התנ"ך במרשתת - ספר הספרים באינטרנט

נחמיה

פרק א
א דברי נחמיה, בן-חכליה:  ויהי בחודש-כסליו שנת עשרים, ואני הייתי בשושן הבירה. 
ב ויבוא חנני אחד מאחיי, הוא ואנשים--מיהודה; ואשאלם על-היהודים הפליטה, אשר-נשארו מן-השבי--ועל-ירושלים. 
ג ויאמרו, לי--הנשארים אשר-נשארו מן-השבי שם במדינה, ברעה גדולה ובחרפה; וחומת ירושלים מפורצת, ושעריה ניצתו באש. 
ד ויהי כשומעי את-הדברים האלה, ישבתי ואבכה, ואתאבלה, ימים; ואהי צם ומתפלל, לפני אלוהי השמיים. 
ה ואומר, אנא יהוה אלוהי השמיים--האל הגדול, והנורא:  שומר הברית וחסד, לאוהביו ולשומרי מצוותיו. 
ו תהי נא אוזנך-קשבת ועיניך פתוחות לשמוע אל-תפילת עבדך אשר אנוכי מתפלל לפניך היום, יומם ולילה--על-בני ישראל, עבדיך; ומתוודה, על-חטאות בני-ישראל אשר חטאנו לך, ואני ובית-אבי, חטאנו. 
ז חבול, חבלנו לך; ולא-שמרנו את-המצוות, ואת-החוקים ואת-המשפטים, אשר ציווית, את-משה עבדך. 
ח זכור-נא, את-הדבר, אשר ציווית את-משה עבדך, לאמור:  אתם תמעלו--אני, אפיץ אתכם בעמים. 
ט ושבתם אליי--ושמרתם מצוותיי, ועשיתם אותם:  אם-יהיה נידחכם בקצה השמיים, משם אקבצם, והביאותים אל-המקום, אשר בחרתי לשכן את-שמי שם. 
י והם עבדיך, ועמך--אשר פדית בכוחך הגדול, ובידך החזקה. 
יא אנא אדוניי, תהי נא אוזנך-קשבת אל-תפילת עבדך ואל-תפילת עבדיך החפצים ליראה את-שמך, והצליחה-נא לעבדך היום, ותנהו לרחמים לפני האיש הזה; ואני הייתי משקה, למלך. 
פרק ב
א ויהי בחודש ניסן, שנת עשרים לארתחשסתא המלך--יין לפניו; ואשא את-היין ואתנה למלך, ולא-הייתי רע לפניו. 
ב ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים, ואתה אינך חולה--אין זה, כי-אם רוע לב; ואירא, הרבה מאוד. 
ג ואומר למלך, המלך לעולם יחיה; מדוע לא-יירעו פניי, אשר העיר בית-קברות אבותיי חרבה, ושעריה, אוכלו באש. 
ד ויאמר לי המלך, על-מה-זה אתה מבקש; ואתפלל, אל-אלוהי השמיים. 
ה ואומר למלך--אם-על-המלך טוב, ואם-ייטב עבדך לפניך:  אשר תשלחני אל-יהודה, אל-עיר קברות אבותיי--ואבננה. 
ו ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו, עד-מתיי יהיה מהלכך--ומתיי תשוב; וייטב לפני-המלך וישלחני, ואתנה לו זמן. 
ז ואומר, למלך--אם-על-המלך טוב, איגרות ייתנו-לי על-פחוות עבר הנהר:  אשר, יעבירוני, עד אשר-אבוא, אל-יהודה. 
ח ואיגרת אל-אסף שומר הפרדס אשר למלך, אשר ייתן-לי עצים לקרות את-שערי הבירה אשר-לבית ולחומת העיר, ולבית, אשר-אבוא אליו; וייתן-לי המלך, כיד-אלוהיי הטובה עליי. 
ט ואבוא, אל-פחוות עבר הנהר, ואתנה להם, את איגרות המלך; וישלח עימי המלך, שרי חיל ופרשים. 
י וישמע סנבלט החורוני, וטובייה העבד העמוני, ויירע להם, רעה גדולה:  אשר-בא אדם, לבקש טובה לבני ישראל. 
יא ואבוא, אל-ירושלים; ואהי-שם, ימים שלושה. 
יב ואקום לילה, אני ואנשים מעט עימי, ולא-הגדתי לאדם, מה אלוהיי נתן אל-ליבי לעשות לירושלים; ובהמה, אין עימי, כי אם-הבהמה, אשר אני רוכב בה. 
יג ואצאה בשער-הגיא לילה, ואל-פני עין התנין, ואל-שער, האשפות; ואהי שובר בחומות ירושלים, אשר-הם פרוצים, ושעריה, אוכלו באש. 
יד ואעבור אל-שער העין, ואל-בריכת המלך; ואין-מקום לבהמה, לעבור תחתיי. 
טו ואהי עולה בנחל לילה, ואהי שובר בחומה; ואשוב, ואבוא בשער הגיא--ואשוב. 
טז והסגנים, לא ידעו אנה הלכתי, ומה, אני עושה; וליהודים ולכוהנים ולחורים ולסגנים, וליתר עושי המלאכה--עד-כן, לא הגדתי. 
יז ואומר אליהם, אתם רואים הרעה אשר אנחנו בה, אשר ירושלים חרבה, ושעריה ניצתו באש:  לכו, ונבנה את-חומת ירושלים, ולא-נהיה עוד, חרפה. 
יח ואגיד להם את-יד אלוהיי, אשר-היא טובה עליי, ואף-דברי המלך, אשר אמר-לי; ויאמרו נקום ובנינו, ויחזקו ידיהם לטובה. 
יט וישמע סנבלט החורוני וטובייה העבד העמוני, וגשם הערבי, וילעיגו לנו, ויבזו עלינו; ויאמרו, מה-הדבר הזה אשר אתם עושים--העל המלך, אתם מורדים. 
כ ואשיב אותם דבר, ואומר להם אלוהי השמיים הוא יצליח לנו, ואנחנו עבדיו, נקום ובנינו; ולכם, אין-חלק וצדקה וזיכרון--בירושלים.
פרק ג
א ויקם אלישיב הכוהן הגדול ואחיו הכוהנים, ויבנו את-שער הצאן--המה קידשוהו, ויעמידו דלתותיו; ועד-מגדל המאה קידשוהו, עד מגדל חננאל.   
ב ועל-ידו בנו, אנשי ירחו;    ועל-ידו בנה, זכור בן-אמרי.   
ג ואת שער הדגים, בנו בני הסנאה; המה קירוהו--ויעמידו דלתותיו, מנעוליו ובריחיו.   
ד ועל-ידם החזיק, מרמות בן-אורייה בן-הקוץ,    ועל-ידם החזיק, משולם בן-ברכיה בן-משיזבאל;    ועל-ידם החזיק, צדוק בן-בענא.   
ה ועל-ידם, החזיקו התקועים; ואדיריהם לא-הביאו צווארם, בעבודת אדוניהם.   
ו ואת שער הישנה החזיקו, יוידע בן-פסח, ומשולם, בן-בסודיה; המה קירוהו--ויעמידו דלתותיו, ומנעוליו ובריחיו.   
ז ועל-ידם החזיק מלטיה הגבעוני, וידון המרונותי, אנשי גבעון, והמצפה--לכיסא, פחת עבר הנהר.   
ח על-ידו החזיק, עוזיאל בן-חרהיה צורפים,    ועל-ידו החזיק, חנניה בן-הרקחים; ויעזבו, ירושלים, עד, החומה הרחבה.   
ט ועל-ידם החזיק, רפיה בן-חור, שר, חצי פלך ירושלים.   
י ועל-ידם החזיק ידיה בן-חרומף, ונגד ביתו;    ועל-ידו החזיק, חטוש בן-חשבניה. 
יא מידה שנית, החזיק מלכייה בן-חרים, וחשוב, בן-פחת מואב; ואת, מגדל התנורים.   
יב ועל-ידו החזיק, שלום בן-הלוחש, שר, חצי פלך ירושלים; הוא, ובנותיו.   
יג את שער הגיא החזיק חנון, ויושבי זנוח--המה בנוהו, ויעמידו דלתותיו מנעוליו ובריחיו; ואלף אמה בחומה, עד שער השפות. 
יד ואת שער האשפות, החזיק מלכייה בן-רכב, שר, פלך בית-הכרם; הוא יבננו--ויעמיד דלתותיו, מנעוליו ובריחיו.   
טו ואת שער העין החזיק שלון בן-כל-חוזה, שר פלך המצפה--הוא יבננו ויטללנו, ויעמיד דלתותיו מנעוליו ובריחיו; ואת חומת בריכת השלח, לגן-המלך, ועד-המעלות, היורדות מעיר דויד.   
טז אחריו החזיק, נחמיה בן-עזבוק, שר, חצי פלך בית-צור--עד-נגד, קברי דויד, ועד-הבריכה העשויה, ועד בית הגיבורים.   
יז אחריו החזיקו הלויים, רחום בן-בני; על-ידו החזיק, חשביה שר-חצי-פלך קעילה--לפלכו.   
יח אחריו החזיקו אחיהם, בוויי בן-חנדד, שר, חצי פלך קעילה.   
יט ויחזק על-ידו עזר בן-ישוע, שר המצפה--מידה שנית:  מנגד, עלות הנשק המקצוע.   
כ אחריו החרה החזיק ברוך בן-זכיי, מידה שנית:  מן-המקצוע--עד-פתח בית אלישיב, הכוהן הגדול.   
כא אחריו החזיק, מרמות בן-אורייה בן-הקוץ--מידה שנית:  מפתח בית אלישיב, ועד-תכלית בית אלישיב.   
כב ואחריו החזיקו הכוהנים, אנשי הכיכר. 
כג אחריו החזיק בנימין וחשוב, נגד ביתם;    אחריו החזיק, עזריה בן-מעשיה בן-ענניה--אצל ביתו.   
כד אחריו החזיק, בינוי בן-חנדד--מידה שנית:  מבית עזריה, עד-המקצוע ועד-הפינה. 
כה פלל בן-אוזיי, מנגד המקצוע, והמגדל היוצא מבית המלך העליון, אשר לחצר המטרה; אחריו, פדיה בן-פרעוש.   
כו והנתינים--היו יושבים, בעופל:  עד נגד שער המים, למזרח, והמגדל, היוצא.   
כז אחריו החזיקו התקועים, מידה שנית:  מנגד המגדל הגדול, היוצא, ועד, חומת העופל. 
כח מעל שער הסוסים, החזיקו הכוהנים--איש, לנגד ביתו.   
כט אחריו החזיק צדוק בן-אימר, נגד ביתו;    ואחריו החזיק שמעיה בן-שכניה, שומר שער המזרח.   
ל אחריו החזיק חנניה בן-שלמיה, וחנון בן-צלף השישי--מידה שני;    אחריו החזיק, משולם בן-ברכיה--נגד, נשכתו.   
לא אחריו החזיק, מלכייה בן-הצורפי--עד-בית הנתינים, והרוכלים:  נגד שער המפקד, ועד עליית הפינה. 
לב ובין עליית הפינה לשער הצאן, החזיקו הצורפים והרוכלים. 
לג ויהי כאשר שמע סנבלט, כי-אנחנו בונים את-החומה, וייחר לו, ויכעס הרבה; וילעג, על-היהודים. 
לד ויאמר לפני אחיו, וחיל שומרון, ויאמר, מה היהודים האמיללים עושים; היעזבו להם היזבחו היכלו ביום, היחייו את-האבנים מערימות העפר והמה שרופות. 
לה וטובייה העמוני, אצלו; ויאמר, גם אשר-הם בונים--אם-יעלה שועל, ופרץ חומת אבניהם. 
לו שמע אלוהינו כי-היינו בוזה, והשב חרפתם אל-ראשם; ותנם לביזה, בארץ שביה. 
לז ואל-תכס, על-עוונם, וחטאתם, מלפניך אל-תימחה:  כי הכעיסו, לנגד הבונים. 
לח ונבנה, את-החומה, ותיקשר כל-החומה, עד-חצייה; ויהי לב לעם, לעשות. 
פרק ד
א ויהי כאשר שמע סנבלט וטובייה והערבים והעמונים והאשדודים, כי-עלתה ארוכה לחומות ירושלים--כי-החלו הפרוצים, להיסתם; וייחר להם, מאוד. 
ב ויקשרו כולם יחדיו, לבוא להילחם בירושלים, ולעשות לו, תועה. 
ג ונתפלל, אל-אלוהינו; ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה, מפניהם. 
ד ויאמר יהודה, כשל כוח הסבל, והעפר, הרבה; ואנחנו לא נוכל, לבנות בחומה. 
ה ויאמרו צרינו, לא יידעו ולא יראו, עד אשר-נבוא אל-תוכם, והרגנום; והשבתנו, את-המלאכה. 
ו ויהי כאשר-באו היהודים, היושבים אצלם; ויאמרו לנו עשר פעמים, מכל-המקומות אשר-תשובו עלינו. 
ז ואעמיד מתחתיות למקום, מאחרי לחומה--בצחיחים; ואעמיד את-העם למשפחות, עם-חרבותיהם רומחיהם וקשתותיהם. 
ח וארא ואקום, ואומר אל-החורים ואל-הסגנים ואל-יתר העם--אל-תיראו, מפניהם:  את-אדוניי הגדול והנורא, זכורו, והילחמו על-אחיכם בניכם ובנותיכם, נשיכם ובתיכם. 
ט ויהי כאשר-שמעו אויבינו, כי-נודע לנו, ויפר האלוהים, את-עצתם; ונשב כולנו אל-החומה, איש אל-מלאכתו. 
י ויהי מן-היום ההוא, חצי נעריי עושים במלאכה, וחציים מחזיקים והרמחים המגינים, והקשתות והשריונים; והשרים--אחרי, כל-בית יהודה. 
יא הבונים בחומה והנושאים בסבל, עומשים; באחת ידו עושה במלאכה, ואחת מחזקת השלח. 
יב והבונים--איש חרבו אסורים על-מותניו, ובונים; והתוקע בשופר, אצלי. 
יג ואומר אל-החורים ואל-הסגנים, ואל-יתר העם--המלאכה הרבה, ורחבה; ואנחנו, נפרדים על-החומה, רחוקים, איש מאחיו. 
יד במקום, אשר תשמעו את-קול השופר, שמה, תיקבצו אלינו; אלוהינו, יילחם לנו. 
טו ואנחנו, עושים במלאכה; וחציים, מחזיקים ברמחים, מעלות השחר, עד צאת הכוכבים. 
טז גם בעת ההיא, אמרתי לעם--איש ונערו, ילינו בתוך ירושלים; והיו-לנו הלילה משמר, והיום מלאכה. 
יז ואין אני ואחיי ונעריי, ואנשי המשמר אשר אחריי--אין-אנחנו פושטים, בגדינו; איש, שלחו המים. 
פרק ה
א ותהי צעקת העם ונשיהם, גדולה, אל-אחיהם, היהודים. 
ב ויש אשר אומרים, בנינו ובנותינו אנחנו רבים; ונקחה דגן, ונאכלה ונחיה. 
ג ויש אשר אומרים, שדותינו וכרמינו ובתינו אנחנו עורבים; ונקחה דגן, ברעב. 
ד ויש אשר אומרים, לווינו כסף למידת המלך, שדותינו, וכרמינו. 
ה ועתה, כבשר אחינו בשרנו, כבניהם, בנינו; והנה אנחנו כובשים את-בנינו ואת-בנותינו לעבדים, ויש מבנותינו נכבשות ואין לאל ידנו, ושדותינו וכרמינו, לאחרים. 
ו וייחר לי, מאוד, כאשר שמעתי את-זעקתם, ואת הדברים האלה. 
ז ויימלך ליבי עליי, ואריבה את-החורים ואת-הסגנים, ואומרה להם, משא איש-באחיו אתם נושים; ואתן עליהם, קהילה גדולה. 
ח ואומרה להם, אנחנו קנינו את-אחינו היהודים הנמכרים לגויים כדי בנו, וגם-אתם תמכרו את-אחיכם, ונמכרו-לנו; ויחרישו, ולא מצאו דבר. 
ט ואומר, לא-טוב הדבר אשר-אתם עושים:  הלוא ביראת אלוהינו תלכו, מחרפת הגויים אויבינו. 
י וגם-אני אחיי ונעריי, נושים בהם כסף ודגן; נעזבה-נא, את-המשא הזה. 
יא השיבו נא להם כהיום, שדותיהם כרמיהם זיתיהם--ובתיהם; ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר, אשר אתם נושים בהם. 
יב ויאמרו נשיב, ומהם לא נבקש--כן נעשה, כאשר אתה אומר; ואקרא, את-הכוהנים, ואשביעם, לעשות כדבר הזה. 
יג גם-חוצני נערתי, ואומרה ככה ינער האלוהים את-כל-האיש אשר לא-יקים את-הדבר הזה מביתו ומיגיעו, וככה יהיה נעור, וריק; ויאמרו כל-הקהל אמן, ויהללו את-יהוה, ויעש העם, כדבר הזה. 
יד גם מיום אשר-ציווה אותי, להיות פחם בארץ יהודה, משנת עשרים ועד שנת שלושים ושתיים לארתחשסתא המלך, שנים שתים עשרה--אני ואחיי, לחם הפחה לא אכלתי. 
טו והפחות הראשונים אשר-לפניי הכבידו על-העם, ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף-שקלים ארבעים--גם נעריהם, שלטו על-העם; ואני לא-עשיתי כן, מפני יראת אלוהים. 
טז וגם במלאכת החומה הזאת, החזקתי, ושדה, לא קנינו; וכל-נעריי--קבוצים שם, על-המלאכה. 
יז והיהודים והסגנים מאה וחמישים איש, והבאים אלינו מן-הגויים אשר-סביבותינו--על-שולחני. 
יח ואשר היה נעשה ליום אחד, שור אחד צאן שש-ברורות וציפורים נעשו-לי, ובין עשרת ימים בכל-יין, להרבה; ועם-זה, לחם הפחה לא ביקשתי--כי-כבדה העבודה, על-העם הזה. 
יט זוכרה-לי אלוהיי, לטובה--כול אשר-עשיתי, על-העם הזה. 
פרק ו
א ויהי כאשר נשמע לסנבלט וטובייה ולגשם הערבי וליתר אויבינו, כי בניתי את-החומה, ולא-נותר בה, פרץ--גם עד-העת ההיא, דלתות לא-העמדתי בשערים. 
ב וישלח סנבלט וגשם אליי לאמור, לכה וניוועדה יחדיו בכפירים בבקעת אונו; והמה, חושבים, לעשות לי, רעה. 
ג ואשלחה עליהם מלאכים, לאמור--מלאכה גדולה אני עושה, ולא אוכל לרדת; למה תשבת המלאכה כאשר ארפהא, וירדתי אליכם. 
ד וישלחו אליי כדבר הזה, ארבע פעמים; ואשיב אותם, כדבר הזה. 
ה וישלח אליי סנבלט כדבר הזה, פעם חמישית--את-נערו; ואיגרת פתוחה, בידו. 
ו כתוב בה, בגויים נשמע וגשמו אומר, אתה והיהודים חושבים למרוד, על-כן אתה בונה החומה; ואתה, הווה להם למלך--כדברים, האלה. 
ז וגם-נביאים העמדת לקרוא עליך בירושלים לאמור, מלך ביהודה, ועתה יישמע למלך, כדברים האלה; ועתה לכה, וניוועצה יחדיו. 
ח ואשלחה אליו, לאמור--לא נהיה כדברים האלה, אשר אתה אומר:  כי מליבך, אתה בודם. 
ט כי כולם, מייראים אותנו לאמור, ירפו ידיהם מן-המלאכה, ולא תיעשה; ועתה, חזק את-ידיי. 
י ואני-באתי, בית שמעיה בן-דליה בן-מהיטבאל--והוא עצור; ויאמר ניוועד אל-בית האלוהים אל-תוך ההיכל, ונסגרה דלתות ההיכל--כי באים להורגך, ולילה באים להורגך. 
יא ואומרה, האיש כמוני יברח, ומי כמוני אשר-יבוא אל-ההיכל, וחי; לא, אבוא. 
יב ואכירה, והנה לא-אלוהים שלחו:  כי הנבואה דיבר עליי, וטובייה וסנבלט שכרו. 
יג למען שכור הוא, למען-אירא ואעשה-כן וחטאתי; והיה להם לשם רע, למען יחרפוני. 
יד זוכרה אלוהיי לטובייה ולסנבלט, כמעשיו אלה; וגם לנועדיה הנביאה וליתר הנביאים, אשר היו מייראים אותי. 
טו ותשלם, החומה, בעשרים וחמישה, לאלול--לחמישים ושניים, יום. 
טז ויהי, כאשר שמעו כל-אויבינו, וייראו כל-הגויים אשר סביבותינו, וייפלו מאוד בעיניהם; ויידעו--כי מאת אלוהינו, נעשתה המלאכה הזאת. 
יז גם בימים ההם, מרבים חורי יהודה איגרותיהם, הולכות, על-טובייה; ואשר לטובייה, באות אליהם. 
יח כי-רבים ביהודה, בעלי שבועה לו--כי-חתן הוא, לשכניה בן-ארח; ויהוחנן בנו--לקח, את-בת-משולם בן ברכיה. 
יט גם טובותיו, היו אומרים לפניי, ודבריי, היו מוציאים לו; איגרות שלח טובייה, לייראני.
פרק ז
א ויהי, כאשר נבנתה החומה, ואעמיד, הדלתות; וייפקדו השוערים והמשוררים, והלויים. 
ב ואצווה את-חנני אחי, ואת-חנניה שר הבירה--על-ירושלים:  כי-הוא כאיש אמת, וירא את-האלוהים מרבים. 
ג ואומר להם, לא ייפתחו שערי ירושלים עד-חום השמש, ועד הם עומדים יגיפו הדלתות, ואחוזו; והעמד, משמרות יושבי ירושלים--איש במשמרו, ואיש נגד ביתו. 
ד והעיר רחבת ידיים, וגדולה, והעם מעט, בתוכה; ואין בתים, בנויים. 
ה וייתן אלוהיי אל-ליבי, ואקבצה את-החורים ואת-הסגנים ואת-העם להתייחש; ואמצא, ספר היחש העולים בראשונה, ואמצא, כתוב בו. 
ו אלה בני המדינה, העולים משבי הגולה, אשר הגלה, נבוכדנאצר מלך בבל; וישובו לירושלים וליהודה, איש לעירו. 
ז הבאים עם-זרובבל, ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מורדכיי בלשן מספרת בגוויי--נחום בענה:  מספר, אנשי עם ישראל.   
ח בני פרעוש--אלפיים, מאה ושבעים ושניים.   
ט בני שפטיה, שלוש מאות שבעים ושניים.   
י בני ארח, שש מאות חמישים ושניים.   
יא בני-פחת מואב לבני ישוע, ויואב--אלפיים, ושמונה מאות שמונה עשר.   
יב בני עילם--אלף, מאתיים חמישים וארבעה.   
יג בני זתוא, שמונה מאות ארבעים וחמישה.   
יד בני זכיי, שבע מאות ושישים.   
טו בני בינוי, שש מאות ארבעים ושמונה.   
טז בני ביביי, שש מאות עשרים ושמונה.   
יז בני עזגד--אלפיים, שלוש מאות עשרים ושניים.   
יח בני, אדוניקם--שש מאות, שישים ושבעה.   
יט בני בגוויי, אלפיים שישים ושבעה.   
כ בני עדין, שש מאות חמישים וחמישה.   
כא בני-אטר לחזקייה, תשעים ושמונה.   
כב בני חשום, שלוש מאות עשרים ושמונה.   
כג בני ביציי, שלוש מאות עשרים וארבעה.   
כד בני חריף, מאה שנים עשר.   
כה בני גבעון, תשעים וחמישה.   
כו אנשי בית-לחם ונטופה, מאה שמונים ושמונה.   
כז אנשי ענתות, מאה עשרים ושמונה.   
כח אנשי בית-עזמוות, ארבעים ושניים.   
כט אנשי קרית יערים כפירה ובארות, שבע מאות ארבעים ושלושה.   
ל אנשי הרמה וגבע, שש מאות עשרים ואחד.   
לא אנשי מכמס, מאה ועשרים ושניים.   
לב אנשי בית-אל והעיי, מאה עשרים ושלושה.   
לג אנשי נבו אחר, חמישים ושניים.   
לד בני, עילם אחר--אלף, מאתיים חמישים וארבעה.   
לה בני חרים, שלוש מאות ועשרים.   
לו בני ירחו, שלוש מאות ארבעים וחמישה.   
לז בני-לוד חדיד ואונו, שבע מאות ועשרים ואחד.   
לח בני סנאה--שלושת אלפים, תשע מאות ושלושים. 
לט הכוהנים:  בני ידעיה לבית ישוע, תשע מאות שבעים ושלושה.   
מ בני אימר, אלף חמישים ושניים.   
מא בני פשחור--אלף, מאתיים ארבעים ושבעה.   
מב בני חרים, אלף שבעה עשר. 
מג הלויים:  בני-ישוע לקדמיאל לבני להודווה, שבעים וארבעה.   
מד המשוררים--בני אסף, מאה ארבעים ושמונה.   
מה השוערים, בני-שלום בני-אטר בני-טלמון בני-עקוב, בני חטיטא, בני שוביי--מאה, שלושים ושמונה.   
מו הנתינים:  בני-ציחא בני-חשופא, בני טבעות. 
מז בני-קירוס בני-סיעא, בני פדון. 
מח בני-לבנה בני-חגבא, בני שלמיי. 
מט בני-חנן בני-גידל, בני-גחר. 
נ בני-ראיה בני-רצין, בני נקודא. 
נא בני-גזם בני-עוזא, בני פסח. 
נב בני-ביסיי בני-מעונים, בני נפישסים. 
נג בני-בקבוק בני-חקופא, בני חרחור.   
נד בני-בצלית בני-מחידא, בני חרשא. 
נה בני-  קוס    בני-סיסרא,    בני-תמח.   
נו בני  יח,    בני חטיפא.   
נז בני, עבדי שלמה:    בני-  טיי    בני-סופרת,    בני פרידא.   
נח בני-  לא    בני-דרקון,    בני גידל.   
נט בני  טיה    בני-חטיל,    בני פוכרת הצביים--    בני  ון. 
ס כל-הנתינים--ובני, עבדי שלמה:  שלוש מאות, תשעים ושניים. 
סא ואלה, העולים מתל מלח תל חרשא, כרוב אדון, ואימר; ולא יכלו, להגיד בית-אבותם וזרעם--אם מישראל, הם. 
סב בני-דליה בני-טובייה, בני נקודא--שש מאות, וארבעים ושניים. 
סג ומן-הכוהנים, בני חוביה בני הקוץ:  בני ברזלי, אשר לקח מבנות ברזלי הגלעדי אישה, וייקרא, על-שמם. 
סד אלה, ביקשו כתבם המתייחשים--ולא נמצא; ויגואלו, מן-הכהונה. 
סה ויאמר התרשתא להם, אשר לא-יאכלו מקודש הקודשים--עד עמוד הכוהן, לאורים ותומים. 
סו כל-הקהל, כאחד--ארבע ריבוא, אלפיים שלוש-מאות ושישים. 
סז מלבד עבדיהם ואמהותיהם, אלה--שבעת אלפים, שלוש מאות שלושים ושבעה; ולהם, משוררים ומשוררות--מאתיים, וארבעים וחמישה. 
סח גמלים, ארבע מאות שלושים וחמישה;    חמורים--ששת אלפים, שבע מאות ועשרים. 
סט ומקצת ראשי האבות, נתנו למלאכה--התרשתא נתן לאוצר, זהב דרכמונים אלף מזרקות חמישים, כותנות כוהנים, שלושים וחמש מאות. 
ע ומראשי האבות, נתנו לאוצר המלאכה--זהב, דרכמונים שתי ריבות; וכסף, מנים אלפיים ומאתיים. 
עא ואשר נתנו, שארית העם--זהב דרכמונים שתי ריבוא, וכסף מנים אלפיים; וכותנות כוהנים, שישים ושבעה. 
עב ויישבו הכוהנים והלויים והשוערים והמשוררים ומן-העם והנתינים, וכל-ישראל--בעריהם; וייגע החודש השביעי, ובני ישראל בעריהם.
פרק ח
א וייאספו כל-העם, כאיש אחד, אל-הרחוב, אשר לפני שער-המים; ויאמרו, לעזרא הסופר--להביא את-ספר תורת משה, אשר-ציווה יהוה את-ישראל. 
ב ויביא עזרא הכוהן את-התורה לפני הקהל, מאיש ועד-אישה, וכול, מבין לשמוע--ביום אחד, לחודש השביעי. 
ג ויקרא-בו לפני הרחוב אשר לפני שער-המים, מן-האור עד-מחצית היום--נגד האנשים והנשים, והמבינים; ואוזני כל-העם, אל-ספר התורה. 
ד ויעמוד עזרא הסופר, על-מגדל-עץ אשר עשו לדבר, ויעמוד אצלו מתיתיה ושמע ועניה ואורייה וחלקייה ומעשיה, על-ימינו; ומשמאלו, פדיה ומישאל ומלכייה וחשום וחשבדנה--זכריה משולם. 
ה ויפתח עזרא הספר לעיני כל-העם, כי-מעל כל-העם היה; וכפתחו, עמדו כל-העם. 
ו ויברך עזרא, את-יהוה האלוהים הגדול; ויענו כל-העם אמן אמן, במועל ידיהם, וייקדו וישתחוו ליהוה, אפיים ארצה. 
ז וישוע ובני ושרביה ימין עקוב שבתיי הודייה מעשיה קליטא עזריה יוזבד חנן פלאיה, והלויים--מבינים את-העם, לתורה; והעם, על-עומדם. 
ח ויקראו בספר בתורת האלוהים, מפורש; ושום שכל, ויבינו במקרא. 
ט ויאמר נחמיה הוא התרשתא ועזרא הכוהן הסופר והלויים המבינים את-העם לכל-העם, היום קדוש-הוא ליהוה אלוהיכם--אל-תתאבלו, ואל-תבכו:  כי בוכים כל-העם, כשומעם את-דברי התורה. 
י ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים, ושלחו מנות לאין נכון לו--כי-קדוש היום, לאדונינו; ואל-תיעצבו, כי-חדוות יהוה היא מעוזכם. 
יא והלויים מחשים לכל-העם, לאמור הסו--כי היום, קדוש; ואל-תיעצבו. 
יב וילכו כל-העם לאכול ולשתות, ולשלח מנות, ולעשות, שמחה גדולה:  כי הבינו בדברים, אשר הודיעו להם. 
יג וביום השני נאספו ראשי האבות לכל-העם, הכוהנים והלויים, אל-עזרא, הסופר--ולהשכיל, אל-דברי התורה. 
יד וימצאו, כתוב בתורה:  אשר ציווה יהוה ביד-משה, אשר יישבו בני-ישראל בסוכות בחג בחודש השביעי. 
טו ואשר ישמיעו, ויעבירו קול בכל-עריהם ובירושלים לאמור--צאו ההר והביאו עלי-זית ועלי-עץ שמן, ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות:  לעשות סוכות, ככתוב. 
טז וייצאו העם, ויביאו, ויעשו להם סוכות איש על-גגו ובחצרותיהם, ובחצרות בית האלוהים--וברחוב שער המים, וברחוב שער אפריים. 
יז ויעשו כל-הקהל השבים מן-השבי סוכות, ויישבו בסוכות--כי לא-עשו מימי ישוע בן-נון כן בני ישראל, עד היום ההוא; ותהי שמחה, גדולה מאוד. 
יח ויקרא בספר תורת האלוהים, יום ביום--מן-היום הראשון, עד היום האחרון; ויעשו-חג שבעת ימים, וביום השמיני עצרת כמשפט. 
פרק ט
א וביום עשרים וארבעה לחודש הזה, נאספו בני-ישראל בצום ובשקים, ואדמה, עליהם. 
ב וייבדלו זרע ישראל, מכול בני נכר; ויעמדו, ויתוודו על-חטאותיהם, ועוונות, אבותיהם. 
ג ויקומו, על-עומדם, ויקראו בספר תורת יהוה אלוהיהם, רביעית היום; ורביעית מתוודים ומשתחווים, ליהוה אלוהיהם. 
ד ויקם על-מעלה הלויים, ישוע ובני קדמיאל שבניה בוני שרביה--בני כנני; ויזעקו בקול גדול, אל-יהוה אלוהיהם. 
ה ויאמרו הלויים ישוע וקדמיאל בני חשבניה שרביה הודייה, שבניה פתחיה, קומו ברכו את-יהוה אלוהיכם, מן-העולם עד-העולם; ויברכו שם כבודך, ומרומם על-כל-ברכה ותהילה. 
ו אתה-הוא יהוה, לבדך--אתה עשית את-השמיים שמי השמיים וכל-צבאם הארץ וכל-אשר עליה הימים וכל-אשר בהם, ואתה מחייה את-כולם; וצבא השמיים, לך משתחווים. 
ז אתה-הוא, יהוה האלוהים, אשר בחרת באברם, והוצאתו מאור כשדים; ושמת שמו, אברהם. 
ח ומצאת את-לבבו, נאמן לפניך, וכרות עימו הברית לתת את-ארץ הכנעני החיתי האמורי והפריזי והיבוסי והגרגשי, לתת לזרעו; ותקם, את-דבריך, כי צדיק, אתה. 
ט ותרא את-עוני אבותינו, במצריים; ואת-זעקתם שמעת, על-ים-סוף. 
י ותיתן אותות ומופתים בפרעה ובכל-עבדיו, ובכל-עם ארצו--כי ידעת, כי הזידו עליהם; ותעש-לך שם, כהיום הזה. 
יא והים בקעת לפניהם, ויעברו בתוך-הים ביבשה; ואת-רודפיהם השלכת במצולות, כמו-אבן--במים עזים. 
יב ובעמוד ענן, הנחיתם יומם; ובעמוד אש, לילה, להאיר להם, את-הדרך אשר ילכו-בה. 
יג ועל הר-סיניי ירדת, ודבר עימהם משמיים; ותיתן להם משפטים ישרים, ותורות אמת--חוקים ומצוות, טובים. 
יד ואת-שבת קודשך, הודעת להם; ומצוות וחוקים, ותורה, ציווית להם, ביד משה עבדך. 
טו ולחם משמיים נתת להם, לרעבם, ומים מסלע הוצאת להם, לצמאם; ותאמר להם, לבוא לרשת את-הארץ, אשר-נשאת את-ידך, לתת להם. 
טז והם ואבותינו, הזידו; ויקשו, את-עורפם, ולא שמעו, אל-מצוותיך. 
יז וימאנו לשמוע, ולא-זכרו נפלאותיך אשר עשית עימהם, ויקשו את-עורפם, וייתנו-ראש לשוב לעבדותם במריים; ואתה אלוה סליחות חנון ורחום, ארך-אפיים ורב-חסד--ולא עזבתם. 
יח אף, כי-עשו להם עגל מסכה, ויאמרו, זה אלוהיך אשר העלך ממצריים; ויעשו, נאצות גדולות. 
יט ואתה ברחמיך הרבים, לא עזבתם במדבר; את-עמוד הענן לא-סר מעליהם ביומם, להנחותם בהדרך, ואת-עמוד האש בלילה להאיר להם, ואת-הדרך אשר ילכו-בה. 
כ ורוחך, הטובה, נתת, להשכילם; ומנך לא-מנעת מפיהם, ומים נתת להם לצמאם. 
כא וארבעים שנה כילכלתם במדבר, לא חסרו; שלמותיהם לא בלו, ורגליהם לא בצקו. 
כב ותיתן להם ממלכות ועממים, ותחלקם לפיאה; ויירשו את-ארץ סיחון, ואת-ארץ מלך חשבון, ואת-ארץ, עוג מלך-הבשן. 
כג ובניהם הרבית, ככוכבי השמיים; ותביאם, אל-הארץ, אשר-אמרת לאבותיהם, לבוא לרשת. 
כד ויבואו הבנים, ויירשו את-הארץ, ותכנע לפניהם את-יושבי הארץ הכנענים, ותיתנם בידם; ואת-מלכיהם ואת-עממי הארץ, לעשות בהם כרצונם. 
כה וילכדו ערים בצורות, ואדמה שמנה, ויירשו בתים מלאים-כל-טוב בורות חצובים כרמים וזיתים ועץ מאכל, לרוב; ויאכלו וישבעו וישמינו, ויתעדנו בטובך הגדול. 
כו וימרו וימרדו בך, וישליכו את-תורתך אחרי גוום, ואת-נביאיך הרגו, אשר-העידו בם להשיבם אליך; ויעשו, נאצות גדולות. 
כז ותיתנם ביד צריהם, ויצרו להם; ובעת צרתם, יצעקו אליך, ואתה משמיים תשמע, וכרחמיך הרבים תיתן להם מושיעים ויושיעום מיד צריהם. 
כח וכנוח להם--ישובו, לעשות רע לפניך; ותעזבם ביד אויביהם, וירדו בהם, וישובו ויזעקוך, ואתה משמיים תשמע ותצילם כרחמיך רבות עיתים. 
כט ותעד בהם להשיבם אל-תורתך, והמה הזידו ולא-שמעו למצוותיך ובמשפטיך חטאו-בם, אשר-יעשה אדם, וחיה בהם; וייתנו כתף סוררת, ועורפם הקשו ולא שמעו. 
ל ותמשוך עליהם שנים רבות, ותעד בם ברוחך ביד-נביאיך ולא האזינו; ותיתנם, ביד עמי הארצות. 
לא וברחמיך הרבים לא-עשיתם כלה, ולא עזבתם:  כי אל-חנון ורחום, אתה. 
לב ועתה אלוהינו האל הגדול הגיבור והנורא, שומר הברית והחסד--אל-ימעט לפניך את כל-התלאה אשר-מצאתנו למלכינו לשרינו ולכוהנינו ולנביאינו ולאבותינו, ולכל-עמך:  מימי מלכי אשור, עד היום הזה. 
לג ואתה צדיק, על כל-הבא עלינו:  כי-אמת עשית, ואנחנו הרשענו. 
לד ואת-מלכינו שרינו כוהנינו ואבותינו, לא עשו תורתך; ולא הקשיבו, אל-מצוותיך, ולעדוותיך, אשר העידות בהם. 
לה והם במלכותם ובטובך הרב אשר-נתת להם, ובארץ הרחבה והשמנה אשר-נתת לפניהם--לא עבדוך; ולא-שבו, ממעלליהם הרעים. 
לו הנה אנחנו היום, עבדים; והארץ אשר-נתת לאבותינו, לאכול את-פרייה ואת-טובה--הנה אנחנו עבדים, עליה. 
לז ותבואתה מרבה, למלכים אשר-נתת עלינו--בחטאותינו; ועל גווייותינו מושלים ובבהמתנו, כרצונם, ובצרה גדולה, אנחנו. 
פרק י
א ובכל-זאת, אנחנו כורתים אמנה וכותבים; ועל, החתום, שרינו לויינו, כוהנינו. 
ב ועל, החתומים:  נחמיה התרשתא בן-חכליה, וצדקייה. 
ג שריה עזריה, ירמיה. 
ד פשחור אמריה, מלכייה. 
ה חטוש שבניה, מלוך. 
ו חרים מרמות, עובדיה. 
ז דנייאל גינתון, ברוך. 
ח משולם אבייה, מיימין. 
ט מעזיה בלגיי, שמעיה; אלה, הכוהנים. 
י והלויים:  וישוע, בן-אזניה, בינוי, מבני חנדד קדמיאל. 
יא ואחיהם--שבניה הודייה קליטא, פלאיה חנן. 
יב מיכא רחוב, חשביה. 
יג זכור שרביה, שבניה. 
יד הודייה בני, בנינו. 
טו ראשי, העם:  פרעוש פחת מואב, עילם זתוא בני. 
טז בוני עזגד, ביביי. 
יז אדונייה בגוויי, עדין. 
יח אטר חזקייה, עזור. 
יט הודייה חשום, ביציי. 
כ חריף ענתות, ניביי. 
כא מגפיעש משולם, חזיר. 
כב משיזבאל צדוק, ידוע. 
כג פלטיה חנן, עניה. 
כד הושע חנניה, חשוב. 
כה הלוחש פלחא, שובק. 
כו רחום חשבנה, מעשיה. 
כז ואחייה חנן, ענן. 
כח מלוך חרים, בענה. 
כט ושאר העם הכוהנים הלויים השוערים המשוררים הנתינים, וכל-הנבדל מעמי הארצות אל-תורת האלוהים, נשיהם, בניהם ובנותיהם:  כול, יודע מבין. 
ל מחזיקים על-אחיהם, אדיריהם, ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלוהים, אשר ניתנה ביד משה עבד-האלוהים; ולשמור ולעשות, את-כל-מצוות יהוה אדונינו, ומשפטיו, וחוקיו. 
לא ואשר לא-ניתן בנותינו, לעמי הארץ; ואת-בנותיהם, לא ניקח לבנינו. 
לב ועמי הארץ המביאים את-המקחות וכל-שבר ביום השבת, למכור--לא-ניקח מהם בשבת, וביום קודש; וניטוש את-השנה השביעית, ומשא כל-יד. 
לג והעמדנו עלינו מצוות, לתת עלינו שלישית השקל בשנה, לעבודת, בית אלוהינו. 
לד ללחם המערכת ומנחת התמיד ולעולת התמיד השבתות החודשים למועדים, ולקודשים ולחטאות--לכפר, על-ישראל; וכול, מלאכת בית-אלוהינו. 
לה והגורלות הפלנו על-קורבן העצים, הכוהנים הלויים והעם--להביא לבית אלוהינו לבית-אבותינו לעיתים מזומנים, שנה בשנה:  לבער, על-מזבח יהוה אלוהינו, ככתוב, בתורה. 
לו ולהביא את-ביכורי אדמתנו, וביכורי כל-פרי כל-עץ--שנה בשנה:  לבית, יהוה. 
לז ואת-בכורות בנינו ובהמתנו, ככתוב בתורה; ואת-בכורי בקרינו וצאננו, להביא לבית אלוהינו, לכוהנים, המשרתים בבית אלוהינו. 
לח ואת-ראשית עריסותינו ותרומותינו ופרי כל-עץ תירוש ויצהר, נביא לכוהנים אל-לשכות בית-אלוהינו, ומעשר אדמתנו, ללויים; והם, הלויים, המעשרים, בכול ערי עבודתנו. 
לט והיה הכוהן בן-אהרון עם-הלויים, בעשר הלויים; והלויים יעלו את-מעשר המעשר, לבית אלוהינו, אל-הלשכות, לבית האוצר. 
מ כי אל-הלשכות יביאו בני-ישראל ובני הלוי, את-תרומת הדגן התירוש והיצהר, ושם כלי המקדש, והכוהנים המשרתים והשוערים והמשוררים; ולא נעזוב, את-בית אלוהינו.
פרק יא
א ויישבו שרי-העם, בירושלים; ושאר העם הפילו גורלות להביא אחד מן-העשרה, לשבת בירושלים עיר הקודש, ותשע הידות, בערים. 
ב ויברכו, העם--לכול, האנשים, המתנדבים, לשבת בירושלים. 
ג ואלה ראשי המדינה, אשר ישבו בירושלים; ובערי יהודה, ישבו איש באחוזתו בעריהם, ישראל הכוהנים והלויים והנתינים, ובני עבדי שלמה. 
ד ובירושלים, ישבו, מבני יהודה, ומבני בנימין:  מבני יהודה עתיה בן-עוזייה בן-זכריה בן-אמריה, בן-שפטיה בן-מהללאל--מבני-פרץ. 
ה ומעשיה בן-ברוך בן-כל-חוזה בן-חזיה בן-עדיה בן-יויריב, בן-זכריה--בן-השילוני. 
ו כל-בני-פרץ, היושבים בירושלים--ארבע מאות שישים ושמונה, אנשי-חיל. 
ז ואלה, בני בנימין:  סלוא בן-משולם בן-יועד בן-פדיה בן-קוליה בן-מעשיה, בן-איתיאל--בן-ישעיה. 
ח ואחריו, גביי סליי--תשע מאות, עשרים ושמונה. 
ט ויואל בן-זכרי, פקיד עליהם; ויהודה בן-הסנואה על-העיר, משנה. 
י מן-הכוהנים:  ידעיה בן-יויריב, יכין. 
יא שריה בן-חלקייה בן-משולם בן-צדוק, בן-מריות בן-אחיטוב--נגיד, בית האלוהים. 
יב ואחיהם, עושי המלאכה לבית--שמונה מאות, עשרים ושניים; ועדיה בן-ירוחם בן-פלליה בן-אמצי בן-זכריה, בן-פשחור בן-מלכייה. 
יג ואחיו ראשים לאבות, מאתיים ארבעים ושניים; ועמשסיי בן-עזראל בן-אחזיי בן-משילמות, בן-אימר. 
יד ואחיהם גיבורי חיל, מאה עשרים ושמונה; ופקיד עליהם, זבדיאל בן-הגדולים. 
טו ומן-הלויים:  שמעיה בן-חשוב בן-עזריקם בן-חשביה, בן-בוני. 
טז ושבתיי ויוזבד על-המלאכה החיצונה, לבית האלוהים, מראשי, הלויים. 
יז ומתניה בן-מיכא בן-זבדי בן-אסף ראש, התחילה יהודה לתפילה, ובקבוקיה, משנה מאחיו; ועבדא, בן-שמוע, בן-גלל, בן-ידותון. 
יח כל-הלויים בעיר הקודש, מאתיים שמונים וארבעה. 
יט והשוערים עקוב טלמון, ואחיהם השומרים בשערים--מאה, שבעים ושניים. 
כ ושאר ישראל הכוהנים הלויים, בכל-ערי יהודה, איש, בנחלתו. 
כא והנתינים, יושבים בעופל; וציחא וגשפא, על-הנתינים. 
כב ופקיד הלויים, בירושלים--עוזי בן-בני בן-חשביה, בן-מתניה בן-מיכא:  מבני אסף המשוררים, לנגד מלאכת בית-האלוהים. 
כג כי-מצות המלך, עליהם; ואמנה על-המשוררים, דבר-יום ביומו. 
כד ופתחיה בן-משיזבאל מבני-זרח בן-יהודה, ליד המלך, לכל-דבר, לעם. 
כה ואל-החצרים, בשדותם--מבני יהודה, ישבו בקרית הארבע ובנותיה, ובדיבון ובנותיה, וביקבצאל וחצריה. 
כו ובישוע ובמולדה, ובבית פלט. 
כז ובחצר שועל ובבאר שבע, ובנותיה. 
כח ובציקלג ובמכונה, ובבנותיה. 
כט ובעין רימון ובצורעה, ובירמות. 
ל זנוח עדולם, וחצריהם, לכיש ושדותיה, עזקה ובנותיה; ויחנו מבאר-שבע, עד-גיא הינום. 
לא ובני בנימין, מגבע, מכמש ועייה, ובית-אל ובנותיה. 
לב ענתות נוב, ענניה. 
לג חצור רמה, גיתיים. 
לד חדיד צבועים, נבלט. 
לה לוד ואונו, גיא החרשים. 
לו ומן-הלויים--מחלקות יהודה, לבנימין. 
פרק יב
א ואלה הכוהנים והלויים, אשר עלו עם-זרובבל בן-שאלתיאל וישוע:  שריה ירמיה, עזרא. 
ב אמריה מלוך, חטוש. 
ג שכניה רחום, מרמות. 
ד עידוא גינתוי, אבייה. 
ה מיימין מעדיה, בלגה. 
ו שמעיה ויויריב, ידעיה. 
ז סלו עמוק, חלקייה ידעיה; אלה ראשי הכוהנים ואחיהם, בימי ישוע. 
ח והלויים, ישוע בינוי קדמיאל שרביה--יהודה מתניה:  על-הויידות, הוא ואחיו. 
ט ובקבוקיה ועוני אחיהם לנגדם, למשמרות. 
י וישוע, הוליד את-יויקים; ויויקים הוליד את-אלישיב, ואלישיב את-יוידע. 
יא ויוידע הוליד את-יונתן, ויונתן הוליד את-ידוע. 
יב ובימי, יויקים, היו כוהנים, ראשי האבות:  לשריה מריה, לירמיה חנניה. 
יג לעזרא משולם, לאמריה יהוחנן. 
יד למליכו, יונתן, לשבניה, יוסף. 
טו לחרים עדנא, למריות חלקיי. 
טז לעידוא זכריה, לגינתון משולם. 
יז לאבייה, זכרי; למנימין--למועדיה, פלטיי. 
יח לבלגה שמוע, לשמעיה יהונתן. 
יט וליויריב מתניי, לידעיה עוזי. 
כ לסליי קליי, לעמוק עבר. 
כא לחלקייה חשביה, לידעיה נתנאל. 
כב הלויים בימי אלישיב יוידע ויוחנן, וידוע--כתובים, ראשי אבות; והכוהנים, על-מלכות דריווש הפרסי. 
כג בני לוי, ראשי האבות, כתובים, על-ספר דברי הימים--ועד-ימי, יוחנן בן-אלישיב. 
כד וראשי הלויים חשביה שרביה וישוע בן-קדמיאל, ואחיהם לנגדם, להלל להודות, במצות דויד איש-האלוהים--משמר, לעומת משמר. 
כה מתניה ובקבוקיה עובדיה משולם, טלמון עקוב--שומרים שוערים משמר, באסופי השערים. 
כו אלה, בימי יויקים בן-ישוע בן-יוצדק, ובימי נחמיה הפחה, ועזרא הכוהן הסופר. 
כז ובחנוכת חומת ירושלים, ביקשו את-הלויים מכל-מקומותם, להביאם, לירושלים--לעשות חנוכה ושמחה ובתודות ובשיר, מצלתיים נבלים ובכינורות. 
כח וייאספו, בני המשוררים, ומן-הכיכר סביבות ירושלים, ומן-חצרי נטופתי. 
כט ומבית, הגלגל, ומשדות גבע, ועזמוות:  כי חצרים, בנו להם המשוררים, סביבות, ירושלים. 
ל וייטהרו, הכוהנים והלויים; ויטהרו, את-העם, ואת-השערים, ואת-החומה. 
לא ואעלה את-שרי יהודה, מעל לחומה; ואעמידה שתי תודות גדולות ותהלוכות לימין, מעל לחומה, לשער, האשפות. 
לב וילך אחריהם הושעיה, וחצי שרי יהודה. 
לג ועזריה עזרא, ומשולם. 
לד יהודה, ובנימין, ושמעיה, וירמיה. 
לה ומבני הכוהנים, בחצוצרות--זכריה בן-יונתן בן-שמעיה, בן-מתניה בן-מיכיה, בן-זכור, בן-אסף. 
לו ואחיו שמעיה ועזראל מילליי גילליי מעיי נתנאל ויהודה, חנני, בכלי-שיר דויד, איש האלוהים; ועזרא הסופר, לפניהם. 
לז ועל שער העין ונגדם, עלו על-מעלות עיר דויד, במעלה, לחומה:  מעל לבית דויד, ועד שער המים מזרח. 
לח והתודה השנית ההולכת למול, ואני אחריה; וחצי העם מעל להחומה, מעל למגדל התנורים, ועד, החומה הרחבה. 
לט ומעל לשער-אפריים ועל-שער הישנה ועל-שער הדגים, ומגדל חננאל ומגדל המאה, ועד, שער הצאן; ועמדו, בשער המטרה. 
מ ותעמודנה שתי התודות, בבית האלוהים; ואני, וחצי הסגנים עימי. 
מא והכוהנים אליקים מעשיה מנימין מיכיה אליועיניי, זכריה חנניה--בחצוצרות. 
מב ומעשיה ושמעיה ואלעזר ועוזי, ויהוחנן ומלכייה--ועילם ועזר; וישמיעו, המשוררים, ויזרחיה, הפקיד. 
מג ויזבחו ביום-ההוא זבחים גדולים וישמחו, כי האלוהים שימחם שמחה גדולה, וגם הנשים והילדים, שמחו; ותישמע שמחת ירושלים, מרחוק. 
מד וייפקדו ביום ההוא אנשים על-הנשכות, לאוצרות לתרומות לראשית ולמעשרות--לכנוס בהם לשדי הערים מנאות התורה, לכוהנים וללויים:  כי שמחת יהודה, על-הכוהנים ועל-הלויים העומדים. 
מה וישמרו משמרת אלוהיהם, ומשמרת הטוהרה, והמשוררים, והשוערים--כמצות דויד, שלמה בנו. 
מו כי-בימי דויד ואסף, מקדם--ראשי, המשוררים, ושיר-תהילה והודות, לאלוהים. 
מז וכל-ישראל בימי זרובבל ובימי נחמיה, נותנים מניות המשוררים והשוערים--דבר-יום ביומו; ומקדישים, ללויים, והלויים, מקדישים לבני אהרון. 
פרק יג
א ביום ההוא, נקרא בספר משה--באוזני העם; ונמצא, כתוב בו, אשר לא-יבוא עמוני ומואבי בקהל האלוהים, עד-עולם. 
ב כי לא קידמו את-בני ישראל, בלחם ובמים; וישכור עליו את-בלעם לקללו, ויהפוך אלוהינו הקללה לברכה. 
ג ויהי, כשומעם את-התורה; ויבדילו כל-ערב, מישראל. 
ד ולפני מזה--אלישיב הכוהן, נתון בלשכת בית-אלוהינו:  קרוב, לטובייה. 
ה ויעש לו לשכה גדולה, ושם היו לפנים נותנים את-המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר--מצות הלויים, והמשוררים והשוערים; ותרומת, הכוהנים. 
ו ובכל-זה, לא הייתי בירושלים:  כי בשנת שלושים ושתיים לארתחשסתא מלך-בבל, באתי אל-המלך, ולקץ ימים, נשאלתי מן-המלך. 
ז ואבוא, לירושלים; ואבינה ברעה, אשר עשה אלישיב לטובייה--לעשות לו נשכה, בחצרי בית האלוהים. 
ח ויירע לי, מאוד; ואשליכה את-כל-כלי בית-טובייה, החוץ--מן-הלשכה. 
ט ואומרה, ויטהרו הלשכות; ואשיבה שם, כלי בית האלוהים, את-המנחה, והלבונה. 
י ואדעה, כי-מניות הלויים לא ניתנה; ויברחו איש-לשדהו הלויים והמשוררים, עושי המלאכה. 
יא ואריבה, את-הסגנים, ואומרה, מדוע נעזב בית-האלוהים; ואקבצם, ואעמידם על-עומדם. 
יב וכל-יהודה, הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר--לאוצרות. 
יג ואוצרה על-אוצרות שלמיה הכוהן וצדוק הסופר, ופדיה מן-הלויים, ועל-ידם, חנן בן-זכור בן-מתניה:  כי נאמנים נחשבו, ועליהם לחלוק לאחיהם. 
יד זוכרה-לי אלוהיי, על-זאת; ואל-תמח חסדיי, אשר עשיתי בבית אלוהיי--ובמשמריו. 
טו בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים-גיתות בשבת ומביאים הערימות ועומסים על-החמורים ואף-יין ענבים ותאנים, וכל-משא, ומביאים ירושלים, ביום השבת; ואעיד, ביום מכרם ציד. 
טז והצורים ישבו בה, מביאים דג וכל-מכר; ומוכרים בשבת לבני יהודה, ובירושלים. 
יז ואריבה, את חורי יהודה; ואומרה להם, מה-הדבר הרע הזה אשר אתם עושים, ומחללים, את-יום השבת. 
יח הלוא כה עשו, אבותיכם--ויבא אלוהינו עלינו את כל-הרעה הזאת, ועל העיר הזאת; ואתם מוסיפים חרון, על-ישראל, לחלל, את-השבת. 
יט ויהי כאשר צללו שערי ירושלים לפני השבת, ואומרה וייסגרו הדלתות, ואומרה, אשר לא יפתחום עד אחר השבת; ומנעריי, העמדתי על-השערים--לא-יבוא משא, ביום השבת. 
כ וילינו הרוכלים ומוכרי כל-ממכר, מחוץ לירושלים--פעם ושתיים. 
כא ואעידה בהם, ואומרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה--אם-תשנו, יד אשלח בכם; מן-העת ההיא, לא-באו בשבת. 
כב ואומרה ללויים, אשר יהיו מיטהרים ובאים שומרים השערים--לקדש, את-יום השבת; גם-זאת זוכרה-לי אלוהיי, וחוסה עליי כרוב חסדך. 
כג גם בימים ההם, ראיתי את-היהודים הושיבו נשים אשדודייות, עמונייות, מואבייות. 
כד ובניהם, חצי מדבר אשדודית, ואינם מכירים, לדבר יהודית--וכלשון, עם ועם. 
כה ואריב עימם ואקללם, ואכה מהם אנשים ואמרטם; ואשביעם באלוהים, אם-תיתנו בנותיכם לבניהם, ואם-תשאו מבנותיהם, לבניכם ולכם. 
כו הלוא על-אלה חטא-שלמה מלך ישראל ובגויים הרבים לא-היה מלך כמוהו, ואהוב לאלוהיו היה, וייתנהו אלוהים, מלך על-כל-ישראל:  גם-אותו החטיאו, הנשים הנוכרייות. 
כז ולכם הנשמע, לעשות את כל-הרעה הגדולה הזאת--למעול, באלוהינו:  להושיב, נשים נוכרייות. 
כח ומבני יוידע בן-אלישיב הכוהן הגדול, חתן לסנבלט החורוני; ואבריחהו, מעליי. 
כט זוכרה להם, אלוהיי:  על גואלי הכהונה, וברית הכהונה והלויים. 
ל וטיהרתים, מכל-נכר; ואעמידה משמרות לכוהנים וללויים, איש במלאכתו. 
לא ולקורבן העצים בעיתים מזומנות, ולביכורים; זוכרה-לי אלוהיי, לטובה.