התנ"ך במרשתת - ספר הספרים באינטרנט

מיכה

פרק א
א דבר-יהוה אשר היה, אל-מיכה המורשתי, בימי יותם אחז יחזקייה, מלכי יהודה--אשר-חזה על-שומרון, וירושלים. 
ב שמעו עמים כולם, הקשיבי ארץ ומלואה; ויהי אדוניי יהוה בכם לעד, אדוניי מהיכל קודשו. 
ג כי-הנה יהוה, יוצא ממקומו; וירד ודרך, על-במותי ארץ. 
ד ונמסו ההרים תחתיו, והעמקים יתבקעו, כדונג מפני האש, כמים מוגרים במורד. 
ה בפשע יעקוב כל-זאת, ובחטאות בית ישראל; מי-פשע יעקוב, הלוא שומרון, ומי במות יהודה, הלוא ירושלים. 
ו ושמתי שומרון לעי השדה, למטעי כרם; והגרתי לגיא אבניה, ויסודיה אגלה. 
ז וכל-פסיליה יוכתו, וכל-אתנניה יישרפו באש, וכל-עצביה, אשים שממה:  כי מאתנן זונה, קיבצה, ועד-אתנן זונה, ישובו. 
ח על-זאת אספדה ואילילה, אלכה שולל וערום; אעשה מספד כתנים, ואבל כבנות יענה. 
ט כי אנושה, מכותיה:  כי-באה, עד-יהודה--נגע עד-שער עמי, עד-ירושלים. 
י בגת, אל-תגידו--בכה, אל-תבכו; בבית לעפרה, עפר התפלשי. 
יא עברי לכם יושבת שפיר, ערייה-בושת; לא יצאה, יושבת צאנן--מספד בית האצל, ייקח מכם עמדתו. 
יב כי-חלה לטוב, יושבת מרות:  כי-ירד רע מאת יהוה, לשער ירושלים. 
יג רתום המרכבה לרכש, יושבת לכיש; ראשית חטאת היא לבת-ציון, כי-בך נמצאו פשעי ישראל. 
יד לכן תיתני שילוחים, על מורשת גת; בתי אכזיב לאכזב, למלכי ישראל. 
טו עוד, היורש אביא לך, יושבת, מרשה:  עד-עדולם יבוא, כבוד ישראל. 
טז קורחי וגוזי, על-בני תענוגייך; הרחיבי קורחתך כנשר, כי גלו ממך. 
פרק ב
א הוי חושבי-אוון ופועלי רע, על-משכבותם; באור הבוקר יעשוה, כי יש-לאל ידם. 
ב וחמדו שדות וגזלו, ובתים ונשאו; ועשקו גבר וביתו, ואיש ונחלתו. 
ג לכן, כה אמר יהוה, הנני חושב על-המשפחה הזאת, רעה:  אשר לא-תמישו משם צווארותיכם, ולא תלכו רומה--כי עת רעה, היא. 
ד ביום ההוא יישא עליכם משל, ונהה נהי נהיה אמר שדוד נשדונו--חלק עמי, ימיר; איך ימיש לי, לשובב שדינו יחלק. 
ה לכן לא-יהיה לך, משליך חבל בגורל, בקהל, יהוה. 
ו אל-תטיפו, יטיפון; לא-יטיפו לאלה, לא ייסג כלימות. 
ז האמור בית-יעקוב, הקצר רוח יהוה--אם-אלה, מעלליו; הלוא דבריי ייטיבו, עם הישר הולך. 
ח ואתמול, עמי לאויב יקומם, ממול שלמה, אדר תפשיטון; מעוברים בטח, שובי מלחמה. 
ט נשי עמי תגרשון, מבית תענוגיה; מעל, עולליה, תקחו הדרי, לעולם. 
י קומו ולכו, כי לא-זאת המנוחה; בעבור טמאה תחבל, וחבל נמרץ. 
יא לו-איש הולך רוח, ושקר כיזב, אטיף לך, ליין ולשיכר; והיה מטיף, העם הזה. 
יב אסוף אאסוף יעקוב כולך, קבץ אקבץ שארית ישראל--יחד אשימנו, כצאן בוצרה:  כעדר בתוך הדברו, תהימנה מאדם. 
יג עלה הפורץ, לפניהם--פרצו ויעבורו, שער וייצאו בו; ויעבור מלכם לפניהם, ויהוה בראשם. 
פרק ג
א ואומר, שמעו-נא ראשי יעקוב, וקציני, בית ישראל:  הלוא לכם, לדעת את-המשפט. 
ב שונאי טוב, ואוהבי רע; גוזלי עורם מעליהם, ושארם מעל עצמותם. 
ג ואשר אכלו, שאר עמי, ועורם מעליהם הפשיטו, ואת-עצמותיהם פיצחו; ופרשו כאשר בסיר, וכבשר בתוך קלחת. 
ד אז יזעקו אל-יהוה, ולא יענה אותם; ויסתר פניו מהם בעת ההיא, כאשר הרעו מעלליהם. 
ה כה אמר יהוה, על-הנביאים המתעים את-עמי--הנושכים בשיניהם, וקראו שלום, ואשר לא-ייתן על-פיהם, וקידשו עליו מלחמה. 
ו לכן לילה לכם, מחזון, וחשכה לכם, מקסום; ובאה השמש על-הנביאים, וקדר עליהם היום. 
ז ובושו החוזים, וחפרו הקוסמים, ועטו על-שפם, כולם:  כי אין מענה, אלוהים. 
ח ואולם, אנוכי מלאתי כוח את-רוח יהוה, ומשפט, וגבורה--להגיד ליעקוב פשעו, ולישראל חטאתו. 
ט שמעו-נא זאת, ראשי בית יעקוב, וקציני, בית ישראל--המתעבים משפט, ואת כל-הישרה יעקשו. 
י בונה ציון, בדמים; וירושלים, בעוולה. 
יא ראשיה בשוחד ישפוטו, וכוהניה במחיר יורו, ונביאיה, בכסף יקסומו; ועל-יהוה, יישענו לאמור, הלוא יהוה בקרבנו, לא-תבוא עלינו רעה. 
יב לכן, בגללכם, ציון, שדה תיחרש; וירושלים עיין תהיה, והר הבית לבמות יער. 
פרק ד
א והיה באחרית הימים, יהיה הר בית-יהוה נכון בראש ההרים, ונישא הוא, מגבעות; ונהרו עליו, עמים. 
ב והלכו גויים רבים, ואמרו לכו ונעלה אל-הר-יהוה ואל-בית אלוהי יעקוב, ויורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו:  כי מציון תצא תורה, ודבר-יהוה מירושלים. 
ג ושפט, בין עמים רבים, והוכיח לגויים עצומים, עד-רחוק; וכיתתו חרבותיהם לאיתים, וחניתותיהם למזמרות--לא-ישאו גוי אל-גוי חרב, ולא-ילמדון עוד מלחמה. 
ד וישבו, איש תחת גפנו ותחת תאנתו--ואין מחריד:  כי-פי יהוה צבאות, דיבר. 
ה כי, כל-העמים, ילכו, איש בשם אלוהיו; ואנחנו, נלך בשם-יהוה אלוהינו--לעולם ועד. 
ו ביום ההוא נאום-יהוה, אוספה הצולעה, והנידחה, אקבצה; ואשר, הרעותי. 
ז ושמתי את-הצולעה לשארית, והנהלאה לגוי עצום; ומלך יהוה עליהם בהר ציון, מעתה ועד-עולם. 
ח ואתה מגדל-עדר, עופל בת-ציון--עדיך תאתה; ובאה, הממשלה הראשונה, ממלכת, לבת ירושלים. 
ט עתה, למה תריעי ריע; המלך אין-בך, אם-יועצך אבד--כי-החזיקך חיל, כיולדה. 
י חולי וגוחי בת-ציון, כיולדה:  כי-עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה, ובאת עד-בבל שם תינצלי--שם יגאלך יהוה, מכף אויבייך. 
יא ועתה נאספו עלייך, גויים רבים--האומרים תחנף, ותחז בציון עינינו. 
יב והמה, לא ידעו מחשבות יהוה, ולא הבינו, עצתו:  כי קיבצם, כעמיר גורנה. 
יג קומי ודושי בת-ציון, כי-קרנך אשים ברזל ופרסותייך אשים נחושה, והדיקות, עמים רבים; והחרמתי ליהוה בצעם, וחילם לאדון כל-הארץ. 
יד עתה תתגודדי בת-גדוד, מצור שם עלינו; בשבט יכו על-הלחי, את שופט ישראל. 
פרק ה
א ואתה בית-לחם אפרתה, צעיר להיות באלפי יהודה--ממך לי ייצא, להיות מושל בישראל; ומוצאותיו מקדם, מימי עולם. 
ב לכן ייתנם, עד-עת יולדה ילדה; ויתר אחיו, ישובון על-בני ישראל. 
ג ועמד, ורעה בעוז יהוה--בגאון, שם יהוה אלוהיו; וישבו, כי-עתה יגדל עד-אפסי-ארץ. 
ד והיה זה, שלום; אשור כי-יבוא בארצנו, וכי ידרוך בארמנותינו, והקמונו עליו שבעה רועים, ושמונה נסיכי אדם. 
ה ורעו את-ארץ אשור, בחרב, ואת-ארץ נמרוד, בפתחיה; והציל, מאשור--כי-יבוא בארצנו, וכי ידרוך בגבולנו. 
ו והיה שארית יעקוב, בקרב עמים רבים, כטל מאת יהוה, כרביבים עלי-עשב--אשר לא-יקווה לאיש, ולא ייחל לבני אדם. 
ז והיה שארית יעקוב בגויים, בקרב עמים רבים, כאריה בבהמות יער, ככפיר בעדרי-צאן--אשר אם-עבר ורמס וטרף, ואין מציל. 
ח תרום ידך, על-צריך; וכל-אויביך, ייכרתו. 
ט והיה ביום-ההוא נאום-יהוה, והכרתי סוסיך מקרבך; והאבדתי, מרכבותיך. 
י והכרתי, ערי ארצך; והרסתי, כל-מבצריך. 
יא והכרתי כשפים, מידך; ומעוננים, לא יהיו-לך. 
יב והכרתי פסיליך ומצבותיך, מקרבך; ולא-תשתחווה עוד, למעשה ידיך. 
יג ונתשתי אשריך, מקרבך; והשמדתי, עריך. 
יד ועשיתי באף ובחמה, נקם--את-הגויים:  אשר, לא שמעו. 
פרק ו
א שמעו-נא, את אשר-יהוה אמר:  קום ריב את-ההרים, ותשמענה הגבעות קולך. 
ב שמעו הרים את-ריב יהוה, והאיתנים מוסדי ארץ:  כי ריב ליהוה עם-עמו, ועם-ישראל יתווכח. 
ג עמי מה-עשיתי לך, ומה הלאיתיך:  ענה בי. 
ד כי העליתיך מארץ מצריים, ומבית עבדים פדיתיך; ואשלח לפניך, את-משה אהרון ומרים. 
ה עמי, זכור-נא מה-יעץ בלק מלך מואב, ומה-ענה אותו, בלעם בן-בעור--מן-השיטים, עד-הגלגל, למען, דעת צדקות יהוה. 
ו במה אקדם יהוה, איכף לאלוהי מרום; האקדמנו בעולות, בעגלים בני שנה. 
ז הירצה יהוה באלפי אילים, ברבבות נחלי-שמן; האתן בכורי פשעי, פרי בטני חטאת נפשי. 
ח הגיד לך אדם, מה-טוב; ומה-יהוה דורש ממך, כי אם-עשות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת, עם-אלוהיך. 
ט קול יהוה לעיר יקרא, ותושייה יראה שמך; שמעו מטה, ומי יעדה. 
י עוד, האיש בית רשע--אוצרות, רשע; ואיפת רזון, זעומה. 
יא האזכה, במאזני רשע; ובכיס, אבני מרמה. 
יב אשר עשיריה מלאו חמס, ויושביה דיברו-שקר; ולשונם, רמייה בפיהם. 
יג וגם-אני, החליתי הכותך--השמם, על-חטאותיך. 
יד אתה תאכל ולא תשבע, וישחך בקרבך; ותסג ולא תפליט, ואשר תפלט לחרב אתן. 
טו אתה תזרע, ולא תקצור; אתה תדרוך-זית ולא-תסוך שמן, ותירוש ולא תשתה-יין. 
טז וישתמר חוקות עומרי, וכול מעשה בית-אחאב, ותלכו, במועצותם--למען תיתי אותך לשמה, ויושביה לשריקה, וחרפת עמי, תישאו. 
פרק ז
א אלליי לי, כי הייתי כאוספי-קיץ, כעוללות, בציר:  אין-אשכול לאכול, ביכורה איוותה נפשי. 
ב אבד חסיד מן-הארץ, וישר באדם אין:  כולם לדמים יארובו, איש את-אחיהו יצודו חרם. 
ג על-הרע כפיים, להיטיב, השר שואל, והשופט בשילום; והגדול, דובר הוות נפשו הוא--ויעבתוה. 
ד טובם כחדק, ישר ממסוכה; יום מצפיך פקודתך באה, עתה תהיה מבוכתם. 
ה אל-תאמינו בריע, אל-תבטחו באלוף; משוכבת חיקך, שמור פתחי-פיך. 
ו כי-בן, מנבל אב, בת קמה באימה, כלה בחמותה:  אויבי איש, אנשי ביתו. 
ז ואני ביהוה אצפה, אוחילה לאלוהי ישעי:  ישמעני, אלוהיי. 
ח אל-תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי:  כי-אשב בחושך, יהוה אור לי. 
ט זעף יהוה אשא, כי חטאתי לו:  עד אשר יריב ריבי, ועשה משפטי--יוציאני לאור, אראה בצדקתו. 
י ותרא אויבתי, ותכסהא בושה--האומרה אליי, איו יהוה אלוהייך; עיניי תראינה בה, עתה תהיה למרמס כטיט חוצות. 
יא יום, לבנות גדרייך; יום ההוא, ירחק-חוק. 
יב יום הוא ועדיך יבוא, למני אשור וערי מצור; ולמני מצור ועד-נהר, וים מים והר ההר. 
יג והייתה הארץ לשממה, על-יושביה, מפרי, מעלליהם. 
יד רעה עמך בשבטך, צאן נחלתך--שוכני לבדד, יער בתוך כרמל; ירעו בשן וגלעד, כימי עולם. 
טו כימי צאתך, מארץ מצריים, אראנו, נפלאות. 
טז יראו גויים ויבושו, מכול גבורתם; ישימו יד על-פה, אוזניהם תחרשנה. 
יז ילחכו עפר, כנחש--כזוחלי ארץ, ירגזו ממסגרותיהם; אל-יהוה אלוהינו יפחדו, וייראו ממך. 
יח מי-אל כמוך, נושא עוון ועובר על-פשע, לשארית, נחלתו:  לא-החזיק לעד אפו, כי-חפץ חסד הוא. 
יט ישוב ירחמנו, יכבוש עוונותינו; ותשליך במצולות ים, כל-חטאותם. 
כ תיתן אמת ליעקוב, חסד לאברהם, אשר-נשבעת לאבותינו, מימי קדם.