ספר האזרחים הותיקים

מציג

צילומים מפרויקט עמי העולם כותבים את התנ"ך ותמונות מתערוכת הציורים: ילדי העולם מציירים תנ"ך

  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow

מלכים א
פרק א
א והמלך דויד זקן, בא בימים; ויכסוהו, בבגדים, ולא ייחם, לו. 
ב ויאמרו לו עבדיו, יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה, ועמדה לפני המלך, ותהי-לו סוכנת; ושכבה בחיקך, וחם לאדוני המלך. 
ג ויבקשו נערה יפה, בכול גבול ישראל; וימצאו, את-אבישג השונמית, ויביאו אותה, למלך. 
ד והנערה, יפה עד-מאוד; ותהי למלך סוכנת ותשרתהו, והמלך לא ידעה. 
ה ואדונייה בן-חגית מתנשא לאמור, אני אמלוך; ויעש לו, רכב ופרשים, וחמישים איש, רצים לפניו. 
ו ולא-עצבו אביו מימיו לאמור, מדוע ככה עשית; וגם-הוא טוב-תואר מאוד, ואותו ילדה אחרי אבשלום. 
ז ויהיו דבריו--עם יואב בן-צרויה, ועם אביתר הכוהן; ויעזרו, אחרי אדונייה. 
ח וצדוק הכוהן ובניהו בן-יהוידע ונתן הנביא, ושמעי וריעי, והגיבורים, אשר לדויד--לא היו, עם-אדונייהו. 
ט ויזבח אדונייהו, צאן ובקר ומריא, עם אבן הזוחלת, אשר-אצל עין רוגל; ויקרא, את-כל-אחיו בני המלך, ולכל-אנשי יהודה, עבדי המלך. 
י ואת-נתן הנביא ובניהו ואת-הגיבורים, ואת-שלמה אחיו--לא קרא. 
יא ויאמר נתן, אל-בת-שבע אם-שלמה לאמור, הלוא שמעת, כי מלך אדונייהו בן-חגית; ואדונינו דויד, לא ידע. 
יב ועתה, לכי איעצך נא עצה:  ומלטי, את-נפשך, ואת-נפש בנך, שלמה. 
יג לכי ובואי אל-המלך דויד, ואמרת אליו הלוא-אתה אדוני המלך נשבעת לאמתך לאמור, כי-שלמה בנך ימלוך אחריי, והוא יישב על-כיסאי; ומדוע, מלך אדונייהו. 
יד הנה, עודך מדברת שם--עם-המלך; ואני אבוא אחרייך, ומילאתי את-דברייך. 
טו ותבוא בת-שבע אל-המלך החדרה, והמלך זקן מאוד; ואבישג, השונמית, משרת, את-המלך. 
טז ותיקוד בת-שבע, ותשתחו למלך; ויאמר המלך, מה-לך. 
יז ותאמר לו, אדוני אתה נשבעת ביהוה אלוהיך לאמתך, כי-שלמה בנך, ימלוך אחריי; והוא, יישב על-כיסאי. 
יח ועתה, הנה אדונייה מלך; ועתה אדוני המלך, לא ידעת. 
יט ויזבח שור ומריא-וצאן, לרוב,   ויקרא לכל-בני המלך, ולאביתר הכוהן וליואב שר הצבא; ולשלמה עבדך, לא קרא. 
כ ואתה אדוני המלך, עיני כל-ישראל עליך:  להגיד להם--מי יישב על-כיסא אדוני-המלך, אחריו. 
כא והיה, כשכב אדוני-המלך עם-אבותיו; והייתי, אני ובני שלמה--חטאים. 
כב והנה עודנה מדברת, עם-המלך; ונתן הנביא, בא. 
כג ויגידו למלך לאמור, הנה נתן הנביא; ויבוא לפני המלך, וישתחו למלך על-אפיו ארצה. 
כד ויאמר, נתן, אדוני המלך, אתה אמרת אדונייהו ימלוך אחריי; והוא, יישב על-כיסאי. 
כה כי ירד היום, ויזבח שור ומריא-וצאן לרוב, ויקרא לכל-בני המלך ולשרי הצבא ולאביתר הכוהן, והנם אוכלים ושותים לפניו; ויאמרו, יחי המלך אדונייהו. 
כו ולי אני-עבדך ולצדוק הכוהן ולבניהו בן-יהוידע, ולשלמה עבדך--לא קרא. 
כז אם, מאת אדוני המלך, נהיה, הדבר הזה; ולא הודעת, את-עבדך, מי יישב על-כיסא אדוני-המלך, אחריו. 
כח ויען המלך דויד ויאמר, קראו-לי לבת-שבע; ותבוא לפני המלך, ותעמוד לפני המלך. 
כט ויישבע המלך, ויאמר:  חי-יהוה, אשר-פדה את-נפשי מכל-צרה. 
ל כי כאשר נשבעתי לך ביהוה אלוהי ישראל, לאמור, כי-שלמה בנך ימלוך אחריי, והוא יישב על-כיסאי תחתיי:  כי כן אעשה, היום הזה. 
לא ותיקוד בת-שבע אפיים ארץ, ותשתחו למלך; ותאמר--יחי אדוני המלך דויד, לעולם. 
לב ויאמר המלך דויד, קראו-לי לצדוק הכוהן ולנתן הנביא, ולבניהו, בן-יהוידע; ויבואו, לפני המלך. 
לג ויאמר המלך להם, קחו עימכם את-עבדי אדוניכם, והרכבתם את-שלמה בני, על-הפרדה אשר-לי; והורדתם אותו, אל-גיחון. 
לד ומשח אותו שם צדוק הכוהן ונתן הנביא, למלך--על-ישראל; ותקעתם, בשופר, ואמרתם, יחי המלך שלמה. 
לה ועליתם אחריו, ובא וישב על-כיסאי, והוא ימלוך, תחתיי; ואותו ציוויתי להיות נגיד, על-ישראל ועל-יהודה. 
לו ויען בניהו בן-יהוידע את-המלך, ויאמר אמן:  כן יאמר יהוה, אלוהי אדוני המלך. 
לז כאשר היה יהוה עם-אדוני המלך, כן יהיה עם-שלמה; ויגדל, את-כיסאו, מכיסא, אדוני המלך דויד. 
לח ויירד צדוק הכוהן ונתן הנביא ובניהו בן-יהוידע, והכרתי והפלתי, וירכיבו את-שלמה, על-פרדת המלך דויד; ויוליכו אותו, על-גיחון. 
לט וייקח צדוק הכוהן את-קרן השמן, מן-האוהל, וימשח, את-שלמה; ויתקעו, בשופר, ויאמרו כל-העם, יחי המלך שלמה. 
מ ויעלו כל-העם, אחריו, והעם מחללים בחלילים, ושמחים שמחה גדולה; ותיבקע הארץ, בקולם. 
מא וישמע אדונייהו, וכל-הקרואים אשר איתו, והם, כילו לאכול; וישמע יואב, את-קול השופר, ויאמר, מדוע קול-הקריה הומה. 
מב עודנו מדבר, והנה יונתן בן-אביתר הכוהן בא; ויאמר אדונייהו בוא, כי איש חיל אתה וטוב תבשר. 
מג ויען, יונתן, ויאמר, לאדונייהו:  אבל, אדונינו המלך-דויד המליך את-שלמה. 
מד וישלח איתו-המלך את-צדוק הכוהן ואת-נתן הנביא, ובניהו בן-יהוידע, והכרתי, והפלתי; וירכיבו אותו, על פרדת המלך. 
מה וימשחו אותו צדוק הכוהן ונתן הנביא למלך בגיחון, ויעלו משם שמחים, ותיהום, הקריה; הוא הקול, אשר שמעתם. 
מו וגם ישב שלמה, על כיסא המלוכה. 
מז וגם-באו עבדי המלך, לברך את-אדונינו המלך דויד לאמור, ייטב אלוהים את-שם שלמה משמך, ויגדל את-כיסאו מכיסאך; וישתחו המלך, על-המשכב. 
מח וגם-ככה, אמר המלך:  ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר נתן היום יושב על-כיסאי--ועיניי רואות. 
מט ויחרדו, ויקומו, כל-הקרואים, אשר לאדונייהו; וילכו, איש לדרכו. 
נ ואדונייהו, ירא מפני שלמה; ויקם וילך, ויחזק בקרנות המזבח. 
נא ויוגד לשלמה, לאמור, הנה אדונייהו, ירא את-המלך שלמה; והנה אחז בקרנות המזבח, לאמור, יישבע-לי כיום המלך שלמה, אם-ימית את-עבדו בחרב. 
נב ויאמר שלמה--אם יהיה לבן-חיל, לא-ייפול משערתו ארצה; ואם-רעה תימצא-בו, ומת. 
נג וישלח המלך שלמה, ויורידוהו מעל המזבח, ויבוא, וישתחו למלך שלמה; ויאמר-לו שלמה, לך לביתך. 
פרק ב
א ויקרבו ימי-דויד, למות; ויצו את-שלמה בנו, לאמור. 
ב אנוכי הולך, בדרך כל-הארץ; וחזקת, והיית לאיש. 
ג ושמרת את-משמרת יהוה אלוהיך, ללכת בדרכיו לשמור חוקותיו מצוותיו ומשפטיו ועדוותיו, ככתוב, בתורת משה--למען תשכיל, את כל-אשר תעשה, ואת כל-אשר תפנה, שם. 
ד למען יקים יהוה את-דברו, אשר דיבר עליי לאמור, אם-ישמרו בניך את-דרכם ללכת לפניי באמת, בכל-לבבם ובכל-נפשם:  לאמור--לא-ייכרת לך איש, מעל כיסא ישראל. 
ה וגם אתה ידעת את אשר-עשה לי יואב בן-צרויה, אשר עשה לשני-שרי צבאות ישראל לאבנר בן-נר ולעמשא בן-יתר ויהרגם, וישם דמי-מלחמה, בשלום; וייתן דמי מלחמה, בחגורתו אשר במותניו, ובנעלו, אשר ברגליו. 
ו ועשית, כחכמתך; ולא-תורד שיבתו בשלום, שאול. 
ז ולבני ברזלי הגלעדי תעשה-חסד, והיו באוכלי שולחנך:  כי-כן, קרבו אליי, בבורחי, מפני אבשלום אחיך. 
ח והנה עימך שמעי בן-גרא בן-הימיני, מבחורים, והוא קיללני קללה נמרצת, ביום לכתי מחניים; והוא-ירד לקראתי, הירדן, ואישבע לו ביהוה לאמור, אם-אמיתך בחרב. 
ט ועתה, אל-תנקהו, כי איש חכם, אתה; וידעת את אשר תעשה-לו, והורדת את-שיבתו בדם שאול. 
י וישכב דויד, עם-אבותיו; וייקבר, בעיר דויד. 
יא והימים, אשר מלך דויד על-ישראל, ארבעים, שנה:  בחברון מלך, שבע שנים, ובירושלים מלך, שלושים ושלוש שנים. 
יב ושלמה--ישב, על-כיסא דויד אביו; ותיכון מלכותו, מאוד. 
יג ויבוא אדונייהו בן-חגית, אל-בת-שבע אם-שלמה, ותאמר, השלום בואך; ויאמר, שלום. 
יד ויאמר, דבר לי אלייך; ותאמר, דבר. 
טו ויאמר, את ידעת כי-לי הייתה המלוכה, ועליי שמו כל-ישראל פניהם, למלוך; ותיסוב המלוכה ותהי לאחי, כי מיהוה הייתה לו. 
טז ועתה, שאלה אחת אנוכי שואל מאיתך--אל-תשיבי, את-פניי; ותאמר אליו, דבר. 
יז ויאמר, אמרי-נא לשלמה המלך, כי לא-ישיב, את-פנייך; וייתן-לי את-אבישג השונמית, לאישה. 
יח ותאמר בת-שבע, טוב; אנוכי, אדבר עליך אל-המלך. 
יט ותבוא בת-שבע אל-המלך שלמה, לדבר-לו על-אדונייהו; ויקם המלך לקראתה וישתחו לה, ויישב על-כיסאו, וישם כיסא לאם המלך, ותשב לימינו. 
כ ותאמר, שאלה אחת קטנה אנוכי שואלת מאיתך--אל-תשב, את-פניי; ויאמר-לה המלך שאלי אימי, כי לא-אשיב את-פנייך. 
כא ותאמר, יותן את-אבישג השונמית, לאדונייהו אחיך, לאישה. 
כב ויען המלך שלמה ויאמר לאימו, ולמה את שואלת את-אבישג השונמית לאדונייהו, ושאלי-לו את-המלוכה, כי הוא אחי הגדול ממני; ולו ולאביתר הכוהן, וליואב בן-צרויה. 
כג ויישבע המלך שלמה, ביהוה לאמור:  כה יעשה-לי אלוהים, וכה יוסיף, כי בנפשו, דיבר אדונייהו את-הדבר הזה. 
כד ועתה, חי-יהוה אשר הכינני ויושיבני על-כיסא דויד אבי, ואשר עשה-לי בית, כאשר דיבר:  כי היום, יומת אדונייהו. 
כה וישלח המלך שלמה, ביד בניהו בן-יהוידע; ויפגע-בו, וימות. 
כו ולאביתר הכוהן אמר המלך, ענתות לך על-שדיך--כי איש מוות, אתה; וביום הזה לא אמיתך, כי-נשאת את-ארון אדוניי יהוה לפני דויד אבי, וכי התענית, בכול אשר-התענה אבי. 
כז ויגרש שלמה את-אביתר, מהיות כוהן ליהוה, למלא את-דבר יהוה, אשר דיבר על-בית עלי בשילה. 
כח והשמועה, באה עד-יואב, כי יואב נטה אחרי אדונייה, ואחרי אבשלום לא נטה; וינס יואב אל-אוהל יהוה, ויחזק בקרנות המזבח. 
כט ויוגד למלך שלמה, כי נס יואב אל-אוהל יהוה, והנה, אצל המזבח; וישלח שלמה את-בניהו בן-יהוידע, לאמור--לך פגע-בו. 
ל ויבוא בניהו אל-אוהל יהוה, ויאמר אליו כה-אמר המלך צא, ויאמר לא, כי פה אמות; וישב בניהו את-המלך דבר לאמור, כה-דיבר יואב וכה ענני. 
לא ויאמר לו המלך, עשה כאשר דיבר, ופגע-בו, וקברתו; והסירות דמי חינם, אשר שפך יואב, מעליי, ומעל בית אבי. 
לב והשיב יהוה את-דמו על-ראשו, אשר פגע בשני-אנשים צדיקים וטובים ממנו ויהרגם בחרב--ואבי דויד, לא ידע:  את-אבנר בן-נר שר-צבא ישראל, ואת-עמשא בן-יתר שר-צבא יהודה. 
לג ושבו דמיהם בראש יואב, ובראש זרעו לעולם; ולדויד ולזרעו ולביתו ולכיסאו יהיה שלום, עד-עולם--מעם יהוה. 
לד ויעל, בניהו בן-יהוידע, ויפגע-בו, וימיתהו; וייקבר בביתו, במדבר. 
לה וייתן המלך את-בניהו בן-יהוידע, תחתיו--על-הצבא; ואת-צדוק הכוהן נתן המלך, תחת אביתר. 
לו וישלח המלך, ויקרא לשמעי, ויאמר לו בנה-לך בית בירושלים, וישבת שם; ולא-תצא משם, אנה ואנה. 
לז והיה ביום צאתך, ועברת את-נחל קדרון--ידוע תדע, כי מות תמות:  דמך, יהיה בראשך. 
לח ויאמר שמעי למלך, טוב הדבר, כאשר דיבר אדוני המלך, כן יעשה עבדך; ויישב שמעי בירושלים, ימים רבים. 
לט ויהי, מקץ שלוש שנים, ויברחו שני-עבדים לשמעי, אל-אכיש בן-מעכה מלך גת; ויגידו לשמעי לאמור, הנה עבדיך בגת. 
מ ויקם שמעי, ויחבוש את-חמורו, וילך גתה אל-אכיש, לבקש את-עבדיו; וילך שמעי, ויבא את-עבדיו מגת. 
מא ויוגד, לשלמה:  כי-הלך שמעי מירושלים גת, וישוב. 
מב וישלח המלך ויקרא לשמעי, ויאמר אליו הלוא השבעתיך ביהוה ואעיד בך לאמור, ביום צאתך והלכת אנה ואנה, ידוע תדע כי מות תמות; ותאמר אליי טוב הדבר, שמעתי. 
מג ומדוע--לא שמרת, את שבועת יהוה; ואת-המצוה, אשר-ציוויתי עליך. 
מד ויאמר המלך אל-שמעי, אתה ידעת את כל-הרעה אשר ידע לבבך, אשר עשית, לדויד אבי; והשיב יהוה את-רעתך, בראשך. 
מה והמלך שלמה, ברוך; וכיסא דויד, יהיה נכון לפני יהוה--עד-עולם. 
מו ויצו המלך, את-בניהו בן-יהוידע, וייצא, ויפגע-בו וימות; והממלכה נכונה, ביד-שלמה.
פרק ג
א ויתחתן שלמה, את-פרעה מלך מצריים; וייקח את-בת-פרעה, ויביאהא אל-עיר דויד, עד כלותו לבנות את-ביתו ואת-בית יהוה, ואת-חומת ירושלים סביב. 
ב רק העם, מזבחים בבמות:  כי לא-נבנה בית לשם יהוה, עד הימים ההם. 
ג ויאהב שלמה, את-יהוה, ללכת, בחוקות דויד אביו:  רק, בבמות--הוא מזבח, ומקטיר. 
ד וילך המלך גבעונה לזבוח שם, כי-היא הבמה הגדולה; אלף עולות יעלה שלמה, על המזבח ההוא. 
ה בגבעון, נראה יהוה אל-שלמה--בחלום הלילה; ויאמר אלוהים, שאל מה אתן-לך. 
ו ויאמר שלמה, אתה עשית עם-עבדך דויד אבי חסד גדול, כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב, עימך; ותשמור-לו, את-החסד הגדול הזה, ותיתן-לו בן יושב על-כיסאו, כיום הזה. 
ז ועתה, יהוה אלוהיי, אתה המלכת את-עבדך, תחת דויד אבי; ואנוכי נער קטון, לא אדע צאת ובוא. 
ח ועבדך--בתוך עמך, אשר בחרת:  עם-רב, אשר לא-יימנה ולא ייספר מרוב. 
ט ונתת לעבדך לב שומע, לשפוט את-עמך, להבין, בין-טוב לרע:  כי מי יוכל לשפוט, את-עמך הכבד הזה. 
י וייטב הדבר, בעיני אדוניי:  כי שאל שלמה, את-הדבר הזה. 
יא ויאמר אלוהים אליו, יען אשר שאלת את-הדבר הזה ולא-שאלת לך ימים רבים ולא-שאלת לך עושר, ולא שאלת, נפש אויביך; ושאלת לך הבין, לשמוע משפט. 
יב הנה עשיתי, כדבריך; הנה נתתי לך, לב חכם ונבון, אשר כמוך לא-היה לפניך, ואחריך לא-יקום כמוך. 
יג וגם אשר לא-שאלת נתתי לך, גם-עושר גם-כבוד:  אשר לא-היה כמוך איש במלכים, כל-ימיך. 
יד ואם תלך בדרכיי, לשמור חוקיי ומצוותיי, כאשר הלך, דויד אביך--והארכתי, את-ימיך. 
טו וייקץ שלמה, והנה חלום; ויבוא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית-אדוניי, ויעל עולות ויעש שלמים, ויעש משתה, לכל-עבדיו. 
טז אז תבואנה, שתיים נשים זונות--אל-המלך; ותעמודנה, לפניו. 
יז ותאמר האישה האחת, בי אדוני, אני והאישה הזאת, יושבות בבית אחד; ואלד עימה, בבית. 
יח ויהי ביום השלישי, ללדתי, ותלד, גם-האישה הזאת; ואנחנו יחדיו, אין-זר איתנו בבית, זולתי שתיים-אנחנו, בבית. 
יט וימת בן-האישה הזאת, לילה, אשר שכבה, עליו. 
כ ותקם בתוך הלילה ותיקח את-בני מאצלי, ואמתך ישנה, ותשכיבהו, בחיקה; ואת-בנה המת, השכיבה בחיקי. 
כא ואקום בבוקר להיניק את-בני, והנה-מת; ואתבונן אליו בבוקר, והנה לא-היה בני אשר ילדתי. 
כב ותאמר האישה האחרת לא כי, בני החי ובנך המת, וזאת אומרת לא כי, בנך המת ובני החי; ותדברנה, לפני המלך. 
כג ויאמר המלך--זאת אומרת, זה-בני החי ובנך המת; וזאת אומרת לא כי, בנך המת ובני החי. 
כד ויאמר המלך, קחו לי-חרב; ויביאו החרב, לפני המלך. 
כה ויאמר המלך, גזרו את-הילד החי לשניים; ותנו את-החצי לאחת, ואת-החצי לאחת. 
כו ותאמר האישה אשר-בנה החי אל-המלך, כי-נכמרו רחמיה על-בנה, ותאמר בי אדוני תנו-לה את-הילוד החי, והמת אל-תמיתוהו; וזאת אומרת, גם-לי גם-לך לא יהיה--גזורו. 
כז ויען המלך ויאמר, תנו-לה את-הילוד החי, והמת, לא תמיתוהו:  היא, אימו.   
כח וישמעו כל-ישראל, את-המשפט אשר שפט המלך, וייראו, מפני המלך:  כי ראו, כי-חכמת אלוהים בקרבו לעשות משפט. 
פרק ד
א ויהי המלך שלמה, מלך על-כל-ישראל.   
ב ואלה השרים, אשר-לו:  עזריהו בן-צדוק, הכוהן.   
ג אליחורף ואחייה בני שישא, סופרים;    יהושפט בן-אחילוד, המזכיר.   
ד ובניהו בן-יהוידע, על-הצבא;    וצדוק ואביתר, כוהנים.   
ה ועזריהו בן-נתן, על-הניצבים;    וזבוד בן-נתן כוהן, ריעה המלך.   
ו ואחישר, על-הבית;    ואדונירם בן-עבדא, על-המס.   
ז ולשלמה שנים-עשר ניצבים, על-כל-ישראל, וכילכלו את-המלך, ואת-ביתו:  חודש בשנה יהיה על-האחד, לכלכל.   
ח ואלה שמותם, בן-חור בהר אפריים.   
ט בן-דקר במקץ ובשעלבים, ובית שמש; ואילון, בית חנן.   
י בן-חסד, בארובות; לו שוכה, וכל-ארץ חפר.   
יא בן-אבינדב, כל-נפת דור; טפת, בת-שלמה, הייתה לו, לאישה.   
יב בענא, בן-אחילוד, תענך, ומגידו; וכל-בית שאן אשר אצל צרתנה מתחת ליזרעאל, מבית שאן עד אביל מחולה, עד, מעבר ליוקמעם.   
יג בן-גבר, ברמות גלעד; לו חוות יאיר בן-מנשה אשר בגלעד, לו חבל ארגוב אשר בבשן--שישים ערים גדולות, חומה ובריח נחושת.   
יד אחינדב בן-עידוא, מחניימה.   
טו אחימעץ, בנפתלי; גם-הוא, לקח את-בשמת בת-שלמה--לאישה.   
טז בענא, בן-חושי, באשר, ובעלות.   
יז יהושפט בן-פרוח, ביששכר.   
יח שמעי בן-אלא, בבנימין.   
יט גבר בן-אורי, בארץ גלעד--ארץ סיחון מלך האמורי, ועוג מלך הבשן, ונציב אחד, אשר בארץ. 
כ יהודה וישראל רבים, כחול אשר-על-הים לרוב, אוכלים ושותים, ושמחים.
פרק ה
א ושלמה, היה מושל בכל-הממלכות--מן-הנהר ארץ פלשתים, ועד גבול מצריים:  מגישים מנחה ועובדים את-שלמה, כל-ימי חייו. 
ב ויהי לחם-שלמה, ליום אחד:  שלושים כור סולת, ושישים כור קמח. 
ג עשרה בקר בריאים, ועשרים בקר רעי--ומאה צאן; לבד מאייל וצבי, ויחמור, וברבורים, אבוסים. 
ד כי-הוא רודה בכל-עבר הנהר, מתפסח ועד-עזה--בכל-מלכי, עבר הנהר; ושלום, היה לו מכל-עבריו--מסביב. 
ה ויישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, מדן, ועד-באר שבע--כול, ימי שלמה. 
ו ויהי לשלמה, ארבעים אלף אורוות סוסים--למרכבו; ושנים-עשר אלף, פרשים. 
ז וכילכלו הניצבים האלה את-המלך שלמה, ואת כל-הקרב אל-שולחן המלך-שלמה--איש חודשו:  לא יעדרו, דבר. 
ח והשעורים והתבן, לסוסים ולרכש--יביאו, אל-המקום אשר יהיה-שם, איש, כמשפטו. 
ט וייתן אלוהים חכמה לשלמה ותבונה, הרבה מאוד; ורוחב לב--כחול, אשר על-שפת הים. 
י ותרב חכמת שלמה, מחכמת כל-בני-קדם, ומכול, חכמת מצריים. 
יא ויחכם, מכל-האדם, מאיתן האזרחי והימן וכלכול ודרדע, בני מחול; ויהי-שמו בכל-הגויים, סביב. 
יב וידבר, שלושת אלפים משל; ויהי שירו, חמישה ואלף. 
יג וידבר, על-העצים, מן-הארז אשר בלבנון, ועד האיזוב אשר יוצא בקיר; וידבר על-הבהמה ועל-העוף, ועל-הרמש ועל-הדגים. 
יד ויבואו, מכל-העמים, לשמוע, את חכמת שלמה--מאת כל-מלכי הארץ, אשר שמעו את-חכמתו. 
טו וישלח חירם מלך-צור את-עבדיו, אל-שלמה, כי שמע, כי אותו משחו למלך תחת אביהו:  כי אוהב, היה חירם לדויד--כל-הימים. 
טז וישלח שלמה, אל-חירם לאמור. 
יז אתה ידעת את-דויד אבי, כי לא יכול לבנות בית לשם יהוה אלוהיו, מפני המלחמה, אשר סבבוהו--עד תת-יהוה אותם, תחת כפות רגליי. 
יח ועתה, הניח יהוה אלוהיי לי מסביב:  אין שטן, ואין פגע רע. 
יט והנני אומר--לבנות בית, לשם יהוה אלוהיי:  כאשר דיבר יהוה, אל-דויד אבי לאמור, בנך אשר אתן תחתיך על-כיסאך, הוא-יבנה הבית לשמי. 
כ ועתה צווה ויכרתו-לי ארזים מן-הלבנון, ועבדיי יהיו עם-עבדיך, ושכר עבדיך אתן לך, ככול אשר תאמר:  כי אתה ידעת, כי אין בנו איש יודע לכרות-עצים--כצידונים. 
כא ויהי כשמוע חירם, את-דברי שלמה--וישמח מאוד; ויאמר, ברוך יהוה היום, אשר נתן לדויד בן חכם, על-העם הרב הזה. 
כב וישלח חירם, אל-שלמה לאמור, שמעתי, את אשר-שלחת אליי; אני אעשה את-כל-חפצך, בעצי ארזים ובעצי ברושים. 
כג עבדיי יורידו מן-הלבנון ימה, ואני אשימם דוברות בים עד-המקום אשר-תשלח אליי וניפצתים שם--ואתה תישא; ואתה תעשה את-חפצי, לתת לחם ביתי. 
כד ויהי חירום נותן לשלמה, עצי ארזים ועצי ברושים--כל-חפצו. 
כה ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כור חיטים, מכולת לביתו, ועשרים כור, שמן כתית:  כה-ייתן שלמה לחירם, שנה בשנה. 
כו ויהוה, נתן חכמה לשלמה, כאשר, דיבר-לו; ויהי שלום, בין חירם ובין שלמה, ויכרתו ברית, שניהם. 
כז ויעל המלך שלמה מס, מכל-ישראל; ויהי המס, שלושים אלף איש. 
כח וישלחם לבנונה, עשרת אלפים בחודש חליפות--חודש יהיו בלבנון, שניים חודשים בביתו; ואדונירם, על-המס. 
כט ויהי לשלמה שבעים אלף, נושא סבל; ושמונים אלף, חוצב בהר. 
ל לבד משרי הניצבים לשלמה, אשר על-המלאכה, שלושת אלפים, ושלוש מאות--הרודים בעם, העושים במלאכה. 
לא ויצו המלך ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות, לייסד הבית--אבני גזית. 
לב ויפסלו בוני שלמה, ובוני חירום--והגבלים; ויכינו העצים והאבנים, לבנות הבית. 
פרק ו
א ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני-ישראל מארץ-מצריים בשנה הרביעית בחודש זיו, הוא החודש השני, למלוך שלמה, על-ישראל; וייבן הבית, ליהוה. 
ב והבית, אשר בנה המלך שלמה ליהוה--שישים-אמה אורכו, ועשרים רוחבו; ושלושים אמה, קומתו. 
ג והאולם, על-פני היכל הבית--עשרים אמה אורכו, על-פני רוחב הבית; עשר באמה רוחבו, על-פני הבית. 
ד ויעש לבית, חלוני שקופים אטומים. 
ה וייבן על-קיר הבית יציע, סביב, את-קירות הבית סביב, להיכל ולדביר; ויעש צלעות, סביב. 
ו היציע התחתונה חמש באמה רוחבה, והתיכונה שש באמה רוחבה, והשלישית, שבע באמה רוחבה:  כי מגרעות נתן לבית סביב, חוצה, לבלתי, אחוז בקירות-הבית. 
ז והבית, בהיבנותו--אבן-שלמה מסע, נבנה; ומקבות והגרזן כל-כלי ברזל, לא-נשמע בבית בהיבנותו. 
ח פתח, הצלע התיכונה, אל-כתף הבית, הימנית; ובלולים, יעלו על-התיכונה, ומן-התיכונה, אל-השלישים. 
ט וייבן את-הבית, ויכלהו; ויספון את-הבית גבים, ושדרות בארזים. 
י וייבן את-היציע על-כל-הבית, חמש אמות קומתו; ויאחוז את-הבית, בעצי ארזים. 
יא ויהי, דבר-יהוה, אל-שלמה, לאמור. 
יב הבית הזה אשר-אתה בונה, אם-תלך בחוקותיי ואת-משפטיי תעשה, ושמרת את-כל-מצוותיי, ללכת בהם--והקימותי את-דברי איתך, אשר דיברתי אל-דויד אביך. 
יג ושכנתי, בתוך בני ישראל; ולא אעזוב, את-עמי ישראל. 
יד וייבן שלמה את-הבית, ויכלהו. 
טו וייבן את-קירות הבית מביתה, בצלעות ארזים--מקרקע הבית עד-קירות הסיפון, ציפה עץ מבית; ויצף את-קרקע הבית, בצלעות ברושים. 
טז וייבן את-עשרים אמה מירכתי הבית, בצלעות ארזים, מן-הקרקע, עד-הקירות; וייבן לו מבית לדביר, לקודש הקודשים. 
יז וארבעים באמה, היה הבית--הוא, ההיכל לפניי. 
יח וארז אל-הבית, פנימה, מקלעת פקעים, ופטורי ציצים:  הכול ארז, אין אבן נראה. 
יט ודביר בתוך-הבית מפנימה, הכין, לתיתן שם, את-ארון ברית יהוה. 
כ ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב, ועשרים אמה קומתו, ויצפהו, זהב סגור; ויצף מזבח, ארז. 
כא ויצף שלמה את-הבית מפנימה, זהב סגור; ויעבר ברתוקות זהב, לפני הדביר, ויצפהו, זהב. 
כב ואת-כל-הבית ציפה זהב, עד-תום כל-הבית; וכל-המזבח אשר-לדביר, ציפה זהב. 
כג ויעש בדביר, שני כרובים עצי-שמן:  עשר אמות, קומתו. 
כד וחמש אמות, כנף הכרוב האחת, וחמש אמות, כנף הכרוב השנית; עשר אמות, מקצות כנפיו ועד-קצות כנפיו. 
כה ועשר, באמה, הכרוב, השני:  מידה אחת וקצב אחד, לשני הכרובים. 
כו קומת הכרוב האחד, עשר באמה; וכן, הכרוב השני. 
כז וייתן את-הכרובים בתוך הבית הפנימי, ויפרשו את-כנפי הכרובים, ותיגע כנף-האחד בקיר, וכנף הכרוב השני נוגעת בקיר השני; וכנפיהם אל-תוך הבית, נוגעות כנף אל-כנף. 
כח ויצף את-הכרובים, זהב. 
כט ואת כל-קירות הבית מסב קלע, פיתוחי מקלעות כרובים ותימורות, ופטורי, ציצים--מלפנים, ולחיצון. 
ל ואת-קרקע הבית, ציפה זהב--לפנימה, ולחיצון. 
לא ואת פתח הדביר, עשה דלתות עצי-שמן; האיל מזוזות, חמישית. 
לב ושתי, דלתות עצי-שמן, וקלע עליהם מקלעות כרובים ותימורות ופטורי ציצים, וציפה זהב; וירד על-הכרובים ועל-התימורות, את-הזהב. 
לג וכן עשה לפתח ההיכל, מזוזות עצי-שמן, מאת, רביעית. 
לד ושתי דלתות, עצי ברושים; שני צלעים הדלת האחת, גלילים, ושני קלעים הדלת השנית, גלילים. 
לה וקלע כרובים ותימורות, ופטורי ציצים; וציפה זהב, מיושר על-המחוקה. 
לו וייבן את-החצר הפנימית, שלושה טורי גזית; וטור, כרותות ארזים. 
לז בשנה, הרביעית, יוסד, בית יהוה--בירח, זיו. 
לח ובשנה האחת עשרה בירח בול, הוא החודש השמיני, כלה הבית, לכל-דבריו ולכל-משפטיו; ויבנהו, שבע שנים.
פרק ז
א ואת-ביתו בנה שלמה, שלוש עשרה שנה; ויכל, את-כל-ביתו. 
ב וייבן את-בית יער הלבנון, מאה אמה אורכו וחמישים אמה רוחבו, ושלושים אמה, קומתו; על, ארבעה טורי עמודי ארזים, וכרותות ארזים, על-העמודים. 
ג וספון בארז, ממעל על-הצלעות אשר על-העמודים, ארבעים, וחמישה--חמישה עשר, הטור. 
ד ושקופים, שלושה טורים; ומחזה אל-מחזה, שלוש פעמים. 
ה וכל-הפתחים והמזוזות, רבועים שקף; ומול מחזה אל-מחזה, שלוש פעמים. 
ו ואת אולם העמודים, עשה, חמישים אמה אורכו, ושלושים אמה רוחבו; ואולם, על-פניהם, ועמודים ועב, על-פניהם. 
ז ואולם הכיסא אשר ישפוט-שם, אולם המשפט עשה; וספון בארז, מהקרקע עד-הקרקע. 
ח וביתו אשר-יישב שם חצר האחרת, מבית לאולם, כמעשה הזה, היה; ובית יעשה לבת-פרעה, אשר לקח שלמה, כאולם, הזה. 
ט כל-אלה אבנים יקרות, כמידות גזית, מגוררות במגרה, מבית ומחוץ; וממסד, עד-הטפחות, ומחוץ, עד-החצר הגדולה. 
י ומיוסד, אבנים יקרות אבנים גדולות--אבני עשר אמות, ואבני שמונה אמות. 
יא ומלמעלה, אבנים יקרות כמידות גזית--וארז. 
יב וחצר הגדולה סביב, שלושה טורים גזית, וטור, כרותות ארזים; ולחצר בית-יהוה הפנימית, ולאולם הבית. 
יג וישלח המלך שלמה, וייקח את-חירם מצור. 
יד בן-אישה אלמנה הוא ממטה נפתלי, ואביו איש-צורי חורש נחושת, ויימלא את-החכמה ואת-התבונה ואת-הדעת, לעשות כל-מלאכה בנחושת; ויבוא אל-המלך שלמה, ויעש את-כל-מלאכתו. 
טו ויצר את-שני העמודים, נחושת:  שמונה עשרה אמה, קומת העמוד האחד, וחוט שתים-עשרה אמה, יסוב את-העמוד השני. 
טז ושתי כותרות עשה, לתת על-ראשי העמודים--מוצק נחושת:  חמש אמות, קומת הכותרת האחת, וחמש אמות, קומת הכותרת השנית. 
יז שבכים מעשה שבכה, גדילים מעשה שרשרות, לכותרות, אשר על-ראש העמודים--שבעה לכותרת האחת, ושבעה לכותרת השנית. 
יח ויעש, את-העמודים; ושני טורים סביב על-השבכה האחת, לכסות את-הכותרות אשר על-ראש הרימונים, וכן עשה, לכותרת השנית. 
יט וכותרות, אשר על-ראש העמודים--מעשה, שושן באולם:  ארבע, אמות. 
כ וכותרות, על-שני העמודים, גם-ממעל מלעומת הבטן, אשר לעבר השבכה; והרימונים מאתיים טורים סביב, על הכותרת השנית. 
כא ויקם, את-העמודים, לאולם, ההיכל; ויקם את-העמוד הימני, ויקרא את-שמו יכין, ויקם את-העמוד השמאלי, ויקרא את-שמו בועז. 
כב ועל ראש העמודים, מעשה שושן; ותיתום, מלאכת העמודים. 
כג ויעש את-הים, מוצק:  עשר באמה משפתו עד-שפתו עגול סביב, וחמש באמה קומתו, וקו שלושים באמה, יסוב אותו סביב. 
כד ופקעים מתחת לשפתו סביב, סובבים אותו--עשר באמה, מקיפים את-הים סביב; שני טורים הפקעים, יצוקים ביצוקתו. 
כה עומד על-שני עשר בקר, שלושה פונים צפונה ושלושה פונים ימה ושלושה פונים נגבה ושלושה פונים מזרחה, והים עליהם, מלמעלה; וכל-אחוריהם, ביתה. 
כו ועובייו טפח, ושפתו כמעשה שפת-כוס פרח שושן; אלפיים בת, יכיל. 
כז ויעש את-המכונות עשר, נחושת:  ארבע באמה, אורך המכונה האחת, וארבע באמה רוחבה, ושלוש באמה קומתה. 
כח וזה מעשה המכונה, מסגרות להם; ומסגרות, בין השלבים. 
כט ועל-המסגרות אשר בין השלבים, אריות בקר וכרובים, ועל-השלבים, כן ממעל; ומתחת לאריות ולבקר, לויות מעשה מורד. 
ל וארבעה אופני נחושת למכונה האחת, וסרני נחושת, וארבעה פעמותיו, כתפות להם; מתחת לכיור הכתפות יצוקות, מעבר איש לויות. 
לא ופיהו מבית לכותרת ומעלה, באמה, ופיה עגול מעשה-כן, אמה וחצי האמה; וגם-על-פיה, מקלעות, ומסגרותיהם מרובעות, לא עגולות. 
לב וארבעת האופנים, למתחת למסגרות, וידות האופנים, במכונה; וקומת האופן האחד, אמה וחצי האמה. 
לג ומעשה, האופנים, כמעשה, אופן המרכבה; ידותם וגביהם, וחישוקיהם וחישוריהם--הכול מוצק. 
לד וארבע כתפות--אל ארבע פינות, המכונה האחת; מן-המכונה, כתפיה. 
לה ובראש המכונה, חצי האמה קומה--עגול סביב; ועל ראש המכונה ידותיה, ומסגרותיה ממנה. 
לו ויפתח על-הלוחות, ידותיה, ועל מסגרותיה, כרובים אריות ותימורות--כמער-איש ולויות, סביב. 
לז כזאת עשה, את עשר המכונות:  מוצק אחד מידה אחת, קצב אחד--לכולהנה. 
לח ויעש עשרה כיורות, נחושת:  ארבעים בת יכיל הכיור האחד, ארבע באמה הכיור האחד--כיור אחד על-המכונה האחת, לעשר המכונות. 
לט וייתן, את-המכונות, חמש על-כתף הבית מימין, וחמש על-כתף הבית משמאלו; ואת-הים, נתן מכתף הבית הימנית קדמה--ממול נגב. 
מ ויעש חירום--את-הכיורות, ואת-היעים ואת-המזרקות; ויכל חירם, לעשות את-כל-המלאכה, אשר עשה למלך שלמה, בית יהוה. 
מא עמודים שניים, וגולות הכותרות אשר-על-ראש העמודים שתיים; והשבכות שתיים--לכסות את-שתי גולות הכותרות, אשר על-ראש העמודים. 
מב ואת-הרימונים ארבע מאות, לשתי השבכות--שני-טורים רימונים, לשבכה האחת, לכסות את-שתי גולות הכותרות, אשר על-פני העמודים. 
מג ואת-המכונות, עשר; ואת-הכיורות עשרה, על-המכונות. 
מד ואת-הים, האחד; ואת-הבקר שנים-עשר, תחת הים. 
מה ואת-הסירות ואת-היעים ואת-המזרקות, ואת כל-הכלים האלה, אשר עשה חירם למלך שלמה, בית יהוה--נחושת, ממורט. 
מו בכיכר הירדן יצקם המלך, במעבה האדמה, בין סוכות, ובין צרתן. 
מז וינח שלמה את-כל-הכלים, מרוב מאוד מאוד--לא נחקר, משקל הנחושת. 
מח ויעש שלמה--את כל-הכלים, אשר בית יהוה:  את, מזבח הזהב, ואת-השולחן אשר עליו לחם הפנים, זהב. 
מט ואת-המנורות חמש מימין וחמש משמאל, לפני הדביר--זהב סגור; והפרח והנרות והמלקחיים, זהב. 
נ והסיפות והמזמרות והמזרקות, והכפות והמחתות--זהב סגור; והפותות לדלתות הבית הפנימי לקודש הקודשים, לדלתי הבית להיכל--זהב. 
נא ותשלם, כל-המלאכה, אשר עשה המלך שלמה, בית יהוה; ויבא שלמה את-קודשי דויד אביו, את-הכסף ואת-הזהב ואת-הכלים--נתן, באוצרות בית יהוה. 
פרק ח
א אז יקהל שלמה את-זקני ישראל את-כל-ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל, אל-המלך שלמה--ירושלים:  להעלות את-ארון ברית-יהוה, מעיר דויד--היא ציון. 
ב וייקהלו אל-המלך שלמה, כל-איש ישראל, בירח האיתנים, בחג--הוא, החודש השביעי. 
ג ויבואו, כול זקני ישראל; וישאו הכוהנים, את-הארון. 
ד ויעלו את-ארון יהוה, ואת-אוהל מועד, ואת-כל-כלי הקודש, אשר באוהל; ויעלו אותם, הכוהנים והלויים. 
ה והמלך שלמה, וכל-עדת ישראל הנועדים עליו, איתו, לפני הארון--מזבחים צאן ובקר, אשר לא-ייספרו ולא יימנו מרוב. 
ו ויביאו הכוהנים את-ארון ברית-יהוה אל-מקומו, אל-דביר הבית--אל-קודש הקודשים:  אל-תחת, כנפי הכרובים. 
ז כי הכרובים פורשים כנפיים, אל-מקום הארון; ויסוכו הכרובים על-הארון ועל-בדיו, מלמעלה. 
ח ויאריכו, הבדים, וייראו ראשי הבדים מן-הקודש על-פני הדביר, ולא ייראו החוצה; ויהיו שם, עד היום הזה. 
ט אין, בארון, רק שני לוחות האבנים, אשר הניח שם משה בחורב--אשר כרת יהוה עם-בני ישראל, בצאתם מארץ מצריים. 
י ויהי, בצאת הכוהנים מן-הקודש; והענן מלא, את-בית יהוה. 
יא ולא-יכלו הכוהנים לעמוד לשרת, מפני הענן:  כי-מלא כבוד-יהוה, את-בית יהוה. 
יב אז, אמר שלמה:  יהוה אמר, לשכון בערפל. 
יג בנה בניתי בית זבול, לך--מכון לשבתך, עולמים. 
יד ויסב המלך, את-פניו, ויברך, את כל-קהל ישראל; וכל-קהל ישראל, עומד. 
טו ויאמר, ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר דיבר בפיו, את דויד אבי; ובידו מילא, לאמור. 
טז מן-היום, אשר הוצאתי את-עמי את-ישראל ממצריים, לא-בחרתי בעיר מכול שבטי ישראל, לבנות בית להיות שמי שם; ואבחר בדויד, להיות על-עמי ישראל. 
יז ויהי, עם-לבב דויד אבי--לבנות בית, לשם יהוה אלוהי ישראל. 
יח ויאמר יהוה, אל-דויד אבי, יען אשר היה עם-לבבך, לבנות בית לשמי--הטיבות, כי היה עם-לבבך. 
יט רק אתה, לא תבנה הבית:  כי אם-בנך היוצא מחלציך, הוא-יבנה הבית לשמי. 
כ ויקם יהוה, את-דברו אשר דיבר; ואקום תחת דויד אבי ואשב על-כיסא ישראל, כאשר דיבר יהוה, ואבנה הבית, לשם יהוה אלוהי ישראל. 
כא ואשים שם מקום לארון, אשר-שם ברית יהוה, אשר כרת עם-אבותינו, בהוציאו אותם מארץ מצריים. 
כב ויעמוד שלמה, לפני מזבח יהוה, נגד, כל-קהל ישראל; ויפרוש כפיו, השמיים. 
כג ויאמר, יהוה אלוהי ישראל אין-כמוך אלוהים, בשמיים ממעל, ועל-הארץ מתחת:  שומר הברית, והחסד, לעבדיך, ההולכים לפניך בכל-ליבם. 
כד אשר שמרת, לעבדך דויד אבי, את אשר-דיברת, לו; ותדבר בפיך ובידך מילאת, כיום הזה. 
כה ועתה יהוה אלוהי ישראל, שמור לעבדך דויד אבי את אשר דיברת לו לאמור, לא-ייכרת לך איש מלפניי, יושב על-כיסא ישראל:  רק אם-ישמרו בניך את-דרכם, ללכת לפניי, כאשר הלכת, לפניי. 
כו ועתה, אלוהי ישראל--ייאמן נא, דברך, אשר דיברת, לעבדך דויד אבי. 
כז כי, האומנם, יישב אלוהים, על-הארץ; הנה השמיים ושמי השמיים, לא יכלכלוך--אף, כי-הבית הזה אשר בניתי. 
כח ופנית אל-תפילת עבדך, ואל-תחינתו--יהוה אלוהיי:  לשמוע אל-הרינה ואל-התפילה, אשר עבדך מתפלל לפניך היום. 
כט להיות עיניך פתוחות אל-הבית הזה, לילה ויום, אל-המקום, אשר אמרת יהיה שמי שם--לשמוע, אל-התפילה, אשר יתפלל עבדך, אל-המקום הזה. 
ל ושמעת אל-תחינת עבדך, ועמך ישראל, אשר יתפללו, אל-המקום הזה; ואתה תשמע אל-מקום שבתך, אל-השמיים, ושמעת, וסלחת. 
לא את אשר יחטא איש לריעהו, ונשא-בו אלה להאלותו; ובא, אלה לפני מזבחך--בבית הזה. 
לב ואתה תשמע השמיים, ועשית ושפטת את-עבדיך--להרשיע רשע, לתת דרכו בראשו; ולהצדיק צדיק, לתת לו כצדקתו. 
לג בהינגף עמך ישראל, לפני אויב--אשר יחטאו-לך; ושבו אליך והודו את-שמך, והתפללו והתחננו אליך בבית הזה. 
לד ואתה, תשמע השמיים, וסלחת, לחטאת עמך ישראל; והשבותם, אל-האדמה, אשר נתת, לאבותם. 
לה בהיעצר שמיים ולא-יהיה מטר, כי יחטאו-לך; והתפללו אל-המקום הזה, והודו את-שמך, ומחטאתם ישובון, כי תענם. 
לו ואתה תשמע השמיים, וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל--כי תורם את-הדרך הטובה, אשר ילכו-בה; ונתת מטר על-ארצך, אשר-נתת לעמך לנחלה. 
לז רעב כי-יהיה בארץ, דבר כי-יהיה שידפון יירקון ארבה חסיל כי יהיה, כי יצר-לו אויבו, בארץ שעריו--כל-נגע, כל-מחלה. 
לח כל-תפילה כל-תחינה, אשר תהיה לכל-האדם, לכול, עמך ישראל--אשר יידעון, איש נגע לבבו, ופרש כפיו, אל-הבית הזה. 
לט ואתה תשמע השמיים מכון שבתך, וסלחת ועשית, ונתת לאיש ככל-דרכיו, אשר תדע את-לבבו:  כי-אתה ידעת לבדך, את-לבב כל-בני האדם. 
מ למען, ייראוך, כל-הימים, אשר-הם חיים על-פני האדמה--אשר נתת, לאבותינו. 
מא וגם, אל-הנוכרי, אשר לא-מעמך ישראל, הוא; ובא מארץ רחוקה, למען שמך. 
מב כי ישמעון, את-שמך הגדול, ואת-ידך החזקה, וזרועך הנטויה; ובא והתפלל, אל-הבית הזה. 
מג אתה תשמע השמיים, מכון שבתך, ועשית, ככול אשר-יקרא אליך הנוכרי--למען יידעון כל-עמי הארץ את-שמך, ליראה אותך כעמך ישראל, ולדעת, כי-שמך נקרא על-הבית הזה אשר בניתי. 
מד כי-ייצא עמך למלחמה על-אויבו, בדרך אשר תשלחם; והתפללו אל-יהוה, דרך העיר אשר בחרת בה, והבית, אשר-בניתי לשמך. 
מה ושמעת, השמיים, את-תפילתם, ואת-תחינתם; ועשית, משפטם. 
מו כי יחטאו-לך, כי אין אדם אשר לא-יחטא, ואנפת בם, ונתתם לפני אויב; ושבום שוביהם אל-ארץ האויב, רחוקה או קרובה. 
מז והשיבו, אל-ליבם, בארץ, אשר נשבו-שם; ושבו והתחננו אליך, בארץ שוביהם לאמור, חטאנו והעווינו, רשענו. 
מח ושבו אליך, בכל-לבבם ובכל-נפשם, בארץ אויביהם, אשר-שבו אותם; והתפללו אליך, דרך ארצם אשר נתת לאבותם, העיר אשר בחרת, והבית אשר-בניתי לשמך. 
מט ושמעת השמיים מכון שבתך, את-תפילתם ואת-תחינתם; ועשית, משפטם. 
נ וסלחת לעמך אשר חטאו-לך, ולכל-פשעיהם אשר פשעו-בך; ונתתם לרחמים לפני שוביהם, וריחמום. 
נא כי-עמך ונחלתך, הם, אשר הוצאת ממצריים, מתוך כור הברזל. 
נב להיות עיניך פתוחות אל-תחינת עבדך, ואל-תחינת עמך ישראל, לשמוע אליהם, בכול קוראם אליך. 
נג כי-אתה הבדלתם לך, לנחלה, מכול, עמי הארץ:  כאשר דיברת ביד משה עבדך, בהוציאך את-אבותינו ממצריים--אדוניי יהוה. 
נד ויהי ככלות שלמה, להתפלל אל-יהוה, את כל-התפילה והתחינה, הזאת; קם מלפני מזבח יהוה, מכרוע על-ברכיו, וכפיו, פרושות השמיים. 
נה ויעמוד--ויברך, את כל-קהל ישראל:  קול גדול, לאמור. 
נו ברוך יהוה, אשר נתן מנוחה לעמו ישראל, ככול, אשר דיבר:  לא-נפל דבר אחד, מכול דברו הטוב, אשר דיבר, ביד משה עבדו. 
נז יהי יהוה אלוהינו עימנו, כאשר היה עם-אבותינו:  אל-יעזבנו, ואל-ייטשנו. 
נח להטות לבבנו, אליו--ללכת בכל-דרכיו, ולשמור מצוותיו וחוקיו ומשפטיו, אשר ציווה, את-אבותינו. 
נט ויהיו דבריי אלה, אשר התחננתי לפני יהוה, קרובים אל-יהוה אלוהינו, יומם ולילה:  לעשות משפט עבדו, ומשפט עמו ישראל--דבר-יום ביומו. 
ס למען, דעת כל-עמי הארץ, כי יהוה, הוא האלוהים:  אין, עוד. 
סא והיה לבבכם שלם, עם יהוה אלוהינו, ללכת בחוקיו ולשמור מצוותיו, כיום הזה. 
סב והמלך, וכל-ישראל עימו, זובחים זבח, לפני יהוה. 
סג ויזבח שלמה, את זבח השלמים אשר זבח ליהוה, בקר עשרים ושניים אלף, וצאן מאה ועשרים אלף; ויחנכו את-בית יהוה, המלך וכל-בני ישראל. 
סד ביום ההוא, קידש המלך את-תוך החצר אשר לפני בית-יהוה--כי-עשה שם את-העולה ואת-המנחה, ואת חלבי השלמים:  כי-מזבח הנחושת, אשר לפני יהוה, קטון מהכיל את-העולה ואת-המנחה, ואת חלבי השלמים. 
סה ויעש שלמה בעת-ההיא את-החג וכל-ישראל עימו קהל גדול מלבוא חמת עד-נחל מצריים, לפני יהוה אלוהינו, שבעת ימים, ושבעת ימים--ארבעה עשר, יום. 
סו ביום השמיני שילח את-העם, ויברכו את-המלך; וילכו לאוהליהם, שמחים וטובי לב, על כל-הטובה אשר עשה יהוה לדויד עבדו, ולישראל עמו.
פרק ט
א ויהי ככלות שלמה, לבנות את-בית-יהוה ואת-בית המלך, ואת כל-חשק שלמה, אשר חפץ לעשות. 
ב ויירא יהוה אל-שלמה, שנית, כאשר נראה אליו, בגבעון. 
ג ויאמר יהוה אליו, שמעתי את-תפילתך ואת-תחינתך אשר התחננת לפניי--הקדשתי את-הבית הזה אשר בנית, לשום-שמי שם עד-עולם; והיו עיניי וליבי שם, כל-הימים. 
ד ואתה אם-תלך לפניי, כאשר הלך דויד אביך בתום-לבב וביושר, לעשות, ככול אשר ציוויתיך--חוקיי ומשפטיי, תשמור. 
ה והקימותי את-כיסא ממלכתך, על-ישראל--לעולם:  כאשר דיברתי, על-דויד אביך לאמור, לא-ייכרת לך איש, מעל כיסא ישראל. 
ו אם-שוב תשובון אתם ובניכם, מאחריי, ולא תשמרו מצוותיי חוקותיי, אשר נתתי לפניכם; והלכתם, ועבדתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם, להם. 
ז והכרתי את-ישראל, מעל פני האדמה אשר נתתי להם, ואת-הבית אשר הקדשתי לשמי, אשלח מעל פניי; והיה ישראל למשל ולשנינה, בכל-העמים. 
ח והבית הזה יהיה עליון, כל-עובר עליו יישום ושרק; ואמרו, על-מה עשה יהוה ככה, לארץ הזאת, ולבית הזה. 
ט ואמרו, על אשר עזבו את-יהוה אלוהיהם אשר הוציא את-אבותם מארץ מצריים, ויחזיקו באלוהים אחרים, וישתחוו להם ויעבדום; על-כן, הביא יהוה עליהם, את כל-הרעה, הזאת. 
י ויהי, מקצה עשרים שנה, אשר-בנה שלמה, את-שני הבתים--את-בית יהוה, ואת-בית המלך. 
יא חירם מלך-צור נישא את-שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים, ובזהב--לכל-חפצו; אז ייתן המלך שלמה לחירם, עשרים עיר, בארץ, הגליל. 
יב וייצא חירם, מצור, לראות את-הערים, אשר נתן-לו שלמה; ולא ישרו, בעיניו. 
יג ויאמר--מה הערים האלה, אשר-נתת לי אחי; ויקרא להם ארץ כבול, עד היום הזה. 
יד וישלח חירם, למלך, מאה ועשרים, כיכר זהב. 
טו וזה דבר-המס אשר-העלה המלך שלמה, לבנות את-בית יהוה ואת-ביתו ואת-המילוא, ואת, חומת ירושלים; ואת-חצור ואת-מגידו, ואת-גזר. 
טז פרעה מלך-מצריים עלה, וילכוד את-גזר וישרפה באש, ואת-הכנעני היושב בעיר, הרג; וייתנה, שילוחים, לבתו, אשת שלמה. 
יז וייבן שלמה את-גזר, ואת-בית חורון תחתון. 
יח ואת-בעלת ואת-תדמור במדבר, בארץ. 
יט ואת כל-ערי המסכנות, אשר היו לשלמה, ואת ערי הרכב, ואת ערי הפרשים; ואת חשק שלמה, אשר חשק לבנות בירושלים ובלבנון, ובכול, ארץ ממשלתו. 
כ כל-העם הנותר מן-האמורי החיתי הפריזי, החיווי והיבוסי, אשר לא-מבני ישראל, המה. 
כא בניהם, אשר נותרו אחריהם בארץ, אשר לא-יכלו בני ישראל, להחרימם; ויעלם שלמה למס-עובד, עד היום הזה. 
כב ומבני, ישראל, לא-נתן שלמה, עבד:  כי-הם אנשי המלחמה, ועבדיו ושריו ושלישיו, ושרי רכבו, ופרשיו. 
כג אלה שרי הניצבים, אשר על-המלאכה לשלמה, חמישים, וחמש מאות--הרודים בעם, העושים במלאכה. 
כד אך בת-פרעה, עלתה מעיר דויד, אל-ביתה, אשר בנה-לה; אז, בנה את-המילוא. 
כה והעלה שלמה שלוש פעמים בשנה עולות ושלמים, על-המזבח אשר בנה ליהוה, והקטר איתו, אשר לפני יהוה; ושילם, את-הבית. 
כו ואוני עשה המלך שלמה בעציון-גבר אשר את-אילות, על-שפת ים-סוף--בארץ אדום. 
כז וישלח חירם באוני, את-עבדיו, אנשי אונייות, יודעי הים--עם, עבדי שלמה. 
כח ויבואו אופירה--ויקחו משם זהב, ארבע-מאות ועשרים כיכר; ויביאו, אל-המלך שלמה. 
פרק י
א ומלכת-שבא, שומעת את-שמע שלמה--לשם יהוה; ותבוא לנסותו, בחידות. 
ב ותבוא ירושלימה, בחיל כבד מאוד, גמלים נושאים בשמים וזהב רב-מאוד, ואבן יקרה; ותבוא, אל-שלמה, ותדבר אליו, את כל-אשר היה עם-לבבה. 
ג ויגד-לה שלמה, את-כל-דבריה:  לא-היה דבר נעלם מן-המלך, אשר לא הגיד לה. 
ד ותרא, מלכת-שבא, את, כל-חכמת שלמה; והבית, אשר בנה. 
ה ומאכל שולחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם, ומשקיו, ועולתו, אשר יעלה בית יהוה; ולא-היה בה עוד, רוח. 
ו ותאמר, אל-המלך, אמת היה הדבר, אשר שמעתי בארצי--על-דבריך, ועל-חכמתך. 
ז ולא-האמנתי לדברים, עד אשר-באתי ותראינה עיניי, והנה לא-הוגד-לי, החצי:  הוספת חכמה וטוב, אל-השמועה אשר שמעתי. 
ח אשרי אנשיך, אשרי עבדיך אלה, העומדים לפניך תמיד, השומעים את-חכמתך. 
ט יהי יהוה אלוהיך, ברוך, אשר חפץ בך, לתיתך על-כיסא ישראל--באהבת יהוה את-ישראל, לעולם, וישימך למלך, לעשות משפט וצדקה. 
י ותיתן למלך מאה ועשרים כיכר זהב, ובשמים הרבה מאוד--ואבן יקרה; לא בא כבושם ההוא עוד לרוב, אשר-נתנה מלכת-שבא למלך שלמה. 
יא וגם אוני חירם, אשר-נשא זהב מאופיר:  הביא מאופיר עצי אלמוגים, הרבה מאוד--ואבן יקרה. 
יב ויעש המלך את-עצי האלמוגים מסעד לבית-יהוה, ולבית המלך, וכינורות ונבלים, לשרים; לא בא-כן עצי אלמוגים, ולא נראה, עד, היום הזה. 
יג והמלך שלמה נתן למלכת-שבא, את-כל-חפצה אשר שאלה, מלבד אשר נתן-לה, כיד המלך שלמה; ותפן ותלך לארצה, היא ועבדיה. 
יד ויהי משקל הזהב, אשר-בא לשלמה בשנה אחת--שש מאות שישים ושש, כיכר זהב. 
טו לבד מאנשי התרים, ומסחר הרוכלים, וכל-מלכי הערב, ופחות הארץ. 
טז ויעש המלך שלמה מאתיים צינה, זהב שחוט; שש-מאות זהב, יעלה על-הצינה האחת. 
יז ושלוש-מאות מגינים, זהב שחוט--שלושת מנים זהב, יעלה על-המגן האחת; וייתנם המלך, בית יער הלבנון. 
יח ויעש המלך כיסא-שן, גדול; ויצפהו, זהב מופז. 
יט שש מעלות לכיסא, וראש-עגול לכיסא מאחריו, וידות מזה ומזה, אל-מקום השבת; ושניים אריות, עומדים אצל הידות. 
כ ושנים עשר אריים, עומדים שם על-שש המעלות--מזה ומזה; לא-נעשה כן, לכל-ממלכות. 
כא וכול כלי משקה המלך שלמה, זהב, וכול כלי בית-יער הלבנון, זהב סגור:  אין כסף, לא נחשב בימי שלמה--למאומה. 
כב כי אוני תרשיש למלך בים, עם אוני חירם; אחת לשלוש שנים תבוא אוני תרשיש, נושאת זהב וכסף, שנהבים וקופים, ותוכיים. 
כג ויגדל המלך שלמה, מכול מלכי הארץ--לעושר, ולחכמה. 
כד וכל-הארץ--מבקשים, את-פני שלמה:  לשמוע, את-חכמתו, אשר-נתן אלוהים, בליבו. 
כה והמה מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות, ונשק ובשמים, סוסים, ופרדים--דבר-שנה, בשנה. 
כו ויאסוף שלמה, רכב ופרשים, ויהי-לו אלף וארבע-מאות רכב, ושנים-עשר אלף פרשים; וינחם בערי הרכב, ועם-המלך בירושלים. 
כז וייתן המלך את-הכסף בירושלים, כאבנים; ואת הארזים, נתן כשקמים אשר-בשפילה--לרוב. 
כח ומוצא הסוסים אשר לשלמה, ממצריים; ומקוה--סוחרי המלך, יקחו מקוה במחיר. 
כט ותעלה ותצא מרכבה ממצריים, בשש מאות כסף, וסוס, בחמישים ומאה; וכן לכל-מלכי החיתים, ולמלכי ארם--בידם יוציאו. 
פרק יא
א והמלך שלמה, אהב נשים נוכרייות רבות--ואת-בת-פרעה:  מואבייות עמונייות אדומייות, צידנייות חיתייות. 
ב מן-הגויים, אשר אמר-יהוה אל-בני ישראל לא-תבואו בהם והם לא-יבואו בכם, אכן יטו את-לבבכם, אחרי אלוהיהם--בהם דבק שלמה, לאהבה. 
ג ויהי-לו נשים, שרות שבע מאות, ופילגשים, שלוש מאות; ויטו נשיו, את-ליבו. 
ד ויהי, לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את-לבבו, אחרי אלוהים אחרים; ולא-היה לבבו שלם עם-יהוה אלוהיו, כלבב דויד אביו. 
ה וילך שלמה--אחרי עשתורת, אלוהי צידונים; ואחרי מלכום, שיקוץ עמונים. 
ו ויעש שלמה הרע, בעיני יהוה; ולא מילא אחרי יהוה, כדויד אביו. 
ז אז יבנה שלמה במה, לכמוש שיקוץ מואב, בהר, אשר על-פני ירושלים; ולמולך, שיקוץ בני עמון. 
ח וכן עשה, לכל-נשיו הנוכרייות, מקטירות ומזבחות, לאלוהיהן. 
ט ויתאנף יהוה, בשלמה:  כי-נטה לבבו, מעם יהוה אלוהי ישראל, הנראה אליו, פעמיים. 
י וציווה אליו, על-הדבר הזה, לבלתי-לכת, אחרי אלוהים אחרים; ולא שמר, את אשר-ציווה יהוה. 
יא ויאמר יהוה לשלמה, יען אשר הייתה-זאת עימך, ולא שמרת בריתי וחוקותיי, אשר ציוויתי עליך--קרוע אקרע את-הממלכה מעליך, ונתתיה לעבדך. 
יב אך-בימיך לא אעשנה, למען דויד אביך:  מיד בנך, אקרענה. 
יג רק את-כל-הממלכה לא אקרע, שבט אחד אתן לבנך:  למען דויד עבדי, ולמען ירושלים אשר בחרתי. 
יד ויקם יהוה שטן לשלמה, את הדד האדומי:  מזרע המלך הוא, באדום. 
טו ויהי, בהיות דויד את-אדום, בעלות יואב שר הצבא, לקבר את-החללים; ויך כל-זכר, באדום. 
טז כי ששת חודשים ישב-שם יואב, וכל-ישראל, עד-הכרית כל-זכר, באדום. 
יז ויברח אדד הוא ואנשים אדומיים מעבדי אביו, איתו--לבוא מצריים; והדד, נער קטן. 
יח ויקומו, ממדיין, ויבואו, פארן; ויקחו אנשים עימם מפארן, ויבואו מצריים אל-פרעה מלך-מצריים, וייתן-לו בית ולחם אמר לו, וארץ נתן לו. 
יט וימצא הדד חן בעיני פרעה, מאוד; וייתן-לו אישה את-אחות אשתו, אחות תחפנס הגבירה. 
כ ותלד לו אחות תחפנס, את גנובת בנו, ותגמלהו תחפנס, בתוך בית פרעה; ויהי גנובת בית פרעה, בתוך בני פרעה. 
כא והדד שמע במצריים, כי-שכב דויד עם-אבותיו, וכי-מת, יואב שר-הצבא; ויאמר הדד אל-פרעה, שלחני ואלך אל-ארצי. 
כב ויאמר לו פרעה, כי מה-אתה חסר עימי, והנך מבקש, ללכת אל-ארצך; ויאמר לא, כי שלח תשלחני. 
כג ויקם אלוהים לו שטן, את-רזון בן-אלידע:  אשר ברח, מאת הדדעזר מלך-צובה--אדוניו. 
כד ויקבוץ עליו, אנשים, ויהי שר-גדוד, בהרוג דויד אותם; וילכו דמשק ויישבו בה, וימלכו בדמשק. 
כה ויהי שטן לישראל כל-ימי שלמה, ואת-הרעה אשר הדד; ויקץ, בישראל, וימלוך, על-ארם. 
כו וירובעם בן-נבט אפרתי מן-הצרדה, ושם אימו צרועה אישה אלמנה, עבד, לשלמה; וירם יד, במלך. 
כז וזה הדבר, אשר-הרים יד במלך:  שלמה, בנה את-המילוא--סגר, את-פרץ עיר דויד אביו. 
כח והאיש ירובעם, גיבור חיל; וירא שלמה את-הנער, כי-עושה מלאכה הוא, ויפקד אותו, לכל-סבל בית יוסף. 
כט ויהי בעת ההיא, וירובעם יצא מירושלים; וימצא אותו אחייה השילוני הנביא בדרך, והוא מתכסה בשלמה חדשה, ושניהם לבדם, בשדה. 
ל ויתפוש אחייה, בשלמה החדשה אשר עליו; ויקרעהא--שנים עשר, קרעים. 
לא ויאמר, לירובעם, קח-לך, עשרה קרעים:  כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל, הנני קורע את-הממלכה מיד שלמה, ונתתי לך, את עשרה השבטים. 
לב והשבט האחד, יהיה-לו--למען עבדי דויד, ולמען ירושלים, העיר אשר בחרתי בה, מכול שבטי ישראל. 
לג יען אשר עזבוני, וישתחוו לעשתורת אלוהי צידונין, לכמוש אלוהי מואב, ולמלכום אלוהי בני-עמון; ולא-הלכו בדרכיי, לעשות הישר בעיניי וחוקותיי ומשפטיי--כדויד אביו. 
לד ולא-אקח את-כל-הממלכה, מידו:  כי נשיא אשיתנו, כול ימי חייו, למען דויד עבדי אשר בחרתי אותו, אשר שמר מצוותיי וחוקותיי. 
לה ולקחתי המלוכה, מיד בנו; ונתתיה לך, את עשרת השבטים. 
לו ולבנו, אתן שבט-אחד--למען היות-ניר לדויד-עבדי כל-הימים לפניי, בירושלים, העיר אשר בחרתי לי, לשום שמי שם. 
לז ואותך אקח--ומלכת, בכול אשר-תאווה נפשך; והיית מלך, על-ישראל. 
לח והיה, אם-תשמע את-כל-אשר אצווך, והלכת בדרכיי ועשית הישר בעיניי לשמור חוקותיי ומצוותיי, כאשר עשה דויד עבדי--והייתי עימך, ובניתי לך בית-נאמן כאשר בניתי לדויד, ונתתי לך, את-ישראל. 
לט ואענה את-זרע דויד, למען זאת--אך, לא כל-הימים. 
מ ויבקש שלמה, להמית את-ירובעם; ויקם ירובעם, ויברח מצריים אל-שישק מלך-מצריים, ויהי במצריים, עד-מות שלמה. 
מא ויתר דברי שלמה וכל-אשר עשה, וחכמתו--הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי שלמה. 
מב והימים, אשר מלך שלמה בירושלים על-כל-ישראל--ארבעים, שנה. 
מג וישכב שלמה, עם-אבותיו, וייקבר, בעיר דויד אביו; וימלוך רחבעם בנו, תחתיו. 
פרק יב
א וילך רחבעם, שכם:  כי שכם בא כל-ישראל, להמליך אותו. 
ב ויהי כשמוע ירובעם בן-נבט, והוא עודנו במצריים, אשר ברח, מפני המלך שלמה; ויישב ירובעם, במצריים. 
ג וישלחו, ויקראו-לו, ויבוא ירובעם, וכל-קהל ישראל; וידברו, אל-רחבעם לאמור. 
ד אביך, הקשה את-עולנו; ואתה עתה הקל מעבודת אביך הקשה, ומעולו הכבד אשר-נתן עלינו--ונעבדך. 
ה ויאמר אליהם, לכו-עד שלושה ימים--ושובו אליי; וילכו, העם. 
ו וייוועץ המלך רחבעם, את-הזקנים אשר-היו עומדים את-פני שלמה אביו, בהיותו חי, לאמור:  איך אתם נועצים, להשיב את-העם-הזה דבר. 
ז וידברו אליו לאמור, אם-היום תהיה-עבד לעם הזה ועבדתם, ועניתם, ודיברת אליהם דברים טובים--והיו לך עבדים, כל-הימים. 
ח ויעזוב את-עצת הזקנים, אשר יעצוהו; וייוועץ, את-הילדים אשר גדלו איתו, אשר העומדים, לפניו. 
ט ויאמר אליהם, מה אתם נועצים, ונשיב דבר, את-העם הזה--אשר דיברו אליי, לאמור, הקל מן-העול, אשר-נתן אביך עלינו. 
י וידברו אליו, הילדים אשר גדלו איתו לאמור, כה-תאמר לעם הזה אשר דיברו אליך לאמור אביך הכביד את-עולנו, ואתה הקל מעלינו:  כה תדבר אליהם, קטוני עבה ממותני אבי. 
יא ועתה, אבי העמיס עליכם עול כבד, ואני, אוסיף על-עולכם; אבי, ייסר אתכם בשוטים, ואני, אייסר אתכם בעקרבים. 
יב ויבוא ירובעם וכל-העם אל-רחבעם, ביום השלישי, כאשר דיבר המלך לאמור, שובו אליי ביום השלישי. 
יג ויען המלך את-העם, קשה; ויעזוב את-עצת הזקנים, אשר יעצוהו. 
יד וידבר אליהם, כעצת הילדים לאמור, אבי הכביד את-עולכם, ואני אוסיף על-עולכם; אבי, ייסר אתכם בשוטים, ואני, אייסר אתכם בעקרבים. 
טו ולא-שמע המלך, אל-העם:  כי-הייתה סיבה, מעם יהוה, למען הקים את-דברו אשר דיבר יהוה ביד אחייה השילוני, אל-ירובעם בן-נבט. 
טז וירא כל-ישראל, כי לא-שמע המלך אליהם, וישיבו העם את-המלך דבר לאמור מה-לנו חלק בדויד ולא-נחלה בבן-ישי לאוהליך ישראל, עתה ראה ביתך דויד; וילך ישראל, לאוהליו. 
יז ובני ישראל, היושבים בערי יהודה--וימלוך עליהם, רחבעם. 
יח וישלח המלך רחבעם, את-אדורם אשר על-המס, וירגמו כל-ישראל בו אבן, וימות; והמלך רחבעם, התאמץ לעלות במרכבה, לנוס, ירושלים. 
יט ויפשעו ישראל בבית דויד, עד היום הזה. 
כ ויהי כשמוע כל-ישראל, כי-שב ירובעם, וישלחו ויקראו אותו אל-העדה, וימליכו אותו על-כל-ישראל:  לא היה אחרי בית-דויד, זולתי שבט-יהודה לבדו. 
כא ויבוא רחבעם, ירושלים, ויקהל את-כל-בית יהודה ואת-שבט בנימין מאה ושמונים אלף בחור, עושה מלחמה--להילחם, עם-בית ישראל, להשיב את-המלוכה, לרחבעם בן-שלמה. 
כב ויהי דבר האלוהים, אל-שמעיה איש-האלוהים לאמור. 
כג אמור, אל-רחבעם בן-שלמה מלך יהודה, ואל-כל-בית יהודה, ובנימין; ויתר העם, לאמור. 
כד כה אמר יהוה לא-תעלו ולא-תילחמון עם-אחיכם בני-ישראל, שובו איש לביתו--כי מאיתי נהיה, הדבר הזה; וישמעו את-דבר יהוה, וישובו ללכת כדבר יהוה. 
כה וייבן ירובעם את-שכם בהר אפריים, ויישב בה; וייצא משם, וייבן את-פנואל. 
כו ויאמר ירובעם, בליבו:  עתה תשוב הממלכה, לבית דויד. 
כז אם-יעלה העם הזה, לעשות זבחים בבית-יהוה בירושלים, ושב לב העם הזה אל-אדוניהם, אל-רחבעם מלך יהודה; והרגוני, ושבו אל-רחבעם מלך-יהודה. 
כח וייוועץ המלך--ויעש, שני עגלי זהב; ויאמר אליהם, רב-לכם מעלות ירושלים--הנה אלוהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצריים. 
כט וישם את-האחד, בבית-אל; ואת-האחד, נתן בדן. 
ל ויהי הדבר הזה, לחטאת; וילכו העם לפני האחד, עד-דן. 
לא ויעש, את-בית במות; ויעש כוהנים מקצות העם, אשר לא-היו מבני לוי. 
לב ויעש ירובעם חג בחודש השמיני בחמישה-עשר יום לחודש כחג אשר ביהודה, ויעל על-המזבח--כן עשה בבית-אל, לזבח לעגלים אשר-עשה; והעמיד בבית אל, את-כוהני הבמות אשר עשה. 
לג ויעל על-המזבח אשר-עשה בבית-אל, בחמישה עשר יום בחודש השמיני--בחודש, אשר-בדא מליבו; ויעש חג לבני ישראל, ויעל על-המזבח להקטיר. 
פרק יג
א והנה איש אלוהים, בא מיהודה בדבר יהוה--אל-בית-אל; וירובעם עומד על-המזבח, להקטיר. 
ב ויקרא על-המזבח, בדבר יהוה, ויאמר מזבח מזבח, כה אמר יהוה:  הנה-בן נולד לבית-דויד, יאשייהו שמו, וזבח עליך את-כוהני הבמות המקטירים עליך, ועצמות אדם ישרפו עליך. 
ג ונתן ביום ההוא מופת, לאמור, זה המופת, אשר דיבר יהוה:  הנה המזבח נקרע, ונשפך הדשן אשר-עליו. 
ד ויהי כשמוע המלך את-דבר איש-האלוהים, אשר קרא על-המזבח בבית-אל, וישלח ירובעם את-ידו מעל המזבח, לאמור תפשוהו; ותיבש ידו אשר שלח עליו, ולא יכול להשיבה אליו. 
ה והמזבח נקרע, ויישפך הדשן מן-המזבח:  כמופת, אשר נתן איש האלוהים--בדבר יהוה. 
ו ויען המלך ויאמר אל-איש האלוהים, חל-נא את-פני יהוה אלוהיך והתפלל בעדי, ותשוב ידי, אליי; ויחל איש-האלוהים, את-פני יהוה, ותשב יד-המלך אליו, ותהי כבראשונה. 
ז וידבר המלך אל-איש האלוהים, בואה-איתי הביתה וסעדה; ואתנה לך, מתת. 
ח ויאמר איש-האלוהים, אל-המלך, אם-תיתן-לי את-חצי ביתך, לא אבוא עימך; ולא-אוכל לחם ולא אשתה-מים, במקום הזה. 
ט כי-כן ציווה אותי, בדבר יהוה לאמור, לא-תאכל לחם, ולא תשתה-מים; ולא תשוב, בדרך אשר הלכת. 
י וילך, בדרך אחר; ולא-שב בדרך, אשר בא בה אל-בית-אל. 
יא ונביא אחד זקן, יושב בבית-אל; ויבוא בנו ויספר-לו את-כל-המעשה אשר-עשה איש-האלוהים היום בבית-אל, את-הדברים אשר דיבר אל-המלך, ויספרום, לאביהם. 
יב וידבר אליהם אביהם, אי-זה הדרך הלך; ויראו בניו, את-הדרך אשר הלך איש האלוהים, אשר-בא, מיהודה. 
יג ויאמר, אל-בניו, חבשו-לי, החמור; ויחבשו-לו החמור, וירכב עליו. 
יד וילך, אחרי איש האלוהים, וימצאהו, יושב תחת האלה; ויאמר אליו, האתה איש-האלוהים אשר-באת מיהודה--ויאמר אני. 
טו ויאמר אליו, לך איתי הביתה; ואכול, לחם. 
טז ויאמר, לא אוכל לשוב איתך--ולבוא איתך; ולא-אוכל לחם, ולא-אשתה איתך מים, במקום, הזה. 
יז כי-דבר אליי, בדבר יהוה, לא-תאכל לחם, ולא-תשתה שם מים; לא-תשוב ללכת, בדרך אשר-הלכת בה. 
יח ויאמר לו, גם-אני נביא כמוך, ומלאך דיבר אליי בדבר יהוה לאמור השיבהו איתך אל-ביתך, ויאכל לחם וישת מים; כיחש, לו. 
יט וישב איתו, ויאכל לחם בביתו--וישת מים. 
כ ויהי, הם יושבים אל-השולחן;   ויהי, דבר-יהוה, אל-הנביא, אשר השיבו. 
כא ויקרא אל-איש האלוהים, אשר-בא מיהודה לאמור, כה, אמר יהוה:  יען, כי מרית פי יהוה, ולא שמרת את-המצוה, אשר ציווך יהוה אלוהיך. 
כב ותשב, ותאכל לחם ותשת מים, במקום אשר דיבר אליך, אל-תאכל לחם ואל-תשת מים--לא-תבוא נבלתך, אל-קבר אבותיך. 
כג ויהי, אחרי אוכלו לחם--ואחרי שתותו; ויחבוש-לו החמור, לנביא אשר השיבו. 
כד וילך, וימצאהו אריה בדרך וימיתהו; ותהי נבלתו, מושלכת בדרך, והחמור עומד אצלה, והאריה עומד אצל הנבילה. 
כה והנה אנשים עוברים, ויראו את-הנבילה מושלכת בדרך, ואת-האריה, עומד אצל הנבילה; ויבואו וידברו בעיר, אשר הנביא הזקן יושב בה. 
כו וישמע הנביא, אשר השיבו מן-הדרך, ויאמר איש האלוהים הוא, אשר מרה את-פי יהוה; וייתנהו יהוה לאריה, וישברהו וימיתהו, כדבר יהוה, אשר דיבר-לו. 
כז וידבר אל-בניו לאמור, חבשו-לי את-החמור; ויחבושו. 
כח וילך, וימצא את-נבלתו מושלכת בדרך, וחמור והאריה, עומדים אצל הנבילה:  לא-אכל האריה את-הנבילה, ולא שבר את-החמור. 
כט ויישא הנביא את-נבלת איש-האלוהים, ויניחהו אל-החמור--וישיבהו; ויבוא, אל-עיר הנביא הזקן, לספוד, ולקוברו. 
ל וינח את-נבלתו, בקברו; ויספדו עליו, הוי אחי. 
לא ויהי, אחרי קוברו אותו, ויאמר אל-בניו לאמור, במותי וקברתם אותי בקבר אשר איש האלוהים קבור בו:  אצל, עצמותיו, הניחו, את-עצמותיי. 
לב כי היה יהיה הדבר, אשר קרא בדבר יהוה, על-המזבח, אשר בבית-אל; ועל כל-בתי הבמות, אשר בערי שומרון. 
לג אחר הדבר הזה, לא-שב ירובעם מדרכו הרעה; וישב ויעש מקצות העם, כוהני במות--החפץ ימלא את-ידו, ויהי כוהני במות. 
לד ויהי בדבר הזה, לחטאת בית ירובעם; ולהכחיד, ולהשמיד, מעל, פני האדמה. 
פרק יד
א בעת ההיא, חלה אבייה בן-ירובעם. 
ב ויאמר ירובעם לאשתו, קומי נא והשתנית, ולא יידעו, כי-את אשת ירובעם; והלכת שילה, הנה-שם אחייה הנביא--הוא-דיבר עליי למלך, על-העם הזה. 
ג ולקחת בידך עשרה לחם וניקודים, ובקבוק דבש--ובאת אליו; הוא יגיד לך, מה-יהיה לנער. 
ד ותעש כן, אשת ירובעם, ותקם ותלך שילה, ותבוא בית אחייה; ואחייהו לא-יכול לראות, כי קמו עיניו משיבו. 
ה ויהוה אמר אל-אחייהו, הנה אשת ירובעם באה לדרוש דבר מעימך אל-בנה כי-חולה הוא--כזו וכזה, תדבר אליה; ויהי כבואה, והיא מתנכרה. 
ו ויהי כשמוע אחייהו את-קול רגליה, באה בפתח, ויאמר, בואי אשת ירובעם; למה זה, את מתנכרה, ואנוכי, שלוח אלייך קשה. 
ז לכי אמרי לירובעם, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, יען אשר הרימותיך, מתוך העם; ואתנך נגיד, על עמי ישראל. 
ח ואקרע את-הממלכה מבית דויד, ואתנהא לך; ולא-היית כעבדי דויד, אשר שמר מצוותיי ואשר-הלך אחריי בכל-לבבו, לעשות, רק הישר בעיניי. 
ט ותרע לעשות, מכול אשר-היו לפניך; ותלך ותעשה-לך אלוהים אחרים ומסכות, להכעיסני, ואותי השלכת, אחרי גווך. 
י לכן, הנני מביא רעה אל-בית ירובעם, והכרתי לירובעם משתין בקיר, עצור ועזוב בישראל; וביערתי אחרי בית-ירובעם, כאשר יבער הגלל עד-תומו. 
יא המת לירובעם בעיר, יאכלו הכלבים, והמת בשדה, יאכלו עוף השמיים:  כי יהוה, דיבר. 
יב ואת קומי, לכי לביתך; בבואה רגלייך העירה, ומת הילד. 
יג וספדו-לו כל-ישראל, וקברו אותו--כי-זה לבדו, יבוא לירובעם אל-קבר:  יען נמצא-בו דבר טוב, אל-יהוה אלוהי ישראל--בבית ירובעם. 
יד והקים יהוה לו מלך על-ישראל, אשר יכרית את-בית ירובעם זה היום; ומה, גם-עתה. 
טו והכה יהוה את-ישראל, כאשר ינוד הקנה במים, ונתש את-ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם, וזירם מעבר לנהר:  יען, אשר עשו את-אשריהם--מכעיסים, את-יהוה. 
טז וייתן, את-ישראל--בגלל חטאות ירובעם, אשר חטא, ואשר החטיא, את-ישראל. 
יז ותקם אשת ירובעם, ותלך ותבוא תרצתה; היא באה בסף-הבית, והנער מת. 
יח ויקברו אותו ויספדו-לו, כל-ישראל:  כדבר יהוה אשר דיבר, ביד-עבדו אחייהו הנביא. 
יט ויתר דברי ירובעם, אשר נלחם ואשר מלך:  הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. 
כ והימים אשר מלך ירובעם, עשרים ושתיים שנה; וישכב, עם-אבותיו, וימלוך נדב בנו, תחתיו. 
כא ורחבעם, בן-שלמה, מלך, ביהודה; בן-ארבעים ואחת שנה רחבעם במולכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלים, העיר אשר-בחר יהוה לשום את-שמו שם מכול שבטי ישראל, ושם אימו, נעמה העמונית. 
כב ויעש יהודה הרע, בעיני יהוה; ויקנאו אותו, מכול אשר עשו אבותם, בחטאותם, אשר חטאו. 
כג ויבנו גם-המה להם במות ומצבות, ואשרים, על כל-גבעה גבוהה, ותחת כל-עץ רענן. 
כד וגם-קדש, היה בארץ:  עשו, ככול התועבות הגויים, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל. 
כה ויהי בשנה החמישית, למלך רחבעם; עלה שישק מלך-מצריים, על-ירושלים. 
כו וייקח את-אוצרות בית-יהוה, ואת-אוצרות בית המלך, ואת-הכול, לקח; וייקח את-כל-מגיני הזהב, אשר עשה שלמה. 
כז ויעש המלך רחבעם תחתם, מגיני נחושת; והפקיד, על-יד שרי הרצים, השומרים, פתח בית המלך. 
כח ויהי מדי-בוא המלך, בית יהוה--יישאום, הרצים, והשיבום, אל-תא הרצים. 
כט ויתר דברי רחבעם, וכל-אשר עשה:  הלוא-המה כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה. 
ל ומלחמה הייתה בין-רחבעם ובין ירובעם, כל-הימים. 
לא וישכב רחבעם עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו בעיר דויד, ושם אימו, נעמה העמונית; וימלוך אביים בנו, תחתיו. 
פרק טו
א ובשנת שמונה עשרה, למלך ירובעם בן-נבט, מלך אביים, על-יהודה. 
ב שלוש שנים, מלך בירושלים; ושם אימו, מעכה בת-אבישלום. 
ג וילך, בכל-חטאות אביו אשר-עשה לפניו; ולא-היה לבבו שלם עם-יהוה אלוהיו, כלבב דויד אביו. 
ד כי למען דויד, נתן יהוה אלוהיו לו ניר בירושלים, להקים את-בנו אחריו, ולהעמיד את-ירושלים. 
ה אשר עשה דויד את-הישר, בעיני יהוה; ולא-סר מכול אשר-ציווהו, כול ימי חייו--רק, בדבר אורייה החיתי. 
ו ומלחמה הייתה בין-רחבעם ובין ירובעם, כל-ימי חייו. 
ז ויתר דברי אביים, וכל-אשר עשה--הלוא-הם כתובים על-ספר דברי הימים, למלכי יהודה; ומלחמה הייתה בין אביים, ובין ירובעם. 
ח וישכב אביים עם-אבותיו, ויקברו אותו בעיר דויד; וימלוך אסא בנו, תחתיו. 
ט ובשנת עשרים, לירובעם מלך ישראל, מלך אסא, מלך יהודה. 
י וארבעים ואחת שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, מעכה בת-אבישלום. 
יא ויעש אסא הישר, בעיני יהוה, כדויד, אביו. 
יב ויעבר הקדשים, מן-הארץ; ויסר, את-כל-הגילולים, אשר עשו, אבותיו. 
יג וגם את-מעכה אימו, ויסירהא מגבירה, אשר-עשתה מפלצת, לאשרה; ויכרות אסא את-מפלצתה, וישרוף בנחל קדרון. 
יד והבמות, לא-סרו; רק לבב-אסא, היה שלם עם-יהוה--כל-ימיו. 
טו ויבא את-קודשי אביו, וקודשי בית יהוה, כסף וזהב, וכלים. 
טז ומלחמה הייתה בין אסא, ובין בעשא מלך-ישראל--כל-ימיהם. 
יז ויעל בעשא מלך-ישראל על-יהודה, וייבן את-הרמה--לבלתי, תת יוצא ובא, לאסא, מלך יהודה. 
יח וייקח אסא את-כל-הכסף והזהב הנותרים באוצרות בית-יהוה, ואת-אוצרות בית המלך, וייתנם, ביד-עבדיו; וישלחם המלך אסא, אל-בן-הדד בן-טברימון בן-חזיון מלך ארם, היושב בדמשק, לאמור. 
יט ברית ביני ובינך, בין אבי ובין אביך; הנה שלחתי לך שוחד, כסף וזהב--לך הפרה את-בריתך את-בעשא מלך-ישראל, ויעלה מעליי. 
כ וישמע בן-הדד אל-המלך אסא, וישלח את-שרי החיילים אשר-לו על-ערי ישראל, ויך את-עיון ואת-דן, ואת אביל בית-מעכה; ואת, כל-כנרות, על, כל-ארץ נפתלי. 
כא ויהי, כשמוע בעשא, ויחדל, מבנות את-הרמה; ויישב, בתרצה. 
כב והמלך אסא השמיע את-כל-יהודה, אין נקי, וישאו את-אבני הרמה ואת-עציה, אשר בנה בעשא; וייבן בם המלך אסא, את-גבע בנימין ואת-המצפה. 
כג ויתר כל-דברי-אסא וכל-גבורתו וכל-אשר עשה, והערים אשר בנה--הלוא-המה כתובים על-ספר דברי הימים, למלכי יהודה; רק לעת זקנתו, חלה את-רגליו. 
כד וישכב אסא, עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו, בעיר דויד אביו; וימלוך יהושפט בנו, תחתיו. 
כה ונדב בן-ירובעם, מלך על-ישראל, בשנת שתיים, לאסא מלך יהודה; וימלוך על-ישראל, שנתיים. 
כו ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך, בדרך אביו, ובחטאתו, אשר החטיא את-ישראל. 
כז ויקשור עליו בעשא בן-אחייה, לבית יששכר, ויכהו בעשא, בגיבתון אשר לפלשתים; ונדב, וכל-ישראל, צרים, על-גיבתון. 
כח וימיתהו בעשא--בשנת שלוש, לאסא מלך יהודה; וימלוך, תחתיו. 
כט ויהי כמולכו, הכה את-כל-בית ירובעם--לא-השאיר כל-נשמה לירובעם, עד-השמידו:  כדבר יהוה--אשר דיבר, ביד-עבדו אחייה השילוני. 
ל על-חטאות ירובעם אשר חטא, ואשר החטיא את-ישראל:  בכעסו--אשר הכעיס, את-יהוה אלוהי ישראל. 
לא ויתר דברי נדב, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. 
לב ומלחמה הייתה בין אסא, ובין בעשא מלך-ישראל--כל-ימיהם. 
לג בשנת שלוש, לאסא מלך יהודה--מלך בעשא בן-אחייה על-כל-ישראל, בתרצה, עשרים וארבע, שנה. 
לד ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך, בדרך ירובעם, ובחטאתו, אשר החטיא את-ישראל. 
פרק טז
א ויהי דבר-יהוה אל-יהוא בן-חנני, על-בעשא לאמור. 
ב יען, אשר הרימותיך מן-העפר, ואתנך נגיד, על עמי ישראל; ותלך בדרך ירובעם, ותחטיא את-עמי ישראל, להכעיסני, בחטאותם. 
ג הנני מבעיר אחרי בעשא, ואחרי ביתו; ונתתי, את-ביתך, כבית, ירובעם בן-נבט. 
ד המת לבעשא בעיר, יאכלו הכלבים; והמת לו בשדה, יאכלו עוף השמיים. 
ה ויתר דברי בעשא ואשר עשה, וגבורתו:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. 
ו וישכב בעשא עם-אבותיו, וייקבר בתרצה; וימלוך אלה בנו, תחתיו. 
ז וגם ביד-יהוא בן-חנני הנביא, דבר-יהוה היה אל-בעשא ואל-ביתו ועל כל-הרעה אשר-עשה בעיני יהוה להכעיסו במעשה ידיו, להיות, כבית ירובעם; ועל אשר-הכה, אותו. 
ח בשנת עשרים ושש שנה, לאסא מלך יהודה:  מלך אלה בן-בעשא על-ישראל, בתרצה--שנתיים. 
ט ויקשור עליו עבדו זמרי, שר מחצית הרכב; והוא בתרצה, שותה שיכור, בית ארצא, אשר על-הבית בתרצה. 
י ויבוא זמרי, ויכהו וימיתהו, בשנת עשרים ושבע, לאסא מלך יהודה; וימלוך, תחתיו. 
יא ויהי במולכו כשבתו על-כיסאו, הכה את-כל-בית בעשא--לא-השאיר לו, משתין בקיר; וגואליו, וריעיהו. 
יב וישמד זמרי, את כל-בית בעשא, כדבר יהוה אשר דיבר אל-בעשא, ביד יהוא הנביא. 
יג אל כל-חטאות בעשא, וחטאות אלה בנו--אשר חטאו, ואשר החטיאו את-ישראל, להכעיס את-יהוה אלוהי ישראל, בהבליהם. 
יד ויתר דברי אלה, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. 
טו בשנת עשרים ושבע שנה, לאסא מלך יהודה, מלך זמרי שבעת ימים, בתרצה; והעם חונים, על-גיבתון אשר לפלשתים. 
טז וישמע העם, החונים לאמור, קשר זמרי, וגם הכה את-המלך; וימליכו כל-ישראל את-עומרי שר-צבא על-ישראל, ביום ההוא--במחנה. 
יז ויעלה עומרי וכל-ישראל עימו, מגיבתון; ויצורו, על-תרצה. 
יח ויהי כראות זמרי, כי-נלכדה העיר, ויבוא, אל-ארמון בית-המלך; וישרוף עליו את-בית-מלך באש, וימות. 
יט על-חטאותיו אשר חטא, לעשות הרע בעיני יהוה--ללכת, בדרך ירובעם, ובחטאתו אשר עשה, להחטיא את-ישראל. 
כ ויתר דברי זמרי, וקשרו אשר קשר:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. 
כא אז ייחלק העם ישראל, לחצי:  חצי העם היה אחרי תבני בן-גינת, להמליכו, והחצי, אחרי עומרי. 
כב ויחזק העם, אשר אחרי עומרי, את-העם, אשר אחרי תבני בן-גינת; וימת תבני, וימלוך עומרי. 
כג בשנת שלושים ואחת שנה, לאסא מלך יהודה, מלך עומרי על-ישראל, שתים עשרה שנה; בתרצה, מלך שש-שנים. 
כד וייקן את-ההר שומרון, מאת שמר--בכיכריים כסף; וייבן, את-ההר, ויקרא את-שם העיר אשר בנה, על שם-שמר אדוני ההר שומרון. 
כה ויעשה עומרי הרע, בעיני יהוה; וירע, מכול אשר לפניו. 
כו וילך, בכל-דרך ירובעם בן-נבט, ובחטאתו, אשר החטיא את-ישראל:  להכעיס, את-יהוה אלוהי ישראל--בהבליהם. 
כז ויתר דברי עומרי אשר עשה, וגבורתו אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. 
כח וישכב עומרי עם-אבותיו, וייקבר בשומרון; וימלוך אחאב בנו, תחתיו. 
כט ואחאב בן-עומרי, מלך על-ישראל, בשנת שלושים ושמונה שנה, לאסא מלך יהודה; וימלוך אחאב בן-עומרי על-ישראל, בשומרון, עשרים ושתיים, שנה. 
ל ויעש אחאב בן-עומרי הרע, בעיני יהוה--מכול, אשר לפניו. 
לא ויהי הנקל לכתו, בחטאות ירובעם בן-נבט; וייקח אישה את-איזבל, בת-אתבעל מלך צידונים, וילך ויעבוד את-הבעל, וישתחו לו. 
לב ויקם מזבח, לבעל, בית הבעל, אשר בנה בשומרון. 
לג ויעש אחאב, את-האשרה; ויוסף אחאב לעשות, להכעיס את-יהוה אלוהי ישראל, מכול מלכי ישראל, אשר היו לפניו. 
לד בימיו בנה חיאל, בית האלי--את-יריחו:  באבירם בכורו ייסדה, ובשגוב צעירו הציב דלתיה, כדבר יהוה, אשר דיבר ביד יהושוע בן-נון. 
פרק יז
א ויאמר אלייהו התשבי מתושבי גלעד, אל-אחאב, חי-יהוה אלוהי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם-יהיה השנים האלה טל ומטר--כי, אם-לפי דברי. 
ב ויהי דבר-יהוה, אליו לאמור. 
ג לך מזה, ופנית לך קדמה; ונסתרת בנחל כרית, אשר על-פני הירדן. 
ד והיה, מהנחל תשתה; ואת-העורבים ציוויתי, לכלכלך שם. 
ה וילך ויעש, כדבר יהוה; וילך, ויישב בנחל כרית, אשר, על-פני הירדן. 
ו והעורבים, מביאים לו לחם ובשר בבוקר, ולחם ובשר, בערב; ומן-הנחל, ישתה. 
ז ויהי מקץ ימים, וייבש הנחל:  כי לא-היה גשם, בארץ. 
ח ויהי דבר-יהוה, אליו לאמור. 
ט קום לך צרפתה אשר לצידון, וישבת שם; הנה ציוויתי שם אישה אלמנה, לכלכלך. 
י ויקם וילך צרפתה, ויבוא אל-פתח העיר, והנה-שם אישה אלמנה, מקוששת עצים; ויקרא אליה ויאמר, קחי-נא לי מעט-מים בכלי ואשתה. 
יא ותלך, לקחת; ויקרא אליה ויאמר, לקחי-נא לי פת-לחם בידך. 
יב ותאמר, חי-יהוה אלוהיך אם-יש-לי מעוג, כי אם-מלוא כף-קמח בכד, ומעט-שמן בצפחת; והנני מקוששת שניים עצים, ובאתי ועשיתיהו לי ולבני, ואכלנוהו, ומתנו. 
יג ויאמר אליה אלייהו אל-תיראי, בואי עשי כדברך; אך עשי-לי משם עוגה קטנה בראשונה, והוצאת לי, ולך ולבנך, תעשי באחרונה. 
יד כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל, כד הקמח לא תכלה, וצפחת השמן, לא תחסר:  עד יום תת-יהוה, גשם--על-פני האדמה. 
טו ותלך ותעשה, כדבר אלייהו; ותאכל היא-והוא וביתה, ימים. 
טז כד הקמח לא כלתה, וצפחת השמן לא חסר--כדבר יהוה, אשר דיבר ביד אלייהו. 
יז ויהי, אחר הדברים האלה, חלה, בן-האישה בעלת הבית; ויהי חולייו חזק מאוד, עד אשר לא-נותרה-בו נשמה. 
יח ותאמר, אל-אלייהו, מה-לי ולך, איש האלוהים:  באת אליי להזכיר את-עווני, ולהמית את-בני. 
יט ויאמר אליה, תני-לי את-בנך; וייקחהו מחיקה, ויעלהו אל-העלייה אשר-הוא יושב שם, וישכיבהו, על-מיטתו. 
כ ויקרא אל-יהוה, ויאמר:  יהוה אלוהיי--הגם על-האלמנה אשר-אני מתגורר עימה הרעות, להמית את-בנה. 
כא ויתמודד על-הילד שלוש פעמים, ויקרא אל-יהוה ויאמר:  יהוה אלוהיי, תשב נא נפש-הילד הזה על-קרבו. 
כב וישמע יהוה, בקול אלייהו; ותשב נפש-הילד על-קרבו, ויחי. 
כג וייקח אלייהו את-הילד, ויורידהו מן-העלייה הביתה, וייתנהו, לאימו; ויאמר, אלייהו, ראי, חי בנך. 
כד ותאמר האישה, אל-אלייהו, עתה זה ידעתי, כי איש אלוהים אתה; ודבר-יהוה בפיך, אמת. 
פרק יח
א ויהי, ימים רבים, ודבר-יהוה היה אל-אלייהו, בשנה השלישית לאמור:  לך היראה אל-אחאב, ואתנה מטר על-פני האדמה. 
ב וילך, אלייהו, להיראות, אל-אחאב; והרעב חזק, בשומרון. 
ג ויקרא אחאב, אל-עובדיהו אשר על-הבית; ועובדיהו, היה ירא את-יהוה--מאוד. 
ד ויהי בהכרית איזבל, את נביאי יהוה; וייקח עובדיהו מאה נביאים, ויחביאם חמישים איש במערה, וכילכלם, לחם ומים. 
ה ויאמר אחאב, אל-עובדיהו, לך בארץ אל-כל-מעייני המים, ואל כל-הנחלים; אוליי נמצא חציר, ונחייה סוס ופרד, ולא נכרית, מהבהמה. 
ו ויחלקו להם את-הארץ, לעבור-בה:  אחאב הלך בדרך אחד, לבדו, ועובדיהו הלך בדרך-אחד, לבדו. 
ז ויהי עובדיהו בדרך, והנה אלייהו לקראתו; ויכירהו, וייפול על-פניו, ויאמר, האתה זה אדוני אלייהו. 
ח ויאמר לו, אני; לך אמור לאדוניך, הנה אלייהו. 
ט ויאמר, מה חטאתי:  כי-אתה נותן את-עבדך, ביד-אחאב--להמיתני. 
י חי יהוה אלוהיך, אם-יש-גוי וממלכה אשר לא-שלח אדוני שם לבקשך, ואמרו, אין; והשביע את-הממלכה ואת-הגוי, כי לא ימצאך. 
יא ועתה, אתה אומר:  לך אמור לאדוניך, הנה אלייהו. 
יב והיה אני אלך מאיתך, ורוח יהוה יישאך על אשר לא-אדע, ובאתי להגיד לאחאב ולא ימצאך, והרגני; ועבדך ירא את-יהוה, מנעוריי. 
יג הלוא-הוגד לאדוני, את אשר-עשיתי, בהרוג איזבל, את נביאי יהוה; ואחביא מנביאי יהוה מאה איש, חמישים חמישים איש במערה, ואכלכלם, לחם ומים. 
יד ועתה אתה אומר, לך אמור לאדוניך הנה אלייהו; והרגני. 
טו ויאמר, אלייהו, חי יהוה צבאות, אשר עמדתי לפניו:  כי היום, איראה אליו. 
טז וילך עובדיהו לקראת אחאב, ויגד-לו; וילך אחאב, לקראת אלייהו. 
יז ויהי כראות אחאב, את-אלייהו; ויאמר אחאב אליו, האתה זה עוכר ישראל. 
יח ויאמר, לא עכרתי את-ישראל, כי אם-אתה, ובית אביך--בעזובכם את-מצוות יהוה, ותלך אחרי הבעלים. 
יט ועתה, שלח קבוץ אליי את-כל-ישראל--אל-הר הכרמל; ואת-נביאי הבעל ארבע מאות וחמישים, ונביאי האשרה ארבע מאות, אוכלי, שולחן איזבל. 
כ וישלח אחאב, בכל-בני ישראל; ויקבוץ את-הנביאים, אל-הר הכרמל. 
כא וייגש אלייהו אל-כל-העם, ויאמר עד-מתיי אתם פוסחים על-שתי הסעיפים--אם-יהוה האלוהים לכו אחריו, ואם-הבעל לכו אחריו; ולא-ענו העם אותו, דבר. 
כב ויאמר אלייהו, אל-העם, אני נותרתי נביא ליהוה, לבדי; ונביאי הבעל, ארבע-מאות וחמישים איש. 
כג וייתנו-לנו שניים פרים, ויבחרו להם הפר האחד וינתחוהו וישימו על-העצים, ואש, לא ישימו; ואני אעשה את-הפר האחד, ונתתי על-העצים, ואש, לא אשים. 
כד וקראתם בשם אלוהיכם, ואני אקרא בשם-יהוה, והיה האלוהים אשר-יענה באש, הוא האלוהים; ויען כל-העם ויאמרו, טוב הדבר. 
כה ויאמר אלייהו לנביאי הבעל, בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה, כי אתם, הרבים; וקראו בשם אלוהיכם, ואש לא תשימו. 
כו ויקחו את-הפר אשר-נתן להם, ויעשו, ויקראו בשם-הבעל מהבוקר ועד-הצוהריים לאמור הבעל עננו, ואין קול ואין עונה; ויפסחו, על-המזבח אשר עשה. 
כז ויהי בצוהריים ויהתל בהם אלייהו, ויאמר קראו בקול-גדול כי-אלוהים הוא--כי שיח וכי-שיג לו, וכי-דרך לו; אוליי ישן הוא, וייקץ. 
כח ויקראו, בקול גדול, ויתגודדו כמשפטם, בחרבות וברמחים--עד-שפוך-דם, עליהם. 
כט ויהי, כעבור הצוהריים, ויתנבאו, עד לעלות המנחה; ואין-קול ואין-עונה, ואין קשב. 
ל ויאמר אלייהו לכל-העם גשו אליי, וייגשו כל-העם אליו; וירפא את-מזבח יהוה, ההרוס. 
לא וייקח אלייהו, שתים עשרה אבנים, כמספר, שבטי בני-יעקוב--אשר היה דבר-יהוה אליו לאמור, ישראל יהיה שמך. 
לב ויבנה את-האבנים מזבח, בשם יהוה; ויעש תעלה, כבית סאתיים זרע, סביב, למזבח. 
לג ויערוך, את-העצים; וינתח, את-הפר, וישם, על-העצים. 
לד ויאמר, מלאו ארבעה כדים מים, וייצקו על-העולה, ועל-העצים; ויאמר שנו וישנו, ויאמר שלשו וישלשו. 
לה וילכו המים, סביב למזבח; וגם את-התעלה, מילא-מים. 
לו ויהי בעלות המנחה, וייגש אלייהו הנביא ויאמר, יהוה אלוהי אברהם יצחק וישראל, היום ייוודע כי-אתה אלוהים בישראל ואני עבדך; ובדברך עשיתי, את כל-הדברים האלה. 
לז ענני יהוה, ענני, ויידעו העם הזה, כי-אתה יהוה האלוהים; ואתה הסיבות את-ליבם, אחורנית. 
לח ותיפול אש-יהוה, ותאכל את-העולה ואת-העצים, ואת-האבנים, ואת-העפר; ואת-המים אשר-בתעלה, ליחכה. 
לט וירא, כל-העם, וייפלו, על-פניהם; ויאמרו--יהוה הוא האלוהים, יהוה הוא האלוהים. 
מ ויאמר אלייהו להם תפשו את-נביאי הבעל, איש אל-יימלט מהם--ויתפשום; ויורידם אלייהו אל-נחל קישון, וישחטם שם. 
מא ויאמר אלייהו לאחאב, עלה אכול ושתה:  כי-קול, המון הגשם. 
מב ויעלה אחאב, לאכול ולשתות; ואלייהו עלה אל-ראש הכרמל, ויגהר ארצה, וישם פניו, בין ברכיו. 
מג ויאמר אל-נערו, עלה-נא הבט דרך-ים, ויעל ויבט, ויאמר אין מאומה; ויאמר, שוב שבע פעמים. 
מד ויהי, בשביעית, ויאמר הנה-עב קטנה ככף-איש, עולה מים; ויאמר, עלה אמור אל-אחאב אסור ורד, ולא יעצורך, הגשם. 
מה ויהי עד-כה ועד-כה, והשמיים התקדרו עבים ורוח, ויהי, גשם גדול; וירכב אחאב, וילך יזרעאלה. 
מו ויד-יהוה, הייתה אל-אלייהו, וישנס, מותניו; וירץ לפני אחאב, עד-בואכה יזרעאלה.
פרק יט
א ויגד אחאב לאיזבל, את כל-אשר עשה אלייהו, ואת כל-אשר הרג את-כל-הנביאים, בחרב. 
ב ותשלח איזבל מלאך, אל-אלייהו לאמור:  כה-יעשון אלוהים, וכה יוסיפון, כי-כעת מחר אשים את-נפשך, כנפש אחד מהם. 
ג וירא, ויקם וילך אל-נפשו, ויבוא, באר שבע אשר ליהודה; וינח את-נערו, שם. 
ד והוא-הלך במדבר, דרך יום, ויבוא, ויישב תחת רותם אחד; וישאל את-נפשו, למות, ויאמר רב עתה יהוה קח נפשי, כי-לא-טוב אנוכי מאבותיי. 
ה וישכב, ויישן, תחת, רותם אחד; והנה-זה מלאך נוגע בו, ויאמר לו קום אכול. 
ו ויבט, והנה מראשותיו עוגת רצפים וצפחת מים; ויאכל וישת, וישב וישכב. 
ז וישב מלאך יהוה שנית וייגע-בו, ויאמר קום אכול:  כי רב ממך, הדרך. 
ח ויקם, ויאכל וישתה; וילך בכוח האכילה ההיא, ארבעים יום וארבעים לילה, עד הר האלוהים, חורב. 
ט ויבוא-שם אל-המערה, וילן שם; והנה דבר-יהוה, אליו, ויאמר לו, מה-לך פה אלייהו. 
י ויאמר קנוא קינאתי ליהוה אלוהי צבאות, כי-עזבו בריתך בני ישראל--את-מזבחותיך הרסו, ואת-נביאיך הרגו בחרב; ואיוותר אני לבדי, ויבקשו את-נפשי לקחתה. 
יא ויאמר, צא ועמדת בהר לפני יהוה, והנה יהוה עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה, לא ברוח יהוה; ואחר הרוח רעש, לא ברעש יהוה. 
יב ואחר הרעש אש, לא באש יהוה; ואחר האש, קול דממה דקה. 
יג ויהי כשמוע אלייהו, וילט פניו באדרתו, וייצא, ויעמוד פתח המערה; והנה אליו, קול, ויאמר, מה-לך פה אלייהו. 
יד ויאמר קנוא קינאתי ליהוה אלוהי צבאות, כי-עזבו בריתך בני ישראל--את-מזבחותיך הרסו, ואת-נביאיך הרגו בחרב; ואיוותר אני לבדי, ויבקשו את-נפשי לקחתה. 
טו ויאמר יהוה אליו, לך שוב לדרכך מדברה דמשק; ובאת, ומשחת את-חזאל למלך--על-ארם. 
טז ואת יהוא בן-נמשי, תמשח למלך על-ישראל; ואת-אלישע בן-שפט מאביל מחולה, תמשח לנביא תחתיך. 
יז והיה, הנמלט מחרב חזאל--ימית יהוא; והנמלט מחרב יהוא, ימית אלישע. 
יח והשארתי בישראל, שבעת אלפים:  כל-הברכיים, אשר לא-כרעו לבעל, וכל-הפה, אשר לא-נשק לו. 
יט וילך משם וימצא את-אלישע בן-שפט, והוא חורש, שנים-עשר צמדים לפניו, והוא בשנים העשר; ויעבור אלייהו אליו, וישלך אדרתו אליו. 
כ ויעזוב את-הבקר, וירץ אחרי אלייהו, ויאמר אשקה-נא לאבי ולאימי, ואלכה אחריך; ויאמר לו לך שוב, כי מה-עשיתי לך. 
כא וישב מאחריו וייקח את-צמד הבקר ויזבחהו, ובכלי הבקר בשלם הבשר, וייתן לעם, ויאכלו; ויקם, וילך אחרי אלייהו--וישרתהו. 
פרק כ
א ובן-הדד מלך-ארם, קבץ את-כל-חילו, ושלושים ושניים מלך איתו, וסוס ורכב; ויעל, ויצר על-שומרון, ויילחם, בה. 
ב וישלח מלאכים אל-אחאב מלך-ישראל, העירה. 
ג ויאמר לו, כה אמר בן-הדד, כספך וזהבך, לי-הוא; ונשיך ובניך הטובים, לי-הם. 
ד ויען מלך-ישראל ויאמר, כדברך אדוני המלך:  לך אני, וכל-אשר-לי. 
ה וישובו, המלאכים, ויאמרו, כה-אמר בן-הדד לאמור:  כי-שלחתי אליך לאמור, כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תיתן. 
ו כי אם-כעת מחר, אשלח את-עבדיי אליך, וחיפשו את-ביתך, ואת בתי עבדיך; והיה כל-מחמד עיניך, ישימו בידם ולקחו. 
ז ויקרא מלך-ישראל, לכל-זקני הארץ, ויאמר דעו-נא וראו, כי רעה זה מבקש:  כי-שלח אליי לנשיי ולבניי, ולכספי ולזהבי, ולא מנעתי, ממנו. 
ח ויאמרו אליו כל-הזקנים, וכל-העם:  אל-תשמע, ולא תאבה. 
ט ויאמר למלאכי בן-הדד, אמרו לאדוני המלך כול אשר-שלחת אל-עבדך בראשונה אעשה, והדבר הזה, לא אוכל לעשות; וילכו, המלאכים, וישיבוהו, דבר. 
י וישלח אליו, בן-הדד, ויאמר, כה-יעשון לי אלוהים וכה יוסיפו:  אם-ישפוק, עפר שומרון, לשעלים, לכל-העם אשר ברגליי. 
יא ויען מלך-ישראל ויאמר דברו, אל-יתהלל חוגר כמפתח. 
יב ויהי, כשמוע את-הדבר הזה, והוא שותה הוא והמלכים, בסוכות; ויאמר אל-עבדיו שימו, וישימו על-העיר. 
יג והנה נביא אחד, ניגש אל-אחאב מלך-ישראל, ויאמר כה אמר יהוה, הראית את כל-ההמון הגדול הזה; הנני נותנו בידך היום, וידעת כי-אני יהוה. 
יד ויאמר אחאב, במי, ויאמר כה-אמר יהוה, בנערי שרי המדינות; ויאמר מי-יאסור המלחמה, ויאמר אתה. 
טו ויפקוד, את-נערי שרי המדינות, ויהיו, מאתיים שניים ושלושים; ואחריהם, פקד את-כל-העם כל-בני ישראל--שבעת אלפים. 
טז וייצאו, בצוהריים; ובן-הדד שותה שיכור בסוכות, הוא והמלכים שלושים-ושניים מלך--עוזר אותו. 
יז וייצאו, נערי שרי המדינות--בראשונה; וישלח בן-הדד, ויגידו לו לאמור, אנשים, יצאו משומרון. 
יח ויאמר אם-לשלום יצאו, תפשום חיים; ואם למלחמה יצאו, חיים תפשום. 
יט ואלה יצאו מן-העיר, נערי שרי המדינות, והחיל, אשר אחריהם. 
כ ויכו, איש אישו, וינוסו ארם, וירדפם ישראל; ויימלט, בן-הדד מלך ארם, על-סוס, ופרשים. 
כא וייצא מלך ישראל, ויך את-הסוס ואת-הרכב, והכה בארם, מכה גדולה. 
כב וייגש הנביא, אל-מלך ישראל, ויאמר לו לך התחזק, ודע וראה את אשר-תעשה:  כי לתשובת השנה, מלך ארם עולה עליך. 
כג ועבדי מלך-ארם אמרו אליו, אלוהי הרים אלוהיהם, על-כן, חזקו ממנו; ואולם, נילחם איתם במישור--אם-לא נחזק, מהם. 
כד ואת-הדבר הזה, עשה:  הסר המלכים איש ממקומו, ושים פחות תחתיהם. 
כה ואתה תמנה-לך חיל כחיל הנופל מאותך וסוס כסוס ורכב כרכב, ונילחמה אותם במישור--אם-לא נחזק, מהם; וישמע לקולם, ויעש כן. 
כו ויהי לתשובת השנה, ויפקוד בן-הדד את-ארם; ויעל אפקה, למלחמה עם-ישראל. 
כז ובני ישראל, הותפקדו וכולכלו, וילכו, לקראתם; ויחנו בני-ישראל נגדם, כשני חשיפי עיזים, וארם, מילאו את-הארץ. 
כח וייגש איש האלוהים, ויאמר אל-מלך ישראל, ויאמר כה-אמר יהוה יען אשר אמרו ארם אלוהי הרים יהוה, ולא-אלוהי עמקים הוא--ונתתי את-כל-ההמון הגדול הזה, בידך, וידעתם, כי-אני יהוה. 
כט ויחנו אלה נוכח-אלה, שבעת ימים; ויהי ביום השביעי, ותקרב המלחמה, ויכו בני-ישראל את-ארם מאה-אלף רגלי, ביום אחד. 
ל וינוסו הנותרים אפקה, אל-העיר, ותיפול החומה, על-עשרים ושבעה אלף איש הנותרים; ובן-הדד נס, ויבוא אל-העיר חדר בחדר. 
לא ויאמרו אליו, עבדיו, הנה-נא שמענו, כי מלכי בית ישראל כי-מלכי חסד הם; נשימה נא שקים במותנינו וחבלים בראשנו, ונצא אל-מלך ישראל--אוליי, יחייה את-נפשך. 
לב ויחגרו שקים במותניהם וחבלים בראשיהם, ויבואו אל-מלך ישראל, ויאמרו, עבדך בן-הדד אמר תחי-נא נפשי; ויאמר העודנו חי, אחי הוא. 
לג והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו, ויאמרו אחיך בן-הדד, ויאמר, בואו קחוהו; וייצא אליו בן-הדד, ויעלהו על-המרכבה. 
לד ויאמר אליו הערים אשר-לקח-אבי מאת אביך אשיב, וחוצות תשים לך בדמשק כאשר-שם אבי בשומרון, ואני, בברית אשלחך; ויכרות-לו ברית, וישלחהו. 
לה ואיש אחד מבני הנביאים, אמר אל-ריעהו בדבר יהוה--הכיני נא; וימאן האיש, להכותו. 
לו ויאמר לו, יען אשר לא-שמעת בקול יהוה, הנך הולך מאיתי, והכך האריה; וילך, מאצלו, וימצאהו האריה, ויכהו. 
לז וימצא איש אחר, ויאמר הכיני נא; ויכהו האיש, הכה ופצוע. 
לח וילך, הנביא, ויעמוד למלך, על-הדרך; ויתחפש באפר, על-עיניו. 
לט ויהי המלך עובר, והוא צעק אל-המלך; ויאמר עבדך יצא בקרב-המלחמה, והנה-איש סר ויבא אליי איש ויאמר שמור את-האיש הזה--אם-היפקד ייפקד, והייתה נפשך תחת נפשו או כיכר-כסף תשקול. 
מ ויהי עבדך, עושה הנה והנה--והוא איננו; ויאמר אליו מלך-ישראל כן משפטך, אתה חרצת. 
מא וימהר--ויסר את-האפר, מעלי עיניו; ויכר אותו מלך ישראל, כי מהנביאים הוא. 
מב ויאמר אליו, כה אמר יהוה, יען שילחת את-איש-חרמי, מיד--והייתה נפשך תחת נפשו, ועמך תחת עמו. 
מג וילך מלך-ישראל על-ביתו, סר וזעף; ויבוא, שומרונה. 
פרק כא
א ויהי, אחר הדברים האלה, כרם היה לנבות היזרעאלי, אשר ביזרעאל--אצל היכל אחאב, מלך שומרון. 
ב וידבר אחאב אל-נבות לאמור תנה-לי את-כרמך ויהי-לי לגן-ירק, כי הוא קרוב אצל ביתי, ואתנה לך תחתיו, כרם טוב ממנו; אם טוב בעיניך, אתנה-לך כסף מחיר זה. 
ג ויאמר נבות, אל-אחאב:  חלילה לי מיהוה, מתיתי את-נחלת אבותיי לך. 
ד ויבוא אחאב אל-ביתו סר וזעף, על-הדבר אשר-דיבר אליו נבות היזרעאלי, ויאמר, לא-אתן לך את-נחלת אבותיי; וישכב, על-מיטתו, ויסב את-פניו, ולא-אכל לחם. 
ה ותבוא אליו, איזבל אשתו; ותדבר אליו, מה-זה רוחך סרה, ואינך, אוכל לחם. 
ו וידבר אליה, כי-אדבר אל-נבות היזרעאלי ואומר לו תנה-לי את-כרמך בכסף, או אם-חפץ אתה, אתנה-לך כרם תחתיו; ויאמר, לא-אתן לך את-כרמי. 
ז ותאמר אליו, איזבל אשתו, אתה, עתה תעשה מלוכה על-ישראל; קום אכול-לחם, וייטב ליבך--אני אתן לך, את-כרם נבות היזרעאלי. 
ח ותכתוב ספרים בשם אחאב, ותחתום בחותמו; ותשלח ספרים, אל-הזקנים ואל-החורים אשר בעירו, היושבים, את-נבות. 
ט ותכתוב בספרים, לאמור:  קראו-צום, והושיבו את-נבות בראש העם. 
י והושיבו שניים אנשים בני-בלייעל, נגדו, ויעידוהו לאמור, בירכת אלוהים ומלך; והוציאוהו וסקלוהו, וימות. 
יא ויעשו אנשי עירו הזקנים והחורים, אשר היושבים בעירו, כאשר שלחה אליהם, איזבל--כאשר כתוב בספרים, אשר שלחה אליהם. 
יב קראו, צום; והושיבו את-נבות, בראש העם. 
יג ויבואו שני האנשים בני-בלייעל, ויישבו נגדו, ויעידוהו אנשי הבלייעל את-נבות נגד העם לאמור, בירך נבות אלוהים ומלך; ויוציאוהו מחוץ לעיר, ויסקלוהו באבנים וימות. 
יד וישלחו, אל-איזבל לאמור:  סוקל נבות, וימות. 
טו ויהי כשמוע איזבל, כי-סוקל נבות וימות; ותאמר איזבל אל-אחאב, קום רש את-כרם נבות היזרעאלי אשר מיאן לתת-לך בכסף--כי אין נבות חי, כי-מת. 
טז ויהי כשמוע אחאב, כי מת נבות; ויקם אחאב, לרדת אל-כרם נבות היזרעאלי--לרשתו. 
יז ויהי, דבר-יהוה, אל-אלייהו התשבי, לאמור. 
יח קום רד, לקראת אחאב מלך-ישראל--אשר בשומרון; הנה בכרם נבות, אשר-ירד שם לרשתו. 
יט ודיברת אליו לאמור, כה אמר יהוה, הרצחת, וגם-ירשת; ודיברת אליו לאמור, כה אמר יהוה, במקום אשר לקקו הכלבים את-דם נבות, ילוקו הכלבים את-דמך גם-אתה. 
כ ויאמר אחאב אל-אלייהו, המצאתני אויבי; ויאמר מצאתי--יען התמכרך, לעשות הרע בעיני יהוה. 
כא הנני מביא אליך רעה, וביערתי אחריך; והכרתי לאחאב משתין בקיר, ועצור ועזוב בישראל. 
כב ונתתי את-ביתך, כבית ירובעם בן-נבט, וכבית, בעשא בן-אחייה:  אל-הכעס אשר הכעסת, ותחטיא את-ישראל. 
כג וגם-לאיזבל--דיבר יהוה, לאמור:  הכלבים יאכלו את-איזבל, בחיל יזרעאל. 
כד המת לאחאב בעיר, יאכלו הכלבים; והמת, בשדה, יאכלו, עוף השמיים. 
כה רק, לא-היה כאחאב, אשר התמכר, לעשות הרע בעיני יהוה--אשר-הסתה אותו, איזבל אשתו. 
כו ויתעב מאוד, ללכת אחרי הגילולים--ככול, אשר עשו האמורי, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל. 
כז ויהי כשמוע אחאב את-הדברים האלה, ויקרע בגדיו, וישם-שק על-בשרו, ויצום; וישכב בשק, ויהלך אט. 
כח ויהי, דבר-יהוה, אל-אלייהו התשבי, לאמור. 
כט הראית, כי-נכנע אחאב מלפניי; יען כי-נכנע מפניי, לא-אביא הרעה בימיו--בימי בנו, אביא הרעה על-ביתו.
פרק כב
א ויישבו, שלוש שנים:  אין, מלחמה, בין ארם, ובין ישראל. 
ב ויהי, בשנה השלישית; ויירד יהושפט מלך-יהודה, אל-מלך ישראל. 
ג ויאמר מלך-ישראל, אל-עבדיו, הידעתם, כי-לנו רמות גלעד; ואנחנו מחשים--מקחת אותה, מיד מלך ארם. 
ד ויאמר, אל-יהושפט, התלך איתי למלחמה, רמות גלעד; ויאמר יהושפט אל-מלך ישראל, כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסיי כסוסיך. 
ה ויאמר יהושפט, אל-מלך ישראל:  דרוש-נא כיום, את-דבר יהוה. 
ו ויקבוץ מלך-ישראל את-הנביאים, כארבע מאות איש, ויאמר אליהם האלך על-רמות גלעד למלחמה, אם-אחדל; ויאמרו עלה, וייתן אדוניי ביד המלך. 
ז ויאמר, יהושפט, האין פה נביא ליהוה, עוד; ונדרשה, מאותו. 
ח ויאמר מלך-ישראל אל-יהושפט עוד איש-אחד לדרוש את-יהוה מאותו ואני שנאתיו, כי לא-יתנבא עליי טוב כי אם-רע--מיכיהו, בן-ימלה; ויאמר, יהושפט, אל-יאמר המלך, כן. 
ט ויקרא מלך ישראל, אל-סריס אחד; ויאמר, מהרה מיכיהו בן-ימלה. 
י ומלך ישראל ויהושפט מלך-יהודה יושבים איש על-כיסאו מלובשים בגדים, בגורן, פתח, שער שומרון; וכל-הנביאים--מתנבאים, לפניהם. 
יא ויעש לו צדקייה בן-כנענה, קרני ברזל; ויאמר כה-אמר יהוה, באלה תנגח את-ארם עד-כלותם. 
יב וכל-הנביאים--ניבאים כן, לאמור:  עלה רמות גלעד, והצלח, ונתן יהוה, ביד המלך. 
יג והמלאך אשר-הלך לקרוא מיכיהו, דיבר אליו לאמור, הנה-נא דברי הנביאים פה-אחד טוב, אל-המלך; יהי-נא דברך, כדבר אחד מהם--ודיברת טוב. 
יד ויאמר, מיכיהו:  חי-יהוה--כי את-אשר יאמר יהוה אליי, אותו אדבר. 
טו ויבוא, אל-המלך, ויאמר המלך אליו מיכיהו הנלך אל-רמות גלעד למלחמה, אם-נחדל; ויאמר אליו עלה והצלח, ונתן יהוה ביד המלך. 
טז ויאמר אליו המלך, עד-כמה פעמים אני משביעך:  אשר לא-תדבר אליי, רק-אמת--בשם יהוה. 
יז ויאמר, ראיתי את-כל-ישראל נפוצים אל-ההרים, כצאן, אשר אין-להם רועה; ויאמר יהוה לא-אדונים לאלה, ישובו איש-לביתו בשלום. 
יח ויאמר מלך-ישראל, אל-יהושפט:  הלוא אמרתי אליך, לא-יתנבא עליי טוב כי אם-רע. 
יט ויאמר, לכן שמע דבר-יהוה; ראיתי את-יהוה, יושב על-כיסאו, וכל-צבא השמיים עומד עליו, מימינו ומשמאלו. 
כ ויאמר יהוה, מי יפתה את-אחאב, ויעל, וייפול ברמות גלעד; ויאמר זה בכה, וזה אומר בכה. 
כא וייצא הרוח, ויעמוד לפני יהוה, ויאמר, אני אפתנו; ויאמר יהוה אליו, במה. 
כב ויאמר, אצא והייתי רוח שקר, בפי, כל-נביאיו; ויאמר, תפתה וגם-תוכל--צא, ועשה-כן. 
כג ועתה, הנה נתן יהוה רוח שקר, בפי, כל-נביאיך אלה; ויהוה, דיבר עליך רעה. 
כד וייגש צדקייהו בן-כנענה, ויכה את-מיכיהו על-הלחי; ויאמר, אי-זה עבר רוח-יהוה מאיתי לדבר אותך. 
כה ויאמר מיכיהו, הנך רואה ביום ההוא, אשר תבוא חדר בחדר, להיחבא. 
כו ויאמר, מלך ישראל, קח את-מיכיהו, והשיבהו אל-אמון שר-העיר; ואל-יואש, בן-המלך. 
כז ואמרת, כה אמר המלך, שימו את-זה, בית הכלא; והאכילוהו לחם לחץ, ומים לחץ, עד, בואי בשלום. 
כח ויאמר מיכיהו--אם-שוב תשוב בשלום, לא-דיבר יהוה בי; ויאמר, שמעו עמים כולם. 
כט ויעל מלך-ישראל ויהושפט מלך-יהודה, רמות גלעד. 
ל ויאמר מלך ישראל אל-יהושפט, התחפש ובוא במלחמה, ואתה, לבש בגדיך; ויתחפש מלך ישראל, ויבוא במלחמה. 
לא ומלך ארם ציווה את-שרי הרכב אשר-לו שלושים ושניים, לאמור, לא תילחמו, את-קטון ואת-גדול:  כי אם-את-מלך ישראל, לבדו. 
לב ויהי כראות שרי הרכב את-יהושפט, והמה אמרו אך מלך-ישראל הוא, ויסורו עליו, להילחם; ויזעק, יהושפט. 
לג ויהי, כראות שרי הרכב, כי-לא-מלך ישראל, הוא; וישובו, מאחריו. 
לד ואיש, משך בקשת לתומו, ויכה את-מלך ישראל, בין הדבקים ובין השריין; ויאמר לרכבו, הפוך ידך והוציאני מן-המחנה--כי הוחליתי. 
לה ותעלה המלחמה, ביום ההוא, והמלך היה מועמד במרכבה, נוכח ארם; וימת בערב, וייצק דם-המכה אל-חיק הרכב. 
לו ויעבור הרינה במחנה, כבוא השמש לאמור:  איש אל-עירו, ואיש אל-ארצו. 
לז וימת המלך, ויבוא שומרון; ויקברו את-המלך, בשומרון. 
לח וישטוף את-הרכב על בריכת שומרון, וילוקו הכלבים את-דמו, והזונות, רחצו--כדבר יהוה, אשר דיבר. 
לט ויתר דברי אחאב וכל-אשר עשה, ובית השן אשר בנה, וכל-הערים, אשר בנה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. 
מ וישכב אחאב, עם-אבותיו; וימלוך אחזיהו בנו, תחתיו. 
מא ויהושפט, בן-אסא, מלך, על-יהודה--בשנת ארבע, לאחאב מלך ישראל. 
מב יהושפט, בן-שלושים וחמש שנה במולכו, ועשרים וחמש שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, עזובה בת-שלחי. 
מג וילך, בכל-דרך אסא אביו--לא-סר ממנו:  לעשות הישר, בעיני יהוה. 
מד אך הבמות, לא-סרו:  עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות. 
מה וישלם יהושפט, עם-מלך ישראל. 
מו ויתר דברי יהושפט וגבורתו אשר-עשה, ואשר נלחם:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה. 
מז ויתר, הקדש, אשר נשאר, בימי אסא אביו--ביער, מן-הארץ. 
מח ומלך אין באדום, ניצב מלך. 
מט יהושפט עשה אונייות תרשיש ללכת אופירה, לזהב--ולא הלך:  כי-נשברו אונייות, בעציון גבר. 
נ אז אמר אחזיהו בן-אחאב, אל-יהושפט, ילכו עבדיי עם-עבדיך, באונייות; ולא אבה, יהושפט. 
נא וישכב יהושפט, עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו, בעיר דויד אביו; וימלוך יהורם בנו, תחתיו. 
נב אחזיהו בן-אחאב, מלך על-ישראל בשומרון, בשנת שבע עשרה, ליהושפט מלך יהודה; וימלוך על-ישראל, שנתיים. 
נג ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך, בדרך אביו ובדרך אימו, ובדרך ירובעם בן-נבט, אשר החטיא את-ישראל. 
נד ויעבוד, את-הבעל, וישתחווה, לו; ויכעס, את-יהוה אלוהי ישראל, ככול אשר-עשה, אביו.