ספר האזרחים הותיקים

מציג

צילומים מפרויקט עמי העולם כותבים את התנ"ך ותמונות מתערוכת הציורים: ילדי העולם מציירים תנ"ך

  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow

מלכים ב
פרק א
א ויפשע מואב בישראל, אחרי מות אחאב. 
ב וייפול אחזיה בעד השבכה, בעלייתו אשר בשומרון--ויחל; וישלח מלאכים, ויאמר אליהם לכו דרשו בבעל זבוב אלוהי עקרון, אם-אחיה, מחולי זה. 
ג ומלאך יהוה, דיבר אל-אלייה התשבי, קום עלה, לקראת מלאכי מלך-שומרון; ודבר אליהם--המבלי אין-אלוהים בישראל, אתם הולכים לדרוש בבעל זבוב אלוהי עקרון. 
ד ולכן, כה-אמר יהוה, המיטה אשר-עלית שם לא-תרד ממנה, כי מות תמות; וילך, אלייה. 
ה וישובו המלאכים, אליו; ויאמר אליהם, מה-זה שבתם. 
ו ויאמרו אליו איש עלה לקראתנו, ויאמר אלינו לכו שובו אל-המלך אשר-שלח אתכם, ודיברתם אליו כה אמר יהוה, המבלי אין-אלוהים בישראל אתה שולח לדרוש בבעל זבוב אלוהי עקרון; לכן המיטה אשר-עלית שם, לא-תרד ממנה--כי-מות תמות. 
ז וידבר אליהם--מה משפט האיש, אשר עלה לקראתכם; וידבר אליכם, את-הדברים האלה. 
ח ויאמרו אליו, איש בעל שיער, ואיזור עור, אזור במותניו; ויאמר, אלייה התשבי הוא. 
ט וישלח אליו שר-חמישים, וחמישיו; ויעל אליו, והנה יושב על-ראש ההר, וידבר אליו, איש האלוהים המלך דיבר רדה. 
י ויענה אלייהו, וידבר אל-שר החמישים, ואם-איש אלוהים אני, תרד אש מן-השמיים ותאכל אותך ואת-חמישיך; ותרד אש מן-השמיים, ותאכל אותו ואת-חמישיו. 
יא וישב וישלח אליו, שר-חמישים אחר--וחמישיו; ויען, וידבר אליו, איש האלוהים, כה-אמר המלך מהרה רדה. 
יב ויען אלייה, וידבר אליהם, אם-איש האלוהים אני, תרד אש מן-השמיים ותאכל אותך ואת-חמישיך; ותרד אש-אלוהים מן-השמיים, ותאכל אותו ואת-חמישיו. 
יג וישב, וישלח שר-חמישים שלישים--וחמישיו; ויעל ויבוא שר-החמישים השלישי ויכרע על-ברכיו לנגד אלייהו, ויתחנן אליו וידבר אליו, איש האלוהים, תיקר-נא נפשי ונפש עבדיך אלה חמישים בעיניך. 
יד הנה ירדה אש, מן-השמיים, ותאכל את-שני שרי החמישים הראשונים, ואת-חמישיהם; ועתה, תיקר נפשי בעיניך. 
טו וידבר מלאך יהוה, אל-אלייהו, רד אותו, אל-תירא מפניו; ויקם ויירד אותו, אל-המלך. 
טז וידבר אליו כה-אמר יהוה, יען אשר-שלחת מלאכים לדרוש בבעל זבוב אלוהי עקרון--המבלי אין-אלוהים בישראל, לדרוש בדברו; לכן המיטה אשר-עלית שם, לא-תרד ממנה--כי-מות תמות. 
יז וימת כדבר יהוה אשר-דיבר אלייהו, וימלוך יהורם תחתיו,   בשנת שתיים, ליהורם בן-יהושפט מלך יהודה:  כי לא-היה לו, בן. 
יח ויתר דברי אחזיהו, אשר עשה:  הלוא-המה כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. 
פרק ב
א ויהי, בהעלות יהוה את-אלייהו, בסערה, השמיים; וילך אלייהו ואלישע, מן-הגלגל. 
ב ויאמר אלייהו אל-אלישע שב-נא פה, כי יהוה שלחני עד-בית-אל, ויאמר אלישע, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; ויירדו, בית-אל. 
ג וייצאו בני-הנביאים אשר-בית-אל, אל-אלישע, ויאמרו אליו, הידעת כי היום יהוה לוקח את-אדוניך מעל ראשך; ויאמר גם-אני ידעתי, החשו. 
ד ויאמר לו אלייהו אלישע שב-נא פה, כי יהוה שלחני יריחו, ויאמר, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; ויבואו, יריחו. 
ה וייגשו בני-הנביאים אשר-ביריחו, אל-אלישע, ויאמרו אליו, הידעת כי היום יהוה לוקח את-אדוניך מעל ראשך; ויאמר גם-אני ידעתי, החשו. 
ו ויאמר לו אלייהו שב-נא פה, כי יהוה שלחני הירדנה, ויאמר, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; וילכו, שניהם. 
ז וחמישים איש מבני הנביאים, הלכו, ויעמדו מנגד, מרחוק; ושניהם, עמדו על-הירדן. 
ח וייקח אלייהו את-אדרתו ויגלום ויכה את-המים, וייחצו הנה והנה; ויעברו שניהם, בחרבה. 
ט ויהי כעוברם, ואלייהו אמר אל-אלישע שאל מה אעשה-לך, בטרם, אילקח מעימך; ויאמר אלישע, ויהי נא פי-שניים ברוחך אליי. 
י ויאמר, הקשית לשאול; אם-תראה אותי לוקח מאיתך, יהי-לך כן, ואם-אין, לא יהיה. 
יא ויהי, המה הולכים הלוך ודבר, והנה רכב-אש וסוסי אש, ויפרידו בין שניהם; ויעל, אלייהו, בסערה, השמיים. 
יב ואלישע רואה, והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, ולא ראהו, עוד; ויחזק, בבגדיו, ויקרעם, לשניים קרעים. 
יג וירם את-אדרת אלייהו, אשר נפלה מעליו; וישב ויעמוד, על-שפת הירדן. 
יד וייקח את-אדרת אלייהו אשר-נפלה מעליו, ויכה את-המים, ויאמר, איה יהוה אלוהי אלייהו; אף-הוא ויכה את-המים, וייחצו הנה והנה, ויעבור, אלישע. 
טו ויראוהו בני-הנביאים אשר-ביריחו, מנגד, ויאמרו, נחה רוח אלייהו על-אלישע; ויבואו, לקראתו, וישתחוו-לו, ארצה. 
טז ויאמרו אליו הנה-נא יש-את-עבדיך חמישים אנשים בני-חיל, ילכו נא ויבקשו את-אדוניך--פן-נשאו רוח יהוה, וישליכהו באחד ההרים או באחת הגיאיות; ויאמר, לא תשלחו. 
יז ויפצרו-בו עד-בוש, ויאמר שלחו; וישלחו חמישים איש, ויבקשו שלושה-ימים ולא מצאוהו. 
יח וישובו אליו, והוא יושב ביריחו; ויאמר אליהם, הלוא-אמרתי אליכם אל-תלכו. 
יט ויאמרו אנשי העיר, אל-אלישע, הנה-נא מושב העיר טוב, כאשר אדוני רואה; והמים רעים, והארץ משכלת. 
כ ויאמר, קחו-לי צלוחית חדשה, ושימו שם, מלח; ויקחו, אליו. 
כא וייצא אל-מוצא המים, וישלך-שם מלח; ויאמר כה-אמר יהוה, ריפיתי למים האלה--לא-יהיה משם עוד, מוות ומשכלת. 
כב ויירפו המים, עד היום הזה, כדבר אלישע, אשר דיבר. 
כג ויעל משם, בית-אל; והוא עולה בדרך, ונערים קטנים יצאו מן-העיר, ויתקלסו-בו ויאמרו לו, עלה קירח עלה קירח. 
כד וייפן אחריו ויראם, ויקללם בשם יהוה; ותצאנה שתיים דובים, מן-היער, ותבקענה מהם, ארבעים ושני ילדים. 
כה וילך משם, אל-הר הכרמל; ומשם, שב שומרון. 
פרק ג
א ויהורם בן-אחאב, מלך על-ישראל בשומרון, בשנת שמונה עשרה, ליהושפט מלך יהודה; וימלוך, שתים-עשרה שנה. 
ב ויעשה הרע, בעיני יהוה--רק, לא כאביו וכאימו; ויסר את-מצבת הבעל, אשר עשה אביו. 
ג רק בחטאות ירובעם בן-נבט, אשר-החטיא את-ישראל--דבק:  לא-סר, ממנה. 
ד ומישע מלך-מואב, היה נוקד; והשיב למלך-ישראל מאה-אלף כרים, ומאה אלף אילים צמר. 
ה ויהי, כמות אחאב; ויפשע מלך-מואב, במלך ישראל. 
ו וייצא המלך יהורם, ביום ההוא--משומרון; ויפקוד, את-כל-ישראל. 
ז וילך וישלח אל-יהושפט מלך-יהודה לאמור, מלך מואב פשע בי--התלך איתי אל-מואב, למלחמה; ויאמר אעלה, כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסיי כסוסיך. 
ח ויאמר, אי-זה הדרך נעלה; ויאמר, דרך מדבר אדום. 
ט וילך מלך ישראל ומלך-יהודה, ומלך אדום, ויסובו, דרך שבעת ימים; ולא-היה מים למחנה ולבהמה, אשר ברגליהם. 
י ויאמר, מלך ישראל:  אהה--כי-קרא יהוה לשלושת המלכים האלה, לתת אותם ביד-מואב. 
יא ויאמר יהושפט, האין פה נביא ליהוה, ונדרשה את-יהוה, מאותו; ויען אחד מעבדי מלך-ישראל, ויאמר, פה אלישע בן-שפט, אשר-יצק מים על-ידי אלייהו. 
יב ויאמר, יהושפט, יש אותו, דבר-יהוה; ויירדו אליו, מלך ישראל ויהושפט--ומלך אדום. 
יג ויאמר אלישע אל-מלך ישראל, מה-לי ולך--לך אל-נביאי אביך, ואל-נביאי אימך; ויאמר לו, מלך ישראל, אל כי-קרא יהוה לשלושת המלכים האלה, לתת אותם ביד-מואב. 
יד ויאמר אלישע, חי-יהוה צבאות אשר עמדתי לפניו, כי לולי פני יהושפט מלך-יהודה, אני נושא--אם-אביט אליך, ואם-אראך. 
טו ועתה, קחו-לי מנגן; והיה כנגן המנגן, ותהי עליו יד-יהוה. 
טז ויאמר, כה אמר יהוה:  עשה הנחל הזה, גבים גבים. 
יז כי-כה אמר יהוה, לא-תראו רוח ולא-תראו גשם, והנחל ההוא, יימלא מים; ושתיתם אתם ומקניכם, ובהמתכם. 
יח ונקל זאת, בעיני יהוה; ונתן את-מואב, בידכם. 
יט והכיתם כל-עיר מבצר, וכל-עיר מבחור, וכל-עץ טוב תפילו, וכל-מעייני-מים תסתומו; וכול החלקה הטובה, תכאיבו באבנים. 
כ ויהי בבוקר כעלות המנחה, והנה-מים באים מדרך אדום; ותימלא הארץ, את-המים. 
כא וכל-מואב, שמעו, כי-עלו המלכים, להילחם בם; וייצעקו, מכול חוגר חגורה ומעלה, ויעמדו, על-הגבול. 
כב וישכימו בבוקר, והשמש זרחה על-המים; ויראו מואב מנגד את-המים, אדומים כדם. 
כג ויאמרו, דם זה, הוחרב נחרבו המלכים, ויכו איש את-ריעהו; ועתה לשלל, מואב. 
כד ויבואו, אל-מחנה ישראל, ויקומו ישראל ויכו את-מואב, וינוסו מפניהם; ויכו-בה, והכות את-מואב. 
כה והערים יהרוסו וכל-חלקה טובה ישליכו איש-אבנו ומילאוה, וכל-מעיין-מים יסתומו וכל-עץ-טוב יפילו, עד-השאיר אבניה בקיר, חרשת; ויסובו הקלעים, ויכוה. 
כו וירא מלך מואב, כי-חזק ממנו המלחמה; וייקח אותו שבע-מאות איש שולף חרב, להבקיע אל-מלך אדום--ולא יכולו. 
כז וייקח את-בנו הבכור אשר-ימלוך תחתיו, ויעלהו עולה על-החומה, ויהי קצף-גדול, על-ישראל; ויסעו, מעליו, וישובו, לארץ. 
פרק ד
א ואישה אחת מנשי בני-הנביאים צעקה אל-אלישע לאמור, עבדך אישי מת, ואתה ידעת, כי עבדך היה ירא את-יהוה; והנושה--בא לקחת את-שני ילדיי לו, לעבדים. 
ב ויאמר אליה אלישע, מה אעשה-לך, הגידי לי, מה-יש-לך בבית; ותאמר, אין לשפחתך כול בבית, כי, אם-אסוך שמן. 
ג ויאמר, לכי שאלי-לך כלים מן-החוץ, מאת, כל-שכנייך--כלים ריקים, אל-תמעיטי. 
ד ובאת, וסגרת הדלת בעדך ובעד-בנייך, ויצקת, על כל-הכלים האלה; והמלא, תסיעי. 
ה ותלך, מאיתו, ותסגור הדלת, בעדה ובעד בניה; הם מגישים אליה, והיא מוצקת. 
ו ויהי כמלאות הכלים, ותאמר אל-בנה הגישה אליי עוד כלי, ויאמר אליה, אין עוד כלי; ויעמוד, השמן. 
ז ותבוא, ותגד לאיש האלוהים, ויאמר לכי מכרי את-השמן, ושלמי את-נשייך; ואת ובנייך, תחיי בנותר. 
ח ויהי היום ויעבור אלישע אל-שונם, ושם אישה גדולה, ותחזק-בו, לאכול-לחם; ויהי מדי עוברו, יסור שמה לאכול-לחם. 
ט ותאמר, אל-אישה, הנה-נא ידעתי, כי איש אלוהים קדוש הוא--עובר עלינו, תמיד. 
י נעשה-נא עליית-קיר קטנה, ונשים לו שם מיטה ושולחן וכיסא ומנורה; והיה בבואו אלינו, יסור שמה. 
יא ויהי היום, ויבוא שמה; ויסר אל-העלייה, וישכב-שמה. 
יב ויאמר אל-גיחזי נערו, קרא לשונמית הזאת; ויקרא-לה--ותעמוד, לפניו. 
יג ויאמר לו, אמור-נא אליה הנה חרדת אלינו את-כל-החרדה הזאת, מה לעשות לך, היש לדבר-לך אל-המלך או אל-שר הצבא; ותאמר, בתוך עמי אנוכי יושבת. 
יד ויאמר, ומה לעשות לה; ויאמר גיחזי, אבל בן אין-לה--ואישה זקן. 
טו ויאמר, קרא-לה; ויקרא-לה--ותעמוד, בפתח. 
טז ויאמר, למועד הזה כעת חיה, את, חובקת בן; ותאמר, אל-אדוני איש האלוהים--אל-תכזב, בשפחתך. 
יז ותהר האישה, ותלד בן, למועד הזה כעת חיה, אשר-דיבר אליה אלישע. 
יח ויגדל, הילד; ויהי היום, וייצא אל-אביו אל-הקוצרים. 
יט ויאמר אל-אביו, ראשי ראשי; ויאמר, אל-הנער, שאהו, אל-אימו. 
כ ויישאהו--ויביאהו, אל-אימו; ויישב על-ברכיה עד-הצוהריים, וימות. 
כא ותעל, ותשכיבהו, על-מיטת, איש האלוהים; ותסגור בעדו, ותצא. 
כב ותקרא, אל-אישה, ותאמר שלחה נא לי אחד מן-הנערים, ואחת האתונות; וארוצה עד-איש האלוהים, ואשובה. 
כג ויאמר, מדוע את הולכת אליו היום--לא-חודש, ולא שבת; ותאמר, שלום. 
כד ותחבוש, האתון, ותאמר אל-נערה, נהג ולך; אל-תעצור-לי לרכוב, כי אם-אמרתי לך. 
כה ותלך, ותבוא אל-איש האלוהים--אל-הר הכרמל; ויהי כראות איש-האלוהים אותה, מנגד, ויאמר אל-גיחזי נערו, הנה השונמית הלז. 
כו עתה, רוץ-נא לקראתה, ואמור-לה השלום לך השלום לאישך, השלום לילד; ותאמר, שלום. 
כז ותבוא אל-איש האלוהים, אל-ההר, ותחזק, ברגליו; וייגש גיחזי להודפה, ויאמר איש האלוהים הרפה-לה כי-נפשה מרה-לה, ויהוה העלים ממני, ולא הגיד לי. 
כח ותאמר, השאלתי בן מאת אדוני; הלוא אמרתי, לא תשלה אותי. 
כט ויאמר לגיחזי חגור מותניך, וקח משענתי בידך ולך, כי-תמצא איש לא תברכנו, וכי-יברכך איש לא תעננו; ושמת משענתי, על-פני הנער. 
ל ותאמר אם הנער, חי-יהוה וחי-נפשך אם-אעזבך; ויקם, וילך אחריה. 
לא וגיחזי עבר לפניהם, וישם את-המשענת על-פני הנער, ואין קול, ואין קשב; וישב לקראתו ויגד-לו לאמור, לא הקיץ הנער. 
לב ויבוא אלישע, הביתה; והנה הנער מת, מושכב על-מיטתו. 
לג ויבוא, ויסגור הדלת בעד שניהם; ויתפלל, אל-יהוה. 
לד ויעל וישכב על-הילד, וישם פיו על-פיו ועיניו על-עיניו וכפיו על-כפיו, ויגהר, עליו; ויחם, בשר הילד. 
לה וישב וילך בבית, אחת הנה ואחת הנה, ויעל, ויגהר עליו; ויזורר הנער עד-שבע פעמים, ויפקח הנער את-עיניו. 
לו ויקרא אל-גיחזי, ויאמר קרא אל-השונמית הזאת, ויקראהא, ותבוא אליו; ויאמר, שאי בנך. 
לז ותבוא ותיפול על-רגליו, ותשתחו ארצה; ותישא את-בנה, ותצא. 
לח ואלישע שב הגלגלה, והרעב בארץ, ובני הנביאים, יושבים לפניו; ויאמר לנערו, שפות הסיר הגדולה, ובשל נזיד, לבני הנביאים. 
לט וייצא אחד אל-השדה, ללקט אורות, וימצא גפן שדה, וילקט ממנו פקועות שדה מלוא בגדו; ויבוא, ויפלח אל-סיר הנזיד--כי-לא ידעו. 
מ וייצקו לאנשים, לאכול; ויהי כאוכלם מהנזיד והמה צעקו, ויאמרו מוות בסיר איש האלוהים, ולא יכלו, לאכול. 
מא ויאמר, וקחו-קמח, וישלך, אל-הסיר; ויאמר, צק לעם ויאכלו, ולא היה דבר רע, בסיר. 
מב ואיש בא מבעל שלישה, ויבא לאיש האלוהים לחם ביכורים עשרים-לחם שעורים, וכרמל, בצקלונו; ויאמר, תן לעם ויאכלו. 
מג ויאמר, משרתו, מה אתן זה, לפני מאה איש; ויאמר, תן לעם ויאכלו--כי כה אמר יהוה, אכול והותר. 
מד וייתן לפניהם ויאכלו ויותירו, כדבר יהוה. 
פרק ה
א ונעמן שר-צבא מלך-ארם היה איש גדול לפני אדוניו, ונשוא פנים--כי-בו נתן-יהוה תשועה, לארם; והאיש, היה גיבור חיל--מצורע. 
ב וארם יצאו גדודים, וישבו מארץ ישראל נערה קטנה; ותהי, לפני אשת נעמן. 
ג ותאמר, אל-גברתה, אחלי אדוני, לפני הנביא אשר בשומרון; אז יאסוף אותו, מצרעתו. 
ד ויבוא, ויגד לאדוניו לאמור:  כזאת וכזאת דיברה הנערה, אשר מארץ ישראל. 
ה ויאמר מלך-ארם לך-בוא, ואשלחה ספר אל-מלך ישראל; וילך וייקח בידו עשר כיכרי-כסף, וששת אלפים זהב, ועשר, חליפות בגדים. 
ו ויבא הספר, אל-מלך ישראל לאמור:  ועתה, כבוא הספר הזה אליך, הנה שלחתי אליך את-נעמן עבדי, ואספתו מצרעתו. 
ז ויהי כקרוא מלך-ישראל את-הספר ויקרע בגדיו, ויאמר האלוהים אני להמית ולהחיות, כי-זה שולח אליי, לאסוף איש מצרעתו:  כי אך-דעו-נא וראו, כי-מתאנה הוא לי. 
ח ויהי כשמוע אלישע איש-האלוהים, כי-קרע מלך-ישראל את-בגדיו, וישלח אל-המלך לאמור, למה קרעת בגדיך; יבוא-נא אליי--ויידע, כי יש נביא בישראל. 
ט ויבוא נעמן, בסוסיו וברכבו; ויעמוד פתח-הבית, לאלישע. 
י וישלח אליו אלישע, מלאך לאמור:  הלוך, ורחצת שבע-פעמים בירדן, וישוב בשרך לך, וטהר. 
יא ויקצוף נעמן, וילך; ויאמר הנה אמרתי אליי ייצא יצוא, ועמד וקרא בשם-יהוה אלוהיו, והניף ידו אל-המקום, ואסף המצורע. 
יב הלוא טוב אמנה ופרפר נהרות דמשק, מכול מימי ישראל--הלוא-ארחץ בהם, וטהרתי; וייפן, וילך בחמה. 
יג וייגשו עבדיו, וידברו אליו, ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דיבר אליך, הלוא תעשה; ואף כי-אמר אליך, רחץ וטהר. 
יד ויירד, ויטבול בירדן שבע פעמים, כדבר, איש האלוהים; וישב בשרו, כבשר נער קטון--ויטהר. 
טו וישב אל-איש האלוהים הוא וכל-מחנהו, ויבוא ויעמוד לפניו, ויאמר הנה-נא ידעתי כי אין אלוהים בכל-הארץ, כי אם-בישראל; ועתה קח-נא ברכה, מאת עבדך. 
טז ויאמר, חי-יהוה אשר-עמדתי לפניו אם-אקח; ויפצר-בו לקחת, וימאן. 
יז ויאמר, נעמן, ולא, יותן-נא לעבדך משא צמד-פרדים אדמה:  כי לא-יעשה עוד עבדך עולה וזבח, לאלוהים אחרים--כי, אם-ליהוה. 
יח לדבר הזה, יסלח יהוה לעבדך--בבוא אדוני בית-רימון להשתחוות שמה והוא נשען על-ידי, והשתחוויתי בית רימון, בהשתחוויתי בית רימון, יסלח-יהוה לעבדך בדבר הזה. 
יט ויאמר לו, לך לשלום; וילך מאיתו, כברת-ארץ. 
כ ויאמר גיחזי, נער אלישע איש-האלוהים, הנה חשך אדוני את-נעמן הארמי הזה, מקחת מידו את אשר-הביא; חי-יהוה כי-אם-רצתי אחריו, ולקחתי מאיתו מאומה. 
כא וירדוף גיחזי, אחרי נעמן; ויראה נעמן, רץ אחריו, וייפול מעל המרכבה לקראתו, ויאמר השלום. 
כב ויאמר שלום, אדוני שלחני לאמור, הנה עתה זה באו אליי שני-נערים מהר אפריים, מבני הנביאים; תנה-נא להם כיכר-כסף, ושתי חליפות בגדים. 
כג ויאמר נעמן, הואל קח כיכריים; ויפרוץ-בו, ויצר כיכריים כסף בשני חריטים ושתי חליפות בגדים, וייתן אל-שני נעריו, וישאו לפניו. 
כד ויבוא, אל-העופל, וייקח מידם, ויפקוד בבית; וישלח את-האנשים, וילכו. 
כה והוא-בא, ויעמוד אל-אדוניו, ויאמר אליו אלישע, מאיין גיחזי; ויאמר, לא-הלך עבדך אנה ואנה. 
כו ויאמר אליו לא-ליבי הלך, כאשר הפך-איש מעל מרכבתו לקראתך; העת לקחת את-הכסף, ולקחת בגדים, וזיתים וכרמים וצאן ובקר, ועבדים ושפחות. 
כז וצרעת נעמן תדבק-בך, ובזרעך לעולם; וייצא מלפניו, מצורע כשלג.
פרק ו
א ויאמרו בני-הנביאים, אל-אלישע:  הנה-נא המקום, אשר אנחנו יושבים שם לפניך--צר ממנו. 
ב נלכה-נא עד-הירדן, ונקחה משם איש קורה אחת, ונעשה-לנו שם מקום, לשבת שם; ויאמר, לכו. 
ג ויאמר, האחד, הואל נא, ולך את-עבדיך; ויאמר, אני אלך. 
ד וילך, איתם; ויבואו, הירדנה, ויגזרו, העצים. 
ה ויהי האחד מפיל הקורה, ואת-הברזל נפל אל-המים; ויצעק ויאמר אהה אדוני, והוא שאול. 
ו ויאמר איש-האלוהים, אנה נפל; ויראהו, את-המקום, ויקצוב-עץ וישלך-שמה, ויצף הברזל. 
ז ויאמר, הרם לך; וישלח ידו, וייקחהו. 
ח ומלך ארם, היה נלחם בישראל; וייוועץ אל-עבדיו לאמור, אל-מקום פלוני אלמוני תחנותי. 
ט וישלח איש האלוהים, אל-מלך ישראל לאמור, הישמר, מעבור המקום הזה:  כי-שם, ארם נחיתים. 
י וישלח מלך ישראל, אל-המקום אשר אמר-לו איש-האלוהים והזהירו--ונשמר שם:  לא אחת, ולא שתיים. 
יא וייסער לב מלך-ארם, על-הדבר הזה; ויקרא אל-עבדיו, ויאמר אליהם, הלוא תגידו לי, מי משלנו אל-מלך ישראל. 
יב ויאמר אחד מעבדיו, לא אדוני המלך:  כי-אלישע הנביא, אשר בישראל, יגיד למלך ישראל, את-הדברים אשר תדבר בחדר משכבך. 
יג ויאמר, לכו וראו איכה הוא, ואשלח, ואקחהו; ויוגד-לו לאמור, הנה בדותן. 
יד וישלח-שמה סוסים ורכב, וחיל כבד; ויבואו לילה, ויקיפו על-העיר. 
טו וישכם משרת איש האלוהים, לקום, וייצא, והנה-חיל סובב את-העיר וסוס ורכב; ויאמר נערו אליו אהה אדוני, איכה נעשה. 
טז ויאמר, אל-תירא:  כי רבים אשר איתנו, מאשר אותם. 
יז ויתפלל אלישע, ויאמר, יהוה, פקח-נא את-עיניו ויראה; ויפקח יהוה, את-עיני הנער, וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש, סביבות אלישע. 
יח ויירדו, אליו, ויתפלל אלישע אל-יהוה ויאמר, הך-נא את-הגוי-הזה בסנוורים; ויכם בסנוורים, כדבר אלישע. 
יט ויאמר אליהם אלישע, לא זה הדרך ולא זו העיר--לכו אחריי, ואוליכה אתכם אל-האיש אשר תבקשון; ויולך אותם, שומרונה. 
כ ויהי, כבואם שומרון, ויאמר אלישע, יהוה פקח את-עיני-אלה ויראו; ויפקח יהוה, את-עיניהם, ויראו, והנה בתוך שומרון. 
כא ויאמר מלך-ישראל אל-אלישע, כראותו אותם:  האכה אכה, אבי. 
כב ויאמר לא תכה, האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה; שים לחם ומים לפניהם, ויאכלו וישתו, וילכו, אל-אדוניהם. 
כג ויכרה להם כרה גדולה, ויאכלו וישתו, וישלחם, וילכו אל-אדוניהם; ולא-יספו עוד גדודי ארם, לבוא בארץ ישראל. 
כד ויהי, אחרי-כן, ויקבוץ בן-הדד מלך-ארם, את-כל-מחנהו; ויעל, ויצר על-שומרון. 
כה ויהי רעב גדול בשומרון, והנה צרים עליה:  עד היות ראש-חמור בשמונים כסף, ורובע הקב דיב יונים בחמישה-כסף. 
כו ויהי מלך ישראל, עובר על-החומה; ואישה, צעקה אליו לאמור, הושיעה, אדוני המלך. 
כז ויאמר אל-יושיעך יהוה, מאיין אושיעך; המן-הגורן, או מן-היקב. 
כח ויאמר-לה המלך, מה-לך; ותאמר, האישה הזאת אמרה אליי תני את-בנך ונאכלנו היום, ואת-בני, נאכל מחר. 
כט ונבשל את-בני, ונאכלהו; ואומר אליה ביום האחר, תני את-בנך ונאכלנו, ותחביא, את-בנה. 
ל ויהי כשמוע המלך את-דברי האישה, ויקרע את-בגדיו, והוא, עובר על-החומה; וירא העם, והנה השק על-בשרו מבית. 
לא ויאמר, כה-יעשה-לי אלוהים וכה יוסיף:  אם-יעמוד ראש אלישע בן-שפט, עליו--היום. 
לב ואלישע יושב בביתו, והזקנים יושבים איתו; וישלח איש מלפניו, בטרם יבוא המלאך אליו והוא אמר אל-הזקנים הראיתם כי-שלח בן-המרצח הזה להסיר את-ראשי, ראו כבוא המלאך סגרו הדלת ולחצתם אותו בדלת, הלוא קול רגלי אדוניו אחריו. 
לג עודנו מדבר עימם, והנה המלאך יורד אליו; ויאמר, הנה-זאת הרעה מאת יהוה--מה-אוחיל ליהוה, עוד. 
פרק ז
א ויאמר אלישע, שמעו דבר-יהוה:  כה אמר יהוה, כעת מחר סאה-סולת בשקל וסאתיים שעורים בשקל--בשער שומרון. 
ב ויען השליש אשר-למלך נשען על-ידו את-איש האלוהים, ויאמר, הנה יהוה עושה ארובות בשמיים, היהיה הדבר הזה; ויאמר, הנך רואה בעיניך, ומשם, לא תאכל. 
ג וארבעה אנשים היו מצורעים, פתח השער; ויאמרו, איש אל-ריעהו, מה אנחנו יושבים פה, עד-מתנו. 
ד אם-אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר, ומתנו שם, ואם-ישבנו פה, ומתנו; ועתה, לכו וניפלה אל-מחנה ארם--אם-יחייונו נחיה, ואם-ימיתונו, ומתנו. 
ה ויקומו בנשף, לבוא אל-מחנה ארם; ויבואו, עד-קצה מחנה ארם, והנה אין-שם, איש. 
ו ואדוניי השמיע את-מחנה ארם, קול רכב קול סוס--קול, חיל גדול; ויאמרו איש אל-אחיו, הנה שכר-עלינו מלך ישראל את-מלכי החיתים ואת-מלכי מצריים--לבוא עלינו. 
ז ויקומו, וינוסו בנשף, ויעזבו את-אוהליהם ואת-סוסיהם ואת-חמוריהם, המחנה כאשר-היא; וינוסו, אל-נפשם. 
ח ויבואו המצורעים האלה עד-קצה המחנה, ויבואו אל-אוהל אחד ויאכלו וישתו, וישאו משם כסף וזהב ובגדים, וילכו ויטמינו; וישובו, ויבואו אל-אוהל אחר, וישאו משם, וילכו ויטמינו. 
ט ויאמרו איש אל-ריעהו לא-כן אנחנו עושים, היום הזה יום-בשורה הוא, ואנחנו מחשים וחיכינו עד-אור הבוקר, ומצאנו עוון; ועתה לכו ונבואה, ונגידה בית המלך. 
י ויבואו, ויקראו אל-שוער העיר, ויגידו להם לאמור, באנו אל-מחנה ארם והנה אין-שם איש וקול אדם:  כי אם-הסוס אסור והחמור אסור, ואוהלים כאשר-המה. 
יא ויקרא, השוערים; ויגידו, בית המלך פנימה. 
יב ויקם המלך לילה, ויאמר אל-עבדיו, אגידה-נא לכם, את אשר-עשו לנו ארם:  ידעו כי-רעבים אנחנו, וייצאו מן-המחנה להיחבא בשדה לאמור, כי-ייצאו מן-העיר ונתפשם חיים, ואל-העיר נבוא. 
יג ויען אחד מעבדיו ויאמר, ויקחו-נא חמישה מן-הסוסים הנשארים אשר נשארו-בה, הנם ככל-המון ישראל אשר נשארו-בה, הנם ככל-המון ישראל אשר-תמו; ונשלחה, ונראה. 
יד ויקחו, שני רכב סוסים; וישלח המלך אחרי מחנה-ארם, לאמור--לכו וראו. 
טו וילכו אחריהם, עד-הירדן, והנה כל-הדרך מלאה בגדים וכלים, אשר-השליכו ארם בחופזם; וישובו, המלאכים, ויגידו, למלך. 
טז וייצא העם--ויבוזו, את מחנה ארם; ויהי סאה-סולת בשקל, וסאתיים שעורים בשקל--כדבר יהוה. 
יז והמלך הפקיד את-השליש אשר-נשען על-ידו, על-השער, וירמסוהו העם בשער, וימות:  כאשר דיבר, איש האלוהים, אשר דיבר, ברדת המלך אליו. 
יח ויהי, כדבר איש האלוהים, אל-המלך, לאמור:  סאתיים שעורים בשקל, וסאה-סולת בשקל, יהיה כעת מחר, בשער שומרון. 
יט ויען השליש את-איש האלוהים, ויאמר, והנה יהוה עושה ארובות בשמיים, היהיה כדבר הזה; ויאמר, הנך רואה בעיניך, ומשם, לא תאכל. 
כ ויהי-לו, כן; וירמסו אותו העם בשער, וימות. 
פרק ח
א ואלישע דיבר אל-האישה אשר-החיה את-בנה לאמור, קומי ולכי את וביתך, וגורי, באשר תגורי:  כי-קרא יהוה לרעב, וגם-בא אל-הארץ שבע שנים. 
ב ותקם, האישה, ותעש, כדבר איש האלוהים; ותלך היא וביתה, ותגר בארץ-פלשתים שבע שנים. 
ג ויהי, מקצה שבע שנים, ותשב האישה, מארץ פלשתים; ותצא לצעוק אל-המלך, אל-ביתה ואל-שדה. 
ד והמלך, מדבר אל-גיחזי, נער איש-האלוהים, לאמור:  ספרה-נא לי, את כל-הגדולות אשר-עשה אלישע. 
ה ויהי הוא מספר למלך, את אשר-החיה את-המת, והנה האישה אשר-החיה את-בנה צועקת אל-המלך, על-ביתה ועל-שדה; ויאמר גיחזי, אדוני המלך--זאת האישה, וזה-בנה אשר-החיה אלישע. 
ו וישאל המלך לאישה, ותספר-לו; וייתן-לה המלך סריס אחד לאמור, השב את-כל-אשר-לה ואת כל-תבואות השדה, מיום עוזבה את-הארץ, ועד-עתה. 
ז ויבוא אלישע דמשק, ובן-הדד מלך-ארם חולה; ויוגד-לו לאמור, בא איש האלוהים עד-הנה. 
ח ויאמר המלך אל-חזאל, קח בידך מנחה, ולך, לקראת איש האלוהים; ודרשת את-יהוה מאותו לאמור, האחיה מחולי זה. 
ט וילך חזאל, לקראתו, וייקח מנחה בידו וכל-טוב דמשק, משא ארבעים גמל; ויבוא, ויעמוד לפניו, ויאמר בנך בן-הדד מלך-ארם שלחני אליך לאמור, האחיה מחולי זה. 
י ויאמר אליו אלישע, לך אמר-לו חיה תחיה; והראני יהוה, כי-מות ימות. 
יא ויעמד את-פניו, וישם עד-בוש; ויבך, איש האלוהים. 
יב ויאמר חזאל, מדוע אדוני בוכה; ויאמר כי-ידעתי את אשר-תעשה לבני ישראל רעה, מבצריהם תשלח באש ובחוריהם בחרב תהרוג, ועולליהם תרטש, והרותיהם תבקע. 
יג ויאמר חזאל--כי מה עבדך הכלב, כי יעשה הדבר הגדול הזה; ויאמר אלישע, הראני יהוה אותך מלך על-ארם. 
יד וילך מאת אלישע, ויבוא אל-אדוניו, ויאמר לו, מה-אמר לך אלישע; ויאמר, אמר לי חיה תחיה. 
טו ויהי ממוחרת, וייקח המכבר ויטבול במים, ויפרוש על-פניו, וימות; וימלוך חזאל, תחתיו. 
טז ובשנת חמש, ליורם בן-אחאב מלך ישראל, ויהושפט, מלך יהודה--מלך יהורם בן-יהושפט, מלך יהודה. 
יז בן-שלושים ושתיים שנה, היה במולכו; ושמונה שנים, מלך בירושלים. 
יח וילך בדרך מלכי ישראל, כאשר עשו בית אחאב--כי בת-אחאב, הייתה-לו לאישה; ויעש הרע, בעיני יהוה. 
יט ולא-אבה יהוה להשחית את-יהודה, למען דויד עבדו:  כאשר אמר-לו, לתת לו ניר לבניו--כל-הימים. 
כ בימיו פשע אדום, מתחת יד-יהודה; וימליכו עליהם, מלך. 
כא ויעבור יורם צעירה, וכל-הרכב עימו; ויהי-הוא קם לילה, ויכה את-אדום הסובב אליו ואת שרי הרכב, וינס העם, לאוהליו. 
כב ויפשע אדום, מתחת יד-יהודה, עד, היום הזה; אז תפשע לבנה, בעת ההיא. 
כג ויתר דברי יורם, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה. 
כד וישכב יורם עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו בעיר דויד; וימלוך אחזיהו בנו, תחתיו. 
כה בשנת שתים-עשרה שנה, ליורם בן-אחאב מלך ישראל, מלך אחזיהו בן-יהורם, מלך יהודה. 
כו בן-עשרים ושתיים שנה, אחזיהו במולכו, ושנה אחת, מלך בירושלים; ושם אימו עתליהו, בת-עומרי מלך ישראל. 
כז וילך, בדרך בית אחאב, ויעש הרע בעיני יהוה, כבית אחאב:  כי חתן בית-אחאב, הוא. 
כח וילך את-יורם בן-אחאב, למלחמה עם-חזאל מלך-ארם--ברמות גלעד; ויכו ארמים, את-יורם. 
כט וישב יורם המלך להתרפא ביזרעאל, מן-המכים אשר יכוהו ארמים ברמה, בהילחמו, את-חזאל מלך ארם; ואחזיהו בן-יהורם מלך יהודה, ירד לראות את-יורם בן-אחאב ביזרעאל--כי-חולה הוא. 
פרק ט
א ואלישע, הנביא, קרא, לאחד מבני הנביאים; ויאמר לו חגור מותניך, וקח פך השמן הזה בידך, ולך, רמות גלעד. 
ב ובאת-שמה; וראה-שם יהוא בן-יהושפט בן-נמשי, ובאת והקמותו מתוך אחיו, והבאת אותו, חדר בחדר. 
ג ולקחת פך-השמן, ויצקת על-ראשו, ואמרת כה-אמר יהוה, משחתיך למלך אל-ישראל; ופתחת הדלת ונסת, ולא תחכה. 
ד וילך הנער הנער הנביא, רמות גלעד. 
ה ויבוא, והנה שרי החיל יושבים, ויאמר, דבר לי אליך השר; ויאמר יהוא אל-מי מכולנו, ויאמר אליך השר. 
ו ויקם ויבוא הביתה, וייצוק השמן אל-ראשו; ויאמר לו, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, משחתיך למלך אל-עם יהוה, אל-ישראל. 
ז והכית--את-בית אחאב, אדוניך; וניקמתי דמי עבדיי הנביאים, ודמי כל-עבדי יהוה--מיד איזבל. 
ח ואבד, כל-בית אחאב; והכרתי לאחאב משתין בקיר, ועצור ועזוב בישראל. 
ט ונתתי את-בית אחאב, כבית ירובעם בן-נבט, וכבית, בעשא בן-אחייה. 
י ואת-איזבל יאכלו הכלבים, בחלק יזרעאל--ואין קובר; ויפתח הדלת, וינוס. 
יא ויהוא, יצא אל-עבדי אדוניו, ויאמר לו השלום, מדוע בא-המשוגע הזה אליך; ויאמר אליהם, אתם ידעתם את-האיש ואת-שיחו. 
יב ויאמרו שקר, הגד-נא לנו; ויאמר, כזאת וכזאת אמר אליי לאמור, כה אמר יהוה, משחתיך למלך אל-ישראל. 
יג וימהרו, ויקחו איש בגדו, וישימו תחתיו, אל-גרם המעלות; ויתקעו, בשופר, ויאמרו, מלך יהוא. 
יד ויתקשר, יהוא בן-יהושפט בן-נמשי--אל-יורם; ויורם היה שומר ברמות גלעד, הוא וכל-ישראל, מפני, חזאל מלך-ארם. 
טו וישב יהורם המלך להתרפא ביזרעאל, מן-המכים אשר יכוהו ארמים, בהילחמו, את-חזאל מלך ארם; ויאמר יהוא, אם-יש נפשכם--אל-ייצא פליט מן-העיר, ללכת להגיד ביזרעאל. 
טז וירכב יהוא וילך יזרעאלה, כי יורם שוכב שמה; ואחזיה מלך יהודה, ירד לראות את-יורם. 
יז והצופה עומד על-המגדל ביזרעאל, וירא את-שפעת יהוא בבואו, ויאמר, שפעת אני רואה; ויאמר יהורם, קח רכב ושלח לקראתם--ויאמר השלום. 
יח וילך רוכב הסוס לקראתו, ויאמר כה-אמר המלך השלום, ויאמר יהוא מה-לך ולשלום, סוב אל-אחריי; ויגד הצופה לאמור, בא-המלאך עד-הם ולא-שב. 
יט וישלח, רוכב סוס שני, ויבוא אליהם, ויאמר כה-אמר המלך שלום; ויאמר יהוא מה-לך ולשלום, סוב אל-אחריי. 
כ ויגד הצופה לאמור, בא עד-אליהם ולא-שב; והמנהג, כמנהג יהוא בן-נמשי--כי בשיגעון, ינהג. 
כא ויאמר יהורם אסור, ויאסור רכבו; וייצא יהורם מלך-ישראל ואחזיהו מלך-יהודה איש ברכבו, וייצאו לקראת יהוא, וימצאוהו, בחלקת נבות היזרעאלי. 
כב ויהי, כראות יהורם את-יהוא, ויאמר, השלום יהוא; ויאמר, מה השלום--עד-זנוני איזבל אימך וכשפיה, הרבים. 
כג ויהפוך יהורם ידיו, וינוס; ויאמר אל-אחזיהו, מרמה אחזיה. 
כד ויהוא מילא ידו בקשת, ויך את-יהורם בין זרועיו, וייצא החצי, מליבו; ויכרע, ברכבו. 
כה ויאמר, אל-בדקר שלישו, שא השליכהו, בחלקת שדה נבות היזרעאלי:  כי-זכור אני ואתה, את רוכבים צמדים אחרי אחאב אביו, ויהוה נשא עליו, את-המשא הזה. 
כו אם-לא את-דמי נבות ואת-דמי בניו ראיתי אמש, נאום-יהוה, ושילמתי לך בחלקה הזאת, נאום-יהוה; ועתה, שא השליכהו בחלקה--כדבר יהוה. 
כז ואחזיה מלך-יהודה, ראה, וינס, דרך בית הגן; וירדוף אחריו יהוא, ויאמר גם-אותו הכוהו אל-המרכבה במעלה-גור אשר את-יבלעם, וינס מגידו, וימת שם. 
כח וירכיבו אותו עבדיו, ירושלימה; ויקברו אותו בקבורתו עם-אבותיו, בעיר דויד. 
כט ובשנת אחת עשרה שנה, ליורם בן-אחאב, מלך אחזיה, על-יהודה. 
ל ויבוא יהוא, יזרעאלה; ואיזבל שמעה, ותשם בפוך עיניה ותיטב את-ראשה, ותשקף, בעד החלון. 
לא ויהוא, בא בשער; ותאמר השלום, זמרי הורג אדוניו. 
לב ויישא פניו, אל-החלון, ויאמר, מי איתי מי; וישקיפו אליו, שניים שלושה סריסים. 
לג ויאמר שמטוה, וישמטוה; וייז מדמה אל-הקיר ואל-הסוסים, וירמסנה. 
לד ויבוא, ויאכל וישת; ויאמר, פקדו-נא את-הארורה הזאת וקברוה--כי בת-מלך, היא. 
לה וילכו, לקוברה; ולא-מצאו בה, כי אם-הגולגולת והרגליים--וכפות הידיים. 
לו וישובו, ויגידו לו, ויאמר דבר-יהוה הוא, אשר דיבר ביד-עבדו אלייהו התשבי לאמור:  בחלק יזרעאל, יאכלו הכלבים את-בשר איזבל. 
לז והייתה נבלת איזבל, כדומן על-פני השדה--בחלק יזרעאל:  אשר לא-יאמרו, זאת איזבל. 
פרק י
א ולאחאב שבעים בנים, בשומרון; ויכתוב יהוא ספרים וישלח שומרון, אל-שרי יזרעאל הזקנים, ואל-האומנים אחאב, לאמור. 
ב ועתה, כבוא הספר הזה אליכם, ואיתכם, בני אדוניכם; ואיתכם הרכב והסוסים, ועיר מבצר והנשק. 
ג וראיתם הטוב והישר, מבני אדוניכם, ושמתם, על-כיסא אביו; והילחמו, על-בית אדוניכם. 
ד וייראו, מאוד מאוד, ויאמרו, הנה שני המלכים לא עמדו לפניו; ואיך, נעמוד אנחנו. 
ה וישלח אשר-על-הבית ואשר על-העיר והזקנים והאומנים אל-יהוא לאמור, עבדיך אנחנו, וכול אשר-תאמר אלינו, נעשה:  לא-נמליך איש, הטוב בעיניך עשה. 
ו ויכתוב אליהם ספר שנית לאמור, אם-לי אתם ולקולי אתם שומעים קחו את-ראשי אנשי בני-אדוניכם, ובואו אליי כעת מחר, יזרעאלה; ובני המלך שבעים איש, את-גדולי העיר מגדלים אותם. 
ז ויהי, כבוא הספר אליהם, ויקחו את-בני המלך, וישחטו שבעים איש; וישימו את-ראשיהם בדודים, וישלחו אליו יזרעאלה. 
ח ויבוא המלאך ויגד-לו לאמור, הביאו ראשי בני-המלך; ויאמר, שימו אותם שני ציבורים פתח השער--עד-הבוקר. 
ט ויהי בבוקר, וייצא ויעמוד, ויאמר אל-כל-העם, צדיקים אתם; הנה אני קשרתי על-אדוני, ואהרגהו, ומי הכה, את-כל-אלה. 
י דעו איפוא, כי לא ייפול מדבר יהוה ארצה, אשר-דיבר יהוה, על-בית אחאב; ויהוה עשה--את אשר דיבר, ביד עבדו אלייהו. 
יא ויך יהוא, את כל-הנשארים לבית-אחאב ביזרעאל, וכל-גדוליו, ומיודעיו וכוהניו--עד-בלתי השאיר-לו, שריד. 
יב ויקם, ויבוא, וילך, שומרון--הוא בית-עקד הרועים, בדרך. 
יג ויהוא, מצא את-אחי אחזיהו מלך-יהודה, ויאמר, מי אתם; ויאמרו, אחי אחזיהו אנחנו, ונרד לשלום בני-המלך, ובני הגבירה. 
יד ויאמר תפשום חיים, ויתפשום חיים; וישחטום אל-בור בית-עקד, ארבעים ושניים איש, ולא-השאיר איש, מהם. 
טו וילך משם וימצא את-יהונדב בן-רכב לקראתו ויברכהו, ויאמר אליו היש את-לבבך ישר כאשר לבבי עם-לבבך, ויאמר יהונדב יש ויש, תנה את-ידך; וייתן ידו, ויעלהו אליו אל-המרכבה. 
טז ויאמר לכה איתי, וראה בקנאתי ליהוה; וירכיבו אותו, ברכבו. 
יז ויבוא, שומרון, ויך את-כל-הנשארים לאחאב בשומרון, עד-השמידו--כדבר יהוה, אשר דיבר אל-אלייהו. 
יח ויקבוץ יהוא, את-כל-העם, ויאמר אליהם, אחאב עבד את-הבעל מעט; יהוא, יעבדנו הרבה. 
יט ועתה כל-נביאי הבעל כל-עובדיו וכל-כוהניו קראו אליי איש אל-ייפקד, כי זבח גדול לי לבעל--כול אשר-ייפקד, לא יחיה; ויהוא עשה בעוקבה, למען האביד את-עובדי הבעל. 
כ ויאמר יהוא, קדשו עצרה לבעל--ויקראו. 
כא וישלח יהוא, בכל-ישראל, ויבואו כל-עובדי הבעל, ולא-נשאר איש אשר לא-בא; ויבואו בית הבעל, ויימלא בית-הבעל פה לפה. 
כב ויאמר, לאשר על-המלתחה, הוצא לבוש, לכול עובדי הבעל; ויוצא להם, המלבוש. 
כג ויבוא יהוא ויהונדב בן-רכב, בית הבעל; ויאמר לעובדי הבעל, חפשו וראו פן-יש-פה עימכם מעבדי יהוה--כי אם-עובדי הבעל, לבדם. 
כד ויבואו, לעשות זבחים ועולות; ויהוא שם-לו בחוץ, שמונים איש, ויאמר האיש אשר-יימלט מן-האנשים אשר אני מביא על-ידיכם, נפשו תחת נפשו. 
כה ויהי ככלותו לעשות העולה, ויאמר יהוא לרצים ולשלישים בואו הכום איש אל-ייצא, ויכום, לפי-חרב; וישליכו, הרצים והשלישים, וילכו, עד-עיר בית-הבעל. 
כו ויוציאו את-מצבות בית-הבעל, וישרפוה. 
כז וייתצו, את מצבת הבעל; וייתצו את-בית הבעל, וישימוהו למוצאות עד-היום. 
כח וישמד יהוא את-הבעל, מישראל. 
כט רק חטאי ירובעם בן-נבט, אשר החטיא את-ישראל--לא-סר יהוא, מאחריהם:  עגלי, הזהב, אשר בית-אל, ואשר בדן. 
ל ויאמר יהוה אל-יהוא, יען אשר-הטיבות לעשות הישר בעיניי--ככול אשר בלבבי, עשית לבית אחאב:  בני רביעים, יישבו לך על-כיסא ישראל. 
לא ויהוא, לא שמר ללכת בתורת-יהוה אלוהי-ישראל--בכל-לבבו:  לא סר, מעל חטאות ירובעם, אשר החטיא, את-ישראל. 
לב בימים ההם--החל יהוה, לקצות בישראל; ויכם חזאל, בכל-גבול ישראל. 
לג מן-הירדן, מזרח השמש, את כל-ארץ הגלעד, הגדי והראובני והמנשי--מערוער אשר על-נחל ארנון, והגלעד והבשן. 
לד ויתר דברי יהוא וכל-אשר עשה, וכל-גבורתו:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. 
לה וישכב יהוא עם-אבותיו, ויקברו אותו בשומרון; וימלוך יהואחז בנו, תחתיו. 
לו והימים, אשר מלך יהוא על-ישראל--עשרים-ושמונה שנה, בשומרון. 
פרק יא
א ועתליה אם אחזיהו, ראתה כי מת בנה; ותקם, ותאבד, את, כל-זרע הממלכה. 
ב ותיקח יהושבע בת-המלך-יורם אחות אחזיהו את-יואש בן-אחזיה, ותגנוב אותו מתוך בני-המלך המומתים--אותו ואת-מינקתו, בחדר המיטות; ויסתירו אותו מפני עתליהו, ולא הומת. 
ג ויהי איתה בית יהוה, מתחבא שש שנים; ועתליה, מולכת על-הארץ. 
ד ובשנה השביעית שלח יהוידע וייקח את-שרי המאות, לכרי ולרצים, ויבא אותם אליו, בית יהוה; ויכרות להם ברית וישבע אותם, בבית יהוה, וירא אותם, את-בן-המלך. 
ה ויצוום לאמור, זה הדבר אשר תעשון:  השלישית מכם, באי השבת, ושומרי, משמרת בית המלך. 
ו והשלישית בשער סור, והשלישית בשער אחר הרצים; ושמרתם את-משמרת הבית, מסח. 
ז ושתי הידות בכם, כול יוצאי השבת, ושמרו את-משמרת בית-יהוה, אל-המלך. 
ח והקפתם על-המלך סביב, איש וכליו בידו, והבא אל-השדרות, יומת; והיו את-המלך, בצאתו ובבואו. 
ט ויעשו שרי המאות, ככול אשר-ציווה יהוידע הכוהן, ויקחו איש את-אנשיו, באי השבת עם יוצאי השבת; ויבואו, אל-יהוידע הכוהן. 
י וייתן הכוהן לשרי המאות, את-החנית ואת-השלטים, אשר, למלך דויד--אשר, בבית יהוה. 
יא ויעמדו הרצים איש וכליו בידו, מכתף הבית הימנית עד-כתף הבית השמאלית, למזבח, ולבית--על-המלך, סביב. 
יב ויוציא את-בן-המלך, וייתן עליו את-הנזר ואת-העדות, וימליכו אותו, וימשחוהו; ויכו-כף--ויאמרו, יחי המלך. 
יג ותשמע עתליה, את-קול הרצין העם; ותבוא אל-העם, בית יהוה. 
יד ותרא והנה המלך עומד על-העמוד כמשפט, והשרים והחצוצרות אל-המלך, וכל-עם הארץ שמח, ותוקע בחצוצרות; ותקרע עתליה את-בגדיה, ותקרא קשר קשר. 
טו ויצו יהוידע הכוהן את-שרי המאות פקודי החיל, ויאמר אליהם הוציאו אותה אל-מבית לשדרות, והבא אחריה, המת בחרב:  כי אמר הכוהן, אל-תומת בית יהוה. 
טז וישימו לה ידיים, ותבוא דרך-מבוא הסוסים בית המלך; ותומת, שם. 
יז ויכרות יהוידע את-הברית, בין יהוה ובין המלך ובין העם, להיות לעם, ליהוה; ובין המלך, ובין העם. 
יח ויבואו כל-עם הארץ בית-הבעל וייתצוהו, את-מזבחותיו ואת-צלמיו שיברו היטב, ואת מתן כוהן הבעל, הרגו לפני המזבחות; וישם הכוהן פקודות, על-בית יהוה. 
יט וייקח את-שרי המאות ואת-הכרי ואת-הרצים ואת כל-עם הארץ, ויורידו את-המלך מבית יהוה, ויבואו דרך-שער הרצים, בית המלך; ויישב, על-כיסא המלכים. 
כ וישמח כל-עם-הארץ, והעיר שקטה; ואת-עתליהו המיתו בחרב, בית המלך. 
פרק יב
א בן-שבע שנים, יהואש במולכו. 
ב בשנת-שבע ליהוא, מלך יהואש, וארבעים שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, צביה מבאר שבע. 
ג ויעש יהואש הישר בעיני יהוה, כל-ימיו, אשר הורהו, יהוידע הכוהן. 
ד רק הבמות, לא-סרו:  עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות. 
ה ויאמר יהואש אל-הכוהנים, כול כסף הקודשים אשר-יובא בית-יהוה כסף עובר--איש, כסף נפשות ערכו:  כל-כסף, אשר יעלה על לב-איש, להביא, בית יהוה. 
ו יקחו להם הכוהנים, איש מאת מכרו; והם, יחזקו את-בדק הבית, לכול אשר-יימצא שם, בדק. 
ז ויהי, בשנת עשרים ושלוש שנה--למלך יהואש:  לא-חיזקו הכוהנים, את-בדק הבית. 
ח ויקרא המלך יהואש ליהוידע הכוהן, ולכוהנים, ויאמר אליהם, מדוע אינכם מחזקים את-בדק הבית; ועתה, אל-תקחו-כסף מאת מכריכם, כי-לבדק הבית, תיתנוהו. 
ט וייאותו, הכוהנים, לבלתי קחת-כסף מאת העם, ולבלתי חזק את-בדק הבית. 
י וייקח יהוידע הכוהן, ארון אחד, וייקוב חור, בדלתו; וייתן אותו אצל המזבח מימין, בבוא-איש בית יהוה, ונתנו-שמה הכוהנים שומרי הסף, את-כל-הכסף המובא בית-יהוה. 
יא ויהי, כראותם, כי-רב הכסף, בארון; ויעל סופר המלך, והכוהן הגדול, ויצורו וימנו, את-הכסף הנמצא בית-יהוה. 
יב ונתנו, את-הכסף המתוכן, על-ידי עושי המלאכה, המופקדים בית יהוה; ויוציאוהו לחרשי העץ, ולבונים, העושים, בית יהוה. 
יג ולגודרים, ולחוצבי האבן, ולקנות עצים ואבני מחצב, לחזק את-בדק בית-יהוה; ולכול אשר-ייצא על-הבית, לחוזקה. 
יד אך לא ייעשה בית יהוה, סיפות כסף מזמרות מזרקות חצוצרות, כל-כלי זהב, וכלי-כסף--מן-הכסף, המובא בית-יהוה. 
טו כי-לעושי המלאכה, ייתנוהו; וחיזקו-בו, את-בית יהוה. 
טז ולא יחשבו את-האנשים, אשר ייתנו את-הכסף על-ידם, לתת, לעושי המלאכה:  כי באמונה, הם עושים. 
יז כסף אשם וכסף חטאות, לא יובא בית יהוה:  לכוהנים, יהיו. 
יח אז יעלה, חזאל מלך ארם, ויילחם על-גת, וילכדה; וישם חזאל פניו, לעלות על-ירושלים. 
יט וייקח יהואש מלך-יהודה, את כל-הקודשים אשר-הקדישו יהושפט ויהורם ואחזיהו אבותיו מלכי יהודה ואת-קודשיו, ואת כל-הזהב הנמצא באוצרות בית-יהוה, ובית המלך; וישלח, לחזאל מלך ארם, ויעל, מעל ירושלים. 
כ ויתר דברי יואש, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה. 
כא ויקומו עבדיו, ויקשרו-קשר; ויכו, את-יואש, בית מילוא, היורד סילא. 
כב ויוזכר בן-שמעת ויהוזבד בן-שומר עבדיו, הכוהו וימות, ויקברו אותו עם-אבותיו, בעיר דויד; וימלוך אמציה בנו, תחתיו. 
פרק יג
א בשנת עשרים ושלוש שנה, ליואש בן-אחזיהו מלך יהודה--מלך יהואחז בן-יהוא על-ישראל, בשומרון, שבע עשרה, שנה. 
ב ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך אחר חטאות ירובעם בן-נבט, אשר-החטיא את-ישראל--לא-סר ממנה. 
ג וייחר-אף יהוה, בישראל; וייתנם ביד חזאל מלך-ארם, וביד בן-הדד בן-חזאל--כל-הימים. 
ד ויחל יהואחז, את-פני יהוה; וישמע אליו, יהוה, כי ראה את-לחץ ישראל, כי-לחץ אותם מלך ארם. 
ה וייתן יהוה לישראל, מושיע, וייצאו, מתחת יד-ארם; ויישבו בני-ישראל באוהליהם, כתמול שלשום. 
ו אך לא-סרו מחטאות בית-ירובעם, אשר-החטיא את-ישראל--בה הלך; וגם, האשרה, עמדה, בשומרון. 
ז כי לא השאיר ליהואחז עם, כי אם-חמישים פרשים ועשרה רכב, ועשרת אלפים, רגלי:  כי איבדם מלך ארם, וישימם כעפר לדוש. 
ח ויתר דברי יהואחז וכל-אשר עשה, וגבורתו:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. 
ט וישכב יהואחז עם-אבותיו, ויקברוהו בשומרון; וימלוך יואש בנו, תחתיו. 
י בשנת שלושים ושבע שנה, ליואש מלך יהודה--מלך יהואש בן-יהואחז על-ישראל, בשומרון, שש עשרה, שנה. 
יא ויעשה הרע, בעיני יהוה:  לא סר מכל-חטאות ירובעם בן-נבט, אשר-החטיא את-ישראל--בה הלך. 
יב ויתר דברי יואש, וכל-אשר עשה, וגבורתו, אשר נלחם עם אמציה מלך-יהודה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. 
יג וישכב יואש עם-אבותיו, וירובעם ישב על-כיסאו; וייקבר יואש בשומרון, עם מלכי ישראל. 
יד ואלישע חלה את-חולייו, אשר ימות בו; ויירד אליו יואש מלך-ישראל, ויבך על-פניו ויאמר, אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו. 
טו ויאמר לו אלישע, קח קשת וחיצים; וייקח אליו, קשת וחיצים. 
טז ויאמר למלך ישראל, הרכב ידך על-הקשת, וירכב, ידו; וישם אלישע ידיו, על-ידי המלך. 
יז ויאמר, פתח החלון קדמה--ויפתח; ויאמר אלישע ירה, ויור, ויאמר חץ-תשועה ליהוה וחץ תשועה בארם, והכית את-ארם באפק עד-כלה. 
יח ויאמר קח החיצים, וייקח; ויאמר למלך-ישראל הך-ארצה, ויך שלוש-פעמים ויעמוד. 
יט ויקצוף עליו איש האלוהים, ויאמר להכות חמש או-שש פעמים, אז הכית את-ארם, עד-כלה; ועתה, שלוש פעמים תכה את-ארם. 
כ וימת אלישע, ויקברוהו; וגדודי מואב יבואו בארץ, בא שנה. 
כא ויהי הם קוברים איש, והנה ראו את-הגדוד, וישליכו את-האיש, בקבר אלישע; וילך וייגע האיש, בעצמות אלישע, ויחי, ויקם על-רגליו. 
כב וחזאל מלך ארם, לחץ את-ישראל, כול, ימי יהואחז. 
כג ויחן יהוה אותם וירחמם, וייפן אליהם, למען בריתו, את-אברהם יצחק ויעקוב; ולא אבה השחיתם, ולא-השליכם מעל-פניו עד-עתה. 
כד וימת, חזאל מלך-ארם; וימלוך בן-הדד בנו, תחתיו. 
כה וישב יהואש בן-יהואחז, וייקח את-הערים מיד בן-הדד בן-חזאל, אשר לקח מיד יהואחז אביו, במלחמה:  שלוש פעמים הכהו יואש, וישב את-ערי ישראל. 
פרק יד
א בשנת שתיים, ליואש בן-יואחז מלך ישראל, מלך אמציהו בן-יואש, מלך יהודה. 
ב בן-עשרים וחמש שנה, היה במולכו, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, יהועדן מן-ירושלים. 
ג ויעש הישר, בעיני יהוה--רק, לא כדויד אביו:  ככול אשר-עשה יואש אביו, עשה. 
ד רק הבמות, לא-סרו:  עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות. 
ה ויהי, כאשר חזקה הממלכה בידו; ויך, את-עבדיו, המכים, את-המלך אביו. 
ו ואת-בני המכים, לא המית:  ככתוב בספר תורת-משה אשר-ציווה יהוה לאמור, לא-יומתו אבות על-בנים ובנים לא-יומתו על-אבות--כי אם-איש בחטאו, יומת. 
ז הוא-הכה את-אדום בגיא-מלח, עשרת אלפים, ותפש את-הסלע, במלחמה; ויקרא את-שמה יוקתאל, עד היום הזה. 
ח אז שלח אמציה מלאכים, אל-יהואש בן-יהואחז בן-יהוא מלך ישראל לאמור:  לכה, נתראה פנים. 
ט וישלח יהואש מלך-ישראל, אל-אמציהו מלך-יהודה לאמור, החוח אשר בלבנון שלח אל-הארז אשר בלבנון לאמור, תנה-את-בתך לבני לאישה; ותעבור חית השדה, אשר בלבנון, ותרמוס, את-החוח. 
י הכה הכית את-אדום, ונשאך ליבך; היכבד, ושב בביתך, ולמה תתגרה ברעה, ונפלת אתה ויהודה עימך. 
יא ולא-שמע אמציהו--ויעל יהואש מלך-ישראל ויתראו פנים, הוא ואמציהו מלך-יהודה:  בבית שמש, אשר ליהודה. 
יב ויינגף יהודה, לפני ישראל; וינוסו, איש לאוהליו. 
יג ואת אמציהו מלך-יהודה בן-יהואש בן-אחזיהו, תפש יהואש מלך-ישראל--בבית שמש; ויבוא, ירושלים, ויפרוץ בחומת ירושלים בשער אפריים עד-שער הפינה, ארבע מאות אמה. 
יד ולקח את-כל-הזהב-והכסף ואת כל-הכלים הנמצאים בית-יהוה, ובאוצרות בית המלך, ואת, בני התערובות; וישב, שומרונה. 
טו ויתר דברי יהואש אשר עשה, וגבורתו, ואשר נלחם, עם אמציהו מלך-יהודה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. 
טז וישכב יהואש, עם-אבותיו, וייקבר בשומרון, עם מלכי ישראל; וימלוך ירובעם בנו, תחתיו. 
יז ויחי אמציהו בן-יואש, מלך יהודה, אחרי מות, יהואש בן-יהואחז מלך ישראל--חמש עשרה, שנה. 
יח ויתר, דברי אמציהו:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה. 
יט ויקשרו עליו קשר בירושלים, וינס לכישה; וישלחו אחריו לכישה, וימיתוהו שם. 
כ וישאו אותו, על-הסוסים; וייקבר בירושלים עם-אבותיו, בעיר דויד. 
כא ויקחו כל-עם יהודה, את-עזריה, והוא, בן-שש עשרה שנה; וימליכו אותו, תחת אביו אמציהו. 
כב הוא בנה את-אילת, וישיבהא ליהודה, אחרי שכב-המלך, עם-אבותיו. 
כג בשנת חמש-עשרה שנה, לאמציהו בן-יואש מלך יהודה--מלך ירובעם בן-יואש מלך-ישראל, בשומרון, ארבעים ואחת, שנה. 
כד ויעש הרע, בעיני יהוה:  לא סר, מכל-חטאות ירובעם בן-נבט, אשר החטיא, את-ישראל. 
כה הוא, השיב את-גבול ישראל, מלבוא חמת, עד-ים הערבה--כדבר יהוה, אלוהי ישראל, אשר דיבר ביד-עבדו יונה בן-אמיתיי הנביא, אשר מגת החפר. 
כו כי-ראה יהוה את-עוני ישראל, מורה מאוד; ואפס עצור ואפס עזוב, ואין עוזר לישראל. 
כז ולא-דיבר יהוה--למחות את-שם ישראל, מתחת השמיים; ויושיעם, ביד ירובעם בן-יואש. 
כח ויתר דברי ירובעם וכל-אשר עשה, וגבורתו אשר-נלחם, ואשר השיב את-דמשק ואת-חמת ליהודה, בישראל:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. 
כט וישכב ירובעם עם-אבותיו, עם מלכי ישראל; וימלוך זכריה בנו, תחתיו. 
פרק טו
א בשנת עשרים ושבע שנה, לירובעם מלך ישראל, מלך עזריה בן-אמציה, מלך יהודה. 
ב בן-שש עשרה שנה, היה במולכו, וחמישים ושתיים שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, יכוליהו מירושלים. 
ג ויעש הישר, בעיני יהוה, ככול אשר-עשה, אמציהו אביו. 
ד רק הבמות, לא-סרו:  עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות. 
ה וינגע יהוה את-המלך, ויהי מצורע עד-יום מותו, ויישב, בבית החופשית; ויותם בן-המלך על-הבית, שופט את-עם הארץ. 
ו ויתר דברי עזריהו, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה. 
ז וישכב עזריה עם-אבותיו, ויקברו אותו עם-אבותיו בעיר דויד; וימלוך יותם בנו, תחתיו. 
ח בשנת שלושים ושמונה שנה, לעזריהו מלך יהודה:  מלך זכריהו בן-ירובעם על-ישראל, בשומרון--שישה חודשים. 
ט ויעש הרע בעיני יהוה, כאשר עשו אבותיו:  לא סר, מחטאות ירובעם בן-נבט, אשר החטיא, את-ישראל. 
י ויקשור עליו שלום בן-יבש, ויכהו קבל-עם וימיתהו; וימלוך, תחתיו. 
יא ויתר, דברי זכריה:  הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. 
יב הוא דבר-יהוה, אשר דיבר אל-יהוא לאמור, בני רביעים, יישבו לך על-כיסא ישראל; ויהי-כן. 
יג שלום בן-יבש, מלך, בשנת שלושים ותשע שנה, לעוזייה מלך יהודה; וימלוך ירח-ימים, בשומרון. 
יד ויעל מנחם בן-גדי מתרצה, ויבוא שומרון, ויך את-שלום בן-יבש, בשומרון; וימיתהו, וימלוך תחתיו. 
טו ויתר דברי שלום, וקשרו אשר קשר:  הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. 
טז אז יכה-מנחם את-תפסח ואת-כל-אשר-בה ואת-גבוליה, מתרצה--כי לא פתח, ויך; את כל-ההרותיה, ביקע. 
יז בשנת שלושים ותשע שנה, לעזריה מלך יהודה:  מלך מנחם בן-גדי על-ישראל, עשר שנים--בשומרון. 
יח ויעש הרע, בעיני יהוה:  לא סר מעל חטאות ירובעם בן-נבט, אשר-החטיא את-ישראל--כל-ימיו. 
יט בא פול מלך-אשור, על-הארץ, וייתן מנחם לפול, אלף כיכר-כסף--להיות ידיו איתו, להחזיק הממלכה בידו. 
כ ויוצא מנחם את-הכסף על-ישראל, על כל-גיבורי החיל, לתת למלך אשור, חמישים שקלים כסף לאיש אחד; וישב מלך אשור, ולא-עמד שם בארץ. 
כא ויתר דברי מנחם, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. 
כב וישכב מנחם, עם-אבותיו; וימלוך פקחיה בנו, תחתיו. 
כג בשנת חמישים שנה, לעזריה מלך יהודה:  מלך פקחיה בן-מנחם על-ישראל, בשומרון--שנתיים. 
כד ויעש הרע, בעיני יהוה:  לא סר, מחטאות ירובעם בן-נבט, אשר החטיא, את-ישראל. 
כה ויקשור עליו פקח בן-רמליהו שלישו, ויכהו בשומרון בארמון בית-המלך את-ארגוב ואת-האריה, ועימו חמישים איש, מבני גלעדים; וימיתהו, וימלוך תחתיו. 
כו ויתר דברי פקחיה, וכל-אשר עשה:  הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. 
כז בשנת חמישים ושתיים שנה, לעזריה מלך יהודה:  מלך פקח בן-רמליהו על-ישראל, בשומרון--עשרים שנה. 
כח ויעש הרע, בעיני יהוה:  לא סר, מן-חטאות ירובעם בן-נבט, אשר החטיא, את-ישראל. 
כט בימי פקח מלך-ישראל, בא תגלת פלאסר מלך אשור, וייקח את-עיון ואת-אביל בית-מעכה ואת-ינוח ואת-קדש ואת-חצור ואת-הגלעד ואת-הגלילה, כול ארץ נפתלי; ויגלם, אשורה. 
ל ויקשור-קשר הושע בן-אלה, על-פקח בן-רמליהו, ויכהו וימיתהו, וימלוך תחתיו--בשנת עשרים, ליותם בן-עוזייה. 
לא ויתר דברי-פקח, וכל-אשר עשה:  הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל. 
לב בשנת שתיים, לפקח בן-רמליהו מלך ישראל, מלך יותם בן-עוזייהו, מלך יהודה. 
לג בן-עשרים וחמש שנה, היה במולכו, ושש-עשרה שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, ירושא בת-צדוק. 
לד ויעש הישר, בעיני יהוה:  ככול אשר-עשה עוזייהו אביו, עשה. 
לה רק הבמות, לא סרו--עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות; הוא, בנה את-שער בית-יהוה--העליון. 
לו ויתר דברי יותם, אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה. 
לז בימים ההם--החל יהוה להשליח ביהודה, רצין מלך ארם; ואת, פקח בן-רמליהו. 
לח וישכב יותם, עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו, בעיר דויד אביו; וימלוך אחז בנו, תחתיו. 
פרק טז
א בשנת שבע-עשרה שנה, לפקח בן-רמליהו, מלך אחז בן-יותם, מלך יהודה. 
ב בן-עשרים שנה, אחז במולכו, ושש-עשרה שנה, מלך בירושלים; ולא-עשה הישר, בעיני יהוה אלוהיו--כדויד אביו. 
ג וילך, בדרך מלכי ישראל; וגם את-בנו, העביר באש, כתועבות הגויים, אשר הוריש יהוה אותם מפני בני ישראל. 
ד ויזבח ויקטר בבמות, ועל-הגבעות, ותחת, כל-עץ רענן. 
ה אז יעלה רצין מלך-ארם ופקח בן-רמליהו מלך-ישראל, ירושלים--למלחמה; ויצורו, על-אחז, ולא יכלו, להילחם. 
ו בעת ההיא, השיב רצין מלך-ארם את-אילת לארם, וינשל את-היהודים, מאילות; ואדומים, באו אילת, ויישבו שם, עד היום הזה. 
ז וישלח אחז מלאכים, אל-תגלת פלסר מלך-אשור לאמור, עבדך ובנך, אני; עלה והושיעני מכף מלך-ארם, ומכף מלך ישראל, הקומים, עליי. 
ח וייקח אחז את-הכסף ואת-הזהב, הנמצא בית יהוה, ובאוצרות, בית המלך; וישלח למלך-אשור, שוחד. 
ט וישמע אליו, מלך אשור, ויעל מלך אשור אל-דמשק ויתפשהא, ויגלהא קירה; ואת-רצין, המית. 
י וילך המלך אחז לקראת תגלת פלאסר מלך-אשור, דומשק, וירא את-המזבח, אשר בדמשק; וישלח המלך אחז אל-אורייה הכוהן, את-דמות המזבח ואת-תבניתו--לכל-מעשהו. 
יא וייבן אורייה הכוהן, את-המזבח:  ככול אשר-שלח המלך אחז מדמשק, כן עשה אורייה הכוהן, עד-בוא המלך-אחז, מדמשק. 
יב ויבוא המלך מדמשק, וירא המלך את-המזבח; ויקרב המלך על-המזבח, ויעל עליו. 
יג ויקטר את-עולתו ואת-מנחתו, ויסך את-נסכו; ויזרוק את-דם-השלמים אשר-לו, על-המזבח. 
יד ואת המזבח הנחושת, אשר לפני יהוה, ויקרב מאת פני הבית, מבין המזבח ומבין בית יהוה; וייתן אותו על-ירך המזבח, צפונה. 
טו ויצווה המלך-אחז את-אורייה הכוהן לאמור, על המזבח הגדול הקטר את-עולת-הבוקר ואת-מנחת הערב ואת-עולת המלך ואת-מנחתו ואת עולת כל-עם הארץ ומנחתם ונסכיהם, וכל-דם עולה וכל-דם-זבח, עליו תזרוק; ומזבח הנחושת יהיה-לי, לבקר. 
טז ויעש, אורייה הכוהן, ככול אשר-ציווה, המלך אחז. 
יז ויקצץ המלך אחז את-המסגרות המכונות, ויסר מעליהם את-הכיור, ואת-הים הוריד, מעל הבקר הנחושת אשר תחתיה; וייתן אותו, על מרצפת אבנים. 
יח ואת-מוסך השבת אשר-בנו בבית, ואת-מבוא המלך החיצונה--הסב, בית יהוה:  מפני, מלך אשור. 
יט ויתר דברי אחז, אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה. 
כ וישכב אחז עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו בעיר דויד; וימלוך חזקייהו בנו, תחתיו. 
פרק יז
א בשנת שתים עשרה, לאחז מלך יהודה:  מלך הושע בן-אלה בשומרון, על-ישראל--תשע שנים. 
ב ויעש הרע, בעיני יהוה:  רק, לא כמלכי ישראל, אשר היו, לפניו. 
ג עליו עלה, שלמנאסר מלך אשור; ויהי-לו הושע עבד, וישב לו מנחה. 
ד וימצא מלך-אשור בהושע קשר, אשר שלח מלאכים אל-סוא מלך-מצריים, ולא-העלה מנחה למלך אשור, כשנה בשנה; ויעצרהו מלך אשור, ויאסרהו בית כלא. 
ה ויעל מלך-אשור, בכל-הארץ; ויעל, שומרון, ויצר עליה, שלוש שנים. 
ו בשנת התשיעית להושע, לכד מלך-אשור את-שומרון, ויגל את-ישראל, אשורה; ויושב אותם בחלח ובחבור, נהר גוזן--וערי מדיי. 
ז ויהי, כי-חטאו בני-ישראל ליהוה אלוהיהם, המעלה אותם מארץ מצריים, מתחת יד פרעה מלך-מצריים; וייראו, אלוהים אחרים. 
ח וילכו, בחוקות הגויים, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל; ומלכי ישראל, אשר עשו. 
ט ויחפאו בני-ישראל, דברים אשר לא-כן, על-יהוה, אלוהיהם; ויבנו להם במות בכל-עריהם, ממגדל נוצרים עד-עיר מבצר. 
י ויציבו להם מצבות, ואשרים, על כל-גבעה גבוהה, ותחת כל-עץ רענן. 
יא ויקטרו-שם, בכל-במות, כגויים, אשר-הגלה יהוה מפניהם; ויעשו דברים רעים, להכעיס את-יהוה. 
יב ויעבדו, הגילולים, אשר אמר יהוה להם, לא תעשו את-הדבר הזה. 
יג ויעד יהוה בישראל וביהודה ביד כל-נביאי כל-חוזה לאמור, שובו מדרכיכם הרעים ושמרו מצוותיי חוקותיי, ככל-התורה, אשר ציוויתי את-אבותיכם--ואשר שלחתי אליכם, ביד עבדיי הנביאים. 
יד ולא, שמעו; ויקשו את-עורפם, כעורף אבותם, אשר לא האמינו, ביהוה אלוהיהם. 
טו וימאסו את-חוקיו, ואת-בריתו אשר כרת את-אבותם, ואת עדוותיו, אשר העיד בם; וילכו אחרי ההבל, ויהבלו, ואחרי הגויים אשר סביבותם, אשר ציווה יהוה אותם לבלתי עשות כהם. 
טז ויעזבו, את-כל-מצוות יהוה אלוהיהם, ויעשו להם מסכה, שני עגלים; ויעשו אשרה, וישתחוו לכל-צבא השמיים, ויעבדו, את-הבעל. 
יז ויעבירו את-בניהם ואת-בנותיהם, באש, ויקסמו קסמים, וינחשו; ויתמכרו, לעשות הרע בעיני יהוה--להכעיסו. 
יח ויתאנף יהוה מאוד בישראל, ויסירם מעל פניו:  לא נשאר, רק שבט יהודה לבדו. 
יט גם-יהודה--לא שמר, את-מצוות יהוה אלוהיהם; וילכו, בחוקות ישראל אשר עשו. 
כ וימאס יהוה בכל-זרע ישראל, ויענם, וייתנם, ביד-שוסים--עד אשר השליכם, מפניו. 
כא כי-קרע ישראל, מעל בית דויד, וימליכו, את-ירובעם בן-נבט; וידח ירובעם את-ישראל מאחרי יהוה, והחטיאם חטאה גדולה. 
כב וילכו בני ישראל, בכל-חטאות ירובעם אשר עשה:  לא-סרו, ממנה. 
כג עד אשר-הסיר יהוה את-ישראל, מעל פניו, כאשר דיבר, ביד כל-עבדיו הנביאים; וייגל ישראל מעל אדמתו, אשורה, עד, היום הזה. 
כד ויבא מלך-אשור מבבל ומכותה ומעווא ומחמת, וספרוויים, ויושב בערי שומרון, תחת בני ישראל; ויירשו, את-שומרון, ויישבו, בעריה. 
כה ויהי, בתחילת שבתם שם, לא יראו, את-יהוה; וישלח יהוה בהם את-האריות, ויהיו הורגים בהם. 
כו ויאמרו, למלך אשור לאמור, הגויים אשר הגלית ותושב בערי שומרון, לא ידעו, את-משפט אלוהי הארץ; וישלח-בם את-האריות, והנם ממיתים אותם, כאשר אינם יודעים, את-משפט אלוהי הארץ. 
כז ויצו מלך-אשור לאמור, הוליכו שמה אחד מהכוהנים אשר הגליתם משם, וילכו, ויישבו שם; ויורם, את-משפט אלוהי הארץ. 
כח ויבוא אחד מהכוהנים, אשר הגלו משומרון, ויישב, בבית-אל; ויהי מורה אותם, איך ייראו את-יהוה. 
כט ויהיו עושים, גוי גוי אלוהיו; ויניחו בבית הבמות, אשר עשו השומרונים, גוי גוי בעריהם, אשר הם יושבים שם. 
ל ואנשי בבל, עשו את-סוכות בנות, ואנשי-כות, עשו את-נרגל; ואנשי חמת, עשו את-אשימא. 
לא והעווים עשו נבחז, ואת-תרתק; והספרווים, שורפים את-בניהם באש, לאדרמלך וענמלך, אלוהי ספרוויים. 
לב ויהיו יראים, את-יהוה; ויעשו להם מקצותם כוהני במות, ויהיו עושים להם בבית הבמות. 
לג את-יהוה, היו יראים; ואת-אלוהיהם, היו עובדים, כמשפט הגויים, אשר-הגלו אותם משם. 
לד עד היום הזה הם עושים, כמשפטים הראשונים:  אינם יראים, את-יהוה, ואינם עושים כחוקותם וכמשפטם, וכתורה וכמצוה אשר ציווה יהוה את-בני יעקוב אשר-שם שמו ישראל. 
לה ויכרות יהוה איתם, ברית, ויצוום לאמור, לא תיראו אלוהים אחרים; ולא-תשתחוו להם--ולא תעבדום, ולא תזבחו להם. 
לו כי אם-את-יהוה, אשר העלה אתכם מארץ מצריים בכוח גדול ובזרוע נטויה--אותו תיראו; ולו תשתחוו, ולו תזבחו. 
לז ואת-החוקים ואת-המשפטים והתורה והמצוה, אשר כתב לכם--תשומרון לעשות, כל-הימים; ולא תיראו, אלוהים אחרים. 
לח והברית אשר-כרתי איתכם, לא תשכחו; ולא תיראו, אלוהים אחרים. 
לט כי אם-את-יהוה אלוהיכם, תיראו--והוא יציל אתכם, מיד כל-אויביכם. 
מ ולא, שמעו:  כי אם-כמשפטם הראשון, הם עושים. 
מא ויהיו הגויים האלה, יראים את-יהוה, ואת-פסיליהם, היו עובדים; גם-בניהם ובני בניהם, כאשר עשו אבותם הם עושים, עד, היום הזה. 
פרק יח
א ויהי בשנת שלוש, להושע בן-אלה מלך ישראל, מלך חזקייה בן-אחז, מלך יהודה. 
ב בן-עשרים וחמש שנה, היה במולכו, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, אבי בת-זכריה. 
ג ויעש הישר, בעיני יהוה, ככול אשר-עשה, דויד אביו. 
ד הוא הסיר את-הבמות, ושיבר את-המצבות, וכרת, את-האשרה; וכיתת נחש הנחושת אשר-עשה משה, כי עד-הימים ההמה היו בני-ישראל מקטרים לו, ויקרא-לו, נחושתן. 
ה ביהוה אלוהי-ישראל, בטח; ואחריו לא-היה כמוהו, בכול מלכי יהודה, ואשר היו, לפניו. 
ו וידבק, ביהוה, לא-סר, מאחריו; וישמור, מצוותיו, אשר-ציווה יהוה, את-משה. 
ז והיה יהוה עימו, בכול אשר-ייצא ישכיל; וימרוד במלך-אשור, ולא עבדו. 
ח הוא-הכה את-פלשתים עד-עזה, ואת-גבוליה, ממגדל נוצרים, עד-עיר מבצר. 
ט ויהי בשנה הרביעית, למלך חזקייהו--היא השנה השביעית, להושע בן-אלה מלך ישראל; עלה שלמנאסר מלך-אשור, על-שומרון--ויצר עליה. 
י וילכדוה, מקצה שלוש שנים, בשנת-שש, לחזקייה:  היא שנת-תשע, להושע מלך ישראל, נלכדה, שומרון. 
יא ויגל מלך-אשור את-ישראל, אשורה; וינחם בחלח ובחבור, נהר גוזן--וערי מדיי. 
יב על אשר לא-שמעו, בקול יהוה אלוהיהם, ויעברו את-בריתו, את כל-אשר ציווה משה עבד יהוה; ולא שמעו, ולא עשו. 
יג ובארבע עשרה שנה למלך חזקייה, עלה סנחריב מלך-אשור על כל-ערי יהודה הבצורות--ויתפשם. 
יד וישלח חזקייה מלך-יהודה אל-מלך-אשור לכישה לאמור חטאתי, שוב מעליי--את אשר-תיתן עליי, אשא; וישם מלך-אשור על-חזקייה מלך-יהודה, שלוש מאות כיכר-כסף, ושלושים, כיכר זהב. 
טו וייתן, חזקייה, את-כל-הכסף, הנמצא בית-יהוה; ובאוצרות, בית המלך. 
טז בעת ההיא, קיצץ חזקייה את-דלתות היכל יהוה ואת-האומנות, אשר ציפה, חזקייה מלך יהודה; וייתנם, למלך אשור. 
יז וישלח מלך-אשור את-תרתן ואת-רב-סריס ואת-רבשקה מן-לכיש אל-המלך חזקייהו, בחיל כבד--ירושלים; ויעלו, ויבואו ירושלים, ויעלו ויבואו ויעמדו בתעלת הבריכה העליונה, אשר במסילת שדה כובס. 
יח ויקראו, אל-המלך, וייצא אליהם אליקים בן-חלקייהו, אשר על-הבית; ושבנה, הסופר, ויואח בן-אסף, המזכיר. 
יט ויאמר אליהם רבשקה, אמרו-נא אל-חזקייהו:  כה-אמר המלך הגדול, מלך אשור, מה הביטחון הזה, אשר בטחת. 
כ אמרת, אך-דבר-שפתיים--עצה וגבורה, למלחמה; עתה על-מי בטחת, כי מרדת בי. 
כא עתה הנה בטחת לך על-משענת הקנה הרצוץ הזה, על-מצריים, אשר ייסמך איש עליו, ובא בכפו ונקבה; כן פרעה מלך-מצריים, לכל-הבוטחים עליו. 
כב וכי-תאמרון אליי, אל-יהוה אלוהינו בטחנו:  הלוא-הוא, אשר הסיר חזקייהו את-במותיו ואת-מזבחותיו, ויאמר ליהודה ולירושלים, לפני המזבח הזה תשתחוו בירושלים. 
כג ועתה התערב נא, את-אדוני את-מלך אשור; ואתנה לך, אלפיים סוסים, אם-תוכל, לתת לך רוכבים עליהם. 
כד ואיך תשיב, את פני פחת אחד עבדי אדוני--הקטנים; ותבטח לך על-מצריים, לרכב ולפרשים. 
כה עתה המבלעדי יהוה, עליתי על-המקום הזה להשחיתו; יהוה אמר אליי, עלה על-הארץ הזאת והשחיתה. 
כו ויאמר אליקים בן-חלקייהו ושבנה ויואח אל-רבשקה, דבר-נא אל-עבדיך ארמית--כי שומעים, אנחנו; ואל-תדבר עימנו, יהודית, באוזני העם, אשר על-החומה. 
כז ויאמר אליהם רבשקה, העל אדוניך ואליך שלחני אדוני, לדבר, את-הדברים האלה; הלוא על-האנשים, היושבים על-החומה, לאכול את-צואתם ולשתות את-מימי רגליהם, עימכם. 
כח ויעמוד, רבשקה, ויקרא בקול-גדול, יהודית; וידבר ויאמר, שמעו דבר-המלך הגדול מלך אשור. 
כט כה אמר המלך, אל-ישיא לכם חזקייהו:  כי-לא יוכל, להציל אתכם מידו. 
ל ואל-יבטח אתכם חזקייהו אל-יהוה לאמור, הצל יצילנו יהוה; ולא תינתן את-העיר הזאת, ביד מלך אשור. 
לא אל-תשמעו, אל-חזקייהו:  כי כה אמר מלך אשור, עשו-איתי ברכה וצאו אליי, ואכלו איש-גפנו ואיש תאנתו, ושתו איש מי-בורו. 
לב עד-בואי ולקחתי אתכם אל-ארץ כארצכם, ארץ דגן ותירוש ארץ לחם וכרמים ארץ זית יצהר ודבש, וחיו, ולא תמותו; ואל-תשמעו, אל-חזקייהו, כי-יסית אתכם לאמור, יהוה יצילנו. 
לג ההצל הצילו אלוהי הגויים, איש את-ארצו, מיד, מלך אשור. 
לד איה אלוהי חמת וארפד, איה אלוהי ספרוויים--הנע ועיווה:  כי-הצילו את-שומרון, מידי. 
לה מי בכל-אלוהי הארצות, אשר-הצילו את-ארצם מידי:  כי-יציל יהוה את-ירושלים, מידי. 
לו והחרישו העם, ולא-ענו אותו דבר:  כי-מצות המלך היא לאמור, לא תענוהו. 
לז ויבוא אליקים בן-חלקייה אשר-על-הבית ושבנא הסופר ויואח בן-אסף המזכיר, אל-חזקייהו--קרועי בגדים; ויגידו לו, דברי רבשקה.
פרק יט
א ויהי, כשמוע המלך חזקייהו, ויקרע, את-בגדיו; ויתכס בשק, ויבוא בית יהוה. 
ב וישלח את-אליקים אשר-על-הבית ושבנא הסופר, ואת זקני הכוהנים, מתכסים, בשקים--אל-ישעיהו הנביא, בן-אמוץ. 
ג ויאמרו אליו, כה אמר חזקייהו, יום-צרה ותוכחה ונאצה, היום הזה:  כי באו בנים עד-משבר, וכוח אין ללידה. 
ד אוליי ישמע יהוה אלוהיך את כל-דברי רבשקה, אשר שלחו מלך-אשור אדוניו לחרף אלוהים חי, והוכיח בדברים, אשר שמע יהוה אלוהיך; ונשאת תפילה, בעד השארית הנמצאה. 
ה ויבואו, עבדי המלך חזקייהו--אל-ישעיהו. 
ו ויאמר להם ישעיהו, כה תאמרון אל-אדוניכם:  כה אמר יהוה, אל-תירא מפני הדברים אשר שמעת, אשר גידפו נערי מלך-אשור, אותי. 
ז הנני נותן בו רוח, ושמע שמועה ושב לארצו; והפלתיו בחרב, בארצו. 
ח וישב, רבשקה, וימצא את-מלך אשור, נלחם על-לבנה:  כי שמע, כי נסע מלכיש. 
ט וישמע, אל-תרהקה מלך-כוש לאמור, הנה יצא, להילחם איתך; וישב וישלח מלאכים, אל-חזקייהו לאמור. 
י כה תאמרון, אל-חזקייהו מלך-יהודה לאמור, אל-ישיאך אלוהיך, אשר אתה בוטח בו לאמור:  לא תינתן ירושלים, ביד מלך אשור. 
יא הנה אתה שמעת, את אשר עשו מלכי אשור לכל-הארצות--להחרימם; ואתה, תינצל. 
יב ההצילו אותם אלוהי הגויים, אשר שיחתו אבותיי, את-גוזן, ואת-חרן; ורצף ובני-עדן, אשר בתלאשר. 
יג איו מלך-חמת ומלך ארפד, ומלך לעיר ספרוויים, הנע, ועיווה. 
יד וייקח חזקייהו את-הספרים מיד המלאכים, ויקראם; ויעל בית יהוה, ויפרשהו חזקייהו לפני יהוה. 
טו ויתפלל חזקייהו לפני יהוה, ויאמר, יהוה אלוהי ישראל יושב הכרובים, אתה-הוא האלוהים לבדך לכול ממלכות הארץ; אתה עשית, את-השמיים ואת-הארץ. 
טז הטה יהוה אוזנך ושמע, פקח יהוה עיניך וראה; ושמע, את דברי סנחריב, אשר שלחו, לחרף אלוהים חי. 
יז אומנם, יהוה:  החריבו מלכי אשור, את-הגויים--ואת-ארצם. 
יח ונתנו את-אלוהיהם, באש:  כי לא אלוהים המה, כי אם-מעשה ידי-אדם עץ ואבן--ויאבדום. 
יט ועתה יהוה אלוהינו, הושיענו נא מידו; ויידעו כל-ממלכות הארץ, כי אתה יהוה אלוהים לבדך. 
כ וישלח ישעיהו בן-אמוץ, אל-חזקייהו לאמור:  כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, אשר התפללת אליי אל-סנחריב מלך-אשור שמעתי. 
כא זה הדבר, אשר-דיבר יהוה עליו:  בזה לך לעגה לך, בתולת בת-ציון--אחריך ראש הניעה, בת ירושלים. 
כב את-מי חירפת וגידפת, ועל-מי הרימות קול; ותישא מרום עיניך, על-קדוש ישראל. 
כג ביד מלאכיך, חירפת אדוניי, ותאמר ברוב רכבי אני עליתי מרום הרים, ירכתי לבנון; ואכרות קומת ארזיו, מבחור ברושיו, ואבואה מלון קיצו, יער כרמילו. 
כד אני קרתי, ושתיתי מים זרים; ואחריב, בכף-פעמיי, כול, יאורי מצור. 
כה הלוא-שמעת למרחוק אותה עשיתי, למימי קדם ויצרתיה; עתה הבאתיה--ותהי להשות גלים ניצים, ערים בצורות. 
כו ויושביהן, קצרי-יד--חתו, ויבושו; היו עשב שדה, וירק דשא, חציר גגות, ושדפה לפני קמה. 
כז ושבתך וצאתך ובואך, ידעתי; ואת, התרגזך אליי. 
כח יען התרגזך אליי, ושאננך עלה באוזניי--ושמתי חחי באפך, ומתגי בשפתיך, והשיבותיך, בדרך אשר-באת בה. 
כט וזה-לך האות--אכול השנה ספיח, ובשנה השנית סחיש; ובשנה השלישית, זרעו וקצרו ונטעו כרמים--ואכלו פריים. 
ל ויספה פליטת בית-יהודה, הנשארה--שורש למטה; ועשה פרי, למעלה. 
לא כי מירושלים תצא שארית, ופליטה מהר ציון; קנאת יהוה צבאות, תעשה-זאת. 
לב לכן, כה-אמר יהוה אל-מלך אשור, לא יבוא אל-העיר הזאת, ולא-יורה שם חץ; ולא-יקדמנה מגן, ולא-ישפוך עליה סוללה. 
לג בדרך אשר-יבוא, בה ישוב; ואל-העיר הזאת לא יבוא, נאום-יהוה. 
לד וגנותי אל-העיר הזאת, להושיעה--למעני, ולמען דויד עבדי. 
לה ויהי, בלילה ההוא, וייצא מלאך יהוה ויך במחנה אשור, מאה שמונים וחמישה אלף; וישכימו בבוקר, והנה כולם פגרים מתים. 
לו וייסע וילך, וישב סנחריב מלך-אשור; ויישב, בנינווה. 
לז ויהי הוא משתחווה בית נסרוך אלוהיו, ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב, והמה נמלטו, ארץ אררט; וימלוך אסר-חדון בנו, תחתיו. 
פרק כ
א בימים ההם, חלה חזקייהו למות; ויבוא אליו ישעיהו בן-אמוץ הנביא, ויאמר אליו כה-אמר יהוה צו לביתך--כי מת אתה, ולא תחיה. 
ב ויסב את-פניו, אל-הקיר; ויתפלל--אל-יהוה, לאמור. 
ג אנה יהוה, זכור-נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלבב שלם, והטוב בעיניך, עשיתי; ויבך חזקייהו, בכי גדול. 
ד ויהי ישעיהו--לא יצא, חצר התיכונה; ודבר-יהוה--היה אליו, לאמור. 
ה שוב ואמרת אל-חזקייהו נגיד-עמי, כה-אמר יהוה אלוהי דויד אביך, שמעתי את-תפילתך, ראיתי את-דמעתך; הנני, רופא לך--ביום השלישי, תעלה בית יהוה. 
ו והוספתי על-ימיך, חמש עשרה שנה, ומכף מלך-אשור אצילך, ואת העיר הזאת; וגנותי, על-העיר הזאת--למעני, ולמען דויד עבדי. 
ז ויאמר ישעיהו, קחו דבלת תאנים; ויקחו וישימו על-השחין, ויחי. 
ח ויאמר חזקייהו, אל-ישעיהו, מה אות, כי-ירפא יהוה לי; ועליתי ביום השלישי, בית יהוה. 
ט ויאמר ישעיהו, זה-לך האות מאת יהוה, כי יעשה יהוה, את-הדבר אשר דיבר:  הלך הצל עשר מעלות, אם-ישוב עשר מעלות. 
י ויאמר, יחזקייהו, נקל לצל, לנטות עשר מעלות; לא כי, ישוב הצל אחרונית עשר מעלות. 
יא ויקרא ישעיהו הנביא, אל-יהוה; וישב את-הצל, במעלות אשר ירדה במעלות אחז אחרונית--עשר מעלות. 
יב בעת ההיא שלח ברודך בלאדן בן-בלאדן מלך-בבל, ספרים ומנחה--אל-חזקייהו:  כי שמע, כי חלה חזקייהו. 
יג וישמע עליהם, חזקייהו, ויראם את-כל-בית נכותו את-הכסף ואת-הזהב ואת-הבשמים ואת שמן הטוב ואת בית כליו, ואת כל-אשר נמצא באוצרותיו:  לא-היה דבר, אשר לא-הראם חזקייהו בביתו--ובכל-ממשלתו. 
יד ויבוא ישעיהו הנביא, אל-המלך חזקייהו; ויאמר אליו מה אמרו האנשים האלה, ומאיין יבואו אליך, ויאמר חזקייהו, מארץ רחוקה באו מבבל. 
טו ויאמר, מה ראו בביתך; ויאמר חזקייהו, את כל-אשר בביתי ראו--לא-היה דבר אשר לא-הראיתים, באוצרותיי. 
טז ויאמר ישעיהו, אל-חזקייהו:  שמע, דבר-יהוה. 
יז הנה, ימים באים, ונישא כל-אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד-היום הזה, בבלה:  לא-ייוותר דבר, אמר יהוה. 
יח ומבניך אשר ייצאו ממך, אשר תוליד--ייקחו; והיו, סריסים, בהיכל, מלך בבל. 
יט ויאמר חזקייהו אל-ישעיהו, טוב דבר-יהוה אשר דיברת; ויאמר, הלוא אם-שלום ואמת יהיה בימיי. 
כ ויתר דברי חזקייהו, וכל-גבורתו, ואשר עשה את-הבריכה ואת-התעלה, ויבא את-המים העירה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה. 
כא וישכב חזקייהו, עם-אבותיו; וימלוך מנשה בנו, תחתיו. 
פרק כא
א בן-שתים עשרה שנה, מנשה במולכו, וחמישים וחמש שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, חפצי-בה. 
ב ויעש הרע, בעיני יהוה--כתועבות, הגויים, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל. 
ג וישב, וייבן את-הבמות, אשר איבד, חזקייהו אביו; ויקם מזבחות לבעל, ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל, וישתחו לכל-צבא השמיים, ויעבוד אותם. 
ד ובנה מזבחות, בבית יהוה, אשר אמר יהוה, בירושלים אשים את-שמי. 
ה וייבן מזבחות, לכל-צבא השמיים, בשתי, חצרות בית-יהוה. 
ו והעביר את-בנו, באש, ועונן וניחש, ועשה אוב ויידעונים:  הרבה, לעשות הרע בעיני יהוה--להכעיס. 
ז וישם, את-פסל האשרה אשר עשה--בבית, אשר אמר יהוה אל-דויד ואל-שלמה בנו, בבית הזה ובירושלים אשר בחרתי מכול שבטי ישראל, אשים את-שמי לעולם. 
ח ולא אוסיף, להניד רגל ישראל, מן-האדמה, אשר נתתי לאבותם:  רק אם-ישמרו לעשות, ככול אשר ציוויתים, ולכל-התורה, אשר-ציווה אותם עבדי משה. 
ט ולא, שמעו; ויתעם מנשה, לעשות את-הרע, מן-הגויים, אשר השמיד יהוה מפני בני ישראל. 
י וידבר יהוה ביד-עבדיו הנביאים, לאמור. 
יא יען אשר עשה מנשה מלך-יהודה, התועבות האלה--הרע, מכול אשר-עשו האמורי אשר לפניו; ויחטיא גם-את-יהודה, בגילוליו. 
יב לכן, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, הנני מביא רעה, על-ירושלים ויהודה:  אשר, כל-שומעה--תיצלנה, שתי אוזניו. 
יג ונטיתי על-ירושלים, את קו שומרון, ואת-משקולת, בית אחאב; ומחיתי את-ירושלים כאשר-ימחה את-הצלחת, מחה, והפך, על-פניה. 
יד ונטשתי, את שארית נחלתי, ונתתים, ביד אויביהם; והיו לבז ולמשיסה, לכל-אויביהם. 
טו יען, אשר עשו את-הרע בעיניי, ויהיו מכעיסים, אותי--מן-היום, אשר יצאו אבותם ממצריים, ועד, היום הזה. 
טז וגם דם נקי שפך מנשה, הרבה מאוד, עד אשר-מילא את-ירושלים, פה לפה--לבד מחטאתו אשר החטיא את-יהודה, לעשות הרע בעיני יהוה. 
יז ויתר דברי מנשה וכל-אשר עשה, וחטאתו אשר חטא:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה. 
יח וישכב מנשה עם-אבותיו, וייקבר בגן-ביתו בגן-עוזא; וימלוך אמון בנו, תחתיו. 
יט בן-עשרים ושתיים שנה, אמון במולכו, ושתיים שנים, מלך בירושלים; ושם אימו, משולמת בת-חרוץ מן-יוטבה. 
כ ויעש הרע, בעיני יהוה, כאשר עשה, מנשה אביו. 
כא וילך, בכל-הדרך אשר-הלך אביו; ויעבוד, את-הגילולים אשר עבד אביו, וישתחו, להם. 
כב ויעזוב, את-יהוה אלוהי אבותיו; ולא הלך, בדרך יהוה. 
כג ויקשרו עבדי-אמון, עליו; וימיתו את-המלך, בביתו. 
כד ויך, עם-הארץ, את כל-הקושרים, על-המלך אמון; וימליכו עם-הארץ את-יאשייהו בנו, תחתיו. 
כה ויתר דברי אמון, אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה. 
כו ויקבור אותו בקבורתו, בגן-עוזא; וימלוך יאשייהו בנו, תחתיו. 
פרק כב
א בן-שמונה שנה, יאשייהו במולכו, ושלושים ואחת שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, ידידה בת-עדיה מבצקת. 
ב ויעש הישר, בעיני יהוה; וילך, בכל-דרך דויד אביו, ולא-סר, ימין ושמאל. 
ג ויהי, בשמונה עשרה שנה, למלך, יאשייהו; שלח המלך את-שפן בן-אצליהו בן-משולם, הסופר, בית יהוה, לאמור. 
ד עלה, אל-חלקייהו הכוהן הגדול, ויתם את-הכסף, המובא בית יהוה--אשר אספו שומרי הסף, מאת העם. 
ה וייתנוהו, על-יד עושי המלאכה, המופקדים, בית יהוה; וייתנו אותו, לעושי המלאכה אשר בבית יהוה, לחזק, בדק הבית. 
ו לחרשים, ולבונים ולגודרים; ולקנות עצים ואבני מחצב, לחזק את-הבית. 
ז אך לא-ייחשב איתם, הכסף הניתן על-ידם:  כי באמונה, הם עושים. 
ח ויאמר חלקייהו הכוהן הגדול, על-שפן הסופר, ספר התורה מצאתי, בבית יהוה; וייתן חלקייה את-הספר אל-שפן, ויקראהו. 
ט ויבוא שפן הסופר, אל-המלך, וישב את-המלך, דבר; ויאמר, התיכו עבדיך את-הכסף הנמצא בבית, וייתנוהו על-יד עושי המלאכה, המופקדים בית יהוה. 
י ויגד שפן הסופר, למלך לאמור, ספר נתן לי, חלקייה הכוהן; ויקראהו שפן, לפני המלך. 
יא ויהי כשמוע המלך, את-דברי ספר התורה; ויקרע, את-בגדיו. 
יב ויצו המלך את-חלקייה הכוהן ואת-אחיקם בן-שפן ואת-עכבור בן-מיכיה ואת שפן הסופר, ואת עשיה עבד-המלך--לאמור. 
יג לכו דרשו את-יהוה בעדי ובעד-העם, ובעד כל-יהודה, על-דברי הספר הנמצא, הזה:  כי-גדולה חמת יהוה, אשר-היא ניצתה בנו, על אשר לא-שמעו אבותינו על-דברי הספר הזה, לעשות ככל-הכתוב עלינו. 
יד וילך חלקייהו הכוהן ואחיקם ועכבור ושפן ועשיה, אל-חולדה הנביאה אשת שלום בן-תקווה בן-חרחס שומר הבגדים, והיא יושבת בירושלים, במשנה; וידברו, אליה. 
טו ותאמר אליהם, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל:  אמרו לאיש, אשר-שלח אתכם אליי. 
טז כה אמר יהוה, הנני מביא רעה אל-המקום הזה ועל-יושביו--את כל-דברי הספר, אשר קרא מלך יהודה. 
יז תחת אשר עזבוני, ויקטרו לאלוהים אחרים, למען הכעיסני, בכול מעשה ידיהם; וניצתה חמתי במקום הזה, ולא תכבה. 
יח ואל-מלך יהודה, השולח אתכם לדרוש את-יהוה, כה תאמרו, אליו:  כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, הדברים אשר שמעת. 
יט יען רך-לבבך ותיכנע מפני יהוה, בשומעך אשר דיברתי על-המקום הזה ועל-יושביו להיות לשמה ולקללה, ותקרע את-בגדיך, ותבכה לפניי; וגם אנוכי שמעתי, נאום-יהוה. 
כ לכן הנני אוסיפך על-אבותיך, ונאספת אל-קברותיך בשלום, ולא-תראינה עיניך, בכול הרעה אשר-אני מביא על-המקום הזה; וישיבו את-המלך, דבר.
פרק כג
א וישלח, המלך; ויאספו אליו, כל-זקני יהודה וירושלים. 
ב ויעל המלך בית-יהוה וכל-איש יהודה וכל-יושבי ירושלים איתו, והכוהנים והנביאים, וכל-העם, למקטון ועד-גדול; ויקרא באוזניהם, את-כל-דברי ספר הברית, הנמצא, בבית יהוה. 
ג ויעמוד המלך על-העמוד ויכרות את-הברית לפני יהוה, ללכת אחר יהוה ולשמור מצוותיו ואת-עדוותיו ואת-חוקותיו בכל-לב ובכל-נפש, להקים את-דברי הברית הזאת, הכתובים על-הספר הזה; ויעמוד כל-העם, בברית. 
ד ויצו המלך את-חלקייהו הכוהן הגדול ואת-כוהני המשנה, ואת-שומרי הסף, להוציא מהיכל יהוה, את כל-הכלים העשויים לבעל ולאשרה ולכול צבא השמיים; וישרפם מחוץ לירושלים, בשדמות קדרון, ונשא את-עפרם, בית-אל. 
ה והשבית את-הכמרים, אשר נתנו מלכי יהודה, ויקטר בבמות בערי יהודה, ומסיבי ירושלים; ואת-המקטרים לבעל, לשמש ולירח ולמזלות, ולכול, צבא השמיים. 
ו ויוצא את-האשרה מבית יהוה מחוץ לירושלים, אל-נחל קדרון, וישרוף אותה בנחל קדרון, וידק לעפר; וישלך, את-עפרה, על-קבר, בני העם. 
ז וייתוץ את-בתי הקדשים, אשר בבית יהוה:  אשר הנשים, אורגות שם בתים--לאשרה. 
ח ויבא את-כל-הכוהנים, מערי יהודה, ויטמא את-הבמות אשר קיטרו-שמה הכוהנים, מגבע עד-באר שבע; ונתץ את-במות השערים, אשר-פתח שער יהושוע שר-העיר, אשר-על-שמאל איש, בשער העיר. 
ט אך, לא יעלו כוהני הבמות, אל-מזבח יהוה, בירושלים:  כי אם-אכלו מצות, בתוך אחיהם. 
י וטימא את-התופת, אשר בגיא בן-הינום:  לבלתי, להעביר איש את-בנו ואת-בתו באש--למולך. 
יא וישבת את-הסוסים, אשר נתנו מלכי יהודה לשמש מבוא בית-יהוה, אל-לשכת נתן-מלך הסריס, אשר בפרוורים; ואת-מרכבות השמש, שרף באש. 
יב ואת-המזבחות אשר על-הגג עליית אחז אשר-עשו מלכי יהודה, ואת-המזבחות אשר-עשה מנשה בשתי חצרות בית-יהוה--נתץ המלך; וירץ משם, והשליך את-עפרם אל-נחל קדרון. 
יג ואת-הבמות אשר על-פני ירושלים, אשר מימין להר-המשחית, אשר בנה שלמה מלך-ישראל לעשתורת שיקוץ צידונים ולכמוש שיקוץ מואב, ולמלכום תועבת בני-עמון--טימא, המלך. 
יד ושיבר, את-המצבות, ויכרות, את-האשרים; וימלא את-מקומם, עצמות אדם. 
טו וגם את-המזבח אשר בבית-אל, הבמה אשר עשה ירובעם בן-נבט אשר החטיא את-ישראל--גם את-המזבח ההוא ואת-הבמה, נתץ; וישרוף את-הבמה הדק לעפר, ושרף אשרה. 
טז וייפן יאשייהו, וירא את-הקברים אשר-שם בהר, וישלח וייקח את-העצמות מן-הקברים, וישרוף על-המזבח ויטמאהו--כדבר יהוה, אשר קרא איש האלוהים, אשר קרא, את-הדברים האלה. 
יז ויאמר--מה הציון הלז, אשר אני רואה; ויאמרו אליו אנשי העיר, הקבר איש-האלוהים אשר-בא מיהודה, ויקרא את-הדברים האלה אשר עשית, על המזבח בית-אל. 
יח ויאמר הניחו לו, איש אל-ינע עצמותיו; וימלטו, עצמותיו--את עצמות הנביא, אשר-בא משומרון. 
יט וגם את-כל-בתי הבמות אשר בערי שומרון, אשר עשו מלכי ישראל להכעיס--הסיר, יאשייהו; ויעש להם--ככל-המעשים, אשר עשה בבית-אל. 
כ ויזבח את-כל-כוהני הבמות אשר-שם, על-המזבחות, וישרוף את-עצמות אדם, עליהם; וישב, ירושלים. 
כא ויצו המלך, את-כל-העם לאמור, עשו פסח, ליהוה אלוהיכם--ככתוב, על ספר הברית הזה. 
כב כי לא נעשה, כפסח הזה, מימי השופטים, אשר שפטו את-ישראל; וכול, ימי מלכי ישראל--ומלכי יהודה. 
כג כי, אם-בשמונה עשרה שנה, למלך, יאשייהו:  נעשה הפסח הזה, ליהוה--בירושלים. 
כד וגם את-האובות ואת-היידעונים ואת-התרפים ואת-הגילולים ואת כל-השיקוצים, אשר נראו בארץ יהודה ובירושלים--ביער, יאשייהו:  למען הקים את-דברי התורה, הכתובים על-הספר, אשר מצא חלקייהו הכוהן, בית יהוה. 
כה וכמוהו לא-היה לפניו מלך, אשר-שב אל-יהוה בכל-לבבו ובכל-נפשו ובכל-מאודו--ככול, תורת משה; ואחריו, לא-קם כמוהו. 
כו אך לא-שב יהוה, מחרון אפו הגדול, אשר-חרה אפו, ביהודה--על, כל-הכעסים, אשר הכעיסו, מנשה. 
כז ויאמר יהוה, גם את-יהודה אסיר מעל פניי, כאשר הסירותי, את-ישראל; ומאסתי את-העיר הזאת אשר-בחרתי, את-ירושלים, ואת-הבית, אשר אמרתי יהיה שמי שם. 
כח ויתר דברי יאשייהו, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה. 
כט בימיו עלה פרעה נכו מלך-מצריים, על-מלך אשור--על-נהר-פרת; וילך המלך יאשייהו, לקראתו, וימיתהו במגידו, כראותו אותו. 
ל וירכיבוהו עבדיו מת, ממגידו, ויביאוהו ירושלים, ויקברוהו בקבורתו; וייקח עם-הארץ, את-יהואחז בן-יאשייהו, וימשחו אותו וימליכו אותו, תחת אביו. 
לא בן-עשרים ושלוש שנה, יהואחז במולכו, ושלושה חודשים, מלך בירושלים; ושם אימו, חמוטל בת-ירמיהו מלבנה. 
לב ויעש הרע, בעיני יהוה, ככול אשר-עשו, אבותיו. 
לג ויאסרהו פרעה נכו ברבלה בארץ חמת, ממלוך בירושלים; וייתן-עונש, על-הארץ, מאה כיכר-כסף, וכיכר זהב. 
לד וימלך פרעה נכו את-אליקים בן-יאשייהו, תחת יאשייהו אביו, ויסב את-שמו, יהויקים; ואת-יהואחז לקח, ויבוא מצריים וימת שם. 
לה והכסף והזהב, נתן יהויקים לפרעה--אך העריך את-הארץ, לתת את-הכסף על-פי פרעה:  איש כערכו, נגש את-הכסף ואת-הזהב את-עם הארץ, לתת, לפרעה נכו. 
לו בן-עשרים וחמש שנה, יהויקים במולכו, ואחת עשרה שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, זבודה בת-פדיה מן-רומה. 
לז ויעש הרע, בעיני יהוה, ככול אשר-עשו, אבותיו.
פרק כד
א בימיו עלה, נבוכדנאצר מלך בבל; ויהי-לו יהויקים עבד שלוש שנים, וישב וימרוד-בו. 
ב וישלח יהוה בו את-גדודי כשדים ואת-גדודי ארם ואת גדודי מואב, ואת גדודי בני-עמון, וישלחם ביהודה, להאבידו:  כדבר יהוה--אשר דיבר, ביד עבדיו הנביאים. 
ג אך על-פי יהוה, הייתה ביהודה, להסיר, מעל פניו--בחטאות מנשה, ככול אשר עשה. 
ד וגם דם-הנקי אשר שפך, וימלא את-ירושלים דם נקי; ולא-אבה יהוה, לסלוח. 
ה ויתר דברי יהויקים, וכל-אשר עשה:  הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה. 
ו וישכב יהויקים, עם-אבותיו; וימלוך יהויכין בנו, תחתיו. 
ז ולא-הוסיף עוד מלך מצריים, לצאת מארצו:  כי-לקח מלך בבל, מנחל מצריים עד-נהר-פרת, כול אשר הייתה, למלך מצריים. 
ח בן-שמונה עשרה שנה, יהויכין במולכו, ושלושה חודשים, מלך בירושלים; ושם אימו, נחושתא בת-אלנתן מירושלים. 
ט ויעש הרע, בעיני יהוה, ככול אשר-עשה, אביו. 
י בעת ההיא--עלו עבדי נבוכדנאצר מלך-בבל, ירושלים; ותבוא העיר, במצור. 
יא ויבוא נבוכדנאצר מלך-בבל, על-העיר; ועבדיו, צרים עליה. 
יב וייצא יהויכין מלך-יהודה, על-מלך בבל, הוא ואימו, ועבדיו ושריו וסריסיו; וייקח אותו מלך בבל, בשנת שמונה למולכו. 
יג ויוצא משם, את-כל-אוצרות בית יהוה, ואוצרות, בית המלך; ויקצץ את-כל-כלי הזהב, אשר עשה שלמה מלך-ישראל בהיכל יהוה, כאשר, דיבר יהוה. 
יד והגלה את-כל-ירושלים ואת-כל-השרים ואת כל-גיבורי החיל, עשרת אלפים גולה, וכל-החרש, והמסגר:  לא נשאר, זולת דלת עם-הארץ. 
טו ויגל את-יהויכין, בבלה; ואת-אם המלך ואת-נשי המלך ואת-סריסיו, ואת אילי הארץ, הוליך גולה מירושלים, בבלה. 
טז ואת כל-אנשי החיל שבעת אלפים, והחרש והמסגר אלף--הכול, גיבורים עושי מלחמה; ויביאם מלך-בבל גולה, בבלה. 
יז וימלך מלך-בבל את-מתניה דודו, תחתיו; ויסב את-שמו, צדקייהו. 
יח בן-עשרים ואחת שנה, צדקייהו במולכו, ואחת עשרה שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, חמוטל בת-ירמיהו מלבנה. 
יט ויעש הרע, בעיני יהוה, ככול אשר-עשה, יהויקים. 
כ כי על-אף יהוה, הייתה בירושלים וביהודה, עד-השליכו אותם, מעל פניו; וימרוד צדקייהו, במלך בבל. 
פרק כה
א ויהי בשנת התשיעית למולכו, בחודש העשירי בעשור לחודש, בא נבוכדנאצר מלך-בבל הוא וכל-חילו על-ירושלים, וייחן עליה; ויבנו עליה דייק, סביב. 
ב ותבוא העיר, במצור, עד עשתי עשרה שנה, למלך צדקייהו. 
ג בתשעה לחודש, ויחזק הרעב בעיר; ולא-היה לחם, לעם הארץ. 
ד ותיבקע העיר, וכל-אנשי המלחמה הלילה דרך שער בין החומותיים אשר על-גן המלך, וכשדים על-העיר, סביב; וילך, דרך הערבה. 
ה וירדפו חיל-כשדים אחר המלך, וישיגו אותו בערבות ירחו; וכל-חילו--נפוצו, מעליו. 
ו ויתפשו, את-המלך, ויעלו אותו אל-מלך בבל, רבלתה; וידברו איתו, משפט. 
ז ואת-בני, צדקייהו, שחטו, לעיניו; ואת-עיני צדקייהו, עיוור, ויאסרהו בנחושתיים, ויביאהו בבל. 
ח ובחודש החמישי, בשבעה לחודש--היא שנת תשע-עשרה שנה, למלך נבוכדנאצר מלך-בבל:  בא נבוזראדן רב-טבחים, עבד מלך-בבל--ירושלים. 
ט וישרוף את-בית-יהוה, ואת-בית המלך; ואת כל-בתי ירושלים ואת-כל-בית גדול, שרף באש. 
י ואת-חומות ירושלים, סביב--נתצו כל-חיל כשדים, אשר רב-טבחים. 
יא ואת יתר העם הנשארים בעיר, ואת-הנופלים אשר נפלו על-המלך בבל, ואת, יתר ההמון--הגלה, נבוזראדן רב-טבחים. 
יב ומדלת הארץ, השאיר רב-טבחים, לכורמים, וליוגבים. 
יג ואת-עמודי הנחושת אשר בית-יהוה, ואת-המכונות ואת-ים הנחושת אשר בבית-יהוה--שיברו כשדים; וישאו את-נחושתם, בבלה. 
יד ואת-הסירות ואת-היעים ואת-המזמרות ואת-הכפות, ואת כל-כלי הנחושת אשר ישרתו-בם--לקחו. 
טו ואת-המחתות, ואת-המזרקות, אשר זהב זהב, ואשר-כסף כסף--לקח, רב-טבחים. 
טז העמודים שניים, הים האחד והמכונות, אשר-עשה שלמה, לבית יהוה--לא-היה משקל, לנחושת כל-הכלים האלה. 
יז שמונה עשרה אמה קומת העמוד האחד, וכותרת עליו נחושת וקומת הכותרת שלוש אמות, ושבכה ורימונים על-הכותרת סביב, הכול נחושת; וכאלה לעמוד השני, על-השבכה. 
יח וייקח רב-טבחים, את-שריה כוהן הראש, ואת-צפניהו, כוהן משנה; ואת-שלושת, שומרי הסף. 
יט ומן-העיר לקח סריס אחד אשר-הוא פקיד על-אנשי המלחמה, וחמישה אנשים מרואי פני-המלך אשר נמצאו בעיר, ואת הסופר שר הצבא, המצביא את-עם הארץ; ושישים איש מעם הארץ, הנמצאים בעיר. 
כ וייקח אותם, נבוזראדן רב-טבחים; ויולך אותם על-מלך בבל, רבלתה. 
כא ויך אותם מלך בבל וימיתם ברבלה, בארץ חמת; וייגל יהודה, מעל אדמתו. 
כב והעם, הנשאר בארץ יהודה, אשר השאיר, נבוכדנאצר מלך בבל--ויפקד עליהם, את-גדליהו בן-אחיקם בן-שפן. 
כג וישמעו כל-שרי החיילים המה והאנשים, כי-הפקיד מלך-בבל את-גדליהו, ויבואו אל-גדליהו, המצפה; וישמעאל בן-נתניה ויוחנן בן-קרח ושריה בן-תנחומת הנטופתי, ויאזניהו בן-המעכתי--המה, ואנשיהם. 
כד ויישבע להם גדליהו, ולאנשיהם, ויאמר להם, אל-תיראו מעבדי הכשדים:  שבו בארץ, ועבדו את-מלך בבל--וייטב לכם. 
כה ויהי בחודש השביעי, בא ישמעאל בן-נתניה בן-אלישמע מזרע המלוכה ועשרה אנשים איתו, ויכו את-גדליהו, וימות; ואת-היהודים, ואת-הכשדים, אשר-היו איתו, במצפה. 
כו ויקומו כל-העם מקטון ועד-גדול, ושרי החיילים, ויבואו, מצריים:  כי יראו, מפני כשדים. 
כז ויהי בשלושים ושבע שנה, לגלות יהויכין מלך-יהודה, בשנים עשר חודש, בעשרים ושבעה לחודש; נשא אוויל מרודך מלך בבל בשנת מולכו, את-ראש יהויכין מלך-יהודה--מבית כלא. 
כח וידבר איתו, טובות; וייתן, את-כיסאו, מעל כיסא המלכים אשר איתו, בבבל. 
כט ושינה, את בגדי כלאו; ואכל לחם תמיד לפניו, כל-ימי חייו. 
ל וארוחתו, ארוחת תמיד ניתנה-לו מאת המלך--דבר-יום ביומו:  כול, ימי חיו.