ספר האזרחים הותיקים

מציג

צילומים מפרויקט עמי העולם כותבים את התנ"ך ותמונות מתערוכת הציורים: ילדי העולם מציירים תנ"ך

  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow

רות
פרק א
א ויהי, בימי שפוט השופטים, ויהי רעב, בארץ; וילך איש מבית לחם יהודה, לגור בשדה מואב--הוא ואשתו, ושני בניו. 
ב ושם האיש אלימלך ושם אשתו נועמי ושם שני-בניו מחלון וכליון, אפרתים--מבית לחם, יהודה; ויבואו שדה-מואב, ויהיו-שם. 
ג וימת אלימלך, איש נועמי; ותישאר היא, ושני בניה. 
ד וישאו להם, נשים מואבייות--שם האחת עורפה, ושם השנית רות; ויישבו שם, כעשר שנים. 
ה וימותו גם-שניהם, מחלון וכליון; ותישאר, האישה, משני ילדיה, ומאישה. 
ו ותקם היא וכלותיה, ותשב משדה מואב:  כי שמעה, בשדה מואב--כי-פקד יהוה את-עמו, לתת להם לחם. 
ז ותצא, מן-המקום אשר הייתה-שמה, ושתי כלותיה, עימה; ותלכנה בדרך, לשוב אל-ארץ יהודה. 
ח ותאמר נועמי, לשתי כלותיה, לכנה שובנה, אישה לבית אימה; יעש יהוה עימכם חסד, כאשר עשיתם עם-המתים ועימדי. 
ט ייתן יהוה, לכם, ומצאנה מנוחה, אישה בית אישה; ותישק להן, ותישאנה קולן ותבכינה. 
י ותאמרנה-לה:  כי-איתך נשוב, לעמך. 
יא ותאמר נועמי שובנה בנותיי, למה תלכנה עימי:  העוד-לי בנים במעיי, והיו לכם לאנשים. 
יב שובנה בנותיי לכנה, כי זקנתי מהיות לאיש:  כי אמרתי, יש-לי תקווה--גם הייתי הלילה לאיש, וגם ילדתי בנים. 
יג הלהן תשברנה, עד אשר יגדלו, הלהן תיעגנה, לבלתי היות לאיש; אל בנותיי, כי-מר-לי מאוד מכם--כי-יצאה בי, יד-יהוה. 
יד ותישאנה קולן, ותבכינה עוד; ותישק עורפה לחמותה, ורות דבקה בה. 
טו ותאמר, הנה שבה יבמתך, אל-עמה, ואל-אלוהיה; שובי, אחרי יבמתך. 
טז ותאמר רות אל-תפגעי-בי, לעוזבך לשוב מאחרייך:  כי אל-אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין--עמך עמי, ואלוהייך אלוהיי. 
יז באשר תמותי אמות, ושם איקבר; כה יעשה יהוה לי, וכה יוסיף--כי המוות, יפריד ביני ובינך. 
יח ותרא, כי-מתאמצת היא ללכת איתה; ותחדל, לדבר אליה. 
יט ותלכנה שתיהם, עד-בואנה בית לחם; ויהי, כבואנה בית לחם, ותיהום כל-העיר עליהן, ותאמרנה הזאת נועמי. 
כ ותאמר אליהן, אל-תקראנה לי נועמי:  קראנה לי מרה, כי-המר שדיי לי מאוד. 
כא אני מלאה הלכתי, וריקם השיבני יהוה; למה תקראנה לי, נועמי, ויהוה ענה בי, ושדיי הרע לי. 
כב ותשב נועמי, ורות המואבייה כלתה עימה, השבה, משדה מואב; והמה, באו בית לחם, בתחילת, קציר שעורים.
פרק ב
א ולנועמי מודע לאישה, איש גיבור חיל--ממשפחת, אלימלך:  ושמו, בועז. 
ב ותאמר רות המואבייה אל-נועמי, אלכה-נא השדה ואלקוטה בשיבולים--אחר, אשר אמצא-חן בעיניו; ותאמר לה, לכי בתי. 
ג ותלך ותבוא ותלקט בשדה, אחרי הקוצרים; וייקר מקרהא--חלקת השדה לבועז, אשר ממשפחת אלימלך. 
ד והנה-בועז, בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים, יהוה עימכם; ויאמרו לו, יברכך יהוה. 
ה ויאמר בועז לנערו, הניצב על-הקוצרים:  למי, הנערה הזאת. 
ו ויען, הנער הניצב על-הקוצרים--ויאמר:  נערה מואבייה היא, השבה עם-נועמי משדה מואב. 
ז ותאמר, אלקוטה-נא ואספתי בעומרים, אחרי, הקוצרים; ותבוא ותעמוד, מאז הבוקר ועד-עתה--זה שבתה הבית, מעט. 
ח ויאמר בועז אל-רות הלוא שמעת בתי, אל-תלכי ללקוט בשדה אחר, וגם לא תעבורי, מזה; וכה תדבקין, עם-נערותיי. 
ט עינייך בשדה אשר-יקצורון, והלכת אחריהן--הלוא ציוויתי את-הנערים, לבלתי נוגעך; וצמית, והלכת אל-הכלים, ושתית, מאשר ישאבון הנערים. 
י ותיפול, על-פניה, ותשתחו, ארצה; ותאמר אליו, מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני--ואנוכי, נוכרייה. 
יא ויען בועז, ויאמר לה--הוגד הוגד לי כול אשר-עשית את-חמותך, אחרי מות אישך; ותעזבי אביך ואימך, וארץ מולדתך, ותלכי, אל-עם אשר לא-ידעת תמול שלשום. 
יב ישלם יהוה, פועלך; ותהי משכורתך שלמה, מעם יהוה אלוהי ישראל, אשר-באת, לחסות תחת-כנפיו. 
יג ותאמר אמצא-חן בעיניך אדוני, כי ניחמתני, וכי דיברת, על-לב שפחתך; ואנוכי לא אהיה, כאחת שפחותיך. 
יד ויאמר לה בועז לעת האוכל, גושי הלום ואכלת מן-הלחם, וטבלת פיתך, בחומץ; ותשב, מצד הקוצרים, ויצבוט-לה קלי, ותאכל ותשבע ותותר. 
טו ותקם, ללקט; ויצו בועז את-נעריו לאמור, גם בין העומרים תלקט--ולא תכלימוה. 
טז וגם שול-תשולו לה, מן-הצבתים; ועזבתם וליקטה, ולא תגערו-בה. 
יז ותלקט בשדה, עד-הערב; ותחבוט את אשר-ליקטה, ויהי כאיפה שעורים. 
יח ותישא ותבוא העיר, ותרא חמותה את אשר-ליקטה; ותוצא, ותיתן-לה, את אשר-הותירה, משובעה. 
יט ותאמר לה חמותה איפה ליקטת היום, ואנה עשית--יהי מכירך, ברוך; ותגד לחמותה, את אשר-עשתה עימו, ותאמר שם האיש אשר עשיתי עימו היום, בועז. 
כ ותאמר נועמי לכלתה, ברוך הוא ליהוה, אשר לא-עזב חסדו, את-החיים ואת-המתים; ותאמר לה נועמי, קרוב לנו האיש--מגואלינו, הוא. 
כא ותאמר, רות המואבייה:  גם כי-אמר אליי, עם-הנערים אשר-לי תדבקין, עד אם-כילו, את כל-הקציר אשר-לי. 
כב ותאמר נועמי, אל-רות כלתה:  טוב בתי, כי תצאי עם-נערותיו, ולא יפגעו-בך, בשדה אחר. 
כג ותדבק בנערות בועז, ללקט--עד-כלות קציר-השעורים, וקציר החיטים; ותשב, את-חמותה.
פרק ג
א ותאמר לה, נועמי חמותה:  בתי, הלוא אבקש-לך מנוח אשר ייטב-לך. 
ב ועתה, הלוא בועז מודעתנו, אשר היית, את-נערותיו; הנה-הוא, זורה את-גורן השעורים--הלילה. 
ג ורחצת וסכת, ושמת שמלותייך עלייך--וירדת הגורן; אל-תיוודעי לאיש, עד כלותו לאכול ולשתות. 
ד ויהי בשוכבו, וידעת את-המקום אשר ישכב-שם, ובאת וגילית מרגלותיו, ושכבת; והוא יגיד לך, את אשר תעשין. 
ה ותאמר, אליה:  כול אשר-תאמרי אליי, אעשה. 
ו ותרד, הגורן; ותעש, ככול אשר-ציוותה חמותה. 
ז ויאכל בועז וישת, וייטב ליבו, ויבוא, לשכב בקצה הערימה; ותבוא בלט, ותגל מרגלותיו ותשכב. 
ח ויהי בחצי הלילה, ויחרד האיש ויילפת; והנה אישה, שוכבת מרגלותיו. 
ט ויאמר, מי-את; ותאמר, אנוכי רות אמתך, ופרשת כנפיך על-אמתך, כי גואל אתה. 
י ויאמר, ברוכה את ליהוה בתי--היטבת חסדך האחרון, מן-הראשון:  לבלתי-לכת, אחרי הבחורים--אם-דל, ואם-עשיר. 
יא ועתה, בתי אל-תיראי, כול אשר-תאמרי, אעשה-לך:  כי יודע כל-שער עמי, כי אשת חיל את. 
יב ועתה כי אומנם, כי גואל אנוכי; וגם יש גואל, קרוב ממני. 
יג ליני הלילה, והיה בבוקר אם-יגאלך טוב יגאל, ואם-לא יחפוץ לגואלך וגאלתיך אנוכי, חי-יהוה; שכבי, עד-הבוקר. 
יד ותשכב מרגלותיו, עד-הבוקר, ותקם, בטרם יכיר איש את-ריעהו; ויאמר, אל-ייוודע, כי-באה האישה, הגורן. 
טו ויאמר, הבי המטפחת אשר-עלייך ואחוזי-בה--ותאחז בה; וימד שש-שעורים וישת עליה, ויבוא העיר. 
טז ותבוא, אל-חמותה, ותאמר, מי-את בתי; ותגד-לה--את כל-אשר עשה-לה, האיש. 
יז ותאמר, שש-השעורים האלה נתן לי:  כי אמר אליי, אל-תבואי ריקם אל-חמותך. 
יח ותאמר, שבי בתי, עד אשר תדעין, איך ייפול דבר:  כי לא ישקוט האיש, כי-אם-כילה הדבר היום.
פרק ד
א ובועז עלה השער, ויישב שם, והנה הגואל עובר אשר דיבר-בועז, ויאמר סורה שבה-פה פלוני אלמוני; ויסר, ויישב. 
ב וייקח עשרה אנשים, מזקני העיר--ויאמר שבו-פה; ויישבו. 
ג ויאמר, לגואל, חלקת השדה, אשר לאחינו לאלימלך:  מכרה נועמי, השבה משדה מואב. 
ד ואני אמרתי אגלה אוזנך לאמור, קנה נגד היושבים ונגד זקני עמי--אם-תגאל גאל, ואם-לא יגאל הגידה לי ואדעה כי אין זולתך לגאול ואנוכי אחריך; ויאמר, אנוכי אגאל. 
ה ויאמר בועז, ביום-קנותך השדה מיד נועמי; ומאת רות המואבייה אשת-המת, קנית--להקים שם-המת, על-נחלתו. 
ו ויאמר הגואל, לא אוכל לגאול-לי--פן-אשחית, את-נחלתי; גאל-לך אתה את-גאולתי, כי לא-אוכל לגאול. 
ז וזאת לפנים בישראל על-הגאולה ועל-התמורה, לקיים כל-דבר, שלף איש נעלו, ונתן לריעהו; וזאת התעודה, בישראל. 
ח ויאמר הגואל לבועז, קנה-לך; וישלוף, נעלו. 
ט ויאמר בועז לזקנים וכל-העם, עדים אתם היום, כי קניתי את-כל-אשר לאלימלך, ואת כל-אשר לכליון ומחלון--מיד, נועמי. 
י וגם את-רות המואבייה אשת מחלון קניתי לי לאישה, להקים שם-המת על-נחלתו, ולא-ייכרת שם-המת מעם אחיו, ומשער מקומו:  עדים אתם, היום. 
יא ויאמרו כל-העם אשר-בשער, והזקנים--עדים; ייתן יהוה את-האישה הבאה אל-ביתך, כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את-בית ישראל, ועשה-חיל באפרתה, וקרא-שם בבית לחם. 
יב ויהי ביתך כבית פרץ, אשר-ילדה תמר ליהודה--מן-הזרע, אשר ייתן יהוה לך, מן-הנערה, הזאת. 
יג וייקח בועז את-רות ותהי-לו לאישה, ויבוא אליה; וייתן יהוה לה הריון, ותלד בן. 
יד ותאמרנה הנשים, אל-נועמי, ברוך יהוה, אשר לא השבית לך גואל היום; וייקרא שמו, בישראל. 
טו והיה לך למשיב נפש, ולכלכל את-שיבתך:  כי כלתך אשר-אהבתך, ילדתו, אשר-היא טובה לך, משבעה בנים. 
טז ותיקח נועמי את-הילד ותשיתהו בחיקה, ותהי-לו לאומנת. 
יז ותקראנה לו השכנות שם לאמור, יולד-בן לנועמי; ותקראנה שמו עובד, הוא אבי-ישי אבי דויד. 
יח ואלה תולדות פרץ, פרץ הוליד את-חצרון. 
יט וחצרון הוליד את-רם, ורם הוליד את-עמינדב. 
כ ועמינדב הוליד את-נחשון, ונחשון הוליד את-שלמה. 
כא ושלמון הוליד את-בועז, ובועז הוליד את-עובד. 
כב ועובד הוליד את-ישי, וישי הוליד את-דויד.