ספר האזרחים הותיקים

מציג

צילומים מפרויקט עמי העולם כותבים את התנ"ך ותמונות מתערוכת הציורים: ילדי העולם מציירים תנ"ך

  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow
  • An Image Slideshow

יהושוע
פרק א
א ויהי, אחרי מות משה--עבד יהוה; ויאמר יהוה אל-יהושוע בן-נון, משרת משה לאמור. 
ב משה עבדי, מת; ועתה קום עבור את-הירדן הזה, אתה וכל-העם הזה, אל-הארץ, אשר אנוכי נותן להם לבני ישראל. 
ג כל-מקום, אשר תדרוך כף-רגלכם בו--לכם נתתיו:  כאשר דיברתי, אל-משה. 
ד מהמדבר והלבנון הזה ועד-הנהר הגדול נהר-פרת, כול ארץ החיתים, ועד-הים הגדול, מבוא השמש--יהיה, גבולכם. 
ה לא-יתייצב איש לפניך, כול ימי חייך:  כאשר הייתי עם-משה אהיה עימך, לא ארפך ולא אעזבך. 
ו חזק, ואמץ:  כי אתה, תנחיל את-העם הזה, את-הארץ, אשר-נשבעתי לאבותם לתת להם. 
ז רק חזק ואמץ מאוד, לשמור לעשות ככל-התורה--אשר ציווך משה עבדי, אל-תסור ממנו ימין ושמאל:  למען תשכיל, בכול אשר תלך. 
ח לא-ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמור לעשות, ככל-הכתוב בו:  כי-אז תצליח את-דרכיך, ואז תשכיל. 
ט הלוא ציוויתיך חזק ואמץ, אל-תערוץ ואל-תיחת:  כי עימך יהוה אלוהיך, בכול אשר תלך. 
י ויצו יהושוע, את-שוטרי העם לאמור. 
יא עברו בקרב המחנה, וצוו את-העם לאמור, הכינו לכם, צידה:  כי בעוד שלושת ימים, אתם עוברים את-הירדן הזה, לבוא לרשת את-הארץ, אשר יהוה אלוהיכם נותן לכם לרשתה. 
יב ולראובני, ולגדי, ולחצי, שבט המנשה--אמר יהושוע, לאמור. 
יג זכור, את-הדבר, אשר ציווה אתכם משה עבד-יהוה, לאמור:  יהוה אלוהיכם מניח לכם, ונתן לכם את-הארץ הזאת. 
יד נשיכם טפכם, ומקניכם, יישבו, בארץ אשר נתן לכם משה בעבר הירדן; ואתם תעברו חמושים לפני אחיכם, כול גיבורי החיל, ועזרתם, אותם. 
טו עד אשר-יניח יהוה לאחיכם, ככם, וירשו גם-המה, את-הארץ אשר-יהוה אלוהיכם נותן להם; ושבתם לארץ ירושתכם, וירשתם אותה, אשר נתן לכם משה עבד יהוה, בעבר הירדן מזרח השמש. 
טז ויענו, את-יהושוע לאמור:  כול אשר-ציוויתנו נעשה, ואל-כל-אשר תשלחנו נלך. 
יז ככול אשר-שמענו אל-משה, כן נשמע אליך:  רק יהיה יהוה אלוהיך, עימך, כאשר היה, עם-משה. 
יח כל-איש אשר-ימרה את-פיך, ולא-ישמע את-דבריך לכול אשר-תצוונו--יומת:  רק, חזק ואמץ. 
פרק ב
א וישלח יהושוע-בן-נון מן-השיטים שניים-אנשים מרגלים, חרש לאמור, לכו ראו את-הארץ, ואת-יריחו; וילכו ויבואו בית-אישה זונה, ושמה רחב--וישכבו-שמה. 
ב וייאמר, למלך יריחו לאמור:  הנה אנשים באו הנה הלילה, מבני ישראל--לחפור את-הארץ. 
ג וישלח מלך יריחו, אל-רחב לאמור:  הוציאי האנשים הבאים אלייך, אשר-באו לביתך--כי לחפור את-כל-הארץ, באו. 
ד ותיקח האישה את-שני האנשים, ותצפנו; ותאמר כן, באו אליי האנשים, ולא ידעתי, מאיין המה. 
ה ויהי השער לסגור, בחושך והאנשים יצאו--לא ידעתי, אנה הלכו האנשים; רדפו מהר אחריהם, כי תשיגום. 
ו והיא, העלתם הגגה; ותטמנם בפשתי העץ, הערוכות לה על-הגג. 
ז והאנשים, רדפו אחריהם דרך הירדן, על, המעברות; והשער סגרו--אחרי, כאשר יצאו הרודפים אחריהם. 
ח והמה, טרם ישכבון; והיא עלתה עליהם, על-הגג. 
ט ותאמר, אל-האנשים--ידעתי, כי-נתן יהוה לכם את-הארץ; וכי-נפלה אימתכם עלינו, וכי נמוגו כל-יושבי הארץ מפניכם. 
י כי שמענו, את אשר-הוביש יהוה את-מי ים-סוף מפניכם, בצאתכם, ממצריים; ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי אשר בעבר הירדן, לסיחון ולעוג--אשר החרמתם, אותם. 
יא ונשמע ויימס לבבנו, ולא-קמה עוד רוח באיש מפניכם:  כי, יהוה אלוהיכם--הוא אלוהים בשמיים ממעל, ועל-הארץ מתחת. 
יב ועתה, הישבעו-נא לי ביהוה, כי-עשיתי עימכם, חסד; ועשיתם גם-אתם עם-בית אבי, חסד, ונתתם לי, אות אמת. 
יג והחייתם את-אבי ואת-אימי, ואת-אחיי ואת-אחיותיי, ואת, כל-אשר להם; והצלתם את-נפשותינו, ממוות. 
יד ויאמרו לה האנשים, נפשנו תחתיכם למות, אם לא תגידו, את-דברנו זה; והיה, בתת-יהוה לנו את-הארץ, ועשינו עימך, חסד ואמת. 
טו ותורידם בחבל, בעד החלון:  כי ביתה בקיר החומה, ובחומה היא יושבת. 
טז ותאמר להם ההרה לכו, פן-יפגעו בכם הרודפים; ונחבאתם שמה שלושת ימים, עד שוב הרודפים, ואחר, תלכו לדרככם. 
יז ויאמרו אליה, האנשים:  נקיים אנחנו, משבועתך הזה אשר השבעתנו. 
יח הנה אנחנו באים, בארץ; את-תקוות חוט השני הזה תקשרי, בחלון אשר הורדתנו בו, ואת-אביך ואת-אימך ואת-אחייך ואת כל-בית אביך, תאספי אלייך הביתה. 
יט והיה כול אשר-ייצא מדלתי ביתך החוצה, דמו בראשו--ואנחנו נקיים; וכול אשר יהיה איתך, בבית--דמו בראשנו, אם-יד תהיה-בו. 
כ ואם-תגידי, את-דברנו זה--והיינו נקיים, משבועתך אשר השבעתנו. 
כא ותאמר כדבריכם כן-הוא, ותשלחם וילכו; ותקשור את-תקוות השני, בחלון. 
כב וילכו, ויבואו ההרה, ויישבו שם שלושת ימים, עד-שבו הרודפים; ויבקשו הרודפים בכל-הדרך, ולא מצאו. 
כג וישובו שני האנשים, ויירדו מההר, ויעברו ויבואו, אל-יהושוע בן-נון; ויספרו-לו--את כל-המוצאות, אותם. 
כד ויאמרו, אל-יהושוע, כי-נתן יהוה בידנו, את-כל-הארץ; וגם-נמוגו כל-יושבי הארץ, מפנינו. 
פרק ג
א וישכם יהושוע בבוקר ויסעו מהשיטים, ויבואו עד-הירדן--הוא, וכל-בני ישראל; וילינו שם, טרם יעבורו. 
ב ויהי, מקצה שלושת ימים; ויעברו השוטרים, בקרב המחנה. 
ג ויצוו, את-העם לאמור, כראותכם את ארון ברית-יהוה אלוהיכם, והכוהנים הלויים נושאים אותו--ואתם, תסעו ממקומכם, והלכתם, אחריו. 
ד אך רחוק יהיה, ביניכם וביניו, כאלפיים אמה, במידה:  אל-תקרבו אליו, למען אשר-תדעו את-הדרך אשר תלכו-בה--כי לא עברתם בדרך, מתמול שלשום. 
ה ויאמר יהושוע אל-העם, התקדשו:  כי מחר, יעשה יהוה בקרבכם--נפלאות. 
ו ויאמר יהושוע, אל-הכוהנים לאמור, שאו את-ארון הברית, ועברו לפני העם; וישאו את-ארון הברית, וילכו לפני העם. 
ז ויאמר יהוה, אל-יהושוע, היום הזה אחל גדלך, בעיני כל-ישראל:  אשר, יידעון, כי כאשר הייתי עם-משה, אהיה עימך. 
ח ואתה, תצווה את-הכוהנים, נושאי ארון-הברית, לאמור:  כבואכם, עד-קצה מי הירדן, בירדן, תעמודו. 
ט ויאמר יהושוע, אל-בני ישראל:  גושו הנה--ושמעו, את-דברי יהוה אלוהיכם. 
י ויאמר יהושוע--בזאת תדעון, כי אל חי בקרבכם; והורש יוריש מפניכם את-הכנעני ואת-החיתי ואת-החיווי, ואת-הפריזי ואת-הגרגשי, והאמורי, והיבוסי. 
יא הנה ארון הברית, אדון כל-הארץ, עובר לפניכם, בירדן. 
יב ועתה, קחו לכם שני עשר איש, משבטי, ישראל--איש-אחד איש-אחד, לשבט. 
יג והיה כנוח כפות רגלי הכוהנים נושאי ארון יהוה אדון כל-הארץ, במי הירדן, מי הירדן ייכרתון, המים היורדים מלמעלה; ויעמדו, נד אחד. 
יד ויהי, בנסוע העם מאוהליהם, לעבור, את-הירדן; והכוהנים, נושאי הארון הברית--לפני העם. 
טו וכבוא נושאי הארון, עד-הירדן, ורגלי הכוהנים נושאי הארון, נטבלו בקצה המים; והירדן, מלא על-כל-גדותיו, כול, ימי קציר. 
טז ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד-אחד, הרחק מאוד מאדם העיר אשר מצד צרתן, והיורדים על ים הערבה ים-המלח, תמו נכרתו; והעם עברו, נגד יריחו. 
יז ויעמדו הכוהנים נושאי הארון ברית-יהוה בחרבה, בתוך הירדן--הכן; וכל-ישראל, עוברים בחרבה, עד אשר-תמו כל-הגוי, לעבור את-הירדן.
פרק ד
א ויהי כאשר-תמו כל-הגוי, לעבור את-הירדן;  ויאמר יהוה, אל-יהושוע לאמור. 
ב קחו לכם מן-העם, שנים עשר אנשים--איש-אחד איש-אחד, משבט. 
ג וצוו אותם, לאמור, שאו-לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכוהנים, הכין שתים-עשרה אבנים; והעברתם אותם, עימכם, והנחתם אותם, במלון אשר-תלינו בו הלילה. 
ד ויקרא יהושוע, אל-שנים העשר איש, אשר הכין, מבני ישראל--איש-אחד איש-אחד, משבט. 
ה ויאמר להם, יהושוע, עברו לפני ארון יהוה אלוהיכם, אל-תוך הירדן; והרימו לכם איש אבן אחת, על-שכמו, למספר, שבטי בני-ישראל. 
ו למען, תהיה זאת אות--בקרבכם:  כי-ישאלון בניכם מחר לאמור, מה האבנים האלה לכם. 
ז ואמרתם להם, אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית-יהוה--בעוברו בירדן, נכרתו מי הירדן; והיו האבנים האלה לזיכרון, לבני ישראל--עד-עולם. 
ח ויעשו-כן בני-ישראל, כאשר ציווה יהושוע, וישאו שתי-עשרה אבנים מתוך הירדן כאשר דיבר יהוה אל-יהושוע, למספר שבטי בני-ישראל; ויעבירום עימם אל-המלון, ויניחום שם. 
ט ושתים עשרה אבנים, הקים יהושוע בתוך הירדן--תחת מצב רגלי הכוהנים, נושאי ארון הברית; ויהיו שם, עד היום הזה. 
י והכוהנים נושאי הארון, עומדים בתוך הירדן, עד תום כל-הדבר אשר-ציווה יהוה את-יהושוע לדבר אל-העם, ככול אשר-ציווה משה את-יהושוע; וימהרו העם, ויעבורו. 
יא ויהי כאשר-תם כל-העם, לעבור; ויעבור ארון-יהוה והכוהנים, לפני העם. 
יב ויעברו בני-ראובן ובני-גד וחצי שבט המנשה, חמושים, לפני, בני ישראל--כאשר דיבר אליהם, משה. 
יג כארבעים אלף, חלוצי הצבא--עברו לפני יהוה, למלחמה, אל, ערבות יריחו. 
יד ביום ההוא, גידל יהוה את-יהושוע, בעיני, כל-ישראל; וייראו אותו, כאשר יראו את-משה כל-ימי חייו. 
טו ויאמר יהוה, אל-יהושוע לאמור. 
טז צווה, את-הכוהנים, נושאי, ארון העדות; ויעלו, מן-הירדן. 
יז ויצו יהושוע, את-הכוהנים לאמור:  עלו, מן-הירדן. 
יח ויהי כעלות הכוהנים נושאי ארון ברית-יהוה, מתוך הירדן, ניתקו כפות רגלי הכוהנים, אל החרבה; וישובו מי-הירדן למקומם, וילכו כתמול-שלשום על-כל-גדותיו. 
יט והעם, עלו מן-הירדן, בעשור, לחודש הראשון; ויחנו, בגלגל, בקצה, מזרח יריחו. 
כ ואת שתים עשרה האבנים האלה, אשר לקחו מן-הירדן--הקים יהושוע, בגלגל. 
כא ויאמר אל-בני ישראל, לאמור:  אשר ישאלון בניכם מחר את-אבותם לאמור, מה האבנים האלה. 
כב והודעתם, את-בניכם לאמור:  ביבשה עבר ישראל, את-הירדן הזה. 
כג אשר-הוביש יהוה אלוהיכם את-מי הירדן, מפניכם--עד-עוברכם:  כאשר עשה יהוה אלוהיכם לים-סוף אשר-הוביש מפנינו, עד-עוברנו. 
כד למען דעת כל-עמי הארץ, את-יד יהוה, כי חזקה, היא--למען יראתם את-יהוה אלוהיכם, כל-הימים. 
פרק ה
א ויהי כשמוע כל-מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה, וכל-מלכי הכנעני אשר על-הים, את אשר-הוביש יהוה את-מי הירדן מפני בני-ישראל, עד-עוברם; ויימס לבבם, ולא-היה בם עוד רוח, מפני, בני-ישראל. 
ב בעת ההיא, אמר יהוה אל-יהושוע, עשה לך, חרבות צורים; ושוב מול את-בני-ישראל, שנית. 
ג ויעש-לו יהושוע, חרבות צורים; וימל את-בני ישראל, אל-גבעת הערלות. 
ד וזה הדבר, אשר-מל יהושוע:  כל-העם היוצא ממצריים הזכרים כול אנשי המלחמה, מתו במדבר בדרך, בצאתם, ממצריים. 
ה כי-מולים היו, כל-העם היוצאים; וכל-העם היילודים במדבר בדרך, בצאתם ממצריים--לא-מלו. 
ו כי ארבעים שנה, הלכו בני-ישראל במדבר, עד-תום כל-הגוי אנשי המלחמה היוצאים ממצריים, אשר לא-שמעו בקול יהוה:  אשר נשבע יהוה, להם, לבלתי הראותם את-הארץ אשר נשבע יהוה לאבותם לתת לנו, ארץ זבת חלב ודבש. 
ז ואת-בניהם הקים תחתם, אותם מל יהושוע:  כי-ערלים היו, כי לא-מלו אותם בדרך. 
ח ויהי כאשר-תמו כל-הגוי, להימול; ויישבו תחתם במחנה, עד חיותם. 
ט ויאמר יהוה, אל-יהושוע, היום גלותי את-חרפת מצריים, מעליכם; ויקרא שם המקום ההוא, גלגל, עד, היום הזה. 
י ויחנו בני-ישראל, בגלגל; ויעשו את-הפסח בארבעה עשר יום לחודש, בערב--בערבות יריחו. 
יא ויאכלו מעבור הארץ, ממוחרת הפסח--מצות וקלוי:  בעצם, היום הזה. 
יב וישבות המן ממוחרת, באוכלם מעבור הארץ, ולא-היה עוד לבני ישראל, מן; ויאכלו, מתבואת ארץ כנען, בשנה, ההיא. 
יג ויהי, בהיות יהושוע ביריחו, ויישא עיניו וירא, והנה-איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו; וילך יהושוע אליו ויאמר לו, הלנו אתה אם-לצרינו. 
יד ויאמר לא, כי אני שר-צבא-יהוה--עתה באתי; וייפול יהושוע אל-פניו ארצה, וישתחו, ויאמר לו, מה אדוני מדבר אל-עבדו. 
טו ויאמר שר-צבא יהוה אל-יהושוע, של-נעלך מעל רגלך, כי המקום אשר אתה עומד עליו, קודש הוא; ויעש יהושוע, כן.
פרק ו
א ויריחו סוגרת ומסוגרת, מפני בני ישראל:  אין יוצא, ואין בא. 
ב ויאמר יהוה, אל-יהושוע, ראה נתתי בידך, את-יריחו ואת-מלכה--גיבורי, החיל. 
ג וסבותם את-העיר, כול אנשי המלחמה--הקף את-העיר, פעם אחת; כה תעשה, ששת ימים. 
ד ושבעה כוהנים ישאו שבעה שופרות היובלים, לפני הארון, וביום השביעי, תסובו את-העיר שבע פעמים; והכוהנים, יתקעו בשופרות. 
ה והיה במשוך בקרן היובל, כשומעכם את-קול השופר, יריעו כל-העם, תרועה גדולה; ונפלה חומת העיר, תחתיה, ועלו העם, איש נגדו. 
ו ויקרא יהושוע בן-נון, אל-הכוהנים, ויאמר אליהם, שאו את-ארון הברית; ושבעה כוהנים, ישאו שבעה שופרות יובלים, לפני, ארון יהוה. 
ז ויאמר, אל-העם, עברו, וסובו את-העיר; והחלוץ--יעבור, לפני ארון יהוה. 
ח ויהי, כאמור יהושוע אל-העם, ושבעה הכוהנים נושאים שבעה שופרות היובלים לפני יהוה, עברו ותקעו בשופרות; וארון ברית יהוה, הולך אחריהם. 
ט והחלוץ הולך--לפני הכוהנים, תוקעי השופרות; והמאסף, הולך אחרי הארון, הלוך, ותקוע בשופרות. 
י ואת-העם ציווה יהושוע לאמור, לא תריעו ולא-תשמיעו את-קולכם, ולא-ייצא מפיכם, דבר:  עד יום אומרי אליכם, הריעו--והריעותם. 
יא ויסב ארון-יהוה את-העיר, הקף פעם אחת; ויבואו, המחנה, וילינו, במחנה. 
יב וישכם יהושוע, בבוקר; וישאו הכוהנים, את-ארון יהוה. 
יג ושבעה הכוהנים נושאים שבעה שופרות היובלים, לפני ארון יהוה, הולכים הלוך, ותקעו בשופרות; והחלוץ, הולך לפניהם, והמאסף הולך אחרי ארון יהוה, הלוך ותקוע בשופרות. 
יד ויסובו את-העיר ביום השני, פעם אחת, וישובו, המחנה; כה עשו, ששת ימים. 
טו ויהי ביום השביעי, וישכימו כעלות השחר, ויסובו את-העיר כמשפט הזה, שבע פעמים:  רק ביום ההוא, סבבו את-העיר שבע פעמים. 
טז ויהי בפעם השביעית, תקעו הכוהנים בשופרות; ויאמר יהושוע אל-העם הריעו, כי-נתן יהוה לכם את-העיר. 
יז והייתה העיר חרם היא וכל-אשר-בה, ליהוה:  רק רחב הזונה תחיה, היא וכל-אשר איתה בבית--כי החבאתה, את-המלאכים אשר שלחנו. 
יח ורק-אתם שמרו מן-החרם, פן-תחרימו ולקחתם מן-החרם; ושמתם את-מחנה ישראל, לחרם, ועכרתם, אותו. 
יט וכול כסף וזהב, וכלי נחושת וברזל--קודש הוא, ליהוה:  אוצר יהוה, יבוא. 
כ וירע העם, ויתקעו בשופרות; ויהי כשמוע העם את-קול השופר, ויריעו העם תרועה גדולה, ותיפול החומה תחתיה ויעל העם העירה איש נגדו, וילכדו את-העיר. 
כא ויחרימו, את-כל-אשר בעיר, מאיש ועד-אישה, מנער ועד-זקן; ועד שור ושה וחמור, לפי-חרב. 
כב ולשניים האנשים המרגלים את-הארץ, אמר יהושוע, בואו, בית-האישה הזונה; והוציאו משם את-האישה ואת-כל-אשר-לה, כאשר נשבעתם לה. 
כג ויבואו הנערים המרגלים, ויוציאו את-רחב ואת-אביה ואת-אימה ואת-אחיה ואת-כל-אשר-לה, ואת כל-משפחותיה, הוציאו; ויניחום--מחוץ, למחנה ישראל. 
כד והעיר שרפו באש, וכל-אשר-בה:  רק הכסף והזהב, וכלי הנחושת והברזל--נתנו, אוצר בית-יהוה. 
כה ואת-רחב הזונה ואת-בית אביה ואת-כל-אשר-לה, החיה יהושוע, ותשב בקרב ישראל, עד היום הזה:  כי החביאה את-המלאכים, אשר-שלח יהושוע לרגל את-יריחו. 
כו וישבע יהושוע, בעת ההיא לאמור:  ארור האיש לפני יהוה, אשר יקום ובנה את-העיר הזאת את-יריחו--בבכורו ייסדנה, ובצעירו יציב דלתיה. 
כז ויהי יהוה, את-יהושוע; ויהי שומעו, בכל-הארץ.
פרק ז
א וימעלו בני-ישראל מעל, בחרם; וייקח עכן בן-כרמי בן-זבדי בן-זרח למטה יהודה, מן-החרם, וייחר-אף יהוה, בבני ישראל. 
ב וישלח יהושוע אנשים מיריחו, העיי אשר עם-בית אוון מקדם לבית-אל, ויאמר אליהם לאמור, עלו ורגלו את-הארץ; ויעלו, האנשים, וירגלו, את-העיי. 
ג וישובו אל-יהושוע, ויאמרו אליו אל-יעל כל-העם--כאלפיים איש או כשלושת אלפים איש, יעלו ויכו את-העיי; אל-תייגע-שמה, את-כל-העם, כי מעט, המה. 
ד ויעלו מן-העם שמה, כשלושת אלפים איש; וינוסו, לפני אנשי העיי. 
ה ויכו מהם אנשי העיי, כשלושים ושישה איש, וירדפום לפני השער עד-השברים, ויכום במורד; ויימס לבב-העם, ויהי למים. 
ו ויקרע יהושוע שמלותיו, וייפול על-פניו ארצה לפני ארון יהוה עד-הערב--הוא, וזקני ישראל; ויעלו עפר, על-ראשם. 
ז ויאמר יהושוע אהה אדוניי יהוה, למה העברת העביר את-העם הזה את-הירדן, לתת אותנו ביד האמורי, להאבידנו; ולו הואלנו ונשב, בעבר הירדן. 
ח בי, אדוניי:  מה אומר--אחרי אשר הפך ישראל עורף, לפני אויביו. 
ט וישמעו הכנעני, וכול יושבי הארץ, ונסבו עלינו, והכריתו את-שמנו מן-הארץ; ומה-תעשה, לשמך הגדול. 
י ויאמר יהוה אל-יהושוע, קום לך; למה זה, אתה נופל על-פניך. 
יא חטא, ישראל, וגם עברו את-בריתי, אשר ציוויתי אותם; וגם לקחו, מן-החרם, וגם גנבו וגם כיחשו, וגם שמו בכליהם. 
יב ולא יוכלו בני ישראל, לקום לפני אויביהם--עורף יפנו לפני אויביהם, כי היו לחרם; לא אוסיף להיות עימכם, אם-לא תשמידו החרם מקרבכם. 
יג קום, קדש את-העם, ואמרת, התקדשו למחר:  כי כה אמר יהוה אלוהי ישראל, חרם בקרבך ישראל--לא תוכל לקום לפני אויביך, עד-הסירכם החרם מקרבכם. 
יד ונקרבתם בבוקר, לשבטיכם; והיה השבט אשר-ילכדנו יהוה יקרב למשפחות, והמשפחה אשר-ילכדנה יהוה תקרב לבתים, והבית אשר ילכדנו יהוה, יקרב לגברים. 
טו והיה, הנלכד בחרם--יישרף באש, אותו ואת-כל-אשר-לו:  כי עבר את-ברית יהוה, וכי-עשה נבלה בישראל. 
טז וישכם יהושוע בבוקר, ויקרב את-ישראל לשבטיו; ויילכד, שבט יהודה. 
יז ויקרב, את-משפחת יהודה, וילכוד, את משפחת הזרחי; ויקרב את-משפחת הזרחי, לגברים, ויילכד, זבדי. 
יח ויקרב את-ביתו, לגברים; ויילכד, עכן בן-כרמי בן-זבדי בן-זרח--למטה יהודה. 
יט ויאמר יהושוע אל-עכן, בני שים-נא כבוד ליהוה אלוהי ישראל--ותן-לו תודה; והגד-נא לי מה עשית, אל-תכחד ממני. 
כ ויען עכן את-יהושוע, ויאמר:  אומנה, אנוכי חטאתי ליהוה אלוהי ישראל, וכזאת וכזאת, עשיתי. 
כא וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתיים שקלים כסף, ולשון זהב אחד חמישים שקלים משקלו, ואחמדם, ואקחם; והנם טמונים בארץ בתוך האוהלי, והכסף תחתיה. 
כב וישלח יהושוע מלאכים, וירוצו האוהלה; והנה טמונה באוהלו, והכסף תחתיה. 
כג וייקחום, מתוך האוהל, ויביאום אל-יהושוע, ואל כל-בני ישראל; ויציקום, לפני יהוה. 
כד וייקח יהושוע את-עכן בן-זרח ואת-הכסף ואת-האדרת ואת-לשון הזהב ואת-בניו ואת-בנותיו ואת-שורו ואת-חמורו ואת-צאנו ואת-אוהלו, ואת-כל-אשר-לו, וכל-ישראל, עימו; ויעלו אותם, עמק עכור. 
כה ויאמר יהושוע מה עכרתנו, יעכורך יהוה ביום הזה; וירגמו אותו כל-ישראל, אבן, וישרפו אותם באש, ויסקלו אותם באבנים. 
כו ויקימו עליו גל-אבנים גדול, עד היום הזה, וישב יהוה, מחרון אפו; על-כן קרא שם המקום ההוא, עמק עכור, עד, היום הזה. 
פרק ח
א ויאמר יהוה אל-יהושוע, אל-תירא ואל-תיחת--קח עימך את כל-עם המלחמה, וקום עלה העיי; ראה נתתי בידך, את-מלך העיי ואת-עמו, ואת-עירו, ואת-ארצו. 
ב ועשית לעיי ולמלכה, כאשר עשית ליריחו ולמלכה--רק-שללה ובהמתה, תבוזו לכם; שים-לך אורב לעיר, מאחריה. 
ג ויקם יהושוע וכל-עם המלחמה, לעלות העיי; ויבחר יהושוע שלושים אלף איש, גיבורי החיל, וישלחם, לילה. 
ד ויצו אותם לאמור, ראו אתם אורבים לעיר מאחרי העיר--אל-תרחיקו מן-העיר, מאוד; והייתם כולכם, נכונים. 
ה ואני, וכל-העם אשר איתי, נקרב, אל-העיר; והיה, כי-ייצאו לקראתנו כאשר בראשונה, ונסנו, לפניהם. 
ו ויצאו אחרינו, עד התיקנו אותם מן-העיר--כי יאמרו, נסים לפנינו כאשר בראשונה; ונסנו, לפניהם. 
ז ואתם, תקומו מהאורב, והורשתם, את-העיר; ונתנה יהוה אלוהיכם, בידכם. 
ח והיה כתופשכם את-העיר, תציתו את-העיר באש--כדבר יהוה, תעשו; ראו, ציוויתי אתכם. 
ט וישלחם יהושוע, וילכו אל-המארב, ויישבו בין בית-אל ובין העיי, מים לעיי; וילן יהושוע בלילה ההוא, בתוך העם. 
י וישכם יהושוע בבוקר, ויפקוד את-העם; ויעל הוא וזקני ישראל, לפני העם--העיי. 
יא וכל-העם המלחמה אשר איתו, עלו וייגשו, ויבואו, נגד העיר; ויחנו מצפון לעיי, והגיא ביניו ובין-העיי. 
יב וייקח, כחמשת אלפים איש; וישם אותם אורב, בין בית-אל ובין העיי--מים לעיר. 
יג וישימו העם את-כל-המחנה, אשר מצפון לעיר, ואת-עקבו, מים לעיר; וילך יהושוע בלילה ההוא, בתוך העמק. 
יד ויהי כראות מלך-העיי, וימהרו וישכימו וייצאו אנשי-העיר לקראת-ישראל למלחמה הוא וכל-עמו למועד--לפני הערבה; והוא לא ידע, כי-אורב לו מאחרי העיר. 
טו ויינגעו יהושוע וכל-ישראל, לפניהם; וינוסו, דרך המדבר. 
טז וייזעקו, כל-העם אשר בעיי, לרדוף, אחריהם; וירדפו אחרי יהושוע, ויינתקו מן-העיר. 
יז ולא-נשאר איש, בעיי ובית אל, אשר לא-יצאו, אחרי ישראל; ויעזבו את-העיר פתוחה, וירדפו אחרי ישראל. 
יח ויאמר יהוה אל-יהושוע, נטה בכידון אשר-בידך אל-העיי--כי בידך, אתננה; ויט יהושוע בכידון אשר-בידו, אל-העיר. 
יט והאורב קם מהרה ממקומו וירוצו, כנטות ידו, ויבואו העיר, וילכדוה; וימהרו, ויציתו את-העיר באש. 
כ ויפנו אנשי העיי אחריהם ויראו, והנה עלה עשן העיר השמיימה, ולא-היה בהם ידיים לנוס, הנה והנה; והעם הנס המדבר, נהפך אל-הרודף. 
כא ויהושוע וכל-ישראל ראו, כי-לכד האורב את-העיר, וכי עלה, עשן העיר; וישובו, ויכו את-אנשי העיי. 
כב ואלה יצאו מן-העיר, לקראתם, ויהיו לישראל בתווך, אלה מזה ואלה מזה; ויכו אותם, עד-בלתי השאיר-לו שריד ופליט. 
כג ואת-מלך העיי, תפשו חי; ויקריבו אותו, אל-יהושוע. 
כד ויהי ככלות ישראל להרוג את-כל-יושבי העיי בשדה, במדבר אשר רדפום בו, וייפלו כולם לפי-חרב, עד-תומם; וישובו כל-ישראל העיי, ויכו אותה לפי-חרב. 
כה ויהי כל-הנופלים ביום ההוא, מאיש ועד-אישה--שנים עשר, אלף:  כול, אנשי העיי. 
כו ויהושוע לא-השיב ידו, אשר נטה בכידון, עד אשר החרים, את כל-יושבי העיי. 
כז רק הבהמה, ושלל העיר ההיא, בזזו להם, ישראל--כדבר יהוה, אשר ציווה את-יהושוע. 
כח וישרוף יהושוע, את-העיי; וישימהא תל-עולם שממה, עד היום הזה. 
כט ואת-מלך העיי תלה על-העץ, עד-עת הערב; וכבוא השמש ציווה יהושוע ויורידו את-נבלתו מן-העץ, וישליכו אותה אל-פתח שער העיר, ויקימו עליו גל-אבנים גדול, עד היום הזה. 
ל אז יבנה יהושוע מזבח, ליהוה אלוהי ישראל, בהר, עיבל. 
לא כאשר ציווה משה עבד-יהוה את-בני ישראל, ככתוב בספר תורת משה--מזבח אבנים שלמות, אשר לא-הניף עליהן ברזל; ויעלו עליו עולות ליהוה, ויזבחו שלמים. 
לב ויכתוב-שם, על-האבנים--את, משנה תורת משה, אשר כתב, לפני בני ישראל. 
לג וכל-ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכוהנים הלויים נושאי ארון ברית-יהוה, כגר כאזרח--חצייו אל-מול הר-גריזים, והחצייו אל-מול הר-עיבל:  כאשר ציווה משה עבד-יהוה, לברך את-העם ישראל--בראשונה. 
לד ואחרי-כן, קרא את-כל-דברי התורה, הברכה, והקללה--ככל-הכתוב, בספר התורה. 
לה לא-היה דבר, מכול אשר-ציווה משה--אשר לא-קרא יהושוע, נגד כל-קהל ישראל והנשים והטף, והגר, ההולך בקרבם.
פרק ט
א ויהי כשמוע כל-המלכים אשר בעבר הירדן בהר ובשפילה, ובכול חוף הים הגדול, אל-מול, הלבנון--החיתי, והאמורי, הכנעני הפריזי, החיווי והיבוסי. 
ב ויתקבצו יחדיו, להילחם עם-יהושוע ועם-ישראל--פה, אחד. 
ג ויושבי גבעון שמעו, את אשר עשה יהושוע ליריחו--ולעיי. 
ד ויעשו גם-המה בעורמה, וילכו ויצטיירו; ויקחו שקים בלים, לחמוריהם, ונאדות יין בלים, ומבוקעים ומצוררים. 
ה ונעלות בלות ומטולאות ברגליהם, ושלמות בלות עליהם; וכול לחם צידם, יבש היה ניקודים. 
ו וילכו אל-יהושוע אל-המחנה, הגלגל; ויאמרו אליו ואל-איש ישראל, מארץ רחוקה באנו, ועתה, כרתו-לנו ברית. 
ז ויאמר איש-ישראל, אל-החיווי:  אוליי, בקרבי אתה יושב, ואיך, אכרות-לך ברית. 
ח ויאמרו אל-יהושוע, עבדיך אנחנו; ויאמר אליהם יהושוע מי אתם, ומאיין תבואו. 
ט ויאמרו אליו, מארץ רחוקה מאוד באו עבדיך, לשם, יהוה אלוהיך:  כי-שמענו שומעו, ואת כל-אשר עשה במצריים. 
י ואת כל-אשר עשה, לשני מלכי האמורי, אשר, בעבר הירדן--לסיחון מלך חשבון, ולעוג מלך-הבשן אשר בעשתרות. 
יא ויאמרו אלינו זקנינו וכל-יושבי ארצנו לאמור, קחו בידכם צידה לדרך, ולכו, לקראתם; ואמרתם אליהם עבדיכם אנחנו, ועתה כרתו-לנו ברית. 
יב זה לחמנו, חם הצטיידנו אותו מבתינו, ביום צאתנו, ללכת אליכם; ועתה הנה יבש, והיה ניקודים. 
יג ואלה נאדות היין אשר מילאנו חדשים, והנה התבקעו; ואלה שלמותינו, ונעלינו, בלו, מרוב הדרך מאוד. 
יד ויקחו האנשים, מצידם; ואת-פי יהוה, לא שאלו. 
טו ויעש להם יהושוע שלום, ויכרות להם ברית לחייותם; ויישבעו להם, נשיאי העדה. 
טז ויהי, מקצה שלושת ימים, אחרי, אשר-כרתו להם ברית; וישמעו, כי-קרובים הם אליו, ובקרבו, הם יושבים. 
יז ויסעו בני-ישראל, ויבואו אל-עריהם--ביום השלישי; ועריהם גבעון והכפירה, ובארות וקרית יערים. 
יח ולא הכום, בני ישראל, כי-נשבעו להם נשיאי העדה, ביהוה אלוהי ישראל; ויילונו כל-העדה, על-הנשיאים. 
יט ויאמרו כל-הנשיאים, אל-כל-העדה, אנחנו נשבענו להם, ביהוה אלוהי ישראל; ועתה, לא נוכל לנגוע בהם. 
כ זאת נעשה להם, והחיה אותם; ולא-יהיה עלינו קצף, על-השבועה אשר-נשבענו להם. 
כא ויאמרו אליהם הנשיאים, יחיו; ויהיו חוטבי עצים ושואבי-מים, לכל-העדה, כאשר דיברו להם, הנשיאים. 
כב ויקרא להם יהושוע, וידבר אליהם לאמור:  למה רימיתם אותנו לאמור, רחוקים אנחנו מכם מאוד, ואתם, בקרבנו יושבים. 
כג ועתה, ארורים אתם; ולא-ייכרת מכם עבד, וחוטבי עצים ושואבי-מים--לבית אלוהיי. 
כד ויענו את-יהושוע ויאמרו, כי הוגד הוגד לעבדיך את אשר ציווה יהוה אלוהיך את-משה עבדו, לתת לכם את-כל-הארץ, ולהשמיד את-כל-יושבי הארץ מפניכם; ונירא מאוד לנפשותינו מפניכם, ונעשה את-הדבר הזה. 
כה ועתה, הננו בידך:  כטוב וכישר בעיניך לעשות לנו, עשה. 
כו ויעש להם, כן; ויצל אותם מיד בני-ישראל, ולא הרגום. 
כז וייתנם יהושוע ביום ההוא, חוטבי עצים ושואבי מים--לעדה; ולמזבח יהוה עד-היום הזה, אל-המקום אשר יבחר. 
פרק י
א ויהי כשמוע אדוני-צדק מלך ירושלים, כי-לכד יהושוע את-העיי ויחרימה--כאשר עשה ליריחו ולמלכה, כן-עשה לעיי ולמלכה; וכי השלימו יושבי גבעון, את-ישראל, ויהיו, בקרבם. 
ב וייראו מאוד--כי עיר גדולה גבעון, כאחת ערי הממלכה; וכי היא גדולה מן-העיי, וכל-אנשיה גיבורים. 
ג וישלח אדוני-צדק מלך ירושלים, אל-הוהם מלך-חברון ואל-פראם מלך-ירמות ואל-יפיע מלך-לכיש ואל-דביר מלך-עגלון--לאמור. 
ד עלו-אליי ועזרוני, ונכה את-גבעון:  כי-השלימה את-יהושוע, ואת-בני ישראל. 
ה וייאספו ויעלו חמשת מלכי האמורי, מלך ירושלים מלך-חברון מלך-ירמות מלך-לכיש מלך-עגלון--הם, וכל-מחניהם; ויחנו, על-גבעון, ויילחמו, עליה. 
ו וישלחו אנשי גבעון אל-יהושוע אל-המחנה הגלגלה לאמור, אל-תרף ידיך מעבדיך:  עלה אלינו מהרה, והושיעה לנו ועוזרנו--כי נקבצו אלינו, כל-מלכי האמורי יושבי ההר. 
ז ויעל יהושוע מן-הגלגל, הוא וכל-עם המלחמה עימו, וכול, גיבורי החיל. 
ח ויאמר יהוה אל-יהושוע אל-תירא מהם, כי בידך נתתים:  לא-יעמוד איש מהם, בפניך. 
ט ויבוא אליהם יהושוע, פתאום:  כל-הלילה, עלה מן-הגלגל. 
י ויהומם יהוה לפני ישראל, ויכם מכה-גדולה בגבעון; וירדפם, דרך מעלה בית-חורון, ויכם עד-עזקה, ועד-מקדה. 
יא ויהי בנוסם מפני ישראל, הם במורד בית-חורון ויהוה השליך עליהם אבנים גדולות מן-השמיים עד-עזקה--וימותו:  רבים, אשר-מתו באבני הברד, מאשר הרגו בני ישראל, בחרב. 
יב אז ידבר יהושוע, ליהוה, ביום תת יהוה את-האמורי, לפני בני ישראל; ויאמר לעיני ישראל, שמש בגבעון דום, וירח, בעמק איילון. 
יג ויידום השמש וירח עמד, עד-ייקום גוי אויביו--הלוא-היא כתובה, על-ספר הישר; ויעמוד השמש בחצי השמיים, ולא-אץ לבוא כיום תמים. 
יד ולא היה כיום ההוא, לפניו ואחריו, לשמוע יהוה, בקול איש:  כי יהוה, נלחם לישראל. 
טו וישב יהושוע וכל-ישראל עימו, אל-המחנה הגלגלה. 
טז וינוסו, חמשת המלכים האלה; וייחבאו במערה, במקדה. 
יז ויוגד, ליהושוע לאמור:  נמצאו חמשת המלכים, נחבאים במערה במקדה. 
יח ויאמר יהושוע, גולו אבנים גדולות אל-פי המערה, והפקידו עליה אנשים, לשומרם. 
יט ואתם, אל-תעמודו--רדפו אחרי אויביכם, וזינבתם אותם:  אל-תיתנום, לבוא אל-עריהם, כי נתנם יהוה אלוהיכם, בידכם. 
כ ויהי ככלות יהושוע ובני ישראל, להכותם מכה גדולה-מאוד--עד-תומם; והשרידים שרדו מהם, ויבואו אל-ערי המבצר. 
כא וישובו כל-העם אל-המחנה אל-יהושוע מקדה, בשלום:  לא-חרץ לבני ישראל, לאיש--את-לשונו. 
כב ויאמר יהושוע, פתחו את-פי המערה; והוציאו אליי, את-חמשת המלכים האלה--מן-המערה. 
כג ויעשו כן--ויוציאו אליו את-חמשת המלכים האלה, מן-המערה:  את מלך ירושלים, את-מלך חברון את-מלך ירמות, את-מלך לכיש, את-מלך עגלון. 
כד ויהי כהוציאם את-המלכים האלה, אל-יהושוע, ויקרא יהושוע אל-כל-איש ישראל ויאמר אל-קציני אנשי המלחמה ההלכו איתו, קרבו שימו את-רגליכם על-צווארי המלכים האלה; ויקרבו, וישימו את-רגליהם על-צוואריהם. 
כה ויאמר אליהם יהושוע, אל-תיראו ואל-תיחתו:  חזקו ואמצו--כי ככה יעשה יהוה לכל-אויביכם, אשר אתם נלחמים אותם. 
כו ויכם יהושוע אחרי-כן, וימיתם, ויתלם, על חמישה עצים; ויהיו תלויים על-העצים, עד-הערב. 
כז ויהי לעת בוא השמש, ציווה יהושוע ויורידום מעל העצים, וישליכום, אל-המערה אשר נחבאו-שם; וישימו אבנים גדולות, על-פי המערה, עד-עצם, היום הזה. 
כח ואת-מקדה לכד יהושוע ביום ההוא, ויכהא לפי-חרב ואת-מלכה--החרים אותם ואת-כל-הנפש אשר-בה, לא השאיר שריד; ויעש למלך מקדה, כאשר עשה למלך יריחו. 
כט ויעבור יהושוע וכל-ישראל עימו, ממקדה--לבנה; ויילחם, עם-לבנה. 
ל וייתן יהוה גם-אותה ביד ישראל, ואת-מלכה, ויכהא לפי-חרב ואת-כל-הנפש אשר-בה, לא-השאיר בה שריד; ויעש למלכה, כאשר עשה למלך יריחו. 
לא ויעבור יהושוע וכל-ישראל עימו, מלבנה--לכישה; וייחן עליה, ויילחם בה. 
לב וייתן יהוה את-לכיש ביד ישראל, וילכדה ביום השני, ויכהא לפי-חרב, ואת-כל-הנפש אשר-בה--ככול אשר-עשה, ללבנה. 
לג אז עלה, הורם מלך גזר, לעזור, את-לכיש; ויכהו יהושוע ואת-עמו, עד-בלתי השאיר-לו שריד. 
לד ויעבור יהושוע וכל-ישראל עימו, מלכיש--עגלונה; ויחנו עליה, ויילחמו עליה. 
לה וילכדוה ביום ההוא, ויכוה לפי-חרב--ואת כל-הנפש אשר-בה, ביום ההוא החרים:  ככול אשר-עשה, ללכיש. 
לו ויעל יהושוע וכל-ישראל עימו, מעגלונה--חברונה; ויילחמו, עליה. 
לז וילכדוה ויכוה-לפי-חרב ואת-מלכה ואת-כל-עריה ואת-כל-הנפש אשר-בה, לא-השאיר שריד, ככול אשר-עשה, לעגלון; ויחרם אותה, ואת-כל-הנפש אשר-בה. 
לח וישב יהושוע וכל-ישראל עימו, דבירה; ויילחם, עליה. 
לט וילכדה ואת-מלכה ואת-כל-עריה, ויכום לפי-חרב, ויחרימו את-כל-נפש אשר-בה, לא השאיר שריד:  כאשר עשה לחברון, כן-עשה לדבירה ולמלכה, וכאשר עשה ללבנה, ולמלכה. 
מ ויכה יהושוע את-כל-הארץ ההר והנגב והשפילה והאשדות, ואת כל-מלכיהם--לא השאיר, שריד; ואת כל-הנשמה, החרים, כאשר ציווה, יהוה אלוהי ישראל. 
מא ויכם יהושוע מקדש ברנע, ועד-עזה; ואת כל-ארץ גושן, ועד-גבעון. 
מב ואת כל-המלכים האלה ואת-ארצם, לכד יהושוע פעם אחת:  כי, יהוה אלוהי ישראל, נלחם, לישראל. 
מג וישב יהושוע וכל-ישראל עימו, אל-המחנה הגלגלה. 
פרק יא
א ויהי, כשמוע יבין מלך-חצור; וישלח, אל-יובב מלך מדון, ואל-מלך שמרון, ואל-מלך אכשף. 
ב ואל-המלכים אשר מצפון, בהר ובערבה נגב כינרות--ובשפילה; ובנפות דור, מים. 
ג הכנעני ממזרח ומים, והאמורי והחיתי והפריזי והיבוסי בהר; והחיווי תחת חרמון, בארץ המצפה. 
ד וייצאו הם, וכל-מחניהם עימם--עם-רב, כחול אשר על-שפת-הים לרוב; וסוס ורכב, רב-מאוד. 
ה וייוועדו, כול המלכים האלה; ויבואו ויחנו יחדיו, אל-מי מרום, להילחם, עם-ישראל. 
ו ויאמר יהוה אל-יהושוע, אל-תירא מפניהם--כי-מחר כעת הזאת אנוכי נותן את-כולם חללים, לפני ישראל; את-סוסיהם תעקר, ואת-מרכבותיהם תשרוף באש. 
ז ויבוא יהושוע וכל-עם המלחמה עימו עליהם, על-מי מרום--פתאום; וייפלו, בהם. 
ח וייתנם יהוה ביד-ישראל, ויכום, וירדפום עד-צידון רבה ועד משרפות מים, ועד-בקעת מצפה מזרחה; ויכום, עד-בלתי השאיר-להם שריד. 
ט ויעש להם יהושוע, כאשר אמר-לו יהוה:  את-סוסיהם עיקר, ואת-מרכבותיהם שרף באש. 
י וישב יהושוע בעת ההיא, וילכוד את-חצור, ואת-מלכה, הכה בחרב:  כי-חצור לפנים--היא, ראש כל-הממלכות האלה. 
יא ויכו את-כל-הנפש אשר-בה לפי-חרב, החרם--לא נותר, כל-נשמה; ואת-חצור, שרף באש. 
יב ואת-כל-ערי המלכים-האלה ואת-כל-מלכיהם לכד יהושוע, ויכם לפי-חרב--החרים אותם:  כאשר ציווה, משה עבד יהוה. 
יג רק כל-הערים, העומדות על-תילם--לא שרפם, ישראל:  זולתי את-חצור לבדה, שרף יהושוע. 
יד וכול שלל הערים האלה, והבהמה, בזזו להם, בני ישראל:  רק את-כל-האדם הכו לפי-חרב, עד-השמידם אותם--לא השאירו, כל-נשמה. 
טו כאשר ציווה יהוה את-משה עבדו, כן-ציווה משה את-יהושוע; וכן, עשה יהושוע--לא-הסיר דבר, מכול אשר-ציווה יהוה את-משה. 
טז וייקח יהושוע את-כל-הארץ הזאת, ההר ואת-כל-הנגב ואת כל-ארץ הגושן, ואת-השפילה, ואת-הערבה; ואת-הר ישראל, ושפילתו. 
יז מן-ההר החלק, העולה שעיר, ועד-בעל גד בבקעת הלבנון, תחת הר-חרמון; ואת כל-מלכיהם לכד, ויכם וימיתם. 
יח ימים רבים, עשה יהושוע את-כל-המלכים האלה--מלחמה. 
יט לא-הייתה עיר, אשר השלימה אל-בני ישראל, בלתי החיווי, יושבי גבעון:  את-הכול, לקחו במלחמה. 
כ כי מאת יהוה הייתה לחזק את-ליבם לקראת המלחמה את-ישראל, למען החרימם, לבלתי היות-להם, תחינה:  כי למען השמידם, כאשר ציווה יהוה את-משה. 
כא ויבוא יהושוע בעת ההיא, ויכרת את-הענקים מן-ההר מן-חברון מן-דביר מן-ענב, ומכול הר יהודה, ומכול הר ישראל:  עם-עריהם, החרימם יהושוע. 
כב לא-נותר ענקים, בארץ בני ישראל:  רק, בעזה בגת ובאשדוד--נשארו. 
כג וייקח יהושוע את-כל-הארץ, ככול אשר דיבר יהוה אל-משה, וייתנה יהושוע לנחלה לישראל כמחלקותם, לשבטיהם; והארץ שקטה, ממלחמה. 
פרק יב
א ואלה מלכי הארץ, אשר הכו בני-ישראל ויירשו את-ארצם, בעבר הירדן, מזרחה השמש--מנחל ארנון עד-הר חרמון, וכל-הערבה מזרחה. 
ב סיחון מלך האמורי, היושב בחשבון--מושל מערוער אשר על-שפת-נחל ארנון ותוך הנחל, וחצי הגלעד, ועד יבוק הנחל, גבול בני עמון. 
ג והערבה עד-ים כנרות מזרחה, ועד ים הערבה ים-המלח מזרחה, דרך, בית הישימות; ומתימן--תחת, אשדות הפסגה. 
ד וגבול, עוג מלך הבשן, מיתר, הרפאים--היושב בעשתרות, ובאדרעי. 
ה ומושל בהר חרמון ובסלכה, ובכל-הבשן, עד-גבול הגשורי, והמעכתי; וחצי, הגלעד--גבול, סיחון מלך-חשבון. 
ו משה עבד-יהוה ובני ישראל, הכום; וייתנה משה עבד-יהוה ירושה, לראובני ולגדי, ולחצי, שבט המנשה. 
ז ואלה מלכי הארץ אשר הכה יהושוע ובני ישראל, בעבר הירדן ימה, מבעל גד בבקעת הלבנון, ועד-ההר החלק העולה שעירה; וייתנה יהושוע לשבטי ישראל, ירושה--כמחלקותם. 
ח בהר ובשפילה, ובערבה ובאשדות, ובמדבר, ובנגב--החיתי, האמורי, והכנעני הפריזי, החיווי והיבוסי. 
ט מלך יריחו,    אחד;    מלך העיי אשר-מצד בית-אל, אחד. 
י מלך ירושלים    אחד,    מלך חברון    אחד. 
יא מלך ירמות    אחד,    מלך לכיש    אחד. 
יב מלך עגלון    אחד,    מלך גזר    אחד. 
יג מלך דביר    אחד,    מלך גדר    אחד. 
יד מלך חורמה    אחד,    מלך ערד    אחד. 
טו מלך לבנה    אחד,    מלך עדולם    אחד. 
טז מלך מקדה    אחד,    מלך בית-אל    אחד. 
יז מלך תפוח    אחד,    מלך חפר    אחד. 
יח מלך אפק    אחד,    מלך לשרון    אחד. 
יט מלך מדון    אחד,    מלך חצור    אחד. 
כ מלך שמרון מרון    אחד,    מלך אכשף    אחד. 
כא מלך תענך    אחד,    מלך מגידו    אחד. 
כב מלך קדש    אחד,    מלך-יוקנעם לכרמל    אחד. 
כג מלך דור לנפת דור,    אחד;    מלך-גויים לגלגל,    אחד. 
כד מלך תרצה,    אחד;    כל-מלכים, שלושים    ואחד. 
פרק יג
א ויהושוע זקן, בא בימים; ויאמר יהוה אליו, אתה זקנת באת בימים, והארץ נשארה הרבה-מאוד, לרשתה. 
ב זאת הארץ, הנשארת:  כל-גלילות הפלשתים, וכל-הגשורי. 
ג מן-השיחור אשר על-פני מצריים, ועד גבול עקרון צפונה--לכנעני, תיחשב; חמשת סרני פלשתים, העזתי והאשדודי האשקלוני הגיתי, והעקרוני, והעווים. 
ד מתימן כל-ארץ הכנעני, ומערה אשר לצידונים--עד-אפקה:  עד, גבול האמורי. 
ה והארץ הגבלי, וכל-הלבנון מזרח השמש, מבעל גד, תחת הר-חרמון--עד, לבוא חמת. 
ו כל-יושבי ההר מן-הלבנון עד-משרפות מים, כל-צידונים--אנוכי אורישם, מפני בני ישראל:  רק הפילהא לישראל, בנחלה, כאשר, ציוויתיך. 
ז ועתה, חלק את-הארץ הזאת בנחלה--לתשעת השבטים; וחצי, השבט המנשה. 
ח עימו, הראובני והגדי, לקחו, נחלתם--אשר נתן להם משה, בעבר הירדן מזרחה, כאשר נתן להם, משה עבד יהוה. 
ט מערוער אשר על-שפת-נחל ארנון והעיר אשר בתוך-הנחל, וכל-המישור מידבא--עד-דיבון. 
י וכול, ערי סיחון מלך האמורי, אשר מלך, בחשבון--עד-גבול, בני עמון. 
יא והגלעד וגבול הגשורי והמעכתי, וכול הר חרמון וכל-הבשן--עד-סלכה. 
יב כל-ממלכות עוג בבשן, אשר-מלך בעשתרות ובאדרעי:  הוא נשאר מיתר הרפאים, ויכם משה ויורישם. 
יג ולא הורישו בני ישראל, את-הגשורי ואת-המעכתי; ויישב גשור ומעכת בקרב ישראל, עד היום הזה. 
יד רק לשבט הלוי, לא נתן נחלה:  אישי יהוה אלוהי ישראל, הוא נחלתו, כאשר, דיבר-לו. 
טו וייתן משה, למטה בני-ראובן למשפחותם. 
טז ויהי להם הגבול, מערוער אשר על-שפת-נחל ארנון והעיר אשר בתוך-הנחל וכל-המישור--על-מידבא. 
יז חשבון וכל-עריה, אשר במישור; דיבון ובמות בעל, ובית בעל מעון. 
יח ויהצה וקדמות, ומפעת. 
יט וקריתיים ושבמה, וצרת השחר בהר העמק. 
כ ובית פעור ואשדות הפסגה, ובית הישימות. 
כא וכול, ערי המישור, וכל-ממלכות סיחון מלך האמורי, אשר מלך בחשבון:  אשר הכה משה אותו ואת-נשיאי מדיין, את-אווי ואת-רקם ואת-צור ואת-חור ואת-רבע, נסיכי סיחון, יושבי הארץ. 
כב ואת-בלעם בן-בעור, הקוסם--הרגו בני-ישראל בחרב, אל-חלליהם. 
כג ויהי, גבול בני ראובן--הירדן, וגבול:  זאת נחלת בני-ראובן למשפחותם, הערים וחצריהן. 
כד וייתן משה למטה-גד, לבני-גד למשפחותם. 
כה ויהי להם, הגבול--יעזר וכל-ערי הגלעד, וחצי ארץ בני עמון:  עד-ערוער, אשר על-פני רבה. 
כו ומחשבון עד-רמת המצפה, ובטונים; וממחניים, עד-גבול לדביר. 
כז ובעמק בית הרם ובית נמרה וסוכות וצפון, יתר ממלכות סיחון מלך חשבון, הירדן, וגבול--עד-קצה ים-כינרת, עבר הירדן מזרחה. 
כח זאת נחלת בני-גד, למשפחותם, הערים, וחצריהם. 
כט וייתן משה, לחצי שבט מנשה; ויהי, לחצי מטה בני-מנשה--למשפחותם. 
ל ויהי גבולם, ממחניים כל-הבשן כל-ממלכות עוג מלך-הבשן וכל-חוות יאיר אשר בבשן--שישים עיר. 
לא וחצי הגלעד ועשתרות ואדרעי, ערי ממלכות עוג בבשן, לבני מכיר בן-מנשה, לחצי בני-מכיר למשפחותם. 
לב אלה, אשר-ניחל משה בערבות מואב, מעבר לירדן יריחו, מזרחה. 
לג ולשבט, הלוי--לא-נתן משה, נחלה:  יהוה אלוהי ישראל, הוא נחלתם, כאשר, דיבר להם. 
פרק יד
א ואלה אשר-נחלו בני-ישראל, בארץ כנען--אשר ניחלו אותם, אלעזר הכוהן ויהושוע בן-נון, וראשי אבות המטות, לבני ישראל. 
ב בגורל, נחלתם, כאשר ציווה יהוה ביד-משה, לתשעת המטות וחצי המטה. 
ג כי-נתן משה נחלת שני המטות, וחצי המטה, מעבר, לירדן; וללויים--לא-נתן נחלה, בתוכם. 
ד כי-היו בני-יוסף שני מטות, מנשה ואפריים; ולא-נתנו חלק ללויים בארץ, כי אם-ערים לשבת, ומגרשיהם, למקניהם ולקניינם. 
ה כאשר ציווה יהוה את-משה, כן עשו בני ישראל; ויחלקו, את-הארץ. 
ו וייגשו בני-יהודה אל-יהושוע, בגלגל, ויאמר אליו, כלב בן-יפונה הקניזי:  אתה ידעת את-הדבר אשר-דיבר יהוה אל-משה איש-האלוהים, על אודותיי ועל אודותיך--בקדש ברנע. 
ז בן-ארבעים שנה אנוכי, בשלוח משה עבד-יהוה אותי מקדש ברנע--לרגל את-הארץ; ואשב אותו דבר, כאשר עם-לבבי. 
ח ואחיי אשר עלו עימי, המסיו את-לב העם; ואנוכי מילאתי, אחרי יהוה אלוהיי. 
ט ויישבע משה, ביום ההוא לאמור, אם-לא הארץ אשר דרכה רגלך בה, לך תהיה לנחלה ולבניך עד-עולם:  כי מילאת, אחרי יהוה אלוהיי. 
י ועתה, הנה החיה יהוה אותי כאשר דיבר, זה ארבעים וחמש שנה מאז דיבר יהוה את-הדבר הזה אל-משה, אשר-הלך ישראל במדבר; ועתה הנה אנוכי היום, בן-חמש ושמונים שנה. 
יא עודני היום חזק, כאשר ביום שלוח אותי משה--ככוחי אז, וככוחי עתה:  למלחמה, ולצאת ולבוא. 
יב ועתה, תנה-לי את-ההר הזה, אשר-דיבר יהוה, ביום ההוא:  כי אתה-שמעת ביום ההוא כי-ענקים שם, וערים גדולות בצורות--אוליי יהוה אותי והורשתים, כאשר דיבר יהוה. 
יג ויברכהו, יהושוע; וייתן את-חברון לכלב בן-יפונה, לנחלה. 
יד על-כן הייתה-חברון לכלב בן-יפונה הקניזי, לנחלה, עד, היום הזה--יען, אשר מילא, אחרי, יהוה אלוהי ישראל. 
טו ושם חברון לפנים קרית ארבע, האדם הגדול בענקים הוא; והארץ שקטה, ממלחמה. 
פרק טו
א ויהי הגורל, למטה בני יהודה--למשפחותם:  אל-גבול אדום מדבר-צין נגבה, מקצה תימן. 
ב ויהי להם גבול נגב, מקצה ים המלח, מן-הלשון, הפונה נגבה. 
ג ויצא אל-מנגב למעלה עקרבים, ועבר צינה, ועלה מנגב, לקדש ברנע; ועבר חצרון ועלה אדרה, ונסב הקרקעה. 
ד ועבר עצמונה, ויצא נחל מצריים, והיו תוצאות הגבול, ימה; זה-יהיה לכם, גבול נגב. 
ה וגבול קדמה ים המלח, עד-קצה הירדן; וגבול לפאת צפונה, מלשון הים, מקצה, הירדן. 
ו ועלה הגבול, בית חוגלה, ועבר, מצפון לבית הערבה; ועלה הגבול, אבן בוהן בן-ראובן. 
ז ועלה הגבול דבירה, מעמק עכור, וצפונה פונה אל-הגלגל אשר-נוכח למעלה אדומים, אשר מנגב לנחל; ועבר הגבול אל-מי-עין שמש, והיו תוצאותיו אל-עין רוגל. 
ח ועלה הגבול גיא בן-הינום, אל-כתף היבוסי מנגב--היא, ירושלים; ועלה הגבול אל-ראש ההר, אשר על-פני גיא-הינום ימה, אשר בקצה עמק-רפאים, צפונה. 
ט ותאר הגבול מראש ההר, אל-מעיין מי נפתוח, ויצא, אל-ערי הר-עפרון; ותאר הגבול בעלה, היא קרית יערים. 
י ונסב הגבול מבעלה ימה, אל-הר שעיר, ועבר אל-כתף הר-יערים מצפונה, היא כסלון; וירד בית-שמש, ועבר תמנה. 
יא ויצא הגבול אל-כתף עקרון, צפונה, ותאר הגבול שיכרונה, ועבר הר-הבעלה ויצא יבנאל; והיו תוצאות הגבול, ימה. 
יב וגבול ים, הימה הגדול וגבול; זה גבול בני-יהודה, סביב--למשפחותם. 
יג ולכלב בן-יפונה, נתן חלק בתוך בני-יהודה, אל-פי יהוה, ליהושוע--את-קרית ארבע אבי הענק, היא חברון. 
יד ויורש משם כלב, את-שלושה בני הענק--את-ששיי ואת-אחימן ואת-תלמיי, ילידי הענק. 
טו ויעל משם, אל-יושבי דביר; ושם-דביר לפנים, קרית-ספר. 
טז ויאמר כלב, אשר-יכה את-קרית-ספר ולכדה--ונתתי לו את-עכסה בתי, לאישה. 
יז וילכדה עותניאל בן-קנז, אחי כלב; וייתן-לו את-עכסה בתו, לאישה. 
יח ויהי בבואה, ותסיתהו לשאול מאת-אביה שדה, ותצנח, מעל החמור; ויאמר-לה כלב, מה-לך. 
יט ותאמר תנה-לי ברכה, כי ארץ הנגב נתתני, ונתת לי, גולות מים; וייתן-לה, את גולות עילייות, ואת, גולות תחתייות. 
כ זאת, נחלת מטה בני-יהודה--למשפחותם. 
כא ויהיו הערים, מקצה למטה בני-יהודה, אל-גבול אדום, בנגבה--קבצאל ועדר, ויגור. 
כב וקינה ודימונה, ועדעדה. 
כג וקדש וחצור, ויתנן. 
כד זיף וטלם, ובעלות. 
כה וחצור חדתה וקרייות, חצרון היא חצור. 
כו אמם ושמע, ומולדה. 
כז וחצר גדה וחשמון, ובית פלט. 
כח וחצר שועל ובאר שבע, ובזיותיה. 
כט בעלה ועיים, ועצם. 
ל ואלתולד וכסיל, וחורמה. 
לא וציקלג ומדמנה, וסנסנה. 
לב ולבאות ושלחים, ועין ורימון:  כל-ערים עשרים ותשע, וחצריהן. 
לג בשפילה--אשתאול וצורעה, ואשנה. 
לד וזנוח ועין גנים, תפוח והעינם. 
לה ירמות, ועדולם, שוכה, ועזקה. 
לו ושעריים, ועדיתיים, והגדרה, וגדרותיים:  ערים ארבע-עשרה, וחצריהן. 
לז צנן וחדשה, ומגדל-גד. 
לח ודלען והמצפה, ויוקתאל. 
לט לכיש ובוצקת, ועגלון. 
מ וכבון ולחמס, וכתליש. 
מא וגדרות, בית-דגון ונעמה ומקדה:  ערים שש-עשרה, וחצריהן. 
מב לבנה ועתר, ועשן. 
מג ויפתח ואשנה, ונציב. 
מד וקעילה ואכזיב, ומרשה:  ערים תשע, וחצריהן. 
מה עקרון ובנותיה, וחצריה. 
מו מעקרון, וימה:  כול אשר-על-יד אשדוד, וחצריהן. 
מז אשדוד בנותיה וחצריה, עזה בנותיה וחצריה--עד-נחל מצריים; והים הגדול, וגבול. 
מח ובהר--שמיר ויתיר, ושוכה. 
מט ודנה וקרית-סנה, היא דביר. 
נ וענב ואשתמה, וענים. 
נא וגושן וחולון, וגילה:  ערים אחת-עשרה, וחצריהן. 
נב ארב ורומה, ואשען. 
נג וינום ובית-תפוח, ואפקה. 
נד וחומטה, וקרית ארבע היא חברון--וציעור:  ערים תשע, וחצריהן. 
נה מעון כרמל, וזיף ויוטה. 
נו ויזרעאל ויוקדעם, וזנוח. 
נז הקין, גבעה ותמנה:  ערים עשר, וחצריהן. 
נח חלחול בית-צור, וגדור. 
נט ומערת ובית-ענות, ואלתקון:  ערים שש, וחצריהן. 
ס קרית-בעל, היא קרית יערים--והרבה:  ערים שתיים, וחצריהן. 
סא במדבר--בית, הערבה, מידין, וסככה. 
סב והנבשן ועיר-המלח, ועין גדי:  ערים שש, וחצריהן. 
סג ואת-היבוסי יושבי ירושלים, לא-יכלו בני-יהודה להורישם; ויישב היבוסי את-בני יהודה, בירושלים, עד, היום הזה. 
פרק טז
א וייצא הגורל לבני יוסף, מירדן יריחו, למי יריחו, מזרחה; המדבר, עולה מיריחו בהר--בית-אל. 
ב ויצא מבית-אל, לוזה; ועבר אל-גבול הארכי, עטרות. 
ג וירד-ימה אל-גבול היפלטי, עד גבול בית-חורון תחתון--ועד-גזר; והיו תוצאותיו, ימה. 
ד וינחלו בני-יוסף, מנשה ואפריים. 
ה ויהי גבול בני-אפריים, למשפחותם; ויהי גבול נחלתם, מזרחה, עטרות אדר, עד-בית חורון עליון. 
ו ויצא הגבול הימה, המכמתת מצפון, ונסב הגבול מזרחה, תאנת שילה; ועבר אותו, ממזרח ינוחה. 
ז וירד מינוחה, עטרות ונערתה; ופגע, ביריחו, ויצא, הירדן. 
ח מתפוח ילך הגבול ימה, נחל קנה, והיו תוצאותיו, הימה; זאת, נחלת מטה בני-אפריים--למשפחותם. 
ט והערים, המבדלות לבני אפריים, בתוך, נחלת בני-מנשה--כל-הערים, וחצריהן. 
י ולא הורישו, את-הכנעני היושב בגזר; ויישב הכנעני בקרב אפריים, עד-היום הזה, ויהי, למס-עובד. 
פרק יז
א ויהי הגורל למטה מנשה, כי-הוא בכור יוסף--למכיר בכור מנשה אבי הגלעד, כי הוא היה איש מלחמה, ויהי-לו, הגלעד והבשן. 
ב ויהי לבני מנשה הנותרים, למשפחותם--לבני אביעזר ולבני-חלק ולבני אשריאל ולבני-שכם, ולבני-חפר ולבני שמידע; אלה בני מנשה בן-יוסף, הזכרים--למשפחותם. 
ג ולצלופחד בן-חפר בן-גלעד בן-מכיר בן-מנשה, לא-היו לו בנים--כי אם-בנות; ואלה, שמות בנותיו--מחלה ונועה, חוגלה מלכה ותרצה. 
ד ותקרבנה לפני אלעזר הכוהן ולפני יהושוע בן-נון, ולפני הנשיאים לאמור, יהוה ציווה את-משה, לתת-לנו נחלה בתוך אחינו; וייתן להם אל-פי יהוה, נחלה, בתוך, אחי אביהן. 
ה וייפלו חבלי-מנשה, עשרה--לבד מארץ הגלעד, והבשן, אשר, מעבר לירדן. 
ו כי בנות מנשה, נחלו נחלה בתוך בניו; וארץ, הגלעד, הייתה, לבני-מנשה הנותרים. 
ז ויהי גבול-מנשה, מאשר, המכמתת, אשר על-פני שכם; והלך הגבול אל-הימין, אל-יושבי עין תפוח. 
ח למנשה, הייתה ארץ תפוח; ותפוח אל-גבול מנשה, לבני אפריים. 
ט וירד הגבול נחל קנה נגבה לנחל, ערים האלה לאפריים, בתוך, ערי מנשה; וגבול מנשה מצפון לנחל, ויהי תוצאותיו הימה. 
י נגבה לאפריים, וצפונה למנשה, ויהי הים, גבולו; ובאשר יפגעון מצפון, וביששכר ממזרח. 
יא ויהי למנשה ביששכר ובאשר, בית-שאן ובנותיה ויבלעם ובנותיה ואת-יושבי דור ובנותיה ויושבי עין-דור ובנותיה, ויושבי תענך ובנותיה, ויושבי מגידו ובנותיה--שלושת, הנפת. 
יב ולא יכלו בני מנשה, להוריש את-הערים האלה; ויואל, הכנעני, לשבת, בארץ הזאת. 
יג ויהי, כי חזקו בני ישראל, וייתנו את-הכנעני, למס; והורש, לא הורישו. 
יד וידברו בני יוסף, את-יהושוע לאמור:  מדוע נתת לי נחלה, גורל אחד וחבל אחד, ואני עם-רב, עד אשר-עד-כה בירכני יהוה. 
טו ויאמר אליהם יהושוע, אם-עם-רב אתה עלה לך היערה, וביראת לך שם, בארץ הפריזי והרפאים:  כי-אץ לך, הר-אפריים. 
טז ויאמרו בני יוסף, לא-יימצא לנו ההר; ורכב ברזל, בכל-הכנעני היושב בארץ-העמק, לאשר בבית-שאן ובנותיה, ולאשר בעמק יזרעאל. 
יז ויאמר יהושוע אל-בית יוסף, לאפריים ולמנשה לאמור:  עם-רב אתה, וכוח גדול לך--לא-יהיה לך, גורל אחד. 
יח כי הר יהיה-לך, כי-יער הוא, וביראתו, והיה לך תוצאותיו:  כי-תוריש את-הכנעני, כי רכב ברזל לו--כי חזק, הוא. 
פרק יח
א וייקהלו כל-עדת בני-ישראל, שילה, וישכינו שם, את-אוהל מועד; והארץ נכבשה, לפניהם. 
ב וייוותרו בבני ישראל, אשר לא-חלקו את-נחלתם--שבעה, שבטים. 
ג ויאמר יהושוע, אל-בני ישראל:  עד-אנה, אתם מתרפים, לבוא לרשת את-הארץ, אשר נתן לכם יהוה אלוהי אבותיכם. 
ד הבו לכם שלושה אנשים, לשבט; ואשלחם, ויקומו ויתהלכו בארץ ויכתבו אותה לפי נחלתם--ויבואו אליי. 
ה והתחלקו אותה, לשבעה חלקים:  יהודה יעמוד על-גבולו, מנגב, ובית יוסף יעמדו על-גבולם, מצפון. 
ו ואתם תכתבו את-הארץ, שבעה חלקים, והבאתם אליי, הנה; ויריתי לכם גורל פה, לפני יהוה אלוהינו. 
ז כי אין-חלק ללויים בקרבכם, כי-כהונת יהוה נחלתו; וגד וראובן וחצי שבט המנשה לקחו נחלתם, מעבר לירדן מזרחה, אשר נתן להם, משה עבד יהוה. 
ח ויקומו האנשים, וילכו; ויצו יהושוע את-ההולכים לכתוב את-הארץ לאמור, לכו והתהלכו בארץ וכתבו אותה ושובו אליי, ופה אשליך לכם גורל לפני יהוה, בשילה. 
ט וילכו האנשים ויעברו בארץ, ויכתבוה לערים לשבעה חלקים על-ספר; ויבואו אל-יהושוע אל-המחנה, שילה. 
י וישלך להם יהושוע גורל בשילה, לפני יהוה; ויחלק-שם יהושוע את-הארץ לבני ישראל, כמחלקותם. 
יא ויעל, גורל מטה בני-בנימין--למשפחותם; וייצא, גבול גורלם, בין בני יהודה, ובין בני יוסף. 
יב ויהי להם הגבול לפאת צפונה, מן-הירדן; ועלה הגבול אל-כתף יריחו מצפון, ועלה בהר ימה, והיו תוצאותיו, מדברה בית אוון. 
יג ועבר משם הגבול לוזה, אל-כתף לוזה נגבה--היא, בית-אל; וירד הגבול, עטרות אדר, על-ההר, אשר מנגב לבית-חורון תחתון. 
יד ותאר הגבול ונסב לפאת-ים נגבה, מן-ההר אשר על-פני בית-חורון נגבה, והיו תוצאותיו אל-קרית-בעל היא קרית יערים, עיר בני יהודה; זאת, פאת-ים. 
טו ופאת-נגבה, מקצה קרית יערים; ויצא הגבול, ימה, ויצא, אל-מעיין מי נפתוח. 
טז וירד הגבול אל-קצה ההר, אשר על-פני גיא בן-הינום, אשר בעמק רפאים, צפונה; וירד גיא הינום אל-כתף היבוסי, נגבה, וירד, עין רוגל. 
יז ותאר מצפון, ויצא עין שמש, ויצא אל-גלילות, אשר-נוכח מעלה אדומים; וירד, אבן בוהן בן-ראובן. 
יח ועבר אל-כתף מול-הערבה, צפונה; וירד, הערבתה. 
יט ועבר הגבול אל-כתף בית-חוגלה, צפונה, והיו תוצאות הגבול אל-לשון ים-המלח צפונה, אל-קצה הירדן נגבה; זה, גבול נגב. 
כ והירדן יגבול-אותו, לפאת-קדמה:  זאת נחלת בני בנימין לגבולותיה, סביב--למשפחותם. 
כא והיו הערים, למטה בני בנימין--למשפחותיהם:  יריחו ובית-חוגלה, ועמק קציץ. 
כב ובית הערבה וצמריים, ובית-אל. 
כג והעווים והפרה, ועופרה. 
כד וכפר העמונה והעופני, וגבע:  ערים שתים-עשרה, וחצריהן. 
כה גבעון והרמה, ובארות. 
כו והמצפה והכפירה, והמוצה. 
כז ורקם וירפאל, ותראלה. 
כח וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים, גבעת קרית--ערים ארבע-עשרה, וחצריהן:  זאת נחלת בני-בנימין, למשפחותם. 
פרק יט
א וייצא הגורל השני, לשמעון--למטה בני-שמעון, למשפחותם; ויהי, נחלתם, בתוך, נחלת בני-יהודה. 
ב ויהי להם, בנחלתם--באר-שבע ושבע, ומולדה. 
ג וחצר שועל ובלה, ועצם. 
ד ואלתולד ובתול, וחורמה. 
ה וציקלג ובית-המרכבות, וחצר סוסה. 
ו ובית לבאות, ושרוחן:  ערים שלוש-עשרה, וחצריהן. 
ז עין רימון, ועתר ועשן:  ערים ארבע, וחצריהן. 
ח וכל-החצרים, אשר סביבות הערים האלה, עד-בעלת באר, ראמת נגב:  זאת, נחלת מטה בני-שמעון--למשפחותם. 
ט מחבל בני יהודה, נחלת בני שמעון:  כי-היה חלק בני-יהודה, רב מהם, וינחלו בני-שמעון, בתוך נחלתם. 
י ויעל הגורל השלישי, לבני זבולון למשפחותם; ויהי גבול נחלתם, עד-שריד. 
יא ועלה גבולם לימה ומרעלה, ופגע בדבשת; ופגע, אל-הנחל, אשר, על-פני יוקנעם. 
יב ושב משריד, קדמה מזרח השמש, על-גבול כסלות, תבור; ויצא אל-הדברת, ועלה יפיע. 
יג ומשם עבר קדמה מזרחה, גיתה חפר עיתה קצין; ויצא רימון המתואר, הנעה. 
יד ונסב אותו הגבול, מצפון חנתון; והיו, תוצאותיו, גיא, יפתח-אל. 
טו וקטת ונהלל ושמרון, וידאלה ובית לחם:  ערים שתים-עשרה, וחצריהן. 
טז זאת נחלת בני-זבולון, למשפחותם--הערים האלה, וחצריהן. 
יז ליששכר--יצא, הגורל הרביעי:  לבני יששכר, למשפחותם. 
יח ויהי, גבולם--יזרעאלה והכסולות, ושונם. 
יט וחפריים ושיאון, ואנחרת. 
כ והרבית וקשיון, ואבץ. 
כא ורמת ועין-גנים ועין חדה, ובית פצץ. 
כב ופגע הגבול בתבור ושחצימה ובית שמש, והיו תוצאות גבולם הירדן:  ערים שש-עשרה, וחצריהן. 
כג זאת, נחלת מטה בני-יששכר--למשפחותם:  הערים, וחצריהן. 
כד וייצא הגורל החמישי, למטה בני-אשר למשפחותם. 
כה ויהי, גבולם--חלקת וחלי, ובטן ואכשף. 
כו ואלמלך ועמעד, ומשאל; ופגע בכרמל הימה, ובשיחור לבנת. 
כז ושב מזרח השמש, בית דגון, ופגע בזבולון ובגיא יפתח-אל צפונה בית העמק, ונעיאל; ויצא אל-כבול, משמאל. 
כח ועברון ורחוב, וחמון וקנה, עד, צידון רבה. 
כט ושב הגבול הרמה, ועד-עיר מבצר-צור; ושב הגבול חוסה, והיו תוצאותיו הימה מחבל אכזיבה. 
ל ועומה ואפק, ורחוב:  ערים עשרים ושתיים, וחצריהן. 
לא זאת, נחלת מטה בני-אשר--למשפחותם:  הערים האלה, וחצריהן. 
לב לבני נפתלי, יצא הגורל השישי--לבני נפתלי, למשפחותם. 
לג ויהי גבולם, מחלף מאילון בצעננים ואדמי הנקב ויבנאל--עד-לקום; ויהי תוצאותיו, הירדן. 
לד ושב הגבול ימה אזנות תבור, ויצא משם חוקוקה; ופגע בזבולון מנגב, ובאשר פגע מים, וביהודה, הירדן מזרח השמש. 
לה וערי, מבצר--הצידים צר, וחמת רקת וכינרת. 
לו ואדמה והרמה, וחצור. 
לז וקדש ואדרעי, ועין חצור. 
לח ויראון, ומגדל-אל, חורם ובית-ענת, ובית שמש:  ערים תשע-עשרה, וחצריהן. 
לט זאת, נחלת מטה בני-נפתלי--למשפחותם:  הערים, וחצריהן. 
מ למטה בני-דן, למשפחותם, יצא, הגורל השביעי. 
מא ויהי, גבול נחלתם--צורעה ואשתאול, ועיר שמש. 
מב ושעלבין ואיילון, ויתלה. 
מג ואילון ותמנתה, ועקרון. 
מד ואלתקה וגיבתון, ובעלת. 
מה ויהוד ובני-ברק, וגת-רימון. 
מו ומי הירקון, והרקון; עם-הגבול, מול יפו. 
מז וייצא גבול-בני-דן, מהם; ויעלו בני-דן ויילחמו עם-לשם וילכדו אותה ויכו אותה לפי-חרב, ויירשו אותה ויישבו בה, ויקראו ללשם דן, כשם דן אביהם. 
מח זאת, נחלת מטה בני-דן--למשפחותם:  הערים האלה, וחצריהן. 
מט ויכלו לנחול-את-הארץ, לגבולותיה; וייתנו בני-ישראל נחלה ליהושוע בן-נון, בתוכם. 
נ על-פי יהוה נתנו לו, את-העיר אשר שאל--את-תמנת-סרח, בהר אפריים; ויבנה את-העיר, ויישב בה. 
נא אלה הנחלות אשר ניחלו אלעזר הכוהן ויהושוע בן-נון וראשי האבות למטות בני-ישראל בגורל בשילה, לפני יהוה--פתח, אוהל מועד; ויכלו, מחלק את-הארץ. 
פרק כ
א וידבר יהוה, אל-יהושוע לאמור. 
ב דבר אל-בני ישראל, לאמור:  תנו לכם את-ערי המקלט, אשר-דיברתי אליכם ביד-משה. 
ג לנוס שמה רוצח, מכה-נפש בשגגה בבלי-דעת; והיו לכם למקלט, מגואל הדם. 
ד ונס אל-אחת מהערים האלה, ועמד פתח שער העיר, ודיבר באוזני זקני העיר-ההיא, את-דבריו; ואספו אותו העירה אליהם, ונתנו-לו מקום וישב עימם. 
ה וכי ירדוף גואל הדם, אחריו, ולא-יסגירו את-הרוצח, בידו:  כי בבלי-דעת הכה את-ריעהו, ולא-שונא הוא לו מתמול שלשום. 
ו וישב בעיר ההיא, עד-עומדו לפני העדה למשפט, עד-מות הכוהן הגדול, אשר יהיה בימים ההם; אז ישוב הרוצח, ובא אל-עירו ואל-ביתו--אל-העיר, אשר-נס משם. 
ז ויקדישו את-קדש בגליל, בהר נפתלי, ואת-שכם, בהר אפריים; ואת-קרית ארבע היא חברון, בהר יהודה. 
ח ומעבר לירדן יריחו, מזרחה, נתנו את-בצר במדבר במישור, ממטה ראובן; ואת-ראמות בגלעד ממטה-גד, ואת-גולן בבשן ממטה מנשה. 
ט אלה היו ערי המועדה לכול בני ישראל, ולגר הגר בתוכם, לנוס שמה, כל-מכה-נפש בשגגה; ולא ימות, ביד גואל הדם, עד-עומדו, לפני העדה. 
פרק כא
א וייגשו, ראשי אבות הלויים, אל-אלעזר הכוהן, ואל-יהושוע בן-נון; ואל-ראשי אבות המטות, לבני ישראל. 
ב וידברו אליהם בשילה, בארץ כנען לאמור, יהוה ציווה ביד-משה, לתת-לנו ערים לשבת; ומגרשיהן, לבהמתנו. 
ג וייתנו בני-ישראל ללויים מנחלתם, אל-פי יהוה, את-הערים האלה, ואת-מגרשיהן. 
ד וייצא הגורל, למשפחות הקהתי; ויהי לבני אהרון הכוהן מן-הלויים, ממטה יהודה וממטה השמעוני וממטה בנימין בגורל--ערים, שלוש עשרה. 
ה ולבני קהת הנותרים, ממשפחות מטה-אפריים וממטה-דן ומחצי מטה מנשה בגורל--ערים עשר. 
ו ולבני גרשון, ממשפחות מטה-יששכר וממטה-אשר וממטה נפתלי ומחצי מטה מנשה בבשן בגורל--ערים, שלוש עשרה. 
ז לבני מררי למשפחותם, ממטה ראובן וממטה-גד וממטה זבולון--ערים, שתים עשרה. 
ח וייתנו בני-ישראל ללויים, את-הערים האלה ואת-מגרשיהן, כאשר ציווה יהוה ביד-משה, בגורל. 
ט וייתנו, ממטה בני יהודה, וממטה, בני שמעון--את הערים האלה, אשר-יקרא אתהן בשם. 
י ויהי לבני אהרון, ממשפחות הקהתי מבני לוי:  כי להם היה הגורל, ראשונה. 
יא וייתנו להם את-קרית ארבע אבי הענוק, היא חברון--בהר יהודה; ואת-מגרשיה, סביבותיה. 
יב ואת-שדה העיר, ואת-חצריה, נתנו לכלב בן-יפונה, באחוזתו. 
יג ולבני אהרון הכוהן, נתנו את-עיר מקלט הרוצח--את-חברון, ואת-מגרשיה; ואת-לבנה, ואת-מגרשיה. 
יד ואת-יתיר, ואת-מגרשיה, ואת-אשתמוע, ואת-מגרשיה. 
טו ואת-חולון, ואת-מגרשיה, ואת-דביר, ואת-מגרשיה. 
טז ואת-עין ואת-מגרשיה, ואת-יוטה ואת-מגרשיה, את-בית שמש, ואת-מגרשיה:  ערים תשע--מאת, שני השבטים האלה. 
יז וממטה בנימין, את-גבעון ואת-מגרשיה, את-גבע, ואת-מגרשיה. 
יח את-ענתות, ואת-מגרשיה, ואת-עלמון, ואת-מגרשיה:  ערים, ארבע. 
יט כל-ערי בני-אהרון, הכוהנים--שלוש-עשרה ערים, ומגרשיהן. 
כ ולמשפחות בני-קהת הלויים, הנותרים מבני קהת; ויהי ערי גורלם, ממטה אפריים. 
כא וייתנו להם את-עיר מקלט הרוצח, את-שכם ואת-מגרשיה--בהר אפריים; ואת-גזר, ואת-מגרשיה. 
כב ואת-קבציים, ואת-מגרשיה, ואת-בית חורון, ואת-מגרשיה:  ערים, ארבע. 
כג וממטה-דן--את-אלתקא, ואת-מגרשיה; את-גיבתון, ואת-מגרשיה. 
כד את-איילון, ואת-מגרשיה, את-גת-רימון, ואת-מגרשיה:  ערים, ארבע. 
כה וממחצית, מטה מנשה--את-תענך ואת-מגרשיה, ואת-גת רימון ואת-מגרשיה:  ערים, שתיים. 
כו כל-ערים עשר, ומגרשיהן, למשפחות בני-קהת, הנותרים. 
כז ולבני גרשון, ממשפחות הלויים--מחצי מטה מנשה את-עיר מקלט הרוצח, את-גולן בבשן ואת-מגרשיה ואת-בעשתרה ואת-מגרשיה:  ערים, שתיים. 
כח וממטה יששכר, את-קשיון ואת-מגרשיה; את-דברת, ואת-מגרשיה. 
כט את-ירמות, ואת-מגרשיה, את-עין גנים, ואת-מגרשיה:  ערים, ארבע. 
ל וממטה אשר, את-משאל ואת-מגרשיה; את-עבדון, ואת-מגרשיה. 
לא את-חלקת, ואת-מגרשיה, ואת-רחוב, ואת-מגרשיה:  ערים, ארבע. 
לב וממטה נפתלי את-עיר מקלט הרוצח, את-קדש בגליל ואת-מגרשיה ואת-חמות דאר ואת-מגרשיה, ואת-קרתן, ואת-מגרשיה:  ערים, שלוש. 
לג כל-ערי הגרשוני, למשפחותם--שלוש-עשרה עיר, ומגרשיהן. 
לד ולמשפחות בני-מררי, הלויים הנותרים--מאת מטה זבולון, את-יוקנעם ואת-מגרשיה; את-קרתה, ואת-מגרשיה. 
לה את-דמנה, ואת-מגרשיה, את-נהלל, ואת-מגרשיה:  ערים, ארבע. 
לו וממטה-גד, את-עיר מקלט הרוצח, את-רמות בגלעד, ואת-מגרשיה; ואת-מחניים, ואת-מגרשיה. 
לז את-חשבון, ואת-מגרשיה, את-יעזר, ואת-מגרשיה:  כל-ערים, ארבע. 
לח כל-הערים לבני מררי, למשפחותם, הנותרים, ממשפחות הלויים; ויהי, גורלם--ערים, שתים עשרה. 
לט כול ערי הלויים, בתוך אחוזת בני-ישראל--ערים ארבעים ושמונה, ומגרשיהן. 
מ תהיינה, הערים האלה--עיר עיר, ומגרשיה סביבותיה:  כן, לכל-הערים האלה. 
מא וייתן יהוה, לישראל, את-כל-הארץ, אשר נשבע לתת לאבותם; ויירשוה, ויישבו בה. 
מב וינח יהוה להם מסביב, ככול אשר-נשבע לאבותם; ולא-עמד איש בפניהם, מכל-אויביהם--את כל-אויביהם, נתן יהוה בידם. 
מג לא-נפל דבר--מכול הדבר הטוב, אשר-דיבר יהוה אל-בית ישראל:  הכול, בא. 
פרק כב
א אז יקרא יהושוע, לראובני ולגדי, ולחצי, מטה מנשה. 
ב ויאמר אליהם--אתם שמרתם, את כל-אשר ציווה אתכם משה עבד יהוה; ותשמעו בקולי, לכול אשר-ציוויתי אתכם. 
ג לא-עזבתם את-אחיכם, זה ימים רבים, עד, היום הזה; ושמרתם--את-משמרת, מצות יהוה אלוהיכם. 
ד ועתה, הניח יהוה אלוהיכם לאחיכם, כאשר, דיבר להם; ועתה פנו ולכו לכם לאוהליכם, אל-ארץ אחוזתכם, אשר נתן לכם משה עבד יהוה, בעבר הירדן. 
ה רק שמרו מאוד, לעשות את-המצוה ואת-התורה אשר ציווה אתכם משה עבד-יהוה, לאהבה את-יהוה אלוהיכם וללכת בכל-דרכיו ולשמור מצוותיו, ולדובקה-בו; ולעובדו, בכל-לבבכם ובכל-נפשכם. 
ו ויברכם, יהושוע; וישלחם, וילכו אל-אוהליהם. 
ז ולחצי שבט המנשה, נתן משה בבשן, ולחצייו נתן יהושוע עם-אחיהם, בעבר הירדן ימה; וגם כי שילחם יהושוע, אל-אוהליהם--ויברכם. 
ח ויאמר אליהם לאמור, בנכסים רבים שובו אל-אוהליכם ובמקנה רב-מאוד, בכסף ובזהב ובנחושת ובברזל ובשלמות, הרבה מאוד; חלקו שלל-אויביכם, עם-אחיכם. 
ט וישובו וילכו בני-ראובן ובני-גד וחצי שבט המנשה, מאת בני ישראל, משילה, אשר בארץ-כנען--ללכת אל-ארץ הגלעד, אל-ארץ אחוזתם אשר נאחזו-בה, על-פי יהוה, ביד-משה. 
י ויבואו אל-גלילות הירדן, אשר בארץ כנען; ויבנו בני-ראובן ובני-גד וחצי שבט המנשה שם מזבח, על-הירדן--מזבח גדול, למראה. 
יא וישמעו בני-ישראל, לאמור:  הנה בנו בני-ראובן ובני-גד וחצי שבט המנשה את-המזבח, אל-מול ארץ כנען--אל-גלילות הירדן, אל-עבר בני ישראל. 
יב וישמעו, בני ישראל; וייקהלו כל-עדת בני-ישראל, שילה, לעלות עליהם, לצבא. 
יג וישלחו בני-ישראל אל-בני-ראובן ואל-בני-גד, ואל-חצי שבט-מנשה--אל-ארץ הגלעד:  את-פינחס, בן-אלעזר הכוהן. 
יד ועשרה נשיאים, עימו--נשיא אחד נשיא אחד לבית אב, לכול מטות ישראל; ואיש ראש בית-אבותם המה, לאלפי ישראל. 
טו ויבואו אל-בני-ראובן ואל-בני-גד, ואל-חצי שבט-מנשה--אל-ארץ הגלעד; וידברו איתם, לאמור. 
טז כה אמרו כול עדת יהוה, מה-המעל הזה אשר מעלתם באלוהי ישראל, לשוב היום, מאחרי יהוה--בבנותכם לכם מזבח, למרודכם היום ביהוה. 
יז המעט-לנו, את-עוון פעור, אשר לא-היטהרנו ממנו, עד היום הזה; ויהי הנגף, בעדת יהוה. 
יח ואתם תשובו היום, מאחרי יהוה; והיה, אתם תמרדו היום ביהוה, ומחר, אל-כל-עדת ישראל יקצוף. 
יט ואך אם-טמאה ארץ אחוזתכם, עברו לכם אל-ארץ אחוזת יהוה אשר שכן-שם משכן יהוה, והיאחזו, בתוכנו; וביהוה אל-תמרודו, ואותנו אל-תמרודו, בבנותכם לכם מזבח, מבלעדי מזבח יהוה אלוהינו. 
כ הלוא עכן בן-זרח, מעל מעל בחרם, ועל-כל-עדת ישראל, היה קצף:  והוא איש אחד, לא גווע בעוונו. 
כא ויענו בני-ראובן ובני-גד, וחצי שבט המנשה; וידברו, את-ראשי אלפי ישראל. 
כב אל אלוהים יהוה אל אלוהים יהוה, הוא יודע, וישראל, הוא יידע:  אם-במרד ואם-במעל ביהוה, אל-תושיענו היום הזה. 
כג לבנות לנו מזבח, לשוב מאחרי יהוה; ואם-להעלות עליו עולה ומנחה, ואם-לעשות עליו זבחי שלמים--יהוה, הוא יבקש. 
כד ואם-לא מדאגה מדבר, עשינו את-זאת לאמור:  מחר, יאמרו בניכם לבנינו לאמור, מה-לכם, וליהוה אלוהי ישראל. 
כה וגבול נתן-יהוה בינינו וביניכם בני-ראובן ובני-גד, את-הירדן--אין-לכם חלק, ביהוה; והשביתו בניכם את-בנינו, לבלתי ירוא את-יהוה. 
כו ונאמר--נעשה-נא לנו, לבנות את-המזבח:  לא לעולה, ולא לזבח. 
כז כי עד הוא בינינו וביניכם, ובין דורותינו אחרינו, לעבוד את-עבודת יהוה לפניו, בעולותינו ובזבחינו ובשלמינו:  ולא-יאמרו בניכם מחר לבנינו, אין-לכם חלק ביהוה. 
כח ונאמר--והיה כי-יאמרו אלינו ואל-דורותינו, מחר; ואמרנו ראו את-תבנית מזבח יהוה אשר-עשו אבותינו, לא לעולה ולא לזבח--כי-עד הוא, בינינו וביניכם. 
כט חלילה לנו ממנו למרוד ביהוה, ולשוב היום מאחרי יהוה, לבנות מזבח, לעולה למנחה ולזבח--מלבד, מזבח יהוה אלוהינו, אשר, לפני משכנו. 
ל וישמע פינחס הכוהן, ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל אשר איתו, את-הדברים, אשר דיברו בני-ראובן ובני-גד ובני מנשה; וייטב, בעיניהם. 
לא ויאמר פינחס בן-אלעזר הכוהן אל-בני-ראובן ואל-בני-גד ואל-בני מנשה, היום ידענו כי-בתוכנו יהוה, אשר לא-מעלתם ביהוה, המעל הזה; אז, הצלתם את-בני ישראל--מיד יהוה. 
לב וישב פינחס בן-אלעזר הכוהן והנשיאים מאת בני-ראובן ומאת בני-גד מארץ הגלעד, אל-ארץ כנען--אל-בני ישראל; וישיבו אותם, דבר. 
לג וייטב הדבר, בעיני בני ישראל, ויברכו אלוהים, בני ישראל; ולא אמרו, לעלות עליהם לצבא, לשחת את-הארץ, אשר בני-ראובן ובני-גד יושבים בה. 
לד ויקראו בני-ראובן ובני-גד, למזבח:  כי עד הוא בינותינו, כי יהוה האלוהים. 
פרק כג
א ויהי, מימים רבים, אחרי אשר-הניח יהוה לישראל מכל-אויביהם, מסביב; ויהושוע זקן, בא בימים. 
ב ויקרא יהושוע, לכל-ישראל--לזקניו ולראשיו, ולשופטיו ולשוטריו; ויאמר אליהם--אני זקנתי, באתי בימים. 
ג ואתם ראיתם, את כל-אשר עשה יהוה אלוהיכם לכל-הגויים האלה--מפניכם:  כי יהוה אלוהיכם, הוא הנלחם לכם. 
ד ראו הפלתי לכם את-הגויים הנשארים האלה, בנחלה--לשבטיכם:  מן-הירדן, וכל-הגויים אשר הכרתי, והים הגדול, מבוא השמש. 
ה ויהוה אלוהיכם, הוא יהדופם מפניכם, והוריש אותם, מלפניכם; וירשתם, את-ארצם, כאשר דיבר יהוה אלוהיכם, לכם. 
ו וחזקתם מאוד--לשמור ולעשות, את כל-הכתוב בספר תורת משה:  לבלתי סור-ממנו, ימין ושמאל. 
ז לבלתי-בוא בגויים האלה, הנשארים האלה איתכם; ובשם אלוהיהם לא-תזכירו, ולא תשביעו, ולא תעבדום, ולא תשתחוו להם. 
ח כי אם-ביהוה אלוהיכם, תדבקו, כאשר עשיתם, עד היום הזה. 
ט ויורש יהוה מפניכם, גויים גדולים ועצומים; ואתם, לא-עמד איש בפניכם, עד, היום הזה. 
י איש-אחד מכם, ירדוף-אלף:  כי יהוה אלוהיכם, הוא הנלחם לכם, כאשר, דיבר לכם. 
יא ונשמרתם מאוד, לנפשותיכם, לאהבה, את-יהוה אלוהיכם. 
יב כי אם-שוב תשובו, ודבקתם ביתר הגויים האלה, הנשארים האלה, איתכם; והתחתנתם בהם ובאתם בהם, והם בכם. 
יג ידוע, תדעו, כי לא יוסיף יהוה אלוהיכם להוריש את-הגויים האלה, מלפניכם; והיו לכם לפח ולמוקש, ולשוטט בצידיכם ולצנינים בעיניכם, עד-אבודכם מעל האדמה הטובה הזאת, אשר נתן לכם יהוה אלוהיכם. 
יד והנה אנוכי הולך היום, בדרך כל-הארץ; וידעתם בכל-לבבכם ובכל-נפשכם, כי לא-נפל דבר אחד מכול הדברים הטובים אשר דיבר יהוה אלוהיכם עליכם--הכול באו לכם, לא-נפל ממנו דבר אחד. 
טו והיה, כאשר-בא עליכם כל-הדבר הטוב, אשר דיבר יהוה אלוהיכם, אליכם:  כן יביא יהוה עליכם, את כל-הדבר הרע--עד-השמידו אותכם מעל האדמה הטובה הזאת, אשר נתן לכם יהוה אלוהיכם. 
טז בעוברכם את-ברית יהוה אלוהיכם, אשר ציווה אתכם, והלכתם ועבדתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם להם--וחרה אף-יהוה, בכם, ואבדתם מהרה, מעל הארץ הטובה אשר נתן לכם. 
פרק כד
א ויאסוף יהושוע את-כל-שבטי ישראל, שכמה; ויקרא לזקני ישראל ולראשיו, ולשופטיו ולשוטריו, ויתייצבו, לפני האלוהים. 
ב ויאמר יהושוע אל-כל-העם, כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם, תרח אבי אברהם ואבי נחור; ויעבדו, אלוהים אחרים. 
ג ואקח את-אביכם את-אברהם, מעבר הנהר, ואולך אותו, בכל-ארץ כנען; וארבה, את-זרעו, ואתן-לו, את-יצחק. 
ד ואתן ליצחק, את-יעקוב ואת-עשיו; ואתן לעשיו את-הר שעיר, לרשת אותו, ויעקוב ובניו, ירדו מצריים. 
ה ואשלח את-משה ואת-אהרון, ואגוף את-מצריים, כאשר עשיתי, בקרבו; ואחר, הוצאתי אתכם. 
ו ואוציא את-אבותיכם ממצריים, ותבואו הימה; וירדפו מצריים אחרי אבותיכם, ברכב ובפרשים--ים-סוף. 
ז ויצעקו אל-יהוה, וישם מאפל ביניכם ובין המצרים ויבא עליו את-הים ויכסהו, ותראינה עיניכם, את אשר-עשיתי במצריים; ותשבו במדבר, ימים רבים. 
ח ואביא אתכם, אל-ארץ האמורי היושב בעבר הירדן, ויילחמו, איתכם; ואתן אותם בידכם ותירשו את-ארצם, ואשמידם מפניכם. 
ט ויקם בלק בן-ציפור מלך מואב, ויילחם בישראל; וישלח, ויקרא לבלעם בן-בעור--לקלל אתכם. 
י ולא אביתי, לשמוע לבלעם; ויברך ברוך אתכם, ואציל אתכם מידו. 
יא ותעברו את-הירדן, ותבואו אל-יריחו, ויילחמו בכם בעלי-יריחו האמורי והפריזי והכנעני והחיתי והגרגשי, החיווי והיבוסי; ואתן אותם, בידכם. 
יב ואשלח לפניכם, את-הצרעה, ותגרש אותם מפניכם, שני מלכי האמורי:  לא בחרבך, ולא בקשתך. 
יג ואתן לכם ארץ אשר לא-יגעת בה, וערים אשר לא-בניתם, ותשבו, בהם; כרמים וזיתים אשר לא-נטעתם, אתם אוכלים. 
יד ועתה יראו את-יהוה, ועבדו אותו--בתמים ובאמת; והסירו את-אלוהים, אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצריים, ועבדו, את-יהוה. 
טו ואם רע בעיניכם לעבוד את-יהוה, בחרו לכם היום את-מי תעבודון--אם את-אלוהים אשר-עבדו אבותיכם אשר מעבר הנהר, ואם את-אלוהי האמורי אשר אתם יושבים בארצם; ואנוכי וביתי, נעבוד את-יהוה. 
טז ויען העם, ויאמר, חלילה לנו, מעזוב את-יהוה--לעבוד, אלוהים אחרים. 
יז כי יהוה אלוהינו, הוא המעלה אותנו ואת-אבותינו מארץ מצריים מבית עבדים; ואשר עשה לעינינו, את-האותות הגדולות האלה, וישמרנו בכל-הדרך אשר הלכנו בה, ובכול העמים אשר עברנו בקרבם. 
יח ויגרש יהוה את-כל-העמים, ואת-האמורי יושב הארץ--מפנינו; גם-אנחנו נעבוד את-יהוה, כי-הוא אלוהינו. 
יט ויאמר יהושוע אל-העם, לא תוכלו לעבוד את-יהוה--כי-אלוהים קדושים, הוא:  אל-קנוא הוא, לא-יישא לפשעכם ולחטאותיכם. 
כ כי תעזבו את-יהוה, ועבדתם אלוהי נכר; ושב והרע לכם וכילה אתכם, אחרי אשר-היטיב לכם. 
כא ויאמר העם, אל-יהושוע:  לא, כי את-יהוה נעבוד. 
כב ויאמר יהושוע אל-העם, עדים אתם בכם, כי-אתם בחרתם לכם את-יהוה, לעבוד אותו; ויאמרו, עדים. 
כג ועתה, הסירו את-אלוהי הנכר אשר בקרבכם; והטו, את-לבבכם, אל-יהוה, אלוהי ישראל. 
כד ויאמרו העם, אל-יהושוע:  את-יהוה אלוהינו נעבוד, ובקולו נשמע. 
כה ויכרות יהושוע ברית לעם, ביום ההוא; וישם לו חוק ומשפט, בשכם. 
כו ויכתוב יהושוע את-הדברים האלה, בספר תורת אלוהים; וייקח, אבן גדולה, ויקימהא שם, תחת האלה אשר במקדש יהוה. 
כז ויאמר יהושוע אל-כל-העם, הנה האבן הזאת תהיה-בנו לעדה--כי-היא שמעה את כל-אמרי יהוה, אשר דיבר עימנו; והייתה בכם לעדה, פן-תכחשון באלוהיכם. 
כח וישלח יהושוע את-העם, איש לנחלתו.
כט ויהי, אחרי הדברים האלה, וימת יהושוע בן-נון, עבד יהוה--בן-מאה ועשר, שנים. 
ל ויקברו אותו בגבול נחלתו, בתמנת-סרח אשר בהר-אפריים, מצפון, להר-געש. 
לא ויעבוד ישראל את-יהוה, כול ימי יהושוע; וכול ימי הזקנים, אשר האריכו ימים אחרי יהושוע, ואשר ידעו את כל-מעשה יהוה, אשר עשה לישראל. 
לב ואת-עצמות יוסף אשר-העלו בני-ישראל ממצריים, קברו בשכם, בחלקת השדה אשר קנה יעקוב מאת בני-חמור אבי-שכם, במאה קשיטה; ויהיו לבני-יוסף, לנחלה. 
לג ואלעזר בן-אהרון, מת; ויקברו אותו, בגבעת פינחס בנו, אשר ניתן-לו, בהר אפריים.