עמוד הבית
|
איך בוחרים פסוק?
|
אודות
|
מדיה
|
פסוק מתנה
|
ציורי התנ"ך
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים
יהושוע
שופטים
שמואל א
שמואל ב
מלכים א
מלכים ב
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
הושע
יואל
עמוס
עובדיה
יונה
מיכה
נחום
חבקוק
צפניה
חגיי
זכריה
מלאכי
דברי הימים א
דברי הימים ב
תהילים
איוב
משלי
רות
שיר השירים
קוהלת
איכה
אסתר
דניאל
עזרא
נחמיה
חגיי
פרק א
א
בשנת שתיים, לדריווש המלך, בחודש השישי, ביום אחד לחודש--היה דבר-יהוה ביד-חגיי הנביא, אל-זרובבל בן-שאלתיאל פחת יהודה, ואל-יהושוע בן-יהוצדק הכוהן הגדול, לאמור.
ב
כה אמר יהוה צבאות, לאמור: העם הזה אמרו, לא עת-בוא עת-בית יהוה להיבנות.
ג
ויהי, דבר-יהוה, ביד-חגיי הנביא, לאמור.
ד
העת לכם אתם, לשבת בבותיכם ספונים--והבית הזה, חרב.
ה
ועתה, כה אמר יהוה צבאות: שימו לבבכם, על-דרכיכם.
ו
זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין-לשובעה שתה ואין-לשוכרה, לבוש, ואין-לחום לו; והמשתכר--משתכר, אל-צרור נקוב.
ז
כה אמר, יהוה צבאות: שימו לבבכם, על-דרכיכם.
ח
עלו ההר והבאתם עץ, ובנו הבית; וארצה-בו ואיכבדה, אמר יהוה.
ט
פנה אל-הרבה והנה למעט, והבאתם הבית ונפחתי בו: יען מה, נאום יהוה צבאות--יען ביתי אשר-הוא חרב, ואתם רצים איש לביתו.
י
על-כן עליכם, כלאו שמיים מטל; והארץ, כלאה יבולה.
יא
ואקרא חורב על-הארץ ועל-ההרים, ועל-הדגן ועל-התירוש ועל-היצהר, ועל אשר תוציא, האדמה; ועל-האדם, ועל-הבהמה, ועל, כל-יגיע כפיים.
יב
וישמע זרובבל בן-שלתיאל ויהושוע בן-יהוצדק הכוהן הגדול וכול שארית העם, בקול יהוה אלוהיהם, ועל-דברי חגיי הנביא, כאשר שלחו יהוה אלוהיהם; וייראו העם, מפני יהוה.
יג
ויאמר חגיי מלאך יהוה, במלאכות יהוה--לעם לאמור: אני איתכם, נאום-יהוה.
יד
ויער יהוה את-רוח זרובבל בן-שלתיאל פחת יהודה, ואת-רוח יהושוע בן-יהוצדק הכוהן הגדול, ואת-רוח, כול שארית העם; ויבואו ויעשו מלאכה, בבית-יהוה צבאות אלוהיהם.
טו
ביום עשרים וארבעה לחודש, בשישי, בשנת שתיים, לדריווש המלך.
פרק ב
א
בשביעי, בעשרים ואחד לחודש--היה, דבר-יהוה, ביד-חגיי הנביא, לאמור.
ב
אמור-נא, אל-זרובבל בן-שלתיאל פחת יהודה, ואל-יהושוע בן-יהוצדק, הכוהן הגדול--ואל-שארית העם, לאמור.
ג
מי בכם, הנשאר, אשר ראה את-הבית הזה, בכבודו הראשון; ומה אתם רואים אותו, עתה--הלוא כמוהו כאין, בעיניכם.
ד
ועתה חזק זרובבל נאום-יהוה וחזק יהושוע בן-יהוצדק הכוהן הגדול וחזק כל-עם הארץ, נאום-יהוה--ועשו: כי-אני איתכם, נאום יהוה צבאות.
ה
את-הדבר אשר-כרתי איתכם, בצאתכם ממצריים, ורוחי, עומדת בתוככם--אל-תיראו.
ו
כי כה אמר יהוה צבאות, עוד אחת מעט היא; ואני, מרעיש את-השמיים ואת-הארץ, ואת-הים, ואת-החרבה.
ז
והרעשתי, את-כל-הגויים, ובאו, חמדת כל-הגויים; ומילאתי את-הבית הזה, כבוד--אמר, יהוה צבאות.
ח
לי הכסף, ולי הזהב--נאום, יהוה צבאות.
ט
גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון, מן-הראשון--אמר, יהוה צבאות; ובמקום הזה אתן שלום, נאום יהוה צבאות.
י
בעשרים וארבעה לתשיעי, בשנת שתיים לדריווש--היה, דבר-יהוה, אל-חגיי הנביא, לאמור.
יא
כה אמר, יהוה צבאות: שאל-נא את-הכוהנים תורה, לאמור.
יב
הן יישא-איש בשר-קודש בכנף בגדו, ונגע בכנפו אל-הלחם ואל-הנזיד ואל-היין ואל-שמן ואל-כל-מאכל--היקדש; ויענו הכוהנים ויאמרו, לא.
יג
ויאמר חגיי, אם-ייגע טמא-נפש בכל-אלה היטמא; ויענו הכוהנים ויאמרו, יטמא.
יד
ויען חגיי ויאמר, כן העם-הזה וכן-הגוי הזה לפניי נאום-יהוה, וכן, כל-מעשה ידיהם; ואשר יקריבו שם, טמא הוא.
טו
ועתה שימו-נא לבבכם, מן-היום הזה ומעלה; מטרם שום-אבן אל-אבן, בהיכל יהוה.
טז
מהיותם בא אל-ערימת עשרים, והייתה עשרה; בא אל-היקב, לחשוף חמישים פורה, והייתה, עשרים.
יז
הכיתי אתכם בשידפון וביירקון, ובברד--את, כל-מעשה ידיכם; ואין-אתכם אליי, נאום-יהוה.
יח
שימו-נא לבבכם, מן-היום הזה ומעלה; מיום עשרים וארבעה לתשיעי, למן-היום אשר-יוסד היכל-יהוה--שימו לבבכם.
יט
העוד הזרע, במגורה, ועד-הגפן והתאנה והרימון ועץ הזית, לא נשא--מן-היום הזה, אברך.
כ
ויהי דבר-יהוה שנית אל-חגיי, בעשרים וארבעה לחודש לאמור.
כא
אמור, אל-זרובבל פחת-יהודה לאמור: אני מרעיש, את-השמיים ואת-הארץ.
כב
והפכתי, כיסא ממלכות, והשמדתי, חוזק ממלכות הגויים; והפכתי מרכבה, ורוכביה, וירדו סוסים ורוכביהם, איש בחרב אחיו.
כג
ביום ההוא נאום-יהוה צבאות אקחך זרובבל בן-שאלתיאל עבדי, נאום-יהוה, ושמתיך, כחותם: כי-בך בחרתי, נאום יהוה צבאות.