ספר האזרחים הותיקים

מציג

צילומים מפרויקט עמי העולם כותבים את התנ"ך ותמונות מתערוכת הציורים: ילדי העולם מציירים תנ"ך

  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow

שיר השירים
פרק א
א שיר השירים, אשר לשלמה. 
ב יישקני מנשיקות פיהו, כי-טובים דודיך מיין. 
ג לריח שמניך טובים, שמן תורק שמך; על-כן, עלמות אהבוך. 
ד מושכני, אחריך נרוצה; הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך--נזכירה דודיך מיין, מישרים אהבוך. 
ה שחורה אני ונאוה, בנות ירושלים; כאוהלי קדר, כיריעות שלמה. 
ו אל-תראוני שאני שחרחורת, ששזפתני השמש; בני אימי ניחרו-בי, שמוני נוטרה את-הכרמים--כרמי שלי, לא נטרתי. 
ז הגידה לי, שאהבה נפשי, איכה תרעה, איכה תרביץ בצוהריים; שלמה אהיה כעוטיה, על עדרי חבריך. 
ח אם-לא תדעי לך, היפה בנשים; צאי-לך בעקבי הצאן, ורעי את-גדייותייך, על, משכנות הרועים. 
ט לסוסתי ברכבי פרעה, דימיתיך רעייתי. 
י נאוו לחייך בתורים, צווארך בחרוזים. 
יא תורי זהב נעשה-לך, עם נקודות הכסף. 
יב עד-שהמלך, במסיבו, נרדי, נתן ריחו. 
יג צרור המור דודי לי, בין שדיי ילין. 
יד אשכול הכופר דודי לי, בכרמי עין גדי. 
טו הנך יפה רעייתי, הנך יפה עינייך יונים. 
טז הנך יפה דודי אף נעים, אף-ערשנו רעננה. 
יז קורות בתינו ארזים, רהיטנו ברותים.
פרק ב
א אני חבצלת השרון, שושנת העמקים. 
ב כשושנה בין החוחים, כן רעייתי בין הבנות. 
ג כתפוח בעצי היער, כן דודי בין הבנים; בצילו חימדתי וישבתי, ופרייו מתוק לחיכי. 
ד הביאני אל-בית היין, ודגלו עליי אהבה. 
ה סמכוני, באשישות--רפדוני, בתפוחים:  כי-חולת אהבה, אני. 
ו שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני. 
ז השבעתי אתכם בנות ירושלים, בצבאות, או, באיילות השדה:  אם-תעירו ואם-תעוררו את-האהבה, עד שתחפץ. 
ח קול דודי, הנה-זה בא; מדלג, על-ההרים--מקפץ, על-הגבעות. 
ט דומה דודי לצבי, או לעופר האיילים; הנה-זה עומד, אחר כותלנו--משגיח מן-החלונות, מציץ מן-החרכים. 
י ענה דודי, ואמר לי:  קומי לך רעייתי יפתי, ולכי-לך. 
יא כי-הנה הסתיו, עבר; הגשם, חלף הלך לו. 
יב הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע; וקול התור, נשמע בארצנו. 
יג התאנה חנטה פגיה, והגפנים סמדר נתנו ריח; קומי לך רעייתי יפתי, ולכי-לך. 
יד יונתי בחגווי הסלע, בסתר המדרגה, הראיני את-מראייך, השמיעיני את-קולך:  כי-קולך ערב, ומראך נאוה. 
טו אחזו-לנו, שועלים--שועלים קטנים, מחבלים כרמים; וכרמינו, סמדר. 
טז דודי לי ואני לו, הרועה בשושנים. 
יז עד שיפוח היום, ונסו הצללים:  סוב דמה-לך דודי לצבי, או לעופר האיילים--על-הרי בתר. 
פרק ג
א על-משכבי, בלילות, ביקשתי, את שאהבה נפשי; ביקשתיו, ולא מצאתיו. 
ב אקומה נא ואסובבה בעיר, בשווקים וברחובות--אבקשה, את שאהבה נפשי; ביקשתיו, ולא מצאתיו. 
ג מצאוני, השומרים, הסובבים, בעיר:  את שאהבה נפשי, ראיתם. 
ד כמעט, שעברתי מהם, עד שמצאתי, את שאהבה נפשי; אחזתיו, ולא ארפנו--עד-שהבאתיו אל-בית אימי, ואל-חדר הורתי. 
ה השבעתי אתכם בנות ירושלים, בצבאות, או, באיילות השדה:  אם-תעירו ואם-תעוררו את-האהבה, עד שתחפץ. 
ו מי זאת, עולה מן-המדבר, כתימרות, עשן:  מקוטרת מור ולבונה, מכול אבקת רוכל. 
ז הנה, מיטתו שלשלמה--שישים גיבורים, סביב לה:  מגיבורי, ישראל. 
ח כולם אחוזי חרב, מלומדי מלחמה; איש חרבו על-ירכו, מפחד בלילות. 
ט אפריון, עשה לו המלך שלמה--מעצי, הלבנון. 
י עמודיו, עשה כסף, רפידתו זהב, מרכבו ארגמן; תוכו רצוף אהבה, מבנות ירושלים. 
יא צאנה וראינה בנות ציון, במלך שלמה--בעטרה, שעיטרה-לו אימו ביום חתונתו, וביום, שמחת ליבו. 
פרק ד
א הנך יפה רעייתי, הנך יפה--עינייך יונים, מבעד לצמתך; שערך כעדר העיזים, שגלשו מהר גלעד. 
ב שינייך כעדר הקצובות, שעלו מן-הרחצה:  שכולם, מתאימות, ושכולה, אין בהם. 
ג כחוט השני שפתותייך, ומדברך נאוה; כפלח הרימון רקתך, מבעד לצמתך. 
ד כמגדל דויד צווארך, בנוי לתלפייות; אלף המגן תלוי עליו, כול שלטי הגיבורים. 
ה שני שדייך כשני עופרים, תאומי צבייה, הרועים, בשושנים. 
ו עד שיפוח היום, ונסו הצללים--אלך לי אל-הר המור, ואל-גבעת הלבונה. 
ז כולך יפה רעייתי, ומום אין בך. 
ח איתי מלבנון כלה, איתי מלבנון תבואי; תשורי מראש אמנה, מראש שניר וחרמון, ממעונות אריות, מהררי נמרים. 
ט ליבבתיני, אחותי כלה; ליבבתיני באחת מעינייך, באחד ענק מצוורונייך. 
י מה-יפו דודייך, אחותי כלה; מה-טובו דודייך מיין, וריח שמנייך מכל-בשמים. 
יא נופת תיטופנה שפתותייך, כלה; דבש וחלב תחת לשונך, וריח שלמותייך כריח לבנון. 
יב גן נעול, אחותי כלה; גל נעול, מעיין חתום. 
יג שלחייך פרדס רימונים, עם פרי מגדים:  כפרים, עם-נרדים. 
יד נרד וכרכום, קנה וקינמון, עם, כל-עצי לבונה; מור, ואהלות, עם, כל-ראשי בשמים. 
טו מעיין גנים, באר מים חיים; ונוזלים, מן-לבנון. 
טז עורי צפון ובואי תימן, הפיחי גני ייזלו בשמיו; יבוא דודי לגנו, ויאכל פרי מגדיו.
פרק ה
א באתי לגני, אחותי כלה--אריתי מורי עם-בשמי, אכלתי יערי עם-דבשי שתיתי ייני עם-חלבי; אכלו ריעים, שתו ושכרו דודים. 
ב אני ישנה, וליבי ער; קול דודי דופק, פתחי-לי אחותי רעייתי יונתי תמתי--שראשי נמלא-טל, קווצותיי רסיסי לילה. 
ג פשטתי, את-כותונתי--איככה, אלבשנה; רחצתי את-רגליי, איככה אטנפם. 
ד דודי, שלח ידו מן-החור, ומעיי, המו עליו. 
ה קמתי אני, לפתוח לדודי; וידיי נטפו-מור, ואצבעותיי מור עובר, על, כפות המנעול. 
ו פתחתי אני לדודי, ודודי חמק עבר; נפשי, יצאה בדברו--ביקשתיהו ולא מצאתיהו, קראתיו ולא ענני. 
ז מצאוני השומרים הסובבים בעיר, הכוני פצעוני; נשאו את-רדידי מעליי, שומרי החומות. 
ח השבעתי אתכם, בנות ירושלים:  אם-תמצאו, את-דודי--מה-תגידו לו, שחולת אהבה אני. 
ט מה-דודך מדוד, היפה בנשים:  מה-דודך מדוד, שככה השבעתנו. 
י דודי צח ואדום, דגול מרבבה. 
יא ראשו, כתם פז; קווצותיו, תלתלים, שחורות, כעורב. 
יב עיניו, כיונים על-אפיקי מים; רוחצות, בחלב--יושבות, על-מילאת. 
יג לחייו כערוגת הבושם, מגדלות מרקחים; שפתותיו, שושנים--נוטפות, מור עובר. 
יד ידיו גלילי זהב, ממולאים בתרשיש; מעיו עשת שן, מעולפת ספירים. 
טו שוקיו עמודי שש, מיוסדים על-אדני-פז; מראהו, כלבנון--בחור, כארזים. 
טז חיכו, ממתקים, וכולו, מחמדים; זה דודי וזה ריעי, בנות ירושלים.
פרק ו
א אנה הלך דודך, היפה בנשים; אנה פנה דודך, ונבקשנו עימך. 
ב דודי ירד לגנו, לערוגות הבושם--לרעות, בגנים, וללקוט, שושנים. 
ג אני לדודי ודודי לי, הרועה בשושנים. 
ד יפה את רעייתי כתרצה, נאוה כירושלים; איומה, כנדגלות. 
ה הסבי עינייך מנגדי, שהם הרהיבוני; שערך כעדר העיזים, שגלשו מן-הגלעד. 
ו שינייך כעדר הרחלים, שעלו מן-הרחצה:  שכולם, מתאימות, ושכולה, אין בהם. 
ז כפלח הרימון רקתך, מבעד לצמתך. 
ח שישים המה מלכות, ושמונים פילגשים; ועלמות, אין מספר. 
ט אחת היא, יונתי תמתי--אחת היא לאימה, ברה היא ליולדתה; ראוה בנות ויאשרוה, מלכות ופילגשים ויהללוה. 
י מי-זאת הנשקפה, כמו-שחר:  יפה כלבנה, ברה כחמה--איומה, כנדגלות. 
יא אל-גינת אגוז ירדתי, לראות באיבי הנחל; לראות הפרחה הגפן, הנצו הרימונים. 
יב לא ידעתי--נפשי שמתני, מרכבות עמי נדיב.
פרק ז
א שובי שובי השולמית, שובי שובי ונחזה-בך; מה-תחזו, בשולמית, כמחולת, המחניים. 
ב מה-יפו פעמייך בנעלים, בת-נדיב; חמוקי ירכייך--כמו חלאים, מעשה ידי אומן. 
ג שוררך אגן הסהר, אל-יחסר המזג; בטנך ערימת חיטים, סוגה בשושנים. 
ד שני שדייך כשני עופרים, תואמי צבייה. 
ה צווארך, כמגדל השן; עינייך בריכות בחשבון, על-שער בת-רבים--אפך כמגדל הלבנון, צופה פני דמשק. 
ו ראשך עלייך ככרמל, ודלת ראשך כארגמן:  מלך, אסור ברהטים. 
ז מה-יפית, ומה-נעמת--אהבה, בתענוגים. 
ח זאת קומתך דמתה לתמר, ושדייך לאשכולות. 
ט אמרתי אעלה בתמר, אוחזה בסנסיניו; ויהיו-נא שדייך כאשכלות הגפן, וריח אפך כתפוחים. 
י וחיכך, כיין הטוב הולך לדודי למישרים; דובב, שפתי ישנים. 
יא אני לדודי, ועליי תשוקתו. 
יב לכה דודי נצא השדה, נלינה בכפרים. 
יג נשכימה, לכרמים--נראה אם-פרחה הגפן פיתח הסמדר, הנצו הרימונים; שם אתן את-דודיי, לך. 
יד הדודאים נתנו-ריח, ועל-פתחינו כל-מגדים--חדשים, גם-ישנים; דודי, צפנתי לך.
פרק ח
א מי ייתנך כאח לי, יונק שדי אימי; אמצאך בחוץ אשקך, גם לא-יבוזו לי. 
ב אנהגך, אביאך אל-בית אימי--תלמדני; אשקך מיין הרקח, מעסיס רימוני. 
ג שמאלו תחת ראשי, וימינו תחבקני. 
ד השבעתי אתכם, בנות ירושלים:  מה-תעירו ומה-תעוררו את-האהבה, עד שתחפץ. 
ה מי זאת, עולה מן-המדבר, מתרפקת, על-דודה; תחת התפוח, עוררתיך--שמה חיבלתך אימך, שמה חיבלה ילדתך. 
ו שימני כחותם על-ליבך, כחותם על-זרועך--כי-עזה כמוות אהבה, קשה כשאול קנאה:  רשפיה--רשפי, אש שלהבתיה. 
ז מים רבים, לא יוכלו לכבות את-האהבה, ונהרות, לא ישטפוה; אם-ייתן איש את-כל-הון ביתו, באהבה--בוז, יבוזו לו. 
ח אחות לנו קטנה, ושדיים אין לה; מה-נעשה לאחותנו, ביום שידובר-בה. 
ט אם-חומה היא, נבנה עליה טירת כסף; ואם-דלת היא, נצור עליה לוח ארז. 
י אני חומה, ושדיי כמגדלות; אז הייתי בעיניו, כמוצאת שלום. 
יא כרם היה לשלמה בבעל המון, נתן את-הכרם לנוטרים:  איש יביא בפרייו, אלף כסף. 
יב כרמי שלי, לפניי; האלף לך שלמה, ומאתיים לנוטרים את-פרייו. 
יג היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך--השמיעיני. 
יד ברח דודי, ודמה-לך לצבי או לעופר האיילים--על, הרי בשמים.