התנ"ך במרשתת - ספר הספרים באינטרנט

עזרא

פרק א
א ובשנת אחת, לכורש מלך פרס, לכלות דבר-יהוה, מפי ירמיה:  העיר יהוה, את-רוח כורש מלך-פרס, ויעבר-קול בכל-מלכותו, וגם-במכתב לאמור. 
ב כה אמר, כורש מלך פרס--כול ממלכות הארץ, נתן לי יהוה אלוהי השמיים; והוא-פקד עליי לבנות-לו בית, בירושלים אשר ביהודה. 
ג מי-בכם מכל-עמו, יהי אלוהיו עימו, ויעל, לירושלים אשר ביהודה; וייבן, את-בית יהוה אלוהי ישראל--הוא האלוהים, אשר בירושלים. 
ד וכל-הנשאר, מכל-המקומות אשר הוא גר-שם--ינשאוהו אנשי מקומו, בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה; עם-הנדבה--לבית האלוהים, אשר בירושלים. 
ה ויקומו ראשי האבות, ליהודה ובנימין, והכוהנים, והלויים; לכול העיר האלוהים, את-רוחו, לעלות לבנות, את-בית יהוה אשר בירושלים. 
ו וכל-סביבותיהם חיזקו בידיהם, בכלי-כסף בזהב ברכוש ובבהמה ובמגדנות--לבד, על-כל-התנדב. 
ז והמלך כורש, הוציא את-כלי בית-יהוה, אשר הוציא נבוכדנאצר מירושלים, וייתנם בבית אלוהיו. 
ח ויוציאם, כורש מלך פרס, על-יד, מתרדת הגזבר; ויספרם, לששבצר, הנשיא, ליהודה. 
ט ואלה, מספרם:  אגרטלי זהב שלושים, אגרטלי-כסף אלף, מחלפים, תשעה ועשרים. 
י כפורי זהב, שלושים--    כפורי כסף משנים, ארבע מאות ועשרה; כלים אחרים, אלף. 
יא כל-כלים לזהב ולכסף, חמשת אלפים וארבע מאות; הכול העלה ששבצר, עם היעלות הגולה--מבבל, לירושלים. 
פרק ב
א ואלה בני המדינה, העולים משבי הגולה, אשר הגלה נבוכדנאצר מלך-בבל, לבבל; וישובו לירושלים ויהודה, איש לעירו. 
ב אשר-באו עם-זרובבל, ישוע נחמיה שריה רעליה מורדכיי בלשן מספר בגוויי--רחום בענה:  מספר, אנשי עם ישראל.   
ג בני פרעוש--אלפיים, מאה שבעים ושניים.   
ד בני שפטיה, שלוש מאות שבעים ושניים.   
ה בני ארח, שבע מאות חמישה ושבעים.   
ו בני-פחת מואב לבני ישוע, יואב--אלפיים, שמונה מאות ושנים עשר.   
ז בני עילם--אלף, מאתיים חמישים וארבעה.   
ח בני זתוא, תשע מאות וארבעים וחמישה.   
ט בני זכיי, שבע מאות ושישים.   
י בני בני, שש מאות ארבעים ושניים.   
יא בני ביביי, שש מאות עשרים ושלושה.   
יב בני עזגד--אלף, מאתיים עשרים ושניים.   
יג בני, אדוניקם--שש מאות, שישים ושישה.   
יד בני בגוויי, אלפיים חמישים ושישה.   
טו בני עדין, ארבע מאות חמישים וארבעה.   
טז בני-אטר ליחזקייה, תשעים ושמונה.   
יז בני ביציי, שלוש מאות עשרים ושלושה.   
יח בני יורה, מאה ושנים עשר.   
יט בני חשום, מאתיים עשרים ושלושה.   
כ בני גיבר, תשעים וחמישה.   
כא בני בית-לחם, מאה עשרים ושלושה.   
כב אנשי נטופה, חמישים ושישה. 
כג אנשי ענתות, מאה עשרים ושמונה.   
כד בני עזמוות, ארבעים ושניים.   
כה בני קרית ערים כפירה ובארות, שבע מאות וארבעים ושלושה.   
כו בני הרמה וגבע, שש מאות עשרים ואחד.   
כז אנשי מכמס, מאה עשרים ושניים.   
כח אנשי בית-אל והעיי, מאתיים עשרים ושלושה.   
כט בני נבו, חמישים ושניים.   
ל בני מגביש, מאה חמישים ושישה.   
לא בני, עילם אחר--אלף, מאתיים חמישים וארבעה.   
לב בני חרים, שלוש מאות ועשרים.   
לג בני-לוד חדיד ואונו, שבע מאות עשרים וחמישה.   
לד בני ירחו, שלוש מאות ארבעים וחמישה.   
לה בני סנאה--שלושת אלפים, ושש מאות ושלושים.   
לו הכוהנים:  בני ידעיה לבית ישוע, תשע מאות שבעים ושלושה.   
לז בני אימר, אלף חמישים ושניים.   
לח בני פשחור--אלף, מאתיים ארבעים ושבעה.   
לט בני חרים, אלף ושבעה עשר.   
מ הלויים:  בני-ישוע וקדמיאל לבני הודוויה, שבעים וארבעה.   
מא המשוררים--בני אסף, מאה עשרים ושמונה. 
מב בני השוערים, בני-שלום בני-אטר בני-טלמון בני-עקוב, בני חטיטא, בני שוביי--הכול, מאה שלושים ותשעה. 
מג הנתינים:    בני-ציחא    בני-חשופא,    בני  עות.   
מד בני-קירוס    בני-סיעהא,    בני  ון.   
מה בני-לבנה    בני-חגבה,    בני  וב.   
מו בני-חגב    בני-שלמיי,    בני  ן.   
מז בני-גידל    בני-גחר,    בני  יה.   
מח בני-רצין    בני-נקודא,    בני  ם.   
מט בני-עוזא    בני-פסח,    בני  סיי.   
נ בני-אסנה    בני-מעונים,    בני  וסים.   
נא בני-בקבוק    בני-חקופא,    בני  חור.   
נב בני-בצלות    בני-מחידא,    בני  שא.   
נג בני-ברקוס    בני-סיסרא,    בני-  ח.   
נד בני נציח,    בני חטיפא.   
נה בני,  די שלמה:    בני-סוטיי    בני-הסופרת,    בני  ודא.   
נו בני-יעלה    בני-דרקון,    בני  דל.   
נז בני שפטיה    בני-חטיל,    בני  רת הצביים--    בני אמי. 
נח כל-הנתינים--ובני, עבדי שלמה:  שלוש מאות, תשעים ושניים. 
נט ואלה, העולים מתל מלח תל חרשא, כרוב אדן, אימר; ולא יכלו, להגיד בית-אבותם וזרעם--אם מישראל, הם. 
ס בני-דליה בני-טובייה, בני נקודא--שש מאות, חמישים ושניים. 
סא ומבני, הכוהנים--בני חוביה, בני הקוץ:  בני ברזלי, אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אישה, וייקרא, על-שמם. 
סב אלה, ביקשו כתבם המתייחשים--ולא נמצאו; ויגואלו, מן-הכהונה. 
סג ויאמר התרשתא להם, אשר לא-יאכלו מקודש הקודשים--עד עמוד כוהן, לאורים ולתומים. 
סד כל-הקהל, כאחד--ארבע ריבוא, אלפיים שלוש-מאות שישים. 
סה מלבד עבדיהם ואמהותיהם, אלה--שבעת אלפים, שלוש מאות שלושים ושבעה; ולהם משוררים ומשוררות, מאתיים. 
סו סוסיהם, שבע מאות שלושים ושישה; פרדיהם, מאתיים ארבעים וחמישה. 
סז גמליהם--ארבע מאות, שלושים וחמישה; חמורים--ששת אלפים, שבע מאות ועשרים. 
סח ומראשי, האבות, בבואם, לבית יהוה אשר בירושלים--התנדבו לבית האלוהים, להעמידו על-מכונו. 
סט ככוחם, נתנו לאוצר המלאכה, זהב דרכמונים שש-ריבות ואלף,    וכסף מנים חמשת אלפים; וכותנות כוהנים, מאה.   
ע ויישבו הכוהנים והלויים ומן-העם והמשוררים והשוערים, והנתינים--בעריהם; וכל-ישראל, בעריהם. 
פרק ג
א וייגע החודש השביעי, ובני ישראל בערים;    וייאספו העם כאיש אחד, אל-ירושלים. 
ב ויקם ישוע בן-יוצדק ואחיו הכוהנים, וזרובבל בן-שאלתיאל ואחיו, ויבנו, את-מזבח אלוהי ישראל--להעלות עליו, עולות, ככתוב, בתורת משה איש-האלוהים. 
ג ויכינו המזבח, על-מכונותיו, כי באימה עליהם, מעמי הארצות; ויעלו עליו עולות ליהוה, עולות לבוקר ולערב. 
ד ויעשו את-חג הסוכות, ככתוב; ועולת יום ביום במספר, כמשפט דבר-יום ביומו. 
ה ואחרי-כן עולת תמיד, ולחודשים, ולכל-מועדי יהוה, המקודשים; ולכול מתנדב נדבה, ליהוה. 
ו מיום אחד, לחודש השביעי, החלו, להעלות עולות ליהוה; והיכל יהוה, לא יוסד. 
ז וייתנו-כסף--לחוצבים, ולחרשים; ומאכל ומשתה ושמן, לצידונים ולצורים, להביא עצי ארזים מן-הלבנון אל-ים יפו, כרשיון כורש מלך-פרס עליהם. 
ח ובשנה השנית, לבואם אל-בית האלוהים לירושלים, בחודש, השני--החלו זרובבל בן-שאלתיאל וישוע בן-יוצדק ושאר אחיהם הכוהנים והלויים, וכל-הבאים מהשבי ירושלים, ויעמידו את-הלויים מבן עשרים שנה ומעלה, לנצח על-מלאכת בית-יהוה. 
ט ויעמוד ישוע בניו ואחיו קדמיאל ובניו בני-יהודה, כאחד, לנצח על-עושי המלאכה, בבית האלוהים:    בני, חנדד, בניהם ואחיהם, הלויים. 
י וייסדו הבונים, את-היכל יהוה; ויעמידו הכוהנים מלובשים בחצוצרות, והלויים בני-אסף במצלתיים--להלל את-יהוה, על-ידי דויד מלך-ישראל. 
יא ויענו בהלל ובהודות ליהוה, כי טוב--כי-לעולם חסדו, על-ישראל; וכל-העם הריעו תרועה גדולה בהלל, ליהוה, על, הוסד בית-יהוה. 
יב ורבים מהכוהנים והלויים וראשי האבות הזקנים, אשר ראו את-הבית הראשון ביוסדו--זה הבית בעיניהם, בוכים בקול גדול; ורבים בתרועה בשמחה, להרים קול. 
יג ואין העם, מכירים קול תרועת השמחה, לקול, בכי העם:  כי העם, מריעים תרועה גדולה, והקול נשמע, עד-למרחוק. 
פרק ד
א וישמעו, צרי יהודה ובנימין:  כי-בני הגולה בונים היכל, ליהוה אלוהי ישראל. 
ב וייגשו אל-זרובבל ואל-ראשי האבות, ויאמרו להם נבנה עימכם--כי ככם, נדרוש לאלוהיכם; ולו אנחנו זובחים, מימי איסר חדון מלך אשור, המעלה אותנו, פה. 
ג ויאמר להם זרובבל וישוע, ושאר ראשי האבות לישראל--לא-לכם ולנו, לבנות בית לאלוהינו:  כי אנחנו יחד נבנה, ליהוה אלוהי ישראל, כאשר ציוונו, המלך כורש מלך-פרס. 
ד ויהי, עם-הארץ--מרפים, ידי עם-יהודה; ומבהלים אותם, לבנות. 
ה וסוכרים עליהם יועצים, להפר עצתם--כל-ימי, כורש מלך פרס, ועד-מלכות, דריווש מלך-פרס. 
ו ובמלכות, אחשוורוש, בתחילת, מלכותו--כתבו שטנה, על-יושבי יהודה וירושלים. 
ז ובימי ארתחשסתא, כתב בשלם מתרדת טבאל ושאר כנוותיו, על-ארתחשסתא, מלך פרס; וכתב, הנשתוון, כתוב ארמית, ומתורגם ארמית. 
ח רחום בעיל-טעים, ושמשיי ספרא, כתבו איגרה חדה, על-ירושלם--לארתחשסתא מלכא, כנימא. 
ט אדיין רחום בעיל-טעים, ושמשיי ספרא, ושאר, כנוותהון--דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא, ארכוויא בבליא שושנכיא, דהייא, עילמיא. 
י ושאר אומיא, די הגלי אסנפר רבא ויקירא, והותיב הימו, בקריה די שמריין--ושאר עבר-נהרה, וכענת. 
יא דנה, פרשגן איגרתא, די שלחו עלוהי, על-ארתחשסתא מלכא--עבדך אנש עבר-נהרה, וכענת. 
יב ידיע, להוי למלכא, די יהודיא די סליקו מן-לוותך, עלינא אתו לירושלם; קרייתא מרודתא ובישתא, בניין, ושוריא שכלילו, ואושיא יחיטו. 
יג כען, ידיע להוי למלכא, די הן קרייתא דך תתבני, ושוריא ישתכללון--מנדה-בלו והלך לא ינתנון, ואפתום מלכים תהנזיק. 
יד כען, כל-קוביל די-מלח היכלא מלחנא, וערוות מלכא, לא אריך-לנא למחזי; על-דנה--שלחנא, והודענא למלכא. 
טו די יבקר בספר-דוכרניא די אבהתך, ותהשכח בספר דוכרניא ותנדע, די קרייתא דך קריא מרדא ומהנזקת מלכין ומדינן, ואשתדור עבדין בגווה מן-יומת עלמא; על-דנה--קרייתא דך, הוחורבת. 
טז מהודעין אנחנה, למלכא, די הן קרייתא דך תתבני, ושוריה ישתכללון:  לוקביל דנה--חלק בעבר נהרא, לא איתיי לך. 
יז פתגמא שלח מלכא, על-רחום בעיל-טעים ושמשיי ספרא, ושאר כנוותהון, די יתבין בשמריין--ושאר עבר-נהרה שלם, וכעת. 
יח נשתוונא, די שלחתון עלינא--מפרש קרי, קודמיי. 
יט ומיני, שים טעים, ובקרו והשכחו, די קרייתא דך מן-יומת עלמא על-מלכין מתנשאה; ומרד ואשתדור, מתעבד-בה. 
כ ומלכין תקיפין, הוו על-ירושלם, ושליטין, בכול עבר נהרה; ומידה בלו והלך, מתייהיב להון. 
כא כען שימו טעים, לבטלא גובריא איליך; וקרייתא דך לא תתבני, עד-מיני טעמא ייתשם. 
כב וזהירין הוו שלו, למעבד על-דנה; למה ישגי חבלא, להנזקת מלכין. 
כג אדיין, מן-די פרשגן נשתוונא די ארתחשסתא מלכא, קרי קודם-רחום ושמשיי ספרא, וכנוותהון; אזלו בבהילו לירושלם על-יהודיא, ובטילו הימו באדרע וחיל. 
כד באדיין, בטילת עבידת בית-אלהא, די, בירושלם; והות, בטלא, עד שנת תרתין, למלכות דריווש מלך-פרס. 
פרק ה
א והתנבי חגיי נבייא, וזכריה בר-עידוא נבייאיא, על-יהודיא, די ביהוד ובירושלם--בשום אלה ישראל, עליהון. 
ב באדיין קמו זרובבל בר-שאלתיאל, וישוע בר-יוצדק, ושריו למבני, בית אלהא די בירושלם; ועימהון נבייאיא די-אלהא, מסעדין להון. 
ג ביה-זמנא אתא עליהון תתניי פחת עבר-נהרה, ושתר בוזניי--וכנוותהון; וכן, אמרין להום--מן-שם לכום טעים ביתא דנה ליבני, ואושרנא דנה לשכללה. 
ד אדיין כנימא, אמרנא להום:  מן-אינון שמהת גובריא, די-דנה בניינא בניין. 
ה ועין אלההום, הות על-שבי יהודיא, ולא-בטילו הימו, עד-טעמא לדריווש יהך; ואדיין יתיבון נשתוונא, על-דנה. 
ו פרשגן איגרתא די-שלח תתניי פחת עבר-נהרה, ושתר בוזניי וכנוותיה, אפרסכיא, די בעבר נהרה--על-דריווש, מלכא. 
ז פתגמא, שלחו עלוהי; וכדנה כתיב בגוויה, לדריווש מלכא שלמא כולא. 
ח ידיע להוי למלכא, די-אזלנא ליהוד מדינתא לבית אלהא רבא, והוא מתבני אבן גלל, ואע מיתשם בכותליא; ועבידתא דך אוספרנא מתעבדא, ומצלח בידהום. 
ט אדיין, שאילנא לשביא איליך, כנימא, אמרנא להום:  מן-שם לכום טעים, ביתא דנה למבניה, ואושרנא דנה, לשכללה. 
י ואף שמהתהום שאילנא להום, להודעותך--די נכתוב שום-גובריא, די בראשיהום. 
יא וכנימא פתגמא, התיבונא למימר:  אנחנא הימו עבדוהי די-אלה שמיא וארעא, ובניין ביתא די-הוה בני מקדמת דנה שנין שגיאן, ומלך לישראל רב, בנהי ושכלליה. 
יב להן, מן-די הרגיזו אבהתנא לאלה שמיא--יהב הימו, ביד נבוכדנאצר מלך-בבל כסדאה; וביתה דנה סתריה, ועמה הגלי לבבל. 
יג ברם בשנת חדה, לכורש מלכא די בבל--כורש מלכא שם טעים, בית-אלהא דנה ליבני. 
יד ואף מאניא די-בית-אלהא, די דהבה וכספא, די נבוכדנאצר הנפיק מן-היכלא די בירושלם, והיביל הימו להיכלא די בבל--הנפיק הימו כורש מלכא, מן-היכלא די בבל, ויהיבו לששבצר שמיה, די פחה שמיה. 
טו ואמר-ליה--אל מאניא, שיא איזל-אחית הימו בהיכלא די בירושלם; ובית אלהא, יתבני על-אתריה. 
טז אדיין, ששבצר דיך, אתא יהב אושיא די-בית אלהא, די בירושלם; ומן-אדיין ועד-כען מתבני, ולא שלים. 
יז וכען הן על-מלכא טב, יתבקר בבית גנזיא די-מלכא תמה די בבבל, הן איתיי די-מן-כורש מלכא שים טעים, למבני בית-אלהא דיך בירושלם; ורעות מלכא על-דנה, ישלח עלינא. 
פרק ו
א באדיין דריווש מלכא, שם טעים; ובקרו בבית ספריא, די גנזיא מהחתין תמה--בבבל. 
ב והשתכח באחמתא, בבירתא די במדיי מדינתא--מגילה חדה; וכן-כתיב בגווה, דכרונה. 
ג בשנת חדה לכורש מלכא, כורש מלכא שם טעים--בית-אלהא בירושלם ביתא יתבני, אתר די-דבחין דבחין ואושוהי מסובלין; רומיה אמין שיתין, פתייה אמין שיתין. 
ד נדבכין די-אבן גלל, תלתא, ונדבך, די-אע חדת; ונפקתא--מן-בית מלכא, תתייהיב. 
ה ואף מאני בית-אלהא, די דהבה וכספא, די נבוכדנאצר הנפיק מן-היכלא די-בירושלם, והיביל לבבל--יהתיבון, ויהך להיכלא די-בירושלם לאתריה, ותחית, בבית אלהא. 
ו כען תתניי פחת עבר-נהרה שתר בוזניי, וכנוותהון, אפרסכיא, די בעבר נהרה--רחיקין הוו, מן-תמה. 
ז שבוקו, לעבידת בית-אלהא דיך; פחת יהודיא ולשבי יהודיא, בית-אלהא דיך יבנון על-אתריה. 
ח ומיני, שים טעים--למא די-תעבדון עם-שבי יהודיא איליך, למבני בית-אלהא דיך; ומנכסי מלכא, די מידת עבר נהרה, אוספרנא נפקתא תהוי מתייהבא לגובריא איליך, די-לא לבטלא. 
ט ומה חשחן ובני תורין ודכרין ואימרין לעלוון לאלה שמיא חנטין מלח חמר ומשח, כמימר כהניא די-בירושלם להוי מתייהיב להום יום ביום--די-לא שלו. 
י די-להוון מהקרבין ניחוחין, לאלה שמיא; ומצליין, לחיי מלכא ובנוהי. 
יא ומיני, שים טעים--די כל-אנש די יהשני פתגמא דנה, יתנסח אע מן-ביתיה וזקיף יתמחי עלוהי; וביתיה נוולו יתעביד, על-דנה. 
יב ואלהא די שכין שמיה תמה, ימגר כל-מלך ועם די ישלח ידיה להשניה לחבלה בית-אלהא דיך--די בירושלם; אנה דריווש שמת טעים, אוספרנא יתעביד. 
יג אדיין תתניי פחת עבר-נהרה, שתר בוזניי--וכנוותהון:  לוקביל, די-שלח דריווש מלכא כנימא--אוספרנא עבדו. 
יד ושבי יהודיא בניין ומצלחין, בנבואת חגיי נבייא וזכריה בר-עידוא; ובנו ושכלילו, מן-טעם אלה ישראל, ומטעים כורש ודריווש, וארתחשסתא מלך פרס. 
טו ושיציא ביתה דנה, עד יום תלתה לירח אדר--די-היא שנת-שית, למלכות דריווש מלכא. 
טז ועבדו בני-ישראל כהניא וליוויא ושאר בני-גלותא, חנוכת בית-אלהא דנה--בחדווה. 
יז והקריבו, לחנוכת בית-אלהא דנה, תורין מאה, דכרין מאתיין אימרין ארבע מאה; וצפירי עיזין לחטאה על-כל-ישראל, תרי-עשר--למניין, שבטי ישראל. 
יח והקימו כהניא בפלוגתהון, וליוויא במחלקתהון, על-עבידת אלהא, די בירושלם:  ככתב, ספר משה. 
יט ויעשו בני-הגולה, את-הפסח--בארבעה עשר, לחודש הראשון. 
כ כי היטהרו הכוהנים והלויים, כאחד--כולם טהורים; וישחטו הפסח לכל-בני הגולה, ולאחיהם הכוהנים ולהם. 
כא ויאכלו בני-ישראל, השבים מהגולה, וכול הנבדל מטומאת גויי-הארץ, אליהם--לדרוש, ליהוה אלוהי ישראל. 
כב ויעשו חג-מצות שבעת ימים, בשמחה:  כי שימחם יהוה, והסב לב מלך-אשור עליהם--לחזק ידיהם, במלאכת בית-האלוהים אלוהי ישראל. 
פרק ז
א ואחר הדברים האלה, במלכות ארתחשסתא מלך-פרס--עזרא, בן-שריה, בן-עזריה, בן-חלקייה. 
ב בן-שלום בן-צדוק, בן-אחיטוב. 
ג בן-אמריה בן-עזריה, בן-מריות. 
ד בן-זרחיה בן-עוזי, בן-בוקי. 
ה בן-אבישוע, בן-פינחס בן-אלעזר, בן-אהרון הכוהן, הראש. 
ו הוא עזרא, עלה מבבל, והוא-סופר מהיר בתורת משה, אשר-נתן יהוה אלוהי ישראל; וייתן-לו המלך, כיד-יהוה אלוהיו עליו--כול, בקשתו. 
ז ויעלו מבני-ישראל ומן-הכוהנים והלויים והמשוררים והשוערים, והנתינים--אל-ירושלים:  בשנת-שבע, לארתחשסתא המלך. 
ח ויבוא ירושלים, בחודש החמישי:  היא שנת השביעית, למלך. 
ט כי, באחד לחודש הראשון--הוא יסוד, המעלה מבבל; ובאחד לחודש החמישי, בא אל-ירושלים, כיד-אלוהיו, הטובה עליו. 
י כי עזרא הכין לבבו, לדרוש את-תורת יהוה ולעשות, וללמד בישראל, חוק ומשפט. 
יא וזה פרשגן הנשתוון, אשר נתן המלך ארתחשסתא, לעזרא הכוהן, הסופר:  סופר דברי מצוות-יהוה, וחוקיו--על-ישראל. 
יב ארתחשסתא--מלך, מלכיא:  לעזרא כהנא ספר דתא די-אלה שמיא, גמיר--וכענת. 
יג מיני, שים טעים--די כל-מתנדב במלכותי מן-עמא ישראל וכהנוהי וליוויא למהך לירושלם עימך, יהך. 
יד כל-קוביל, די מן-קודם מלכא ושבעת יעטוהי שליח, לבקרה על-יהוד, ולירושלם--בדת אלהך, די בידך. 
טו ולהיבלה, כסף ודהב--די-מלכא ויעטוהי, התנדבו לאלה ישראל, די בירושלם, משכניה. 
טז וכול, כסף ודהב, די תהשכח, בכול מדינת בבל--עם התנדבות עמא וכהניא מתנדבין, לבית אלההום די בירושלם. 
יז כל-קוביל דנה אוספרנא תקני בכספא דנה, תורין דכרין אימרין, ומנחתהון, ונסכיהון; ותקריב הימו--על-מדבחה, די בית אלהכום די בירושלם. 
יח ומה די עלך ועל-אחך ייטב, בשאר כספא ודהבה--למעבד:  כרעות אלהכום, תעבדון. 
יט ומאניא די-מתייהבין לך, לפולחן בית אלהך--השלים, קודם אלה ירושלם. 
כ ושאר, חשחות בית אלהך, די ייפל-לך, למנתן--תנתין, מן-בית גנזי מלכא. 
כא ומיני אנה ארתחשסתא מלכא, שים טעים--לכול גיזבריא, די בעבר נהרה:  די כל-די ישאלנכון עזרא כהנא ספר דתא, די-אלה שמיא--אוספרנא, יתעביד. 
כב עד-כסף, ככרין מאה, ועד-חנטין כורין מאה, ועד-חמר בתין מאה ועד-בתין משח מאה; ומלח, די-לא כתב. 
כג כל-די, מן-טעם אלה שמיא, יתעביד אדרזדא, לבית אלה שמיא:  די-למה להוי קצף, על-מלכות מלכא ובנוהי. 
כד ולכום מהודעין, די כל-כהניא וליוויא זמריא תרעיא נתיניא, ופלחי, בית אלהא דנה--מנדה בלו והלך, לא שליט למרמי עליהום. 
כה ואנת עזרא, כחוכמת אלהך די-בידך מני שפטין ודיינין די-להוון דיינין לכל-עמא די בעבר נהרה, לכל-ידעי, דתי אלהך; ודי לא ידע, תהודעון. 
כו וכל-די-לא להוי עביד דתא די-אלהך, ודתא די מלכא--אוספרנא, דינה להוי מתעביד מיניה:  הן למות הן לשרושי, הן-לענש נכסין ולאסורין. 
כז ברוך יהוה, אלוהי אבותינו--אשר נתן כזאת, בלב המלך, לפאר, את-בית יהוה אשר בירושלים. 
כח ועליי הטה-חסד, לפני המלך ויועציו, ולכל-שרי המלך, הגיבורים; ואני התחזקתי, כיד-יהוה אלוהיי עליי, ואקבצה מישראל ראשים, לעלות עימי. 
פרק ח
א ואלה ראשי אבותיהם, והתייחשם:  העולים עימי, במלכות ארתחשסתא המלך--מבבל.   
ב מבני פינחס גרשום,    מבני איתמר דנייאל;    מבני דויד, חטוש.   
ג מבני שכניה,    מבני פרעוש זכריה; ועימו התייחש לזכרים, מאה וחמישים.   
ד מבני פחת מואב, אליהועיניי בן-זרחיה; ועימו, מאתיים הזכרים.   
ה מבני שכניה, בן-יחזיאל; ועימו, שלוש מאות הזכרים.   
ו ומבני עדין, עבד בן-יונתן; ועימו, חמישים הזכרים.   
ז ומבני עילם, ישעיה בן-עתליה; ועימו, שבעים הזכרים.   
ח ומבני שפטיה, זבדיה בן-מיכאל; ועימו, שמונים הזכרים.   
ט מבני יואב, עובדיה בן-יחיאל; ועימו, מאתיים ושמונה עשר הזכרים.   
י ומבני שלומית, בן-יוסיפיה; ועימו, מאה ושישים הזכרים.   
יא ומבני ביביי, זכריה בן-ביביי; ועימו, עשרים ושמונה הזכרים.   
יב ומבני עזגד, יוחנן בן-הקטן; ועימו, מאה ועשרה הזכרים.   
יג ומבני אדוניקם, אחרונים--ואלה שמותם, אליפלט יעיאל ושמעיה; ועימהם, שישים הזכרים.   
יד ומבני בגוויי, עותיי וזכור; ועימו, שבעים הזכרים. 
טו ואקבצם, אל-הנהר הבא אל-אהווא, ונחנה שם, ימים שלושה; ואבינה בעם ובכוהנים, ומבני לוי לא-מצאתי שם. 
טז ואשלחה לאליעזר לאריאל לשמעיה ולאלנתן וליריב ולאלנתן ולנתן, ולזכריה ולמשולם--ראשים; וליויריב ולאלנתן, מבינים. 
יז ואצווה אותם על-אידו הראש, בכסיפיא המקום; ואשימה בפיהם דברים לדבר אל-אידו אחיו הנתינים, בכסיפיא המקום--להביא-לנו משרתים, לבית אלוהינו. 
יח ויביאו לנו כיד-אלוהינו הטובה עלינו, איש שכל--מבני מחלי, בן-לוי בן-ישראל; ושרביה ובניו ואחיו, שמונה עשר. 
יט ואת-חשביה--ואיתו ישעיה, מבני מררי:  אחיו ובניהם, עשרים. 
כ ומן-הנתינים, שנתן דויד והשרים לעבודת הלויים--נתינים, מאתיים ועשרים:  כולם, ניקבו בשמות. 
כא ואקרא שם צום על-הנהר אהווא, להתענות לפני אלוהינו--לבקש ממנו דרך ישרה, לנו ולטפנו ולכל-רכושנו. 
כב כי בושתי, לשאול מן-המלך חיל ופרשים--לעוזרנו מאויב, בדרך:  כי-אמרנו למלך לאמור, יד-אלוהינו על-כל-מבקשיו לטובה, ועוזו ואפו, על כל-עוזביו. 
כג ונצומה ונבקשה מאלוהינו, על-זאת; וייעתר, לנו. 
כד ואבדילה משרי הכוהנים, שנים עשר--לשרביה חשביה, ועימהם מאחיהם עשרה. 
כה ואשקולה להם, את-הכסף ואת-הזהב ואת-הכלים--תרומת בית-אלוהינו, ההרימו המלך ויועציו ושריו, וכל-ישראל, הנמצאים. 
כו ואשקלה על-ידם כסף, כיכרים שש-מאות וחמישים, וכלי-כסף מאה, לכיכרים; זהב, מאה כיכר. 
כז וכפורי זהב עשרים, לאדרכונים אלף; וכלי נחושת מוצהב טובה, שניים--חמודות, כזהב. 
כח ואומרה אליהם, אתם קודש ליהוה, והכלים, קודש; והכסף והזהב נדבה, ליהוה אלוהי אבותיכם. 
כט שקדו ושמרו, עד-תשקלו לפני שרי הכוהנים והלויים ושרי-האבות לישראל--בירושלים:  הלשכות, בית יהוה. 
ל וקיבלו הכוהנים והלויים, משקל הכסף והזהב והכלים--להביא לירושלים, לבית אלוהינו. 
לא וניסעה מנהר אהווא, בשנים עשר לחודש הראשון--ללכת, ירושלים; ויד-אלוהינו, הייתה עלינו, ויצילנו, מכף אויב ואורב על-הדרך. 
לב ונבוא, ירושלים; ונשב שם, ימים שלושה. 
לג וביום הרביעי נשקל הכסף והזהב והכלים בבית אלוהינו, על יד-מרמות בן-אורייה הכוהן, ועימו, אלעזר בן-פינחס; ועימהם יוזבד בן-ישוע, ונועדיה בן-בינוי--הלויים. 
לד במספר במשקל, לכול; וייכתב כל-המשקל, בעת ההיא. 
לה הבאים מהשבי בני-הגולה הקריבו עולות לאלוהי ישראל, פרים שנים-עשר על-כל-ישראל אילים תשעים ושישה כבשים שבעים ושבעה, צפירי חטאת, שנים עשר:  הכול, עולה ליהוה. 
לו וייתנו את-דתי המלך, לאחשדרפני המלך, ופחוות, עבר הנהר; ונישאו את-העם, ואת-בית האלוהים. 
פרק ט
א וככלות אלה, ניגשו אליי השרים לאמור--לא-נבדלו העם ישראל והכוהנים והלויים, מעמי הארצות:  כתועבותיהם לכנעני החיתי הפריזי היבוסי, העמוני המואבי, המצרי, והאמורי. 
ב כי-נשאו מבנותיהם, להם ולבניהם, והתערבו זרע הקודש, בעמי הארצות; ויד השרים והסגנים, הייתה במעל הזה--ראשונה. 
ג וכשומעי את-הדבר הזה, קרעתי את-בגדי ומעילי; ואמרטה משיער ראשי, וזקני, ואשבה, משומם. 
ד ואליי ייאספו, כול חרד בדברי אלוהי-ישראל--על, מעל הגולה; ואני יושב משומם, עד למנחת הערב. 
ה ובמנחת הערב, קמתי מתעניתי, ובקורעי בגדי, ומעילי; ואכרעה, על-ברכיי, ואפרשה כפיי, אל-יהוה אלוהיי. 
ו ואומרה, אלוהיי בושתי ונכלמתי--להרים אלוהיי פניי, אליך:  כי עוונותינו רבו למעלה ראש, ואשמתנו גדלה עד לשמיים. 
ז מימי אבותינו, אנחנו באשמה גדולה--עד, היום הזה; ובעוונותינו ניתנו אנחנו מלכינו כוהנינו ביד מלכי הארצות, בחרב בשבי ובביזה ובבושת פנים--כהיום הזה. 
ח ועתה כמעט-רגע הייתה תחינה מאת יהוה אלוהינו, להשאיר לנו פליטה, ולתת-לנו יתד, במקום קודשו--להאיר עינינו אלוהינו, ולתיתנו מחיה מעט בעבדותנו. 
ט כי-עבדים אנחנו--ובעבדותנו, לא עזבנו אלוהינו; ויט-עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת-לנו מחיה, לרומם את-בית אלוהינו ולהעמיד את-חורבותיו, ולתת-לנו גדר, ביהודה ובירושלים. 
י ועתה מה-נאמר אלוהינו, אחרי-זאת:  כי עזבנו, מצוותיך. 
יא אשר ציווית, ביד עבדיך הנביאים לאמור--הארץ אשר אתם באים לרשתה, ארץ נידה היא בנידת עמי הארצות:  בתועבותיהם, אשר מילאוה מפה אל-פה--בטומאתם. 
יב ועתה בנותיכם אל-תיתנו לבניהם, ובנותיהם אל-תשאו לבניכם, ולא-תדרשו שלומם וטובתם, עד-עולם--למען תחזקו, ואכלתם את-טוב הארץ, והורשתם לבניכם, עד-עולם. 
יג ואחרי, כל-הבא עלינו, במעשינו הרעים, ובאשמתנו הגדולה:  כי אתה אלוהינו, חשכת למטה מעוונינו, ונתת לנו פליטה, כזאת. 
יד הנשוב, להפר מצוותיך, ולהתחתן, בעמי התועבות האלה:  הלוא תאנף-בנו עד-כלה, לאין שארית ופליטה. 
טו יהוה אלוהי ישראל, צדיק אתה--כי-נשארנו פליטה, כהיום הזה; הננו לפניך באשמתנו, כי אין לעמוד לפניך על-זאת. 
פרק י
א וכהתפלל עזרא, וכהתוודותו, בוכה ומתנפל, לפני בית האלוהים:  נקבצו אליו מישראל קהל רב-מאוד, אנשים ונשים וילדים--כי-בכו העם, הרבה-בכה. 
ב ויען שכניה בן-יחיאל מבני עילם, ויאמר לעזרא--אנחנו מעלנו באלוהינו, ונושב נשים נוכרייות מעמי הארץ; ועתה יש-מקוה לישראל, על-זאת. 
ג ועתה נכרות-ברית לאלוהינו להוציא כל-נשים והנולד מהם, בעצת אדוניי, והחרדים, במצות אלוהינו; וכתורה, ייעשה. 
ד קום כי-עליך הדבר, ואנחנו עימך:  חזק, ועשה. 
ה ויקם עזרא וישבע את-שרי הכוהנים הלויים וכל-ישראל, לעשות כדבר הזה--ויישבעו. 
ו ויקם עזרא, מלפני בית האלוהים, וילך, אל-לשכת יהוחנן בן-אלישיב; וילך שם, לחם לא-אכל ומים לא-שתה--כי מתאבל, על-מעל הגולה. 
ז ויעבירו קול ביהודה וירושלים, לכול בני הגולה--להיקבץ, ירושלים. 
ח וכול אשר לא-יבוא לשלושת הימים, כעצת השרים והזקנים--יוחרם, כל-רכושו; והוא ייבדל, מקהל הגולה. 
ט וייקבצו כל-אנשי-יהודה ובנימין ירושלים לשלושת הימים, הוא חודש התשיעי--בעשרים בחודש; ויישבו כל-העם, ברחוב בית האלוהים, מרעידים על-הדבר, ומהגשמים. 
י ויקם עזרא הכוהן, ויאמר אליהם, אתם מעלתם, ותושיבו נשים נוכרייות--להוסיף, על-אשמת ישראל. 
יא ועתה, תנו תודה ליהוה אלוהי-אבותיכם--ועשו רצונו; והיבדלו מעמי הארץ, ומן-הנשים הנוכרייות. 
יב ויענו כל-הקהל ויאמרו, קול גדול:  כן כדברך עלינו, לעשות. 
יג אבל העם רב והעת גשמים, ואין כוח לעמוד בחוץ; והמלאכה, לא-ליום אחד ולא לשניים--כי-הרבינו לפשוע, בדבר הזה. 
יד יעמדו-נא שרינו לכל-הקהל וכול אשר בערינו, ההושיב נשים נוכרייות יבוא לעיתים מזומנים, ועימהם זקני-עיר ועיר, ושופטיה:  עד להשיב חרון אף-אלוהינו, ממנו--עד, לדבר הזה. 
טו אך יונתן בן-עשהאל ויחזיה בן-תקווה, עמדו על-זאת; ומשולם ושבתיי הלוי, עזרום. 
טז ויעשו-כן, בני הגולה, וייבדלו עזרא הכוהן אנשים ראשי האבות לבית אבותם, וכולם בשמות; ויישבו, ביום אחד לחודש העשירי, לדריווש, הדבר. 
יז ויכלו בכול--אנשים, ההושיבו נשים נוכרייות:  עד יום אחד, לחודש הראשון. 
יח ויימצא מבני הכוהנים, אשר הושיבו נשים נוכרייות:  מבני ישוע בן-יוצדק, ואחיו--מעשיה ואליעזר, ויריב וגדליה. 
יט וייתנו ידם, להוציא נשיהם; ואשמים איל-צאן, על-אשמתם.   
כ ומבני אימר, חנני וזבדיה.   
כא ומבני, חרים--מעשיה ואלייה ושמעיה, ויחיאל ועוזייה. 
כב ומבני, פשחור--אליועיניי מעשיה ישמעאל נתנאל, יוזבד ואלעשה.   
כג ומן-הלויים--יוזבד ושמעי, וקליה הוא קליטא, פתחיה יהודה, ואליעזר.   
כד ומן-המשוררים, אלישיב; ומן-השוערים, שלום וטלם ואורי.   
כה ומישראל--מבני פרעוש רמיה וייזייה ומלכייה, ומיימין ואלעזר, ומלכייה, ובניה.   
כו ומבני, עילם--מתניה זכריה ויחיאל ועבדי, וירמות ואלייה.   
כז ומבני, זתוא--אליועיניי אלישיב מתניה וירמות, וזבד ועזיזא.   
כח ומבני, ביביי--יהוחנן חנניה, זביי עתליי.   
כט ומבני, בני--משולם מלוך ועדיה, ישוב ושאל ורמות.   
ל ומבני פחת מואב, עדנא וכלל, בניה מעשיה מתניה בצלאל, ובינוי ומנשה.   
לא ובני, חרים--אליעזר יישייה מלכייה, שמעיה שמעון. 
לב בנימין מלוך, שמריה.   
לג מבני, חשום--מתניי מתתה זבד אליפלט, ירמיי מנשה שמעי.   
לד מבני בני, מעדיי עמרם ואואל.   
לה בניה בדיה, כלוהו. 
לו וניה מרמות, אלישיב. 
לז מתניה מתניי, ויעשיי. 
לח ובני ובינוי, שמעי. 
לט ושלמיה ונתן, ועדיה. 
מ מכנדביי ששיי, שריי. 
מא עזראל ושלמיהו, שמריה. 
מב שלום אמריה, יוסף.   
מג מבני, נבו--יעיאל מתיתיה זבד זבינא, ידיי ויואל בניה. 
מד כל-אלה, נשאו נשים נוכרייות; ויש מהם נשים, וישימו בנים.