התנ"ך במרשתת - ספר הספרים באינטרנט

רות

עמי העולם כותבים את התנ"ך במרשתת ואת "מגילת רות": בחרו פסוק עוד היום - גלו כיצד!

"מגילת רות" (Ruth) הנה ספר מתוך ספרי המקרא וכאחת מחמש המגילות. על פי הנאמר בתחילת "מגילת רות", מתארת המגילה מעשה המתרחש בתקופת השופטים.
"מגילת רות" מלווה את סיפורה של רות הגיורת (ידועה גם בשם "רות המואבייה"), ואשר מגיעה בעקבות חותנתה היהודיה אל שדות בית לחם, תהליך התאקלמותה והשתרשותה בחברה היהודית והפיכתה לאם המלכות היהודית.
במסורת היהודית נהוג לקרוא את מגילת רות בחג השבועות.

פרק א
א ויהי, בימי שפוט השופטים, ויהי רעב, בארץ; וילך איש מבית לחם יהודה, לגור בשדה מואב--הוא ואשתו, ושני בניו. 
ב ושם האיש אלימלך ושם אשתו נועמי ושם שני-בניו מחלון וכליון, אפרתים--מבית לחם, יהודה; ויבואו שדה-מואב, ויהיו-שם. 
ג וימת אלימלך, איש נועמי; ותישאר היא, ושני בניה. 
ד וישאו להם, נשים מואבייות--שם האחת עורפה, ושם השנית רות; ויישבו שם, כעשר שנים. 
ה וימותו גם-שניהם, מחלון וכליון; ותישאר, האישה, משני ילדיה, ומאישה. 
ו ותקם היא וכלותיה, ותשב משדה מואב:  כי שמעה, בשדה מואב--כי-פקד יהוה את-עמו, לתת להם לחם. 
ז ותצא, מן-המקום אשר הייתה-שמה, ושתי כלותיה, עימה; ותלכנה בדרך, לשוב אל-ארץ יהודה. 
ח ותאמר נועמי, לשתי כלותיה, לכנה שובנה, אישה לבית אימה; יעש יהוה עימכם חסד, כאשר עשיתם עם-המתים ועימדי. 
ט ייתן יהוה, לכם, ומצאנה מנוחה, אישה בית אישה; ותישק להן, ותישאנה קולן ותבכינה. 
י ותאמרנה-לה:  כי-איתך נשוב, לעמך. 
יא ותאמר נועמי שובנה בנותיי, למה תלכנה עימי:  העוד-לי בנים במעיי, והיו לכם לאנשים. 
יב שובנה בנותיי לכנה, כי זקנתי מהיות לאיש:  כי אמרתי, יש-לי תקווה--גם הייתי הלילה לאיש, וגם ילדתי בנים. 
יג הלהן תשברנה, עד אשר יגדלו, הלהן תיעגנה, לבלתי היות לאיש; אל בנותיי, כי-מר-לי מאוד מכם--כי-יצאה בי, יד-יהוה. 
יד ותישאנה קולן, ותבכינה עוד; ותישק עורפה לחמותה, ורות דבקה בה. 
טו ותאמר, הנה שבה יבמתך, אל-עמה, ואל-אלוהיה; שובי, אחרי יבמתך. 
טז ותאמר רות אל-תפגעי-בי, לעוזבך לשוב מאחרייך:  כי אל-אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין--עמך עמי, ואלוהייך אלוהיי. 
יז באשר תמותי אמות, ושם איקבר; כה יעשה יהוה לי, וכה יוסיף--כי המוות, יפריד ביני ובינך. 
יח ותרא, כי-מתאמצת היא ללכת איתה; ותחדל, לדבר אליה. 
יט ותלכנה שתיהם, עד-בואנה בית לחם; ויהי, כבואנה בית לחם, ותיהום כל-העיר עליהן, ותאמרנה הזאת נועמי. 
כ ותאמר אליהן, אל-תקראנה לי נועמי:  קראנה לי מרה, כי-המר שדיי לי מאוד. 
כא אני מלאה הלכתי, וריקם השיבני יהוה; למה תקראנה לי, נועמי, ויהוה ענה בי, ושדיי הרע לי. 
כב ותשב נועמי, ורות המואבייה כלתה עימה, השבה, משדה מואב; והמה, באו בית לחם, בתחילת, קציר שעורים.
פרק ב
א ולנועמי מודע לאישה, איש גיבור חיל--ממשפחת, אלימלך:  ושמו, בועז. 
ב ותאמר רות המואבייה אל-נועמי, אלכה-נא השדה ואלקוטה בשיבולים--אחר, אשר אמצא-חן בעיניו; ותאמר לה, לכי בתי. 
ג ותלך ותבוא ותלקט בשדה, אחרי הקוצרים; וייקר מקרהא--חלקת השדה לבועז, אשר ממשפחת אלימלך. 
ד והנה-בועז, בא מבית לחם, ויאמר לקוצרים, יהוה עימכם; ויאמרו לו, יברכך יהוה. 
ה ויאמר בועז לנערו, הניצב על-הקוצרים:  למי, הנערה הזאת. 
ו ויען, הנער הניצב על-הקוצרים--ויאמר:  נערה מואבייה היא, השבה עם-נועמי משדה מואב. 
ז ותאמר, אלקוטה-נא ואספתי בעומרים, אחרי, הקוצרים; ותבוא ותעמוד, מאז הבוקר ועד-עתה--זה שבתה הבית, מעט. 
ח ויאמר בועז אל-רות הלוא שמעת בתי, אל-תלכי ללקוט בשדה אחר, וגם לא תעבורי, מזה; וכה תדבקין, עם-נערותיי. 
ט עינייך בשדה אשר-יקצורון, והלכת אחריהן--הלוא ציוויתי את-הנערים, לבלתי נוגעך; וצמית, והלכת אל-הכלים, ושתית, מאשר ישאבון הנערים. 
י ותיפול, על-פניה, ותשתחו, ארצה; ותאמר אליו, מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני--ואנוכי, נוכרייה. 
יא ויען בועז, ויאמר לה--הוגד הוגד לי כול אשר-עשית את-חמותך, אחרי מות אישך; ותעזבי אביך ואימך, וארץ מולדתך, ותלכי, אל-עם אשר לא-ידעת תמול שלשום. 
יב ישלם יהוה, פועלך; ותהי משכורתך שלמה, מעם יהוה אלוהי ישראל, אשר-באת, לחסות תחת-כנפיו. 
יג ותאמר אמצא-חן בעיניך אדוני, כי ניחמתני, וכי דיברת, על-לב שפחתך; ואנוכי לא אהיה, כאחת שפחותיך. 
יד ויאמר לה בועז לעת האוכל, גושי הלום ואכלת מן-הלחם, וטבלת פיתך, בחומץ; ותשב, מצד הקוצרים, ויצבוט-לה קלי, ותאכל ותשבע ותותר. 
טו ותקם, ללקט; ויצו בועז את-נעריו לאמור, גם בין העומרים תלקט--ולא תכלימוה. 
טז וגם שול-תשולו לה, מן-הצבתים; ועזבתם וליקטה, ולא תגערו-בה. 
יז ותלקט בשדה, עד-הערב; ותחבוט את אשר-ליקטה, ויהי כאיפה שעורים. 
יח ותישא ותבוא העיר, ותרא חמותה את אשר-ליקטה; ותוצא, ותיתן-לה, את אשר-הותירה, משובעה. 
יט ותאמר לה חמותה איפה ליקטת היום, ואנה עשית--יהי מכירך, ברוך; ותגד לחמותה, את אשר-עשתה עימו, ותאמר שם האיש אשר עשיתי עימו היום, בועז. 
כ ותאמר נועמי לכלתה, ברוך הוא ליהוה, אשר לא-עזב חסדו, את-החיים ואת-המתים; ותאמר לה נועמי, קרוב לנו האיש--מגואלינו, הוא. 
כא ותאמר, רות המואבייה:  גם כי-אמר אליי, עם-הנערים אשר-לי תדבקין, עד אם-כילו, את כל-הקציר אשר-לי. 
כב ותאמר נועמי, אל-רות כלתה:  טוב בתי, כי תצאי עם-נערותיו, ולא יפגעו-בך, בשדה אחר. 
כג ותדבק בנערות בועז, ללקט--עד-כלות קציר-השעורים, וקציר החיטים; ותשב, את-חמותה.
פרק ג
א ותאמר לה, נועמי חמותה:  בתי, הלוא אבקש-לך מנוח אשר ייטב-לך. 
ב ועתה, הלוא בועז מודעתנו, אשר היית, את-נערותיו; הנה-הוא, זורה את-גורן השעורים--הלילה. 
ג ורחצת וסכת, ושמת שמלותייך עלייך--וירדת הגורן; אל-תיוודעי לאיש, עד כלותו לאכול ולשתות. 
ד ויהי בשוכבו, וידעת את-המקום אשר ישכב-שם, ובאת וגילית מרגלותיו, ושכבת; והוא יגיד לך, את אשר תעשין. 
ה ותאמר, אליה:  כול אשר-תאמרי אליי, אעשה. 
ו ותרד, הגורן; ותעש, ככול אשר-ציוותה חמותה. 
ז ויאכל בועז וישת, וייטב ליבו, ויבוא, לשכב בקצה הערימה; ותבוא בלט, ותגל מרגלותיו ותשכב. 
ח ויהי בחצי הלילה, ויחרד האיש ויילפת; והנה אישה, שוכבת מרגלותיו. 
ט ויאמר, מי-את; ותאמר, אנוכי רות אמתך, ופרשת כנפיך על-אמתך, כי גואל אתה. 
י ויאמר, ברוכה את ליהוה בתי--היטבת חסדך האחרון, מן-הראשון:  לבלתי-לכת, אחרי הבחורים--אם-דל, ואם-עשיר. 
יא ועתה, בתי אל-תיראי, כול אשר-תאמרי, אעשה-לך:  כי יודע כל-שער עמי, כי אשת חיל את. 
יב ועתה כי אומנם, כי גואל אנוכי; וגם יש גואל, קרוב ממני. 
יג ליני הלילה, והיה בבוקר אם-יגאלך טוב יגאל, ואם-לא יחפוץ לגואלך וגאלתיך אנוכי, חי-יהוה; שכבי, עד-הבוקר. 
יד ותשכב מרגלותיו, עד-הבוקר, ותקם, בטרם יכיר איש את-ריעהו; ויאמר, אל-ייוודע, כי-באה האישה, הגורן. 
טו ויאמר, הבי המטפחת אשר-עלייך ואחוזי-בה--ותאחז בה; וימד שש-שעורים וישת עליה, ויבוא העיר. 
טז ותבוא, אל-חמותה, ותאמר, מי-את בתי; ותגד-לה--את כל-אשר עשה-לה, האיש. 
יז ותאמר, שש-השעורים האלה נתן לי:  כי אמר אליי, אל-תבואי ריקם אל-חמותך. 
יח ותאמר, שבי בתי, עד אשר תדעין, איך ייפול דבר:  כי לא ישקוט האיש, כי-אם-כילה הדבר היום.
פרק ד
א ובועז עלה השער, ויישב שם, והנה הגואל עובר אשר דיבר-בועז, ויאמר סורה שבה-פה פלוני אלמוני; ויסר, ויישב. 
ב וייקח עשרה אנשים, מזקני העיר--ויאמר שבו-פה; ויישבו. 
ג ויאמר, לגואל, חלקת השדה, אשר לאחינו לאלימלך:  מכרה נועמי, השבה משדה מואב. 
ד ואני אמרתי אגלה אוזנך לאמור, קנה נגד היושבים ונגד זקני עמי--אם-תגאל גאל, ואם-לא יגאל הגידה לי ואדעה כי אין זולתך לגאול ואנוכי אחריך; ויאמר, אנוכי אגאל. 
ה ויאמר בועז, ביום-קנותך השדה מיד נועמי; ומאת רות המואבייה אשת-המת, קנית--להקים שם-המת, על-נחלתו. 
ו ויאמר הגואל, לא אוכל לגאול-לי--פן-אשחית, את-נחלתי; גאל-לך אתה את-גאולתי, כי לא-אוכל לגאול. 
ז וזאת לפנים בישראל על-הגאולה ועל-התמורה, לקיים כל-דבר, שלף איש נעלו, ונתן לריעהו; וזאת התעודה, בישראל. 
ח ויאמר הגואל לבועז, קנה-לך; וישלוף, נעלו. 
ט ויאמר בועז לזקנים וכל-העם, עדים אתם היום, כי קניתי את-כל-אשר לאלימלך, ואת כל-אשר לכליון ומחלון--מיד, נועמי. 
י וגם את-רות המואבייה אשת מחלון קניתי לי לאישה, להקים שם-המת על-נחלתו, ולא-ייכרת שם-המת מעם אחיו, ומשער מקומו:  עדים אתם, היום. 
יא ויאמרו כל-העם אשר-בשער, והזקנים--עדים; ייתן יהוה את-האישה הבאה אל-ביתך, כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את-בית ישראל, ועשה-חיל באפרתה, וקרא-שם בבית לחם. 
יב ויהי ביתך כבית פרץ, אשר-ילדה תמר ליהודה--מן-הזרע, אשר ייתן יהוה לך, מן-הנערה, הזאת. 
יג וייקח בועז את-רות ותהי-לו לאישה, ויבוא אליה; וייתן יהוה לה הריון, ותלד בן. 
יד ותאמרנה הנשים, אל-נועמי, ברוך יהוה, אשר לא השבית לך גואל היום; וייקרא שמו, בישראל. 
טו והיה לך למשיב נפש, ולכלכל את-שיבתך:  כי כלתך אשר-אהבתך, ילדתו, אשר-היא טובה לך, משבעה בנים. 
טז ותיקח נועמי את-הילד ותשיתהו בחיקה, ותהי-לו לאומנת. 
יז ותקראנה לו השכנות שם לאמור, יולד-בן לנועמי; ותקראנה שמו עובד, הוא אבי-ישי אבי דויד. 
יח ואלה תולדות פרץ, פרץ הוליד את-חצרון. 
יט וחצרון הוליד את-רם, ורם הוליד את-עמינדב. 
כ ועמינדב הוליד את-נחשון, ונחשון הוליד את-שלמה. 
כא ושלמון הוליד את-בועז, ובועז הוליד את-עובד. 
כב ועובד הוליד את-ישי, וישי הוליד את-דויד.