עמוד הבית
|
איך בוחרים פסוק?
|
אודות
|
מדיה
|
פסוק מתנה
|
ציורי התנ"ך
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים
יהושוע
שופטים
שמואל א
שמואל ב
מלכים א
מלכים ב
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
הושע
יואל
עמוס
עובדיה
יונה
מיכה
נחום
חבקוק
צפניה
חגיי
זכריה
מלאכי
דברי הימים א
דברי הימים ב
תהילים
איוב
משלי
רות
שיר השירים
קוהלת
איכה
אסתר
דניאל
עזרא
נחמיה
קוהלת
פרק א
א
דברי קוהלת בן-דויד, מלך בירושלים.
ב
הבל הבלים אמר קוהלת, הבל הבלים הכול הבל.
ג
מה-יתרון, לאדם: בכל-עמלו--שיעמול, תחת השמש.
ד
דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת.
ה
וזרח השמש, ובא השמש; ואל-מקומו--שואף זורח הוא, שם.
ו
הולך, אל-דרום, וסובב, אל-צפון; סובב סובב הולך הרוח, ועל-סביבותיו שב הרוח.
ז
כל-הנחלים הולכים אל-הים, והים איננו מלא; אל-מקום, שהנחלים הולכים--שם הם שבים, ללכת.
ח
כל-הדברים יגעים, לא-יוכל איש לדבר; לא-תשבע עין לראות, ולא-תימלא אוזן משמוע.
ט
מה-שהיה, הוא שיהיה, ומה-שנעשה, הוא שייעשה; ואין כל-חדש, תחת השמש.
י
יש דבר שיאמר ראה-זה, חדש הוא: כבר היה לעולמים, אשר היה מלפנינו.
יא
אין זכרון, לראשונים; וגם לאחרונים שיהיו, לא-יהיה להם זיכרון--עם שיהיו, לאחרונה.
יב
אני קוהלת, הייתי מלך על-ישראל--בירושלים.
יג
ונתתי את-ליבי, לדרוש ולתור בחכמה, על כל-אשר נעשה, תחת השמיים; הוא עניין רע, נתן אלוהים לבני האדם--לענות בו.
יד
ראיתי, את-כל-המעשים, שנעשו, תחת השמש; והנה הכול הבל, ורעות רוח.
טו
מעוות, לא-יוכל לתקון; וחסרון, לא-יוכל להימנות.
טז
דיברתי אני עם-ליבי, לאמור--אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה, על כל-אשר-היה לפניי על-ירושלים; וליבי ראה הרבה, חכמה ודעת.
יז
ואתנה ליבי לדעת חכמה, ודעת הוללות ושכלות: ידעתי, שגם-זה הוא רעיון רוח.
יח
כי ברוב חכמה, רוב-כעס; ויוסיף דעת, יוסיף מכאוב.
פרק ב
א
אמרתי אני בליבי, לכה-נא אנסכה בשמחה וראה בטוב; והנה גם-הוא, הבל.
ב
לשחוק, אמרתי מהולל; ולשמחה, מה-זו עושה.
ג
תרתי בליבי, למשוך ביין את-בשרי; וליבי נוהג בחכמה, ולאחוז בסכלות--עד אשר-אראה אי-זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמיים, מספר ימי חייהם.
ד
הגדלתי, מעשיי: בניתי לי בתים, נטעתי לי כרמים.
ה
עשיתי לי, גנות ופרדסים; ונטעתי בהם, עץ כל-פרי.
ו
עשיתי לי, בריכות מים--להשקות מהם, יער צומח עצים.
ז
קניתי עבדים ושפחות, ובני-בית היה לי; גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי, מכול שהיו לפניי בירושלים.
ח
כנסתי לי גם-כסף וזהב, וסגולת מלכים והמדינות; עשיתי לי שרים ושרות, ותענוגות בני האדם--שידה ושידות.
ט
וגדלתי והוספתי, מכול שהיה לפניי בירושלים; אף חכמתי, עמדה לי.
י
וכול אשר שאלו עיניי, לא אצלתי מהם: לא-מנעתי את-ליבי מכל-שמחה, כי-ליבי שמח מכל-עמלי, וזה-היה חלקי, מכל-עמלי.
יא
ופניתי אני, בכל-מעשיי שעשו ידיי, ובעמל, שעמלתי לעשות; והנה הכול הבל ורעות רוח, ואין יתרון תחת השמש.
יב
ופניתי אני לראות חכמה, והוללות וסכלות: כי מה האדם, שיבוא אחרי המלך, את אשר-כבר, עשוהו.
יג
וראיתי אני, שיש יתרון לחכמה מן-הסכלות--כיתרון האור, מן-החושך.
יד
החכם עיניו בראשו, והכסיל בחושך הולך; וידעתי גם-אני, שמקרה אחד יקרה את-כולם.
טו
ואמרתי אני בליבי, כמקרה הכסיל גם-אני יקרני, ולמה חכמתי אני, אז יותר; ודיברתי בליבי, שגם-זה הבל.
טז
כי אין זכרון לחכם עם-הכסיל, לעולם: בשכבר הימים הבאים, הכול נשכח, ואיך ימות החכם, עם-הכסיל.
יז
ושנאתי, את-החיים--כי רע עליי המעשה, שנעשה תחת השמש: כי-הכול הבל, ורעות רוח.
יח
ושנאתי אני את-כל-עמלי, שאני עמל תחת השמש: שאניחנו, לאדם שיהיה אחריי.
יט
ומי יודע, החכם יהיה או סכל, וישלט בכל-עמלי, שעמלתי ושחכמתי תחת השמש; גם-זה, הבל.
כ
וסבותי אני, לייאש את-ליבי--על, כל-העמל, שעמלתי, תחת השמש.
כא
כי-יש אדם, שעמלו בחכמה ובדעת--ובכשרון; ולאדם שלא עמל-בו, ייתננו חלקו--גם-זה הבל, ורעה רבה.
כב
כי מה-הווה לאדם, בכל-עמלו, וברעיון, ליבו--שהוא עמל, תחת השמש.
כג
כי כל-ימיו מכאובים, וכעס עניינו--גם-בלילה, לא-שכב ליבו; גם-זה, הבל הוא.
כד
אין-טוב באדם שיאכל ושתה, והראה את-נפשו טוב בעמלו; גם-זו ראיתי אני, כי מיד האלוהים היא.
כה
כי מי יאכל ומי יחוש, חוץ ממני.
כו
כי לאדם שטוב לפניו, נתן חכמה ודעת ושמחה; ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס, לתת לטוב לפני האלוהים--גם-זה הבל, ורעות רוח.
פרק ג
א
לכול, זמן; ועת לכל-חפץ, תחת השמיים.
ב
עת ללדת, ועת למות; עת לטעת, ועת לעקור נטוע.
ג
עת להרוג ועת לרפוא, עת לפרוץ ועת לבנות.
ד
עת לבכות ועת לשחוק, עת ספוד ועת רקוד.
ה
עת להשליך אבנים, ועת כנוס אבנים; עת לחבוק, ועת לרחוק מחבק.
ו
עת לבקש ועת לאבד, עת לשמור ועת להשליך.
ז
עת לקרוע ועת לתפור, עת לחשות ועת לדבר.
ח
עת לאהוב ועת לשנוא, עת מלחמה ועת שלום.
ט
מה-יתרון, העושה, באשר, הוא עמל.
י
ראיתי את-העניין, אשר נתן אלוהים לבני האדם--לענות בו.
יא
את-הכול עשה, יפה בעיתו; גם את-העולם, נתן בליבם--מבלי אשר לא-ימצא האדם את-המעשה אשר-עשה האלוהים, מראש ועד-סוף.
יב
ידעתי, כי אין טוב בם--כי אם-לשמוח, ולעשות טוב בחייו.
יג
וגם כל-האדם שיאכל ושתה, וראה טוב בכל-עמלו--מתת אלוהים, היא.
יד
ידעתי, כי כל-אשר יעשה האלוהים הוא יהיה לעולם--עליו אין להוסיף, וממנו אין לגרוע; והאלוהים עשה, שייראו מלפניו.
טו
מה-שהיה כבר הוא, ואשר להיות כבר היה; והאלוהים, יבקש את-נרדף.
טז
ועוד ראיתי, תחת השמש: מקום המשפט שמה הרשע, ומקום הצדק שמה הרשע.
יז
אמרתי אני, בליבי--את-הצדיק ואת-הרשע, ישפוט האלוהים: כי-עת לכל-חפץ, ועל כל-המעשה שם.
יח
אמרתי אני, בליבי--על-דברת בני האדם, לברם האלוהים; ולראות, שהם-בהמה המה להם.
יט
כי מקרה בני-האדם ומקרה הבהמה, ומקרה אחד להם--כמות זה כן מות זה, ורוח אחד לכול; ומותר האדם מן-הבהמה אין, כי הכול הבל.
כ
הכול הולך, אל-מקום אחד; הכול היה מן-העפר, והכול שב אל-העפר.
כא
מי יודע, רוח בני האדם--העולה היא, למעלה; ורוח, הבהמה--היורדת היא, למטה לארץ.
כב
וראיתי, כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו--כי-הוא, חלקו: כי מי יביאנו לראות, במה שיהיה אחריו.
פרק ד
א
ושבתי אני, ואראה את-כל-העשוקים, אשר נעשים, תחת השמש; והנה דמעת העשוקים, ואין להם מנחם, ומיד עושקיהם כוח, ואין להם מנחם.
ב
ושבח אני את-המתים, שכבר מתו--מן-החיים, אשר המה חיים עדנה.
ג
וטוב, משניהם--את אשר-עדן, לא היה: אשר לא-ראה את-המעשה הרע, אשר נעשה תחת השמש.
ד
וראיתי אני את-כל-עמל, ואת כל-כשרון המעשה--כי היא קנאת-איש, מריעהו; גם-זה הבל, ורעות רוח.
ה
הכסיל חובק את-ידיו, ואוכל את-בשרו.
ו
טוב, מלוא כף נחת--ממלוא חופניים עמל, ורעות רוח.
ז
ושבתי אני ואראה הבל, תחת השמש.
ח
יש אחד ואין שני גם בן ואח אין-לו, ואין קץ לכל-עמלו--גם-עינו, לא-תשבע עושר; ולמי אני עמל, ומחסר את-נפשי מטובה--גם-זה הבל ועניין רע, הוא.
ט
טובים השניים, מן-האחד: אשר יש-להם שכר טוב, בעמלם.
י
כי אם-ייפולו, האחד יקים את-חברו; ואילו, האחד שייפול, ואין שני, להקימו.
יא
גם אם-ישכבו שניים, וחם להם; ולאחד, איך ייחם.
יב
ואם-יתקפו, האחד--השניים, יעמדו נגדו; והחוט, המשולש, לא במהרה, יינתק.
יג
טוב ילד מסכן, וחכם--ממלך זקן וכסיל, אשר לא-ידע להיזהר עוד.
יד
כי-מבית הסורים, יצא למלוך: כי גם במלכותו, נולד רש.
טו
ראיתי, את-כל-החיים, המהלכים, תחת השמש--עם הילד השני, אשר יעמוד תחתיו.
טז
אין-קץ לכל-העם, לכול אשר-היה לפניהם--גם האחרונים, לא ישמחו-בו: כי-גם-זה הבל, ורעיון רוח.
יז
שמור רגלך, כאשר תלך אל-בית האלוהים, וקרוב לשמוע, מתת הכסילים זבח: כי-אינם יודעים, לעשות רע.
פרק ה
א
אל-תבהל על-פיך וליבך אל-ימהר, להוציא דבר--לפני האלוהים: כי האלוהים בשמיים ואתה על-הארץ, על-כן יהיו דבריך מעטים.
ב
כי בא החלום, ברוב עניין; וקול כסיל, ברוב דברים.
ג
כאשר תידור נדר לאלוהים, אל-תאחר לשלמו--כי אין חפץ, בכסילים: את אשר-תידור, שלם.
ד
טוב, אשר לא-תידור--משתידור, ולא תשלם.
ה
אל-תיתן את-פיך, לחטיא את-בשרך, ואל-תאמר לפני המלאך, כי שגגה היא: למה יקצוף האלוהים על-קולך, וחיבל את-מעשה ידיך.
ו
כי ברוב חלומות והבלים, ודברים הרבה: כי את-האלוהים, ירא.
ז
אם-עושק רש וגזל משפט וצדק, תראה במדינה--אל-תתמה, על-החפץ: כי גבוה מעל גבוה, שומר, וגבוהים, עליהם.
ח
ויתרון ארץ, בכול הוא--מלך לשדה, נעבד.
ט
אוהב כסף לא-ישבע כסף, ומי-אוהב בהמון לא תבואה; גם-זה, הבל.
י
ברבות, הטובה, רבו, אוכליה; ומה-כשרון, לבעליה, כי, אם-ראות עיניו.
יא
מתוקה שנת העובד, אם-מעט ואם-הרבה יאכל; והשבע, לעשיר--איננו מניח לו, לישון.
יב
יש רעה חולה, ראיתי תחת השמש: עושר שמור לבעליו, לרעתו.
יג
ואבד העושר ההוא, בעניין רע; והוליד בן, ואין בידו מאומה.
יד
כאשר יצא מבטן אימו, ערום ישוב ללכת כשבא; ומאומה לא-יישא בעמלו, שיולך בידו.
טו
וגם-זו רעה חולה, כל-עומת שבא כן ילך; ומה-יתרון לו, שיעמול לרוח.
טז
גם כל-ימיו, בחושך יאכל; וכעס הרבה, וחולייו וקצף.
יז
הנה אשר-ראיתי אני, טוב אשר-יפה לאכול-ולשתות ולראות טובה בכל-עמלו שיעמול תחת-השמש מספר ימי-חייו אשר-נתן-לו האלוהים--כי-הוא חלקו.
יח
גם כל-האדם אשר נתן-לו האלוהים עושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו, ולשאת את-חלקו, ולשמוח, בעמלו--זה, מתת אלוהים היא.
יט
כי לא הרבה, יזכור את-ימי חייו: כי האלוהים מענה, בשמחת ליבו.
פרק ו
א
יש רעה, אשר ראיתי תחת השמש; ורבה היא, על-האדם.
ב
איש אשר ייתן-לו האלוהים עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכול אשר-יתאווה, ולא-ישליטנו האלוהים לאכול ממנו--כי איש נוכרי, יאכלנו: זה הבל וחולי רע, הוא.
ג
אם-יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב שיהיו ימי-שניו, ונפשו לא-תשבע מן-הטובה, וגם-קבורה, לא-הייתה לו--אמרתי, טוב ממנו הנפל.
ד
כי-בהבל בא, ובחושך ילך; ובחושך, שמו יכוסה.
ה
גם-שמש לא-ראה, ולא ידע; נחת לזה, מזה.
ו
ואילו חיה, אלף שנים פעמיים, וטובה, לא ראה--הלוא אל-מקום אחד, הכול הולך.
ז
כל-עמל האדם, לפיהו; וגם-הנפש, לא תימלא.
ח
כי מה-יותר לחכם, מן-הכסיל; מה-לעני יודע, להלוך נגד החיים.
ט
טוב מראה עיניים, מהלוך-נפש; גם-זה הבל, ורעות רוח.
י
מה-שהיה, כבר נקרא שמו, ונודע, אשר-הוא אדם; ולא-יוכל לדין, עם שתקיף ממנו.
יא
כי יש-דברים הרבה, מרבים הבל; מה-יותר, לאדם.
יב
כי מי-יודע מה-טוב לאדם בחיים, מספר ימי-חיי הבלו--ויעשם כצל: אשר מי-יגיד לאדם, מה-יהיה אחריו תחת השמש.
פרק ז
א
טוב שם, משמן טוב; ויום המוות, מיום היוולדו.
ב
טוב ללכת אל-בית-אבל, מלכת אל-בית משתה--באשר, הוא סוף כל-האדם; והחי, ייתן אל-ליבו.
ג
טוב כעס, משחוק: כי-ברוע פנים, ייטב לב.
ד
לב חכמים בבית אבל, ולב כסילים בבית שמחה.
ה
טוב, לשמוע גערת חכם--מאיש, שומע שיר כסילים.
ו
כי כקול הסירים תחת הסיר, כן שחוק הכסיל; וגם-זה, הבל.
ז
כי העושק, יהולל חכם; ויאבד את-לב, מתנה.
ח
טוב אחרית דבר, מראשיתו; טוב ארך-רוח, מגבה-רוח.
ט
אל-תבהל ברוחך, לכעוס: כי כעס, בחיק כסילים ינוח.
י
אל-תאמר, מה היה--שהימים הראשונים, היו טובים מאלה: כי לא מחכמה, שאלת על-זה.
יא
טובה חכמה, עם-נחלה; ויותר, לרואי השמש.
יב
כי בצל החכמה, בצל הכסף; ויתרון דעת, החכמה תחייה בעליה.
יג
ראה, את-מעשה האלוהים: כי מי יוכל לתקן, את אשר עיוותו.
יד
ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה; גם את-זה לעומת-זה, עשה האלוהים, על-דברת שלא ימצא האדם אחריו, מאומה.
טו
את-הכול ראיתי, בימי הבלי; יש צדיק, אובד בצדקו, ויש רשע, מאריך ברעתו.
טז
אל-תהי צדיק הרבה, ואל-תתחכם יותר: למה, תישומם.
יז
אל-תרשע הרבה, ואל-תהי סכל: למה תמות, בלא עיתך.
יח
טוב אשר תאחוז בזה, וגם-מזה אל-תנח את-ידך: כי-ירא אלוהים, ייצא את-כולם.
יט
החכמה, תעוז לחכם--מעשרה, שליטים, אשר היו, בעיר.
כ
כי אדם, אין צדיק בארץ--אשר יעשה-טוב, ולא יחטא.
כא
גם לכל-הדברים אשר ידברו, אל-תיתן ליבך: אשר לא-תשמע את-עבדך, מקללך.
כב
כי גם-פעמים רבות, ידע ליבך: אשר גם-אתה, קיללת אחרים.
כג
כל-זו, ניסיתי בחכמה; אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני.
כד
רחוק, מה-שהיה; ועמוק עמוק, מי ימצאנו.
כה
סבותי אני וליבי לדעת ולתור, ובקש חכמה וחשבון; ולדעת רשע כסל, והסכלות הוללות.
כו
ומוצא אני מר ממוות, את-האישה אשר-היא מצודים וחרמים ליבה--אסורים ידיה; טוב לפני האלוהים, יימלט ממנה, וחוטא, יילכד בה.
כז
ראה זה מצאתי, אמרה קוהלת; אחת לאחת, למצוא חשבון.
כח
אשר עוד-ביקשה נפשי, ולא מצאתי: אדם אחד מאלף, מצאתי--ואישה בכל-אלה, לא מצאתי.
כט
לבד ראה-זה מצאתי, אשר עשה האלוהים את-האדם ישר; והמה ביקשו, חישבונות רבים.
פרק ח
א
מי, כהחכם, ומי יודע, פשר דבר; חכמת אדם תאיר פניו, ועוז פניו ישונה.
ב
אני, פי-מלך שמור, ועל, דברת שבועת אלוהים.
ג
אל-תיבהל מפניו תלך, אל-תעמוד בדבר רע: כי כל-אשר יחפוץ, יעשה.
ד
באשר דבר-מלך, שלטון; ומי יאמר-לו, מה-תעשה.
ה
שומר מצוה, לא יידע דבר רע; ועת ומשפט, יידע לב חכם.
ו
כי לכל-חפץ, יש עת ומשפט: כי-רעת האדם, רבה עליו.
ז
כי-איננו יודע, מה-שיהיה: כי כאשר יהיה, מי יגיד לו.
ח
אין אדם שליט ברוח, לכלוא את-הרוח, ואין שלטון ביום המוות, ואין משלחת במלחמה; ולא-ימלט רשע, את-בעליו.
ט
את-כל-זה ראיתי, ונתון את-ליבי, לכל-מעשה, אשר נעשה תחת השמש: עת, אשר שלט האדם באדם--לרע לו.
י
ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו, וממקום קדוש יהלכו, וישתכחו בעיר, אשר כן-עשו; גם-זה, הבל.
יא
אשר אין-נעשה פתגם, מעשה הרעה מהרה; על-כן מלא לב בני-האדם, בהם--לעשות רע.
יב
אשר חוטא, עושה רע מאת--ומאריך לו: כי, גם-יודע אני, אשר יהיה-טוב ליראי האלוהים, אשר ייראו מלפניו.
יג
וטוב לא-יהיה לרשע, ולא-יאריך ימים כצל--אשר איננו ירא, מלפני אלוהים.
יד
יש-הבל, אשר נעשה על-הארץ, אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים: אמרתי, שגם-זה הבל.
טו
ושיבחתי אני, את-השמחה, אשר אין-טוב לאדם תחת השמש, כי אם-לאכול ולשתות ולשמוח; והוא ילוונו בעמלו, ימי חייו אשר-נתן-לו האלוהים--תחת השמש.
טז
כאשר נתתי את-ליבי, לדעת חכמה, ולראות את-העניין, אשר נעשה על-הארץ: כי גם ביום, ובלילה--שינה, בעיניו איננו רואה.
יז
וראיתי, את-כל-מעשה האלוהים, כי לא יוכל האדם למצוא את-המעשה אשר נעשה תחת-השמש, בשל אשר יעמול האדם לבקש ולא ימצא; וגם אם-יאמר החכם לדעת, לא יוכל למצוא.
פרק ט
א
כי את-כל-זה נתתי אל-ליבי, ולבור את-כל-זה, אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם, ביד האלוהים; גם-אהבה גם-שנאה, אין יודע האדם--הכול, לפניהם.
ב
הכול כאשר לכול, מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא, ולזובח, ולאשר איננו זובח: כטוב, כחוטא--הנשבע, כאשר שבועה ירא.
ג
זה רע, בכול אשר-נעשה תחת השמש--כי-מקרה אחד, לכול; וגם לב בני-האדם מלא-רע והוללות בלבבם, בחייהם, ואחריו, אל-המתים.
ד
כי-מי אשר יחובר, אל כל-החיים יש ביטחון: כי-לכלב חי הוא טוב, מן-האריה המת.
ה
כי החיים יודעים, שימותו; והמתים אינם יודעים מאומה, ואין-עוד להם שכר--כי נשכח, זכרם.
ו
גם אהבתם גם-שנאתם גם-קנאתם, כבר אבדה; וחלק אין-להם עוד לעולם, בכול אשר-נעשה תחת השמש.
ז
לך אכול בשמחה לחמך, ושתה בלב-טוב יינך: כי כבר, רצה האלוהים את-מעשיך.
ח
בכל-עת, יהיו בגדיך לבנים; ושמן, על-ראשך אל-יחסר.
ט
ראה חיים עם-אישה אשר-אהבת, כל-ימי חיי הבלך, אשר נתן-לך תחת השמש, כול ימי הבלך: כי הוא חלקך, בחיים, ובעמלך, אשר-אתה עמל תחת השמש.
י
כול אשר תמצא ידך, לעשות בכוחך--עשה: כי אין מעשה וחשבון, ודעת וחכמה, בשאול, אשר אתה הולך שמה.
יא
שבתי וראה תחת-השמש, כי לא לקלים המרוץ ולא לגיבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר, וגם לא ליודעים, חן: כי-עת ופגע, יקרה את-כולם.
יב
כי גם לא-יידע האדם את-עיתו, כדגים שנאחזים במצודה רעה, וכציפורים, האחוזות בפח; כהם, יוקשים בני האדם, לעת רעה, כשתיפול עליהם פתאום.
יג
גם-זו ראיתי חכמה, תחת השמש; וגדולה היא, אליי.
יד
עיר קטנה, ואנשים בה מעט; ובא-אליה מלך גדול, וסבב אותה, ובנה עליה, מצודים גדולים.
טו
ומצא בה, איש מסכן חכם, ומילט-הוא את-העיר, בחכמתו; ואדם לא זכר, את-האיש המסכן ההוא.
טז
ואמרתי אני, טובה חכמה מגבורה; וחכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים.
יז
דברי חכמים, בנחת נשמעים--מזעקת מושל, בכסילים.
יח
טובה חכמה, מכלי קרב; וחוטא אחד, יאבד טובה הרבה.
פרק י
א
זבובי מוות, יבאיש יביע שמן רוקח; יקר מחכמה מכבוד, סכלות מעט.
ב
לב חכם לימינו, ולב כסיל לשמאלו.
ג
וגם-בדרך כשסכל הולך, ליבו חסר; ואמר לכול, סכל הוא.
ד
אם-רוח המושל תעלה עליך, מקומך אל-תנח: כי מרפא, יניח חטאים גדולים.
ה
יש רעה, ראיתי תחת השמש--כשגגה, שיוצא מלפני השליט.
ו
ניתן הסכל, במרומים רבים; ועשירים, בשפל יישבו.
ז
ראיתי עבדים, על-סוסים; ושרים הולכים כעבדים, על-הארץ.
ח
חופר גומץ, בו ייפול; ופורץ גדר, יישכנו נחש.
ט
מסיע אבנים, ייעצב בהם; בוקע עצים, ייסכן בם.
י
אם-קהה הברזל, והוא לא-פנים קילקל, וחיילים, יגבר; ויתרון הכשר, חכמה.
יא
אם-יישוך הנחש, בלא-לחש; ואין יתרון, לבעל הלשון.
יב
דברי פי-חכם, חן; ושפתות כסיל, תבלענו.
יג
תחילת דברי-פיהו, סכלות; ואחרית פיהו, הוללות רעה.
יד
והסכל, ירבה דברים; לא-יידע האדם, מה-שיהיה, ואשר יהיה מאחריו, מי יגיד לו.
טו
עמל הכסילים, תייגענו--אשר לא-ידע, ללכת אל-עיר.
טז
אי-לך ארץ, שמלכך נער; ושרייך, בבוקר יאכלו.
יז
אשרך ארץ, שמלכך בן-חורים; ושרייך בעת יאכלו, בגבורה ולא בשתי.
יח
בעצלתיים, יימך המקרה; ובשפלות ידיים, ידלוף הבית.
יט
לשחוק עושים לחם, ויין ישמח חיים; והכסף, יענה את-הכול.
כ
גם במדעך, מלך אל-תקלל, ובחדרי משכבך, אל-תקלל עשיר: כי עוף השמיים יוליך את-הקול, ובעל כנפיים יגיד דבר.
פרק יא
א
שלח לחמך, על-פני המים: כי-ברוב הימים, תמצאנו.
ב
תן-חלק לשבעה, וגם לשמונה: כי לא תדע, מה-יהיה רעה על-הארץ.
ג
אם-יימלאו העבים גשם על-הארץ יריקו, ואם-ייפול עץ בדרום ואם בצפון--מקום שייפול העץ, שם יהוא.
ד
שומר רוח, לא יזרע; ורואה בעבים, לא יקצור.
ה
כאשר אינך יודע מה-דרך הרוח, כעצמים בבטן המלאה: ככה, לא תדע את-מעשה האלוהים, אשר יעשה, את-הכול.
ו
בבוקר זרע את-זרעך, ולערב אל-תנח ידך: כי אינך יודע אי זה יכשר, הזה או-זה, ואם-שניהם כאחד, טובים.
ז
ומתוק, האור; וטוב לעיניים, לראות את-השמש.
ח
כי אם-שנים הרבה יחיה האדם, בכולם ישמח; ויזכור את-ימי החושך, כי-הרבה יהיו כל-שבא הבל.
ט
שמח בחור בילדותך, ויטיבך ליבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי ליבך, ובמראי עיניך; ודע, כי על-כל-אלה יביאך האלוהים במשפט.
י
והסר כעס מליבך, והעבר רעה מבשרך: כי-הילדות והשחרות, הבל.
פרק יב
א
וזכור, את-בוראך, בימי, בחורותיך: עד אשר לא-יבואו, ימי הרעה, והגיעו שנים, אשר תאמר אין-לי בהם חפץ.
ב
עד אשר לא-תחשך השמש, והאור, והירח, והכוכבים; ושבו העבים, אחר הגשם.
ג
ביום, שיזועו שומרי הבית, והתעוותו, אנשי החיל; ובטלו הטוחנות כי מיעטו, וחשכו הרואות בארובות.
ד
וסוגרו דלתיים בשוק, בשפל קול הטחנה; ויקום לקול הציפור, ויישחו כל-בנות השיר.
ה
גם מגבוה ייראו, וחתחתים בדרך, וינץ השקד ויסתבל החגב, ותפר האבייונה: כי-הולך האדם אל-בית עולמו, וסבבו בשוק הסופדים.
ו
עד אשר לא-יירתק חבל הכסף, ותרוץ גולת הזהב; ותישבר כד על-המבוע, ונרוץ הגלגל אל-הבור.
ז
וישוב העפר על-הארץ, כשהיה; והרוח תשוב, אל-האלוהים אשר נתנה.
ח
הבל הבלים אמר הקוהלת, הכול הבל.
ט
ויותר, שהיה קוהלת חכם: עוד, לימד-דעת את-העם, ואיזן וחיקר, תיקן משלים הרבה.
י
ביקש קוהלת, למצוא דברי-חפץ; וכתוב יושר, דברי אמת.
יא
דברי חכמים כדרבונות, וכמשמרות נטועים בעלי אסופות; ניתנו, מרועה אחד.
יב
ויותר מהמה, בני היזהר: עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה יגיעת בשר.
יג
סוף דבר, הכול נשמע: את-האלוהים ירא ואת-מצוותיו שמור, כי-זה כל-האדם.
יד
כי, את-כל-מעשה, האלוהים יביא במשפט, על כל-נעלם: אם-טוב, ואם-רע.