התנ"ך במרשתת - ספר הספרים באינטרנט
יונה - פרק ב -

פסוק י

שיתוף
ואני, בקול תודה אזבחה-לך, אשר נדרתי, אשלמה:  ישועתה, ליהוה. 

חיברתי מדרש משל עצמי להבנת החלק: ואני בקול...
אמר רב שֶמע: לא כדי להעניש את יונה בלעו הדג אלא להחכימו ולהביא אותו לשלמות באשר לשליחות. ואני בקול – אמר רבי שֶמע: רק במעי הדג יונה הבין ושכנע את עצמו לקבל את דברי אלוהים ושליחותו.
ויזעקו (א' 5) המלחים, יונה לא עונה: וישכב ויירדם (א' 5), רב החובל אמר לו קרא אל אלוהיך (א' 6), יונה רק אומר: ויאמר אליהם(א' 9). גם כשזרקו אותו, לא הוציא מלה.
הבנתו באה לו בשלבים: ויתפלל יונה (ב' 1), ויאמר (ב' 3) קראתי (ב' 3) אמרתי (ב'5). רק אחרי שהחליט ואני בקול אזי ה' נתן את הוראת השחרור, ויידע אלוהים כי שלם יונה ויוכל בלב שלם לעשות את שליחותו. ויהי דבר ה' אל יונה שנית (ג' 1)