ספר האזרחים הותיקים

מציג

צילומים מפרויקט עמי העולם כותבים את התנ"ך ותמונות מתערוכת הציורים: ילדי העולם מציירים תנ"ך

  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow

תהילים
פרק א
א   אשרי האיש--    אשר לא הלך, בעצת רשעים;ובדרך חטאים, לא עמד,    ובמושב לצים, לא ישב.
ב   כי אם בתורת יהוה, חפצו;    ובתורתו יהגה, יומם ולילה.
ג   והיה--    כעץ, שתול על-פלגי-מים:אשר פרייו, ייתן בעיתו--ועלהו לא-ייבול;    וכול אשר-יעשה יצליח.
ד   לא-כן הרשעים:    כי אם-כמוץ, אשר-תידפנו רוח.
ה   על-כן, לא-יקומו רשעים--במשפט;    וחטאים, בעדת צדיקים.
ו   כי-יודע יהוה, דרך צדיקים;    ודרך רשעים תאבד.
פרק ב
א   למה, רגשו גויים;    ולאומים, יהגו-ריק.
ב   יתייצבו, מלכי-ארץ--    ורוזנים נוסדו-יחד:על-יהוה,    ועל-משיחו.
ג   ננתקה, את-מוסרותימו;    ונשליכה ממנו עבותימו.
ד   יושב בשמיים ישחק:    אדוניי, ילעג-למו.
ה   אז ידבר אלימו באפו;    ובחרונו יבהלמו.
ו   ואני, נסכתי מלכי:    על-ציון, הר-קודשי.
ז   אספרה, אל-חוק:    יהוה, אמר אליי בני אתה--אני, היום ילדתיך.
ח   שאל ממני--ואתנה גויים, נחלתך;    ואחוזתך, אפסי-ארץ.
ט   תרועם, בשבט ברזל:    ככלי יוצר תנפצם.
י   ועתה, מלכים השכילו;    היווסרו, שופטי ארץ.
יא   עבדו את-יהוה ביראה;    וגילו, ברעדה.
יב   נשקו-בר, פן-יאנף ותאבדו דרך--    כי-יבער כמעט אפו:אשרי,    כל-חוסי בו.
פרק ג
א   מזמור לדויד:    בבורחו, מפני אבשלום בנו.
ב   יהוה, מה-רבו צריי;    רבים, קמים עליי.
ג   רבים, אומרים לנפשי:    אין ישועתה לו באלוהים סלה.
ד   ואתה יהוה, מגן בעדי;    כבודי, ומרים ראשי.
ה   קולי, אל-יהוה אקרא;    ויענני מהר קודשו סלה.
ו   אני שכבתי, ואישנה;    הקיצותי--כי יהוה יסמכני.
ז   לא-אירא, מרבבות עם--    אשר סביב, שתו עליי.
ח   קומה יהוה, הושיעני אלוהיי--    כי-הכית את-כל-אויביי לחי;שיני רשעים    שיברת.
ט   ליהוה הישועה;    על-עמך ברכתך סלה.
פרק ד
א   למנצח בנגינות, מזמור לדויד.
ב   בקוראי, ענני אלוהי צדקי--בצר, הרחבת לי;    חונני, ושמע תפילתי.
ג   בני איש, עד-מה כבודי לכלימה--תאהבון ריק;    תבקשו כזב סלה.
ד   ודעו--כי-הפלה יהוה, חסיד לו;    יהוה ישמע, בקוראי אליו.
ה   רגזו, ואל-תחטאו:    אמרו בלבבכם, על-משכבכם; ודומו סלה.
ו   זבחו זבחי-צדק;    ובטחו, אל-יהוה.
ז   רבים אומרים, מי-יראנו-טוב:    נסה עלינו, אור פניך יהוה.
ח   נתת שמחה בליבי;    מעת דגנם ותירושם רבו.
ט   בשלום יחדיו, אשכבה ואישן:    כי-אתה יהוה לבדד; לבטח, תושיבני.
פרק ה
א   למנצח אל-הנחילות,    מזמור לדויד.
ב   אמריי האזינה יהוה;    בינה הגיגי.
ג   הקשיבה, לקול שוועי--מלכי ואלוהיי:    כי-אליך, אתפלל.
ד   יהוה--בוקר, תשמע קולי;    בוקר אערוך-לך, ואצפה.
ה   כי, לא אל חפץ רשע אתה:    לא יגורך רע.
ו   לא-יתייצבו הוללים, לנגד עיניך;    שנאת, כל-פועלי אוון.
ז   תאבד, דוברי כזב:    איש-דמים ומרמה, יתעב יהוה.
ח   ואני--ברוב חסדך, אבוא ביתך;    אשתחווה אל-היכל-קודשך, ביראתך.
ט   יהוה, נחני בצדקתך--למען שורריי;    הישר לפניי דרכך.
י   כי אין בפיהו, נכונה--קרבם הוות:    קבר-פתוח גרונם; לשונם, יחליקון.
יא   האשימם, אלוהים--    ייפלו, ממועצותיהם:ברוב פשעיהם, הדיחמו--    כי-מרו בך.
יב   וישמחו כל-חוסי בך, לעולם ירננו--    ותסך עלימו;ויעלצו בך,    אוהבי שמך.
יג   כי-אתה, תברך צדיק:    יהוה--כצינה, רצון תעטרנו.
פרק ו
א   למנצח בנגינות, על-השמינית;    מזמור לדויד.
ב   יהוה, אל-באפך תוכיחני;    ואל-בחמתך תייסרני.
ג   חונני יהוה, כי אומלל-אני:    רפאני יהוה--כי נבהלו עצמיי.
ד   ונפשי, נבהלה מאוד;    ואתה יהוה, עד-מתיי.
ה   שובה יהוה, חלצה נפשי;    הושיעני, למען חסדך.
ו   כי אין במוות זכרך;    בשאול, מי יודה-לך.
ז   יגעתי, באנחתי--אשחה בכל-לילה, מיטתי;    בדמעתי, ערשי אמסה.
ח   עששה מכעס עיני;    עתקה, בכל-צורריי.
ט   סורו ממני, כל-פועלי אוון:    כי-שמע יהוה, קול בכיי.
י   שמע יהוה, תחינתי;    יהוה, תפילתי ייקח.
יא   יבושו, וייבהלו מאוד--כל-אויביי;    ישובו, יבושו רגע.
פרק ז
א   שיגיון, לדויד:    אשר-שר ליהוה--על-דברי-כוש, בן-ימיני.
ב   יהוה אלוהיי, בך חסיתי;    הושיעני מכל-רודפיי, והצילני.
ג   פן-יטרוף כאריה נפשי;    פורק, ואין מציל.
ד   יהוה אלוהיי, אם-עשיתי זאת;    אם-יש-עוול בכפיי.
ה   אם-גמלתי, שולמי רע;    ואחלצה צוררי ריקם.
ו   ירדוף אויב נפשי, וישג--וירמוס לארץ חיי;    וכבודי, לעפר ישכן סלה.
ז   קומה יהוה, באפך--הינשא, בעברות צורריי;    ועורה אליי, משפט ציווית.
ח   ועדת לאומים, תסובבך;    ועליה, למרום שובה.
ט   יהוה, ידין עמים:    שופטני יהוה; כצדקי וכתומי עליי.
י   יגמור נא רע, רשעים--    ותכונן צדיק;ובוחן ליבות, וכליות--    אלוהים צדיק.
יא   מגיני על-אלוהים;    מושיע, ישרי-לב.
יב   אלוהים, שופט צדיק;    ואל, זועם בכל-יום.
יג   אם-לא ישוב, חרבו ילטוש;    קשתו דרך, ויכוננהא.
יד   ולו, הכין כלי מוות;    חיציו, לדולקים יפעל.
טו   הנה יחבל-אוון;    והרה עמל, וילד שקר.
טז   בור כרה, ויחפרהו;    וייפול, בשחת יפעל.
יז   ישוב עמלו בראשו;    ועל קודקודו, חמסו יירד.
יח   אודה יהוה כצדקו;    ואזמרה, שם-יהוה עליון.
פרק ח
א   למנצח על-הגיתית,    מזמור לדויד.
ב   יהוה אדונינו--    מה-אדיר שמך, בכל-הארץ;אשר תנה הודך,    על-השמיים.
ג   מפי עוללים, ויונקים--    ייסדת-עוז:למען צורריך;    להשבית אויב, ומתנקם.
ד   כי-אראה שמיך,    מעשה אצבעותיך--ירח וכוכבים,    אשר כוננת.
ה   מה-אנוש כי-תזכרנו;    ובן-אדם, כי תפקדנו.
ו   ותחסרהו מעט, מאלוהים;    וכבוד והדר תעטרהו.
ז   תמשילהו, במעשי ידיך;    כול, שתה תחת-רגליו.
ח   צונה ואלפים כולם;    וגם, בהמות שדיי.
ט   ציפור שמיים, ודגי הים;    עובר, אורחות ימים.
י   יהוה אדונינו:    מה-אדיר שמך, בכל-הארץ.
פרק ט
א   למנצח, על-מות לבן;    מזמור לדויד.
ב   אודה יהוה, בכל-ליבי;    אספרה, כל-נפלאותיך.
ג   אשמחה ואעלצה בך;    אזמרה שמך עליון.
ד   בשוב-אויביי אחור;    ייכשלו ויאבדו, מפניך.
ה   כי-עשית, משפטי ודיני;    ישבת לכיסא, שופט צדק.
ו   גערת גויים, איבדת רשע;    שמם מחית, לעולם ועד.
ז   האויב, תמו חורבות--לנצח;    וערים נתשת--אבד זכרם המה.
ח   ויהוה, לעולם יישב;    כונן למשפט כיסאו.
ט   והוא, ישפוט-תבל בצדק;    ידין לאומים, במישרים.
י   ויהי יהוה משגב לדך;    משגב, לעיתות בצרה.
יא   ויבטחו בך, יודעי שמך:    כי לא-עזבת דורשיך יהוה.
יב   זמרו--ליהוה, יושב ציון;    הגידו בעמים, עלילותיו.
יג   כי-דורש דמים, אותם זכר;    לא-שכח, צעקת ענווים.
יד   חוננני יהוה--ראה עוניי, משונאיי;    מרוממי, משערי מוות.
טו   למען אספרה, כל-תהילתך:    בשערי בת-ציון--אגילה, בישועתך.
טז   טבעו גויים, בשחת עשו;    ברשת-זו טמנו, נלכדה רגלם.
יז   נודע, יהוה--משפט עשה:    בפועל כפיו, נוקש רשע; היגיון סלה.
יח   ישובו רשעים לשאולה:    כל-גויים, שכחי אלוהים.
יט   כי לא לנצח, יישכח אביון;    תקוות עניים, תאבד לעד.
כ   קומה יהוה, אל-יעוז אנוש;    יישפטו גויים, על-פניך.
כא   שיתה יהוה, מורה--להם:    יידעו גויים--אנוש המה סלה.
פרק י
א   למה יהוה, תעמוד ברחוק;    תעלים, לעיתות בצרה.
ב   בגאוות רשע, ידלק עני;    ייתפשו, במזימות זו חשבו.
ג   כי-הילל רשע, על-תאוות נפשו;    ובוצע בירך, ניאץ יהוה.
ד   רשע--כגובה אפו, בל-ידרוש;    אין אלוהים, כל-מזימותיו.
ה   יחילו דרכיו, בכל-עת--מרום משפטיך, מנגדו;    כל-צורריו, יפיח בהם.
ו   אמר בליבו, בל-אמוט;    לדור ודור, אשר לא-ברע.
ז   אלה, פיהו מלא--ומרמות ותוך;    תחת לשונו, עמל ואוון.
ח   יישב, במארב חצרים--במסתרים, יהרוג נקי;    עיניו, לחלכה יצפונו.
ט   יארוב במסתר, כאריה בסוכו--    יארוב, לחטוף עני;יחטוף עני,    במושכו ברשתו.
י   ידכה ישוח;    ונפל בעצומיו, חיל כאים.
יא   אמר בליבו, שכח אל;    הסתיר פניו, בל-ראה לנצח.
יב   קומה יהוה--אל, נשא ידך;    אל-תשכח ענווים.
יג   על-מה, ניאץ רשע אלוהים;    אמר בליבו, לא תדרוש.
יד   ראית, כי-אתה עמל וכעס תביט--    לתת בידך:עליך, יעזוב חלכה;    יתום, אתה היית עוזר.
טו   שבור, זרוע רשע;    ורע, תדרוש-רשעו בל-תמצא.
טז   יהוה מלך, עולם ועד;    אבדו גויים, מארצו.
יז   תאוות ענווים שמעת יהוה;    תכין ליבם, תקשיב אוזנך.
יח   לשפוט יתום, ודך:    בל-יוסיף עוד--לערוץ אנוש, מן-הארץ.
פרק יא
א   למנצח, לדויד:ביהוה, חסיתי--איך, תאמרו לנפשי;    נודי, הרכם ציפור.
ב   כי הנה הרשעים, ידרכון קשת,    כוננו חיצם על-יתר--לירות במו-אופל,    לישרי-לב.
ג   כי השתות, ייהרסון--    צדיק, מה-פעל.
ד   יהוה, בהיכל קודשו--    יהוה, בשמיים כיסאו:עיניו יחזו--    עפעפיו יבחנו, בני אדם.
ה   יהוה, צדיק יבחן:    ורשע, ואוהב חמס--שנאה נפשו.
ו   ימטר על-רשעים, פחים:    אש וגופרית, ורוח זלעפות--מנת כוסם.
ז   כי-צדיק יהוה, צדקות אהב;    ישר, יחזו פנימו.
פרק יב
א   למנצח על-השמינית,    מזמור לדויד.
ב   הושיעה יהוה, כי-גמר חסיד:    כי-פסו אמונים, מבני אדם.
ג   שוא, ידברו--איש את-ריעהו:    שפת חלקות--בלב ולב ידברו.
ד   יכרת יהוה, כל-שפתי חלקות--    לשון, מדברת גדולות.
ה   אשר אמרו, ללשוננו נגביר--שפתינו איתנו:    מי אדון לנו.
ו   משוד עניים,    מאנקת אביונים:עתה אקום, יאמר יהוה;    אשית בישע, יפיח לו.
ז   אמרות יהוה,    אמרות טהורות:כסף צרוף, בעליל לארץ;    מזוקק, שבעתיים.
ח   אתה-יהוה תשמרם;    תיצרנו, מן-הדור זו לעולם.
ט   סביב, רשעים יתהלכון;    כרום זולות, לבני אדם.
פרק יג
א   למנצח, מזמור לדויד.
ב   עד-אנה יהוה, תשכחני נצח;    עד-אנה, תסתיר את-פניך ממני.
ג   עד-אנה אשית עצות, בנפשי--    יגון בלבבי יומם;עד-אנה,    ירום אויבי עליי.
ד   הביטה ענני, יהוה אלוהיי;    האירה עיניי, פן-אישן המוות.
ה   פן-יאמר אויבי יכולתיו;    צריי יגילו, כי אמוט.
ו   ואני, בחסדך בטחתי--    יגל ליבי, בישועתך:אשירה ליהוה,    כי גמל עליי.
פרק יד
א   למנצח, לדויד:אמר נבל בליבו,    אין אלוהים;השחיתו, התעיבו עלילה--    אין עושה-טוב.
ב   יהוה--    משמיים, השקיף על-בני-אדם:לראות, היש משכיל--    דורש, את-אלוהים.
ג   הכול סר, יחדיו נאלחו:    אין עושה-טוב--אין, גם-אחד.
ד   הלוא ידעו, כל-פועלי-אוון:    אוכלי עמי, אכלו לחם; יהוה, לא קראו.
ה   שם, פחדו פחד:    כי-אלוהים, בדור צדיק.
ו   עצת-עני תבישו:    כי יהוה מחסהו.
ז   מי ייתן מציון,    ישועת ישראל:בשוב יהוה, שבות עמו;    יגל יעקוב, ישמח ישראל.
פרק טו
א   מזמור, לדויד:    יהוה, מי-יגור באוהלך; מי-ישכון, בהר קודשך.
ב   הולך תמים, ופועל צדק;    ודובר אמת, בלבבו.
ג   לא-רגל, על-לשונו--לא-עשה לריעהו רעה;    וחרפה, לא-נשא על-קרובו.
ד   נבזה, בעיניו נמאס--    ואת-יראי יהוה יכבד;נשבע להרע,    ולא ימיר.
ה   כספו, לא-נתן בנשך--    ושוחד על-נקי, לא לקח:עושה-אלה--    לא יימוט לעולם.
פרק טז
א   מכתם לדויד:    שומרני אל, כי-חסיתי בך.
ב   אמרת ליהוה, אדוניי אתה;    טובתי, בל-עליך.
ג   לקדושים, אשר-בארץ המה;    ואדירי, כל-חפצי-בם.
ד   ירבו עצבותם,    אחר מהרו:בל-אסיך נסכיהם מדם;    ובל-אשא את-שמותם, על-שפתיי.
ה   יהוה, מנת-חלקי וכוסי--    אתה, תומיך גורלי.
ו   חבלים נפלו-לי, בנעימים;    אף-נחלת, שפרה עליי.
ז   אברך--את-יהוה, אשר יעצני;    אף-לילות, ייסרוני כליותיי.
ח   שיוויתי יהוה לנגדי תמיד:    כי מימיני, בל-אמוט.
ט   לכן, שמח ליבי--ויגל כבודי;    אף-בשרי, ישכון לבטח.
י   כי, לא-תעזוב נפשי לשאול;    לא-תיתן חסידך, לראות שחת.
יא   תודיעני,    אורח חיים:שובע שמחות, את-פניך;    נעימות בימינך נצח.
פרק יז
א   תפילה, לדויד:שמעה יהוה, צדק--    הקשיבה רינתי, האזינה תפילתי;בלא,    שפתי מרמה.
ב   מלפניך, משפטי ייצא;    עיניך, תחזינה מישרים.
ג   בחנת ליבי, פקדת לילה--    צרפתני בל-תמצא;זמותי,    בל-יעבור-פי.
ד   לפעולות אדם, בדבר שפתיך--    אני שמרתי, אורחות פריץ.
ה   תמוך אשוריי, במעגלותיך;    בל-נמוטו פעמיי.
ו   אני-קראתיך כי-תענני אל;    הט-אוזנך לי, שמע אמרתי.
ז   הפלה חסדיך, מושיע חוסים--    ממתקוממים, בימינך.
ח   שומרני, כאישון בת-עין;    בצל כנפיך, תסתירני.
ט   מפני רשעים, זו שדוני;    אויביי בנפש, יקיפו עליי.
י   חלבמו סגרו;    פימו, דיברו בגאות.
יא   אשורינו, עתה סבבונו;    עיניהם ישיתו, לנטות בארץ.
יב   דמיונו--כאריה, יכסוף לטרוף;    וככפיר, יושב במסתרים.
יג   קומה יהוה--    קדמה פניו, הכריעהו;פלטה נפשי,    מרשע חרבך.
יד   ממתים ידך יהוה,    ממתים מחלד--חלקם בחיים,    וצפונך תמלא בטנם:ישבעו בנים--    והניחו יתרם, לעולליהם.
טו   אני--בצדק, אחזה פניך;    אשבעה בהקיץ, תמונתך.
פרק יח
א   למנצח, לעבד יהוה--לדויד:אשר דיבר, ליהוה,    את-דברי, השירה הזאת--ביום הציל-יהוה אותו מכף כל-אויביו,    ומיד שאול.
ב   ויאמר--    ארחמך יהוה חזקי.
ג   יהוה, סלעי ומצודתי--    ומפלטי:אלי צורי, אחסה-בו;    מגיני וקרן-ישעי, משגבי.
ד   מהולל, אקרא יהוה;    ומן-אויביי, איוושע.
ה   אפפוני חבלי-מוות;    ונחלי בלייעל יבעתוני.
ו   חבלי שאול סבבוני;    קידמוני, מוקשי מוות.
ז   בצר-לי, אקרא יהוה--    ואל-אלוהיי אשווע:ישמע מהיכלו קולי;    ושוועתי, לפניו תבוא באוזניו.
ח   ותגעש ותרעש, הארץ--    ומוסדי הרים ירגזו;ויתגעשו,    כי-חרה לו.
ט   עלה עשן, באפו--    ואש-מפיו תאכל;גחלים,    בערו ממנו.
י   ויט שמיים, ויירד;    וערפל, תחת רגליו.
יא   וירכב על-כרוב, ויעוף;    ויידא, על-כנפי-רוח.
יב   ישת חושך, סתרו--    סביבותיו סוכתו;חשכת-מים,    עבי שחקים.
יג   מנוגה, נגדו:    עביו עברו--ברד, וגחלי-אש.
יד   וירעם בשמיים, יהוה--ועליון, ייתן קולו;    ברד, וגחלי-אש.
טו   וישלח חיציו, ויפיצם;    וברקים רב, ויהומם.
טז   וייראו, אפיקי מים,    וייגלו, מוסדות תבל:מגערתך יהוה--    מנשמת, רוח אפך.
יז   ישלח ממרום, ייקחני;    ימשני, ממים רבים.
יח   יצילני, מאויבי עז;    ומשונאיי, כי-אמצו ממני.
יט   יקדמוני ביום-אידי;    ויהי-יהוה למשען לי.
כ   ויוציאני למרחב;    יחלצני, כי חפץ בי.
כא   יגמלני יהוה כצדקי;    כבור ידיי, ישיב לי.
כב   כי-שמרתי, דרכי יהוה;    ולא-רשעתי, מאלוהיי.
כג   כי כל-משפטיו לנגדי;    וחוקותיו, לא-אסיר מני.
כד   ואהי תמים עימו;    ואשתמר, מעווני.
כה   וישב-יהוה לי כצדקי;    כבור ידיי, לנגד עיניו.
כו   עם-חסיד תתחסד;    עם-גבר תמים, תיתמם.
כז   עם-נבר תתברר;    ועם-עיקש, תתפתל.
כח   כי-אתה, עם-עני תושיע;    ועיניים רמות תשפיל.
כט   כי-אתה, תאיר נרי;    יהוה אלוהיי, יגיה חושכי.
ל   כי-בך, ארוץ גדוד;    ובאלוהיי, אדלג-שור.
לא   האל,    תמים דרכו:אמרת-יהוה צרופה;    מגן הוא, לכול החוסים בו.
לב   כי מי אלוה, מבלעדי יהוה;    ומי צור, זולתי אלוהינו.
לג   האל, המאזרני חיל;    וייתן תמים דרכי.
לד   משווה רגליי, כאיילות;    ועל במותיי, יעמידני.
לה   מלמד ידיי, למלחמה;    וניחתה קשת-נחושה, זרועותיי.
לו   ותיתן-לי, מגן ישעך:    וימינך תסעדני; וענוותך תרבני.
לז   תרחיב צעדי תחתיי;    ולא מעדו, קרסוליי.
לח   ארדוף אויביי, ואשיגם;    ולא-אשוב, עד-כלותם.
לט   אמחצם, ולא-יוכלו קום;    ייפלו, תחת רגליי.
מ   ותאזרני חיל, למלחמה;    תכריע קמיי תחתיי.
מא   ואויביי, נתת לי עורף;    ומשנאיי, אצמיתם.
מב   ישוועו ואין-מושיע;    על-יהוה, ולא ענם.
מג   ואשחקם, כעפר על-פני-רוח;    כטיט חוצות אריקם.
מד   תפלטני, מריבי-עם:    תשימני, לראש גויים; עם לא-ידעתי יעבדוני.
מה   לשמע אוזן, יישמעו לי;    בני-נכר, יכחשו-לי.
מו   בני-נכר ייבולו;    ויחרגו, ממסגרותיהם.
מז   חי-יהוה, וברוך צורי;    וירום, אלוהי ישעי.
מח   האל--הנותן נקמות לי;    וידבר עמים תחתיי.
מט   מפלטי, מאויביי:    אף מן-קמיי, תרוממני; מאיש חמס, תצילני.
נ   על-כן, אודך בגויים יהוה;    ולשמך אזמרה.
נא   מגדיל,    ישועות מלכו:ועושה חסד, למשיחו--לדויד ולזרעו;    עד-עולם.
פרק יט
א   למנצח, מזמור לדויד.
ב   השמיים, מספרים כבוד-אל;    ומעשה ידיו, מגיד הרקיע.
ג   יום ליום, יביע אומר;    ולילה ללילה, יחווה-דעת.
ד   אין-אומר, ואין דברים:    בלי, נשמע קולם.
ה   בכל-הארץ, יצא קוום,    ובקצה תבל, מיליהם;לשמש,    שם-אוהל בהם.
ו   והוא--כחתן, יוצא מחופתו;    ישיש כגיבור, לרוץ אורח.
ז   מקצה השמיים, מוצאו--ותקופתו על-קצותם;    ואין נסתר, מחמתו.
ח   תורת יהוה תמימה, משיבת נפש;    עדות יהוה נאמנה, מחכימת פתי.
ט   פיקודי יהוה ישרים, משמחי-לב;    מצות יהוה ברה, מאירת עיניים.
י   יראת יהוה, טהורה--עומדת לעד:    משפטי-יהוה אמת; צדקו יחדיו.
יא   הנחמדים--מזהב, ומפז רב;    ומתוקים מדבש, ונופת צופים.
יב   גם-עבדך, נזהר בהם;    בשומרם, עקב רב.
יג   שגיאות מי-יבין;    מנסתרות נקני.
יד   גם מזדים, חשוך עבדך--    אל-ימשלו-בי אז איתם;וניקיתי,    מפשע רב.
טו   יהיו לרצון אמרי-פי, והגיון ליבי    לפניך:יהוה,    צורי וגואלי.
פרק כ
א   למנצח, מזמור לדויד.
ב   יענך יהוה, ביום צרה;    ישגבך, שם אלוהי יעקוב.
ג   ישלח-עזרך מקודש;    ומציון, יסעדך.
ד   יזכור כל-מנחותיך;    ועולתך ידשנה סלה.
ה   ייתן-לך כלבבך;    וכל-עצתך ימלא.
ו   נרננה, בישועתך--    ובשם-אלוהינו נדגול;ימלא יהוה,    כל-משאלותיך.
ז   עתה ידעתי--    כי הושיע יהוה, משיחו:יענהו, משמי קודשו--    בגבורות, ישע ימינו.
ח   אלה ברכב,    ואלה בסוסים;ואנחנו,    בשם-יהוה אלוהינו נזכיר.
ט   המה, כרעו ונפלו;    ואנחנו קמנו, ונתעודד.
י   יהוה הושיעה:    המלך, יעננו ביום-קוראנו.
פרק כא
א   למנצח, מזמור לדויד.
ב   יהוה, בעוזך ישמח-מלך;    ובישועתך, מה-יגל מאוד.
ג   תאוות ליבו, נתת לו;    וארשת שפתיו, בל-מנעת סלה.
ד   כי-תקדמנו, ברכות טוב;    תשית לראשו, עטרת פז.
ה   חיים, שאל ממך--נתת לו;    אורך ימים, עולם ועד.
ו   גדול כבודו, בישועתך;    הוד והדר, תשווה עליו.
ז   כי-תשיתהו ברכות לעד;    תחדהו בשמחה, את-פניך.
ח   כי-המלך, בוטח ביהוה;    ובחסד עליון, בל-יימוט.
ט   תמצא ידך, לכל-אויביך;    ימינך, תמצא שונאיך.
י   תשיתמו, כתנור אש--    לעת פניך:יהוה, באפו יבלעם;    ותאכלם אש.
יא   פריימו, מארץ תאבד;    וזרעם, מבני אדם.
יב   כי-נטו עליך רעה;    חשבו מזימה, בל-יוכלו.
יג   כי, תשיתמו שכם;    במיתריך, תכונן על-פניהם.
יד   רומה יהוה בעוזך;    נשירה ונזמרה, גבורתך.
פרק כב
א   למנצח, על-איילת השחר;    מזמור לדויד.
ב   אלי אלי, למה עזבתני;    רחוק מישועתי, דברי שאגתי.
ג   אלוהיי--אקרא יומם, ולא תענה;    ולילה, ולא-דומייה לי.
ד   ואתה קדוש--    יושב, תהילות ישראל.
ה   בך, בטחו אבותינו;    בטחו, ותפלטמו.
ו   אליך זעקו ונמלטו;    בך בטחו ולא-בושו.
ז   ואנוכי תולעת ולא-איש;    חרפת אדם, ובזוי עם.
ח   כל-רואיי, ילעיגו לי;    יפטירו בשפה, יניעו ראש.
ט   גול אל-יהוה יפלטהו;    יצילהו, כי חפץ בו.
י   כי-אתה גוחי מבטן;    מבטיחי, על-שדי אימי.
יא   עליך, הושלכתי מרחם;    מבטן אימי, אלי אתה.
יב   אל-תרחק ממני, כי-צרה קרובה:    כי-אין עוזר.
יג   סבבוני, פרים רבים;    אבירי בשן כיתרוני.
יד   פצו עליי פיהם;    אריה, טורף ושואג.
טו   כמים נשפכתי--    והתפרדו, כל-עצמותיי:היה ליבי, כדונג;    נמס, בתוך מעיי.
טז   יבש כחרש, כוחי, ולשוני, מודבק מלקוחיי;    ולעפר-מוות תשפתני.
יז   כי סבבוני, כלבים:    עדת מרעים, הקיפוני; כארי, ידיי ורגליי.
יח   אספר כל-עצמותיי;    המה יביטו, יראו-בי.
יט   יחלקו בגדיי להם;    ועל-לבושי, יפילו גורל.
כ   ואתה יהוה, אל-תרחק;    איילותי, לעזרתי חושה.
כא   הצילה מחרב נפשי;    מיד-כלב, יחידתי.
כב   הושיעני, מפי אריה;    ומקרני רימים עניתני.
כג   אספרה שמך לאחיי;    בתוך קהל אהללך.
כד   יראי יהוה, הללוהו--    כל-זרע יעקוב כבדוהו;וגורו ממנו,    כל-זרע ישראל.
כה   כי לא-בזה ולא שיקץ, ענות עני--    ולא-הסתיר פניו ממנו;ובשוועו אליו    שמע.
כו   מאיתך, תהילתי:    בקהל רב--נדריי אשלם, נגד יראיו.
כז   יאכלו ענווים, וישבעו--    יהללו יהוה, דורשיו;יחי לבבכם    לעד.
כח   יזכרו, וישובו אל-יהוה--    כל-אפסי-ארץ;וישתחוו לפניך,    כל-משפחות גויים.
כט   כי ליהוה, המלוכה;    ומושל, בגויים.
ל   אכלו וישתחוו, כל-דשני-ארץ--    לפניו יכרעו, כל-יורדי עפר;ונפשו,    לא חייה.
לא   זרע יעבדנו;    יסופר לאדוניי לדור.
לב   יבואו, ויגידו צדקתו:    לעם נולד, כי עשה.
פרק כג
א   מזמור לדויד:    יהוה רועי, לא אחסר.
ב   בנאות דשא, ירביצני;    על-מי מנוחות ינהלני.
ג   נפשי ישובב;    ינחני במעגלי-צדק, למען שמו.
ד   גם כי-אלך בגיא צלמוות, לא-אירא רע--    כי-אתה עימדי;שבטך ומשענתך,    המה ינחמוני.
ה   תערוך לפניי, שולחן--    נגד צורריי;דישנת בשמן ראשי,    כוסי רוויה.
ו   אך, טוב וחסד ירדפוני--    כל-ימי חיי;ושבתי בבית-יהוה,    לאורך ימים.
פרק כד
א   לדויד, מזמור:ליהוה, הארץ ומלואה;    תבל, ויושבי בה.
ב   כי-הוא, על-ימים יסדה;    ועל-נהרות, יכוננהא.
ג   מי-יעלה בהר-יהוה;    ומי-יקום, במקום קודשו.
ד   נקי כפיים,    ובר-לבב:אשר לא-נשא לשוא נפשי;    ולא נשבע למרמה.
ה   יישא ברכה, מאת יהוה;    וצדקה, מאלוהי ישעו.
ו   זה, דור דורשיו;    מבקשי פניך יעקוב סלה.
ז   שאו שערים, ראשיכם,    והינשאו, פתחי עולם;ויבוא,    מלך הכבוד.
ח   מי זה,    מלך הכבוד:יהוה, עיזוז וגיבור;    יהוה, גיבור מלחמה.
ט   שאו שערים, ראשיכם,    ושאו, פתחי עולם;ויבוא,    מלך הכבוד.
י   מי הוא זה,    מלך הכבוד:יהוה צבאות--    הוא מלך הכבוד סלה.
פרק כה
א   לדויד:    אליך יהוה, נפשי אשא.
ב   אלוהיי--בך בטחתי, אל-אבושה;    אל-יעלצו אויביי לי.
ג   גם כל-קוויך, לא יבושו;    יבושו, הבוגדים ריקם.
ד   דרכיך יהוה, הודיעני;    אורחותיך למדני.
ה   הדריכני באמיתך, ולמדני--    כי-אתה, אלוהי ישעי;אותך קיוויתי,    כל-היום.
ו   זכור-רחמיך יהוה, וחסדיך:    כי מעולם המה.
ז   חטאות נעוריי, ופשעיי--    אל-תזכור:כחסדך זכור-לי-אתה--    למען טובך יהוה.
ח   טוב-וישר יהוה;    על-כן יורה חטאים בדרך.
ט   ידרך ענווים, במשפט;    וילמד ענווים דרכו.
י   כל-אורחות יהוה, חסד ואמת--    לנוצרי בריתו, ועדותיו.
יא   למען-שמך יהוה;    וסלחת לעווני, כי רב-הוא.
יב   מי-זה האיש, ירא יהוה--    יורנו, בדרך יבחר.
יג   נפשו, בטוב תלין;    וזרעו, יירש ארץ.
יד   סוד יהוה, ליראיו;    ובריתו, להודיעם.
טו   עיניי תמיד, אל-יהוה:    כי הוא-יוציא מרשת רגליי.
טז   פנה-אליי וחונני:    כי-יחיד ועני אני.
יז   צרות לבבי הרחיבו;    ממצוקותיי, הוציאני.
יח   ראה עוניי, ועמלי;    ושא, לכל-חטאותיי.
יט   ראה-אויביי כי-רבו;    ושנאת חמס שנאוני.
כ   שומרה נפשי, והצילני;    אל-אבוש, כי-חסיתי בך.
כא   תום-ויושר ייצרוני:    כי, קיוויתיך.
כב   פדה אלוהים, את-ישראל--    מכול, צרותיו.
פרק כו
א   לדויד:  שופטני יהוה--    כי-אני, בתומי הלכתי;וביהוה בטחתי,    לא אמעד.
ב   בחנני יהוה ונסני;    צורפה כליותיי וליבי.
ג   כי-חסדך, לנגד עיניי;    והתהלכתי, באמיתך.
ד   לא-ישבתי, עם-מתי-שוא;    ועם נעלמים, לא אבוא.
ה   שנאתי, קהל מרעים;    ועם-רשעים, לא אשב.
ו   ארחץ בניקיון כפיי;    ואסובבה את-מזבחך יהוה.
ז   לשמיע, בקול תודה;    ולספר, כל-נפלאותיך.
ח   יהוה--אהבתי, מעון ביתך;    ומקום, משכן כבודך.
ט   אל-תאסוף עם-חטאים נפשי;    ועם-אנשי דמים חיי.
י   אשר-בידיהם זימה;    וימינם, מלאה שוחד.
יא   ואני, בתומי אלך;    פדני וחונני.
יב   רגלי, עמדה במישור;    במקהלים, אברך יהוה.
פרק כז
א   לדויד:    יהוה, אורי וישעי--ממי אירא;יהוה מעוז-חיי,    ממי אפחד.
ב   בקרוב עליי, מרעים--    לאכול את-בשרי:צריי ואויביי לי;    המה כשלו ונפלו.
ג   אם-תחנה עליי, מחנה--    לא-יירא ליבי:אם-תקום עליי, מלחמה--    בזאת, אני בוטח.
ד   אחת, שאלתי מאת-יהוה--    אותה אבקש:שבתי בבית-יהוה,    כל-ימי חיי;לחזות בנועם-יהוה,    ולבקר בהיכלו.
ה   כי יצפנני, בסוכו--    ביום רעה:יסתירני, בסתר אוהלו;    בצור, ירוממני.
ו   ועתה ירום ראשי, על אויביי סביבותיי,    ואזבחה באוהלו, זבחי תרועה;אשירה ואזמרה,    ליהוה.
ז   שמע-יהוה קולי אקרא;    וחונני וענני.
ח   לך, אמר ליבי--בקשו פניי;    את-פניך יהוה אבקש.
ט   אל-תסתר פניך, ממני--    אל תט-באף, עבדך:עזרתי היית;    אל-תיטשני ואל-תעזבני, אלוהי ישעי.
י   כי-אבי ואימי עזבוני;    ויהוה יאספני.
יא   הורני יהוה, דרכך:    ונחני, באורח מישור--למען, שורריי.
יב   אל-תיתנני, בנפש צריי:    כי קמו-בי עדי-שקר, ויפח חמס.
יג   לולא--האמנתי, לראות בטוב-יהוה:    בארץ חיים.
יד   קווה, אל-יהוה:    חזק, ויאמץ ליבך; וקווה, אל-יהוה.
פרק כח
א   לדויד, אליך יהוה אקרא--    צורי, אל-תחרש ממני:פן-תחשה ממני;    ונמשלתי, עם-יורדי בור.
ב   שמע קול תחנוניי,    בשוועי אליך;בנושאי ידיי,    אל-דביר קודשך.
ג   אל-תמשכני עם-רשעים,    ועם-פועלי-אוון:דוברי שלום, עם-ריעיהם;    ורעה, בלבבם.
ד   תן-להם כפועלם,    וכרוע מעלליהם:כמעשה ידיהם, תן להם;    השב גמולם להם.
ה   כי לא יבינו, אל-פעולות יהוה--    ואל-מעשה ידיו;יהרסם,    ולא יבנם.
ו   ברוך יהוה:    כי-שמע, קול תחנוניי.
ז   יהוה, עוזי ומגיני--    בו בטח ליבי, ונעזרתי:ויעלוז ליבי;    ומשירי אהודנו.
ח   יהוה עוז-למו;    ומעוז ישועות משיחו הוא.
ט   הושיעה, את-עמך--    וברך את-נחלתך;ורעם ונשאם,    עד-העולם.
פרק כט
א   מזמור, לדויד:    הבו ליהוה, בני אלים; הבו ליהוה, כבוד ועוז.
ב   הבו ליהוה, כבוד שמו;    השתחוו ליהוה, בהדרת-קודש.
ג   קול יהוה,    על-המים:אל-הכבוד הרעים;    יהוה, על-מים רבים.
ד   קול-יהוה בכוח;    קול יהוה, בהדר.
ה   קול יהוה, שובר ארזים;    וישבר יהוה, את-ארזי הלבנון.
ו   וירקידם כמו-עגל;    לבנון ושריון, כמו בן-ראמים.
ז   קול-יהוה חוצב;    להבות אש.
ח   קול יהוה, יחיל מדבר;    יחיל יהוה, מדבר קדש.
ט   קול יהוה, יחולל איילות--    ויחשוף יערות:ובהיכלו--    כולו, אומר כבוד.
י   יהוה, למבול ישב;    ויישב יהוה, מלך לעולם.
יא   יהוה--עוז, לעמו ייתן;    יהוה, יברך את-עמו בשלום.
פרק ל
א   מזמור:  שיר-חנוכת הבית לדויד.
ב   ארוממך יהוה, כי דיליתני;    ולא-שימחת אויביי לי.
ג   יהוה אלוהיי--    שיוועתי אליך, ותרפאני.
ד   יהוה--העלית מן-שאול נפשי;    חייתני, מיורדי-בור.
ה   זמרו ליהוה חסידיו;    והודו, לזכר קודשו.
ו   כי רגע, באפו--    חיים ברצונו:בערב, ילין בכי;    ולבוקר רינה.
ז   ואני, אמרתי בשלווי--    בל-אמוט לעולם.
ח   יהוה--    ברצונך, העמדת להררי-עוז:הסתרת פניך;    הייתי נבהל.
ט   אליך יהוה אקרא;    ואל-אדוניי, אתחנן.
י   מה-בצע בדמי,    ברדתי אל-שחת:היודך עפר;    היגיד אמיתך.
יא   שמע-יהוה וחונני;    יהוה, היה-עוזר לי.
יב   הפכת מספדי, למחול לי:    פיתחת שקי; ותאזרני שמחה.
יג   למען, יזמרך כבוד--    ולא יידום:יהוה אלוהיי,    לעולם אודך.
פרק לא
א   למנצח, מזמור לדויד.
ב   בך-יהוה חסיתי, אל-אבושה לעולם;    בצדקתך פלטני.
ג   הטה אליי, אוזנך--    מהרה הצילני:היה לי, לצור-מעוז--לבית מצודות;    להושיעני.
ד   כי-סלעי ומצודתי אתה;    ולמען שמך, תנחני ותנהלני.
ה   תוציאני--מרשת זו, טמנו לי:    כי-אתה, מעוזי.
ו   בידך, אפקיד רוחי:    פדית אותי יהוה--אל אמת.
ז   שנאתי, השומרים הבלי-שוא;    ואני, אל-יהוה בטחתי.
ח   אגילה ואשמחה,    בחסדך:אשר ראית, את-עוניי;    ידעת, בצרות נפשי.
ט   ולא הסגרתני, ביד-אויב;    העמדת במרחב רגליי.
י   חונני יהוה,    כי צר-לי:עששה בכעס עיני;    נפשי ובטני.
יא   כי כלו ביגון, חיי--    ושנותיי באנחה:כשל בעווני כוחי;    ועצמיי עששו.
יב   מכל-צורריי הייתי חרפה, ולשכניי מאוד--    ופחד למיודעיי:רואיי בחוץ--    נדדו ממני.
יג   נשכחתי, כמת מלב;    הייתי, ככלי אובד.
יד   כי שמעתי, דיבת רבים--    מגור מסביב:בהיווסדם יחד עליי;    לקחת נפשי זממו.
טו   ואני, עליך בטחתי יהוה;    אמרתי, אלוהיי אתה.
טז   בידך עיתותיי;    הצילני מיד-אויביי, ומרודפיי.
יז   האירה פניך, על-עבדך;    הושיעני בחסדך.
יח   יהוה--אל-אבושה, כי קראתיך;    יבושו רשעים, יידמו לשאול.
יט   תיאלמנה, שפתי-שקר:    הדוברות על-צדיק עתק--בגאווה ובוז.
כ   מה רב-טובך,    אשר-צפנת ליראיך:פעלת, לחוסים בך;    נגד, בני אדם.
כא   תסתירם, בסתר פניך--    מרוכסי-איש:תצפנם בסוכה;    מריב לשונות.
כב   ברוך יהוה:    כי הפליא חסדו לי, בעיר מצור.
כג   ואני, אמרתי בחופזי--    נגרזתי, מנגד עיניך:אכן--שמעת, קול תחנוניי;    בשוועי אליך.
כד   אהבו את-יהוה,    כל-חסידיו:אמונים, נוצר יהוה;    ומשלם על-יתר, עושה גאווה.
כה   חזקו, ויאמץ לבבכם--    כל-המייחלים, ליהוה.
פרק לב
א   לדויד, משכיל:    אשרי נשוי-פשע; כסוי חטאה.
ב   אשרי אדם--לא יחשוב יהוה לו עוון;    ואין ברוחו רמייה.
ג   כי-החרשתי, בלו עצמיי--    בשאגתי, כל-היום.
ד   כי, יומם ולילה--    תכבד עליי, ידך:נהפך לשדי--    בחרבוני קיץ סלה.
ה   חטאתי אודיעך,    ועווני לא-כיסיתי--אמרתי,    אודה עלי פשעיי ליהוה;ואתה נשאת עוון חטאתי    סלה.
ו   על-זאת, יתפלל כל-חסיד אליך--    לעת מצוא:רק, לשטף מים רבים--    אליו, לא יגיעו.
ז   אתה, סתר לי--    מצר תיצרני:רוני פלט;    תסובבני סלה.
ח   אשכילך, ואורך--בדרך-זו תלך;    איעצה עליך עיני.
ט   אל-תהיו, כסוס כפרד--    אין הבין:במתג-ורסן עדייו לבלום;    בל, קרוב אליך.
י   רבים מכאובים, לרשע:    והבוטח ביהוה--חסד, יסובבנו.
יא   שמחו ביהוה וגילו, צדיקים;    והרנינו, כל-ישרי-לב.
פרק לג
א   רננו צדיקים, ביהוה;    לישרים, נאוה תהילה.
ב   הודו ליהוה בכינור;    בנבל עשור, זמרו-לו.
ג   שירו-לו, שיר חדש;    היטיבו נגן, בתרועה.
ד   כי-ישר דבר-יהוה;    וכל-מעשהו, באמונה.
ה   אוהב, צדקה ומשפט;    חסד יהוה, מלאה הארץ.
ו   בדבר יהוה, שמיים נעשו;    וברוח פיו, כל-צבאם.
ז   כונס כנד, מי הים;    נותן באוצרות תהומות.
ח   ייראו מיהוה, כל-הארץ;    ממנו יגורו, כל-יושבי תבל.
ט   כי הוא אמר ויהי;    הוא-ציווה, ויעמוד.
י   יהוה, הפיר עצת-גויים;    הניא, מחשבות עמים.
יא   עצת יהוה, לעולם תעמוד;    מחשבות ליבו, לדור ודור.
יב   אשרי הגוי, אשר-יהוה אלוהיו;    העם, בחר לנחלה לו.
יג   משמיים, הביט יהוה;    ראה, את-כל-בני האדם.
יד   ממכון-שבתו השגיח--    אל כל-יושבי הארץ.
טו   היוצר יחד ליבם;    המבין, אל-כל-מעשיהם.
טז   אין-המלך, נושע ברוב-חיל;    גיבור, לא-יינצל ברוב-כוח.
יז   שקר הסוס, לתשועה;    וברוב חילו, לא ימלט.
יח   הנה עין יהוה, אל-יראיו;    למייחלים לחסדו.
יט   להציל ממוות נפשם;    ולחייותם, ברעב.
כ   נפשנו, חיכתה ליהוה;    עזרנו ומגיננו הוא.
כא   כי-בו, ישמח ליבנו:    כי בשם קודשו בטחנו.
כב   יהי-חסדך יהוה עלינו:    כאשר, ייחלנו לך.
פרק לד
א   לדויד--    בשנותו את-טעמו, לפני אבימלך; ויגרשהו, וילך.
ב   אברכה את-יהוה בכל-עת;    תמיד, תהילתו בפי.
ג   ביהוה, תתהלל נפשי;    ישמעו ענווים וישמחו.
ד   גדלו ליהוה איתי;    ונרוממה שמו יחדיו.
ה   דרשתי את-יהוה וענני;    ומכל-מגורותיי הצילני.
ו   הביטו אליו ונהרו;    ופניהם, אל-יחפרו.
ז   זה עני קרא, ויהוה שמע;    ומכל-צרותיו, הושיעו.
ח   חונה מלאך-יהוה סביב ליראיו;    ויחלצם.
ט   טעמו וראו, כי-טוב יהוה;    אשרי הגבר, יחסה-בו.
י   יראו את-יהוה קדושיו:    כי-אין מחסור, ליראיו.
יא   כפירים, רשו ורעבו;    ודרשי יהוה, לא-יחסרו כל-טוב.
יב   לכו-בנים, שמעו-לי;    יראת יהוה, אלמדכם.
יג   מי-האיש, החפץ חיים;    אוהב ימים, לראות טוב.
יד   נצור לשונך מרע;    ושפתיך, מדבר מרמה.
טו   סור מרע, ועשה-טוב;    בקש שלום ורודפהו.
טז   עיני יהוה, אל-צדיקים;    ואוזניו, אל-שוועתם.
יז   פני יהוה, בעושי רע;    להכרית מארץ זכרם.
יח   צעקו, ויהוה שמע;    ומכל-צרותם, הצילם.
יט   קרוב יהוה, לנשברי-לב;    ואת-דכאי-רוח יושיע.
כ   רבות, רעות צדיק;    ומכולם, יצילנו יהוה.
כא   שומר כל-עצמותיו;    אחת מהנה, לא נשברה.
כב   תמותת רשע רעה;    ושונאי צדיק יאשמו.
כג   פודה יהוה, נפש עבדיו;    ולא יאשמו, כל-החוסים בו.
פרק לה
א   לדויד:  ריבה יהוה, את-יריביי;    לחם, את-לוחמיי.
ב   החזק מגן וצינה;    וקומה, בעזרתי.
ג   והרק חנית וסגור, לקראת רודפיי;    אמור לנפשי, ישועתך אני.
ד   יבושו וייכלמו, מבקשי נפשי:    ייסוגו אחור ויחפרו--חושבי, רעתי.
ה   יהיו, כמוץ לפני-רוח;    ומלאך יהוה דוחה.
ו   יהי-דרכם, חושך וחלקלקות;    ומלאך יהוה, רודפם.
ז   כי-חינם טמנו-לי, שחת רשתם;    חינם, חפרו לנפשי.
ח   תבואהו שואה,    לא-יידע:ורשתו אשר-טמן תלכדו;    בשואה, ייפול-בה.
ט   ונפשי, תגיל ביהוה;    תשיש, בישועתו.
י   כל עצמותיי, תאמרנה--    יהוה, מי כמוך:מציל עני, מחזק ממנו;    ועני ואביון, מגוזלו.
יא   יקומון, עדי חמס:    אשר לא-ידעתי, ישאלוני.
יב   ישלמוני רעה, תחת טובה:    שכול לנפשי.
יג   ואני, בחלותם לבושי שק--    עיניתי בצום נפשי;ותפילתי,    על-חיקי תשוב.
יד   כריע-כאח לי, התהלכתי;    כאבל-אם, קודר שחותי.
טו   ובצלעי,    שמחו ונאספו:נאספו עליי נכים,    ולא ידעתי;קרעו    ולא-דמו.
טז   בחנפי, לעגי מעוג--    חרוק עליי שינימו.
יז   אדוניי,    כמה תראה:השיבה נפשי, משואיהם;    מכפירים, יחידתי.
יח   אודך, בקהל רב;    בעם עצום אהללך.
יט   אל-ישמחו-לי אויביי שקר;    שונאיי חינם, יקרצו-עין.
כ   כי לא שלום, ידברו:    ועל רגעי-ארץ--דברי מרמות, יחשובון.
כא   וירחיבו עליי, פיהם:    אמרו, האח האח; ראתה עיננו.
כב   ראית יהוה, אל-תחרש;    אדוניי, אל-תרחק ממני.
כג   העירה והקיצה, למשפטי;    אלוהיי ואדוניי לריבי.
כד   שופטני כצדקך, יהוה אלוהיי;    ואל-ישמחו-לי.
כה   אל-יאמרו בליבם, האח נפשנו;    אל-יאמרו, בילענוהו.
כו   יבושו ויחפרו, יחדיו--    שמחי רעתי:ילבשו-בושת וכלימה--    המגדילים עליי.
כז   ירונו וישמחו,    חפצי צדקי:ויאמרו תמיד, יגדל יהוה;    החפץ, שלום עבדו.
כח   ולשוני, תהגה צדקך;    כל-היום, תהילתך.
פרק לו
א   למנצח לעבד-יהוה לדויד.
ב   נאום-פשע לרשע, בקרב ליבי;    אין-פחד אלוהים, לנגד עיניו.
ג   כי-החליק אליו בעיניו;    למצוא עוונו לשנוא.
ד   דברי-פיו, אוון ומרמה;    חדל להשכיל להיטיב.
ה   אוון, יחשוב--על-משכבו:    יתייצב, על-דרך לא-טוב; רע, לא ימאס.
ו   יהוה, בהשמיים חסדך;    אמונתך, עד-שחקים.
ז   צדקתך, כהררי-אל--משפטיך, תהום רבה;    אדם ובהמה תושיע יהוה.
ח   מה-יקר חסדך, אלוהים:    ובני אדם--בצל כנפיך, יחסיון.
ט   ירוויון, מדשן ביתך;    ונחל עדניך תשקם.
י   כי-עימך, מקור חיים;    באורך, נראה-אור.
יא   משוך חסדך, ליודעיך;    וצדקתך, לישרי-לב.
יב   אל-תבואני, רגל גאווה;    ויד-רשעים, אל-תנידני.
יג   שם נפלו, פועלי אוון;    דוחו, ולא-יכלו קום.
פרק לז
א   לדויד:  אל-תתחר במרעים;    אל-תקנא, בעושי עוולה.
ב   כי כחציר, מהרה יימלו;    וכירק דשא, ייבולון.
ג   בטח ביהוה, ועשה-טוב;    שכון-ארץ, ורעה אמונה.
ד   והתענג על-יהוה;    וייתן-לך, משאלות ליבך.
ה   גול על-יהוה דרכך;    ובטח עליו, והוא יעשה.
ו   והוציא כאור צדקך;    ומשפטך, כצוהריים.
ז   דום, ליהוה--    והתחולל-לו:אל-תתחר, במצליח דרכו;    באיש, עושה מזימות.
ח   הרף מאף, ועזוב חמה;    אל-תתחר, אך-להרע.
ט   כי-מרעים, ייכרתון;    וקווי יהוה, המה יירשו-ארץ.
י   ועוד מעט, ואין רשע;    והתבוננת על-מקומו ואיננו.
יא   וענווים יירשו-ארץ;    והתענגו, על-רוב שלום.
יב   זומם רשע, לצדיק;    וחורק עליו שיניו.
יג   אדוניי ישחק-לו:    כי-ראה, כי-יבוא יומו.
יד   חרב, פתחו רשעים--    ודרכו קשתם:להפיל, עני ואביון;    לטבוח, ישרי-דרך.
טו   חרבם, תבוא בליבם;    וקשתותם, תישברנה.
טז   טוב-מעט, לצדיק--    מהמון, רשעים רבים.
יז   כי זרועות רשעים, תישברנה;    וסומך צדיקים יהוה.
יח   יודע יהוה, ימי תמימים;    ונחלתם, לעולם תהיה.
יט   לא-יבושו, בעת רעה;    ובימי רעבון ישבעו.
כ   כי רשעים, יאבדו, ואויבי יהוה, כיקר כרים;    כלו בעשן כלו.
כא   לווה רשע, ולא ישלם;    וצדיק, חונן ונותן.
כב   כי מבורכיו, יירשו ארץ;    ומקולליו, ייכרתו.
כג   מיהוה, מצעדי-גבר כוננו;    ודרכו יחפץ.
כד   כי-ייפול לא-יוטל:    כי-יהוה, סומך ידו.
כה   נער, הייתי--    גם-זקנתי:ולא-ראיתי, צדיק נעזב;    וזרעו, מבקש-לחם.
כו   כל-היום, חונן ומלווה;    וזרעו, לברכה.
כז   סור מרע, ועשה-טוב;    ושכון לעולם.
כח   כי יהוה, אוהב משפט,    ולא-יעזוב את-חסידיו, לעולם נשמרו;וזרע רשעים    נכרת.
כט   צדיקים יירשו-ארץ;    וישכנו לעד עליה.
ל   פי-צדיק, יהגה חכמה;    ולשונו, תדבר משפט.
לא   תורת אלוהיו בליבו;    לא תמעד אשוריו.
לב   צופה רשע, לצדיק;    ומבקש, להמיתו.
לג   יהוה, לא-יעזבנו בידו;    ולא ירשיענו, בהישפטו.
לד   קווה אל-יהוה, ושמור דרכו,    וירוממך, לרשת ארץ;בהיכרת רשעים    תראה.
לה   ראיתי, רשע עריץ;    ומתערה, כאזרח רענן.
לו   ויעבור, והנה איננו;    ואבקשהו, ולא נמצא.
לז   שמור-תם, וראה ישר:    כי-אחרית לאיש שלום.
לח   ופושעים, נשמדו יחדיו;    אחרית רשעים נכרתה.
לט   ותשועת צדיקים, מיהוה;    מעוזם, בעת צרה.
מ   ויעזרם יהוה, ויפלטם:    יפלטם מרשעים, ויושיעם--כי-חסו בו.
פרק לח
א   מזמור לדויד להזכיר.
ב   יהוה--אל-בקצפך תוכיחני;    ובחמתך תייסרני.
ג   כי-חיציך, ניחתו בי;    ותנחת עליי ידך.
ד   אין-מתום בבשרי, מפני זעמך;    אין-שלום בעצמיי, מפני חטאתי.
ה   כי עוונותיי, עברו ראשי;    כמשא כבד, יכבדו ממני.
ו   הבאישו נמקו, חבורותיי:    מפני, איוולתי.
ז   נעוויתי שחותי עד-מאוד;    כל-היום, קודר הילכתי.
ח   כי-כסליי, מלאו נקלה;    ואין מתום, בבשרי.
ט   נפוגותי ונדכיתי עד-מאוד;    שאגתי, מנהמת ליבי.
י   אדוניי, נגדך כל-תאוותי;    ואנחתי, ממך לא-נסתרה.
יא   ליבי סחרחר, עזבני כוחי;    ואור-עיניי גם-הם, אין איתי.
יב   אוהביי, וריעיי--מנגד נגעי יעמודו;    וקרוביי, מרחוק עמדו.
יג   וינקשו, מבקשי נפשי, ודורשי רעתי, דיברו הוות;    ומרמות, כל-היום יהגו.
יד   ואני כחירש, לא אשמע;    וכאילם, לא יפתח-פיו.
טו   ואהי--כאיש, אשר לא-שומע;    ואין בפיו, תוכחות.
טז   כי-לך יהוה הוחלתי;    אתה תענה, אדוניי אלוהיי.
יז   כי-אמרתי, פן-ישמחו-לי;    במוט רגלי, עליי הגדילו.
יח   כי-אני, לצלע נכון;    ומכאובי נגדי תמיד.
יט   כי-עווני אגיד;    אדאג, מחטאתי.
כ   ואויביי, חיים עצמו;    ורבו שונאיי שקר.
כא   ומשלמי רעה, תחת טובה--    ישטנוני, תחת רודפי-טוב.
כב   אל-תעזבני יהוה:    אלוהיי, אל-תרחק ממני.
כג   חושה לעזרתי:    אדוניי, תשועתי.
פרק לט
א   למנצח לידותון,    מזמור לדויד.
ב   אמרתי--    אשמרה דרכיי, מחטוא בלשוני:אשמרה לפי מחסום--    בעוד רשע לנגדי.
ג   נאלמתי דומייה, החשיתי מטוב;    וכאבי נעכר.
ד   חם-ליבי, בקרבי--בהגיגי תבער-אש;    דיברתי, בלשוני.
ה   הודיעני יהוה, קיצי--ומידת ימיי מה-היא;    אדעה, מה-חדל אני.
ו   הנה טפחות, נתת ימיי--    וחלדי כאין נגדך;אך כל-הבל כל-אדם,    ניצב סלה.
ז   אך-בצלם, יתהלך-איש--    אך-הבל יהמיון;יצבור,    ולא-יידע מי-אוספם.
ח   ועתה מה-קיוויתי אדוניי--    תוחלתי, לך היא.
ט   מכל-פשעיי הצילני;    חרפת נבל, אל-תשימני.
י   נאלמתי, לא אפתח-פי:    כי אתה עשית.
יא   הסר מעליי נגעך;    מתגרת ידך, אני כליתי.
יב   בתוכחות על-עוון, ייסרת איש--    ותמס כעש חמודו;אך הבל כל-אדם    סלה.
יג   שמעה תפילתי יהוה,    ושוועתי האזינה--אל-דמעתי,    אל-תחרש:כי גר אנוכי עימך;    תושב, ככל-אבותיי.
יד   השע ממני ואבליגה--    בטרם אלך ואינני.
פרק מ
א   למנצח, לדויד מזמור.
ב   קווה קיוויתי יהוה;    ויט אליי, וישמע שוועתי.
ג   ויעלני, מבור שאון--    מטיט היוון:ויקם על-סלע רגליי;    כונן אשוריי.
ד   וייתן בפי, שיר חדש--    תהילה לאלוהינו:יראו רבים וייראו;    ויבטחו, ביהוה.
ה   אשרי הגבר--    אשר-שם יהוה, מבטחו;ולא-פנה אל-רהבים,    ושטי כזב.
ו   רבות עשית,    אתה יהוה אלוהיי--נפלאותיך ומחשבותיך,    אלינו:אין, ערוך אליך--אגידה ואדברה;    עצמו, מספר.
ז   זבח ומנחה, לא-חפצת--    אוזניים, כרית לי;עולה וחטאה,    לא שאלת.
ח   אז אמרתי, הנה-באתי:    במגילת-ספר, כתוב עליי.
ט   לעשות-רצונך אלוהיי חפצתי;    ותורתך, בתוך מעיי.
י   בישרתי צדק, בקהל רב--    הנה שפתיי, לא אכלא:יהוה,    אתה ידעת.
יא   צדקתך לא-כיסיתי, בתוך ליבי--    אמונתך ותשועתך אמרתי;לא-כיחדתי חסדך ואמיתך,    לקהל רב.
יב   אתה יהוה--    לא-תכלא רחמיך ממני;חסדך ואמיתך,    תמיד ייצרוני.
יג   כי אפפו-עליי רעות,    עד-אין מספר--השיגוני עוונותיי,    ולא-יכולתי לראות;עצמו משערות ראשי,    וליבי עזבני.
יד   רצה יהוה, להצילני;    יהוה, לעזרתי חושה.
טו   יבושו ויחפרו, יחד--    מבקשי נפשי, לספותה:ייסוגו אחור, וייכלמו--    חפצי, רעתי.
טז   ישומו, על-עקב בושתם--    האומרים לי, האח האח.
יז   ישישו וישמחו, בך--    כל-מבקשיך:יאמרו תמיד, יגדל יהוה--    אוהבי, תשועתך.
יח   ואני, עני ואביון--    אדוניי יחשוב-לי:עזרתי ומפלטי אתה;    אלוהיי, אל-תאחר.
פרק מא
א   למנצח, מזמור לדויד.
ב   אשרי, משכיל אל-דל;    ביום רעה, ימלטהו יהוה.
ג   יהוה, ישמרהו ויחייהו--ואושר בארץ;    ואל-תיתנהו, בנפש אויביו.
ד   יהוה--יסעדנו, על-ערש דווי;    כל-משכבו, הפכת בחולייו.
ה   אני-אמרתי, יהוה חונני;    רפאה נפשי, כי-חטאתי לך.
ו   אויביי--יאמרו רע לי;    מתיי ימות, ואבד שמו.
ז   ואם-בא לראות, שוא ידבר--ליבו, יקבוץ-אוון לו;    ייצא לחוץ ידבר.
ח   יחד--עליי יתלחשו, כל-שונאיי;    עליי--יחשבו רעה לי.
ט   דבר-בלייעל, יצוק בו;    ואשר שכב, לא-יוסיף לקום.
י   גם-איש שלומי, אשר-בטחתי בו--    אוכל לחמי;הגדיל עליי    עקב.
יא   ואתה יהוה, חונני והקימני;    ואשלמה להם.
יב   בזאת ידעתי, כי-חפצת בי:    כי לא-יריע אויבי עליי.
יג   ואני--בתומי, תמכת בי;    ותציבני לפניך לעולם.
יד   ברוך יהוה, אלוהי ישראל--מהעולם, ועד העולם:    אמן ואמן.
פרק מב
א   למנצח, משכיל לבני-קורח.
ב   כאייל, תערוג על-אפיקי-מים--    כן נפשי תערוג אליך אלוהים.
ג   צמאה נפשי, לאלוהים--    לאל חי:מתיי אבוא;    ואיראה, פני אלוהים.
ד   הייתה-לי דמעתי לחם,    יומם ולילה;באמור אליי כל-היום,    איה אלוהיך.
ה   אלה אזכרה,    ואשפכה עליי נפשי--כי אעבור בסך,    אדדם עד-בית אלוהים:בקול-רינה ותודה;    המון חוגג.
ו   מה-תשתוחחי, נפשי--    ותהמי עליי:הוחילי לאלוהים, כי-עוד אודנו--    ישועות פניו.
ז   אלוהיי--    עליי, נפשי תשתוחח:על-כן--אזכורך, מארץ ירדן;    וחרמונים, מהר מצער.
ח   תהום-אל-תהום קורא,    לקול צינוריך;כל-משבריך וגליך,    עליי עברו.
ט   יומם, יצווה יהוה חסדו,    ובלילה, שירו עימי--תפילה,    לאל חיי.
י   אומרה, לאל סלעי--    למה שכחתני:למה-קודר אלך--    בלחץ אויב.
יא   ברצח, בעצמותיי--    חירפוני צורריי;באומרם אליי כל-היום,    איה אלוהיך.
יב   מה-תשתוחחי, נפשי--    ומה-תהמי עליי:הוחילי לאלוהים, כי-עוד אודנו--    ישועות פניי, ואלוהיי.
פרק מג
א   שופטני אלוהים, וריבה ריבי--    מגוי לא-חסיד;מאיש מרמה ועוולה    תפלטני.
ב   כי-אתה, אלוהי מעוזי--    למה זנחתני:למה-קודר אתהלך,    בלחץ אויב.
ג   שלח-אורך ואמיתך,    המה ינחוני;יביאוני אל-הר-קודשך,    ואל-משכנותיך.
ד   ואבואה, אל-מזבח אלוהים--    אל-אל, שמחת גילי:ואודך בכינור--    אלוהים אלוהיי.
ה   מה-תשתוחחי, נפשי--    ומה-תהמי עליי:הוחילי לאלוהים, כי-עוד אודנו--    ישועות פניי, ואלוהיי.
פרק מד
א   למנצח לבני-קורח משכיל.
ב   אלוהים, באוזנינו שמענו--    אבותינו סיפרו-לנו:פועל פעלת בימיהם,    בימי קדם.
ג   אתה, ידך גויים הורשת--    ותיטעם;תרע לאומים,    ותשלחם.
ד   כי לא בחרבם, ירשו ארץ,    וזרועם, לא-הושיעה-למו:כי-ימינך וזרועך, ואור פניך--    כי רציתם.
ה   אתה-הוא מלכי אלוהים;    צווה, ישועות יעקוב.
ו   בך, צרינו ננגח;    בשמך, נבוס קמינו.
ז   כי לא בקשתי אבטח;    וחרבי, לא תושיעני.
ח   כי הושעתנו, מצרינו;    ומשנאינו הבישות.
ט   באלוהים, היללנו כל-היום;    ושמך, לעולם נודה סלה.
י   אף-זנחת, ותכלימנו;    ולא-תצא, בצבאותינו.
יא   תשיבנו אחור, מני-צר;    ומשנאינו, שסו למו.
יב   תיתננו, כצאן מאכל;    ובגויים, זיריתנו.
יג   תמכור-עמך בלא-הון;    ולא-ריבית, במחיריהם.
יד   תשימנו חרפה, לשכנינו;    לעג וקלס, לסביבותינו.
טו   תשימנו משל, בגויים;    מנוד-ראש, בלאומים.
טז   כל-היום, כלימתי נגדי;    ובושת פניי כיסתני.
יז   מקול, מחרף ומגדף;    מפני אויב, ומתנקם.
יח   כל-זאת באתנו, ולא שכחנוך;    ולא-שיקרנו, בבריתך.
יט   לא-נסוג אחור ליבנו;    ותט אשורינו, מני אורחך.
כ   כי דיכיתנו, במקום תנים;    ותכס עלינו בצלמוות.
כא   אם-שכחנו, שם אלוהינו;    ונפרוש כפינו, לאל זר.
כב   הלוא אלוהים, יחקור-זאת:    כי-הוא יודע, תעלומות לב.
כג   כי-עליך, הורגנו כל-היום;    נחשבנו, כצאן טבחה.
כד   עורה, למה תישן אדוניי;    הקיצה, אל-תזנח לנצח.
כה   למה-פניך תסתיר;    תשכח עוניינו ולחצנו.
כו   כי שחה לעפר נפשנו;    דבקה לארץ בטננו.
כז   קומה, עזרתה לנו;    ופדנו, למען חסדך.
פרק מה
א   למנצח על-שושנים, לבני-קורח;    משכיל, שיר ידידות.
ב   רחש ליבי, דבר טוב--    אומר אני, מעשיי למלך;לשוני,    עט סופר מהיר.
ג   יופיפית, מבני אדם--    הוצק חן, בשפתותיך;על-כן בירכך אלוהים    לעולם.
ד   חגור-חרבך על-ירך גיבור--    הודך, והדרך.
ה   והדרך, צלח רכב--    על-דבר-אמת, וענווה-צדק;ותורך נוראות    ימינך.
ו   חיציך, שנונים:    עמים, תחתיך ייפלו; בלב, אויבי המלך.
ז   כיסאך אלוהים, עולם ועד;    שבט מישור, שבט מלכותך.
ח   אהבת צדק,    ותשנא-רשע:על-כן משחך אלוהים אלוהיך, שמן ששון--    מחברך.
ט   מור-ואהלות קציעות, כל-בגדותיך;    מן-היכלי שן, מני שימחוך.
י   בנות מלכים, בייקרותיך;    ניצבה שגל לימינך, בכתם אופיר.
יא   שמעי-בת וראי, והטי אוזנך;    ושכחי עמך, ובית אביך.
יב   ויתאו המלך יופייך:    כי-הוא אדונייך, והשתחווי-לו.
יג   ובת-צור:    במנחה, פנייך יחלו--עשירי עם.
יד   כל-כבודה בת-מלך פנימה;    ממשבצות זהב לבושה.
טו   לרקמות, תובל למלך:    בתולות אחריה, ריעותיה--מובאות לך.
טז   תובלנה, בשמחות וגיל;    תבואינה, בהיכל מלך.
יז   תחת אבותיך, יהיו בניך;    תשיתמו לשרים, בכל-הארץ.
יח   אזכירה שמך, בכל-דור ודור;    על-כן עמים יהודוך, לעולם ועד.
פרק מו
א   למנצח לבני-קורח--    על-עלמות שיר.
ב   אלוהים לנו, מחסה ועוז;    עזרה בצרות, נמצא מאוד.
ג   על-כן לא-נירא, בהמיר ארץ;    ובמוט הרים, בלב ימים.
ד   יהמו יחמרו מימיו;    ירעשו הרים בגאוותו סלה.
ה   נהר--פלגיו, ישמחו עיר-אלוהים;    קדוש, משכני עליון.
ו   אלוהים בקרבה, בל-תימוט;    יעזרהא אלוהים, לפנות בוקר.
ז   המו גויים, מטו ממלכות;    נתן בקולו, תמוג ארץ.
ח   יהוה צבאות עימנו;    משגב-לנו אלוהי יעקוב סלה.
ט   לכו-חזו, מפעלות יהוה--    אשר-שם שמות בארץ.
י   משבית מלחמות,    עד-קצה הארץ:קשת ישבר, וקיצץ חנית;    עגלות, ישרוף באש.
יא   הרפו ודעו, כי-אנוכי אלוהים;    ארום בגויים, ארום בארץ.
יב   יהוה צבאות עימנו;    משגב-לנו אלוהי יעקוב סלה.
פרק מז
א   למנצח לבני-קורח מזמור.
ב   כל-העמים, תקעו-כף;    הריעו לאלוהים, בקול רינה.
ג   כי-יהוה עליון נורא;    מלך גדול, על-כל-הארץ.
ד   ידבר עמים תחתינו;    ולאומים, תחת רגלינו.
ה   יבחר-לנו את-נחלתנו;    את גאון יעקוב אשר-אהב סלה.
ו   עלה אלוהים, בתרועה;    יהוה, בקול שופר.
ז   זמרו אלוהים זמרו;    זמרו למלכנו זמרו.
ח   כי מלך כל-הארץ אלוהים--    זמרו משכיל.
ט   מלך אלוהים, על-גויים;    אלוהים, ישב על-כיסא קודשו.
י   נדיבי עמים, נאספו--    עם, אלוהי אברהם:כי לאלוהים, מגיני-ארץ--    מאוד נעלה.
פרק מח
א   שיר מזמור, לבני-קורח.
ב   גדול יהוה ומהולל מאוד--    בעיר אלוהינו, הר-קודשו.
ג   יפה נוף,    משוש כל-הארץ:הר-ציון, ירכתי צפון;    קרית, מלך רב.
ד   אלוהים בארמנותיה,    נודע למשגב.
ה   כי-הנה המלכים, נועדו;    עברו יחדיו.
ו   המה ראו, כן תמהו;    נבהלו נחפזו.
ז   רעדה, אחוזתם שם;    חיל, כיולדה.
ח   ברוח קדים--    תשבר, אונייות תרשיש.
ט   כאשר שמענו,    כן ראינו--בעיר-יהוה צבאות,    בעיר אלוהינו:אלוהים יכוננהא עד-עולם    סלה.
י   דימינו אלוהים חסדך--    בקרב, היכלך.
יא   כשמך אלוהים--    כן תהילתך, על-קצווי-ארץ;צדק,    מלאה ימינך.
יב   ישמח, הר ציון--תגלנה, בנות יהודה:    למען, משפטיך.
יג   סובו ציון, והקיפוה;    ספרו, מגדליה.
יד   שיתו ליבכם, לחילה--פסגו ארמנותיה:    למען תספרו, לדור אחרון.
טו   כי זה, אלוהים אלוהינו--עולם ועד;    הוא ינהגנו על-מות.
פרק מט
א   למנצח לבני-קורח מזמור.
ב   שמעו-זאת, כל-העמים;    האזינו, כל-יושבי חלד.
ג   גם-בני אדם, גם-בני-איש--    יחד, עשיר ואביון.
ד   פי, ידבר חכמות;    והגות ליבי תבונות.
ה   אטה למשל אוזני;    אפתח בכינור, חידתי.
ו   למה אירא, בימי רע--    עוון עקביי יסובני.
ז   הבוטחים על-חילם;    וברוב עושרם יתהללו.
ח   אח--לא פדה יפדה איש;    לא-ייתן לאלוהים כופרו.
ט   וייקר, פדיון נפשם;    וחדל לעולם.
י   ויחי-עוד לנצח;    לא יראה השחת.
יא   כי יראה, חכמים ימותו--    יחד כסיל ובער יאבדו;ועזבו לאחרים    חילם.
יב   קרבם בתימו, לעולם--    משכנותם, לדור ודור;קראו בשמותם,    עלי אדמות.
יג   ואדם ביקר, בל-ילין;    נמשל כבהמות נדמו.
יד   זה דרכם, כסל למו;    ואחריהם, בפיהם ירצו סלה.
טו   כצאן, לשאול שתו--    מוות ירעם:וירדו בם ישרים, לבוקר--וצורם, לבלות שאול;    מזבול לו.
טז   אך-אלוהים--יפדה נפשי, מיד-שאול:    כי ייקחני סלה.
יז   אל-תירא, כי-יעשיר איש:    כי-ירבה, כבוד ביתו.
יח   כי לא במותו, ייקח הכול;    לא-יירד אחריו כבודו.
יט   כי-נפשו, בחייו יברך;    ויודוך, כי-תיטיב לך.
כ   תבוא, עד-דור אבותיו;    עד-נצח, לא יראו-אור.
כא   אדם ביקר, ולא יבין;    נמשל כבהמות נדמו.
פרק נ
א   מזמור, לאסף:אל, אלוהים יהוה--    דיבר ויקרא-ארץ;ממזרח-שמש,    עד-מבואו.
ב   מציון מכלל-יופי--    אלוהים הופיע.
ג   יבוא אלוהינו,    ואל-יחרש:אש-לפניו תאכל;    וסביביו, נשערה מאוד.
ד   יקרא אל-השמיים מעל;    ואל-הארץ, לדין עמו.
ה   אספו-לי חסידיי--    כורתי בריתי עלי-זבח.
ו   ויגידו שמיים צדקו:    כי-אלוהים, שופט הוא סלה.
ז   שמעה עמי, ואדברה--    ישראל, ואעידה בך:אלוהים אלוהיך    אנוכי.
ח   לא על-זבחיך, אוכיחך;    ועולותיך לנגדי תמיד.
ט   לא-אקח מביתך פר;    ממכלאותיך, עתודים.
י   כי-לי כל-חיתו-יער;    בהמות, בהררי-אלף.
יא   ידעתי, כל-עוף הרים;    וזיז שדיי, עימדי.
יב   אם-ארעב, לא-אומר לך:    כי-לי תבל, ומלואה.
יג   האוכל, בשר אבירים;    ודם עתודים אשתה.
יד   זבח לאלוהים תודה;    ושלם לעליון נדריך.
טו   וקראני, ביום צרה;    אחלצך, ותכבדני.
טז   ולרשע, אמר אלוהים, מה-לך, לספר חוקיי;    ותישא בריתי עלי-פיך.
יז   ואתה, שנאת מוסר;    ותשלך דבריי אחריך.
יח   אם-ראית גנב, ותירץ עימו;    ועם מנאפים חלקך.
יט   פיך, שלחת ברעה;    ולשונך, תצמיד מרמה.
כ   תשב, באחיך תדבר;    בבן-אימך, תיתן-דופי.
כא   אלה עשית, והחרשתי--    דימית, היות-אהיה כמוך;אוכיחך ואערכה    לעיניך.
כב   בינו-נא זאת, שוכחי אלוה:    פן-אטרוף, ואין מציל.
כג   זובח תודה, יכבדנני:    ושם דרך--אראנו, בישע אלוהים.
פרק נא
א   למנצח, מזמור לדויד.
ב   בבוא-אליו, נתן הנביא--    כאשר-בא, אל-בת-שבע.
ג   חונני אלוהים כחסדך;    כרוב רחמיך, מחה פשעיי.
ד   הרב, כבסני מעווני;    ומחטאתי טהרני.
ה   כי-פשעיי, אני אדע;    וחטאתי נגדי תמיד.
ו   לך לבדך, חטאתי,    והרע בעיניך, עשיתי:למען, תצדק בדוברך--    תזכה בשופטך.
ז   הן-בעוון חוללתי;    ובחטא, יחמתני אימי.
ח   הן-אמת, חפצת בטוחות;    ובסתום, חכמה תודיעני.
ט   תחטאני באיזוב ואטהר;    תכבסני, ומשלג אלבין.
י   תשמיעני, ששון ושמחה;    תגלנה, עצמות דיכית.
יא   הסתר פניך, מחטאיי;    וכל-עוונותיי מחה.
יב   לב טהור, ברא-לי אלוהים;    ורוח נכון, חדש בקרבי.
יג   אל-תשליכני מלפניך;    ורוח קודשך, אל-תיקח ממני.
יד   השיבה לי, ששון ישעך;    ורוח נדיבה תסמכני.
טו   אלמדה פושעים דרכיך;    וחטאים, אליך ישובו.
טז   הצילני מדמים, אלוהים--    אלוהי תשועתי:תרנן לשוני,    צדקתך.
יז   אדוניי, שפתיי תפתח;    ופי, יגיד תהילתך.
יח   כי, לא-תחפוץ זבח ואתנה;    עולה, לא תרצה.
יט   זבחי אלוהים,    רוח נשברה:לב-נשבר ונדכה--    אלוהים, לא תבזה.
כ   היטיבה ברצונך, את-ציון;    תבנה, חומות ירושלים.
כא   אז תחפוץ זבחי-צדק,    עולה וכליל;אז יעלו על-מזבחך    פרים.
פרק נב
א   למנצח, משכיל לדויד.
ב   בבוא, דואג האדומי--    ויגד לשאול:ויאמר לו--    בא דויד, אל-בית אחימלך.
ג   מה-תתהלל ברעה, הגיבור;    חסד אל, כל-היום.
ד   הוות, תחשוב לשונך;    כתער מלוטש, עושה רמייה.
ה   אהבת רע מטוב;    שקר, מדבר צדק סלה.
ו   אהבת כל-דברי-בלע;    לשון מרמה.
ז   גם-אל,    ייתוצך לנצח:יחתך וייסחך מאוהל;    ושירשך מארץ חיים סלה.
ח   ויראו צדיקים וייראו; ועליו ישחקו.
ט   הנה הגבר--    לא ישים אלוהים, מעוזו:ויבטח, ברוב עושרו;    יעוז, בהוותו.
י   ואני, כזית רענן--    בבית אלוהים;בטחתי בחסד-אלוהים,    עולם ועד.
יא   אודך לעולם, כי עשית;    ואקווה שמך כי-טוב, נגד חסידיך.
פרק נג
א   למנצח על-מחלת, משכיל לדויד.
ב   אמר נבל בליבו,    אין אלוהים;השחיתו, והתעיבו עוול--    אין עושה-טוב.
ג   אלוהים--    משמיים, השקיף על-בני-אדם:לראות, היש משכיל--    דורש, את-אלוהים.
ד   כולו סג, יחדיו נאלחו:    אין עושה-טוב; אין, גם-אחד.
ה   הלוא ידעו, פועלי-אוון:    אוכלי עמי, אכלו לחם; אלוהים, לא קראו.
ו   שם, פחדו פחד--    לא-היה-פחד:כי-אלוהים--פיזר, עצמות חונך;    הבישות, כי-אלוהים מאסם.
ז   מי ייתן מציון,    ישועות ישראל:בשוב אלוהים, שבות עמו;    יגל יעקוב, ישמח ישראל.
פרק נד
א   למנצח בנגינות, משכיל לדויד.
ב   בבוא הזיפים, ויאמרו לשאול:    הלוא דויד, מסתתר עימנו.
ג   אלוהים, בשמך הושיעני;    ובגבורתך תדינני.
ד   אלוהים, שמע תפילתי;    האזינה, לאמרי-פי.
ה   כי זרים, קמו עליי--    ועריצים, ביקשו נפשי;לא שמו אלוהים לנגדם    סלה.
ו   הנה אלוהים, עוזר לי;    אדוניי, בסומכי נפשי.
ז   ישיב הרע, לשורריי;    באמיתך, הצמיתם.
ח   בנדבה אזבחה-לך;    אודה שמך יהוה כי-טוב.
ט   כי מכל-צרה, הצילני;    ובאויביי, ראתה עיני.
פרק נה
א   למנצח בנגינות, משכיל לדויד.
ב   האזינה אלוהים, תפילתי;    ואל-תתעלם, מתחינתי.
ג   הקשיבה לי וענני;    אריד בשיחי ואהימה.
ד   מקול אויב--מפני, עקת רשע:    כי-ימיטו עליי אוון, ובאף ישטמוני.
ה   ליבי, יחיל בקרבי;    ואימות מוות, נפלו עליי.
ו   יראה ורעד, יבוא בי;    ותכסני, פלצות.
ז   ואומר--מי-ייתן-לי אבר, כיונה:    אעופה ואשכונה.
ח   הנה, ארחיק נדוד;    אלין במדבר סלה.
ט   אחישה מפלט לי--    מרוח סועה מסער.
י   בלע אדוניי, פלג לשונם:    כי-ראיתי חמס וריב בעיר.
יא   יומם ולילה--יסובבוה על-חומותיה;    ואוון ועמל בקרבה.
יב   הוות בקרבה;    ולא-ימיש מרחובה, תוך ומרמה.
יג   כי לא-אויב יחרפני,    ואשא:לא-משנאי, עליי הגדיל;    ואיסתר ממנו.
יד   ואתה אנוש כערכי;    אלופי, ומיודעי.
טו   אשר יחדיו, נמתיק סוד;    בבית אלוהים, נהלך ברגש.
טז   ישיא מוות, עלימו--יירדו שאול חיים:    כי-רעות במגורם בקרבם.
יז   אני, אל-אלוהים אקרא;    ויהוה, יושיעני.
יח   ערב ובוקר וצוהריים, אשיחה ואהמה;    וישמע קולי.
יט   פדה בשלום נפשי, מקרב-לי:    כי-ברבים, היו עימדי.
כ   ישמע אל, ויענם--    ויושב קדם, סלה:אשר אין חליפות למו;    ולא יראו אלוהים.
כא   שלח ידיו, בשלומיו;    חילל בריתו.
כב   חלקו, מחמאות פיו--    וקרב-ליבו:רכו דבריו משמן;    והמה פתיחות.
כג   השלך על-יהוה, יהבך--    והוא יכלכלך:לא-ייתן לעולם מוט--    לצדיק.
כד   ואתה אלוהים,    תורידם לבאר שחת--אנשי דמים ומרמה,    לא-יחצו ימיהם;ואני,    אבטח-בך.
פרק נו
א   למנצח, על-יונת אלם רחוקים--    לדויד מכתם:באחוז אותו פלשתים    בגת.
ב   חונני אלוהים, כי-שאפני אנוש;    כל-היום, לוחם ילחצני.
ג   שאפו שורריי, כל-היום:    כי-רבים לוחמים לי מרום.
ד   יום אירא--    אני, אליך אבטח.
ה   באלוהים,    אהלל דברו:באלוהים בטחתי, לא אירא;    מה-יעשה בשר לי.
ו   כל-היום, דבריי יעצבו;    עליי כל-מחשבותם לרע.
ז   יגורו, יצפונו--המה, עקביי ישמורו:    כאשר, קיוו נפשי.
ח   על-אוון פלט-למו;    באף, עמים הורד אלוהים.
ט   נודי, ספרת-אתה:    שימה דמעתי בנאדך; הלוא, בספרתך.
י   אז ישובו אויביי אחור, ביום אקרא;    זה-ידעתי, כי-אלוהים לי.
יא   באלוהים, אהלל דבר;    ביהוה, אהלל דבר.
יב   באלוהים בטחתי, לא אירא;    מה-יעשה אדם לי.
יג   עליי אלוהים נדריך;    אשלם תודות לך.
יד   כי הצלת נפשי, ממוות--    הלוא רגליי, מדחי:להתהלך, לפני אלוהים--    באור, החיים.
פרק נז
א   למנצח אל-תשחת, לדויד מכתם--    בבורחו מפני-שאול, במערה.
ב   חונני אלוהים, חונני--    כי בך, חסיה נפשי:ובצל-כנפיך אחסה--    עד, יעבור הוות.
ג   אקרא, לאלוהים עליון;    לאל, גומר עליי.
ד   ישלח משמיים, ויושיעני--    חירף שואפי סלה;ישלח אלוהים,    חסדו ואמיתו.
ה   נפשי, בתוך לבאים--    אשכבה לוהטים:בני-אדם--שיניהם, חנית וחיצים;    ולשונם, חרב חדה.
ו   רומה על-השמיים אלוהים;    על כל-הארץ כבודך.
ז   רשת, הכינו לפעמיי--    כפף נפשי:כרו לפניי שיחה;    נפלו בתוכה סלה.
ח   נכון ליבי אלוהים, נכון ליבי;    אשירה, ואזמרה.
ט   עורה כבודי--עורה, הנבל וכינור;    אעירה שחר.
י   אודך בעמים אדוניי;    אזמרך, בלאומים.
יא   כי-גדול עד-שמיים חסדך;    ועד-שחקים אמיתך.
יב   רומה על-שמיים אלוהים;    על כל-הארץ כבודך.
פרק נח
א   למנצח אל-תשחת, לדויד מכתם.
ב   האומנם--אלם צדק, תדברון;    מישרים תשפטו, בני אדם.
ג   אף-בלב, עולות תפעלון:    בארץ--חמס ידיכם, תפלסון.
ד   זורו רשעים מרחם;    תעו מבטן, דוברי כזב.
ה   חמת-למו, כדמות חמת-נחש;    כמו-פתן חירש, יאטם אוזנו.
ו   אשר לא-ישמע, לקול מלחשים;    חובר חברים מחוכם.
ז   אלוהים--הרוס שינימו בפימו;    מלתעות כפירים, נתוץ יהוה.
ח   יימאסו כמו-מים,    יתהלכו-למו;ידרוך חיציו,    כמו יתמוללו.
ט   כמו שבלול, תמס יהלוך;    נפל אשת, בל-חזו שמש.
י   בטרם, יבינו סירותיכם אטד;    כמו-חי כמו-חרון, ישערנו.
יא   ישמח צדיק, כי-חזה נקם;    פעמיו ירחץ, בדם הרשע.
יב   ויאמר אדם, אך-פרי לצדיק;    אך יש-אלוהים, שופטים בארץ.
פרק נט
א   למנצח אל-תשחת, לדויד מכתם:    בשלוח שאול;וישמרו את-הבית,    להמיתו.
ב   הצילני מאויביי אלוהיי;    ממתקוממיי תשגבני.
ג   הצילני, מפועלי אוון;    ומאנשי דמים, הושיעני.
ד   כי הנה ארבו, לנפשי--    יגורו עליי עזים;לא-פשעי ולא-חטאתי    יהוה.
ה   בלי-עוון, ירוצון וייכוננו;    עורה לקראתי וראה.
ו   ואתה יהוה-אלוהים צבאות, אלוהי ישראל--    הקיצה, לפקוד כל-הגויים;אל-תחון כל-בוגדי אוון    סלה.
ז   ישובו לערב, יהמו ככלב;    ויסובבו עיר.
ח   הנה, יביעון בפיהם--חרבות, בשפתותיהם:    כי-מי שומע.
ט   ואתה יהוה, תשחק-למו;    תלעג, לכל-גויים.
י   עוזו, אליך אשמורה:    כי-אלוהים, משגבי.
יא   אלוהי חסדי יקדמני;    אלוהים, יראני בשורריי.
יב   אל-תהרגם, פן ישכחו עמי--הניעמו בחילך, והורידמו:    מגיננו אדוניי.
יג   חטאת-פימו,    דבר-שפתימו:ויילכדו בגאונם;    ומאלה ומכחש יספרו.
יד   כלה בחמה,    כלה ואינמו:ויידעו--כי-אלוהים, מושל ביעקוב;    לאפסי הארץ סלה.
טו   וישובו לערב, יהמו ככלב;    ויסובבו עיר.
טז   המה, יניעון לאכול--    אם-לא ישבעו, וילינו.
יז   ואני, אשיר עוזך--    וארנן לבוקר, חסדך:כי-היית משגב לי;    ומנוס, ביום צר-לי.
יח   עוזי, אליך אזמרה:    כי-אלוהים משגבי, אלוהי חסדי.
פרק ס
א   למנצח, על-שושן עדות;    מכתם לדויד ללמד.
ב   בהצותו, את ארם נהריים--    ואת-ארם צובה:וישב יואב, ויך את-אדום בגיא-מלח--    שנים עשר אלף.
ג   אלוהים, זנחתנו פרצתנו;    אנפת, תשובב לנו.
ד   הרעשת ארץ פצמתה;    רפה שבריה כי-מטה.
ה   הראית עמך קשה;    השקיתנו, יין תרעלה.
ו   נתת ליראיך נס, להתנוסס--    מפני, קושט סלה.
ז   למען, ייחלצון ידידיך;    הושיעה ימינך וענני.
ח   אלוהים, דיבר בקודשו--אעלוזה:    אחלקה שכם; ועמק סוכות אמדד.
ט   לי גלעד, ולי מנשה, ואפריים, מעוז ראשי;    יהודה, מחוקקי.
י   מואב, סיר רחצי--על-אדום, אשליך נעלי;    עליי, פלשת התרועעי.
יא   מי יובילני, עיר מצור;    מי נחני עד-אדום.
יב   הלוא-אתה אלוהים זנחתנו;    ולא-תצא אלוהים, בצבאותינו.
יג   הבה-לנו עזרת מצר;    ושוא, תשועת אדם.
יד   באלוהים נעשה-חיל;    והוא, יבוס צרינו.
פרק סא
א   למנצח על-נגינת לדויד.
ב   שמעה אלוהים, רינתי;    הקשיבה, תפילתי.
ג   מקצה הארץ, אליך אקרא--    בעטוף ליבי;בצור-ירום ממני    תנחני.
ד   כי-היית מחסה לי;    מגדל-עוז, מפני אויב.
ה   אגורה באוהלך, עולמים;    אחסה בסתר כנפיך סלה.
ו   כי-אתה אלוהים, שמעת לנדריי;    נתת ירושת, יראי שמך.
ז   ימים על-ימי-מלך תוסיף;    שנותיו, כמו-דור ודור.
ח   יישב עולם, לפני אלוהים;    חסד ואמת, מן ינצרוהו.
ט   כן אזמרה שמך לעד--    לשלמי נדריי, יום יום.
פרק סב
א   למנצח על-ידותון--    מזמור לדויד.
ב   אך אל-אלוהים, דומייה נפשי;    ממנו, ישועתי.
ג   אך-הוא צורי, וישועתי;    משגבי, לא-אמוט רבה.
ד   עד-אנה, תהותתו על-איש--    תרצחו כולכם:כקיר נטוי;    גדר, הדחויה.
ה   אך משאתו, יעצו להדיח--    ירצו כזב:בפיו יברכו;    ובקרבם, יקללו-סלה.
ו   אך לאלוהים, דומי נפשי:    כי-ממנו, תקוותי.
ז   אך-הוא צורי, וישועתי;    משגבי, לא אמוט.
ח   על-אלוהים, ישעי וכבודי;    צור-עוזי מחסי, באלוהים.
ט   בטחו בו בכל-עת, עם--    שפכו-לפניו לבבכם;אלוהים מחסה-לנו    סלה.
י   אך, הבל בני-אדם--    כזב בני-איש:במאזניים לעלות;    המה, מהבל יחד.
יא   אל-תבטחו בעושק,    ובגזל אל-תהבלו:חיל כי-ינוב--    אל-תשיתו לב.
יב   אחת, דיבר אלוהים--שתיים-זו שמעתי:    כי עוז, לאלוהים.
יג   ולך-אדוניי חסד:    כי-אתה תשלם לאיש כמעשהו.
פרק סג
א   מזמור לדויד;    בהיותו, במדבר יהודה.
ב   אלוהים, אלי אתה--    אשחרך:צמאה לך, נפשי--    כמה לך בשרי;בארץ-צייה ועייף    בלי-מים.
ג   כן, בקודש חזיתיך--    לראות עוזך, וכבודך.
ד   כי-טוב חסדך, מחיים;    שפתיי ישבחונך.
ה   כן אברכך בחיי;    בשמך, אשא כפיי.
ו   כמו חלב ודשן, תשבע נפשי;    ושפתי רננות, יהלל-פי.
ז   אם-זכרתיך על-יצועיי--    באשמורות, אהגה-בך.
ח   כי-היית עזרתה לי;    ובצל כנפיך ארנן.
ט   דבקה נפשי אחריך;    בי, תמכה ימינך.
י   והמה--לשואה, יבקשו נפשי;    יבואו, בתחתייות הארץ.
יא   יגירוהו, על-ידי-חרב;    מנת שועלים יהיו.
יב   והמלך,    ישמח באלוהים:יתהלל, כל-הנשבע בו--    כי ייסכר, פי דוברי-שקר.
פרק סד
א   למנצח, מזמור לדויד.
ב   שמע-אלוהים קולי בשיחי;    מפחד אויב, תיצור חיי.
ג   תסתירני, מסוד מרעים;    מרגשת, פועלי אוון.
ד   אשר שננו כחרב לשונם;    דרכו חיצם, דבר מר.
ה   לירות במסתרים תם;    פתאום יורוהו, ולא ייראו.
ו   יחזקו-למו, דבר רע--    יספרו, לטמון מוקשים;אמרו,    מי יראה-למו.
ז   יחפשו עולות--    תמנו, חפש מחופש;וקרב איש,    ולב עמוק.
ח   ויורם, אלוהים:    חץ פתאום--היו, מכותם.
ט   ויכשילוהו עלימו לשונם;    יתנודדו, כל-רואה בם.
י   וייראו, כל-אדם:    ויגידו, פועל אלוהים; ומעשהו השכילו.
יא   ישמח צדיק ביהוה, וחסה בו;    ויתהללו, כל-ישרי-לב.
פרק סה
א   למנצח מזמור, לדויד שיר.
ב   לך דומייה תהילה אלוהים בציון;    ולך, ישולם-נדר.
ג   שומע תפילה--    עדיך, כל-בשר יבואו.
ד   דברי עוונות, גברו מני;    פשעינו, אתה תכפרם.
ה   אשרי, תבחר ותקרב--    ישכון חצריך:נשבעה, בטוב ביתך;    קדוש, היכלך.
ו   נוראות, בצדק תעננו--    אלוהי ישענו;מבטח כל-קצווי-ארץ,    וים רחוקים.
ז   מכין הרים בכוחו;    נאזר, בגבורה.
ח   משביח, שאון ימים--שאון גליהם;    והמון לאומים.
ט   וייראו, יושבי קצוות--מאותותיך;    מוצאי בוקר וערב תרנין.
י   פקדת הארץ ותשוקקהא, רבת תעשרנה--    פלג אלוהים, מלא מים;תכין דגנם,    כי-כן תכינהא.
יא   תלמיה רווה, נחת גדודיה;    ברביבים תמוגגנה, צמחה תברך.
יב   עיטרת, שנת טובתך;    ומעגליך, ירעפון דשן.
יג   ירעפו, נאות מדבר;    וגיל, גבעות תחגורנה.
יד   לבשו כרים, הצאן--    ועמקים יעטפו-בר;יתרועעו,    אף-ישירו.
פרק סו
א   למנצח, שיר מזמור:    הריעו לאלוהים, כל-הארץ.
ב   זמרו כבוד-שמו;    שימו כבוד, תהילתו.
ג   אמרו לאלוהים, מה-נורא מעשיך;    ברוב עוזך, יכחשו לך אויביך.
ד   כל-הארץ, ישתחוו לך--ויזמרו-לך;    יזמרו שמך סלה.
ה   לכו וראו, מפעלות אלוהים;    נורא עלילה, על-בני אדם.
ו   הפך ים, ליבשה--בנהר, יעברו ברגל;    שם, נשמחה-בו.
ז   מושל בגבורתו, עולם--    עיניו, בגויים תצפינה;הסוררים,    אל-ירומו למו סלה.
ח   ברכו עמים אלוהינו;    והשמיעו, קול תהילתו.
ט   השם נפשנו, בחיים;    ולא-נתן למוט רגלנו.
י   כי-בחנתנו אלוהים;    צרפתנו, כצרוף-כסף.
יא   הבאתנו במצודה;    שמת מועקה במותנינו.
יב   הרכבת אנוש, לראשנו:    באנו-באש ובמים; ותוציאנו, לרוויה.
יג   אבוא ביתך בעולות;    אשלם לך נדריי.
יד   אשר-פצו שפתיי;    ודיבר-פי, בצר-לי.
טו   עולות מיחים אעלה-לך,    עם-קטורת אילים;אעשה בקר עם-עתודים    סלה.
טז   לכו-שמעו ואספרה, כל-יראי אלוהים:    אשר עשה לנפשי.
יז   אליו פי-קראתי;    ורומם, תחת לשוני.
יח   אוון, אם-ראיתי בליבי--    לא ישמע אדוניי.
יט   אכן, שמע אלוהים;    הקשיב, בקול תפילתי.
כ   ברוך אלוהים--    אשר לא-הסיר תפילתי וחסדו, מאיתי.
פרק סז
א   למנצח בנגינות, מזמור שיר.
ב   אלוהים, יחוננו ויברכנו;    יאר פניו איתנו סלה.
ג   לדעת בארץ דרכך;    בכל-גויים, ישועתך.
ד   יודוך עמים אלוהים:    יודוך, עמים כולם.
ה   ישמחו וירננו,    לאומים:כי-תשפוט עמים מישור;    ולאומים, בארץ תנחם סלה.
ו   יודוך עמים אלוהים:    יודוך, עמים כולם.
ז   ארץ, נתנה יבולה;    יברכנו, אלוהים אלוהינו.
ח   יברכנו אלוהים;    וייראו אותו, כל-אפסי-ארץ.
פרק סח
א   למנצח לדויד, מזמור שיר.
ב   יקום אלוהים, יפוצו אויביו;    וינוסו משנאיו, מפניו.
ג   כהנדוף עשן,    תנדוף:כהימס דונג, מפני-אש--    יאבדו רשעים, מפני אלוהים.
ד   וצדיקים--ישמחו יעלצו, לפני אלוהים;    וישישו בשמחה.
ה   שירו, לאלוהים--    זמרו שמו:סולו, לרוכב בערבות--ביה שמו;    ועלזו לפניו.
ו   אבי יתומים, ודיין אלמנות--    אלוהים, במעון קודשו.
ז   אלוהים, מושיב יחידים ביתה--    מוציא אסירים, בכושרות;אך סוררים,    שכנו צחיחה.
ח   אלוהים--בצאתך, לפני עמך;    בצעדך בישימון סלה.
ט   ארץ רעשה, אף-שמיים נטפו--    מפני אלוהים:זה סיניי--    מפני אלוהים, אלוהי ישראל.
י   גשם נדבות, תניף אלוהים;    נחלתך ונלאה, אתה כוננתה.
יא   חיתך ישבו-בה;    תכין בטובתך לעני אלוהים.
יב   אדוניי ייתן-אומר;    המבשרות, צבא רב.
יג   מלכי צבאות, יידודון יידודון;    ונוות-בית, תחלק שלל.
יד   אם-תשכבון,    בין שפתיים:כנפי יונה, נחפה בכסף;    ואברותיה, בירקרק חרוץ.
טו   בפרש שדיי מלכים בה--    תשלג בצלמון.
טז   הר-אלוהים הר-בשן:    הר גבנונים, הר-בשן.
יז   למה, תרצדון--    הרים גבנונים:ההר--חמד אלוהים לשבתו;    אף-יהוה, ישכון לנצח.
יח   רכב אלוהים, ריבותיים אלפי שנאן;    אדוניי בם, סיניי בקודש.
יט   עלית למרום, שבית שבי--    לקחת מתנות, באדם;ואף סוררים,    לשכון יה אלוהים.
כ   ברוך אדוניי, יום יום:    יעמוס-לנו--האל ישועתנו סלה.
כא   האל לנו, אל למושעות:    וליהוה אדוניי--למוות, תוצאות.
כב   אך-אלוהים--ימחץ, ראש אויביו:    קודקוד שיער--מתהלך, באשמיו.
כג   אמר אדוניי, מבשן אשיב;    אשיב, ממצולות ים.
כד   למען, תמחץ רגלך--בדם:    לשון כלביך--מאויבים מינהו.
כה   ראו הליכותיך אלוהים;    הליכות אלי מלכי בקודש.
כו   קידמו שרים, אחר נוגנים;    בתוך עלמות, תופפות.
כז   במקהלות, ברכו אלוהים;    אדוניי, ממקור ישראל.
כח   שם בנימין, צעיר רודם--שרי יהודה, רגמתם;    שרי זבולון, שרי נפתלי.
כט   ציווה אלוהיך, עוזך:    עוזה אלוהים--זו, פעלת לנו.
ל   מהיכלך, על-ירושלים--    לך יובילו מלכים שי.
לא   גער חית קנה, עדת אבירים בעגלי עמים--    מתרפס ברצי-כסף;ביזר עמים,    קרבות יחפצו.
לב   יאתיו חשמנים, מני מצריים;    כוש תריץ ידיו, לאלוהים.
לג   ממלכות הארץ, שירו לאלוהים;    זמרו אדוניי סלה.
לד   לרוכב, בשמי שמי-קדם--    הן ייתן בקולו, קול עוז.
לה   תנו עוז, לאלוהים:    על-ישראל גאוותו; ועוזו, בשחקים.
לו   נורא אלוהים,    ממקדשיך:אל ישראל--    הוא נותן עוז ותעצומות לעם;ברוך אלוהים.
פרק סט
א   למנצח על-שושנים לדויד.
ב   הושיעני אלוהים--    כי באו מים עד-נפש.
ג   טבעתי, ביוון מצולה--    ואין מועמד;באתי במעמקי-מים,    ושיבולת שטפתני.
ד   יגעתי בקוראי, ניחר גרוני:    כלו עיניי--מייחל, לאלוהיי.
ה   רבו, משערות ראשי--    שונאיי חינם:עצמו מצמיתיי, אויביי שקר--    אשר לא-גזלתי, אז אשיב.
ו   אלוהים--אתה ידעת, לאיוולתי;    ואשמותיי, ממך לא-נכחדו.
ז   אל-יבושו בי, קוויך--    אדוניי יהוה, צבאות:אל-ייכלמו בי מבקשיך--    אלוהי, ישראל.
ח   כי-עליך, נשאתי חרפה;    כיסתה כלימה פניי.
ט   מוזר, הייתי לאחיי;    ונוכרי, לבני אימי.
י   כי-קנאת ביתך אכלתני;    וחרפות חורפיך, נפלו עליי.
יא   ואבכה בצום נפשי;    ותהי לחרפות לי.
יב   ואתנה לבושי שק;    ואהי להם למשל.
יג   ישיחו בי, יושבי שער;    ונגינות, שותי שיכר.
יד   ואני תפילתי-לך יהוה, עת רצון--    אלוהים ברוב-חסדך;ענני,    באמת ישעך.
טו   הצילני מטיט, ואל-אטבעה;    אינצלה משונאיי, וממעמקי מים.
טז   אל-תשטפני, שיבולת מים--    ואל-תבלעני מצולה;ואל-תאטר-עליי באר    פיה.
יז   ענני יהוה, כי-טוב חסדך;    כרוב רחמיך, פנה אליי.
יח   ואל-תסתר פניך, מעבדך:    כי-צר-לי, מהר ענני.
יט   קורבה אל-נפשי גאלה;    למען אויביי פדני.
כ   אתה ידעת--חרפתי ובושתי, וכלימתי;    נגדך, כל-צורריי.
כא   חרפה, שברה ליבי--    ואנושה:ואקווה לנוד ואין;    ולמנחמים, ולא מצאתי.
כב   וייתנו בברותי ראש;    ולצמאי, ישקוני חומץ.
כג   יהי-שולחנם לפניהם לפח;    ולשלומים למוקש.
כד   תחשכנה עיניהם, מראות;    ומותניהם, תמיד המעד.
כה   שפוך-עליהם זעמך;    וחרון אפך, ישיגם.
כו   תהי-טירתם נשמה;    באוהליהם, אל-יהי יושב.
כז   כי-אתה אשר-הכית רדפו;    ואל-מכאוב חלליך יספרו.
כח   תנה-עוון, על-עוונם;    ואל-יבואו, בצדקתך.
כט   יימחו, מספר חיים;    ועם צדיקים, אל-ייכתבו.
ל   ואני, עני וכואב;    ישועתך אלוהים תשגבני.
לא   אהללה שם-אלוהים בשיר;    ואגדלנו בתודה.
לב   ותיטב ליהוה, משור פר;    מקרין מפריס.
לג   ראו ענווים ישמחו;    דורשי אלוהים, ויחי לבבכם.
לד   כי-שומע אל-אביונים יהוה;    ואת-אסיריו, לא בזה.
לה   יהללוהו, שמיים וארץ;    ימים, וכל-רומש בם.
לו   כי אלוהים, יושיע ציון, ויבנה, ערי יהודה;    וישבו שם, וירשוה.
לז   וזרע עבדיו, ינחלוה;    ואוהבי שמו, ישכנו-בה.
פרק ע
א-ב   למנצח, לדויד להזכיר.  אלוהים להצילני; יהוה, לעזרתי חושה.
ג   יבושו ויחפרו, מבקשי נפשי:    ייסוגו אחור, וייכלמו; חפצי, רעתי.
ד   ישובו, על-עקב בושתם--    האומרים, האח האח.
ה   ישישו וישמחו, בך--    כל-מבקשיך:ויאמרו תמיד, יגדל אלוהים--    אוהבי, ישועתך.
ו   ואני, עני ואביון--    אלוהים חושה-לי:עזרי ומפלטי אתה;    יהוה, אל-תאחר.
ו   ואני, עני ואביון--    אלוהים חושה-לי:עזרי ומפלטי אתה;    יהוה, אל-תאחר.
פרק עא
א   בך-יהוה חסיתי;    אל-אבושה לעולם.
ב   בצדקתך, תצילני ותפלטני;    הטה-אליי אוזנך, והושיעני.
ג   היה לי, לצור מעון לבוא--    תמיד, ציווית להושיעני:כי-סלעי ומצודתי    אתה.
ד   אלוהיי--פלטני, מיד רשע;    מכף מעוול וחומץ.
ה   כי-אתה תקוותי;    אדוניי יהוה, מבטחי מנעוריי.
ו   עליך, נסמכתי מבטן--ממעי אימי, אתה גוזי;    בך תהילתי תמיד.
ז   כמופת, הייתי לרבים;    ואתה, מחסי-עוז.
ח   יימלא פי, תהילתך;    כל-היום, תפארתך.
ט   אל-תשליכני, לעת זקנה;    ככלות כוחי, אל-תעזבני.
י   כי-אמרו אויביי לי;    ושומרי נפשי, נועצו יחדיו.
יא   לאמור, אלוהים עזבו;    רדפו ותפשוהו, כי-אין מציל.
יב   אלוהים, אל-תרחק ממני;    אלוהיי, לעזרתי חושה.
יג   יבושו יכלו, שוטני נפשי:    יעטו חרפה, וכלימה--מבקשי, רעתי.
יד   ואני, תמיד אייחל;    והוספתי, על-כל-תהילתך.
טו   פי, יספר צדקתך--כל-היום תשועתך:    כי לא ידעתי ספורות.
טז   אבוא--בגבורות, אדוניי יהוה;    אזכיר צדקתך לבדך.
יז   אלוהים, לימדתני מנעוריי;    ועד-הנה, אגיד נפלאותיך.
יח   וגם עד-זקנה, ושיבה--    אלוהים אל-תעזבני:עד-אגיד זרועך לדור;    לכל-יבוא, גבורתך.
יט   וצדקתך אלוהים,    עד-מרום:אשר-עשית גדולות;    אלוהים, מי כמוך.
כ   אשר הראיתני, צרות רבות--    ורעות:תשוב תחייני;    ומתהומות הארץ, תשוב תעלני.
כא   תרב גדולתי;    ותיסוב תנחמני.
כב   גם-אני, אודך בכלי-נבל--    אמיתך אלוהיי:אזמרה לך בכינור--    קדוש, ישראל.
כג   תרננה שפתיי, כי אזמרה-לך;    ונפשי, אשר פדית.
כד   גם-לשוני--    כל-היום, תהגה צדקתך:כי-בושו כי-חפרו,    מבקשי רעתי.
פרק עב
א   לשלמה:    אלוהים--משפטיך, למלך תן; וצדקתך לבן-מלך.
ב   ידין עמך בצדק;    וענייך במשפט.
ג   ישאו הרים שלום לעם;    וגבעות, בצדקה.
ד   ישפוט, עניי-עם--יושיע, לבני אביון;    וידכא עושק.
ה   ייראוך עם-שמש;    ולפני ירח, דור דורים.
ו   יירד, כמטר על-גז;    כרביבים, זרזיף ארץ.
ז   יפרח-בימיו צדיק;    ורוב שלום, עד-בלי ירח.
ח   ויירד, מים עד-ים;    ומנהר, עד-אפסי-ארץ.
ט   לפניו, יכרעו ציים;    ואויביו, עפר ילחכו.
י   מלכי תרשיש ואיים,    מנחה ישיבו;מלכי שבא וסבא,    אשכר יקריבו.
יא   וישתחוו-לו כל-מלכים;    כל-גויים יעבדוהו.
יב   כי-יציל, אביון משווע;    ועני, ואין-עוזר לו.
יג   יחוס, על-דל ואביון;    ונפשות אביונים יושיע.
יד   מתוך ומחמס, יגאל נפשם;    וייקר דמם בעיניו.
טו   ויחי--    וייתן-לו, מזהב שבא:ויתפלל בעדו תמיד;    כל-היום, יברכנהו.
טז   יהי פיסת-בר, בארץ--    בראש הרים:ירעש כלבנון פרייו;    ויציצו מעיר, כעשב הארץ.
יז   יהי שמו, לעולם--    לפני-שמש, יינון שמו:ויתברכו בו;    כל-גויים יאשרוהו.
יח   ברוך, יהוה אלוהים--אלוהי ישראל:    עושה נפלאות לבדו.
יט   וברוך, שם כבודו--    לעולם:ויימלא כבודו, את-כול הארץ--    אמן ואמן.
כ   כולו תפילות--    דויד, בן-ישי.
פרק עג
א   מזמור, לאסף:אך טוב, לישראל אלוהים--    לברי לבב.
ב   ואני--כמעט, נטיו רגליי;    כאין, שופכו אשוריי.
ג   כי-קינאתי, בהוללים;    שלום רשעים אראה.
ד   כי אין חרצובות למותם;    ובריא אולם.
ה   בעמל אנוש אינמו;    ועם-אדם, לא ינוגעו.
ו   לכן, ענקתמו גאווה;    יעטוף-שית, חמס למו.
ז   יצא, מחלב עינמו;    עברו, משכייות לבב.
ח   ימיקו, וידברו ברע עושק;    ממרום ידברו.
ט   שתו בשמיים פיהם;    ולשונם, תיהלך בארץ.
י   לכן, ישוב עמו הלום;    ומי מלא, יימצו למו.
יא   ואמרו, איכה ידע-אל;    ויש דעה בעליון.
יב   הנה-אלה רשעים;    ושלווי עולם, השגו-חיל.
יג   אך-ריק, זיכיתי לבבי;    וארחץ בניקיון כפיי.
יד   ואהי נגוע, כל-היום;    ותוכחתי, לבקרים.
טו   אם-אמרתי, אספרה כמו;    הנה דור בניך בגדתי.
טז   ואחשבה, לדעת זאת;    עמל הוא בעיניי.
יז   עד-אבוא, אל-מקדשי-אל;    אבינה, לאחריתם.
יח   אך בחלקות, תשית למו;    הפלתם, למשואות.
יט   איך היו לשמה כרגע;    ספו תמו, מן-בלהות.
כ   כחלום מהקיץ--    אדוניי, בעיר צלמם תבזה.
כא   כי, יתחמץ לבבי;    וכליותיי, אשתונן.
כב   ואני-בער, ולא אדע;    בהמות, הייתי עימך.
כג   ואני תמיד עימך;    אחזת, ביד-ימיני.
כד   בעצתך תנחני;    ואחר, כבוד תיקחני.
כה   מי-לי בשמיים;    ועימך, לא-חפצתי בארץ.
כו   כלה שארי, ולבבי:    צור-לבבי וחלקי--אלוהים לעולם.
כז   כי-הנה רחקיך יאבדו;    הצמת, כל-זונה ממך.
כח   ואני, קרבת אלוהים--    לי-טוב:שתי, באדוניי יהוה מחסי;    לספר, כל-מלאכותיך.
פרק עד
א   משכיל, לאסף:למה אלוהים, זנחת לנצח;    יעשן אפך, בצאן מרעיתך.
ב   זכור עדתך, קנית קדם--    גאלת, שבט נחלתך;הר-ציון,    זה שכנת בו.
ג   הרימה פעמיך, למשואות נצח;    כל-הרע אויב בקודש.
ד   שאגו צורריך, בקרב מועדך;    שמו אותותם אותות.
ה   ייוודע, כמביא למעלה;    בסבוך-עץ, קרדומות.
ו   ועתה, פיתוחיה יחד--    בכשיל וכילפות, יהלומון.
ז   שלחו באש, מקדשך;    לארץ, חיללו משכן-שמך.
ח   אמרו בליבם, נינם יחד;    שרפו כל-מועדי-אל בארץ.
ט   אותותינו, לא ראינו:    אין-עוד נביא; ולא-איתנו, יודע עד-מה.
י   עד-מתיי אלוהים, יחרף צר;    ינאץ אויב שמך לנצח.
יא   למה תשיב ידך, וימינך;    מקרב חיקך כלה.
יב   ואלוהים, מלכי מקדם;    פועל ישועות, בקרב הארץ.
יג   אתה פוררת בעוזך ים;    שיברת ראשי תנינים, על-המים.
יד   אתה ריצצת, ראשי לוויתן;    תיתננו מאכל, לעם לציים.
טו   אתה בקעת, מעיין ונחל;    אתה הובשת, נהרות איתן.
טז   לך יום, אף-לך לילה;    אתה הכינות, מאור ושמש.
יז   אתה הצבת, כל-גבולות ארץ;    קיץ וחורף, אתה יצרתם.
יח   זכור-זאת--אויב, חירף יהוה;    ועם נבל, ניאצו שמך.
יט   אל-תיתן לחית, נפש תורך;    חית ענייך, אל-תשכח לנצח.
כ   הבט לברית:    כי מלאו מחשכי-ארץ, נאות חמס.
כא   אל-ישוב דך נכלם;    עני ואביון, יהללו שמך.
כב   קומה אלוהים, ריבה ריבך;    זכור חרפתך מני-נבל, כל-היום.
כג   אל-תשכח, קול צורריך;    שאון קמיך, עולה תמיד.
פרק עה
א   למנצח אל-תשחת; מזמור לאסף שיר.
ב   הודינו לך, אלוהים--הודינו, וקרוב שמך;    סיפרו, נפלאותיך.
ג   כי, אקח מועד;    אני, מישרים אשפוט.
ד   נמוגים, ארץ וכל-יושביה;    אנוכי תיכנתי עמודיה סלה.
ה   אמרתי להוללים, אל-תהולו;    ולרשעים, אל-תרימו קרן.
ו   אל-תרימו למרום קרנכם;    תדברו בצוואר עתק.
ז   כי לא ממוצא, וממערב;    ולא, ממדבר הרים.
ח   כי-אלוהים שופט;    זה ישפיל, וזה ירים.
ט   כי כוס ביד-יהוה, ויין חמר מלא מסך--    ויגר מזה:אך-שמריה, ימצו ישתו;    כול, רשעי-ארץ.
י   ואני, אגיד לעולם;    אזמרה, לאלוהי יעקוב.
יא   וכל-קרני רשעים אגדע;    תרוממנה, קרנות צדיק.
פרק עו
א   למנצח בנגינות; מזמור לאסף שיר.
ב   נודע ביהודה אלוהים;    בישראל, גדול שמו.
ג   ויהי בשלם סוכו;    ומעונתו בציון.
ד   שמה, שיבר רשפי-קשת;    מגן וחרב ומלחמה סלה.
ה   נאור, אתה אדיר--    מהררי-טרף.
ו   אשתוללו, אבירי לב--    נמו שנתם;ולא-מצאו כל-אנשי-חיל    ידיהם.
ז   מגערתך, אלוהי יעקוב;    נרדם, ורכב וסוס.
ח   אתה, נורא אתה--ומי-יעמוד לפניך;    מאז אפך.
ט   משמיים, השמעת דין;    ארץ יראה ושקטה.
י   בקום-למשפט אלוהים--    להושיע כל-ענווי-ארץ סלה.
יא   כי-חמת אדם תודך;    שארית חמות תחגור.
יב   נדרו ושלמו, ליהוה אלוהיכם:    כל-סביביו--יובילו שי, למורא.
יג   יבצור, רוח נגידים;    נורא, למלכי-ארץ.
פרק עז
א   למנצח על-ידותון; לאסף מזמור.
ב   קולי אל-אלוהים ואצעקה;    קולי אל-אלוהים, והאזין אליי.
ג   ביום צרתי,    אדוניי דרשתי:ידי, לילה ניגרה--ולא תפוג;    מאנה הינחם נפשי.
ד   אזכרה אלוהים ואהמיה;    אשיחה, ותתעטף רוחי סלה.
ה   אחזת, שמורות עיניי;    נפעמתי, ולא אדבר.
ו   חישבתי ימים מקדם--    שנות, עולמים.
ז   אזכרה נגינתי, בלילה:    עם-לבבי אשיחה; ויחפש רוחי.
ח   הלעולמים, יזנח אדוניי;    ולא-יוסיף לרצות עוד.
ט   האפס לנצח חסדו;    גמר אומר, לדור ודור.
י   השכח חנות אל;    אם-קפץ באף, רחמיו סלה.
יא   ואומר, חלותי היא--    שנות, ימין עליון.
יב   אזכור מעללי-יה:    כי-אזכרה מקדם פלאך.
יג   והגיתי בכל-פועלך;    ובעלילותיך אשיחה.
יד   אלוהים, בקודש דרכך;    מי-אל גדול, כאלוהים.
טו   אתה האל, עושה פלא;    הודעת בעמים עוזך.
טז   גאלת בזרוע עמך;    בני-יעקוב ויוסף סלה.
יז   ראוך מים, אלוהים--ראוך מים יחילו;    אף, ירגזו תהומות.
יח   זורמו מים, עבות--קול, נתנו שחקים;    אף-חצציך, יתהלכו.
יט   קול רעמך, בגלגל--האירו ברקים תבל;    רגזה ותרעש הארץ.
כ   בים דרכך--ושבילך, במים רבים;    ועיקבותיך, לא נודעו.
כא   נחית כצאן עמך--    ביד-משה ואהרון.
פרק עח
א   משכיל, לאסף:האזינה עמי, תורתי;    הטו אוזנכם, לאמרי-פי.
ב   אפתחה במשל פי;    אביעה חידות, מני-קדם.
ג   אשר שמענו, ונדעם;    ואבותינו, סיפרו-לנו.
ד   לא נכחד, מבניהם--    לדור אחרון, מספרים תהילות יהוה;ועזוזו ונפלאותיו,    אשר עשה.
ה   ויקם עדות, ביעקוב,    ותורה, שם בישראל:אשר ציווה, את-אבותינו--    להודיעם, לבניהם.
ו   למען יידעו, דור אחרון--בנים ייוולדו;    יקומו, ויספרו לבניהם.
ז   וישימו באלוהים, כסלם:    ולא ישכחו, מעללי-אל; ומצוותיו ינצורו.
ח   ולא יהיו, כאבותם--    דור, סורר ומורה:דור, לא-הכין ליבו;    ולא-נאמנה את-אל רוחו.
ט   בני-אפריים, נושקי רומי-קשת;    הפכו, ביום קרב.
י   לא שמרו, ברית אלוהים;    ובתורתו, מיאנו ללכת.
יא   וישכחו עלילותיו;    ונפלאותיו, אשר הראם.
יב   נגד אבותם, עשה פלא;    בארץ מצריים שדה-צוען.
יג   בקע ים, ויעבירם;    ויצב-מים כמו-נד.
יד   וינחם בענן יומם;    וכל-הלילה, באור אש.
טו   יבקע צורים, במדבר;    וישק, כתהומות רבה.
טז   ויוציא נוזלים מסלע;    ויורד כנהרות מים.
יז   ויוסיפו עוד, לחטוא-לו--    למרות עליון, בצייה.
יח   וינסו-אל בלבבם--    לשאול-אוכל לנפשם.
יט   וידברו, באלוהים:    אמרו, היוכל אל--לערוך שולחן, במדבר.
כ   הן הכה-צור, ויזובו מים--    ונחלים ישטופו:הגם-לחם, יוכל תת;    אם-יכין שאר לעמו.
כא   לכן, שמע יהוה--    ויתעבר:ואש, נישקה ביעקוב;    וגם-אף, עלה בישראל.
כב   כי לא האמינו, באלוהים;    ולא בטחו, בישועתו.
כג   ויצו שחקים ממעל;    ודלתי שמיים פתח.
כד   וימטר עליהם מן לאכול;    ודגן-שמיים, נתן למו.
כה   לחם אבירים, אכל איש;    צידה שלח להם לשובע.
כו   יסע קדים, בשמיים;    וינהג בעוזו תימן.
כז   וימטר עליהם כעפר שאר;    וכחול ימים, עוף כנף.
כח   ויפל, בקרב מחנהו;    סביב, למשכנותיו.
כט   ויאכלו וישבעו מאוד;    ותאוותם, יביא להם.
ל   לא-זרו מתאוותם;    עוד, אוכלם בפיהם.
לא   ואף אלוהים, עלה בהם,    ויהרוג, במשמניהם;ובחורי ישראל    הכריע.
לב   בכל-זאת חטאו-עוד;    ולא-האמינו, בנפלאותיו.
לג   ויכל-בהבל ימיהם;    ושנותם, בבהלה.
לד   אם-הרגם ודרשוהו;    ושבו, ושיחרו-אל.
לה   ויזכרו, כי-אלוהים צורם;    ואל עליון, גואלם.
לו   ויפתוהו בפיהם;    ובלשונם, יכזבו-לו.
לז   וליבם, לא-נכון עימו;    ולא נאמנו, בבריתו.
לח   והוא רחום, יכפר עוון--    ולא-ישחית:והרבה, להשיב אפו;    ולא-יעיר, כל-חמתו.
לט   ויזכור, כי-בשר המה;    רוח הולך, ולא ישוב.
מ   כמה, ימרוהו במדבר;    יעציבוהו, בישימון.
מא   וישובו וינסו אל;    וקדוש ישראל התוו.
מב   לא-זכרו את-ידו;    יום, אשר-פדם מני-צר.
מג   אשר-שם במצריים, אותותיו;    ומופתיו, בשדה-צוען.
מד   ויהפוך לדם, יאוריהם;    ונוזליהם, בל-ישתיון.
מה   ישלח בהם ערוב, ויאכלם;    וצפרדע, ותשחיתם.
מו   וייתן לחסיל יבולם;    ויגיעם, לארבה.
מז   יהרוג בברד גפנם;    ושקמותם, בחנמל.
מח   ויסגר לברד בעירם;    ומקניהם, לרשפים.
מט   ישלח-בם, חרון אפו--עברה וזעם וצרה;    משלחת, מלאכי רעים.
נ   יפלס נתיב, לאפו:    לא-חשך ממוות נפשם; וחיתם, לדבר הסגיר.
נא   ויך כל-בכור במצריים;    ראשית אונים, באוהלי-חם.
נב   ויסע כצאן עמו;    וינהגם כעדר, במדבר.
נג   וינחם לבטח, ולא פחדו;    ואת-אויביהם, כיסה הים.
נד   ויביאם, אל-גבול קודשו;    הר-זה, קנתה ימינו.
נה   ויגרש מפניהם, גויים--    ויפילם, בחבל נחלה;וישכן באוהליהם,    שבטי ישראל.
נו   וינסו וימרו, את-אלוהים עליון;    ועדותיו, לא שמרו.
נז   וייסוגו ויבגדו, כאבותם;    נהפכו, כקשת רמייה.
נח   ויכעיסוהו בבמותם;    ובפסיליהם, יקניאוהו.
נט   שמע אלוהים, ויתעבר;    וימאס מאוד, בישראל.
ס   וייטוש, משכן שילה;    אוהל, שיכן באדם.
סא   וייתן לשבי עוזו;    ותפארתו ביד-צר.
סב   ויסגר לחרב עמו;    ובנחלתו, התעבר.
סג   בחוריו אכלה-אש;    ובתולותיו, לא הוללו.
סד   כוהניו, בחרב נפלו;    ואלמנותיו, לא תבכינה.
סה   וייקץ כישן אדוניי;    כגיבור, מתרונן מיין.
סו   ויך-צריו אחור;    חרפת עולם, נתן למו.
סז   וימאס, באוהל יוסף;    ובשבט אפריים, לא בחר.
סח   ויבחר, את-שבט יהודה;    את-הר ציון, אשר אהב.
סט   וייבן כמו-רמים, מקדשו;    כארץ, יסדה לעולם.
ע   ויבחר, בדויד עבדו;    וייקחהו, ממכלאות צאן.
עא   מאחר עלות, הביאו:    לרעות, ביעקוב עמו; ובישראל, נחלתו.
עב   וירעם, כתום לבבו;    ובתבונות כפיו ינחם.
פרק עט
א   מזמור, לאסף:אלוהים, באו גויים בנחלתך--    טימאו, את היכל קודשך;שמו את-ירושלים    לעיים.
ב   נתנו, את-נבלת עבדיך--    מאכל, לעוף השמיים;בשר חסידיך,    לחיתו-ארץ.
ג   שפכו דמם, כמים--סביבות ירושלים;    ואין קובר.
ד   היינו חרפה, לשכנינו;    לעג וקלס, לסביבותינו.
ה   עד-מה יהוה, תאנף לנצח;    תבער כמו-אש, קנאתך.
ו   שפוך חמתך--    אל הגויים, אשר לא-ידעוך:ועל ממלכות--    אשר בשמך, לא קראו.
ז   כי, אכל את-יעקוב;    ואת-נווהו השמו.
ח   אל-תזכור-לנו,    עוונות ראשונים:מהר, יקדמונו רחמיך--    כי דלונו מאוד.
ט   עוזרנו, אלוהי ישענו--    על-דבר כבוד-שמך;והצילנו וכפר על-חטאותינו,    למען שמך.
י   למה, יאמרו הגויים--    איה אלוהיהם:ייוודע בגויים לעינינו;    נקמת, דם-עבדיך השפוך.
יא   תבוא לפניך, אנקת אסיר:    כגודל זרועך--הותר, בני תמותה.
יב   והשב לשכנינו שבעתיים,    אל-חיקם;חרפתם אשר חירפוך    אדוניי.
יג   ואנחנו עמך, וצאן מרעיתך--    נודה לך, לעולם:לדור ודור--    נספר, תהילתך.
פרק פ
א   למנצח אל-שושנים;    עדות לאסף מזמור.
ב   רועה ישראל, האזינה--    נוהג כצאן יוסף;יושב הכרובים    הופיעה.
ג   לפני אפריים, ובנימין ומנשה--    עוררה את-גבורתך;ולכה לישועתה    לנו.
ד   אלוהים השיבנו;    והאר פניך, וניוושעה.
ה   יהוה אלוהים צבאות--    עד-מתיי עשנת, בתפילת עמך.
ו   האכלתם, לחם דמעה;    ותשקמו, בדמעות שליש.
ז   תשימנו מדון, לשכנינו;    ואויבינו, ילעגו-למו.
ח   אלוהים צבאות השיבנו;    והאר פניך, וניוושעה.
ט   גפן, ממצריים תסיע;    תגרש גויים, ותיטעהא.
י   פינית לפניה;    ותשרש שורשיה, ותמלא-ארץ.
יא   כוסו הרים צילה;    וענפיה, ארזי-אל.
יב   תשלח קציריה עד-ים;    ואל-נהר, יונקותיה.
יג   למה, פרצת גדריה;    וארוה, כל-עוברי דרך.
יד   יכרסמנה חזיר מיער;    וזיז שדיי ירענה.
טו   אלוהים צבאות,    שוב-נא:הבט משמיים וראה;    ופקוד, גפן זאת.
טז   וכנה, אשר-נטעה ימינך;    ועל-בן, אימצת לך.
יז   שרופה באש כסוחה;    מגערת פניך יאבדו.
יח   תהי-ידך, על-איש ימינך;    על-בן-אדם, אימצת לך.
יט   ולא-נסוג ממך;    תחיינו, ובשמך נקרא.
כ   יהוה אלוהים צבאות השיבנו;    האר פניך, וניוושעה.
פרק פא
א   למנצח על-הגיתית לאסף.
ב   הרנינו, לאלוהים עוזנו;    הריעו, לאלוהי יעקוב.
ג   שאו-זמרה, ותנו-תוף;    כינור נעים עם-נבל.
ד   תקעו בחודש שופר;    בכסה, ליום חגנו.
ה   כי חוק לישראל הוא;    משפט, לאלוהי יעקוב.
ו   עדות, ביהוסף שמו--    בצאתו, על-ארץ מצריים;שפת לא-ידעתי    אשמע.
ז   הסירותי מסבל שכמו;    כפיו, מדוד תעבורנה.
ח   בצרה קראת,    ואחלצך:אענך, בסתר רעם;    אבחנך על-מי מריבה סלה.
ט   שמע עמי, ואעידה בך;    ישראל, אם-תשמע-לי.
י   לא-יהיה בך, אל זר;    ולא תשתחווה, לאל נכר.
יא   אנוכי, יהוה אלוהיך--    המעלך, מארץ מצריים;הרחב-פיך,    ואמלאהו.
יב   ולא-שמע עמי לקולי;    וישראל, לא-אבה לי.
יג   ואשלחהו, בשרירות ליבם;    ילכו, במועצותיהם.
יד   לו--עמי, שומע לי;    ישראל, בדרכיי יהלכו.
טו   כמעט, אויביהם אכניע;    ועל צריהם, אשיב ידי.
טז   משנאי יהוה, יכחשו-לו;    ויהי עיתם לעולם.
יז   ויאכילהו, מחלב חיטה;    ומצור, דבש אשביעך.
פרק פב
א   מזמור, לאסף:אלוהים, ניצב בעדת-אל;    בקרב אלוהים ישפוט.
ב   עד-מתיי תשפטו-עוול;    ופני רשעים, תשאו-סלה.
ג   שפטו-דל ויתום;    עני ורש הצדיקו.
ד   פלטו-דל ואביון;    מיד רשעים הצילו.
ה   לא ידעו, ולא יבינו--    בחשיכה יתהלכו;יימוטו,    כל-מוסדי ארץ.
ו   אני-אמרתי, אלוהים אתם;    ובני עליון כולכם.
ז   אכן, כאדם תמותון;    וכאחד השרים תיפולו.
ח   קומה אלוהים, שופטה הארץ:    כי-אתה תנחל, בכל-הגויים.
פרק פג
א   שיר מזמור לאסף.
ב   אלוהים אל-דומי-לך;    אל-תחרש ואל-תשקוט אל.
ג   כי-הנה אויביך, יהמיון;    ומשנאיך, נשאו ראש.
ד   על-עמך, יערימו סוד;    ויתייעצו, על-צפוניך.
ה   אמרו--לכו, ונכחידם מגוי;    ולא-ייזכר שם-ישראל עוד.
ו   כי נועצו לב יחדיו;    עליך, ברית יכרותו.
ז   אוהלי אדום, וישמעאלים;    מואב והגרים.
ח   גבל ועמון, ועמלק;    פלשת, עם-יושבי צור.
ט   גם-אשור, נלווה עימם;    היו זרוע לבני-לוט סלה.
י   עשה-להם כמדיין;    כסיסרא כיבין, בנחל קישון.
יא   נשמדו בעין-דור;    היו דומן, לאדמה.
יב   שיתמו נדיבימו, כעורב וכזאב;    וכזבח וכצלמונע, כל-נסיכימו.
יג   אשר אמרו, נירשה לנו--    את, נאות אלוהים.
יד   אלוהיי, שיתמו כגלגל;    כקש, לפני-רוח.
טו   כאש תבער-יער;    וכלהבה, תלהט הרים.
טז   כן, תרדפם בסערך;    ובסופתך תבהלם.
יז   מלא פניהם קלון;    ויבקשו שמך יהוה.
יח   יבושו וייבהלו עדי-עד;    ויחפרו ויאבדו.
יט   ויידעו--    כי-אתה שמך יהוה לבדך:עליון,    על-כל-הארץ.
פרק פד
א   למנצח על-הגיתית; לבני-קורח מזמור.
ב   מה-ידידות משכנותיך--    יהוה צבאות.
ג   נכספה וגם-כלתה, נפשי--    לחצרות יהוה:ליבי ובשרי--    ירננו, אל אל-חי.
ד   גם-ציפור מצאה בית, ודרור קן לה--    אשר-שתה אפרוחיה:את-מזבחותיך, יהוה צבאות--    מלכי, ואלוהיי.
ה   אשרי, יושבי ביתך--    עוד, יהללוך סלה.
ו   אשרי אדם, עוז-לו בך;    מסילות, בלבבם.
ז   עוברי, בעמק הבכא--    מעיין ישיתוהו;גם-ברכות,    יעטה מורה.
ח   ילכו, מחיל אל-חיל;    ייראה אל-אלוהים בציון.
ט   יהוה אלוהים צבאות,    שמעה תפילתי;האזינה אלוהי יעקוב    סלה.
י   מגיננו, ראה אלוהים;    והבט, פני משיחך.
יא   כי טוב-יום בחצריך,    מאלף:בחרתי--הסתופף, בבית אלוהיי;    מדור, באוהלי-רשע.
יב   כי שמש, ומגן--    יהוה אלוהים:חן וכבוד,    ייתן יהוה;לא ימנע-טוב,    להולכים בתמים.
יג   יהוה צבאות--    אשרי אדם, בוטח בך.
פרק פה
א   למנצח לבני-קורח מזמור.
ב   רצית יהוה ארצך;    שבת, שבית יעקוב.
ג   נשאת, עוון עמך;    כיסית כל-חטאתם סלה.
ד   אספת כל-עברתך;    השיבות, מחרון אפך.
ה   שובנו, אלוהי ישענו;    והפר כעסך עימנו.
ו   הלעולם תאנף-בנו;    תמשוך אפך, לדור ודור.
ז   הלוא-אתה, תשוב תחיינו;    ועמך, ישמחו-בך.
ח   הראנו יהוה חסדך;    וישעך, תיתן-לנו.
ט   אשמעה--    מה-ידבר, האל יהוה:כי, ידבר שלום--אל-עמו ואל-חסידיו;    ואל-ישובו לכסלה.
י   אך קרוב ליראיו ישעו;    לשכון כבוד בארצנו.
יא   חסד-ואמת נפגשו;    צדק ושלום נשקו.
יב   אמת, מארץ תצמח;    וצדק, משמיים נשקף.
יג   גם-יהוה, ייתן הטוב;    וארצנו, תיתן יבולה.
יד   צדק, לפניו יהלך;    וישם לדרך פעמיו.
פרק פו
א   תפילה, לדויד:הטה-יהוה אוזנך ענני--    כי-עני ואביון אני.
ב   שומרה נפשי,    כי-חסיד אני:הושע עבדך, אתה אלוהיי--    הבוטח אליך.
ג   חונני אדוניי:    כי אליך אקרא, כל-היום.
ד   שמח, נפש עבדך:    כי אליך אדוניי, נפשי אשא.
ה   כי-אתה אדוניי, טוב וסלח;    ורב-חסד, לכל-קוראיך.
ו   האזינה יהוה, תפילתי;    והקשיבה, בקול תחנונותיי.
ז   ביום צרתי, אקראך:    כי תענני.
ח   אין-כמוך באלוהים אדוניי;    ואין כמעשיך.
ט   כל-גויים, אשר עשית--יבואו וישתחוו לפניך אדוניי;    ויכבדו לשמך.
י   כי-גדול אתה, ועושה נפלאות;    אתה אלוהים לבדך.
יא   הורני יהוה, דרכך--    אהלך באמיתך;יחד לבבי,    ליראה שמך.
יב   אודך, אדוניי אלוהיי--בכל-לבבי;    ואכבדה שמך לעולם.
יג   כי-חסדך, גדול עליי;    והצלת נפשי, משאול תחתייה.
יד   אלוהים, זדים קמו-עליי,    ועדת עריצים, ביקשו נפשי;ולא שמוך    לנגדם.
טו   ואתה אדוניי, אל-רחום וחנון;    ארך אפיים, ורב-חסד ואמת.
טז   פנה אליי, וחונני:    תנה-עוזך לעבדך; והושיעה, לבן-אמתך.
יז   עשה-עימי אות,    לטובה:ויראו שונאיי ויבושו--    כי-אתה יהוה, עזרתני וניחמתני.
פרק פז
א   לבני-קורח, מזמור שיר:    יסודתו, בהררי-קודש.
ב   אוהב יהוה, שערי ציון--    מכול, משכנות יעקוב.
ג   נכבדות, מדובר בך--    עיר האלוהים סלה.
ד   אזכיר, רהב ובבל--    ליודעיי:הנה פלשת וצור עם-כוש;    זה, יולד-שם.
ה   ולציון, ייאמר--    איש ואיש, יולד-בה;והוא יכוננהא    עליון.
ו   יהוה--יספור, בכתוב עמים:    זה יולד-שם סלה.
ז   ושרים כחוללים--    כל-מעייניי בך.
פרק פח
א   שיר מזמור, לבני-קורח:למנצח על-מחלת לענות;    משכיל, להימן האזרחי.
ב   יהוה, אלוהי ישועתי--    יום-צעקתי בלילה נגדך.
ג   תבוא לפניך, תפילתי;    הטה אוזנך, לרינתי.
ד   כי-שבעה ברעות נפשי;    וחיי, לשאול הגיעו.
ה   נחשבתי, עם-יורדי בור;    הייתי, כגבר אין-אייל.
ו   במתים,    חופשי:כמו חללים, שוכבי קבר--    אשר לא זכרתם עוד;והמה,    מידך נגזרו.
ז   שתני, בבור תחתייות;    במחשכים, במצולות.
ח   עליי, סמכה חמתך;    וכל-משבריך, עינית סלה.
ט   הרחקת מיודעיי, ממני:    שתני תועבות למו; כלוא, ולא אצא.
י   עיני דאבה,    מני-עוני:קראתיך יהוה בכל-יום;    שיטחתי אליך כפיי.
יא   הלמתים תעשה-פלא:    אם-רפאים, יקומו יודוך סלה.
יב   היסופר בקבר חסדך;    אמונתך, באבדון.
יג   הייוודע בחושך פלאך;    וצדקתך, בארץ נשייה.
יד   ואני, אליך יהוה שיוועתי;    ובבוקר, תפילתי תקדמך.
טו   למה יהוה, תזנח נפשי;    תסתיר פניך ממני.
טז   עני אני וגווע מנוער;    נשאתי אימיך אפונה.
יז   עליי, עברו חרוניך;    ביעותיך, צימתותוני.
יח   סבוני כמים, כל-היום;    הקיפו עליי יחד.
יט   הרחקת ממני, אוהב וריע;    מיודעיי מחשך.
פרק פט
א   משכיל, לאיתן האזרחי.
ב   חסדי יהוה, עולם אשירה;    לדור ודור, אודיע אמונתך בפי.
ג   כי-אמרתי--עולם, חסד ייבנה;    שמיים, תכין אמונתך בהם.
ד   כרתי ברית, לבחירי;    נשבעתי, לדויד עבדי.
ה   עד-עולם, אכין זרעך;    ובניתי לדור-ודור כיסאך סלה.
ו   ויודו שמיים פלאך יהוה;    אף-אמונתך, בקהל קדושים.
ז   כי מי בשחק, יערוך ליהוה;    ידמה ליהוה, בבני אלים.
ח   אל נערץ, בסוד-קדושים רבה;    ונורא, על-כל-סביביו.
ט   יהוה, אלוהי צבאות--מי-כמוך חסין יה;    ואמונתך, סביבותיך.
י   אתה מושל, בגאות הים;    בשוא גליו, אתה תשבחם.
יא   אתה דיכית כחלל רהב;    בזרוע עוזך, פיזרת אויביך.
יב   לך שמיים, אף-לך ארץ;    תבל ומלואה, אתה יסדתם.
יג   צפון וימין, אתה בראתם;    תבור וחרמון, בשמך ירננו.
יד   לך זרוע, עם-גבורה;    תעוז ידך, תרום ימינך.
טו   צדק ומשפט, מכון כיסאך;    חסד ואמת, יקדמו פניך.
טז   אשרי העם, יודעי תרועה;    יהוה, באור-פניך יהלכון.
יז   בשמך, יגילון כל-היום;    ובצדקתך ירומו.
יח   כי-תפארת עוזמו אתה;    וברצונך, תרום קרנינו.
יט   כי ליהוה, מגיננו;    ולקדוש ישראל מלכנו.
כ   אז דיברת בחזון, לחסידיך--    ותאמר, שיוויתי עזר על-גיבור;הרימותי בחור    מעם.
כא   מצאתי, דויד עבדי;    בשמן קודשי משחתיו.
כב   אשר ידי, תיכון עימו;    אף-זרועי תאמצנו.
כג   לא-ישיא אויב בו;    ובן-עוולה, לא יעננו.
כד   וכתותי מפניו צריו;    ומשנאיו אגוף.
כה   ואמונתי וחסדי עימו;    ובשמי, תרום קרנו.
כו   ושמתי בים ידו;    ובנהרות ימינו.
כז   הוא יקראני, אבי אתה;    אלי, וצור ישועתי.
כח   אף-אני, בכור אתנהו;    עליון, למלכי-ארץ.
כט   לעולם, אשמור-לו חסדי;    ובריתי, נאמנת לו.
ל   ושמתי לעד זרעו;    וכיסאו, כימי שמיים.
לא   אם-יעזבו בניו, תורתי;    ובמשפטיי, לא ילכון.
לב   אם-חוקותיי יחללו;    ומצוותיי, לא ישמורו.
לג   ופקדתי בשבט פשעם;    ובנגעים עוונם.
לד   וחסדי, לא-אפיר מעימו;    ולא-אשקר, באמונתי.
לה   לא-אחלל בריתי;    ומוצא שפתיי, לא אשנה.
לו   אחת, נשבעתי בקודשי:    אם-לדויד אכזב.
לז   זרעו, לעולם יהיה;    וכיסאו כשמש נגדי.
לח   כירח, ייכון עולם;    ועד בשחק, נאמן סלה.
לט   ואתה זנחת, ותמאס;    התעברת, עם-משיחך.
מ   ניארת, ברית עבדך;    חיללת לארץ נזרו.
מא   פרצת כל-גדרותיו;    שמת מבצריו מחיתה.
מב   שסוהו, כל-עוברי דרך;    היה חרפה, לשכניו.
מג   הרימות, ימין צריו;    השמחת, כל-אויביו.
מד   אף-תשיב, צור חרבו;    ולא הקמותו, במלחמה.
מה   השבת מטהרו;    וכיסאו, לארץ מיגרת.
מו   הקצרת, ימי עלומיו;    העטית עליו בושה סלה.
מז   עד-מה יהוה, תיסתר לנצח;    תבער כמו-אש חמתך.
מח   זכור-אני מה-חלד;    על-מה-שוא, בראת כל-בני-אדם.
מט   מי גבר יחיה, ולא יראה-מוות;    ימלט נפשו מיד-שאול סלה.
נ   איה, חסדיך הראשונים אדוניי:    נשבעת לדויד, באמונתך.
נא   זכור אדוניי, חרפת עבדיך;    שאתי בחיקי, כל-רבים עמים.
נב   אשר חירפו אויביך יהוה:    אשר חירפו, עיקבות משיחך.
נג   ברוך יהוה לעולם:    אמן ואמן.
פרק צ
א   תפילה, למשה איש-האלוהים:אדוניי--מעון אתה, היית לנו;    בדור ודור.
ב   בטרם, הרים יולדו--    ותחולל ארץ ותבל;ומעולם עד-עולם,    אתה אל.
ג   תשב אנוש, עד-דכא;    ותאמר, שובו בני-אדם.
ד   כי אלף שנים, בעיניך--    כיום אתמול, כי יעבור;ואשמורה    בלילה.
ה   זרמתם, שינה יהיו;    בבוקר, כחציר יחלוף.
ו   בבוקר, יציץ וחלף;    לערב, ימולל ויבש.
ז   כי-כלינו באפך;    ובחמתך נבהלנו.
ח   שתה עוונותינו לנגדך;    עלומנו, למאור פניך.
ט   כי כל-ימינו, פנו בעברתך;    כילינו שנינו כמו-הגה.
י   ימי-שנותינו בהם שבעים שנה,    ואם בגבורות שמונים שנה--ורוהבם,    עמל ואוון:כי-גז חיש,    ונעופה.
יא   מי-יודע, עוז אפך;    וכיראתך, עברתך.
יב   למנות ימינו, כן הודע;    ונביא, לבב חכמה.
יג   שובה יהוה, עד-מתיי;    והינחם, על-עבדיך.
יד   שבענו בבוקר חסדך;    ונרננה ונשמחה, בכל-ימינו.
טו   שמחנו, כימות עיניתנו:    שנות, ראינו רעה.
טז   ייראה אל-עבדיך פועלך;    והדרך, על-בניהם.
יז   ויהי, נועם אדוניי אלוהינו--    עלינו:ומעשה ידינו, כוננה עלינו;    ומעשה ידינו, כוננהו.
פרק צא
א   יושב, בסתר עליון;    בצל שדיי, יתלונן.
ב   אומר--ליהוה, מחסי ומצודתי;    אלוהיי, אבטח-בו.
ג   כי הוא יצילך, מפח יקוש;    מדבר הוות.
ד   באברתו, יסך לך--ותחת-כנפיו תחסה;    צינה וסוחרה אמיתו.
ה   לא-תירא, מפחד לילה;    מחץ, יעוף יומם.
ו   מדבר, באופל יהלוך;    מקטב, ישוד צוהריים.
ז   ייפול מצידך, אלף--ורבבה מימינך:    אליך, לא ייגש.
ח   רק, בעיניך תביט;    ושילומת רשעים תראה.
ט   כי-אתה יהוה מחסי;    עליון, שמת מעונך.
י   לא-תאונה אליך רעה;    ונגע, לא-יקרב באוהלך.
יא   כי מלאכיו, יצווה-לך;    לשמורך, בכל-דרכיך.
יב   על-כפיים יישאונך:    פן-תיגוף באבן רגלך.
יג   על-שחל ופתן, תדרוך;    תרמוס כפיר ותנין.
יד   כי בי חשק, ואפלטהו;    אשגבהו, כי-ידע שמי.
טו   יקראני, ואענהו--עימו-אנוכי בצרה;    אחלצהו, ואכבדהו.
טז   אורך ימים, אשביעהו;    ואראהו, בישועתי.
פרק צב
א   מזמור שיר, ליום השבת.
ב   טוב, להודות ליהוה;    ולזמר לשמך עליון.
ג   להגיד בבוקר חסדך;    ואמונתך, בלילות.
ד   עלי-עשור, ועלי-נבל;    עלי היגיון בכינור.
ה   כי שימחתני יהוה בפועלך;    במעשי ידיך ארנן.
ו   מה-גדלו מעשיך יהוה;    מאוד, עמקו מחשבותיך.
ז   איש-בער, לא יידע;    וכסיל, לא-יבין את-זאת.
ח   בפרוח רשעים, כמו עשב, ויציצו, כל-פועלי אוון:    להישמדם עדי-עד.
ט   ואתה מרום--    לעולם יהוה.
י   כי הנה אויביך, יהוה--    כי-הנה אויביך יאבדו:יתפרדו,    כל-פועלי אוון.
יא   ותרם כראם קרני;    בלותי, בשמן רענן.
יב   ותבט עיני,    בשוריי:בקמים עליי מרעים--    תשמענה אוזניי.
יג   צדיק, כתמר יפרח;    כארז בלבנון ישגה.
יד   שתולים, בבית יהוה;    בחצרות אלוהינו יפריחו.
טו   עוד, ינובון בשיבה;    דשנים ורעננים יהיו.
טז   להגיד, כי-ישר יהוה;    צורי, ולא-עוולתה בו.
פרק צג
א   יהוה מלך,    גאות לבש:לבש יהוה, עוז התאזר;    אף-תיכון תבל, בל-תימוט.
ב   נכון כיסאך מאז;    מעולם אתה.
ג   נשאו נהרות, יהוה--נשאו נהרות קולם;    ישאו נהרות דוכיים.
ד   מקולות, מים רבים--אדירים משברי-ים;    אדיר במרום יהוה.
ה   עדותיך, נאמנו מאוד--לביתך נאוה-קודש:    יהוה, לאורך ימים.
פרק צד
א   אל-נקמות יהוה;    אל נקמות הופיע.
ב   הינשא, שופט הארץ;    השב גמול, על-גאים.
ג   עד-מתיי רשעים יהוה:    עד-מתיי, רשעים יעלוזו.
ד   יביעו ידברו עתק;    יתאמרו, כל-פועלי אוון.
ה   עמך יהוה ידכאו;    ונחלתך יענו.
ו   אלמנה וגר יהרוגו;    ויתומים ירצחו.
ז   ויאמרו, לא יראה-יה;    ולא-יבין, אלוהי יעקוב.
ח   בינו, בוערים בעם;    וכסילים, מתיי תשכילו.
ט   הנוטע אוזן, הלוא ישמע;    אם-יוצר עין, הלוא יביט.
י   היוסר גויים, הלוא יוכיח:    המלמד אדם דעת.
יא   יהוה--יודע, מחשבות אדם:    כי-המה הבל.
יב   אשרי, הגבר אשר-תייסרנו יה;    ומתורתך תלמדנו.
יג   להשקיט לו, מימי רע--    עד ייכרה לרשע שחת.
יד   כי, לא-ייטוש יהוה עמו;    ונחלתו, לא יעזוב.
טו   כי-עד-צדק, ישוב משפט;    ואחריו, כל-ישרי-לב.
טז   מי-יקום לי, עם-מרעים;    מי-יתייצב לי, עם-פועלי אוון.
יז   לולי יהוה, עזרתה לי--    כמעט, שכנה דומה נפשי.
יח   אם-אמרתי, מטה רגלי;    חסדך יהוה, יסעדני.
יט   ברוב שרעפיי בקרבי--    תנחומיך, ישעשעו נפשי.
כ   היחוברך, כיסא הוות;    יוצר עמל עלי-חוק.
כא   יגודו, על-נפש צדיק;    ודם נקי ירשיעו.
כב   ויהי יהוה לי למשגב;    ואלוהיי, לצור מחסי.
כג   וישב עליהם, את אונם--    וברעתם יצמיתם;יצמיתם,    יהוה אלוהינו.
פרק צה
א   לכו, נרננה ליהוה;    נריעה, לצור ישענו.
ב   נקדמה פניו בתודה;    בזמירות, נריע לו.
ג   כי אל גדול יהוה;    ומלך גדול, על-כל-אלוהים.
ד   אשר בידו, מחקרי-ארץ;    ותועפות הרים לו.
ה   אשר-לו הים, והוא עשהו;    ויבשת, ידיו יצרו.
ו   בואו, נשתחווה ונכרעה;    נברכה, לפני-יהוה עושנו.
ז   כי הוא אלוהינו--    ואנחנו עם מרעיתו, וצאן ידו:היום,    אם-בקולו תשמעו.
ח   אל-תקשו לבבכם, כמריבה;    כיום מסה, במדבר.
ט   אשר ניסוני, אבותיכם:    בחנוני, גם-ראו פועלי.
י   ארבעים שנה, אקוט בדור--    ואומר, עם תועי לבב הם;והם,    לא-ידעו דרכיי.
יא   אשר-נשבעתי באפי;    אם-יבואון, אל-מנוחתי.
פרק צו
א   שירו ליהוה, שיר חדש;    שירו ליהוה, כל-הארץ.
ב   שירו ליהוה, ברכו שמו;    בשרו מיום-ליום, ישועתו.
ג   ספרו בגויים כבודו;    בכל-העמים, נפלאותיו.
ד   כי גדול יהוה ומהולל מאוד;    נורא הוא, על-כל-אלוהים.
ה   כי, כל-אלוהי העמים אלילים;    ויהוה, שמיים עשה.
ו   הוד-והדר לפניו;    עוז ותפארת, במקדשו.
ז   הבו ליהוה, משפחות עמים;    הבו ליהוה, כבוד ועוז.
ח   הבו ליהוה, כבוד שמו;    שאו-מנחה, ובואו לחצרותיו.
ט   השתחוו ליהוה, בהדרת-קודש;    חילו מפניו, כל-הארץ.
י   אמרו בגויים, יהוה מלך--    אף-תיכון תבל, בל-תימוט;ידין עמים,    במישרים.
יא   ישמחו השמיים, ותגל הארץ;    ירעם הים, ומלואו.
יב   יעלוז שדיי, וכל-אשר-בו;    אז ירננו, כל-עצי-יער.
יג   לפני יהוה, כי בא--    כי בא, לשפוט הארץ:ישפוט-תבל בצדק;    ועמים, באמונתו.
פרק צז
א   יהוה מלך, תגל הארץ;    ישמחו, איים רבים.
ב   ענן וערפל סביביו;    צדק ומשפט, מכון כיסאו.
ג   אש, לפניו תלך;    ותלהט סביב צריו.
ד   האירו ברקיו תבל;    ראתה ותחל הארץ.
ה   הרים--כדונג, נמסו מלפני יהוה:    מלפני, אדון כל-הארץ.
ו   הגידו השמיים צדקו;    וראו כל-העמים כבודו.
ז   יבושו, כל-עובדי פסל--    המתהללים באלילים;השתחוו-לו,    כל-אלוהים.
ח   שמעה ותשמח, ציון,    ותגלנה, בנות יהודה--למען משפטיך    יהוה.
ט   כי-אתה יהוה,    עליון על-כל-הארץ;מאוד נעלית,    על-כל-אלוהים.
י   אוהבי יהוה,    שנאו-רע:שומר, נפשות חסידיו;    מיד רשעים, יצילם.
יא   אור, זרוע לצדיק;    ולישרי-לב שמחה.
יב   שמחו צדיקים, ביהוה;    והודו, לזכר קודשו.
פרק צח
א   מזמור, שירו ליהוה שיר חדש--    כי-נפלאות עשה;הושיעה-לו ימינו,    וזרוע קודשו.
ב   הודיע יהוה, ישועתו;    לעיני הגויים, גילה צדקתו.
ג   זכר חסדו, ואמונתו--    לבית ישראל:ראו כל-אפסי-ארץ--    את, ישועת אלוהינו.
ד   הריעו ליהוה, כל-הארץ;    פצחו ורננו וזמרו.
ה   זמרו ליהוה בכינור;    בכינור, וקול זמרה.
ו   בחצוצרות, וקול שופר--    הריעו, לפני המלך יהוה.
ז   ירעם הים, ומלואו;    תבל, ויושבי בה.
ח   נהרות ימחאו-כף;    יחד, הרים ירננו.
ט   לפני יהוה--    כי בא, לשפוט הארץ:ישפוט-תבל בצדק;    ועמים, במישרים.
פרק צט
א   יהוה מלך, ירגזו עמים;    יושב כרובים, תנוט הארץ.
ב   יהוה, בציון גדול;    ורם הוא, על-כל-העמים.
ג   יודו שמך, גדול ונורא;    קדוש הוא.
ד   ועוז מלך,    משפט אהב:אתה, כוננת מישרים;    משפט וצדקה, ביעקוב אתה עשית.
ה   רוממו, יהוה אלוהינו, והשתחוו, להדום רגליו:    קדוש הוא.
ו   משה ואהרון, בכוהניו,    ושמואל, בקוראי שמו;קורים אל-יהוה,    והוא יענם.
ז   בעמוד ענן, ידבר אליהם;    שמרו עדותיו, וחוק נתן-למו.
ח   יהוה אלוהינו,    אתה עניתם:אל נושא, היית להם;    ונוקם, על-עלילותם.
ט   רוממו, יהוה אלוהינו,    והשתחוו, להר קודשו:כי-קדוש,    יהוה אלוהינו.
פרק ק
א   מזמור לתודה:    הריעו ליהוה, כל-הארץ.
ב   עבדו את-יהוה בשמחה;    בואו לפניו, ברננה.
ג   דעו--    כי יהוה, הוא אלוהים:הוא-עשנו, ולו אנחנו--    עמו, וצאן מרעיתו.
ד   בואו שעריו, בתודה--חצרותיו בתהילה;    הודו-לו, ברכו שמו.
ה   כי-טוב יהוה, לעולם חסדו;    ועד-דור ודור, אמונתו.
פרק קא
א   לדויד, מזמור:    חסד-ומשפט אשירה; לך יהוה אזמרה.
ב   אשכילה, בדרך תמים--    מתיי, תבוא אליי;אתהלך בתום-לבבי,    בקרב ביתי.
ג   לא-אשית, לנגד עיניי--    דבר-בלייעל:עשה-סטים שנאתי;    לא ידבק בי.
ד   לבב עיקש, יסור ממני;    רע, לא אדע.
ה   מלושני בסתר, ריעהו--    אותו אצמית:גבה-עיניים, ורחב לבב--    אותו, לא אוכל.
ו   עיניי, בנאמני-ארץ--    לשבת עימדי:הולך, בדרך תמים--    הוא, ישרתני.
ז   לא-יישב, בקרב ביתי--    עושה רמייה:דובר שקרים--    לא-ייכון, לנגד עיניי.
ח   לבקרים,    אצמית כל-רשעי-ארץ;להכרית מעיר-יהוה,    כל-פועלי אוון.
פרק קב
א   תפילה, לעני כי-יעטוף--    ולפני יהוה, ישפוך שיחו.
ב   יהוה, שמעה תפילתי;    ושוועתי, אליך תבוא.
ג   אל-תסתר פניך, ממני--    ביום צר-לי:הטה-אליי אוזנך;    ביום אקרא, מהר ענני.
ד   כי-כלו בעשן ימיי;    ועצמותיי, כמוקד ניחרו.
ה   הוכה-כעשב וייבש ליבי:    כי-שכחתי, מאכול לחמי.
ו   מקול אנחתי--    דבקה עצמי, לבשרי.
ז   דמיתי, לקאת מדבר;    הייתי, ככוס חורבות.
ח   שקדתי ואהיה--    כציפור, בודד על-גג.
ט   כל-היום, חירפוני אויביי;    מהולליי, בי נשבעו.
י   כי-אפר, כלחם אכלתי;    ושיקוויי, בבכי מסכתי.
יא   מפני-זעמך וקצפך--    כי נשאתני, ותשליכני.
יב   ימיי, כצל נטוי;    ואני, כעשב איבש.
יג   ואתה יהוה, לעולם תשב;    וזכרך, לדור ודור.
יד   אתה תקום, תרחם ציון:    כי-עת לחננה, כי-בא מועד.
טו   כי-רצו עבדיך, את-אבניה;    ואת-עפרה, יחוננו.
טז   וייראו גויים, את-שם יהוה;    וכל-מלכי הארץ, את-כבודך.
יז   כי-בנה יהוה ציון--    נראה, בכבודו.
יח   פנה, אל-תפילת הערער;    ולא-בזה, את-תפילתם.
יט   תיכתב זאת, לדור אחרון;    ועם נברא, יהלל-יה.
כ   כי-השקיף, ממרום קודשו;    יהוה, משמיים אל-ארץ הביט.
כא   לשמוע, אנקת אסיר;    לפתח, בני תמותה.
כב   לספר בציון, שם יהוה;    ותהילתו, בירושלים.
כג   בהיקבץ עמים יחדיו;    וממלכות, לעבוד את-יהוה.
כד   עינה בדרך כוחי;    קיצר ימיי.
כה   אומר--אלי, אל תעלני בחצי ימיי:    בדור דורים שנותיך.
כו   לפנים, הארץ יסדת;    ומעשה ידיך שמיים.
כז   המה, יאבדו--    ואתה תעמוד:וכולם, כבגד יבלו;    כלבוש תחליפם ויחלופו.
כח   ואתה-הוא;    ושנותיך, לא ייתמו.
כט   בני-עבדיך ישכונו;    וזרעם, לפניך ייכון.
פרק קג
א   לדויד:  ברכי נפשי, את-יהוה;    וכל-קרביי, את-שם קודשו.
ב   ברכי נפשי, את-יהוה;    ואל-תשכחי, כל-גמוליו.
ג   הסולח לכל-עוונכי;    הרופא, לכל-תחלואייכי.
ד   הגואל משחת חייכי;    המעטרכי, חסד ורחמים.
ה   המשביע בטוב עדייך;    תתחדש כנשר נעורייכי.
ו   עושה צדקות יהוה;    ומשפטים, לכל-עשוקים.
ז   יודיע דרכיו למשה;    לבני ישראל, עלילותיו.
ח   רחום וחנון יהוה;    ארך אפיים ורב-חסד.
ט   לא-לנצח יריב;    ולא לעולם ייטור.
י   לא כחטאינו, עשה לנו;    ולא כעוונותינו, גמל עלינו.
יא   כי כגבוה שמיים, על-הארץ--    גבר חסדו, על-יראיו.
יב   כרחוק מזרח, ממערב--    הרחיק ממנו, את-פשעינו.
יג   כרחם אב, על-בנים--    ריחם יהוה, על-יראיו.
יד   כי-הוא, ידע יצרנו;    זכור, כי-עפר אנחנו.
טו   אנוש, כחציר ימיו;    כציץ השדה, כן יציץ.
טז   כי רוח עברה-בו ואיננו;    ולא-יכירנו עוד מקומו.
יז   וחסד יהוה, מעולם ועד-עולם--    על-יראיו;וצדקתו,    לבני בנים.
יח   לשומרי בריתו;    ולזוכרי פיקודיו, לעשותם.
יט   יהוה--בשמיים, הכין כיסאו;    ומלכותו, בכול משלה.
כ   ברכו יהוה,    מלאכיו:גיבורי כוח, עושי דברו;    לשמוע, בקול דברו.
כא   ברכו יהוה, כל-צבאיו--    משרתיו, עושי רצונו.
כב   ברכו יהוה, כל-מעשיו--    בכל-מקומות ממשלתו;ברכי נפשי,    את-יהוה.
פרק קד
א   ברכי נפשי,    את-יהוה:יהוה אלוהיי, גדלת מאוד;    הוד והדר לבשת.
ב   עוטה-אור, כשלמה;    נוטה שמיים, כיריעה.
ג   המקרה במים,    עלייותיו:השם-עבים רכובו;    המהלך, על-כנפי-רוח.
ד   עושה מלאכיו רוחות;    משרתיו, אש לוהט.
ה   יסד-ארץ, על-מכוניה;    בל-תימוט, עולם ועד.
ו   תהום, כלבוש כיסיתו;    על-הרים, יעמדו מים.
ז   מן-גערתך ינוסון;    מן-קול רעמך, ייחפזון.
ח   יעלו הרים, יירדו בקעות--    אל-מקום, זה יסדת להם.
ט   גבול-שמת, בל-יעבורון;    בל-ישובון, לכסות הארץ.
י   המשלח מעיינים, בנחלים;    בין הרים, יהלכון.
יא   ישקו, כל-חיתו שדיי;    ישברו פראים צמאם.
יב   עליהם, עוף-השמיים ישכון;    מבין עופיים, ייתנו-קול.
יג   משקה הרים, מעלייותיו;    מפרי מעשיך, תשבע הארץ.
יד   מצמיח חציר, לבהמה,    ועשב, לעבודת האדם;להוציא לחם,    מן-הארץ.
טו   ויין, ישמח לבב-אנוש--    להצהיל פנים משמן;ולחם,    לבב-אנוש יסעד.
טז   ישבעו, עצי יהוה--    ארזי לבנון, אשר נטע.
יז   אשר-שם, ציפורים יקננו;    חסידה, ברושים ביתה.
יח   הרים הגבוהים, ליעלים;    סלעים, מחסה לשפנים.
יט   עשה ירח, למועדים;    שמש, ידע מבואו.
כ   תשת-חושך, ויהי לילה--    בו-תרמוש, כל-חיתו-יער.
כא   הכפירים, שואגים לטרף;    ולבקש מאל, אוכלם.
כב   תזרח השמש, ייאספון;    ואל-מעונותם, ירבצון.
כג   ייצא אדם לפועלו;    ולעבודתו עדי-ערב.
כד   מה-רבו מעשיך, יהוה--    כולם, בחכמה עשית;מלאה הארץ,    קניינך.
כה   זה, הים גדול--    ורחב ידיים:שם-רמש, ואין מספר;    חיות קטנות, עם-גדולות.
כו   שם, אונייות יהלכון;    לוויתן, זה-יצרת לשחק-בו.
כז   כולם, אליך ישברון--    לתת אוכלם בעיתו.
כח   תיתן להם, ילקוטון;    תפתח ידך, ישבעון טוב.
כט   תסתיר פניך,    ייבהלון:תוסף רוחם, יגוועון;    ואל-עפרם ישובון.
ל   תשלח רוחך, ייבראון;    ותחדש, פני אדמה.
לא   יהי כבוד יהוה לעולם;    ישמח יהוה במעשיו.
לב   המביט לארץ, ותרעד;    ייגע בהרים ויעשנו.
לג   אשירה ליהוה בחיי;    אזמרה לאלוהיי בעודי.
לד   יערב עליו שיחי;    אנוכי, אשמח ביהוה.
לה   ייתמו חטאים מן-הארץ,    ורשעים עוד אינם--ברכי נפשי,    את-יהוה;הללו-יה.
פרק קה
א   הודו ליהוה, קראו בשמו;    הודיעו בעמים, עלילותיו.
ב   שירו-לו, זמרו-לו;    שיחו, בכל-נפלאותיו.
ג   התהללו, בשם קודשו;    ישמח, לב מבקשי יהוה.
ד   דרשו יהוה ועוזו;    בקשו פניו תמיד.
ה   זכרו--נפלאותיו אשר-עשה;    מופתיו, ומשפטי-פיו.
ו   זרע, אברהם עבדו:    בני יעקוב בחיריו.
ז   הוא, יהוה אלוהינו;    בכל-הארץ, משפטיו.
ח   זכר לעולם בריתו;    דבר ציווה, לאלף דור.
ט   אשר כרת, את-אברהם;    ושבועתו לישחק.
י   ויעמידהא ליעקוב לחוק;    לישראל, ברית עולם.
יא   לאמור--לך, אתן את-ארץ-כנען:    חבל, נחלתכם.
יב   בהיותם, מתי מספר;    כמעט, וגרים בה.
יג   ויתהלכו, מגוי אל-גוי;    מממלכה, אל-עם אחר.
יד   לא-הניח אדם לעושקם;    ויוכח עליהם מלכים.
טו   אל-תיגעו במשיחיי;    ולנביאיי, אל-תרעו.
טז   ויקרא רעב, על-הארץ;    כל-מטה-לחם שבר.
יז   שלח לפניהם איש;    לעבד, נמכר יוסף.
יח   עינו בכבל רגלו;    ברזל, באה נפשו.
יט   עד-עת בוא-דברו--    אמרת יהוה צרפתהו.
כ   שלח מלך, ויתירהו;    מושל עמים, ויפתחהו.
כא   שמו אדון לביתו;    ומושל, בכל-קניינו.
כב   לאסור שריו בנפשו;    וזקניו יחכם.
כג   ויבוא ישראל מצריים;    ויעקוב, גר בארץ-חם.
כד   ויפר את-עמו מאוד;    ויעצימהו, מצריו.
כה   הפך ליבם, לשנוא עמו;    להתנכל, בעבדיו.
כו   שלח, משה עבדו;    אהרון, אשר בחר-בו.
כז   שמו-בם, דברי אותותיו;    ומופתים, בארץ חם.
כח   שלח חושך, ויחשיך;    ולא-מרו, את-דברו.
כט   הפך את-מימיהם לדם;    וימת, את-דגתם.
ל   שרץ ארצם צפרדעים;    בחדרי, מלכיהם.
לא   אמר, ויבוא ערוב;    כינים, בכל-גבולם.
לב   נתן גשמיהם ברד;    אש להבות בארצם.
לג   ויך גפנם, ותאנתם;    וישבר, עץ גבולם.
לד   אמר, ויבוא ארבה;    וילק, ואין מספר.
לה   ויאכל כל-עשב בארצם;    ויאכל, פרי אדמתם.
לו   ויך כל-בכור בארצם;    ראשית, לכל-אונם.
לז   ויוציאם, בכסף וזהב;    ואין בשבטיו כושל.
לח   שמח מצריים בצאתם:    כי-נפל פחדם עליהם.
לט   פרש ענן למסך;    ואש, להאיר לילה.
מ   שאל, ויבא שליו;    ולחם שמיים, ישביעם.
מא   פתח צור, ויזובו מים;    הלכו, בצייות נהר.
מב   כי-זכר, את-דבר קודשו;    את-אברהם עבדו.
מג   ויוציא עמו בששון;    ברינה, את-בחיריו.
מד   וייתן להם, ארצות גויים;    ועמל לאומים יירשו.
מה   בעבור, ישמרו חוקיו--    ותורותיו ינצורו;הללו-יה.
פרק קו
א   הללו-יה:הודו ליהוה כי-טוב--    כי לעולם חסדו.
ב   מי--ימלל, גבורות יהוה;    ישמיע, כל-תהילתו.
ג   אשרי, שומרי משפט;    עושה צדקה בכל-עת.
ד   זוכרני יהוה, ברצון עמך;    פוקדני, בישועתך.
ה   לראות, בטובת בחיריך--    לשמוח, בשמחת גוייך;להתהלל,    עם-נחלתך.
ו   חטאנו עם-אבותינו;    העווינו הרשענו.
ז   אבותינו במצריים,    לא-השכילו נפלאותיך--לא זכרו,    את-רוב חסדיך;וימרו על-ים    בים-סוף.
ח   ויושיעם, למען שמו--    להודיע, את-גבורתו.
ט   ויגער בים-סוף, ויחרב;    ויוליכם בתהומות, כמדבר.
י   ויושיעם, מיד שונא;    ויגאלם, מיד אויב.
יא   ויכסו-מים צריהם;    אחד מהם, לא נותר.
יב   ויאמינו בדבריו;    ישירו, תהילתו.
יג   מיהרו, שכחו מעשיו;    לא-חיכו, לעצתו.
יד   ויתאוו תאווה, במדבר;    וינסו-אל, בישימון.
טו   וייתן להם, שאלתם;    וישלח רזון בנפשם.
טז   ויקנאו למשה, במחנה;    לאהרון, קדוש יהוה.
יז   תפתח-ארץ, ותבלע דתן;    ותכס, על-עדת אבירם.
יח   ותבער-אש בעדתם;    להבה, תלהט רשעים.
יט   יעשו-עגל בחורב;    וישתחוו, למסכה.
כ   וימירו את-כבודם;    בתבנית שור, אוכל עשב.
כא   שכחו, אל מושיעם--    עושה גדולות במצריים.
כב   נפלאות, בארץ חם;    נוראות, על-ים-סוף.
כג   ויאמר,    להשמידם:לולי, משה בחירו--    עמד בפרץ לפניו;להשיב חמתו,    מהשחית.
כד   וימאסו, בארץ חמדה;    לא-האמינו, לדברו.
כה   ויירגנו באוהליהם;    לא שמעו, בקול יהוה.
כו   ויישא ידו להם--    להפיל אותם, במדבר.
כז   ולהפיל זרעם, בגויים;    ולזרותם, בארצות.
כח   וייצמדו, לבעל פעור;    ויאכלו, זבחי מתים.
כט   ויכעיסו, במעלליהם;    ותפרוץ-בם, מגפה.
ל   ויעמוד פינחס, ויפלל;    ותיעצר, המגפה.
לא   ותיחשב לו, לצדקה;    לדור ודור, עד-עולם.
לב   ויקציפו, על-מי מריבה;    ויירע למשה, בעבורם.
לג   כי-המרו את-רוחו;    ויבטא, בשפתיו.
לד   לא-השמידו, את-העמים--    אשר אמר יהוה להם.
לה   ויתערבו בגויים;    וילמדו, מעשיהם.
לו   ויעבדו את-עצביהם;    ויהיו להם למוקש.
לז   ויזבחו את-בניהם, ואת-בנותיהם--    לשדים.
לח   וישפכו דם נקי, דם-בניהם ובנותיהם--    אשר זיבחו, לעצבי כנען;ותחנף הארץ,    בדמים.
לט   ויטמאו במעשיהם;    ויזנו, במעלליהם.
מ   וייחר-אף יהוה בעמו;    ויתעב, את-נחלתו.
מא   וייתנם ביד-גויים;    וימשלו בהם, שונאיהם.
מב   וילחצום אויביהם;    וייכנעו, תחת ידם.
מג   פעמים רבות,    יצילם:והמה, ימרו בעצתם;    וימוכו, בעוונם.
מד   וירא, בצר להם--    בשומעו, את-רינתם.
מה   ויזכור להם בריתו;    ויינחם, כרוב חסדיו.
מו   וייתן אותם לרחמים--    לפני, כל-שוביהם.
מז   הושיענו, יהוה אלוהינו,    וקבצנו, מן-הגויים:להודות, לשם קודשך;    להשתבח, בתהילתך.
מח   ברוך יהוה אלוהי ישראל,    מן-העולם ועד העולם--ואמר כל-העם    אמן:הללו-יה.
פרק קז
א   הדו ליהוה כי-טוב:    כי לעולם חסדו.
ב   יאמרו, גאולי יהוה--    אשר גאלם, מיד-צר.
ג   ומארצות, קיבצם:    ממזרח וממערב; מצפון ומים.
ד   תעו במדבר, בישימון דרך;    עיר מושב, לא מצאו.
ה   רעבים גם-צמאים--    נפשם, בהם תתעטף.
ו   ויצעקו אל-יהוה, בצר להם;    ממצוקותיהם, יצילם.
ז   וידריכם, בדרך ישרה--    ללכת, אל-עיר מושב.
ח   יודו ליהוה חסדו;    ונפלאותיו, לבני אדם.
ט   כי-השביע, נפש שוקקה;    ונפש רעבה, מילא-טוב.
י   יושבי, חושך וצלמוות;    אסירי עוני וברזל.
יא   כי-המרו אמרי-אל;    ועצת עליון נאצו.
יב   ויכנע בעמל ליבם;    כשלו, ואין עוזר.
יג   ויזעקו אל-יהוה, בצר להם;    ממצוקותיהם, יושיעם.
יד   יוציאם, מחושך וצלמוות;    ומוסרותיהם ינתק.
טו   יודו ליהוה חסדו;    ונפלאותיו, לבני אדם.
טז   כי-שיבר, דלתות נחושת;    ובריחי ברזל גידע.
יז   אווילים, מדרך פשעם;    ומעוונותיהם, יתענו.
יח   כל-אוכל, תתעב נפשם;    ויגיעו, עד-שערי מוות.
יט   ויזעקו אל-יהוה, בצר להם;    ממצוקותיהם יושיעם.
כ   ישלח דברו, וירפאם;    וימלט, משחיתותם.
כא   יודו ליהוה חסדו;    ונפלאותיו, לבני אדם.
כב   ויזבחו, זבחי תודה;    ויספרו מעשיו ברינה.
כג    יורדי הים, באונייות;    עושי מלאכה, במים רבים.
כד    המה ראו, מעשי יהוה;    ונפלאותיו, במצולה.
כה    ויאמר--ויעמד, רוח סערה;    ותרומם גליו.
כו    יעלו שמיים, יירדו תהומות;    נפשם, ברעה תתמוגג.
כז    יחוגו וינועו, כשיכור;    וכל-חכמתם, תתבלע.
כח    ויצעקו אל-יהוה, בצר להם;    וממצוקותיהם, יוציאם.
כט   יקם סערה, לדממה;    ויחשו, גליהם.
ל   וישמחו כי-ישתוקו;    וינחם, אל-מחוז חפצם.
לא   יודו ליהוה חסדו;    ונפלאותיו, לבני אדם.
לב   וירוממוהו, בקהל-עם;    ובמושב זקנים יהללוהו.
לג   ישם נהרות למדבר;    ומוצאי מים, לצימאון.
לד   ארץ פרי, למלחה;    מרעת, יושבי בה.
לה   ישם מדבר, לאגם-מים;    וארץ צייה, למוצאי מים.
לו   ויושב שם רעבים;    ויכוננו, עיר מושב.
לז   ויזרעו שדות, וייטעו כרמים;    ויעשו, פרי תבואה.
לח   ויברכם וירבו מאוד;    ובהמתם, לא ימעיט.
לט   וימעטו וישוחו--    מעוצר רעה ויגון.
מ     שופך בוז, על-נדיבים;    ויתעם, בתוהו לא-דרך.
מא   וישגב אביון מעוני;    וישם כצאן, משפחות.
מב   יראו ישרים וישמחו;    וכל-עוולה, קפצה פיה.
מג   מי-חכם וישמור-אלה;    ויתבוננו, חסדי יהוה.
פרק קח
א-ב   שיר מזמור לדויד.  נכון ליבי אלוהים; אשירה ואזמרה, אף-כבודי.
ג   עורה, הנבל וכינור;    אעירה שחר.
ד   אודך בעמים יהוה;    ואזמרך, בלאומים.
ה   כי-גדול מעל-שמיים חסדך;    ועד-שחקים אמיתך.
ו   רומה על-שמיים אלוהים;    ועל כל-הארץ כבודך.
ז   למען, ייחלצון ידידיך;    הושיעה ימינך וענני.
ח   אלוהים, דיבר בקודשו--אעלוזה:    אחלקה שכם; ועמק סוכות אמדד.
ט   לי גלעד, לי מנשה, ואפריים, מעוז ראשי;    יהודה, מחוקקי.
י   מואב, סיר רחצי--על-אדום, אשליך נעלי;    עלי-פלשת, אתרועע.
יא   מי יובילני, עיר מבצר;    מי נחני עד-אדום.
יב   הלוא-אלוהים זנחתנו;    ולא-תצא אלוהים, בצבאותינו.
יג   הבה-לנו עזרת מצר;    ושוא, תשועת אדם.
יד   באלוהים נעשה-חיל;    והוא, יבוס צרינו.
יד   באלוהים נעשה-חיל;    והוא, יבוס צרינו.
פרק קט
א   למנצח, לדויד מזמור:אלוהי תהילתי,    אל-תחרש.
ב   כי פי רשע, ופי-מרמה--עליי פתחו;    דיברו איתי, לשון שקר.
ג   ודברי שנאה סבבוני;    ויילחמוני חינם.
ד   תחת-אהבתי ישטנוני;    ואני תפילה.
ה   וישימו עליי רעה, תחת טובה;    ושנאה, תחת אהבתי.
ו   הפקד עליו רשע;    ושטן, יעמוד על-ימינו.
ז   בהישפטו, ייצא רשע;    ותפילתו, תהיה לחטאה.
ח   יהיו-ימיו מעטים;    פקודתו, ייקח אחר.
ט   יהיו-בניו יתומים;    ואשתו, אלמנה.
י   ונוע ינועו בניו ושיאלו;    ודרשו, מחורבותיהם.
יא   ינקש נושה, לכל-אשר-לו;    ויבוזו זרים יגיעו.
יב   אל-יהי-לו, מושך חסד;    ואל-יהי חונן, ליתומיו.
יג   יהי-אחריתו להכרית;    בדור אחר, יימח שמם.
יד   ייזכר, עוון אבותיו--אל-יהוה;    וחטאת אימו, אל-תימח.
טו   יהיו נגד-יהוה תמיד;    ויכרת מארץ זכרם.
טז   יען--    אשר לא זכר, עשות חסד:וירדוף, איש-עני ואביון--ונכאה לבב;    למותת.
יז   ויאהב קללה, ותבואהו;    ולא-חפץ בברכה, ותרחק ממנו.
יח   וילבש קללה, כמדו:    ותבוא כמים בקרבו; וכשמן, בעצמותיו.
יט   תהי-לו, כבגד יעטה;    ולמזח, תמיד יחגרהא.
כ   זאת פעולת שוטניי, מאת יהוה;    והדוברים רע, על-נפשי.
כא   ואתה, יהוה אדוניי--    עשה-איתי, למען שמך;כי-טוב חסדך,    הצילני.
כב   כי-עני ואביון אנוכי;    וליבי, חלל בקרבי.
כג   כצל-כנטותו נהלכתי;    ננערתי, כארבה.
כד   ברכיי, כשלו מצום;    ובשרי, כחש משמן.
כה   ואני, הייתי חרפה להם;    יראוני, יניעון ראשם.
כו   עוזרני, יהוה אלוהיי;    הושיעני כחסדך.
כז   ויידעו, כי-ידך זאת;    אתה יהוה עשיתה.
כח   יקללו-המה, ואתה תברך:    קמו, ויבושו--ועבדך ישמח.
כט   ילבשו שוטניי כלימה;    ויעטו כמעיל בושתם.
ל   אודה יהוה מאוד בפי;    ובתוך רבים אהללנו.
לא   כי-יעמוד, לימין אביון--    להושיע, משופטי נפשו.
פרק קי
א   לדויד, מזמור:נאום יהוה, לאדוני--שב לימיני;    עד-אשית אויביך, הדום לרגליך.
ב   מטה-עוזך--ישלח יהוה, מציון;    רדה, בקרב אויביך.
ג   עמך נדבות,    ביום חילך:בהדרי-קודש, מרחם משחר;    לך, טל ילדותך.
ד   נשבע יהוה, ולא יינחם--    אתה-כוהן לעולם;על-דברתי,    מלכי-צדק.
ה   אדוניי על-ימינך;    מחץ ביום-אפו מלכים.
ו   ידין בגויים, מלא גווייות;    מחץ ראש, על-ארץ רבה.
ז   מנחל, בדרך ישתה;    על-כן, ירים ראש.
פרק קיא
א   הללו-יה:אודה יהוה, בכל-לבב;    בסוד ישרים ועדה.
ב   גדולים, מעשי יהוה;    דרושים, לכל-חפציהם.
ג   הוד-והדר פועלו;    וצדקתו, עומדת לעד.
ד   זכר עשה, לנפלאותיו;    חנון ורחום יהוה.
ה   טרף, נתן ליראיו;    יזכור לעולם בריתו.
ו   כוח מעשיו, הגיד לעמו--    לתת להם, נחלת גויים.
ז   מעשי ידיו, אמת ומשפט;    נאמנים, כל-פיקודיו.
ח   סמוכים לעד לעולם;    עשויים, באמת וישר.
ט   פדות, שלח לעמו--    ציווה-לעולם בריתו;קדוש ונורא    שמו.
י   ראשית חכמה, יראת יהוה--    שכל טוב, לכל-עושיהם;תהילתו,    עומדת לעד.
פרק קיב
א   הללו-יה:אשרי-איש, ירא את-יהוה;    במצוותיו, חפץ מאוד.
ב   גיבור בארץ, יהיה זרעו;    דור ישרים יבורך.
ג   הון-ועושר בביתו;    וצדקתו, עומדת לעד.
ד   זרח בחושך אור, לישרים;    חנון ורחום וצדיק.
ה   טוב-איש, חונן ומלווה;    יכלכל דבריו במשפט.
ו   כי-לעולם לא-יימוט;    לזכר עולם, יהיה צדיק.
ז   משמועה רעה, לא יירא;    נכון ליבו, בטוח ביהוה.
ח   סמוך ליבו, לא יירא;    עד אשר-יראה בצריו.
ט   פיזר, נתן לאביונים--    צדקתו, עומדת לעד;קרנו,    תרום בכבוד.
י   רשע יראה, וכעס--    שיניו יחרוק ונמס;תאוות רשעים    תאבד.
פרק קיג
א   הללו-יה:הללו, עבדי יהוה;    הללו, את-שם יהוה.
ב   יהי שם יהוה מבורך--    מעתה, ועד-עולם.
ג   ממזרח-שמש עד-מבואו--    מהולל, שם יהוה.
ד   רם על-כל-גויים יהוה;    על השמיים כבודו.
ה   מי, כיהוה אלוהינו--    המגביהי לשבת.
ו   המשפילי לראות--    בשמיים ובארץ.
ז   מקימי מעפר דל;    מאשפות, ירים אביון.
ח   להושיבי עם-נדיבים;    עם, נדיבי עמו.
ט   מושיבי, עקרת הבית--    אם-הבנים שמחה:הללו-יה.
פרק קיד
א   בצאת ישראל, ממצריים;    בית יעקוב, מעם לועז.
ב   הייתה יהודה לקודשו;    ישראל, ממשלותיו.
ג   הים ראה, וינוס;    הירדן, ייסוב לאחור.
ד   ההרים, רקדו כאילים;    גבעות, כבני-צאן.
ה   מה-לך הים, כי תנוס;    הירדן, תיסוב לאחור.
ו   ההרים, תרקדו כאילים;    גבעות, כבני-צאן.
ז   מלפני אדון, חולי ארץ;    מלפני, אלוה יעקוב.
ח   ההופכי הצור אגם-מים;    חלמיש, למעיינו-מים.
פרק קטו
א   לא לנו יהוה, לא-לנו:    כי-לשמך, תן כבוד--על-חסדך, על-אמיתך.
ב   למה, יאמרו הגויים:    איה-נא, אלוהיהם.
ג   ואלוהינו בשמיים--    כול אשר-חפץ עשה.
ד   עצביהם, כסף וזהב;    מעשה, ידי אדם.
ה   פה-להם, ולא ידברו;    עיניים להם, ולא יראו.
ו   אוזניים להם, ולא ישמעו;    אף להם, ולא יריחון.
ז   ידיהם, ולא ימישון--רגליהם, ולא יהלכו;    לא-יהגו, בגרונם.
ח   כמוהם, יהיו עושיהם--    כול אשר-בוטח בהם.
ט   ישראל, בטח ביהוה;    עזרם ומגינם הוא.
י   בית אהרון, בטחו ביהוה;    עזרם ומגינם הוא.
יא   יראי יהוה, בטחו ביהוה;    עזרם ומגינם הוא.
יב   יהוה,    זכרנו יברך:יברך, את-בית ישראל;    יברך, את-בית אהרון.
יג   יברך, יראי יהוה--    הקטנים, עם-הגדולים.
יד   יוסף יהוה עליכם;    עליכם, ועל בניכם.
טו   ברוכים אתם, ליהוה--    עושה, שמיים וארץ.
טז   השמיים שמיים, ליהוה;    והארץ, נתן לבני-אדם.
יז   לא המתים, יהללו-יה;    ולא, כל-יורדי דומה.
יח   ואנחנו, נברך יה--    מעתה ועד-עולם:הללו-יה.
פרק קטז
א   אהבתי, כי-ישמע יהוה--    את-קולי, תחנוניי.
ב   כי-הטה אוזנו לי;    ובימיי אקרא.
ג   אפפוני, חבלי-מוות--ומצרי שאול מצאוני;    צרה ויגון אמצא.
ד   ובשם-יהוה אקרא:    אנה יהוה, מלטה נפשי.
ה   חנון יהוה וצדיק;    ואלוהינו מרחם.
ו   שומר פתיים יהוה;    דלותי, ולי יהושיע.
ז   שובי נפשי, למנוחייכי:    כי-יהוה, גמל עלייכי.
ח   כי חילצת נפשי, ממוות:    את-עיני מן-דמעה; את-רגלי מדחי.
ט   אתהלך, לפני יהוה--    בארצות, החיים.
י   האמנתי, כי אדבר;    אני, עניתי מאוד.
יא   אני, אמרתי בחופזי:    כל-האדם כוזב.
יב   מה-אשיב ליהוה--    כל-תגמולוהי עליי.
יג   כוס-ישועות אשא;    ובשם יהוה אקרא.
יד   נדריי, ליהוה אשלם;    נגדה-נא, לכל-עמו.
טו   יקר, בעיני יהוה--    המוותה, לחסידיו.
טז   אנה יהוה,    כי-אני עבדך:אני-עבדך, בן-אמתך;    פיתחת, למוסריי.
יז   לך-אזבח, זבח תודה;    ובשם יהוה אקרא.
יח   נדריי, ליהוה אשלם;    נגדה-נא, לכל-עמו.
יט   בחצרות, בית יהוה--    בתוככי ירושלים:הללו-יה.
פרק קיז
א   הללו את-יהוה, כל-גויים;    שבחוהו, כל-האומים.
ב   כי גבר עלינו, חסדו--    ואמת-יהוה לעולם:הללו-יה.
פרק קיח
א   הודו ליהוה כי-טוב:    כי לעולם חסדו.
ב   יאמר-נא ישראל:    כי לעולם חסדו.
ג   יאמרו-נא בית-אהרון:    כי לעולם חסדו.
ד   יאמרו-נא יראי יהוה:    כי לעולם חסדו.
ה   מן-המצר, קראתי יה;    ענני במרחב יה.
ו   יהוה לי, לא אירא;    מה-יעשה לי אדם.
ז   יהוה לי, בעוזריי;    ואני, אראה בשונאיי.
ח   טוב, לחסות ביהוה--    מבטוח, באדם.
ט   טוב, לחסות ביהוה--    מבטוח, בנדיבים.
י   כל-גויים סבבוני;    בשם יהוה, כי אמילם.
יא   סבוני גם-סבבוני;    בשם יהוה, כי אמילם.
יב   סבוני כדבורים--    דועכו, כאש קוצים;בשם יהוה,    כי אמילם.
יג   דחה דחיתני לנפול;    ויהוה עזרני.
יד   עוזי וזמרת יה;    ויהי-לי, לישועה.
טו   קול, רינה וישועה--באוהלי צדיקים;    ימין יהוה, עושה חיל.
טז   ימין יהוה, רוממה;    ימין יהוה, עושה חיל.
יז   לא-אמות כי-אחיה;    ואספר, מעשי יה.
יח   יסור ייסרני יה;    ולמוות, לא נתנני.
יט   פתחו-לי שערי-צדק;    אבוא-בם, אודה יה.
כ   זה-השער ליהוה;    צדיקים, יבואו בו.
כא   אודך, כי עניתני;    ותהי-לי, לישועה.
כב   אבן, מאסו הבונים--    הייתה, לראש פינה.
כג   מאת יהוה, הייתה זאת;    היא נפלאת בעינינו.
כד   זה-היום, עשה יהוה;    נגילה ונשמחה בו.
כה   אנא יהוה, הושיעה נא;    אנא יהוה, הצליחה נא.
כו   ברוך הבא, בשם יהוה;    בירכנוכם, מבית יהוה.
כז   אל, יהוה--ויאר-לנו:    אסרו-חג בעבותים--עד קרנות, המזבח.
כח   אלי אתה ואודך;    אלוהיי, ארוממך.
כט   הודו ליהוה כי-טוב:    כי לעולם חסדו.
פרק קיט
א   אשרי תמימי-דרך--    ההולכים, בתורת יהוה.
ב   אשרי, נוצרי עדותיו;    בכל-לב ידרשוהו.
ג   אף, לא-פעלו עוולה;    בדרכיו הלכו.
ד   אתה, ציווית פיקודיך--    לשמור מאוד.
ה   אחליי, ייכונו דרכיי--    לשמור חוקיך.
ו   אז לא-אבוש--    בהביטי, אל-כל-מצוותיך.
ז   אודך, ביושר לבב--    בלומדי, משפטי צדקך.
ח   את-חוקיך אשמור;    אל-תעזבני עד-מאוד.
ט   במה יזכה-נער, את-אורחו--    לשמור, כדברך.
י   בכל-ליבי דרשתיך;    אל-תשגני, ממצוותיך.
יא   בליבי, צפנתי אמרתך--    למען, לא אחטא-לך.
יב   ברוך אתה יהוה--    למדני חוקיך.
יג   בשפתיי סיפרתי--    כול, משפטי-פיך.
יד   בדרך עדוותיך ששתי--    כעל כל-הון.
טו   בפיקודיך אשיחה;    ואביטה, אורחותיך.
טז   בחוקותיך אשתעשע;    לא אשכח דברך.
יז   גמול על-עבדך אחיה;    ואשמרה דברך.
יח   גל-עיניי ואביטה--    נפלאות, מתורתך.
יט   גר אנוכי בארץ;    אל-תסתר ממני, מצוותיך.
כ   גרסה נפשי לתאבה--    אל-משפטיך בכל-עת.
כא   גערת, זדים ארורים--    השוגים, ממצוותיך.
כב   גל מעליי, חרפה ובוז:    כי עדותיך נצרתי.
כג   גם ישבו שרים, בי נידברו--    עבדך, ישיח בחוקיך.
כד   גם-עדותיך, שעשועיי--    אנשי עצתי.
כה   דבקה לעפר נפשי;    חייני, כדברך.
כו   דרכיי סיפרתי, ותענני;    למדני חוקיך.
כז   דרך-פיקודיך הבינני;    ואשיחה, בנפלאותיך.
כח   דלפה נפשי, מתוגה;    קיימני, כדברך.
כט   דרך-שקר, הסר ממני;    ותורתך חונני.
ל   דרך-אמונה בחרתי;    משפטיך שיוויתי.
לא   דבקתי בעדוותיך;    יהוה, אל-תבישני.
לב   דרך-מצוותיך ארוץ:    כי תרחיב ליבי.
לג   הורני יהוה, דרך חוקיך;    ואצרנה עקב.
לד הבינני, ואצרה תורתך; ואשמרנה בכל-לב.
לה   הדריכני, בנתיב מצוותיך:    כי-בו חפצתי.
לו   הט-ליבי, אל-עדוותיך;    ואל אל-בצע.
לז   העבר עיניי, מראות שוא;    בדרכך חייני.
לח   הקם לעבדך, אמרתך--    אשר, ליראתך.
לט   העבר חרפתי, אשר יגורתי:    כי משפטיך טובים.
מ   הנה, תאבתי לפיקודיך;    בצדקתך חייני.
מא   ויבואוני חסדיך יהוה;    תשועתך, כאמרתך.
מב   ואענה חורפי דבר:    כי-בטחתי, בדברך.
מג   ואל-תצל מפי דבר-אמת עד-מאוד:    כי למשפטיך, ייחלתי.
מד   ואשמרה תורתך תמיד--    לעולם ועד.
מה   ואתהלכה ברחבה:    כי פיקודיך דרשתי.
מו   ואדברה בעדותיך, נגד מלכים;    ולא אבוש.
מז   ואשתעשע במצוותיך,    אשר אהבתי.
מח   ואשא-כפיי--אל-מצוותיך, אשר אהבתי;    ואשיחה בחוקיך.
מט   זכור-דבר, לעבדך--    על, אשר ייחלתני.
נ   זאת נחמתי בעוניי:    כי אמרתך חייתני.
נא   זדים, הליצוני עד-מאוד;    מתורתך, לא נטיתי.
נב   זכרתי משפטיך מעולם יהוה;    ואתנחם.
נג   זלעפה אחזתני, מרשעים--    עוזבי, תורתך.
נד   זמירות, היו-לי חוקיך--    בבית מגוריי.
נה   זכרתי בלילה שמך יהוה;    ואשמרה, תורתך.
נו   זאת הייתה-לי:    כי פיקודיך נצרתי.
נז   חלקי יהוה אמרתי--    לשמור דבריך.
נח   חיליתי פניך בכל-לב;    חונני, כאמרתך.
נט   חישבתי דרכיי;    ואשיבה רגליי, אל-עדותיך.
ס   חשתי, ולא התמהמהתי--    לשמור, מצוותיך.
סא   חבלי רשעים עיוודוני;    תורתך, לא שכחתי.
סב   חצות-לילה--אקום, להודות לך:    על, משפטי צדקך.
סג   חבר אני, לכל-אשר יראוך;    ולשומרי, פיקודיך.
סד   חסדך יהוה, מלאה הארץ;    חוקיך למדני.
סה   טוב, עשית עם-עבדך--    יהוה, כדברך.
סו   טוב טעם ודעת למדני:    כי במצוותיך האמנתי.
סז   טרם אענה, אני שוגג;    ועתה, אמרתך שמרתי.
סח   טוב-אתה ומטיב;    למדני חוקיך.
סט   טפלו עליי שקר זדים;    אני, בכל-לב אצור פיקודיך.
ע   טפש כחלב ליבם;    אני, תורתך שיעשעתי.
עא   טוב-לי כי-עוניתי--    למען, אלמד חוקיך.
עב   טוב-לי תורת-פיך--    מאלפי, זהב וכסף.
עג   ידיך עשוני, ויכוננוני;    הבינני, ואלמדה מצוותיך.
עד   יראיך, יראוני וישמחו:    כי לדברך ייחלתי.
עה   ידעתי יהוה, כי-צדק משפטיך;    ואמונה, עיניתני.
עו   יהי-נא חסדך לנחמני--    כאמרתך לעבדך.
עז   יבואוני רחמיך ואחיה:    כי-תורתך, שעשועיי.
עח   יבושו זדים, כי-שקר עיוותוני;    אני, אשיח בפיקודיך.
עט   ישובו לי יראיך;    ויודעי, עדותיך.
פ   יהי-ליבי תמים בחוקיך--    למען, לא אבוש.
פא   כלתה לתשועתך נפשי;    לדברך ייחלתי.
פב   כלו עיניי, לאמרתך--    לאמור, מתיי תנחמני.
פג   כי-הייתי, כנאד בקיטור--    חוקיך, לא שכחתי.
פד   כמה ימי-עבדך;    מתיי תעשה ברודפיי משפט.
פה   כרו-לי זדים שיחות--    אשר, לא כתורתך.
פו   כל-מצוותיך אמונה;    שקר רדפוני עוזרני.
פז   כמעט, כילוני בארץ;    ואני, לא-עזבתי פיקודיך.
פח   כחסדך חייני;    ואשמרה, עדות פיך.
פט   לעולם יהוה--    דברך, ניצב בשמיים.
צ   לדור ודור, אמונתך;    כוננת ארץ, ותעמוד.
צא   למשפטיך, עמדו היום:    כי הכול עבדיך.
צב   לולי תורתך, שעשועיי--    אז, אבדתי בעוניי.
צג   לעולם, לא-אשכח פיקודיך:    כי בם, חייתני.
צד   לך-אני, הושיעני:    כי פיקודיך דרשתי.
צה   לי קיוו רשעים לאבדני;    עדותיך, אתבונן.
צו   לכל-תכלה, ראיתי קץ;    רחבה מצוותך מאוד.
צז   מה-אהבתי תורתך:    כל-היום, היא שיחתי.
צח   מאויביי, תחכמני מצוותך:    כי לעולם היא-לי.
צט   מכל-מלמדיי השכלתי:    כי עדוותיך, שיחה לי.
ק   מזקנים אתבונן:    כי פיקודיך נצרתי.
קא   מכל-אורח רע, כליתי רגליי--    למען, אשמור דברך.
קב   ממשפטיך לא-סרתי:    כי-אתה, הוריתני.
קג   מה-נמלצו לחיכי, אמרתך--    מדבש לפי.
קד   מפיקודיך אתבונן;    על כן, שנאתי כל-אורח שקר.
קה   נר-לרגלי דברך;    ואור, לנתיבתי.
קו   נשבעתי ואקיימה--    לשמור, משפטי צדקך.
קז   נעניתי עד-מאוד;    יהוה, חייני כדברך.
קח   נדבות פי, רצה-נא יהוה;    ומשפטיך למדני.
קט   נפשי בכפי תמיד;    ותורתך, לא שכחתי.
קי   נתנו רשעים פח לי;    ומפיקודיך, לא תעיתי.
קיא   נחלתי עדוותיך לעולם:    כי-ששון ליבי המה.
קיב   נטיתי ליבי, לעשות חוקיך--    לעולם עקב.
קיג   סעפים שנאתי;    ותורתך אהבתי.
קיד   סתרי ומגיני אתה;    לדברך ייחלתי.
קטו   סורו-ממני מרעים;    ואצרה, מצוות אלוהיי.
קטז   סומכני כאמרתך ואחיה;    ואל-תבישני, משברי.
קיז   סעדני ואיוושעה;    ואשעה בחוקיך תמיד.
קיח   סלית, כל-שוגים מחוקיך:    כי-שקר, תרמיתם.
קיט   סיגים--השבת כל-רשעי-ארץ;    לכן, אהבתי עדותיך.
קכ   סמר מפחדך בשרי;    וממשפטיך יראתי.
קכא   עשיתי, משפט וצדק;    בל-תניחני, לעושקיי.
קכב   ערוב עבדך לטוב;    אל-יעשקוני זדים.
קכג   עיניי, כלו לישועתך;    ולאמרת צדקך.
קכד   עשה עם-עבדך כחסדך;    וחוקיך למדני.
קכה   עבדך-אני הבינני;    ואדעה, עדותיך.
קכו   עת, לעשות ליהוה--    הפרו, תורתך.
קכז   על-כן, אהבתי מצוותיך--    מזהב ומפז.
קכח   על-כן, כל-פיקודי כול יישרתי;    כל-אורח שקר שנאתי.
קכט   פלאות עדוותיך;    על-כן, נצרתם נפשי.
קל   פתח דבריך יאיר;    מבין פתיים.
קלא   פי-פערתי, ואשאפה:    כי למצוותיך יאבתי.
קלב   פנה-אליי וחונני--    כמשפט, לאוהבי שמך.
קלג   פעמיי, הכן באמרתך;    ואל-תשלט-בי כל-אוון.
קלד   פדני, מעושק אדם;    ואשמרה, פיקודיך.
קלה   פניך, האר בעבדך;    ולמדני, את-חוקיך.
קלו   פלגי-מים, ירדו עיניי--    על, לא-שמרו תורתך.
קלז   צדיק אתה יהוה;    וישר, משפטיך.
קלח   ציווית, צדק עדותיך;    ואמונה מאוד.
קלט   צימתתני קנאתי:    כי-שכחו דבריך צריי.
קמ   צרופה אמרתך מאוד;    ועבדך אהבה.
קמא   צעיר אנוכי ונבזה;    פיקודיך, לא שכחתי.
קמב   צדקתך צדק לעולם;    ותורתך אמת.
קמג   צר-ומצוק מצאוני;    מצוותיך, שעשועיי.
קמד   צדק עדוותיך לעולם;    הבינני ואחיה.
קמה   קראתי בכל-לב, ענני יהוה;    חוקיך אצורה.
קמו   קראתיך הושיעני;    ואשמרה, עדותיך.
קמז   קידמתי בנשף, ואשוועה;    לדברך ייחלתי.
קמח   קידמו עיניי, אשמורות--    לשיח, באמרתך.
קמט   קולי, שמעה כחסדך;    יהוה, כמשפטיך חייני.
קנ   קרבו, רודפי זימה;    מתורתך רחקו.
קנא   קרוב אתה יהוה;    וכל-מצוותיך אמת.
קנב   קדם ידעתי, מועדותיך:    כי לעולם יסדתם.
קנג   ראה-עוניי וחלצני:    כי-תורתך, לא שכחתי.
קנד   ריבה ריבי, וגאלני;    לאמרתך חייני.
קנה   רחוק מרשעים ישועה:    כי חוקיך, לא דרשו.
קנו   רחמיך רבים יהוה;    כמשפטיך חייני.
קנז   רבים, רודפיי וצריי;    מעדוותיך, לא נטיתי.
קנח   ראיתי בוגדים, ואתקוטטה--    אשר אמרתך, לא שמרו.
קנט   ראה, כי-פיקודיך אהבתי;    יהוה, כחסדך חייני.
קס   ראש-דברך אמת;    ולעולם, כל-משפט צדקך.
קסא   שרים, רדפוני חינם;    ומדברך, פחד ליבי.
קסב   שש אנוכי, על-אמרתך--    כמוצא, שלל רב.
קסג   שקר שנאתי, ואתעבה;    תורתך אהבתי.
קסד   שבע ביום, היללתיך--    על, משפטי צדקך.
קסה   שלום רב, לאוהבי תורתך;    ואין-למו מכשול.
קסו   שיברתי לישועתך יהוה;    ומצוותיך עשיתי.
קסז   שמרה נפשי, עדותיך;    ואוהבם מאוד.
קסח   שמרתי פיקודיך, ועדותיך:    כי כל-דרכיי נגדך.
קסט   תקרב רינתי לפניך יהוה;    כדברך הבינני.
קע   תבוא תחינתי לפניך;    כאמרתך, הצילני.
קעא   תבענה שפתיי תהילה:    כי תלמדני חוקיך.
קעב   תען לשוני, אמרתך:    כי כל-מצוותיך צדק.
קעג   תהי-ידך לעוזרני:    כי פיקודיך בחרתי.
קעד   תאבתי לישועתך יהוה;    ותורתך, שעשועיי.
קעה   תחי-נפשי, ותהללך;    ומשפטיך יעזרוני.
קעו   תעיתי--    כשה אובד, בקש עבדך:כי מצוותיך,    לא שכחתי.
פרק קכ
א   שיר, המעלות:אל-יהוה, בצרתה לי--    קראתי, ויענני.
ב   יהוה--הצילה נפשי, משפת-שקר:    מלשון רמייה.
ג   מה-ייתן לך, ומה-יוסיף לך--    לשון רמייה.
ד   חיצי גיבור שנונים;    עם, גחלי רתמים.
ה   אויה-לי, כי-גרתי משך;    שכנתי, עם-אוהלי קדר.
ו   רבת, שכנה-לה נפשי--    עם, שונא שלום.
ז   אני-שלום, וכי אדבר;    המה, למלחמה.
פרק קכא
א   שיר, למעלות:אשא עיניי, אל-ההרים--    מאיין, יבוא עזרי.
ב   עזרי, מעם יהוה--    עושה, שמיים וארץ.
ג   אל-ייתן למוט רגלך;    אל-ינום, שומרך.
ד   הנה לא-ינום, ולא יישן--    שומר, ישראל.
ה   יהוה שומרך;    יהוה צילך, על-יד ימינך.
ו   יומם, השמש לא-יכך;    וירח בלילה.
ז   יהוה, ישמורך מכל-רע:    ישמור, את-נפשך.
ח   יהוה, ישמור-צאתך ובואך--    מעתה, ועד-עולם.
פרק קכב
א   שיר המעלות, לדויד:שמחתי, באומרים לי--    בית יהוה נלך.
ב   עומדות, היו רגלינו--    בשערייך, ירושלים.
ג   ירושלים הבנויה--    כעיר, שחוברה-לה יחדיו.
ד   ששם עלו שבטים, שבטי-יה--עדות לישראל:    להודות, לשם יהוה.
ה   כי שמה, ישבו כיסאות למשפט:    כיסאות, לבית דויד.
ו   שאלו, שלום ירושלים;    ישליו, אוהבייך.
ז   יהי-שלום בחילך;    שלווה, בארמנותייך.
ח   למען, אחיי וריעיי--    אדברה-נא שלום בך.
ט   למען, בית-יהוה אלוהינו--    אבקשה טוב לך.
פרק קכג
א   שיר, המעלות:אליך, נשאתי את-עיניי--    היושבי, בשמיים.
ב   הנה כעיני עבדים,    אל-יד אדוניהם--כעיני שפחה,    אל-יד גברתה:כן עינינו, אל-יהוה אלוהינו--    עד, שיחוננו.
ג   חוננו יהוה חוננו:    כי-רב, שבענו בוז.
ד   רבת,    שבעה-לה נפשנו:הלעג השאננים;    הבוז, לגאי יונים.
פרק קכד
א   שיר המעלות, לדויד:לולי יהוה, שהיה לנו--    יאמר-נא, ישראל.
ב   לולי יהוה, שהיה לנו--    בקום עלינו אדם.
ג   אזי, חיים בלעונו--    בחרות אפם בנו.
ד   אזי, המים שטפונו--    נחלה, עבר על-נפשנו.
ה   אזי, עבר על-נפשנו--    המים, הזידונים.
ו   ברוך יהוה--    שלא נתננו טרף, לשיניהם.
ז   נפשנו--    כציפור נמלטה, מפח יוקשים:הפח נשבר,    ואנחנו נמלטנו.
ח   עזרנו, בשם יהוה--    עושה, שמיים וארץ.
פרק קכה
א   שיר, המעלות:הבוטחים ביהוה--    כהר-ציון לא-יימוט, לעולם יישב.
ב   ירושלים--    הרים, סביב לה:ויהוה, סביב לעמו--    מעתה, ועד-עולם.
ג   כי לא ינוח, שבט הרשע--    על, גורל הצדיקים:למען, לא-ישלחו הצדיקים בעוולתה    ידיהם.
ד   היטיבה יהוה, לטובים;    ולישרים, בליבותם.
ה   והמטים עקלקלותם--    יוליכם יהוה, את-פועלי האוון:שלום,    על-ישראל.
פרק קכו
א   שיר, המעלות:בשוב יהוה, את-שיבת ציון--    היינו, כחולמים.
ב   אז יימלא שחוק, פינו--    ולשוננו רינה:אז, יאמרו בגויים--    הגדיל יהוה, לעשות עם-אלה.
ג   הגדיל יהוה, לעשות עימנו--    היינו שמחים.
ד   שובה יהוה, את-שביתנו--    כאפיקים בנגב.
ה   הזורעים בדמעה--    ברינה יקצורו.
ו   הלוך ילך, ובכה--    נושא משך-הזרע:בוא-יבוא ברינה--    נושא, אלומותיו.
פרק קכז
א   שיר המעלות, לשלמה:אם-יהוה, לא-יבנה בית--    שוא עמלו בוניו בו;אם-יהוה לא-ישמור-עיר,    שוא שקד שומר.
ב   שוא לכם משכימי קום,    מאחרי-שבת--אוכלי,    לחם העצבים;כן ייתן לידידו    שינה.
ג   הנה נחלת יהוה בנים:    שכר, פרי הבטן.
ד   כחיצים ביד-גיבור--    כן, בני הנעורים.
ה   אשרי הגבר--    אשר מילא את-אשפתו, מהם:לא-יבושו--    כי-ידברו את-אויבים בשער.
פרק קכח
א   שיר, המעלות:אשרי, כל-ירא יהוה--    ההולך, בדרכיו.
ב   יגיע כפיך, כי תאכל;    אשריך, וטוב לך.
ג   אשתך, כגפן פורייה--    בירכתי ביתך:בניך, כשתילי זיתים--    סביב, לשולחנך.
ד   הנה כי-כן, יבורך גבר--    ירא יהוה.
ה   יברכך יהוה, מציון:    וראה, בטוב ירושלים--כול, ימי חייך.
ו   וראה-בנים לבניך:    שלום, על-ישראל.
פרק קכט
א   שיר, המעלות:רבת, צררוני מנעוריי--    יאמר-נא, ישראל.
ב   רבת, צררוני מנעוריי;    גם, לא-יכלו לי.
ג   על-גבי, חרשו חורשים;    האריכו, למעניתם.
ד   יהוה צדיק;    קיצץ, עבות רשעים.
ה   יבושו, וייסוגו אחור--    כול, שונאי ציון.
ו   יהיו, כחציר גגות--    שקדמת שלף יבש.
ז   שלא מילא כפו קוצר;    וחצנו מעמר.
ח   ולא אמרו, העוברים--    ברכת-יהוה אליכם;בירכנו אתכם,    בשם יהוה.
פרק קל
א   שיר המעלות:ממעמקים קראתיך    יהוה.
ב   אדוניי,    שמעה בקולי:תהיינה אוזניך, קשובות--    לקול, תחנוניי.
ג   אם-עוונות תשמור-יה--    אדוניי, מי יעמוד.
ד   כי-עימך הסליחה--    למען, תיוורא.
ה   קיוויתי יהוה, קיוותה נפשי;    ולדברו הוחלתי.
ו   נפשי לאדוניי--    משומרים לבוקר, שומרים לבוקר.
ז   יחל ישראל, אל-יהוה:    כי-עם-יהוה החסד; והרבה עימו פדות.
ח   והוא, יפדה את-ישראל--    מכול, עוונותיו.
פרק קלא
א   שיר המעלות, לדויד:יהוה, לא-גבה ליבי--    ולא-רמו עיניי;ולא-הילכתי,    בגדולות ובנפלאות ממני.
ב   אם-לא שיוויתי, ודוממתי--    נפשי:כגמול, עלי אימו;    כגמול עליי נפשי.
ג   יחל ישראל, אל-יהוה--    מעתה, ועד-עולם.
פרק קלב
א   שיר, המעלות:זכור-יהוה לדויד--    את, כל-עונותו.
ב   אשר נשבע, ליהוה;    נדר, לאביר יעקוב.
ג   אם-אבוא, באוהל ביתי;    אם-אעלה, על-ערש יצועיי.
ד   אם אתן שנת לעיניי;    לעפעפיי תנומה.
ה   עד-אמצא מקום, ליהוה;    משכנות, לאביר יעקוב.
ו   הנה-שמענוה באפרתה;    מצאנוה, בשדי-יער.
ז   נבואה למשכנותיו;    נשתחווה, להדום רגליו.
ח   קומה יהוה, למנוחתך:    אתה, וארון עוזך.
ט   כוהניך ילבשו-צדק;    וחסידיך ירננו.
י   בעבור, דויד עבדך--    אל-תשב, פני משיחך.
יא   נשבע-יהוה, לדויד אמת--    לא-ישוב ממנה:מפרי בטנך--    אשית, לכיסא-לך.
יב   אם-ישמרו בניך, בריתי--    ועדותי זו, אלמדם:גם-בניהם עדי-עד--    יישבו, לכיסא-לך.
יג   כי-בחר יהוה בציון;    איווה, למושב לו.
יד   זאת-מנוחתי עדי-עד:    פה-אשב, כי איוויתיה.
טו   צידה, ברך אברך;    אביוניה, אשביע לחם.
טז   וכוהניה, אלביש ישע;    וחסידיה, רנן ירננו.
יז   שם אצמיח קרן לדויד;    ערכתי נר, למשיחי.
יח   אויביו, אלביש בושת;    ועליו, יציץ נזרו.
פרק קלג
א   שיר המעלות, לדויד:הנה מה-טוב, ומה-נעים--    שבת אחים גם-יחד.
ב   כשמן הטוב,    על-הראש--יורד,    על-הזקן זקן-אהרון:שיורד,    על-פי מידותיו.
ג   כטל-חרמון--    שיורד, על-הררי ציון:כי שם ציווה יהוה,    את-הברכה--חיים,    עד-העולם.
פרק קלד
א   שיר, המעלות:הנה ברכו את-יהוה,    כל-עבדי יהוה--העומדים בבית-יהוה,    בלילות.
ב   שאו-ידיכם קודש;    וברכו, את-יהוה.
ג   יברכך יהוה, מציון:    עושה, שמיים וארץ.
פרק קלה
א   הללו-יה:הללו, את-שם יהוה;    הללו, עבדי יהוה.
ב   שעומדים, בבית יהוה--    בחצרות, בית אלוהינו.
ג   הללו-יה, כי-טוב יהוה;    זמרו לשמו, כי נעים.
ד   כי-יעקוב, בחר לו יה;    ישראל, לסגולתו.
ה   כי אני ידעתי, כי-גדול יהוה;    ואדונינו, מכל-אלוהים.
ו   כול אשר-חפץ יהוה,    עשה:בשמיים ובארץ--    בימים, וכל-תהומות.
ז   מעלה נשיאים,    מקצה הארץ:ברקים למטר עשה;    מוצא-רוח, מאוצרותיו.
ח   שהכה, בכורי מצריים--    מאדם, עד-בהמה.
ט   שלח, אותות ומופתים--בתוככי מצריים:    בפרעה, ובכל-עבדיו.
י   שהכה, גויים רבים;    והרג, מלכים עצומים.
יא   לסיחון, מלך האמורי, ולעוג, מלך הבשן;    ולכול, ממלכות כנען.
יב   ונתן ארצם נחלה--    נחלה, לישראל עמו.
יג   יהוה, שמך לעולם;    יהוה, זכרך לדור-ודור.
יד   כי-ידין יהוה עמו;    ועל-עבדיו, יתנחם.
טו   עצבי הגויים, כסף וזהב;    מעשה, ידי אדם.
טז   פה-להם, ולא ידברו;    עיניים להם, ולא יראו.
יז   אוזניים להם, ולא יאזינו;    אף, אין-יש-רוח בפיהם.
יח   כמוהם, יהיו עושיהם--    כול אשר-בוטח בהם.
יט   בית ישראל, ברכו את-יהוה;    בית אהרון, ברכו את-יהוה.
כ   בית הלוי, ברכו את-יהוה;    יראי יהוה, ברכו את-יהוה.
כא   ברוך יהוה, מציון--    שוכן ירושלים:הללו-יה.
פרק קלו
א   הודו ליהוה כי-טוב:    כי לעולם חסדו.
ב   הודו, לאלוהי האלוהים:    כי לעולם חסדו.
ג   הודו, לאדוני האדונים:    כי לעולם חסדו.
ד   לעושה נפלאות גדולות לבדו:    כי לעולם חסדו.
ה   לעושה השמיים, בתבונה:    כי לעולם חסדו.
ו   לרוקע הארץ, על-המים:    כי לעולם חסדו.
ז   לעושה, אורים גדולים:    כי לעולם חסדו.
ח   את-השמש, לממשלת ביום:    כי לעולם חסדו.
ט   את-הירח וכוכבים, לממשלות בלילה:    כי לעולם חסדו.
י   למכה מצריים, בבכוריהם:    כי לעולם חסדו.
יא   ויוצא ישראל, מתוכם:    כי לעולם חסדו.
יב   ביד חזקה, ובזרוע נטויה:    כי לעולם חסדו.
יג   לגוזר ים-סוף, לגזרים:    כי לעולם חסדו.
יד   והעביר ישראל בתוכו:    כי לעולם חסדו.
טו   וניער פרעה וחילו בים-סוף:    כי לעולם חסדו.
טז   למוליך עמו, במדבר:    כי לעולם חסדו.
יז   למכה, מלכים גדולים:    כי לעולם חסדו.
יח   ויהרוג, מלכים אדירים:    כי לעולם חסדו.
יט   לסיחון, מלך האמורי:    כי לעולם חסדו.
כ   ולעוג, מלך הבשן:    כי לעולם חסדו.
כא   ונתן ארצם לנחלה:    כי לעולם חסדו.
כב   נחלה, לישראל עבדו:    כי לעולם חסדו.
כג   שבשפלנו, זכר לנו:    כי לעולם חסדו.
כד   ויפרקנו מצרינו:    כי לעולם חסדו.
כה   נותן לחם, לכל-בשר:    כי לעולם חסדו.
כו   הודו, לאל השמיים:    כי לעולם חסדו.
פרק קלז
א   על נהרות, בבל--שם ישבנו, גם-בכינו:    בזוכרנו, את-ציון.
ב   על-ערבים בתוכה--    תלינו, כינורותינו.
ג   כי שם שאלונו שובינו, דברי-שיר--    ותוללינו שמחה:שירו לנו,    משיר ציון.
ד   איך--נשיר את-שיר-יהוה:    על, אדמת נכר.
ה   אם-אשכחך ירושלים--    תשכח ימיני.
ו   תדבק-לשוני, לחיכי--    אם-לא אזכרכי:אם-לא אעלה, את-ירושלים--    על, ראש שמחתי.
ז   זכור יהוה, לבני אדום--    את, יום ירושלים:האומרים, ערו ערו--    עד, היסוד בה.
ח   בת-בבל,    השדודה:אשרי שישלם-לך--    את-גמולך, שגמלת לנו.
ט   אשרי, שיאחז וניפץ את-עוללייך--    אל-הסלע.
פרק קלח
א   לדויד:  אודך בכל-ליבי;    נגד אלוהים אזמרך.
ב   אשתחווה אל-היכל קודשך,    ואודה את-שמך--על-חסדך    ועל-אמיתך:כי-הגדלת על-כל-שמך,    אמרתך.
ג   ביום קראתי, ותענני;    תרהיבני בנפשי עוז.
ד   יודוך יהוה, כל-מלכי-ארץ:    כי שמעו, אמרי-פיך.
ה   וישירו, בדרכי יהוה:    כי-גדול, כבוד יהוה.
ו   כי-רם יהוה, ושפל יראה;    וגבוה, ממרחק יידע.
ז   אם-אלך, בקרב צרה--    תחייני:על אף אויביי, תשלח ידך;    ותושיעני ימינך.
ח   יהוה, יגמור בעדי:    יהוה, חסדך לעולם; מעשי ידיך אל-תרף.
פרק קלט
א   למנצח, לדויד מזמור:יהוה חקרתני,    ותדע.
ב   אתה ידעת, שבתי וקומי;    בנת לריעי, מרחוק.
ג   אורחי ורבעי זירית;    וכל-דרכיי הסכנת.
ד   כי אין מילה, בלשוני;    הן יהוה, ידעת כולה.
ה   אחור וקדם צרתני;    ותשת עליי כפך.
ו   פליאה דעת ממני;    נשגבה, לא-אוכל לה.
ז   אנה, אלך מרוחך;    ואנה, מפניך אברח.
ח   אם אסק שמיים, שם אתה;    ואציעה שאול הנך.
ט   אשא כנפי-שחר;    אשכנה, באחרית ים.
י   גם-שם, ידך תנחני;    ותאחזני ימינך.
יא   ואומר, אך-חושך ישופני;    ולילה, אור בעדני.
יב   גם-חושך,    לא-יחשיך ממך:ולילה, כיום יאיר--    כחשיכה, כאורה.
יג   כי-אתה, קנית כליותיי;    תסוכני, בבטן אימי.
יד   אודך--    על כי נוראות, נפליתי:נפלאים מעשיך;    ונפשי, יודעת מאוד.
טו   לא-נכחד עוצמי,    ממך:אשר-עושיתי בסתר;    רוקמתי, בתחתייות ארץ.
טז   גולמי, ראו עיניך,    ועל-ספרך, כולם ייכתבו:ימים יוצרו;    ולו אחד בהם.
יז   ולי--מה-יקרו ריעיך אל;    מה עצמו, ראשיהם.
יח   אספרם, מחול ירבון;    הקיצותי, ועודי עימך.
יט   אם-תקטול אלוה רשע;    ואנשי דמים, סורו מני.
כ   אשר יאמרוך, למזימה;    נשוא לשוא עריך.
כא   הלוא-משנאיך יהוה אשנא;    ובתקוממיך, אתקוטט.
כב   תכלית שנאה שנאתים;    לאויבים, היו לי.
כג   חוקרני אל, ודע לבבי;    בחנני, ודע שרעפיי.
כד   וראה, אם-דרך-עוצב בי;    ונחני, בדרך עולם.
פרק קמ
א   למנצח, מזמור לדויד.
ב   חלצני יהוה, מאדם רע;    מאיש חמסים תנצרני.
ג   אשר חשבו רעות בלב;    כל-יום, יגורו מלחמות.
ד   שננו לשונם, כמו-נחש:    חמת עכשוב--תחת שפתימו סלה.
ה   שומרני יהוה, מידי רשע--    מאיש חמסים תנצרני:אשר חשבו,    לדחות פעמיי.
ו   טמנו גאים, פח לי--    וחבלים, פרשו רשת ליד-מעגל;מוקשים שתו-לי    סלה.
ז   אמרתי ליהוה, אלי אתה;    האזינה יהוה, קול תחנוניי.
ח   יהוה אדוניי, עוז ישועתי;    סכות לראשי, ביום נשק.
ט   אל-תיתן יהוה, מאוויי רשע;    זממו אל-תפק, ירומו סלה.
י   ראש מסיביי--    עמל שפתימו יכסימו.
יא   יימוטו עליהם, גחלים:    באש יפילם; במהמורות, בל-יקומו.
יב   איש לשון, בל-ייכון בארץ:    איש-חמס רע--יצודנו, למדחפות.
יג   ידעתי--כי-יעשה יהוה, דין עני:    משפט, אביונים.
יד   אך צדיקים, יודו לשמך;    יישבו ישרים, את-פניך.
פרק קמא
א   מזמור, לדויד:יהוה קראתיך, חושה לי;    האזינה קולי, בקוראי-לך.
ב   תיכון תפילתי קטורת לפניך;    משאת כפיי, מנחת-ערב.
ג   שיתה יהוה, שומרה לפי;    ניצרה, על-דל שפתיי.
ד   אל-תט-ליבי    לדבר רע,להתעולל עלילות    ברשע--את-אישים    פועלי-אוון;ובל-אלחם,    במנעמיהם.
ה   יהלמני צדיק חסד,    ויוכיחני--שמן ראש,    אל-יניא ראשי:כי-עוד ותפילתי,    ברעותיהם.
ו   נשמטו בידי-סלע, שופטיהם;    ושמעו אמריי, כי נעמו.
ז   כמו פולח ובוקע בארץ--    נפזרו עצמינו, לפי שאול.
ח   כי אליך, יהוה אדוניי עיניי;    בך חסיתי, אל-תער נפשי.
ט   שומרני--מידי פח, יקשו לי;    ומוקשות, פועלי אוון.
י   ייפלו במכמוריו רשעים;    יחד אנוכי, עד-אעבור.
פרק קמב
א   משכיל לדויד;בהיותו במערה    תפילה.
ב   קולי, אל-יהוה אזעק;    קולי, אל-יהוה אתחנן.
ג   אשפוך לפניו שיחי;    צרתי, לפניו אגיד.
ד   בהתעטף עליי, רוחי--    ואתה, ידעת נתיבתי:באורח-זו אהלך--    טמנו פח לי.
ה   הבט ימין, וראה--    ואין-לי מכיר:אבד מנוס ממני;    אין דורש לנפשי.
ו   זעקתי אליך,    יהוה:אמרתי, אתה מחסי;    חלקי, בארץ החיים.
ז   הקשיבה, אל-רינתי--    כי-דלותי-מאוד:הצילני מרודפיי--    כי אמצו ממני.
ח   הוציאה ממסגר, נפשי--    להודות את-שמך:בי, יכתירו צדיקים--    כי תגמול עליי.
פרק קמג
א   מזמור, לדויד:יהוה, שמע תפילתי--    האזינה אל-תחנוניי;באמונתך ענני,    בצדקתך.
ב   ואל-תבוא במשפט,    את-עבדך:כי לא-יצדק לפניך    כל-חי.
ג   כי רדף אויב, נפשי--    דיכא לארץ, חיתי;הושיבני במחשכים,    כמתי עולם.
ד   ותתעטף עליי רוחי;    בתוכי, ישתומם ליבי.
ה   זכרתי ימים, מקדם--    הגיתי בכל-פועלך;במעשה ידיך    אשוחח.
ו   פירשתי ידיי אליך;    נפשי, כארץ-עייפה לך סלה.
ז   מהר ענני, יהוה--    כלתה רוחי:אל-תסתר פניך ממני;    ונמשלתי, עם-יורדי בור.
ח   השמיעני בבוקר, חסדך--    כי-בך בטחתי:הודיעני, דרך-זו אלך--    כי-אליך, נשאתי נפשי.
ט   הצילני מאויביי יהוה--    אליך כיסיתי.
י   למדני, לעשות רצונך--    כי-אתה אלוהיי:רוחך טובה;    תנחני, בארץ מישור.
יא   למען-שמך יהוה תחייני;    בצדקתך, תוציא מצרה נפשי.
יב   ובחסדך, תצמית אויביי:    והאבדת, כל-צוררי נפשי--כי, אני עבדך.
פרק קמד
א   לדויד:  ברוך יהוה, צורי--    המלמד ידיי לקרב;אצבעותיי,    למלחמה.
ב   חסדי ומצודתי,    משגבי ומפלטי-לי:מגיני, ובו חסיתי;    הרודד עמי תחתיי.
ג   יהוה--מה-אדם, ותדעהו:    בן-אנוש, ותחשבהו.
ד   אדם, להבל דמה;    ימיו, כצל עובר.
ה   יהוה, הט-שמיך ותרד;    גע בהרים ויעשנו.
ו   ברוק ברק, ותפיצם;    שלח חיציך, ותהומם.
ז   שלח ידיך, ממרום:    פצני והצילני, ממים רבים; מיד, בני נכר.
ח   אשר פיהם, דיבר-שוא;    וימינם, ימין שקר.
ט   אלוהים--שיר חדש, אשירה לך;    בנבל עשור, אזמרה-לך.
י   הנותן תשועה, למלכים:    הפוצה, את-דויד עבדו--מחרב רעה.
יא   פצני והצילני,    מיד בני-נכר:אשר פיהם, דיבר-שוא;    וימינם, ימין שקר.
יב   אשר בנינו, כנטיעים--    מגודלים בנעוריהם:בנותינו כזווייות--    מחוטבות, תבנית היכל.
יג   מזווינו מלאים--    מפיקים מזן, אל-זן:צאננו מאליפות, מרובבות--    בחוצותינו.
יד   אלופינו, מסובלים:    אין-פרץ, ואין יוצאת; ואין צווחה, ברחובותינו.
טו   אשרי העם, שככה לו:    אשרי העם, שיהוה אלוהיו.
פרק קמה
א   תהילה, לדויד:ארוממך אלוהיי המלך;    ואברכה שמך, לעולם ועד.
ב   בכל-יום אברכך;    ואהללה שמך, לעולם ועד.
ג   גדול יהוה ומהולל מאוד;    ולגדולתו, אין חקר.
ד   דור לדור, ישבח מעשיך;    וגבורותיך יגידו.
ה   הדר, כבוד הודך--    ודברי נפלאותיך אשיחה.
ו   ועזוז נוראותיך יאמרו;    וגדולתך אספרנה.
ז   זכר רב-טובך יביעו;    וצדקתך ירננו.
ח   חנון ורחום יהוה;    ארך אפיים, וגדול-חסד.
ט   טוב-יהוה לכול;    ורחמיו, על-כל-מעשיו.
י   יודוך יהוה, כל-מעשיך;    וחסידיך, יברכוך.
יא   כבוד מלכותך יאמרו;    וגבורתך ידברו.
יב   להודיע, לבני האדם--גבורותיו;    וכבוד, הדר מלכותו.
יג   מלכותך, מלכות כל-עולמים;    וממשלתך, בכל-דור ודור.
יד   סומך יהוה, לכל-הנופלים;    וזוקף, לכל-הכפופים.
טו   עיני-כול, אליך ישברו;    ואתה נותן-להם את-אוכלם בעיתו.
טז   פותח את-ידך;    ומשביע לכל-חי רצון.
יז   צדיק יהוה, בכל-דרכיו;    וחסיד, בכל-מעשיו.
יח   קרוב יהוה, לכל-קוראיו--    לכול אשר יקראוהו באמת.
יט   רצון-יראיו יעשה;    ואת-שוועתם ישמע, ויושיעם.
כ   שומר יהוה, את-כל-אוהביו;    ואת כל-הרשעים ישמיד.
כא   תהילת יהוה, ידבר-פי:    ויברך כל-בשר, שם קודשו--לעולם ועד.
פרק קמו
א   הללו-יה:הללי נפשי,    את-יהוה.
ב   אהללה יהוה בחיי;    אזמרה לאלוהיי בעודי.
ג   אל-תבטחו בנדיבים--    בבן-אדם, שאין לו תשועה.
ד   תצא רוחו, ישוב לאדמתו;    ביום ההוא, אבדו עשתונותיו.
ה   אשרי--שאל יעקוב בעזרו:    שברו, על-יהוה אלוהיו.
ו   עושה, שמיים וארץ--    את-הים ואת-כל-אשר-בם;השומר אמת    לעולם.
ז   עושה משפט, לעשוקים--נותן לחם, לרעבים;    יהוה, מתיר אסורים.
ח   יהוה, פוקח עיוורים--יהוה, זוקף כפופים;    יהוה, אוהב צדיקים.
ט   יהוה, שומר את-גרים--יתום ואלמנה יעודד;    ודרך רשעים יעוות.
י   ימלוך יהוה, לעולם--    אלוהייך ציון, לדור ודור:הללו-יה.
פרק קמז
א   הללו-יה:כי-טוב, זמרה אלוהינו--    כי-נעים, נאוה תהילה.
ב   בונה ירושלים יהוה;    נדחי ישראל יכנס.
ג   הרופא, לשבורי לב;    ומחבש, לעצבותם.
ד   מונה מספר, לכוכבים;    לכולם, שמות יקרא.
ה   גדול אדונינו ורב-כוח;    לתבונתו, אין מספר.
ו   מעודד ענווים יהוה;    משפיל רשעים עדי-ארץ.
ז   ענו ליהוה בתודה;    זמרו לאלוהינו בכינור.
ח   המכסה שמיים, בעבים--    המכין לארץ מטר;המצמיח הרים    חציר.
ט   נותן לבהמה לחמה;    לבני עורב, אשר יקראו.
י   לא בגבורת הסוס יחפץ;    לא-בשוקי האיש ירצה.
יא   רוצה יהוה, את-יראיו--    את-המייחלים לחסדו.
יב   שבחי ירושלים, את-יהוה;    הללי אלוהייך ציון.
יג   כי-חיזק, בריחי שערייך;    בירך בנייך בקרבך.
יד   השם-גבולך שלום;    חלב חיטים, ישביעך.
טו   השולח אמרתו ארץ;    עד-מהרה, ירוץ דברו.
טז   הנותן שלג כצמר;    כפור, כאפר יפזר.
יז   משליך קרחו כפיתים;    לפני קרתו, מי יעמוד.
יח   ישלח דברו וימסם;    ישב רוחו, ייזלו-מים.
יט   מגיד דבריו ליעקוב;    חוקיו ומשפטיו, לישראל.
כ   לא עשה כן, לכל-גוי--    ומשפטים בל-ידעום:הללו-יה.
פרק קמח
א   הללו-יה:הללו את-יהוה, מן-השמיים;    הללוהו, במרומים.
ב   הללוהו כל-מלאכיו;    הללוהו, כל-צבאיו.
ג   הללוהו, שמש וירח;    הללוהו, כל-כוכבי אור.
ד   הללוהו, שמי השמיים;    והמים, אשר מעל השמיים.
ו   ויעמידם לעד לעולם;    חוק-נתן, ולא יעבור.
ז   הללו את-יהוה, מן-הארץ--    תנינים, וכל-תהומות.
ח   אש וברד, שלג וקיטור;    רוח סערה, עושה דברו.
י   החיה וכל-בהמה;    רמש, וציפור כנף.
יא   מלכי-ארץ, וכל-לאומים;    שרים, וכל-שופטי ארץ.
יב   בחורים וגם-בתולות;    זקנים, עם-נערים.
יג   יהללו, את-שם יהוה--    כי-נשגב שמו לבדו:הודו,    על-ארץ ושמיים.
יד   וירם קרן לעמו,    תהילה לכל-חסידיו--לבני ישראל,    עם קרובו:הללו-יה.
פרק קמט
א   הללו-יה:שירו ליהוה, שיר חדש;    תהילתו, בקהל חסידים.
ב   ישמח ישראל בעושיו;    בני-ציון, יגילו במלכם.
ג   יהללו שמו במחול;    בתוף וכינור, יזמרו-לו.
ד   כי-רוצה יהוה בעמו;    יפאר ענווים, בישועה.
ה   יעלזו חסידים בכבוד;    ירננו, על-משכבותם.
ו   רוממות אל, בגרונם;    וחרב פיפייות בידם.
ז   לעשות נקמה, בגויים;    תוכחות, בלאומים.
ח   לאסור מלכיהם בזיקים;    ונכבדיהם, בכבלי ברזל.
ט   לעשות בהם, משפט כתוב--    הדר הוא, לכל-חסידיו:הללו-יה.
פרק קנ
א   הללו-יה:הללו-אל בקודשו;    הללוהו, ברקיע עוזו.
ב   הללוהו בגבורותיו;    הללוהו, כרוב גודלו.
ג   הללוהו, בתקע שופר;    הללוהו, בנבל וכינור.
ד   הללוהו, בתוף ומחול;    הללוהו, במינים ועוגב.
ה   הללוהו בצלצלי-שמע;    הללוהו, בצלצלי תרועה.
ו   כול הנשמה, תהלל יה:            הללו-יה.