ספר האזרחים הותיקים

מציג

צילומים מפרויקט עמי העולם כותבים את התנ"ך ותמונות מתערוכת הציורים: ילדי העולם מציירים תנ"ך

  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow

איכה
פרק א
א איכה ישבה בדד, העיר רבתי עם--הייתה, כאלמנה; רבתי בגויים, שרתי במדינות--הייתה, למס.   
ב בכה תבכה בלילה, ודמעתה על לחייה--אין-לה מנחם, מכל-אוהביה:  כל-ריעיה בגדו בה, היו לה לאויבים.   
ג גלתה יהודה מעוני, ומרוב עבודה--היא ישבה בגויים, לא מצאה מנוח; כל-רודפיה השיגוה, בין המצרים.   
ד דרכי ציון אבילות, מבלי באי מועד--כל-שעריה שוממין, כוהניה נאנחים; בתולותיה נוגות, והיא מר-לה.   
ה היו צריה לראש אויביה שלו, כי-יהוה הוגה על רוב-פשעיה; עולליה הלכו שבי, לפני-צר.   
ו וייצא מבת-ציון, כל-הדרה; היו שריה, כאיילים לא-מצאו מרעה, וילכו בלא-כוח, לפני רודף.   
ז זכרה ירושלים, ימי עונייה ומרודיה--כול מחמודיה, אשר היו מימי קדם; בנפול עמה ביד-צר, ואין עוזר לה--ראוה צרים, שחקו על משבתיה.   
ח חטא חטאה ירושלים, על-כן לנידה הייתה; כל-מכבדיה הזילוה כי-ראו ערוותה, גם-היא נאנחה ותשב אחור.   
ט טומאתה בשוליה, לא זכרה אחריתה, ותרד פלאים, אין מנחם לה; ראה יהוה את-עוניי, כי הגדיל אויב.   
י ידו פרש צר, על כל-מחמדיה:  כי-ראתה גויים, באו מקדשה--אשר ציווית, לא-יבואו בקהל לך.   
יא כל-עמה נאנחים מבקשים לחם, נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש; ראה יהוה והביטה, כי הייתי זוללה.   
יב לא אליכם, כל-עוברי דרך--הביטו וראו, אם-יש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי:  אשר הוגה יהוה, ביום חרון אפו.   
יג ממרום שלח-אש בעצמותיי, וירדנה; פרש רשת לרגליי, השיבני אחור--נתנני שוממה, כל-היום דווה.   
יד נשקד עול פשעיי בידו, ישתרגו עלו על-צווארי--הכשיל כוחי; נתנני אדוניי, בידי לא-אוכל קום.   
טו סילה כל-אביריי אדוניי בקרבי, קרא עליי מועד לשבור בחוריי; גת דרך אדוניי, לבתולת בת-יהודה.   
טז על-אלה אני בוכייה, עיני עיני יורדה מים--כי-רחק ממני מנחם, משיב נפשי; היו בניי שוממים, כי גבר אויב.   
יז פירשה ציון בידיה, אין מנחם לה--ציווה יהוה ליעקוב, סביביו צריו; הייתה ירושלים לנידה, ביניהם.   
יח צדיק הוא יהוה, כי פיהו מריתי; שמעו-נא כל-העמים, וראו מכאובי--בתולותיי ובחוריי, הלכו בשבי.   
יט קראתי למאהביי המה רימוני, כוהניי וזקניי בעיר גוועו:  כי-ביקשו אוכל למו, וישיבו את-נפשם.   
כ ראה יהוה כי-צר-לי, מעיי חומרמרו--נהפך ליבי בקרבי, כי מרה מריתי; מחוץ שיכלה-חרב, בבית כמוות.   
כא שמעו כי נאנחה אני, אין מנחם לי--כל-אויביי שמעו רעתי ששו, כי אתה עשית; הבאת יום-קראת, ויהיו כמוני.   
כב תבוא כל-רעתם לפניך ועולל למו, כאשר עוללת לי על כל-פשעיי:  כי-רבות אנחותיי, וליבי דווי. 
פרק ב
א איכה יעיב באפו אדוניי, את-בת-ציון--השליך משמיים ארץ, תפארת ישראל; ולא-זכר הדום-רגליו, ביום אפו.   
ב בילע אדוניי ולא חמל, את כל-נאות יעקוב--הרס בעברתו מבצרי בת-יהודה, הגיע לארץ; חילל ממלכה, ושריה.   
ג גדע בחורי-אף, כול קרן ישראל--השיב אחור ימינו, מפני אויב; ויבער ביעקוב כאש להבה, אכלה סביב.   
ד דרך קשתו כאויב, ניצב ימינו כצר, ויהרוג, כול מחמדי-עין; באוהל, בת-ציון, שפך כאש, חמתו.   
ה היה אדוניי כאויב, בילע ישראל--בילע כל-ארמנותיה, שיחת מבצריו; וירב, בבת-יהודה, תאנייה, ואנייה.   
ו ויחמוס כגן שוכו, שיחת מועדו; שיכח יהוה בציון מועד ושבת, וינאץ בזעם-אפו מלך וכוהן.   
ז זנח אדוניי מזבחו, ניאר מקדשו--הסגיר ביד-אויב, חומות ארמנותיה; קול נתנו בבית-יהוה, כיום מועד.   
ח חשב יהוה להשחית, חומת בת-ציון--נטה קו, לא-השיב ידו מבלע; ויאבל-חיל וחומה, יחדיו אומללו.   
ט טבעו בארץ שעריה, איבד ושיבר בריחיה; מלכה ושריה בגויים, אין תורה--גם-נביאיה, לא-מצאו חזון מיהוה.   
י יישבו לארץ יידמו, זקני בת-ציון--העלו עפר על-ראשם, חגרו שקים; הורידו לארץ ראשן, בתולות ירושלים.   
יא כלו בדמעות עיניי, חומרמרו מעיי--נשפך לארץ כבדי, על-שבר בת-עמי:  ביעטף עולל ויונק, ברחובות קריה.   
יב לאימותם, יאמרו, איה, דגן ויין:  בהתעטפם כחלל, ברחובות עיר--בהשתפך נפשם, אל-חיק אימותם.   
יג מה-אעידך מה אדמה-לך, הבת ירושלים--מה אשווה-לך ואנחמך, בתולת בת-ציון:  כי-גדול כים שברך, מי ירפא-לך.   
יד נביאייך, חזו לך שוא ותפל, ולא-גילו על-עוונך, להשיב שבותך; ויחזו לך, משאות שוא ומדוחים.   
טו ספקו עלייך כפיים, כל-עוברי דרך--שרקו ויניעו ראשם, על-בת ירושלים:  הזאת העיר, שיאמרו כלילת יופי--משוש, לכל-הארץ.   
טז פצו עלייך פיהם, כל-אויבייך--שרקו ויחרקו-שן, אמרו בילענו; אך זה היום שקיווינוהו, מצאנו ראינו.   
יז עשה יהוה אשר זמם, ביצע אמרתו אשר ציווה מימי-קדם--הרס, ולא חמל; וישמח עלייך אויב, הרים קרן צרייך.   
יח צעק ליבם, אל-אדוניי; חומת בת-ציון הורידי כנחל דמעה, יומם ולילה--אל-תיתני פוגת לך, אל-תידום בת-עינך.   
יט קומי רוני בלילה, לראש אשמורות--שפכי כמים ליבך, נוכח פני אדוניי; שאי אליו כפייך, על-נפש עוללייך--העטופים ברעב, בראש כל-חוצות.   
כ ראה יהוה והביטה, למי עוללת כה:  אם-תאכלנה נשים פריים עוללי טיפוחים, אם-ייהרג במקדש אדוניי כוהן ונביא.   
כא שכבו לארץ חוצות נער וזקן, בתולותיי ובחוריי נפלו בחרב; הרגת ביום אפך, טבחת לא חמלת.   
כב תקרא כיום מועד מגוריי מסביב, ולא היה ביום אף-יהוה פליט ושריד:  אשר-טיפחתי וריביתי, אויבי כילם. 
פרק ג
א אני הגבר ראה עוני, בשבט עברתו. 
ב אותי נהג ויולך, חושך ולא-אור. 
ג אך בי ישוב יהפוך ידו, כל-היום. 
ד בילה בשרי ועורי, שיבר עצמותיי. 
ה בנה עליי ויקף, ראש ותלאה. 
ו במחשכים הושיבני, כמתי עולם. 
ז גדר בעדי ולא אצא, הכביד נחושתי. 
ח גם כי אזעק ואשווע, שתם תפילתי. 
ט גדר דרכיי בגזית, נתיבותיי עיווה. 
י דוב אורב הוא לי, ארי במסתרים. 
יא דרכיי סורר ויפשחני, שמני שומם. 
יב דרך קשתו ויציבני, כמטרה לחץ. 
יג הביא, בכליותיי, בני, אשפתו. 
יד הייתי שחוק לכל-עמי, נגינתם כל-היום. 
טו השביעני במרורים, הרווני לענה. 
טז ויגרס בחצץ שיניי, הכפישני באפר. 
יז ותזנח משלום נפשי, נשיתי טובה. 
יח ואומר אבד נצחי, ותוחלתי מיהוה. 
יט זכור-עוניי ומרודי, לענה וראש. 
כ זכור תזכור, ותשוח עליי נפשי. 
כא זאת אשיב אל-ליבי, על-כן אוחיל. 
כב חסדי יהוה כי לא-תמנו, כי לא-כלו רחמיו. 
כג חדשים, לבקרים, רבה, אמונתך. 
כד חלקי יהוה אמרה נפשי, על-כן אוחיל לו. 
כה טוב יהוה לקוויו, לנפש תדרשנו. 
כו טוב ויחיל ודומם, לתשועת יהוה. 
כז טוב לגבר, כי-יישא עול בנעוריו. 
כח יישב בדד ויידום, כי נטל עליו. 
כט ייתן בעפר פיהו, אוליי יש תקווה. 
ל ייתן למכהו לחי, ישבע בחרפה. 
לא כי לא יזנח לעולם, אדוניי. 
לב כי אם-הוגה, וריחם כרוב חסדיו. 
לג כי לא עינה מליבו, ויגה בני-איש. 
לד לדכא תחת רגליו, כול אסירי ארץ. 
לה להטות, משפט-גבר, נגד, פני עליון. 
לו לעוות אדם בריבו, אדוניי לא ראה. 
לז מי זה אמר ותהי, אדוניי לא ציווה. 
לח מפי עליון לא תצא, הרעות והטוב. 
לט מה-יתאונן אדם חי, גבר על-חטאיו. 
מ נחפשה דרכינו ונחקורה, ונשובה עד-יהוה. 
מא נישא לבבנו אל-כפיים, אל-אל בשמיים. 
מב נחנו פשענו ומרינו, אתה לא סלחת. 
מג סכות באף ותרדפנו, הרגת לא חמלת. 
מד סכות בענן לך, מעבור תפילה. 
מה סחי ומאוס תשימנו, בקרב העמים. 
מו פצו עלינו פיהם, כל-אויבינו. 
מז פחד ופחת היה לנו, השאת והשבר. 
מח פלגי-מים תרד עיני, על-שבר בת-עמי. 
מט עיני ניגרה ולא תדמה, מאין הפוגות. 
נ עד-ישקיף וירא, יהוה משמיים. 
נא עיני עוללה לנפשי, מכול בנות עירי. 
נב צוד צדוני כציפור, אויביי חינם. 
נג צמתו בבור חיי, וידו-אבן בי. 
נד צפו-מים על-ראשי, אמרתי נגזרתי. 
נה קראתי שמך יהוה, מבור תחתייות. 
נו קולי, שמעת:  אל-תעלם אוזנך לרווחתי, לשוועתי. 
נז קרבת ביום אקראך, אמרת אל-תירא. 
נח רבת אדוניי ריבי נפשי, גאלת חיי. 
נט ראית יהוה עוותתי, שופטה משפטי. 
ס ראית, כל-נקמתם--כל-מחשבותם, לי. 
סא שמעת חרפתם יהוה, כל-מחשבותם עליי. 
סב שפתי קמיי והגיונם, עליי כל-היום. 
סג שבתם וקימתם הביטה, אני מנגינתם. 
סד תשיב להם גמול יהוה, כמעשה ידיהם. 
סה תיתן להם מגינת-לב, תאלתך להם. 
סו תרדוף באף ותשמידם, מתחת שמי יהוה. 
פרק ד
א איכה יועם זהב, ישנה הכתם הטוב; תשתפכנה, אבני-קודש, בראש, כל-חוצות.   
ב בני ציון היקרים, המסולאים בפז--איכה נחשבו לנבלי-חרש, מעשה ידי יוצר.   
ג גם-תנים חלצו שד, היניקו גוריהן; בת-עמי לאכזר, כיענים במדבר.   
ד דבק לשון יונק אל-חיכו, בצמא; עוללים שאלו לחם, פורש אין להם.   
ה האוכלים, למעדנים, נשמו, בחוצות; האמונים עלי תולע, חיבקו אשפתות.   
ו ויגדל עוון בת-עמי, מחטאת סדום:  ההפוכה כמו-רגע, ולא-חלו בה ידיים.   
ז זכו נזיריה משלג, צחו מחלב; אדמו עצם מפנינים, ספיר גזרתם.   
ח חשך משחור תוארם, לא ניכרו בחוצות; צפד עורם על-עצמם, יבש היה כעץ.   
ט טובים היו חללי-חרב, מחללי רעב:  שהם יזובו מדוקרים, מתנובות שדיי.   
י ידי, נשים רחמנייות--בישלו, ילדיהן; היו לברות למו, בשבר בת-עמי.   
יא כילה יהוה את-חמתו, שפך חרון אפו; ויצת-אש בציון, ותאכל יסודותיה.   
יב לא האמינו מלכי-ארץ, כול יושבי תבל:  כי יבוא צר ואויב, בשערי ירושלים.   
יג מחטאות נביאיה, עוונות כוהניה:  השופכים בקרבה, דם צדיקים.   
יד נעו עיוורים בחוצות, נגואלו בדם; בלא יוכלו, ייגעו בלבושיהם.   
טו סורו טמא קראו למו, סורו סורו אל-תיגעו--כי נצו, גם-נעו; אמרו, בגויים, לא יוסיפו, לגור.   
טז פני יהוה חילקם, לא יוסיף להביטם; פני כוהנים לא נשאו, וזקנים לא חננו.   
יז עודנו תכלינה עינינו, אל-עזרתנו הבל; בציפייתנו ציפינו, אל-גוי לא יושיע.   
יח צדו צעדינו, מלכת ברחובותינו; קרב קיצנו מלאו ימינו, כי-בא קיצנו.   
יט קלים היו רודפינו, מנשרי שמיים; על-ההרים דלקונו, במדבר ארבו לנו.   
כ רוח אפינו משיח יהוה, נלכד בשחיתותם:  אשר אמרנו, בצילו נחיה בגויים.   
כא שישי ושמחי בת-אדום, יושבת בארץ עוץ; גם-עלייך, תעבור-כוס--תשכרי, ותתערי.   
כב תם-עוונך, בת-ציון--לא יוסיף, להגלותך; פקד עוונך בת-אדום, גילה על-חטאותייך. 
פרק ה
א זכור יהוה מה-היה לנו, הביטה וראה את-חרפתנו. 
ב נחלתנו נהפכה לזרים, בתינו לנוכרים. 
ג יתומים היינו ואין אב, אימותינו כאלמנות. 
ד מימינו בכסף שתינו, עצינו במחיר יבואו. 
ה על צווארנו נרדפנו, יגענו ולא הונח-לנו. 
ו מצריים נתנו יד, אשור לשבוע לחם. 
ז אבותינו חטאו ואינם, ואנחנו עוונותיהם סבלנו. 
ח עבדים משלו בנו, פורק אין מידם. 
ט בנפשנו נביא לחמנו, מפני חרב המדבר. 
י עורנו כתנור נכמרו, מפני זלעפות רעב. 
יא נשים בציון עינו, בתולות בערי יהודה. 
יב שרים בידם נתלו, פני זקנים לא נהדרו. 
יג בחורים טחון נשאו, ונערים בעץ כשלו. 
יד זקנים משער שבתו, בחורים מנגינתם. 
טו שבת משוש ליבנו, נהפך לאבל מחולנו. 
טז נפלה עטרת ראשנו, אוי-נא לנו כי חטאנו. 
יז על-זה, היה דווה ליבנו--על-אלה, חשכו עינינו. 
יח על הר-ציון ששמם, שועלים הילכו-בו. 
יט אתה יהוה לעולם תשב, כיסאך לדור ודור. 
כ למה לנצח תשכחנו, תעזבנו לאורך ימים. 
כא השיבנו יהוה אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם. 
כב כי אם-מאוס מאסתנו, קצפת עלינו עד-מאוד.