התנ"ך במרשתת - ספר הספרים באינטרנט

צפניה

פרק א
א דבר-יהוה אשר היה, אל-צפניה בן-כושי בן-גדליה, בן-אמריה, בן-חזקייה--בימי יאשייהו בן-אמון, מלך יהודה. 
ב אסוף אסף כול, מעל פני האדמה--נאום-יהוה. 
ג אסף אדם ובהמה, אסף עוף-השמיים ודגי הים, והמכשלות, את-הרשעים; והכרתי את-האדם, מעל פני האדמה--נאום-יהוה. 
ד ונטיתי ידי על-יהודה, ועל כל-יושבי ירושלים; והכרתי מן-המקום הזה, את-שאר הבעל--את-שם הכמרים, עם-הכוהנים. 
ה ואת-המשתחווים על-הגגות, לצבא השמיים; ואת-המשתחווים הנשבעים ליהוה, והנשבעים במלכם. 
ו ואת-הנסוגים, מאחרי יהוה; ואשר לא-ביקשו את-יהוה, ולא דרשוהו. 
ז הס, מפני אדוניי יהוה:  כי קרוב יום יהוה, כי-הכין יהוה זבח הקדיש קרואיו. 
ח והיה, ביום זבח יהוה, ופקדתי על-השרים, ועל-בני המלך--ועל כל-הלובשים, מלבוש נוכרי. 
ט ופקדתי, על כל-הדולג על-המפתן--ביום ההוא:  הממלאים בית אדוניהם, חמס ומרמה. 
י והיה ביום ההוא נאום-יהוה, קול צעקה משער הדגים, ויללה, מן-המשנה; ושבר גדול, מהגבעות. 
יא הילילו, יושבי המכתש:  כי נדמה כל-עם כנען, נכרתו כל-נטילי כסף. 
יב והיה בעת ההיא, אחפש את-ירושלים בנרות; ופקדתי על-האנשים, הקופאים על-שמריהם, האומרים בלבבם, לא-ייטיב יהוה ולא ירע. 
יג והיה חילם למשיסה, ובתיהם לשממה; ובנו בתים, ולא יישבו, ונטעו כרמים, ולא ישתו את-יינם. 
יד קרוב יום-יהוה הגדול, קרוב ומהר מאוד; קול יום יהוה, מר צורח שם גיבור. 
טו יום עברה, היום ההוא:  יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה, יום חושך ואפילה, יום ענן וערפל. 
טז יום שופר, ותרועה, על הערים הבצורות, ועל הפינות הגבוהות. 
יז והצרותי לאדם, והלכו כעיוורים--כי ליהוה, חטאו; ושופך דמם כעפר, ולחומם כגללים. 
יח גם-כספם גם-זהבם לא-יוכל להצילם, ביום עברת יהוה, ובאש קנאתו, תיאכל כל-הארץ:  כי-כלה אך-נבהלה יעשה, את כל-יושבי הארץ. 
פרק ב
א התקוששו, וקושו--הגוי, לא נכסף. 
ב בטרם לדת חוק, כמוץ עבר יום; בטרם לא-יבוא עליכם, חרון אף-יהוה--בטרם לא-יבוא עליכם, יום אף-יהוה. 
ג בקשו את-יהוה כל-ענווי הארץ, אשר משפטו פעלו; בקשו-צדק, בקשו ענווה--אוליי תיסתרו, ביום אף-יהוה. 
ד כי עזה עזובה תהיה, ואשקלון לשממה; אשדוד, בצוהריים יגרשוה, ועקרון, תיעקר. 
ה הוי, יושבי חבל הים--גוי כרתים; דבר-יהוה עליכם, כנען ארץ פלשתים, והאבדתיך, מאין יושב. 
ו והייתה חבל הים, נוות כרות רועים--וגדרות צאן. 
ז והיה חבל, לשארית בית יהודה--עליהם ירעון:  בבתי אשקלון, בערב ירבצון--כי יפקדם יהוה אלוהיהם, ושב שביתם. 
ח שמעתי חרפת מואב, וגידופי בני עמון--אשר חירפו את-עמי, ויגדילו על-גבולם. 
ט לכן חי-אני נאום יהוה צבאות אלוהי ישראל, כי-מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה, ממשק חרול ומכרה-מלח ושממה, עד-עולם; שארית עמי יבוזום, ויתר גויי ינחלום. 
י זאת להם, תחת גאונם:  כי חירפו ויגדילו, על-עם יהוה צבאות. 
יא נורא יהוה, עליהם, כי רזה, את כל-אלוהי הארץ; וישתחוו-לו איש ממקומו, כול איי הגויים. 
יב גם-אתם כושים, חללי חרבי המה. 
יג ויט ידו על-צפון, ויאבד את-אשור; וישם את-נינווה לשממה, צייה כמדבר. 
יד ורבצו בתוכה עדרים, כל-חיתו-גוי--גם-קאת גם-קיפוד, בכפתוריה ילינו; קול ישורר בחלון, חורב בסף, כי ארזה, ערה. 
טו זאת העיר העליזה, היושבת לבטח, האומרה בלבבה, אני ואפסי עוד; איך הייתה לשמה, מרבץ לחיה--כול עובר עליה, ישרוק יניע ידו. 
פרק ג
א הוי מוראה, ונגאלה--העיר, היונה. 
ב לא שמעה בקול, לא לקחה מוסר; ביהוה לא בטחה, אל-אלוהיה לא קרבה. 
ג שריה בקרבה, אריות שואגים; שופטיה זאבי ערב, לא גרמו לבוקר. 
ד נביאיה, פוחזים, אנשי, בוגדות; כוהניה, חיללו-קודש, חמסו, תורה. 
ה יהוה צדיק בקרבה, לא יעשה עוולה; בבוקר בבוקר משפטו ייתן לאור, לא נעדר, ולא-יודע עוול, בושת. 
ו הכרתי גויים, נשמו פינותם--החרבתי חוצותם, מבלי עובר; נצדו עריהם מבלי-איש, מאין יושב. 
ז אמרתי אך-תיראי אותי, תקחי מוסר, ולא-ייכרת מעונה, כול אשר-פקדתי עליה; אכן השכימו השחיתו, כול עלילותם. 
ח לכן חכו-לי נאום-יהוה, ליום קומי לעד:  כי משפטי לאסוף גויים לקובצי ממלכות, לשפוך עליהם זעמי כול חרון אפי--כי באש קנאתי, תיאכל כל-הארץ. 
ט כי-אז אהפוך אל-עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם יהוה, לעובדו שכם אחד. 
י מעבר, לנהרי-כוש--עתריי, בת-פוציי, יובילון, מנחתי. 
יא ביום ההוא, לא תבושי מכול עלילותייך, אשר פשעת, בי:  כי-אז אסיר מקרבך, עליזי גאוותך, ולא-תוסיפי לגובהה עוד, בהר קודשי. 
יב והשארתי בקרבך, עם עני ודל; וחסו, בשם יהוה. 
יג שארית ישראל לא-יעשו עוולה, ולא-ידברו כזב, ולא-יימצא בפיהם, לשון תרמית:  כי-המה ירעו ורבצו, ואין מחריד. 
יד רוני, בת-ציון--הריעו, ישראל; שמחי ועולזי בכל-לב, בת ירושלים. 
טו הסיר יהוה משפטייך, פינה אויבך; מלך ישראל יהוה בקרבך, לא-תיראי רע עוד. 
טז ביום ההוא, ייאמר לירושלים אל-תיראי:  ציון, אל-ירפו ידייך. 
יז יהוה אלוהייך בקרבך, גיבור יושיע; ישיש עלייך בשמחה, יחריש באהבתו--יגיל עלייך, ברינה. 
יח נוגי ממועד אספתי, ממך היו--משאת עליה, חרפה. 
יט הנני עושה את-כל-מענייך, בעת ההיא; והושעתי את-הצולעה, והנידחה אקבץ, ושמתים לתהילה ולשם, בכל-הארץ בושתם. 
כ בעת ההיא אביא אתכם, ובעת קבצי אתכם:  כי-אתן אתכם לשם ולתהילה, בכול עמי הארץ, בשובי את-שבותיכם לעיניכם, אמר יהוה.