התנ"ך במרשתת - ספר הספרים באינטרנט

דברי הימים א

פרק א
א אדם שת, אנוש. 
ב קינן מהללאל, ירד. 
ג חנוך מתושלח, למך. 
ד נוח שם, חם ויפת.   
ה בני יפת--גומר ומגוג, ומדיי ויוון ותובל; ומשך, ותירס.   
ו ובני, גמר--אשכנז ודיפת, ותוגרמה.   
ז ובני יוון, אלישה ותרשישה, כיתים, ורודנים.   
ח בני, חם--כוש ומצריים, פוט וכנען. 
ט ובני כוש--סבא וחווילה, וסבתא ורעמא וסבתכא; ובני רעמא, שבא ודדן.   
י וכוש, ילד את-נמרוד; הוא החל, להיות גיבור בארץ.   
יא ומצריים ילד את-לודים ואת-ענמים, ואת-להבים--ואת-נפתוחים. 
יב ואת-פתרוסים ואת-כסלוחים, אשר יצאו משם פלשתים--ואת-כפתורים.   
יג וכנען, ילד את-צידון בכורו--ואת-חת. 
יד ואת-היבוסי, ואת-האמורי, ואת, הגרגשי. 
טו ואת-החיווי ואת-הערקי, ואת-הסיני. 
טז ואת-הארוודי ואת-הצמרי, ואת-החמתי.   
יז בני שם--עילם ואשור, וארפכשד ולוד וארם; ועוץ וחול, וגתר ומשך.   
יח וארפכשד, ילד את-שלח; ושלח, ילד את-עבר. 
יט ולעבר יולד, שני בנים:  שם האחד פלג, כי בימיו נפלגה הארץ, ושם אחיו, יוקטן. 
כ ויוקטן ילד, את-אלמודד ואת-שלף, ואת-חצרמוות, ואת-ירח. 
כא ואת-הדורם ואת-אוזל, ואת-דקלה. 
כב ואת-עיבל ואת-אבימאל, ואת-שבא. 
כג ואת-אופיר ואת-חווילה, ואת-יובב; כל-אלה, בני יוקטן.   
כד שם ארפכשד, שלח. 
כה עבר פלג, רעו. 
כו שרוג נחור, תרח. 
כז אברם, הוא אברהם.   
כח בני, אברהם--יצחק, וישמעאל.   
כט אלה, תולדותם:  בכור ישמעאל נביות, וקדר ואדבאל ומבשם. 
ל משמע ודומה, משא חדד ותימא. 
לא יטור נפיש, וקדמה; אלה הם, בני ישמעאל.   
לב ובני קטורה פילגש אברהם, ילדה את-זמרן ויוקשן ומדן ומדיין--וישבק ושוח; ובני יוקשן, שבא ודדן.   
לג ובני מדיין, עיפה ועפר וחנוך, ואבידע, ואלדעה; כל-אלה, בני קטורה.   
לד ויולד אברהם, את-יצחק; בני יצחק, עשיו וישראל.   
לה בני, עשיו--אליפז רעואל ויעוש, ויעלם וקורח.   
לו בני, אליפז--תימן ואומר צפי וגעתם, קנז ותמנע ועמלק.   
לז בני, רעואל--נחת זרח, שמה ומיזה.   
לח ובני שעיר, לוטן ושובל וצבעון וענה, ודישון ואצר, ודישן.   
לט ובני לוטן, חורי והומם; ואחות לוטן, תמנע.   
מ בני שובל, עליין ומנחת ועיבל שפי ואונם; ובני צבעון, איה וענה.   
מא בני ענה, דישון; ובני דישון, חמרן ואשבן ויתרן וכרן. 
מב בני-אצר, בלהן וזעוון יעקן; בני דישון, עוץ וארן. 
מג ואלה המלכים, אשר מלכו בארץ אדום, לפני מלוך-מלך, לבני ישראל:  בלע, בן-בעור, ושם עירו, דנהבה. 
מד וימת, בלע; וימלוך תחתיו, יובב בן-זרח מבוצרה. 
מה וימת, יובב; וימלוך תחתיו, חושם מארץ התימני. 
מו וימת, חושם; וימלוך תחתיו הדד בן-בדד, המכה את-מדיין בשדה מואב, ושם עירו, עווית. 
מז וימת, הדד; וימלוך תחתיו, שמלה ממשרקה. 
מח וימת, שמלה; וימלוך תחתיו, שאול מרחובות הנהר. 
מט וימת, שאול; וימלוך תחתיו, בעל חנן בן-עכבור. 
נ וימת, בעל חנן, וימלוך תחתיו הדד, ושם עירו פעי; ושם אשתו מהיטבאל בת-מטרד, בת מי זהב. 
נא וימת, הדד;   ויהיו אלופי אדום, אלוף תמנע אלוף עלווה אלוף יתת. 
נב אלוף אוהליבמה אלוף אלה, אלוף פינון. 
נג אלוף קנז אלוף תימן, אלוף מבצר. 
נד אלוף מגדיאל, אלוף עירם; אלה, אלופי אדום. 
פרק ב
א אלה, בני ישראל:  ראובן שמעון לוי ויהודה, יששכר וזבולון. 
ב דן יוסף ובנימין, נפתלי גד ואשר. 
ג בני יהודה, ער ואונן ושלה--שלושה נולד לו, מבת-שוע הכנענית; ויהי ער בכור יהודה, רע בעיני יהוה--וימיתהו.   
ד ותמר, כלתו, ילדה לו, את-פרץ ואת-זרח; כל-בני יהודה, חמישה.   
ה בני-פרץ, חצרון וחמול.   
ו ובני זרח, זמרי ואיתן והימן וכלכול ודרע--כולם חמישה.   
ז ובני, כרמי--עכר עוכר ישראל, אשר מעל בחרם.   
ח ובני איתן, עזריה.   
ט ובני חצרון, אשר נולד-לו--את-ירחמאל ואת-רם, ואת-כלוביי. 
י ורם, הוליד את-עמינדב; ועמינדב הוליד את-נחשון, נשיא בני יהודה. 
יא ונחשון הוליד את-שלמא, ושלמא הוליד את-בועז. 
יב ובועז הוליד את-עובד, ועובד הוליד את-ישי. 
יג ואישיי הוליד את-בכורו, את-אליאב--ואבינדב, השני, ושמעא, השלישי. 
יד נתנאל, הרביעי, רדיי, החמישי. 
טו אוצם, השישי, דויד, השביעי. 
טז ואחיותיהם, צרויה ואביגיל; ובני צרויה, אבשי ויואב ועשהאל--שלושה. 
יז ואביגיל, ילדה את-עמשא; ואבי עמשא, יתר הישמעאלי. 
יח וכלב בן-חצרון, הוליד את-עזובה אישה--ואת-יריעות; ואלה בניה, ישר ושובב וארדון. 
יט ותמת, עזובה; וייקח-לו כלב את-אפרת, ותלד לו את-חור. 
כ וחור הוליד את-אורי, ואורי הוליד את-בצלאל.   
כא ואחר, בא חצרון אל-בת-מכיר אבי גלעד, והוא לקחה, והוא בן-שישים שנה; ותלד לו, את-שגוב. 
כב ושגוב, הוליד את-יאיר; ויהי-לו, עשרים ושלוש ערים, בארץ, הגלעד.   
כג וייקח גשור-וארם את-חוות יאיר מאיתם, את-קנת ואת-בנותיה--שישים עיר; כל-אלה, בני מכיר אבי-גלעד. 
כד ואחר מות-חצרון, בכלב אפרתה; ואשת חצרון, אבייה, ותלד לו, את-אשחור אבי תקוע.   
כה ויהיו בני-ירחמאל בכור חצרון, הבכור רם; ובונה ואורן ואוצם, אחייה. 
כו ותהי אישה אחרת לירחמאל, ושמה עטרה; היא, אם אונם.   
כז ויהיו בני-רם, בכור ירחמאל--מעץ וימין, ועקר. 
כח ויהיו בני-אונם, שמיי וידע; ובני שמיי, נדב ואבישור. 
כט ושם אשת אבישור, אביהיל; ותלד לו, את-אחבן ואת-מוליד. 
ל ובני נדב, סלד ואפיים; וימת סלד, לא בנים. 
לא ובני אפיים, ישעי; ובני ישעי ששן, ובני ששן אחליי. 
לב ובני ידע אחי שמיי, יתר ויונתן; וימת יתר, לא בנים.   
לג ובני יונתן, פלת וזזא; אלה היו, בני ירחמאל. 
לד ולא-היה לששן בנים, כי אם-בנות; ולששן עבד מצרי, ושמו ירחע. 
לה וייתן ששן את-בתו לירחע עבדו, לאישה; ותלד לו, את-עתיי. 
לו ועתיי הוליד את-נתן, ונתן הוליד את-זבד. 
לז וזבד הוליד את-אפלל, ואפלל הוליד את-עובד. 
לח ועובד הוליד את-יהוא, ויהוא הוליד את-עזריה. 
לט ועזריה הוליד את-חלץ, וחלץ הוליד את-אלעשה. 
מ ואלעשה הוליד את-סיסמיי, וסיסמיי הוליד את-שלום. 
מא ושלום הוליד את-יקמיה, ויקמיה הוליד את-אלישמע.   
מב ובני כלב אחי ירחמאל, מישע בכורו הוא אבי-זיף, ובני מרשה, אבי חברון. 
מג ובני, חברון--קורח ותפוח, ורקם ושמע. 
מד ושמע הוליד, את-רחם אבי יורקעם; ורקם, הוליד את-שמיי. 
מה ובן-שמיי, מעון; ומעון, אבי בית-צור. 
מו ועיפה פילגש כלב, ילדה את-חרן ואת-מוצא ואת-גזז; וחרן, הוליד את-גזז.   
מז ובני, יוהדיי--רגם ויותם וגישן ופלט, ועיפה ושעף. 
מח פילגש כלב מעכה, ילד שבר ואת-תרחנה. 
מט ותלד, שעף אבי מדמנה, את-שוא אבי מכבנה, ואבי גבעא; ובת-כלב, עכסה.   
נ אלה היו בני כלב, בן-חור בכור אפרתה--שובל, אבי קרית יערים. 
נא שלמא אבי בית-לחם, חרף אבי בית-גדר. 
נב ויהיו בנים לשובל, אבי קרית יערים, הרואה, חצי המנוחות. 
נג ומשפחות, קרית יערים--היתרי והפותי, והשומתי והמשרעי; מאלה, יצאו הצרעתי--והאשתאולי.   
נד בני שלמא, בית לחם ונטופתי, עטרות, בית יואב; וחצי המנחתי, הצורעי. 
נה ומשפחות סופרים יושבי יעבץ, תרעתים שמעתים שוכתים; המה הקינים הבאים, מחמת אבי בית-רכב. 
פרק ג
א ואלה היו בני דויד, אשר נולד-לו בחברון:  הבכור אמנון, לאחינועם היזרעאלית, שני דנייאל, לאביגיל הכרמלית. 
ב השלישי לאבשלום בן-מעכה, בת-תלמיי מלך גשור; הרביעי, אדונייה בן-חגית. 
ג החמישי שפטיה, לאביטל; השישי יתרעם, לעגלה אשתו. 
ד שישה, נולד-לו בחברון, וימלוך-שם, שבע שנים ושישה חודשים; ושלושים ושלוש שנה, מלך בירושלים.   
ה ואלה נולדו-לו, בירושלים:  שמעא ושובב ונתן ושלמה, ארבעה, לבת-שוע, בת-עמיאל. 
ו ויבחר ואלישמע, ואליפלט. 
ז ונוגה ונפג, ויפיע. 
ח ואלישמע ואלידע ואליפלט, תשעה. 
ט כול, בני דויד--מלבד בני-פילגשים, ותמר אחותם. 
י ובן-שלמה, רחבעם; אבייה בנו אסא בנו, יהושפט בנו. 
יא יורם בנו אחזיהו בנו, יואש בנו. 
יב אמציהו בנו עזריה בנו, יותם בנו. 
יג אחז בנו חזקייהו בנו, מנשה בנו. 
יד אמון בנו, יאשייהו בנו. 
טו ובני, יאשייהו--הבכור יוחנן, השני יהויקים; השלישי, צדקייהו, הרביעי, שלום. 
טז ובני, יהויקים--יכוניה בנו, צדקייה בנו. 
יז ובני יכוניה אסיר, שאלתיאל בנו. 
יח ומלכירם ופדיה, ושנאצר, יקמיה הושמע, ונדביה. 
יט ובני פדיה, זרובבל ושמעי; ובן-זרובבל משולם וחנניה, ושלומית אחותם. 
כ וחשובה ואוהל וברכיה וחסדיה, יושב חסד--חמש. 
כא ובן-חנניה, פלטיה וישעיה; בני רפיה בני ארנן, בני עובדיה בני שכניה. 
כב ובני שכניה, שמעיה; ובני שמעיה, חטוש ויגאל ובריח ונעריה ושפט--שישה. 
כג ובן-נעריה, אליועיניי וחזקייה ועזריקם--שלושה.   
כד ובני אליועיניי, הודוויהו ואלישיב ופליה ועקוב ויוחנן ודליה וענני--שבעה. 
פרק ד
א בני, יהודה:  פרץ חצרון וכרמי, וחור ושובל. 
ב וראיה בן-שובל, הוליד את-יחת, ויחת הוליד, את-אחומיי ואת-להד; אלה, משפחות הצרעתי.   
ג ואלה אבי עיטם, יזרעאל וישמא וידבש; ושם אחותם, הצללפוני. 
ד ופנואל אבי גדור, ועזר אבי חושה; אלה בני-חור בכור אפרתה, אבי בית לחם. 
ה ולאשחור אבי תקוע, היו שתי נשים:  חלאה, ונערה. 
ו ותלד לו נערה את-אחוזם ואת-חפר, ואת-תימני ואת-האחשתרי; אלה, בני נערה. 
ז ובני, חלאה--צרת וצוחר, ואתנן. 
ח וקוץ הוליד, את-ענוב ואת-הצובבה, ומשפחות אחרחל, בן-הרום. 
ט ויהי יעבץ, נכבד מאחיו; ואימו, קראה שמו יעבץ לאמור, כי ילדתי, בעוצב. 
י ויקרא יעבץ לאלוהי ישראל לאמור, אם-ברך תברכני והרבית את-גבולי והייתה ידך עימי, ועשית מרעה, לבלתי עוצבי--ויבא אלוהים, את אשר-שאל.   
יא וכלוב אחי-שוחה, הוליד את-מחיר:  הוא, אבי אשתון. 
יב ואשתון, הוליד את-בית רפא ואת-פסח, ואת-תחינה, אבי עיר נחש; אלה, אנשי רכה.   
יג ובני קנז, עותניאל ושריה; ובני עותניאל, חתת. 
יד ומעונותיי, הוליד את-עופרה; ושריה, הוליד את-יואב אבי גיא חרשים--כי חרשים, היו. 
טו ובני כלב בן-יפונה, עירו אלה ונעם; ובני אלה, וקנז. 
טז ובני, יהללאל--זיף וזיפה, תיריא ואשראל. 
יז ובן-עזרה--יתר ומרד, ועפר וילון; ותהר את-מרים ואת-שמיי, ואת-ישבח אבי אשתמוע. 
יח ואשתו היהודייה, ילדה את-ירד אבי גדור ואת-חבר אבי שוכו, ואת-יקותיאל, אבי זנוח; ואלה, בני בתיה בת-פרעה, אשר לקח, מרד.   
יט ובני, אשת הודייה--אחות נחם, אבי קעילה הגרמי; ואשתמוע, המעכתי. 
כ ובני שימון--אמנון ורינה, בן-חנן ותילון; ובני ישעי, זוחת ובן-זוחת. 
כא בני, שלה בן-יהודה--ער אבי לכה, ולעדה אבי מרשה; ומשפחות בית-עבודת הבוץ, לבית אשבע. 
כב ויוקים ואנשי כוזבא, ויואש ושרף אשר-בעלו למואב--וישובי לחם; והדברים, עתיקים. 
כג המה, היוצרים, ויושבי נטעים, וגדרה; עם-המלך במלאכתו, ישבו שם.   
כד בני, שמעון:  נמואל וימין, יריב זרח שאול. 
כה שלום בנו מבשם בנו, משמע בנו. 
כו ובני, משמע--חמואל בנו זכור בנו, שמעי בנו. 
כז ולשמעי בנים שישה עשר, ובנות שש, ולאחיו, אין בנים רבים; וכול, משפחתם, לא הרבו, עד-בני יהודה.   
כח ויישבו בבאר-שבע ומולדה, וחצר שועל. 
כט ובבלהה ובעצם, ובתולד. 
ל ובבתואל ובחורמה, ובציקלג. 
לא ובבית מרכבות ובחצר סוסים, ובבית בראי ובשעריים; אלה עריהם, עד-מלוך דויד. 
לב וחצריהם עיטם ועין, רימון ותוכן ועשן; ערים, חמש. 
לג וכל-חצריהם, אשר סביבות הערים האלה--עד-בעל;    זאת, מושבותם, והתייחשם, להם. 
לד ומשובב וימלך, ויושה בן-אמציה. 
לה ויואל; ויהוא, בן-יושיביה, בן-שריה, בן-עשיאל. 
לו ואליועיניי ויעקובה וישוחיה ועשיה ועדיאל, וישימיאל--ובניה. 
לז וזיזא בן-שפעי בן-אלון בן-ידיה בן-שמרי, בן-שמעיה. 
לח אלה הבאים בשמות, נשיאים במשפחותם; ובית, אבותיהם, פרצו, לרוב. 
לט וילכו למבוא גדור, עד למזרח הגיא, לבקש מרעה, לצאנם. 
מ וימצאו מרעה, שמן וטוב, והארץ רחבת ידיים, ושוקטת ושלווה:  כי מן-חם, היושבים שם לפנים. 
מא ויבואו אלה הכתובים בשמות בימי יחזקייהו מלך-יהודה, ויכו את-אוהליהם ואת-המעונים אשר נמצאו-שמה ויחרימום עד-היום הזה, ויישבו, תחתיהם:  כי-מרעה לצאנם, שם. 
מב ומהם מן-בני שמעון, הלכו להר שעיר, אנשים, חמש מאות; ופלטיה ונעריה ורפיה ועוזיאל, בני ישעי--בראשם. 
מג ויכו, את-שארית הפליטה לעמלק; ויישבו שם, עד היום הזה. 
פרק ה
א ובני ראובן בכור-ישראל, כי הוא הבכור--ובחללו יצועי אביו, ניתנה בכורתו לבני יוסף בן-ישראל; ולא להתייחש, לבכורה. 
ב כי יהודה גבר באחיו, ולנגיד ממנו; והבכורה, ליוסף.   
ג בני ראובן, בכור ישראל:  חנוך ופלוא, חצרון וכרמי. 
ד בני, יואל--שמעיה בנו גוג בנו, שמעי בנו. 
ה מיכה בנו ראיה בנו, בעל בנו. 
ו בארה בנו--אשר הגלה, תילגת פלנאסר מלך אשור; הוא נשיא, לראובני. 
ז ואחיו, למשפחותיו, בהתייחש, לתולדותם--הראש יעיאל, וזכריהו. 
ח ובלע, בן-עזז, בן-שמע, בן-יואל; הוא יושב בערוער, ועד-נבו ובעל מעון. 
ט ולמזרח, ישב עד-לבוא מדברה, למן-הנהר, פרת:  כי מקניהם רבו, בארץ גלעד. 
י ובימי שאול, עשו מלחמה עם-ההגריאים, וייפלו, בידם; ויישבו, באוהליהם, על-כל-פני, מזרח לגלעד.   
יא ובני-גד לנגדם, ישבו בארץ הבשן--עד-סלכה. 
יב יואל הראש, ושפם המשנה; ויעניי ושפט, בבשן. 
יג ואחיהם לבית אבותיהם, מיכאל ומשולם ושבע ויוריי ויעכן וזיע ועבר--שבעה.   
יד אלה בני אביחיל, בן-חורי בן-ירוח בן-גלעד בן-מיכאל בן-ישישיי בן-יחדו--בן-בוז. 
טו אחי בן-עבדיאל בן-גוני, ראש לבית אבותם. 
טז ויישבו בגלעד בבשן, ובבנותיה, ובכל-מגרשי שרון, על-תוצאותם. 
יז כולם, התייחשו, בימי, יותם מלך-יהודה--ובימי, ירובעם מלך-ישראל. 
יח בני-ראובן וגדי וחצי שבט-מנשה, מן-בני-חיל, אנשים נושאי מגן וחרב ודורכי קשת, ולמודי מלחמה--ארבעים וארבעה אלף ושבע-מאות ושישים, יוצאי צבא. 
יט ויעשו מלחמה, עם-ההגריאים, ויטור ונפיש, ונודב. 
כ וייעזרו עליהם--ויינתנו בידם ההגריאים, וכול שעימהם:  כי לאלוהים זעקו, במלחמה, ונעתור להם, כי-בטחו בו. 
כא וישבו מקניהם, גמליהם חמישים אלף וצאן מאתיים וחמישים אלף, וחמורים, אלפיים; ונפש אדם, מאה אלף. 
כב כי-חללים רבים נפלו, כי מהאלוהים המלחמה; ויישבו תחתיהם, עד-הגולה. 
כג ובני, חצי שבט מנשה, ישבו, בארץ; מבשן עד-בעל חרמון, ושניר והר-חרמון--המה רבו. 
כד ואלה, ראשי בית-אבותם:  ועפר וישעי ואליאל ועזריאל וירמיה והודוויה ויחדיאל, אנשים גיבורי חיל--אנשי שמות, ראשים לבית אבותם. 
כה וימעלו, באלוהי אבותיהם; ויזנו, אחרי אלוהי עמי-הארץ, אשר-השמיד אלוהים, מפניהם. 
כו ויער אלוהי ישראל את-רוח פול מלך-אשור, ואת-רוח תילגת פלנסר מלך אשור, ויגלם לראובני ולגדי, ולחצי שבט מנשה; ויביאם לחלח וחבור והרא, ונהר גוזן, עד, היום הזה. 
כז בני, לוי:  גרשון, קהת ומררי. 
כח ובני, קהת--עמרם יצהר, וחברון ועוזיאל.   
כט ובני עמרם, אהרון ומשה ומרים;    ובני אהרון--נדב ואביהוא, אלעזר ואיתמר. 
ל אלעזר הוליד את-פינחס, פינחס הוליד את-אבישוע. 
לא ואבישוע הוליד את-בוקי, ובוקי הוליד את-עוזי. 
לב ועוזי הוליד את-זרחיה, וזרחיה הוליד את-מריות. 
לג מריות הוליד את-אמריה, ואמריה הוליד את-אחיטוב. 
לד ואחיטוב הוליד את-צדוק, וצדוק הוליד את-אחימעץ. 
לה ואחימעץ הוליד את-עזריה, ועזריה הוליד את-יוחנן. 
לו ויוחנן, הוליד את-עזריה; הוא, אשר כיהן, בבית, אשר-בנה שלמה בירושלים. 
לז ויולד עזריה, את-אמריה; ואמריה, הוליד את-אחיטוב. 
לח ואחיטוב הוליד את-צדוק, וצדוק הוליד את-שלום. 
לט ושלום הוליד את-חלקייה, וחלקייה הוליד את-עזריה. 
מ ועזריה הוליד את-שריה, ושריה הוליד את-יהוצדק. 
מא ויהוצדק הלך--בהגלות יהוה, את-יהודה וירושלים:  ביד, נבוכדנאצר. 
פרק ו
א בני, לוי:  גרשום, קהת ומררי. 
ב ואלה שמות בני-גרשום, לבני ושמעי. 
ג ובני, קהת--עמרם ויצהר, וחברון ועוזיאל.   
ד בני מררי, מחלי ומושי; ואלה משפחות הלוי, לאבותיהם. 
ה לגרשום--לבני בנו יחת בנו, זימה בנו. 
ו יואח בנו עידוא בנו, זרח בנו יאותריי בנו. 
ז בני, קהת--עמינדב בנו, קורח בנו אסיר בנו. 
ח אלקנה בנו ואביסף בנו, ואסיר בנו. 
ט תחת בנו אוריאל בנו, עוזייה בנו ושאול בנו. 
י ובני, אלקנה--עמשיי, ואחימות. 
יא אלקנה--בני, אלקנה, צופיי בנו, ונחת בנו. 
יב אליאב בנו ירוחם בנו, אלקנה בנו. 
יג ובני שמואל הבכור ושני, ואבייה.   
יד בני מררי, מחלי; לבני בנו שמעי בנו, עוזה בנו. 
טו שמעא בנו חגייה בנו, עשיה בנו. 
טז ואלה, אשר העמיד דויד על-ידי-שיר--בית יהוה:  ממנוח, הארון. 
יז ויהיו משרתים לפני משכן אוהל-מועד, בשיר, עד-בנות שלמה את-בית יהוה, בירושלים; ויעמדו כמשפטם, על-עבודתם. 
יח ואלה העומדים, ובניהם:  מבני, הקהתי--הימן המשורר, בן-יואל בן-שמואל. 
יט בן-אלקנה, בן-ירוחם, בן-אליאל, בן-תוח. 
כ בן-צוף, בן-אלקנה, בן-מחת, בן-עמשיי. 
כא בן-אלקנה, בן-יואל, בן-עזריה, בן-צפניה. 
כב בן-תחת, בן-אסיר, בן-אביסף, בן-קורח. 
כג בן-יצהר, בן-קהת, בן-לוי, בן-ישראל.   
כד ואחיו אסף, העומד על-ימינו--אסף בן-ברכיהו, בן-שמעא. 
כה בן-מיכאל בן-בעשיה, בן-מלכייה. 
כו בן-אתני בן-זרח, בן-עדיה. 
כז בן-איתן בן-זימה, בן-שמעי. 
כח בן-יחת בן-גרשום, בן-לוי.   
כט ובני מררי אחיהם, על-השמאל--איתן, בן-קישי, בן-עבדי, בן-מלוך. 
ל בן-חשביה בן-אמציה, בן-חלקייה. 
לא בן-אמצי בן-בני, בן-שמר. 
לב בן-מחלי, בן-מושי, בן-מררי, בן-לוי.   
לג ואחיהם, הלויים:  נתונים--לכל-עבודת, משכן בית האלוהים. 
לד ואהרון ובניו מקטירים על-מזבח העולה, ועל-מזבח הקטורת, לכול, מלאכת קודש הקודשים; ולכפר, על-ישראל, ככול אשר ציווה, משה עבד האלוהים. 
לה ואלה, בני אהרון--אלעזר בנו פינחס בנו, אבישוע בנו. 
לו בוקי בנו עוזי בנו, זרחיה בנו. 
לז מריות בנו אמריה בנו, אחיטוב בנו. 
לח צדוק בנו, אחימעץ בנו.   
לט ואלה, מושבותם, לטירותם, בגבולם--לבני אהרון למשפחת הקהתי, כי להם היה הגורל. 
מ וייתנו להם את-חברון, בארץ יהודה, ואת-מגרשיה, סביבותיה. 
מא ואת-שדה העיר, ואת-חצריה--נתנו, לכלב בן-יפונה.   
מב ולבני אהרון, נתנו את-ערי המקלט--את-חברון ואת-לבנה, ואת-מגרשיה; ואת-יתיר ואת-אשתמוע, ואת-מגרשיה. 
מג ואת-חילז, ואת-מגרשיה, את-דביר, ואת-מגרשיה. 
מד ואת-עשן, ואת-מגרשיה, ואת-בית שמש, ואת-מגרשיה.   
מה וממטה בנימין, את-גבע ואת-מגרשיה ואת-עלמת ואת-מגרשיה, ואת-ענתות, ואת-מגרשיה; כל-עריהם שלוש-עשרה עיר, במשפחותיהם.   
מו ולבני קהת הנותרים, ממשפחת המטה ממחצית מטה חצי מנשה בגורל--ערים עשר. 
מז ולבני גרשום למשפחותם, ממטה יששכר וממטה אשר וממטה נפתלי וממטה מנשה בבשן--ערים, שלוש עשרה.   
מח לבני מררי למשפחותם, ממטה ראובן וממטה-גד וממטה זבולון בגורל--ערים, שתים עשרה.   
מט וייתנו בני-ישראל, ללויים, את-הערים, ואת-מגרשיהם. 
נ וייתנו בגורל, ממטה בני-יהודה וממטה בני-שמעון, וממטה, בני בנימין--את הערים האלה, אשר-יקראו אתהם בשמות.   
נא וממשפחות, בני קהת--ויהי ערי גבולם, ממטה אפריים. 
נב וייתנו להם את-ערי המקלט, את-שכם ואת-מגרשיה--בהר אפריים; ואת-גזר, ואת-מגרשיה. 
נג ואת-יוקמעם, ואת-מגרשיה, ואת-בית חורון, ואת-מגרשיה. 
נד ואת-איילון, ואת-מגרשיה, ואת-גת-רימון, ואת-מגרשיה. 
נה וממחצית, מטה מנשה, את-ענר ואת-מגרשיה, ואת-בלעם ואת-מגרשיה--למשפחת לבני-קהת, הנותרים. 
נו לבני, גרשום--ממשפחת חצי מטה מנשה, את-גולן בבשן ואת-מגרשיה; ואת-עשתרות, ואת-מגרשיה. 
נז וממטה יששכר, את-קדש ואת-מגרשיה, את-דברת, ואת-מגרשיה. 
נח ואת-ראמות, ואת-מגרשיה, ואת-ענם, ואת-מגרשיה.   
נט וממטה אשר, את-משל ואת-מגרשיה, ואת-עבדון, ואת-מגרשיה. 
ס ואת-חוקוק, ואת-מגרשיה, ואת-רחוב, ואת-מגרשיה.   
סא וממטה נפתלי, את-קדש בגליל ואת-מגרשיה, ואת-חמון, ואת-מגרשיה; ואת-קריתיים, ואת-מגרשיה.   
סב לבני מררי, הנותרים--ממטה זבולון, את-רימונו ואת-מגרשיה; את-תבור, ואת-מגרשיה. 
סג ומעבר לירדן ירחו, למזרח הירדן--ממטה ראובן, את-בצר במדבר ואת-מגרשיה; ואת-יהצה, ואת-מגרשיה. 
סד ואת-קדמות, ואת-מגרשיה, ואת-מיפעת, ואת-מגרשיה. 
סה וממטה-גד--את-ראמות בגלעד, ואת-מגרשיה; ואת-מחניים, ואת-מגרשיה. 
סו ואת-חשבון, ואת-מגרשיה, ואת-יעזר, ואת-מגרשיה. 
פרק ז
א ולבני יששכר, תולע ופואה ישוב ושמרון--ארבעה.   
ב ובני תולע, עוזי ורפיה ויריאל ויחמיי ויבשם ושמואל ראשים לבית-אבותם לתולע, גיבורי חיל, לתולדותם--מספרם בימי דויד, עשרים-ושניים אלף ושש מאות.   
ג ובני עוזי, יזרחיה; ובני יזרחיה, מיכאל ועובדיה ויואל ישייה חמישה--ראשים כולם. 
ד ועליהם לתולדותם לבית אבותם, גדודי צבא מלחמה, שלושים ושישה, אלף:  כי-הרבו נשים, ובנים. 
ה ואחיהם, לכול משפחות יששכר, גיבורי, חיילים; שמונים ושבעה אלף, התייחשם לכול.   
ו בנימין, בלע ובכר וידיעאל--שלושה. 
ז ובני בלע, אצבון ועוזי ועוזיאל וירימות ועירי חמישה ראשי בית אבות, גיבורי, חיילים; והתייחשם, עשרים ושניים אלף, ושלושים, וארבעה. 
ח ובני בכר, זמירה ויועש ואליעזר ואליועיניי ועומרי וירמות ואבייה, וענתות, ועלמת; כל-אלה, בני-בכר. 
ט והתייחשם לתולדותם, ראשי בית אבותם, גיבורי, חיל--עשרים אלף, ומאתיים. 
י ובני ידיעאל, בלהן; ובני בלהן, יעוש ובנימין ואהוד וכנענה וזיתן, ותרשיש, ואחישחר. 
יא כל-אלה בני ידיעאל, לראשי האבות, גיבורי, חיילים--שבעה-עשר אלף ומאתיים, יוצאי צבא למלחמה. 
יב ושופים וחופים בני עיר, חושים בני אחר. 
יג בני נפתלי, יחציאל וגוני ויצר ושלום--בני בלהה. 
יד בני מנשה, אשריאל אשר ילדה; פילגשו, הארמייה, ילדה, את-מכיר אבי גלעד. 
טו ומכיר לקח אישה, לחופים ולשופים, ושם אחותו מעכה, ושם השני צלופחד; ותהיינה לצלופחד, בנות. 
טז ותלד מעכה אשת-מכיר, בן, ותקרא שמו פרש, ושם אחיו שרש; ובניו, אולם ורקם. 
יז ובני אולם, בדן; אלה בני גלעד, בן-מכיר בן-מנשה. 
יח ואחותו, המולכת--ילדה, את-אישהוד, ואת-אביעזר, ואת-מחלה. 
יט ויהיו, בני שמידע--אחיין ושכם, ולקחי ואניעם. 
כ ובני אפריים, שותלח; וברד בנו ותחת בנו, ואלעדה בנו ותחת בנו. 
כא וזבד בנו ושותלח בנו, ועזר ואלעד; והרגום, אנשי-גת הנולדים בארץ, כי ירדו, לקחת את-מקניהם. 
כב ויתאבל אפריים אביהם, ימים רבים; ויבואו אחיו, לנחמו. 
כג ויבוא, אל-אשתו, ותהר, ותלד בן; ויקרא את-שמו בריעה, כי ברעה הייתה בביתו. 
כד ובתו שארה, ותיבן את-בית-חורון התחתון ואת-העליון, ואת, אוזן שארה. 
כה ורפח בנו, ורשף ותלח בנו--ותחן בנו. 
כו לעדן בנו עמיהוד בנו, אלישמע בנו. 
כז נון בנו, יהושוע בנו. 
כח ואחוזתם, ומושבותם--בית-אל, ובנותיה; ולמזרח נערן--ולמערב גזר ובנותיה ושכם ובנותיה, עד-עייה ובנותיה. 
כט ועל-ידי בני-מנשה, בית-שאן ובנותיה תענך ובנותיה, מגידו ובנותיה, דור ובנותיה; באלה, ישבו, בני יוסף, בן-ישראל. 
ל בני אשר, ימנה וישווה וישווי ובריעה--ושרח אחותם. 
לא ובני בריעה, חבר ומלכיאל; הוא, אבי ברזית. 
לב וחבר הוליד את-יפלט, ואת-שומר ואת-חותם, ואת, שועא אחותם. 
לג ובני יפלט, פסך ובמהל ועשוות; אלה, בני יפלט. 
לד ובני, שמר--אחי ורוהגה, וחובה וארם. 
לה ובן-הלם, אחיו; צופח וימנע, ושלש ועמל. 
לו בני, צופח--סוח וחרנפר ושועל, וברי וימרה. 
לז בצר והוד, ושמא ושלשה ויתרן--ובארא. 
לח ובני, יתר--יפונה ופספה, וארא. 
לט ובני, עולא--ארח וחניאל, ורציא. 
מ כל-אלה בני-אשר ראשי בית-האבות ברורים, גיבורי חיילים, ראשי, הנשיאים; והתייחשם בצבא, במלחמה, מספרם אנשים, עשרים ושישה אלף. 
פרק ח
א ובנימין--הוליד, את-בלע בכורו; אשבל, השני, ואחרח, השלישי. 
ב נוחה, הרביעי, ורפא, החמישי. 
ג ויהיו בנים, לבלע--אדר וגרא, ואביהוד. 
ד ואבישוע ונעמן, ואחוח. 
ה וגרא ושפופן, וחורם. 
ו ואלה, בני אחוד; אלה הם ראשי אבות, ליושבי גבע, ויגלום, אל-מנחת. 
ז ונעמן ואחייה וגרא, הוא הגלם; והוליד את-עוזא, ואת-אחיחוד. 
ח ושחריים, הוליד בשדה מואב, מן-שלחו, אותם--חושים ואת-בערא, נשיו. 
ט ויולד, מן-חודש אשתו--את-יובב, ואת-צביא, ואת-מישא, ואת-מלכם. 
י ואת-יעוץ ואת-שכיה, ואת-מרמה; אלה בניו, ראשי אבות. 
יא ומחושים הוליד את-אביטוב, ואת-אלפעל. 
יב ובני אלפעל, עבר ומשעם ושמד; הוא בנה את-אונו, ואת-לוד ובנותיה. 
יג ובריעה ושמע--המה ראשי האבות, ליושבי איילון; המה הבריחו, את-יושבי גת. 
יד ואחייו ששק, וירמות. 
טו וזבדיה וערד, ועדר. 
טז ומיכאל וישפה ויוחא, בני בריעה. 
יז וזבדיה ומשולם, וחזקי וחבר. 
יח וישמריי ויזליאה ויובב, בני אלפעל. 
יט ויקים וזכרי, וזבדי. 
כ ואליעיניי וצילתיי, ואליאל. 
כא ועדיה ובראיה ושמרת, בני שמעי. 
כב וישפן ועבר, ואליאל. 
כג ועבדון וזכרי, וחנן. 
כד וחנניה ועילם, וענתותייה. 
כה ויפדיה ופנואל, בני ששק. 
כו ושמשריי ושחריה, ועתליה. 
כז ויערשיה ואלייה וזכרי, בני ירוחם. 
כח אלה ראשי אבות לתולדותם, ראשים; אלה, ישבו בירושלים. 
כט ובגבעון ישבו, אבי גבעון; ושם אשתו, מעכה. 
ל ובנו הבכור, עבדון; וצור וקיש, ובעל ונדב. 
לא וגדור ואחייו, וזכר. 
לב ומקלות, הוליד את-שמאה; ואף-המה, נגד אחיהם ישבו בירושלים--עם-אחיהם.   
לג ונר הוליד את-קיש, וקיש הוליד את-שאול; ושאול, הוליד את-יהונתן ואת-מלכישוע, ואת-אבינדב, ואת-אשבעל. 
לד ובן-יהונתן, מריב בעל; ומריב בעל, הוליד את-מיכה. 
לה ובני, מיכה--פיתון ומלך, ותארע ואחז. 
לו ואחז, הוליד את-יהועדה, ויהועדה הוליד את-עלמת ואת-עזמוות, ואת-זמרי; וזמרי, הוליד את-מוצא. 
לז ומוצא, הוליד את-בנעא; רפה בנו אלעשה בנו, אצל בנו. 
לח ולאצל, שישה בנים--ואלה שמותם עזריקם בוכרו וישמעאל ושעריה, ועובדיה וחנן; כל-אלה, בני אצל. 
לט ובני, עשק אחיו:  אולם בכורו--יעוש השני, ואליפלט השלישי. 
מ ויהיו בני-אולם אנשים גיבורי-חיל דורכי קשת, ומרבים בנים ובני בנים--מאה, וחמישים; כל-אלה, מבני בנימין. 
פרק ט
א וכל-ישראל, התייחשו, והנם כתובים, על-ספר מלכי ישראל; ויהודה הוגלו לבבל, במעלם.   
ב והיושבים, הראשונים, אשר באחוזתם, בעריהם:  ישראל, הכוהנים, הלויים, והנתינים. 
ג ובירושלים, ישבו, מן-בני יהודה, ומן-בני בנימין--ומן-בני אפריים, ומנשה. 
ד עותיי בן-עמיהוד בן-עומרי בן-אמרי בן-בני, מן-בני-פרץ בן-יהודה.   
ה ומן-השילוני, עשיה הבכור ובניו. 
ו ומן-בני-זרח, יעואל; ואחיהם, שש-מאות ותשעים. 
ז ומן-בני, בנימין--סלוא, בן-משולם, בן-הודוויה, בן-הסנואה. 
ח ויבניה, בן-ירוחם, ואלה בן-עוזי, בן-מכרי; ומשולם, בן-שפטיה, בן-רעואל, בן-יבנייה. 
ט ואחיהם, לתולדותם, תשע מאות, וחמישים ושישה; כל-אלה אנשים, ראשי אבות לבית אבותיהם.   
י ומן-הכוהנים:  ידעיה ויהויריב, ויכין. 
יא ועזריה בן-חלקייה בן-משולם בן-צדוק, בן-מריות בן-אחיטוב, נגיד, בית האלוהים.   
יב ועדיה, בן-ירוחם, בן-פשחור, בן-מלכייה; ומעשיי בן-עדיאל בן-יחזרה בן-משולם בן-משילמית, בן-אימר. 
יג ואחיהם, ראשים לבית אבותם, אלף, ושבע מאות ושישים--גיבורי חיל, מלאכת עבודת בית-האלוהים. 
יד ומן-הלויים:  שמעיה בן-חשוב בן-עזריקם בן-חשביה, מן-בני מררי. 
טו ובקבקר חרש, וגלל; ומתניה, בן-מיכא, בן-זכרי, בן-אסף. 
טז ועובדיה, בן-שמעיה, בן-גלל, בן-ידותון; וברכיה בן-אסא בן-אלקנה, היושב בחצרי נטופתי. 
יז והשוערים שלום ועקוב, וטלמון ואחימן; ואחיהם שלום, הראש. 
יח ועד-הנה, בשער המלך מזרחה; המה, השוערים, למחנות, בני לוי. 
יט ושלום בן-קורא בן-אביסף בן-קורח ואחיו לבית-אביו הקורחים, על מלאכת העבודה, שומרי הסיפים, לאוהל; ואבותיהם על-מחנה יהוה, שומרי המבוא. 
כ ופינחס בן-אלעזר, נגיד היה עליהם לפנים--יהוה עימו. 
כא זכריה בן משלמיה, שוער פתח לאוהל מועד. 
כב כולם הברורים לשוערים בסיפים, מאתיים ושנים עשר; המה בחצריהם התייחשם, המה ייסד דויד ושמואל הרואה באמונתם. 
כג והם ובניהם על-השערים לבית-יהוה, לבית האוהל--למשמרות. 
כד לארבע רוחות, יהיו השוערים:  מזרח ימה, צפונה ונגבה. 
כה ואחיהם בחצריהם לבוא לשבעת הימים, מעת אל-עת--עם-אלה. 
כו כי באמונה המה, ארבעת גיבורי השוערים--הם, הלויים; והיו, על-הלשכות, ועל האוצרות, בית האלוהים. 
כז וסביבות בית-האלוהים, ילינו:  כי-עליהם משמרת, והם על-המפתח ולבוקר לבוקר. 
כח ומהם, על-כלי העבודה:  כי-במספר יביאום, ובמספר יוציאום. 
כט ומהם, ממונים על-הכלים, ועל, כל-כלי הקודש; ועל-הסולת והיין והשמן, והלבונה והבשמים. 
ל ומן-בני, הכוהנים, רוקחי המרקחת, לבשמים. 
לא ומתיתיה, מן-הלויים, הוא הבכור, לשלום הקורחי--באמונה, על מעשה החביתים. 
לב ומן-בני הקהתי מן-אחיהם, על-לחם המערכת, להכין, שבת שבת. 
לג ואלה המשוררים ראשי אבות ללויים, בלשכות--פטורים:  כי-יומם ולילה עליהם, במלאכה. 
לד אלה ראשי האבות ללויים לתולדותם, ראשים; אלה, ישבו בירושלים.   
לה ובגבעון ישבו אבי-גבעון, יעיאל; ושם אשתו, מעכה. 
לו ובנו הבכור, עבדון; וצור וקיש, ובעל ונר ונדב. 
לז וגדור ואחייו, וזכריה ומקלות. 
לח ומקלות, הוליד את-שמאם; ואף-הם, נגד אחיהם ישבו בירושלים--עם-אחיהם.   
לט ונר הוליד את-קיש, וקיש הוליד את-שאול; ושאול, הוליד את-יהונתן ואת-מלכישוע, ואת-אבינדב, ואת-אשבעל. 
מ ובן-יהונתן, מריב בעל; ומרי-בעל, הוליד את-מיכה. 
מא ובני, מיכה--פיתון ומלך, ותחרע. 
מב ואחז, הוליד את-יערה, ויערה הוליד את-עלמת ואת-עזמוות, ואת-זמרי; וזמרי, הוליד את-מוצא. 
מג ומוצא, הוליד את-בנעא; ורפיה בנו אלעשה בנו, אצל בנו. 
מד ולאצל, שישה בנים, ואלה שמותם עזריקם בוכרו וישמעאל ושעריה, ועובדיה וחנן; אלה, בני אצל. 
פרק י
א ופלשתים, נלחמו בישראל; וינס איש-ישראל מפני פלשתים, וייפלו חללים בהר גלבוע. 
ב וידבקו פלשתים, אחרי שאול ואחרי בניו; ויכו פלשתים, את-יונתן ואת-אבינדב ואת-מלכישוע--בני שאול. 
ג ותכבד המלחמה על-שאול, וימצאוהו המורים בקשת; ויחל, מן-היורים. 
ד ויאמר שאול אל-נושא כליו שלוף חרבך ודוקרני בה, פן-יבואו הערלים האלה והתעללו-בי, ולא אבה נושא כליו, כי ירא מאוד;    וייקח שאול את-החרב, וייפול עליה. 
ה וירא נושא-כליו, כי מת שאול; וייפול גם-הוא על-החרב, וימות.   
ו וימת שאול ושלושת בניו, וכל-ביתו יחדיו מתו. 
ז ויראו כל-איש ישראל אשר-בעמק, כי נסו, וכי-מתו, שאול ובניו; ויעזבו עריהם, וינוסו, ויבואו פלשתים, ויישבו בהם.   
ח ויהי, ממוחרת, ויבואו פלשתים, לפשט את-החללים; וימצאו את-שאול ואת-בניו, נופלים בהר גלבוע. 
ט ויפשיטוהו--וישאו את-ראשו, ואת-כליו; וישלחו בארץ-פלשתים סביב, לבשר את-עצביהם--ואת-העם. 
י וישימו, את-כליו, בית, אלוהיהם; ואת-גולגולתו תקעו, בית דגון.   
יא וישמעו, כול יבש גלעד, את כל-אשר-עשו פלשתים, לשאול. 
יב ויקומו, כל-איש חיל, וישאו את-גופת שאול ואת גופות בניו, ויביאום יבשה; ויקברו את-עצמותיהם תחת האלה, ביבש, ויצומו, שבעת ימים. 
יג וימת שאול, במעלו אשר מעל ביהוה, על-דבר יהוה, אשר לא-שמר; וגם-לשאול באוב, לדרוש. 
יד ולא-דרש ביהוה, וימיתהו; ויסב, את-המלוכה, לדויד, בן-ישי. 
פרק יא
א וייקבצו כל-ישראל אל-דויד, חברונה לאמור:  הנה עצמך ובשרך, אנחנו. 
ב גם-תמול גם-שלשום, גם בהיות שאול מלך--אתה המוציא והמביא, את-ישראל; ויאמר יהוה אלוהיך לך, אתה תרעה את-עמי את-ישראל, ואתה תהיה נגיד, על עמי ישראל. 
ג ויבואו כל-זקני ישראל אל-המלך, חברונה, ויכרות להם דויד ברית בחברון, לפני יהוה; וימשחו את-דויד למלך על-ישראל, כדבר יהוה ביד-שמואל.   
ד וילך דויד וכל-ישראל ירושלים, היא יבוס; ושם, היבוסי, יושבי, הארץ. 
ה ויאמרו יושבי יבוס, לדויד, לא תבוא, הנה; וילכוד דויד את-מצודת ציון, היא עיר דויד. 
ו ויאמר דויד--כל-מכה יבוסי בראשונה, יהיה לראש ולשר; ויעל בראשונה יואב בן-צרויה, ויהי לראש. 
ז ויישב דויד, במצד; על-כן קראו-לו, עיר דויד. 
ח וייבן העיר מסביב, מן-המילוא ועד-הסביב; ויואב, יחייה את-שאר העיר. 
ט וילך דויד, הלוך וגדול; ויהוה צבאות, עימו. 
י ואלה ראשי הגיבורים אשר לדויד, המתחזקים עימו במלכותו עם-כל-ישראל להמליכו--כדבר יהוה, על-ישראל.   
יא ואלה מספר הגיבורים, אשר לדויד:  ישובעם בן-חכמוני, ראש השלישים--הוא-עורר את-חניתו על-שלוש-מאות חלל, בפעם אחת. 
יב ואחריו אלעזר בן-דודו, האחוחי; הוא, בשלושה הגיבורים. 
יג הוא-היה עם-דויד בפס דמים, והפלשתים נאספו-שם למלחמה, ותהי חלקת השדה, מלאה שעורים; והעם נסו, מפני פלשתים. 
יד ויתייצבו בתוך-החלקה ויצילוה, ויכו את-פלשתים; ויושע יהוה, תשועה גדולה. 
טו ויירדו שלושה מן-השלושים ראש על-הצור, אל-דויד--אל-מערת, עדולם; ומחנה פלשתים, חונה בעמק רפאים. 
טז ודויד, אז במצודה; ונציב פלשתים, אז בבית לחם. 
יז ויתאו דויד, ויאמר:  מי ישקני מים, מבור בית-לחם אשר בשער. 
יח ויבקעו השלושה במחנה פלשתים, וישאבו-מים מבור בית-לחם אשר בשער, וישאו, ויביאו אל-דויד; ולא-אבה דויד לשתותם, וינסך אותם ליהוה. 
יט ויאמר חלילה לי מאלוהיי מעשות זאת, הדם האנשים האלה אשתה בנפשותם כי בנפשותם הביאום, ולא אבה, לשתותם; אלה עשו, שלושת הגיבורים. 
כ ואבשי אחי-יואב, הוא היה ראש השלושה, והוא עורר את-חניתו, על-שלוש מאות חלל; ולו-שם, בשלושה. 
כא מן-השלושה בשניים נכבד, ויהי להם לשר; ועד-השלושה, לא-בא.   
כב בניה בן-יהוידע בן-איש-חיל רב-פעלים, מן-קבצאל; הוא הכה, את שני אריאל מואב, והוא ירד והכה את-הארי בתוך הבור, ביום השלג. 
כג והוא-הכה את-האיש המצרי איש מידה חמש באמה, וביד המצרי חנית כמנור אורגים, ויירד אליו, בשבט; ויגזול את-החנית מיד המצרי, ויהרגהו בחניתו. 
כד אלה עשה, בניהו בן-יהוידע; ולו-שם, בשלושה הגיבורים. 
כה מן-השלושים, הנו נכבד הוא, ואל-השלושה, לא-בא; וישימהו דויד, על-משמעתו.   
כו וגיבורי, החיילים:  עשהאל  י יואב,    אלחנן בן-דודו מבית לחם.   
כז שמות,  רורי,    חלץ, הפלוני.   
כח עירא בן-עיקש  קועי,    אביעזר הענתותי.   
כט סיבכיי,  ושתי,    עילי, האחוחי.
ל מהריי,  טופתי,    חלד בן-בענה, הנטופתי.   
לא איתיי  -ריביי, מגבעת בני בנימין,    בניה, הפרעתוני.   
לב חוריי  חלי געש,    אביאל הערבתי.   
לג עזמוות,  חרומי,    אליחבא, השעלבוני.   
לד בני, השם  יזוני,    יונתן בן-שגה, ההררי.   
לה אחיאם  -שכר ההררי,    אליפל בן-אור.   
לו חפר, המכרתי,  ייה, הפלוני.   
לז חצרו, הכרמלי,    נעריי,  -אזביי.   
לח יואל אחי נתן,    מבחר בן-  רי.   
לט צלק, העמוני; נחריי, הברותי, נושא, כלי יואב בן-  ויה.   
מ עירא, היתרי,    גרב, היתרי.   
מא אורייה,  יתי,    זבד, בן-אחליי.   
מב עדינא בן-שיזא הראובני,  ש לראובני--ועליו שלושים.   
מג חנן, בן-מעכה, ויושפט,  תני.   
מד עוזייא, העשתרתי;    שמע, ויעיאל,  י, חותם הערוערי.   
מה ידיעאל, בן-שמרי, ויוחא אחיו,  יצי.   
מו אליאל, המחווים, ויריביי ויושוויה, בני אלנעם;    ויתמה,  ואבי. 
מז אליאל ועובד,    ויעשיאל המצוביה. 
פרק יב
א ואלה, הבאים אל-דויד לציקלג, עוד עצור, מפני שאול בן-קיש; והמה, בגיבורים, עוזרי, המלחמה. 
ב נושקי קשת, מיימינים ומשמאילים באבנים, ובחיצים, בקשת--מאחי שאול, מבנימין. 
ג הראש אחיעזר ויואש, בני השמעה הגבעתי, ויזיאל ופלט, בני עזמוות; וברכה, ויהוא הענתותי. 
ד וישמעיה הגבעוני גיבור בשלושים, ועל-השלושים. 
ה וירמיה ויחזיאל ויוחנן, ויוזבד הגדרתי.   
ו אלעוזיי וירימות ובעליה ושמריהו, ושפטיהו החרופי. 
ז אלקנה ויישייהו ועזראל ויועזר, וישובעם--הקורחים. 
ח ויועאלה וזבדיה בני ירוחם, מן-הגדור. 
ט ומן-הגדי נבדלו אל-דויד למצד מדברה גיבורי החיל, אנשי צבא למלחמה--עורכי צינה, ורומח; ופני אריה פניהם, וכצביים על-ההרים למהר. 
י עזר, הראש; עובדיה, השני, אליאב, השלישי. 
יא משמנה, הרביעי, ירמיה, החמישי. 
יב עתיי, השישי, אליאל, השביעי. 
יג יוחנן, השמיני, אלזבד, התשיעי. 
יד ירמיהו, העשירי, מכבניי, עשתי עשר.   
טו אלה מבני-גד, ראשי הצבא; אחד למאה הקטן, והגדול לאלף. 
טז אלה הם, אשר עברו את-הירדן בחודש הראשון, והוא ממלא, על-כל-גדותיו; ויבריחו, את-כל-העמקים, למזרח, ולמערב. 
יז ויבואו, מן-בני בנימין ויהודה, עד-למצד, לדויד. 
יח וייצא דויד, לפניהם, ויען ויאמר להם, אם-לשלום באתם אליי לעוזרני יהיה-לי עליכם לבב ליחד; ואם-לרמותני לצריי, בלא חמס בכפיי, ירא אלוהי אבותינו, ויוכח.   
יט ורוח לבשה, את-עמשיי ראש השלישים, לך דויד ועימך בן-ישי, שלום שלום לך ושלום לעוזריך כי עזרך אלוהיך; ויקבלם דויד, וייתנם בראשי הגדוד. 
כ וממנשה נפלו על-דויד, בבואו עם-פלשתים על-שאול למלחמה--ולא עזרום:  כי בעצה, שילחוהו סרני פלשתים לאמור, בראשינו, ייפול אל-אדוניו שאול. 
כא בלכתו אל-ציקלג, נפלו עליו ממנשה עדנח ויוזבד וידיעאל ומיכאל ויוזבד, ואליהוא, וצילתיי:  ראשי האלפים, אשר למנשה. 
כב והמה, עזרו עם-דויד על-הגדוד, כי-גיבורי חיל, כולם; ויהיו שרים, בצבא. 
כג כי לעת-יום ביום, יבואו על-דויד לעוזרו--עד-למחנה גדול, כמחנה אלוהים. 
כד ואלה מספרי ראשי החלוץ, לצבא, באו על-דויד, חברונה:  להסב מלכות שאול, אליו--כפי יהוה.   
כה בני יהודה, נושאי צינה ורומח--ששת אלפים ושמונה מאות, חלוצי צבא.   
כו מן-בני שמעון, גיבורי חיל לצבא--שבעת אלפים, ומאה.   
כז מן-בני, הלוי--ארבעת אלפים, ושש מאות.   
כח ויהוידע, הנגיד לאהרון; ועימו, שלושת אלפים ושבע מאות.   
כט וצדוק נער, גיבור חיל; ובית-אביו שרים, עשרים ושניים.   
ל ומן-בני בנימין אחי שאול, שלושת אלפים; ועד-הנה, מרביתם, שומרים, משמרת בית שאול.   
לא ומן-בני אפריים, עשרים אלף ושמונה מאות--גיבורי חיל, אנשי שמות לבית אבותם.   
לב ומחצי מטה מנשה, שמונה עשר אלף, אשר ניקבו בשמות, לבוא להמליך את-דויד.   
לג ומבני יששכר, יודעי בינה לעיתים, לדעת, מה-יעשה ישראל--ראשיהם מאתיים, וכל-אחיהם על-פיהם.   
לד מזבולון יוצאי צבא, עורכי מלחמה בכל-כלי מלחמה--חמישים אלף:  ולעדור, בלא-לב ולב.   
לה ומנפתלי, שרים אלף; ועימהם בצינה וחנית, שלושים ושבעה אלף.   
לו ומן-הדני עורכי מלחמה, עשרים-ושמונה אלף ושש מאות.   
לז ומאשר, יוצאי צבא לערוך מלחמה--ארבעים אלף.   
לח ומעבר לירדן מן-הראובני והגדי וחצי שבט מנשה, בכול כלי צבא מלחמה--מאה ועשרים, אלף.   
לט כל-אלה אנשי מלחמה, עודרי מערכה, בלבב שלם באו חברונה, להמליך את-דויד על-כל-ישראל; וגם כל-שרית ישראל, לב אחד--להמליך את-דויד. 
מ ויהיו-שם עם-דויד ימים שלושה, אוכלים ושותים:  כי-הכינו להם, אחיהם. 
מא וגם הקרובים-אליהם עד-יששכר וזבולון ונפתלי, מביאים לחם בחמורים ובגמלים ובפרדים ובבקר מאכל קמח דבילים וצימוקים ויין-ושמן ובקר וצאן--לרוב:  כי שמחה, בישראל. 
פרק יג
א וייוועץ דויד, עם-שרי האלפים והמאות--לכל-נגיד. 
ב ויאמר דויד לכול קהל ישראל, אם-עליכם טוב ומן-יהוה אלוהינו נפרצה נשלחה על-אחינו הנשארים בכול ארצות ישראל, ועימהם הכוהנים והלויים, בערי מגרשיהם; וייקבצו, אלינו. 
ג ונסבה את-ארון אלוהינו, אלינו:  כי-לא דרשנוהו, בימי שאול. 
ד ויאמרו כל-הקהל, לעשות כן:  כי-ישר הדבר, בעיני כל-העם. 
ה ויקהל דויד את-כל-ישראל, מן-שיחור מצריים ועד-לבוא חמת, להביא את-ארון האלוהים, מקרית יערים. 
ו ויעל דויד וכל-ישראל בעלתה, אל-קרית יערים אשר ליהודה:  להעלות משם, את ארון האלוהים יהוה יושב הכרובים--אשר-נקרא שם. 
ז וירכיבו את-ארון האלוהים, על-עגלה חדשה, מבית, אבינדב; ועוזא ואחייו, נוהגים בעגלה. 
ח ודויד וכל-ישראל, משחקים לפני האלוהים--בכל-עוז; ובשירים ובכינורות ובנבלים ובתופים, ובמצלתיים ובחצוצרות. 
ט ויבואו, עד-גורן כידון; וישלח עוזא את-ידו, לאחוז את-הארון--כי שמטו, הבקר. 
י וייחר-אף יהוה, בעוזא, ויכהו, על אשר-שלח ידו על-הארון; וימת שם, לפני אלוהים. 
יא וייחר לדויד, כי-פרץ יהוה פרץ בעוזא; ויקרא למקום ההוא, פרץ עוזא, עד, היום הזה. 
יב ויירא דויד את-האלוהים, ביום ההוא לאמור:  היך אביא אליי, את ארון האלוהים. 
יג ולא-הסיר דויד את-הארון אליו, אל-עיר דויד; ויטהו, אל-בית עובד-אדום הגיתי. 
יד ויישב ארון האלוהים עם-בית עובד אדום, בביתו--שלושה חודשים; ויברך יהוה את-בית עובד-אדום, ואת-כל-אשר-לו. 
פרק יד
א וישלח חורם מלך-צור מלאכים, אל-דויד, ועצי ארזים, וחרשי קיר וחרשי עצים--לבנות לו, בית. 
ב ויידע דויד, כי-הכינו יהוה למלך על-ישראל:  כי-נישאת למעלה מלכותו, בעבור עמו ישראל.   
ג וייקח דויד עוד נשים, בירושלים; ויולד דויד עוד, בנים ובנות. 
ד ואלה שמות הילודים, אשר היו-לו בירושלים:  שמוע ושובב, נתן ושלמה. 
ה ויבחר ואלישוע, ואלפלט. 
ו ונוגה ונפג, ויפיע. 
ז ואלישמע ובעלידע, ואליפלט. 
ח וישמעו פלשתים, כי-נמשח דויד למלך על-כל-ישראל, ויעלו כל-פלשתים, לבקש את-דויד; וישמע דויד, וייצא לפניהם. 
ט ופלשתים, באו; ויפשטו, בעמק רפאים. 
י וישאל דויד באלוהים, לאמור--האעלה על-פלשתים, ונתתם בידי; ויאמר לו יהוה עלה, ונתתים בידך. 
יא ויעלו בבעל-פרצים, ויכם שם דויד, ויאמר דויד, פרץ האלוהים את-אויביי בידי כפרץ מים; על-כן, קראו שם-המקום ההוא--בעל פרצים. 
יב ויעזבו שם, את-אלוהיהם; ויאמר דויד, ויישרפו באש. 
יג ויוסיפו עוד פלשתים, ויפשטו בעמק. 
יד וישאל עוד דויד, באלוהים, ויאמר לו האלוהים, לא תעלה אחריהם:  הסב, מעליהם, ובאת להם, ממול הבכאים. 
טו ויהי כשומעך את-קול הצעדה, בראשי הבכאים--אז, תצא במלחמה:  כי-יצא האלוהים לפניך, להכות את-מחנה פלשתים. 
טז ויעש דויד, כאשר ציווהו האלוהים; ויכו את-מחנה פלשתים, מגבעון ועד-גזרה. 
יז וייצא שם-דויד, בכל-הארצות; ויהוה נתן את-פחדו, על-כל-הגויים.
פרק טו
א ויעש-לו בתים, בעיר דויד; ויכן מקום לארון האלוהים, ויט-לו אוהל. 
ב אז, אמר דויד, לא לשאת את-ארון האלוהים, כי אם-הלויים:  כי-בם בחר יהוה, לשאת את-ארון יהוה ולשרתו--עד-עולם. 
ג ויקהל דויד את-כל-ישראל, אל-ירושלים, להעלות את-ארון יהוה, אל-מקומו אשר-הכין לו. 
ד ויאסוף דויד את-בני אהרון, ואת-הלויים.   
ה לבני, קהת--אוריאל השר, ואחיו מאה ועשרים.   
ו לבני, מררי--עשיה השר, ואחיו מאתיים ועשרים.   
ז לבני, גרשום--יואל השר, ואחיו מאה ושלושים.   
ח לבני, אליצפן--שמעיה השר, ואחיו מאתיים.   
ט לבני, חברון--אליאל השר, ואחיו שמונים.   
י לבני, עוזיאל:  עמינדב השר--ואחיו, מאה ושנים עשר. 
יא ויקרא דויד, לצדוק ולאביתר הכוהנים; וללויים, לאוריאל עשיה ויואל שמעיה, ואליאל, ועמינדב.   
יב ויאמר להם, אתם ראשי האבות ללויים; התקדשו, אתם ואחיכם, והעליתם את ארון יהוה אלוהי ישראל, אל-הכינותי לו. 
יג כי למבראשונה, לא אתם--פרץ יהוה אלוהינו בנו, כי-לא דרשנוהו כמשפט. 
יד ויתקדשו, הכוהנים והלויים, להעלות, את-ארון יהוה אלוהי ישראל. 
טו וישאו בני-הלויים, את ארון האלוהים, כאשר ציווה משה, כדבר יהוה--בכתפם במוטות, עליהם. 
טז ויאמר דויד, לשרי הלויים, להעמיד את-אחיהם המשוררים, בכלי-שיר נבלים וכינורות ומצלתיים--משמיעים להרים-בקול, לשמחה. 
יז ויעמידו הלויים, את הימן בן-יואל, ומן-אחיו, אסף בן-ברכיהו;    ומן-בני מררי אחיהם, איתן בן-קושיהו. 
יח ועימהם, אחיהם המשנים:  זכריהו בן ויעזיאל ושמירמות ויחיאל ועוני אליאב ובניהו ומעשיהו ומתיתיהו ואליפלהו ומקניהו ועובד אדום, ויעיאל--השוערים. 
יט והמשוררים, הימן אסף ואיתן--במצלתיים נחושת, להשמיע. 
כ וזכריה ועזיאל ושמירמות ויחיאל, ועוני ואליאב, ומעשיהו, ובניהו--בנבלים, על-עלמות. 
כא ומתיתיהו ואליפלהו, ומקניהו ועובד אדום, ויעיאל, ועזזיהו--בכינורות על-השמינית, לנצח. 
כב וכנניהו שר-הלויים, במשא--יסור, במשא, כי מבין, הוא. 
כג וברכיה, ואלקנה, שוערים, לארון. 
כד ושבניהו ויושפט ונתנאל ועמשיי וזכריהו ובניהו ואליעזר, הכוהנים, מחצרים בחצוצרות, לפני ארון האלוהים; ועובד אדום ויחייה, שוערים לארון. 
כה ויהי דויד וזקני ישראל, ושרי האלפים:  ההולכים, להעלות את-ארון ברית-יהוה מן-בית עובד-אדום--בשמחה. 
כו ויהי, בעזור האלוהים, את-הלויים, נושאי ארון ברית-יהוה; ויזבחו שבעה-פרים, ושבעה אילים. 
כז ודויד מכורבל במעיל בוץ, וכל-הלויים הנושאים את-הארון, והמשוררים, וכנניה השר המשא המשוררים; ועל-דויד, איפוד בד. 
כח וכל-ישראל, מעלים את-ארון ברית-יהוה, בתרועה ובקול שופר, ובחצוצרות ובמצלתיים; משמיעים, בנבלים וכינורות. 
כט ויהי, ארון ברית יהוה, בא, עד-עיר דויד; ומיכל בת-שאול נשקפה בעד החלון, ותרא את-המלך דויד מרקד ומשחק, ותיבז לו, בליבה. 
פרק טז
א ויביאו, את-ארון האלוהים, ויציגו אותו, בתוך האוהל אשר נטה-לו דויד; ויקריבו עולות ושלמים, לפני האלוהים. 
ב ויכל דויד, מהעלות העולה והשלמים; ויברך את-העם, בשם יהוה. 
ג ויחלק לכל-איש ישראל, מאיש ועד-אישה--לאיש, כיכר-לחם, ואשפר, ואשישה. 
ד וייתן לפני ארון יהוה, מן-הלויים--משרתים; ולהזכיר ולהודות ולהלל, ליהוה אלוהי ישראל.   
ה אסף הראש, ומשנהו זכריה; יעיאל ושמירמות ויחיאל ומתיתיה ואליאב ובניהו ועובד אדום ויעיאל, בכלי נבלים ובכינורות, ואסף, במצלתיים משמיע. 
ו ובניהו ויחזיאל, הכוהנים--בחצוצרות תמיד, לפני ארון ברית-האלוהים. 
ז ביום ההוא, אז נתן דויד בראש, להודות, ליהוה--ביד-אסף, ואחיו. 
ח הודו ליהוה, קראו בשמו--    הודיעו בעמים, עלילותיו. 
ט שירו לו, זמרו-לו--    שיחו, בכל-נפלאותיו. 
י התהללו, בשם קודשו--    ישמח, לב מבקשי יהוה. 
יא דרשו יהוה, ועוזו--    בקשו פניו, תמיד. 
יב זכרו, נפלאותיו אשר עשה--    מופתיו, ומשפטי-פיהו. 
יג זרע, ישראל עבדו--    בני יעקוב, בחיריו. 
יד הוא, יהוה אלוהינו--    בכל-הארץ, משפטיו. 
טו זכרו לעולם, בריתו--    דבר ציווה, לאלף דור. 
טז אשר כרת, את-אברהם--    ושבועתו, ליצחק. 
יז ויעמידהא ליעקוב, לחוק--    לישראל, ברית עולם. 
יח לאמור, לך אתן ארץ-כנען--    חבל, נחלתכם. 
יט בהיותכם, מתי מספר--    כמעט, וגרים בה. 
כ ויתהלכו, מגוי אל-גוי--    ומממלכה, אל-עם אחר. 
כא לא-הניח לאיש, לעושקם--    ויוכח עליהם, מלכים. 
כב אל-תיגעו, במשיחיי--    ובנביאיי, אל-תרעו. 
כג שירו ליהוה, כל-הארץ--    בשרו מיום-אל-יום, ישועתו. 
כד ספרו בגויים, את-כבודו--    בכל-העמים, נפלאותיו. 
כה כי גדול יהוה ומהולל, מאוד--    ונורא הוא, על-כל-אלוהים. 
כו כי כל-אלוהי העמים, אלילים--    ויהוה, שמיים עשה. 
כז הוד והדר, לפניו--    עוז וחדווה, במקומו. 
כח הבו ליהוה, משפחות עמים--    הבו ליהוה, כבוד ועוז. 
כט הבו ליהוה, כבוד שמו;    שאו מנחה, ובואו לפניו--  תחוו ליהוה, בהדרת-קודש.   
ל חילו מלפניו, כל-הארץ--  -תיכון תבל, בל-תימוט.   
לא ישמחו השמיים, ותגל הארץ--  אמרו בגויים, יהוה מלך.   
לב ירעם הים, ומלואו--  לוץ השדה, וכל-אשר-בו.   
לג אז ירננו, עצי היער:  פני יהוה--כי-בא, לשפוט את-הארץ.   
לד הודו ליהוה, כי טוב--  ולם, חסדו.   
לה ואמרו--הושיענו אלוהי ישענו,  בצנו והצילנו מן-הגויים:    להודות לשם קודשך,  שתבח בתהילתך.   
לו ברוך יהוה, אלוהי ישראל--  -העולם, ועד העולם; ויאמרו כל-העם, אמן--    והלל, ליהוה. 
לז ויעזוב-שם, לפני ארון ברית-יהוה, לאסף, ולאחיו:  לשרת לפני הארון, תמיד--לדבר-יום ביומו. 
לח ועובד אדום ואחיהם, שישים ושמונה;    ועובד אדום בן-ידיתון וחוסה, לשוערים. 
לט ואת צדוק הכוהן, ואחיו הכוהנים, לפני, משכן יהוה--בבמה, אשר בגבעון. 
מ להעלות עולות ליהוה על-מזבח העולה, תמיד--לבוקר ולערב; ולכל-הכתוב בתורת יהוה, אשר ציווה על-ישראל. 
מא ועימהם, הימן וידותון, ושאר הברורים, אשר ניקבו בשמות--להודות, ליהוה, כי לעולם, חסדו. 
מב ועימהם הימן וידותון חצוצרות ומצלתיים, למשמיעים, וכלי, שיר האלוהים; ובני ידותון, לשער. 
מג וילכו כל-העם, איש לביתו; וייסוב דויד, לברך את-ביתו. 
פרק יז
א ויהי, כאשר ישב דויד בביתו; ויאמר דויד אל-נתן הנביא, הנה אנוכי יושב בבית הארזים, וארון ברית-יהוה, תחת יריעות. 
ב ויאמר נתן אל-דויד, כול אשר בלבבך עשה:  כי האלוהים, עימך.   
ג ויהי, בלילה ההוא; ויהי, דבר-אלוהים, אל-נתן, לאמור. 
ד לך ואמרת אל-דויד עבדי, כה אמר יהוה:  לא אתה תבנה-לי הבית, לשבת. 
ה כי לא ישבתי, בבית, מן-היום אשר העליתי את-ישראל, עד היום הזה; ואהיה מאוהל אל-אוהל, וממשכן. 
ו בכול אשר-התהלכתי, בכל-ישראל, הדבר דיברתי את-אחד שופטי ישראל, אשר ציוויתי לרעות את-עמי לאמור:  למה לא-בניתם לי, בית ארזים. 
ז ועתה כה-תאמר לעבדי לדויד,    כה אמר יהוה צבאות, אני לקחתיך מן-הנווה, מן-אחרי הצאן--להיות נגיד, על עמי ישראל. 
ח ואהיה עימך, בכול אשר הלכת, ואכרית את-כל-אויביך, מפניך; ועשיתי לך שם, כשם הגדולים אשר בארץ. 
ט ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיהו, ושכן תחתיו, ולא ירגז, עוד; ולא-יוסיפו בני-עוולה לבלותו, כאשר בראשונה. 
י ולמימים, אשר ציוויתי שופטים על-עמי ישראל, והכנעתי, את-כל-אויביך; ואגיד לך, ובית יבנה-לך יהוה. 
יא והיה, כי-מלאו ימיך ללכת עם-אבותיך, והקימותי את-זרעך אחריך, אשר יהיה מבניך; והכינותי, את-מלכותו. 
יב הוא יבנה-לי, בית; וכוננתי את-כיסאו, עד-עולם. 
יג אני אהיה-לו לאב, והוא יהיה-לי לבן; וחסדי, לא-אסיר מעימו, כאשר הסירותי, מאשר היה לפניך. 
יד והעמדתיהו בביתי ובמלכותי, עד-העולם; וכיסאו, יהיה נכון עד-עולם. 
טו ככול הדברים האלה, וככול החזון הזה--כן דיבר נתן, אל-דויד. 
טז ויבוא המלך דויד, ויישב לפני יהוה; ויאמר, מי-אני יהוה אלוהים ומי ביתי, כי הביאותני, עד-הלום. 
יז ותקטן זאת בעיניך אלוהים, ותדבר על-בית-עבדך למרחוק; וראיתני, כתור האדם המעלה--יהוה אלוהים. 
יח מה-יוסיף עוד דויד אליך, לכבוד את-עבדך; ואתה, את-עבדך ידעת. 
יט יהוה--בעבור עבדך וכליבך, עשית את כל-הגדולה הזאת:  להודיע, את-כל-הגדולות. 
כ יהוה אין כמוך, ואין אלוהים זולתך, בכול אשר-שמענו, באוזנינו. 
כא ומי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ:  אשר הלך האלוהים לפדות לו עם, לשום לך שם גדולות ונוראות--לגרש מפני עמך אשר-פדית ממצריים, גויים. 
כב ותיתן את-עמך ישראל לך, לעם--עד-עולם; ואתה יהוה, היית להם לאלוהים. 
כג ועתה יהוה--הדבר אשר דיברת על-עבדך ועל-ביתו, ייאמן עד-עולם; ועשה, כאשר דיברת. 
כד וייאמן ויגדל שמך עד-עולם, לאמור--יהוה צבאות אלוהי ישראל, אלוהים לישראל; ובית-דויד עבדך, נכון לפניך. 
כה כי אתה אלוהיי, גלית את-אוזן עבדך, לבנות לו, בית; על-כן מצא עבדך, להתפלל לפניך. 
כו ועתה יהוה, אתה-הוא האלוהים; ותדבר, על-עבדך, הטובה, הזאת. 
כז ועתה, הואלת לברך את-בית עבדך, להיות לעולם, לפניך:  כי-אתה יהוה בירכת, ומבורך לעולם. 
פרק יח
א ויהי, אחרי-כן, ויך דויד את-פלשתים, ויכניעם; וייקח את-גת ובנותיה, מיד פלשתים. 
ב ויך, את-מואב; ויהיו מואב עבדים לדויד, נושאי מנחה. 
ג ויך דויד את-הדדעזר מלך-צובה, חמתה, בלכתו, להציב ידו בנהר-פרת. 
ד וילכוד דויד ממנו אלף רכב, ושבעת אלפים פרשים, ועשרים אלף, איש רגלי; ויעקר דויד את-כל-הרכב, ויותר ממנו מאה רכב. 
ה ויבוא, ארם דרמשק, לעזור, להדדעזר מלך צובה; ויך דויד בארם, עשרים-ושניים אלף איש. 
ו וישם דויד, בארם דרמשק, ויהי ארם לדויד, עבדים נושאי מנחה; ויושע יהוה לדויד, בכול אשר הלך. 
ז וייקח דויד, את שלטי הזהב, אשר היו, על עבדי הדדעזר; ויביאם, ירושלים. 
ח ומטבחת ומיכון ערי הדדעזר, לקח דויד נחושת רבה מאוד; בה עשה שלמה, את-ים הנחושת ואת-העמודים, ואת, כלי הנחושת. 
ט וישמע, תועו מלך חמת:  כי הכה דויד, את-כל-חיל הדדעזר מלך-צובה. 
י וישלח את-הדורם-בנו אל-המלך-דויד לשאול-לו לשלום ולברכו, על אשר נלחם בהדדעזר ויכהו--כי-איש מלחמות תועו, היה הדדעזר; וכול, כלי זהב וכסף--ונחושת. 
יא גם-אותם, הקדיש המלך דויד ליהוה, עם-הכסף והזהב, אשר נשא מכל-הגויים--מאדום וממואב ומבני עמון, ומפלשתים ומעמלק. 
יב ואבשי בן-צרויה, הכה את-אדום בגיא המלח, שמונה עשר, אלף. 
יג וישם באדום נציבים, ויהיו כל-אדום עבדים לדויד; ויושע יהוה את-דויד, בכול אשר הלך. 
יד וימלוך דויד, על-כל-ישראל; ויהי, עושה משפט וצדקה--לכל-עמו. 
טו ויואב בן-צרויה, על-הצבא; ויהושפט בן-אחילוד, מזכיר. 
טז וצדוק בן-אחיטוב ואבימלך בן-אביתר, כוהנים; ושוושא, סופר. 
יז ובניהו, בן-יהוידע, על-הכרתי, והפלתי; ובני-דויד הראשונים, ליד המלך. 
פרק יט
א ויהי, אחרי-כן, וימת, נחש מלך בני-עמון; וימלוך בנו, תחתיו. 
ב ויאמר דויד אעשה-חסד עם-חנון בן-נחש, כי-עשה אביו עימי חסד, וישלח דויד מלאכים, לנחמו על-אביו; ויבואו עבדי דויד אל-ארץ בני-עמון, אל-חנון--לנחמו. 
ג ויאמרו שרי בני-עמון לחנון, המכבד דויד את-אביך בעיניך, כי-שלח לך, מנחמים; הלוא בעבור לחקור ולהפוך ולרגל, הארץ, באו עבדיו, אליך. 
ד וייקח חנון את-עבדי דויד, ויגלחם, ויכרות את-מדוויהם בחצי, עד-המפשעה; וישלחם. 
ה וילכו ויגידו לדויד על-האנשים וישלח לקראתם, כי-היו האנשים נכלמים מאוד; ויאמר המלך שבו בירחו, עד אשר-יצמח זקנכם ושבתם.   
ו ויראו בני עמון, כי התבאשו עם-דויד; וישלח חנון ובני עמון אלף כיכר-כסף, לשכור להם מן-ארם נהריים ומן-ארם מעכה ומצובה, רכב, ופרשים. 
ז וישכרו להם שניים ושלושים אלף רכב, ואת-מלך מעכה ואת-עמו, ויבואו, ויחנו לפני מידבא;    ובני עמון, נאספו מעריהם, ויבואו, למלחמה.   
ח וישמע, דויד; וישלח, את-יואב, ואת כל-צבא, הגיבורים. 
ט וייצאו בני עמון, ויערכו מלחמה פתח העיר; והמלכים אשר-באו, לבדם בשדה. 
י וירא יואב, כי-הייתה פני-המלחמה אליו--פנים ואחור; ויבחר, מכל-בחור בישראל, ויערוך, לקראת ארם. 
יא ואת, יתר העם, נתן, ביד אבשי אחיו; ויערכו, לקראת בני עמון. 
יב ויאמר, אם-תחזק ממני ארם--והיית לי, לתשועה;    ואם-בני עמון יחזקו ממך, והושעתיך. 
יג חזק ונתחזקה בעד-עמנו, ובעד ערי אלוהינו; ויהוה, הטוב בעיניו יעשה. 
יד וייגש יואב והעם אשר-עימו, לפני ארם--למלחמה; וינוסו, מפניו. 
טו ובני עמון ראו, כי-נס ארם, וינוסו גם-הם מפני אבשי אחיו, ויבואו העירה; ויבוא יואב, ירושלים.   
טז וירא ארם, כי ניגפו לפני ישראל, וישלחו מלאכים, ויוציאו את-ארם אשר מעבר הנהר; ושופך שר-צבא הדדעזר, לפניהם. 
יז ויוגד לדויד, ויאסוף את-כל-ישראל ויעבור הירדן, ויבוא אליהם, ויערוך אליהם; ויערוך דויד לקראת ארם, מלחמה, ויילחמו, עימו. 
יח וינס ארם, מלפני ישראל, ויהרוג דויד מארם שבעת אלפים רכב, וארבעים אלף איש רגלי; ואת שופך שר-הצבא, המית. 
יט ויראו עבדי הדדעזר, כי ניגפו לפני ישראל, וישלימו עם-דויד, ויעבדוהו; ולא-אבה ארם, להושיע את-בני-עמון עוד. 
פרק כ
א ויהי לעת תשובת השנה לעת צאת המלכים, וינהג יואב את-חיל הצבא וישחת את-ארץ בני-עמון ויבוא ויצר את-רבה, ודויד, יושב בירושלים; ויך יואב את-רבה, ויהרסהא. 
ב וייקח דויד את-עטרת-מלכם מעל ראשו וימצאה משקל כיכר-זהב, ובה אבן יקרה, ותהי, על-ראש דויד; ושלל העיר הוציא, הרבה מאוד. 
ג ואת-העם אשר-בה הוציא, וישר במגרה ובחריצי הברזל ובמגרות, וכן יעשה דויד, לכול ערי בני-עמון; וישב דויד וכל-העם, ירושלים.   
ד ויהי, אחרי כן, ותעמוד מלחמה בגזר, עם-פלשתים; אז הכה סיבכיי החושתי, את-סיפיי מילידי הרפאים--וייכנעו. 
ה ותהי-עוד מלחמה, את-פלשתים; ויך אלחנן בן-יעיר, את-לחמי אחי גולית הגיתי--ועץ חניתו, כמנור אורגים.   
ו ותהי-עוד מלחמה, בגת; ויהי איש מידה, ואצבעותיו שש-ושש עשרים וארבע, וגם-הוא, נולד להרפא. 
ז ויחרף, את-ישראל; ויכהו, יהונתן, בן-שמעא, אחי דויד. 
ח אל נולדו להרפא, בגת; וייפלו ביד-דויד, וביד-עבדיו. 
פרק כא
א ויעמוד שטן, על-ישראל; ויסת, את-דויד, למנות, את-ישראל. 
ב ויאמר דויד אל-יואב, ואל-שרי העם, לכו ספרו את-ישראל, מבאר שבע ועד-דן; והביאו אליי, ואדעה את-מספרם. 
ג ויאמר יואב, יוסף יהוה על-עמו כהם מאה פעמים--הלוא אדוני המלך, כולם לאדוני לעבדים; למה יבקש זאת אדוני, למה יהיה לאשמה לישראל. 
ד ודבר-המלך, חזק על-יואב; וייצא יואב, ויתהלך בכל-ישראל, ויבוא, ירושלים. 
ה וייתן יואב את-מספר מפקד-העם, אל-דויד; ויהי כל-ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש, שולף חרב, ויהודה, ארבע מאות ושבעים אלף איש שולף חרב. 
ו ולוי, ובנימין, לא פקד, בתוכם:  כי-נתעב דבר-המלך, את-יואב. 
ז ויירע בעיני האלוהים, על-הדבר הזה; ויך, את-ישראל.   
ח ויאמר דויד, אל-האלוהים, חטאתי מאוד, אשר עשיתי את-הדבר הזה; ועתה, העבר-נא את-עוון עבדך, כי נסכלתי, מאוד. 
ט וידבר יהוה אל-גד, חוזה דויד לאמור. 
י לך ודיברת אל-דויד לאמור, כה אמר יהוה, שלוש, אני נוטה עליך:  בחר-לך אחת מהנה, ואעשה-לך. 
יא ויבוא גד, אל-דויד; ויאמר לו כה-אמר יהוה, קבל-לך. 
יב אם-שלוש שנים רעב, ואם-שלושה חודשים נספה מפני-צריך וחרב אויביך למשגת, ואם-שלושת ימים חרב יהוה ודבר בארץ, ומלאך יהוה משחית בכל-גבול ישראל:  ועתה ראה, מה-אשיב את-שולחי דבר.   
יג ויאמר דויד אל-גד, צר-לי מאוד; אפלה-נא ביד-יהוה, כי-רבים רחמיו מאוד, וביד-אדם, אל-אפול. 
יד וייתן יהוה דבר, בישראל; וייפול, מישראל, שבעים אלף, איש. 
טו וישלח האלוהים מלאך לירושלים, להשחיתה, וכהשחית ראה יהוה ויינחם על-הרעה, ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך; ומלאך יהוה עומד, עם-גורן אורנן היבוסי.   
טז ויישא דויד את-עיניו, וירא את-מלאך יהוה עומד בין הארץ ובין השמיים, וחרבו שלופה בידו, נטויה על-ירושלים; וייפול דויד והזקנים מכוסים בשקים, על-פניהם. 
יז ויאמר דויד אל-האלוהים הלוא אני אמרתי למנות בעם, ואני-הוא אשר-חטאתי והרע הרעותי, ואלה הצאן, מה עשו; יהוה אלוהיי, תהי נא ידך בי ובבית אבי, ובעמך, לא למגפה.   
יח ומלאך יהוה אמר אל-גד, לאמור לדויד:  כי יעלה דויד, להקים מזבח ליהוה, בגורן, אורנן היבוסי. 
יט ויעל דויד בדבר-גד, אשר דיבר בשם יהוה. 
כ וישב אורנן, וירא את-המלאך, וארבעת בניו עימו, מתחבאים; ואורנן, דש חיטים. 
כא ויבוא דויד, עד-אורנן; ויבט אורנן, וירא את-דויד, וייצא מן-הגורן, וישתחו לדויד אפיים ארצה. 
כב ויאמר דויד אל-אורנן, תנה-לי מקום הגורן, ואבנה-בו מזבח, ליהוה; בכסף מלא תנהו לי, ותיעצר המגפה מעל העם. 
כג ויאמר אורנן אל-דויד קח-לך, ויעש אדוני המלך הטוב בעיניו; ראה נתתי הבקר לעולות, והמוריגים לעצים והחיטים למנחה--הכול נתתי. 
כד ויאמר המלך דויד, לאורנן, לא, כי-קנה אקנה בכסף מלא:  כי לא-אשא אשר-לך, ליהוה, והעלות עולה, חינם. 
כה וייתן דויד לאורנן, במקום, שקלי זהב, משקל שש מאות. 
כו וייבן שם דויד מזבח ליהוה, ויעל עולות ושלמים; ויקרא, אל-יהוה, ויענהו באש מן-השמיים, על מזבח העולה.   
כז ויאמר יהוה למלאך, וישב חרבו אל-נדנה. 
כח בעת ההיא--בראות דויד כי-ענהו יהוה, בגורן אורנן היבוסי; ויזבח, שם. 
כט ומשכן יהוה אשר-עשה משה במדבר, ומזבח העולה--בעת ההיא:  בבמה, בגבעון. 
ל ולא-יכול דויד ללכת לפניו, לדרוש אלוהים:  כי נבעת--מפני, חרב מלאך יהוה. 
פרק כב
א ויאמר דויד--זה הוא, בית יהוה האלוהים; וזה-מזבח לעולה, לישראל. 
ב ויאמר דויד--לכנוס את-הגרים, אשר בארץ ישראל; ויעמד חוצבים, לחצוב אבני גזית, לבנות, בית האלוהים. 
ג וברזל לרוב למסמרים לדלתות השערים, ולמחברות--הכין דויד; ונחושת לרוב, אין משקל. 
ד ועצי ארזים, לאין מספר:  כי הביאו הצידונים והצורים עצי ארזים, לרוב--לדויד. 
ה ויאמר דויד, שלמה בני נער ורך, והבית לבנות ליהוה להגדיל למעלה לשם ולתפארת לכל-הארצות, אכינה נא לו; ויכן דויד לרוב, לפני מותו. 
ו ויקרא, לשלמה בנו; ויצווהו לבנות בית, ליהוה אלוהי ישראל.   
ז ויאמר דויד, לשלמה:  בני--אני היה עם-לבבי, לבנות בית לשם יהוה אלוהיי. 
ח ויהי עליי דבר-יהוה, לאמור, דם לרוב שפכת, ומלחמות גדולות עשית:  לא-תבנה בית, לשמי--כי דמים רבים, שפכת ארצה לפניי. 
ט הנה-בן נולד לך, הוא יהיה איש מנוחה, והניחותי לו מכל-אויביו, מסביב:  כי שלמה יהיה שמו, ושלום ושקט אתן על-ישראל בימיו. 
י הוא-יבנה בית, לשמי, והוא יהיה-לי לבן, ואני-לו לאב; והכינותי כיסא מלכותו, על-ישראל--עד-עולם. 
יא עתה בני, יהי יהוה עימך; והצלחת, ובנית בית יהוה אלוהיך, כאשר, דיבר עליך. 
יב אך ייתן-לך יהוה שכל ובינה, ויצווך על-ישראל, ולשמור, את-תורת יהוה אלוהיך. 
יג אז תצליח--אם-תשמור לעשות את-החוקים ואת-המשפטים, אשר ציווה יהוה את-משה על-ישראל; חזק ואמץ, אל-תירא ואל-תיחת. 
יד והנה בעוניי הכינותי לבית-יהוה, זהב כיכרים מאה-אלף וכסף אלף אלפים כיכרים, ולנחושת ולברזל אין משקל, כי לרוב היה; ועצים ואבנים הכינותי, ועליהם תוסיף. 
טו ועימך לרוב, עושי מלאכה--חוצבים, וחרשי אבן ועץ; וכל-חכם, בכל-מלאכה. 
טז לזהב לכסף ולנחושת ולברזל, אין מספר; קום ועשה, ויהי יהוה עימך. 
יז ויצו דויד לכל-שרי ישראל, לעזור לשלמה בנו.   
יח הלוא יהוה אלוהיכם עימכם, והניח לכם מסביב:  כי נתן בידי, את יושבי הארץ, ונכבשה הארץ לפני יהוה, ולפני עמו. 
יט עתה, תנו לבבכם ונפשכם, לדרוש, ליהוה אלוהיכם; וקומו, ובנו את-מקדש יהוה האלוהים, להביא את-ארון ברית-יהוה וכלי קודש האלוהים, לבית הנבנה לשם-יהוה. 
פרק כג
א ודויד זקן, ושבע ימים; וימלך את-שלמה בנו, על-ישראל. 
ב ויאסוף את-כל-שרי ישראל, והכוהנים והלויים. 
ג וייספרו, הלויים, מבן שלושים שנה, ומעלה; ויהי מספרם לגולגלותם לגברים, שלושים ושמונה אלף. 
ד מאלה, לנצח על-מלאכת בית-יהוה, עשרים וארבעה, אלף; ושוטרים ושופטים, ששת אלפים. 
ה וארבעת אלפים, שוערים; וארבעת אלפים, מהללים ליהוה, בכלים, אשר עשיתי להלל.   
ו ויחלקם דויד, מחלקות;    לבני לוי, לגרשון קהת ומררי.   
ז לגרשוני, לעדן ושמעי.   
ח בני לעדן, הראש יחיאל וזיתם ויואל--שלושה.   
ט בני שמעי, שלומית וחזיאל והרן--שלושה; אלה ראשי האבות, ללעדן.   
י ובני שמעי--יחת זינא, ויעוש ובריעה; אלה בני-שמעי, ארבעה. 
יא ויהי-יחת הראש, וזיזה השני; ויעוש ובריעה, לא-הרבו בנים, ויהיו לבית אב, לפקודה אחת.   
יב בני קהת, עמרם יצהר חברון ועוזיאל--ארבעה.   
יג בני עמרם, אהרון ומשה; וייבדל אהרון להקדישו קודש קודשים הוא-ובניו, עד-עולם--להקטיר לפני יהוה לשרתו ולברך בשמו, עד-עולם. 
יד ומשה, איש האלוהים--בניו, ייקראו על-שבט הלוי.   
טו בני משה, גרשום ואליעזר. 
טז בני גרשום, שבואל הראש. 
יז ויהיו בני-אליעזר, רחביה הראש; ולא-היה לאליעזר בנים אחרים, ובני רחביה רבו למעלה.   
יח בני יצהר, שלומית הראש. 
יט בני, חברון--ירייהו הראש, אמריה השני, יחזיאל השלישי, ויקמעם הרביעי. 
כ בני, עוזיאל--מיכה הראש, ויישייה השני. 
כא בני מררי מחלי ומושי, בני מחלי אלעזר וקיש. 
כב וימת, אלעזר, ולא-היו לו בנים, כי אם-בנות; ויישאום בני-קיש, אחיהם. 
כג בני מושי, מחלי ועדר וירמות--שלושה.   
כד אלה בני-לוי לבית אבותיהם ראשי האבות לפקודיהם, במספר שמות לגולגלותם, עושי המלאכה, לעבודת בית יהוה--מבן עשרים שנה, ומעלה. 
כה כי אמר דויד, הניח יהוה אלוהי-ישראל לעמו; וישכון בירושלים, עד-לעולם. 
כו וגם, ללויים--אין-לשאת את-המשכן ואת-כל-כליו, לעבודתו. 
כז כי בדברי דויד האחרונים, המה מספר בני-לוי, מבן עשרים שנה, ולמעלה. 
כח כי מעמדם ליד-בני אהרון, לעבודת בית יהוה, על-החצרות ועל-הלשכות, ועל-טוהרת לכל-קודש--ומעשה, עבודת בית האלוהים. 
כט וללחם המערכת ולסולת למנחה, ולרקיקי המצות, ולמחבת, ולמורבכת; ולכל-משורה, ומידה. 
ל ולעמוד בבוקר בבוקר, להודות ולהלל ליהוה; וכן, לערב. 
לא ולכול העלות עולות, ליהוה, לשבתות, לחודשים ולמועדים--במספר כמשפט עליהם תמיד, לפני יהוה. 
לב ושמרו את-משמרת אוהל-מועד, ואת משמרת הקודש, ומשמרת, בני אהרון אחיהם--לעבודת, בית יהוה. 
פרק כד
א ולבני אהרון, מחלקותם:  בני אהרון--נדב ואביהוא, אלעזר ואיתמר. 
ב וימת נדב ואביהוא לפני אביהם, ובנים לא-היו להם; ויכהנו, אלעזר ואיתמר. 
ג ויחלקם דויד--וצדוק מן-בני אלעזר, ואחימלך מן-בני איתמר:  לפקודתם, בעבודתם. 
ד ויימצאו בני-אלעזר רבים לראשי הגברים, מן-בני איתמר--ויחלקום:  לבני אלעזר ראשים לבית-אבות, שישה עשר, ולבני איתמר לבית אבותם, שמונה. 
ה ויחלקום בגורלות, אלה עם-אלה:  כי-היו שרי-קודש ושרי האלוהים, מבני אלעזר ובבני איתמר.   
ו ויכתבם שמעיה בן-נתנאל הסופר מן-הלוי, לפני המלך והשרים וצדוק הכוהן ואחימלך בן-אביתר, וראשי האבות, לכוהנים וללויים--בית-אב אחד, אחוז לאלעזר, ואחוז אחוז, לאיתמר. 
ז וייצא הגורל הראשון, ליהויריב,    לידעיה, השני.   
ח לחרים,  לישי,    לשעורים, הרביעי.   
ט למלכייה,  מישי,    למיימין, השישי.   
י להקוץ,  ביעי,    לאבייה, השמיני.   
יא לישוע,  שיעי,    לשכניהו, העשירי.   
יב לאלישיב,  תי עשר,    ליקים, שנים עשר.   
יג לחופה,  ושה עשר,    לישבאב, ארבעה עשר.   
יד לבלגה,  ישה עשר,    לאימר, שישה עשר.   
טו לחזיר, שבעה  ר,    להפיצץ, שמונה עשר.   
טז לפתחיה, תשעה  ר,    ליחזקאל, העשרים.   
יז ליכין, אחד  שרים,    לגמול, שניים ועשרים.   
יח לדליהו, שלושה  שרים,    למעזיהו, ארבעה ועשרים. 
יט אלה פקודתם לעבודתם, לבוא לבית-יהוה כמשפטם, ביד, אהרון אביהם:  כאשר ציווהו, יהוה אלוהי ישראל. 
כ ולבני לוי, הנותרים:  לבני עמרם שובאל, לבני שובאל יחדיהו.   
כא לרחביהו--לבני רחביהו, הראש יישייה.   
כב ליצהרי שלומות, לבני שלומות יחת.   
כג ובניי, ירייהו; אמריהו, השני, יחזיאל השלישי, יקמעם הרביעי.   
כד בני עוזיאל מיכה, לבני מיכה שמיר. 
כה אחי מיכה יישייה,    לבני יישייה זכריהו.   
כו בני מררי מחלי ומושי,    בני יעזייהו בנו.   
כז בני, מררי--ליעזייהו בנו, ושוהם וזכור ועברי.   
כח למחלי, אלעזר, ולא-היה לו, בנים.   
כט לקיש, בני-קיש ירחמאל.   
ל ובני מושי, מחלי ועדר וירימות; אלה בני הלויים, לבית אבותיהם. 
לא ויפילו גם-הם גורלות לעומת אחיהם בני-אהרון, לפני דויד המלך וצדוק ואחימלך, וראשי האבות, לכוהנים וללויים--אבות הראש, לעומת אחיו הקטן. 
פרק כה
א ויבדל דויד ושרי הצבא לעבודה, לבני אסף והימן וידותון, הניבאים בכינורות בנבלים, ובמצלתיים; ויהי, מספרם, אנשי מלאכה, לעבודתם. 
ב לבני אסף, זכור ויוסף ונתניה ואשראלה--בני אסף:  על, יד-אסף, הניבא, על-ידי המלך. 
ג לידותון--בני ידותון גדליהו וצרי וישעיהו חשביהו ומתיתיהו שישה, על ידי אביהם ידותון בכינור, הניבא, על-הודות והלל ליהוה.   
ד להימן--בני הימן בוקייהו מתניהו עוזיאל שבואל וירימות חנניה חנני, אליאתה גידלתי ורוממתי עזר, יושבקשה מלותי, הותיר מחזיאות. 
ה כל-אלה בנים להימן, חוזה המלך בדברי האלוהים--להרים קרן; וייתן האלוהים להימן, בנים ארבעה עשר--ובנות שלוש. 
ו כל-אלה על-ידי אביהם בשיר בית יהוה, במצלתיים נבלים וכינורות, לעבודת, בית האלוהים--על ידי המלך, אסף וידותון והימן. 
ז ויהי מספרם עם-אחיהם, מלומדי-שיר ליהוה:  כל-המבין--מאתיים, שמונים ושמונה. 
ח ויפילו גורלות משמרת, לעומת כקטון כגדול--מבין, עם-תלמיד. 
ט וייצא הגורל הראשון, לאסף--ליוסף;    גדליהו, השני--הוא-ואחיו  ניו, שנים עשר.   
י השלישי זכור, בניו ואחיו שנים  ר.   
יא הרביעי, ליצרי--בניו ואחיו, שנים עשר.   
יב החמישי  ניהו, בניו ואחיו שנים עשר.   
יג השישי בוקייהו, בניו ואחיו שנים  ר.   
יד השביעי ישראלה, בניו ואחיו שנים עשר.   
טו השמיני  עיהו, בניו ואחיו שנים עשר.   
טז התשיעי מתניהו, בניו ואחיו  ים עשר.   
יז העשירי שמעי, בניו ואחיו שנים עשר.   
יח עשתי-  ר עזראל, בניו ואחיו שנים עשר.   
יט השנים עשר לחשביה,  יו ואחיו שנים עשר.   
כ לשלושה עשר שובאל, בניו ואחיו שנים  ר.   
כא לארבעה עשר מתיתיהו, בניו ואחיו שנים עשר.   
כב לחמישה  ר לירמות, בניו ואחיו שנים עשר.   
כג לשישה עשר לחנניהו, בניו  חיו שנים עשר.   
כד לשבעה עשר ליושבקשה, בניו ואחיו שנים  ר.   
כה לשמונה עשר לחנני, בניו ואחיו שנים עשר.   
כו לתשעה  ר למלותי, בניו ואחיו שנים עשר.   
כז לעשרים, לאלייתה--בניו  חיו, שנים עשר.   
כח לאחד ועשרים להותיר, בניו ואחיו שנים  ר.   
כט לשניים ועשרים לגידלתי, בניו ואחיו שנים עשר.   
ל לשלושה  שרים למחזיאות, בניו ואחיו שנים עשר.   
לא לארבעה ועשרים  וממתי עזר, בניו ואחיו שנים עשר. 
פרק כו
א למחלקות, לשוערים--לקורחים, משלמיהו בן-קורא מן-בני אסף. 
ב ולמשלמיהו, בנים--זכריהו הבכור, ידיעאל השני, זבדיהו השלישי, יתניאל הרביעי. 
ג עילם החמישי יהוחנן השישי, אליהועיניי השביעי. 
ד ולעובד אדום, בנים--שמעיה הבכור, יהוזבד השני, יואח השלישי ושכר הרביעי, ונתנאל החמישי. 
ה עמיאל השישי יששכר השביעי, פעולתיי השמיני:  כי בירכו, אלוהים.   
ו ולשמעיה בנו נולד בנים, הממשלים לבית אביהם:  כי-גיבורי חיל, המה. 
ז בני שמעיה, עותני ורפאל ועובד אלזבד אחיו--בני-חיל; אליהו, וסמכיהו. 
ח כל-אלה מבני עובד אדום, המה ובניהם ואחיהם, איש-חיל בכוח, לעבודה--שישים ושניים, לעובד אדום. 
ט ולמשלמיהו, בנים ואחים בני-חיל--שמונה עשר.   
י ולחוסה מן-בני-מררי, בנים--שמרי הראש כי לא-היה בכור, וישימהו אביהו לראש. 
יא חלקייהו השני טבליהו השלישי, זכריהו הרביעי; כל-בנים ואחים לחוסה, שלושה עשר. 
יב לאלה מחלקות השוערים לראשי הגברים, משמרות--לעומת אחיהם:  לשרת, בבית יהוה. 
יג ויפילו גורלות כקטון כגדול, לבית אבותם--לשער ושער. 
יד וייפול הגורל מזרחה, לשלמיהו; וזכריהו בנו יועץ בשכל, הפילו גורלות, וייצא גורלו, צפונה. 
טו לעובד אדום, נגבה; ולבניו, בית האסופים. 
טז לשופים ולחוסה, למערב, עם שער שלכת, במסילה העולה; משמר, לעומת משמר.   
יז למזרח, הלויים שישה, לצפונה ליום ארבעה, לנגבה ליום ארבעה;    ולאסופים, שניים שניים. 
יח לפרבר, למערב--ארבעה, למסילה, שניים, לפרבר. 
יט אלה, מחלקות השוערים, לבני הקורחי, ולבני מררי. 
כ והלויים--אחייה, על-אוצרות בית האלוהים, ולאוצרות, הקודשים.   
כא בני לעדן בני הגרשוני ללעדן, ראשי האבות ללעדן הגרשוני--יחיאלי.   
כב בני, יחיאלי--זיתם ויואל אחיו, על-אוצרות בית יהוה.   
כג לעמרמי, ליצהרי, לחברוני, לעוזיאלי. 
כד ושבואל בן-גרשום בן-משה, נגיד על-האוצרות.   
כה ואחיו, לאליעזר--רחביהו בנו וישעיהו בנו, ויורם בנו, וזכרי בנו, ושלומית בנו. 
כו הוא שלומות ואחיו, על כל-אוצרות הקודשים אשר הקדיש דויד המלך וראשי האבות לשרי-האלפים והמאות--ושרי הצבא. 
כז מן-המלחמות ומן-השלל, הקדישו--לחזק, לבית יהוה. 
כח וכול ההקדיש שמואל הרואה, ושאול בן-קיש, ואבנר בן-נר, ויואב בן-צרויה--כול, המקדיש, על יד-שלומית, ואחיו. 
כט ליצהרי כנניהו ובניו, למלאכה החיצונה על-ישראל--לשוטרים, ולשופטים. 
ל לחברוני חשביהו ואחיו בני-חיל אלף ושבע-מאות, על פקודת ישראל, מעבר לירדן, מערבה--לכול מלאכת יהוה, ולעבודת המלך. 
לא לחברוני ירייה הראש, לחברוני לתולדותיו לאבות--בשנת הארבעים למלכות דויד, נדרשו, ויימצא בהם גיבורי חיל, ביעזר גלעד. 
לב ואחיו בני-חיל, אלפיים ושבע מאות--ראשי האבות; ויפקידם דויד המלך, על-הראובני והגדי וחצי שבט המנשי, לכל-דבר האלוהים, ודבר המלך. 
פרק כז
א ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים והמאות ושוטריהם המשרתים את-המלך לכול דבר המחלקות, הבאה והיוצאת חודש בחודש, לכול, חודשי השנה:  המחלוקת, האחת--עשרים וארבעה, אלף. 
ב על המחלוקת הראשונה, לחודש הראשון--ישובעם, בן-זבדיאל; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף.   
ג מן-בני-פרץ, הראש לכל-שרי הצבאות--לחודש הראשון.   
ד ועל מחלוקת החודש השני, דודיי האחוחי ומחלוקתו, ומקלות, הנגיד; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף.   
ה שר הצבא השלישי לחודש השלישי, בניהו בן-יהוידע הכוהן ראש; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף. 
ו הוא בניהו גיבור השלושים, ועל-השלושים; ומחלוקתו, עמיזבד בנו.   
ז הרביעי לחודש הרביעי, עשהאל אחי יואב, וזבדיה בנו, אחריו; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף.   
ח החמישי לחודש החמישי, השר שמהות היזרח; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף.   
ט השישי לחודש השישי, עירא בן-עיקש התקועי; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף.   
י השביעי לחודש השביעי, חלץ הפלוני מן-בני אפריים; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף.   
יא השמיני לחודש השמיני, סיבכיי החושתי לזרחי; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף.   
יב התשיעי לחודש התשיעי, אביעזר הענותותי לבן ימיני; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף.   
יג העשירי לחודש העשירי, מהריי הנטופתי לזרחי; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף.   
יד עשתי-עשר לעשתי עשר החודש, בניה הפרעתוני מן-בני אפריים; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף.   
טו השנים עשר לשנים עשר החודש, חלדיי הנטופתי לעותניאל; ועל, מחלוקתו, עשרים וארבעה, אלף. 
טז ועל, שבטי ישראל--לראובני נגיד, אליעזר בן-זכרי;    לשמעוני--שפטיהו, בן-מעכה.   
יז ללוי חשביה בן-קמואל, לאהרון צדוק.   
יח ליהודה, אליהו מאחי דויד;    ליששכר--עומרי, בן-מיכאל.   
יט לזבולון, ישמעיהו בן-עובדיהו;    לנפתלי--ירימות, בן-עזריאל.   
כ לבני אפריים, הושע בן-עזזיהו; לחצי שבט מנשה, יואל בן-פדיהו.   
כא לחצי המנשה גלעדה, יידו בן-זכריהו;    לבנימין--יעשיאל, בן-אבנר.   
כב לדן, עזראל בן-ירוחם; אלה, שרי שבטי ישראל. 
כג ולא-נשא דויד מספרם, למבן עשרים שנה ולמטה:  כי אמר יהוה, להרבות את-ישראל ככוכבי השמיים. 
כד יואב בן-צרויה החל למנות, ולא כילה, ויהי בזאת קצף, על-ישראל; ולא עלה המספר, במספר דברי-הימים למלך דויד.   
כה ועל אוצרות המלך, עזמוות בן-עדיאל;    ועל האוצרות בשדה בערים ובכפרים, ובמגדלות, יהונתן, בן-עוזייהו.   
כו ועל, עושי מלאכת השדה, לעבודת, האדמה--עזרי, בן-כלוב.   
כז ועל-הכרמים--שמעי, הרמתי;    ועל שבכרמים לאוצרות היין, זבדי השפמי.   
כח ועל-הזיתים והשקמים אשר בשפילה, בעל חנן הגדרי;    ועל-אוצרות השמן, יועש.   
כט ועל-הבקר הרועים בשרון, שרטיי השרוני;    ועל-הבקר, בעמקים, שפט, בן-עדליי.   
ל ועל-הגמלים--אוביל, הישמעאלי;    ועל-האתונות, יחדיהו המרונותי.   
לא ועל-הצאן, יזיז ההגרי; כל-אלה שרי הרכוש, אשר למלך דויד.   
לב ויהונתן דוד-דויד יועץ, איש-מבין וסופר הוא; ויחיאל בן-חכמוני, עם-בני המלך.   
לג ואחיתופל, יועץ למלך; וחושיי הארכי, ריע המלך.   
לד ואחרי אחיתופל, יהוידע בן-בניהו ואביתר, ושר-צבא למלך, יואב. 
פרק כח
א ויקהל דויד את-כל-שרי ישראל שרי השבטים ושרי המחלקות המשרתים את-המלך ושרי האלפים ושרי המאות ושרי כל-רכוש-ומקנה למלך ולבניו עם-הסריסים והגיבורים, ולכל-גיבור חיל--אל-ירושלים. 
ב ויקם דויד המלך, על-רגליו, ויאמר, שמעוני אחיי ועמי:  אני עם-לבבי לבנות בית מנוחה לארון ברית-יהוה, ולהדום רגלי אלוהינו, והכינותי, לבנות. 
ג והאלוהים אמר לי, לא-תבנה בית לשמי:  כי איש מלחמות אתה, ודמים שפכת. 
ד ויבחר יהוה אלוהי ישראל בי מכול בית-אבי, להיות למלך על-ישראל לעולם--כי ביהודה בחר לנגיד, ובבית יהודה בית אבי; ובבני אבי--בי רצה, להמליך על-כל-ישראל. 
ה ומכל-בניי--כי רבים בנים, נתן לי יהוה; ויבחר בשלמה בני--לשבת על-כיסא מלכות יהוה, על-ישראל. 
ו ויאמר לי--שלמה בנך, הוא-יבנה ביתי וחצרותיי:  כי-בחרתי בו לי לבן, ואני אהיה-לו לאב. 
ז והכינותי את-מלכותו, עד-לעולם:  אם-יחזק, לעשות מצוותיי ומשפטיי--כיום הזה. 
ח ועתה לעיני כל-ישראל קהל-יהוה, ובאוזני אלוהינו, שמרו ודרשו, כל-מצוות יהוה אלוהיכם--למען תירשו את-הארץ הטובה, והנחלתם לבניכם אחריכם עד-עולם. 
ט ואתה שלמה-בני דע את-אלוהי אביך ועובדהו, בלב שלם ובנפש חפצה--כי כל-לבבות דורש יהוה, וכל-יצר מחשבות מבין:  אם-תדרשנו יימצא לך, ואם-תעזבנו יזניחך לעד. 
י ראה עתה, כי-יהוה בחר בך לבנות-בית למקדש--חזק ועשה. 
יא וייתן דויד לשלמה בנו את-תבנית האולם ואת-בתיו וגנזכיו ועלייותיו, וחדריו הפנימים--ובית הכפורת. 
יב ותבנית, כול אשר היה ברוח עימו, לחצרות בית-יהוה ולכל-הלשכות, סביב--לאוצרות בית האלוהים, ולאוצרות הקודשים. 
יג ולמחלקות הכוהנים והלויים, ולכל-מלאכת עבודת בית-יהוה; ולכל-כלי, עבודת בית-יהוה. 
יד לזהב במשקל לזהב, לכל-כלי עבודה ועבודה; לכול כלי הכסף במשקל, לכל-כלי עבודה ועבודה. 
טו ומשקל למנורות הזהב, ונרותיהם זהב, במשקל-מנורה ומנורה, ונרותיה; ולמנורות הכסף במשקל למנורה ונרותיה, כעבודת מנורה ומנורה. 
טז ואת-הזהב משקל לשולחנות המערכת, לשולחן ושולחן; וכסף, לשולחנות הכסף. 
יז והמזלגות והמזרקות והקשוות, זהב טהור; ולכפורי הזהב במשקל לכפור וכפור, ולכפורי הכסף במשקל לכפור וכפור. 
יח ולמזבח הקטורת זהב מזוקק, במשקל; ולתבנית המרכבה, הכרובים זהב לפורשים, וסוככים, על-ארון ברית-יהוה. 
יט הכול בכתב מיד יהוה, עליי השכיל--כול, מלאכות התבנית. 
כ ויאמר דויד לשלמה בנו, חזק ואמץ ועשה--אל-תירא, ואל-תיחת:  כי יהוה אלוהים אלוהיי, עימך--לא ירפך ולא יעזבך, עד-לכלות כל-מלאכת עבודת בית-יהוה. 
כא והנה, מחלקות הכוהנים והלויים, לכל-עבודת, בית האלוהים; ועימך בכל-מלאכה לכל-נדיב בחכמה, לכל-עבודה, והשרים וכל-העם, לכל-דבריך. 
פרק כט
א ויאמר דויד המלך לכל-הקהל, שלמה בני אחד בחר-בו אלוהים נער ורך; והמלאכה גדולה--כי לא לאדם הבירה, כי ליהוה אלוהים. 
ב וככל-כוחי הכינותי לבית-אלוהיי, הזהב לזהב והכסף לכסף והנחושת לנחושת הברזל לברזל, והעצים, לעצים; אבני-שוהם ומילואים אבני-פוך ורקמה, וכול אבן יקרה ואבני-שיש--לרוב. 
ג ועוד, ברצותי בבית אלוהיי, יש-לי סגולה, זהב וכסף:  נתתי לבית-אלוהיי למעלה, מכל-הכינותי לבית הקודש. 
ד שלושת אלפים כיכרי זהב, מזהב אופיר; ושבעת אלפים כיכר-כסף מזוקק, לטוח קירות הבתים. 
ה לזהב לזהב ולכסף לכסף, ולכל-מלאכה ביד חרשים; ומי מתנדב, למלאות ידו היום ליהוה. 
ו ויתנדבו שרי האבות ושרי שבטי ישראל, ושרי האלפים והמאות, ולשרי, מלאכת המלך. 
ז וייתנו לעבודת בית-האלוהים, זהב כיכרים חמשת-אלפים ואדרכונים ריבוא, וכסף כיכרים עשרת אלפים, ונחושת ריבוא ושמונת אלפים כיכרים; וברזל, מאה-אלף כיכרים. 
ח והנמצא איתו אבנים, נתנו לאוצר בית-יהוה--על יד-יחיאל, הגרשוני. 
ט וישמחו העם, על-התנדבם, כי בלב שלם, התנדבו ליהוה; וגם דויד המלך, שמח שמחה גדולה. 
י ויברך דויד את-יהוה, לעיני כל-הקהל; ויאמר דויד, ברוך אתה יהוה אלוהי ישראל אבינו, מעולם, ועד-עולם. 
יא לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת, והנצח וההוד, כי-כול, בשמיים ובארץ:  לך יהוה הממלכה, והמתנשא לכול לראש. 
יב והעושר והכבוד, מלפניך, ואתה מושל בכול, ובידך כוח וגבורה; ובידך, לגדל ולחזק לכול. 
יג ועתה אלוהינו, מודים אנחנו לך; ומהללים, לשם תפארתך. 
יד וכי מי אני, ומי עמי, כי-נעצור כוח, להתנדב כזאת:  כי-ממך הכול, ומידך נתנו לך. 
טו כי-גרים אנחנו לפניך ותושבים, ככל-אבותינו:  כצל ימינו על-הארץ, ואין מקוה. 
טז יהוה אלוהינו--כול ההמון הזה אשר הכינונו, לבנות-לך בית לשם קודשך:  מידך הוא, ולך הכול. 
יז וידעתי אלוהיי--כי אתה בוחן לבב, ומישרים תרצה; אני, ביושר לבבי התנדבתי כל-אלה, ועתה עמך הנמצאו-פה, ראיתי בשמחה להתנדב-לך. 
יח יהוה, אלוהי אברהם יצחק וישראל אבותינו, שומרה-זאת לעולם, ליצר מחשבות לבב עמך; והכן לבבם, אליך. 
יט ולשלמה בני, תן לבב שלם, לשמור מצוותיך, עדוותיך וחוקיך; ולעשות הכול, ולבנות הבירה אשר-הכינותי. 
כ ויאמר דויד לכל-הקהל, ברכו-נא את-יהוה אלוהיכם; ויברכו כל-הקהל, ליהוה אלוהי אבותיהם, וייקדו וישתחוו ליהוה, ולמלך. 
כא ויזבחו ליהוה זבחים ויעלו עולות ליהוה, למוחרת היום ההוא--פרים אלף אילים אלף כבשים אלף, ונסכיהם; וזבחים לרוב, לכל-ישראל. 
כב ויאכלו וישתו לפני יהוה, ביום ההוא--בשמחה גדולה; וימליכו שנית לשלמה בן-דויד, וימשחו ליהוה לנגיד ולצדוק לכוהן. 
כג ויישב שלמה על-כיסא יהוה למלך, תחת-דויד אביו--ויצלח; וישמעו אליו, כל-ישראל. 
כד וכל-השרים, והגיבורים, וגם, כל-בני המלך דויד--נתנו יד, תחת שלמה המלך. 
כה ויגדל יהוה את-שלמה למעלה, לעיני כל-ישראל; וייתן עליו, הוד מלכות, אשר לא-היה על-כל-מלך לפניו, על-ישראל. 
כו ודויד, בן-ישי, מלך, על-כל-ישראל. 
כז והימים, אשר מלך על-ישראל--ארבעים, שנה:  בחברון מלך שבע שנים, ובירושלים מלך שלושים ושלוש. 
כח וימת בשיבה טובה, שבע ימים עושר וכבוד; וימלוך שלמה בנו, תחתיו. 
כט ודברי דויד המלך, הראשונים והאחרונים--הנם כתובים, על-דברי שמואל הרואה, ועל-דברי נתן הנביא, ועל-דברי גד החוזה. 
ל עם כל-מלכותו, וגבורתו; והעיתים, אשר עברו עליו ועל-ישראל, ועל, כל-ממלכות הארצות.