייה מעליה, וישבה בביתך, ובכתה את-אביה ואת-אימה, ירח ימים; ואחר כן תבוא אליה, ובעלתה, והייתה לך, לאישה.
יד והיה אם-לא חפצת בה, ושילחתה לנפשה, ומכור לא-תמכרנה, בכסף; לא-תתעמר בה, תחת אשר עיניתה.
טו כי-תהיינה לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה, וילדו-לו בנים, האהובה והשנואה; והיה הבן הבכור, לשניאה.
טז והיה, ביום הנחילו את-בניו, את אשר-יהיה, לו--לא יוכל, לבכר את-בן-האהובה, על-פני בן-השנואה, הבכור.
יז כי את-הבכור בן-השנואה יכיר, לתת לו פי שניים, בכול אשר-יימצא, לו: כי-הוא ראשית אונו, לו משפט הבכורה.
יח כי-יהיה לאיש, בן סורר ומורה--איננו שומע, בקול אביו ובקול אימו; וייסרו אותו, ולא ישמע אליהם.
יט ותפשו בו, אביו ואימו; והוציאו אותו אל-זקני עירו, ואל-שער מקומו.
כ ואמרו אל-זקני עירו, בננו זה סורר ומורה--איננו שומע, בקולנו; זולל, וסובא.
כא ורגמוהו כל-אנשי עירו באבנים, ומת, וביערת הרע, מקרבך; וכל-ישראל, ישמעו וייראו.
כב וכי-יהיה באיש, חטא משפט-מוות--והומת: ותלית אותו, על-עץ.
כג לא-תלין נבלתו על-העץ, כי-קבור תקברנו ביום ההוא--כי-קללת אלוהים, תלוי; ולא תטמא, את-אדמתך, אשר יהוה אלוהיך, נותן לך נחלה.
פרק כב
א לא-תראה את-שור אחיך או את-שייו, נידחים, והתעלמת, מהם: השב תשיבם, לאחיך.
ב ואם-לא קרוב אחיך אליך, ולא ידעתו--ואספתו, אל-תוך ביתך, והיה עימך עד דרוש אחיך אותו, והשבותו לו.
ג וכן תעשה לחמורו, וכן תעשה לשמלתו, וכן תעשה לכל-אבידת אחיך אשר-תאבד ממנו, ומצאתה: לא תוכל, להתעלם.
ד לא-תראה את-חמור אחיך או שורו, נופלים בדרך, והתעלמת, מהם: הקם תקים, עימו.
ה לא-יהיה כלי-גבר על-אישה, ולא-ילבש גבר שמלת אישה: כי תועבת יהוה אלוהיך, כל-עושה אלה.
ו כי ייקרא קן-ציפור לפניך בדרך בכל-עץ או על-הארץ, אפרוחים או ביצים, והאם רובצת על-האפרוחים, או על-הביצים--לא-תיקח האם, על-הבנים.
ז שלח תשלח את-האם, ואת-הבנים תיקח-לך, למען ייטב לך, והארכת ימים.
ח כי תבנה בית חדש, ועשית מעקה לגגך; ולא-תשים דמים בביתך, כי-ייפול הנופל ממנו.
ט לא-תזרע כרמך, כלאיים: פן-תקדש, המלאה הזרע אשר תזרע, ותבואת, הכרם.
י לא-תחרוש בשור-ובחמור, יחדיו.
יא לא תלבש שעטנז, צמר ופשתים יחדיו.
יב גדילים, תעשה-לך, על-ארבע כנפות כסותך, אשר תכסה-בה.
יג כי-ייקח איש, אישה; ובא אליה, ושנאה.
יד ושם לה עלילות דברים, והוציא עליה שם רע; ואמר, את-האישה הזאת לקחתי, ואקרב אליה, ולא-מצאתי לה בתולים.
טו ולקח אבי הנערה, ואימה; והוציאו את-בתולי הנערה, אל-זקני העיר--השערה.
טז ואמר אבי הנערה, אל-הזקנים: את-בתי, נתתי לאיש הזה לאישה--וישנאהא.
יז והנה-הוא שם עלילות דברים לאמור, לא-מצאתי לבתך בתולים, ואלה, בתולי בתי; ופרשו, השמלה, לפני, זקני העיר.
יח ולקחו זקני העיר-ההיא, את-האיש; וייסרו, אותו.
יט וענשו אותו מאה כסף, ונתנו לאבי הנערה--כי הוציא שם רע, על בתולת ישראל; ולו-תהיה לאישה, לא-יוכל לשלחה כל-ימיו.
כ ואם-אמת היה, הדבר הזה: לא-נמצאו בתולים, לנערה.
כא והוציאו את-הנערה אל-פתח בית-אביה, וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה--כי-עשתה נבלה בישראל, לזנות בית אביה; וביערת הרע, מקרבך.
כב כי-יימצא איש שוכב עם-אישה בעולת-בעל, ומתו גם-שניהם--האיש השוכב עם-האישה, והאישה; וביערת הרע, מישראל.
כג כי יהיה נערה בתולה, מאורשה לאיש; ומצאה איש בעיר, ושכב עימה.
כד והוצאתם את-שניהם אל-שער העיר ההיא, וסקלתם אותם באבנים ומתו--את-הנערה על-דבר אשר לא-צעקה בעיר, ואת-האיש על-דבר אשר-עינה את-אשת ריעהו; וביערת הרע, מקרבך.
כה ואם-בשדה ימצא האיש, את-הנערה המאורשה, והחזיק-בה האיש, ושכב עימה: ומת, האיש אשר-שכב עימה--לבדו.
כו ולנערה לא-תעשה דבר, אין לנערה חטא מוות: כי כאשר יקום איש על-ריעהו, ורצחו נפש--כן, הדבר הזה.
כז כי בשדה, מצאה; צעקה, הנערה המאורשה, ואין מושיע, לה.
כח כי-ימצא איש, נערה בתולה אשר לא-אורשה, ותפשה, ושכב עימה; ונמצאו.
כט ונתן האיש השוכב עימה, לאבי הנערה--חמישים כסף; ולו-תהיה לאישה, תחת אשר עינה--לא-יוכל שלחה, כל-ימיו.
פרק כג
א לא-ייקח איש, את-אשת אביו; ולא יגלה, כנף אביו.
ב לא-יבוא פצוע-דכא וכרות שופכה, בקהל יהוה.
ג לא-יבוא ממזר, בקהל יהוה: גם דור עשירי, לא-יבוא לו בקהל יהוה.
ד לא-יבוא עמוני ומואבי, בקהל יהוה: גם דור עשירי, לא-יבוא להם בקהל יהוה עד-עולם.
ה על-דבר אשר לא-קידמו אתכם, בלחם ובמים, בדרך, בצאתכם ממצריים; ואשר שכר עליך את-בלעם בן-בעור, מפתור ארם נהריים--לקללך.
ו ולא-אבה יהוה אלוהיך, לשמוע אל-בלעם, ויהפוך יהוה אלוהיך לך את-הקללה, לברכה: כי אהבך, יהוה אלוהיך.
ז לא-תדרוש שלומם, וטובתם, כל-ימיך, לעולם.
ח לא-תתעב אדומי, כי אחיך הוא; לא-תתעב מצרי, כי-גר היית בארצו.
ט בנים אשר-ייוולדו להם, דור שלישי--יבוא להם, בקהל יהוה.
י כי-תצא מחנה, על-אויביך: ונשמרת--מכול, דבר רע.
יא כי-יהיה בך איש, אשר לא-יהיה טהור מיקרה-לילה--ויצא אל-מחוץ למחנה, לא יבוא אל-תוך המחנה.
יב והיה לפנות-ערב, ירחץ במים; וכבוא השמש, יבוא אל-תוך המחנה.
יג ויד תהיה לך, מחוץ למחנה; ויצאת שמה, חוץ.
יד ויתד תהיה לך, על-אזנך; והיה, בשבתך חוץ, וחפרת בה, ושבת וכיסית את-ציאתך.
טו כי יהוה אלוהיך מתהלך בקרב מחנך, להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מחנך, קדוש: ולא-יראה בך ערוות דבר, ושב מאחריך.
טז לא-תסגיר עבד, אל-אדוניו, אשר-יינצל אליך, מעם אדוניו.
יז עימך יישב בקרבך, במקום אשר-יבחר באחד שעריך--בטוב לו; לא, תוננו.
יח לא-תהיה קדשה, מבנות ישראל; ולא-יהיה קדש, מבני ישראל.
יט לא-תביא אתנן זונה ומחיר כלב, בית יהוה אלוהיך--לכל-נדר: כי תועבת יהוה אלוהיך, גם-שניהם.
כ לא-תשיך לאחיך, נשך כסף נשך אוכל: נשך, כל-דבר אשר יישך.
כא לנוכרי תשיך, ולאחיך לא תשיך--למען יברכך יהוה אלוהיך, בכול משלח ידך, על-הארץ, אשר-אתה בא-שמה לרשתה.
כב כי-תידור נדר ליהוה אלוהיך, לא תאחר לשלמו: כי-דרוש ידרשנו יהוה אלוהיך, מעימך, והיה בך, חטא.
כג וכי תחדל, לנדור--לא-יהיה בך, חטא.
כד מוצא שפתיך, תשמור ועשית: כאשר נדרת ליהוה אלוהיך, נדבה, אשר דיברת, בפיך.
כה כי תבוא בכרם ריעך, ואכלת ענבים כנפשך שובעך; ואל-כלייך, לא תיתן.
כו כי תבוא בקמת ריעך, וקטפת מלילות בידך; וחרמש לא תניף, על קמת ריעך.
פרק כד
א כי-ייקח איש אישה, ובעלה; והיה אם-לא תמצא-חן בעיניו, כי-מצא בה ערוות דבר--וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, ושילחה מביתו.
ב ויצאה, מביתו; והלכה, והייתה לאיש-אחר.
ג ושנאה, האיש האחרון, וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, ושילחה מביתו; או כי ימות האיש האחרון, אשר-לקחה לו לאישה.
ד לא-יוכל בעלה הראשון אשר-שילחה לשוב לקחתה להיות לו לאישה, אחרי אשר הוטמאה--כי-תועבה היא, לפני יהוה; ולא תחטיא, את-הארץ, אשר יהוה אלוהיך, נותן לך נחלה.
ה כי-ייקח איש, אישה חדשה--לא ייצא בצבא, ולא-יעבור עליו לכל-דבר: נקי יהיה לביתו, שנה אחת, ושימח, את-אשתו אשר-לקח.
ו לא-יחבול ריחיים, ורכב: כי-נפש, הוא חובל.
ז כי-יימצא איש, גונב נפש מאחיו מבני ישראל, והתעמר-בו, ומכרו--ומת הגנב ההוא, וביערת הרע מקרבך.
ח הישמר בנגע-הצרעת לשמור מאוד, ולעשות: ככול אשר-יורו אתכם הכוהנים הלויים, כאשר ציוויתים--תשמרו לעשות.
ט זכור, את אשר-עשה יהוה אלוהיך למרים, בדרך, בצאתכם ממצריים.
י כי-תשה בריעך, משאת מאומה--לא-תבוא אל-ביתו, לעבוט עבוטו.
יא בחוץ, תעמוד; והאיש, אשר אתה נושה בו, יוציא אליך את-העבוט, החוצה.
יב ואם-איש עני, הוא--לא תשכב, בעבוטו.
יג השב תשיב לו את-העבוט כבוא השמש, ושכב בשלמתו ובירכך; ולך תהיה צדקה, לפני יהוה אלוהיך.
יד לא-תעשוק שכיר, עני ואביון, מאחיך, או מגרך אשר בארצך בשעריך.
טו ביומו תיתן שכרו ולא-תבוא עליו השמש, כי עני הוא, ואליו, הוא נושא את-נפשו; ולא-יקרא עליך אל-יהוה, והיה בך חטא.
טז לא-יומתו אבות על-בנים, ובנים לא-יומתו על-אבות: איש בחטאו, יומתו.
יז לא תטה, משפט גר יתום; ולא תחבול, בגד אלמנה.
יח וזכרת, כי עבד היית במצריים, ויפדך יהוה אלוהיך, משם; על-כן אנוכי מצווך, לעשות, את-הדבר, הזה.
יט כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה, לא תשוב לקחתו--לגר ליתום ולאלמנה, יהיה: למען יברכך יהוה אלוהיך, בכול מעשה ידיך.
כ כי תחבוט זיתך, לא תפאר אחריך: לגר ליתום ולאלמנה, יהיה.
כא כי תבצור כרמך, לא תעולל אחריך: לגר ליתום ולאלמנה, יהיה.
כב וזכרת, כי-עבד היית בארץ מצריים; על-כן אנוכי מצווך, לעשות, את-הדבר, הזה.
פרק כה
א כי-יהיה ריב בין אנשים, וניגשו אל-המשפט ושפטום; והצדיקו, את-הצדיק, והרשיעו, את-הרשע.
ב והיה אם-בן הכות, הרשע--והפילו השופט והכהו לפניו, כדי רשעתו במספר.
ג ארבעים יכנו, לא יוסיף: פן-יוסיף להכותו על-אלה מכה רבה, ונקלה אחיך לעיניך.
ד לא-תחסום שור, בדישו.
ה כי-יישבו אחים יחדיו, ומת אחד מהם ובן אין-לו--לא-תהיה אשת-המת החוצה, לאיש זר: יבמה יבוא עליה, ולקחה לו לאישה וייבמה.
ו והיה, הבכור אשר תלד--יקום, על-שם אחיו המת; ולא-יימחה שמו, מישראל.
ז ואם-לא יחפוץ האיש, לקחת את-יבמתו; ועלתה יבמתו השערה אל-הזקנים, ואמרה מיאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל--לא אבה, יבמי.
ח וקראו-לו זקני-עירו, ודיברו אליו; ועמד ואמר, לא חפצתי לקחתה.
ט וניגשה יבמתו אליו, לעיני הזקנים, וחלצה נעלו מעל רגלו, וירקה בפניו; וענתה, ואמרה, ככה ייעשה לאיש, אשר לא-יבנה את-בית אחיו.
י ונקרא שמו, בישראל: בית, חלוץ הנעל.
יא כי-יינצו אנשים יחדיו, איש ואחיו, וקרבה אשת האחד, להציל את-אישה מיד מכהו; ושלחה ידה, והחזיקה במבושיו.
יב וקצותה, את-כפה: לא תחוס, עינך.
יג לא-יהיה לך בכיסך, אבן ואבן: גדולה, וקטנה.
יד לא-יהיה לך בביתך, איפה ואיפה: גדולה, וקטנה.
טו אבן שלמה וצדק יהיה-לך, איפה שלמה וצדק יהיה-לך--למען, יאריכו ימיך, על האדמה, אשר-יהוה אלוהיך נותן לך.
טז כי תועבת יהוה אלוהיך, כל-עושה אלה: כול, עושה עוול.
יז זכור, את אשר-עשה לך עמלק, בדרך, בצאתכם ממצריים.
יח אשר קרך בדרך, ויזנב בך כל-הנחשלים אחריך--ואתה, עייף ויגע; ולא ירא, אלוהים.
יט והיה בהניח יהוה אלוהיך לך מכל-אויביך מסביב, בארץ אשר יהוה-אלוהיך נותן לך נחלה לרשתה--תמחה את-זכר עמלק, מתחת השמיים; לא, תשכח.
פרק כו
א והיה, כי-תבוא אל-הארץ, אשר יהוה אלוהיך, נותן לך נחלה; וירשתה, וישבת בה.
ב ולקחת מראשית כל-פרי האדמה, אשר תביא מארצך אשר יהוה אלוהיך נותן לך--ושמת בטנא; והלכת, אל-המקום, אשר יבחר יהוה אלוהיך, לשכן שמו שם.
ג ובאת, אל-הכוהן, אשר יהיה, בימים ההם; ואמרת אליו, הגדתי היום ליהוה אלוהיך, כי-באתי אל-הארץ, אשר נשבע יהוה לאבותינו לתת לנו.
ד ולקח הכוהן הטנא, מידך; והניחו--לפני, מזבח יהוה אלוהיך.
ה וענית ואמרת לפני יהוה אלוהיך, ארמי אובד אבי, ויירד מצריימה, ויגר שם במתי מעט; ויהי-שם, לגוי גדול עצום ורב.
ו וירעו אותנו המצרים, ויענונו; וייתנו עלינו, עבודה קשה.
ז ונצעק, אל-יהוה אלוהי אבותינו; וישמע יהוה את-קולנו, וירא את-עוניינו ואת-עמלנו ואת-לחצנו.
ח ויוציאנו יהוה, ממצריים, ביד חזקה ובזרוע נטויה, ובמורא גדול--ובאותות, ובמופתים.
ט ויביאנו, אל-המקום הזה; וייתן-לנו את-הארץ הזאת, ארץ זבת חלב ודבש.
י ועתה, הנה הבאתי את-ראשית פרי האדמה, אשר-נתת לי, יהוה; והנחתו, לפני יהוה אלוהיך, והשתחווית, לפני יהוה אלוהיך.
יא ושמחת בכל-הטוב, אשר נתן-לך יהוה אלוהיך--ולביתך: אתה, והלוי, והגר, אשר בקרבך.
יב כי תכלה לעשר את-כל-מעשר תבואתך, בשנה השלישית--שנת המעשר: ונתת ללוי, לגר ליתום ולאלמנה, ואכלו בשעריך, ושבעו.
יג ואמרת לפני יהוה אלוהיך ביערתי הקודש מן-הבית, וגם נתתיו ללוי ולגר ליתום ולאלמנה, ככל-מצותך, אשר ציוויתני: לא-עברתי ממצוותיך, ולא שכחתי.
יד לא-אכלתי באוני ממנו, ולא-ביערתי ממנו בטמא, ולא-נתתי ממנו, למת; שמעתי, בקול יהוה אלוהיי--עשיתי, ככול אשר ציוויתני.
טו השקיפה ממעון קודשך מן-השמיים, וברך את-עמך את-ישראל, ואת האדמה, אשר נתת לנו--כאשר נשבעת לאבותינו, ארץ זבת חלב ודבש.
טז היום הזה, יהוה אלוהיך מצווך לעשות את-החוקים האלה--ואת-המשפטים; ושמרת ועשית אותם, בכל-לבבך ובכל-נפשך.
יז את-יהוה האמרת, היום: להיות לך לאלוהים וללכת בדרכיו, ולשמור חוקיו ומצוותיו ומשפטיו--ולשמוע בקולו.
יח ויהוה האמירך היום, להיות לו לעם סגולה, כאשר, דיבר-לך; ולשמור, כל-מצוותיו.
יט ולתיתך עליון, על כל-הגויים אשר עשה, לתהילה, ולשם ולתפארת; ולהיותך עם-קדוש ליהוה אלוהיך, כאשר דיבר.
פרק כז
א ויצו משה וזקני ישראל, את-העם לאמור: שמור, את-כל-המצוה, אשר אנוכי מצווה אתכם, היום.
ב והיה, ביום אשר תעברו את-הירדן, אל-הארץ, אשר-יהוה אלוהיך נותן לך--והקמות לך אבנים גדולות, ושדת אותם בשיד.
ג וכתבת עליהן, את-כל-דברי התורה הזאת--בעוברך: למען אשר תבוא אל-הארץ אשר-יהוה אלוהיך נותן לך, ארץ זבת חלב ודבש, כאשר דיבר יהוה אלוהי-אבותיך, לך.
ד והיה, בעוברכם את-הירדן, תקימו את-האבנים האלה אשר אנוכי מצווה אתכם היום, בהר עיבל; ושדת אותם, בשיד.
ה ובנית שם מזבח, ליהוה אלוהיך: מזבח אבנים, לא-תניף עליהם ברזל.
ו אבנים שלמות תבנה, את-מזבח יהוה אלוהיך; והעלית עליו עולות, ליהוה אלוהיך.
ז וזבחת שלמים, ואכלת שם; ושמחת, לפני יהוה אלוהיך.
ח וכתבת על-האבנים, את-כל-דברי התורה הזאת--באר היטב.
ט וידבר משה והכוהנים הלויים, אל כל-ישראל לאמור: הסכת ושמע, ישראל, היום הזה נהיית לעם, ליהוה אלוהיך.
י ושמעת, בקול יהוה אלוהיך; ועשית את-מצוותיו ואת-חוקיו, אשר אנוכי מצווך היום.
יא ויצו משה את-העם, ביום ההוא לאמור.
יב אלה יעמדו לברך את-העם, על-הר גריזים, בעוברכם, את-הירדן: שמעון ולוי ויהודה, ויששכר ויוסף ובנימין.
יג ואלה יעמדו על-הקללה, בהר עיבל: ראובן גד ואשר, וזבולון דן ונפתלי.
יד וענו הלויים, ואמרו אל-כל-איש ישראל--קול רם.
טו ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת יהוה, מעשה ידי חרש--ושם בסתר; וענו כל-העם ואמרו, אמן.
טז ארור, מקלה אביו ואימו; ואמר כל-העם, אמן.
יז ארור, מסיג גבול ריעהו; ואמר כל-העם, אמן.
יח ארור, משגה עיוור בדרך; ואמר כל-העם, אמן.
יט ארור, מטה משפט גר-יתום--ואלמנה; ואמר כל-העם, אמן.
כ ארור, שוכב עם-אשת אביו--כי גילה, כנף אביו; ואמר כל-העם, אמן.
כא ארור, שוכב עם-כל-בהמה; ואמר כל-העם, אמן.
כב ארור, שוכב עם-אחותו--בת-אביו, או בת-אימו; ואמר כל-העם, אמן.
כג ארור, שוכב עם-חותנתו; ואמר כל-העם, אמן.
כד ארור, מכה ריעהו בסתר; ואמר כל-העם, אמן.
כה ארור לוקח שוחד, להכות נפש דם נקי; ואמר כל-העם, אמן.
כו ארור, אשר לא-יקים את-דברי התורה-הזאת--לעשות אותם; ואמר כל-העם, אמן.
פרק כח
א והיה, אם-שמוע תשמע בקול יהוה אלוהיך, לשמור לעשות את-כל-מצוותיו, אשר אנוכי מצווך היום--ונתנך יהוה אלוהיך, עליון, על, כל-גויי הארץ.
ב ובאו עליך כל-הברכות האלה, והשיגוך: כי תשמע, בקול יהוה אלוהיך.
ג ברוך אתה, בעיר; וברוך אתה, בשדה.
ד ברוך פרי-בטנך ופרי אדמתך, ופרי בהמתך--שגר אלפיך, ועשתרות צאנך.
ה ברוך טנאך, ומשארתך.
ו ברוך אתה, בבואך; וברוך אתה, בצאתך.
ז ייתן יהוה את-אויביך הקמים עליך, ניגפים לפניך: בדרך אחד ייצאו אליך, ובשבעה דרכים ינוסו לפניך.
ח יצו יהוה איתך, את-הברכה, באסמיך, ובכול משלח ידך; ובירכך--בארץ, אשר-יהוה אלוהיך נותן לך.
ט יקימך יהוה לו לעם קדוש, כאשר נשבע-לך: כי תשמור, את-מצוות יהוה אלוהיך, והלכת, בדרכיו.
י וראו כל-עמי הארץ, כי שם יהוה נקרא עליך; ויראו, ממך.
יא והותירך יהוה לטובה, בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך--על, האדמה, אשר נשבע יהוה לאבותיך, לתת לך.
יב יפתח יהוה לך את-אוצרו הטוב את-השמיים, לתת מטר-ארצך בעיתו, ולברך, את כל-מעשה ידך; והלווית גויים רבים, ואתה לא תלווה.
יג ונתנך יהוה לראש, ולא לזנב, והיית רק למעלה, ולא תהיה למטה: כי-תשמע אל-מצוות יהוה אלוהיך, אשר אנוכי מצווך היום--לשמור ולעשות.
יד ולא תסור, מכל-הדברים אשר אנוכי מצווה אתכם היום--ימין ושמאל: ללכת, אחרי אלוהים אחרים--לעובדם.
טו והיה, אם-לא תשמע בקול יהוה אלוהיך, לשמור לעשות את-כל-מצוותיו וחוקותיו, אשר אנוכי מצווך היום--ובאו עליך כל-הקללות האלה, והשיגוך.
טז ארור אתה, בעיר; וארור אתה, בשדה.
יז ארור טנאך, ומשארתך.
יח ארור פרי-בטנך, ופרי אדמתך--שגר אלפיך, ועשתרות צאנך.
יט ארור אתה, בבואך; וארור אתה, בצאתך.
כ ישלח יהוה בך את-המארה את-המהומה, ואת-המגערת, בכל-משלח ידך, אשר תעשה--עד הישמדך ועד-אבודך מהר, מפני רוע מעלליך אשר עזבתני.
כא ידבק יהוה בך, את-הדבר--עד, כלותו אותך, מעל האדמה, אשר-אתה בא-שמה לרשתה.
כב יכך יהוה בשחפת ובקדחת ובדלקת, ובחרחור ובחרב, ובשידפון, וביירקון; ורדפוך, עד אובדך.
כג והיו שמיך אשר על-ראשך, נחושת; והארץ אשר-תחתיך, ברזל.
כד ייתן יהוה את-מטר ארצך, אבק ועפר: מן-השמיים יירד עליך, עד הישמדך.
כה ייתנך יהוה ניגף, לפני אויבך--בדרך אחד תצא אליו, ובשבעה דרכים תנוס לפניו; והיית לזעווה, לכול ממלכות הארץ.
כו והייתה נבלתך למאכל, לכל-עוף השמיים ולבהמת הארץ; ואין, מחריד.
כז יכך יהוה בשחין מצריים, ובטחורים, ובגרב, ובחרס--אשר לא-תוכל, להירפא.
כח יכך יהוה, בשיגעון ובעיוורון; ובתמהון, לבב.
כט והיית ממשש בצוהריים, כאשר ימשש העיוור באפילה, ולא תצליח, את-דרכיך; והיית אך עשוק וגזול, כל-הימים--ואין מושיע.
ל אישה תארש, ואיש אחר ישכבנה--בית תבנה, ולא-תשב בו; כרם תיטע, ולא תחללנו.
לא שורך טבוח לעיניך, ולא תאכל ממנו--חמורך גזול מלפניך, ולא ישוב לך; צאנך נתונות לאויביך, ואין לך מושיע.
לב בניך ובנותיך נתונים לעם אחר, ועיניך רואות, וכלות אליהם, כל-היום; ואין לאל, ידך.
לג פרי אדמתך וכל-יגיעך, יאכל עם אשר לא-ידעת; והיית, רק עשוק ורצוץ--כל-הימים.
לד והיית, משוגע, ממראה עיניך, אשר תראה.
לה יכך יהוה בשחין רע, על-הברכיים ועל-השוקיים, אשר לא-תוכל, להירפא--מכף רגלך, ועד קודקודך.
לו יולך יהוה אותך, ואת-מלכך אשר תקים עליך, אל-גוי, אשר לא-ידעת אתה ואבותיך; ועבדת שם אלוהים אחרים, עץ ואבן.
לז והיית לשמה, למשל ולשנינה--בכול, העמים, אשר-ינהגך יהוה, שמה.
לח זרע רב, תוציא השדה; ומעט תאסוף, כי יחסלנו הארבה.
לט כרמים תיטע, ועבדת; ויין לא-תשתה ולא תאגור, כי תאכלנו התולעת.
מ זיתים יהיו לך, בכל-גבולך; ושמן לא תסוך, כי יישל זיתך.
מא בנים ובנות, תוליד; ולא-יהיו לך, כי ילכו בשבי.
מב כל-עצך, ופרי אדמתך, יירש, הצלצל.
מג הגר אשר בקרבך, יעלה עליך מעלה מעלה; ואתה תרד, מטה מטה.
מד הוא ילווך, ואתה לא תלוונו; הוא יהיה לראש, ואתה תהיה לזנב.
מה ובאו עליך כל-הקללות האלה, ורדפוך והשיגוך, עד, הישמדך: כי-לא שמעת, בקול יהוה אלוהיך--לשמור מצוותיו וחוקותיו, אשר ציווך.
מו והיו בך, לאות ולמופת; ובזרעך, עד-עולם.
מז תחת, אשר לא-עבדת את-יהוה אלוהיך, בשמחה, ובטוב לבב--מרוב, כול.
מח ועבדת את-אויבך, אשר ישלחנו יהוה בך, ברעב ובצמא ובעירום, ובחוסר כול; ונתן עול ברזל, על-צווארך, עד השמידו, אותך.
מט יישא יהוה עליך גוי מרחוק מקצה הארץ, כאשר ידאה הנשר: גוי, אשר לא-תשמע לשונו.
נ גוי, עז פנים, אשר לא-יישא פנים לזקן, ונער לא יחון.
נא ואכל פרי בהמתך ופרי-אדמתך, עד הישמדך, אשר לא-ישאיר לך דגן תירוש ויצהר, שגר אלפיך ועשתרות צאנך--עד האבידו, אותך.
נב והצר לך בכל-שעריך, עד רדת חומותיך הגבוהות והבצורות, אשר אתה בוטח בהן, בכל-ארצך; והצר לך, בכל-שעריך, בכל-ארצך, אשר נתן יהוה אלוהיך לך.
נג ואכלת פרי-בטנך, בשר בניך ובנותיך, אשר נתן-לך, יהוה אלוהיך--במצור, ובמצוק, אשר-יציק לך, אויבך.
נד האיש הרך בך, והענוג מאוד--תרע עינו באחיו ובאשת חיקו, וביתר בניו אשר יותיר.
נה מתת לאחד מהם, מבשר בניו אשר יאכל, מבלי השאיר-לו, כול--במצור, ובמצוק, אשר יציק לך אויבך, בכל-שעריך.
נו הרכה בך והענוגה, אשר לא-ניסתה כף-רגלה הצג על-הארץ, מהתענג, ומרוך--תרע עינה באיש חיקה, ובבנה ובבתה.
נז ובשליתה היוצאת מבין רגליה, ובבניה אשר תלד, כי-תאכלם בחוסר-כול, בסתר--במצור, ובמצוק, אשר יציק לך אויבך, בשעריך.
נח אם-לא תשמור לעשות, את-כל-דברי התורה הזאת, הכתובים, בספר הזה: ליראה את-השם הנכבד והנורא, הזה--את, יהוה אלוהיך.
נט והפלא יהוה את-מכותך, ואת מכות זרעך: מכות גדולות ונאמנות, וחוליים רעים ונאמנים.
ס והשיב בך, את כל-מדווי מצריים, אשר יגורת, מפניהם; ודבקו, בך.
סא גם כל-חולי, וכל-מכה, אשר לא כתוב, בספר התורה הזאת--יעלם יהוה עליך, עד הישמדך.
סב ונשארתם, במתי מעט, תחת אשר הייתם, ככוכבי השמיים לרוב: כי-לא שמעת, בקול יהוה אלוהיך.
סג והיה כאשר-שש יהוה עליכם, להיטיב אתכם ולהרבות אתכם--כן ישיש יהוה עליכם, להאביד אתכם ולהשמיד אתכם; וניסחתם מעל האדמה, אשר-אתה בא-שמה לרשתה.
סד והפיצך יהוה בכל-העמים, מקצה הארץ ועד-קצה הארץ; ועבדת שם אלוהים אחרים, אשר לא-ידעת אתה ואבותיך--עץ ואבן.
סה ובגויים ההם לא תרגיע, ולא-יהיה מנוח לכף-רגלך; ונתן יהוה לך שם לב רגז, וכליון עיניים ודאבון נפש.
סו והיו חייך, תלואים לך מנגד; ופחדת לילה ויומם, ולא תאמין בחייך.
סז בבוקר תאמר מי-ייתן ערב, ובערב תאמר מי-ייתן בוקר--מפחד לבבך אשר תפחד, וממראה עיניך אשר תראה.
סח והשיבך יהוה מצריים, באונייות, בדרך אשר אמרתי לך, לא-תוסיף עוד לראותה; והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות, ואין קונה.
סט אלה דברי הברית אשר-ציווה יהוה את-משה, לכרות את-בני ישראל--בארץ מואב: מלבד הברית, אשר-כרת איתם בחורב.
פרק כט
א ויקרא משה אל-כל-ישראל, ויאמר אליהם: אתם ראיתם, את כל-אשר עשה יהוה לעיניכם בארץ מצריים, לפרעה ולכל-עבדיו, ולכל-ארצו.
ב המסות, הגדולות, אשר ראו, עיניך--האותות והמופתים הגדולים, ההם.
ג ולא-נתן יהוה לכם לב לדעת, ועיניים לראות ואוזניים לשמוע, עד, היום הזה.
ד ואולך אתכם ארבעים שנה, במדבר; לא-בלו שלמותיכם מעליכם, ונעלך לא-בלתה מעל רגלך.
ה לחם לא אכלתם, ויין ושיכר לא שתיתם--למען, תדעו, כי אני יהוה, אלוהיכם.
ו ותבואו, אל-המקום הזה; וייצא סיחון מלך-חשבון ועוג מלך-הבשן לקראתנו, למלחמה--ונכם.
ז וניקח, את-ארצם, וניתנה לנחלה, לראובני ולגדי--ולחצי, שבט המנשי.
ח ושמרתם, את-דברי הברית הזאת, ועשיתם, אותם--למען תשכילו, את כל-אשר תעשון.
ט אתם ניצבים היום כולכם, לפני יהוה אלוהיכם: ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כול, איש ישראל.
י טפכם נשיכם--וגרך, אשר בקרב מחניך: מחוטב עציך, עד שואב מימיך.
יא לעוברך, בברית יהוה אלוהיך--ובאלתו: אשר יהוה אלוהיך, כורת עימך היום.
יב למען הקים-אותך היום לו לעם, והוא יהיה-לך לאלוהים--כאשר, דיבר-לך; וכאשר נשבע לאבותיך, לאברהם ליצחק וליעקוב.
יג ולא איתכם, לבדכם--אנוכי, כורת את-הברית הזאת, ואת-האלה, הזאת.
יד כי את-אשר ישנו פה, עימנו עומד היום, לפני, יהוה אלוהינו; ואת אשר איננו פה, עימנו היום.
טו כי-אתם ידעתם, את אשר-ישבנו בארץ מצריים, ואת אשר-עברנו בקרב הגויים, אשר עברתם.
טז ותראו, את-שיקוציהם, ואת, גילוליהם--עץ ואבן, כסף וזהב אשר עימהם.
יז פן-יש בכם איש או-אישה או משפחה או-שבט, אשר לבבו פונה היום מעם יהוה אלוהינו, ללכת לעבוד, את-אלוהי הגויים ההם: פן-יש בכם, שורש פורה ראש--ולענה.
יח והיה בשומעו את-דברי האלה הזאת, והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה-לי--כי בשרירות ליבי, אלך: למען ספות הרווה, את-הצמאה.
יט לא-יאבה יהוה, סלוח לו--כי אז יעשן אף-יהוה וקנאתו באיש ההוא, ורבצה בו כל-האלה הכתובה בספר הזה; ומחה יהוה את-שמו, מתחת השמיים.
כ והבדילו יהוה לרעה, מכול שבטי ישראל--ככול, אלות הברית, הכתובה, בספר התורה הזה.
כא ואמר הדור האחרון, בניכם אשר יקומו מאחריכם, והנוכרי, אשר יבוא מארץ רחוקה; וראו את-מכות הארץ ההיא, ואת-תחלואיה, אשר-חילה יהוה, בה.
כב גופרית ומלח, שריפה כל-ארצה--לא תיזרע ולא תצמיח, ולא-יעלה בה כל-עשב: כמהפכת סדום ועמורה, אדמה וצבויים, אשר הפך יהוה, באפו ובחמתו.
כג ואמרו, כל-הגויים, על-מה עשה יהוה ככה, לארץ הזאת; מה חורי האף הגדול, הזה.
כד ואמרו--על אשר עזבו, את-ברית יהוה אלוהי אבותם: אשר כרת עימם, בהוציאו אותם מארץ מצריים.
כה וילכו, ויעבדו אלוהים אחרים, וישתחוו, להם: אלוהים אשר לא-ידעום, ולא חלק להם.
כו וייחר-אף יהוה, בארץ ההיא, להביא עליה את-כל-הקללה, הכתובה בספר הזה.
כז וייתשם יהוה מעל אדמתם, באף ובחמה ובקצף גדול; וישליכם אל-ארץ אחרת, כיום הזה.
כח הנסתרות--ליהוה, אלוהינו; והנגלות לנו ולבנינו, עד-עולם--לעשות, את-כל-דברי התורה הזאת.
פרק ל
א והיה כי-יבואו עליך כל-הדברים האלה, הברכה והקללה, אשר נתתי, לפניך; והשבות, אל-לבבך, בכל-הגויים, אשר הדיחך יהוה אלוהיך שמה.
ב ושבת עד-יהוה אלוהיך, ושמעת בקולו, ככול אשר-אנוכי מצווך, היום: אתה ובניך, בכל-לבבך ובכל-נפשך.
ג ושב יהוה אלוהיך את-שבותך, וריחמך; ושב, וקיבצך מכל-העמים, אשר הפיצך יהוה אלוהיך, שמה.
ד אם-יהיה נידחך, בקצה השמיים--משם, יקבצך יהוה אלוהיך, ומשם, ייקחך.
ה והביאך יהוה אלוהיך, אל-הארץ אשר-ירשו אבותיך--וירשתה; והיטיבך והרבך, מאבותיך.
ו ומל יהוה אלוהיך את-לבבך, ואת-לבב זרעך: לאהבה את-יהוה אלוהיך, בכל-לבבך ובכל-נפשך--למען חייך.
ז ונתן יהוה אלוהיך, את כל-האלות האלה, על-אויביך ועל-שונאיך, אשר רדפוך.
ח ואתה תשוב, ושמעת בקול יהוה; ועשית, את-כל-מצוותיו, אשר אנוכי מצווך, היום.
ט והותירך יהוה אלוהיך בכול מעשה ידך, בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך--לטובה: כי ישוב יהוה, לשוש עליך לטוב, כאשר-שש, על-אבותיך.
י כי תשמע, בקול יהוה אלוהיך, לשמור מצוותיו וחוקותיו, הכתובה בספר התורה הזה: כי תשוב אל-יהוה אלוהיך, בכל-לבבך ובכל-נפשך.
יא כי המצוה הזאת, אשר אנוכי מצווך היום--לא-נפלאת היא ממך, ולא רחוקה היא.
יב לא בשמיים, היא: לאמור, מי יעלה-לנו השמיימה וייקחהא לנו, וישמיענו אותה, ונעשנה.
יג ולא-מעבר לים, היא: לאמור, מי יעבור-לנו אל-עבר הים וייקחהא לנו, וישמיענו אותה, ונעשנה.
יד כי-קרוב אליך הדבר, מאוד: בפיך ובלבבך, לעשותו.
טו ראה נתתי לפניך היום, את-החיים ואת-הטוב, ואת-המוות, ואת-הרע.
טז אשר אנוכי מצווך, היום, לאהבה את-יהוה אלוהיך ללכת בדרכיו, ולשמור מצוותיו וחוקותיו ומשפטיו; וחיית ורבית--ובירכך יהוה אלוהיך, בארץ אשר-אתה בא-שמה לרשתה.
יז ואם-יפנה לבבך, ולא תשמע; ונידחת, והשתחווית לאלוהים אחרים--ועבדתם.
יח הגדתי לכם היום, כי אבוד תאבדון: לא-תאריכון ימים, על-האדמה, אשר אתה עובר את-הירדן, לבוא שמה לרשתה.
יט העידותי בכם היום, את-השמיים ואת-הארץ--החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה; ובחרת, בחיים--למען תחיה, אתה וזרעך.
כ לאהבה את-יהוה אלוהיך, לשמוע בקולו ולדובקה-בו: כי הוא חייך, ואורך ימיך--לשבת על-האדמה אשר נשבע יהוה לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקוב, לתת להם.
פרק לא
א וילך, משה; וידבר את-הדברים האלה, אל-כל-ישראל.
ב ויאמר אליהם, בן-מאה ועשרים שנה אנוכי היום--לא-אוכל עוד, לצאת ולבוא; ויהוה אמר אליי, לא תעבור את-הירדן הזה.
ג יהוה אלוהיך הוא עובר לפניך, הוא-ישמיד את-הגויים האלה מלפניך--וירשתם; יהושוע, הוא עובר לפניך, כאשר, דיבר יהוה.
ד ועשה יהוה, להם, כאשר עשה לסיחון ולעוג מלכי האמורי, ולארצם--אשר השמיד, אותם.
ה ונתנם יהוה, לפניכם; ועשיתם להם--ככל-המצוה, אשר ציוויתי אתכם.
ו חזקו ואמצו, אל-תיראו ואל-תערצו מפניהם: כי יהוה אלוהיך, הוא ההולך עימך--לא ירפך, ולא יעזבך.
ז ויקרא משה ליהושוע, ויאמר אליו לעיני כל-ישראל חזק ואמץ--כי אתה תבוא את-העם הזה, אל-הארץ אשר נשבע יהוה לאבותם לתת להם; ואתה, תנחילנה אותם.
ח ויהוה הוא ההולך לפניך, הוא יהיה עימך--לא ירפך, ולא יעזבך; לא תירא, ולא תיחת.
ט ויכתוב משה, את-התורה הזאת, וייתנה אל-הכוהנים בני לוי, הנושאים את-ארון ברית יהוה; ואל-כל-זקני, ישראל.
י ויצו משה, אותם לאמור: מקץ שבע שנים, במועד שנת השמיטה--בחג הסוכות.
יא בבוא כל-ישראל, ליראות את-פני יהוה אלוהיך, במקום, אשר יבחר: תקרא את-התורה הזאת, נגד כל-ישראל--באוזניהם.
יב הקהל את-העם, האנשים והנשים והטף, וגרך, אשר בשעריך--למען ישמעו ולמען ילמדו, ויראו את-יהוה אלוהיכם, ושמרו לעשות, את-כל-דברי התורה הזאת.
יג ובניהם אשר לא-ידעו, ישמעו ולמדו--ליראה, את-יהוה אלוהיכם: כל-הימים, אשר אתם חיים על-האדמה, אשר אתם עוברים את-הירדן שמה, לרשתה.
יד ויאמר יהוה אל-משה, הן קרבו ימיך למות--קרא את-יהושוע והתייצבו באוהל מועד, ואצוונו; וילך משה ויהושוע, ויתייצבו באוהל מועד.
טו ויירא יהוה באוהל, בעמוד ענן; ויעמוד עמוד הענן, על-פתח האוהל.
טז ויאמר יהוה אל-משה, הנך שוכב עם-אבותיך; וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר-הארץ, אשר הוא בא-שמה בקרבו, ועזבני, והפר את-בריתי אשר כרתי איתו.
יז וחרה אפי בו ביום-ההוא ועזבתים והסתרתי פניי מהם, והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות, וצרות; ואמר, ביום ההוא, הלוא על כי-אין אלוהיי בקרבי, מצאוני הרעות האלה.
יח ואנוכי, הסתר אסתיר פניי ביום ההוא, על כל-הרעה, אשר עשה: כי פנה, אל-אלוהים אחרים.
יט ועתה, כתבו לכם את-השירה הזאת, ולמדה את-בני-ישראל, שימה בפיהם: למען תהיה-לי השירה הזאת, לעד--בבני ישראל.
כ כי-אביאנו אל-האדמה אשר-נשבעתי לאבותיו, זבת חלב ודבש, ואכל ושבע, ודשן; ופנה אל-אלוהים אחרים, ועבדום, וניאצוני, והפר את-בריתי.
כא והיה כי-תמצאנה אותו רעות רבות, וצרות, וענתה השירה הזאת לפניו לעד, כי לא תישכח מפי זרעו: כי ידעתי את-יצרו, אשר הוא עושה היום, בטרם אביאנו, אל-הארץ אשר נשבעתי.
כב ויכתוב משה את-השירה הזאת, ביום ההוא; וילמדה, את-בני ישראל.
כג ויצו את-יהושוע בן-נון, ויאמר חזק ואמץ--כי אתה תביא את-בני ישראל, אל-הארץ אשר-נשבעתי להם; ואנוכי, אהיה עימך.
כד ויהי ככלות משה, לכתוב את-דברי התורה-הזאת--על-ספר: עד, תומם.
כה ויצו משה את-הלויים, נושאי ארון ברית-יהוה לאמור.
כו לקוח, את ספר התורה הזה, ושמתם אותו, מצד ארון ברית-יהוה אלוהיכם; והיה-שם בך, לעד.
כז כי אנוכי ידעתי את-מרייך, ואת-עורפך הקשה; הן בעודני חי עימכם היום, ממרים הייתם עם-יהוה, ואף, כי-אחרי מותי.
כח הקהילו אליי את-כל-זקני שבטיכם, ושוטריכם; ואדברה באוזניהם, את הדברים האלה, ואעידה בם, את-השמיים ואת-הארץ.
כט כי ידעתי, אחרי מותי כי-השחת תשחיתון, וסרתם מן-הדרך, אשר ציוויתי אתכם; וקראת אתכם הרעה, באחרית הימים--כי-תעשו את-הרע בעיני יהוה, להכעיסו במעשה ידיכם.
ל וידבר משה, באוזני כל-קהל ישראל, את-דברי השירה, הזאת--עד, תומם.
פרק לב
א האזינו השמיים, ואדברה; ותשמע הארץ, אמרי-פי.
ב יערוף כמטר לקחי, תיזל כטל אמרתי, עירים עלי-דשא, וכרביבים עלי-עשב.
ג כי שם יהוה, אקרא: הבו גודל, לאלוהינו.
ד הצור תמים פועלו, כי כל-דרכיו משפט: ונה ואין עוול, צדיק וישר הוא.
ה שיחת לו לא, בניו מומם: דור עיקש, ופתלתול.
ו ה ליהוה, תגמלו-זאת-- עם נבל, ולא חכם: וא-הוא אביך קנך, הוא עשך ויכוננך.
ז זכור ימות עולם, בינו שנות דור-ודור; שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך.
ח בהנחל עליון גויים, בהפרידו בני אדם; ב גבולות עמים, למספר בני ישראל.
ט כי חלק יהוה, עמו: יעקוב, חבל נחלתו.
י ימצאהו בארץ מדבר, ובתוהו ילל ישימון; ובבנהו, יבוננהו-- ייצרנהו, כאישון עינו.
יא כנשר יעיר קינו, על-גוזליו ירחף; יפרוש כנפיו ייקחהו, יישאהו על-אברתו.
יב יהוה, בדד ינחנו; ואין עימו, אל נכר.
יג ירכיבהו על-במותי ארץ, ויאכל תנובות שדיי; ניקהו דבש מסלע, ושמן מחלמיש צור.
יד חמאת בקר וחלב צאן, עם-חלב כרים ואילים י-בשן ועתודים, עם-חלב, כליות חיטה; ם-ענב, תשתה-חמר.
טו וישמן ישורון ויבעט, נת עבית כשית; וייטוש אלוה עשהו, נבל צור ישועתו.
טז יקניאוהו, בזרים; ועבות, יכעיסוהו.
יז יזבחו, לשדים לא אלוה-- והים, לא ידעום; חדשים מקרוב באו, רום אבותיכם.
יח צור ילדך, תשי; שכח, אל מחוללך.
יט וירא יהוה, וינאץ, עס בניו, ובנותיו.
כ ויאמר, אסתירה פניי מהם-- אה, מה אחריתם: כי דור תהפוכות המה, ים לא-אמון בם.
כא הם קינאוני בלא-אל, עסוני בהבליהם; ואני אקניאם בלא-עם, וי נבל אכעיסם.
כב כי-אש קדחה באפי, יקד עד-שאול תחתית; ותאכל ארץ ויבולה, להט מוסדי הרים.
כג אספה עלימו, רעות; ציי, אכלה-בם.
כד מזי רעב ולחומי רשף, טב מרירי; ושן-בהמות, אשלח-בם, -חמת, זוחלי עפר.
כה מחוץ, תשכל-חרב, ומחדרים, אימה; גם-בחור, -בתולה--יונק, עם-איש שיבה.
כו אמרתי, אפאיהם; ביתה מאנוש, זכרם.
כז לולי, כעס אויב אגור-- -ינכרו, צרימו: פן-יאמרו ידנו רמה, א יהוה פעל כל-זאת.
כח כי-גוי אובד עצות, המה; ין בהם, תבונה.
כט לו חכמו, ישכילו זאת; ינו, לאחריתם.
ל איכה ירדוף אחד, אלף, ניים, יניסו רבבה: אם-לא כי-צורם מכרם, הוה הסגירם.
לא כי לא כצורנו, צורם; ויבינו, פלילים.
לב כי-מגפן סדום גפנם, שדמות עמורה: ענבימו, עינבי-ראש-- כלות מרורות, למו.
לג חמת תנינים, יינם; אש פתנים, אכזר.
לד הלוא-הוא, כמוס עימדי; ום, באוצרותיי.
לה לי נקם ושילם, ת תמוט רגלם: כי קרוב יום אידם, ש עתידות למו.
לו כי-ידין יהוה עמו, ל-עבדיו יתנחם: כי יראה כי-אזלת יד, פס עצור ועזוב.
לז ואמר, אי אלוהימו-- ר, חסייו בו.
לח אשר חלב זבחימו יאכלו, תו יין נסיכם; יקומו, ויעזרוכם-- י עליכם, סתרה.
לט ראו עתה, כי אני אני הוא, ין אלוהים, עימדי: אני אמית ואחייה, צתי ואני ארפא, ואין מידי, מציל.
מ כי-אשא אל-שמיים, ידי; ואמרתי, חי אנוכי לעולם.
מא אם-שנותי ברק חרבי, ותאחז במשפט ידי; יב נקם לצריי, ולמשנאיי אשלם.
מב אשכיר חיציי מדם, וחרבי תאכל בשר; ם חלל ושביה, מראש פרעות אויב.
מג הרנינו גויים עמו, כי דם-עבדיו ייקום; קם ישיב לצריו, וכיפר אדמתו עמו.
מד ויבוא משה, וידבר את-כל-דברי השירה-הזאת--באוזני העם: הוא, והושע בן-נון.
מה ויכל משה, לדבר את-כל-הדברים האלה--אל-כל-ישראל.
מו ויאמר אליהם, שימו לבבכם, לכל-הדברים, אשר אנוכי מעיד בכם היום: אשר תצוום, את-בניכם, לשמור לעשות, את-כל-דברי התורה הזאת.
מז כי לא-דבר ריק הוא, מכם--כי-הוא, חייכם; ובדבר הזה, תאריכו ימים על-האדמה, אשר אתם עוברים את-הירדן שמה, לרשתה.
מח וידבר יהוה אל-משה, בעצם היום הזה לאמור.
מט עלה אל-הר העברים הזה הר-נבו, אשר בארץ מואב, אשר, על-פני ירחו; וראה את-ארץ כנען, אשר אני נותן לבני ישראל לאחוזה.
נ ומות, בהר אשר אתה עולה שמה, והיאסף, אל-עמיך: כאשר-מת אהרון אחיך, בהור ההר, וייאסף, אל-עמיו.
נא על אשר מעלתם בי, בתוך בני ישראל, במי-מריבת קדש, מדבר-צין--על אשר לא-קידשתם אותי, בתוך בני ישראל.
נב כי מנגד, תראה את-הארץ; ושמה, לא תבוא--אל-הארץ, אשר-אני נותן לבני ישראל.
פרק לג
א וזאת הברכה, אשר בירך משה איש האלוהים--את-בני ישראל: לפני, מותו.
ב ויאמר, יהוה מסיניי בא וזרח משעיר למו--הופיע מהר פארן, ואתה מרבבות קודש; מימינו, אש דת למו.
ג אף חובב עמים, כל-קדושיו בידך; והם תוכו לרגלך, יישא מדברותיך.
ד תורה ציווה-לנו, משה: מורשה, קהילת יעקוב.
ה ויהי בישורון, מלך, בהתאסף ראשי עם, יחד שבטי ישראל.
ו יחי ראובן, ואל-ימות; ויהי מתיו, מספר.
ז וזאת ליהודה, ויאמר, שמע יהוה קול יהודה, ואל-עמו תביאנו; ידיו רב לו, ועזר מצריו תהיה.
ח וללוי אמר, תומיך ואוריך לאיש חסידך, אשר ניסיתו במסה, תריבהו על-מי מריבה.
ט האומר לאביו ולאימו, לא ראיתיו, ואת-אחיו לא הכיר, ואת-בניו לא ידע: כי שמרו אמרתך, ובריתך ינצורו.
י יורו משפטיך ליעקוב, ותורתך לישראל; ישימו קטורה באפך, וכליל על-מזבחך.
יא ברך יהוה חילו, ופועל ידיו תרצה; מחץ מותניים קמיו ומשנאיו, מן-יקומון.
יב לבנימין אמר--ידיד יהוה, ישכון לבטח עליו; חופף עליו כל-היום, ובין כתפיו שכן.
יג וליוסף אמר, מבורכת יהוה ארצו, ממגד שמיים מטל, ומתהום רובצת תחת.
יד וממגד, תבואות שמש; וממגד, גרש ירחים.
טו ומראש, הררי-קדם; וממגד, גבעות עולם.
טז וממגד, ארץ ומלואה, ורצון שוכני, סנה; תבואתה לראש יוסף, ולקודקוד נזיר אחיו.
יז בכור שורו הדר לו, וקרני ראם קרניו--בהם עמים ינגח יחדיו, אפסי-ארץ; והם רבבות אפריים, והם אלפי מנשה.
יח ולזבולון אמר, שמח זבולון בצאתך; ויששכר, באוהליך.
יט עמים, הר-יקראו--שם, יזבחו זבחי-צדק: כי שפע ימים יינקו, ושפוני טמוני חול.
כ ולגד אמר, ברוך מרחיב גד: כלביא שכן, וטרף זרוע אף-קודקוד.
כא וירא ראשית לו, כי-שם חלקת מחוקק ספון; וייתא, ראשי עם--צדקת יהוה עשה, ומשפטיו עם-ישראל.
כב ולדן אמר, דן גור אריה; יזנק, מן-הבשן.
כג ולנפתלי אמר--נפתלי שבע רצון, ומלא ברכת יהוה; ים ודרום, ירשה.
כד ולאשר אמר, ברוך מבנים אשר; יהי רצוי אחיו, וטובל בשמן רגלו.
כה ברזל ונחושת, מנעלך; וכימיך, דובאך.
כו אין כאל, ישורון: רוכב שמיים בעזרך, ובגאוותו שחקים.
כז מעונה אלוהי קדם, ומתחת זרועות עולם; ויגרש מפניך אויב, ויאמר השמד.
כח וישכון ישראל בטח בדד עין יעקוב, אל-ארץ דגן ותירוש; אף-שמיו, יערפו טל.
כט אשריך ישראל מי כמוך, עם נושע ביהוה, מגן עזרך, ואשר-חרב גאוותך; וייכחשו אויביך לך, ואתה על-במותימו תדרוך.
פרק לד
א ויעל משה מערבות מואב, אל-הר נבו, ראש הפסגה, אשר על-פני ירחו; ויראהו יהוה את-כל-הארץ את-הגלעד, עד-דן.
ב ואת, כל-נפתלי, ואת-ארץ אפריים, ומנשה; ואת כל-ארץ יהודה, עד הים האחרון.
ג ואת-הנגב, ואת-הכיכר בקעת ירחו עיר התמרים--עד-צוער.
ד ויאמר יהוה אליו, זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקוב לאמור, לזרעך, אתננה; הראיתיך בעיניך, ושמה לא תעבור.
ה וימת שם משה עבד-יהוה, בארץ מואב--על-פי יהוה.
ו ויקבור אותו בגיא בארץ מואב, מול בית פעור; ולא-ידע איש את-קבורתו, עד היום הזה.
ז ומשה, בן-מאה ועשרים שנה--במותו; לא-כהתה עינו, ולא-נס ליחו.
ח ויבכו בני ישראל את-משה בערבות מואב, שלושים יום; וייתמו, ימי בכי אבל משה.
ט ויהושוע בן-נון, מלא רוח חכמה--כי-סמך משה את-ידיו, עליו; וישמעו אליו בני-ישראל ויעשו, כאשר ציווה יהוה את-משה.
י ולא-קם נביא עוד בישראל, כמשה, אשר ידעו יהוה, פנים אל-פנים.
יא לכל-האותות והמופתים, אשר שלחו יהוה, לעשות, בארץ מצריים--לפרעה ולכל-עבדיו, ולכל-ארצו.
יב ולכול היד החזקה, ולכול המורא הגדול, אשר עשה משה, לעיני כל-ישראל.
|
|