עמוד הבית
|
איך בוחרים פסוק?
|
אודות
|
מדיה
|
פסוק מתנה
|
ציורי התנ"ך
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים
יהושוע
שופטים
שמואל א
שמואל ב
מלכים א
מלכים ב
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
הושע
יואל
עמוס
עובדיה
יונה
מיכה
נחום
חבקוק
צפניה
חגיי
זכריה
מלאכי
דברי הימים א
דברי הימים ב
תהילים
איוב
משלי
רות
שיר השירים
קוהלת
איכה
אסתר
דניאל
עזרא
נחמיה
צפניה
פרק א
א
דבר-יהוה אשר היה, אל-צפניה בן-כושי בן-גדליה, בן-אמריה, בן-חזקייה--בימי יאשייהו בן-אמון, מלך יהודה.
ב
אסוף אסף כול, מעל פני האדמה--נאום-יהוה.
ג
אסף אדם ובהמה, אסף עוף-השמיים ודגי הים, והמכשלות, את-הרשעים; והכרתי את-האדם, מעל פני האדמה--נאום-יהוה.
ד
ונטיתי ידי על-יהודה, ועל כל-יושבי ירושלים; והכרתי מן-המקום הזה, את-שאר הבעל--את-שם הכמרים, עם-הכוהנים.
ה
ואת-המשתחווים על-הגגות, לצבא השמיים; ואת-המשתחווים הנשבעים ליהוה, והנשבעים במלכם.
ו
ואת-הנסוגים, מאחרי יהוה; ואשר לא-ביקשו את-יהוה, ולא דרשוהו.
ז
הס, מפני אדוניי יהוה: כי קרוב יום יהוה, כי-הכין יהוה זבח הקדיש קרואיו.
ח
והיה, ביום זבח יהוה, ופקדתי על-השרים, ועל-בני המלך--ועל כל-הלובשים, מלבוש נוכרי.
ט
ופקדתי, על כל-הדולג על-המפתן--ביום ההוא: הממלאים בית אדוניהם, חמס ומרמה.
י
והיה ביום ההוא נאום-יהוה, קול צעקה משער הדגים, ויללה, מן-המשנה; ושבר גדול, מהגבעות.
יא
הילילו, יושבי המכתש: כי נדמה כל-עם כנען, נכרתו כל-נטילי כסף.
יב
והיה בעת ההיא, אחפש את-ירושלים בנרות; ופקדתי על-האנשים, הקופאים על-שמריהם, האומרים בלבבם, לא-ייטיב יהוה ולא ירע.
יג
והיה חילם למשיסה, ובתיהם לשממה; ובנו בתים, ולא יישבו, ונטעו כרמים, ולא ישתו את-יינם.
יד
קרוב יום-יהוה הגדול, קרוב ומהר מאוד; קול יום יהוה, מר צורח שם גיבור.
טו
יום עברה, היום ההוא: יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה, יום חושך ואפילה, יום ענן וערפל.
טז
יום שופר, ותרועה, על הערים הבצורות, ועל הפינות הגבוהות.
יז
והצרותי לאדם, והלכו כעיוורים--כי ליהוה, חטאו; ושופך דמם כעפר, ולחומם כגללים.
יח
גם-כספם גם-זהבם לא-יוכל להצילם, ביום עברת יהוה, ובאש קנאתו, תיאכל כל-הארץ: כי-כלה אך-נבהלה יעשה, את כל-יושבי הארץ.
פרק ב
א
התקוששו, וקושו--הגוי, לא נכסף.
ב
בטרם לדת חוק, כמוץ עבר יום; בטרם לא-יבוא עליכם, חרון אף-יהוה--בטרם לא-יבוא עליכם, יום אף-יהוה.
ג
בקשו את-יהוה כל-ענווי הארץ, אשר משפטו פעלו; בקשו-צדק, בקשו ענווה--אוליי תיסתרו, ביום אף-יהוה.
ד
כי עזה עזובה תהיה, ואשקלון לשממה; אשדוד, בצוהריים יגרשוה, ועקרון, תיעקר.
ה
הוי, יושבי חבל הים--גוי כרתים; דבר-יהוה עליכם, כנען ארץ פלשתים, והאבדתיך, מאין יושב.
ו
והייתה חבל הים, נוות כרות רועים--וגדרות צאן.
ז
והיה חבל, לשארית בית יהודה--עליהם ירעון: בבתי אשקלון, בערב ירבצון--כי יפקדם יהוה אלוהיהם, ושב שביתם.
ח
שמעתי חרפת מואב, וגידופי בני עמון--אשר חירפו את-עמי, ויגדילו על-גבולם.
ט
לכן חי-אני נאום יהוה צבאות אלוהי ישראל, כי-מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה, ממשק חרול ומכרה-מלח ושממה, עד-עולם; שארית עמי יבוזום, ויתר גויי ינחלום.
י
זאת להם, תחת גאונם: כי חירפו ויגדילו, על-עם יהוה צבאות.
יא
נורא יהוה, עליהם, כי רזה, את כל-אלוהי הארץ; וישתחוו-לו איש ממקומו, כול איי הגויים.
יב
גם-אתם כושים, חללי חרבי המה.
יג
ויט ידו על-צפון, ויאבד את-אשור; וישם את-נינווה לשממה, צייה כמדבר.
יד
ורבצו בתוכה עדרים, כל-חיתו-גוי--גם-קאת גם-קיפוד, בכפתוריה ילינו; קול ישורר בחלון, חורב בסף, כי ארזה, ערה.
טו
זאת העיר העליזה, היושבת לבטח, האומרה בלבבה, אני ואפסי עוד; איך הייתה לשמה, מרבץ לחיה--כול עובר עליה, ישרוק יניע ידו.
פרק ג
א
הוי מוראה, ונגאלה--העיר, היונה.
ב
לא שמעה בקול, לא לקחה מוסר; ביהוה לא בטחה, אל-אלוהיה לא קרבה.
ג
שריה בקרבה, אריות שואגים; שופטיה זאבי ערב, לא גרמו לבוקר.
ד
נביאיה, פוחזים, אנשי, בוגדות; כוהניה, חיללו-קודש, חמסו, תורה.
ה
יהוה צדיק בקרבה, לא יעשה עוולה; בבוקר בבוקר משפטו ייתן לאור, לא נעדר, ולא-יודע עוול, בושת.
ו
הכרתי גויים, נשמו פינותם--החרבתי חוצותם, מבלי עובר; נצדו עריהם מבלי-איש, מאין יושב.
ז
אמרתי אך-תיראי אותי, תקחי מוסר, ולא-ייכרת מעונה, כול אשר-פקדתי עליה; אכן השכימו השחיתו, כול עלילותם.
ח
לכן חכו-לי נאום-יהוה, ליום קומי לעד: כי משפטי לאסוף גויים לקובצי ממלכות, לשפוך עליהם זעמי כול חרון אפי--כי באש קנאתי, תיאכל כל-הארץ.
ט
כי-אז אהפוך אל-עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם יהוה, לעובדו שכם אחד.
י
מעבר, לנהרי-כוש--עתריי, בת-פוציי, יובילון, מנחתי.
יא
ביום ההוא, לא תבושי מכול עלילותייך, אשר פשעת, בי: כי-אז אסיר מקרבך, עליזי גאוותך, ולא-תוסיפי לגובהה עוד, בהר קודשי.
יב
והשארתי בקרבך, עם עני ודל; וחסו, בשם יהוה.
יג
שארית ישראל לא-יעשו עוולה, ולא-ידברו כזב, ולא-יימצא בפיהם, לשון תרמית: כי-המה ירעו ורבצו, ואין מחריד.
יד
רוני, בת-ציון--הריעו, ישראל; שמחי ועולזי בכל-לב, בת ירושלים.
טו
הסיר יהוה משפטייך, פינה אויבך; מלך ישראל יהוה בקרבך, לא-תיראי רע עוד.
טז
ביום ההוא, ייאמר לירושלים אל-תיראי: ציון, אל-ירפו ידייך.
יז
יהוה אלוהייך בקרבך, גיבור יושיע; ישיש עלייך בשמחה, יחריש באהבתו--יגיל עלייך, ברינה.
יח
נוגי ממועד אספתי, ממך היו--משאת עליה, חרפה.
יט
הנני עושה את-כל-מענייך, בעת ההיא; והושעתי את-הצולעה, והנידחה אקבץ, ושמתים לתהילה ולשם, בכל-הארץ בושתם.
כ
בעת ההיא אביא אתכם, ובעת קבצי אתכם: כי-אתן אתכם לשם ולתהילה, בכול עמי הארץ, בשובי את-שבותיכם לעיניכם, אמר יהוה.