פרק א
א משלי, שלמה בן-דויד-- מלך, ישראל.
ב לדעת חכמה ומוסר; להבין, אמרי בינה.
ג לקחת, מוסר השכל; צדק ומשפט, ומישרים.
ד לתת לפתיים עורמה; לנער, דעת ומזימה.
ה ישמע חכם, ויוסף לקח; ונבון, תחבולות יקנה.
ו להבין משל, ומליצה; דברי חכמים, וחידותם.
ז יראת יהוה, ראשית דעת; חכמה ומוסר, אווילים בזו.
ח שמע בני, מוסר אביך; ואל-תיטוש, תורת אימך.
ט כי, לווית חן הם לראשך; וענקים, לגרגרותיך.
י בני-- אם-יפתוך חטאים, אל-תאבה.
יא אם-יאמרו, לכה איתנו:נארבה לדם; נצפנה לנקי חינם.
יב נבלעם, כשאול חיים; ותמימים, כיורדי בור.
יג כל-הון יקר נמצא; נמלא בתינו שלל.
יד גורלך, תפיל בתוכנו; כיס אחד, יהיה לכולנו.
טו בני--אל-תלך בדרך איתם; מנע רגלך, מנתיבתם.
טז כי רגליהם, לרע ירוצו; וימהרו, לשפוך-דם.
יז כי-חינם, מזורה הרשת-- בעיני, כל-בעל כנף.
יח והם, לדמם יארובו; יצפנו, לנפשותם.
יט כן--אורחות, כל-בוצע בצע; את-נפש בעליו ייקח.
כ חכמות, בחוץ תרונה; ברחובות, תיתן קולה.
כא בראש הומייות, תקרא: בפתחי שערים בעיר--אמריה תאמר.
כב עד-מתיי, פתיים-- תאהבו-פתי:ולצים--לצון, חמדו להם; וכסילים, ישנאו-דעת.
כג תשובו, לתוכחתי: הנה אביעה לכם רוחי; אודיעה דבריי אתכם.
כד יען קראתי, ותמאנו; נטיתי ידי, ואין מקשיב.
כה ותפרעו כל-עצתי; ותוכחתי, לא אביתם.
כו גם-אני, באידכם אשחק; אלעג, בבוא פחדכם.
כז בבוא כשואה, פחדכם-- ואידכם, כסופה יאתה;בבוא עליכם, צרה וצוקה.
כח אז יקראונני, ולא אענה; ישחרונני, ולא ימצאונני.
כט תחת, כי-שנאו דעת; ויראת יהוה, לא בחרו.
ל לא-אבו לעצתי; נאצו, כל-תוכחתי.
לא ויאכלו, מפרי דרכם; וממועצותיהם ישבעו.
לב כי משובת פתיים תהרגם; ושלוות כסילים תאבדם.
לג ושומע לי, ישכון-בטח; ושאנן, מפחד רעה.
פרק ב
א בני, אם-תיקח אמריי; ומצוותיי, תצפון איתך.
ב להקשיב לחכמה אוזנך; תטה ליבך, לתבונה.
ג כי אם לבינה תקרא; לתבונה, תיתן קולך.
ד אם-תבקשנה ככסף; וכמטמונים תחפשנה.
ה אז--תבין, יראת יהוה; ודעת אלוהים תמצא.
ו כי-יהוה, ייתן חכמה; מפיו, דעת ותבונה.
ז יצפון לישרים, תושייה; מגן, להולכי תום.
ח לנצור, אורחות משפט; ודרך חסידיו ישמור.
ט אז--תבין, צדק ומשפט; ומישרים, כל-מעגל-טוב.
י כי-תבוא חכמה בליבך; ודעת, לנפשך ינעם.
יא מזימה, תשמור עליך; תבונה תנצרך.
יב להצילך, מדרך רע; מאיש, מדבר תהפוכות.
יג העוזבים, אורחות יושר-- ללכת, בדרכי-חושך.
יד השמחים, לעשות רע; יגילו, בתהפוכות רע.
טו אשר אורחותיהם עיקשים; ונלוזים, במעגלותם.
טז להצילך, מאישה זרה; מנוכרייה, אמריה החליקה.
יז העוזבת, אלוף נעוריה; ואת-ברית אלוהיה שכחה.
יח כי שחה אל-מוות ביתה; ואל-רפאים, מעגלותיה.
יט כל-באיה, לא ישובון; ולא-ישיגו, אורחות חיים.
כ למען--תלך, בדרך טובים; ואורחות צדיקים תשמור.
כא כי-ישרים ישכנו-ארץ; ותמימים, ייוותרו בה.
כב ורשעים, מארץ ייכרתו; ובוגדים, ייסחו ממנה.
פרק ג
א בני, תורתי אל-תשכח; ומצוותיי, ייצור ליבך.
ב כי אורך ימים, ושנות חיים-- ושלום, יוסיפו לך.
ג חסד ואמת, אל-יעזבוך:קושרם על-גרגרותיך; כותבם, על-לוח ליבך.
ד ומצא-חן ושכל-טוב-- בעיני אלוהים ואדם.
ה בטח אל-יהוה, בכל-ליבך; ואל-בינתך, אל-תישען.
ו בכל-דרכיך דעהו; והוא, יישר אורחותיך.
ז אל-תהי חכם בעיניך; ירא את-יהוה, וסור מרע.
ח רפאות, תהי לשורך; ושיקוי, לעצמותיך.
ט כבד את-יהוה, מהונך; ומראשית, כל-תבואתך.
י ויימלאו אסמיך שבע; ותירוש, יקביך יפרוצו.
יא מוסר יהוה, בני אל-תמאס; ואל-תקוץ, בתוכחתו.
יב כי את אשר יאהב יהוה יוכיח;וכאב, את-בן ירצה.
יג אשרי אדם, מצא חכמה; ואדם, יפיק תבונה.
יד כי טוב סחרה, מסחר-כסף; ומחרוץ, תבואתה.
טו יקרה היא, מפנינים; וכל-חפציך, לא ישוו-בה.
טז אורך ימים, בימינה; בשמאלה, עושר וכבוד.
יז דרכיה דרכי-נועם; וכל-נתיבותיה שלום.
יח עץ-חיים היא, למחזיקים בה; ותומכיה מאושר.
יט יהוה--בחכמה יסד-ארץ; כונן שמיים, בתבונה.
כ בדעתו, תהומות נבקעו; ושחקים, ירעפו-טל.
כא בני, אל-ילוזו מעיניך; נצור תושייה, ומזימה.
כב ויהיו חיים לנפשך; וחן, לגרגרותיך.
כג אז תלך לבטח דרכך; ורגלך, לא תיגוף.
כד אם-תשכב לא-תפחד; ושכבת, וערבה שנתך.
כה אל-תירא, מפחד פתאום; ומשואת רשעים, כי תבוא.
כו כי-יהוה, יהיה בכסלך; ושמר רגלך מלכד.
כז אל-תמנע-טוב מבעליו-- בהיות לאל ידך לעשות.
כח אל-תאמר לריעך, לך ושוב--ומחר אתן; ויש איתך.
כט אל-תחרוש על-ריעך רעה; והוא-יושב לבטח איתך.
ל אל-תריב עם-אדם חינם-- אם-לא גמלך רעה.
לא אל-תקנא, באיש חמס; ואל-תבחר, בכל-דרכיו.
לב כי תועבת יהוה נלוז; ואת-ישרים סודו.
לג מארת יהוה, בבית רשע; ונווה צדיקים יברך.
לד אם-ללצים הוא-יליץ; ולענווים, ייתן-חן.
לה כבוד, חכמים ינחלו; וכסילים, מרים קלון.
פרק ד
א שמעו בנים, מוסר אב; והקשיבו, לדעת בינה.
ב כי לקח טוב, נתתי לכם; תורתי, אל-תעזובו.
ג כי-בן, הייתי לאבי; רך ויחיד, לפני אימי.
ד ויורני--ויאמר לי, יתמוך-דבריי ליבך; שמור מצוותיי וחיה.
ה קנה חכמה, קנה בינה; אל-תשכח ואל-תט, מאמרי-פי.
ו אל-תעזבהא ותשמרך; אהבהא ותיצרך.
ז ראשית חכמה, קנה חכמה; ובכל-קניינך, קנה בינה.
ח סלסלהא ותרוממך; תכבדך, כי תחבקנה.
ט תיתן לראשך, לווית-חן; עטרת תפארת תמגנך.
י שמע בני, וקח אמריי; וירבו לך, שנות חיים.
יא בדרך חכמה, הוריתיך; הדרכתיך, במעגלי-יושר.
יב בלכתך, לא-ייצר צעדך; ואם-תרוץ, לא תיכשל.
יג החזק במוסר אל-תרף; ניצרהא, כי-היא חייך.
יד באורח רשעים, אל-תבוא; ואל-תאשר, בדרך רעים.
טו פרעהו אל-תעבור-בו; שטה מעליו ועבור.
טז כי לא יישנו, אם-לא ירעו; ונגזלה שנתם, אם-לא יכשילו.
יז כי לחמו, לחם רשע; ויין חמסים ישתו.
יח ואורח צדיקים, כאור נוגה: הולך ואור, עד-נכון היום.
יט דרך רשעים, כאפילה: לא ידעו, במה ייכשלו.
כ בני, לדבריי הקשיבה; לאמריי, הט-אוזנך.
כא אל-יליזו מעיניך; שומרם, בתוך לבבך.
כב כי-חיים הם, למוצאיהם; ולכל-בשרו מרפא.
כג מכל-משמר, נצור ליבך: כי-ממנו, תוצאות חיים.
כד הסר ממך, עיקשות פה; ולזות שפתיים, הרחק ממך.
כה עיניך, לנוכח יביטו; ועפעפיך, יישירו נגדך.
כו פלס, מעגל רגלך; וכל-דרכיך ייכונו.
כז אל-תט-ימין ושמאל; הסר רגלך מרע.
פרק ה
א בני, לחכמתי הקשיבה; לתבונתי, הט-אוזנך.
ב לשמור מזימות; ודעת, שפתיך ינצורו.
ג כי נופת תיטופנה, שפתי זרה; וחלק משמן חיכה.
ד ואחריתה, מרה כלענה; חדה, כחרב פייות.
ה רגליה, יורדות מוות; שאול, צעדיה יתמוכו.
ו אורח חיים, פן-תפלס; נעו מעגלותיה, לא תדע.
ז ועתה בנים, שמעו-לי; ואל-תסורו, מאמרי-פי.
ח הרחק מעליה דרכך; ואל-תקרב, אל-פתח ביתה.
ט פן-תיתן לאחרים הודך; ושנותיך, לאכזרי.
י פן-ישבעו זרים כוחך; ועצביך, בבית נוכרי.
יא ונהמת באחריתך; בכלות בשרך, ושארך.
יב ואמרת--איך, שנאתי מוסר; ותוכחת, נאץ ליבי.
יג ולא-שמעתי, בקול מוריי; ולמלמדיי, לא-הטיתי אוזני.
יד כמעט, הייתי בכל-רע-- בתוך קהל ועדה.
טו שתה-מים מבורך; ונוזלים, מתוך בארך.
טז יפוצו מעיינותיך חוצה; ברחובות, פלגי-מים.
יז יהיו-לך לבדך; ואין לזרים איתך.
יח יהי-מקורך ברוך; ושמח, מאשת נעוריך.
יט איילת אהבים, ויעלת-חן:דדיה, ירווך בכל-עת; באהבתה, תשגה תמיד.
כ ולמה תשגה בני בזרה; ותחבק, חיק נוכרייה.
כא כי נוכח, עיני יהוה--דרכי-איש; וכל-מעגלותיו מפלס.
כב עוונותיו--ילכדונו את-הרשע; ובחבלי חטאתו, ייתמך.
כג הוא--ימות, באין מוסר; וברוב איוולתו ישגה.
פרק ו
א בני, אם-ערבת לריעך; תקעת לזר כפיך.
ב נוקשת באמרי-פיך; נלכדת, באמרי-פיך.
ג עשה זאת איפוא בני, והינצל-- כי באת בכף-ריעך;לך התרפס, ורהב ריעך.
ד אל-תיתן שינה לעיניך; ותנומה, לעפעפיך.
ה הינצל, כצבי מיד; וכציפור, מיד יקוש.
ו לך-אל-נמלה עצל; ראה דרכיה וחכם.
ז אשר אין-לה קצין-- שוטר ומושל.
ח תכין בקיץ לחמה; אגרה בקציר, מאכלה.
ט עד-מתיי עצל תשכב; מתיי, תקום משנתך.
י מעט שינות, מעט תנומות; מעט, חיבוק ידיים לשכב.
יא ובא-כמהלך רישך; ומחסורך, כאיש מגן.
יב אדם בלייעל, איש אוון; הולך, עיקשות פה.
יג קורץ בעיניו, מולל ברגליו; מורה, באצבעותיו.
יד תהפוכות, בליבו--חורש רע בכל-עת; מדיינים ישלח.
טו על-כן--פתאום, יבוא אידו; פתע יישבר, ואין מרפא.
טז שש-הנה, שנא יהוה; ושבע, תועבת נפשו.
יז עיניים רמות, לשון שקר; וידיים, שופכות דם-נקי.
יח לב--חורש, מחשבות אוון; רגליים ממהרות, לרוץ לרעה.
יט יפיח כזבים, עד שקר; ומשלח מדנים, בין אחים.
כ נצור בני, מצות אביך; ואל-תיטוש, תורת אימך.
כא קושרם על-ליבך תמיד; עונדם, על-גרגרותיך.
כב בהתהלכך, תנחה אותך-- בשוכבך, תשמור עליך;והקיצות, היא תשיחך.
כג כי נר מצוה, ותורה אור; ודרך חיים, תוכחות מוסר.
כד לשמורך, מאשת רע; מחלקת, לשון נוכרייה.
כה אל-תחמוד יופייה, בלבבך; ואל-תיקחך, בעפעפיה.
כו כי בעד-אישה זונה, עד-כיכר-לחם:ואשת איש-- נפש יקרה תצוד.
כז היחתה איש אש בחיקו; ובגדיו, לא תישרפנה.
כח אם-יהלך איש, על-הגחלים; ורגליו, לא תיכווינה.
כט כן--הבא, אל-אשת ריעהו: לא-יינקה, כל-הנוגע בה.
ל לא-יבוזו לגנב, כי יגנוב-- למלא נפשו, כי ירעב.
לא ונמצא, ישלם שבעתיים: את-כל-הון ביתו ייתן.
לב נואף אישה חסר-לב; משחית נפשו, הוא יעשנה.
לג נגע-וקלון ימצא; וחרפתו, לא תימחה.
לד כי-קנאה חמת-גבר; ולא-יחמול, ביום נקם.
לה לא-יישא, פני כל-כופר; ולא-יאבה, כי תרבה-שוחד.
פרק ז
א בני, שמור אמריי; ומצוותיי, תצפון איתך.
ב שמור מצוותיי וחיה; ותורתי, כאישון עיניך.
ג קושרם על-אצבעותיך; כותבם, על-לוח ליבך.
ד אמור לחכמה, אחותי את; ומודע, לבינה תקרא.
ה לשמורך, מאישה זרה; מנוכרייה, אמריה החליקה.
ו כי, בחלון ביתי-- בעד אשנבי נשקפתי.
ז וארא בפתיים, אבינה בבנים-- נער חסר-לב.
ח עובר בשוק, אצל פינה; ודרך ביתה יצעד.
ט בנשף-בערב יום; באישון לילה, ואפילה.
י והנה אישה, לקראתו; שית זונה, ונצורת לב.
יא הומייה היא וסוררת; בביתה, לא-ישכנו רגליה.
יב פעם, בחוץ--פעם ברחובות; ואצל כל-פינה תארוב.
יג והחזיקה בו, ונשקה לו; העזה פניה, ותאמר לו.
יד זבחי שלמים עליי; היום, שילמתי נדריי.
טו על-כן, יצאתי לקראתך; לשחר פניך, ואמצאך.
טז מרבדים, רבדתי ערשי; חטובות, אטון מצריים.
יז נפתי משכבי-- מור אהלים, וקינמון.
יח לכה נרווה דודים, עד-הבוקר; נתעלסה, באוהבים.
יט כי אין האיש בביתו; הלך, בדרך מרחוק.
כ צרור-הכסף, לקח בידו; ליום הכסא, יבוא ביתו.
כא הטתו, ברוב לקחה; בחלק שפתיה, תדיחנו.
כב הולך אחריה, פתאום: כשור, אל-טבח יבוא; וכעכס, אל-מוסר אוויל.
כג עד יפלח חץ, כבדו-- כמהר ציפור אל-פח;ולא-ידע, כי-בנפשו הוא.
כד ועתה בנים, שמעו-לי; והקשיבו, לאמרי-פי.
כה אל-ישט אל-דרכיה ליבך; אל-תתע, בנתיבותיה.
כו כי-רבים חללים הפילה; ועצומים, כל-הרוגיה.
כז דרכי שאול ביתה; יורדות, אל-חדרי-מוות.
פרק ח
א הלוא-חכמה תקרא; ותבונה, תיתן קולה.
ב בראש-מרומים עלי-דרך; בית נתיבות ניצבה.
ג ליד-שערים לפי-קרת; מבוא פתחים תרונה.
ד אליכם אישים אקרא; וקולי, אל-בני אדם.
ה הבינו פתיים עורמה; וכסילים, הבינו לב.
ו שמעו, כי-נגידים אדבר; ומפתח שפתיי, מישרים.
ז כי-אמת, יהגה חיכי; ותועבת שפתיי רשע.
ח בצדק כל-אמרי-פי: אין בהם, נפתל ועיקש.
ט כולם נכוחים, למבין; וישרים, למוצאי דעת.
י קחו-מוסרי ואל-כסף; ודעת, מחרוץ נבחר.
יא כי-טובה חכמה, מפנינים; וכל-חפצים, לא ישוו-בה.
יב אני-חכמה, שכנתי עורמה; ודעת מזימות אמצא.
יג יראת יהוה, שנאות-רע:גאה וגאון ודרך רע, ופי תהפוכות שנאתי.
יד לי-עצה, ותושייה; אני בינה, לי גבורה.
טו בי, מלכים ימלוכו; ורוזנים, יחוקקו צדק.
טז בי, שרים ישורו; ונדיבים, כל-שופטי צדק.
יז אני, אוהביי אהב; ומשחריי, ימצאונני.
יח עושר-וכבוד איתי; הון עתק, וצדקה.
יט טוב פריי, מחרוץ ומפז; ותבואתי, מכסף נבחר.
כ באורח-צדקה אהלך; בתוך, נתיבות משפט.
כא להנחיל אוהביי יש; ואוצרותיהם אמלא.
כב יהוה--קנני, ראשית דרכו: קדם מפעליו מאז.
כג מעולם, ניסכתי מראש-- מקדמי-ארץ.
כד באין-תהומות חוללתי; באין מעיינות, נכבדי-מים.
כה בטרם הרים הוטבעו; לפני גבעות חוללתי.
כו עד-לא עשה, ארץ וחוצות; וראש, עפרות תבל.
כז בהכינו שמיים, שם אני; בחוקו חוג, על-פני תהום.
כח באמצו שחקים ממעל; בעזוז, עינות תהום.
כט בשומו לים, חוקו, ומים, לא יעברו-פיו; בחוקו, מוסדי ארץ.
ל ואהיה אצלו, אמון: ואהיה שעשועים, יום יום; משחקת לפניו בכל-עת.
לא משחקת, בתבל ארצו; ושעשועיי, את-בני אדם.
לב ועתה בנים, שמעו-לי; ואשרי, דרכיי ישמורו.
לג שמעו מוסר וחכמו; ואל-תפרעו.
לד אשרי אדם, שומע-לי: לשקוד על-דלתותיי, יום יום--לשמור, מזוזות פתחיי.
לה כי מוצאי, מצא חיים; ויפק רצון, מיהוה.
לו וחוטאי, חומס נפשו; כל-משנאיי, אהבו מוות.
פרק ט
א חכמות, בנתה ביתה; חצבה עמודיה שבעה.
ב טבחה טבחה, מסכה יינה; אף, ערכה שולחנה.
ג שלחה נערותיה תקרא-- על-גפי, מרומי קרת.
ד מי-פתי, יסור הנה; חסר-לב, אמרה לו.
ה לכו, לחמו בלחמי; ושתו, ביין מסכתי.
ו עזבו פתיים וחיו; ואשרו, בדרך בינה.
ז יוסר, לץ--לוקח לו קלון; ומוכיח לרשע מומו.
ח אל-תוכח לץ, פן-ישנאך; הוכח לחכם, ויאהבך.
ט תן לחכם, ויחכם-עוד; הודע לצדיק, ויוסף לקח.
י תחילת חכמה, יראת יהוה; ודעת קדושים בינה.
יא כי-בי, ירבו ימיך; ויוסיפו לך, שנות חיים.
יב אם-חכמת, חכמת לך; ולצת, לבדך תישא.
יג אשת כסילות, הומייה; פתיות, ובל-ידעה מה.
יד וישבה, לפתח ביתה-- על-כיסא, מרומי קרת.
טו לקרוא לעוברי-דרך; המיישרים, אורחותם.
טז מי-פתי, יסור הנה; וחסר-לב, ואמרה לו.
יז מים-גנובים ימתקו; ולחם סתרים ינעם.
יח ולא-ידע, כי-רפאים שם; בעמקי שאול קרואיה.
פרק י
א משלי, שלמה:בן חכם, ישמח-אב; ובן כסיל, תוגת אימו.
ב לא-יועילו, אוצרות רשע; וצדקה, תציל ממוות.
ג לא-ירעיב יהוה, נפש צדיק; והוות רשעים יהדוף.
ד ראש--עושה כף-רמייה; ויד חרוצים תעשיר.
ה אוגר בקיץ, בן משכיל; נרדם בקציר, בן מביש.
ו ברכות, לראש צדיק; ופי רשעים, יכסה חמס.
ז זכר צדיק, לברכה; ושם רשעים ירקב.
ח חכם-לב, ייקח מצוות; ואוויל שפתיים, יילבט.
ט הולך בתום, ילך בטח; ומעקש דרכיו, ייוודע.
י קורץ עין, ייתן עצבת; ואוויל שפתיים, יילבט.
יא מקור חיים, פי צדיק; ופי רשעים, יכסה חמס.
יב שנאה, תעורר מדנים; ועל כל-פשעים, תכסה אהבה.
יג בשפתי נבון, תימצא חכמה; ושבט, לגו חסר-לב.
יד חכמים יצפנו-דעת; ופי-אוויל, מחיתה קרובה.
טו הון עשיר, קרית עוזו; מחיתת דלים רישם.
טז פעולת צדיק לחיים; תבואת רשע לחטאת.
יז אורח לחיים, שומר מוסר; ועוזב תוכחת מתעה.
יח מכסה שנאה, שפתי-שקר; ומוציא דיבה, הוא כסיל.
יט ברוב דברים, לא יחדל-פשע; וחושך שפתיו משכיל.
כ כסף נבחר, לשון צדיק; לב רשעים כמעט.
כא שפתי צדיק, ירעו רבים; ואווילים, בחסר-לב ימותו.
כב ברכת יהוה, היא תעשיר; ולא-יוסיף עצב עימה.
כג כשחוק לכסיל, עשות זימה; וחכמה, לאיש תבונה.
כד מגורת רשע, היא תבואנו; ותאוות צדיקים ייתן.
כה כעבור סופה, ואין רשע; וצדיק, יסוד עולם.
כו כחומץ, לשיניים--וכעשן לעיניים: כן העצל, לשולחיו.
כז יראת יהוה, תוסיף ימים; ושנות רשעים תקצורנה.
כח תוחלת צדיקים שמחה; ותקוות רשעים תאבד.
כט מעוז לתום, דרך יהוה; ומחיתה, לפועלי אוון.
ל צדיק, לעולם בל-יימוט; ורשעים, לא ישכנו-ארץ.
לא פי-צדיק, ינוב חכמה; ולשון תהפוכות, תיכרת.
לב שפתי צדיק, יידעון רצון; ופי רשעים, תהפוכות.
פרק יא
א מאזני מרמה, תועבת יהוה; ואבן שלמה רצונו.
ב בא-זדון, ויבוא קלון; ואת-צנועים חכמה.
ג תומת ישרים תנחם; וסלף בוגדים ישודם.
ד לא-יועיל הון, ביום עברה; וצדקה, תציל ממוות.
ה צדקת תמים, תיישר דרכו; וברשעתו, ייפול רשע.
ו צדקת ישרים, תצילם; ובהוות, בוגדים יילכדו.
ז במות אדם רשע, תאבד תקווה; ותוחלת אונים אבדה.
ח צדיק, מצרה נחלץ; ויבוא רשע תחתיו.
ט בפה--חנף, ישחית ריעהו; ובדעת, צדיקים ייחלצו.
י בטוב צדיקים, תעלוץ קריה; ובאבוד רשעים רינה.
יא בברכת ישרים, תרום קרת; ובפי רשעים, תיהרס.
יב בז-לריעהו חסר-לב; ואיש תבונות יחריש.
יג הולך רכיל, מגלה-סוד; ונאמן-רוח, מכסה דבר.
יד באין תחבולות, ייפול-עם; ותשועה, ברוב יועץ.
טו רע-ירוע, כי-ערב זר; ושונא תוקעים בוטח.
טז אשת-חן, תתמוך כבוד; ועריצים, יתמכו-עושר.
יז גומל נפשו, איש חסד; ועוכר שארו, אכזרי.
יח רשע--עושה פעולת-שקר; וזורע צדקה, שכר אמת.
יט כן-צדקה לחיים; ומרדף רעה למותו.
כ תועבת יהוה, עיקשי-לב; ורצונו, תמימי דרך.
כא יד ליד, לא-יינקה רע; וזרע צדיקים נמלט.
כב נזם זהב, באף חזיר-- אישה יפה, וסרת טעם.
כג תאוות צדיקים אך-טוב; תקוות רשעים עברה.
כד יש מפזר, ונוסף עוד; וחושך מיושר, אך-למחסור.
כה נפש-ברכה תדושן; ומרווה, גם-הוא יורא.
כו מונע בר, ייקבוהו לאום; וברכה, לראש משביר.
כז שוחר טוב, יבקש רצון; ודורש רעה תבואנו.
כח בוטח בעושרו, הוא ייפול; וכעלה, צדיקים יפרחו.
כט עוכר ביתו, ינחל-רוח; ועבד אוויל, לחכם-לב.
ל פרי-צדיק, עץ חיים; ולוקח נפשות חכם.
לא הן צדיק, בארץ ישולם; אף, כי-רשע וחוטא.
פרק יב
א אוהב מוסר, אוהב דעת; ושונא תוכחת בער.
ב טוב--יפיק רצון, מיהוה; ואיש מזימות ירשיע.
ג לא-ייכון אדם ברשע; ושורש צדיקים, בל-יימוט.
ד אשת-חיל, עטרת בעלה; וכרקב בעצמותיו מבישה.
ה מחשבות צדיקים משפט; תחבולות רשעים מרמה.
ו דברי רשעים ארוב-דם; ופי ישרים, יצילם.
ז הפוך רשעים ואינם; ובית צדיקים יעמוד.
ח לפי-שכלו, יהולל-איש; ונעווה-לב, יהיה לבוז.
ט טוב נקלה, ועבד לו-- ממתכבד, וחסר-לחם.
י יודע צדיק, נפש בהמתו; ורחמי רשעים, אכזרי.
יא עובד אדמתו, ישבע-לחם; ומרדף ריקים חסר-לב.
יב חמד רשע, מצוד רעים; ושורש צדיקים ייתן.
יג בפשע שפתיים, מוקש רע; וייצא מצרה צדיק.
יד מפרי פי-איש, ישבע-טוב; וגמול ידי-אדם, ישיב לו.
טו דרך אוויל, ישר בעיניו; ושומע לעצה חכם.
טז אוויל--ביום, ייוודע כעסו; וכוסה קלון ערום.
יז יפיח אמונה, יגיד צדק; ועד שקרים מרמה.
יח יש בוטה, כמדקרות חרב; ולשון חכמים מרפא.
יט שפת-אמת, תיכון לעד; ועד-ארגיעה, לשון שקר.
כ מרמה, בלב-חורשי רע; וליועצי שלום שמחה.
כא לא-יאונה לצדיק כל-אוון; ורשעים, מלאו רע.
כב תועבת יהוה, שפתי-שקר; ועושי אמונה רצונו.
כג אדם ערום, כוסה דעת; ולב כסילים, יקרא איוולת.
כד יד-חרוצים תמשול; ורמייה, תהיה למס.
כה דאגה בלב-איש ישחנה; ודבר טוב ישמחנה.
כו יתר מריעהו צדיק; ודרך רשעים תתעם.
כז לא-יחרוך רמייה צידו; והון-אדם יקר חרוץ.
כח באורח-צדקה חיים; ודרך נתיבה אל-מוות.
פרק יג
א בן חכם, מוסר אב; ולץ, לא-שמע גערה.
ב מפרי פי-איש, יאכל טוב; ונפש בוגדים חמס.
ג נוצר פיו, שומר נפשו; פושק שפתיו, מחיתה-לו.
ד מתאווה ואין, נפשו עצל; ונפש חרוצים תדושן.
ה דבר-שקר, ישנא צדיק; ורשע, יבאיש ויחפיר.
ו צדקה, תיצור תום-דרך; ורשעה, תסלף חטאת.
ז יש מתעשר, ואין כול; מתרושש, והון רב.
ח כופר נפש-איש עושרו; ורש, לא-שמע גערה.
ט אור-צדיקים ישמח; ונר רשעים ידעך.
י רק-בזדון, ייתן מצה; ואת-נועצים חכמה.
יא הון, מהבל ימעט; וקובץ על-יד ירבה.
יב תוחלת ממושכה, מחלה-לב; ועץ חיים, תאווה באה.
יג בז לדבר, ייחבל לו; וירא מצוה, הוא ישולם.
יד תורת חכם, מקור חיים-- לסור, ממוקשי מוות.
טו שכל-טוב, ייתן-חן; ודרך בוגדים איתן.
טז כל-ערום, יעשה בדעת; וכסיל, יפרוש איוולת.
יז מלאך רשע, ייפול ברע; וציר אמונים מרפא.
יח ריש וקלון, פורע מוסר; ושומר תוכחת יכובד.
יט תאווה נהיה, תערב לנפש; ותועבת כסילים, סור מרע.
כ הולך את-חכמים יחכם; ורועה כסילים ירוע.
כא חטאים, תרדף רעה; ואת-צדיקים, ישלם-טוב.
כב טוב--ינחיל בני-בנים; וצפון לצדיק, חיל חוטא.
כג רוב-אוכל, ניר ראשים; ויש נספה, בלא משפט.
כד חושך שבטו, שונא בנו; ואוהבו, שיחרו מוסר.
כה צדיק--אוכל, לשובע נפשו; ובטן רשעים תחסר.
פרק יד
א חכמות נשים, בנתה ביתה; ואיוולת, בידיה תהרסנו.
ב הולך ביושרו, ירא יהוה; ונלוז דרכיו בוזהו.
ג בפי-אוויל, חוטר גאווה; ושפתי חכמים, תשמורם.
ד באין אלפים, איבוס בר; ורוב-תבואות, בכוח שור.
ה עד אמונים, לא יכזב; ויפיח כזבים, עד שקר.
ו ביקש-לץ חכמה ואין; ודעת לנבון נקל.
ז לך מנגד, לאיש כסיל; ובל-ידעת, שפתי-דעת.
ח חכמת ערום, הבין דרכו; ואיוולת כסילים מרמה.
ט אווילים, יליץ אשם; ובין ישרים רצון.
י לב--יודע, מורת נפשו; ובשמחתו, לא-יתערב זר.
יא בית רשעים, יישמד; ואוהל ישרים יפריח.
יב יש דרך ישר, לפני-איש; ואחריתה, דרכי-מוות.
יג גם-בשחוק יכאב-לב; ואחריתה שמחה תוגה.
יד מדרכיו ישבע, סוג לב; ומעליו, איש טוב.
טו פתי, יאמין לכל-דבר; וערום, יבין לאשורו.
טז חכם ירא, וסר מרע; וכסיל, מתעבר ובוטח.
יז קצר-אפיים, יעשה איוולת; ואיש מזימות, יישנא.
יח נחלו פתיים איוולת; וערומים, יכתירו דעת.
יט שחו רעים, לפני טובים; ורשעים, על-שערי צדיק.
כ גם-לריעהו, יישנא רש; ואוהבי עשיר רבים.
כא בז-לריעהו חוטא; ומחונן ענווים אשריו.
כב הלוא-יתעו, חורשי רע; וחסד ואמת, חורשי טוב.
כג בכל-עצב, יהיה מותר; ודבר-שפתיים, אך-למחסור.
כד עטרת חכמים עושרם; איוולת כסילים איוולת.
כה מציל נפשות, עד אמת; ויפיח כזבים מרמה.
כו ביראת יהוה, מבטח-עוז; ולבניו, יהיה מחסה.
כז יראת יהוה, מקור חיים-- לסור, ממוקשי מוות.
כח ברוב-עם הדרת-מלך; ובאפס לאום, מחיתת רזון.
כט ארך אפיים, רב-תבונה; וקצר-רוח, מרים איוולת.
ל חיי בשרים, לב מרפא; ורקב עצמות קנאה.
לא עושק דל, חירף עושהו; ומכבדו, חונן אביון.
לב ברעתו, יידחה רשע; וחוסה במותו צדיק.
לג בלב נבון, תנוח חכמה; ובקרב כסילים, תיוודע.
לד צדקה תרומם-גוי; וחסד לאומים חטאת.
לה רצון-מלך, לעבד משכיל; ועברתו, תהיה מביש.
פרק טו
א מענה-רך, ישיב חמה; ודבר-עצב, יעלה-אף.
ב לשון חכמים, תיטיב דעת; ופי כסילים, יביע איוולת.
ג בכל-מקום, עיני יהוה; צופות, רעים וטובים.
ד מרפא לשון, עץ חיים; וסלף בה, שבר ברוח.
ה אוויל--ינאץ, מוסר אביו; ושומר תוכחת יערים.
ו בית צדיק, חוסן רב; ובתבואת רשע נעכרת.
ז שפתי חכמים, יזרו דעת; ולב כסילים לא-כן.
ח זבח רשעים, תועבת יהוה; ותפילת ישרים רצונו.
ט תועבת יהוה, דרך רשע; ומרדף צדקה יאהב.
י מוסר רע, לעוזב אורח; שונא תוכחת ימות.
יא שאול ואבדון, נגד יהוה; אף, כי-ליבות בני-אדם.
יב לא יאהב-לץ, הוכח לו; אל-חכמים, לא ילך.
יג לב שמח, ייטיב פנים; ובעצבת-לב, רוח נכאה.
יד לב נבון, יבקש-דעת; ופי כסילים, ירעה איוולת.
טו כל-ימי עני רעים; וטוב-לב, משתה תמיד.
טז טוב-מעט, ביראת יהוה-- מאוצר רב, ומהומה בו.
יז טוב ארוחת ירק, ואהבה-שם-- משור אבוס, ושנאה-בו.
יח איש חמה, יגרה מדון; וארך אפיים, ישקיט ריב.
יט דרך עצל, כמשוכת חדק; ואורח ישרים סלולה.
כ בן חכם, ישמח-אב; וכסיל אדם, בוזה אימו.
כא איוולת, שמחה לחסר-לב; ואיש תבונה, יישר-לכת.
כב הפר מחשבות, באין סוד; וברוב יועצים תקום.
כג שמחה לאיש, במענה-פיו; ודבר בעיתו מה-טוב.
כד אורח חיים, למעלה למשכיל-- למען סור, משאול מטה.
כה בית גאים, ייסח יהוה; ויצב, גבול אלמנה.
כו תועבת יהוה, מחשבות רע; וטהורים, אמרי-נועם.
כז עוכר ביתו, בוצע בצע; ושונא מתנות יחיה.
כח לב צדיק, יהגה לענות; ופי רשעים, יביע רעות.
כט רחוק יהוה, מרשעים; ותפילת צדיקים ישמע.
ל מאור-עיניים, ישמח-לב; שמועה טובה, תדשן-עצם.
לא אוזן--שומעת, תוכחת חיים: בקרב חכמים תלין.
לב פורע מוסר, מואס נפשו; ושומע תוכחת, קונה לב.
לג יראת יהוה, מוסר חכמה; ולפני כבוד ענווה.
פרק טז
א לאדם מערכי-לב; ומיהוה, מענה לשון.
ב כל-דרכי-איש, זך בעיניו; ותוכן רוחות יהוה.
ג גול אל-יהוה מעשיך; וייכונו, מחשבותיך.
ד כול פעל יהוה, למענהו; וגם-רשע, ליום רעה.
ה תועבת יהוה, כל-גבה-לב; יד ליד, לא יינקה.
ו בחסד ואמת, יכופר עוון; וביראת יהוה, סור מרע.
ז ברצות יהוה, דרכי-איש; גם-אויביו, ישלים איתו.
ח טוב-מעט, בצדקה-- מרוב תבואות, בלא משפט.
ט לב אדם, יחשב דרכו; ויהוה, יכין צעדו.
י קסם על-שפתי-מלך; במשפט, לא ימעל-פיו.
יא פלס, ומאזני משפט--ליהוה; מעשהו, כל-אבני-כיס.
יב תועבת מלכים, עשות רשע: כי בצדקה, ייכון כיסא.
יג רצון מלכים, שפתי-צדק; ודובר ישרים יאהב.
יד חמת-מלך מלאכי-מוות; ואיש חכם יכפרנה.
טו באור-פני-מלך חיים; ורצונו, כעב מלקוש.
טז קנה-חכמה--מה-טוב מחרוץ; וקנות בינה, נבחר מכסף.
יז מסילת ישרים, סור מרע; שומר נפשו, נוצר דרכו.
יח לפני-שבר גאון; ולפני כישלון, גובה רוח.
יט טוב שפל-רוח, את-ענווים; מחלק שלל, את-גאים.
כ משכיל על-דבר, ימצא-טוב; ובוטח ביהוה אשריו.
כא לחכם-לב, ייקרא נבון; ומתק שפתיים, יוסיף לקח.
כב מקור חיים, שכל בעליו; ומוסר אווילים איוולת.
כג לב חכם, ישכיל פיהו; ועל-שפתיו, יוסיף לקח.
כד צוף-דבש, אמרי-נועם; מתוק לנפש, ומרפא לעצם.
כה יש דרך ישר, לפני-איש; ואחריתה, דרכי-מוות.
כו נפש עמל, עמלה לו: כי-אכף עליו פיהו.
כז איש בלייעל, כורה רעה; ועל-שפתו, כאש צרבת.
כח איש תהפוכות, ישלח מדון; ונרגן, מפריד אלוף.
כט איש חמס, יפתה ריעהו; והוליכו, בדרך לא-טוב.
ל עוצה עיניו, לחשוב תהפוכות; קורץ שפתיו, כילה רעה.
לא עטרת תפארת שיבה; בדרך צדקה, תימצא.
לב טוב ארך אפיים, מגיבור; ומושל ברוחו, מלוכד עיר.
לג בחיק, יוטל את-הגורל; ומיהוה, כל-משפטו.
פרק יז
א טוב פת חרבה, ושלווה-בה-- מבית, מלא זבחי-ריב.
ב עבד-משכיל--ימשול, בבן מביש; ובתוך אחים, יחלוק נחלה.
ג מצרף לכסף, וכור לזהב; ובוחן ליבות יהוה.
ד מרע, מקשיב על-שפת-אוון; שקר מזין, על-לשון הוות.
ה לועג לרש, חירף עושהו; שמח לאיד, לא יינקה.
ו עטרת זקנים, בני בנים; ותפארת בנים אבותם.
ז לא-נאוה לנבל שפת-יתר; אף, כי-לנדיב שפת-שקר.
ח אבן-חן השוחד, בעיני בעליו; אל-כל-אשר יפנה ישכיל.
ט מכסה-פשע, מבקש אהבה; ושונה בדבר, מפריד אלוף.
י תחת גערה במבין-- מהכות כסיל מאה.
יא אך-מרי יבקש-רע; ומלאך אכזרי, ישולח-בו.
יב פגוש דוב שכול באיש; ואל-כסיל, באיוולתו.
יג משיב רעה, תחת טובה-- לא-תמוש רעה, מביתו.
יד פוטר מים, ראשית מדון; ולפני התגלע, הריב נטוש.
טו מצדיק רשע, ומרשיע צדיק-- תועבת יהוה, גם-שניהם.
טז למה-זה מחיר ביד-כסיל-- לקנות חכמה ולב-אין.
יז בכל-עת, אוהב הריע; ואח לצרה, ייוולד.
יח אדם חסר-לב, תוקע כף; עורב ערובה, לפני ריעהו.
יט אוהב פשע, אוהב מצה; מגביה פתחו, מבקש-שבר.
כ עיקש-לב, לא ימצא-טוב; ונהפך בלשונו, ייפול ברעה.
כא יולד כסיל, לתוגה לו; ולא-ישמח, אבי נבל.
כב לב שמח, ייטיב גהה; ורוח נכאה, תייבש-גרם.
כג שוחד מחיק, רשע ייקח-- להטות, אורחות משפט.
כד את-פני מבין חכמה; ועיני כסיל, בקצה-ארץ.
כה כעס לאביו, בן כסיל; וממר, ליולדתו.
כו גם ענוש לצדיק לא-טוב-- להכות נדיבים על-יושר.
כז חושך אמריו, יודע דעת; יקר-רוח, איש תבונה.
כח גם אוויל מחריש, חכם ייחשב; אוטם שפתיו נבון.
פרק יח
א לתאווה, יבקש נפרד; בכל-תושייה, יתגלע.
ב לא-יחפוץ כסיל, בתבונה: כי, אם-בהתגלות ליבו.
ג בבוא-רשע, בא גם-בוז; ועם-קלון חרפה.
ד מים עמוקים, דברי פי-איש; נחל נובע, מקור חכמה.
ה שאת פני-רשע לא-טוב-- להטות צדיק, במשפט.
ו שפתי כסיל, יבואו בריב; ופיו, למהלומות יקרא.
ז פי-כסיל, מחיתה-לו; ושפתיו, מוקש נפשו.
ח דברי נרגן, כמתלהמים; והם, ירדו חדרי-בטן.
ט גם, מתרפה במלאכתו-- אח הוא, לבעל משחית.
י מגדל-עוז, שם יהוה; בו-ירוץ צדיק ונשגב.
יא הון עשיר, קרית עוזו; וכחומה נשגבה, במשכיתו.
יב לפני-שבר, יגבה לב-איש; ולפני כבוד ענווה.
יג משיב דבר, בטרם ישמע-- איוולת היא-לו, וכלימה.
יד רוח-איש, יכלכל מחלהו; ורוח נכאה, מי יישאנה.
טו לב נבון, יקנה-דעת; ואוזן חכמים, תבקש-דעת.
טז מתן אדם, ירחיב לו; ולפני גדולים ינחנו.
יז צדיק הראשון בריבו; ובא-ריעהו, וחקרו.
יח מדיינים, ישבית הגורל; ובין עצומים יפריד.
יט אח--נפשע מקרית-עוז; ומדיינים, כבריח ארמון.
כ מפרי פי-איש, תשבע בטנו; תבואת שפתיו ישבע.
כא מוות וחיים, ביד-לשון; ואוהביה, יאכל פרייה.
כב מצא אישה, מצא טוב; ויפק רצון, מיהוה.
כג תחנונים ידבר-רש; ועשיר, יענה עזות.
כד איש ריעים, להתרועע; ויש אוהב, דבק מאח.
פרק יט
א טוב-רש, הולך בתומו-- מעיקש שפתיו, והוא כסיל.
ב גם בלא-דעת נפש לא-טוב; ואץ ברגליים חוטא.
ג איוולת אדם, תסלף דרכו; ועל-יהוה, יזעף ליבו.
ד הון--יוסיף, ריעים רבים; ודל, מריעהו ייפרד.
ה עד שקרים, לא יינקה; ויפיח כזבים, לא יימלט.
ו רבים, יחלו פני-נדיב; וכל-הריע, לאיש מתן.
ז כל אחי-רש, שנאוהו-- אף כי מריעיהו, רחקו ממנו;מרדף אמרים לו-המה.
ח קונה-לב, אוהב נפשו; שומר תבונה, למצוא-טוב.
ט עד שקרים, לא יינקה; ויפיח כזבים יאבד.
י לא-נאוה לכסיל תענוג; אף, כי-לעבד משול בשרים.
יא שכל אדם, האריך אפו; ותפארתו, עבור על-פשע.
יב נהם ככפיר, זעף מלך; וכטל על-עשב רצונו.
יג הוות לאביו, בן כסיל; ודלף טורד, מדייני אישה.
יד בית והון, נחלת אבות; ומיהוה, אישה משכלת.
טו עצלה, תפיל תרדמה; ונפש רמייה תרעב.
טז שומר מצוה, שומר נפשו; בוזה דרכיו ימות.
יז מלווה יהוה, חונן דל; וגמולו, ישלם-לו.
יח יסר בנך, כי-יש תקווה; ואל-המיתו, אל-תישא נפשך.
יט גדול-חמה, נושא עונש: כי אם-תציל, ועוד תוסיף.
כ שמע עצה, וקבל מוסר-- למען, תחכם באחריתך.
כא רבות מחשבות בלב-איש; ועצת יהוה, היא תקום.
כב תאוות אדם חסדו; וטוב-רש, מאיש כזב.
כג יראת יהוה לחיים; ושבע ילין, בל-ייפקד רע.
כד טמן עצל ידו, בצלחת; גם-אל-פיהו, לא ישיבנה.
כה לץ תכה, ופתי יערים; והוכיח לנבון, יבין דעת.
כו משדד-אב, יבריח אם-- בן, מביש ומחפיר.
כז חדל-בני, לשמוע מוסר; לשגות, מאמרי-דעת.
כח עד בלייעל, יליץ משפט; ופי רשעים, יבלע-אוון.
כט נכונו ללצים שפטים; ומהלומות, לגו כסילים.
פרק כ
א לץ היין, הומה שיכר; וכל-שוגה בו, לא יחכם.
ב נהם ככפיר, אימת מלך; מתעברו, חוטא נפשו.
ג כבוד לאיש, שבת מריב; וכל-אוויל, יתגלע.
ד מחורף, עצל לא-יחרוש; ושאל בקציר ואין.
ה מים עמוקים, עצה בלב-איש; ואיש תבונה ידלנה.
ו רוב-אדם--יקרא, איש חסדו; ואיש אמונים, מי ימצא.
ז מתהלך בתומו צדיק; אשרי בניו אחריו.
ח מלך, יושב על-כיסא-דין-- מזרה בעיניו כל-רע.
ט מי-יאמר, זיכיתי ליבי; טהרתי, מחטאתי.
י אבן ואבן, איפה ואיפה-- תועבת יהוה, גם-שניהם.
יא גם במעלליו, יתנכר-נער-- אם-זך ואם-ישר פועלו.
יב אוזן שומעת, ועין רואה-- יהוה, עשה גם-שניהם.
יג אל-תאהב שינה, פן-תיוורש; פקח עיניך שבע-לחם.
יד רע רע, יאמר הקונה; ואוזל לו, אז יתהלל.
טו יש זהב, ורוב-פנינים; וכלי יקר, שפתי-דעת.
טז לקח-בגדו, כי-ערב זר; ובעד נוכרייה חבלהו.
יז ערב לאיש, לחם שקר; ואחר, יימלא-פיהו חצץ.
יח מחשבות, בעצה תיכון; ובתחבולות, עשה מלחמה.
יט גולה-סוד, הולך רכיל; ולפותה שפתיו, לא תתערב.
כ מקלל, אביו ואימו-- ידעך נרו, באשון חושך.
כא נחלה, מבוהלת בראשונה; ואחריתה, לא תבורך.
כב אל-תאמר אשלמה-רע; קווה ליהוה, ויושע לך.
כג תועבת יהוה, אבן ואבן; ומאזני מרמה לא-טוב.
כד מיהוה מצעדי-גבר; ואדם, מה-יבין דרכו.
כה מוקש אדם, ילע קודש; ואחר נדרים לבקר.
כו מזרה רשעים, מלך חכם; וישב עליהם אופן.
כז נר יהוה, נשמת אדם; חופש, כל-חדרי-בטן.
כח חסד ואמת, ייצרו-מלך; וסעד בחסד כיסאו.
כט תפארת בחורים כוחם; והדר זקנים שיבה.
ל חבורות פצע, תמרוק ברע; ומכות, חדרי-בטן.
פרק כא
א פלגי-מים לב-מלך, ביד-יהוה; על-כל-אשר יחפוץ יטנו.
ב כל-דרך-איש, ישר בעיניו; ותוכן ליבות יהוה.
ג עשה, צדקה ומשפט-- נבחר ליהוה מזבח.
ד רום-עיניים, ורחב-לב-- ניר רשעים חטאת.
ה מחשבות חרוץ, אך-למותר; וכל-אץ, אך-למחסור.
ו פועל אוצרות, בלשון שקר-- הבל נידף, מבקשי-מוות.
ז שוד-רשעים יגורם: כי מיאנו, לעשות משפט.
ח הפכפך דרך איש וזר; וזך, ישר פועלו.
ט טוב, לשבת על-פינת-גג-- מאשת מדיינים, ובית חבר.
י נפש רשע, איוותה-רע; לא-יוחן בעיניו ריעהו.
יא בענוש-לץ, יחכם-פתי; ובהשכיל לחכם, ייקח-דעת.
יב משכיל צדיק, לבית רשע; מסלף רשעים לרע.
יג אוטם אוזנו, מזעקת-דל-- גם-הוא יקרא, ולא ייענה.
יד מתן בסתר, יכפה-אף; ושוחד בחיק, חמה עזה.
טו שמחה לצדיק, עשות משפט; ומחיתה, לפועלי אוון.
טז אדם--תועה, מדרך השכל: בקהל רפאים ינוח.
יז איש מחסור, אוהב שמחה; אוהב יין-ושמן, לא יעשיר.
יח כופר לצדיק רשע; ותחת ישרים בוגד.
יט טוב, שבת בארץ-מדבר-- מאשת מדיינים וכעס.
כ אוצר, נחמד ושמן--בנווה חכם; וכסיל אדם יבלענו.
כא רודף, צדקה וחסד-- ימצא חיים, צדקה וכבוד.
כב עיר גיבורים, עלה חכם; ויורד, עוז מבטחה.
כג שומר פיו, ולשונו-- שומר מצרות נפשו.
כד זד יהיר, לץ שמו-- עושה, בעברת זדון.
כה תאוות עצל תמיתנו: כי-מיאנו ידיו לעשות.
כו כל-היום, התאווה תאווה; וצדיק ייתן, ולא יחשוך.
כז זבח רשעים, תועבה; אף, כי-בזימה יביאנו.
כח עד-כזבים יאבד; ואיש שומע, לנצח ידבר.
כט העז איש רשע בפניו; וישר, הוא יבין דרכו.
ל אין חכמה, ואין תבונה-- ואין עצה, לנגד יהוה.
לא סוס--מוכן, ליום מלחמה; וליהוה, התשועה.
פרק כב
א נבחר שם, מעושר רב: מכסף ומזהב, חן טוב.
ב עשיר ורש נפגשו; עושה כולם יהוה.
ג ערום, ראה רעה ונסתר; ופתיים, עברו ונענשו.
ד עקב ענווה, יראת יהוה; עושר וכבוד וחיים.
ה צינים פחים, בדרך עיקש; שומר נפשו, ירחק מהם.
ו חנוך לנער, על-פי דרכו-- גם כי-יזקין, לא-יסור ממנה.
ז עשיר, ברשים ימשול; ועבד לווה, לאיש מלווה.
ח זורע עוולה, יקצור-אוון; ושבט עברתו יכלה.
ט טוב-עין, הוא יבורך: כי-נתן מלחמו לדל.
י גרש לץ, וייצא מדון; וישבות, דין וקלון.
יא אוהב טהור-לב-- חן שפתיו, ריעהו מלך.
יב עיני יהוה, נצרו דעת; ויסלף, דברי בוגד.
יג אמר עצל, ארי בחוץ; בתוך רחובות, אירצח.
יד שוחה עמוקה, פי זרות; זעום יהוה, ייפול-שם.
טו איוולת, קשורה בלב-נער; שבט מוסר, ירחיקנה ממנו.
טז עושק דל, להרבות לו-- נותן לעשיר, אך-למחסור.
יז הט אוזנך--ושמע, דברי חכמים; וליבך, תשית לדעתי.
יח כי-נעים, כי-תשמרם בבטנך; ייכונו יחדיו, על-שפתיך.
יט להיות ביהוה, מבטחך-- הודעתיך היום אף-אתה.
כ הלוא כתבתי לך, שלישים-- במועצות ודעת.
כא להודיעך--קושט, אמרי אמת; להשיב אמרים אמת, לשולחיך.
כב אל-תגזול-דל, כי דל-הוא; ואל-תדכא עני בשער.
כג כי-יהוה, יריב ריבם; וקבע את-קובעיהם נפש.
כד אל-תתרע, את-בעל אף; ואת-איש חמות, לא תבוא.
כה פן-תאלף אורחותיו; ולקחת מוקש לנפשך.
כו אל-תהי בתוקעי-כף; בעורבים, משאות.
כז אם-אין-לך לשלם-- למה ייקח משכבך, מתחתיך.
כח אל-תסג, גבול עולם-- אשר עשו אבותיך.
כט חזית איש, מהיר במלאכתו-- לפני-מלכים יתייצב;בל-יתייצב, לפני חשוכים.
פרק כג
א כי-תשב, ללחום את-מושל-- בין תבין, את-אשר לפניך.
ב ושמת שכין בלועך-- אם-בעל נפש אתה.
ג אל-תתאו, למטעמותיו; והוא, לחם כזבים.
ד אל-תיגע להעשיר; מבינתך חדל.
ה התעיף עיניך בו, ואיננו:כי עשה יעשה-לו כנפיים; כנשר, יעוף השמיים.
ו אל-תלחם--את-לחם, רע עין; ואל-תתאו, למטעמותיו.
ז כי, כמו שער בנפשו-- כן-הוא:אכול ושתה, יאמר לך; וליבו, בל-עימך.
ח פיתך-אכלת תקיאנה; ושיחת, דבריך הנעימים.
ט באוזני כסיל, אל-תדבר: כי-יבוז, לשכל מיליך.
י אל-תסג, גבול עולם; ובשדי יתומים, אל-תבוא.
יא כי-גואלם חזק; הוא-יריב את-ריבם איתך.
יב הביאה למוסר ליבך; ואוזנך, לאמרי-דעת.
יג אל-תמנע מנער מוסר: כי-תכנו בשבט, לא ימות.
יד אתה, בשבט תכנו; ונפשו, משאול תציל.
טו בני, אם-חכם ליבך-- ישמח ליבי גם-אני.
טז ותעלוזנה כליותיי-- בדבר שפתיך, מישרים.
יז אל-יקנא ליבך, בחטאים: כי אם-ביראת-יהוה, כל-היום.
יח כי, אם-יש אחרית; ותקוותך, לא תיכרת.
יט שמע-אתה בני וחכם; ואשר בדרך ליבך.
כ אל-תהי בסובאי-יין-- בזוללי בשר למו.
כא כי-סובא וזולל, ייוורש; וקרעים, תלביש נומה.
כב שמע לאביך, זה ילדך; ואל-תבוז, כי-זקנה אימך.
כג אמת קנה, ואל-תמכור; חכמה ומוסר ובינה.
כד גיל יגיל, אבי צדיק; ויולד חכם, ישמח-בו.
כה ישמח-אביך ואימך; ותגל, יולדתך.
כו תנה-בני ליבך לי; ועיניך, דרכיי תיצורנה.
כז כי-שוחה עמוקה זונה; ובאר צרה, נוכרייה.
כח אף-היא, כחתף תארוב; ובוגדים, באדם תוסיף.
כט למי אוי למי אבוי, למי מדיינים למי שיח-- למי, פצעים חינם;למי, חכלילות עיניים.
ל למאחרים על-היין-- לבאים, לחקור ממסך.
לא אל-תרא יין, כי יתאדם: כי-ייתן בכוס עינו; יתהלך, במישרים.
לב אחריתו, כנחש יישך; וכצפעוני יפריש.
לג עיניך, יראו זרות; וליבך, ידבר תהפוכות.
לד והיית, כשוכב בלב-ים; וכשוכב, בראש חיבל.
לה הכוני בל-חליתי-- הלמוני, בל-ידעתי:מתיי אקיץ; אוסיף, אבקשנו עוד.
פרק כד
א אל-תקנא, באנשי רעה; ואל-תתאו, להיות איתם.
ב כי-שוד, יהגה ליבם; ועמל, שפתיהם תדברנה.
ג בחכמה, ייבנה בית; ובתבונה, יתכונן.
ד ובדעת, חדרים יימלאו-- כל-הון יקר ונעים.
ה גבר-חכם בעוז; ואיש-דעת, מאמץ-כוח.
ו כי בתחבולות, תעשה-לך מלחמה; ותשועה, ברוב יועץ.
ז ראמות לאוויל חכמות; בשער, לא יפתח-פיהו.
ח מחשב להרע-- לו, בעל-מזימות יקראו.
ט זימת איוולת חטאת; ותועבת לאדם לץ.
י התרפית, ביום צרה-- צר כוחך.
יא הצל, לקוחים למוות; ומטים להרג, אם-תחשוך.
יב כי-תאמר-- הן, לא-ידענו-זה:הלוא-תוכן ליבות, הוא-יבין, ונוצר נפשך, הוא יידע; והשיב לאדם כפועלו.
יג אכול-בני דבש כי-טוב; ונופת מתוק, על-חיכך.
יד כן, דעה חכמה--לנפשך: אם-מצאת, ויש אחרית; ותקוותך, לא תיכרת.
טו אל-תארוב רשע, לנווה צדיק; אל-תשדד רבצו.
טז כי שבע, ייפול צדיק וקם; ורשעים, ייכשלו ברעה.
יז בנפול אויבך, אל-תשמח; וביכשלו, אל-יגל ליבך.
יח פן-יראה יהוה, ורע בעיניו; והשיב מעליו אפו.
יט אל-תתחר במרעים; אל-תקנא, ברשעים.
כ כי, לא-תהיה אחרית לרע; נר רשעים ידעך.
כא ירא-את-יהוה בני ומלך; עם-שונים, אל-תתערב.
כב כי-פתאום, יקום אידם; ופיד שניהם, מי יודע.
כג גם-אלה לחכמים: הכר-פנים במשפט בל-טוב.
כד אומר, לרשע--צדיק אתה: ייקבוהו עמים; יזעמוהו לאומים.
כה ולמוכיחים ינעם; ועליהם, תבוא ברכת-טוב.
כו שפתיים יישק; משיב, דברים נכוחים.
כז הכן בחוץ, מלאכתך--ועתדה בשדה לך; אחר, ובנית ביתך.
כח אל-תהי עד-חינם בריעך; והפיתית, בשפתיך.
כט אל-תאמר--כאשר עשה-לי, כן אעשה-לו; אשיב לאיש כפועלו.
ל על-שדה איש-עצל עברתי; ועל-כרם, אדם חסר-לב.
לא והנה עלה כולו, קימשונים--כוסו פניו חרולים; וגדר אבניו נהרסה.
לב ואחזה אנוכי, אשית ליבי; ראיתי, לקחתי מוסר.
לג מעט שינות, מעט תנומות; מעט, חיבוק ידיים לשכב.
לד ובא-מתהלך רישך; ומחסוריך, כאיש מגן.
פרק כה
א גם-אלה, משלי שלמה-- אשר העתיקו, אנשי חזקייה מלך-יהודה.
ב כבוד אלוהים, הסתר דבר; וכבוד מלכים, חקור דבר.
ג שמיים לרום, וארץ לעומק; ולב מלכים, אין חקר.
ד הגה סיגים מכסף; וייצא לצורף כלי.
ה הגה רשע, לפני-מלך; וייכון בצדק כיסאו.
ו אל-תתהדר לפני-מלך; ובמקום גדולים, אל-תעמוד.
ז כי טוב אמור-לך, עלה-הנה: מהשפילך, לפני נדיב--אשר ראו עיניך.
ח אל-תצא לריב, מהר: פן מה-תעשה, באחריתה--בהכלים אותך ריעך.
ט ריבך, ריב את-ריעך; וסוד אחר אל-תגל.
י פן-יחסדך שומע; ודיבתך, לא תשוב.
יא תפוחי זהב, במשכייות כסף-- דבר, דבור על-אופניו.
יב נזם זהב, וחלי-כתם-- מוכיח חכם, על-אוזן שומעת.
יג כצינת שלג, ביום קציר--ציר נאמן, לשולחיו; ונפש אדוניו ישיב.
יד נשיאים ורוח, וגשם אין-- איש מתהלל, במתת-שקר.
טו באורך אפיים, יפותה קצין; ולשון רכה, תשבור-גרם.
טז דבש מצאת, אכול דייך: פן-תשבענו, והקאתו.
יז הוקר רגלך, מבית ריעך: פן-ישבעך, ושנאך.
יח מפיץ וחרב, וחץ שנון-- איש עונה בריעהו, עד שקר.
יט שן רועה, ורגל מועדת-- מבטח בוגד, ביום צרה.
כ מעדה-בגד, ביום קרה--חומץ על-נתר; ושר בשירים, על לב-רע.
כא אם-רעב שונאך, האכילהו לחם; ואם-צמא, השקהו מים.
כב כי גחלים--אתה, חותה על-ראשו; ויהוה, ישלם-לך.
כג רוח צפון, תחולל גשם; ופנים נזעמים, לשון סתר.
כד טוב, שבת על-פינת-גג-- מאשת מדיינים, ובית חבר.
כה מים קרים, על-נפש עייפה; ושמועה טובה, מארץ מרחק.
כו מעיין נרפש, ומקור מושחת-- צדיק, מט לפני-רשע.
כז אכול דבש הרבות לא-טוב; וחקר כבודם כבוד.
כח עיר פרוצה, אין חומה-- איש, אשר אין מעצר לרוחו.
פרק כו
א כשלג, בקיץ--וכמטר בקציר: כן לא-נאוה לכסיל כבוד.
ב כציפור לנוד, כדרור לעוף-- כן קללת חינם, לו תבוא.
ג שוט לסוס, מתג לחמור; ושבט, לגו כסילים.
ד אל-תען כסיל, כאיוולתו: פן-תשווה-לו גם-אתה.
ה ענה כסיל, כאיוולתו: פן-יהיה חכם בעיניו.
ו מקצה רגליים, חמס שותה-- שולח דברים ביד-כסיל.
ז דליו שוקיים, מפיסח; ומשל, בפי כסילים.
ח כצרור אבן, במרגמה-- כן-נותן לכסיל כבוד.
ט חוח, עלה ביד-שיכור; ומשל, בפי כסילים.
י רב מחולל-כול; ושוכר כסיל, ושוכר עוברים.
יא ככלב, שב על-קאו-- כסיל, שונה באיוולתו.
יב ראית--איש, חכם בעיניו: תקווה לכסיל ממנו.
יג אמר עצל, שחל בדרך; ארי, בין הרחובות.
יד הדלת, תיסוב על-צירה; ועצל, על-מיטתו.
טו טמן עצל ידו, בצלחת; נלאה, להשיבה אל-פיו.
טז חכם עצל בעיניו-- משבעה, משיבי טעם.
יז מחזיק באוזני-כלב-- עובר מתעבר, על-ריב לא-לו.
יח כמתלהלה, היורה זיקים-- חיצים ומוות.
יט כן-איש, רימה את-ריעהו; ואמר, הלוא-משחק אני.
כ באפס עצים, תכבה-אש; ובאין נרגן, ישתוק מדון.
כא פחם לגחלים, ועצים לאש; ואיש מדיינים, לחרחר-ריב.
כב דברי נרגן, כמתלהמים; והם, ירדו חדרי-בטן.
כג כסף סיגים, מצופה על-חרש-- שפתיים דולקים ולב-רע.
כד בשפתיו, יינכר שונא; ובקרבו, ישית מרמה.
כה כי-יחנן קולו, אל-תאמן-בו: כי שבע תועבות בליבו.
כו תיכסה שנאה, במשאון; תיגלה רעתו בקהל.
כז כורה-שחת, בה ייפול; וגולל אבן, אליו תשוב.
כח לשון-שקר, ישנא דכיו; ופה חלק, יעשה מדחה.
פרק כז
א אל-תתהלל, ביום מחר: כי לא-תדע, מה-ילד יום.
ב יהללך זר ולא-פיך; נוכרי, ואל-שפתיך.
ג כובד-אבן, ונטל החול; וכעס אוויל, כבד משניהם.
ד אכזרייות חמה, ושטף אף; ומי יעמוד, לפני קנאה.
ה טובה, תוכחת מגולה-- מאהבה מסותרת.
ו נאמנים, פצעי אוהב; ונעתרות, נשיקות שונא.
ז נפש שבעה, תבוס נופת; ונפש רעבה, כל-מר מתוק.
ח כציפור, נודדת מן-קינה-- כן-איש, נודד ממקומו.
ט שמן וקטורת, ישמח-לב; ומתק ריעהו, מעצת-נפש.
י ריעך וריע אביך, אל-תעזוב-- ובית אחיך, אל-תבוא ביום אידך;טוב שכן קרוב, מאח רחוק.
יא חכם בני, ושמח ליבי; ואשיבה חורפי דבר.
יב ערום, ראה רעה נסתר; פתיים, עברו נענשו.
יג קח-בגדו, כי-ערב זר; ובעד נוכרייה חבלהו.
יד מברך ריעהו, בקול גדול--בבוקר השכם: קללה, תיחשב לו.
טו דלף טורד, ביום סגריר; ואשת מדיינים, נשתווה.
טז צופניה צפן-רוח; ושמן ימינו יקרא.
יז ברזל בברזל יחד; ואיש, יחד פני-ריעהו.
יח נוצר תאנה, יאכל פרייה; ושומר אדוניו יכובד.
יט כמים, הפנים לפנים-- כן לב-האדם, לאדם.
כ שאול ואבדו, לא תשבענה; ועיני האדם, לא תשבענה.
כא מצרף לכסף, וכור לזהב; ואיש, לפי מהללו.
כב אם תכתוש-את-האוויל, במכתש בתוך הריפות-- בעלי:לא-תסור מעליו, איוולתו.
כג ידוע תדע, פני צאנך; שית ליבך, לעדרים.
כד כי לא לעולם חוסן; ואם-נזר, לדור ודור.
כה גלה חציר, ונראה-דשא; ונאספו, עישבות הרים.
כו כבשים ללבושך; ומחיר שדה, עתודים.
כז ודי, חלב עזים--ללחמך, ללחם ביתך; וחיים, לנערותיך.
פרק כח
א נסו ואין-רודף רשע; וצדיקים, ככפיר יבטח.
ב בפשע ארץ, רבים שריה; ובאדם מבין יודע, כן יאריך.
ג גבר-רש, ועושק דלים-- מטר סוחף, ואין לחם.
ד עוזבי תורה, יהללו רשע; ושומרי תורה, יתגרו בם.
ה אנשי-רע, לא-יבינו משפט; ומבקשי יהוה, יבינו כול.
ו טוב-רש, הולך בתומו-- מעיקש דרכיים, והוא עשיר.
ז נוצר תורה, בן מבין; ורועה זוללים, יכלים אביו.
ח מרבה הונו, בנשך ותרבית-- לחונן דלים יקבצנו.
ט מסיר אוזנו, משמוע תורה-- גם תפילתו, תועבה.
י משגה ישרים, בדרך רע--בשחותו הוא-ייפול; ותמימים, ינחלו-טוב.
יא חכם בעיניו, איש עשיר; ודל מבין יחקרנו.
יב בעלוץ צדיקים, רבה תפארת; ובקום רשעים, יחופש אדם.
יג מכסה פשעיו, לא יצליח; ומודה ועוזב ירוחם.
יד אשרי אדם, מפחד תמיד; ומקשה ליבו, ייפול ברעה.
טו ארי-נוהם, ודוב שוקק-- מושל רשע, על עם-דל.
טז נגיד--חסר תבונות, ורב מעשקות; שונא בצע, יאריך ימים.
יז אדם, עשוק בדם-נפש-- עד-בור ינוס, אל-יתמכו-בו.
יח הולך תמים, ייוושע; ונעקש דרכיים, ייפול באחת.
יט עובד אדמתו, ישבע-לחם; ומרדף ריקים, ישבע-ריש.
כ איש אמונות, רב-ברכות; ואץ להעשיר, לא יינקה.
כא הכר-פנים לא-טוב; ועל-פת-לחם, יפשע-גבר.
כב נבהל להון--איש, רע עין; ולא-יידע, כי-חסר יבואנו.
כג מוכיח אדם אחריי, חן ימצא-- ממחליק לשון.
כד גוזל, אביו ואימו--ואומר אין-פשע: חבר הוא, לאיש משחית.
כה רחב-נפש, יגרה מדון; ובוטח על-יהוה ידושן.
כו בוטח בליבו, הוא כסיל; והולך בחכמה, הוא יימלט.
כז נותן לרש, אין מחסור; ומעלים עיניו, רב-מארות.
כח בקום רשעים, ייסתר אדם; ובאובדם, ירבו צדיקים.
פרק כט
א איש תוכחות, מקשה-עורף-- פתע יישבר, ואין מרפא.
ב ברבות צדיקים, ישמח העם; ובמשול רשע, ייאנח עם.
ג איש-אוהב חכמה, ישמח אביו; ורועה זונות, יאבד-הון.
ד מלך--במשפט, יעמיד ארץ; ואיש תרומות יהרסנה.
ה גבר, מחליק על-ריעהו; רשת, פורש על-פעמיו.
ו בפשע איש רע מוקש; וצדיק, ירון ושמח.
ז יודע צדיק, דין דלים; רשע, לא-יבין דעת.
ח אנשי לצון, יפיחו קריה; וחכמים, ישיבו אף.
ט איש-חכם--נשפט, את-איש אוויל: ורגז ושחק, ואין נחת.
י אנשי דמים, ישנאו-תם; וישרים, יבקשו נפשו.
יא כל-רוחו, יוציא כסיל; וחכם, באחור ישבחנה.
יב מושל, מקשיב על-דבר-שקר-- כל-משרתיו רשעים.
יג רש ואיש תככים נפגשו-- מאיר עיני שניהם יהוה.
יד מלך שופט באמת דלים-- כיסאו, לעד ייכון.
טו שבט ותוכחת, ייתן חכמה; ונער משולח, מביש אימו.
טז ברבות רשעים, ירבה-פשע; וצדיקים, במפלתם יראו.
יז יסר בנך, ויניחך; וייתן מעדנים לנפשך.
יח באין חזון, ייפרע עם; ושומר תורה אשריהו.
יט בדברים, לא-ייווסר עבד: כי-יבין, ואין מענה.
כ חזית--איש, אץ בדבריו: תקווה לכסיל ממנו.
כא מפנק מנוער עבדו; ואחריתו, יהיה מנון.
כב איש-אף, יגרה מדון; ובעל חמה רב-פשע.
כג גאוות אדם, תשפילנו; ושפל-רוח, יתמוך כבוד.
כד חולק עם-גנב, שונא נפשו; אלה ישמע, ולא יגיד.
כה חרדת אדם, ייתן מוקש; ובוטח ביהוה ישוגב.
כו רבים, מבקשים פני-מושל; ומיהוה, משפט-איש.
כז תועבת צדיקים, איש עוול; ותועבת רשע ישר-דרך.
פרק ל
א דברי, אגור בן-יקה--המשא: נאום הגבר, לאיתיאל; לאיתיאל ואוכל.
ב כי בער אנוכי מאיש; ולא-בינת אדם לי.
ג ולא-למדתי חכמה; ודעת קדושים אדע.
ד מי עלה-שמיים ויירד,מי אסף-רוח בחופניו מי צרר-מים בשמלה--מי, הקים כל-אפסי-ארץ:מה-שמו ומה-שם-בנו, כי תדע.
ה כל-אמרת אלוה צרופה; מגן הוא, לחוסים בו.
ו אל-תוסף על-דבריו: פן-יוכיח בך ונכזבת.
ז שתיים, שאלתי מאיתך; אל-תמנע ממני, בטרם אמות.
ח שוא ודבר-כזב, הרחק ממני-- ריש ועושר, אל-תיתן-לי;הטריפני, לחם חוקי.
ט פן אשבע, וכיחשתי-- ואמרתי, מי יהוה:ופן-איוורש וגנבתי; ותפשתי, שם אלוהיי.
י אל-תלשן עבד, אל-אדוניו: פן-יקללך ואשמת.
יא דור, אביו יקלל; ואת-אימו, לא יברך.
יב דור, טהור בעיניו; ומצואתו, לא רוחץ.
יג דור, מה-רמו עיניו; ועפעפיו, יינשאו.
יד דור, חרבות שיניו-- ומאכלות מתלעותיו:לאכול עניים מארץ; ואביונים, מאדם.
טו לעלוקה, שתי בנות-- הב הב:שלוש הנה, לא תשבענה; ארבע, לא-אמרו הון.
טז שאול, ועוצר-רחם: ארץ, לא-שבעה מים; ואש, לא-אמרה הון.
יז עין, תלעג לאב-- ותבוז ליקהת-אם:ייקרוה, עורבי-נחל; ויאכלוה בני-נשר.
יח שלושה המה, נפלאו ממני; וארבעה, לא ידעתים.
יט דרך הנשר, בשמיים-- דרך נחש, עלי-צור;דרך-אונייה בלב-ים-- ודרך גבר בעלמה.
כ כן, דרך אישה-- מנאפת:אכלה, ומחתה פיה; ואמרה, לא-פעלתי אוון.
כא תחת שלוש, רגזה ארץ; ותחת ארבע, לא-תוכל שאת.
כב תחת-עבד, כי ימלוך; ונבל, כי ישבע-לחם.
כג תחת שנואה, כי תיבעל; ושפחה, כי תירש גברתה.
כד ארבעה הם, קטני-ארץ; והמה, חכמים מחוכמים.
כה הנמלים, עם לא-עז; ויכינו בקיץ לחמם.
כו שפנים, עם לא-עצום; וישימו בסלע ביתם.
כז מלך, אין לארבה; וייצא חוצץ כולו.
כח שממית, בידיים תתפש; והיא, בהיכלי מלך.
כט שלושה המה, מיטיבי צעד; וארבעה, מיטיבי לכת.
ל ליש, גיבור בבהמה; ולא-ישוב, מפני-כול.
לא זרזיר מותניים או-תיש; ומלך, אלקום עימו.
לב אם-נבלת בהתנשא; ואם-זמות, יד לפה.
לג כי מיץ חלב, יוציא חמאה-- ומיץ-אף, יוציא דם;ומיץ אפיים, יוציא ריב.
פרק לא
א דברי, למואל מלך-- משא, אשר-ייסרתו אימו.
ב מה-ברי, ומה-בר-בטני; ומה, בר-נדריי.
ג אל-תיתן לנשים חילך; ודרכיך, למחות מלכין.
ד אל למלכים, למואל--אל למלכים שתה-יין; ולרוזנים, אי שיכר.
ה פן-ישתה, וישכח מחוקק; וישנה, דין כל-בני-עוני.
ו תנו-שיכר לאובד; ויין, למרי נפש.
ז ישתה, וישכח רישו; ועמלו, לא יזכור-עוד.
ח פתח-פיך לאילם; אל-דין, כל-בני חלוף.
ט פתח-פיך שפוט-צדק; ודין, עני ואביון.
י אשת-חיל, מי ימצא; ורחוק מפנינים מכרה.
יא בטח בה, לב בעלה; ושלל, לא יחסר.
יב גמלתהו טוב ולא-רע-- כול, ימי חייה.
יג דרשה, צמר ופשתים; ותעש, בחפץ כפיה.
יד הייתה, כאונייות סוחר; ממרחק, תביא לחמה.
טו ותקם, בעוד לילה--ותיתן טרף לביתה; וחוק, לנערותיה.
טז זממה שדה, ותיקחהו; מפרי כפיה, נטעה כרם.
יז חגרה בעוז מותניה; ותאמץ, זרועותיה.
יח טעמה, כי-טוב סחרה; לא-יכבה בלילה נרה.
יט ידיה, שילחה בכישור; וכפיה, תמכו פלך.
כ כפה, פרשה לעני; וידיה, שילחה לאביון.
כא לא-תירא לביתה משלג: כי כל-ביתה, לבוש שנים.
כב מרבדים עשתה-לה; שש וארגמן לבושה.
כג נודע בשערים בעלה; בשבתו, עם-זקני-ארץ.
כד סדין עשתה, ותמכור; וחגור, נתנה לכנעני.
כה עוז-והדר לבושה; ותשחק, ליום אחרון.
כו פיה, פתחה בחכמה; ותורת חסד, על-לשונה.
כז צופייה, הליכות ביתה; ולחם עצלות, לא תאכל.
כח קמו בניה, ויאשרוה; בעלה, ויהללה.
כט רבות בנות, עשו חיל; ואת, עלית על-כולנה.
ל שקר החן, והבל היופי: אישה יראת-יהוה, היא תתהלל.
לא תנו-לה, מפרי ידיה; ויהללוה בשערים מעשיה.
|