ספר האזרחים הותיקים

מציג

צילומים מפרויקט עמי העולם כותבים את התנ"ך ותמונות מתערוכת הציורים: ילדי העולם מציירים תנ"ך

  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow

עמוס
פרק א
א דברי עמוס, אשר-היה בנוקדים מתקוע:  אשר חזה על-ישראל בימי עוזייה מלך-יהודה, ובימי ירובעם בן-יואש מלך ישראל--שנתיים, לפני הרעש. 
ב ויאמר--יהוה מציון ישאג, ומירושלים ייתן קולו; ואבלו נאות הרועים, ויבש ראש הכרמל. 
ג כה, אמר יהוה, על-שלושה פשעי דמשק, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-דושם בחרוצות הברזל, את-הגלעד. 
ד ושילחתי אש, בבית חזאל; ואכלה, ארמנות בן-הדד. 
ה ושברתי, בריח דמשק, והכרתי יושב מבקעת-אוון, ותומך שבט מבית עדן; וגלו עם-ארם קירה, אמר יהוה. 
ו כה, אמר יהוה, על-שלושה פשעי עזה, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-הגלותם גלות שלמה, להסגיר לאדום. 
ז ושילחתי אש, בחומת עזה; ואכלה, ארמנותיה. 
ח והכרתי יושב מאשדוד, ותומך שבט מאשקלון; והשיבותי ידי על-עקרון, ואבדו שארית פלשתים--אמר, אדוניי יהוה. 
ט כה, אמר יהוה, על-שלושה פשעי-צור, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-הסגירם גלות שלמה, לאדום, ולא זכרו, ברית אחים. 
י ושילחתי אש, בחומת צור; ואכלה, ארמנותיה. 
יא כה, אמר יהוה, על-שלושה פשעי אדום, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-רודפו בחרב אחיו, ושיחת רחמיו, ויטרוף לעד אפו, ועברתו שמרה נצח. 
יב ושילחתי אש, בתימן; ואכלה, ארמנות בוצרה. 
יג כה, אמר יהוה, על-שלושה פשעי בני-עמון, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-בקעם הרות הגלעד, למען הרחיב את-גבולם. 
יד והצתי אש בחומת רבה, ואכלה ארמנותיה; בתרועה ביום מלחמה, בסער ביום סופה. 
טו והלך מלכם, בגולה; הוא ושריו יחדיו, אמר יהוה. 
פרק ב
א כה, אמר יהוה, על-שלושה פשעי מואב, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-שורפו עצמות מלך-אדום, לשיד. 
ב ושילחתי-אש במואב, ואכלה ארמנות הקרייות; ומת בשאון מואב, בתרועה בקול שופר. 
ג והכרתי שופט, מקרבה; וכל-שריה אהרוג עימו, אמר יהוה. 
ד כה, אמר יהוה, על-שלושה פשעי יהודה, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-מואסם את-תורת יהוה, וחוקיו לא שמרו, ויתעום כזביהם, אשר-הלכו אבותם אחריהם. 
ה ושילחתי אש, ביהודה; ואכלה, ארמנות ירושלים. 
ו כה, אמר יהוה, על-שלושה פשעי ישראל, ועל-ארבעה לא אשיבנו:  על-מכרם בכסף צדיק, ואביון בעבור נעליים. 
ז השואפים על-עפר-ארץ בראש דלים, ודרך ענווים יטו; ואיש ואביו, ילכו אל-הנערה, למען חלל, את-שם קודשי. 
ח ועל-בגדים חבולים יטו, אצל כל-מזבח; ויין ענושים ישתו, בית אלוהיהם. 
ט ואנוכי השמדתי את-האמורי, מפניהם, אשר כגובה ארזים גובהו, וחסון הוא כאלונים; ואשמיד פרייו ממעל, ושורשיו מתחת. 
י ואנוכי העליתי אתכם, מארץ מצריים; ואולך אתכם במדבר ארבעים שנה, לרשת את-ארץ האמורי. 
יא ואקים מבניכם לנביאים, ומבחוריכם לנזירים; האף אין-זאת בני ישראל, נאום-יהוה. 
יב ותשקו את-הנזירים, יין; ועל-הנביאים ציוויתם לאמור, לא תינבאו. 
יג הנה אנוכי מעיק, תחתיכם, כאשר תעיק העגלה, המלאה לה עמיר. 
יד ואבד מנוס מקל, וחזק לא-יאמץ כוחו; וגיבור, לא-ימלט נפשו. 
טו ותופש הקשת לא יעמוד, וקל ברגליו לא ימלט; ורוכב הסוס, לא ימלט נפשו. 
טז ואמיץ ליבו, בגיבורים--ערום ינוס ביום-ההוא, נאום-יהוה. 
פרק ג
א שמעו את-הדבר הזה, אשר דיבר יהוה עליכם--בני ישראל:  על כל-המשפחה, אשר העליתי מארץ מצריים לאמור. 
ב רק אתכם ידעתי, מכול משפחות האדמה; על-כן אפקוד עליכם, את כל-עוונותיכם. 
ג הילכו שניים, יחדיו, בלתי, אם-נועדו. 
ד הישאג אריה ביער, וטרף אין לו; הייתן כפיר קולו ממעונתו, בלתי אם-לכד. 
ה התיפול ציפור על-פח הארץ, ומוקש אין לה; היעלה-פח, מן-האדמה, ולכוד, לא ילכוד. 
ו אם-ייתקע שופר בעיר, ועם לא יחרדו; אם-תהיה רעה בעיר, ויהוה לא עשה. 
ז כי לא יעשה אדוניי יהוה, דבר, כי אם-גלה סודו, אל-עבדיו הנביאים. 
ח אריה שאג, מי לא יירא; אדוניי יהוה דיבר, מי לא יינבא. 
ט השמיעו על-ארמנות באשדוד, ועל-ארמנות בארץ מצריים; ואמרו, היאספו על-הרי שומרון, וראו מהומות רבות בתוכה, ועשוקים בקרבה. 
י ולא-ידעו עשות-נכוחה, נאום-יהוה; האוצרים חמס ושוד, בארמנותיהם. 
יא לכן, כה אמר אדוניי יהוה, צר, וסביב הארץ; והוריד ממך עוזך, ונבוזו ארמנותייך. 
יב כה, אמר יהוה, כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעיים, או בדל-אוזן--כן יינצלו בני ישראל, היושבים בשומרון, בפאת מיטה, ובדמשק ערש. 
יג שמעו והעידו, בבית יעקוב--נאום-אדוניי יהוה, אלוהי הצבאות. 
יד כי, ביום פוקדי פשעי-ישראל--עליו:  ופקדתי, על-מזבחות בית-אל, ונגדעו קרנות המזבח, ונפלו לארץ. 
טו והכיתי בית-החורף, על-בית הקיץ; ואבדו בתי השן, וספו בתים רבים--נאום-יהוה. 
פרק ד
א שמעו הדבר הזה, פרות הבשן אשר בהר שומרון, העושקות דלים, הרוצצות אביונים; האומרות לאדוניהם, הביאה ונשתה. 
ב נשבע אדוניי יהוה בקודשו, כי הנה ימים באים עליכם; ונישא אתכם בצינות, ואחריתכן בסירות דוגה. 
ג ופרצים תצאנה, אישה נגדה; והשלכתנה ההרמונה, נאום-יהוה. 
ד בואו בית-אל ופשעו, הגלגל הרבו לפשוע; והביאו לבוקר זבחיכם, לשלושת ימים מעשרותיכם. 
ה וקטר מחמץ תודה, וקראו נדבות השמיעו:  כי כן אהבתם בני ישראל, נאום אדוניי יהוה. 
ו וגם-אני נתתי לכם נקיון שיניים, בכל-עריכם, וחוסר לחם, בכול מקומותיכם; ולא-שבתם עדיי, נאום-יהוה. 
ז וגם אנוכי מנעתי מכם את-הגשם, בעוד שלושה חודשים לקציר, והמטרתי על-עיר אחת, ועל-עיר אחת לא אמטיר; חלקה אחת תימטר, וחלקה אשר-לא-תמטיר עליה תיבש. 
ח ונעו שתיים שלוש ערים אל-עיר אחת, לשתות מים--ולא ישבעו; ולא-שבתם עדיי, נאום-יהוה. 
ט הכיתי אתכם, בשידפון וביירקון--הרבות גנותיכם וכרמיכם ותאניכם וזיתיכם, יאכל הגזם; ולא-שבתם עדיי, נאום-יהוה. 
י שילחתי בכם דבר, בדרך מצריים--הרגתי בחרב בחוריכם, עם שבי סוסיכם; ואעלה באוש מחניכם, ובאפכם, ולא-שבתם עדיי, נאום-יהוה. 
יא הפכתי בכם, כמהפכת אלוהים את-סדום ואת-עמורה, ותהיו, כאוד מוצל משריפה; ולא-שבתם עדיי, נאום-יהוה. 
יב לכן, כה אעשה-לך ישראל:  עקב כי-זאת אעשה-לך, היכון לקראת-אלוהיך ישראל. 
יג כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, ומגיד לאדם מה-שיחו, עושה שחר עיפה, ודורך על-במותי ארץ--יהוה אלוהי-צבאות, שמו. 
פרק ה
א שמעו את-הדבר הזה, אשר אנוכי נושא עליכם קינה--בית ישראל. 
ב נפלה לא-תוסיף קום, בתולת ישראל; ניטשה על-אדמתה, אין מקימה. 
ג כי כה אמר אדוניי יהוה, העיר היוצאת אלף תשאיר מאה; והיוצאת מאה תשאיר עשרה, לבית ישראל. 
ד כי כה אמר יהוה, לבית ישראל:  דרשוני, וחיו. 
ה ואל-תדרשו, בית-אל, והגלגל לא תבואו, ובאר שבע לא תעבורו:  כי הגלגל גלה יגלה, ובית-אל יהיה לאוון. 
ו דרשו את-יהוה, וחיו:  פן-יצלח כאש בית יוסף, ואכלה ואין-מכבה לבית-אל. 
ז ההופכים ללענה, משפט; וצדקה, לארץ הניחו. 
ח עושה כימה וכסיל, והופך לבוקר צלמוות, ויום, לילה החשיך; הקורא למי-הים, וישפכם על-פני הארץ--יהוה שמו. 
ט המבליג שוד, על-עז; ושוד, על-מבצר יבוא. 
י שנאו בשער, מוכיח; ודובר תמים, יתעבו. 
יא לכן יען בושסכם על-דל, ומשאת-בר תקחו ממנו--בתי גזית בניתם, ולא-תשבו בם; כרמי-חמד נטעתם, ולא תשתו את-יינם. 
יב כי ידעתי רבים פשעיכם, ועצומים חטאותיכם; צוררי צדיק לוקחי כופר, ואביונים בשער הטו. 
יג לכן, המשכיל בעת ההיא--יידום:  כי עת רעה, היא. 
יד דרשו-טוב ואל-רע, למען תחיו; ויהי-כן יהוה אלוהי-צבאות, איתכם--כאשר אמרתם. 
טו שנאו-רע ואהבו טוב, והציגו בשער משפט; אוליי, יחנן יהוה אלוהי-צבאות--שארית יוסף. 
טז לכן כה-אמר יהוה אלוהי צבאות, אדוניי, בכל-רחובות מספד, ובכל-חוצות יאמרו הו-הו; וקראו איכר אל-אבל, ומספד אל-יודעי נהי. 
יז ובכל-כרמים, מספד:  כי-אעבור בקרבך, אמר יהוה. 
יח הוי המתאווים, את-יום יהוה:  למה-זה לכם יום יהוה, הוא-חושך ולא-אור. 
יט כאשר ינוס איש מפני הארי, ופגעו הדוב; ובא הבית--וסמך ידו על-הקיר, ונשכו הנחש. 
כ הלוא-חושך יום יהוה, ולא-אור; ואפל, ולא-נוגה לו. 
כא שנאתי מאסתי, חגיכם; ולא אריח, בעצרותיכם. 
כב כי אם-תעלו-לי עולות ומנחותיכם, לא ארצה; ושלם מריאיכם, לא אביט. 
כג הסר מעליי, המון שיריך; וזמרת נבליך, לא אשמע. 
כד וייגל כמים, משפט; וצדקה, כנחל איתן. 
כה הזבחים ומנחה הגשתם-לי במדבר, ארבעים שנה--בית ישראל. 
כו ונשאתם, את סיכות מלככם, ואת, כיון צלמיכם--כוכב, אלוהיכם, אשר עשיתם, לכם. 
כז והגליתי אתכם, מהלאה לדמשק:  אמר יהוה אלוהי-צבאות, שמו. 
פרק ו
א הוי השאננים בציון, והבוטחים בהר שומרון; נקובי ראשית הגויים, ובאו להם בית ישראל. 
ב עברו כלנה וראו, ולכו משם חמת רבה; ורדו גת-פלשתים, הטובים מן-הממלכות האלה--אם-רב גבולם, מגבולכם. 
ג המנדים, ליום רע; ותגישון, שבת חמס. 
ד השוכבים על-מיטות שן, וסרוחים על-ערשותם; ואוכלים כרים מצאן, ועגלים מתוך מרבק. 
ה הפורטים, על-פי הנבל, כדויד, חשבו להם כלי-שיר. 
ו השותים במזרקי יין, וראשית שמנים ימשחו; ולא נחלו, על-שבר יוסף. 
ז לכן עתה יגלו, בראש גולים; וסר, מרזח סרוחים. 
ח נשבע אדוניי יהוה בנפשו, נאום-יהוה אלוהי צבאות, מתאב אנוכי את-גאון יעקוב, וארמנותיו שנאתי; והסגרתי, עיר ומלואה. 
ט והיה, אם-ייוותרו עשרה אנשים בבית אחד--ומתו. 
י ונשאו דודו ומסרפו, להוציא עצמים מן-הבית, ואמר לאשר בירכתי הבית העוד עימך, ואמר אפס; ואמר הס, כי לא להזכיר בשם יהוה. 
יא כי-הנה יהוה מצווה, והכה הבית הגדול רסיסים; והבית הקטון, בקיעים. 
יב הירוצון בסלע סוסים, אם-יחרוש בבקרים:  כי-הפכתם לראש משפט, ופרי צדקה ללענה. 
יג השמחים, ללא דבר:  האומרים--הלוא בחוזקנו, לקחנו לנו קרניים. 
יד כי הנני מקים עליכם בית ישראל, נאום-יהוה אלוהי הצבאות--גוי; ולחצו אתכם מלבוא חמת, עד-נחל הערבה. 
פרק ז
א כה הראני, אדוניי יהוה, והנה יוצר גוביי, בתחילת עלות הלקש; והנה-לקש--אחר, גיזי המלך. 
ב והיה, אם-כילה לאכול את-עשב הארץ, ואומר אדוניי יהוה סלח-נא, מי יקום יעקוב:  כי קטון, הוא. 
ג ניחם יהוה, על-זאת:  לא תהיה, אמר יהוה. 
ד כה הראני אדוניי יהוה, והנה קורא לריב באש אדוניי יהוה; ותאכל את-תהום רבה, ואכלה את-החלק. 
ה ואומר, אדוניי יהוה חדל-נא--מי יקום, יעקוב:  כי קטון, הוא. 
ו ניחם יהוה, על-זאת; גם-היא לא תהיה, אמר אדוניי יהוה. 
ז כה הראני, והנה אדוניי ניצב על-חומת אנך; ובידו, אנך. 
ח ויאמר יהוה אליי, מה-אתה רואה עמוס, ואומר, אנך; ויאמר אדוניי, הנני שם אנך בקרב עמי ישראל--לא-אוסיף עוד, עבור לו. 
ט ונשמו במות ישחק, ומקדשי ישראל יחרבו; וקמתי על-בית ירובעם, בחרב. 
י וישלח, אמציה כוהן בית-אל, אל-ירובעם מלך-ישראל, לאמור:  קשר עליך עמוס, בקרב בית ישראל--לא-תוכל הארץ, להכיל את-כל-דבריו. 
יא כי-כה אמר עמוס, בחרב ימות ירובעם; וישראל--גלה יגלה, מעל אדמתו. 
יב ויאמר אמציה, אל-עמוס, חוזה, לך ברח-לך אל-ארץ יהודה; ואכול-שם לחם, ושם תינבא. 
יג ובית-אל, לא-תוסיף עוד להינבא:  כי מקדש-מלך הוא, ובית ממלכה הוא. 
יד ויען עמוס, ויאמר אל-אמציה, לא-נביא אנוכי, ולא בן-נביא אנוכי:  כי-בוקר אנוכי, ובולס שקמים. 
טו וייקחני יהוה, מאחרי הצאן; ויאמר אליי יהוה, לך הינבא אל-עמי ישראל. 
טז ועתה, שמע דבר-יהוה:  אתה אומר, לא תינבא על-ישראל, ולא תטיף, על-בית ישחק. 
יז לכן כה-אמר יהוה, אשתך בעיר תזנה ובניך ובנותיך בחרב ייפולו, ואדמתך, בחבל תחולק; ואתה, על-אדמה טמאה תמות, וישראל, גלה יגלה מעל אדמתו. 
פרק ח
א כה הראני, אדוניי יהוה; והנה, כלוב קיץ. 
ב ויאמר, מה-אתה רואה עמוס, ואומר, כלוב קיץ; ויאמר יהוה אליי, בא הקץ אל-עמי ישראל--לא-אוסיף עוד, עבור לו. 
ג והילילו שירות היכל, ביום ההוא--נאום, אדוניי יהוה:  רב הפגר, בכל-מקום השליך הס. 
ד שמעו-זאת, השואפים אביון; ולשבית, עניי-ארץ. 
ה לאמור, מתיי יעבור החודש ונשבירה שבר, והשבת, ונפתחה-בר--להקטין איפה ולהגדיל שקל, ולעוות מאזני מרמה. 
ו לקנות בכסף דלים, ואביון בעבור נעליים; ומפל בר, נשביר. 
ז נשבע יהוה, בגאון יעקוב; אם-אשכח לנצח, כל-מעשיהם. 
ח העל זאת לא-תרגז הארץ, ואבל כל-יושב בה; ועלתה כאור כולה, ונגרשה ונשקעה כיאור מצריים. 
ט והיה ביום ההוא, נאום אדוניי יהוה, והבאתי השמש, בצוהריים; והחשכתי לארץ, ביום אור. 
י והפכתי חגיכם לאבל, וכל-שיריכם לקינה, והעליתי על-כל-מותניים שק, ועל-כל-ראש קורחה; ושמתיה כאבל יחיד, ואחריתה כיום מר. 
יא הנה ימים באים, נאום אדוניי יהוה, והשלחתי רעב, בארץ:  לא-רעב ללחם, ולא-צמא למים--כי אם-לשמוע, את דברי יהוה. 
יב ונעו מים עד-ים, ומצפון ועד-מזרח; ישוטטו לבקש את-דבר-יהוה, ולא ימצאו. 
יג ביום ההוא תתעלפנה הבתולות היפות, והבחורים--בצמא. 
יד הנשבעים, באשמת שומרון, ואמרו חי אלוהיך דן, וחי דרך באר-שבע; ונפלו, ולא-יקומו עוד. 
פרק ט
א ראיתי את-אדוניי ניצב על-המזבח, ויאמר הך הכפתור וירעשו הסיפים ובצעם בראש כולם, ואחריתם, בחרב אהרוג:  לא-ינוס להם נס, ולא-יימלט להם פליט. 
ב אם-יחתרו בשאול, משם ידי תיקחם; ואם-יעלו, השמיים--משם, אורידם. 
ג ואם-ייחבאו בראש הכרמל, משם אחפש ולקחתים; ואם-ייסתרו מנגד עיניי, בקרקע הים--משם אצווה את-הנחש, ונשכם. 
ד ואם-ילכו בשבי לפני אויביהם, משם אצווה את-החרב והרגתם; ושמתי עיני עליהם לרעה, ולא לטובה. 
ה ואדוניי יהוה הצבאות, הנוגע בארץ ותמוג, ואבלו, כל-יושבי בה; ועלתה כיאור כולה, ושקעה כיאור מצריים. 
ו הבונה בשמיים מעלותיו, ואגודתו על-ארץ יסדה; הקורא למי-הים, וישפכם על-פני הארץ--יהוה שמו. 
ז הלוא כבני כושיים אתם לי בני ישראל, נאום-יהוה:  הלוא את-ישראל, העליתי מארץ מצריים, ופלשתיים מכפתור, וארם מקיר. 
ח הנה עיני אדוניי יהוה, בממלכה החטאה, והשמדתי אותה, מעל פני האדמה:  אפס, כי לא השמד אשמיד את-בית יעקוב--נאום-יהוה. 
ט כי-הנה אנוכי מצווה, והניעותי בכל-הגויים את-בית ישראל, כאשר יינוע בכברה, ולא-ייפול צרור ארץ. 
י בחרב ימותו, כול חטאי עמי:  האומרים, לא-תגיש ותקדים בעדינו--הרעה. 
יא ביום ההוא, אקים את-סוכת דויד הנופלת; וגדרתי את-פרציהן, והריסותיו אקים, ובניתיה, כימי עולם. 
יב למען יירשו את-שארית אדום, וכל-הגויים, אשר-נקרא שמי, עליהם:  נאום-יהוה, עושה זאת. 
יג הנה ימים באים, נאום-יהוה, וניגש חורש בקוצר, ודורך ענבים במושך הזרע; והטיפו ההרים עסיס, וכל-הגבעות תתמוגגנה. 
יד ושבתי, את-שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים ושתו את-יינם; ועשו גנות, ואכלו את-פריהם. 
טו ונטעתים, על-אדמתם; ולא יינתשו עוד, מעל אדמתם אשר נתתי להם--אמר, יהוה אלוהיך.