התנ"ך במרשתת - ספר הספרים באינטרנט

מלאכי

פרק א
א משא דבר-יהוה, אל-ישראל, ביד, מלאכי. 
ב אהבתי אתכם אמר יהוה, ואמרתם במה אהבתנו; הלוא-אח עשיו ליעקוב נאום-יהוה, ואוהב את-יעקוב. 
ג ואת-עשיו, שנאתי; ואשים את-הריו שממה, ואת-נחלתו לתנות מדבר. 
ד כי-תאמר אדום רוששנו, ונשוב ונבנה חורבות--כה אמר יהוה צבאות, המה יבנו ואני אהרוס; וקראו להם גבול רשעה, והעם אשר-זעם יהוה עד-עולם. 
ה ועיניכם, תראינה; ואתם תאמרו יגדל יהוה, מעל לגבול ישראל. 
ו בן יכבד אב, ועבד אדוניו; ואם-אב אני איה כבודי ואם-אדונים אני איה מוראי אמר יהוה צבאות, לכם הכוהנים בוזי שמי, ואמרתם, במה בזינו את-שמך. 
ז מגישים על-מזבחי לחם מגואל, ואמרתם במה גיאלנוך; באמורכם, שולחן יהוה נבזה הוא. 
ח וכי-תגישון עיוור לזבוח אין רע, וכי תגישו פיסח וחולה אין רע; הקריבהו נא לפחתך, הירצך או היישא פניך--אמר, יהוה צבאות. 
ט ועתה חלו-נא פני-אל, ויחוננו; מידכם, הייתה זאת--היישא מכם פנים, אמר יהוה צבאות. 
י מי גם-בכם ויסגור דלתיים, ולא-תאירו מזבחי חינם; אין-לי חפץ בכם, אמר יהוה צבאות, ומנחה, לא-ארצה מידכם. 
יא כי ממזרח-שמש ועד-מבואו, גדול שמי בגויים, ובכל-מקום מוקטר מוגש לשמי, ומנחה טהורה:  כי-גדול שמי בגויים, אמר יהוה צבאות. 
יב ואתם, מחללים אותו--באמורכם, שולחן אדוניי מגואל הוא, וניבו, נבזה אוכלו. 
יג ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותו, אמר יהוה צבאות, והבאתם גזול ואת-הפיסח ואת-החולה, והבאתם את-המנחה; הארצה אותה מידכם, אמר יהוה. 
יד וארור נוכל, ויש בעדרו זכר, ונודר וזובח מושחת, לאדוניי:  כי מלך גדול אני, אמר יהוה צבאות, ושמי, נורא בגויים.
פרק ב
א ועתה, אליכם המצוה הזאת--הכוהנים. 
ב אם-לא תשמעו ואם-לא תשימו על-לב לתת כבוד לשמי, אמר יהוה צבאות, ושילחתי בכם את-המארה, וארותי את-ברכותיכם; וגם, ארותיה, כי אינכם, שמים על-לב. 
ג הנני גוער לכם, את-הזרע, וזיריתי פרש על-פניכם, פרש חגיכם; ונשא אתכם, אליו. 
ד וידעתם--כי שילחתי אליכם, את המצוה הזאת:  להיות בריתי את-לוי, אמר יהוה צבאות. 
ה בריתי הייתה איתו, החיים והשלום, ואתנם-לו מורא, וייראני; ומפני שמי, ניחת הוא. 
ו תורת אמת הייתה בפיהו, ועוולה לא-נמצא בשפתיו; בשלום ובמישור הלך איתי, ורבים השיב מעוון. 
ז כי-שפתי כוהן ישמרו-דעת, ותורה יבקשו מפיהו:  כי מלאך יהוה-צבאות, הוא. 
ח ואתם סרתם מן-הדרך, הכשלתם רבים בתורה; שיחתם ברית הלוי, אמר יהוה צבאות. 
ט וגם-אני נתתי אתכם, נבזים ושפלים--לכל-העם:  כפי, אשר אינכם שומרים את-דרכיי, ונושאים פנים, בתורה. 
י הלוא אב אחד לכולנו, הלוא אל אחד בראנו; מדוע, נבגד איש באחיו--לחלל, ברית אבותינו. 
יא בגדה יהודה, ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים:  כי חילל יהודה, קודש יהוה אשר אהב, ובעל, בת-אל נכר. 
יב יכרת יהוה לאיש אשר יעשנה, ער ועונה, מאוהלי, יעקוב; ומגיש מנחה, ליהוה צבאות. 
יג וזאת, שנית תעשו--כסות דמעה את-מזבח יהוה, בכי ואנקה; מאין עוד, פנות אל-המנחה, ולקחת רצון, מידכם. 
יד ואמרתם, על-מה:  על כי-יהוה העיד בינך ובין אשת נעוריך, אשר אתה בגדת בה, והיא חברתך, ואשת בריתך. 
טו ולא-אחד עשה, ושאר רוח לו, ומה האחד, מבקש זרע אלוהים; ונשמרתם, ברוחכם, ובאשת נעוריך, אל-יבגוד. 
טז כי-שנא שלח, אמר יהוה אלוהי ישראל, וכיסה חמס על-לבושו, אמר יהוה צבאות; ונשמרתם ברוחכם, ולא תבגודו. 
יז הוגעתם יהוה בדבריכם, ואמרתם במה הוגענו:  באמורכם, כל-עושה רע טוב בעיני יהוה ובהם הוא חפץ, או איה, אלוהי המשפט.
פרק ג
א הנני שולח מלאכי, ופינה-דרך לפניי; ופתאום יבוא אל-היכלו האדון אשר-אתם מבקשים, ומלאך הברית אשר-אתם חפצים הנה-בא--אמר, יהוה צבאות. 
ב ומי מכלכל את-יום בואו, ומי העומד בהיראותו:  כי-הוא כאש מצרף, וכבורית מכבסים. 
ג וישב מצרף ומטהר, כסף, וטיהר את-בני-לוי וזיקק אותם, כזהב וככסף; והיו, ליהוה, מגישי מנחה, בצדקה. 
ד וערבה, ליהוה, מנחת יהודה, וירושלים--כימי עולם, וכשנים קדמונייות. 
ה וקרבתי אליכם, למשפט, והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים, ובנשבעים לשקר; ובעושקי שכר-שכיר אלמנה ויתום ומטי-גר, ולא יראוני--אמר, יהוה צבאות. 
ו כי אני יהוה, לא שניתי; ואתם בני-יעקוב, לא כליתם. 
ז למימי אבותיכם סרתם מחוקיי, ולא שמרתם--שובו אליי ואשובה אליכם, אמר יהוה צבאות; ואמרתם, במה נשוב. 
ח היקבע אדם אלוהים, כי אתם קובעים אותי, ואמרתם, במה קבענוך:  המעשר, והתרומה. 
ט במארה אתם ניארים, ואותי אתם קובעים--הגוי, כולו. 
י הביאו את-כל-המעשר אל-בית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת, אמר יהוה צבאות:  אם-לא אפתח לכם, את ארובות השמיים, והריקותי לכם ברכה, עד-בלי-דיי. 
יא וגערתי לכם באוכל, ולא-ישחית לכם את-פרי האדמה; ולא-תשכל לכם הגפן בשדה, אמר יהוה צבאות. 
יב ואישרו אתכם, כל-הגויים:  כי-תהיו אתם ארץ חפץ, אמר יהוה צבאות. 
יג חזקו עליי דבריכם, אמר יהוה; ואמרתם, מה-נדברנו עליך. 
יד אמרתם, שוא עבוד אלוהים; ומה-בצע, כי שמרנו משמרתו, וכי הלכנו קדורנית, מפני יהוה צבאות. 
טו ועתה, אנחנו מאשרים זדים; גם-נבנו עושי רשעה, גם בחנו אלוהים ויימלטו. 
טז אז נדברו יראי יהוה, איש אל-ריעהו; ויקשב יהוה, וישמע, וייכתב ספר זיכרון לפניו ליראי יהוה, ולחושבי שמו. 
יז והיו לי, אמר יהוה צבאות, ליום, אשר אני עושה סגולה; וחמלתי עליהם--כאשר יחמול איש, על-בנו העובד אותו. 
יח ושבתם, וראיתם, בין צדיק, לרשע--בין עובד אלוהים, לאשר לא עבדו. 
יט כי-הנה היום בא, בוער כתנור; והיו כל-זדים וכל-עושה רשעה, קש, וליהט אותם היום הבא אמר יהוה צבאות, אשר לא-יעזוב להם שורש וענף. 
כ וזרחה לכם יראי שמי, שמש צדקה, ומרפא, בכנפיה; ויצאתם ופשתם, כעגלי מרבק. 
כא ועסותם רשעים--כי-יהיו אפר, תחת כפות רגליכם:  ביום אשר אני עושה, אמר יהוה צבאות. 
כב זכרו, תורת משה עבדי, אשר ציוויתי אותו בחורב על-כל-ישראל, חוקים ומשפטים. 
כג הנה אנוכי שולח לכם, את אלייה הנביא--לפני, בוא יום יהוה, הגדול, והנורא. 
כד והשיב לב-אבות על-בנים, ולב בנים על-אבותם--פן-אבוא, והכיתי את-הארץ חרם.