ספר האזרחים הותיקים

מציג

צילומים מפרויקט עמי העולם כותבים את התנ"ך ותמונות מתערוכת הציורים: ילדי העולם מציירים תנ"ך

  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow

במדבר
פרק א
א וידבר יהוה אל-משה במדבר סיניי, באוהל מועד:  באחד לחודש השני בשנה השנית, לצאתם מארץ מצריים--לאמור. 
ב שאו, את-ראש כל-עדת בני-ישראל, למשפחותם, לבית אבותם--במספר שמות, כל-זכר לגולגלותם. 
ג מבן עשרים שנה ומעלה, כל-יוצא צבא בישראל--תפקדו אותם לצבאותם, אתה ואהרון. 
ד ואיתכם יהיו, איש איש למטה--איש ראש לבית-אבותיו, הוא. 
ה ואלה שמות האנשים, אשר יעמדו איתכם:  לראובן, אליצור בן-שדיאור. 
ו לשמעון, שלומיאל בן-צורישדיי. 
ז ליהודה, נחשון בן-עמינדב. 
ח ליששכר, נתנאל בן-צוער. 
ט לזבולון, אליאב בן-חילון. 
י לבני יוסף--לאפריים, אלישמע בן-עמיהוד; למנשה, גמליאל בן-פדהצור. 
יא לבנימין, אבידן בן-גדעוני. 
יב לדן, אחיעזר בן-עמישדיי. 
יג לאשר, פגעיאל בן-עוכרן. 
יד לגד, אליסף בן-דעואל. 
טו לנפתלי, אחירע בן-עינן. 
טז אלה קרואי העדה, נשיאי מטות אבותם:  ראשי אלפי ישראל, הם. 
יז וייקח משה, ואהרון, את האנשים האלה, אשר ניקבו בשמות. 
יח ואת כל-העדה הקהילו, באחד לחודש השני, ויתיילדו על-משפחותם, לבית אבותם:  במספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה--לגולגלותם. 
יט כאשר ציווה יהוה, את-משה; ויפקדם, במדבר סיניי. 
כ ויהיו בני-ראובן בכור ישראל, תולדותם למשפחותם לבית אבותם:  במספר שמות, לגולגלותם--כל-זכר מבן עשרים שנה ומעלה, כול יוצא צבא. 
כא פקודיהם, למטה ראובן--שישה וארבעים אלף, וחמש מאות. 
כב לבני שמעון, תולדותם למשפחותם לבית אבותם:  פקודיו, במספר שמות לגולגלותם--כל-זכר מבן עשרים שנה ומעלה, כול יוצא צבא. 
כג פקודיהם, למטה שמעון--תשעה וחמישים אלף, ושלוש מאות. 
כד לבני גד, תולדותם למשפחותם לבית אבותם:  במספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה--כול, יוצא צבא. 
כה פקודיהם, למטה גד--חמישה וארבעים אלף, ושש מאות וחמישים. 
כו לבני יהודה, תולדותם למשפחותם לבית אבותם:  במספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה--כול, יוצא צבא. 
כז פקודיהם, למטה יהודה--ארבעה ושבעים אלף, ושש מאות. 
כח לבני יששכר, תולדותם למשפחותם לבית אבותם:  במספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה--כול, יוצא צבא. 
כט פקודיהם, למטה יששכר--ארבעה וחמישים אלף, וארבע מאות. 
ל לבני זבולון, תולדותם למשפחותם לבית אבותם:  במספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה--כול, יוצא צבא. 
לא פקודיהם, למטה זבולון--שבעה וחמישים אלף, וארבע מאות. 
לב לבני יוסף לבני אפריים, תולדותם למשפחותם לבית אבותם:  במספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה--כול, יוצא צבא. 
לג פקודיהם, למטה אפריים--ארבעים אלף, וחמש מאות. 
לד לבני מנשה, תולדותם למשפחותם לבית אבותם:  במספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה--כול, יוצא צבא. 
לה פקודיהם, למטה מנשה--שניים ושלושים אלף, ומאתיים. 
לו לבני בנימין, תולדותם למשפחותם לבית אבותם:  במספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה--כול, יוצא צבא. 
לז פקודיהם, למטה בנימין--חמישה ושלושים אלף, וארבע מאות. 
לח לבני דן, תולדותם למשפחותם לבית אבותם:  במספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה--כול, יוצא צבא. 
לט פקודיהם, למטה דן--שניים ושישים אלף, ושבע מאות. 
מ לבני אשר, תולדותם למשפחותם לבית אבותם:  במספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה--כול, יוצא צבא. 
מא פקודיהם, למטה אשר--אחד וארבעים אלף, וחמש מאות. 
מב בני נפתלי, תולדותם למשפחותם לבית אבותם:  במספר שמות, מבן עשרים שנה ומעלה--כול, יוצא צבא. 
מג פקודיהם, למטה נפתלי--שלושה וחמישים אלף, וארבע מאות. 
מד אלה הפקודים אשר פקד משה ואהרון, ונשיאי ישראל--שנים עשר, איש:  איש-אחד לבית-אבותיו, היו. 
מה ויהיו כל-פקודי בני-ישראל, לבית אבותם, מבן עשרים שנה ומעלה, כל-יוצא צבא בישראל. 
מו ויהיו, כל-הפקודים--שש-מאות אלף, ושלושת אלפים; וחמש מאות, וחמישים. 
מז והלויים, למטה אבותם--לא הותפקדו, בתוכם. 
מח וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
מט אך את-מטה לוי לא תפקוד, ואת-ראשם לא תישא, בתוך, בני ישראל. 
נ ואתה הפקד את-הלויים על-משכן העדות ועל כל-כליו, ועל כל-אשר-לו--המה ישאו את-המשכן ואת-כל-כליו, והם ישרתוהו; וסביב למשכן, יחנו. 
נא ובנסוע המשכן, יורידו אותו הלויים, ובחנות המשכן, יקימו אותו הלויים; והזר הקרב, יומת. 
נב וחנו, בני ישראל, איש על-מחנהו ואיש על-דגלו, לצבאותם. 
נג והלויים יחנו סביב, למשכן העדות, ולא-יהיה קצף, על-עדת בני ישראל; ושמרו, הלויים, את-משמרת, משכן העדות. 
נד ויעשו, בני ישראל:  ככול אשר ציווה יהוה, את-משה--כן עשו. 
פרק ב
א וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרון לאמור. 
ב איש על-דגלו באותות לבית אבותם, יחנו בני ישראל:  מנגד, סביב לאוהל-מועד יחנו. 
ג והחונים קדמה מזרחה, דגל מחנה יהודה לצבאותם; ונשיא לבני יהודה, נחשון בן-עמינדב. 
ד וצבאו, ופקודיהם--ארבעה ושבעים אלף, ושש מאות. 
ה והחונים עליו, מטה יששכר; ונשיא לבני יששכר, נתנאל בן-צוער. 
ו וצבאו, ופקודיו--ארבעה וחמישים אלף, וארבע מאות. 
ז מטה, זבולון; ונשיא לבני זבולון, אליאב בן-חילון. 
ח וצבאו, ופקודיו--שבעה וחמישים אלף, וארבע מאות. 
ט כל-הפקודים למחנה יהודה, מאת אלף ושמונים אלף וששת-אלפים וארבע-מאות--לצבאותם; ראשונה, ייסעו. 
י דגל מחנה ראובן תימנה, לצבאותם; ונשיא לבני ראובן, אליצור בן-שדיאור. 
יא וצבאו, ופקודיו--שישה וארבעים אלף, וחמש מאות. 
יב והחונים עליו, מטה שמעון; ונשיא לבני שמעון, שלומיאל בן-צורישדיי. 
יג וצבאו, ופקודיהם--תשעה וחמישים אלף, ושלוש מאות. 
יד ומטה, גד; ונשיא לבני גד, אליסף בן-רעואל. 
טו וצבאו, ופקודיהם--חמישה וארבעים אלף, ושש מאות וחמישים. 
טז כל-הפקודים למחנה ראובן, מאת אלף ואחד וחמישים אלף וארבע-מאות וחמישים--לצבאותם; ושניים, ייסעו. 
יז ונסע אוהל-מועד מחנה הלויים, בתוך המחנות; כאשר יחנו כן ייסעו, איש על-ידו לדגליהם. 
יח דגל מחנה אפריים לצבאותם, ימה; ונשיא לבני אפריים, אלישמע בן-עמיהוד. 
יט וצבאו, ופקודיהם--ארבעים אלף, וחמש מאות. 
כ ועליו, מטה מנשה; ונשיא לבני מנשה, גמליאל בן-פדהצור. 
כא וצבאו, ופקודיהם--שניים ושלושים אלף, ומאתיים. 
כב ומטה, בנימין; ונשיא לבני בנימין, אבידן בן-גדעוני. 
כג וצבאו, ופקודיהם--חמישה ושלושים אלף, וארבע מאות. 
כד כל-הפקודים למחנה אפריים, מאת אלף ושמונת-אלפים ומאה--לצבאותם; ושלישים, ייסעו. 
כה דגל מחנה דן צפונה, לצבאותם; ונשיא לבני דן, אחיעזר בן-עמישדיי. 
כו וצבאו, ופקודיהם--שניים ושישים אלף, ושבע מאות. 
כז והחונים עליו, מטה אשר; ונשיא לבני אשר, פגעיאל בן-עוכרן. 
כח וצבאו, ופקודיהם--אחד וארבעים אלף, וחמש מאות. 
כט ומטה, נפתלי; ונשיא לבני נפתלי, אחירע בן-עינן. 
ל וצבאו, ופקודיהם--שלושה וחמישים אלף, וארבע מאות. 
לא כל-הפקודים, למחנה דן--מאת אלף ושבעה וחמישים אלף, ושש מאות; לאחרונה יסעו, לדגליהם. 
לב אלה פקודי בני-ישראל, לבית אבותם:  כל-פקודי המחנות, לצבאותם--שש-מאות אלף ושלושת אלפים, וחמש מאות וחמישים. 
לג והלויים--לא הותפקדו, בתוך בני ישראל:  כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
לד ויעשו, בני ישראל:  ככול אשר-ציווה יהוה את-משה, כן-חנו לדגליהם וכן נסעו--איש למשפחותיו, על-בית אבותיו. 
פרק ג
א ואלה תולדות אהרון, ומשה:  ביום, דיבר יהוה את-משה--בהר סיניי. 
ב ואלה שמות בני-אהרון, הבכור נדב, ואביהוא, אלעזר ואיתמר. 
ג אלה, שמות בני אהרון, הכוהנים, המשוחים--אשר-מילא ידם, לכהן. 
ד וימת נדב ואביהוא לפני יהוה בהקריבם אש זרה לפני יהוה, במדבר סיניי, ובנים, לא-היו להם; ויכהן אלעזר ואיתמר, על-פני אהרון אביהם. 
ה וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
ו הקרב, את-מטה לוי, והעמדת אותו, לפני אהרון הכוהן; ושירתו, אותו. 
ז ושמרו את-משמרתו, ואת-משמרת כל-העדה, לפני, אוהל מועד--לעבוד, את-עבודת המשכן. 
ח ושמרו, את-כל-כלי אוהל מועד, ואת-משמרת, בני ישראל--לעבוד, את-עבודת המשכן. 
ט ונתת, את-הלויים, לאהרון, ולבניו:  נתונים נתונים המה לו, מאת בני ישראל. 
י ואת-אהרון ואת-בניו תפקוד, ושמרו את-כהונתם; והזר הקרב, יומת. 
יא וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
יב ואני הנה לקחתי את-הלויים, מתוך בני ישראל, תחת כל-בכור פטר רחם, מבני ישראל; והיו לי, הלויים. 
יג כי לי, כל-בכור--ביום הכותי כל-בכור בארץ מצריים הקדשתי לי כל-בכור בישראל, מאדם עד-בהמה:  לי יהיו, אני יהוה. 
יד וידבר יהוה אל-משה, במדבר סיניי לאמור. 
טו פקוד את-בני לוי, לבית אבותם למשפחותם:  כל-זכר מבן-חודש ומעלה, תפקדם. 
טז ויפקוד אותם משה, על-פי יהוה, כאשר, צווה. 
יז ויהיו-אלה בני-לוי, בשמותם--גרשון, וקהת ומררי. 
יח ואלה שמות בני-גרשון, למשפחותם--לבני, ושמעי. 
יט ובני קהת, למשפחותם--עמרם ויצהר, חברון ועוזיאל. 
כ ובני מררי, למשפחותם--מחלי ומושי; אלה הם משפחות הלוי, לבית אבותם. 
כא לגרשון--משפחת הלבני, ומשפחת השמעי; אלה הם, משפחות הגרשוני. 
כב פקודיהם במספר כל-זכר, מבן-חודש ומעלה; פקודיהם, שבעת אלפים וחמש מאות. 
כג משפחות, הגרשוני, אחרי המשכן יחנו, ימה. 
כד ונשיא בית-אב, לגרשוני, אליסף, בן-לאל. 
כה ומשמרת בני-גרשון באוהל מועד, המשכן והאוהל; מכסהו--ומסך, פתח אוהל מועד. 
כו וקלעי החצר, ואת-מסך פתח החצר, אשר על-המשכן ועל-המזבח, סביב; ואת, מיתריו, לכול, עבודתו. 
כז ולקהת, משפחת העמרמי ומשפחת היצהרי, ומשפחת החברוני, ומשפחת העוזיאלי; אלה הם, משפחות הקהתי. 
כח במספר, כל-זכר, מבן-חודש, ומעלה--שמונת אלפים ושש מאות, שומרי משמרת הקודש. 
כט משפחות בני-קהת, יחנו, על ירך המשכן, תימנה. 
ל ונשיא בית-אב, למשפחות הקהתי, אליצפן, בן-עוזיאל. 
לא ומשמרתם, הארון והשולחן והמנורה והמזבחות, וכלי הקודש, אשר ישרתו בהם; והמסך--וכול, עבודתו. 
לב ונשיא נשיאי הלוי, אלעזר בן-אהרון הכוהן, פקודת, שומרי משמרת הקודש. 
לג למררי--משפחת המחלי, ומשפחת המושי; אלה הם, משפחות מררי. 
לד ופקודיהם במספר כל-זכר, מבן-חודש ומעלה--ששת אלפים, ומאתיים. 
לה ונשיא בית-אב למשפחות מררי, צוריאל בן-אביחיל; על ירך המשכן יחנו, צפונה. 
לו ופקודת משמרת, בני מררי--קרשי המשכן, ובריחיו ועמודיו ואדניו; וכל-כליו--וכול, עבודתו. 
לז ועמודי החצר סביב, ואדניהם; ויתדותם, ומיתריהם. 
לח והחונים לפני המשכן קדמה לפני אוהל-מועד מזרחה משה ואהרון ובניו, שומרים משמרת המקדש, למשמרת, בני ישראל; והזר הקרב, יומת. 
לט כל-פקודי הלויים אשר פקד משה ואהרון, על-פי יהוה--למשפחותם:  כל-זכר מבן-חודש ומעלה, שניים ועשרים אלף. 
מ ויאמר יהוה אל-משה, פקוד כל-בכור זכר לבני ישראל, מבן-חודש, ומעלה; ושא, את מספר שמותם. 
מא ולקחת את-הלויים לי אני יהוה, תחת כל-בכור בבני ישראל; ואת, בהמת הלויים, תחת כל-בכור, בבהמת בני ישראל. 
מב ויפקוד משה, כאשר ציווה יהוה אותו, את-כל-בכור, בבני ישראל. 
מג ויהי כל-בכור זכר במספר שמות, מבן-חודש ומעלה--לפקודיהם:  שניים ועשרים אלף, שלושה ושבעים ומאתיים. 
מד וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
מה קח את-הלויים, תחת כל-בכור בבני ישראל, ואת-בהמת הלויים, תחת בהמתם; והיו-לי הלויים, אני יהוה. 
מו ואת פדויי השלושה, והשבעים והמאתיים--העודפים, על-הלויים, מבכור, בני ישראל. 
מז ולקחת, חמשת חמשת שקלים--לגולגולת:  בשקל הקודש תיקח, עשרים גרה השקל. 
מח ונתת הכסף, לאהרון ולבניו--פדויי, העודפים בהם. 
מט וייקח משה, את כסף הפדיום--מאת, העודפים, על, פדויי הלויים. 
נ מאת, בכור בני ישראל--לקח את-הכסף:  חמישה ושישים ושלוש מאות, ואלף--בשקל הקודש. 
נא וייתן משה את-כסף הפדויים, לאהרון ולבניו--על-פי יהוה:  כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
פרק ד
א וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרון לאמור. 
ב נשוא, את-ראש בני קהת, מתוך, בני לוי--למשפחותם, לבית אבותם. 
ג מבן שלושים שנה ומעלה, ועד בן-חמישים שנה--כל-בא, לצבא, לעשות מלאכה, באוהל מועד. 
ד זאת עבודת בני-קהת, באוהל מועד--קודש, הקודשים. 
ה ובא אהרון ובניו, בנסוע המחנה, והורידו, את פרוכת המסך; וכיסו-בה--את, ארון העדות. 
ו ונתנו עליו, כסוי עור תחש, ופרשו בגד-כליל תכלת, מלמעלה; ושמו, בדיו. 
ז ועל שולחן הפנים, יפרשו בגד תכלת, ונתנו עליו את-הקערות ואת-הכפות ואת-המנקייות, ואת קשות הנסך; ולחם התמיד, עליו יהיה. 
ח ופרשו עליהם, בגד תולעת שני, וכיסו אותו, במכסה עור תחש; ושמו, את-בדיו. 
ט ולקחו בגד תכלת, וכיסו את-מנורת המאור ואת-נרותיה, ואת-מלקחיה, ואת-מחתותיה; ואת כל-כלי שמנה, אשר ישרתו-לה בהם. 
י ונתנו אותה ואת-כל-כליה, אל-מכסה עור תחש; ונתנו, על-המוט. 
יא ועל מזבח הזהב, יפרשו בגד תכלת, וכיסו אותו, במכסה עור תחש; ושמו, את-בדיו. 
יב ולקחו את-כל-כלי השרת אשר ישרתו-בם בקודש, ונתנו אל-בגד תכלת, וכיסו אותם, במכסה עור תחש; ונתנו, על-המוט. 
יג ודישנו, את-המזבח; ופרשו עליו, בגד ארגמן. 
יד ונתנו עליו את-כל-כליו אשר ישרתו עליו בהם, את-המחתות את-המזלגות ואת-היעים ואת-המזרקות--כול, כלי המזבח; ופרשו עליו, כסוי עור תחש--ושמו בדיו. 
טו וכילה אהרון-ובניו לכסות את-הקודש ואת-כל-כלי הקודש, בנסוע המחנה, ואחרי-כן יבואו בני-קהת לשאת, ולא-ייגעו אל-הקודש ומתו; אלה משא בני-קהת, באוהל מועד. 
טז ופקודת אלעזר בן-אהרון הכוהן, שמן המאור וקטורת הסמים, ומנחת התמיד, ושמן המשחה:  פקודת, כל-המשכן וכל-אשר-בו, בקודש, ובכליו. 
יז וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרון לאמור. 
יח אל-תכריתו, את-שבט משפחות הקהתי, מתוך, הלויים. 
יט וזאת עשו להם, וחיו ולא ימותו, בגשתם, את-קודש הקודשים:  אהרון ובניו, יבואו, ושמו אותם איש איש על-עבודתו, ואל-משאו. 
כ ולא-יבואו לראות כבלע את-הקודש, ומתו. 
כא וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
כב נשוא, את-ראש בני גרשון--גם-הם:  לבית אבותם, למשפחותם. 
כג מבן שלושים שנה ומעלה, עד בן-חמישים שנה--תפקוד אותם:  כל-הבא לצבוא צבא, לעבוד עבודה באוהל מועד. 
כד זאת עבודת, משפחות הגרשוני--לעבוד, ולמשא. 
כה ונשאו את-יריעות המשכן, ואת-אוהל מועד, מכסהו, ומכסה התחש אשר-עליו מלמעלה; ואת-מסך--פתח, אוהל מועד. 
כו ואת קלעי החצר ואת-מסך פתח שער החצר, אשר על-המשכן ועל-המזבח סביב, ואת מיתריהם, ואת-כל-כלי עבודתם; ואת כל-אשר ייעשה להם, ועבדו. 
כז על-פי אהרון ובניו תהיה, כל-עבודת בני הגרשוני, לכל-משאם, ולכול עבודתם; ופקדתם עליהם במשמרת, את כל-משאם. 
כח זאת עבודת, משפחות בני הגרשוני--באוהל מועד; ומשמרתם--ביד איתמר, בן-אהרון הכוהן. 
כט בני, מררי--למשפחותם לבית-אבותם, תפקוד אותם. 
ל מבן שלושים שנה ומעלה, ועד בן-חמישים שנה--תפקדם:  כל-הבא, לצבא, לעבוד, את-עבודת אוהל מועד. 
לא וזאת משמרת משאם, לכל-עבודתם באוהל מועד:  קרשי, המשכן, ובריחיו, ועמודיו ואדניו. 
לב ועמודי החצר סביב ואדניהם, ויתדותם ומיתריהם, לכל-כליהם, ולכול עבודתם; ובשמות תפקדו, את-כלי משמרת משאם. 
לג זאת עבודת, משפחות בני מררי, לכל-עבודתם, באוהל מועד--ביד, איתמר, בן-אהרון, הכוהן. 
לד ויפקוד משה ואהרון ונשיאי העדה, את-בני הקהתי, למשפחותם, ולבית אבותם. 
לה מבן שלושים שנה ומעלה, ועד בן-חמישים שנה--כל-הבא, לצבא, לעבודה, באוהל מועד. 
לו ויהיו פקודיהם, למשפחותם--אלפיים, שבע מאות וחמישים. 
לז אלה פקודי משפחות הקהתי, כל-העובד באוהל מועד, אשר פקד משה ואהרון, על-פי יהוה ביד-משה. 
לח ופקודי, בני גרשון, למשפחותם, ולבית אבותם. 
לט מבן שלושים שנה ומעלה, ועד בן-חמישים שנה--כל-הבא, לצבא, לעבודה, באוהל מועד. 
מ ויהיו, פקודיהם, למשפחותם, לבית אבותם--אלפיים, ושש מאות ושלושים. 
מא אלה פקודי, משפחות בני גרשון, כל-העובד, באוהל מועד--אשר פקד משה ואהרון, על-פי יהוה. 
מב ופקודי, משפחות בני מררי, למשפחותם, לבית אבותם. 
מג מבן שלושים שנה ומעלה, ועד בן-חמישים שנה--כל-הבא, לצבא, לעבודה, באוהל מועד. 
מד ויהיו פקודיהם, למשפחותם--שלושת אלפים, ומאתיים. 
מה אלה פקודי, משפחות בני מררי, אשר פקד משה ואהרון, על-פי יהוה ביד-משה. 
מו כל-הפקודים אשר פקד משה ואהרון, ונשיאי ישראל--את-הלויים:  למשפחותם, ולבית אבותם. 
מז מבן שלושים שנה ומעלה, ועד בן-חמישים שנה:  כל-הבא, לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא--באוהל מועד. 
מח ויהיו, פקודיהם--שמונת אלפים, וחמש מאות ושמונים. 
מט על-פי יהוה פקד אותם, ביד-משה--איש איש על-עבודתו, ועל-משאו; ופקודיו, אשר-ציווה יהוה את-משה. 
פרק ה
א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
ב צו, את-בני ישראל, וישלחו מן-המחנה, כל-צרוע וכל-זב; וכול, טמא לנפש. 
ג מזכר עד-נקבה תשלחו, אל-מחוץ למחנה תשלחום; ולא יטמאו את-מחניהם, אשר אני שוכן בתוכם. 
ד ויעשו-כן, בני ישראל, וישלחו אותם, אל-מחוץ למחנה:  כאשר דיבר יהוה אל-משה, כן עשו בני ישראל. 
ה וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
ו דבר, אל-בני ישראל, איש או-אישה כי יעשו מכל-חטאות האדם, למעול מעל ביהוה; ואשמה, הנפש ההיא. 
ז והתוודו, את-חטאתם אשר עשו, והשיב את-אשמו בראשו, וחמישיתו יוסף עליו; ונתן, לאשר אשם לו. 
ח ואם-אין לאיש גואל, להשיב האשם אליו--האשם המושב ליהוה, לכוהן:  מלבד, איל הכיפורים, אשר יכפר-בו, עליו. 
ט וכל-תרומה לכל-קודשי בני-ישראל, אשר-יקריבו לכוהן--לו יהיה. 
י ואיש את-קודשיו, לו יהיו; איש אשר-ייתן לכוהן, לו יהיה. 
יא וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
יב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אליהם:  איש איש כי-תשטה אשתו, ומעלה בו מעל. 
יג ושכב איש אותה, שכבת-זרע, ונעלם מעיני אישה, ונסתרה והיא נטמאה; ועד אין בה, והיא לא נתפשה. 
יד ועבר עליו רוח-קנאה וקינא את-אשתו, והיא נטמאה; או-עבר עליו רוח-קנאה וקינא את-אשתו, והיא לא נטמאה. 
טו והביא האיש את-אשתו, אל-הכוהן, והביא את-קרבנה עליה, עשירית האיפה קמח שעורים; לא-ייצוק עליו שמן, ולא-ייתן עליו לבונה--כי-מנחת קנאות הוא, מנחת זיכרון מזכרת עוון. 
טז והקריב אותה, הכוהן; והעמידה, לפני יהוה. 
יז ולקח הכוהן מים קדושים, בכלי-חרש; ומן-העפר, אשר יהיה בקרקע המשכן, ייקח הכוהן, ונתן אל-המים. 
יח והעמיד הכוהן את-האישה, לפני יהוה, ופרע את-ראש האישה, ונתן על-כפיה את מנחת הזיכרון מנחת קנאות היא; וביד הכוהן יהיו, מי המרים המאררים. 
יט והשביע אותה הכוהן, ואמר אל-האישה אם-לא שכב איש אותך, ואם-לא שטית טומאה, תחת אישך--הינקי, ממי המרים המאררים האלה. 
כ ואת, כי שטית תחת אישך--וכי נטמאת; וייתן איש בך את-שכובתו, מבלעדי אישך. 
כא והשביע הכוהן את-האישה, בשבועת האלה, ואמר הכוהן לאישה, ייתן יהוה אותך לאלה ולשבועה בתוך עמך--בתת יהוה את-ירכך נופלת, ואת-בטנך צבה. 
כב ובאו המים המאררים האלה, במעייך, לצבות בטן, ולנפיל ירך; ואמרה האישה, אמן אמן. 
כג וכתב את-האלות האלה, הכוהן--בספר; ומחה, אל-מי המרים. 
כד והשקה, את-האישה, את-מי המרים, המאררים; ובאו בה המים המאררים, למרים. 
כה ולקח הכוהן מיד האישה, את מנחת הקנאות; והניף את-המנחה לפני יהוה, והקריב אותה אל-המזבח. 
כו וקמץ הכוהן מן-המנחה את-אזכרתה, והקטיר המזבחה; ואחר ישקה את-האישה, את-המים. 
כז והשקה את-המים, והייתה אם-נטמאה ותמעול מעל באישה--ובאו בה המים המאררים למרים, וצבתה בטנה ונפלה ירכה; והייתה האישה לאלה, בקרב עמה. 
כח ואם-לא נטמאה האישה, וטהורה היא--וניקתה, ונזרעה זרע. 
כט זאת תורת, הקנאות, אשר תשטה אישה תחת אישה, ונטמאה. 
ל או איש, אשר תעבור עליו רוח קנאה--וקינא את-אשתו; והעמיד את-האישה, לפני יהוה, ועשה לה הכוהן, את כל-התורה הזאת. 
לא וניקה האיש, מעוון; והאישה ההיא, תישא את-עוונה. 
פרק ו
א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
ב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אליהם:  איש או-אישה, כי יפליא לנדור נדר נזיר--להזיר, ליהוה. 
ג מיין ושיכר יזיר, חומץ יין וחומץ שיכר לא ישתה; וכל-משרת ענבים לא ישתה, וענבים לחים ויבשים לא יאכל. 
ד כול, ימי נזרו:  מכול אשר ייעשה מגפן היין, מחרצנים ועד-זג--לא יאכל. 
ה כל-ימי נדר נזרו, תער לא-יעבור על-ראשו:  עד-מלאות הימים אשר-יזיר ליהוה, קדוש יהיה--גדל פרע, שיער ראשו. 
ו כל-ימי הזירו, ליהוה, על-נפש מת, לא יבוא. 
ז לאביו ולאימו, לאחיו ולאחותו--לא-ייטמא להם, במותם:  כי נזר אלוהיו, על-ראשו. 
ח כול, ימי נזרו, קדוש הוא, ליהוה. 
ט וכי-ימות מת עליו בפתע פתאום, וטימא ראש נזרו--וגילח ראשו ביום טוהרתו, ביום השביעי יגלחנו. 
י וביום השמיני, יביא שתי תורים, או שני, בני יונה:  אל-הכוהן--אל-פתח, אוהל מועד. 
יא ועשה הכוהן, אחד לחטאת ואחד לעולה, וכיפר עליו, מאשר חטא על-הנפש; וקידש את-ראשו, ביום ההוא. 
יב והזיר ליהוה את-ימי נזרו, והביא כבש בן-שנתו לאשם; והימים הראשונים ייפלו, כי טמא נזרו. 
יג וזאת תורת, הנזיר:  ביום, מלאות ימי נזרו, יביא אותו, אל-פתח אוהל מועד. 
יד והקריב את-קרבנו ליהוה כבש בן-שנתו תמים אחד, לעולה, וכבשה אחת בת-שנתה תמימה, לחטאת; ואיל-אחד תמים, לשלמים. 
טו וסל מצות, סולת חלות בלולות בשמן, ורקיקי מצות, משוחים בשמן; ומנחתם, ונסכיהם. 
טז והקריב הכוהן, לפני יהוה; ועשה את-חטאתו, ואת-עולתו. 
יז ואת-האיל יעשה זבח שלמים, ליהוה, על, סל המצות; ועשה, הכוהן, את-מנחתו, ואת-נסכו. 
יח וגילח הנזיר, פתח אוהל מועד--את-ראש נזרו; ולקח, את-שיער ראש נזרו, ונתן על-האש, אשר-תחת זבח השלמים. 
יט ולקח הכוהן את-הזרוע בשלה, מן-האיל, וחלת מצה אחת מן-הסל, ורקיק מצה אחד; ונתן על-כפי הנזיר, אחר התגלחו את-נזרו. 
כ והניף אותם הכוהן תנופה, לפני יהוה--קודש הוא לכוהן, על חזה התנופה ועל שוק התרומה; ואחר ישתה הנזיר, יין. 
כא זאת תורת הנזיר, אשר יידור, קרבנו ליהוה על-נזרו, מלבד אשר-תשיג ידו; כפי נדרו, אשר יידור--כן יעשה, על תורת נזרו. 
כב וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
כג דבר אל-אהרון ואל-בניו לאמור, כה תברכו את-בני ישראל:  אמור, להם. 
כד יברכך יהוה, וישמרך. 
כה יאר יהוה פניו אליך, ויחונך. 
כו יישא יהוה פניו אליך, וישם לך שלום. 
כז ושמו את-שמי, על-בני ישראל; ואני, אברכם. 
פרק ז
א ויהי ביום כלות משה להקים את-המשכן, וימשח אותו ויקדש אותו ואת-כל-כליו, ואת-המזבח, ואת-כל-כליו; וימשחם, ויקדש אותם. 
ב ויקריבו נשיאי ישראל, ראשי בית אבותם:  הם נשיאי המטות, הם העומדים על-הפקודים. 
ג ויביאו את-קרבנם לפני יהוה, שש-עגלות צב ושני עשר בקר--עגלה על-שני הנשיאים, ושור לאחד; ויקריבו אותם, לפני המשכן. 
ד ויאמר יהוה, אל-משה לאמור. 
ה קח, מאיתם, והיו, לעבוד את-עבודת אוהל מועד; ונתת אותם אל-הלויים, איש כפי עבודתו. 
ו וייקח משה, את-העגלות ואת-הבקר; וייתן אותם, אל-הלויים. 
ז את שתי העגלות, ואת ארבעת הבקר--נתן, לבני גרשון:  כפי, עבודתם. 
ח ואת ארבע העגלות, ואת שמונת הבקר--נתן, לבני מררי:  כפי, עבודתם, ביד איתמר, בן-אהרון הכוהן. 
ט ולבני קהת, לא נתן:  כי-עבודת הקודש עליהם, בכתף יישאו. 
י ויקריבו הנשיאים, את חנוכת המזבח, ביום, הימשח אותו; ויקריבו הנשיאים את-קרבנם, לפני המזבח. 
יא ויאמר יהוה, אל-משה:  נשיא אחד ליום, נשיא אחד ליום, יקריבו את-קרבנם, לחנוכת המזבח. 
יב ויהי, המקריב ביום הראשון--את-קרבנו:  נחשון בן-עמינדב, למטה יהודה. 
יג וקרבנו קערת-כסף אחת, שלושים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקודש; שניהם מלאים, סולת בלולה בשמן--למנחה. 
יד כף אחת עשרה זהב, מלאה קטורת. 
טו פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעולה. 
טז שעיר-עיזים אחד, לחטאת. 
יז ולזבח השלמים, בקר שניים, אילים חמישה עתודים חמישה, כבשים בני-שנה חמישה:  זה קרבן נחשון, בן-עמינדב. 
יח ביום, השני, הקריב, נתנאל בן-צוער--נשיא, יששכר. 
יט הקריב את-קרבנו קערת-כסף אחת, שלושים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקודש; שניהם מלאים, סולת בלולה בשמן--למנחה. 
כ כף אחת עשרה זהב, מלאה קטורת. 
כא פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעולה. 
כב שעיר-עיזים אחד, לחטאת. 
כג ולזבח השלמים, בקר שניים, אילים חמישה עתודים חמישה, כבשים בני-שנה חמישה:  זה קרבן נתנאל, בן-צוער. 
כד ביום, השלישי, נשיא, לבני זבולון--אליאב, בן-חילון. 
כה קרבנו קערת-כסף אחת, שלושים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקודש; שניהם מלאים, סולת בלולה בשמן--למנחה. 
כו כף אחת עשרה זהב, מלאה קטורת. 
כז פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעולה. 
כח שעיר-עיזים אחד, לחטאת. 
כט ולזבח השלמים, בקר שניים, אילים חמישה עתודים חמישה, כבשים בני-שנה חמישה:  זה קרבן אליאב, בן-חילון. 
ל ביום, הרביעי, נשיא, לבני ראובן--אליצור, בן-שדיאור. 
לא קרבנו קערת-כסף אחת, שלושים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקודש; שניהם מלאים, סולת בלולה בשמן--למנחה. 
לב כף אחת עשרה זהב, מלאה קטורת. 
לג פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעולה. 
לד שעיר-עיזים אחד, לחטאת. 
לה ולזבח השלמים, בקר שניים, אילים חמישה עתודים חמישה, כבשים בני-שנה חמישה:  זה קרבן אליצור, בן-שדיאור. 
לו ביום, החמישי, נשיא, לבני שמעון--שלומיאל, בן-צורישדיי. 
לז קרבנו קערת-כסף אחת, שלושים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקודש; שניהם מלאים, סולת בלולה בשמן--למנחה. 
לח כף אחת עשרה זהב, מלאה קטורת. 
לט פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעולה. 
מ שעיר-עיזים אחד, לחטאת. 
מא ולזבח השלמים, בקר שניים, אילים חמישה עתודים חמישה, כבשים בני-שנה חמישה:  זה קרבן שלומיאל, בן-צורישדיי. 
מב ביום, השישי, נשיא, לבני גד--אליסף, בן-דעואל. 
מג קרבנו קערת-כסף אחת, שלושים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקודש; שניהם מלאים, סולת בלולה בשמן--למנחה. 
מד כף אחת עשרה זהב, מלאה קטורת. 
מה פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעולה. 
מו שעיר-עיזים אחד, לחטאת. 
מז ולזבח השלמים, בקר שניים, אילים חמישה עתודים חמישה, כבשים בני-שנה חמישה:  זה קרבן אליסף, בן-דעואל. 
מח ביום, השביעי, נשיא, לבני אפריים--אלישמע, בן-עמיהוד. 
מט קרבנו קערת-כסף אחת, שלושים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקודש; שניהם מלאים, סולת בלולה בשמן--למנחה. 
נ כף אחת עשרה זהב, מלאה קטורת. 
נא פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעולה. 
נב שעיר-עיזים אחד, לחטאת. 
נג ולזבח השלמים, בקר שניים, אילים חמישה עתודים חמישה, כבשים בני-שנה חמישה:  זה קרבן אלישמע, בן-עמיהוד. 
נד ביום, השמיני, נשיא, לבני מנשה--גמליאל, בן-פדהצור. 
נה קרבנו קערת-כסף אחת, שלושים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקודש; שניהם מלאים, סולת בלולה בשמן--למנחה. 
נו כף אחת עשרה זהב, מלאה קטורת. 
נז פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעולה. 
נח שעיר-עיזים אחד, לחטאת. 
נט ולזבח השלמים, בקר שניים, אילים חמישה עתודים חמישה, כבשים בני-שנה חמישה:  זה קרבן גמליאל, בן-פדהצור. 
ס ביום, התשיעי, נשיא, לבני בנימין--אבידן, בן-גדעוני. 
סא קרבנו קערת-כסף אחת, שלושים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקודש; שניהם מלאים, סולת בלולה בשמן--למנחה. 
סב כף אחת עשרה זהב, מלאה קטורת. 
סג פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעולה. 
סד שעיר-עיזים אחד, לחטאת. 
סה ולזבח השלמים, בקר שניים, אילים חמישה עתודים חמישה, כבשים בני-שנה חמישה:  זה קרבן אבידן, בן-גדעוני. 
סו ביום, העשירי, נשיא, לבני דן--אחיעזר, בן-עמישדיי. 
סז קרבנו קערת-כסף אחת, שלושים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקודש; שניהם מלאים, סולת בלולה בשמן--למנחה. 
סח כף אחת עשרה זהב, מלאה קטורת. 
סט פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעולה. 
ע שעיר-עיזים אחד, לחטאת. 
עא ולזבח השלמים, בקר שניים, אילים חמישה עתודים חמישה, כבשים בני-שנה חמישה:  זה קרבן אחיעזר, בן-עמישדיי. 
עב ביום עשתי עשר יום, נשיא לבני אשר--פגעיאל, בן-עוכרן. 
עג קרבנו קערת-כסף אחת, שלושים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקודש; שניהם מלאים, סולת בלולה בשמן--למנחה. 
עד כף אחת עשרה זהב, מלאה קטורת. 
עה פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעולה. 
עו שעיר-עיזים אחד, לחטאת. 
עז ולזבח השלמים, בקר שניים, אילים חמישה עתודים חמישה, כבשים בני-שנה חמישה:  זה קרבן פגעיאל, בן-עוכרן. 
עח ביום שנים עשר יום, נשיא לבני נפתלי--אחירע, בן-עינן. 
עט קרבנו קערת-כסף אחת, שלושים ומאה משקלה, מזרק אחד כסף, שבעים שקל בשקל הקודש; שניהם מלאים, סולת בלולה בשמן--למנחה. 
פ כף אחת עשרה זהב, מלאה קטורת. 
פא פר אחד בן-בקר, איל אחד כבש-אחד בן-שנתו--לעולה. 
פב שעיר-עיזים אחד, לחטאת. 
פג ולזבח השלמים, בקר שניים, אילים חמישה עתודים חמישה, כבשים בני-שנה חמישה:  זה קרבן אחירע, בן-עינן. 
פד זאת חנוכת המזבח, ביום הימשח אותו, מאת, נשיאי ישראל:  קערות כסף שתים עשרה, מזרקי-כסף שנים עשר, כפות זהב, שתים עשרה. 
פה שלושים ומאה, הקערה האחת כסף, ושבעים, המזרק האחד; כול כסף הכלים, אלפיים וארבע-מאות בשקל הקודש. 
פו כפות זהב שתים-עשרה מלאות קטורת, עשרה עשרה הכף בשקל הקודש; כל-זהב הכפות, עשרים ומאה. 
פז כל-הבקר לעולה שנים עשר פרים, אילים שנים-עשר כבשים בני-שנה שנים עשר--ומנחתם; ושעירי עיזים שנים עשר, לחטאת. 
פח וכול בקר זבח השלמים, עשרים וארבעה פרים, אילים שישים עתודים שישים, כבשים בני-שנה שישים:  זאת חנוכת המזבח, אחרי הימשח אותו. 
פט ובבוא משה אל-אוהל מועד, לדבר איתו, וישמע את-הקול מידבר אליו מעל הכפורת אשר על-ארון העדות, מבין שני הכרובים; וידבר, אליו. 
פרק ח
א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
ב דבר, אל-אהרון, ואמרת, אליו:  בהעלותך, את-הנרות, אל-מול פני המנורה, יאירו שבעת הנרות. 
ג ויעש כן, אהרון--אל-מול פני המנורה, העלה נרותיה:  כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
ד וזה מעשה המנורה מקשה זהב, עד-ירכה עד-פרחה מקשה היא:  כמראה, אשר הראה יהוה את-משה--כן עשה, את-המנורה. 
ה וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
ו קח, את-הלויים, מתוך, בני ישראל; וטיהרת, אותם. 
ז וכה-תעשה להם לטהרם, הזה עליהם מי חטאת; והעבירו תער על-כל-בשרם, וכיבסו בגדיהם והיטהרו. 
ח ולקחו, פר בן-בקר, ומנחתו, סולת בלולה בשמן; ופר-שני בן-בקר, תיקח לחטאת. 
ט והקרבת, את-הלויים, לפני, אוהל מועד; והקהלת--את-כל-עדת, בני ישראל. 
י והקרבת את-הלויים, לפני יהוה; וסמכו בני-ישראל את-ידיהם, על-הלויים. 
יא והניף אהרון את-הלויים תנופה לפני יהוה, מאת בני ישראל; והיו, לעבוד את-עבודת יהוה. 
יב והלויים יסמכו את-ידיהם, על ראש הפרים; ועשה את-האחד חטאת ואת-האחד עולה, ליהוה, לכפר, על-הלויים. 
יג והעמדת, את-הלויים, לפני אהרון, ולפני בניו; והנפת אותם תנופה, ליהוה. 
יד והבדלת, את-הלויים, מתוך, בני ישראל; והיו לי, הלויים. 
טו ואחרי-כן יבואו הלויים, לעבוד את-אוהל מועד; וטיהרת אותם, והנפת אותם תנופה. 
טז כי נתונים נתונים המה לי, מתוך בני ישראל:  תחת פטרת כל-רחם בכור כול, מבני ישראל--לקחתי אותם, לי. 
יז כי לי כל-בכור בבני ישראל, באדם ובבהמה:  ביום, הכותי כל-בכור בארץ מצריים, הקדשתי אותם, לי. 
יח ואקח, את-הלויים, תחת כל-בכור, בבני ישראל. 
יט ואתנה את-הלויים נתונים לאהרון ולבניו, מתוך בני ישראל, לעבוד את-עבודת בני-ישראל באוהל מועד, ולכפר על-בני ישראל; ולא יהיה בבני ישראל, נגף, בגשת בני-ישראל, אל-הקודש. 
כ ויעש משה ואהרון וכל-עדת בני-ישראל, ללויים:  ככול אשר-ציווה יהוה את-משה, ללויים--כן-עשו להם, בני ישראל. 
כא ויתחטאו הלויים, ויכבסו בגדיהם, וינף אהרון אותם תנופה, לפני יהוה; ויכפר עליהם אהרון, לטהרם. 
כב ואחרי-כן באו הלויים, לעבוד את-עבודתם באוהל מועד, לפני אהרון, ולפני בניו:  כאשר ציווה יהוה את-משה על-הלויים, כן עשו להם. 
כג וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
כד זאת, אשר ללויים:  מבן חמש ועשרים שנה, ומעלה, יבוא לצבוא צבא, בעבודת אוהל מועד. 
כה ומבן חמישים שנה, ישוב מצבא העבודה; ולא יעבוד, עוד. 
כו ושירת את-אחיו באוהל מועד, לשמור משמרת, ועבודה, לא יעבוד; ככה תעשה ללויים, במשמרותם. 
פרק ט
א וידבר יהוה אל-משה במדבר-סיניי בשנה השנית לצאתם מארץ מצריים, בחודש הראשון--לאמור. 
ב ויעשו בני-ישראל את-הפסח, במועדו. 
ג בארבעה עשר-יום בחודש הזה בין הערביים, תעשו אותו--במועדו; ככל-חוקותיו וככל-משפטיו, תעשו אותו. 
ד וידבר משה אל-בני ישראל, לעשות הפסח. 
ה ויעשו את-הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחודש, בין הערביים--במדבר סיניי:  ככול אשר ציווה יהוה, את-משה--כן עשו, בני ישראל. 
ו ויהי אנשים, אשר היו טמאים לנפש אדם, ולא-יכלו לעשות-הפסח, ביום ההוא; ויקרבו לפני משה, ולפני אהרון--ביום ההוא. 
ז ויאמרו האנשים ההמה, אליו, אנחנו טמאים, לנפש אדם; למה ניגרע, לבלתי הקריב את-קרבן יהוה במועדו, בתוך, בני ישראל. 
ח ויאמר אליהם, משה:  עמדו ואשמעה, מה-יצווה יהוה לכם. 
ט וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
י דבר אל-בני ישראל, לאמור:  איש איש כי-יהיה-טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם, או לדורותיכם, ועשה פסח, ליהוה. 
יא בחודש השני בארבעה עשר יום, בין הערביים--יעשו אותו:  על-מצות ומרורים, יאכלוהו. 
יב לא-ישאירו ממנו עד-בוקר, ועצם לא ישברו-בו; ככל-חוקת הפסח, יעשו אותו. 
יג והאיש אשר-הוא טהור ובדרך לא-היה, וחדל לעשות הפסח--ונכרתה הנפש ההיא, מעמיה:  כי קרבן יהוה, לא הקריב במועדו--חטאו יישא, האיש ההוא. 
יד וכי-יגור איתכם גר, ועשה פסח ליהוה--כחוקת הפסח וכמשפטו, כן יעשה:  חוקה אחת יהיה לכם, ולגר ולאזרח הארץ. 
טו וביום, הקים את-המשכן, כיסה הענן את-המשכן, לאוהל העדות; ובערב יהיה על-המשכן, כמראה-אש--עד-בוקר. 
טז כן יהיה תמיד, הענן יכסנו; ומראה-אש, לילה. 
יז ולפי היעלות הענן, מעל האוהל--ואחרי-כן, יסעו בני ישראל; ובמקום, אשר ישכון-שם הענן--שם יחנו, בני ישראל. 
יח על-פי יהוה, יסעו בני ישראל, ועל-פי יהוה, יחנו:  כל-ימי, אשר ישכון הענן על-המשכן--יחנו. 
יט ובהאריך הענן על-המשכן, ימים רבים--ושמרו בני-ישראל את-משמרת יהוה, ולא ייסעו. 
כ ויש אשר יהיה הענן, ימים מספר--על-המשכן; על-פי יהוה יחנו, ועל-פי יהוה ייסעו. 
כא ויש אשר-יהיה הענן, מערב עד-בוקר, ונעלה הענן בבוקר, ונסעו; או יומם ולילה, ונעלה הענן ונסעו. 
כב או-יומיים או-חודש או-ימים, בהאריך הענן על-המשכן לשכון עליו, יחנו בני-ישראל, ולא ייסעו; ובהיעלותו, ייסעו. 
כג על-פי יהוה יחנו, ועל-פי יהוה ייסעו:  את-משמרת יהוה שמרו, על-פי יהוה ביד-משה. 
פרק י
א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
ב עשה לך, שתי חצוצרות כסף--מקשה, תעשה אותם; והיו לך למקרא העדה, ולמסע את-המחנות. 
ג ותקעו, בהן--ונועדו אליך כל-העדה, אל-פתח אוהל מועד. 
ד ואם-באחת, יתקעו--ונועדו אליך הנשיאים, ראשי אלפי ישראל. 
ה ותקעתם, תרועה--ונסעו, המחנות, החונים, קדמה. 
ו ותקעתם תרועה, שנית--ונסעו המחנות, החונים תימנה; תרועה יתקעו, למסעיהם. 
ז ובהקהיל, את-הקהל--תתקעו, ולא תריעו. 
ח ובני אהרון הכוהנים, יתקעו בחצוצרות; והיו לכם לחוקת עולם, לדורותיכם. 
ט וכי-תבואו מלחמה בארצכם, על-הצר הצורר אתכם--והרעותם, בחצוצרות; ונזכרתם, לפני יהוה אלוהיכם, ונושעתם, מאויביכם. 
י וביום שמחתכם ובמועדיכם, ובראשי חודשיכם--ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם, ועל זבחי שלמיכם; והיו לכם לזיכרון לפני אלוהיכם, אני יהוה אלוהיכם. 
יא ויהי בשנה השנית, בחודש השני--בעשרים בחודש; נעלה, הענן, מעל, משכן העדות. 
יב ויסעו בני-ישראל למסעיהם, ממדבר סיניי; וישכון הענן, במדבר פארן. 
יג ויסעו, בראשונה, על-פי יהוה, ביד-משה. 
יד וייסע דגל מחנה בני-יהודה, בראשונה--לצבאותם; ועל-צבאו--נחשון, בן-עמינדב. 
טו ועל-צבא--מטה, בני יששכר:  נתנאל, בן-צוער. 
טז ועל-צבא--מטה, בני זבולון:  אליאב, בן-חילון. 
יז והורד, המשכן; ונסעו בני-גרשון ובני מררי, נושאי המשכן. 
יח ונסע, דגל מחנה ראובן--לצבאותם; ועל-צבאו--אליצור, בן-שדיאור. 
יט ועל-צבא--מטה, בני שמעון:  שלומיאל, בן-צורישדיי. 
כ ועל-צבא, מטה בני-גד:  אליסף, בן-דעואל. 
כא ונסעו, הקהתים, נושאי, המקדש; והקימו את-המשכן, עד-בואם. 
כב ונסע, דגל מחנה בני-אפריים--לצבאותם; ועל-צבאו--אלישמע, בן-עמיהוד. 
כג ועל-צבא--מטה, בני מנשה:  גמליאל, בן-פדהצור. 
כד ועל-צבא--מטה, בני בנימין:  אבידן, בן-גדעוני. 
כה ונסע, דגל מחנה בני-דן--מאסף לכל-המחנות, לצבאותם; ועל-צבאו--אחיעזר, בן-עמישדיי. 
כו ועל-צבא--מטה, בני אשר:  פגעיאל, בן-עוכרן. 
כז ועל-צבא--מטה, בני נפתלי:  אחירע, בן-עינן. 
כח אלה מסעי בני-ישראל, לצבאותם; וייסעו. 
כט ויאמר משה, לחובב בן-רעואל המדייני חותן משה, נוסעים אנחנו אל-המקום אשר אמר יהוה, אותו אתן לכם; לכה איתנו והיטבנו לך, כי-יהוה דיבר-טוב על-ישראל. 
ל ויאמר אליו, לא אלך:  כי אם-אל-ארצי ואל-מולדתי, אלך. 
לא ויאמר, אל-נא תעזוב אותנו:  כי על-כן ידעת, חנותנו במדבר, והיית לנו, לעיניים. 
לב והיה, כי-תלך עימנו:  והיה הטוב ההוא, אשר ייטיב יהוה עימנו--והיטבנו לך. 
לג ויסעו מהר יהוה, דרך שלושת ימים; וארון ברית-יהוה נוסע לפניהם, דרך שלושת ימים, לתור להם, מנוחה. 
לד וענן יהוה עליהם, יומם, בנוסעם, מן-המחנה.    ] 
לה ויהי בנסוע הארון, ויאמר משה:  קומה יהוה, ויפוצו אויביך, וינוסו משנאיך, מפניך. 
לו ובנוחו, יאמר:  שובה יהוה, רבבות אלפי ישראל.    ] 
פרק יא
א ויהי העם כמתאוננים, רע באוזני יהוה; וישמע יהוה, וייחר אפו, ותבער-בם אש יהוה, ותאכל בקצה המחנה. 
ב ויצעק העם, אל-משה; ויתפלל משה אל-יהוה, ותשקע האש. 
ג ויקרא שם-המקום ההוא, תבערה:  כי-בערה בם, אש יהוה. 
ד והאספסוף אשר בקרבו, התאוו תאווה; וישובו ויבכו, גם בני ישראל, ויאמרו, מי יאכילנו בשר. 
ה זכרנו, את-הדגה, אשר-נאכל במצריים, חינם; את הקישואים, ואת האבטיחים, ואת-החציר ואת-הבצלים, ואת-השומים. 
ו ועתה נפשנו יבשה, אין כול--בלתי, אל-המן עינינו. 
ז והמן, כזרע-גד הוא; ועינו, כעין הבדולח. 
ח שטו העם ולקטו וטחנו בריחיים, או דכו במדוכה, ובישלו בפרור, ועשו אותו עוגות; והיה טעמו, כטעם לשד השמן. 
ט וברדת הטל על-המחנה, לילה, יירד המן, עליו. 
י וישמע משה את-העם, בוכה למשפחותיו--איש, לפתח אוהלו; וייחר-אף יהוה מאוד, ובעיני משה רע. 
יא ויאמר משה אל-יהוה, למה הרעות לעבדך, ולמה לא-מצאתי חן, בעיניך:  לשום, את-משא כל-העם הזה--עליי. 
יב האנוכי הריתי, את כל-העם הזה--אם-אנוכי, ילדתיהו:  כי-תאמר אליי שאהו בחיקך, כאשר יישא האומן את-היונק, על האדמה, אשר נשבעת לאבותיו. 
יג מאיין לי בשר, לתת לכל-העם הזה:  כי-יבכו עליי לאמור, תנה-לנו בשר ונאכלה. 
יד לא-אוכל אנוכי לבדי, לשאת את-כל-העם הזה:  כי כבד, ממני. 
טו ואם-ככה את-עושה לי, הורגני נא הרוג--אם-מצאתי חן, בעיניך; ואל-אראה, ברעתי. 
טז ויאמר יהוה אל-משה, אספה-לי שבעים איש מזקני ישראל, אשר ידעת, כי-הם זקני העם ושוטריו; ולקחת אותם אל-אוהל מועד, והתייצבו שם עימך. 
יז וירדתי, ודיברתי עימך שם, ואצלתי מן-הרוח אשר עליך, ושמתי עליהם; ונשאו איתך במשא העם, ולא-תישא אתה לבדך. 
יח ואל-העם תאמר התקדשו למחר, ואכלתם בשר--כי בכיתם באוזני יהוה לאמור מי יאכילנו בשר, כי-טוב לנו במצריים; ונתן יהוה לכם בשר, ואכלתם. 
יט לא יום אחד תאכלון, ולא יומיים; ולא חמישה ימים, ולא עשרה ימים, ולא, עשרים יום. 
כ עד חודש ימים, עד אשר-ייצא מאפכם, והיה לכם, לזרה:  יען, כי-מאסתם את-יהוה אשר בקרבכם, ותבכו לפניו לאמור, למה זה יצאנו ממצריים. 
כא ויאמר, משה, שש-מאות אלף רגלי, העם אשר אנוכי בקרבו; ואתה אמרת, בשר אתן להם, ואכלו, חודש ימים. 
כב הצאן ובקר יישחט להם, ומצא להם; אם את-כל-דגי הים ייאסף להם, ומצא להם. 
כג ויאמר יהוה אל-משה, היד יהוה תקצר; עתה תראה היקרך דברי, אם-לא. 
כד וייצא משה--וידבר אל-העם, את דברי יהוה; ויאסוף שבעים איש, מזקני העם, ויעמד אותם, סביבות האוהל. 
כה ויירד יהוה בענן, וידבר אליו, ויאצל מן-הרוח אשר עליו, וייתן על-שבעים איש הזקנים; ויהי, כנוח עליהם הרוח, ויתנבאו, ולא יספו. 
כו ויישארו שני-אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עליהם הרוח, והמה בכתובים, ולא יצאו, האוהלה; ויתנבאו, במחנה. 
כז וירץ הנער, ויגד למשה ויאמר:  אלדד ומידד, מתנבאים במחנה. 
כח ויען יהושוע בן-נון, משרת משה מבחוריו--ויאמר:  אדוני משה, כלאם. 
כט ויאמר לו משה, המקנא אתה לי; ומי ייתן כל-עם יהוה, נביאים--כי-ייתן יהוה את-רוחו, עליהם. 
ל וייאסף משה, אל-המחנה--הוא, וזקני ישראל. 
לא ורוח נסע מאת יהוה, ויגז שלווים מן-הים, וייטוש על-המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה, סביבות המחנה--וכאמתיים, על-פני הארץ. 
לב ויקם העם כל-היום ההוא וכל-הלילה וכול יום המוחרת, ויאספו את-השליו--הממעיט, אסף עשרה חומרים; וישטחו להם שטוח, סביבות המחנה. 
לג הבשר, עודנו בין שיניהם--טרם, ייכרת; ואף יהוה, חרה בעם, ויך יהוה בעם, מכה רבה מאוד. 
לד ויקרא את-שם-המקום ההוא, קברות התאווה:  כי-שם, קברו, את-העם, המתאווים. 
לה מקברות התאווה נסעו העם, חצרות; ויהיו, בחצרות. 
פרק יב
א ותדבר מרים ואהרון במשה, על-אודות האישה הכושית אשר לקח:  כי-אישה כושית, לקח. 
ב ויאמרו, הרק אך-במשה דיבר יהוה--הלוא, גם-בנו דיבר; וישמע, יהוה. 
ג והאיש משה, עניו מאוד--מכול, האדם, אשר, על-פני האדמה. 
ד ויאמר יהוה פתאום, אל-משה ואל-אהרון ואל-מרים, צאו שלושתכם, אל-אוהל מועד; וייצאו, שלושתם. 
ה ויירד יהוה בעמוד ענן, ויעמוד פתח האוהל; ויקרא אהרון ומרים, וייצאו שניהם. 
ו ויאמר, שמעו-נא דבריי; אם-יהיה, נביאכם--יהוה במראה אליו אתוודע, בחלום אדבר-בו. 
ז לא-כן, עבדי משה:  בכל-ביתי, נאמן הוא. 
ח פה אל-פה אדבר-בו, ומראה ולא בחידות, ותמונת יהוה, יביט; ומדוע לא יראתם, לדבר בעבדי במשה. 
ט וייחר-אף יהוה בם, וילך. 
י והענן, סר מעל האוהל, והנה מרים, מצורעת כשלג; וייפן אהרון אל-מרים, והנה מצורעת. 
יא ויאמר אהרון, אל-משה:  בי אדוני--אל-נא תשת עלינו חטאת, אשר נואלנו ואשר חטאנו. 
יב אל-נא תהי, כמת, אשר בצאתו מרחם אימו, וייאכל חצי בשרו. 
יג ויצעק משה, אל-יהוה לאמור:  אל, נא רפא נא לה. 
יד ויאמר יהוה אל-משה, ואביה ירוק ירק בפניה--הלוא תיכלם, שבעת ימים; תיסגר שבעת ימים, מחוץ למחנה, ואחר, תיאסף. 
טו ותיסגר מרים מחוץ למחנה, שבעת ימים; והעם לא נסע, עד-היאסף מרים. 
טז ואחר נסעו העם, מחצרות; ויחנו, במדבר פארן. 
פרק יג
א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
ב שלח-לך אנשים, ויתורו את-ארץ כנען, אשר-אני נותן, לבני ישראל:  איש אחד איש אחד למטה אבותיו, תשלחו--כול, נשיא בהם. 
ג וישלח אותם משה ממדבר פארן, על-פי יהוה:  כולם אנשים, ראשי בני-ישראל המה. 
ד ואלה, שמותם:  למטה ראובן, שמוע בן-זכור. 
ה למטה שמעון, שפט בן-חורי. 
ו למטה יהודה, כלב בן-יפונה. 
ז למטה יששכר, יגאל בן-יוסף. 
ח למטה אפריים, הושע בן-נון. 
ט למטה בנימין, פלטי בן-רפוא. 
י למטה זבולון, גדיאל בן-סודי. 
יא למטה יוסף, למטה מנשה--גדי, בן-סוסי. 
יב למטה דן, עמיאל בן-גמלי. 
יג למטה אשר, סתור בן-מיכאל. 
יד למטה נפתלי, נחבי בן-וופסי. 
טו למטה גד, גאואל בן-מכי. 
טז אלה שמות האנשים, אשר-שלח משה לתור את-הארץ; ויקרא משה להושע בן-נון, יהושוע. 
יז וישלח אותם משה, לתור את-ארץ כנען; ויאמר אליהם, עלו זה בנגב, ועליתם, את-ההר. 
יח וראיתם את-הארץ, מה-היא; ואת-העם, היושב עליה--החזק הוא הרפה, המעט הוא אם-רב. 
יט ומה הארץ, אשר-הוא יושב בה--הטובה היא, אם-רעה; ומה הערים, אשר-הוא יושב בהנה--הבמחנים, אם במבצרים. 
כ ומה הארץ השמנה היא אם-רזה, היש-בה עץ אם-אין, והתחזקתם, ולקחתם מפרי הארץ; והימים--ימי, ביכורי ענבים. 
כא ויעלו, ויתורו את-הארץ, ממדבר-צין עד-רחוב, לבוא חמת. 
כב ויעלו בנגב, ויבוא עד-חברון, ושם אחימן ששיי ותלמיי, ילידי הענק; וחברון, שבע שנים נבנתה, לפני, צוען מצריים. 
כג ויבואו עד-נחל אשכול, ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד, ויישאוהו במוט, בשניים; ומן-הרימונים, ומן-התאנים. 
כד למקום ההוא, קרא נחל אשכול, על אודות האשכול, אשר-כרתו משם בני ישראל. 
כה וישובו, מתור הארץ, מקץ, ארבעים יום. 
כו וילכו ויבואו אל-משה ואל-אהרון ואל-כל-עדת בני-ישראל, אל-מדבר פארן--קדשה; וישיבו אותם דבר ואת-כל-העדה, ויראום את-פרי הארץ. 
כז ויספרו-לו, ויאמרו, באנו, אל-הארץ אשר שלחתנו; וגם זבת חלב ודבש, היא--וזה-פרייה. 
כח אפס כי-עז העם, היושב בארץ; והערים, בצורות גדולות מאוד, וגם-ילידי הענק, ראינו שם. 
כט עמלק יושב, בארץ הנגב; והחיתי והיבוסי והאמורי, יושב בהר, והכנעני יושב על-הים, ועל יד הירדן. 
ל ויהס כלב את-העם, אל-משה; ויאמר, עלה נעלה וירשנו אותה--כי-יכול נוכל, לה. 
לא והאנשים אשר-עלו עימו, אמרו, לא נוכל, לעלות אל-העם:  כי-חזק הוא, ממנו. 
לב ויוציאו דיבת הארץ, אשר תרו אותה, אל-בני ישראל, לאמור:  הארץ אשר עברנו בה לתור אותה, ארץ אוכלת יושביה היא, וכל-העם אשר-ראינו בתוכה, אנשי מידות. 
לג ושם ראינו, את-הנפילים בני ענק--מן-הנפילים; ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם.
פרק יד
א ותישא, כל-העדה, וייתנו, את-קולם; ויבכו העם, בלילה ההוא. 
ב ויילונו על-משה ועל-אהרון, כול בני ישראל; ויאמרו אליהם כל-העדה, לו-מתנו בארץ מצריים, או במדבר הזה, לו-מתנו. 
ג ולמה יהוה מביא אותנו אל-הארץ הזאת, לנפול בחרב--נשינו וטפנו, יהיו לבז; הלוא טוב לנו, שוב מצריימה. 
ד ויאמרו, איש אל-אחיו:  ניתנה ראש, ונשובה מצריימה. 
ה וייפול משה ואהרון, על-פניהם, לפני, כל-קהל עדת בני ישראל. 
ו ויהושוע בן-נון, וכלב בן-יפונה, מן-התרים, את-הארץ--קרעו, בגדיהם. 
ז ויאמרו, אל-כל-עדת בני-ישראל לאמור:  הארץ, אשר עברנו בה לתור אותה--טובה הארץ, מאוד מאוד. 
ח אם-חפץ בנו, יהוה--והביא אותנו אל-הארץ הזאת, ונתנה לנו:  ארץ, אשר-היא זבת חלב ודבש. 
ט אך ביהוה, אל-תמרודו, ואתם אל-תיראו את-עם הארץ, כי לחמנו הם; סר צילם מעליהם ויהוה איתנו, אל-תיראום. 
י ויאמרו, כל-העדה, לרגום אותם, באבנים; וכבוד יהוה, נראה באוהל מועד, אל-כל-בני, ישראל. 
יא ויאמר יהוה אל-משה, עד-אנה ינאצוני העם הזה; ועד-אנה, לא-יאמינו בי, בכול האותות, אשר עשיתי בקרבו. 
יב אכנו בדבר, ואורישנו; ואעשה, אותך, לגוי-גדול ועצום, ממנו. 
יג ויאמר משה, אל-יהוה:  ושמעו מצריים, כי-העלית בכוחך את-העם הזה מקרבו. 
יד ואמרו, אל-יושב הארץ הזאת, שמעו כי-אתה יהוה, בקרב העם הזה:  אשר-עין בעין נראה אתה יהוה, ועננך עומד עליהם, ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם, ובעמוד אש לילה. 
טו והמתה את-העם הזה, כאיש אחד; ואמרו, הגויים, אשר-שמעו את-שמעך, לאמור. 
טז מבלתי יכולת יהוה, להביא את-העם הזה, אל-הארץ, אשר-נשבע להם; וישחטם, במדבר. 
יז ועתה, יגדל-נא כוח אדוניי, כאשר דיברת, לאמור. 
יח יהוה, ארך אפיים ורב-חסד, נושא עוון, ופשע; ונקה, לא ינקה--פוקד עוון אבות על-בנים, על-שילשים ועל-ריבעים. 
יט סלח-נא, לעוון העם הזה--כגודל חסדך; וכאשר נשאת לעם הזה, ממצריים ועד-הנה. 
כ ויאמר יהוה, סלחתי כדברך. 
כא ואולם, חי-אני:  ויימלא כבוד-יהוה, את-כל-הארץ. 
כב כי כל-האנשים, הרואים את-כבודי ואת-אותותיי, אשר-עשיתי במצריים, ובמדבר; וינסו אותי, זה עשר פעמים, ולא שמעו, בקולי. 
כג אם-יראו, את-הארץ, אשר נשבעתי, לאבותם; וכל-מנאציי, לא יראוה. 
כד ועבדי כלב, עקב הייתה רוח אחרת עימו, וימלא, אחריי--והביאותיו, אל-הארץ אשר-בא שמה, וזרעו, יורישנה. 
כה והעמלקי והכנעני, יושב בעמק; מחר, פנו וסעו לכם המדבר--דרך ים-סוף. 
כו וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרון לאמור. 
כז עד-מתיי, לעדה הרעה הזאת, אשר המה מלינים, עליי; את-תלונות בני ישראל, אשר המה מלינים עליי--שמעתי. 
כח אמור אליהם, חי-אני נאום-יהוה, אם-לא, כאשר דיברתם באוזניי:  כן, אעשה לכם. 
כט במדבר הזה ייפלו פגריכם וכל-פקודיכם, לכל-מספרכם, מבן עשרים שנה, ומעלה:  אשר הלינותם, עליי. 
ל אם-אתם, תבואו אל-הארץ, אשר נשאתי את-ידי, לשכן אתכם בה--כי אם-כלב בן-יפונה, ויהושוע בן-נון. 
לא וטפכם--אשר אמרתם, לבז יהיה:  והביאתי אותם--וידעו את-הארץ, אשר מאסתם בה. 
לב ופגריכם, אתם--ייפלו, במדבר הזה. 
לג ובניכם יהיו רועים במדבר, ארבעים שנה, ונשאו, את-זנותיכם--עד-תום פגריכם, במדבר. 
לד במספר הימים אשר-תרתם את-הארץ, ארבעים יום--יום לשנה יום לשנה תשאו את-עוונותיכם, ארבעים שנה; וידעתם, את-תנואתי. 
לה אני יהוה, דיברתי, אם-לא זאת אעשה לכל-העדה הרעה הזאת, הנועדים עליי; במדבר הזה ייתמו, ושם ימותו. 
לו והאנשים, אשר-שלח משה לתור את-הארץ; וישובו, וילינו עליו את-כל-העדה, להוציא דיבה, על-הארץ. 
לז וימותו, האנשים, מוציאי דיבת-הארץ, רעה--במגפה, לפני יהוה. 
לח ויהושוע בן-נון, וכלב בן-יפונה, חיו מן-האנשים ההם, ההולכים לתור את-הארץ. 
לט וידבר משה את-הדברים האלה, אל-כל-בני ישראל; ויתאבלו העם, מאוד. 
מ וישכימו בבוקר, ויעלו אל-ראש-ההר לאמור:  הננו, ועלינו אל-המקום אשר-אמר יהוה--כי חטאנו. 
מא ויאמר משה, למה זה אתם עוברים את-פי יהוה; והיא, לא תצלח. 
מב אל-תעלו, כי אין יהוה בקרבכם; ולא, תינגפו, לפני, אויביכם. 
מג כי העמלקי והכנעני שם לפניכם, ונפלתם בחרב:  כי-על-כן שבתם מאחרי יהוה, ולא-יהיה יהוה עימכם. 
מד ויעפילו, לעלות אל-ראש ההר; וארון ברית-יהוה ומשה, לא-משו מקרב המחנה. 
מה ויירד העמלקי והכנעני, היושב בהר ההוא; ויכום ויכתום, עד-החורמה. 
פרק טו
א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
ב דבר אל-בני ישראל, ואמרת אליהם:  כי תבואו, אל-ארץ מושבותיכם, אשר אני, נותן לכם. 
ג ועשיתם אישה ליהוה, עולה או-זבח, לפלא-נדר או בנדבה, או במועדיכם--לעשות ריח ניחוח, ליהוה, מן-הבקר, או מן-הצאן. 
ד והקריב המקריב קרבנו, ליהוה--מנחה, סולת עישרון, בלול, ברביעית ההין שמן. 
ה ויין לנסך רביעית ההין, תעשה על-העולה או לזבח--לכבש, האחד. 
ו או לאיל תעשה מנחה, סולת שני עשרונים, בלולה בשמן, שלישית ההין. 
ז ויין לנסך, שלישית ההין--תקריב ריח-ניחוח, ליהוה. 
ח וכי-תעשה בן-בקר, עולה או-זבח, לפלא-נדר או-שלמים, ליהוה. 
ט והקריב על-בן-הבקר מנחה, סולת שלושה עשרונים, בלול בשמן, חצי ההין. 
י ויין תקריב לנסך, חצי ההין--אישה ריח-ניחוח, ליהוה. 
יא ככה ייעשה, לשור האחד, או, לאיל האחד; או-לשה בכבשים, או בעיזים. 
יב כמספר, אשר תעשו--ככה תעשו לאחד, כמספרם. 
יג כל-האזרח יעשה-ככה, את-אלה, להקריב אישה ריח-ניחוח, ליהוה. 
יד וכי-יגור איתכם גר או אשר-בתוככם, לדורותיכם, ועשה אישה ריח-ניחוח, ליהוה--כאשר תעשו, כן יעשה. 
טו הקהל, חוקה אחת לכם ולגר הגר:  חוקת עולם לדורותיכם, ככם כגר יהיה לפני יהוה. 
טז תורה אחת ומשפט אחד, יהיה לכם, ולגר, הגר איתכם. 
יז וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
יח דבר אל-בני ישראל, ואמרת אליהם:  בבואכם, אל-הארץ, אשר אני מביא אתכם, שמה. 
יט והיה, באכולכם מלחם הארץ--תרימו תרומה, ליהוה. 
כ ראשית, עריסותיכם--חלה, תרימו תרומה:  כתרומת גורן, כן תרימו אותה. 
כא מראשית, עריסותיכם, תיתנו ליהוה, תרומה--לדורותיכם. 
כב וכי תשגו--ולא תעשו, את כל-המצוות האלה:  אשר-דיבר יהוה, אל-משה. 
כג את כל-אשר ציווה יהוה אליכם, ביד-משה:  מן-היום אשר ציווה יהוה, והלאה--לדורותיכם. 
כד והיה, אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, ועשו כל-העדה פר בן-בקר אחד לעולה לריח ניחוח ליהוה, ומנחתו ונסכו כמשפט; ושעיר-עיזים אחד, לחטאת. 
כה וכיפר הכוהן, על-כל-עדת בני ישראל--ונסלח להם:  כי-שגגה היא--והם הביאו את-קרבנם אישה ליהוה וחטאתם לפני יהוה, על-שגגתם. 
כו ונסלח, לכל-עדת בני ישראל, ולגר, הגר בתוכם:  כי לכל-העם, בשגגה. 
כז ואם-נפש אחת, תחטא בשגגה--והקריבה עז בת-שנתה, לחטאת. 
כח וכיפר הכוהן, על-הנפש השוגגת בחטאה בשגגה--לפני יהוה:  לכפר עליו, ונסלח לו. 
כט האזרח בבני ישראל, ולגר הגר בתוכם--תורה אחת יהיה לכם, לעושה בשגגה. 
ל והנפש אשר-תעשה ביד רמה, מן-האזרח ומן-הגר--את-יהוה, הוא מגדף; ונכרתה הנפש ההיא, מקרב עמה. 
לא כי דבר-יהוה בזה, ואת-מצותו הפר; היכרת תיכרת הנפש ההיא, עוונה בה. 
לב ויהיו בני-ישראל, במדבר; וימצאו, איש מקושש עצים--ביום השבת. 
לג ויקריבו אותו, המוצאים אותו מקושש עצים--אל-משה, ואל-אהרון, ואל, כל-העדה. 
לד ויניחו אותו, במשמר:  כי לא פורש, מה-ייעשה לו. 
לה ויאמר יהוה אל-משה, מות יומת האיש; רגום אותו באבנים כל-העדה, מחוץ למחנה. 
לו ויוציאו אותו כל-העדה, אל-מחוץ למחנה, וירגמו אותו באבנים, וימות:  כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
לז ויאמר יהוה, אל-משה לאמור. 
לח דבר אל-בני ישראל, ואמרת אליהם, ועשו להם ציצית על-כנפי בגדיהם, לדורותם; ונתנו על-ציצית הכנף, פתיל תכלת. 
לט והיה לכם, לציצית, וראיתם אותו וזכרתם את-כל-מצוות יהוה, ועשיתם אותם; ולא-תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר-אתם זונים, אחריהם. 
מ למען תזכרו, ועשיתם את-כל-מצוותיי; והייתם קדושים, לאלוהיכם. 
מא אני יהוה אלוהיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצריים, להיות לכם, לאלוהים:  אני, יהוה אלוהיכם. 
פרק טז
א וייקח קורח, בן-יצהר בן-קהת בן-לוי; ודתן ואבירם בני אליאב, ואון בן-פלת--בני ראובן. 
ב ויקומו לפני משה, ואנשים מבני-ישראל חמישים ומאתיים, נשיאי עדה קריאי מועד, אנשי-שם. 
ג וייקהלו על-משה ועל-אהרון, ויאמרו אליהם רב-לכם--כי כל-העדה כולם קדושים, ובתוכם יהוה; ומדוע תתנשאו, על-קהל יהוה. 
ד וישמע משה, וייפול על-פניו. 
ה וידבר אל-קורח ואל-כל-עדתו, לאמור, בוקר ויודע יהוה את-אשר-לו ואת-הקדוש, והקריב אליו; ואת אשר יבחר-בו, יקריב אליו. 
ו זאת, עשו:  קחו-לכם מחתות, קורח וכל-עדתו. 
ז ותנו בהן אש ושימו עליהן קטורת לפני יהוה, מחר, והיה האיש אשר-יבחר יהוה, הוא הקדוש; רב-לכם, בני לוי. 
ח ויאמר משה, אל-קורח:  שמעו-נא, בני לוי. 
ט המעט מכם, כי-הבדיל אלוהי ישראל אתכם מעדת ישראל, להקריב אתכם, אליו--לעבוד, את-עבודת משכן יהוה, ולעמוד לפני העדה, לשרתם. 
י ויקרב, אותך, ואת-כל-אחיך בני-לוי, איתך; וביקשתם, גם-כהונה. 
יא לכן, אתה וכל-עדתך--הנועדים, על-יהוה; ואהרון מה-הוא, כי תלינו עליו. 
יב וישלח משה, לקרוא לדתן ולאבירם בני אליאב; ויאמרו, לא נעלה. 
יג המעט, כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש, להמיתנו, במדבר:  כי-תשתרר עלינו, גם-השתרר. 
יד אף לא אל-ארץ זבת חלב ודבש, הביאותנו, ותיתן-לנו, נחלת שדה וכרם; העיני האנשים ההם, תנקר--לא נעלה. 
טו וייחר למשה, מאוד, ויאמר אל-יהוה, אל-תפן אל-מנחתם; לא חמור אחד מהם, נשאתי, ולא הרעותי, את-אחד מהם. 
טז ויאמר משה, אל-קורח, אתה וכל-עדתך, היו לפני יהוה:  אתה והם ואהרון, מחר. 
יז וקחו איש מחתתו, ונתתם עליהם קטורת, והקרבתם לפני יהוה איש מחתתו, חמישים ומאתיים מחתות; ואתה ואהרון, איש מחתתו. 
יח ויקחו איש מחתתו, וייתנו עליהם אש, וישימו עליהם, קטורת; ויעמדו, פתח אוהל מועד--ומשה ואהרון. 
יט ויקהל עליהם קורח את-כל-העדה, אל-פתח אוהל מועד; ויירא כבוד-יהוה, אל-כל-העדה. 
כ וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרון לאמור. 
כא היבדלו, מתוך העדה הזאת; ואכלה אותם, כרגע. 
כב וייפלו על-פניהם, ויאמרו, אל, אלוהי הרוחות לכל-בשר:  האיש אחד יחטא, ועל כל-העדה תקצוף. 
כג וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
כד דבר אל-העדה, לאמור:  היעלו, מסביב, למשכן-קורח, דתן ואבירם. 
כה ויקם משה, וילך אל-דתן ואבירם; וילכו אחריו, זקני ישראל. 
כו וידבר אל-העדה לאמור, סורו נא מעל אוהלי האנשים הרשעים האלה, ואל-תיגעו, בכל-אשר להם:  פן-תיספו, בכל-חטאותם. 
כז וייעלו, מעל משכן-קורח דתן ואבירם--מסביב; ודתן ואבירם יצאו ניצבים, פתח אוהליהם, ונשיהם ובניהם, וטפם. 
כח ויאמר, משה, בזאת תדעון, כי-יהוה שלחני לעשות את כל-המעשים האלה:  כי-לא, מליבי. 
כט אם-כמות כל-האדם, ימותון אלה, ופקודת כל-האדם, ייפקד עליהם--לא יהוה, שלחני. 
ל ואם-בריאה יברא יהוה, ופצתה האדמה את-פיה ובלעה אותם ואת-כל-אשר להם, וירדו חיים, שאולה--וידעתם, כי ניאצו האנשים האלה את-יהוה. 
לא ויהי, ככלותו, לדבר, את כל-הדברים האלה; ותיבקע האדמה, אשר תחתיהם. 
לב ותפתח הארץ את-פיה, ותבלע אותם ואת-בתיהם, ואת כל-האדם אשר לקורח, ואת כל-הרכוש. 
לג ויירדו הם וכל-אשר להם, חיים--שאולה; ותכס עליהם הארץ, ויאבדו מתוך הקהל. 
לד וכל-ישראל, אשר סביבותיהם--נסו לקולם:  כי אמרו, פן-תבלענו הארץ. 
לה ואש יצאה, מאת יהוה; ותאכל, את החמישים ומאתיים איש, מקריבי, הקטורת. 
פרק יז
א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
ב אמור אל-אלעזר בן-אהרון הכוהן, וירם את-המחתות מבין השריפה, ואת-האש, זרה-הלאה:  כי, קדשו. 
ג את מחתות החטאים האלה בנפשותם, ועשו אותם ריקועי פחים ציפוי למזבח--כי-הקריבום לפני-יהוה, ויקדשו; ויהיו לאות, לבני ישראל. 
ד וייקח אלעזר הכוהן, את מחתות הנחושת, אשר הקריבו, השרופים; וירקעום, ציפוי למזבח. 
ה זיכרון לבני ישראל, למען אשר לא-יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרון הוא, להקטיר קטורת, לפני יהוה; ולא-יהיה כקורח וכעדתו, כאשר דיבר יהוה ביד-משה לו. 
ו ויילונו כל-עדת בני-ישראל, ממוחרת, על-משה ועל-אהרון, לאמור:  אתם המיתם, את-עם יהוה. 
ז ויהי, בהיקהל העדה על-משה ועל-אהרון, ויפנו אל-אוהל מועד, והנה כיסהו הענן; ויירא, כבוד יהוה. 
ח ויבוא משה ואהרון, אל-פני אוהל מועד. 
ט וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
י הירומו, מתוך העדה הזאת, ואכלה אותם, כרגע; וייפלו, על-פניהם. 
יא ויאמר משה אל-אהרון, קח את-המחתה ותן-עליה אש מעל המזבח ושים קטורת, והולך מהרה אל-העדה, וכפר עליהם:  כי-יצא הקצף מלפני יהוה, החל הנגף. 
יב וייקח אהרון כאשר דיבר משה, וירץ אל-תוך הקהל, והנה החל הנגף, בעם; וייתן, את-הקטורת, ויכפר, על-העם. 
יג ויעמוד בין-המתים, ובין החיים; ותיעצר, המגפה. 
יד ויהיו, המתים במגפה, ארבעה עשר אלף, ושבע מאות--מלבד המתים, על-דבר-קורח. 
טו וישב אהרון אל-משה, אל-פתח אוהל מועד; והמגפה, נעצרה. 
טז וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
יז דבר אל-בני ישראל, וקח מאיתם מטה מטה לבית אב מאת כל-נשיאיהם לבית אבותם--שנים עשר, מטות:  איש את-שמו, תכתוב על-מטהו. 
יח ואת שם אהרון, תכתוב על-מטה לוי:  כי מטה אחד, לראש בית אבותם. 
יט והנחתם, באוהל מועד--לפני, העדות, אשר איוועד לכם, שמה. 
כ והיה, האיש אשר אבחר-בו--מטהו יפרח; והשיכותי מעליי, את-תלונות בני ישראל, אשר הם מלינים, עליכם. 
כא וידבר משה אל-בני ישראל, וייתנו אליו כל-נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית אבותם--שנים עשר, מטות; ומטה אהרון, בתוך מטותם. 
כב וינח משה את-המטות, לפני יהוה, באוהל, העדות. 
כג ויהי ממוחרת, ויבוא משה אל-אוהל העדות, והנה פרח מטה-אהרון, לבית לוי; ויוצא פרח ויצץ ציץ, ויגמול שקדים. 
כד ויוצא משה את-כל-המטות מלפני יהוה, אל-כל-בני ישראל; ויראו ויקחו, איש מטהו. 
כה ויאמר יהוה אל-משה, השב את-מטה אהרון לפני העדות, למשמרת לאות, לבני-מרי; ותכל תלונותם מעליי, ולא ימותו. 
כו ויעש, משה:  כאשר ציווה יהוה אותו, כן עשה. 
כז ויאמרו בני ישראל, אל-משה לאמור:  הן גווענו אבדנו, כולנו אבדנו. 
כח כול הקרב הקרב אל-משכן יהוה, ימות; האם תמנו, לגווע. 
פרק יח
א ויאמר יהוה, אל-אהרון, אתה ובניך ובית-אביך איתך, תשאו את-עוון המקדש; ואתה ובניך איתך, תשאו את-עוון כהונתכם. 
ב וגם את-אחיך מטה לוי שבט אביך, הקרב איתך, ויילוו עליך, וישרתוך; ואתה ובניך איתך, לפני אוהל העדות. 
ג ושמרו, משמרתך, ומשמרת, כל-האוהל:  אך אל-כלי הקודש ואל-המזבח לא יקרבו, ולא-ימותו גם-הם גם-אתם. 
ד ונלוו עליך--ושמרו את-משמרת אוהל מועד, לכול עבודת האוהל; וזר, לא-יקרב אליכם. 
ה ושמרתם, את משמרת הקודש, ואת, משמרת המזבח; ולא-יהיה עוד קצף, על-בני ישראל. 
ו ואני, הנה לקחתי את-אחיכם הלויים, מתוך, בני ישראל--לכם מתנה נתונים, ליהוה, לעבוד, את-עבודת אוהל מועד. 
ז ואתה ובניך איתך תשמרו את-כהונתכם לכל-דבר המזבח, ולמבית לפרוכת--ועבדתם; עבודת מתנה, אתן את-כהונתכם, והזר הקרב, יומת. 
ח וידבר יהוה, אל-אהרון, ואני הנה נתתי לך, את-משמרת תרומותיי:  לכל-קודשי בני-ישראל לך נתתים למושחה, ולבניך--לחוק-עולם. 
ט זה-יהיה לך מקודש הקודשים, מן-האש:  כל-קרבנם לכל-מנחתם ולכל-חטאתם, ולכל-אשמם אשר ישיבו לי--קודש קודשים לך הוא, ולבניך. 
י בקודש הקודשים, תאכלנו; כל-זכר יאכל אותו, קודש יהיה-לך. 
יא וזה-לך תרומת מתנם, לכל-תנופות בני ישראל--לך נתתים ולבניך ולבנותיך איתך, לחוק-עולם:  כל-טהור בביתך, יאכל אותו. 
יב כול חלב יצהר, וכל-חלב תירוש ודגן--ראשיתם אשר-ייתנו ליהוה, לך נתתים. 
יג ביכורי כל-אשר בארצם, אשר-יביאו ליהוה--לך יהיה:  כל-טהור בביתך, יאכלנו. 
יד כל-חרם בישראל, לך יהיה. 
טו כל-פטר רחם לכל-בשר אשר-יקריבו ליהוה, באדם ובבהמה--יהיה-לך:  אך פדה תפדה, את בכור האדם, ואת בכור-הבהמה הטמאה, תפדה. 
טז ופדוייו, מבן-חודש תפדה, בערכך, כסף חמשת שקלים בשקל הקודש:  עשרים גרה, הוא. 
יז אך בכור-שור או-בכור כשב או-בכור עז, לא תפדה--קודש הם:  את-דמם תזרוק על-המזבח, ואת-חלבם תקטיר--אישה לריח ניחוח, ליהוה. 
יח ובשרם, יהיה-לך:  כחזה התנופה וכשוק הימין, לך יהיה. 
יט כול תרומות הקודשים, אשר ירימו בני-ישראל ליהוה--נתתי לך ולבניך ולבנותיך איתך, לחוק-עולם:  ברית מלח עולם היא לפני יהוה, לך ולזרעך איתך. 
כ ויאמר יהוה אל-אהרון, בארצם לא תנחל, וחלק, לא-יהיה לך בתוכם:  אני חלקך ונחלתך, בתוך בני ישראל. 
כא ולבני לוי, הנה נתתי כל-מעשר בישראל לנחלה, חלף עבודתם אשר-הם עובדים, את-עבודת אוהל מועד. 
כב ולא-יקרבו עוד בני ישראל, אל-אוהל מועד, לשאת חטא, למות. 
כג ועבד הלוי הוא, את-עבודת אוהל מועד, והם, ישאו עוונם:  חוקת עולם, לדורותיכם, ובתוך בני ישראל, לא ינחלו נחלה. 
כד כי את-מעשר בני-ישראל, אשר ירימו ליהוה תרומה, נתתי ללויים, לנחלה; על-כן, אמרתי להם, בתוך בני ישראל, לא ינחלו נחלה. 
כה וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
כו ואל-הלויים תדבר, ואמרת אליהם, כי-תקחו מאת בני-ישראל את-המעשר אשר נתתי לכם מאיתם, בנחלתכם--והרמותם ממנו תרומת יהוה, מעשר מן-המעשר. 
כז ונחשב לכם, תרומתכם--כדגן, מן-הגורן, וכמלאה, מן-היקב. 
כח כן תרימו גם-אתם, תרומת יהוה, מכול מעשרותיכם, אשר תקחו מאת בני ישראל; ונתתם ממנו את-תרומת יהוה, לאהרון הכוהן. 
כט מכול, מתנותיכם, תרימו, את כל-תרומת יהוה:  מכל-חלבו--את-מקדשו, ממנו. 
ל ואמרת, אליהם:  בהרימכם את-חלבו, ממנו, ונחשב ללויים, כתבואת גורן וכתבואת יקב. 
לא ואכלתם אותו בכל-מקום, אתם וביתכם:  כי-שכר הוא לכם, חלף עבודתכם באוהל מועד. 
לב ולא-תשאו עליו חטא, בהרימכם את-חלבו ממנו; ואת-קודשי בני-ישראל לא תחללו, ולא תמותו. 
פרק יט
א וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרון לאמור. 
ב זאת חוקת התורה, אשר-ציווה יהוה לאמור:  דבר אל-בני ישראל, ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין-בה מום, אשר לא-עלה עליה, עול. 
ג ונתתם אותה, אל-אלעזר הכוהן; והוציא אותה אל-מחוץ למחנה, ושחט אותה לפניו. 
ד ולקח אלעזר הכוהן, מדמה--באצבעו; והזה אל-נוכח פני אוהל-מועד, מדמה--שבע פעמים. 
ה ושרף את-הפרה, לעיניו:  את-עורה ואת-בשרה ואת-דמה, על-פרשה ישרוף. 
ו ולקח הכוהן, עץ ארז ואיזוב--ושני תולעת; והשליך, אל-תוך שריפת הפרה. 
ז וכיבס בגדיו הכוהן, ורחץ בשרו במים, ואחר, יבוא אל-המחנה; וטמא הכוהן, עד-הערב. 
ח והשורף אותה--יכבס בגדיו במים, ורחץ בשרו במים; וטמא, עד-הערב. 
ט ואסף איש טהור, את אפר הפרה, והניח מחוץ למחנה, במקום טהור; והייתה לעדת בני-ישראל למשמרת, למי נידה--חטאת היא. 
י וכיבס האוסף את-אפר הפרה, את-בגדיו, וטמא, עד-הערב; והייתה לבני ישראל, ולגר הגר בתוכם--לחוקת עולם. 
יא הנוגע במת, לכל-נפש אדם--וטמא, שבעת ימים. 
יב הוא יתחטא-בו ביום השלישי, וביום השביעי--יטהר; ואם-לא יתחטא ביום השלישי, וביום השביעי--לא יטהר. 
יג כל-הנוגע במת בנפש האדם אשר-ימות ולא יתחטא, את-משכן יהוה טימא--ונכרתה הנפש ההיא, מישראל:  כי מי נידה לא-זורק עליו, טמא יהיה--עוד, טומאתו בו. 
יד זאת, התורה, אדם, כי-ימות באוהל:  כל-הבא אל-האוהל וכל-אשר באוהל, יטמא שבעת ימים. 
טו וכול כלי פתוח, אשר אין-צמיד פתיל עליו--טמא, הוא. 
טז וכול אשר-ייגע על-פני השדה, בחלל-חרב או במת, או-בעצם אדם, או בקבר--יטמא, שבעת ימים. 
יז ולקחו, לטמא, מעפר, שריפת החטאת; ונתן עליו מים חיים, אל-כלי. 
יח ולקח איזוב וטבל במים, איש טהור, והזה על-האוהל ועל-כל-הכלים, ועל-הנפשות אשר היו-שם; ועל-הנוגע, בעצם או בחלל, או במת, או בקבר. 
יט והזה הטהור על-הטמא, ביום השלישי וביום השביעי; וחיטאו ביום השביעי, וכיבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב. 
כ ואיש אשר-יטמא ולא יתחטא, ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל:  כי את-מקדש יהוה טימא, מי נידה לא-זורק עליו--טמא הוא. 
כא והייתה להם, לחוקת עולם; ומזה מי-הנידה, יכבס בגדיו, והנוגע במי הנידה, יטמא עד-הערב. 
כב וכול אשר-ייגע-בו הטמא, יטמא; והנפש הנוגעת, תטמא עד-הערב. 
פרק כ
א ויבואו בני-ישראל כל-העדה מדבר-צין, בחודש הראשון, ויישב העם, בקדש; ותמת שם מרים, ותיקבר שם. 
ב ולא-היה מים, לעדה; וייקהלו, על-משה ועל-אהרון. 
ג וירב העם, עם-משה; ויאמרו לאמור, ולו גווענו בגווע אחינו לפני יהוה. 
ד ולמה הבאתם את-קהל יהוה, אל-המדבר הזה, למות שם, אנחנו ובעירנו. 
ה ולמה העליתונו, ממצריים, להביא אותנו, אל-המקום הרע הזה:  לא מקום זרע, ותאנה וגפן ורימון, ומים אין, לשתות. 
ו ויבוא משה ואהרון מפני הקהל, אל-פתח אוהל מועד, וייפלו, על-פניהם; ויירא כבוד-יהוה, אליהם. 
ז וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
ח קח את-המטה, והקהל את-העדה אתה ואהרון אחיך, ודיברתם אל-הסלע לעיניהם, ונתן מימיו; והוצאת להם מים מן-הסלע, והשקית את-העדה ואת-בעירם. 
ט וייקח משה את-המטה, מלפני יהוה, כאשר, ציווהו. 
י ויקהילו משה ואהרון, את-הקהל--אל-פני הסלע; ויאמר להם, שמעו-נא המורים--המן-הסלע הזה, נוציא לכם מים. 
יא וירם משה את-ידו, ויך את-הסלע במטהו--פעמיים; וייצאו מים רבים, ותשת העדה ובעירם. 
יב ויאמר יהוה, אל-משה ואל-אהרון, יען לא-האמנתם בי, להקדישני לעיני בני ישראל--לכן, לא תביאו את-הקהל הזה, אל-הארץ, אשר-נתתי להם. 
יג המה מי מריבה, אשר-רבו בני-ישראל את-יהוה; וייקדש, בם. 
יד וישלח משה מלאכים מקדש, אל-מלך אדום:  כה אמר, אחיך ישראל, אתה ידעת, את כל-התלאה אשר מצאתנו. 
טו ויירדו אבותינו מצריימה, ונשב במצריים ימים רבים; וירעו לנו מצריים, ולאבותינו. 
טז ונצעק אל-יהוה, וישמע קולנו, וישלח מלאך, ויוציאנו ממצריים; והנה אנחנו בקדש, עיר קצה גבולך. 
יז נעברה-נא בארצך, לא נעבור בשדה ובכרם, ולא נשתה, מי באר:  דרך המלך נלך, לא ניטה ימין ושמאל, עד אשר-נעבור, גבולך. 
יח ויאמר אליו אדום, לא תעבור בי--פן-בחרב, אצא לקראתך. 
יט ויאמרו אליו בני-ישראל, במסילה נעלה, ואם-מימיך נשתה אני ומקניי, ונתתי מכרם; רק אין-דבר, ברגליי אעבורה. 
כ ויאמר, לא תעבור; וייצא אדום לקראתו, בעם כבד וביד חזקה. 
כא וימאן אדום, נתון את-ישראל, עבור, בגבולו; ויט ישראל, מעליו. 
כב ויסעו, מקדש; ויבואו בני-ישראל כל-העדה, הור ההר. 
כג ויאמר יהוה אל-משה ואל-אהרון, בהור ההר, על-גבול ארץ-אדום, לאמור. 
כד ייאסף אהרון, אל-עמיו, כי לא יבוא אל-הארץ, אשר נתתי לבני ישראל--על אשר-מריתם את-פי, למי מריבה. 
כה קח, את-אהרון, ואת-אלעזר, בנו; והעל אותם, הור ההר. 
כו והפשט את-אהרון את-בגדיו, והלבשתם את-אלעזר בנו; ואהרון ייאסף, ומת שם. 
כז ויעש משה, כאשר ציווה יהוה; ויעלו אל-הור ההר, לעיני כל-העדה. 
כח ויפשט משה את-אהרון את-בגדיו, וילבש אותם את-אלעזר בנו, וימת אהרון שם, בראש ההר; ויירד משה ואלעזר, מן-ההר. 
כט ויראו, כל-העדה, כי גווע, אהרון; ויבכו את-אהרון שלושים יום, כול בית ישראל. 
פרק כא
א וישמע הכנעני מלך-ערד, יושב הנגב, כי בא ישראל, דרך האתרים; ויילחם, בישראל, וישב ממנו, שבי. 
ב ויידר ישראל נדר ליהוה, ויאמר:  אם-נתון תיתן את-העם הזה, בידי--והחרמתי, את-עריהם. 
ג וישמע יהוה בקול ישראל, וייתן את-הכנעני, ויחרם אתהם, ואת-עריהם; ויקרא שם-המקום, חורמה. 
ד ויסעו מהור ההר, דרך ים-סוף, לסבוב, את-ארץ אדום; ותקצר נפש-העם, בדרך. 
ה וידבר העם, באלוהים ובמשה, למה העליתונו ממצריים, למות במדבר:  כי אין לחם, ואין מים, ונפשנו קצה, בלחם הקלוקל. 
ו וישלח יהוה בעם, את הנחשים השרפים, וינשכו, את-העם; וימת עם-רב, מישראל. 
ז ויבוא העם אל-משה ויאמרו חטאנו, כי-דיברנו ביהוה ובך--התפלל אל-יהוה, ויסר מעלינו את-הנחש; ויתפלל משה, בעד העם. 
ח ויאמר יהוה אל-משה, עשה לך שרף, ושים אותו, על-נס; והיה, כל-הנשוך, וראה אותו, וחי. 
ט ויעש משה נחש נחושת, וישימהו על-הנס; והיה, אם-נשך הנחש את-איש--והביט אל-נחש הנחושת, וחי. 
י ויסעו, בני ישראל; ויחנו, באובות. 
יא ויסעו, מאובות; ויחנו בעיי העברים, במדבר אשר על-פני מואב, ממזרח, השמש. 
יב משם, נסעו; ויחנו, בנחל זרד. 
יג משם, נסעו, ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר, היוצא מגבול האמורי:  כי ארנון גבול מואב, בין מואב ובין האמורי. 
יד על-כן, ייאמר, בספר, מלחמות יהוה:  את-והב בסופה, ואת-הנחלים ארנון. 
טו ואשד, הנחלים, אשר נטה, לשבת ער; ונשען, לגבול מואב. 
טז ומשם, בארה:  היא הבאר, אשר אמר יהוה למשה, אסוף את-העם, ואתנה להם מים. 
יז אז ישיר ישראל, את-השירה הזאת:  עלי באר, ענו-לה. 
יח באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם, במחוקק, במשענותם; וממדבר, מתנה. 
יט וממתנה, נחליאל; ומנחליאל, במות. 
כ ומבמות, הגיא אשר בשדה מואב--ראש, הפסגה; ונשקפה, על-פני הישימון. 
כא וישלח ישראל מלאכים, אל-סיחון מלך-האמורי לאמור. 
כב אעברה בארצך, לא ניטה בשדה ובכרם--לא נשתה, מי באר:  בדרך המלך נלך, עד אשר-נעבור גבולך. 
כג ולא-נתן סיחון את-ישראל, עבור בגבולו, ויאסוף סיחון את-כל-עמו וייצא לקראת ישראל המדברה, ויבוא יהצה; ויילחם, בישראל. 
כד ויכהו ישראל, לפי-חרב; ויירש את-ארצו מארנון, עד-יבוק עד-בני עמון--כי עז, גבול בני עמון. 
כה וייקח, ישראל, את כל-הערים, האלה; ויישב ישראל בכל-ערי האמורי, בחשבון ובכל-בנותיה. 
כו כי חשבון--עיר סיחון מלך האמורי, היא; והוא נלחם, במלך מואב הראשון, וייקח את-כל-ארצו מידו, עד-ארנון. 
כז על-כן יאמרו המושלים, בואו חשבון; תיבנה ותיכונן, עיר סיחון. 
כח כי-אש יצאה מחשבון, להבה מקרית סיחון:  אכלה ער מואב, בעלי במות ארנון. 
כט אוי-לך מואב, אבדת עם-כמוש; נתן בניו פליטים ובנותיו בשבית, למלך אמורי סיחון. 
ל ונירם אבד חשבון, עד-דיבון; ונשים עד-נופח, אשר עד-מידבא. 
לא ויישב, ישראל, בארץ, האמורי. 
לב וישלח משה לרגל את-יעזר, וילכדו בנותיה; ויורש, את-האמורי אשר-שם. 
לג ויפנו, ויעלו, דרך, הבשן; וייצא עוג מלך-הבשן לקראתם הוא וכל-עמו, למלחמה--אדרעי. 
לד ויאמר יהוה אל-משה, אל-תירא אותו--כי בידך נתתי אותו ואת-כל-עמו, ואת-ארצו; ועשית לו--כאשר עשית לסיחון מלך האמורי, אשר יושב בחשבון. 
לה ויכו אותו ואת-בניו ואת-כל-עמו, עד-בלתי השאיר-לו שריד; ויירשו, את-ארצו.
פרק כב
א ויסעו, בני ישראל; ויחנו בערבות מואב, מעבר לירדן ירחו. 
ב וירא בלק, בן-ציפור, את כל-אשר-עשה ישראל, לאמורי. 
ג ויגר מואב מפני העם, מאוד--כי רב-הוא; ויקץ מואב, מפני בני ישראל. 
ד ויאמר מואב אל-זקני מדיין, עתה ילחכו הקהל את-כל-סביבותינו, כלחוך השור, את ירק השדה; ובלק בן-ציפור מלך למואב, בעת ההיא. 
ה וישלח מלאכים אל-בלעם בן-בעור, פתורה אשר על-הנהר ארץ בני-עמו--לקרוא-לו:  לאמור, הנה עם יצא ממצריים הנה כיסה את-עין הארץ, והוא יושב, ממולי. 
ו ועתה לכה-נא אורה-לי את-העם הזה, כי-עצום הוא ממני--אוליי אוכל נכה-בו, ואגרשנו מן-הארץ:  כי ידעתי, את אשר-תברך מבורך, ואשר תאור, יואר. 
ז וילכו זקני מואב, וזקני מדיין, וקסמים, בידם; ויבואו, אל-בלעם, וידברו אליו, דברי בלק. 
ח ויאמר אליהם, לינו פה הלילה, והשיבותי אתכם דבר, כאשר ידבר יהוה אליי; ויישבו שרי-מואב, עם-בלעם. 
ט ויבוא אלוהים, אל-בלעם; ויאמר, מי האנשים האלה עימך. 
י ויאמר בלעם, אל-האלוהים:  בלק בן-ציפור מלך מואב, שלח אליי. 
יא הנה העם היוצא ממצריים, ויכס את-עין הארץ; עתה, לכה קובה-לי אותו--אוליי אוכל להילחם בו, וגירשתיו. 
יב ויאמר אלוהים אל-בלעם, לא תלך עימהם; לא תאור את-העם, כי ברוך הוא. 
יג ויקם בלעם, בבוקר, ויאמר אל-שרי בלק, לכו אל-ארצכם:  כי מיאן יהוה, לתיתי להלוך עימכם. 
יד ויקומו שרי מואב, ויבואו אל-בלק; ויאמרו, מיאן בלעם הלוך עימנו. 
טו ויוסף עוד, בלק, שלוח שרים, רבים ונכבדים מאלה. 
טז ויבואו, אל-בלעם; ויאמרו לו, כה אמר בלק בן-ציפור, אל-נא תימנע, מהלוך אליי. 
יז כי-כבד אכבדך מאוד, וכול אשר-תאמר אליי אעשה; ולכה-נא, קובה-לי, את, העם הזה. 
יח ויען בלעם, ויאמר אל-עבדי בלק, אם-ייתן-לי בלק מלוא ביתו, כסף וזהב--לא אוכל, לעבור את-פי יהוה אלוהיי, לעשות קטנה, או גדולה. 
יט ועתה, שבו נא בזה גם-אתם--הלילה; ואדעה, מה-יוסף יהוה דבר עימי. 
כ ויבוא אלוהים אל-בלעם, לילה, ויאמר לו אם-לקרוא לך באו האנשים, קום לך איתם; ואך, את-הדבר אשר-אדבר אליך--אותו תעשה. 
כא ויקם בלעם בבוקר, ויחבוש את-אתונו; וילך, עם-שרי מואב. 
כב וייחר-אף אלוהים, כי-הולך הוא, ויתייצב מלאך יהוה בדרך, לשטן לו; והוא רוכב על-אתונו, ושני נעריו עימו. 
כג ותרא האתון את-מלאך יהוה ניצב בדרך, וחרבו שלופה בידו, ותט האתון מן-הדרך, ותלך בשדה; ויך בלעם את-האתון, להטותה הדרך. 
כד ויעמוד מלאך יהוה, במשעול הכרמים--גדר מזה, וגדר מזה. 
כה ותרא האתון את-מלאך יהוה, ותילחץ אל-הקיר, ותלחץ את-רגל בלעם, אל-הקיר; ויוסף, להכותה. 
כו ויוסף מלאך-יהוה, עבור; ויעמוד במקום צר, אשר אין-דרך לנטות ימין ושמאל. 
כז ותרא האתון את-מלאך יהוה, ותרבץ תחת בלעם; וייחר-אף בלעם, ויך את-האתון במקל. 
כח ויפתח יהוה, את-פי האתון; ותאמר לבלעם, מה-עשיתי לך, כי הכיתני, זה שלוש רגלים. 
כט ויאמר בלעם לאתון, כי התעללת בי; לו יש-חרב בידי, כי עתה הרגתיך. 
ל ותאמר האתון אל-בלעם, הלוא אנוכי אתונך אשר-רכבת עליי מעודך עד-היום הזה--ההסכן הסכנתי, לעשות לך כה; ויאמר, לא. 
לא ויגל יהוה, את-עיני בלעם, וירא את-מלאך יהוה ניצב בדרך, וחרבו שלופה בידו; וייקוד וישתחו, לאפיו. 
לב ויאמר אליו, מלאך יהוה, על-מה הכית את-אתונך, זה שלוש רגלים; הנה אנוכי יצאתי לשטן, כי-ירט הדרך לנגדי. 
לג ותראני, האתון, ותט לפניי, זה שלוש רגלים; אוליי נטתה מפניי, כי עתה גם-אותך הרגתי ואותה החייתי. 
לד ויאמר בלעם אל-מלאך יהוה, חטאתי--כי לא ידעתי, כי אתה ניצב לקראתי בדרך; ועתה אם-רע בעיניך, אשובה לי. 
לה ויאמר מלאך יהוה אל-בלעם, לך עם-האנשים, ואפס את-הדבר אשר-אדבר אליך, אותו תדבר; וילך בלעם, עם-שרי בלק. 
לו וישמע בלק, כי בא בלעם; וייצא לקראתו אל-עיר מואב, אשר על-גבול ארנון, אשר, בקצה הגבול. 
לז ויאמר בלק אל-בלעם, הלוא שלוח שלחתי אליך לקרוא-לך--למה לא-הלכת, אליי; האומנם, לא אוכל כבדך. 
לח ויאמר בלעם אל-בלק, הנה-באתי אליך--עתה, היכול אוכל דבר מאומה:  הדבר, אשר ישים אלוהים בפי--אותו אדבר. 
לט וילך בלעם, עם-בלק; ויבואו, קרית חוצות. 
מ ויזבח בלק, בקר וצאן; וישלח לבלעם, ולשרים אשר איתו. 
מא ויהי בבוקר--וייקח בלק את-בלעם, ויעלהו במות בעל; וירא משם, קצה העם.
פרק כג
א ויאמר בלעם אל-בלק, בנה-לי בזה שבעה מזבחות; והכן לי בזה, שבעה פרים ושבעה אילים. 
ב ויעש בלק, כאשר דיבר בלעם; ויעל בלק ובלעם פר ואיל, במזבח. 
ג ויאמר בלעם לבלק, התייצב על-עולתך, ואלכה אוליי ייקרה יהוה לקראתי, ודבר מה-יראני והגדתי לך; וילך, שפי. 
ד וייקר אלוהים, אל-בלעם; ויאמר אליו, את-שבעת המזבחות ערכתי, ואעל פר ואיל, במזבח. 
ה וישם יהוה דבר, בפי בלעם; ויאמר שוב אל-בלק, וכה תדבר. 
ו וישב אליו, והנה ניצב על-עולתו--הוא, וכל-שרי מואב. 
ז ויישא משלו, ויאמר:  מן-ארם ינחני בלק מלך-מואב, מהררי-קדם--לכה אורה-לי יעקוב, ולכה זועמה ישראל. 
ח מה אקוב, לא קבו אל; ומה אזעום, לא זעם יהוה. 
ט כי-מראש צורים אראנו, ומגבעות אשורנו:  הן-עם לבדד ישכון, ובגויים לא יתחשב. 
י מי מנה עפר יעקוב, ומספר את-רובע ישראל; תמות נפשי מות ישרים, ותהי אחריתי כמוהו. 
יא ויאמר בלק אל-בלעם, מה עשית לי:  לקוב אויביי לקחתיך, והנה בירכת ברך. 
יב ויען, ויאמר:  הלוא, את אשר ישים יהוה בפי--אותו אשמור, לדבר. 
יג ויאמר אליו בלק, לכה-נא איתי אל-מקום אחר אשר תראנו משם--אפס קצהו תראה, וכולו לא תראה; וקובנו-לי, משם. 
יד וייקחהו שדה צופים, אל-ראש הפסגה; וייבן שבעה מזבחות, ויעל פר ואיל במזבח. 
טו ויאמר, אל-בלק, התייצב כה, על-עולתך; ואנוכי, איקרה כה. 
טז וייקר יהוה אל-בלעם, וישם דבר בפיו; ויאמר שוב אל-בלק, וכה תדבר. 
יז ויבוא אליו, והנו ניצב על-עולתו, ושרי מואב, איתו; ויאמר לו בלק, מה-דיבר יהוה. 
יח ויישא משלו, ויאמר:  קום בלק ושמע, האזינה עדיי בנו ציפור. 
יט לא איש אל ויכזב, ובן-אדם ויתנחם; ההוא אמר ולא יעשה, ודיבר ולא יקימנה. 
כ הנה ברך, לקחתי; ובירך, ולא אשיבנה. 
כא לא-הביט אוון ביעקוב, ולא-ראה עמל בישראל; יהוה אלוהיו עימו, ותרועת מלך בו. 
כב אל, מוציאם ממצריים--כתועפות ראם, לו. 
כג כי לא-נחש ביעקוב, ולא-קסם בישראל; כעת, ייאמר ליעקוב ולישראל, מה-פעל, אל. 
כד הן-עם כלביא יקום, וכארי יתנשא; לא ישכב עד-יאכל טרף, ודם-חללים ישתה. 
כה ויאמר בלק אל-בלעם, גם-קוב לא תיקובנו; גם-ברך, לא תברכנו. 
כו ויען בלעם, ויאמר אל-בלק:  הלוא, דיברתי אליך לאמור, כול אשר-ידבר יהוה, אותו אעשה. 
כז ויאמר בלק, אל-בלעם, לכה-נא אקחך, אל-מקום אחר; אוליי יישר בעיני האלוהים, וקבותו לי משם. 
כח וייקח בלק, את-בלעם, ראש הפעור, הנשקף על-פני הישימון. 
כט ויאמר בלעם אל-בלק, בנה-לי בזה שבעה מזבחות; והכן לי בזה, שבעה פרים ושבעה אילים. 
ל ויעש בלק, כאשר אמר בלעם; ויעל פר ואיל, במזבח.
פרק כד
א וירא בלעם, כי טוב בעיני יהוה לברך את-ישראל, ולא-הלך כפעם-בפעם, לקראת נחשים; וישת אל-המדבר, פניו. 
ב ויישא בלעם את-עיניו, וירא את-ישראל, שוכן, לשבטיו; ותהי עליו, רוח אלוהים. 
ג ויישא משלו, ויאמר:  נאום בלעם בנו בעור, ונאום הגבר שתום העין. 
ד נאום--שומע, אמרי-אל:  אשר מחזה שדיי יחזה, נופל וגלוי עיניים. 
ה מה-טובו אוהליך, יעקוב; משכנותיך, ישראל. 
ו כנחלים ניטיו, כגנות עלי נהר; כאהלים נטע יהוה, כארזים עלי-מים. 
ז ייזל-מים מדולייו, וזרעו במים רבים; וירום מאגג מלכו, ותינשא מלכותו. 
ח אל מוציאו ממצריים, כתועפות ראם לו; יאכל גויים צריו, ועצמותיהם יגרם--וחיציו ימחץ. 
ט כרע שכב כארי וכלביא, מי יקימנו; מברכיך ברוך, ואורריך ארור. 
י וייחר-אף בלק אל-בלעם, ויספוק את-כפיו; ויאמר בלק אל-בלעם, לקוב אויביי קראתיך, והנה בירכת ברך, זה שלוש פעמים. 
יא ועתה, ברח-לך אל-מקומך; אמרתי כבד אכבדך, והנה מנעך יהוה מכבוד. 
יב ויאמר בלעם, אל-בלק:  הלוא, גם אל-מלאכיך אשר-שלחת אליי--דיברתי לאמור. 
יג אם-ייתן-לי בלק מלוא ביתו, כסף וזהב--לא אוכל לעבור את-פי יהוה, לעשות טובה או רעה מליבי:  אשר-ידבר יהוה, אותו אדבר. 
יד ועתה, הנני הולך לעמי; לכה, איעצך, אשר יעשה העם הזה לעמך, באחרית הימים. 
טו ויישא משלו, ויאמר:  נאום בלעם בנו בעור, ונאום הגבר שתום העין. 
טז נאום, שומע אמרי-אל, ויודע, דעת עליון; מחזה שדיי יחזה, נופל וגלוי עיניים. 
יז אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב; דרך כוכב מיעקוב, וקם שבט מישראל, ומחץ פאתי מואב, וקרקר כל-בני-שת. 
יח והיה אדום ירשה, והיה ירשה שעיר--אויביו; וישראל, עושה חיל. 
יט ויירד, מיעקוב; והאביד שריד, מעיר. 
כ וירא, את-עמלק, ויישא משלו, ויאמר:  ראשית גויים עמלק, ואחריתו עדי אובד. 
כא וירא, את-הקיני, ויישא משלו, ויאמר:  איתן, מושבך, ושים בסלע, קינך. 
כב כי אם-יהיה, לבער קין--עד-מה, אשור תשבך. 
כג ויישא משלו, ויאמר:  אוי, מי יחיה משומו אל. 
כד וצים מיד כיתים, ועינו אשור ועינו-עבר; וגם-הוא, עדי אובד. 
כה ויקם בלעם, וילך וישב למקומו; וגם-בלק, הלך לדרכו. 
פרק כה
א ויישב ישראל, בשיטים; ויחל העם, לזנות אל-בנות מואב. 
ב ותקראנה לעם, לזבחי אלוהיהן; ויאכל העם, וישתחוו לאלוהיהן. 
ג וייצמד ישראל, לבעל פעור; וייחר-אף יהוה, בישראל. 
ד ויאמר יהוה אל-משה, קח את-כל-ראשי העם, והוקע אותם ליהוה, נגד השמש; וישוב חרון אף-יהוה, מישראל. 
ה ויאמר משה, אל-שופטי ישראל:  הרגו איש אנשיו, הנצמדים לבעל פעור. 
ו והנה איש מבני ישראל בא, ויקרב אל-אחיו את-המדיינית, לעיני משה, ולעיני כל-עדת בני-ישראל; והמה בוכים, פתח אוהל מועד. 
ז וירא, פינחס בן-אלעזר, בן-אהרון, הכוהן; ויקם מתוך העדה, וייקח רומח בידו. 
ח ויבוא אחר איש-ישראל אל-הקובה, וידקור את-שניהם--את איש ישראל, ואת-האישה אל-קובתה; ותיעצר, המגפה, מעל, בני ישראל. 
ט ויהיו, המתים במגפה--ארבעה ועשרים, אלף. 
י וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
יא פינחס בן-אלעזר בן-אהרון הכוהן, השיב את-חמתי מעל בני-ישראל, בקנאו את-קנאתי, בתוכם; ולא-כיליתי את-בני-ישראל, בקנאתי. 
יב לכן, אמור:  הנני נותן לו את-בריתי, שלום. 
יג והייתה לו ולזרעו אחריו, ברית כהונת עולם--תחת, אשר קינא לאלוהיו, ויכפר, על-בני ישראל. 
יד ושם איש ישראל המוכה, אשר הוכה את-המדיינית--זמרי, בן-סלוא:  נשיא בית-אב, לשמעוני. 
טו ושם האישה המוכה המדיינית, כוזבי בת-צור:  ראש אומות בית-אב במדיין, הוא. 
טז וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
יז צרור, את-המדיינים; והכיתם, אותם. 
יח כי צוררים הם לכם, בנכליהם אשר-ניכלו לכם על-דבר-פעור; ועל-דבר כוזבי בת-נשיא מדיין, אחותם, המוכה ביום-המגפה, על-דבר-פעור.
פרק כו
א ויהי, אחרי המגפה;  ויאמר יהוה אל-משה, ואל אלעזר בן-אהרון הכוהן לאמור. 
ב שאו את-ראש כל-עדת בני-ישראל, מבן עשרים שנה ומעלה--לבית אבותם:  כל-יוצא צבא, בישראל. 
ג וידבר משה ואלעזר הכוהן, אותם--בערבות מואב:  על-ירדן ירחו, לאמור. 
ד מבן עשרים שנה, ומעלה, כאשר ציווה יהוה את-משה ובני ישראל, היוצאים מארץ מצריים. 
ה ראובן, בכור ישראל; בני ראובן, חנוך משפחת החנוכי, לפלוא, משפחת הפלואי. 
ו לחצרון, משפחת החצרוני; לכרמי, משפחת הכרמי. 
ז אלה, משפחות הראובני; ויהיו פקודיהם, שלושה וארבעים אלף, ושבע מאות, ושלושים. 
ח ובני פלוא, אליאב. 
ט ובני אליאב, נמואל ודתן ואבירם:  הוא-דתן ואבירם קריאי העדה, אשר הצו על-משה ועל-אהרון בעדת-קורח, בהצותם, על-יהוה. 
י ותפתח הארץ את-פיה, ותבלע אותם ואת-קורח--במות העדה:  באכול האש, את חמישים ומאתיים איש, ויהיו, לנס. 
יא ובני-קורח, לא-מתו. 
יב בני שמעון, למשפחותם--לנמואל משפחת הנמואלי, לימין משפחת הימיני; ליכין, משפחת היכיני. 
יג לזרח, משפחת הזרחי; לשאול, משפחת השאולי. 
יד אלה, משפחות השמעוני--שניים ועשרים אלף, ומאתיים. 
טו בני גד, למשפחותם--לצפון משפחת הצפוני, לחגי משפחת החגי; לשוני, משפחת השוני. 
טז לאוזני, משפחת האוזני; לערי, משפחת הערי. 
יז לארוד, משפחת הארודי; לאראלי--משפחת, האראלי. 
יח אלה משפחות בני-גד, לפקודיהם--ארבעים אלף, וחמש מאות. 
יט בני יהודה, ער ואונן; וימת ער ואונן, בארץ כנען. 
כ ויהיו בני-יהודה, למשפחותם--לשלה משפחת השלני, לפרץ משפחת הפרצי; לזרח, משפחת הזרחי. 
כא ויהיו בני-פרץ--לחצרון, משפחת החצרוני; לחמול, משפחת החמולי. 
כב אלה משפחות יהודה, לפקודיהם--שישה ושבעים אלף, וחמש מאות. 
כג בני יששכר, למשפחותם--תולע, משפחת התולעי; לפווה, משפחת הפוני. 
כד לישוב, משפחת הישובי; לשמרון, משפחת השמרוני. 
כה אלה משפחות יששכר, לפקודיהם--ארבעה ושישים אלף, ושלוש מאות. 
כו בני זבולון, למשפחותם--לסרד משפחת הסרדי, לאילון משפחת האילוני; ליחלאל--משפחת, היחלאלי. 
כז אלה משפחות הזבולוני, לפקודיהם--שישים אלף, וחמש מאות. 
כח בני יוסף, למשפחותם--מנשה, ואפריים. 
כט בני מנשה, למכיר משפחת המכירי, ומכיר, הוליד את-גלעד; לגלעד, משפחת הגלעדי. 
ל אלה, בני גלעד--איעזר, משפחת האיעזרי; לחלק, משפחת החלקי. 
לא ואשריאל--משפחת, האשריאלי; ושכם, משפחת השכמי. 
לב ושמידע, משפחת השמידעי; וחפר, משפחת החפרי. 
לג וצלופחד בן-חפר, לא-היו לו בנים--כי אם-בנות:  ושם, בנות צלופחד--מחלה ונועה, חוגלה מלכה ותרצה. 
לד אלה, משפחות מנשה; ופקודיהם, שניים וחמישים אלף ושבע מאות. 
לה אלה בני-אפריים, למשפחותם--לשותלח משפחת השותלחי, לבכר משפחת הבכרי; לתחן, משפחת התחני. 
לו ואלה, בני שותלח--לעירן, משפחת העירני. 
לז אלה משפחות בני-אפריים לפקודיהם, שניים ושלושים אלף וחמש מאות; אלה בני-יוסף, למשפחותם. 
לח בני בנימין, למשפחותם--לבלע משפחת הבלעי, לאשבל משפחת האשבלי; לאחירם, משפחת האחירמי. 
לט לשפופם, משפחת השופמי; לחופם, משפחת החופמי. 
מ ויהיו בני-בלע, ארד ונעמן--משפחת, הארדי, לנעמן, משפחת הנעמי. 
מא אלה בני-בנימין, למשפחותם; ופקודיהם, חמישה וארבעים אלף ושש מאות. 
מב אלה בני-דן, למשפחותם--לשוחם, משפחת השוחמי; אלה משפחות דן, למשפחותם. 
מג כל-משפחות השוחמי, לפקודיהם--ארבעה ושישים אלף, וארבע מאות. 
מד בני אשר, למשפחותם--לימנה משפחת הימנה, לישווי משפחת הישווי; לבריעה, משפחת הבריעי. 
מה לבני בריעה--לחבר, משפחת החברי; למלכיאל--משפחת, המלכיאלי. 
מו ושם בת-אשר, שרח. 
מז אלה משפחות בני-אשר, לפקודיהם--שלושה וחמישים אלף, וארבע מאות. 
מח בני נפתלי, למשפחותם--ליחצאל, משפחת היחצאלי; לגוני, משפחת הגוני. 
מט ליצר, משפחת היצרי; לשילם, משפחת השילמי. 
נ אלה משפחות נפתלי, למשפחותם; ופקודיהם, חמישה וארבעים אלף וארבע מאות. 
נא אלה, פקודי בני ישראל--שש-מאות אלף, ואלף; שבע מאות, ושלושים. 
נב וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
נג לאלה, תיחלק הארץ בנחלה--במספר שמות. 
נד לרב, תרבה נחלתו, ולמעט, תמעיט נחלתו:  איש לפי פקודיו, יותן נחלתו. 
נה אך-בגורל, ייחלק את-הארץ:  לשמות מטות-אבותם, ינחלו. 
נו על-פי, הגורל, תיחלק, נחלתו--בין רב, למעט. 
נז ואלה פקודי הלוי, למשפחותם--לגרשון משפחת הגרשוני, לקהת משפחת הקהתי; למררי, משפחת המררי. 
נח אלה משפחות לוי, משפחת הלבני משפחת החברוני משפחת המחלי משפחת המושי, משפחת, הקורחי; וקהת, הוליד את-עמרם. 
נט ושם אשת עמרם, יוכבד בת-לוי, אשר ילדה אותה ללוי, במצריים; ותלד לעמרם, את-אהרון ואת-משה, ואת, מרים אחותם. 
ס וייוולד לאהרון, את-נדב ואת-אביהוא, את-אלעזר, ואת-איתמר. 
סא וימת נדב, ואביהוא, בהקריבם אש-זרה, לפני יהוה. 
סב ויהיו פקודיהם, שלושה ועשרים אלף--כל-זכר, מבן-חודש ומעלה:  כי לא הותפקדו, בתוך בני ישראל, כי לא-ניתן להם נחלה, בתוך בני ישראל. 
סג אלה פקודי משה, ואלעזר הכוהן--אשר פקדו את-בני ישראל, בערבות מואב, על, ירדן ירחו. 
סד ובאלה, לא-היה איש, מפקודי משה, ואהרון הכוהן--אשר פקדו את-בני ישראל, במדבר סיניי. 
סה כי-אמר יהוה להם, מות ימותו במדבר; ולא-נותר מהם, איש--כי אם-כלב בן-יפונה, ויהושוע בן-נון. 
פרק כז
א ותקרבנה בנות צלופחד, בן-חפר בן-גלעד בן-מכיר בן-מנשה, למשפחות, מנשה בן-יוסף; ואלה, שמות בנותיו--מחלה נועה, וחוגלה ומלכה ותרצה. 
ב ותעמודנה לפני משה, ולפני אלעזר הכוהן, ולפני הנשיאים, וכל-העדה--פתח אוהל-מועד, לאמור. 
ג אבינו, מת במדבר, והוא לא-היה בתוך העדה הנועדים על-יהוה, בעדת-קורח:  כי-בחטאו מת, ובנים לא-היו לו. 
ד למה ייגרע שם-אבינו מתוך משפחתו, כי אין לו בן; תנה-לנו אחוזה, בתוך אחי אבינו. 
ה ויקרב משה את-משפטן, לפני יהוה. 
ו ויאמר יהוה, אל-משה לאמור. 
ז כן, בנות צלופחד דוברות--נתון תיתן להם אחוזת נחלה, בתוך אחי אביהם; והעברת את-נחלת אביהן, להן. 
ח ואל-בני ישראל, תדבר לאמור:  איש כי-ימות, ובן אין לו--והעברתם את-נחלתו, לבתו. 
ט ואם-אין לו, בת--ונתתם את-נחלתו, לאחיו. 
י ואם-אין לו, אחים--ונתתם את-נחלתו, לאחי אביו. 
יא ואם-אין אחים, לאביו--ונתתם את-נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו, וירש אותה; והייתה לבני ישראל, לחוקת משפט, כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
יב ויאמר יהוה אל-משה, עלה אל-הר העברים הזה; וראה, את-הארץ, אשר נתתי, לבני ישראל. 
יג וראית אותה, ונאספת אל-עמיך גם-אתה, כאשר נאסף, אהרון אחיך. 
יד כאשר מריתם פי במדבר-צין, במריבת העדה, להקדישני במים, לעיניהם:  הם מי-מריבת קדש, מדבר-צין. 
טו וידבר משה, אל-יהוה לאמור. 
טז יפקוד יהוה, אלוהי הרוחות לכל-בשר, איש, על-העדה. 
יז אשר-ייצא לפניהם, ואשר יבוא לפניהם, ואשר יוציאם, ואשר יביאם; ולא תהיה, עדת יהוה, כצאן, אשר אין-להם רועה. 
יח ויאמר יהוה אל-משה, קח-לך את-יהושוע בן-נון--איש, אשר-רוח בו; וסמכת את-ידך, עליו. 
יט והעמדת אותו, לפני אלעזר הכוהן, ולפני, כל-העדה; וציווית אותו, לעיניהם. 
כ ונתת מהודך, עליו--למען ישמעו, כל-עדת בני ישראל. 
כא ולפני אלעזר הכוהן יעמוד, ושאל לו במשפט האורים לפני יהוה:  על-פיו ייצאו ועל-פיו יבואו, הוא וכל-בני-ישראל איתו--וכל-העדה. 
כב ויעש משה, כאשר ציווה יהוה אותו; וייקח את-יהושוע, ויעמידהו לפני אלעזר הכוהן, ולפני, כל-העדה. 
כג ויסמוך את-ידיו עליו, ויצווהו, כאשר דיבר יהוה, ביד-משה. 
פרק כח
א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
ב צו את-בני ישראל, ואמרת אליהם:  את-קרבני לחמי לאישיי, ריח ניחוחי, תשמרו, להקריב לי במועדו. 
ג ואמרת להם--זה האישה, אשר תקריבו ליהוה:  כבשים בני-שנה תמימים שניים ליום, עולה תמיד. 
ד את-הכבש אחד, תעשה בבוקר; ואת הכבש השני, תעשה בין הערביים. 
ה ועשירית האיפה סולת, למנחה, בלולה בשמן כתית, רביעית ההין. 
ו עולת, תמיד--העשויה, בהר סיניי, לריח ניחוח, אישה ליהוה. 
ז ונסכו רביעית ההין, לכבש האחד; בקודש, הסך נסך שיכר--ליהוה. 
ח ואת הכבש השני, תעשה בין הערביים:  כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה, אישה ריח ניחוח ליהוה. 
ט וביום, השבת--שני-כבשים בני-שנה, תמימים; ושני עשרונים, סולת מנחה בלולה בשמן--ונסכו. 
י עולת שבת, בשבתו, על-עולת התמיד, ונסכה. 
יא ובראשי, חודשיכם--תקריבו עולה, ליהוה:  פרים בני-בקר שניים ואיל אחד, כבשים בני-שנה שבעה תמימים. 
יב ושלושה עשרונים, סולת מנחה בלולה בשמן, לפר, האחד; ושני עשרונים, סולת מנחה בלולה בשמן, לאיל, האחד. 
יג ועישרון עישרון, סולת מנחה בלולה בשמן, לכבש, האחד; עולה ריח ניחוח, אישה ליהוה. 
יד ונסכיהם, חצי ההין יהיה לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש--יין:  זאת עולת חודש בחודשו, לחודשי השנה. 
טו ושעיר עיזים אחד לחטאת, ליהוה, על-עולת התמיד ייעשה, ונסכו. 
טז ובחודש הראשון, בארבעה עשר יום--לחודש:  פסח, ליהוה. 
יז ובחמישה עשר יום לחודש הזה, חג:  שבעת ימים, מצות ייאכל. 
יח ביום הראשון, מקרא-קודש:  כל-מלאכת עבודה, לא תעשו. 
יט והקרבתם אישה עולה ליהוה, פרים בני-בקר שניים ואיל אחד; ושבעה כבשים בני שנה, תמימים יהיו לכם. 
כ ומנחתם--סולת, בלולה בשמן:  שלושה עשרונים לפר, ושני עשרונים לאיל--תעשו. 
כא עישרון עישרון, תעשה, לכבש, האחד--לשבעת, הכבשים. 
כב ושעיר חטאת, אחד, לכפר, עליכם. 
כג מלבד עולת הבוקר, אשר לעולת התמיד--תעשו, את-אלה. 
כד כאלה תעשו ליום, שבעת ימים--לחם אישה ריח-ניחוח, ליהוה; על-עולת התמיד ייעשה, ונסכו. 
כה וביום, השביעי--מקרא-קודש, יהיה לכם:  כל-מלאכת עבודה, לא תעשו. 
כו וביום הביכורים, בהקריבכם מנחה חדשה ליהוה--בשבועותיכם:  מקרא-קודש יהיה לכם, כל-מלאכת עבודה לא תעשו. 
כז והקרבתם עולה לריח ניחוח, ליהוה--פרים בני-בקר שניים, איל אחד; שבעה כבשים, בני שנה. 
כח ומנחתם--סולת, בלולה בשמן:  שלושה עשרונים, לפר האחד, שני עשרונים, לאיל האחד. 
כט עישרון, עישרון, לכבש, האחד--לשבעת, הכבשים. 
ל שעיר עיזים, אחד, לכפר, עליכם. 
לא מלבד עולת התמיד, ומנחתו--תעשו; תמימים יהיו-לכם, ונסכיהם. 
פרק כט
א ובחודש השביעי באחד לחודש, מקרא-קודש יהיה לכם--כל-מלאכת עבודה, לא תעשו:  יום תרועה, יהיה לכם. 
ב ועשיתם עולה לריח ניחוח, ליהוה--פר בן-בקר אחד, איל אחד; כבשים בני-שנה שבעה, תמימים. 
ג ומנחתם--סולת, בלולה בשמן:  שלושה עשרונים לפר, שני עשרונים לאיל. 
ד ועישרון אחד, לכבש האחד, לשבעת, הכבשים. 
ה ושעיר-עיזים אחד, חטאת, לכפר, עליכם. 
ו מלבד עולת החודש ומנחתה, ועולת התמיד ומנחתה, ונסכיהם, כמשפטם:  לריח ניחוח, אישה ליהוה. 
ז ובעשור לחודש השביעי הזה, מקרא-קודש יהיה לכם, ועיניתם, את-נפשותיכם; כל-מלאכה, לא תעשו. 
ח והקרבתם עולה ליהוה ריח ניחוח, פר בן-בקר אחד איל אחד; כבשים בני-שנה שבעה, תמימים יהיו לכם. 
ט ומנחתם--סולת, בלולה בשמן:  שלושה עשרונים, לפר, שני עשרונים, לאיל האחד. 
י עישרון, עישרון, לכבש, האחד--לשבעת, הכבשים. 
יא שעיר-עיזים אחד, חטאת; מלבד חטאת הכיפורים, ועולת התמיד, ומנחתה, ונסכיהם. 
יב ובחמישה עשר יום לחודש השביעי, מקרא-קודש יהיה לכם--כל-מלאכת עבודה, לא תעשו; וחגותם חג ליהוה, שבעת ימים. 
יג והקרבתם עולה אישה ריח ניחוח, ליהוה--פרים בני-בקר שלושה עשר, אילים שניים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימים יהיו. 
יד ומנחתם--סולת, בלולה בשמן:  שלושה עשרונים לפר האחד, לשלושה עשר פרים, שני עשרונים לאיל האחד, לשני האילים. 
טו ועישרון, עישרון, לכבש, האחד--לארבעה עשר, כבשים. 
טז ושעיר-עיזים אחד, חטאת; מלבד עולת התמיד, מנחתה ונסכה. 
יז וביום השני, פרים בני-בקר שנים עשר--אילים שניים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימים. 
יח ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים, במספרם--כמשפט. 
יט ושעיר-עיזים אחד, חטאת; מלבד עולת התמיד, ומנחתה ונסכיהם. 
כ וביום השלישי פרים עשתי-עשר, אילים שניים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימים. 
כא ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים, במספרם--כמשפט. 
כב ושעיר חטאת, אחד; מלבד עולת התמיד, ומנחתה ונסכה. 
כג וביום הרביעי פרים עשרה, אילים שניים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימים. 
כד מנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים, במספרם--כמשפט. 
כה ושעיר-עיזים אחד, חטאת; מלבד עולת התמיד, מנחתה ונסכה. 
כו וביום החמישי פרים תשעה, אילים שניים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימים. 
כז ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים, במספרם--כמשפט. 
כח ושעיר חטאת, אחד; מלבד עולת התמיד, ומנחתה ונסכה. 
כט וביום השישי פרים שמונה, אילים שניים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימים. 
ל ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים, במספרם--כמשפט. 
לא ושעיר חטאת, אחד; מלבד עולת התמיד, מנחתה ונסכיה. 
לב וביום השביעי פרים שבעה, אילים שניים; כבשים בני-שנה ארבעה עשר, תמימים. 
לג ומנחתם ונסכיהם לפרים לאילים ולכבשים, במספרם--כמשפטם. 
לד ושעיר חטאת, אחד; מלבד עולת התמיד, מנחתה ונסכה. 
לה ביום, השמיני--עצרת, תהיה לכם:  כל-מלאכת עבודה, לא תעשו. 
לו והקרבתם עולה אישה ריח ניחוח, ליהוה--פר אחד, איל אחד; כבשים בני-שנה שבעה, תמימים. 
לז מנחתם ונסכיהם, לפר לאיל ולכבשים במספרם--כמשפט. 
לח ושעיר חטאת, אחד; מלבד עולת התמיד, ומנחתה ונסכה. 
לט אלה תעשו ליהוה, במועדיכם--לבד מנדריכם ונדבותיכם, לעולותיכם ולמנחותיכם, ולנסכיכם, ולשלמיכם.
פרק ל
א ויאמר משה, אל-בני ישראל, ככול אשר-ציווה יהוה, את-משה. 
ב וידבר משה אל-ראשי המטות, לבני ישראל לאמור:  זה הדבר, אשר ציווה יהוה. 
ג איש כי-יידור נדר ליהוה, או-הישבע שבועה לאסור איסר על-נפשו--לא יחל, דברו:  ככל-היוצא מפיו, יעשה. 
ד ואישה, כי-תידור נדר ליהוה, ואסרה איסר בבית אביה, בנעוריה. 
ה ושמע אביה את-נדרה, ואסרה אשר אסרה על-נפשה, והחריש לה, אביה--וקמו, כל-נדריה, וכל-איסר אשר-אסרה על-נפשה, יקום. 
ו ואם-הניא אביה אותה, ביום שומעו--כל-נדריה ואסריה אשר-אסרה על-נפשה, לא יקום; ויהוה, יסלח-לה, כי-הניא אביה, אותה. 
ז ואם-היה תהיה לאיש, ונדריה עליה, או מבטא שפתיה, אשר אסרה על-נפשה. 
ח ושמע אישה ביום שומעו, והחריש לה:  וקמו נדריה, ואסריה אשר-אסרה על-נפשה--יקומו. 
ט ואם ביום שמוע אישה, יניא אותה, והפר את-נדרה אשר עליה, ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על-נפשה--ויהוה, יסלח-לה. 
י ונדר אלמנה, וגרושה--כול אשר-אסרה על-נפשה, יקום עליה. 
יא ואם-בית אישה, נדרה, או-אסרה איסר על-נפשה, בשבועה. 
יב ושמע אישה והחריש לה, לא הניא אותה--וקמו, כל-נדריה, וכל-איסר אשר-אסרה על-נפשה, יקום. 
יג ואם-הפר יפר אותם אישה, ביום שומעו--כל-מוצא שפתיה לנדריה ולאיסר נפשה, לא יקום:  אישה הפרם, ויהוה יסלח-לה. 
יד כל-נדר וכל-שבועת איסר, לענות נפש--אישה יקימנו, ואישה יפרנו. 
טו ואם-החרש יחריש לה אישה, מיום אל-יום, והקים את-כל-נדריה, או את-כל-אסריה אשר עליה--הקים אותם, כי-החריש לה ביום שומעו. 
טז ואם-הפר יפר אותם, אחרי שומעו--ונשא, את-עוונה. 
יז אלה החוקים, אשר ציווה יהוה את-משה, בין איש, לאשתו--בין-אב לבתו, בנעוריה בית אביה. 
פרק לא
א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
ב נקום, נקמת בני ישראל, מאת, המדיינים; אחר, תיאסף אל-עמיך. 
ג וידבר משה אל-העם לאמור, היחלצו מאיתכם אנשים לצבא; ויהיו, על-מדיין, לתת נקמת-יהוה, במדיין. 
ד אלף, למטה, אלף, למטה--לכול מטות ישראל, תשלחו לצבא. 
ה ויימסרו מאלפי ישראל, אלף למטה--שנים-עשר אלף, חלוצי צבא. 
ו וישלח אותם משה אלף למטה, לצבא:  אותם ואת-פינחס בן-אלעזר הכוהן, לצבא, וכלי הקודש וחצוצרות התרועה, בידו. 
ז ויצבאו, על-מדיין, כאשר ציווה יהוה, את-משה; ויהרגו, כל-זכר. 
ח ואת-מלכי מדיין הרגו על-חלליהם, את-אווי ואת-רקם ואת-צור ואת-חור ואת-רבע--חמשת, מלכי מדיין; ואת בלעם בן-בעור, הרגו בחרב. 
ט וישבו בני-ישראל את-נשי מדיין, ואת-טפם; ואת כל-בהמתם ואת-כל-מקנהם ואת-כל-חילם, בזזו. 
י ואת כל-עריהם במושבותם, ואת כל-טירותם--שרפו, באש. 
יא ויקחו, את-כל-השלל, ואת, כל-המלקוח--באדם, ובבהמה. 
יב ויביאו אל-משה ואל-אלעזר הכוהן ואל-עדת בני-ישראל, את-השבי ואת-המלקוח ואת-השלל--אל-המחנה:  אל-ערבות מואב, אשר על-ירדן ירחו. 
יג וייצאו משה ואלעזר הכוהן, וכל-נשיאי העדה--לקראתם:  אל-מחוץ, למחנה. 
יד ויקצוף משה, על פקודי החיל, שרי האלפים ושרי המאות, הבאים מצבא המלחמה. 
טו ויאמר אליהם, משה:  החייתם, כל-נקבה. 
טז הן הנה היו לבני ישראל, בדבר בלעם, למסור-מעל ביהוה, על-דבר-פעור; ותהי המגפה, בעדת יהוה. 
יז ועתה, הרגו כל-זכר בטף; וכל-אישה, יודעת איש למשכב זכר--הרוגו. 
יח וכול הטף בנשים, אשר לא-ידעו משכב זכר--החיו, לכם. 
יט ואתם, חנו מחוץ למחנה--שבעת ימים:  כול הורג נפש וכול נוגע בחלל, תתחטאו ביום השלישי וביום השביעי--אתם, ושביכם. 
כ וכל-בגד וכל-כלי-עור וכל-מעשה עיזים, וכל-כלי-עץ--תתחטאו. 
כא ויאמר אלעזר הכוהן אל-אנשי הצבא, הבאים למלחמה:  זאת חוקת התורה, אשר-ציווה יהוה את-משה. 
כב אך את-הזהב, ואת-הכסף; את-הנחושת, את-הברזל, את-הבדיל, ואת-העופרת. 
כג כל-דבר אשר-יבוא באש, תעבירו באש וטהר--אך, במי נידה יתחטא; וכול אשר לא-יבוא באש, תעבירו במים. 
כד וכיבסתם בגדיכם ביום השביעי, וטהרתם; ואחר, תבואו אל-המחנה. 
כה ויאמר יהוה, אל-משה לאמור. 
כו שא, את ראש מלקוח השבי, באדם, ובבהמה--אתה ואלעזר הכוהן, וראשי אבות העדה. 
כז וחצית, את-המלקוח, בין תופשי המלחמה, היוצאים לצבא--ובין, כל-העדה. 
כח והרמות מכס ליהוה, מאת אנשי המלחמה היוצאים לצבא--אחד נפש, מחמש המאות:  מן-האדם, ומן-הבקר, ומן-החמורים, ומן-הצאן. 
כט ממחציתם, תיקחו; ונתת לאלעזר הכוהן, תרומת יהוה. 
ל וממחצית בני-ישראל תיקח אחד אחוז מן-החמישים, מן-האדם מן-הבקר מן-החמורים ומן-הצאן--מכל-הבהמה; ונתת אותם, ללויים, שומרי, משמרת משכן יהוה. 
לא ויעש משה, ואלעזר הכוהן, כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
לב ויהי, המלקוח--יתר הבז, אשר בזזו עם הצבא:  צאן, שש-מאות אלף ושבעים אלף--וחמשת אלפים. 
לג ובקר, שניים ושבעים אלף. 
לד וחמורים, אחד ושישים אלף. 
לה ונפש אדם--מן-הנשים, אשר לא-ידעו משכב זכר:  כל-נפש, שניים ושלושים אלף. 
לו ותהי, המחצה--חלק, היוצאים בצבא:  מספר הצאן, שלוש-מאות אלף ושלושים אלף, ושבעת אלפים, וחמש מאות. 
לז ויהי המכס ליהוה, מן-הצאן--שש מאות, חמש ושבעים. 
לח והבקר--שישה ושלושים, אלף; ומכסם ליהוה, שניים ושבעים. 
לט וחמורים, שלושים אלף וחמש מאות; ומכסם ליהוה, אחד ושישים. 
מ ונפש אדם, שישה עשר אלף; ומכסם, ליהוה--שניים ושלושים, נפש. 
מא וייתן משה, את-מכס תרומת יהוה, לאלעזר, הכוהן--כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
מב וממחצית, בני ישראל, אשר חצה משה, מן-האנשים הצובאים. 
מג ותהי מחצת העדה, מן-הצאן--שלוש-מאות אלף ושלושים אלף, שבעת אלפים וחמש מאות. 
מד ובקר, שישה ושלושים אלף. 
מה וחמורים, שלושים אלף וחמש מאות. 
מו ונפש אדם, שישה עשר אלף. 
מז וייקח משה ממחצית בני-ישראל, את-האחוז אחד מן-החמישים--מן-האדם, ומן-הבהמה; וייתן אותם ללויים, שומרי משמרת משכן יהוה, כאשר ציווה יהוה, את-משה. 
מח ויקרבו, אל-משה, הפקודים, אשר לאלפי הצבא--שרי האלפים, ושרי המאות. 
מט ויאמרו, אל-משה, עבדיך נשאו את-ראש אנשי המלחמה, אשר בידנו; ולא-נפקד ממנו, איש. 
נ ונקרב את-קרבן יהוה, איש אשר מצא כלי-זהב אצעדה וצמיד, טבעת, עגיל וכומז--לכפר על-נפשותינו, לפני יהוה. 
נא וייקח משה ואלעזר הכוהן, את-הזהב--מאיתם:  כול, כלי מעשה. 
נב ויהי כל-זהב התרומה, אשר הרימו ליהוה--שישה עשר אלף שבע-מאות וחמישים, שקל:  מאת שרי האלפים, ומאת שרי המאות. 
נג אנשי, הצבא, בזזו, איש לו. 
נד וייקח משה ואלעזר הכוהן, את-הזהב, מאת שרי האלפים, והמאות; ויביאו אותו אל-אוהל מועד, זיכרון לבני-ישראל לפני יהוה. 
פרק לב
א ומקנה רב, היה לבני ראובן ולבני-גד--עצום מאוד; ויראו את-ארץ יעזר, ואת-ארץ גלעד, והנה המקום, מקום מקנה. 
ב ויבואו בני-גד, ובני ראובן; ויאמרו אל-משה ואל-אלעזר הכוהן, ואל-נשיאי העדה לאמור. 
ג עטרות ודיבון ויעזר ונמרה, וחשבון ואלעלה, ושבם ונבו, ובעון. 
ד הארץ, אשר הכה יהוה לפני עדת ישראל--ארץ מקנה, היא; ולעבדיך, מקנה. 
ה ויאמרו, אם-מצאנו חן בעיניך--יותן את-הארץ הזאת לעבדיך, לאחוזה:  אל-תעבירנו, את-הירדן. 
ו ויאמר משה, לבני-גד ולבני ראובן:  האחיכם, יבואו למלחמה, ואתם, תשבו פה. 
ז ולמה תניאון, את-לב בני ישראל--מעבור, אל-הארץ, אשר-נתן להם, יהוה. 
ח כה עשו, אבותיכם, בשולחי אותם מקדש ברנע, לראות את-הארץ. 
ט ויעלו עד-נחל אשכול, ויראו את-הארץ, ויניאו, את-לב בני ישראל--לבלתי-בוא, אל-הארץ, אשר-נתן להם, יהוה. 
י וייחר-אף יהוה, ביום ההוא; ויישבע, לאמור. 
יא אם-יראו האנשים העולים ממצריים, מבן עשרים שנה ומעלה, את האדמה, אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקוב:  כי לא-מילאו, אחריי. 
יב בלתי כלב בן-יפונה, הקניזי, ויהושוע, בן-נון:  כי מילאו, אחרי יהוה. 
יג וייחר-אף יהוה, בישראל, ויניעם במדבר, ארבעים שנה--עד-תום, כל-הדור, העושה הרע, בעיני יהוה. 
יד והנה קמתם, תחת אבותיכם--תרבות, אנשים חטאים:  לספות עוד, על חרון אף-יהוה--אל-ישראל. 
טו כי תשובון, מאחריו, ויסף עוד, להניחו במדבר; ושיחתם, לכל-העם הזה. 
טז וייגשו אליו ויאמרו, גדרות צאן נבנה למקננו פה, וערים, לטפנו. 
יז ואנחנו ניחלץ חושים, לפני בני ישראל, עד אשר אם-הביאונום, אל-מקומם; וישב טפנו בערי המבצר, מפני יושבי הארץ. 
יח לא נשוב, אל-בתינו--עד, התנחל בני ישראל, איש, נחלתו. 
יט כי לא ננחל איתם, מעבר לירדן והלאה:  כי באה נחלתנו אלינו, מעבר הירדן מזרחה. 
כ ויאמר אליהם משה, אם-תעשון את-הדבר הזה:  אם-תיחלצו לפני יהוה, למלחמה. 
כא ועבר לכם כל-חלוץ את-הירדן, לפני יהוה, עד הורישו את-אויביו, מפניו. 
כב ונכבשה הארץ לפני יהוה, ואחר תשובו--והייתם נקיים מיהוה, ומישראל; והייתה הארץ הזאת לכם, לאחוזה--לפני יהוה. 
כג ואם-לא תעשון כן, הנה חטאתם ליהוה; ודעו, חטאתכם, אשר תמצא, אתכם. 
כד בנו-לכם ערים לטפכם, וגדרות לצונאכם; והיוצא מפיכם, תעשו. 
כה ויאמר בני-גד ובני ראובן, אל-משה לאמור:  עבדיך יעשו, כאשר אדוני מצווה. 
כו טפנו נשינו, מקננו וכל-בהמתנו--יהיו-שם, בערי הגלעד. 
כז ועבדיך יעברו כל-חלוץ צבא, לפני יהוה--למלחמה:  כאשר אדוני, דובר. 
כח ויצו להם, משה, את אלעזר הכוהן, ואת יהושוע בן-נון; ואת-ראשי אבות המטות, לבני ישראל. 
כט ויאמר משה אליהם, אם-יעברו בני-גד ובני-ראובן איתכם את-הירדן כל-חלוץ למלחמה לפני יהוה, ונכבשה הארץ, לפניכם--ונתתם להם את-ארץ הגלעד, לאחוזה. 
ל ואם-לא יעברו חלוצים, איתכם--ונאחזו בתוככם, בארץ כנען. 
לא ויענו בני-גד ובני ראובן, לאמור:  את אשר דיבר יהוה אל-עבדיך, כן נעשה. 
לב נחנו נעבור חלוצים לפני יהוה, ארץ כנען; ואיתנו אחוזת נחלתנו, מעבר לירדן. 
לג וייתן להם משה לבני-גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן-יוסף, את-ממלכת סיחון מלך האמורי, ואת-ממלכת, עוג מלך הבשן:  הארץ, לעריה בגבולות--ערי הארץ, סביב. 
לד ויבנו בני-גד, את-דיבון ואת-עטרות, ואת, ערוער. 
לה ואת-עטרות שופן ואת-יעזר, ויוגבהה. 
לו ואת-בית נמרה, ואת-בית הרן:  ערי מבצר, וגדרות צאן. 
לז ובני ראובן בנו, את-חשבון ואת-אלעלה, ואת, קריתיים. 
לח ואת-נבו ואת-בעל מעון, מוסבות שם--ואת-שבמה; ויקראו בשמות, את-שמות הערים אשר בנו. 
לט וילכו בני מכיר בן-מנשה, גלעדה--וילכדוה; ויורש, את-האמורי אשר-בה. 
מ וייתן משה את-הגלעד, למכיר בן-מנשה; ויישב, בה. 
מא ויאיר בן-מנשה הלך, וילכוד את-חוותיהם; ויקרא אתהן, חוות יאיר. 
מב ונובח הלך, וילכוד את-קנת ואת-בנותיה; ויקרא לה נובח, בשמו. 
פרק לג
א אלה מסעי בני-ישראל, אשר יצאו מארץ מצריים--לצבאותם:  ביד-משה, ואהרון. 
ב ויכתוב משה את-מוצאיהם, למסעיהם--על-פי יהוה; ואלה מסעיהם, למוצאיהם. 
ג ויסעו מרעמסס בחודש הראשון, בחמישה עשר יום לחודש הראשון:  ממוחרת הפסח, יצאו בני-ישראל ביד רמה--לעיני, כל-מצריים. 
ד ומצריים מקברים, את אשר הכה יהוה בהם--כל-בכור; ובאלוהיהם, עשה יהוה שפטים. 
ה ויסעו בני-ישראל, מרעמסס; ויחנו, בסוכות. 
ו ויסעו, מסוכות; ויחנו באיתם, אשר בקצה המדבר. 
ז ויסעו, מאיתם, וישב על-פי החירות, אשר על-פני בעל צפון; ויחנו, לפני מגדול. 
ח ויסעו מפני החירות, ויעברו בתוך-הים המדברה; וילכו דרך שלושת ימים, במדבר איתם, ויחנו, במרה. 
ט ויסעו, ממרה, ויבואו, אילימה; ובאילים שתים עשרה עינות מים, ושבעים תמרים--ויחנו-שם. 
י ויסעו, מאילים; ויחנו, על-ים-סוף. 
יא ויסעו, מים-סוף; ויחנו, במדבר-סין. 
יב ויסעו, ממדבר-סין; ויחנו, בדופקה. 
יג ויסעו, מדופקה; ויחנו, באלוש. 
יד ויסעו, מאלוש; ויחנו, ברפידים, ולא-היה שם מים לעם, לשתות. 
טו ויסעו, מרפידים; ויחנו, במדבר סיניי. 
טז ויסעו, ממדבר סיניי; ויחנו, בקברות התאווה. 
יז ויסעו, מקברות התאווה; ויחנו, בחצרות. 
יח ויסעו, מחצרות; ויחנו, ברתמה. 
יט ויסעו, מרתמה; ויחנו, ברימון פרץ. 
כ ויסעו, מרימון פרץ; ויחנו, בלבנה. 
כא ויסעו, מלבנה; ויחנו, בריסה. 
כב ויסעו, מריסה; ויחנו, בקהלתה. 
כג ויסעו, מקהלתה; ויחנו, בהר-שפר. 
כד ויסעו, מהר-שפר; ויחנו, בחרדה. 
כה ויסעו, מחרדה; ויחנו, במקהלות. 
כו ויסעו, ממקהלות; ויחנו, בתחת. 
כז ויסעו, מתחת; ויחנו, בתרח. 
כח ויסעו, מתרח; ויחנו, במתקה. 
כט ויסעו, ממתקה; ויחנו, בחשמונה. 
ל ויסעו, מחשמונה; ויחנו, במוסרות. 
לא ויסעו, ממוסרות; ויחנו, בבני יעקן. 
לב ויסעו, מבני יעקן; ויחנו, בחור הגדגד. 
לג ויסעו, מחור הגדגד; ויחנו, ביוטבתה. 
לד ויסעו, מיוטבתה; ויחנו, בעברונה. 
לה ויסעו, מעברונה; ויחנו, בעציון גבר. 
לו ויסעו, מעציון גבר; ויחנו במדבר-צין, היא קדש. 
לז ויסעו, מקדש; ויחנו בהור ההר, בקצה ארץ אדום. 
לח ויעל אהרון הכוהן אל-הור ההר, על-פי יהוה--וימת שם:  בשנת הארבעים, לצאת בני-ישראל מארץ מצריים, בחודש החמישי, באחד לחודש. 
לט ואהרון, בן-שלוש ועשרים ומאת שנה, במותו, בהור ההר. 
מ וישמע, הכנעני מלך ערד, והוא-יושב בנגב, בארץ כנען--בבוא, בני ישראל. 
מא ויסעו, מהור ההר; ויחנו, בצלמונה. 
מב ויסעו, מצלמונה; ויחנו, בפונון. 
מג ויסעו, מפונון; ויחנו, באובות. 
מד ויסעו, מאובות; ויחנו בעיי העברים, בגבול מואב. 
מה ויסעו, מעיים; ויחנו, בדיבון גד. 
מו ויסעו, מדיבון גד; ויחנו, בעלמון דבלתיימה. 
מז ויסעו, מעלמון דבלתיימה; ויחנו בהרי העברים, לפני נבו. 
מח ויסעו, מהרי העברים; ויחנו בערבות מואב, על ירדן ירחו. 
מט ויחנו על-הירדן מבית הישימות, עד אביל השיטים, בערבות, מואב. 
נ וידבר יהוה אל-משה, בערבות מואב, על-ירדן ירחו, לאמור. 
נא דבר אל-בני ישראל, ואמרת אליהם:  כי אתם עוברים את-הירדן, אל-ארץ כנען. 
נב והורשתם את-כל-יושבי הארץ, מפניכם, ואיבדתם, את כל-משכייותם; ואת כל-צלמי מסכותם תאבדו, ואת כל-במותם תשמידו. 
נג והורשתם את-הארץ, וישבתם-בה:  כי לכם נתתי את-הארץ, לרשת אותה. 
נד והתנחלתם את-הארץ בגורל למשפחותיכם, לרב תרבו את-נחלתו ולמעט תמעיט את-נחלתו--אל אשר-ייצא לו שמה הגורל, לו יהיה:  למטות אבותיכם, תתנחלו. 
נה ואם-לא תורישו את-יושבי הארץ, מפניכם--והיה אשר תותירו מהם, לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם; וצררו אתכם--על-הארץ, אשר אתם יושבים בה. 
נו והיה, כאשר דימיתי לעשות להם--אעשה לכם. 
פרק לד
א וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
ב צו את-בני ישראל, ואמרת אליהם, כי-אתם באים, אל-הארץ כנען:  זאת הארץ, אשר תיפול לכם בנחלה, ארץ כנען, לגבולותיה. 
ג והיה לכם פאת-נגב ממדבר-צין, על-ידי אדום; והיה לכם גבול נגב, מקצה ים-המלח קדמה. 
ד ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים, ועבר צינה, והיו תוצאותיו, מנגב לקדש ברנע; ויצא חצר-אדר, ועבר עצמונה. 
ה ונסב הגבול מעצמון, נחלה מצריים; והיו תוצאותיו, הימה. 
ו וגבול ים, והיה לכם הים הגדול וגבול; זה-יהיה לכם, גבול ים. 
ז וזה-יהיה לכם, גבול צפון:  מן-הים, הגדול, תתאו לכם, הור ההר. 
ח מהור ההר, תתאו לבוא חמת; והיו תוצאות הגבול, צדדה. 
ט ויצא הגבול זפרונה, והיו תוצאותיו חצר עינן; זה-יהיה לכם, גבול צפון. 
י והתאוויתם לכם, לגבול קדמה, מחצר עינן, שפמה. 
יא וירד הגבול משפם הרבלה, מקדם לעין; וירד הגבול, ומחה על-כתף ים-כינרת קדמה. 
יב וירד הגבול הירדנה, והיו תוצאותיו ים המלח; זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה, סביב. 
יג ויצו משה, את-בני ישראל לאמור:  זאת הארץ, אשר תתנחלו אותה בגורל, אשר ציווה יהוה, לתת לתשעת המטות וחצי המטה. 
יד כי לקחו מטה בני הראובני, לבית אבותם, ומטה בני-הגדי, לבית אבותם; וחצי מטה מנשה, לקחו נחלתם. 
טו שני המטות, וחצי המטה:  לקחו נחלתם, מעבר לירדן ירחו--קדמה מזרחה. 
טז וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
יז אלה שמות האנשים, אשר-ינחלו לכם את-הארץ:  אלעזר, הכוהן, ויהושוע, בן-נון. 
יח ונשיא אחד נשיא אחד, ממטה--תקחו, לנחול את-הארץ. 
יט ואלה, שמות האנשים:  למטה יהודה, כלב בן-יפונה. 
כ ולמטה בני שמעון, שמואל בן-עמיהוד. 
כא למטה בנימין, אלידד בן-כסלון. 
כב ולמטה בני-דן, נשיא--בוקי, בן-יוגלי. 
כג לבני יוסף, למטה בני-מנשה נשיא--חניאל, בן-איפוד. 
כד ולמטה בני-אפריים, נשיא--קמואל, בן-שפטן. 
כה ולמטה בני-זבולון, נשיא--אליצפן, בן-פרנך. 
כו ולמטה בני-יששכר, נשיא--פלטיאל, בן-עזן. 
כז ולמטה בני-אשר, נשיא--אחיהוד, בן-שלומי. 
כח ולמטה בני-נפתלי, נשיא--פדהאל, בן-עמיהוד. 
כט אלה, אשר ציווה יהוה, לנחל את-בני-ישראל, בארץ כנען. 
פרק לה
א וידבר יהוה אל-משה, בערבות מואב, על-ירדן ירחו, לאמור. 
ב צו, את-בני ישראל, ונתנו ללויים מנחלת אחוזתם, ערים לשבת; ומגרש, לערים סביבותיהם, תיתנו, ללויים. 
ג והיו הערים להם, לשבת; ומגרשיהם, יהיו לבהמתם ולרכושם, ולכול, חיתם. 
ד ומגרשי, הערים, אשר תיתנו, ללויים--מקיר העיר וחוצה, אלף אמה סביב. 
ה ומדותם מחוץ לעיר, את-פאת-קדמה אלפיים באמה ואת-פאת-נגב אלפיים באמה ואת-פאת-ים אלפיים באמה ואת פאת צפון אלפיים באמה--והעיר בתווך; זה יהיה להם, מגרשי הערים. 
ו ואת הערים, אשר תיתנו ללויים--את שש-ערי המקלט, אשר תיתנו לנוס שמה הרוצח; ועליהם תיתנו, ארבעים ושתיים עיר. 
ז כל-הערים, אשר תיתנו ללויים--ארבעים ושמונה, עיר:  אתהן, ואת-מגרשיהן. 
ח והערים, אשר תיתנו מאחוזת בני-ישראל--מאת הרב תרבו, ומאת המעט תמעיטו:  איש, כפי נחלתו אשר ינחלו, ייתן מעריו, ללויים. 
ט וידבר יהוה, אל-משה לאמור. 
י דבר אל-בני ישראל, ואמרת אליהם:  כי אתם עוברים את-הירדן, ארצה כנען. 
יא והקריתם לכם ערים, ערי מקלט תהיינה לכם; ונס שמה רוצח, מכה-נפש בשגגה. 
יב והיו לכם הערים למקלט, מגואל; ולא ימות הרוצח, עד-עומדו לפני העדה למשפט. 
יג והערים, אשר תיתנו--שש-ערי מקלט, תהיינה לכם. 
יד את שלוש הערים, תיתנו מעבר לירדן, ואת שלוש הערים, תיתנו בארץ כנען:  ערי מקלט, תהיינה. 
טו לבני ישראל, ולגר ולתושב בתוכם, תהיינה שש-הערים האלה, למקלט--לנוס שמה, כל-מכה-נפש בשגגה. 
טז ואם-בכלי ברזל הכהו וימות, רוצח הוא:  מות יומת, הרוצח. 
יז ואם באבן יד אשר-ימות בה הכהו, וימות--רוצח הוא:  מות יומת, הרוצח. 
יח או בכלי עץ-יד אשר-ימות בו הכהו, וימות--רוצח הוא:  מות יומת, הרוצח. 
יט גואל הדם, הוא ימית את-הרוצח:  בפגעו-בו, הוא ימיתנו. 
כ ואם-בשנאה, יהדופנו, או-השליך עליו בצדייה, וימות. 
כא או באיבה הכהו בידו, וימות--מות-יומת המכה, רוצח הוא:  גואל הדם, ימית את-הרוצח--בפגעו-בו. 
כב ואם-בפתע בלא-איבה, הדפו, או-השליך עליו כל-כלי, בלא צדייה. 
כג או בכל-אבן אשר-ימות בה, בלא ראות, ויפל עליו, וימות--והוא לא-אויב לו, ולא מבקש רעתו. 
כד ושפטו, העדה, בין המכה, ובין גואל הדם--על המשפטים, האלה. 
כה והצילו העדה את-הרוצח, מיד גואל הדם, והשיבו אותו העדה, אל-עיר מקלטו אשר-נס שמה; וישב בה, עד-מות הכוהן הגדול, אשר-משח אותו, בשמן הקודש. 
כו ואם-יצוא ייצא, הרוצח, את-גבול עיר מקלטו, אשר ינוס שמה. 
כז ומצא אותו, גואל הדם, מחוץ, לגבול עיר מקלטו:  ורצח גואל הדם, את-הרוצח--אין לו, דם. 
כח כי בעיר מקלטו יישב, עד-מות הכוהן הגדול; ואחרי מות, הכוהן הגדול--ישוב הרוצח, אל-ארץ אחוזתו. 
כט והיו אלה לכם לחוקת משפט, לדורותיכם, בכול, מושבותיכם. 
ל כל-מכה-נפש--לפי עדים, ירצח את-הרוצח; ועד אחד, לא-יענה בנפש למות. 
לא ולא-תקחו כופר לנפש רוצח, אשר-הוא רשע למות:  כי-מות, יומת. 
לב ולא-תקחו כופר, לנוס אל-עיר מקלטו, לשוב לשבת בארץ, עד-מות הכוהן. 
לג ולא-תחניפו את-הארץ, אשר אתם בה, כי הדם, הוא יחניף את-הארץ; ולארץ לא-יכופר, לדם אשר שופך-בה, כי-אם, בדם שופכו. 
לד ולא תטמא את-הארץ, אשר אתם יושבים בה--אשר אני, שוכן בתוכה:  כי, אני יהוה--שוכן, בתוך בני ישראל. 
פרק לו
א ויקרבו ראשי האבות, למשפחת בני-גלעד בן-מכיר בן-מנשה--ממשפחות, בני יוסף; וידברו לפני משה, ולפני הנשיאים--ראשי אבות, לבני ישראל. 
ב ויאמרו, את-אדוני ציווה יהוה, לתת את-הארץ בנחלה בגורל, לבני ישראל; ואדוני, צווה ביהוה, לתת את-נחלת צלופחד אחינו, לבנותיו. 
ג והיו לאחד מבני שבטי בני-ישראל, לנשים, ונגרעה נחלתן מנחלת אבותינו, ונוסף על נחלת המטה אשר תהיינה להם; ומגורל נחלתנו, ייגרע. 
ד ואם-יהיה היובל, לבני ישראל, ונוספה נחלתן, על נחלת המטה אשר תהיינה להם; ומנחלת מטה אבותינו, ייגרע נחלתן. 
ה ויצו משה את-בני ישראל, על-פי יהוה לאמור:  כן מטה בני-יוסף, דוברים. 
ו זה הדבר אשר-ציווה יהוה, לבנות צלופחד לאמור, לטוב בעיניהם, תהיינה לנשים:  אך, למשפחת מטה אביהם--תהיינה לנשים. 
ז ולא-תיסוב נחלה לבני ישראל, ממטה אל-מטה:  כי איש, בנחלת מטה אבותיו, ידבקו, בני ישראל. 
ח וכל-בת יורשת נחלה, ממטות בני ישראל--לאחד ממשפחת מטה אביה, תהיה לאישה:  למען, יירשו בני ישראל, איש, נחלת אבותיו. 
ט ולא-תיסוב נחלה ממטה, למטה אחר:  כי-איש, בנחלתו, ידבקו, מטות בני ישראל. 
י כאשר ציווה יהוה, את-משה, כן עשו, בנות צלופחד. 
יא ותהיינה מחלה תרצה, וחוגלה ומלכה ונועה--בנות צלופחד:  לבני דודיהן, לנשים. 
יב ממשפחות בני-מנשה בן-יוסף, היו לנשים; ותהי, נחלתן, על-מטה, משפחת אביהן. 
יג אלה המצוות והמשפטים, אשר ציווה יהוה ביד-משה--אל-בני ישראל:  בערבות מואב, על ירדן ירחו.