ספר האזרחים הותיקים

מציג

צילומים מפרויקט עמי העולם כותבים את התנ"ך ותמונות מתערוכת הציורים: ילדי העולם מציירים תנ"ך

  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow

משלי
פרק א
א   משלי, שלמה בן-דויד--    מלך, ישראל.
ב   לדעת חכמה ומוסר;    להבין, אמרי בינה.
ג   לקחת, מוסר השכל;    צדק ומשפט, ומישרים.
ד   לתת לפתיים עורמה;    לנער, דעת ומזימה.
ה   ישמע חכם, ויוסף לקח;    ונבון, תחבולות יקנה.
ו   להבין משל, ומליצה;    דברי חכמים, וחידותם.
ז   יראת יהוה, ראשית דעת;    חכמה ומוסר, אווילים בזו.
ח   שמע בני, מוסר אביך;    ואל-תיטוש, תורת אימך.
ט   כי, לווית חן הם לראשך;    וענקים, לגרגרותיך.
י   בני--    אם-יפתוך חטאים, אל-תאבה.
יא   אם-יאמרו,    לכה איתנו:נארבה לדם;    נצפנה לנקי חינם.
יב   נבלעם, כשאול חיים;    ותמימים, כיורדי בור.
יג   כל-הון יקר נמצא;    נמלא בתינו שלל.
יד   גורלך, תפיל בתוכנו;    כיס אחד, יהיה לכולנו.
טו   בני--אל-תלך בדרך איתם;    מנע רגלך, מנתיבתם.
טז   כי רגליהם, לרע ירוצו;    וימהרו, לשפוך-דם.
יז   כי-חינם, מזורה הרשת--    בעיני, כל-בעל כנף.
יח   והם, לדמם יארובו;    יצפנו, לנפשותם.
יט   כן--אורחות, כל-בוצע בצע;    את-נפש בעליו ייקח.
כ   חכמות, בחוץ תרונה;    ברחובות, תיתן קולה.
כא   בראש הומייות, תקרא:    בפתחי שערים בעיר--אמריה תאמר.
כב   עד-מתיי, פתיים--    תאהבו-פתי:ולצים--לצון, חמדו להם;    וכסילים, ישנאו-דעת.
כג   תשובו, לתוכחתי:    הנה אביעה לכם רוחי; אודיעה דבריי אתכם.
כד   יען קראתי, ותמאנו;    נטיתי ידי, ואין מקשיב.
כה   ותפרעו כל-עצתי;    ותוכחתי, לא אביתם.
כו   גם-אני, באידכם אשחק;    אלעג, בבוא פחדכם.
כז   בבוא כשואה, פחדכם--    ואידכם, כסופה יאתה;בבוא עליכם,    צרה וצוקה.
כח   אז יקראונני, ולא אענה;    ישחרונני, ולא ימצאונני.
כט   תחת, כי-שנאו דעת;    ויראת יהוה, לא בחרו.
ל   לא-אבו לעצתי;    נאצו, כל-תוכחתי.
לא   ויאכלו, מפרי דרכם;    וממועצותיהם ישבעו.
לב   כי משובת פתיים תהרגם;    ושלוות כסילים תאבדם.
לג   ושומע לי, ישכון-בטח;    ושאנן, מפחד רעה.
פרק ב
א   בני, אם-תיקח אמריי;    ומצוותיי, תצפון איתך.
ב   להקשיב לחכמה אוזנך;    תטה ליבך, לתבונה.
ג   כי אם לבינה תקרא;    לתבונה, תיתן קולך.
ד   אם-תבקשנה ככסף;    וכמטמונים תחפשנה.
ה   אז--תבין, יראת יהוה;    ודעת אלוהים תמצא.
ו   כי-יהוה, ייתן חכמה;    מפיו, דעת ותבונה.
ז   יצפון לישרים, תושייה;    מגן, להולכי תום.
ח   לנצור, אורחות משפט;    ודרך חסידיו ישמור.
ט   אז--תבין, צדק ומשפט;    ומישרים, כל-מעגל-טוב.
י   כי-תבוא חכמה בליבך;    ודעת, לנפשך ינעם.
יא   מזימה, תשמור עליך;    תבונה תנצרך.
יב   להצילך, מדרך רע;    מאיש, מדבר תהפוכות.
יג   העוזבים, אורחות יושר--    ללכת, בדרכי-חושך.
יד   השמחים, לעשות רע;    יגילו, בתהפוכות רע.
טו   אשר אורחותיהם עיקשים;    ונלוזים, במעגלותם.
טז   להצילך, מאישה זרה;    מנוכרייה, אמריה החליקה.
יז   העוזבת, אלוף נעוריה;    ואת-ברית אלוהיה שכחה.
יח   כי שחה אל-מוות ביתה;    ואל-רפאים, מעגלותיה.
יט   כל-באיה, לא ישובון;    ולא-ישיגו, אורחות חיים.
כ   למען--תלך, בדרך טובים;    ואורחות צדיקים תשמור.
כא   כי-ישרים ישכנו-ארץ;    ותמימים, ייוותרו בה.
כב   ורשעים, מארץ ייכרתו;    ובוגדים, ייסחו ממנה.
פרק ג
א   בני, תורתי אל-תשכח;    ומצוותיי, ייצור ליבך.
ב   כי אורך ימים, ושנות חיים--    ושלום, יוסיפו לך.
ג   חסד ואמת,    אל-יעזבוך:קושרם על-גרגרותיך;    כותבם, על-לוח ליבך.
ד   ומצא-חן ושכל-טוב--    בעיני אלוהים ואדם.
ה   בטח אל-יהוה, בכל-ליבך;    ואל-בינתך, אל-תישען.
ו   בכל-דרכיך דעהו;    והוא, יישר אורחותיך.
ז   אל-תהי חכם בעיניך;    ירא את-יהוה, וסור מרע.
ח   רפאות, תהי לשורך;    ושיקוי, לעצמותיך.
ט   כבד את-יהוה, מהונך;    ומראשית, כל-תבואתך.
י   ויימלאו אסמיך שבע;    ותירוש, יקביך יפרוצו.
יא   מוסר יהוה, בני אל-תמאס;    ואל-תקוץ, בתוכחתו.
יב   כי את אשר יאהב יהוה    יוכיח;וכאב,    את-בן ירצה.
יג   אשרי אדם, מצא חכמה;    ואדם, יפיק תבונה.
יד   כי טוב סחרה, מסחר-כסף;    ומחרוץ, תבואתה.
טו   יקרה היא, מפנינים;    וכל-חפציך, לא ישוו-בה.
טז   אורך ימים, בימינה;    בשמאלה, עושר וכבוד.
יז   דרכיה דרכי-נועם;    וכל-נתיבותיה שלום.
יח   עץ-חיים היא, למחזיקים בה;    ותומכיה מאושר.
יט   יהוה--בחכמה יסד-ארץ;    כונן שמיים, בתבונה.
כ   בדעתו, תהומות נבקעו;    ושחקים, ירעפו-טל.
כא   בני, אל-ילוזו מעיניך;    נצור תושייה, ומזימה.
כב   ויהיו חיים לנפשך;    וחן, לגרגרותיך.
כג   אז תלך לבטח דרכך;    ורגלך, לא תיגוף.
כד   אם-תשכב לא-תפחד;    ושכבת, וערבה שנתך.
כה   אל-תירא, מפחד פתאום;    ומשואת רשעים, כי תבוא.
כו   כי-יהוה, יהיה בכסלך;    ושמר רגלך מלכד.
כז   אל-תמנע-טוב מבעליו--    בהיות לאל ידך לעשות.
כח   אל-תאמר לריעך, לך ושוב--ומחר אתן;    ויש איתך.
כט   אל-תחרוש על-ריעך רעה;    והוא-יושב לבטח איתך.
ל   אל-תריב עם-אדם חינם--    אם-לא גמלך רעה.
לא   אל-תקנא, באיש חמס;    ואל-תבחר, בכל-דרכיו.
לב   כי תועבת יהוה נלוז;    ואת-ישרים סודו.
לג   מארת יהוה, בבית רשע;    ונווה צדיקים יברך.
לד   אם-ללצים הוא-יליץ;    ולענווים, ייתן-חן.
לה   כבוד, חכמים ינחלו;    וכסילים, מרים קלון.
פרק ד
א   שמעו בנים, מוסר אב;    והקשיבו, לדעת בינה.
ב   כי לקח טוב, נתתי לכם;    תורתי, אל-תעזובו.
ג   כי-בן, הייתי לאבי;    רך ויחיד, לפני אימי.
ד   ויורני--ויאמר לי, יתמוך-דבריי ליבך;    שמור מצוותיי וחיה.
ה   קנה חכמה, קנה בינה;    אל-תשכח ואל-תט, מאמרי-פי.
ו   אל-תעזבהא ותשמרך;    אהבהא ותיצרך.
ז   ראשית חכמה, קנה חכמה;    ובכל-קניינך, קנה בינה.
ח   סלסלהא ותרוממך;    תכבדך, כי תחבקנה.
ט   תיתן לראשך, לווית-חן;    עטרת תפארת תמגנך.
י   שמע בני, וקח אמריי;    וירבו לך, שנות חיים.
יא   בדרך חכמה, הוריתיך;    הדרכתיך, במעגלי-יושר.
יב   בלכתך, לא-ייצר צעדך;    ואם-תרוץ, לא תיכשל.
יג   החזק במוסר אל-תרף;    ניצרהא, כי-היא חייך.
יד   באורח רשעים, אל-תבוא;    ואל-תאשר, בדרך רעים.
טו   פרעהו אל-תעבור-בו;    שטה מעליו ועבור.
טז   כי לא יישנו, אם-לא ירעו;    ונגזלה שנתם, אם-לא יכשילו.
יז   כי לחמו, לחם רשע;    ויין חמסים ישתו.
יח   ואורח צדיקים, כאור נוגה:    הולך ואור, עד-נכון היום.
יט   דרך רשעים, כאפילה:    לא ידעו, במה ייכשלו.
כ   בני, לדבריי הקשיבה;    לאמריי, הט-אוזנך.
כא   אל-יליזו מעיניך;    שומרם, בתוך לבבך.
כב   כי-חיים הם, למוצאיהם;    ולכל-בשרו מרפא.
כג   מכל-משמר, נצור ליבך:    כי-ממנו, תוצאות חיים.
כד   הסר ממך, עיקשות פה;    ולזות שפתיים, הרחק ממך.
כה   עיניך, לנוכח יביטו;    ועפעפיך, יישירו נגדך.
כו   פלס, מעגל רגלך;    וכל-דרכיך ייכונו.
כז   אל-תט-ימין ושמאל;    הסר רגלך מרע.
פרק ה
א   בני, לחכמתי הקשיבה;    לתבונתי, הט-אוזנך.
ב   לשמור מזימות;    ודעת, שפתיך ינצורו.
ג   כי נופת תיטופנה, שפתי זרה;    וחלק משמן חיכה.
ד   ואחריתה, מרה כלענה;    חדה, כחרב פייות.
ה   רגליה, יורדות מוות;    שאול, צעדיה יתמוכו.
ו   אורח חיים, פן-תפלס;    נעו מעגלותיה, לא תדע.
ז   ועתה בנים, שמעו-לי;    ואל-תסורו, מאמרי-פי.
ח   הרחק מעליה דרכך;    ואל-תקרב, אל-פתח ביתה.
ט   פן-תיתן לאחרים הודך;    ושנותיך, לאכזרי.
י   פן-ישבעו זרים כוחך;    ועצביך, בבית נוכרי.
יא   ונהמת באחריתך;    בכלות בשרך, ושארך.
יב   ואמרת--איך, שנאתי מוסר;    ותוכחת, נאץ ליבי.
יג   ולא-שמעתי, בקול מוריי;    ולמלמדיי, לא-הטיתי אוזני.
יד   כמעט, הייתי בכל-רע--    בתוך קהל ועדה.
טו   שתה-מים מבורך;    ונוזלים, מתוך בארך.
טז   יפוצו מעיינותיך חוצה;    ברחובות, פלגי-מים.
יז   יהיו-לך לבדך;    ואין לזרים איתך.
יח   יהי-מקורך ברוך;    ושמח, מאשת נעוריך.
יט   איילת אהבים,    ויעלת-חן:דדיה, ירווך בכל-עת;    באהבתה, תשגה תמיד.
כ   ולמה תשגה בני בזרה;    ותחבק, חיק נוכרייה.
כא   כי נוכח, עיני יהוה--דרכי-איש;    וכל-מעגלותיו מפלס.
כב   עוונותיו--ילכדונו את-הרשע;    ובחבלי חטאתו, ייתמך.
כג   הוא--ימות, באין מוסר;    וברוב איוולתו ישגה.
פרק ו
א   בני, אם-ערבת לריעך;    תקעת לזר כפיך.
ב   נוקשת באמרי-פיך;    נלכדת, באמרי-פיך.
ג   עשה זאת איפוא בני, והינצל--    כי באת בכף-ריעך;לך התרפס,    ורהב ריעך.
ד   אל-תיתן שינה לעיניך;    ותנומה, לעפעפיך.
ה   הינצל, כצבי מיד;    וכציפור, מיד יקוש.
ו   לך-אל-נמלה עצל;    ראה דרכיה וחכם.
ז   אשר אין-לה קצין--    שוטר ומושל.
ח   תכין בקיץ לחמה;    אגרה בקציר, מאכלה.
ט   עד-מתיי עצל תשכב;    מתיי, תקום משנתך.
י   מעט שינות, מעט תנומות;    מעט, חיבוק ידיים לשכב.
יא   ובא-כמהלך רישך;    ומחסורך, כאיש מגן.
יב   אדם בלייעל, איש אוון;    הולך, עיקשות פה.
יג   קורץ בעיניו, מולל ברגליו;    מורה, באצבעותיו.
יד   תהפוכות, בליבו--חורש רע בכל-עת;    מדיינים ישלח.
טו   על-כן--פתאום, יבוא אידו;    פתע יישבר, ואין מרפא.
טז   שש-הנה, שנא יהוה;    ושבע, תועבת נפשו.
יז   עיניים רמות, לשון שקר;    וידיים, שופכות דם-נקי.
יח   לב--חורש, מחשבות אוון;    רגליים ממהרות, לרוץ לרעה.
יט   יפיח כזבים, עד שקר;    ומשלח מדנים, בין אחים.
כ   נצור בני, מצות אביך;    ואל-תיטוש, תורת אימך.
כא   קושרם על-ליבך תמיד;    עונדם, על-גרגרותיך.
כב   בהתהלכך, תנחה אותך--    בשוכבך, תשמור עליך;והקיצות,    היא תשיחך.
כג   כי נר מצוה, ותורה אור;    ודרך חיים, תוכחות מוסר.
כד   לשמורך, מאשת רע;    מחלקת, לשון נוכרייה.
כה   אל-תחמוד יופייה, בלבבך;    ואל-תיקחך, בעפעפיה.
כו   כי בעד-אישה זונה,    עד-כיכר-לחם:ואשת איש--    נפש יקרה תצוד.
כז   היחתה איש אש בחיקו;    ובגדיו, לא תישרפנה.
כח   אם-יהלך איש, על-הגחלים;    ורגליו, לא תיכווינה.
כט   כן--הבא, אל-אשת ריעהו:    לא-יינקה, כל-הנוגע בה.
ל   לא-יבוזו לגנב, כי יגנוב--    למלא נפשו, כי ירעב.
לא   ונמצא, ישלם שבעתיים:    את-כל-הון ביתו ייתן.
לב   נואף אישה חסר-לב;    משחית נפשו, הוא יעשנה.
לג   נגע-וקלון ימצא;    וחרפתו, לא תימחה.
לד   כי-קנאה חמת-גבר;    ולא-יחמול, ביום נקם.
לה   לא-יישא, פני כל-כופר;    ולא-יאבה, כי תרבה-שוחד.
פרק ז
א   בני, שמור אמריי;    ומצוותיי, תצפון איתך.
ב   שמור מצוותיי וחיה;    ותורתי, כאישון עיניך.
ג   קושרם על-אצבעותיך;    כותבם, על-לוח ליבך.
ד   אמור לחכמה, אחותי את;    ומודע, לבינה תקרא.
ה   לשמורך, מאישה זרה;    מנוכרייה, אמריה החליקה.
ו   כי, בחלון ביתי--    בעד אשנבי נשקפתי.
ז   וארא בפתיים, אבינה בבנים--    נער חסר-לב.
ח   עובר בשוק, אצל פינה;    ודרך ביתה יצעד.
ט   בנשף-בערב יום;    באישון לילה, ואפילה.
י   והנה אישה, לקראתו;    שית זונה, ונצורת לב.
יא   הומייה היא וסוררת;    בביתה, לא-ישכנו רגליה.
יב   פעם, בחוץ--פעם ברחובות;    ואצל כל-פינה תארוב.
יג   והחזיקה בו, ונשקה לו;    העזה פניה, ותאמר לו.
יד   זבחי שלמים עליי;    היום, שילמתי נדריי.
טו   על-כן, יצאתי לקראתך;    לשחר פניך, ואמצאך.
טז   מרבדים, רבדתי ערשי;    חטובות, אטון מצריים.
יז   נפתי משכבי--    מור אהלים, וקינמון.
יח   לכה נרווה דודים, עד-הבוקר;    נתעלסה, באוהבים.
יט   כי אין האיש בביתו;    הלך, בדרך מרחוק.
כ   צרור-הכסף, לקח בידו;    ליום הכסא, יבוא ביתו.
כא   הטתו, ברוב לקחה;    בחלק שפתיה, תדיחנו.
כב   הולך אחריה, פתאום:    כשור, אל-טבח יבוא; וכעכס, אל-מוסר אוויל.
כג   עד יפלח חץ, כבדו--    כמהר ציפור אל-פח;ולא-ידע,    כי-בנפשו הוא.
כד   ועתה בנים, שמעו-לי;    והקשיבו, לאמרי-פי.
כה   אל-ישט אל-דרכיה ליבך;    אל-תתע, בנתיבותיה.
כו   כי-רבים חללים הפילה;    ועצומים, כל-הרוגיה.
כז   דרכי שאול ביתה;    יורדות, אל-חדרי-מוות.
פרק ח
א   הלוא-חכמה תקרא;    ותבונה, תיתן קולה.
ב   בראש-מרומים עלי-דרך;    בית נתיבות ניצבה.
ג   ליד-שערים לפי-קרת;    מבוא פתחים תרונה.
ד   אליכם אישים אקרא;    וקולי, אל-בני אדם.
ה   הבינו פתיים עורמה;    וכסילים, הבינו לב.
ו   שמעו, כי-נגידים אדבר;    ומפתח שפתיי, מישרים.
ז   כי-אמת, יהגה חיכי;    ותועבת שפתיי רשע.
ח   בצדק כל-אמרי-פי:    אין בהם, נפתל ועיקש.
ט   כולם נכוחים, למבין;    וישרים, למוצאי דעת.
י   קחו-מוסרי ואל-כסף;    ודעת, מחרוץ נבחר.
יא   כי-טובה חכמה, מפנינים;    וכל-חפצים, לא ישוו-בה.
יב   אני-חכמה, שכנתי עורמה;    ודעת מזימות אמצא.
יג   יראת יהוה,    שנאות-רע:גאה וגאון ודרך רע, ופי תהפוכות    שנאתי.
יד   לי-עצה, ותושייה;    אני בינה, לי גבורה.
טו   בי, מלכים ימלוכו;    ורוזנים, יחוקקו צדק.
טז   בי, שרים ישורו;    ונדיבים, כל-שופטי צדק.
יז   אני, אוהביי אהב;    ומשחריי, ימצאונני.
יח   עושר-וכבוד איתי;    הון עתק, וצדקה.
יט   טוב פריי, מחרוץ ומפז;    ותבואתי, מכסף נבחר.
כ   באורח-צדקה אהלך;    בתוך, נתיבות משפט.
כא   להנחיל אוהביי יש;    ואוצרותיהם אמלא.
כב   יהוה--קנני, ראשית דרכו:    קדם מפעליו מאז.
כג   מעולם, ניסכתי מראש--    מקדמי-ארץ.
כד   באין-תהומות חוללתי;    באין מעיינות, נכבדי-מים.
כה   בטרם הרים הוטבעו;    לפני גבעות חוללתי.
כו   עד-לא עשה, ארץ וחוצות;    וראש, עפרות תבל.
כז   בהכינו שמיים, שם אני;    בחוקו חוג, על-פני תהום.
כח   באמצו שחקים ממעל;    בעזוז, עינות תהום.
כט   בשומו לים, חוקו, ומים, לא יעברו-פיו;    בחוקו, מוסדי ארץ.
ל   ואהיה אצלו, אמון:    ואהיה שעשועים, יום יום; משחקת לפניו בכל-עת.
לא   משחקת, בתבל ארצו;    ושעשועיי, את-בני אדם.
לב   ועתה בנים, שמעו-לי;    ואשרי, דרכיי ישמורו.
לג   שמעו מוסר וחכמו;    ואל-תפרעו.
לד   אשרי אדם, שומע-לי:    לשקוד על-דלתותיי, יום יום--לשמור, מזוזות פתחיי.
לה   כי מוצאי, מצא חיים;    ויפק רצון, מיהוה.
לו   וחוטאי, חומס נפשו;    כל-משנאיי, אהבו מוות.
פרק ט
א   חכמות, בנתה ביתה;    חצבה עמודיה שבעה.
ב   טבחה טבחה, מסכה יינה;    אף, ערכה שולחנה.
ג   שלחה נערותיה תקרא--    על-גפי, מרומי קרת.
ד   מי-פתי, יסור הנה;    חסר-לב, אמרה לו.
ה   לכו, לחמו בלחמי;    ושתו, ביין מסכתי.
ו   עזבו פתיים וחיו;    ואשרו, בדרך בינה.
ז   יוסר, לץ--לוקח לו קלון;    ומוכיח לרשע מומו.
ח   אל-תוכח לץ, פן-ישנאך;    הוכח לחכם, ויאהבך.
ט   תן לחכם, ויחכם-עוד;    הודע לצדיק, ויוסף לקח.
י   תחילת חכמה, יראת יהוה;    ודעת קדושים בינה.
יא   כי-בי, ירבו ימיך;    ויוסיפו לך, שנות חיים.
יב   אם-חכמת, חכמת לך;    ולצת, לבדך תישא.
יג   אשת כסילות, הומייה;    פתיות, ובל-ידעה מה.
יד   וישבה, לפתח ביתה--    על-כיסא, מרומי קרת.
טו   לקרוא לעוברי-דרך;    המיישרים, אורחותם.
טז   מי-פתי, יסור הנה;    וחסר-לב, ואמרה לו.
יז   מים-גנובים ימתקו;    ולחם סתרים ינעם.
יח   ולא-ידע, כי-רפאים שם;    בעמקי שאול קרואיה.
פרק י
א                   משלי, שלמה:בן חכם, ישמח-אב;    ובן כסיל, תוגת אימו.
ב   לא-יועילו, אוצרות רשע;    וצדקה, תציל ממוות.
ג   לא-ירעיב יהוה, נפש צדיק;    והוות רשעים יהדוף.
ד   ראש--עושה כף-רמייה;    ויד חרוצים תעשיר.
ה   אוגר בקיץ, בן משכיל;    נרדם בקציר, בן מביש.
ו   ברכות, לראש צדיק;    ופי רשעים, יכסה חמס.
ז   זכר צדיק, לברכה;    ושם רשעים ירקב.
ח   חכם-לב, ייקח מצוות;    ואוויל שפתיים, יילבט.
ט   הולך בתום, ילך בטח;    ומעקש דרכיו, ייוודע.
י   קורץ עין, ייתן עצבת;    ואוויל שפתיים, יילבט.
יא   מקור חיים, פי צדיק;    ופי רשעים, יכסה חמס.
יב   שנאה, תעורר מדנים;    ועל כל-פשעים, תכסה אהבה.
יג   בשפתי נבון, תימצא חכמה;    ושבט, לגו חסר-לב.
יד   חכמים יצפנו-דעת;    ופי-אוויל, מחיתה קרובה.
טו   הון עשיר, קרית עוזו;    מחיתת דלים רישם.
טז   פעולת צדיק לחיים;    תבואת רשע לחטאת.
יז   אורח לחיים, שומר מוסר;    ועוזב תוכחת מתעה.
יח   מכסה שנאה, שפתי-שקר;    ומוציא דיבה, הוא כסיל.
יט   ברוב דברים, לא יחדל-פשע;    וחושך שפתיו משכיל.
כ   כסף נבחר, לשון צדיק;    לב רשעים כמעט.
כא   שפתי צדיק, ירעו רבים;    ואווילים, בחסר-לב ימותו.
כב   ברכת יהוה, היא תעשיר;    ולא-יוסיף עצב עימה.
כג   כשחוק לכסיל, עשות זימה;    וחכמה, לאיש תבונה.
כד   מגורת רשע, היא תבואנו;    ותאוות צדיקים ייתן.
כה   כעבור סופה, ואין רשע;    וצדיק, יסוד עולם.
כו   כחומץ, לשיניים--וכעשן לעיניים:    כן העצל, לשולחיו.
כז   יראת יהוה, תוסיף ימים;    ושנות רשעים תקצורנה.
כח   תוחלת צדיקים שמחה;    ותקוות רשעים תאבד.
כט   מעוז לתום, דרך יהוה;    ומחיתה, לפועלי אוון.
ל   צדיק, לעולם בל-יימוט;    ורשעים, לא ישכנו-ארץ.
לא   פי-צדיק, ינוב חכמה;    ולשון תהפוכות, תיכרת.
לב   שפתי צדיק, יידעון רצון;    ופי רשעים, תהפוכות.
פרק יא
א   מאזני מרמה, תועבת יהוה;    ואבן שלמה רצונו.
ב   בא-זדון, ויבוא קלון;    ואת-צנועים חכמה.
ג   תומת ישרים תנחם;    וסלף בוגדים ישודם.
ד   לא-יועיל הון, ביום עברה;    וצדקה, תציל ממוות.
ה   צדקת תמים, תיישר דרכו;    וברשעתו, ייפול רשע.
ו   צדקת ישרים, תצילם;    ובהוות, בוגדים יילכדו.
ז   במות אדם רשע, תאבד תקווה;    ותוחלת אונים אבדה.
ח   צדיק, מצרה נחלץ;    ויבוא רשע תחתיו.
ט   בפה--חנף, ישחית ריעהו;    ובדעת, צדיקים ייחלצו.
י   בטוב צדיקים, תעלוץ קריה;    ובאבוד רשעים רינה.
יא   בברכת ישרים, תרום קרת;    ובפי רשעים, תיהרס.
יב   בז-לריעהו חסר-לב;    ואיש תבונות יחריש.
יג   הולך רכיל, מגלה-סוד;    ונאמן-רוח, מכסה דבר.
יד   באין תחבולות, ייפול-עם;    ותשועה, ברוב יועץ.
טו   רע-ירוע, כי-ערב זר;    ושונא תוקעים בוטח.
טז   אשת-חן, תתמוך כבוד;    ועריצים, יתמכו-עושר.
יז   גומל נפשו, איש חסד;    ועוכר שארו, אכזרי.
יח   רשע--עושה פעולת-שקר;    וזורע צדקה, שכר אמת.
יט   כן-צדקה לחיים;    ומרדף רעה למותו.
כ   תועבת יהוה, עיקשי-לב;    ורצונו, תמימי דרך.
כא   יד ליד, לא-יינקה רע;    וזרע צדיקים נמלט.
כב   נזם זהב, באף חזיר--    אישה יפה, וסרת טעם.
כג   תאוות צדיקים אך-טוב;    תקוות רשעים עברה.
כד   יש מפזר, ונוסף עוד;    וחושך מיושר, אך-למחסור.
כה   נפש-ברכה תדושן;    ומרווה, גם-הוא יורא.
כו   מונע בר, ייקבוהו לאום;    וברכה, לראש משביר.
כז   שוחר טוב, יבקש רצון;    ודורש רעה תבואנו.
כח   בוטח בעושרו, הוא ייפול;    וכעלה, צדיקים יפרחו.
כט   עוכר ביתו, ינחל-רוח;    ועבד אוויל, לחכם-לב.
ל   פרי-צדיק, עץ חיים;    ולוקח נפשות חכם.
לא   הן צדיק, בארץ ישולם;    אף, כי-רשע וחוטא.
פרק יב
א   אוהב מוסר, אוהב דעת;    ושונא תוכחת בער.
ב   טוב--יפיק רצון, מיהוה;    ואיש מזימות ירשיע.
ג   לא-ייכון אדם ברשע;    ושורש צדיקים, בל-יימוט.
ד   אשת-חיל, עטרת בעלה;    וכרקב בעצמותיו מבישה.
ה   מחשבות צדיקים משפט;    תחבולות רשעים מרמה.
ו   דברי רשעים ארוב-דם;    ופי ישרים, יצילם.
ז   הפוך רשעים ואינם;    ובית צדיקים יעמוד.
ח   לפי-שכלו, יהולל-איש;    ונעווה-לב, יהיה לבוז.
ט   טוב נקלה, ועבד לו--    ממתכבד, וחסר-לחם.
י   יודע צדיק, נפש בהמתו;    ורחמי רשעים, אכזרי.
יא   עובד אדמתו, ישבע-לחם;    ומרדף ריקים חסר-לב.
יב   חמד רשע, מצוד רעים;    ושורש צדיקים ייתן.
יג   בפשע שפתיים, מוקש רע;    וייצא מצרה צדיק.
יד   מפרי פי-איש, ישבע-טוב;    וגמול ידי-אדם, ישיב לו.
טו   דרך אוויל, ישר בעיניו;    ושומע לעצה חכם.
טז   אוויל--ביום, ייוודע כעסו;    וכוסה קלון ערום.
יז   יפיח אמונה, יגיד צדק;    ועד שקרים מרמה.
יח   יש בוטה, כמדקרות חרב;    ולשון חכמים מרפא.
יט   שפת-אמת, תיכון לעד;    ועד-ארגיעה, לשון שקר.
כ   מרמה, בלב-חורשי רע;    וליועצי שלום שמחה.
כא   לא-יאונה לצדיק כל-אוון;    ורשעים, מלאו רע.
כב   תועבת יהוה, שפתי-שקר;    ועושי אמונה רצונו.
כג   אדם ערום, כוסה דעת;    ולב כסילים, יקרא איוולת.
כד   יד-חרוצים תמשול;    ורמייה, תהיה למס.
כה   דאגה בלב-איש ישחנה;    ודבר טוב ישמחנה.
כו   יתר מריעהו צדיק;    ודרך רשעים תתעם.
כז   לא-יחרוך רמייה צידו;    והון-אדם יקר חרוץ.
כח   באורח-צדקה חיים;    ודרך נתיבה אל-מוות.
פרק יג
א   בן חכם, מוסר אב;    ולץ, לא-שמע גערה.
ב   מפרי פי-איש, יאכל טוב;    ונפש בוגדים חמס.
ג   נוצר פיו, שומר נפשו;    פושק שפתיו, מחיתה-לו.
ד   מתאווה ואין, נפשו עצל;    ונפש חרוצים תדושן.
ה   דבר-שקר, ישנא צדיק;    ורשע, יבאיש ויחפיר.
ו   צדקה, תיצור תום-דרך;    ורשעה, תסלף חטאת.
ז   יש מתעשר, ואין כול;    מתרושש, והון רב.
ח   כופר נפש-איש עושרו;    ורש, לא-שמע גערה.
ט   אור-צדיקים ישמח;    ונר רשעים ידעך.
י   רק-בזדון, ייתן מצה;    ואת-נועצים חכמה.
יא   הון, מהבל ימעט;    וקובץ על-יד ירבה.
יב   תוחלת ממושכה, מחלה-לב;    ועץ חיים, תאווה באה.
יג   בז לדבר, ייחבל לו;    וירא מצוה, הוא ישולם.
יד   תורת חכם, מקור חיים--    לסור, ממוקשי מוות.
טו   שכל-טוב, ייתן-חן;    ודרך בוגדים איתן.
טז   כל-ערום, יעשה בדעת;    וכסיל, יפרוש איוולת.
יז   מלאך רשע, ייפול ברע;    וציר אמונים מרפא.
יח   ריש וקלון, פורע מוסר;    ושומר תוכחת יכובד.
יט   תאווה נהיה, תערב לנפש;    ותועבת כסילים, סור מרע.
כ   הולך את-חכמים יחכם;    ורועה כסילים ירוע.
כא   חטאים, תרדף רעה;    ואת-צדיקים, ישלם-טוב.
כב   טוב--ינחיל בני-בנים;    וצפון לצדיק, חיל חוטא.
כג   רוב-אוכל, ניר ראשים;    ויש נספה, בלא משפט.
כד   חושך שבטו, שונא בנו;    ואוהבו, שיחרו מוסר.
כה   צדיק--אוכל, לשובע נפשו;    ובטן רשעים תחסר.
פרק יד
א   חכמות נשים, בנתה ביתה;    ואיוולת, בידיה תהרסנו.
ב   הולך ביושרו, ירא יהוה;    ונלוז דרכיו בוזהו.
ג   בפי-אוויל, חוטר גאווה;    ושפתי חכמים, תשמורם.
ד   באין אלפים, איבוס בר;    ורוב-תבואות, בכוח שור.
ה   עד אמונים, לא יכזב;    ויפיח כזבים, עד שקר.
ו   ביקש-לץ חכמה ואין;    ודעת לנבון נקל.
ז   לך מנגד, לאיש כסיל;    ובל-ידעת, שפתי-דעת.
ח   חכמת ערום, הבין דרכו;    ואיוולת כסילים מרמה.
ט   אווילים, יליץ אשם;    ובין ישרים רצון.
י   לב--יודע, מורת נפשו;    ובשמחתו, לא-יתערב זר.
יא   בית רשעים, יישמד;    ואוהל ישרים יפריח.
יב   יש דרך ישר, לפני-איש;    ואחריתה, דרכי-מוות.
יג   גם-בשחוק יכאב-לב;    ואחריתה שמחה תוגה.
יד   מדרכיו ישבע, סוג לב;    ומעליו, איש טוב.
טו   פתי, יאמין לכל-דבר;    וערום, יבין לאשורו.
טז   חכם ירא, וסר מרע;    וכסיל, מתעבר ובוטח.
יז   קצר-אפיים, יעשה איוולת;    ואיש מזימות, יישנא.
יח   נחלו פתיים איוולת;    וערומים, יכתירו דעת.
יט   שחו רעים, לפני טובים;    ורשעים, על-שערי צדיק.
כ   גם-לריעהו, יישנא רש;    ואוהבי עשיר רבים.
כא   בז-לריעהו חוטא;    ומחונן ענווים אשריו.
כב   הלוא-יתעו, חורשי רע;    וחסד ואמת, חורשי טוב.
כג   בכל-עצב, יהיה מותר;    ודבר-שפתיים, אך-למחסור.
כד   עטרת חכמים עושרם;    איוולת כסילים איוולת.
כה   מציל נפשות, עד אמת;    ויפיח כזבים מרמה.
כו   ביראת יהוה, מבטח-עוז;    ולבניו, יהיה מחסה.
כז   יראת יהוה, מקור חיים--    לסור, ממוקשי מוות.
כח   ברוב-עם הדרת-מלך;    ובאפס לאום, מחיתת רזון.
כט   ארך אפיים, רב-תבונה;    וקצר-רוח, מרים איוולת.
ל   חיי בשרים, לב מרפא;    ורקב עצמות קנאה.
לא   עושק דל, חירף עושהו;    ומכבדו, חונן אביון.
לב   ברעתו, יידחה רשע;    וחוסה במותו צדיק.
לג   בלב נבון, תנוח חכמה;    ובקרב כסילים, תיוודע.
לד   צדקה תרומם-גוי;    וחסד לאומים חטאת.
לה   רצון-מלך, לעבד משכיל;    ועברתו, תהיה מביש.
פרק טו
א   מענה-רך, ישיב חמה;    ודבר-עצב, יעלה-אף.
ב   לשון חכמים, תיטיב דעת;    ופי כסילים, יביע איוולת.
ג   בכל-מקום, עיני יהוה;    צופות, רעים וטובים.
ד   מרפא לשון, עץ חיים;    וסלף בה, שבר ברוח.
ה   אוויל--ינאץ, מוסר אביו;    ושומר תוכחת יערים.
ו   בית צדיק, חוסן רב;    ובתבואת רשע נעכרת.
ז   שפתי חכמים, יזרו דעת;    ולב כסילים לא-כן.
ח   זבח רשעים, תועבת יהוה;    ותפילת ישרים רצונו.
ט   תועבת יהוה, דרך רשע;    ומרדף צדקה יאהב.
י   מוסר רע, לעוזב אורח;    שונא תוכחת ימות.
יא   שאול ואבדון, נגד יהוה;    אף, כי-ליבות בני-אדם.
יב   לא יאהב-לץ, הוכח לו;    אל-חכמים, לא ילך.
יג   לב שמח, ייטיב פנים;    ובעצבת-לב, רוח נכאה.
יד   לב נבון, יבקש-דעת;    ופי כסילים, ירעה איוולת.
טו   כל-ימי עני רעים;    וטוב-לב, משתה תמיד.
טז   טוב-מעט, ביראת יהוה--    מאוצר רב, ומהומה בו.
יז   טוב ארוחת ירק, ואהבה-שם--    משור אבוס, ושנאה-בו.
יח   איש חמה, יגרה מדון;    וארך אפיים, ישקיט ריב.
יט   דרך עצל, כמשוכת חדק;    ואורח ישרים סלולה.
כ   בן חכם, ישמח-אב;    וכסיל אדם, בוזה אימו.
כא   איוולת, שמחה לחסר-לב;    ואיש תבונה, יישר-לכת.
כב   הפר מחשבות, באין סוד;    וברוב יועצים תקום.
כג   שמחה לאיש, במענה-פיו;    ודבר בעיתו מה-טוב.
כד   אורח חיים, למעלה למשכיל--    למען סור, משאול מטה.
כה   בית גאים, ייסח יהוה;    ויצב, גבול אלמנה.
כו   תועבת יהוה, מחשבות רע;    וטהורים, אמרי-נועם.
כז   עוכר ביתו, בוצע בצע;    ושונא מתנות יחיה.
כח   לב צדיק, יהגה לענות;    ופי רשעים, יביע רעות.
כט   רחוק יהוה, מרשעים;    ותפילת צדיקים ישמע.
ל   מאור-עיניים, ישמח-לב;    שמועה טובה, תדשן-עצם.
לא   אוזן--שומעת, תוכחת חיים:    בקרב חכמים תלין.
לב   פורע מוסר, מואס נפשו;    ושומע תוכחת, קונה לב.
לג   יראת יהוה, מוסר חכמה;    ולפני כבוד ענווה.
פרק טז
א   לאדם מערכי-לב;    ומיהוה, מענה לשון.
ב   כל-דרכי-איש, זך בעיניו;    ותוכן רוחות יהוה.
ג   גול אל-יהוה מעשיך;    וייכונו, מחשבותיך.
ד   כול פעל יהוה, למענהו;    וגם-רשע, ליום רעה.
ה   תועבת יהוה, כל-גבה-לב;    יד ליד, לא יינקה.
ו   בחסד ואמת, יכופר עוון;    וביראת יהוה, סור מרע.
ז   ברצות יהוה, דרכי-איש;    גם-אויביו, ישלים איתו.
ח   טוב-מעט, בצדקה--    מרוב תבואות, בלא משפט.
ט   לב אדם, יחשב דרכו;    ויהוה, יכין צעדו.
י   קסם על-שפתי-מלך;    במשפט, לא ימעל-פיו.
יא   פלס, ומאזני משפט--ליהוה;    מעשהו, כל-אבני-כיס.
יב   תועבת מלכים, עשות רשע:    כי בצדקה, ייכון כיסא.
יג   רצון מלכים, שפתי-צדק;    ודובר ישרים יאהב.
יד   חמת-מלך מלאכי-מוות;    ואיש חכם יכפרנה.
טו   באור-פני-מלך חיים;    ורצונו, כעב מלקוש.
טז   קנה-חכמה--מה-טוב מחרוץ;    וקנות בינה, נבחר מכסף.
יז   מסילת ישרים, סור מרע;    שומר נפשו, נוצר דרכו.
יח   לפני-שבר גאון;    ולפני כישלון, גובה רוח.
יט   טוב שפל-רוח, את-ענווים;    מחלק שלל, את-גאים.
כ   משכיל על-דבר, ימצא-טוב;    ובוטח ביהוה אשריו.
כא   לחכם-לב, ייקרא נבון;    ומתק שפתיים, יוסיף לקח.
כב   מקור חיים, שכל בעליו;    ומוסר אווילים איוולת.
כג   לב חכם, ישכיל פיהו;    ועל-שפתיו, יוסיף לקח.
כד   צוף-דבש, אמרי-נועם;    מתוק לנפש, ומרפא לעצם.
כה   יש דרך ישר, לפני-איש;    ואחריתה, דרכי-מוות.
כו   נפש עמל, עמלה לו:    כי-אכף עליו פיהו.
כז   איש בלייעל, כורה רעה;    ועל-שפתו, כאש צרבת.
כח   איש תהפוכות, ישלח מדון;    ונרגן, מפריד אלוף.
כט   איש חמס, יפתה ריעהו;    והוליכו, בדרך לא-טוב.
ל   עוצה עיניו, לחשוב תהפוכות;    קורץ שפתיו, כילה רעה.
לא   עטרת תפארת שיבה;    בדרך צדקה, תימצא.
לב   טוב ארך אפיים, מגיבור;    ומושל ברוחו, מלוכד עיר.
לג   בחיק, יוטל את-הגורל;    ומיהוה, כל-משפטו.
פרק יז
א   טוב פת חרבה, ושלווה-בה--    מבית, מלא זבחי-ריב.
ב   עבד-משכיל--ימשול, בבן מביש;    ובתוך אחים, יחלוק נחלה.
ג   מצרף לכסף, וכור לזהב;    ובוחן ליבות יהוה.
ד   מרע, מקשיב על-שפת-אוון;    שקר מזין, על-לשון הוות.
ה   לועג לרש, חירף עושהו;    שמח לאיד, לא יינקה.
ו   עטרת זקנים, בני בנים;    ותפארת בנים אבותם.
ז   לא-נאוה לנבל שפת-יתר;    אף, כי-לנדיב שפת-שקר.
ח   אבן-חן השוחד, בעיני בעליו;    אל-כל-אשר יפנה ישכיל.
ט   מכסה-פשע, מבקש אהבה;    ושונה בדבר, מפריד אלוף.
י   תחת גערה במבין--    מהכות כסיל מאה.
יא   אך-מרי יבקש-רע;    ומלאך אכזרי, ישולח-בו.
יב   פגוש דוב שכול באיש;    ואל-כסיל, באיוולתו.
יג   משיב רעה, תחת טובה--    לא-תמוש רעה, מביתו.
יד   פוטר מים, ראשית מדון;    ולפני התגלע, הריב נטוש.
טו   מצדיק רשע, ומרשיע צדיק--    תועבת יהוה, גם-שניהם.
טז   למה-זה מחיר ביד-כסיל--    לקנות חכמה ולב-אין.
יז   בכל-עת, אוהב הריע;    ואח לצרה, ייוולד.
יח   אדם חסר-לב, תוקע כף;    עורב ערובה, לפני ריעהו.
יט   אוהב פשע, אוהב מצה;    מגביה פתחו, מבקש-שבר.
כ   עיקש-לב, לא ימצא-טוב;    ונהפך בלשונו, ייפול ברעה.
כא   יולד כסיל, לתוגה לו;    ולא-ישמח, אבי נבל.
כב   לב שמח, ייטיב גהה;    ורוח נכאה, תייבש-גרם.
כג   שוחד מחיק, רשע ייקח--    להטות, אורחות משפט.
כד   את-פני מבין חכמה;    ועיני כסיל, בקצה-ארץ.
כה   כעס לאביו, בן כסיל;    וממר, ליולדתו.
כו   גם ענוש לצדיק לא-טוב--    להכות נדיבים על-יושר.
כז   חושך אמריו, יודע דעת;    יקר-רוח, איש תבונה.
כח   גם אוויל מחריש, חכם ייחשב;    אוטם שפתיו נבון.
פרק יח
א   לתאווה, יבקש נפרד;    בכל-תושייה, יתגלע.
ב   לא-יחפוץ כסיל, בתבונה:    כי, אם-בהתגלות ליבו.
ג   בבוא-רשע, בא גם-בוז;    ועם-קלון חרפה.
ד   מים עמוקים, דברי פי-איש;    נחל נובע, מקור חכמה.
ה   שאת פני-רשע לא-טוב--    להטות צדיק, במשפט.
ו   שפתי כסיל, יבואו בריב;    ופיו, למהלומות יקרא.
ז   פי-כסיל, מחיתה-לו;    ושפתיו, מוקש נפשו.
ח   דברי נרגן, כמתלהמים;    והם, ירדו חדרי-בטן.
ט   גם, מתרפה במלאכתו--    אח הוא, לבעל משחית.
י   מגדל-עוז, שם יהוה;    בו-ירוץ צדיק ונשגב.
יא   הון עשיר, קרית עוזו;    וכחומה נשגבה, במשכיתו.
יב   לפני-שבר, יגבה לב-איש;    ולפני כבוד ענווה.
יג   משיב דבר, בטרם ישמע--    איוולת היא-לו, וכלימה.
יד   רוח-איש, יכלכל מחלהו;    ורוח נכאה, מי יישאנה.
טו   לב נבון, יקנה-דעת;    ואוזן חכמים, תבקש-דעת.
טז   מתן אדם, ירחיב לו;    ולפני גדולים ינחנו.
יז   צדיק הראשון בריבו;    ובא-ריעהו, וחקרו.
יח   מדיינים, ישבית הגורל;    ובין עצומים יפריד.
יט   אח--נפשע מקרית-עוז;    ומדיינים, כבריח ארמון.
כ   מפרי פי-איש, תשבע בטנו;    תבואת שפתיו ישבע.
כא   מוות וחיים, ביד-לשון;    ואוהביה, יאכל פרייה.
כב   מצא אישה, מצא טוב;    ויפק רצון, מיהוה.
כג   תחנונים ידבר-רש;    ועשיר, יענה עזות.
כד   איש ריעים, להתרועע;    ויש אוהב, דבק מאח.
פרק יט
א   טוב-רש, הולך בתומו--    מעיקש שפתיו, והוא כסיל.
ב   גם בלא-דעת נפש לא-טוב;    ואץ ברגליים חוטא.
ג   איוולת אדם, תסלף דרכו;    ועל-יהוה, יזעף ליבו.
ד   הון--יוסיף, ריעים רבים;    ודל, מריעהו ייפרד.
ה   עד שקרים, לא יינקה;    ויפיח כזבים, לא יימלט.
ו   רבים, יחלו פני-נדיב;    וכל-הריע, לאיש מתן.
ז   כל אחי-רש, שנאוהו--    אף כי מריעיהו, רחקו ממנו;מרדף אמרים    לו-המה.
ח   קונה-לב, אוהב נפשו;    שומר תבונה, למצוא-טוב.
ט   עד שקרים, לא יינקה;    ויפיח כזבים יאבד.
י   לא-נאוה לכסיל תענוג;    אף, כי-לעבד משול בשרים.
יא   שכל אדם, האריך אפו;    ותפארתו, עבור על-פשע.
יב   נהם ככפיר, זעף מלך;    וכטל על-עשב רצונו.
יג   הוות לאביו, בן כסיל;    ודלף טורד, מדייני אישה.
יד   בית והון, נחלת אבות;    ומיהוה, אישה משכלת.
טו   עצלה, תפיל תרדמה;    ונפש רמייה תרעב.
טז   שומר מצוה, שומר נפשו;    בוזה דרכיו ימות.
יז   מלווה יהוה, חונן דל;    וגמולו, ישלם-לו.
יח   יסר בנך, כי-יש תקווה;    ואל-המיתו, אל-תישא נפשך.
יט   גדול-חמה, נושא עונש:    כי אם-תציל, ועוד תוסיף.
כ   שמע עצה, וקבל מוסר--    למען, תחכם באחריתך.
כא   רבות מחשבות בלב-איש;    ועצת יהוה, היא תקום.
כב   תאוות אדם חסדו;    וטוב-רש, מאיש כזב.
כג   יראת יהוה לחיים;    ושבע ילין, בל-ייפקד רע.
כד   טמן עצל ידו, בצלחת;    גם-אל-פיהו, לא ישיבנה.
כה   לץ תכה, ופתי יערים;    והוכיח לנבון, יבין דעת.
כו   משדד-אב, יבריח אם--    בן, מביש ומחפיר.
כז   חדל-בני, לשמוע מוסר;    לשגות, מאמרי-דעת.
כח   עד בלייעל, יליץ משפט;    ופי רשעים, יבלע-אוון.
כט   נכונו ללצים שפטים;    ומהלומות, לגו כסילים.
פרק כ
א   לץ היין, הומה שיכר;    וכל-שוגה בו, לא יחכם.
ב   נהם ככפיר, אימת מלך;    מתעברו, חוטא נפשו.
ג   כבוד לאיש, שבת מריב;    וכל-אוויל, יתגלע.
ד   מחורף, עצל לא-יחרוש;    ושאל בקציר ואין.
ה   מים עמוקים, עצה בלב-איש;    ואיש תבונה ידלנה.
ו   רוב-אדם--יקרא, איש חסדו;    ואיש אמונים, מי ימצא.
ז   מתהלך בתומו צדיק;    אשרי בניו אחריו.
ח   מלך, יושב על-כיסא-דין--    מזרה בעיניו כל-רע.
ט   מי-יאמר, זיכיתי ליבי;    טהרתי, מחטאתי.
י   אבן ואבן, איפה ואיפה--    תועבת יהוה, גם-שניהם.
יא   גם במעלליו, יתנכר-נער--    אם-זך ואם-ישר פועלו.
יב   אוזן שומעת, ועין רואה--    יהוה, עשה גם-שניהם.
יג   אל-תאהב שינה, פן-תיוורש;    פקח עיניך שבע-לחם.
יד   רע רע, יאמר הקונה;    ואוזל לו, אז יתהלל.
טו   יש זהב, ורוב-פנינים;    וכלי יקר, שפתי-דעת.
טז   לקח-בגדו, כי-ערב זר;    ובעד נוכרייה חבלהו.
יז   ערב לאיש, לחם שקר;    ואחר, יימלא-פיהו חצץ.
יח   מחשבות, בעצה תיכון;    ובתחבולות, עשה מלחמה.
יט   גולה-סוד, הולך רכיל;    ולפותה שפתיו, לא תתערב.
כ   מקלל, אביו ואימו--    ידעך נרו, באשון חושך.
כא   נחלה, מבוהלת בראשונה;    ואחריתה, לא תבורך.
כב   אל-תאמר אשלמה-רע;    קווה ליהוה, ויושע לך.
כג   תועבת יהוה, אבן ואבן;    ומאזני מרמה לא-טוב.
כד   מיהוה מצעדי-גבר;    ואדם, מה-יבין דרכו.
כה   מוקש אדם, ילע קודש;    ואחר נדרים לבקר.
כו   מזרה רשעים, מלך חכם;    וישב עליהם אופן.
כז   נר יהוה, נשמת אדם;    חופש, כל-חדרי-בטן.
כח   חסד ואמת, ייצרו-מלך;    וסעד בחסד כיסאו.
כט   תפארת בחורים כוחם;    והדר זקנים שיבה.
ל   חבורות פצע, תמרוק ברע;    ומכות, חדרי-בטן.
פרק כא
א   פלגי-מים לב-מלך, ביד-יהוה;    על-כל-אשר יחפוץ יטנו.
ב   כל-דרך-איש, ישר בעיניו;    ותוכן ליבות יהוה.
ג   עשה, צדקה ומשפט--    נבחר ליהוה מזבח.
ד   רום-עיניים, ורחב-לב--    ניר רשעים חטאת.
ה   מחשבות חרוץ, אך-למותר;    וכל-אץ, אך-למחסור.
ו   פועל אוצרות, בלשון שקר--    הבל נידף, מבקשי-מוות.
ז   שוד-רשעים יגורם:    כי מיאנו, לעשות משפט.
ח   הפכפך דרך איש וזר;    וזך, ישר פועלו.
ט   טוב, לשבת על-פינת-גג--    מאשת מדיינים, ובית חבר.
י   נפש רשע, איוותה-רע;    לא-יוחן בעיניו ריעהו.
יא   בענוש-לץ, יחכם-פתי;    ובהשכיל לחכם, ייקח-דעת.
יב   משכיל צדיק, לבית רשע;    מסלף רשעים לרע.
יג   אוטם אוזנו, מזעקת-דל--    גם-הוא יקרא, ולא ייענה.
יד   מתן בסתר, יכפה-אף;    ושוחד בחיק, חמה עזה.
טו   שמחה לצדיק, עשות משפט;    ומחיתה, לפועלי אוון.
טז   אדם--תועה, מדרך השכל:    בקהל רפאים ינוח.
יז   איש מחסור, אוהב שמחה;    אוהב יין-ושמן, לא יעשיר.
יח   כופר לצדיק רשע;    ותחת ישרים בוגד.
יט   טוב, שבת בארץ-מדבר--    מאשת מדיינים וכעס.
כ   אוצר, נחמד ושמן--בנווה חכם;    וכסיל אדם יבלענו.
כא   רודף, צדקה וחסד--    ימצא חיים, צדקה וכבוד.
כב   עיר גיבורים, עלה חכם;    ויורד, עוז מבטחה.
כג   שומר פיו, ולשונו--    שומר מצרות נפשו.
כד   זד יהיר, לץ שמו--    עושה, בעברת זדון.
כה   תאוות עצל תמיתנו:    כי-מיאנו ידיו לעשות.
כו   כל-היום, התאווה תאווה;    וצדיק ייתן, ולא יחשוך.
כז   זבח רשעים, תועבה;    אף, כי-בזימה יביאנו.
כח   עד-כזבים יאבד;    ואיש שומע, לנצח ידבר.
כט   העז איש רשע בפניו;    וישר, הוא יבין דרכו.
ל   אין חכמה, ואין תבונה--    ואין עצה, לנגד יהוה.
לא   סוס--מוכן, ליום מלחמה;    וליהוה, התשועה.
פרק כב
א   נבחר שם, מעושר רב:    מכסף ומזהב, חן טוב.
ב   עשיר ורש נפגשו;    עושה כולם יהוה.
ג   ערום, ראה רעה ונסתר;    ופתיים, עברו ונענשו.
ד   עקב ענווה, יראת יהוה;    עושר וכבוד וחיים.
ה   צינים פחים, בדרך עיקש;    שומר נפשו, ירחק מהם.
ו   חנוך לנער, על-פי דרכו--    גם כי-יזקין, לא-יסור ממנה.
ז   עשיר, ברשים ימשול;    ועבד לווה, לאיש מלווה.
ח   זורע עוולה, יקצור-אוון;    ושבט עברתו יכלה.
ט   טוב-עין, הוא יבורך:    כי-נתן מלחמו לדל.
י   גרש לץ, וייצא מדון;    וישבות, דין וקלון.
יא   אוהב טהור-לב--    חן שפתיו, ריעהו מלך.
יב   עיני יהוה, נצרו דעת;    ויסלף, דברי בוגד.
יג   אמר עצל, ארי בחוץ;    בתוך רחובות, אירצח.
יד   שוחה עמוקה, פי זרות;    זעום יהוה, ייפול-שם.
טו   איוולת, קשורה בלב-נער;    שבט מוסר, ירחיקנה ממנו.
טז   עושק דל, להרבות לו--    נותן לעשיר, אך-למחסור.
יז   הט אוזנך--ושמע, דברי חכמים;    וליבך, תשית לדעתי.
יח   כי-נעים, כי-תשמרם בבטנך;    ייכונו יחדיו, על-שפתיך.
יט   להיות ביהוה, מבטחך--    הודעתיך היום אף-אתה.
כ   הלוא כתבתי לך, שלישים--    במועצות ודעת.
כא   להודיעך--קושט, אמרי אמת;    להשיב אמרים אמת, לשולחיך.
כב   אל-תגזול-דל, כי דל-הוא;    ואל-תדכא עני בשער.
כג   כי-יהוה, יריב ריבם;    וקבע את-קובעיהם נפש.
כד   אל-תתרע, את-בעל אף;    ואת-איש חמות, לא תבוא.
כה   פן-תאלף אורחותיו;    ולקחת מוקש לנפשך.
כו   אל-תהי בתוקעי-כף;    בעורבים, משאות.
כז   אם-אין-לך לשלם--    למה ייקח משכבך, מתחתיך.
כח   אל-תסג, גבול עולם--    אשר עשו אבותיך.
כט   חזית איש, מהיר במלאכתו--    לפני-מלכים יתייצב;בל-יתייצב,    לפני חשוכים.
פרק כג
א   כי-תשב, ללחום את-מושל--    בין תבין, את-אשר לפניך.
ב   ושמת שכין בלועך--    אם-בעל נפש אתה.
ג   אל-תתאו, למטעמותיו;    והוא, לחם כזבים.
ד   אל-תיגע להעשיר;    מבינתך חדל.
ה   התעיף עיניך בו,    ואיננו:כי עשה יעשה-לו כנפיים;    כנשר, יעוף השמיים.
ו   אל-תלחם--את-לחם, רע עין;    ואל-תתאו, למטעמותיו.
ז   כי, כמו שער בנפשו--    כן-הוא:אכול ושתה, יאמר לך;    וליבו, בל-עימך.
ח   פיתך-אכלת תקיאנה;    ושיחת, דבריך הנעימים.
ט   באוזני כסיל, אל-תדבר:    כי-יבוז, לשכל מיליך.
י   אל-תסג, גבול עולם;    ובשדי יתומים, אל-תבוא.
יא   כי-גואלם חזק;    הוא-יריב את-ריבם איתך.
יב   הביאה למוסר ליבך;    ואוזנך, לאמרי-דעת.
יג   אל-תמנע מנער מוסר:    כי-תכנו בשבט, לא ימות.
יד   אתה, בשבט תכנו;    ונפשו, משאול תציל.
טו   בני, אם-חכם ליבך--    ישמח ליבי גם-אני.
טז   ותעלוזנה כליותיי--    בדבר שפתיך, מישרים.
יז   אל-יקנא ליבך, בחטאים:    כי אם-ביראת-יהוה, כל-היום.
יח   כי, אם-יש אחרית;    ותקוותך, לא תיכרת.
יט   שמע-אתה בני וחכם;    ואשר בדרך ליבך.
כ   אל-תהי בסובאי-יין--    בזוללי בשר למו.
כא   כי-סובא וזולל, ייוורש;    וקרעים, תלביש נומה.
כב   שמע לאביך, זה ילדך;    ואל-תבוז, כי-זקנה אימך.
כג   אמת קנה, ואל-תמכור;    חכמה ומוסר ובינה.
כד   גיל יגיל, אבי צדיק;    ויולד חכם, ישמח-בו.
כה   ישמח-אביך ואימך;    ותגל, יולדתך.
כו   תנה-בני ליבך לי;    ועיניך, דרכיי תיצורנה.
כז   כי-שוחה עמוקה זונה;    ובאר צרה, נוכרייה.
כח   אף-היא, כחתף תארוב;    ובוגדים, באדם תוסיף.
כט   למי אוי למי אבוי, למי מדיינים למי שיח--    למי, פצעים חינם;למי,    חכלילות עיניים.
ל   למאחרים על-היין--    לבאים, לחקור ממסך.
לא   אל-תרא יין, כי יתאדם:    כי-ייתן בכוס עינו; יתהלך, במישרים.
לב   אחריתו, כנחש יישך;    וכצפעוני יפריש.
לג   עיניך, יראו זרות;    וליבך, ידבר תהפוכות.
לד   והיית, כשוכב בלב-ים;    וכשוכב, בראש חיבל.
לה   הכוני בל-חליתי--    הלמוני, בל-ידעתי:מתיי אקיץ;    אוסיף, אבקשנו עוד.
פרק כד
א   אל-תקנא, באנשי רעה;    ואל-תתאו, להיות איתם.
ב   כי-שוד, יהגה ליבם;    ועמל, שפתיהם תדברנה.
ג   בחכמה, ייבנה בית;    ובתבונה, יתכונן.
ד   ובדעת, חדרים יימלאו--    כל-הון יקר ונעים.
ה   גבר-חכם בעוז;    ואיש-דעת, מאמץ-כוח.
ו   כי בתחבולות, תעשה-לך מלחמה;    ותשועה, ברוב יועץ.
ז   ראמות לאוויל חכמות;    בשער, לא יפתח-פיהו.
ח   מחשב להרע--    לו, בעל-מזימות יקראו.
ט   זימת איוולת חטאת;    ותועבת לאדם לץ.
י   התרפית, ביום צרה--    צר כוחך.
יא   הצל, לקוחים למוות;    ומטים להרג, אם-תחשוך.
יב   כי-תאמר--    הן, לא-ידענו-זה:הלוא-תוכן ליבות, הוא-יבין, ונוצר נפשך, הוא יידע;    והשיב לאדם כפועלו.
יג   אכול-בני דבש כי-טוב;    ונופת מתוק, על-חיכך.
יד   כן, דעה חכמה--לנפשך:    אם-מצאת, ויש אחרית; ותקוותך, לא תיכרת.
טו   אל-תארוב רשע, לנווה צדיק;    אל-תשדד רבצו.
טז   כי שבע, ייפול צדיק וקם;    ורשעים, ייכשלו ברעה.
יז   בנפול אויבך, אל-תשמח;    וביכשלו, אל-יגל ליבך.
יח   פן-יראה יהוה, ורע בעיניו;    והשיב מעליו אפו.
יט   אל-תתחר במרעים;    אל-תקנא, ברשעים.
כ   כי, לא-תהיה אחרית לרע;    נר רשעים ידעך.
כא   ירא-את-יהוה בני ומלך;    עם-שונים, אל-תתערב.
כב   כי-פתאום, יקום אידם;    ופיד שניהם, מי יודע.
כג   גם-אלה לחכמים:    הכר-פנים במשפט בל-טוב.
כד   אומר, לרשע--צדיק אתה:    ייקבוהו עמים; יזעמוהו לאומים.
כה   ולמוכיחים ינעם;    ועליהם, תבוא ברכת-טוב.
כו   שפתיים יישק;    משיב, דברים נכוחים.
כז   הכן בחוץ, מלאכתך--ועתדה בשדה לך;    אחר, ובנית ביתך.
כח   אל-תהי עד-חינם בריעך;    והפיתית, בשפתיך.
כט   אל-תאמר--כאשר עשה-לי, כן אעשה-לו;    אשיב לאיש כפועלו.
ל   על-שדה איש-עצל עברתי;    ועל-כרם, אדם חסר-לב.
לא   והנה עלה כולו, קימשונים--כוסו פניו חרולים;    וגדר אבניו נהרסה.
לב   ואחזה אנוכי, אשית ליבי;    ראיתי, לקחתי מוסר.
לג   מעט שינות, מעט תנומות;    מעט, חיבוק ידיים לשכב.
לד   ובא-מתהלך רישך;    ומחסוריך, כאיש מגן.
פרק כה
א   גם-אלה, משלי שלמה--    אשר העתיקו, אנשי חזקייה מלך-יהודה.
ב   כבוד אלוהים, הסתר דבר;    וכבוד מלכים, חקור דבר.
ג   שמיים לרום, וארץ לעומק;    ולב מלכים, אין חקר.
ד   הגה סיגים מכסף;    וייצא לצורף כלי.
ה   הגה רשע, לפני-מלך;    וייכון בצדק כיסאו.
ו   אל-תתהדר לפני-מלך;    ובמקום גדולים, אל-תעמוד.
ז   כי טוב אמור-לך, עלה-הנה:    מהשפילך, לפני נדיב--אשר ראו עיניך.
ח   אל-תצא לריב, מהר:    פן מה-תעשה, באחריתה--בהכלים אותך ריעך.
ט   ריבך, ריב את-ריעך;    וסוד אחר אל-תגל.
י   פן-יחסדך שומע;    ודיבתך, לא תשוב.
יא   תפוחי זהב, במשכייות כסף--    דבר, דבור על-אופניו.
יב   נזם זהב, וחלי-כתם--    מוכיח חכם, על-אוזן שומעת.
יג   כצינת שלג, ביום קציר--ציר נאמן, לשולחיו;    ונפש אדוניו ישיב.
יד   נשיאים ורוח, וגשם אין--    איש מתהלל, במתת-שקר.
טו   באורך אפיים, יפותה קצין;    ולשון רכה, תשבור-גרם.
טז   דבש מצאת, אכול דייך:    פן-תשבענו, והקאתו.
יז   הוקר רגלך, מבית ריעך:    פן-ישבעך, ושנאך.
יח   מפיץ וחרב, וחץ שנון--    איש עונה בריעהו, עד שקר.
יט   שן רועה, ורגל מועדת--    מבטח בוגד, ביום צרה.
כ   מעדה-בגד, ביום קרה--חומץ על-נתר;    ושר בשירים, על לב-רע.
כא   אם-רעב שונאך, האכילהו לחם;    ואם-צמא, השקהו מים.
כב   כי גחלים--אתה, חותה על-ראשו;    ויהוה, ישלם-לך.
כג   רוח צפון, תחולל גשם;    ופנים נזעמים, לשון סתר.
כד   טוב, שבת על-פינת-גג--    מאשת מדיינים, ובית חבר.
כה   מים קרים, על-נפש עייפה;    ושמועה טובה, מארץ מרחק.
כו   מעיין נרפש, ומקור מושחת--    צדיק, מט לפני-רשע.
כז   אכול דבש הרבות לא-טוב;    וחקר כבודם כבוד.
כח   עיר פרוצה, אין חומה--    איש, אשר אין מעצר לרוחו.
פרק כו
א   כשלג, בקיץ--וכמטר בקציר:    כן לא-נאוה לכסיל כבוד.
ב   כציפור לנוד, כדרור לעוף--    כן קללת חינם, לו תבוא.
ג   שוט לסוס, מתג לחמור;    ושבט, לגו כסילים.
ד   אל-תען כסיל, כאיוולתו:    פן-תשווה-לו גם-אתה.
ה   ענה כסיל, כאיוולתו:    פן-יהיה חכם בעיניו.
ו   מקצה רגליים, חמס שותה--    שולח דברים ביד-כסיל.
ז   דליו שוקיים, מפיסח;    ומשל, בפי כסילים.
ח   כצרור אבן, במרגמה--    כן-נותן לכסיל כבוד.
ט   חוח, עלה ביד-שיכור;    ומשל, בפי כסילים.
י   רב מחולל-כול;    ושוכר כסיל, ושוכר עוברים.
יא   ככלב, שב על-קאו--    כסיל, שונה באיוולתו.
יב   ראית--איש, חכם בעיניו:    תקווה לכסיל ממנו.
יג   אמר עצל, שחל בדרך;    ארי, בין הרחובות.
יד   הדלת, תיסוב על-צירה;    ועצל, על-מיטתו.
טו   טמן עצל ידו, בצלחת;    נלאה, להשיבה אל-פיו.
טז   חכם עצל בעיניו--    משבעה, משיבי טעם.
יז   מחזיק באוזני-כלב--    עובר מתעבר, על-ריב לא-לו.
יח   כמתלהלה, היורה זיקים--    חיצים ומוות.
יט   כן-איש, רימה את-ריעהו;    ואמר, הלוא-משחק אני.
כ   באפס עצים, תכבה-אש;    ובאין נרגן, ישתוק מדון.
כא   פחם לגחלים, ועצים לאש;    ואיש מדיינים, לחרחר-ריב.
כב   דברי נרגן, כמתלהמים;    והם, ירדו חדרי-בטן.
כג   כסף סיגים, מצופה על-חרש--    שפתיים דולקים ולב-רע.
כד   בשפתיו, יינכר שונא;    ובקרבו, ישית מרמה.
כה   כי-יחנן קולו, אל-תאמן-בו:    כי שבע תועבות בליבו.
כו   תיכסה שנאה, במשאון;    תיגלה רעתו בקהל.
כז   כורה-שחת, בה ייפול;    וגולל אבן, אליו תשוב.
כח   לשון-שקר, ישנא דכיו;    ופה חלק, יעשה מדחה.
פרק כז
א   אל-תתהלל, ביום מחר:    כי לא-תדע, מה-ילד יום.
ב   יהללך זר ולא-פיך;    נוכרי, ואל-שפתיך.
ג   כובד-אבן, ונטל החול;    וכעס אוויל, כבד משניהם.
ד   אכזרייות חמה, ושטף אף;    ומי יעמוד, לפני קנאה.
ה   טובה, תוכחת מגולה--    מאהבה מסותרת.
ו   נאמנים, פצעי אוהב;    ונעתרות, נשיקות שונא.
ז   נפש שבעה, תבוס נופת;    ונפש רעבה, כל-מר מתוק.
ח   כציפור, נודדת מן-קינה--    כן-איש, נודד ממקומו.
ט   שמן וקטורת, ישמח-לב;    ומתק ריעהו, מעצת-נפש.
י   ריעך וריע אביך, אל-תעזוב--    ובית אחיך, אל-תבוא ביום אידך;טוב שכן קרוב,    מאח רחוק.
יא   חכם בני, ושמח ליבי;    ואשיבה חורפי דבר.
יב   ערום, ראה רעה נסתר;    פתיים, עברו נענשו.
יג   קח-בגדו, כי-ערב זר;    ובעד נוכרייה חבלהו.
יד   מברך ריעהו, בקול גדול--בבוקר השכם:    קללה, תיחשב לו.
טו   דלף טורד, ביום סגריר;    ואשת מדיינים, נשתווה.
טז   צופניה צפן-רוח;    ושמן ימינו יקרא.
יז   ברזל בברזל יחד;    ואיש, יחד פני-ריעהו.
יח   נוצר תאנה, יאכל פרייה;    ושומר אדוניו יכובד.
יט   כמים, הפנים לפנים--    כן לב-האדם, לאדם.
כ   שאול ואבדו, לא תשבענה;    ועיני האדם, לא תשבענה.
כא   מצרף לכסף, וכור לזהב;    ואיש, לפי מהללו.
כב   אם תכתוש-את-האוויל, במכתש בתוך הריפות--    בעלי:לא-תסור מעליו,    איוולתו.
כג   ידוע תדע, פני צאנך;    שית ליבך, לעדרים.
כד   כי לא לעולם חוסן;    ואם-נזר, לדור ודור.
כה   גלה חציר, ונראה-דשא;    ונאספו, עישבות הרים.
כו   כבשים ללבושך;    ומחיר שדה, עתודים.
כז   ודי, חלב עזים--ללחמך, ללחם ביתך;    וחיים, לנערותיך.
פרק כח
א   נסו ואין-רודף רשע;    וצדיקים, ככפיר יבטח.
ב   בפשע ארץ, רבים שריה;    ובאדם מבין יודע, כן יאריך.
ג   גבר-רש, ועושק דלים--    מטר סוחף, ואין לחם.
ד   עוזבי תורה, יהללו רשע;    ושומרי תורה, יתגרו בם.
ה   אנשי-רע, לא-יבינו משפט;    ומבקשי יהוה, יבינו כול.
ו   טוב-רש, הולך בתומו--    מעיקש דרכיים, והוא עשיר.
ז   נוצר תורה, בן מבין;    ורועה זוללים, יכלים אביו.
ח   מרבה הונו, בנשך ותרבית--    לחונן דלים יקבצנו.
ט   מסיר אוזנו, משמוע תורה--    גם תפילתו, תועבה.
י   משגה ישרים, בדרך רע--בשחותו הוא-ייפול;    ותמימים, ינחלו-טוב.
יא   חכם בעיניו, איש עשיר;    ודל מבין יחקרנו.
יב   בעלוץ צדיקים, רבה תפארת;    ובקום רשעים, יחופש אדם.
יג   מכסה פשעיו, לא יצליח;    ומודה ועוזב ירוחם.
יד   אשרי אדם, מפחד תמיד;    ומקשה ליבו, ייפול ברעה.
טו   ארי-נוהם, ודוב שוקק--    מושל רשע, על עם-דל.
טז   נגיד--חסר תבונות, ורב מעשקות;    שונא בצע, יאריך ימים.
יז   אדם, עשוק בדם-נפש--    עד-בור ינוס, אל-יתמכו-בו.
יח   הולך תמים, ייוושע;    ונעקש דרכיים, ייפול באחת.
יט   עובד אדמתו, ישבע-לחם;    ומרדף ריקים, ישבע-ריש.
כ   איש אמונות, רב-ברכות;    ואץ להעשיר, לא יינקה.
כא   הכר-פנים לא-טוב;    ועל-פת-לחם, יפשע-גבר.
כב   נבהל להון--איש, רע עין;    ולא-יידע, כי-חסר יבואנו.
כג   מוכיח אדם אחריי, חן ימצא--    ממחליק לשון.
כד   גוזל, אביו ואימו--ואומר אין-פשע:    חבר הוא, לאיש משחית.
כה   רחב-נפש, יגרה מדון;    ובוטח על-יהוה ידושן.
כו   בוטח בליבו, הוא כסיל;    והולך בחכמה, הוא יימלט.
כז   נותן לרש, אין מחסור;    ומעלים עיניו, רב-מארות.
כח   בקום רשעים, ייסתר אדם;    ובאובדם, ירבו צדיקים.
פרק כט
א   איש תוכחות, מקשה-עורף--    פתע יישבר, ואין מרפא.
ב   ברבות צדיקים, ישמח העם;    ובמשול רשע, ייאנח עם.
ג   איש-אוהב חכמה, ישמח אביו;    ורועה זונות, יאבד-הון.
ד   מלך--במשפט, יעמיד ארץ;    ואיש תרומות יהרסנה.
ה   גבר, מחליק על-ריעהו;    רשת, פורש על-פעמיו.
ו   בפשע איש רע מוקש;    וצדיק, ירון ושמח.
ז   יודע צדיק, דין דלים;    רשע, לא-יבין דעת.
ח   אנשי לצון, יפיחו קריה;    וחכמים, ישיבו אף.
ט   איש-חכם--נשפט, את-איש אוויל:    ורגז ושחק, ואין נחת.
י   אנשי דמים, ישנאו-תם;    וישרים, יבקשו נפשו.
יא   כל-רוחו, יוציא כסיל;    וחכם, באחור ישבחנה.
יב   מושל, מקשיב על-דבר-שקר--    כל-משרתיו רשעים.
יג   רש ואיש תככים נפגשו--    מאיר עיני שניהם יהוה.
יד   מלך שופט באמת דלים--    כיסאו, לעד ייכון.
טו   שבט ותוכחת, ייתן חכמה;    ונער משולח, מביש אימו.
טז   ברבות רשעים, ירבה-פשע;    וצדיקים, במפלתם יראו.
יז   יסר בנך, ויניחך;    וייתן מעדנים לנפשך.
יח   באין חזון, ייפרע עם;    ושומר תורה אשריהו.
יט   בדברים, לא-ייווסר עבד:    כי-יבין, ואין מענה.
כ   חזית--איש, אץ בדבריו:    תקווה לכסיל ממנו.
כא   מפנק מנוער עבדו;    ואחריתו, יהיה מנון.
כב   איש-אף, יגרה מדון;    ובעל חמה רב-פשע.
כג   גאוות אדם, תשפילנו;    ושפל-רוח, יתמוך כבוד.
כד   חולק עם-גנב, שונא נפשו;    אלה ישמע, ולא יגיד.
כה   חרדת אדם, ייתן מוקש;    ובוטח ביהוה ישוגב.
כו   רבים, מבקשים פני-מושל;    ומיהוה, משפט-איש.
כז   תועבת צדיקים, איש עוול;    ותועבת רשע ישר-דרך.
פרק ל
א   דברי, אגור בן-יקה--המשא:    נאום הגבר, לאיתיאל; לאיתיאל ואוכל.
ב   כי בער אנוכי מאיש;    ולא-בינת אדם לי.
ג   ולא-למדתי חכמה;    ודעת קדושים אדע.
ד   מי עלה-שמיים    ויירד,מי אסף-רוח בחופניו    מי צרר-מים בשמלה--מי,    הקים כל-אפסי-ארץ:מה-שמו ומה-שם-בנו,    כי תדע.
ה   כל-אמרת אלוה צרופה;    מגן הוא, לחוסים בו.
ו   אל-תוסף על-דבריו:    פן-יוכיח בך ונכזבת.
ז   שתיים, שאלתי מאיתך;    אל-תמנע ממני, בטרם אמות.
ח   שוא ודבר-כזב, הרחק ממני--    ריש ועושר, אל-תיתן-לי;הטריפני,    לחם חוקי.
ט   פן אשבע, וכיחשתי--    ואמרתי, מי יהוה:ופן-איוורש וגנבתי;    ותפשתי, שם אלוהיי.
י   אל-תלשן עבד, אל-אדוניו:    פן-יקללך ואשמת.
יא   דור, אביו יקלל;    ואת-אימו, לא יברך.
יב   דור, טהור בעיניו;    ומצואתו, לא רוחץ.
יג   דור, מה-רמו עיניו;    ועפעפיו, יינשאו.
יד   דור, חרבות שיניו--    ומאכלות מתלעותיו:לאכול עניים מארץ;    ואביונים, מאדם.
טו   לעלוקה, שתי בנות--    הב הב:שלוש הנה, לא תשבענה;    ארבע, לא-אמרו הון.
טז   שאול, ועוצר-רחם:    ארץ, לא-שבעה מים; ואש, לא-אמרה הון.
יז   עין, תלעג לאב--    ותבוז ליקהת-אם:ייקרוה, עורבי-נחל;    ויאכלוה בני-נשר.
יח   שלושה המה, נפלאו ממני;    וארבעה, לא ידעתים.
יט   דרך הנשר, בשמיים--    דרך נחש, עלי-צור;דרך-אונייה בלב-ים--    ודרך גבר בעלמה.
כ   כן, דרך אישה--    מנאפת:אכלה, ומחתה פיה;    ואמרה, לא-פעלתי אוון.
כא   תחת שלוש, רגזה ארץ;    ותחת ארבע, לא-תוכל שאת.
כב   תחת-עבד, כי ימלוך;    ונבל, כי ישבע-לחם.
כג   תחת שנואה, כי תיבעל;    ושפחה, כי תירש גברתה.
כד   ארבעה הם, קטני-ארץ;    והמה, חכמים מחוכמים.
כה   הנמלים, עם לא-עז;    ויכינו בקיץ לחמם.
כו   שפנים, עם לא-עצום;    וישימו בסלע ביתם.
כז   מלך, אין לארבה;    וייצא חוצץ כולו.
כח   שממית, בידיים תתפש;    והיא, בהיכלי מלך.
כט   שלושה המה, מיטיבי צעד;    וארבעה, מיטיבי לכת.
ל   ליש, גיבור בבהמה;    ולא-ישוב, מפני-כול.
לא   זרזיר מותניים או-תיש;    ומלך, אלקום עימו.
לב   אם-נבלת בהתנשא;    ואם-זמות, יד לפה.
לג   כי מיץ חלב, יוציא חמאה--    ומיץ-אף, יוציא דם;ומיץ אפיים,    יוציא ריב.
פרק לא
א   דברי, למואל מלך--    משא, אשר-ייסרתו אימו.
ב   מה-ברי, ומה-בר-בטני;    ומה, בר-נדריי.
ג   אל-תיתן לנשים חילך;    ודרכיך, למחות מלכין.
ד   אל למלכים, למואל--אל למלכים שתה-יין;    ולרוזנים, אי שיכר.
ה   פן-ישתה, וישכח מחוקק;    וישנה, דין כל-בני-עוני.
ו   תנו-שיכר לאובד;    ויין, למרי נפש.
ז   ישתה, וישכח רישו;    ועמלו, לא יזכור-עוד.
ח   פתח-פיך לאילם;    אל-דין, כל-בני חלוף.
ט   פתח-פיך שפוט-צדק;    ודין, עני ואביון.
י   אשת-חיל, מי ימצא;    ורחוק מפנינים מכרה.
יא   בטח בה, לב בעלה;    ושלל, לא יחסר.
יב   גמלתהו טוב ולא-רע--    כול, ימי חייה.
יג   דרשה, צמר ופשתים;    ותעש, בחפץ כפיה.
יד   הייתה, כאונייות סוחר;    ממרחק, תביא לחמה.
טו   ותקם, בעוד לילה--ותיתן טרף לביתה;    וחוק, לנערותיה.
טז   זממה שדה, ותיקחהו;    מפרי כפיה, נטעה כרם.
יז   חגרה בעוז מותניה;    ותאמץ, זרועותיה.
יח   טעמה, כי-טוב סחרה;    לא-יכבה בלילה נרה.
יט   ידיה, שילחה בכישור;    וכפיה, תמכו פלך.
כ   כפה, פרשה לעני;    וידיה, שילחה לאביון.
כא   לא-תירא לביתה משלג:    כי כל-ביתה, לבוש שנים.
כב   מרבדים עשתה-לה;    שש וארגמן לבושה.
כג   נודע בשערים בעלה;    בשבתו, עם-זקני-ארץ.
כד   סדין עשתה, ותמכור;    וחגור, נתנה לכנעני.
כה   עוז-והדר לבושה;    ותשחק, ליום אחרון.
כו   פיה, פתחה בחכמה;    ותורת חסד, על-לשונה.
כז   צופייה, הליכות ביתה;    ולחם עצלות, לא תאכל.
כח   קמו בניה, ויאשרוה;    בעלה, ויהללה.
כט   רבות בנות, עשו חיל;    ואת, עלית על-כולנה.
ל   שקר החן, והבל היופי:    אישה יראת-יהוה, היא תתהלל.
לא   תנו-לה, מפרי ידיה;    ויהללוה בשערים מעשיה.