פרק א
א והמלך דויד זקן, בא בימים; ויכסוהו, בבגדים, ולא ייחם, לו.
ב ויאמרו לו עבדיו, יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה, ועמדה לפני המלך, ותהי-לו סוכנת; ושכבה בחיקך, וחם לאדוני המלך.
ג ויבקשו נערה יפה, בכול גבול ישראל; וימצאו, את-אבישג השונמית, ויביאו אותה, למלך.
ד והנערה, יפה עד-מאוד; ותהי למלך סוכנת ותשרתהו, והמלך לא ידעה.
ה ואדונייה בן-חגית מתנשא לאמור, אני אמלוך; ויעש לו, רכב ופרשים, וחמישים איש, רצים לפניו.
ו ולא-עצבו אביו מימיו לאמור, מדוע ככה עשית; וגם-הוא טוב-תואר מאוד, ואותו ילדה אחרי אבשלום.
ז ויהיו דבריו--עם יואב בן-צרויה, ועם אביתר הכוהן; ויעזרו, אחרי אדונייה.
ח וצדוק הכוהן ובניהו בן-יהוידע ונתן הנביא, ושמעי וריעי, והגיבורים, אשר לדויד--לא היו, עם-אדונייהו.
ט ויזבח אדונייהו, צאן ובקר ומריא, עם אבן הזוחלת, אשר-אצל עין רוגל; ויקרא, את-כל-אחיו בני המלך, ולכל-אנשי יהודה, עבדי המלך.
י ואת-נתן הנביא ובניהו ואת-הגיבורים, ואת-שלמה אחיו--לא קרא.
יא ויאמר נתן, אל-בת-שבע אם-שלמה לאמור, הלוא שמעת, כי מלך אדונייהו בן-חגית; ואדונינו דויד, לא ידע.
יב ועתה, לכי איעצך נא עצה: ומלטי, את-נפשך, ואת-נפש בנך, שלמה.
יג לכי ובואי אל-המלך דויד, ואמרת אליו הלוא-אתה אדוני המלך נשבעת לאמתך לאמור, כי-שלמה בנך ימלוך אחריי, והוא יישב על-כיסאי; ומדוע, מלך אדונייהו.
יד הנה, עודך מדברת שם--עם-המלך; ואני אבוא אחרייך, ומילאתי את-דברייך.
טו ותבוא בת-שבע אל-המלך החדרה, והמלך זקן מאוד; ואבישג, השונמית, משרת, את-המלך.
טז ותיקוד בת-שבע, ותשתחו למלך; ויאמר המלך, מה-לך.
יז ותאמר לו, אדוני אתה נשבעת ביהוה אלוהיך לאמתך, כי-שלמה בנך, ימלוך אחריי; והוא, יישב על-כיסאי.
יח ועתה, הנה אדונייה מלך; ועתה אדוני המלך, לא ידעת.
יט ויזבח שור ומריא-וצאן, לרוב, ויקרא לכל-בני המלך, ולאביתר הכוהן וליואב שר הצבא; ולשלמה עבדך, לא קרא.
כ ואתה אדוני המלך, עיני כל-ישראל עליך: להגיד להם--מי יישב על-כיסא אדוני-המלך, אחריו.
כא והיה, כשכב אדוני-המלך עם-אבותיו; והייתי, אני ובני שלמה--חטאים.
כב והנה עודנה מדברת, עם-המלך; ונתן הנביא, בא.
כג ויגידו למלך לאמור, הנה נתן הנביא; ויבוא לפני המלך, וישתחו למלך על-אפיו ארצה.
כד ויאמר, נתן, אדוני המלך, אתה אמרת אדונייהו ימלוך אחריי; והוא, יישב על-כיסאי.
כה כי ירד היום, ויזבח שור ומריא-וצאן לרוב, ויקרא לכל-בני המלך ולשרי הצבא ולאביתר הכוהן, והנם אוכלים ושותים לפניו; ויאמרו, יחי המלך אדונייהו.
כו ולי אני-עבדך ולצדוק הכוהן ולבניהו בן-יהוידע, ולשלמה עבדך--לא קרא.
כז אם, מאת אדוני המלך, נהיה, הדבר הזה; ולא הודעת, את-עבדך, מי יישב על-כיסא אדוני-המלך, אחריו.
כח ויען המלך דויד ויאמר, קראו-לי לבת-שבע; ותבוא לפני המלך, ותעמוד לפני המלך.
כט ויישבע המלך, ויאמר: חי-יהוה, אשר-פדה את-נפשי מכל-צרה.
ל כי כאשר נשבעתי לך ביהוה אלוהי ישראל, לאמור, כי-שלמה בנך ימלוך אחריי, והוא יישב על-כיסאי תחתיי: כי כן אעשה, היום הזה.
לא ותיקוד בת-שבע אפיים ארץ, ותשתחו למלך; ותאמר--יחי אדוני המלך דויד, לעולם.
לב ויאמר המלך דויד, קראו-לי לצדוק הכוהן ולנתן הנביא, ולבניהו, בן-יהוידע; ויבואו, לפני המלך.
לג ויאמר המלך להם, קחו עימכם את-עבדי אדוניכם, והרכבתם את-שלמה בני, על-הפרדה אשר-לי; והורדתם אותו, אל-גיחון.
לד ומשח אותו שם צדוק הכוהן ונתן הנביא, למלך--על-ישראל; ותקעתם, בשופר, ואמרתם, יחי המלך שלמה.
לה ועליתם אחריו, ובא וישב על-כיסאי, והוא ימלוך, תחתיי; ואותו ציוויתי להיות נגיד, על-ישראל ועל-יהודה.
לו ויען בניהו בן-יהוידע את-המלך, ויאמר אמן: כן יאמר יהוה, אלוהי אדוני המלך.
לז כאשר היה יהוה עם-אדוני המלך, כן יהיה עם-שלמה; ויגדל, את-כיסאו, מכיסא, אדוני המלך דויד.
לח ויירד צדוק הכוהן ונתן הנביא ובניהו בן-יהוידע, והכרתי והפלתי, וירכיבו את-שלמה, על-פרדת המלך דויד; ויוליכו אותו, על-גיחון.
לט וייקח צדוק הכוהן את-קרן השמן, מן-האוהל, וימשח, את-שלמה; ויתקעו, בשופר, ויאמרו כל-העם, יחי המלך שלמה.
מ ויעלו כל-העם, אחריו, והעם מחללים בחלילים, ושמחים שמחה גדולה; ותיבקע הארץ, בקולם.
מא וישמע אדונייהו, וכל-הקרואים אשר איתו, והם, כילו לאכול; וישמע יואב, את-קול השופר, ויאמר, מדוע קול-הקריה הומה.
מב עודנו מדבר, והנה יונתן בן-אביתר הכוהן בא; ויאמר אדונייהו בוא, כי איש חיל אתה וטוב תבשר.
מג ויען, יונתן, ויאמר, לאדונייהו: אבל, אדונינו המלך-דויד המליך את-שלמה.
מד וישלח איתו-המלך את-צדוק הכוהן ואת-נתן הנביא, ובניהו בן-יהוידע, והכרתי, והפלתי; וירכיבו אותו, על פרדת המלך.
מה וימשחו אותו צדוק הכוהן ונתן הנביא למלך בגיחון, ויעלו משם שמחים, ותיהום, הקריה; הוא הקול, אשר שמעתם.
מו וגם ישב שלמה, על כיסא המלוכה.
מז וגם-באו עבדי המלך, לברך את-אדונינו המלך דויד לאמור, ייטב אלוהים את-שם שלמה משמך, ויגדל את-כיסאו מכיסאך; וישתחו המלך, על-המשכב.
מח וגם-ככה, אמר המלך: ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר נתן היום יושב על-כיסאי--ועיניי רואות.
מט ויחרדו, ויקומו, כל-הקרואים, אשר לאדונייהו; וילכו, איש לדרכו.
נ ואדונייהו, ירא מפני שלמה; ויקם וילך, ויחזק בקרנות המזבח.
נא ויוגד לשלמה, לאמור, הנה אדונייהו, ירא את-המלך שלמה; והנה אחז בקרנות המזבח, לאמור, יישבע-לי כיום המלך שלמה, אם-ימית את-עבדו בחרב.
נב ויאמר שלמה--אם יהיה לבן-חיל, לא-ייפול משערתו ארצה; ואם-רעה תימצא-בו, ומת.
נג וישלח המלך שלמה, ויורידוהו מעל המזבח, ויבוא, וישתחו למלך שלמה; ויאמר-לו שלמה, לך לביתך.
פרק ב
א ויקרבו ימי-דויד, למות; ויצו את-שלמה בנו, לאמור.
ב אנוכי הולך, בדרך כל-הארץ; וחזקת, והיית לאיש.
ג ושמרת את-משמרת יהוה אלוהיך, ללכת בדרכיו לשמור חוקותיו מצוותיו ומשפטיו ועדוותיו, ככתוב, בתורת משה--למען תשכיל, את כל-אשר תעשה, ואת כל-אשר תפנה, שם.
ד למען יקים יהוה את-דברו, אשר דיבר עליי לאמור, אם-ישמרו בניך את-דרכם ללכת לפניי באמת, בכל-לבבם ובכל-נפשם: לאמור--לא-ייכרת לך איש, מעל כיסא ישראל.
ה וגם אתה ידעת את אשר-עשה לי יואב בן-צרויה, אשר עשה לשני-שרי צבאות ישראל לאבנר בן-נר ולעמשא בן-יתר ויהרגם, וישם דמי-מלחמה, בשלום; וייתן דמי מלחמה, בחגורתו אשר במותניו, ובנעלו, אשר ברגליו.
ו ועשית, כחכמתך; ולא-תורד שיבתו בשלום, שאול.
ז ולבני ברזלי הגלעדי תעשה-חסד, והיו באוכלי שולחנך: כי-כן, קרבו אליי, בבורחי, מפני אבשלום אחיך.
ח והנה עימך שמעי בן-גרא בן-הימיני, מבחורים, והוא קיללני קללה נמרצת, ביום לכתי מחניים; והוא-ירד לקראתי, הירדן, ואישבע לו ביהוה לאמור, אם-אמיתך בחרב.
ט ועתה, אל-תנקהו, כי איש חכם, אתה; וידעת את אשר תעשה-לו, והורדת את-שיבתו בדם שאול.
י וישכב דויד, עם-אבותיו; וייקבר, בעיר דויד.
יא והימים, אשר מלך דויד על-ישראל, ארבעים, שנה: בחברון מלך, שבע שנים, ובירושלים מלך, שלושים ושלוש שנים.
יב ושלמה--ישב, על-כיסא דויד אביו; ותיכון מלכותו, מאוד.
יג ויבוא אדונייהו בן-חגית, אל-בת-שבע אם-שלמה, ותאמר, השלום בואך; ויאמר, שלום.
יד ויאמר, דבר לי אלייך; ותאמר, דבר.
טו ויאמר, את ידעת כי-לי הייתה המלוכה, ועליי שמו כל-ישראל פניהם, למלוך; ותיסוב המלוכה ותהי לאחי, כי מיהוה הייתה לו.
טז ועתה, שאלה אחת אנוכי שואל מאיתך--אל-תשיבי, את-פניי; ותאמר אליו, דבר.
יז ויאמר, אמרי-נא לשלמה המלך, כי לא-ישיב, את-פנייך; וייתן-לי את-אבישג השונמית, לאישה.
יח ותאמר בת-שבע, טוב; אנוכי, אדבר עליך אל-המלך.
יט ותבוא בת-שבע אל-המלך שלמה, לדבר-לו על-אדונייהו; ויקם המלך לקראתה וישתחו לה, ויישב על-כיסאו, וישם כיסא לאם המלך, ותשב לימינו.
כ ותאמר, שאלה אחת קטנה אנוכי שואלת מאיתך--אל-תשב, את-פניי; ויאמר-לה המלך שאלי אימי, כי לא-אשיב את-פנייך.
כא ותאמר, יותן את-אבישג השונמית, לאדונייהו אחיך, לאישה.
כב ויען המלך שלמה ויאמר לאימו, ולמה את שואלת את-אבישג השונמית לאדונייהו, ושאלי-לו את-המלוכה, כי הוא אחי הגדול ממני; ולו ולאביתר הכוהן, וליואב בן-צרויה.
כג ויישבע המלך שלמה, ביהוה לאמור: כה יעשה-לי אלוהים, וכה יוסיף, כי בנפשו, דיבר אדונייהו את-הדבר הזה.
כד ועתה, חי-יהוה אשר הכינני ויושיבני על-כיסא דויד אבי, ואשר עשה-לי בית, כאשר דיבר: כי היום, יומת אדונייהו.
כה וישלח המלך שלמה, ביד בניהו בן-יהוידע; ויפגע-בו, וימות.
כו ולאביתר הכוהן אמר המלך, ענתות לך על-שדיך--כי איש מוות, אתה; וביום הזה לא אמיתך, כי-נשאת את-ארון אדוניי יהוה לפני דויד אבי, וכי התענית, בכול אשר-התענה אבי.
כז ויגרש שלמה את-אביתר, מהיות כוהן ליהוה, למלא את-דבר יהוה, אשר דיבר על-בית עלי בשילה.
כח והשמועה, באה עד-יואב, כי יואב נטה אחרי אדונייה, ואחרי אבשלום לא נטה; וינס יואב אל-אוהל יהוה, ויחזק בקרנות המזבח.
כט ויוגד למלך שלמה, כי נס יואב אל-אוהל יהוה, והנה, אצל המזבח; וישלח שלמה את-בניהו בן-יהוידע, לאמור--לך פגע-בו.
ל ויבוא בניהו אל-אוהל יהוה, ויאמר אליו כה-אמר המלך צא, ויאמר לא, כי פה אמות; וישב בניהו את-המלך דבר לאמור, כה-דיבר יואב וכה ענני.
לא ויאמר לו המלך, עשה כאשר דיבר, ופגע-בו, וקברתו; והסירות דמי חינם, אשר שפך יואב, מעליי, ומעל בית אבי.
לב והשיב יהוה את-דמו על-ראשו, אשר פגע בשני-אנשים צדיקים וטובים ממנו ויהרגם בחרב--ואבי דויד, לא ידע: את-אבנר בן-נר שר-צבא ישראל, ואת-עמשא בן-יתר שר-צבא יהודה.
לג ושבו דמיהם בראש יואב, ובראש זרעו לעולם; ולדויד ולזרעו ולביתו ולכיסאו יהיה שלום, עד-עולם--מעם יהוה.
לד ויעל, בניהו בן-יהוידע, ויפגע-בו, וימיתהו; וייקבר בביתו, במדבר.
לה וייתן המלך את-בניהו בן-יהוידע, תחתיו--על-הצבא; ואת-צדוק הכוהן נתן המלך, תחת אביתר.
לו וישלח המלך, ויקרא לשמעי, ויאמר לו בנה-לך בית בירושלים, וישבת שם; ולא-תצא משם, אנה ואנה.
לז והיה ביום צאתך, ועברת את-נחל קדרון--ידוע תדע, כי מות תמות: דמך, יהיה בראשך.
לח ויאמר שמעי למלך, טוב הדבר, כאשר דיבר אדוני המלך, כן יעשה עבדך; ויישב שמעי בירושלים, ימים רבים.
לט ויהי, מקץ שלוש שנים, ויברחו שני-עבדים לשמעי, אל-אכיש בן-מעכה מלך גת; ויגידו לשמעי לאמור, הנה עבדיך בגת.
מ ויקם שמעי, ויחבוש את-חמורו, וילך גתה אל-אכיש, לבקש את-עבדיו; וילך שמעי, ויבא את-עבדיו מגת.
מא ויוגד, לשלמה: כי-הלך שמעי מירושלים גת, וישוב.
מב וישלח המלך ויקרא לשמעי, ויאמר אליו הלוא השבעתיך ביהוה ואעיד בך לאמור, ביום צאתך והלכת אנה ואנה, ידוע תדע כי מות תמות; ותאמר אליי טוב הדבר, שמעתי.
מג ומדוע--לא שמרת, את שבועת יהוה; ואת-המצוה, אשר-ציוויתי עליך.
מד ויאמר המלך אל-שמעי, אתה ידעת את כל-הרעה אשר ידע לבבך, אשר עשית, לדויד אבי; והשיב יהוה את-רעתך, בראשך.
מה והמלך שלמה, ברוך; וכיסא דויד, יהיה נכון לפני יהוה--עד-עולם.
מו ויצו המלך, את-בניהו בן-יהוידע, וייצא, ויפגע-בו וימות; והממלכה נכונה, ביד-שלמה.
פרק ג
א ויתחתן שלמה, את-פרעה מלך מצריים; וייקח את-בת-פרעה, ויביאהא אל-עיר דויד, עד כלותו לבנות את-ביתו ואת-בית יהוה, ואת-חומת ירושלים סביב.
ב רק העם, מזבחים בבמות: כי לא-נבנה בית לשם יהוה, עד הימים ההם.
ג ויאהב שלמה, את-יהוה, ללכת, בחוקות דויד אביו: רק, בבמות--הוא מזבח, ומקטיר.
ד וילך המלך גבעונה לזבוח שם, כי-היא הבמה הגדולה; אלף עולות יעלה שלמה, על המזבח ההוא.
ה בגבעון, נראה יהוה אל-שלמה--בחלום הלילה; ויאמר אלוהים, שאל מה אתן-לך.
ו ויאמר שלמה, אתה עשית עם-עבדך דויד אבי חסד גדול, כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב, עימך; ותשמור-לו, את-החסד הגדול הזה, ותיתן-לו בן יושב על-כיסאו, כיום הזה.
ז ועתה, יהוה אלוהיי, אתה המלכת את-עבדך, תחת דויד אבי; ואנוכי נער קטון, לא אדע צאת ובוא.
ח ועבדך--בתוך עמך, אשר בחרת: עם-רב, אשר לא-יימנה ולא ייספר מרוב.
ט ונתת לעבדך לב שומע, לשפוט את-עמך, להבין, בין-טוב לרע: כי מי יוכל לשפוט, את-עמך הכבד הזה.
י וייטב הדבר, בעיני אדוניי: כי שאל שלמה, את-הדבר הזה.
יא ויאמר אלוהים אליו, יען אשר שאלת את-הדבר הזה ולא-שאלת לך ימים רבים ולא-שאלת לך עושר, ולא שאלת, נפש אויביך; ושאלת לך הבין, לשמוע משפט.
יב הנה עשיתי, כדבריך; הנה נתתי לך, לב חכם ונבון, אשר כמוך לא-היה לפניך, ואחריך לא-יקום כמוך.
יג וגם אשר לא-שאלת נתתי לך, גם-עושר גם-כבוד: אשר לא-היה כמוך איש במלכים, כל-ימיך.
יד ואם תלך בדרכיי, לשמור חוקיי ומצוותיי, כאשר הלך, דויד אביך--והארכתי, את-ימיך.
טו וייקץ שלמה, והנה חלום; ויבוא ירושלים ויעמוד לפני ארון ברית-אדוניי, ויעל עולות ויעש שלמים, ויעש משתה, לכל-עבדיו.
טז אז תבואנה, שתיים נשים זונות--אל-המלך; ותעמודנה, לפניו.
יז ותאמר האישה האחת, בי אדוני, אני והאישה הזאת, יושבות בבית אחד; ואלד עימה, בבית.
יח ויהי ביום השלישי, ללדתי, ותלד, גם-האישה הזאת; ואנחנו יחדיו, אין-זר איתנו בבית, זולתי שתיים-אנחנו, בבית.
יט וימת בן-האישה הזאת, לילה, אשר שכבה, עליו.
כ ותקם בתוך הלילה ותיקח את-בני מאצלי, ואמתך ישנה, ותשכיבהו, בחיקה; ואת-בנה המת, השכיבה בחיקי.
כא ואקום בבוקר להיניק את-בני, והנה-מת; ואתבונן אליו בבוקר, והנה לא-היה בני אשר ילדתי.
כב ותאמר האישה האחרת לא כי, בני החי ובנך המת, וזאת אומרת לא כי, בנך המת ובני החי; ותדברנה, לפני המלך.
כג ויאמר המלך--זאת אומרת, זה-בני החי ובנך המת; וזאת אומרת לא כי, בנך המת ובני החי.
כד ויאמר המלך, קחו לי-חרב; ויביאו החרב, לפני המלך.
כה ויאמר המלך, גזרו את-הילד החי לשניים; ותנו את-החצי לאחת, ואת-החצי לאחת.
כו ותאמר האישה אשר-בנה החי אל-המלך, כי-נכמרו רחמיה על-בנה, ותאמר בי אדוני תנו-לה את-הילוד החי, והמת אל-תמיתוהו; וזאת אומרת, גם-לי גם-לך לא יהיה--גזורו.
כז ויען המלך ויאמר, תנו-לה את-הילוד החי, והמת, לא תמיתוהו: היא, אימו.
כח וישמעו כל-ישראל, את-המשפט אשר שפט המלך, וייראו, מפני המלך: כי ראו, כי-חכמת אלוהים בקרבו לעשות משפט.
פרק ד
א ויהי המלך שלמה, מלך על-כל-ישראל.
ב ואלה השרים, אשר-לו: עזריהו בן-צדוק, הכוהן.
ג אליחורף ואחייה בני שישא, סופרים; יהושפט בן-אחילוד, המזכיר.
ד ובניהו בן-יהוידע, על-הצבא; וצדוק ואביתר, כוהנים.
ה ועזריהו בן-נתן, על-הניצבים; וזבוד בן-נתן כוהן, ריעה המלך.
ו ואחישר, על-הבית; ואדונירם בן-עבדא, על-המס.
ז ולשלמה שנים-עשר ניצבים, על-כל-ישראל, וכילכלו את-המלך, ואת-ביתו: חודש בשנה יהיה על-האחד, לכלכל.
ח ואלה שמותם, בן-חור בהר אפריים.
ט בן-דקר במקץ ובשעלבים, ובית שמש; ואילון, בית חנן.
י בן-חסד, בארובות; לו שוכה, וכל-ארץ חפר.
יא בן-אבינדב, כל-נפת דור; טפת, בת-שלמה, הייתה לו, לאישה.
יב בענא, בן-אחילוד, תענך, ומגידו; וכל-בית שאן אשר אצל צרתנה מתחת ליזרעאל, מבית שאן עד אביל מחולה, עד, מעבר ליוקמעם.
יג בן-גבר, ברמות גלעד; לו חוות יאיר בן-מנשה אשר בגלעד, לו חבל ארגוב אשר בבשן--שישים ערים גדולות, חומה ובריח נחושת.
יד אחינדב בן-עידוא, מחניימה.
טו אחימעץ, בנפתלי; גם-הוא, לקח את-בשמת בת-שלמה--לאישה.
טז בענא, בן-חושי, באשר, ובעלות.
יז יהושפט בן-פרוח, ביששכר.
יח שמעי בן-אלא, בבנימין.
יט גבר בן-אורי, בארץ גלעד--ארץ סיחון מלך האמורי, ועוג מלך הבשן, ונציב אחד, אשר בארץ.
כ יהודה וישראל רבים, כחול אשר-על-הים לרוב, אוכלים ושותים, ושמחים.
פרק ה
א ושלמה, היה מושל בכל-הממלכות--מן-הנהר ארץ פלשתים, ועד גבול מצריים: מגישים מנחה ועובדים את-שלמה, כל-ימי חייו.
ב ויהי לחם-שלמה, ליום אחד: שלושים כור סולת, ושישים כור קמח.
ג עשרה בקר בריאים, ועשרים בקר רעי--ומאה צאן; לבד מאייל וצבי, ויחמור, וברבורים, אבוסים.
ד כי-הוא רודה בכל-עבר הנהר, מתפסח ועד-עזה--בכל-מלכי, עבר הנהר; ושלום, היה לו מכל-עבריו--מסביב.
ה ויישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו, מדן, ועד-באר שבע--כול, ימי שלמה.
ו ויהי לשלמה, ארבעים אלף אורוות סוסים--למרכבו; ושנים-עשר אלף, פרשים.
ז וכילכלו הניצבים האלה את-המלך שלמה, ואת כל-הקרב אל-שולחן המלך-שלמה--איש חודשו: לא יעדרו, דבר.
ח והשעורים והתבן, לסוסים ולרכש--יביאו, אל-המקום אשר יהיה-שם, איש, כמשפטו.
ט וייתן אלוהים חכמה לשלמה ותבונה, הרבה מאוד; ורוחב לב--כחול, אשר על-שפת הים.
י ותרב חכמת שלמה, מחכמת כל-בני-קדם, ומכול, חכמת מצריים.
יא ויחכם, מכל-האדם, מאיתן האזרחי והימן וכלכול ודרדע, בני מחול; ויהי-שמו בכל-הגויים, סביב.
יב וידבר, שלושת אלפים משל; ויהי שירו, חמישה ואלף.
יג וידבר, על-העצים, מן-הארז אשר בלבנון, ועד האיזוב אשר יוצא בקיר; וידבר על-הבהמה ועל-העוף, ועל-הרמש ועל-הדגים.
יד ויבואו, מכל-העמים, לשמוע, את חכמת שלמה--מאת כל-מלכי הארץ, אשר שמעו את-חכמתו.
טו וישלח חירם מלך-צור את-עבדיו, אל-שלמה, כי שמע, כי אותו משחו למלך תחת אביהו: כי אוהב, היה חירם לדויד--כל-הימים.
טז וישלח שלמה, אל-חירם לאמור.
יז אתה ידעת את-דויד אבי, כי לא יכול לבנות בית לשם יהוה אלוהיו, מפני המלחמה, אשר סבבוהו--עד תת-יהוה אותם, תחת כפות רגליי.
יח ועתה, הניח יהוה אלוהיי לי מסביב: אין שטן, ואין פגע רע.
יט והנני אומר--לבנות בית, לשם יהוה אלוהיי: כאשר דיבר יהוה, אל-דויד אבי לאמור, בנך אשר אתן תחתיך על-כיסאך, הוא-יבנה הבית לשמי.
כ ועתה צווה ויכרתו-לי ארזים מן-הלבנון, ועבדיי יהיו עם-עבדיך, ושכר עבדיך אתן לך, ככול אשר תאמר: כי אתה ידעת, כי אין בנו איש יודע לכרות-עצים--כצידונים.
כא ויהי כשמוע חירם, את-דברי שלמה--וישמח מאוד; ויאמר, ברוך יהוה היום, אשר נתן לדויד בן חכם, על-העם הרב הזה.
כב וישלח חירם, אל-שלמה לאמור, שמעתי, את אשר-שלחת אליי; אני אעשה את-כל-חפצך, בעצי ארזים ובעצי ברושים.
כג עבדיי יורידו מן-הלבנון ימה, ואני אשימם דוברות בים עד-המקום אשר-תשלח אליי וניפצתים שם--ואתה תישא; ואתה תעשה את-חפצי, לתת לחם ביתי.
כד ויהי חירום נותן לשלמה, עצי ארזים ועצי ברושים--כל-חפצו.
כה ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כור חיטים, מכולת לביתו, ועשרים כור, שמן כתית: כה-ייתן שלמה לחירם, שנה בשנה.
כו ויהוה, נתן חכמה לשלמה, כאשר, דיבר-לו; ויהי שלום, בין חירם ובין שלמה, ויכרתו ברית, שניהם.
כז ויעל המלך שלמה מס, מכל-ישראל; ויהי המס, שלושים אלף איש.
כח וישלחם לבנונה, עשרת אלפים בחודש חליפות--חודש יהיו בלבנון, שניים חודשים בביתו; ואדונירם, על-המס.
כט ויהי לשלמה שבעים אלף, נושא סבל; ושמונים אלף, חוצב בהר.
ל לבד משרי הניצבים לשלמה, אשר על-המלאכה, שלושת אלפים, ושלוש מאות--הרודים בעם, העושים במלאכה.
לא ויצו המלך ויסיעו אבנים גדולות אבנים יקרות, לייסד הבית--אבני גזית.
לב ויפסלו בוני שלמה, ובוני חירום--והגבלים; ויכינו העצים והאבנים, לבנות הבית.
פרק ו
א ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני-ישראל מארץ-מצריים בשנה הרביעית בחודש זיו, הוא החודש השני, למלוך שלמה, על-ישראל; וייבן הבית, ליהוה.
ב והבית, אשר בנה המלך שלמה ליהוה--שישים-אמה אורכו, ועשרים רוחבו; ושלושים אמה, קומתו.
ג והאולם, על-פני היכל הבית--עשרים אמה אורכו, על-פני רוחב הבית; עשר באמה רוחבו, על-פני הבית.
ד ויעש לבית, חלוני שקופים אטומים.
ה וייבן על-קיר הבית יציע, סביב, את-קירות הבית סביב, להיכל ולדביר; ויעש צלעות, סביב.
ו היציע התחתונה חמש באמה רוחבה, והתיכונה שש באמה רוחבה, והשלישית, שבע באמה רוחבה: כי מגרעות נתן לבית סביב, חוצה, לבלתי, אחוז בקירות-הבית.
ז והבית, בהיבנותו--אבן-שלמה מסע, נבנה; ומקבות והגרזן כל-כלי ברזל, לא-נשמע בבית בהיבנותו.
ח פתח, הצלע התיכונה, אל-כתף הבית, הימנית; ובלולים, יעלו על-התיכונה, ומן-התיכונה, אל-השלישים.
ט וייבן את-הבית, ויכלהו; ויספון את-הבית גבים, ושדרות בארזים.
י וייבן את-היציע על-כל-הבית, חמש אמות קומתו; ויאחוז את-הבית, בעצי ארזים.
יא ויהי, דבר-יהוה, אל-שלמה, לאמור.
יב הבית הזה אשר-אתה בונה, אם-תלך בחוקותיי ואת-משפטיי תעשה, ושמרת את-כל-מצוותיי, ללכת בהם--והקימותי את-דברי איתך, אשר דיברתי אל-דויד אביך.
יג ושכנתי, בתוך בני ישראל; ולא אעזוב, את-עמי ישראל.
יד וייבן שלמה את-הבית, ויכלהו.
טו וייבן את-קירות הבית מביתה, בצלעות ארזים--מקרקע הבית עד-קירות הסיפון, ציפה עץ מבית; ויצף את-קרקע הבית, בצלעות ברושים.
טז וייבן את-עשרים אמה מירכתי הבית, בצלעות ארזים, מן-הקרקע, עד-הקירות; וייבן לו מבית לדביר, לקודש הקודשים.
יז וארבעים באמה, היה הבית--הוא, ההיכל לפניי.
יח וארז אל-הבית, פנימה, מקלעת פקעים, ופטורי ציצים: הכול ארז, אין אבן נראה.
יט ודביר בתוך-הבית מפנימה, הכין, לתיתן שם, את-ארון ברית יהוה.
כ ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב, ועשרים אמה קומתו, ויצפהו, זהב סגור; ויצף מזבח, ארז.
כא ויצף שלמה את-הבית מפנימה, זהב סגור; ויעבר ברתוקות זהב, לפני הדביר, ויצפהו, זהב.
כב ואת-כל-הבית ציפה זהב, עד-תום כל-הבית; וכל-המזבח אשר-לדביר, ציפה זהב.
כג ויעש בדביר, שני כרובים עצי-שמן: עשר אמות, קומתו.
כד וחמש אמות, כנף הכרוב האחת, וחמש אמות, כנף הכרוב השנית; עשר אמות, מקצות כנפיו ועד-קצות כנפיו.
כה ועשר, באמה, הכרוב, השני: מידה אחת וקצב אחד, לשני הכרובים.
כו קומת הכרוב האחד, עשר באמה; וכן, הכרוב השני.
כז וייתן את-הכרובים בתוך הבית הפנימי, ויפרשו את-כנפי הכרובים, ותיגע כנף-האחד בקיר, וכנף הכרוב השני נוגעת בקיר השני; וכנפיהם אל-תוך הבית, נוגעות כנף אל-כנף.
כח ויצף את-הכרובים, זהב.
כט ואת כל-קירות הבית מסב קלע, פיתוחי מקלעות כרובים ותימורות, ופטורי, ציצים--מלפנים, ולחיצון.
ל ואת-קרקע הבית, ציפה זהב--לפנימה, ולחיצון.
לא ואת פתח הדביר, עשה דלתות עצי-שמן; האיל מזוזות, חמישית.
לב ושתי, דלתות עצי-שמן, וקלע עליהם מקלעות כרובים ותימורות ופטורי ציצים, וציפה זהב; וירד על-הכרובים ועל-התימורות, את-הזהב.
לג וכן עשה לפתח ההיכל, מזוזות עצי-שמן, מאת, רביעית.
לד ושתי דלתות, עצי ברושים; שני צלעים הדלת האחת, גלילים, ושני קלעים הדלת השנית, גלילים.
לה וקלע כרובים ותימורות, ופטורי ציצים; וציפה זהב, מיושר על-המחוקה.
לו וייבן את-החצר הפנימית, שלושה טורי גזית; וטור, כרותות ארזים.
לז בשנה, הרביעית, יוסד, בית יהוה--בירח, זיו.
לח ובשנה האחת עשרה בירח בול, הוא החודש השמיני, כלה הבית, לכל-דבריו ולכל-משפטיו; ויבנהו, שבע שנים.
פרק ז
א ואת-ביתו בנה שלמה, שלוש עשרה שנה; ויכל, את-כל-ביתו.
ב וייבן את-בית יער הלבנון, מאה אמה אורכו וחמישים אמה רוחבו, ושלושים אמה, קומתו; על, ארבעה טורי עמודי ארזים, וכרותות ארזים, על-העמודים.
ג וספון בארז, ממעל על-הצלעות אשר על-העמודים, ארבעים, וחמישה--חמישה עשר, הטור.
ד ושקופים, שלושה טורים; ומחזה אל-מחזה, שלוש פעמים.
ה וכל-הפתחים והמזוזות, רבועים שקף; ומול מחזה אל-מחזה, שלוש פעמים.
ו ואת אולם העמודים, עשה, חמישים אמה אורכו, ושלושים אמה רוחבו; ואולם, על-פניהם, ועמודים ועב, על-פניהם.
ז ואולם הכיסא אשר ישפוט-שם, אולם המשפט עשה; וספון בארז, מהקרקע עד-הקרקע.
ח וביתו אשר-יישב שם חצר האחרת, מבית לאולם, כמעשה הזה, היה; ובית יעשה לבת-פרעה, אשר לקח שלמה, כאולם, הזה.
ט כל-אלה אבנים יקרות, כמידות גזית, מגוררות במגרה, מבית ומחוץ; וממסד, עד-הטפחות, ומחוץ, עד-החצר הגדולה.
י ומיוסד, אבנים יקרות אבנים גדולות--אבני עשר אמות, ואבני שמונה אמות.
יא ומלמעלה, אבנים יקרות כמידות גזית--וארז.
יב וחצר הגדולה סביב, שלושה טורים גזית, וטור, כרותות ארזים; ולחצר בית-יהוה הפנימית, ולאולם הבית.
יג וישלח המלך שלמה, וייקח את-חירם מצור.
יד בן-אישה אלמנה הוא ממטה נפתלי, ואביו איש-צורי חורש נחושת, ויימלא את-החכמה ואת-התבונה ואת-הדעת, לעשות כל-מלאכה בנחושת; ויבוא אל-המלך שלמה, ויעש את-כל-מלאכתו.
טו ויצר את-שני העמודים, נחושת: שמונה עשרה אמה, קומת העמוד האחד, וחוט שתים-עשרה אמה, יסוב את-העמוד השני.
טז ושתי כותרות עשה, לתת על-ראשי העמודים--מוצק נחושת: חמש אמות, קומת הכותרת האחת, וחמש אמות, קומת הכותרת השנית.
יז שבכים מעשה שבכה, גדילים מעשה שרשרות, לכותרות, אשר על-ראש העמודים--שבעה לכותרת האחת, ושבעה לכותרת השנית.
יח ויעש, את-העמודים; ושני טורים סביב על-השבכה האחת, לכסות את-הכותרות אשר על-ראש הרימונים, וכן עשה, לכותרת השנית.
יט וכותרות, אשר על-ראש העמודים--מעשה, שושן באולם: ארבע, אמות.
כ וכותרות, על-שני העמודים, גם-ממעל מלעומת הבטן, אשר לעבר השבכה; והרימונים מאתיים טורים סביב, על הכותרת השנית.
כא ויקם, את-העמודים, לאולם, ההיכל; ויקם את-העמוד הימני, ויקרא את-שמו יכין, ויקם את-העמוד השמאלי, ויקרא את-שמו בועז.
כב ועל ראש העמודים, מעשה שושן; ותיתום, מלאכת העמודים.
כג ויעש את-הים, מוצק: עשר באמה משפתו עד-שפתו עגול סביב, וחמש באמה קומתו, וקו שלושים באמה, יסוב אותו סביב.
כד ופקעים מתחת לשפתו סביב, סובבים אותו--עשר באמה, מקיפים את-הים סביב; שני טורים הפקעים, יצוקים ביצוקתו.
כה עומד על-שני עשר בקר, שלושה פונים צפונה ושלושה פונים ימה ושלושה פונים נגבה ושלושה פונים מזרחה, והים עליהם, מלמעלה; וכל-אחוריהם, ביתה.
כו ועובייו טפח, ושפתו כמעשה שפת-כוס פרח שושן; אלפיים בת, יכיל.
כז ויעש את-המכונות עשר, נחושת: ארבע באמה, אורך המכונה האחת, וארבע באמה רוחבה, ושלוש באמה קומתה.
כח וזה מעשה המכונה, מסגרות להם; ומסגרות, בין השלבים.
כט ועל-המסגרות אשר בין השלבים, אריות בקר וכרובים, ועל-השלבים, כן ממעל; ומתחת לאריות ולבקר, לויות מעשה מורד.
ל וארבעה אופני נחושת למכונה האחת, וסרני נחושת, וארבעה פעמותיו, כתפות להם; מתחת לכיור הכתפות יצוקות, מעבר איש לויות.
לא ופיהו מבית לכותרת ומעלה, באמה, ופיה עגול מעשה-כן, אמה וחצי האמה; וגם-על-פיה, מקלעות, ומסגרותיהם מרובעות, לא עגולות.
לב וארבעת האופנים, למתחת למסגרות, וידות האופנים, במכונה; וקומת האופן האחד, אמה וחצי האמה.
לג ומעשה, האופנים, כמעשה, אופן המרכבה; ידותם וגביהם, וחישוקיהם וחישוריהם--הכול מוצק.
לד וארבע כתפות--אל ארבע פינות, המכונה האחת; מן-המכונה, כתפיה.
לה ובראש המכונה, חצי האמה קומה--עגול סביב; ועל ראש המכונה ידותיה, ומסגרותיה ממנה.
לו ויפתח על-הלוחות, ידותיה, ועל מסגרותיה, כרובים אריות ותימורות--כמער-איש ולויות, סביב.
לז כזאת עשה, את עשר המכונות: מוצק אחד מידה אחת, קצב אחד--לכולהנה.
לח ויעש עשרה כיורות, נחושת: ארבעים בת יכיל הכיור האחד, ארבע באמה הכיור האחד--כיור אחד על-המכונה האחת, לעשר המכונות.
לט וייתן, את-המכונות, חמש על-כתף הבית מימין, וחמש על-כתף הבית משמאלו; ואת-הים, נתן מכתף הבית הימנית קדמה--ממול נגב.
מ ויעש חירום--את-הכיורות, ואת-היעים ואת-המזרקות; ויכל חירם, לעשות את-כל-המלאכה, אשר עשה למלך שלמה, בית יהוה.
מא עמודים שניים, וגולות הכותרות אשר-על-ראש העמודים שתיים; והשבכות שתיים--לכסות את-שתי גולות הכותרות, אשר על-ראש העמודים.
מב ואת-הרימונים ארבע מאות, לשתי השבכות--שני-טורים רימונים, לשבכה האחת, לכסות את-שתי גולות הכותרות, אשר על-פני העמודים.
מג ואת-המכונות, עשר; ואת-הכיורות עשרה, על-המכונות.
מד ואת-הים, האחד; ואת-הבקר שנים-עשר, תחת הים.
מה ואת-הסירות ואת-היעים ואת-המזרקות, ואת כל-הכלים האלה, אשר עשה חירם למלך שלמה, בית יהוה--נחושת, ממורט.
מו בכיכר הירדן יצקם המלך, במעבה האדמה, בין סוכות, ובין צרתן.
מז וינח שלמה את-כל-הכלים, מרוב מאוד מאוד--לא נחקר, משקל הנחושת.
מח ויעש שלמה--את כל-הכלים, אשר בית יהוה: את, מזבח הזהב, ואת-השולחן אשר עליו לחם הפנים, זהב.
מט ואת-המנורות חמש מימין וחמש משמאל, לפני הדביר--זהב סגור; והפרח והנרות והמלקחיים, זהב.
נ והסיפות והמזמרות והמזרקות, והכפות והמחתות--זהב סגור; והפותות לדלתות הבית הפנימי לקודש הקודשים, לדלתי הבית להיכל--זהב.
נא ותשלם, כל-המלאכה, אשר עשה המלך שלמה, בית יהוה; ויבא שלמה את-קודשי דויד אביו, את-הכסף ואת-הזהב ואת-הכלים--נתן, באוצרות בית יהוה.
פרק ח
א אז יקהל שלמה את-זקני ישראל את-כל-ראשי המטות נשיאי האבות לבני ישראל, אל-המלך שלמה--ירושלים: להעלות את-ארון ברית-יהוה, מעיר דויד--היא ציון.
ב וייקהלו אל-המלך שלמה, כל-איש ישראל, בירח האיתנים, בחג--הוא, החודש השביעי.
ג ויבואו, כול זקני ישראל; וישאו הכוהנים, את-הארון.
ד ויעלו את-ארון יהוה, ואת-אוהל מועד, ואת-כל-כלי הקודש, אשר באוהל; ויעלו אותם, הכוהנים והלויים.
ה והמלך שלמה, וכל-עדת ישראל הנועדים עליו, איתו, לפני הארון--מזבחים צאן ובקר, אשר לא-ייספרו ולא יימנו מרוב.
ו ויביאו הכוהנים את-ארון ברית-יהוה אל-מקומו, אל-דביר הבית--אל-קודש הקודשים: אל-תחת, כנפי הכרובים.
ז כי הכרובים פורשים כנפיים, אל-מקום הארון; ויסוכו הכרובים על-הארון ועל-בדיו, מלמעלה.
ח ויאריכו, הבדים, וייראו ראשי הבדים מן-הקודש על-פני הדביר, ולא ייראו החוצה; ויהיו שם, עד היום הזה.
ט אין, בארון, רק שני לוחות האבנים, אשר הניח שם משה בחורב--אשר כרת יהוה עם-בני ישראל, בצאתם מארץ מצריים.
י ויהי, בצאת הכוהנים מן-הקודש; והענן מלא, את-בית יהוה.
יא ולא-יכלו הכוהנים לעמוד לשרת, מפני הענן: כי-מלא כבוד-יהוה, את-בית יהוה.
יב אז, אמר שלמה: יהוה אמר, לשכון בערפל.
יג בנה בניתי בית זבול, לך--מכון לשבתך, עולמים.
יד ויסב המלך, את-פניו, ויברך, את כל-קהל ישראל; וכל-קהל ישראל, עומד.
טו ויאמר, ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר דיבר בפיו, את דויד אבי; ובידו מילא, לאמור.
טז מן-היום, אשר הוצאתי את-עמי את-ישראל ממצריים, לא-בחרתי בעיר מכול שבטי ישראל, לבנות בית להיות שמי שם; ואבחר בדויד, להיות על-עמי ישראל.
יז ויהי, עם-לבב דויד אבי--לבנות בית, לשם יהוה אלוהי ישראל.
יח ויאמר יהוה, אל-דויד אבי, יען אשר היה עם-לבבך, לבנות בית לשמי--הטיבות, כי היה עם-לבבך.
יט רק אתה, לא תבנה הבית: כי אם-בנך היוצא מחלציך, הוא-יבנה הבית לשמי.
כ ויקם יהוה, את-דברו אשר דיבר; ואקום תחת דויד אבי ואשב על-כיסא ישראל, כאשר דיבר יהוה, ואבנה הבית, לשם יהוה אלוהי ישראל.
כא ואשים שם מקום לארון, אשר-שם ברית יהוה, אשר כרת עם-אבותינו, בהוציאו אותם מארץ מצריים.
כב ויעמוד שלמה, לפני מזבח יהוה, נגד, כל-קהל ישראל; ויפרוש כפיו, השמיים.
כג ויאמר, יהוה אלוהי ישראל אין-כמוך אלוהים, בשמיים ממעל, ועל-הארץ מתחת: שומר הברית, והחסד, לעבדיך, ההולכים לפניך בכל-ליבם.
כד אשר שמרת, לעבדך דויד אבי, את אשר-דיברת, לו; ותדבר בפיך ובידך מילאת, כיום הזה.
כה ועתה יהוה אלוהי ישראל, שמור לעבדך דויד אבי את אשר דיברת לו לאמור, לא-ייכרת לך איש מלפניי, יושב על-כיסא ישראל: רק אם-ישמרו בניך את-דרכם, ללכת לפניי, כאשר הלכת, לפניי.
כו ועתה, אלוהי ישראל--ייאמן נא, דברך, אשר דיברת, לעבדך דויד אבי.
כז כי, האומנם, יישב אלוהים, על-הארץ; הנה השמיים ושמי השמיים, לא יכלכלוך--אף, כי-הבית הזה אשר בניתי.
כח ופנית אל-תפילת עבדך, ואל-תחינתו--יהוה אלוהיי: לשמוע אל-הרינה ואל-התפילה, אשר עבדך מתפלל לפניך היום.
כט להיות עיניך פתוחות אל-הבית הזה, לילה ויום, אל-המקום, אשר אמרת יהיה שמי שם--לשמוע, אל-התפילה, אשר יתפלל עבדך, אל-המקום הזה.
ל ושמעת אל-תחינת עבדך, ועמך ישראל, אשר יתפללו, אל-המקום הזה; ואתה תשמע אל-מקום שבתך, אל-השמיים, ושמעת, וסלחת.
לא את אשר יחטא איש לריעהו, ונשא-בו אלה להאלותו; ובא, אלה לפני מזבחך--בבית הזה.
לב ואתה תשמע השמיים, ועשית ושפטת את-עבדיך--להרשיע רשע, לתת דרכו בראשו; ולהצדיק צדיק, לתת לו כצדקתו.
לג בהינגף עמך ישראל, לפני אויב--אשר יחטאו-לך; ושבו אליך והודו את-שמך, והתפללו והתחננו אליך בבית הזה.
לד ואתה, תשמע השמיים, וסלחת, לחטאת עמך ישראל; והשבותם, אל-האדמה, אשר נתת, לאבותם.
לה בהיעצר שמיים ולא-יהיה מטר, כי יחטאו-לך; והתפללו אל-המקום הזה, והודו את-שמך, ומחטאתם ישובון, כי תענם.
לו ואתה תשמע השמיים, וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל--כי תורם את-הדרך הטובה, אשר ילכו-בה; ונתת מטר על-ארצך, אשר-נתת לעמך לנחלה.
לז רעב כי-יהיה בארץ, דבר כי-יהיה שידפון יירקון ארבה חסיל כי יהיה, כי יצר-לו אויבו, בארץ שעריו--כל-נגע, כל-מחלה.
לח כל-תפילה כל-תחינה, אשר תהיה לכל-האדם, לכול, עמך ישראל--אשר יידעון, איש נגע לבבו, ופרש כפיו, אל-הבית הזה.
לט ואתה תשמע השמיים מכון שבתך, וסלחת ועשית, ונתת לאיש ככל-דרכיו, אשר תדע את-לבבו: כי-אתה ידעת לבדך, את-לבב כל-בני האדם.
מ למען, ייראוך, כל-הימים, אשר-הם חיים על-פני האדמה--אשר נתת, לאבותינו.
מא וגם, אל-הנוכרי, אשר לא-מעמך ישראל, הוא; ובא מארץ רחוקה, למען שמך.
מב כי ישמעון, את-שמך הגדול, ואת-ידך החזקה, וזרועך הנטויה; ובא והתפלל, אל-הבית הזה.
מג אתה תשמע השמיים, מכון שבתך, ועשית, ככול אשר-יקרא אליך הנוכרי--למען יידעון כל-עמי הארץ את-שמך, ליראה אותך כעמך ישראל, ולדעת, כי-שמך נקרא על-הבית הזה אשר בניתי.
מד כי-ייצא עמך למלחמה על-אויבו, בדרך אשר תשלחם; והתפללו אל-יהוה, דרך העיר אשר בחרת בה, והבית, אשר-בניתי לשמך.
מה ושמעת, השמיים, את-תפילתם, ואת-תחינתם; ועשית, משפטם.
מו כי יחטאו-לך, כי אין אדם אשר לא-יחטא, ואנפת בם, ונתתם לפני אויב; ושבום שוביהם אל-ארץ האויב, רחוקה או קרובה.
מז והשיבו, אל-ליבם, בארץ, אשר נשבו-שם; ושבו והתחננו אליך, בארץ שוביהם לאמור, חטאנו והעווינו, רשענו.
מח ושבו אליך, בכל-לבבם ובכל-נפשם, בארץ אויביהם, אשר-שבו אותם; והתפללו אליך, דרך ארצם אשר נתת לאבותם, העיר אשר בחרת, והבית אשר-בניתי לשמך.
מט ושמעת השמיים מכון שבתך, את-תפילתם ואת-תחינתם; ועשית, משפטם.
נ וסלחת לעמך אשר חטאו-לך, ולכל-פשעיהם אשר פשעו-בך; ונתתם לרחמים לפני שוביהם, וריחמום.
נא כי-עמך ונחלתך, הם, אשר הוצאת ממצריים, מתוך כור הברזל.
נב להיות עיניך פתוחות אל-תחינת עבדך, ואל-תחינת עמך ישראל, לשמוע אליהם, בכול קוראם אליך.
נג כי-אתה הבדלתם לך, לנחלה, מכול, עמי הארץ: כאשר דיברת ביד משה עבדך, בהוציאך את-אבותינו ממצריים--אדוניי יהוה.
נד ויהי ככלות שלמה, להתפלל אל-יהוה, את כל-התפילה והתחינה, הזאת; קם מלפני מזבח יהוה, מכרוע על-ברכיו, וכפיו, פרושות השמיים.
נה ויעמוד--ויברך, את כל-קהל ישראל: קול גדול, לאמור.
נו ברוך יהוה, אשר נתן מנוחה לעמו ישראל, ככול, אשר דיבר: לא-נפל דבר אחד, מכול דברו הטוב, אשר דיבר, ביד משה עבדו.
נז יהי יהוה אלוהינו עימנו, כאשר היה עם-אבותינו: אל-יעזבנו, ואל-ייטשנו.
נח להטות לבבנו, אליו--ללכת בכל-דרכיו, ולשמור מצוותיו וחוקיו ומשפטיו, אשר ציווה, את-אבותינו.
נט ויהיו דבריי אלה, אשר התחננתי לפני יהוה, קרובים אל-יהוה אלוהינו, יומם ולילה: לעשות משפט עבדו, ומשפט עמו ישראל--דבר-יום ביומו.
ס למען, דעת כל-עמי הארץ, כי יהוה, הוא האלוהים: אין, עוד.
סא והיה לבבכם שלם, עם יהוה אלוהינו, ללכת בחוקיו ולשמור מצוותיו, כיום הזה.
סב והמלך, וכל-ישראל עימו, זובחים זבח, לפני יהוה.
סג ויזבח שלמה, את זבח השלמים אשר זבח ליהוה, בקר עשרים ושניים אלף, וצאן מאה ועשרים אלף; ויחנכו את-בית יהוה, המלך וכל-בני ישראל.
סד ביום ההוא, קידש המלך את-תוך החצר אשר לפני בית-יהוה--כי-עשה שם את-העולה ואת-המנחה, ואת חלבי השלמים: כי-מזבח הנחושת, אשר לפני יהוה, קטון מהכיל את-העולה ואת-המנחה, ואת חלבי השלמים.
סה ויעש שלמה בעת-ההיא את-החג וכל-ישראל עימו קהל גדול מלבוא חמת עד-נחל מצריים, לפני יהוה אלוהינו, שבעת ימים, ושבעת ימים--ארבעה עשר, יום.
סו ביום השמיני שילח את-העם, ויברכו את-המלך; וילכו לאוהליהם, שמחים וטובי לב, על כל-הטובה אשר עשה יהוה לדויד עבדו, ולישראל עמו.
פרק ט
א ויהי ככלות שלמה, לבנות את-בית-יהוה ואת-בית המלך, ואת כל-חשק שלמה, אשר חפץ לעשות.
ב ויירא יהוה אל-שלמה, שנית, כאשר נראה אליו, בגבעון.
ג ויאמר יהוה אליו, שמעתי את-תפילתך ואת-תחינתך אשר התחננת לפניי--הקדשתי את-הבית הזה אשר בנית, לשום-שמי שם עד-עולם; והיו עיניי וליבי שם, כל-הימים.
ד ואתה אם-תלך לפניי, כאשר הלך דויד אביך בתום-לבב וביושר, לעשות, ככול אשר ציוויתיך--חוקיי ומשפטיי, תשמור.
ה והקימותי את-כיסא ממלכתך, על-ישראל--לעולם: כאשר דיברתי, על-דויד אביך לאמור, לא-ייכרת לך איש, מעל כיסא ישראל.
ו אם-שוב תשובון אתם ובניכם, מאחריי, ולא תשמרו מצוותיי חוקותיי, אשר נתתי לפניכם; והלכתם, ועבדתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם, להם.
ז והכרתי את-ישראל, מעל פני האדמה אשר נתתי להם, ואת-הבית אשר הקדשתי לשמי, אשלח מעל פניי; והיה ישראל למשל ולשנינה, בכל-העמים.
ח והבית הזה יהיה עליון, כל-עובר עליו יישום ושרק; ואמרו, על-מה עשה יהוה ככה, לארץ הזאת, ולבית הזה.
ט ואמרו, על אשר עזבו את-יהוה אלוהיהם אשר הוציא את-אבותם מארץ מצריים, ויחזיקו באלוהים אחרים, וישתחוו להם ויעבדום; על-כן, הביא יהוה עליהם, את כל-הרעה, הזאת.
י ויהי, מקצה עשרים שנה, אשר-בנה שלמה, את-שני הבתים--את-בית יהוה, ואת-בית המלך.
יא חירם מלך-צור נישא את-שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים, ובזהב--לכל-חפצו; אז ייתן המלך שלמה לחירם, עשרים עיר, בארץ, הגליל.
יב וייצא חירם, מצור, לראות את-הערים, אשר נתן-לו שלמה; ולא ישרו, בעיניו.
יג ויאמר--מה הערים האלה, אשר-נתת לי אחי; ויקרא להם ארץ כבול, עד היום הזה.
יד וישלח חירם, למלך, מאה ועשרים, כיכר זהב.
טו וזה דבר-המס אשר-העלה המלך שלמה, לבנות את-בית יהוה ואת-ביתו ואת-המילוא, ואת, חומת ירושלים; ואת-חצור ואת-מגידו, ואת-גזר.
טז פרעה מלך-מצריים עלה, וילכוד את-גזר וישרפה באש, ואת-הכנעני היושב בעיר, הרג; וייתנה, שילוחים, לבתו, אשת שלמה.
יז וייבן שלמה את-גזר, ואת-בית חורון תחתון.
יח ואת-בעלת ואת-תדמור במדבר, בארץ.
יט ואת כל-ערי המסכנות, אשר היו לשלמה, ואת ערי הרכב, ואת ערי הפרשים; ואת חשק שלמה, אשר חשק לבנות בירושלים ובלבנון, ובכול, ארץ ממשלתו.
כ כל-העם הנותר מן-האמורי החיתי הפריזי, החיווי והיבוסי, אשר לא-מבני ישראל, המה.
כא בניהם, אשר נותרו אחריהם בארץ, אשר לא-יכלו בני ישראל, להחרימם; ויעלם שלמה למס-עובד, עד היום הזה.
כב ומבני, ישראל, לא-נתן שלמה, עבד: כי-הם אנשי המלחמה, ועבדיו ושריו ושלישיו, ושרי רכבו, ופרשיו.
כג אלה שרי הניצבים, אשר על-המלאכה לשלמה, חמישים, וחמש מאות--הרודים בעם, העושים במלאכה.
כד אך בת-פרעה, עלתה מעיר דויד, אל-ביתה, אשר בנה-לה; אז, בנה את-המילוא.
כה והעלה שלמה שלוש פעמים בשנה עולות ושלמים, על-המזבח אשר בנה ליהוה, והקטר איתו, אשר לפני יהוה; ושילם, את-הבית.
כו ואוני עשה המלך שלמה בעציון-גבר אשר את-אילות, על-שפת ים-סוף--בארץ אדום.
כז וישלח חירם באוני, את-עבדיו, אנשי אונייות, יודעי הים--עם, עבדי שלמה.
כח ויבואו אופירה--ויקחו משם זהב, ארבע-מאות ועשרים כיכר; ויביאו, אל-המלך שלמה.
פרק י
א ומלכת-שבא, שומעת את-שמע שלמה--לשם יהוה; ותבוא לנסותו, בחידות.
ב ותבוא ירושלימה, בחיל כבד מאוד, גמלים נושאים בשמים וזהב רב-מאוד, ואבן יקרה; ותבוא, אל-שלמה, ותדבר אליו, את כל-אשר היה עם-לבבה.
ג ויגד-לה שלמה, את-כל-דבריה: לא-היה דבר נעלם מן-המלך, אשר לא הגיד לה.
ד ותרא, מלכת-שבא, את, כל-חכמת שלמה; והבית, אשר בנה.
ה ומאכל שולחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם, ומשקיו, ועולתו, אשר יעלה בית יהוה; ולא-היה בה עוד, רוח.
ו ותאמר, אל-המלך, אמת היה הדבר, אשר שמעתי בארצי--על-דבריך, ועל-חכמתך.
ז ולא-האמנתי לדברים, עד אשר-באתי ותראינה עיניי, והנה לא-הוגד-לי, החצי: הוספת חכמה וטוב, אל-השמועה אשר שמעתי.
ח אשרי אנשיך, אשרי עבדיך אלה, העומדים לפניך תמיד, השומעים את-חכמתך.
ט יהי יהוה אלוהיך, ברוך, אשר חפץ בך, לתיתך על-כיסא ישראל--באהבת יהוה את-ישראל, לעולם, וישימך למלך, לעשות משפט וצדקה.
י ותיתן למלך מאה ועשרים כיכר זהב, ובשמים הרבה מאוד--ואבן יקרה; לא בא כבושם ההוא עוד לרוב, אשר-נתנה מלכת-שבא למלך שלמה.
יא וגם אוני חירם, אשר-נשא זהב מאופיר: הביא מאופיר עצי אלמוגים, הרבה מאוד--ואבן יקרה.
יב ויעש המלך את-עצי האלמוגים מסעד לבית-יהוה, ולבית המלך, וכינורות ונבלים, לשרים; לא בא-כן עצי אלמוגים, ולא נראה, עד, היום הזה.
יג והמלך שלמה נתן למלכת-שבא, את-כל-חפצה אשר שאלה, מלבד אשר נתן-לה, כיד המלך שלמה; ותפן ותלך לארצה, היא ועבדיה.
יד ויהי משקל הזהב, אשר-בא לשלמה בשנה אחת--שש מאות שישים ושש, כיכר זהב.
טו לבד מאנשי התרים, ומסחר הרוכלים, וכל-מלכי הערב, ופחות הארץ.
טז ויעש המלך שלמה מאתיים צינה, זהב שחוט; שש-מאות זהב, יעלה על-הצינה האחת.
יז ושלוש-מאות מגינים, זהב שחוט--שלושת מנים זהב, יעלה על-המגן האחת; וייתנם המלך, בית יער הלבנון.
יח ויעש המלך כיסא-שן, גדול; ויצפהו, זהב מופז.
יט שש מעלות לכיסא, וראש-עגול לכיסא מאחריו, וידות מזה ומזה, אל-מקום השבת; ושניים אריות, עומדים אצל הידות.
כ ושנים עשר אריים, עומדים שם על-שש המעלות--מזה ומזה; לא-נעשה כן, לכל-ממלכות.
כא וכול כלי משקה המלך שלמה, זהב, וכול כלי בית-יער הלבנון, זהב סגור: אין כסף, לא נחשב בימי שלמה--למאומה.
כב כי אוני תרשיש למלך בים, עם אוני חירם; אחת לשלוש שנים תבוא אוני תרשיש, נושאת זהב וכסף, שנהבים וקופים, ותוכיים.
כג ויגדל המלך שלמה, מכול מלכי הארץ--לעושר, ולחכמה.
כד וכל-הארץ--מבקשים, את-פני שלמה: לשמוע, את-חכמתו, אשר-נתן אלוהים, בליבו.
כה והמה מביאים איש מנחתו כלי כסף וכלי זהב ושלמות, ונשק ובשמים, סוסים, ופרדים--דבר-שנה, בשנה.
כו ויאסוף שלמה, רכב ופרשים, ויהי-לו אלף וארבע-מאות רכב, ושנים-עשר אלף פרשים; וינחם בערי הרכב, ועם-המלך בירושלים.
כז וייתן המלך את-הכסף בירושלים, כאבנים; ואת הארזים, נתן כשקמים אשר-בשפילה--לרוב.
כח ומוצא הסוסים אשר לשלמה, ממצריים; ומקוה--סוחרי המלך, יקחו מקוה במחיר.
כט ותעלה ותצא מרכבה ממצריים, בשש מאות כסף, וסוס, בחמישים ומאה; וכן לכל-מלכי החיתים, ולמלכי ארם--בידם יוציאו.
פרק יא
א והמלך שלמה, אהב נשים נוכרייות רבות--ואת-בת-פרעה: מואבייות עמונייות אדומייות, צידנייות חיתייות.
ב מן-הגויים, אשר אמר-יהוה אל-בני ישראל לא-תבואו בהם והם לא-יבואו בכם, אכן יטו את-לבבכם, אחרי אלוהיהם--בהם דבק שלמה, לאהבה.
ג ויהי-לו נשים, שרות שבע מאות, ופילגשים, שלוש מאות; ויטו נשיו, את-ליבו.
ד ויהי, לעת זקנת שלמה, נשיו הטו את-לבבו, אחרי אלוהים אחרים; ולא-היה לבבו שלם עם-יהוה אלוהיו, כלבב דויד אביו.
ה וילך שלמה--אחרי עשתורת, אלוהי צידונים; ואחרי מלכום, שיקוץ עמונים.
ו ויעש שלמה הרע, בעיני יהוה; ולא מילא אחרי יהוה, כדויד אביו.
ז אז יבנה שלמה במה, לכמוש שיקוץ מואב, בהר, אשר על-פני ירושלים; ולמולך, שיקוץ בני עמון.
ח וכן עשה, לכל-נשיו הנוכרייות, מקטירות ומזבחות, לאלוהיהן.
ט ויתאנף יהוה, בשלמה: כי-נטה לבבו, מעם יהוה אלוהי ישראל, הנראה אליו, פעמיים.
י וציווה אליו, על-הדבר הזה, לבלתי-לכת, אחרי אלוהים אחרים; ולא שמר, את אשר-ציווה יהוה.
יא ויאמר יהוה לשלמה, יען אשר הייתה-זאת עימך, ולא שמרת בריתי וחוקותיי, אשר ציוויתי עליך--קרוע אקרע את-הממלכה מעליך, ונתתיה לעבדך.
יב אך-בימיך לא אעשנה, למען דויד אביך: מיד בנך, אקרענה.
יג רק את-כל-הממלכה לא אקרע, שבט אחד אתן לבנך: למען דויד עבדי, ולמען ירושלים אשר בחרתי.
יד ויקם יהוה שטן לשלמה, את הדד האדומי: מזרע המלך הוא, באדום.
טו ויהי, בהיות דויד את-אדום, בעלות יואב שר הצבא, לקבר את-החללים; ויך כל-זכר, באדום.
טז כי ששת חודשים ישב-שם יואב, וכל-ישראל, עד-הכרית כל-זכר, באדום.
יז ויברח אדד הוא ואנשים אדומיים מעבדי אביו, איתו--לבוא מצריים; והדד, נער קטן.
יח ויקומו, ממדיין, ויבואו, פארן; ויקחו אנשים עימם מפארן, ויבואו מצריים אל-פרעה מלך-מצריים, וייתן-לו בית ולחם אמר לו, וארץ נתן לו.
יט וימצא הדד חן בעיני פרעה, מאוד; וייתן-לו אישה את-אחות אשתו, אחות תחפנס הגבירה.
כ ותלד לו אחות תחפנס, את גנובת בנו, ותגמלהו תחפנס, בתוך בית פרעה; ויהי גנובת בית פרעה, בתוך בני פרעה.
כא והדד שמע במצריים, כי-שכב דויד עם-אבותיו, וכי-מת, יואב שר-הצבא; ויאמר הדד אל-פרעה, שלחני ואלך אל-ארצי.
כב ויאמר לו פרעה, כי מה-אתה חסר עימי, והנך מבקש, ללכת אל-ארצך; ויאמר לא, כי שלח תשלחני.
כג ויקם אלוהים לו שטן, את-רזון בן-אלידע: אשר ברח, מאת הדדעזר מלך-צובה--אדוניו.
כד ויקבוץ עליו, אנשים, ויהי שר-גדוד, בהרוג דויד אותם; וילכו דמשק ויישבו בה, וימלכו בדמשק.
כה ויהי שטן לישראל כל-ימי שלמה, ואת-הרעה אשר הדד; ויקץ, בישראל, וימלוך, על-ארם.
כו וירובעם בן-נבט אפרתי מן-הצרדה, ושם אימו צרועה אישה אלמנה, עבד, לשלמה; וירם יד, במלך.
כז וזה הדבר, אשר-הרים יד במלך: שלמה, בנה את-המילוא--סגר, את-פרץ עיר דויד אביו.
כח והאיש ירובעם, גיבור חיל; וירא שלמה את-הנער, כי-עושה מלאכה הוא, ויפקד אותו, לכל-סבל בית יוסף.
כט ויהי בעת ההיא, וירובעם יצא מירושלים; וימצא אותו אחייה השילוני הנביא בדרך, והוא מתכסה בשלמה חדשה, ושניהם לבדם, בשדה.
ל ויתפוש אחייה, בשלמה החדשה אשר עליו; ויקרעהא--שנים עשר, קרעים.
לא ויאמר, לירובעם, קח-לך, עשרה קרעים: כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל, הנני קורע את-הממלכה מיד שלמה, ונתתי לך, את עשרה השבטים.
לב והשבט האחד, יהיה-לו--למען עבדי דויד, ולמען ירושלים, העיר אשר בחרתי בה, מכול שבטי ישראל.
לג יען אשר עזבוני, וישתחוו לעשתורת אלוהי צידונין, לכמוש אלוהי מואב, ולמלכום אלוהי בני-עמון; ולא-הלכו בדרכיי, לעשות הישר בעיניי וחוקותיי ומשפטיי--כדויד אביו.
לד ולא-אקח את-כל-הממלכה, מידו: כי נשיא אשיתנו, כול ימי חייו, למען דויד עבדי אשר בחרתי אותו, אשר שמר מצוותיי וחוקותיי.
לה ולקחתי המלוכה, מיד בנו; ונתתיה לך, את עשרת השבטים.
לו ולבנו, אתן שבט-אחד--למען היות-ניר לדויד-עבדי כל-הימים לפניי, בירושלים, העיר אשר בחרתי לי, לשום שמי שם.
לז ואותך אקח--ומלכת, בכול אשר-תאווה נפשך; והיית מלך, על-ישראל.
לח והיה, אם-תשמע את-כל-אשר אצווך, והלכת בדרכיי ועשית הישר בעיניי לשמור חוקותיי ומצוותיי, כאשר עשה דויד עבדי--והייתי עימך, ובניתי לך בית-נאמן כאשר בניתי לדויד, ונתתי לך, את-ישראל.
לט ואענה את-זרע דויד, למען זאת--אך, לא כל-הימים.
מ ויבקש שלמה, להמית את-ירובעם; ויקם ירובעם, ויברח מצריים אל-שישק מלך-מצריים, ויהי במצריים, עד-מות שלמה.
מא ויתר דברי שלמה וכל-אשר עשה, וחכמתו--הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי שלמה.
מב והימים, אשר מלך שלמה בירושלים על-כל-ישראל--ארבעים, שנה.
מג וישכב שלמה, עם-אבותיו, וייקבר, בעיר דויד אביו; וימלוך רחבעם בנו, תחתיו.
פרק יב
א וילך רחבעם, שכם: כי שכם בא כל-ישראל, להמליך אותו.
ב ויהי כשמוע ירובעם בן-נבט, והוא עודנו במצריים, אשר ברח, מפני המלך שלמה; ויישב ירובעם, במצריים.
ג וישלחו, ויקראו-לו, ויבוא ירובעם, וכל-קהל ישראל; וידברו, אל-רחבעם לאמור.
ד אביך, הקשה את-עולנו; ואתה עתה הקל מעבודת אביך הקשה, ומעולו הכבד אשר-נתן עלינו--ונעבדך.
ה ויאמר אליהם, לכו-עד שלושה ימים--ושובו אליי; וילכו, העם.
ו וייוועץ המלך רחבעם, את-הזקנים אשר-היו עומדים את-פני שלמה אביו, בהיותו חי, לאמור: איך אתם נועצים, להשיב את-העם-הזה דבר.
ז וידברו אליו לאמור, אם-היום תהיה-עבד לעם הזה ועבדתם, ועניתם, ודיברת אליהם דברים טובים--והיו לך עבדים, כל-הימים.
ח ויעזוב את-עצת הזקנים, אשר יעצוהו; וייוועץ, את-הילדים אשר גדלו איתו, אשר העומדים, לפניו.
ט ויאמר אליהם, מה אתם נועצים, ונשיב דבר, את-העם הזה--אשר דיברו אליי, לאמור, הקל מן-העול, אשר-נתן אביך עלינו.
י וידברו אליו, הילדים אשר גדלו איתו לאמור, כה-תאמר לעם הזה אשר דיברו אליך לאמור אביך הכביד את-עולנו, ואתה הקל מעלינו: כה תדבר אליהם, קטוני עבה ממותני אבי.
יא ועתה, אבי העמיס עליכם עול כבד, ואני, אוסיף על-עולכם; אבי, ייסר אתכם בשוטים, ואני, אייסר אתכם בעקרבים.
יב ויבוא ירובעם וכל-העם אל-רחבעם, ביום השלישי, כאשר דיבר המלך לאמור, שובו אליי ביום השלישי.
יג ויען המלך את-העם, קשה; ויעזוב את-עצת הזקנים, אשר יעצוהו.
יד וידבר אליהם, כעצת הילדים לאמור, אבי הכביד את-עולכם, ואני אוסיף על-עולכם; אבי, ייסר אתכם בשוטים, ואני, אייסר אתכם בעקרבים.
טו ולא-שמע המלך, אל-העם: כי-הייתה סיבה, מעם יהוה, למען הקים את-דברו אשר דיבר יהוה ביד אחייה השילוני, אל-ירובעם בן-נבט.
טז וירא כל-ישראל, כי לא-שמע המלך אליהם, וישיבו העם את-המלך דבר לאמור מה-לנו חלק בדויד ולא-נחלה בבן-ישי לאוהליך ישראל, עתה ראה ביתך דויד; וילך ישראל, לאוהליו.
יז ובני ישראל, היושבים בערי יהודה--וימלוך עליהם, רחבעם.
יח וישלח המלך רחבעם, את-אדורם אשר על-המס, וירגמו כל-ישראל בו אבן, וימות; והמלך רחבעם, התאמץ לעלות במרכבה, לנוס, ירושלים.
יט ויפשעו ישראל בבית דויד, עד היום הזה.
כ ויהי כשמוע כל-ישראל, כי-שב ירובעם, וישלחו ויקראו אותו אל-העדה, וימליכו אותו על-כל-ישראל: לא היה אחרי בית-דויד, זולתי שבט-יהודה לבדו.
כא ויבוא רחבעם, ירושלים, ויקהל את-כל-בית יהודה ואת-שבט בנימין מאה ושמונים אלף בחור, עושה מלחמה--להילחם, עם-בית ישראל, להשיב את-המלוכה, לרחבעם בן-שלמה.
כב ויהי דבר האלוהים, אל-שמעיה איש-האלוהים לאמור.
כג אמור, אל-רחבעם בן-שלמה מלך יהודה, ואל-כל-בית יהודה, ובנימין; ויתר העם, לאמור.
כד כה אמר יהוה לא-תעלו ולא-תילחמון עם-אחיכם בני-ישראל, שובו איש לביתו--כי מאיתי נהיה, הדבר הזה; וישמעו את-דבר יהוה, וישובו ללכת כדבר יהוה.
כה וייבן ירובעם את-שכם בהר אפריים, ויישב בה; וייצא משם, וייבן את-פנואל.
כו ויאמר ירובעם, בליבו: עתה תשוב הממלכה, לבית דויד.
כז אם-יעלה העם הזה, לעשות זבחים בבית-יהוה בירושלים, ושב לב העם הזה אל-אדוניהם, אל-רחבעם מלך יהודה; והרגוני, ושבו אל-רחבעם מלך-יהודה.
כח וייוועץ המלך--ויעש, שני עגלי זהב; ויאמר אליהם, רב-לכם מעלות ירושלים--הנה אלוהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצריים.
כט וישם את-האחד, בבית-אל; ואת-האחד, נתן בדן.
ל ויהי הדבר הזה, לחטאת; וילכו העם לפני האחד, עד-דן.
לא ויעש, את-בית במות; ויעש כוהנים מקצות העם, אשר לא-היו מבני לוי.
לב ויעש ירובעם חג בחודש השמיני בחמישה-עשר יום לחודש כחג אשר ביהודה, ויעל על-המזבח--כן עשה בבית-אל, לזבח לעגלים אשר-עשה; והעמיד בבית אל, את-כוהני הבמות אשר עשה.
לג ויעל על-המזבח אשר-עשה בבית-אל, בחמישה עשר יום בחודש השמיני--בחודש, אשר-בדא מליבו; ויעש חג לבני ישראל, ויעל על-המזבח להקטיר.
פרק יג
א והנה איש אלוהים, בא מיהודה בדבר יהוה--אל-בית-אל; וירובעם עומד על-המזבח, להקטיר.
ב ויקרא על-המזבח, בדבר יהוה, ויאמר מזבח מזבח, כה אמר יהוה: הנה-בן נולד לבית-דויד, יאשייהו שמו, וזבח עליך את-כוהני הבמות המקטירים עליך, ועצמות אדם ישרפו עליך.
ג ונתן ביום ההוא מופת, לאמור, זה המופת, אשר דיבר יהוה: הנה המזבח נקרע, ונשפך הדשן אשר-עליו.
ד ויהי כשמוע המלך את-דבר איש-האלוהים, אשר קרא על-המזבח בבית-אל, וישלח ירובעם את-ידו מעל המזבח, לאמור תפשוהו; ותיבש ידו אשר שלח עליו, ולא יכול להשיבה אליו.
ה והמזבח נקרע, ויישפך הדשן מן-המזבח: כמופת, אשר נתן איש האלוהים--בדבר יהוה.
ו ויען המלך ויאמר אל-איש האלוהים, חל-נא את-פני יהוה אלוהיך והתפלל בעדי, ותשוב ידי, אליי; ויחל איש-האלוהים, את-פני יהוה, ותשב יד-המלך אליו, ותהי כבראשונה.
ז וידבר המלך אל-איש האלוהים, בואה-איתי הביתה וסעדה; ואתנה לך, מתת.
ח ויאמר איש-האלוהים, אל-המלך, אם-תיתן-לי את-חצי ביתך, לא אבוא עימך; ולא-אוכל לחם ולא אשתה-מים, במקום הזה.
ט כי-כן ציווה אותי, בדבר יהוה לאמור, לא-תאכל לחם, ולא תשתה-מים; ולא תשוב, בדרך אשר הלכת.
י וילך, בדרך אחר; ולא-שב בדרך, אשר בא בה אל-בית-אל.
יא ונביא אחד זקן, יושב בבית-אל; ויבוא בנו ויספר-לו את-כל-המעשה אשר-עשה איש-האלוהים היום בבית-אל, את-הדברים אשר דיבר אל-המלך, ויספרום, לאביהם.
יב וידבר אליהם אביהם, אי-זה הדרך הלך; ויראו בניו, את-הדרך אשר הלך איש האלוהים, אשר-בא, מיהודה.
יג ויאמר, אל-בניו, חבשו-לי, החמור; ויחבשו-לו החמור, וירכב עליו.
יד וילך, אחרי איש האלוהים, וימצאהו, יושב תחת האלה; ויאמר אליו, האתה איש-האלוהים אשר-באת מיהודה--ויאמר אני.
טו ויאמר אליו, לך איתי הביתה; ואכול, לחם.
טז ויאמר, לא אוכל לשוב איתך--ולבוא איתך; ולא-אוכל לחם, ולא-אשתה איתך מים, במקום, הזה.
יז כי-דבר אליי, בדבר יהוה, לא-תאכל לחם, ולא-תשתה שם מים; לא-תשוב ללכת, בדרך אשר-הלכת בה.
יח ויאמר לו, גם-אני נביא כמוך, ומלאך דיבר אליי בדבר יהוה לאמור השיבהו איתך אל-ביתך, ויאכל לחם וישת מים; כיחש, לו.
יט וישב איתו, ויאכל לחם בביתו--וישת מים.
כ ויהי, הם יושבים אל-השולחן; ויהי, דבר-יהוה, אל-הנביא, אשר השיבו.
כא ויקרא אל-איש האלוהים, אשר-בא מיהודה לאמור, כה, אמר יהוה: יען, כי מרית פי יהוה, ולא שמרת את-המצוה, אשר ציווך יהוה אלוהיך.
כב ותשב, ותאכל לחם ותשת מים, במקום אשר דיבר אליך, אל-תאכל לחם ואל-תשת מים--לא-תבוא נבלתך, אל-קבר אבותיך.
כג ויהי, אחרי אוכלו לחם--ואחרי שתותו; ויחבוש-לו החמור, לנביא אשר השיבו.
כד וילך, וימצאהו אריה בדרך וימיתהו; ותהי נבלתו, מושלכת בדרך, והחמור עומד אצלה, והאריה עומד אצל הנבילה.
כה והנה אנשים עוברים, ויראו את-הנבילה מושלכת בדרך, ואת-האריה, עומד אצל הנבילה; ויבואו וידברו בעיר, אשר הנביא הזקן יושב בה.
כו וישמע הנביא, אשר השיבו מן-הדרך, ויאמר איש האלוהים הוא, אשר מרה את-פי יהוה; וייתנהו יהוה לאריה, וישברהו וימיתהו, כדבר יהוה, אשר דיבר-לו.
כז וידבר אל-בניו לאמור, חבשו-לי את-החמור; ויחבושו.
כח וילך, וימצא את-נבלתו מושלכת בדרך, וחמור והאריה, עומדים אצל הנבילה: לא-אכל האריה את-הנבילה, ולא שבר את-החמור.
כט ויישא הנביא את-נבלת איש-האלוהים, ויניחהו אל-החמור--וישיבהו; ויבוא, אל-עיר הנביא הזקן, לספוד, ולקוברו.
ל וינח את-נבלתו, בקברו; ויספדו עליו, הוי אחי.
לא ויהי, אחרי קוברו אותו, ויאמר אל-בניו לאמור, במותי וקברתם אותי בקבר אשר איש האלוהים קבור בו: אצל, עצמותיו, הניחו, את-עצמותיי.
לב כי היה יהיה הדבר, אשר קרא בדבר יהוה, על-המזבח, אשר בבית-אל; ועל כל-בתי הבמות, אשר בערי שומרון.
לג אחר הדבר הזה, לא-שב ירובעם מדרכו הרעה; וישב ויעש מקצות העם, כוהני במות--החפץ ימלא את-ידו, ויהי כוהני במות.
לד ויהי בדבר הזה, לחטאת בית ירובעם; ולהכחיד, ולהשמיד, מעל, פני האדמה.
פרק יד
א בעת ההיא, חלה אבייה בן-ירובעם.
ב ויאמר ירובעם לאשתו, קומי נא והשתנית, ולא יידעו, כי-את אשת ירובעם; והלכת שילה, הנה-שם אחייה הנביא--הוא-דיבר עליי למלך, על-העם הזה.
ג ולקחת בידך עשרה לחם וניקודים, ובקבוק דבש--ובאת אליו; הוא יגיד לך, מה-יהיה לנער.
ד ותעש כן, אשת ירובעם, ותקם ותלך שילה, ותבוא בית אחייה; ואחייהו לא-יכול לראות, כי קמו עיניו משיבו.
ה ויהוה אמר אל-אחייהו, הנה אשת ירובעם באה לדרוש דבר מעימך אל-בנה כי-חולה הוא--כזו וכזה, תדבר אליה; ויהי כבואה, והיא מתנכרה.
ו ויהי כשמוע אחייהו את-קול רגליה, באה בפתח, ויאמר, בואי אשת ירובעם; למה זה, את מתנכרה, ואנוכי, שלוח אלייך קשה.
ז לכי אמרי לירובעם, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, יען אשר הרימותיך, מתוך העם; ואתנך נגיד, על עמי ישראל.
ח ואקרע את-הממלכה מבית דויד, ואתנהא לך; ולא-היית כעבדי דויד, אשר שמר מצוותיי ואשר-הלך אחריי בכל-לבבו, לעשות, רק הישר בעיניי.
ט ותרע לעשות, מכול אשר-היו לפניך; ותלך ותעשה-לך אלוהים אחרים ומסכות, להכעיסני, ואותי השלכת, אחרי גווך.
י לכן, הנני מביא רעה אל-בית ירובעם, והכרתי לירובעם משתין בקיר, עצור ועזוב בישראל; וביערתי אחרי בית-ירובעם, כאשר יבער הגלל עד-תומו.
יא המת לירובעם בעיר, יאכלו הכלבים, והמת בשדה, יאכלו עוף השמיים: כי יהוה, דיבר.
יב ואת קומי, לכי לביתך; בבואה רגלייך העירה, ומת הילד.
יג וספדו-לו כל-ישראל, וקברו אותו--כי-זה לבדו, יבוא לירובעם אל-קבר: יען נמצא-בו דבר טוב, אל-יהוה אלוהי ישראל--בבית ירובעם.
יד והקים יהוה לו מלך על-ישראל, אשר יכרית את-בית ירובעם זה היום; ומה, גם-עתה.
טו והכה יהוה את-ישראל, כאשר ינוד הקנה במים, ונתש את-ישראל מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לאבותיהם, וזירם מעבר לנהר: יען, אשר עשו את-אשריהם--מכעיסים, את-יהוה.
טז וייתן, את-ישראל--בגלל חטאות ירובעם, אשר חטא, ואשר החטיא, את-ישראל.
יז ותקם אשת ירובעם, ותלך ותבוא תרצתה; היא באה בסף-הבית, והנער מת.
יח ויקברו אותו ויספדו-לו, כל-ישראל: כדבר יהוה אשר דיבר, ביד-עבדו אחייהו הנביא.
יט ויתר דברי ירובעם, אשר נלחם ואשר מלך: הנם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.
כ והימים אשר מלך ירובעם, עשרים ושתיים שנה; וישכב, עם-אבותיו, וימלוך נדב בנו, תחתיו.
כא ורחבעם, בן-שלמה, מלך, ביהודה; בן-ארבעים ואחת שנה רחבעם במולכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלים, העיר אשר-בחר יהוה לשום את-שמו שם מכול שבטי ישראל, ושם אימו, נעמה העמונית.
כב ויעש יהודה הרע, בעיני יהוה; ויקנאו אותו, מכול אשר עשו אבותם, בחטאותם, אשר חטאו.
כג ויבנו גם-המה להם במות ומצבות, ואשרים, על כל-גבעה גבוהה, ותחת כל-עץ רענן.
כד וגם-קדש, היה בארץ: עשו, ככול התועבות הגויים, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל.
כה ויהי בשנה החמישית, למלך רחבעם; עלה שישק מלך-מצריים, על-ירושלים.
כו וייקח את-אוצרות בית-יהוה, ואת-אוצרות בית המלך, ואת-הכול, לקח; וייקח את-כל-מגיני הזהב, אשר עשה שלמה.
כז ויעש המלך רחבעם תחתם, מגיני נחושת; והפקיד, על-יד שרי הרצים, השומרים, פתח בית המלך.
כח ויהי מדי-בוא המלך, בית יהוה--יישאום, הרצים, והשיבום, אל-תא הרצים.
כט ויתר דברי רחבעם, וכל-אשר עשה: הלוא-המה כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.
ל ומלחמה הייתה בין-רחבעם ובין ירובעם, כל-הימים.
לא וישכב רחבעם עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו בעיר דויד, ושם אימו, נעמה העמונית; וימלוך אביים בנו, תחתיו.
פרק טו
א ובשנת שמונה עשרה, למלך ירובעם בן-נבט, מלך אביים, על-יהודה.
ב שלוש שנים, מלך בירושלים; ושם אימו, מעכה בת-אבישלום.
ג וילך, בכל-חטאות אביו אשר-עשה לפניו; ולא-היה לבבו שלם עם-יהוה אלוהיו, כלבב דויד אביו.
ד כי למען דויד, נתן יהוה אלוהיו לו ניר בירושלים, להקים את-בנו אחריו, ולהעמיד את-ירושלים.
ה אשר עשה דויד את-הישר, בעיני יהוה; ולא-סר מכול אשר-ציווהו, כול ימי חייו--רק, בדבר אורייה החיתי.
ו ומלחמה הייתה בין-רחבעם ובין ירובעם, כל-ימי חייו.
ז ויתר דברי אביים, וכל-אשר עשה--הלוא-הם כתובים על-ספר דברי הימים, למלכי יהודה; ומלחמה הייתה בין אביים, ובין ירובעם.
ח וישכב אביים עם-אבותיו, ויקברו אותו בעיר דויד; וימלוך אסא בנו, תחתיו.
ט ובשנת עשרים, לירובעם מלך ישראל, מלך אסא, מלך יהודה.
י וארבעים ואחת שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, מעכה בת-אבישלום.
יא ויעש אסא הישר, בעיני יהוה, כדויד, אביו.
יב ויעבר הקדשים, מן-הארץ; ויסר, את-כל-הגילולים, אשר עשו, אבותיו.
יג וגם את-מעכה אימו, ויסירהא מגבירה, אשר-עשתה מפלצת, לאשרה; ויכרות אסא את-מפלצתה, וישרוף בנחל קדרון.
יד והבמות, לא-סרו; רק לבב-אסא, היה שלם עם-יהוה--כל-ימיו.
טו ויבא את-קודשי אביו, וקודשי בית יהוה, כסף וזהב, וכלים.
טז ומלחמה הייתה בין אסא, ובין בעשא מלך-ישראל--כל-ימיהם.
יז ויעל בעשא מלך-ישראל על-יהודה, וייבן את-הרמה--לבלתי, תת יוצא ובא, לאסא, מלך יהודה.
יח וייקח אסא את-כל-הכסף והזהב הנותרים באוצרות בית-יהוה, ואת-אוצרות בית המלך, וייתנם, ביד-עבדיו; וישלחם המלך אסא, אל-בן-הדד בן-טברימון בן-חזיון מלך ארם, היושב בדמשק, לאמור.
יט ברית ביני ובינך, בין אבי ובין אביך; הנה שלחתי לך שוחד, כסף וזהב--לך הפרה את-בריתך את-בעשא מלך-ישראל, ויעלה מעליי.
כ וישמע בן-הדד אל-המלך אסא, וישלח את-שרי החיילים אשר-לו על-ערי ישראל, ויך את-עיון ואת-דן, ואת אביל בית-מעכה; ואת, כל-כנרות, על, כל-ארץ נפתלי.
כא ויהי, כשמוע בעשא, ויחדל, מבנות את-הרמה; ויישב, בתרצה.
כב והמלך אסא השמיע את-כל-יהודה, אין נקי, וישאו את-אבני הרמה ואת-עציה, אשר בנה בעשא; וייבן בם המלך אסא, את-גבע בנימין ואת-המצפה.
כג ויתר כל-דברי-אסא וכל-גבורתו וכל-אשר עשה, והערים אשר בנה--הלוא-המה כתובים על-ספר דברי הימים, למלכי יהודה; רק לעת זקנתו, חלה את-רגליו.
כד וישכב אסא, עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו, בעיר דויד אביו; וימלוך יהושפט בנו, תחתיו.
כה ונדב בן-ירובעם, מלך על-ישראל, בשנת שתיים, לאסא מלך יהודה; וימלוך על-ישראל, שנתיים.
כו ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך, בדרך אביו, ובחטאתו, אשר החטיא את-ישראל.
כז ויקשור עליו בעשא בן-אחייה, לבית יששכר, ויכהו בעשא, בגיבתון אשר לפלשתים; ונדב, וכל-ישראל, צרים, על-גיבתון.
כח וימיתהו בעשא--בשנת שלוש, לאסא מלך יהודה; וימלוך, תחתיו.
כט ויהי כמולכו, הכה את-כל-בית ירובעם--לא-השאיר כל-נשמה לירובעם, עד-השמידו: כדבר יהוה--אשר דיבר, ביד-עבדו אחייה השילוני.
ל על-חטאות ירובעם אשר חטא, ואשר החטיא את-ישראל: בכעסו--אשר הכעיס, את-יהוה אלוהי ישראל.
לא ויתר דברי נדב, וכל-אשר עשה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.
לב ומלחמה הייתה בין אסא, ובין בעשא מלך-ישראל--כל-ימיהם.
לג בשנת שלוש, לאסא מלך יהודה--מלך בעשא בן-אחייה על-כל-ישראל, בתרצה, עשרים וארבע, שנה.
לד ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך, בדרך ירובעם, ובחטאתו, אשר החטיא את-ישראל.
פרק טז
א ויהי דבר-יהוה אל-יהוא בן-חנני, על-בעשא לאמור.
ב יען, אשר הרימותיך מן-העפר, ואתנך נגיד, על עמי ישראל; ותלך בדרך ירובעם, ותחטיא את-עמי ישראל, להכעיסני, בחטאותם.
ג הנני מבעיר אחרי בעשא, ואחרי ביתו; ונתתי, את-ביתך, כבית, ירובעם בן-נבט.
ד המת לבעשא בעיר, יאכלו הכלבים; והמת לו בשדה, יאכלו עוף השמיים.
ה ויתר דברי בעשא ואשר עשה, וגבורתו: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.
ו וישכב בעשא עם-אבותיו, וייקבר בתרצה; וימלוך אלה בנו, תחתיו.
ז וגם ביד-יהוא בן-חנני הנביא, דבר-יהוה היה אל-בעשא ואל-ביתו ועל כל-הרעה אשר-עשה בעיני יהוה להכעיסו במעשה ידיו, להיות, כבית ירובעם; ועל אשר-הכה, אותו.
ח בשנת עשרים ושש שנה, לאסא מלך יהודה: מלך אלה בן-בעשא על-ישראל, בתרצה--שנתיים.
ט ויקשור עליו עבדו זמרי, שר מחצית הרכב; והוא בתרצה, שותה שיכור, בית ארצא, אשר על-הבית בתרצה.
י ויבוא זמרי, ויכהו וימיתהו, בשנת עשרים ושבע, לאסא מלך יהודה; וימלוך, תחתיו.
יא ויהי במולכו כשבתו על-כיסאו, הכה את-כל-בית בעשא--לא-השאיר לו, משתין בקיר; וגואליו, וריעיהו.
יב וישמד זמרי, את כל-בית בעשא, כדבר יהוה אשר דיבר אל-בעשא, ביד יהוא הנביא.
יג אל כל-חטאות בעשא, וחטאות אלה בנו--אשר חטאו, ואשר החטיאו את-ישראל, להכעיס את-יהוה אלוהי ישראל, בהבליהם.
יד ויתר דברי אלה, וכל-אשר עשה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.
טו בשנת עשרים ושבע שנה, לאסא מלך יהודה, מלך זמרי שבעת ימים, בתרצה; והעם חונים, על-גיבתון אשר לפלשתים.
טז וישמע העם, החונים לאמור, קשר זמרי, וגם הכה את-המלך; וימליכו כל-ישראל את-עומרי שר-צבא על-ישראל, ביום ההוא--במחנה.
יז ויעלה עומרי וכל-ישראל עימו, מגיבתון; ויצורו, על-תרצה.
יח ויהי כראות זמרי, כי-נלכדה העיר, ויבוא, אל-ארמון בית-המלך; וישרוף עליו את-בית-מלך באש, וימות.
יט על-חטאותיו אשר חטא, לעשות הרע בעיני יהוה--ללכת, בדרך ירובעם, ובחטאתו אשר עשה, להחטיא את-ישראל.
כ ויתר דברי זמרי, וקשרו אשר קשר: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.
כא אז ייחלק העם ישראל, לחצי: חצי העם היה אחרי תבני בן-גינת, להמליכו, והחצי, אחרי עומרי.
כב ויחזק העם, אשר אחרי עומרי, את-העם, אשר אחרי תבני בן-גינת; וימת תבני, וימלוך עומרי.
כג בשנת שלושים ואחת שנה, לאסא מלך יהודה, מלך עומרי על-ישראל, שתים עשרה שנה; בתרצה, מלך שש-שנים.
כד וייקן את-ההר שומרון, מאת שמר--בכיכריים כסף; וייבן, את-ההר, ויקרא את-שם העיר אשר בנה, על שם-שמר אדוני ההר שומרון.
כה ויעשה עומרי הרע, בעיני יהוה; וירע, מכול אשר לפניו.
כו וילך, בכל-דרך ירובעם בן-נבט, ובחטאתו, אשר החטיא את-ישראל: להכעיס, את-יהוה אלוהי ישראל--בהבליהם.
כז ויתר דברי עומרי אשר עשה, וגבורתו אשר עשה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.
כח וישכב עומרי עם-אבותיו, וייקבר בשומרון; וימלוך אחאב בנו, תחתיו.
כט ואחאב בן-עומרי, מלך על-ישראל, בשנת שלושים ושמונה שנה, לאסא מלך יהודה; וימלוך אחאב בן-עומרי על-ישראל, בשומרון, עשרים ושתיים, שנה.
ל ויעש אחאב בן-עומרי הרע, בעיני יהוה--מכול, אשר לפניו.
לא ויהי הנקל לכתו, בחטאות ירובעם בן-נבט; וייקח אישה את-איזבל, בת-אתבעל מלך צידונים, וילך ויעבוד את-הבעל, וישתחו לו.
לב ויקם מזבח, לבעל, בית הבעל, אשר בנה בשומרון.
לג ויעש אחאב, את-האשרה; ויוסף אחאב לעשות, להכעיס את-יהוה אלוהי ישראל, מכול מלכי ישראל, אשר היו לפניו.
לד בימיו בנה חיאל, בית האלי--את-יריחו: באבירם בכורו ייסדה, ובשגוב צעירו הציב דלתיה, כדבר יהוה, אשר דיבר ביד יהושוע בן-נון.
פרק יז
א ויאמר אלייהו התשבי מתושבי גלעד, אל-אחאב, חי-יהוה אלוהי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם-יהיה השנים האלה טל ומטר--כי, אם-לפי דברי.
ב ויהי דבר-יהוה, אליו לאמור.
ג לך מזה, ופנית לך קדמה; ונסתרת בנחל כרית, אשר על-פני הירדן.
ד והיה, מהנחל תשתה; ואת-העורבים ציוויתי, לכלכלך שם.
ה וילך ויעש, כדבר יהוה; וילך, ויישב בנחל כרית, אשר, על-פני הירדן.
ו והעורבים, מביאים לו לחם ובשר בבוקר, ולחם ובשר, בערב; ומן-הנחל, ישתה.
ז ויהי מקץ ימים, וייבש הנחל: כי לא-היה גשם, בארץ.
ח ויהי דבר-יהוה, אליו לאמור.
ט קום לך צרפתה אשר לצידון, וישבת שם; הנה ציוויתי שם אישה אלמנה, לכלכלך.
י ויקם וילך צרפתה, ויבוא אל-פתח העיר, והנה-שם אישה אלמנה, מקוששת עצים; ויקרא אליה ויאמר, קחי-נא לי מעט-מים בכלי ואשתה.
יא ותלך, לקחת; ויקרא אליה ויאמר, לקחי-נא לי פת-לחם בידך.
יב ותאמר, חי-יהוה אלוהיך אם-יש-לי מעוג, כי אם-מלוא כף-קמח בכד, ומעט-שמן בצפחת; והנני מקוששת שניים עצים, ובאתי ועשיתיהו לי ולבני, ואכלנוהו, ומתנו.
יג ויאמר אליה אלייהו אל-תיראי, בואי עשי כדברך; אך עשי-לי משם עוגה קטנה בראשונה, והוצאת לי, ולך ולבנך, תעשי באחרונה.
יד כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל, כד הקמח לא תכלה, וצפחת השמן, לא תחסר: עד יום תת-יהוה, גשם--על-פני האדמה.
טו ותלך ותעשה, כדבר אלייהו; ותאכל היא-והוא וביתה, ימים.
טז כד הקמח לא כלתה, וצפחת השמן לא חסר--כדבר יהוה, אשר דיבר ביד אלייהו.
יז ויהי, אחר הדברים האלה, חלה, בן-האישה בעלת הבית; ויהי חולייו חזק מאוד, עד אשר לא-נותרה-בו נשמה.
יח ותאמר, אל-אלייהו, מה-לי ולך, איש האלוהים: באת אליי להזכיר את-עווני, ולהמית את-בני.
יט ויאמר אליה, תני-לי את-בנך; וייקחהו מחיקה, ויעלהו אל-העלייה אשר-הוא יושב שם, וישכיבהו, על-מיטתו.
כ ויקרא אל-יהוה, ויאמר: יהוה אלוהיי--הגם על-האלמנה אשר-אני מתגורר עימה הרעות, להמית את-בנה.
כא ויתמודד על-הילד שלוש פעמים, ויקרא אל-יהוה ויאמר: יהוה אלוהיי, תשב נא נפש-הילד הזה על-קרבו.
כב וישמע יהוה, בקול אלייהו; ותשב נפש-הילד על-קרבו, ויחי.
כג וייקח אלייהו את-הילד, ויורידהו מן-העלייה הביתה, וייתנהו, לאימו; ויאמר, אלייהו, ראי, חי בנך.
כד ותאמר האישה, אל-אלייהו, עתה זה ידעתי, כי איש אלוהים אתה; ודבר-יהוה בפיך, אמת.
פרק יח
א ויהי, ימים רבים, ודבר-יהוה היה אל-אלייהו, בשנה השלישית לאמור: לך היראה אל-אחאב, ואתנה מטר על-פני האדמה.
ב וילך, אלייהו, להיראות, אל-אחאב; והרעב חזק, בשומרון.
ג ויקרא אחאב, אל-עובדיהו אשר על-הבית; ועובדיהו, היה ירא את-יהוה--מאוד.
ד ויהי בהכרית איזבל, את נביאי יהוה; וייקח עובדיהו מאה נביאים, ויחביאם חמישים איש במערה, וכילכלם, לחם ומים.
ה ויאמר אחאב, אל-עובדיהו, לך בארץ אל-כל-מעייני המים, ואל כל-הנחלים; אוליי נמצא חציר, ונחייה סוס ופרד, ולא נכרית, מהבהמה.
ו ויחלקו להם את-הארץ, לעבור-בה: אחאב הלך בדרך אחד, לבדו, ועובדיהו הלך בדרך-אחד, לבדו.
ז ויהי עובדיהו בדרך, והנה אלייהו לקראתו; ויכירהו, וייפול על-פניו, ויאמר, האתה זה אדוני אלייהו.
ח ויאמר לו, אני; לך אמור לאדוניך, הנה אלייהו.
ט ויאמר, מה חטאתי: כי-אתה נותן את-עבדך, ביד-אחאב--להמיתני.
י חי יהוה אלוהיך, אם-יש-גוי וממלכה אשר לא-שלח אדוני שם לבקשך, ואמרו, אין; והשביע את-הממלכה ואת-הגוי, כי לא ימצאך.
יא ועתה, אתה אומר: לך אמור לאדוניך, הנה אלייהו.
יב והיה אני אלך מאיתך, ורוח יהוה יישאך על אשר לא-אדע, ובאתי להגיד לאחאב ולא ימצאך, והרגני; ועבדך ירא את-יהוה, מנעוריי.
יג הלוא-הוגד לאדוני, את אשר-עשיתי, בהרוג איזבל, את נביאי יהוה; ואחביא מנביאי יהוה מאה איש, חמישים חמישים איש במערה, ואכלכלם, לחם ומים.
יד ועתה אתה אומר, לך אמור לאדוניך הנה אלייהו; והרגני.
טו ויאמר, אלייהו, חי יהוה צבאות, אשר עמדתי לפניו: כי היום, איראה אליו.
טז וילך עובדיהו לקראת אחאב, ויגד-לו; וילך אחאב, לקראת אלייהו.
יז ויהי כראות אחאב, את-אלייהו; ויאמר אחאב אליו, האתה זה עוכר ישראל.
יח ויאמר, לא עכרתי את-ישראל, כי אם-אתה, ובית אביך--בעזובכם את-מצוות יהוה, ותלך אחרי הבעלים.
יט ועתה, שלח קבוץ אליי את-כל-ישראל--אל-הר הכרמל; ואת-נביאי הבעל ארבע מאות וחמישים, ונביאי האשרה ארבע מאות, אוכלי, שולחן איזבל.
כ וישלח אחאב, בכל-בני ישראל; ויקבוץ את-הנביאים, אל-הר הכרמל.
כא וייגש אלייהו אל-כל-העם, ויאמר עד-מתיי אתם פוסחים על-שתי הסעיפים--אם-יהוה האלוהים לכו אחריו, ואם-הבעל לכו אחריו; ולא-ענו העם אותו, דבר.
כב ויאמר אלייהו, אל-העם, אני נותרתי נביא ליהוה, לבדי; ונביאי הבעל, ארבע-מאות וחמישים איש.
כג וייתנו-לנו שניים פרים, ויבחרו להם הפר האחד וינתחוהו וישימו על-העצים, ואש, לא ישימו; ואני אעשה את-הפר האחד, ונתתי על-העצים, ואש, לא אשים.
כד וקראתם בשם אלוהיכם, ואני אקרא בשם-יהוה, והיה האלוהים אשר-יענה באש, הוא האלוהים; ויען כל-העם ויאמרו, טוב הדבר.
כה ויאמר אלייהו לנביאי הבעל, בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה, כי אתם, הרבים; וקראו בשם אלוהיכם, ואש לא תשימו.
כו ויקחו את-הפר אשר-נתן להם, ויעשו, ויקראו בשם-הבעל מהבוקר ועד-הצוהריים לאמור הבעל עננו, ואין קול ואין עונה; ויפסחו, על-המזבח אשר עשה.
כז ויהי בצוהריים ויהתל בהם אלייהו, ויאמר קראו בקול-גדול כי-אלוהים הוא--כי שיח וכי-שיג לו, וכי-דרך לו; אוליי ישן הוא, וייקץ.
כח ויקראו, בקול גדול, ויתגודדו כמשפטם, בחרבות וברמחים--עד-שפוך-דם, עליהם.
כט ויהי, כעבור הצוהריים, ויתנבאו, עד לעלות המנחה; ואין-קול ואין-עונה, ואין קשב.
ל ויאמר אלייהו לכל-העם גשו אליי, וייגשו כל-העם אליו; וירפא את-מזבח יהוה, ההרוס.
לא וייקח אלייהו, שתים עשרה אבנים, כמספר, שבטי בני-יעקוב--אשר היה דבר-יהוה אליו לאמור, ישראל יהיה שמך.
לב ויבנה את-האבנים מזבח, בשם יהוה; ויעש תעלה, כבית סאתיים זרע, סביב, למזבח.
לג ויערוך, את-העצים; וינתח, את-הפר, וישם, על-העצים.
לד ויאמר, מלאו ארבעה כדים מים, וייצקו על-העולה, ועל-העצים; ויאמר שנו וישנו, ויאמר שלשו וישלשו.
לה וילכו המים, סביב למזבח; וגם את-התעלה, מילא-מים.
לו ויהי בעלות המנחה, וייגש אלייהו הנביא ויאמר, יהוה אלוהי אברהם יצחק וישראל, היום ייוודע כי-אתה אלוהים בישראל ואני עבדך; ובדברך עשיתי, את כל-הדברים האלה.
לז ענני יהוה, ענני, ויידעו העם הזה, כי-אתה יהוה האלוהים; ואתה הסיבות את-ליבם, אחורנית.
לח ותיפול אש-יהוה, ותאכל את-העולה ואת-העצים, ואת-האבנים, ואת-העפר; ואת-המים אשר-בתעלה, ליחכה.
לט וירא, כל-העם, וייפלו, על-פניהם; ויאמרו--יהוה הוא האלוהים, יהוה הוא האלוהים.
מ ויאמר אלייהו להם תפשו את-נביאי הבעל, איש אל-יימלט מהם--ויתפשום; ויורידם אלייהו אל-נחל קישון, וישחטם שם.
מא ויאמר אלייהו לאחאב, עלה אכול ושתה: כי-קול, המון הגשם.
מב ויעלה אחאב, לאכול ולשתות; ואלייהו עלה אל-ראש הכרמל, ויגהר ארצה, וישם פניו, בין ברכיו.
מג ויאמר אל-נערו, עלה-נא הבט דרך-ים, ויעל ויבט, ויאמר אין מאומה; ויאמר, שוב שבע פעמים.
מד ויהי, בשביעית, ויאמר הנה-עב קטנה ככף-איש, עולה מים; ויאמר, עלה אמור אל-אחאב אסור ורד, ולא יעצורך, הגשם.
מה ויהי עד-כה ועד-כה, והשמיים התקדרו עבים ורוח, ויהי, גשם גדול; וירכב אחאב, וילך יזרעאלה.
מו ויד-יהוה, הייתה אל-אלייהו, וישנס, מותניו; וירץ לפני אחאב, עד-בואכה יזרעאלה.
פרק יט
א ויגד אחאב לאיזבל, את כל-אשר עשה אלייהו, ואת כל-אשר הרג את-כל-הנביאים, בחרב.
ב ותשלח איזבל מלאך, אל-אלייהו לאמור: כה-יעשון אלוהים, וכה יוסיפון, כי-כעת מחר אשים את-נפשך, כנפש אחד מהם.
ג וירא, ויקם וילך אל-נפשו, ויבוא, באר שבע אשר ליהודה; וינח את-נערו, שם.
ד והוא-הלך במדבר, דרך יום, ויבוא, ויישב תחת רותם אחד; וישאל את-נפשו, למות, ויאמר רב עתה יהוה קח נפשי, כי-לא-טוב אנוכי מאבותיי.
ה וישכב, ויישן, תחת, רותם אחד; והנה-זה מלאך נוגע בו, ויאמר לו קום אכול.
ו ויבט, והנה מראשותיו עוגת רצפים וצפחת מים; ויאכל וישת, וישב וישכב.
ז וישב מלאך יהוה שנית וייגע-בו, ויאמר קום אכול: כי רב ממך, הדרך.
ח ויקם, ויאכל וישתה; וילך בכוח האכילה ההיא, ארבעים יום וארבעים לילה, עד הר האלוהים, חורב.
ט ויבוא-שם אל-המערה, וילן שם; והנה דבר-יהוה, אליו, ויאמר לו, מה-לך פה אלייהו.
י ויאמר קנוא קינאתי ליהוה אלוהי צבאות, כי-עזבו בריתך בני ישראל--את-מזבחותיך הרסו, ואת-נביאיך הרגו בחרב; ואיוותר אני לבדי, ויבקשו את-נפשי לקחתה.
יא ויאמר, צא ועמדת בהר לפני יהוה, והנה יהוה עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני יהוה, לא ברוח יהוה; ואחר הרוח רעש, לא ברעש יהוה.
יב ואחר הרעש אש, לא באש יהוה; ואחר האש, קול דממה דקה.
יג ויהי כשמוע אלייהו, וילט פניו באדרתו, וייצא, ויעמוד פתח המערה; והנה אליו, קול, ויאמר, מה-לך פה אלייהו.
יד ויאמר קנוא קינאתי ליהוה אלוהי צבאות, כי-עזבו בריתך בני ישראל--את-מזבחותיך הרסו, ואת-נביאיך הרגו בחרב; ואיוותר אני לבדי, ויבקשו את-נפשי לקחתה.
טו ויאמר יהוה אליו, לך שוב לדרכך מדברה דמשק; ובאת, ומשחת את-חזאל למלך--על-ארם.
טז ואת יהוא בן-נמשי, תמשח למלך על-ישראל; ואת-אלישע בן-שפט מאביל מחולה, תמשח לנביא תחתיך.
יז והיה, הנמלט מחרב חזאל--ימית יהוא; והנמלט מחרב יהוא, ימית אלישע.
יח והשארתי בישראל, שבעת אלפים: כל-הברכיים, אשר לא-כרעו לבעל, וכל-הפה, אשר לא-נשק לו.
יט וילך משם וימצא את-אלישע בן-שפט, והוא חורש, שנים-עשר צמדים לפניו, והוא בשנים העשר; ויעבור אלייהו אליו, וישלך אדרתו אליו.
כ ויעזוב את-הבקר, וירץ אחרי אלייהו, ויאמר אשקה-נא לאבי ולאימי, ואלכה אחריך; ויאמר לו לך שוב, כי מה-עשיתי לך.
כא וישב מאחריו וייקח את-צמד הבקר ויזבחהו, ובכלי הבקר בשלם הבשר, וייתן לעם, ויאכלו; ויקם, וילך אחרי אלייהו--וישרתהו.
פרק כ
א ובן-הדד מלך-ארם, קבץ את-כל-חילו, ושלושים ושניים מלך איתו, וסוס ורכב; ויעל, ויצר על-שומרון, ויילחם, בה.
ב וישלח מלאכים אל-אחאב מלך-ישראל, העירה.
ג ויאמר לו, כה אמר בן-הדד, כספך וזהבך, לי-הוא; ונשיך ובניך הטובים, לי-הם.
ד ויען מלך-ישראל ויאמר, כדברך אדוני המלך: לך אני, וכל-אשר-לי.
ה וישובו, המלאכים, ויאמרו, כה-אמר בן-הדד לאמור: כי-שלחתי אליך לאמור, כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תיתן.
ו כי אם-כעת מחר, אשלח את-עבדיי אליך, וחיפשו את-ביתך, ואת בתי עבדיך; והיה כל-מחמד עיניך, ישימו בידם ולקחו.
ז ויקרא מלך-ישראל, לכל-זקני הארץ, ויאמר דעו-נא וראו, כי רעה זה מבקש: כי-שלח אליי לנשיי ולבניי, ולכספי ולזהבי, ולא מנעתי, ממנו.
ח ויאמרו אליו כל-הזקנים, וכל-העם: אל-תשמע, ולא תאבה.
ט ויאמר למלאכי בן-הדד, אמרו לאדוני המלך כול אשר-שלחת אל-עבדך בראשונה אעשה, והדבר הזה, לא אוכל לעשות; וילכו, המלאכים, וישיבוהו, דבר.
י וישלח אליו, בן-הדד, ויאמר, כה-יעשון לי אלוהים וכה יוסיפו: אם-ישפוק, עפר שומרון, לשעלים, לכל-העם אשר ברגליי.
יא ויען מלך-ישראל ויאמר דברו, אל-יתהלל חוגר כמפתח.
יב ויהי, כשמוע את-הדבר הזה, והוא שותה הוא והמלכים, בסוכות; ויאמר אל-עבדיו שימו, וישימו על-העיר.
יג והנה נביא אחד, ניגש אל-אחאב מלך-ישראל, ויאמר כה אמר יהוה, הראית את כל-ההמון הגדול הזה; הנני נותנו בידך היום, וידעת כי-אני יהוה.
יד ויאמר אחאב, במי, ויאמר כה-אמר יהוה, בנערי שרי המדינות; ויאמר מי-יאסור המלחמה, ויאמר אתה.
טו ויפקוד, את-נערי שרי המדינות, ויהיו, מאתיים שניים ושלושים; ואחריהם, פקד את-כל-העם כל-בני ישראל--שבעת אלפים.
טז וייצאו, בצוהריים; ובן-הדד שותה שיכור בסוכות, הוא והמלכים שלושים-ושניים מלך--עוזר אותו.
יז וייצאו, נערי שרי המדינות--בראשונה; וישלח בן-הדד, ויגידו לו לאמור, אנשים, יצאו משומרון.
יח ויאמר אם-לשלום יצאו, תפשום חיים; ואם למלחמה יצאו, חיים תפשום.
יט ואלה יצאו מן-העיר, נערי שרי המדינות, והחיל, אשר אחריהם.
כ ויכו, איש אישו, וינוסו ארם, וירדפם ישראל; ויימלט, בן-הדד מלך ארם, על-סוס, ופרשים.
כא וייצא מלך ישראל, ויך את-הסוס ואת-הרכב, והכה בארם, מכה גדולה.
כב וייגש הנביא, אל-מלך ישראל, ויאמר לו לך התחזק, ודע וראה את אשר-תעשה: כי לתשובת השנה, מלך ארם עולה עליך.
כג ועבדי מלך-ארם אמרו אליו, אלוהי הרים אלוהיהם, על-כן, חזקו ממנו; ואולם, נילחם איתם במישור--אם-לא נחזק, מהם.
כד ואת-הדבר הזה, עשה: הסר המלכים איש ממקומו, ושים פחות תחתיהם.
כה ואתה תמנה-לך חיל כחיל הנופל מאותך וסוס כסוס ורכב כרכב, ונילחמה אותם במישור--אם-לא נחזק, מהם; וישמע לקולם, ויעש כן.
כו ויהי לתשובת השנה, ויפקוד בן-הדד את-ארם; ויעל אפקה, למלחמה עם-ישראל.
כז ובני ישראל, הותפקדו וכולכלו, וילכו, לקראתם; ויחנו בני-ישראל נגדם, כשני חשיפי עיזים, וארם, מילאו את-הארץ.
כח וייגש איש האלוהים, ויאמר אל-מלך ישראל, ויאמר כה-אמר יהוה יען אשר אמרו ארם אלוהי הרים יהוה, ולא-אלוהי עמקים הוא--ונתתי את-כל-ההמון הגדול הזה, בידך, וידעתם, כי-אני יהוה.
כט ויחנו אלה נוכח-אלה, שבעת ימים; ויהי ביום השביעי, ותקרב המלחמה, ויכו בני-ישראל את-ארם מאה-אלף רגלי, ביום אחד.
ל וינוסו הנותרים אפקה, אל-העיר, ותיפול החומה, על-עשרים ושבעה אלף איש הנותרים; ובן-הדד נס, ויבוא אל-העיר חדר בחדר.
לא ויאמרו אליו, עבדיו, הנה-נא שמענו, כי מלכי בית ישראל כי-מלכי חסד הם; נשימה נא שקים במותנינו וחבלים בראשנו, ונצא אל-מלך ישראל--אוליי, יחייה את-נפשך.
לב ויחגרו שקים במותניהם וחבלים בראשיהם, ויבואו אל-מלך ישראל, ויאמרו, עבדך בן-הדד אמר תחי-נא נפשי; ויאמר העודנו חי, אחי הוא.
לג והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו, ויאמרו אחיך בן-הדד, ויאמר, בואו קחוהו; וייצא אליו בן-הדד, ויעלהו על-המרכבה.
לד ויאמר אליו הערים אשר-לקח-אבי מאת אביך אשיב, וחוצות תשים לך בדמשק כאשר-שם אבי בשומרון, ואני, בברית אשלחך; ויכרות-לו ברית, וישלחהו.
לה ואיש אחד מבני הנביאים, אמר אל-ריעהו בדבר יהוה--הכיני נא; וימאן האיש, להכותו.
לו ויאמר לו, יען אשר לא-שמעת בקול יהוה, הנך הולך מאיתי, והכך האריה; וילך, מאצלו, וימצאהו האריה, ויכהו.
לז וימצא איש אחר, ויאמר הכיני נא; ויכהו האיש, הכה ופצוע.
לח וילך, הנביא, ויעמוד למלך, על-הדרך; ויתחפש באפר, על-עיניו.
לט ויהי המלך עובר, והוא צעק אל-המלך; ויאמר עבדך יצא בקרב-המלחמה, והנה-איש סר ויבא אליי איש ויאמר שמור את-האיש הזה--אם-היפקד ייפקד, והייתה נפשך תחת נפשו או כיכר-כסף תשקול.
מ ויהי עבדך, עושה הנה והנה--והוא איננו; ויאמר אליו מלך-ישראל כן משפטך, אתה חרצת.
מא וימהר--ויסר את-האפר, מעלי עיניו; ויכר אותו מלך ישראל, כי מהנביאים הוא.
מב ויאמר אליו, כה אמר יהוה, יען שילחת את-איש-חרמי, מיד--והייתה נפשך תחת נפשו, ועמך תחת עמו.
מג וילך מלך-ישראל על-ביתו, סר וזעף; ויבוא, שומרונה.
פרק כא
א ויהי, אחר הדברים האלה, כרם היה לנבות היזרעאלי, אשר ביזרעאל--אצל היכל אחאב, מלך שומרון.
ב וידבר אחאב אל-נבות לאמור תנה-לי את-כרמך ויהי-לי לגן-ירק, כי הוא קרוב אצל ביתי, ואתנה לך תחתיו, כרם טוב ממנו; אם טוב בעיניך, אתנה-לך כסף מחיר זה.
ג ויאמר נבות, אל-אחאב: חלילה לי מיהוה, מתיתי את-נחלת אבותיי לך.
ד ויבוא אחאב אל-ביתו סר וזעף, על-הדבר אשר-דיבר אליו נבות היזרעאלי, ויאמר, לא-אתן לך את-נחלת אבותיי; וישכב, על-מיטתו, ויסב את-פניו, ולא-אכל לחם.
ה ותבוא אליו, איזבל אשתו; ותדבר אליו, מה-זה רוחך סרה, ואינך, אוכל לחם.
ו וידבר אליה, כי-אדבר אל-נבות היזרעאלי ואומר לו תנה-לי את-כרמך בכסף, או אם-חפץ אתה, אתנה-לך כרם תחתיו; ויאמר, לא-אתן לך את-כרמי.
ז ותאמר אליו, איזבל אשתו, אתה, עתה תעשה מלוכה על-ישראל; קום אכול-לחם, וייטב ליבך--אני אתן לך, את-כרם נבות היזרעאלי.
ח ותכתוב ספרים בשם אחאב, ותחתום בחותמו; ותשלח ספרים, אל-הזקנים ואל-החורים אשר בעירו, היושבים, את-נבות.
ט ותכתוב בספרים, לאמור: קראו-צום, והושיבו את-נבות בראש העם.
י והושיבו שניים אנשים בני-בלייעל, נגדו, ויעידוהו לאמור, בירכת אלוהים ומלך; והוציאוהו וסקלוהו, וימות.
יא ויעשו אנשי עירו הזקנים והחורים, אשר היושבים בעירו, כאשר שלחה אליהם, איזבל--כאשר כתוב בספרים, אשר שלחה אליהם.
יב קראו, צום; והושיבו את-נבות, בראש העם.
יג ויבואו שני האנשים בני-בלייעל, ויישבו נגדו, ויעידוהו אנשי הבלייעל את-נבות נגד העם לאמור, בירך נבות אלוהים ומלך; ויוציאוהו מחוץ לעיר, ויסקלוהו באבנים וימות.
יד וישלחו, אל-איזבל לאמור: סוקל נבות, וימות.
טו ויהי כשמוע איזבל, כי-סוקל נבות וימות; ותאמר איזבל אל-אחאב, קום רש את-כרם נבות היזרעאלי אשר מיאן לתת-לך בכסף--כי אין נבות חי, כי-מת.
טז ויהי כשמוע אחאב, כי מת נבות; ויקם אחאב, לרדת אל-כרם נבות היזרעאלי--לרשתו.
יז ויהי, דבר-יהוה, אל-אלייהו התשבי, לאמור.
יח קום רד, לקראת אחאב מלך-ישראל--אשר בשומרון; הנה בכרם נבות, אשר-ירד שם לרשתו.
יט ודיברת אליו לאמור, כה אמר יהוה, הרצחת, וגם-ירשת; ודיברת אליו לאמור, כה אמר יהוה, במקום אשר לקקו הכלבים את-דם נבות, ילוקו הכלבים את-דמך גם-אתה.
כ ויאמר אחאב אל-אלייהו, המצאתני אויבי; ויאמר מצאתי--יען התמכרך, לעשות הרע בעיני יהוה.
כא הנני מביא אליך רעה, וביערתי אחריך; והכרתי לאחאב משתין בקיר, ועצור ועזוב בישראל.
כב ונתתי את-ביתך, כבית ירובעם בן-נבט, וכבית, בעשא בן-אחייה: אל-הכעס אשר הכעסת, ותחטיא את-ישראל.
כג וגם-לאיזבל--דיבר יהוה, לאמור: הכלבים יאכלו את-איזבל, בחיל יזרעאל.
כד המת לאחאב בעיר, יאכלו הכלבים; והמת, בשדה, יאכלו, עוף השמיים.
כה רק, לא-היה כאחאב, אשר התמכר, לעשות הרע בעיני יהוה--אשר-הסתה אותו, איזבל אשתו.
כו ויתעב מאוד, ללכת אחרי הגילולים--ככול, אשר עשו האמורי, אשר הוריש יהוה, מפני בני ישראל.
כז ויהי כשמוע אחאב את-הדברים האלה, ויקרע בגדיו, וישם-שק על-בשרו, ויצום; וישכב בשק, ויהלך אט.
כח ויהי, דבר-יהוה, אל-אלייהו התשבי, לאמור.
כט הראית, כי-נכנע אחאב מלפניי; יען כי-נכנע מפניי, לא-אביא הרעה בימיו--בימי בנו, אביא הרעה על-ביתו.
פרק כב
א ויישבו, שלוש שנים: אין, מלחמה, בין ארם, ובין ישראל.
ב ויהי, בשנה השלישית; ויירד יהושפט מלך-יהודה, אל-מלך ישראל.
ג ויאמר מלך-ישראל, אל-עבדיו, הידעתם, כי-לנו רמות גלעד; ואנחנו מחשים--מקחת אותה, מיד מלך ארם.
ד ויאמר, אל-יהושפט, התלך איתי למלחמה, רמות גלעד; ויאמר יהושפט אל-מלך ישראל, כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסיי כסוסיך.
ה ויאמר יהושפט, אל-מלך ישראל: דרוש-נא כיום, את-דבר יהוה.
ו ויקבוץ מלך-ישראל את-הנביאים, כארבע מאות איש, ויאמר אליהם האלך על-רמות גלעד למלחמה, אם-אחדל; ויאמרו עלה, וייתן אדוניי ביד המלך.
ז ויאמר, יהושפט, האין פה נביא ליהוה, עוד; ונדרשה, מאותו.
ח ויאמר מלך-ישראל אל-יהושפט עוד איש-אחד לדרוש את-יהוה מאותו ואני שנאתיו, כי לא-יתנבא עליי טוב כי אם-רע--מיכיהו, בן-ימלה; ויאמר, יהושפט, אל-יאמר המלך, כן.
ט ויקרא מלך ישראל, אל-סריס אחד; ויאמר, מהרה מיכיהו בן-ימלה.
י ומלך ישראל ויהושפט מלך-יהודה יושבים איש על-כיסאו מלובשים בגדים, בגורן, פתח, שער שומרון; וכל-הנביאים--מתנבאים, לפניהם.
יא ויעש לו צדקייה בן-כנענה, קרני ברזל; ויאמר כה-אמר יהוה, באלה תנגח את-ארם עד-כלותם.
יב וכל-הנביאים--ניבאים כן, לאמור: עלה רמות גלעד, והצלח, ונתן יהוה, ביד המלך.
יג והמלאך אשר-הלך לקרוא מיכיהו, דיבר אליו לאמור, הנה-נא דברי הנביאים פה-אחד טוב, אל-המלך; יהי-נא דברך, כדבר אחד מהם--ודיברת טוב.
יד ויאמר, מיכיהו: חי-יהוה--כי את-אשר יאמר יהוה אליי, אותו אדבר.
טו ויבוא, אל-המלך, ויאמר המלך אליו מיכיהו הנלך אל-רמות גלעד למלחמה, אם-נחדל; ויאמר אליו עלה והצלח, ונתן יהוה ביד המלך.
טז ויאמר אליו המלך, עד-כמה פעמים אני משביעך: אשר לא-תדבר אליי, רק-אמת--בשם יהוה.
יז ויאמר, ראיתי את-כל-ישראל נפוצים אל-ההרים, כצאן, אשר אין-להם רועה; ויאמר יהוה לא-אדונים לאלה, ישובו איש-לביתו בשלום.
יח ויאמר מלך-ישראל, אל-יהושפט: הלוא אמרתי אליך, לא-יתנבא עליי טוב כי אם-רע.
יט ויאמר, לכן שמע דבר-יהוה; ראיתי את-יהוה, יושב על-כיסאו, וכל-צבא השמיים עומד עליו, מימינו ומשמאלו.
כ ויאמר יהוה, מי יפתה את-אחאב, ויעל, וייפול ברמות גלעד; ויאמר זה בכה, וזה אומר בכה.
כא וייצא הרוח, ויעמוד לפני יהוה, ויאמר, אני אפתנו; ויאמר יהוה אליו, במה.
כב ויאמר, אצא והייתי רוח שקר, בפי, כל-נביאיו; ויאמר, תפתה וגם-תוכל--צא, ועשה-כן.
כג ועתה, הנה נתן יהוה רוח שקר, בפי, כל-נביאיך אלה; ויהוה, דיבר עליך רעה.
כד וייגש צדקייהו בן-כנענה, ויכה את-מיכיהו על-הלחי; ויאמר, אי-זה עבר רוח-יהוה מאיתי לדבר אותך.
כה ויאמר מיכיהו, הנך רואה ביום ההוא, אשר תבוא חדר בחדר, להיחבא.
כו ויאמר, מלך ישראל, קח את-מיכיהו, והשיבהו אל-אמון שר-העיר; ואל-יואש, בן-המלך.
כז ואמרת, כה אמר המלך, שימו את-זה, בית הכלא; והאכילוהו לחם לחץ, ומים לחץ, עד, בואי בשלום.
כח ויאמר מיכיהו--אם-שוב תשוב בשלום, לא-דיבר יהוה בי; ויאמר, שמעו עמים כולם.
כט ויעל מלך-ישראל ויהושפט מלך-יהודה, רמות גלעד.
ל ויאמר מלך ישראל אל-יהושפט, התחפש ובוא במלחמה, ואתה, לבש בגדיך; ויתחפש מלך ישראל, ויבוא במלחמה.
לא ומלך ארם ציווה את-שרי הרכב אשר-לו שלושים ושניים, לאמור, לא תילחמו, את-קטון ואת-גדול: כי אם-את-מלך ישראל, לבדו.
לב ויהי כראות שרי הרכב את-יהושפט, והמה אמרו אך מלך-ישראל הוא, ויסורו עליו, להילחם; ויזעק, יהושפט.
לג ויהי, כראות שרי הרכב, כי-לא-מלך ישראל, הוא; וישובו, מאחריו.
לד ואיש, משך בקשת לתומו, ויכה את-מלך ישראל, בין הדבקים ובין השריין; ויאמר לרכבו, הפוך ידך והוציאני מן-המחנה--כי הוחליתי.
לה ותעלה המלחמה, ביום ההוא, והמלך היה מועמד במרכבה, נוכח ארם; וימת בערב, וייצק דם-המכה אל-חיק הרכב.
לו ויעבור הרינה במחנה, כבוא השמש לאמור: איש אל-עירו, ואיש אל-ארצו.
לז וימת המלך, ויבוא שומרון; ויקברו את-המלך, בשומרון.
לח וישטוף את-הרכב על בריכת שומרון, וילוקו הכלבים את-דמו, והזונות, רחצו--כדבר יהוה, אשר דיבר.
לט ויתר דברי אחאב וכל-אשר עשה, ובית השן אשר בנה, וכל-הערים, אשר בנה: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי ישראל.
מ וישכב אחאב, עם-אבותיו; וימלוך אחזיהו בנו, תחתיו.
מא ויהושפט, בן-אסא, מלך, על-יהודה--בשנת ארבע, לאחאב מלך ישראל.
מב יהושפט, בן-שלושים וחמש שנה במולכו, ועשרים וחמש שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, עזובה בת-שלחי.
מג וילך, בכל-דרך אסא אביו--לא-סר ממנו: לעשות הישר, בעיני יהוה.
מד אך הבמות, לא-סרו: עוד העם מזבחים ומקטרים, בבמות.
מה וישלם יהושפט, עם-מלך ישראל.
מו ויתר דברי יהושפט וגבורתו אשר-עשה, ואשר נלחם: הלוא-הם כתובים, על-ספר דברי הימים--למלכי יהודה.
מז ויתר, הקדש, אשר נשאר, בימי אסא אביו--ביער, מן-הארץ.
מח ומלך אין באדום, ניצב מלך.
מט יהושפט עשה אונייות תרשיש ללכת אופירה, לזהב--ולא הלך: כי-נשברו אונייות, בעציון גבר.
נ אז אמר אחזיהו בן-אחאב, אל-יהושפט, ילכו עבדיי עם-עבדיך, באונייות; ולא אבה, יהושפט.
נא וישכב יהושפט, עם-אבותיו, וייקבר עם-אבותיו, בעיר דויד אביו; וימלוך יהורם בנו, תחתיו.
נב אחזיהו בן-אחאב, מלך על-ישראל בשומרון, בשנת שבע עשרה, ליהושפט מלך יהודה; וימלוך על-ישראל, שנתיים.
נג ויעש הרע, בעיני יהוה; וילך, בדרך אביו ובדרך אימו, ובדרך ירובעם בן-נבט, אשר החטיא את-ישראל.
נד ויעבוד, את-הבעל, וישתחווה, לו; ויכעס, את-יהוה אלוהי ישראל, ככול אשר-עשה, אביו.
|
|